תעלומות חכמה לישר מקנדיאה, באסיליאה שפט, לז–נ. מכאן ואילך חזרו ונדפסו פעמים הרבה בספר מיוחד בשם שבחי האר"י.  ↩

קובץ על יד ספר ג (יג), ת“ש, עמ' קכ–קלג. ”המכתב חסר בראשו רק שורות מספר, וכנראה אינו חסר הרבה גם בסופו" – אסף שם, עמ' קיח.  ↩

אסף שם, עמ' קיח.  ↩

שם עמ' קכה.  ↩

קהיר, תרצא. יצא גם בהוצאה מיוחדת.  ↩

כך בדיוק כתוב בקונטרס שבס‘ לחם הפנים – ר’ להלן בפנים.  ↩

רחיצה זו לא נהגה אלא באדם גדול בחכמה ובחסידות (ראה בדברי ר‘ שלומיל שהובאו בפנים וכן בהמשך דברי ר"א ברכיה ממודינה כאן, ור’ עוד בהערה הבאה). וזו הסיבה לשיבוש שהעיר עליו טולידאנו: “ובסידורים מאוחרים העתיקו בטעות סדר רחיצת המת לאיש חסיד מהר"ר הלל ז"ל”.  ↩

מעבר יבק, מנטובה, שפו, מה, א. ור‘ גם מאמר ג פרק יז בסופו – “סדר ההקפות כפי הנמצא בדברי חכמים ברחיצה הגדולה המיוחדת להלל הזקן כבר באו בתחלת הספר”. ויש להשוות עוד את הלשון שבאגרת הנז’ ללשון שבמעבר יבק ביחס למנהג שנהגו כלפי נפטר סתם. זה לשונו של ר‘ שלומיל (שם עמ' קכה–קכו, בהמשך למה שהובא בפנים): “ולכל מת ב”מ הזכר עושין לו ז’ היקיפות, היינו מעמידין את המת אצל הקבר ובאין עשרה חכמים או עשרה זקנים ומקיפין את המת ז‘ פעמים ובכל פעם קוראין שיר של פגעים כלו, ולבסוף אומרים הפסוק ולבני הפלגשים אשר לאברהם וגו’. וזה מועיל לגרש מעל המת כל המזיקים הנקראים נגעי בני אדם שנעשו על ידי טפת זרע שהלכו לבטלה, והוא מקובל בידם מזמן קודם, ובכל הקפה והקפה משימין על מטתו צדקה מממונו או משל משפחתו זהב וכסף ונחושת למנוחתו, והוא מסוגל לכפרה, וכשקוברין אותו כל אחד מתכון להשליך עפר על קברו חפניים כמנין תיבות והוא רחום ג“פ (ג' פעמים) כמו במלקות, ומתכונים לסקל ארונו באותן הצרורות והאבנים כדי לכפר על עון הסקילה, ולבסוף קוראין הפסוק וסר עונך וחטאתך תכופר שהם (חסר כאן – הע' אסף שם) מעצים עיניו אביו ואמו ומשים עפר על גבי עיניו”. עכ“ל. וזה לשונו של בעל מעבר יבק (שם, דף מ): ”נייחא גדולה לנפש הנפטר בשבע הקפות, וכוונתם מתבאר בפרק י“ז מאמר ג‘ ועוד בפרק ל’ מאמר ה‘. וזהו סדרם כפי הנמצא בדברי חכמים ברחיצה הגדולה המיוחסת להלל הזקן – בכל הקפה יאמר יושב בסתר עליון עד כי אתה ה’ מחסי, ויתן כל פעם לפחות פרוטה לצדקה על המת או יפרישנו בביסו (צ"ל בכיסו, השווה הוצ' אמשטרדם תצב, מג, א) לכפרת נפשו ויאמר הריני נותן פרוטה זו לצדקה על כל ישראל ועל פלוני זה הנפטר למנוחת נשמתו בגן עדן – – – ובא"י היו נוהגים לחתוך א‘ מטבע זהב כגון א’ ציקינו (מטבע איטלקי) לחתיכות דקות להשים אותו עליו עם כסף ונחשת” ולאחר שהוא מביא פסוקי ההקפות על סדר של מ“ב, הוא ממשיך וכותב (שם, מא, א): ”ואחר שהשלים ההקפות יאמר ולבני הפלגשים אשר לאברהם נתן אברהם מתנות; והוא רחום יכפר עון וגו‘ – – – אחר צדוק הדין וההקפות, בנושאם הארון על זרועותיהם לשים אותו בקבר יאמרו שיר של פגעים, וכל אחד כשזורק העפר בקבר יאמר ג’ פעמים והוא רחום וגו‘ והוא חסד גדול להחליש ראשי המשחית הנזכרים בפסוק, ואם יאמרוהו כל הקהל בקול מה טוב, כי בזה מקילים מעליו כח המלקות מחבוט הקבר. עיין בפרק י מאמר ג’ “. עכ”ל. והשווה עוד מאמר ב פרק כא.  ↩

לחם הפנים, הענא תעו, דף עא.  ↩

אלא שר‘ אהרן ברכיה ממודינא סבר, שהקונטרס שבא לידו אינו אלא העתק של חיבור שנתחבר ע"י חכמי המשנה – עי’ עוד בספרו שם, מה, ב.  ↩

השווה דבריו של גיסו של ר‘ שלומיל באגרת שנתפרסמה ע“י אסף: ”הגם שכבר שלחתי שם העתק איגרת הנ“ל י”ץ ליחידי סגולה – – – וכל מי שירצה להעתיק לו ממני מילין יעתיק ויפריש לו תרומה מתרומות אנשי־מדות" – קובץ על יד, שם, עמ’ קכב.  ↩

ר‘ באגרתו לר’ יששכר בער מקרעמניץ, תעלומות חכמה, מח, א.  ↩

על הקשרים בין צפת לבין ר‘ אהרן ברכיה ממודינה מעידה גם אגרתם של חכמי צפת לר’ אהרן ברכיה, שנתפרסמה ע“י א. אלמאליח במזרח ומערב כרך ג, עמ' 319–321. מאותה אגרת, שנכתבה בשנת ש”ע, אנו למדים, שהיה לק“ק איטלייאני שבצפת ביכ”נ על שמו של ר' אהרן ברכיה, שהיו מדליקים בו בשבת תשובה נרות לשמו. (שם, עמ' 321).  ↩

מלשונו של בעל לחם הפנים: “העתקתי ככתבו וכלשונו מקובץ ישן נושן” נראה שהיו בו בקובץ שאר עניינות, אם משל ר' שלומיל ואם משל אחרים.  ↩

טהרת הקודש, אמשטרדם תצג, ח"א, לד, ב.  ↩

הקונטרס ההוא לפי טולידאנו (שם, עמ' קי) “כתב יד יחידי בעולם שמצאתיו בדמשק, ואשר מצורת הכתב ניכר שנכתב באחת מערי המזרח סביב ה”א ר“ן בערך”. כה“י ההוא כולל כמה מדרשים קדומים, ולפי לשונו ותוכנו מסתבר שנתחבר בזמן קדום, ושמא יש מן האמת בדבריו של טולידאנו שם: ”הקורא בפרק מעשה המת זה יראה בנקל שנתחבר באמת בימי סוף התנאים, ורוב ענינו ותוכנו חובר על פי איזו משנה קדומה שחבר הלל הזקן ולכן נתיחס אליו".  ↩