א

שמא לא חסר־ענין הוא הדבר, כי משמעה הראשון של המלה היונית אנציקלופדיה היה – בנין רחב־הקף ומרובה־אגפים; בלשן אנגלי אחד מסוף המאה הי“ז השתמש בדרך ההשאלה וקשר את השם הזה למלון רב־ממדים, שחבר, ממנו שאל הצרפתי דידרו (בראשית המאה הי"ח) את המושג הנושן־החדש בשביל המפעל ההיסטורי הכביר שהוא וחבריו הנודעים לתהלה – דלמבר, וולטר, רוסו ועוד – יזמו באותם ימים והמפורסם בעולם בשם “האנציקלופדיה הצרפתית” שנצטרפה והושלמה במשך שלושים שנה, ואלו היוזמים עצמם על משתתפיהם העיקריים נושאים בתולדות הספרות והמחשבה בעולם את תואר־הכבוד עשיר־המשמעות והטעמים, – “אנציקלופדיסטים”; אכן, לא לשוא נשכחה המשמעות הראשונה של המלה כנזכר למעלה, ואלו המשמעות המושאלה הימנה – היא שהכתה שורש עמוק בתודעתנו, והיתה לקנין־תמיד, כי על כן מפעל אדירים יזמו ואף הקימו האנציקלופדיסטים הראשונים לתועלת דורם ולתפארתו, לדוגמה ולמופת לאחריהם; כי כונתם של דידרו וחבריו לא היתה לחבר מין ספר־”עזר" בשביל מתלמדים ומלמדים, אף לא “להקל” על מי שהוא לאסוף ידיעות מן־המוכן ובלי עמל רב, כלומר להקנות לכל הרוצה ב“נוחיות” – “תורה כולה על רגל אחת” ואף בלי להזקק ל“ואידך זיל גמור”; מחשבת־יסוד גדולה היתה אצלם: – לסכם בסכום ממצה את כל השגיו של העולם התרבותי ולהוכיח: – כל מה שחשוב ונצחי, לא בא אלא בכוחם של ההומניזם והשכל הטוב כאחד; הם בקשו בסתר־לבם להלחם באופן זה בעריצות שבעולם, להשכיל את האנשים שיתנגדו לשלטון אבטוקרטי, ללמד את העולם להבין בהבנה נוקבת, כי אין קדמה אלא בדרך של חרות־המחשבה וההגיון־המעשי, והם בטחו בנפשם, כי עלה יעלו סכּום אשר יהיה בה־בשעה גם ציון־דרך אל הבאות; ולא לשוא נתקלה כל החבורה המכובדת הזאת במכשולים חוזרים ונשנים מצד הצנזורה ואפילו הפרלמנט, ורק בכוח קסמם האישי של כל אחד מן החושבים והחוזים ההם ובתוקף סמכותם המזהירה במדע, בחכמה ובאמנות, הצליחו והתגברו על כל האסורים והחרמות והביאו את מפעלם לאחר ל' שנים ארוכות אל החוף הנכסף והמתוכן.

ב

מאז ועד היום היה רעיון האנציקלופדיה לנחלת הרבים בכל אומה ולשון ואין לך כמעט זמן פנוי, אם לא במדינה זו הרי בחברתה, בלי שיעשו מתמידים וחרוצים, בקיאים ומומחים, אנציקלופדיות כלליות מרובות־הכרכים או מקצועיות ומעוטות־ ההקף; ועכשיו צאו נא וראוּ: – במשך כל התקופה שאינה קצרה לגמרי לא נתפרסמה לסמכות גדולה בכל העולם אלא ה“אנציקלופדיה בריטניקה” בלבד, אף על פי שנתחברו רבות כדוגמתה – בגרמנית, ברוסית, באיטלקית ועוד; נמצא, כי כולן כאחת אין בהן יותר משיש במאורע “לוקלי”; ולא פלא הדבר, כי בכל מקרה ומקרה מועסקים, אמנם, מלומדים גדולים, מומחה מומחה למקצועו – אבל בכל האנציקלופדיות הללו אין יותר מאינפורמציה, תמצית ענינית רגילה מאד, רובה מתורגמת וחקויה, שלא כמו באנציקלופדיה הצרפתית הראשונה שערכיה העיקרים נכתבו על ידי אלה שמגמה משותפת אחת גדולה היתה נר לכתיבתם, ולא עשו את מלאכתם “מצות־אנשים־מלומדה”; כל המפעל לא היה, כמובן, מסחרי אפילו מלכתחלה ואף לא טנדנציוזי־קטנוני, אם כי מתחלתו ועד סופו נבנה על פי חוק הטנדנציה הנעלה; ואלו ה“אנציקלופדיה בריטניקה” כבשה את דעת החכמים ולב ההמונים תאבי־הדעת כאחד בזכות הפוכה של הטנדנציה המוגדרת והמסוימת מראש, הלא היא האוביקטיביות הנדיבה מאד, בתוקף רחבות היד הבלתי־שכיחה, בכמות כבאיכות המעשה, כי על כן כל מלומדי־העולם שותפו בחבור זה, שהיה למין פונדק־אדירים לכל “יש” באנושיות, כלומר גם לנגודים כמות שהם, כמו לכל התאומים וההרמוניות, והאנציקלופדיה הזאת הנה באמת אספקלריה בעלת נאמנות עובדתית מפליאה ובעלת ממדים שלא כל זמן ולא כל לשון עשויים לצרף ולבנות כדוגמתם.

ג

טבעי הדבר, שרעיון גדול זה בכללו וכן הופעותיהן של האנציקלופדיות השונות בכל המדינות השפיעו קנאת־סופרים וקנאת־מולי"ם כאחד גם בעולם היהודי ועוד לפני דור ויותר נתרקמו כמה וכמה יזמות לצרוף אנציקלופדיה ישראלית למופת, בלשונות הגויים וגם בלשון העברית; כמעט כל האנציקלופדיות שהופיעו לאור, גם בלועזית וגם בעברית, אם כי הביאו תועלת, לא נכר רשמן וכמעט שאינן נזכרות במיוחד, כהזכר מפעל שערכו התרבותי גדול עד שאין לפסוח עליו בשום פנים ואופן; ודאי הדבר כי לפני אחד־העם היתה מחשבת־יסוד גדולה לאנציקלופדיה עברית ואלו עלה בידו לבצע את רעיונו, כי עתה היה רושם המעשה נשאר מפעל לדורות, אלא שהדברים לא נסתיעו.

ד

עכשיו אנו עדים למין בולמוס שתקף את הצבוריות ואת המולו"ת העברית בארץ־ישראל לעשית אנציקלופדיות, הצצות ובאות עלינו בשפע מדהים כאותן והפטריות; ואם כי יש סבה לחששות מפני רבוי זה שיד החפזון בו והתחרות של קלות־ראש עם חוסר־אחריות, בכל־זאת יש להודות ולצין במפורש: – הרעיון האנציקלופדיסטי צורך השעה הגדולה הזאת הוא, כי אולי מעולם לא היו זקוקות אומה ולשון לסכום של עבר ארוך ומרובה תהפוכות כמו שזקוקה לכך אומתנו בזמן הזה; הכרח היסטורי הוא וצו חיוני עליון – להביא הכל־הכל לידי מכנה משותף, על מנת לאפשר את חשבון הנפש וחשבון הנכסים הגדולים והמפוזרים לקראת יום־עתיד־לבוא, שיהיה אחר מא' ועד ת', אף על פי שיהיה, כמובן, מבוסס על כל שהיה, נובע מן העבר וצומח מתוכו בצמיחה אורגנית; והלואי ולא תשלוט האימפרוביזציה בכל ההתחלות הללו והעושים יהיו מבורכים בהכרת האחריות ובחכמת המעשה־לשמו, שימעטו בתרגום וחקוי וירבו במקוריות, להרבות בטעם אישי מובהק ולהגדיל ידיעה שלמה ומובהקת.