רקע
דוד בן־גוריון
התפטרות הממשלה

ה' בחשוון תשי"א – 16.10.1950

בישיבה המאה שבעים ותשע של הכנסת הראשונה

היום, כפי שידוע לכם, מתחיל התמרון של צבא-הגנה לישראל, תמרונו הראשון של צבאנו. הוא נועד בעיקר לבדוק את הכוננות הארגונית של חיל-המילואים ולגלות הליקויים, אם ישנם. אני בטוח שאני יכול בשם כל המסובים, בלי יוצא מן הכלל, לאחל לצבא-הגנה לישראל הצלחה מלאה בתמרון ראשון זה.

*

ידוע כבר לכל חברי הכנסת שהגשתי אתמול לנשיא-המדינה התפטרותי והתפטרות הממשלה. הנשיא נמלך עם חברי כל הסיעות והטיל עלי להקים ממשלה חדשה. אני מצטער להגיד שלא הצלחתי להבטיח רוב יציב לממשלה שהיה בדעתי להציע לכנסת. בלי רוב יציב לא יכוֹן השלטון במדינה דמוקרטית, וּודאי לא בישראל. ובאין רוב יציב, יש הכרח בסידור בחירות לכנסת חדשה בלי כל דחיה בלתי-מוכרחת. זאת אומרת יש צורך בקבלת חוֹק על פיזור הכנסת הראשונה ובחירת כנסת חדשה, ויש צורך בקבלת חוק על בחירות וקביעת מועדן, וכן יש לסדר רשימת הבוחרים ולהבטיח יושר הבחירות והגינוּתן – כבבחירות הראשונות. נדמה לי שאין כל זה דורש זמן רב. איני יכול להגיד עכשיו אם ידָרשו לכך שבועיים או חדשיים, יותר או פחות, אבל אין לדחות הדבר אפילו ליום אחד מיותר – באין ממשלה יציבה. בתנאים הקיימים אני יכול רק להציע ממשלת-מעבר של מיעוט – אם אחרים לא יוכלו להקים ממשלת-רוב. בידי הכנסת לקבלה או לדחותה – ולא אאחר להודיע לנשיא את התוצאות.

חברי-הכנסת יודעים, כי מהרגע הראשון, עוד מלפני הבחירות, כשהיתה לי הזכות לעמוד בראש “הממשלה הזמנית”, היה ברור לי שיש צורך במדינה צעירה ורבת-משימות זו לרכז בממשלה וסביבה כל הכוחות הציוניים הקונסטרוקטיביים בישראל, כלומר, כל המפלגות שהשתתפו בממשלה הזמנית. לצערי, סירבו שתי מפלגות לתת יד לממשלה הנבחרת הראשונה; בנובמבר 1949, עם פתיחת המושב השני של הכנסת, פניתי שוב מעל במת הכנסת לשתי המפלגות הללו שיצטרפו לממשלה וגם ניסחתי תמצית העקרונות המאפשרים לאחד כל המפלגות הללו. אין צורך לחזור על הדברים – הלא הם רשומים ב“דברי הכנסת”. גם הפניה השניה לא הצליחה, לצערי, והממשלה התבססה על קואליציה מצומצמת שכולכם יודעים הרכבה. כשפניתי למפלגות להצטרף, נשאלתי על-ידי באי-כוח מפלגה אחת: למה לכם הדבר? הן יש לממשלה רוב יציב ובטוח בכנסת? מה תתן הצטרפותנו ומה תוסיף? עניתי להם: מבחינה פרלמנטרית גרידא אין באמת צורך בהצטרפות. לממשלה, כל זמן שהיא קיימת, יש רוב מספיק: 75 מתוך 120. ומבחינה מדינית בלבד אין צורך בהרחבה. אולם ממשלה זו אינה קיימת לשם שלטון על הקיים. על ממשלת ישראל בדורנו הוטל תפקיד בלתי-רגיל, וכמעט יחיד בהיסטוריה. מדינת-ישראל הוקמה לא למען תושביה בלבד, ובנינו נלחמו לא למען עצמאותו המדינית של הישוב כמו שהוא. מלחמת השחרור והכרזת עצמאותנו היו מכוּוָנות ליֵעוּד העליון של תולדות העם היהודי – קיבוץ גלויות. יעוּד זה גדול וקשה יותר מהמלחמה ומהקמת המדינה גם יחד. קיבוץ גלויות קשה מטעמים בינלאומיים: קודם היו שערי המולדת סגורים בפני הבאים, עכשיו שערי היציאה סגורים ונעולים בכמה ארצות הגולה. הוא קשה מטעמים פנימיים: עוד הרבה קיבוצים בתפוצה מַשלים נפשם שייטב להם בגולה, ואין הבדל בדבר בין אלה שקוראים לעצמם בשם ציונים ובין אלה שאינם דוגלים בשם זה. הוא קשה מטעמים כלכליים: ארץ קטנה, דלה והרוסה צריכה לקלוט בזמן קצר זרם אדיר של עולים, דבר שאין לו כמעט דוּגמה בהיסטוריה העולמית. בארבע שנים אנו רוצים להכפיל הישוב, והדבר הולך ונעשה – אולם הוא כרוך בקשיים ובמאמצים שאין משלם. הדבר קשה גם מבחינה תרבותית: אין אנו עם ככל העמים, אלא חבר של שבטים הרחוקים זה מזה לא רק כרחוק מזרח ממערב – קיימים גם המרחקים הגיאוגרפיים האלה – אלא כרחוק התקופה הקדמונית מתקופתנו החדישה. שבט אחד אינו יודע שפת רעהו, שיחו ושיגו, וכולם יחד זרים לארץ; רובם הגדול תלושים מתרבות האומה, לשונה, עבָרה מפעל תקומתה, חזוֹנה. שׂוּמה עלינו לבנות מחדש ארץ הרוּסה וחרבה, ולעצב אומה מאבק-אדם. ואין בידינו האמצעים הכספיים, הכלים המשקיים והמכשירים החינוכִיים הדרושים לביצוע משימת-משנה אדירה זו. ואין שום זכות מוסרית למי שמאמין ביעוד זה לעמוד מן הצד ולא לשׂאת בעוֹל הכבד והנורא הזה. הדבר מוכרח להיעשות – כי בנפשנו הוא. בקיבוץ-גלויות תלוי הכל – קיום העם ובטחון המדינה. אַל נשליך יהבנו על ההצלחות והנצחונות שנחלנו עד היום. לפני שבוע ימים ראו רבבוֹת מִפגן קטן של צבא-הגנה לישראל בנעילת ה“מכביה” – וכל לב רחב ורהב למראה מוּפלא זה. אני מקוה שהתמרון שיעָרך השבוע אף הוא לא יבייש, אולם אני מזהיר – לא בפעם הראשונה – שלא נתלה בטחוננו לא בצבא הסדיר וגם לא בצבא-המילואים, אם כי אני מלא אמונה עמוּקה בכשרו ויכלתו של צבאנו. בטחוננו תלוי בקיבוץ גלויות ורק בו. בו תלוי עתיד האומה והארץ. רק קיבוץ הגלויות יבנה את הארץ; הישוב הקיים, על אף כשרו החלוצי, אינו מסוגל, כשהוא לבדוֹ, לחוֹנן הריסות המולדת. את הארץ השוממה הזו יבנו רק קיבוצי הגלויות, אם כי הם כאילו נופלים מהישוב הקיים בתרבותו ובחלוציותו. רק בקיבוץ גלויות גנוזים הכוחות האדירים הדרושים לקימום הארץ. בקיבוץ גלויות מרוכזת כל תקוותנו ההיסטורית ובו תלוי מעמד ישראל בעולם.

ישנם בתוכנו אנשים המאמינים – יתכן בתום לב – שאין דבר קל מזה. ימָסר השלטון לפלוני אלמוני – ומבול של זהב יומטר על ארץ זו, ורבבות בתים חדשים, אלפי טרקטורים ומכונות מכל המינים יזרמו מאליהם לארץ, ובתי-חרושת וישובים יצמחו ככמהין ופטריות. אין חברי בממשלה ואין אני שותפים לאמונה קלה ונוחה זו. דבר קיבוץ גלויות שעומד במרכז תקופתנו ובמרכז ההיסטוריה היהודית הוא קשה ומר מאין כמוהו, ומחייב מאמצים מתוחים ואכזריים כלפי עצמנו, כי בראש-וראשונה אנו, בני-הארץ, חייבים במאמץ זה, באשר הוא דרוש לנו לקיומנו ולבטחוננו, והוא קודם לכל נוחוּת ורווחה שלנו: נוחוּת מדינית ורווחה כלכלית וחברתית. עלינו לקבל באהבה את היסורים והקשיים של קיבוץ גלויות, ואשרי הדור אשר יסבול למען דבר גדול ונאדר זה. לא היתה ולא תהיה בהיסטוריה היהודית זכות גדולה מזו. ותפקיד זה מן ההכרח שיעמוד בראש דאגותיה של כל ממשלה בישראל ותהא הממשלה אשר תהיה, אם רק תישען על כוחה ורצונה של ישראל, ועם ישראל יתן בה אמון, ולא תהיה בובה של כוח זר ונכרי, דוגמת ממשלות הבובות שנתרבו בימינו.

עם ראיית כל הקשיים של קיבוץ גלויות – וכשאני אומר קשיים הריני משתמש בלשון רכה – האמַנו ונאמין בכל לבנו שהדבר יתכן, אם נעמיס על עצמנו העוֹל הזה עד קצה גבול יכלתנו ונדע לגייס רצונו ויכלתו של העם היהודי באשר הוא למטרה זו. בדרך זו הלכה הממשלה עד כה – ודרך אחרת לדעתי לא תיתכן.

*

לא נעלם ממני שיש בתוכנו אנשים הסבורים שאין צורך והכרח בעומס כפול זה – בעומס מַכּסימלי של המדינה מצד אחד, ובגיוס רצונו של העם היהודי מהצד השני.

ישנם כאלה היודעים דרך קלה: – נשליט בארץ משטר על טוהר הקאפיטליזם הבלתי-מרוסן, כפי שהיה באנגליה בראשית המאה התשע-עשרה, נמסור כל השלטון לידי בעלי-ההון, נעמיד כל המדינה ותושביה לרשות רודפי רווחים ללא-סייג, נטיל עוֹל המסים על המוני הצרכנים ונשחרר הכנסות ההון מכל מסי הכנסה והגבלות אחרות – נקרא לניצול החפשי והבלתי-מסויג בשם “יזמה חפשית”, והכל על מקומו יבוא בשלום.

ישנם אחרים שחושבים להיפך – וגם להם יש דרך קלה ופשוטה. הם אינם נזקקים כלל וכלל למאמצי העם היהודי אשר בתפוצות. לדידם ההון שישנו בארץ מספיק או כמעט מספיק, אם רק נדע להחרימו ולרכזו בידי הממשלה. הם פוטרים עצמם בקלות מפליאה מהדאגה המרה לתשלומים בעד חמרי בנין ומזון וחמרי-גלם ומכונות וכלים לתעשיה ולחקלאות שיש להשיג אך ורק בחוץ-לארץ; הם גם מתעלמים מההכרח החיוני לפרנס המוני עולים ולשכּנם – עוד לפני שהם מספיקים להיות מייצרים ומוכשרים לפרוע מפרי עבודתם את ההשקעות העצומות הדרושות למען הכשירם להיות עובדים ומייצרים.

הממשלה הזאת אינה מאמינה לא באלה ולא באלה.

אנחנו שוללים ה“מוניזם” הפשטני והילדותי: קאפיטליזם טוטלי או סוציאליזם טוטלי. משטר טוטליטרי זה יתכן בארצות אחרות, שיש בהן רק תפקידים ממשלתיים רגילים: לדאוג לישוב הקיים, לשמור על בריאותו, הזנתו, נקיונו וכדומה.

מדינת-ישראל, הרואה במרכזה יעוד קיבוץ גלויות, לא תלך בדרך “קלה” זו. אין זה מקרה, שמראשית ההתישבות הציונית נקטנו בשני טיפוסי-משק – במשק-העבודה ובמשק-ההון, או במלים אחרות, ביזמה פרטית וביזמה קיבוצית. בוויכוח על הקיצוב לפני הפגרה האחרונה כבר ציינתי שמדינת-ישראל אינה קאפיטליסטית ואינה סוציאליסטית, כי במדינה זו הולכים ומתפתחים שני טיפוסי-משק, משק קאפיטליסטי ומשק סוציאליסטי זה בצד זה, ושניות זו לא נתחדשה במדינה, אלא בראשית התישבותנו, והיא הולכת ומתרחבת עם הרחבת מפעלנו המשקי, ואין בה מקרה, אלא הכרח היסטורי של הגשמת הציונות. אי-אפשר להעביר המונים לארץ ואי-אפשר לבנות השממה וליצור קליטה להמוני עולים בלי שני טיפוסי-המשק האלה ובלי גיוס שתי היזמות המשלימות זו את זו – היזמה החלוצית הקיבוצית והיזמה הפרטית, יזמת העבודה היוצרת ויזמת ההון המַפרה. וכל עוד קיבוץ הגלויות יעמוד במרכז המדינה – לא תוכל שום ממשלה אחראית לאחוז בדרך פשוטה ומוניסטית כביכול, אלא תאמץ ותעודד שתי הצורות הכלכליות האלה.

ומתוך ראייתנו קיבוץ גלויות כעיקר דאגתנו – הודענו לכנסת עם יסוּד הממשלה בחילת מארס 1949, שתכניתנו מכוּונת להכפלת הישוב במדינה במשך ארבע השנים, ושם כך נרחיב שני טיפוסי המשק: גם נעודד ההון הפרטי ונאמץ היזמה הפרטית והקואופרטיבית בכפר ובעיר ונעשה הקלות מיוחדות להשקעות-הון פרודוקטיביות המסייעות לפיתוח מהיר ויעל של גנזי הארץ ואפשרויותיה הכלכליות, ונבטיח הקלות להעברת הון יהודי מהגולה, ובאותו זמן גם נשקוד על פיתוח משקי עבודה בכפר ובעיר ועל הרחבת ההתישבות והקואופרציה העובדת לכל צורותיהן – ומדרך זו לא נזוז, ואיני מאמין שאיזו שהיא ממשלה תוכל ותעיז לזוז מדרך זו.

ממשלה זו אדוקה בחזון ההיסטורי ולא תרפה ממנו, אבל אנשיה הם אנשי מציאות ומעשה. והם חייבים מזמן לזמן לבדוק תנאי המציאות המשתנים, כי החזון מתגשם במסגרת המציאות, והממשלה נתבעת מזמן לזמן לבדוק דרכי הביצוע גם מתוך נאמנותם לחזון וגם מתוך התאמתם לצרכי המציאות המתחלפת.

בדיקה זו עשינו בשבועות האחרונים, בימי הפגרה, ומסקנותינו פרסמנו ברבים, והן יוגשו לכנסת לעיוּנה ולדיונה.

*

עלי לעמוד על עוד דבר אחד: התפקיד הגדול והקשה העומד במרכז המדינה וההיסטוריה של העם היהודי – מחייב יציבות בהנהגת המדינה. אין מדינת-ישראל ככל המדינות, אם כי גם התפקידים הנורמַליים של מדינה מחייבים ממשלה יציבה. אולם התפקיד הנוסף המייחד שליחותה של מדינתנו, קיבוץ גלויות, לא יתמלא אם לא נדע להעניק למדינה ממשלה יציבה הנשענת על רוב בטוח ויציב. אין יכולים לחיות מן היד אל הפה. קליטת מאות אלפים עולים ופיתוח מהיר של הארץ אינם אפשריים בלי תכונה ממושכת ויזמה מתמידה, ובלי מדיניות של טווח-רחוק וראיית הנולד. גם מעמדנו בעולם וזיקתנו לעם בתפוצות מחייבים יציבות ממשלתית. אנו חיים בעולם מטורף ומסוכסך, ובלי מצפן קבוע לא נמצא דרכנו בים הבינלאומי הסוער. עלינו לחתור לשלום עם כל העולם ועם שכנינו, ולקיים באותו זמן כוננות צבאית יעילה. ועלינו להפעיל עמנו המפוזר החי בגולה, לא מיום ליום, אלא מתוך תכנון מחושב לאורך-ימים, ורק ממשלה יציבה תצליח לעשות זאת. גם קליטת העולים וחינוכם לא יתכנו בתוך זעזועים פנימיים בלתי-פוסקים. רק ממשלה יציבה ואיתנה תתגבר על הקשיים העצומים הטבועים בעצם מהותן של המשימות הגדולות והמרכזיות המוטלות עלינו: בטחון, עליה והתישבות.

תכנית הפעולה שהגשנו לכנסת במארס 1949, לא היתה תכנית של קוניונקטורה זמנית וחולפת, פרי צירוף מקרי של כוחות, אם-כי הממשלה אשר הוקמה אז לא היתה כולה מעור אחד, אלא קואליציה של מפלגות שונות. בתכנית זו בוטא הכיווּן היסודי, ההיסטורי, המוכרח, של מפעלנו בארץ, הכיוון אשר הפך בני ערים ועיירות בגולה – לישוב עצמאי המעורה באדמתו, עבודתו, משקו, לשונו, תרבותו, הנהלתו והתגוננותו העצמית. קווי-היסוד של תכניתנו הם גם פרי החזון החלוצי שפָעם במייסדי המדינה וגם ביטוי נאמן לריאליזם הקונסטרוקטיבי שהגשים החזון למעשה. לא ראינו בכל פרט של תכניתנו הלכה למשה מסיני. נתקלנו בקשיים – ואין אלה קשיים אחרונים; בדקנו דרכנו ופשפשנו במעשינו. לא זזנו מהעיקר – אבל תיקַנו כמה תקנות בדרכי הביצוע. גם ערכנו תכניות לגיוס העם בגולה, שלא יעָשה בן-יום, גם לא בן-שנה, אלא ידרוש מאמץ ממושך ומתוכנן, והצעד הראשון שנעשה להכנתו – הכינוס בירושלים בראשית ספטמבר – יש בו כדי לעודד, אם כי עוד אנו עומדים לפני ההתחלה.

*

בדקנו את מכונת הממשלה עצמה, ומצאנו פגימות גם בממשלה וגם במנגנון הממשלתי.

כשנוסדה ממשלה זו, רצינו להחזיק דלת פתוחה לשתי המפלגות שישבו אתנו בממשלה הזמנית ושמרנו על מספר תיקים שלא יחולקו סופית, ונמסרו לפקדון זמני בידי חברים אחדים בממשלה שהיו כבר עמוסים למדי גם בלאו הכי. ריכוז מופרז זה לא היה לברכה בעבודת הממשלה, ונראה צורך בשינוי, קודם-כל – על-ידי מינוי שרים מיוחדים לחקלאות ולתעשיה. נמצאו גם פגמים במנגנון. אם נזכור שהמדינה היא רק בת שנתיים ואין לנו מסורת של מנגנון ממלכתי מתוּקן – לא יפלא הדבר. אולם הבנה אין פירושה הצדקה. יותר מכל מדינה אחרת אנו זקוקים למנגנון יעיל, ישר ונאמן, נאמן גם למדינה וגם לאזרח היחיד. מצטער אני – ונדמה לי שכל אזרח הוגן יצטער יחד אתי – על הגינוי הסיטוני של הפקידות. כשקוראים עתונים מסוימים נדמה כאילו אין דבר יותר פופולרי מהשמצת עובדי המדינה. את השם “פקיד ממשלתי” מבטאים בזלזול. עתון אחד לא נתקררה דעתו עד שאמר פקידון. איני סבור שכל עובדי המדינה הם מלאכים, אבל איני חושב שהם בכללם לא הצליחו. אני יודע כמה וכמה שרותים הנעשים באמונה ובכשרון. אבל בלי-ספק יש ליקויים גם בסידורים הכלליים וגם בפקידים מסוימים. ויש צורך בשכלולים מתמידים, בפיקוח יעיל, בבחינה קפדנית, במשמעת חמורה יותר. השכלול לא יעָשה ביום אחד. בכל אופן לי לא ידוע מַטה-קסם שיעניק לנו בבת-אחת מנגנון מצוּין בכל המעלות הרצויות ונקי מכל החסרונות. יותר קל לשנות ממשלה מאשר מנגנון. ממשלה אפשר להחליף בבת-אחת. מנגנון טוב יש לחנך בשקידה, בפיקוח מתאים, במתן דוּגמה נאה, בשיעורי השתלמות וגם במשמעת וקפדנות. איני מכיר מדינה שהצליחה להקים מנגנון טוב ומשוכלל בזמן קצר. אולם לנו הזמן דוחק, ומה שנעשה בארצות אחרות במשך עשרות או מאות שנים, מן ההכרח שיעָשה אצלנו במשך שנים ספוּרות.

בעיות כלכליות וסידוריות אלה נדונו בממשלה בימי הפגרה – ואחרי בירורים ועיונים מרובים הגענו לידי מסקנות. עלי הוטל להביא לכנסת סידורי הממשלה החדשים. מבנה הממשלה והרכבה במדינה פארלמנטרית הם מתפקידו של ראש-הממשלה. בחנתי הבעיה מכל הצדדים והגעתי לידי מסקנה, שאם יש לארגן משרדים מיוחדים לחקלאות ולתעשיה – הרי יש להימנע מניפוח מלאכותי של גודל הממשלה. במדינות מתוקנות, שיש בהן רק שתי מפלגות, הדבר קל. ראש-הממשלה יוכל בנקל להחליף אנשים בממשלתו, להוסיף או לגרוע לפי הצורך, כפי שהוא רואה אותו. אנחנו טרם הגענו – ואינני בטוח שנגיע בקרוב – לשיטה דו-מפלגתית. נתברכנו בשפע של מפלגות, ויש הכרח בקואליציה, ויש בעיית מפתח. ומשום כך, לא קל להרחיב או לצמצם. כמובן, שכל סיעה בקואליציה אינה רואה כל פגם בהרחבת מספר חבריה, אבל אין בה אותו רוחב הלב ביחס לחברותיה. וכל איש נוסף, גם אם יש בו צורך, גורר אחריו תביעות מוצדקות או לא-מוצדקות לתוספת חברים לשאר הסיעות. נתברר לי שאם יתווסף איש מתוך חברי הקואליציה, נגיע לידי ניפוּח מלאכותי או לטענות של קיפוח אם לא נכפיל מספר החברים, ובמקום 12 תהיה לנו ממשלה של 24, שאין צורך בה למדינתנו הקטנה.

משום כך הגעתי לידי מסקנה שיש להוסיף רק איש אחד ולהעמיד מספר חברי הממשלה על 13, והאיש הנוסף יהיה מחוץ לכל הסיעות. אתם יודעים שבקואליציה משתתפות ארבע סיעות, וסיעה אחת מאלה מורכבת למעשה מארבע מפלגות, ונראה לי שיש לחפש מועמד למשרד-התעשיה מחוץ לקואליציה, ומחוץ לכנסת, כי לא ידוע לי איש בכנסת שאינו חבר לאחת הסיעות, וגם המבחר בכנסת הוא מוגבל בהכרח. לאחר התיעצות עם הגורמים המתאימים מצאתי איש רב-פעלים שאינו חבר בכנסת ואינו משתייך אף לאחת מהסיעות המשתתפות בממשלה והצעתי לו משרד-המסחר-והתעשיה. נראה לי צורך לעשות גם שינויים אחרים בפנים הממשלה. מתוך התיעצות עם יודעי-דין-ומשפט הוברר לי, שיש ספק רציני אם יתכנו חילופים ותוספות בממשלה בלי שהממשלה הקודמת תתפטר והכנסת תאשר השינויים, כאילו זוהי ממשלה חדשה. באנגליה אין נוהגים כך – ראש-הממשלה מוסיף וגורע, והחבר החדש בממשלה הולך למלך “לנשק היד” ולקבל חותמת משרדו ובזה נגמר הענין. כאן סבורים יודעי-דין שאין הדבר כך. ומשום כך החלטתי להגיש לנשיא התפטרות הממשלה בכל אופן, והיה אם כל הסיעות בממשלה יסכימו לסידור החדש, כלומר לממשלה בת 13, שמהם אחד הוא מחוץ לקואליציה – אציג היום הממשלה החדשה לפני הכנסת.

ביום החמישי שעבר הבאתי הצעותי לממשלה וביקשתי מחברי להודיע לי אם הם וסיעותיהם מקבלים הצעתי, כי אמרו בצדק, שעל הרכב מחודש בממשלה אין מחליטים ברוב, אלא בהסכמת כל הסיעות.

ברצוני לציין, שלפני ישיבת הממשלה ביום ה' לא סיפרתי לשום סיעה – לא לסיעת מפא"י, לא לסיעה הפרוגרסיבית, לא לסיעה הדתית ולא לסיעה הספרדית – מה היא הצעתי, אפ-כי אחת הסיעות דרשה ממני משום-מה למסור לה את הצעתי לפני שאני אביא אותה לממשלה. מכיוון שידעתי כי הכנסת תיפתח היום, ביום ב‘, ביקשתי מהחברים להמציא לי תשובתם עד יום א’, יום לפני פתיחת הכנסת. עיקרי הדברים נדונו והוחלטו בממשלה, וגם על תוספת שר לתעשיה מחוץ לקואליציה הודעתי לממשלה כמה שבועות לפני כן, ולא היה כל יסוד לחשוב שלא תיתכן תשובה לפני פתיחת הכנסת. וכדי שלא יגָרם כל עיכוב לא-הכרחי, ביקשתי מהנשיא להזמין אליו כל הסיעות ליום א' (אתמול) אחרי הצהרים כי בכל אופן הייתי מחויב, כפי שהסברתי כבר – להגיש לנשיא התפטרות הממשלה הקודמת. הייתי כמעט בטוח שלפני נסיעתי לנשיא תהיה בידי כבר תשובת כל הסיעות – אבל תקוותי זו משום מה נכזבה.

הבוקר כינסתי שלושה-עשר החברים המוצעים לממשלה החדשה – ולצערי ולתמהוני לא קיבלתי גם הבוקר התשובה המצופה. אחת הסיעות שוב דחתה מתן הסכמתה. כעבור זמן מה אמרו שהם מבקשים דחיה לשבוע או לשבועים. לא ראיתי כל יסוד מוצדק או הגיוני לדחיה זו, והכנסת נפתחה מבלי שיכולתי להביא אליה הצעה על ממשלה יציבה, ואין בידי עכשיו אלא להציע ממשלת-מיעוט כממשלת-מַעבר, כי באין רוב יציב יש הכרח בבחירות חדשות, ובהקדם האפשרי. ועל הכנסת לקבוע נוהל פיזורה לקראת הבחירות החדשות. עד שתקום ממשלה חדשה לאחר הבחירות, יש צורך בממשלת-מעבר – אשר גם היא לא תוכל לכהן אלא אם הכנסת תאשר אותה כממשלת-מעבר, שאם לאו – לא תוכל הממשלה הקודמת, למרות התפטרותה, לפעול הרבה, כי לפי החוק גם ממשלה שמתפטרת או מביעים לה אי-אמון חייבת להמשיך בכהונתה עד הִיכוֹן ממשלה חדשה, כלומר עד מַתן אישורה של הכנסת לממשלה חדשה.


מהו פרויקט בן־יהודה?

פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.

אוהבים את פרויקט בן־יהודה?

אנחנו זקוקים לכם. אנו מתחייבים שאתר הפרויקט לעולם יישאר חופשי בשימוש ונקי מפרסומות.

אבל אנו משלמים עבור שרתים ועבור פעילות פיתוח, ולכן זקוקים לתמיכתך, אם מתאפשר לך.

אנו שמחים שאתם משתמשים באתר פרויקט בן־יהודה

עד כה העלינו למאגר 35588 יצירות מאת 1818 יוצרים, בעברית ובתרגום מ־28 שפות. העלינו גם 12120 ערכים מילוניים. רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי.

בזכות תרומות מהציבור הוספנו לאחרונה אפשרות ליצירת מקראות הניתנות לשיתוף עם חברים או תלמידים, ממשק API לגישה ממוכנת לאתר, ואנו עובדים על פיתוחים רבים נוספים, כגון הוספת כתבי עת עבריים, לרבות עכשוויים.

נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!

רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי. נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!