רקע
דוד בן־גוריון
מדיניות־החוץ

ח' בשבט תשי"ב – 4 בפברואר 1952


בישיבה נ של הכנסת השניה

אני שמח שאני יכול להצטרף הפעם לשני הנואמים הראשונים של האופוזיציה – חבר הכנסת ברנשטיין וחבר הכנסת ריפתין – בענין אחד יסודי: בהבעת רצונם לשלום עם השכנים הערבים. אני רואה בכך התקדמות חשובה מצד דבּרי שתי המפלגות האלה, ואני שמח לציין התקדמות זאת. אני מרוצה שיש נקודה אחת אשר בה אנו שותפים. עלי להוסיף כי אף־על־פי שאיש אינו יכול להבטיח כי הדבר יבוא מחר או מחרתיים, אין מקום גם לוודאות הרבה של אלה הטוענים שזה לא יתכן, או שזה יתכן רק בהתאם להחלטות או"ם הישנות. ההיסטוריה הקצרה של מדינת־ישראל מפריכה את הפסימיזם המוחלט הזה, או, הייתי אומר, הוודאות הנפסדת הזאת.

אתם יודעים כי בין החלטות האו“ם מיום 29 בנובמבר 1947, יש החלטה על גבולות מדינת־ישראל. זהו, ודאי, הדבר העיקרי שבו לא יהיו שכנינו הערבים נדיבים יותר מאשר היו אותן 35 המדינות שהצביעו בעד הקמת המדינה בגבולות אלה. ואף־על־פי־כן, ההסכם היחיד בינינו ובין מדינות ערב – ההסכם על שביתת־הנשק – הוא בניגוד להחלטת האו”ם על הגבולות. ודאי שמדינות ערב לא עשו זאת מתוך נדיבות לב. היה בדבר הזה חלק לצבא־הגנה לישראל. אבל זוהי עובדה פוליטית כי יש הסכם כזה עם שכנינו, וההסכם הזה הוא הבסיס החוקי הבינלאומי היחיד, לפי שעה, של גבולותינו, והוא אינו מתחשב בהחלטות האו“ם. אינני מוכן ללמוד מכאן, ולא הייתי רוצה לזרוע אשליה כי מחר־מחרתיים יקרה שוב נס ויכּרת הסכם שיהיה טוב מהחלטות האו”ם. יתכן שלא יקום שום הסכם נוסף, זמן־מה או זמן רב. אך אין זה כל כך מן הנמנע, אם בכלל יתכן שלום בינינו ובין עמי ערב – ואני מאמין כי השלום יתכן. ואם חברי־הכנסת ברנשטיין וריפתין דיברו בכנות על השלום – ואני מניח כך – אין הם יכולים לדרוש שלום מעמי ערב, אם אינם מאמינים כי הוא יתכן. ולא החלטות או"ם יהוו הגורם הראשי שימנע השלום.

דוּבּר על מעמדנו הבודד בעולם. איננו יכולים להתעלם מן האמת הקשה של מעמדנו בעולם. אינני צריך לחזור על דברי שר־החוץ, שמעמדנו אינו דומה למעמדם של העמים הערביים, המהווים גוש רצוף של למעלה מארבעה מיליון מילין מרובעים, שטח גדול מארצות־הברית, ובוודאי לא למעמד עמי האיסלם, הכוללים, נוסף על העמים הערביים, עשרות מליונים אנשים של עמים אחרים, ואף לא למעמדם של העמים הקתולים, או למעמד העמים האנגלו־סאכסים או הסלאווים. כל הדברים האלה נשכחו משום־מה מחבר הכנסת ברנשטיין, ואמת־המידה היחידה שלו למאורעות היסטוריים הוא שער הלירה בבורסה, ובזאת הוא מארכסיסט הרבה יותר ממארכס עצמו.

אינני מזלזל בחשיבותו של שער הל"י בשביל ספסרים, וגם בשביל אנשים ישרים שהספסרים מחבלים במצבם. אבל אין זה הקובע מעמד ישראל בעולם, לא בשנים שעברו ולא בימינו אלה. ההיסטוריה שלנו לא מתחילה מהזמן שחבר־הכנסת ברנשטיין יצא מהממשלה הזמנית לפני שלוש שנים. יש לנו היסטוריה עתיקה מאוד.

במידה ידועה היינו תמיד בודדים, ועוד זמן רב נהיה בודדים. אבל זה רק צד אחד של המטבע ההיסטורי. כי באותו זמן היינו גם העם בעל ההשפעה העצומה בעולם, יותר מעמים גדולים וחזקים, ועכשיו אנו בודדים פחות מאשר היינו אי־פעם. השינוי העיקרי שחל במצבנו הוא כי מאות בשנים היינו תלויים בחסדם של אחרים וברגש הצדק של השליטים אשר חלשו על גורלנו. עכשיו אנו נשענים על עצמנו. ועצמנו זה פירושו שני דברים התלויים זה בזה: כוחנו וצדקתנו. עדיין יש בתוכנו אנשים שעל־ידי הרגלי־מחשבה גלותיים אינם מחשיבים את הכוח היהודי ואינם מאמינים בו. ויש בתוכנו גם אנשים המפריזים במידת כוחנו ובערך הכוח בכלל ורואים בו ורק בו חזוּת הכל. שניהם טועים ומַטעים. קיומנו ועתידנו ומעמדנו בעולם תלוי בשנים: גם בכוחנו וגם בצדקתנו. אחד משני אלה כשהוא לבדו לא יעמוד לנו. ואם רכשנו ידידים – ורכשנו ועוד נוסיף לרכוש ידידים; ואם אנחנו פחות בודדים מאשר היינו – והננו פחות בודדים מאשר היינו – הרי זה גם בגלל כוחנו שגדל, והוא גדל למרות תעתועי השער בבורסה, וגם בגלל מפעלנו שצדקתו נודעת יותר ויותר ברבים.

לא נוכל להשען על כוחנו בלבד – מטעם פשוט: כי יש גדולים וחזקים מאתנו. ואל נתרברב ואל נתרהב. נכיר בגבולות יכולתנו וכוחנו. ואם כוחנו הוא גורם – והוא גורם חשוב ויקר – הרי הכוח האחר, הגדול משלנו, אף הוא גורם. ובמאזני הכוח כשהוא לבדו לא נכריע הכף ההיסטורית. ואם האמַנו כל ימינו במצפון ובצדק ובכוחות מוסריים – אל נמהר לזרוק אמונה זו מאחורי גוונו, לאחר שהיינו לכוח בלתי־מבוטל; ואני יודע שכוחנו היום הוא גדול משהיה בימי מלחמת הקוממיות, על אף מידות הבורסה של חבר־הכנסת ברנשטיין. ואף־על־פי־כך אני רואה חובה לעצמי להזהיר את כולנו לבל נישען על כוחנו בלבד – אם כי עלינו לטפח אותו בלי הרף ובלי ליאות. יש כוחות יותר גדולים בעולם העוינים לנו, ולאו דווקא בקרב שכנינו בלבד. יש דת גדולה בעולם שיש לה אתנו חשבון היסטורי על מה שקרה בעיר־עולמים זו לפני כאלפיים שנה, וגם אם שער הלירה שלנו יעלה הרים וגבעות לא ישכחו שליחי דת זו שאנו דחינו את משיחם, ומשום כך כאילו נגזר עלינו להיות נודדים בגויים לעולם ועד, ואין הם משלימים על נקלה עם העובדה שאחרי מאות שנות נדודים חזרנו לארצנו, חידשנו קוממיותנו, וירושלים היתה שוב לבירת ישראל. וכמה משונה הדבר שמנהיג של מפלגה ציונית אינו רואה הרקע ההיסטורי של מעמדנו בגויים, ורק דבר אחד בוחנת עינו החדה: שער הלירה בבורסה.

לא אמנה הפעם כל הכוחות ההיסטוריים המתנגדים לנו מסיבות שונות ובדרגות שונות. עמדנו בפניהם ונעמוד בפניהם לא רק בכוחנו בלבד – אלא בעזרה ובידידות שצדקת מפעלנו ההיסטורי תרכוש בקרב העמים. לפני קום המדינה ולאחריה רכשנו אהדה ותמיכה בינלאומית, והיא עמדה לנו לא במעט בחיל אשר עשינו עד היום הזה, והיא תידרש לנו גם בעתיד. אף כוחנו מושך ידידות כשם שהוא בולם אויבים, ועלינו לבנות על השנים כשהם שלובים וכרוכים זה בזה: כוחנו וצדקתנו. זה שאמר: “לְךָ זְרֹעַ עִם גְבוּרָה, תָּעֹז יָדְךָ תָּרוֹם יְמִינֶךָ” הוסיף מיד: “צֶדֶק וּמִשְׁפָּט מְכוֹן כִּסְאֶךָ, חֶסֶד וְאֱמֱתֶ יְקַדְּמוּ פָנֶיךָ” (תהלים פ"ט 14, 15). צירוף קדום זה מחייב אותנו גם היום, ואולי היום יותר מאשר באיזה זמן שהוא. ורק באשר ידענו לטפח שניהם בשובנו ארצה בשלישית, הגענו למדינה, ורק אם נטפח שניהם גם להבא – תתבצר המדינה ותעמוד בפני כל אויביה, כל זמן שיהיו לה אויבים.

וכוחנו וצדקתנו הביאו עוזרים וידידים למדינת־ישראל, והם לא עזבו אותנו גם בעצרת זו של או"ם. ואם כי שוטמינו ומתנגדינו המרובים התנכלו לנו במלא כוחם בעצרת זו – נהדפה התקפתם, באשר לא היינו בודדים, ואף אחד מידידנו לא שבק אותנו.

ציינתי בסיפוק דבריהם של נציגי שתי מפלגות האופוזיציה – מפ“ם והציונים הכלליים – בשאיפתם לשלום עם שכנינו הערבים. אני מצטער שאיני יכול להצטרף לדעתם בשטח המדיניות העולמית. איני יכול להצטרף לדברי חבר הכנסת ריפתין על השלום בעולם. כי איני יכול ליישב הפאתוס שלו על “עצומת השלום” ו”ועדי השלום" ו“קונגרסי השלום” – עם ההשמצה וההסתה המתמדת שלו נגד מחצית עולם לפחות, המחצית שהוא קורא לה בשם הגנאי “מערב”. האם הוא מטיף לשלום רק בין ברית־המועצות ובין המדינות המקבלות מרוּתה ומשטרה ללא תנאי וללא כל הרהור? השלום בעולם יתכן אך ורק אם ישרור שלום בין “מזרח” ובין “מערב”, בין משטר הבנוי על עקרונות ברית־המועצות ובין משטר הבנוי על עקרונות ארצות־הברית או עקרונות בריטניה והארצות הסקנדינביות.

מדינת־ישראל שואפת לשלום בין כל המדינות בעולם – ויהא משטרן אשר יהיה. השלום בעולם יתכן אם ורק אם יכון שלום, שלום אמת, בין משטרים יריבים. המחרחרים ריב נגד מדינות שמשטרן לא רצוי בעיניהם – אל ישאו שם השלום לשוא. אם אנו נושאים נפשנו לשלום בין כל העמים, אין זאת באשר אנו מרוצים מהמשטר הקיים בתוך כל עם ועם, – אלא באשר אנו שוללים זכותו של מישהו להטיל רצונו על עם אחר בכוח, ובאשר אנו רואים בשלום כלי מחזיק ברכה לעולם כולו ותנאי־קיום לעם ישראל. בשאיפתנו לשלום אין אנו מבחינים בין משטר למשטר, ובין מדינה למדינה, והמתפלל לשלום של צד אחד בלבד, – הוא למעשה נותן יד למלחמה נגד הצד השני. הרצון הכן לשלום כולל כל העמים, בלא יוצא מן הכלל.

נציגי מפ"ם ונציגי הציונים הכלליים האשימו את משלחת ישראל, הראשונים – על שלא הצביעו בכול עם ברית־המועצות, והאחרונים – על שהצביעו בכמה מקרים לא עם האמריקנים. איני רואה כל צורך להתנצל על כך. אנו מצביעים לפי שיקול דעתנו, ואם מישהו חולק על עצם שיקול הדעת – ישמיע נימוקיו ונדון עליהם, אבל אין אנו רואים עצמנו חייבים להצביע כך או אחרת, אך ורק מפני שכך מצביעה מעצמה זו או אחרת.

חבר־כנסת פלש ראה בהצבעה שלנו נגד יוון סטיה 4־ 5 בנובמבר 1951). אין שחר לטענה זו. לא הכרזנו אז שנצביע אף פעם אלא כאשר מצביע “המערב”, אם כי רק המערב מאפשר לקיבוצים היהודיים החיים בתוכו להשתתף בבנין המדינה, ורק במערב יש לנו חופש פעולה וקשרים עם העם ודעת הקהל; הכרזנו שאנו רואים במשטר הדמוקראטיה וחירות האדם תנאי מוקדם לקיומו של עמנו ולגידולה של מדינתנו – אבל לא היה בהכרזה זו כל חידוש, כי הזיקה למשטר הדמוקראטיה וחירות האדם טבועה בעצם קיומנו. זיקה זו היתה טבועה בקיומנו בגולה, על זיקה זו הושתתה התנועה הציונית, ועל זיקה זו קמה מדינת־ישראל, ובה תלוי קיומה ועתידה. איני יודע אם עמים אחרים יכולים להתקיים בלי דמוקראטיה וחירות – עם ישראל בוודאי לא: אני רואה העוויות־לגלוג על ספסלי מפ"ם. אבל איני מבין לגלוג זה מהו עושה. כלום לא ידוע לכם על קיום מאות אלפים ומיליונים יהודים שאינם רחוקים מאתנו כל כך בלבם, אבל אין הם יכולים להופיע בקונגרסים ציוניים, אפילו לא בוועידות של המלגלגים – ורק היהודים החיים בארצות הדמוקרטיה ניתן להם להשתתף בחיי העם היהודי. ידעתי שגם בארצות אלה אין הדמוקראטיה אידאלית, ללא פגמים. אולם אם יש חיים יהודיים חפשיים ואם ניתן ליהודים להשתתף בבנין המדינה – הרי זה בארצות הדמוקראטיה הבלתי־אידאלית, שרק בהן מותר ליהודי מה שהוא רוצה להיות.

ובבירור ההוא, לפני שלושה חדשים, על מדיניות־חוץ לא חידשנו כלום, אלא קבענו עובדה קיימת בעלת משמעות רבה ועמוקה. אבל גם באותו הדיון הצהרנו ברורות שמדינת־ישראל אינה עומדת למכירה או לשכירה, ואם כי היא דלה בחומר, מִצערה בשטח ומעטה באוכלוסין, אין שום כוח בעולם יכול להפוך אותה למדינת־חסוּת, וממשלתה לממשלת בובות.

והשתוממתי והצטערתי לשמוע מפי נציג מפלגת הציונים הכלליים, חבר־הכנסת פלש, השאלה התמוהה: איך זה הרשינו לעצמנו להצביע באחת השאלות לא כאשר הצביעה אמריקה.

איני צריך לחזור עוד פעם על דעתי על אמריקה, אני יודע שיש לנו זיקה רבה, חיונית, גם ליהדות אמריקה וגם לעם האמריקני. ואני מקווה שיחסי הידידות ביננו ובין הדמוקרטיה האמריקנית הגדולה ילכו וירבו, כי לידידות זו יש שרשים עמוקים, ואינה פרי תכסיס מדיני קיקיוני. עסקנים מדיניים עלולים לשנות דעתם מזמן לזמן, ויש עסקנים ששינו דעתם – אולם הידידות בינינו ובין העם האמריקני מושרשת בשותפות של ערכים וצרכים, ועזרת אמריקה נתונה לנו כל השנים, מאז החליט הקונגרס האמריקני לבטל חוזה המסחר עם רוסיה הצארית בגלל פיסול פספורטים של יהודי אמריקה. עזרת אמריקה היתה נתונה לנו במלחמת־העולם הראשונה, בימי הצהרת בלפור, בין שתי מלחמות העולם, ולאחר מלחמת העולם השניה, והצלחנו לאחר הקמת המדינה לגייס עזרת אמריקה, ועדיין אנו מגייסים ונוסיף לגייס אותה. ואף־על־פי־כך – אין אנו כפופים לאמריקה. וזה לא רק יתרוננו אנו – זהו גם יתרונה המוסרי של אמריקה. לא עלה אף פעם על לבה של אמריקה לדרוש מאתנו כפיפוּת וקבל מרוּת. דרישה כזו היתה סותרת כל מהותה ועמדתה הבינלאומית של דמוקראטיה חפשית זו. אבל אילו גם היתה דורשת מאתנו – דבר שאין להעלות על הדעת – היינו אומרים: לא!

וצר לי שעלי להגיד לחבר־הכנסת פלש וחבריו היושבים פה והנמצאים אי־שם, שאנו מניחים לעצמנו הזכות להיות עצמאים. האומה הישראלית הקטנה, הנתונה במצור ובהסגר, המוקפת אויבים הרוצים לבלוע אותה חיים, העמוסה משימות קשות ודחופות שאין להן דוגמה בשום אומה ולשון; – אומה קטנה זו תגן על ריבונותה וחירותה כעל בבת עינה, ושומרת לעצמה הזכות להיות הפוסק האחרון – איך לפעול על הבמה הבינלאומית. בוודאי שאנו מתחשבים מאוד עם ידידינו הקרובים והרחוקים: אנו מתחשבים עם מעצמות גדולות וקטנות, ולא נזלזל באינטרסים החיוניים שלהם ולא נפגע בכבודם – גם אם ידידותם אלינו היא מוגבלת ומסויגת. אבל רק ממשלת ישראל העצמאית תפסוק מהי העמדה שתנקוט באו"ם ובכל מקום אחר.

לא בכל דבר אנו רואים חובה לעצמנו להתערב בזירה הבינלאומית, ויש שאנו נמנעים מטעמים פרינציפיוניים או גם אופורטוניסטיים. אבל אנו שומרים לעצמנו הזכות להצביע נגד הידיד הקרוב ביותר אלינו אם נראה לנו שידיד זה שוגה ואם המצפון שלנו מחייב אותנו להגיד דברנו אנו.

לא בזכות התבטלותנו מפני תקיפים נרכוש אהדת העולם ועזרתו. קרננו בגויים תרום – אם נהיה נאמנים לעצמנו, לאומתנו.

לא התכוונתי ללמד סניגוריה על הממשלה ועל המשלחת שלנו באו"ם – אלא להבהיר עמדת ישראל בגויים. זוהי עמדה של עם המכיר מקומו הצנוע ומלא־החתחתים בעולם, הזקוק לידידם ולהבנה – אך גם אינו מתבטל, כשם שאינו מתרברב – הסומך על עצמו, על כוחו, על צדקתו, והמאמין ביעודי החירות והשלום והצדק, שבמוקדם או במאוחר מן ההכרח שישלטו בעולם, כי רק בהם גאולת האנושות.




מהו פרויקט בן־יהודה?

פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.

אוהבים את פרויקט בן־יהודה?

אנחנו זקוקים לכם. אנו מתחייבים שאתר הפרויקט לעולם יישאר חופשי בשימוש ונקי מפרסומות.

עם זאת, יש לנו הוצאות פיתוח, ניהול ואירוח בשרתים, ולכן זקוקים לתמיכתך, אם מתאפשר לך.

אנו שמחים שאתם משתמשים באתר פרויקט בן־יהודה

עד כה העלינו למאגר 47799 יצירות מאת 2657 יוצרים, בעברית ובתרגום מ־30 שפות. העלינו גם 20142 ערכים מילוניים. רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי.

בזכות תרומות מהציבור הוספנו לאחרונה אפשרות ליצירת מקראות הניתנות לשיתוף עם חברים או תלמידים, ממשק API לגישה ממוכנת לאתר, ואנו עובדים על פיתוחים רבים נוספים, כגון הוספת כתבי עת עבריים, לרבות עכשוויים.

נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!

רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי. נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!