ירושלים, כ“ח בתשרי תשי”ב – 28 באוקטובר 1951

מכתב לעורך “הדור”    🔗

גרודזנסקי היקר –

כמעט יום יום אני קורא בעתונים שונים דברים מתמיהים ומקוממים, אלא שההרגל כמעט שהקהה לגמרי את חוש התגובה. בדותות חסרות-שחר והערכות הפכפכות מועילות כנראה לתפוצה, – ואין חוק בארץ המונע מעורך ערמומי וחרוץ הסוחר בסנסציות שבכתב – לעשות כרצונו. איני מזלזל בנזקה של עתונות קלוקלת זו. אך אין השפעתה, לאשרנו, מרובה ביותר.

אפילו בעתונינו אני מוצא מזמן לזמן דברים תמוהים, ואם כי לאלה יותר קשה “להתרגל”, – הריני עובר גם עליהם בשתיקה מתוך הכרח של חוסר זמן.

אולם הרשימה שלך על “מעמד גדול” (“הדור”, מיום 25 באוקטובר) יוצאת מגדר הרגיל, ואני מרגיש צורך מוסרי להגיב עליה משני טעמים: חשיבות הענין והוקרתי לכותב.

איני צריך להגיד לך שאני לגמרי תמים-דעה אתך בדבר הצורך “בדיון רציני בבעיותינו, באי-רתיעה בפני האמת ובלהט למיצויה”. אולם איני יודע מנין לך שבכינוס הקבוצות והקיבוצים בכנרת לא נעשה דיון כזה. ותמהתי והצטערתי על הצורך שנראה לך לשים מעמד האיחוד הקבוצתי במרכאות פסלניות ולרמוז יש ב“מעמד גדול” זה, שהיה מלוּוה מוסיקה ותהלוכות ולפידים, גם “חילול הקודש וגם חילול החול”.

אתה מלגלג על הנסיון לחקות מעמד הר-סיני. כמוך כמוני לא הייתי במעמד ההוא. ואף על פי כך אני מסוגל לתאר לי – לפי סיפורי התורה – התכונה באותו מעמד גדול. תכונה זו נמשכה שלושה ימים. ובלי ספק השתתפו בה סדרנים ובמאים מומחים. כל איש היה חייב לכבס שמלותיו. נעשו סידורים מרובים וחמורים סביב ההר. לא חסרו אמצעים תיאטרליים ומוסיקליים: קולות וברקים, ענן כבד וקול שופר חזק מאוד. העם מתיצב סביב ההר. עשן רב כעשן הכבשן יורד על ההר. קול השופר הולך וחזק. וכמובן שלא נעדרו גם לפידים, שכל כך הם פסולים בעיניך. סוּפר לנו בפירוש:

"וְכָל הָעָם רוֹאִים אֶת הַקּוֹלוֹת וְאֶת

הַלַּפִּידִים וְאֶת קוֹל הַשׁוֹפָר וְאֶת הָהָר עָשֵׁן, וַיַּרְא הָעָם

וַיָּנֻעוּ וַיַּעַמְדוּ מֵרָחוֹק".

משה גם לא העלים מהעם שאלהים רצה בכל התכונה הרבה הזאת המלוּוה קולות ולפּידים “וּבַעֲבוּר תִּהְיֶה יִרְאָתוֹ עַל פְּנֵיכֶם”.

איני יודע אם בימים ההם כבר הופיעו עתונים. אבל אם הופיעו, אין לי כל ספק בדבר, שהיו מלאים קטרוג ושיטנה נגד בן-עמרם

“הַמִּתְנַשֵּׂא עַל קְהַל ה”, “הַמִּשְׂתָּרֵר עָלָיו גַּם הִשְׂתָּרֵר”,

המוליך העם במדבר ללא מים וללא קרח וללא בשר, ושאינו ממציא אפילו את הבצלים ואת השומים, הקישואים והאבטיחים שאכלו במצרים, ואינו מביא אותם אל ארץ זבת חלב ודבש ואינו נותן להם נחלת שדה וכרם. וכותבי המאמרים האלה אינם ריקים ופוחזים – אלא נשיאי-עדה, קרואי-מועד, אנשי-שם.

ואם דברים אלה לא נתפרסמו בעתונים – הרי אין לי כל ספק שהם נשמעו בהרצאות ובנאומים על-יד כל מעברה ועל-יד כל אוהל, ואולי במלים יותר חריפות ורוגנות מאשר נשאר זכרון בספר התורה.

ואם בימינו הכל מדברים בחרדת-קודש על “מעמד הר סיני” זה שנתקיים לפני יותר משלושת אלפים שנה, איני בטוח כלל וכלל שבשעת מעשה העריכו רבים חשיבותו המוסרית וההיסטורית של “מעמד גדול” זה ואם קיבלו אותם באהבה. ולכן ההשוואה הזועמת והקפדנית עם מעמד הר סיני אינה מפילה עלי אימים כלל וכלל. אני מסוגל לראות אותו מעמד כאשר ראו אותו בני הדור ההוא, שהיו באותו זמן, וראו במו עיניהם הקולות והברקים והלפידים – ולא נתפעלו ביותר מלוחות הברית שהביא להם האיש משה.

ואיני יודע אם השוואה למעמד כפי שהוא נראה כעבור יותר משלושת אלפי שנה – היא הוגנת לאיזה מעמד שהוא בימינו.

אין זאת אומרת שלא יתכן כלל וכלל מעמד גדול אף בימינו אלה. והמעמד שאתה פוסל בפסקנות חסידית כזו – עדיין אינך יודע מה תהיה דמותו בעיני הדורות הבאים.

אולם לא על ההשוואה המטעה עם מעמד הר סיני אני קובל. תמה אני על יחסך למעמד כנרת כשהוא לעצמו – וחושש אני שלא נוכחת בו כלל ולא עמדת על טיבו. לשמחתי הרבה היתה לי הזכות וההזדמנות להיות שותף במעמד זה שני ערבים – כמסתכל מהחוץ וכאורח. נוכחתי בשני המעמדים – במעמד צמח ובמעמד הר כנרת. ראיתי בעונג הלפידים והקהל הרב והנוער המרהיב וחגיגות-העם היפות, – ולא ראיתי בתפארת הרבה – והיתה תפארת רבה, – כל פגיעה במסורת הטובה של דיון רציני וממַצה, והמעמד לא “בא להשכיח בעיותינו רבות הניגודים, המטרידות והמדאיגות”, אלא להיפך – הוא בא לברר וללבן אותן; ויתר על כך – המעמד בא לחשל הכוח החלוצי והיוצר שיעמיס על עצמו פתרונן הקשה.

מובטחני שאילו היית בעצמך נוכח במקום – היה מעמד זה בשבילך, כאשר היה בשבילי, חוויה עמוקה. במעמד זה נפגשו מניחי היסוד והבונים של הקבוצה הראשונה, הממשיכים זה למעלה מארבעים שנה מפעלם החלוצי המופלא. במעמד זה נזדמנו הוגי המשק הקיבוצי הגדול ומייסדיו. במעמד זה נמצאו בוני החקלאות העובדת בישראל, ראשוני “השומר” שעודם בחיים, נאמני ההגנה, מגשימי הערכים החלוציים שמהם בא לנו כל החיל שעשינו בשני הדורות האחרונים, יוצרי ספרות העבודה ועתונותה, מחנכי דורות חלוציים, ובמעמד זה השתלבו שלושה דורות של בוני הקבוצה והקיבוץ: יוצאי רוסיה, אמריקה, אפריקה, ארצות הקדם, מכל הגלויות ומכל העדות.

ואיני יודע מה הפסול שמצאת בעובדה שאנשי “הבימה” השתתפו בהכנת המעמד הזה. כלום יש סתירה בין מפעל חלוצי ובירור רציני – ובין מלאכת מחשבת ותפארת אמנותית?

כלום הנסיון למַצות האמת ולברר בעיות מוכרח להיעשות אך ורק בחדר צר ומלוכלך מלא עשן סיגריות וחסר אוויר לנשימה? האין לצרף לעצרת-יוצרים: מרחבי שדות וצלעות הרים וגדות ים ונהר שנוצרו מחדש בעבודתם וברוחם של קרואי-העצרת?

יום לפני רשימתך נתפרסם ב“על המשמר” מאמר ראשי מכוער, המפעפע משטמה ורעל לאיחוד הקבוצות והקיבוצים. מאמר זה הבינותי. ראוי ללבלר שבמערכת “על המשמר” להטיף חלוציות לשלמה לביא מעין-חרוד, לבן-ציון מכנרת, לברץ ותנחום מדגניה, לאליעזר קרוֹל מכפר-גלעדי ולזאב שפר מאילת השחר – ולצעירי הקבוצות והקיבוצים אשר הם חינכו וגידלו. “הטפת מוסר” זו לא הפליאתני. כאן מדברת שנאת אין-אונים המעוררת רחמנות, אם לא בחילה, אבל איש לא יחשוד בך בשנאה לראשוני הקבוצה והקיבוץ בארץ, אשר ערכו את “המעמד” בכנרת. ותמה אני מהו שורש וטעם הגינויים שלך?

אין לי ספק בכוונתך הטובה והטהורה, אבל מסופקני אם הכוונה הצטרפה הפעם למעשה ראוי לה.

תסלח לי על הערות אלה. כחבר, ראיתי חובה לעצמי להעמיד אותך על תגובת אחד הקוראים של דבריך התמוהים ב“הדור”.