בראשית המלחמה העולמית (1918־1914) עפו כלהקת צפרים שחורות מהצבא המערבי שמועות על־דבר הבגידה הכללית של העם העברי. האגדות הללו באו ביחוד משני2 מקומות: קוזי ומאריאמפול. על דבר קוזי הספיקו כבר לדבר על דברים רבים, שעכשיו נאסר הדיבור עליהם, והיה הכפר הנדח הזה לסמל שחור של עלילת שוא הבאה בלוית המידות הרגילות: רוגז סיסטמטי ואמונה טפלה הדנה לחיוב מלכתחילה. על־דבר מאריאמפול אפשר כבר לדבר, העובדות גלויות, ודינן כבר נחתך.
הצבא הפרוסי כבש בראש חדש ספטמבר 1914 את העיר מאריאמפול, פלך סובאלק. בכל מקום שחדרו הגרמנים בארצות האויב היו בוחרים מתוך התושבים אנשים אחדים, שעל ידם יציעו הכובשים לפני התושבים דרישות שונות.
כך היה המנהג אצל הנלחמים על פי חוקת האאג. ועל כן נבחר על פי דרישת הגרמנים לראש העיר היהודי י. גרשנוביץ ולסוכן הפולני ברטלינג.
על האנשים החשובים הללו הטילו את כל כובד המשא להיות מתוכים בין התושבים ובין הגרמנים הכובשים ולשאת באחריות. כעבור שני שבועות נאלצו הגרמנים לעזוב את העיר והרוסים שבו עוד הפעם למשול בה. ותיכף ומיד בא אחד, באייראשבסקי שמו, במלשינות לפני המושלים הרוסים.
בארטלינג.
במקרה יצא שהמלשין היה מוסלמי, אימאם. אולם, כמובן, אין המוסלמים שייכים לענין זה כלל. אפיו של באייראשבסקי זה היה של מלשין שקרן וגם מרגל. המלשינות של המנוול הזה היתה, כי היהודים והפולנים יושבי מאריאמפול התנהגו כבוגדים. רבים מהקוראים בודאי זוכרים את תחלת המלחמה ואת הרעש שהקימו בגלל זה העתונים האנטישמיים. תוכן המלשינות היה: התושבים היהודים קבלו את פני הגרמנים בכבוד גדול והראו להם את בתי הרוסים, שיבוזו רכושם, ייחדו בתים בשביל החיילים היהודים, שהכניסו את הנשק. סטודנטים יהודים ורצועות עם כתבות גרמניות על זרועותיהם חילקו פרוקלומציות של מרד. בארטלינג פגש את הגרמנים בדגל לבן. כל העבודה להמציא עזרה לצבא הגרמני נעשתה על ידי גרשונוביץ, שהוציא בכוח מהתושבים את בהמתם ואת מזונותיהם ומסר לגרמנים, ומסייע לדבר עבירה היה הפולני.
בארטלינג וגרשנוביץ נמסרו למשפט צבאי, נקראו שני עדים, באייראשבסקי ופנצילה. האחרון כמעט שלא הגיד כלום. העד העיקרי היה המלשין המוסלמי, שעוד הוסיף להשחיר את פני הנשפטים בשקרים חדשים. השופטים זיכו את הפולני וחייבו את היהודי לשמונה שנים עבודת פרך.
שנתים הספיק גרשנוביץ לעבוד עבודת פרך בבית־הסוהר שבפסקוב. מאז נתקבל אצל ההמון לאמת ודאית, שכל היהודים תושבי מאריאמפול בגדו במולדתם דבר שנתברר באורח משפטי. אמנם נשפט רק יהודי אחד, אבל הן הוא היהודי החשוב ביותר במאריאמפול והאשמה שעליו נמתחה על כל תושבי העיר. ואם עיר אחת שלמה נאשמה בבגידה, מדוע לא יאשימו את התושבים היהודים בשאר הערים בבגידה? ממאריאמפול נתפשטה העלילה כמחלה מדבקת על ערים ועיירות אחרות.
והתחיל הגירוש מהערים הקרובות אל גבול המדינה, ששם היתה צפויה המלחמה, אל הערים הרחוקות שבפנים רוסיה. הגירוש עשה שמות במגורשים, שהיו זקנים חלשים, נשים וילדים (הגברים הלא כולם לוקחו לצבא) אני יודע כי המשפט המאריאמפולי עשה רושם גדול גם על אלה הרוסים שאינם אנטישמיים. הם אמנם מצאו קצת זכות לבגידת היהודים מפני שהיו תמיד נלחצים ונרדפים, אבל העובדה של הבגידה היתה בעיניהם עובדה אמיתית, ולנגד אלה שניסו להטיל ספר בדבר ענו:
– הנה קוזי, הנה מאריאמפול!
בשמות האלה קשטו את העתונים האנטישמיים. והמוני יהודים נעתקו על כרחם ממקומם ללכת בגולה בתנאים קשים ומרים מבלי דעת איפה ימצאו מנוחה. מאחור הרעימו התותחים ומלפנים3 הלכה העלילה של הבגידה. כל רואיהם הניעו ראש ואמרו: אמנם אומללים הם האנשים האלה, אבל הלא הם בוגדים!
וגרשנוביץ עודנו עובד עבודת פרך…
אבל החיים מראים לפעמים אמנות נפלאה. הם הכינו אל התמונה השחורה קו אחרון, שהצרפתים קוראים לו: Coup de maître והקו הזה שפך קרן אור על כל התמונה השחורה.
הנה הוא הדין וחשבון היבש:
נודע, כי המלשין והעד היחידי במשפט גרשנוביץ, אברהים באייראשבסקי, הוא בעצמו סוכן הגרמנים, ובחודש דצמבר 1914 כבר הוצא דינו לעבודת פרך. בחודש מרץ 1914 מת ולפני מותו התודה כי מה שהלשין על היהודי גרשנוביץ בדה מלבו.
אז פרסם הגנרל ברנאצקי בעתון “Pусскiй Инвалид” (אמנם גם העתון הזה אינו נקי לגמרי מאנטישמיות), אחרי דרישה וחקירה נאמנה, לא כמו שעשו חברי משפט הצבא, כי כל העלילה על יהודי מאריאמפול בשקר יסודה. היהודים לא קבלו כלל את הגרמנים באהבה ולא היו כלל במציאות סטודנטים יהודים מפיצי כרוזים לטובת הגרמנים, ולהפך: גם היהודים וגם הפולנים נשארו נאמנים לרוסיה. ולראיה מוכיחה הביא הגנרל ברנאצקי את דברי האונטר־אופיצר גורדיי כפי ששמע מפיו:
על פי פקודת שר־הצבא נשאר האונטר־אופיצר גורדיי בעיר מאריאמפול אחרי שנכנסו הגרמנים, למען יראה אנה פניהם מועדות. והוא היה כל כך טרוד בתפקידו, שלא הספיק להסיר מעליו את המעיל הצבאי, ורק כשהרוכבים הגרמנים קרבו אליו הרגיש כי הוא בסכנה. אז מהר ונכנס אל הבית הראשון שנזדמן לו, בית היהודי פרוידברג, והיהודי הזה, אף־על־פי שידע כי גם הוא צפוי לסכנה, החביא את גורדיי בעליה, החליף לו את בגדיו וכעבור זמן קצר יצא מבית פריידברג כצייר עם דלי ועם מכחול בידו – זה היה גורדיי שכבר החליף בגדיו – ועבר על פני הרוכבים הגרמנים. וכך ניצל מסכנת מות. וגורדיי זה, שכל יושבי מאריאמפול הכירו אותו, לא עלה על דעתם למסור אותו לגרמנים. בעיר הזאת, שלפי דברי האנטישמיים היתה מלאה בוגדים, לא נמצא אף בוגד אחד.
_____________________
על יסוד מאמרו של הגינראל ברנאצקי חיפש עורך־הדין המושבע גרוזנברג ומצא את האונטר־אופיצר גורדי וב־18 ליולי בא משפטו של גרשנוביץ לפני משפט הצבא. זה אנם היה רק מהצד הפורמלי: גרשנוביץ יצא לחפשי אחרי עבדו שנתיים עבודת־פרך.
מה נשאר לו אחרי שנות עמל אלה? כמה יסורים סבל הוא ומשפחתו במשך הזמן הזה? – גם השאלות הרבות האחרות הנוקפות בלב אדם ישר: כמה אלפי טרגדיות, כמה נגדעו חיי אדם – נשים, זקנים וטף בהמון המגורשים והבורחים, המטולטלים כעלי סתו על־ידי האמונות התפלות ועלילות שוא מקני־מולדתם אל מקומות זרים, אשר שם שוב תמצאנה בשבילם עלילות שוא, הנובעות מתוך אלה שני השמות – קוזי ומאריאמפול!
לא בפעם הראשונה ובודאי לא בפעם האחרונה יצא גרוזנברג להלחם בשקרים ובעלילות על עמו4, ואפשר עכשיו לברכו בהצלחה, לא קשה היה ביותר להוכיח, כי כאן היתה טעות במשפט, אך לא תמיד אפשר למצוא בנקל את התיקון לטעויות שכאלה. זה דורש לפעמים הרבה עמל.
עכשו, לרגל המשפט הזה, יש אפשרות להסב כלפי המעלילים את נשקם הם, ועל המצאותיהם הכוזבות והעלילות החדשות אפשר להשיב בשני השמות הגיאוגרפיים המיוחדים במינם.
ומה קוזי? ומה מאריאמפול?
-
המאמר נדפס ברוסית בעתון Pусскыя ведомости – ב־30 באוגוסט 1916. כדאי לציין את היחס של הסופר הנעלה ו. קורולנקו ז"ל אל היהודים המעונים, כאחד מחסידי אומות העולם, שבכל מקום שראה עיוות דין ויסורי צדיקים הוא קם להגן ולהציל בחרף נפש. ותודה לה' ז. פבזנר, שהמציא לי את האוריגינאל הרוסי. – המתרגם ↩
-
במקור המודפס: “שנ”, הערת פב"י. ↩
-
במקור הודפס: “ומפנים”, הערת פב"י. ↩
-
במקור הודפס: “ עמי”, הערת פב"י. ↩
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.