רקע
ישראל אלירז
5 כְּבָר עֶרֶב וְכַנִּרְאֶה שֶׁכָּךְ זֶה יִשָּׁאֵר

 

68    🔗


טֶרִיטוֹרְיָה מֻקֶּפֶת חוּטִים

לַיֶּלֶד בַּמִּטְבָּח, לְיַד הַדֶּלֶת,

עַל-גְּבוּל הַמַּתָּכוֹת הַטְּהוֹרוֹת.


הַיֶּלֶד מֵצֵר מְאֹד עַל הַחַיּוֹת הַקְּטַנּוֹת (הַכִּמְעַט

אֲפֵלוֹת), שֶׁאֵין לָהֶן לַיְלָה

כְּמוֹ שֶׁצָּרִיךְ.


בְּמֶשֶׁךְ הַיּוֹם יֵשׁ כָּאן צָהֳרַיִם

כַּמָּה וְכַמָּה פְּעָמִים.


הוּא לֹא עוֹשֶׂה דָּבַר מִלְּבַד

לִהְיוֹת סָמוּךְ קְצָת

לְיַד כָּל זֶה


הֶבֶל עוֹלֶה מִן הֶחָצֵר כְּמוֹ

פְּרוּסוֹת דַּקּוֹת שֶׁל דְּבַשׁ


וְאֵין לָדַעַת עוֹד מַהוּ הָעִקָּר וּמַהִי

הַתַּאֲוָה לָעִקָּר


 

69    🔗


הוּא לֹא זוֹכֵר מֶה הָיָה לִפְנֵי זֶה.


כֻּלָּנוּ הָיִינוּ קְטַנִּים מִדַּי

בַּמִּטְבָּח כְּשֶׁהָיִינוּ קְטַנִּים


בְּיָדֵינוּ עִפָּרוֹן רַךְ (כְּמוֹ יִחוּר

שֶׁל תְּאֵנָה) עִם טַבַּעַת פַּח,


מִגְבַּעַת מַחַק אֲדֻמָּה, לוּחַ צִפְחָה

וּמִטְפַּחַת לִמְחֹק בָּהּ

אֶת יְכָלְתֵּנוּ


לְהָבִין אֶת הָעוֹלָם, אֶת עֲשָׂבָיו, אֶת נְמָלָיו.


הַמְּלָחִים נִּפְרָדִים מֵחָמְרֵי הַסִּפּוּרִים

הַחוֹזְרִים וְנִפְרָמִים אֶחָד לְאֶחָד


כְּדֵי לְהַפְחִית אֶת הַדְּהָרָה אֶל

עֵבֶר מַה שֶּׁלֹּא עוֹד בָּטוּחַ


 

70    🔗


הַיֶּלֶד מַעֲבִיר אֶת הַיָּד מִיָּד לְיָד.


הַפֶּה הַפָּתוּחַ בַּחֲלוֹם, סָגוּר.


בִּמְקוֹם הַפֶּה נְשִׁיקָה.


כְּבָר עֶרֶב וְכַנִּרְאֶה

שֶׁכָּךְ זֶה יִשָּׁאֵר


וְלִפְנֵי שֶׁיִּהְיֶה מְאֻחָר הוּא שׁוֹאֵל:

אֵיךְ מוֹדִיעַ אֱלֹהִים אֶת עַצְמוֹ לִבְנֵי הָאָדָם?


הַאִם יֵשׁ לוֹ עוֹד עִנְיָן

לַעֲשׂוֹת זֹאת הַיּוֹם?


מֵאֲחוֹרֵי הָעֵינַיִם, יוֹדֵעַ הַיֶּלֶד, יֵשׁ

עוֹלָם וְאוֹתוֹ מִי רוֹאֶה

מִלְּבַד הַמֵּתִים


שֶׁהֵם הַיּוֹדְעִים אִם עָשׂוּ אִם

לֹא עָשׂוּ מַשֶּׁהוּ בָּעוֹלָם


 

71    🔗


עַל הַשֻּׁלְחָן כְּלִי.

אֶת הַכְּלִי עוֹטֶפֶת

מַחְשָׁבָה הָעוֹשָׂה אֶת הַכְּלִי.


הַיֶּלֶד מַעֲבִיר אֶת הַכְּלִי

מִכְּלִי אֶל כְּלִי.


לְיַד הַכְּלִי הַיָּד הַגְּדוֹלָה

בְּתוֹכָהּ הַקְּטַנָּה, הָרֵיקָה,

הַמְאֻמֶּצֶת.


בַּחַלּוֹן, הָעֵץ שֶׁלֹּא נָע

בְּתוֹךְ הָעֵץ שֶׁלֹּא

חָדֵל לָנוּעַ


וּמִישֶׁהִי שֶׁשָּׁרָה: "אִם

תִּקַּח אֶת גּוּפִי אֲנִי

לֹא אֶהְיֶה בְּתוֹךְ."


וְאַחַרְכָּךְ הִיא חוֹזֶרֶת וְשָׁרָה,

שָׁרָה וְחוֹזֶרֶת וְיֵשׁ כָּאן

(הַאִם יֵשׁ כָּאן?)


 

72    🔗


כִּיסִים בְּכָל מָקוֹם, כִּיסִים

בַּכִּיסִים, מְלֵאֵי עֲשָׂבִים,

תַּבְלִינִים, הַשָּׂגוֹת.


חֲתִיכוֹת,

חֲלָקִים,

שִׁבְרֵי כֵּלִים, חֲצָאֵי צֵל שֶׁל עֲצָמִים,


מִינֵי כָּכָה מִמִּשְׁפַּחַת הַמַּבְהִילִים, הַטּוֹרְפִים, הַמִּתְחָרְטִים,

הַמַּבְטִיחִים וְכוּ'.


עַכְשָׁו הַיֶּלֶד כְּבָר לֹא בָּטוּחַ

שֶׁכָּל הַדְּבָרִים בַּמִּטְבָּח

הֵם הַמִּטְבָּח.


וְכִי אֶפְשָׁר לְהָבִין (הוּא יִשְׁאַל

לְאַחַר שָׁנִים) אֶת הֵמָּה הַזֶּה?


הוּא יְנַסֶּה לָדוּן בָּזֶה בְּמֻשְּׂגֵי מִשְׂחָק,

שֶׁהוּא הַבִּטְנָה הַחֲבוּיָה שֶׁל הַתְּבוּנָה


 

73    🔗


כְּבָר עֶרֶב

וְכַנִּרְאֶה שֶׁכָּךְ

זֶה יִשָּׁאֵר.


הַחַיּוֹת הַקְּטַנּוֹת עַל סַף הַיְצִיאָה.


הַזְּבוּב הָאֵינְסוֹפִי הַשְּׂפִּינוֹזִי

מוֹחֶה לָהֶן כְּנָפַיִם.


הַדְּבַשׁ הַכָּתֹם, הַיַּיִן הַהֲרָרִי,

לַהֲקַת הַחֲרָקִים הַנִּסְתֶּרֶת בָּאֲוִיר


כָּל זֶה אֵינוֹ יָכוֹל לַחֲלֹף לְעוֹלָם

כִּי הוּא, בְּתוֹךְ עַצְמוֹ, מִן הַנִּמְנָע

שֶׁתִּהְיֶה לוֹ סִבָּה לְהַכְחִיד אֶת עַצְמוֹ.


הַצַּעַר, הַכְּאֵב, הָעַצְבוּת, אִם

נוֹתְנִים לָהֶם לָקַחַת חֵלֶק

בַּסָּפֵק


הֵם מִתְרוֹצְצִים, מִתְעַרְבְּבִים וּמוֹחֲקִים אֶת מַה

שֶּׁאֲנִי מְבַקֵּשׁ לְהֵאָחֵז בּוֹ


 

74    🔗


הַאִם יֵשׁ עוֹד כֹּחַ לְמַבָּט אֶחָד

לָשֵׂאת אֶת אַחַרְהַצָּהֳרַיִם

כָּל הָעֶרֶב?


הַשִּׂמְחָה לִכְרֹעַ בֶּרֶךְ בִּפְנֵי

מַה שֶּׁטֶּרֶם הִגִּיעַ


(חוֹחִית, אוּלַי, עַל כְּנָפָה כִּתְמֵי נְחֹשֶׁת הַקַּיִץ. פִּתְאֹם

חִפּוּשִׁית זְעִירָה עַל מְצוּק הַדַּף).


תְּנוּעַת אוֹר שֶׁנָּעָה אֶל

אֶמְצַע לֹא-נִרְאֶה

מִחוּצָה לָנוּ.


הַאִם הַיֶּלֶד מְשֻׁתָּק מִן הָעֻבְדּוֹת אוֹ

מִן הָאֶפְשָׁרוּת לָגֶשֶׁת אֲלֵיהֶן

כְּאֶל חֲלוֹמוֹת?


וּמִישֶׁהוּ שֶׁחוֹזֵר וְאוֹמֵר שֶׁיֵּשׁ

לִהְיוֹת לְיַד מִבְּלִי

לְהִתְרַגֵּל לְזֶה.


תָּמִיד מַתְחִיל מַשֶּׁהוּ, תֵּן לָזֶה


 

75    🔗


מַה מִּתְרַחֵשׁ שָׁם

בִּפְנִים,


מֵאָחוֹר, בֵּין לְבֵין,

מִתַּחַת, לְיַד,


חוֹזֵר וּמִתְהַפֵּך?


מִתְרַחֵשׁ אִי-יֶדַע גָּדוֹל.


צָמָא כְּמוֹ צוּרָה

שֶׁמְּחַכָּה לְחֹמֶר גָּמוּר.


אַחַרְכָּךְ יֵשׁ

אֵיזוֹ הַטָּיָה

כְּמוֹ בִּבְכִי


 

76    🔗


הַיֶּלֶד מֵרִים אֶת הַנְּמָלָה מִן הָאֲדָמָה,

אֶת הַשָּׂפָה מִן הַשָּׂפָה, אֶת הָרְאִיָּה

מִן הָעַיִן


הוּא מַבִּיט פְּנִימָה, חוֹצֶה

אֶת הַנִּרְאֶה, שָׁם,


מִתַּחַת לַעֲרֵמַת הַדְּבָרִים,

מֻנָּח הַפָּשׁוּט.


הַיֶּלֶד לֹא עוֹשֶׂה דָּבָר מִלְּבַד

לִהְיוֹת, כְּפִי שֶׁיּוּכַל

לִהְיוֹת לְיַד זֶה,


כְּאֵלּוּ יֵשׁ בָּזֶה אֵיזֶה עִקָּר, וְיֵשׁ.


עוֹלֶה הֶעָפָר הָרוֹתֵחַ וְגוֹלֵשׁ

מִכִּיס לְכִיס.


הֵיכָן עוֹמְדִים הַיּוֹם הַדְּבָרִים


 

77    🔗


כְּבָר לַיְלָה.

הַלֹּא-נִרְאֶה מִתְמַלְבֵּן

בַּחַלּוֹן בּוֹ עוֹבְרִים פֵּרוּשִׁים


כְּמוֹ בְּשׁוּלֵי דַּף סֵפֶר קָדוֹשׁ.


אֵיךְ יִמְדֹּד הַיֶּלֶד אֶת הַלֹּא-נִמְדָּד,

אֶת הַלֹּא-נֶחְלָק?


הַאִם הָאֵינְסוֹפִי יַעֲצֹר לְרֶגַע

בְּתוֹךְ הַלֹּא-נֶעֱבָר,

הַלֹּא-קָרִיא?


הַחַרְגּוֹלִים מִתְעַטְּשִׁים בַּגָּן,

לִפְנֵי שֶׁיִּשְׁאֲלוּ (כְּמוֹ

הַיֶּלֶד) אֶת הַקַּיִץ:


“וּבְכֵן, מָה הָלְאָה?”


 

78    🔗


בַּסֵּפֶר הַקָּדוֹשׁ אָדָם נוֹשֵׂא

רַגְלָיו וְהוֹלֵךְ רַק מִשּׁוּם

שֶׁנֶּאֱמַר לוֹ,


“לֵךְ שׁוּב לְבֵיתְךָ.”


פַּעַם אָמְרוּ לַיֶּלֶד, “זֶה לֹא סוֹף הָעוֹלָם”

כְּאִלּוּ הָיִינוּ מְצַפִּים מִדֵּי-בֹּקֶר

שֶׁיָּבוֹא סוֹף לָעוֹלָם.


הַכֹּל נִתָּן לְמִשּׁוּשׁ אֲפִלּוּ הַבְּכִי,


שֶׁהוּא יֵשׁ וַאֲנַחְנוּ מְטֻלְטָלִים בּוֹ

כְּמוֹ יְלָדִים נוֹטְפֵי-אַף.


זֶלְדָה כָּתְבָה (וְאֵינִי זוֹכֵר

הֵיכָן), "וְאֶשְׁנַבֵּי הַהַכָּרָה

כֻּסּוּ בְּצִיּוּרִים נוֹזְלִים"


 

79    🔗


אֲפִלּוּ בַּמִּטְבָּח לֹא הַכֹּל מִטְבָּח.


בֶּחָצֵר בֶּרֶז מְטַפְטֵף חוֹצֵב חוֹר

בְּרִצְפַּת הַגִּיר


לַנְּמָלָה הַבָּאָה לְהִטַּהֵר בּוֹ.


שַׁחְרוּר, הָלוֹךְ-וָשׁוֹב, עוֹשֶׂה בַּחוֹל

חַרְטוֹם עָקֹם שֶׁל סְפִינָה.


שְׁנֵי עֲצֵי תַּפּוּחַ, שְׁלשָׁה עֲצֵי אַגָּס

וְקֶרֶן אוֹר שֶׁמַּצִּיתָה אוֹתָם

כְּדֵי לְהַסְתִּירָם


מִפְּנֵי הָעַצְבוּת הַגְּדוֹלָה שֶׁהִיא

לְמַעְלָה מִן הַלֹּא


כְּאִלּוּ אֵין עִנְיָן אַחֵר בָּעוֹלָם, וְיֵשׁ.


מִי שֶׁהִבְטִיחָה לָבוֹא בְּתֵשַׁע, כְּבָר עֶשֶׂר


 

80    🔗


מִישֶׁהוּ, מַגְרֵפָה בְּיָדוֹ, חוֹצֶה

אֶת הֶחָצֵר וּמוֹחֵק אֶת

עִקְּבוֹתֵינוּ


וְאֶת עִקְּבוֹתָיו כְּאִלּוּ הָיָה

הַדָּבָר אֶפְשָׁרִי וְכוּ'.


עִם מָה אֲנִי נִשְׁאָר אִם לֹא עִם אֵיזוֹ הִשְׁתּוֹקְקוּת?


וּכְבָר לֹא, לֹא לְגַמְרֵי בְּרוּרָה

מֵאֵלֶיהָ הַתְּשׁוּקָה


לְהַרְבּוֹת אֶת הַיְדִיעָה עַל אֱלֹהִים.


בַּחוּץ יֵשׁ רֶגַע טָהוֹר שֶׁהוּא

הַמִּלָּה הַמִּיתִית לֹא

שֶׁבְּתוֹךְ אוּלַי


לְיַד חֹפֶן שֶׁל קֹצֶר-רוּחַ


 

81    🔗


כְּשֶׁאָמַרְתָּ פִּתְאֹם, שֶׁסֵּדֶר הַסִּבּוֹת נֶעֱלָם מֵאִתָּנוּ

אָמַרְתָּ, מָה?


שֶׁאֵין עִם מִי לְדַבֵּר.


קַח סֵפֶר וְשֵׁב בּוֹ.


בָּעִנְיָן הַמַּתִּישׁ הַזֶּה, הָעוֹלָם, צָרִיךְ עוֹד

לְהוֹסִיף מַשֶּׁהוּ:


אִם קָרָה מַשֶּׁהוּ, הוּא

יָשׁוּב וְיִקְרֶה


כִּי תָּמִיד יֵשׁ אֵיזֶה עִנְיָן שֶׁטֶּרֶם סֻדַּר

אוֹ שֶׁנִּדְחָה אוֹ שֶׁנִּשְׁכַּח כְּמוֹ יָד

אַקְרָאִית בְּתוֹךְ יָד.


כֵּיצַד מוֹדִיעַ הָאָדָם אֶת עַצְמוֹ לָעוֹלָם


 

82    🔗


הַחַלּוֹן

מְסַפֵּר לַיֶּלֶד

כָּל יוֹם


אַחֶרֶת עַל הָעוֹלָם.

יוֹם רוֹדֵף לַיְלָה.


גַּם הַחִפּוּשִׁית, שֶׁהִיא כִּיס, שָׁמְעָה

עַל אִוֶּלֶת הַקִּיּוּם.


מְחַק אֶת הַהַכְחָשָׁה

טַהֵר אֶת הַמְּגֵרָה הַלְּבָנָה

הֱיֵה עִנְיָנִי עִם הַדְּבָרִים שֶׁמִּחוּץ לְעַצְמְךָ.


אֲנִי כּוֹתֵב שׁוּרָה, אַחַרְכָּךְ אֲנִי

כּוֹתֵב שׁוּרָה. כָּךְ בַּמּוּסִיקָה,

זֶה מוּסִיקָה.


אֲנִי שׁוֹמֵעַ נְבִיחוֹת. אֵינִי רוֹאֶה אֶלָּא

מַחֲצִיתוֹ שֶׁל כֶּלֶב


 

83    🔗


שֶׁאֶת מַחֲצִיתוֹ הָאַחֶרֶת, הַמְזֻנֶּבֶת, הוּא

מַחֲזִיק מִחוּץ לָעוֹלָם,


שָׁם נָעִים בָּאֲוִיר הַמֵּתִים שֶׁאֵינָם

חֲדֵלִים לְהוֹצִיא מִתּוֹכָם

צִפֳּרִים, אָבָק.


זֶה אֲשֶׁר יוֹדֵעַ אֶת דַּרְכִּי

עוֹמֵד לְיָדִי, מוֹלִיךְ וְאוֹמֵר:

סְתֹם הַדְּבָרִים.


הַבָּשָׂר מְשַׁוֵּעַ לְיֹפִי


עַד שֶׁאֲפִלּוּ לַדְּבָרִים הַמֻּפְרָכִים

בְּיוֹתֵר יֵשׁ פִּתְאֹם יָד


 

84    🔗


אֶפְשָׁר שֶׁהָיָה שָׁם, לְיַד הַשֻּׁלְחָן, אֵיזֶה חִדּוּשׁ.


אֶפְשָׁר שֶׁעָשׂוּ שָׁם עִגּוּל מִסָּבִיב

לַדִּבּוּרִים וְחָצוּ


אֶת הָעִגּוּל עַל-יְדֵי הַשֻּׁלְחָן.


זֶה מַעֲשֶׂה הַמִּטְבָּח וְהָאֲרוּחָה בָּעֶרֶב הַהוּא.


וְלֹא זָכְרוּ הַחֲבֵרִים אִם הָאִישׁ דִּבֵּר

עַל אַחֲרִית אוֹ עַל אַחֲרָיוּת,


עַל סִבּוֹת הָרִחוּק מִן הַתְּבוּנָה


וְעַל הַבֶּגֶד, שֶׁאַף הוּא

כִּיס מֵכִיל כִּיסִים,


כְּלוֹמַר, מָקוֹם (בְּתוֹכוֹ פִּנּוֹת) שָׁם

אָדָם מְבַקֵּשׁ:


“תֵּן לִי חַיִּים אֲמִתִּיִּים”


 

85    🔗

 

קוֹדָה    🔗

“הַבִּיטוּ, הָעוֹלָם הוּא שָׁם – בַּחוּץ.”

ג’ורג' אוֹפֶּן1

א

הַנִּרְאֶה וְהַלֹּא-נִרְאֶה הֵם קְפָלִים דַּק-דַּקִּים

בְּכִיסוֹ הָאַחֲרוֹן שֶׁל הַיֶּלֶד הֶהָפוּךְ עַל גַּבּוֹ

כְּחִפּוּשִׁית. הוּא מַכֶּה בְּרַגְלָיו, מֵנִיעַ יָדָיו

בָּאֲוִיר. רַק הַשֶּׁמֶשׁ תֵּיטִיב עִמּוֹ, תִּשְׁטֹף אֶת

הֱיוֹתוֹ, תִּצְטַבֵּר עָלָיו כְּטִפָּה עֲגֻלָּה שֶׁל טַל

אַחֲרוֹן עָלֶיהָ נִתֶּזֶת הַמִּלָּה הָאֵינְסוֹפִית

בִּזְבּוּז


ב

בָּרוּךְ דִּבֵּר עַל דֶּרֶךְ חֲדָשָׁה לְגַמְרֵי בְּתוֹךְ הַיְשָׁנָה. הוּא דִּבֵּר עַל עֵשֶׂב חָדָשׁ שֶׁמִּשְׁתַּהֶה כַּמָּה שֶׁצָּרִיךְ לְהִשְׁתַּהוֹת מִתַּחַת לַקַּשׁ לִזְמַן אַחֵר. וְלֹא הָיָה בְּזֶה הַדִּבּוּר שׁוּם חִדּוּשׁ. אַחַרְכָּךְ חָזַר עַל דְבָרָיו מִבְּלִי לְסַכְסֵךְ דָּבָר בְּדָבָר וּמִבְּלִי לְפָרֵשׁ אֶת הַדָּבָר, שֶׁהוּא בָּהִיר מִתּוֹךְ עַצְמוֹ, וְלֹא מִתּוֹךְ שׁוּם דָּבָר אַחֵר. וּמִישֶׁהוּ מִן הַחֲבֵרִים זָכַר שֶׁאָמַר, מִי שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ מַהוּ אֵשׁ אַל יַעֲסֹק בָּאֵינְסוֹפִיּוּת. כָּאָדָם שֶׁאוֹמֵר, מִי שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ קַו מַהוּ אַל יִתְעַסֵּק בָּעִגּוּל. וְאִי-אֶפְשָׁר הָיָה, כָּךְ אָמְרוּ לְיַד אוֹתוֹ שֻׁלְחָן, לָבוֹא לְסוֹפוֹ שֶׁל הָעִנְיָן, וְלֹא יָדְעוּ מַהוּ אוֹתוֹ הָעִנְיָן, וְסָתְמוּ אוֹתוֹ בְּאֵיזוֹ מוּסִיקָה כְּדֵי שֶׁלֹּא יָבוֹאוּ לְהִתְעַסֵּק בִּשְׂפַת הַדְּבָרִים. אַחַרְכָּךְ נִמְחַק הָעֶרֶב וְנִתְקָרֵר הַמִּטְבָּח. אַחַרְכָּךְ כָּתַב בָּרוּךְ מַה שֶּׁכָּתַב וְעָשָׂה מַה שֶּׁעָשָׂה עַל אַף שֶׁעָשׂוּ לוֹ מַה שֶּׁעָשׂוּ, וְהָיָה קָשֶׁה מְאֹד לְהִתְקָרֵב אֵלָיו


 

הערה    🔗


“אין לי פנאי, כי אני הולך אליך”

ר' נחמן


ברוך שפינוזה מחפש בכל כתביו את הדבר “שבלעדיו לא נוכל להכיר את עצמנו כלל ועיקר” (מאמר קצר על אלהים, האדם ואושרו). האם הדבר הזה הוא אלהים, הטבע, הנפש, השכל (התבונה)? האם כל אלה (ראו אתיקה) הם, למעשה, דבר אחד? והאם כל אלה, בהימצאם לנו, אינם מובילים אותנו אל האידיאל האמיתי, האדם החופשי? “ואין דבר שהאדם החופשי ממעט לחשוב עליו כמו המוות, וחוכמתו אינה ההגות במוות אלא ההגות בחיים” (אתיקה, פרק ד', משפט 67).

עכשו, כשעברו כמעט החיים, אני שב ונאחז במשפטיו של ההוגה הרחוק-קרוב ההוא ולא חדל להתעסק בו. לומד ממנו, שוב ושוב, שמחשבה היא השפה החושבת את המחשבה, ודרכי ניסוחה הן אורחות החיים עצמם. וכל העוסק בשירה, אם אדם חופשי הוא, הרי הוא עוסק בחיים.

כשהגעתי (ואיני זוכר מתי) אל “בַּקָּצֶה / אֵין כְּלוּם מִלְּבַד / מִטְבָּח”, ידעתי שאני הולך אל עבר ספר המבקש לעסוק, בכמה דרכים, ב“חיים”. ועלי להתקדם מ“יש ממשי אחד ליש ממשי אחר”. עלפי איזו שלשלת סיבות, כפי שאומר ברוך במאמר על תיקון השכל.

התחלתי עושה לי בשיר מטבח, שהוא כלים ועצמים, דברים גופניים. משם הלכתי לבדוק את הדברים הלא-גופניים, שהם אפשרויות השיר. שם, וגם אחרכך, עלו השאלות על מקומה של המוסיקה. מה עושה אדם היושב ומנגן, מלבד ההכרה ש“בלעדיה לא יוכל להכיר את עצמו כלל ועיקר”. מתוך הלא-גופי באתי להרהר במשמעו של האמיתי (“החיים האמיתיים”), וידעתי שהאוכל, הכלים, החפצים אינם יכולים להגן עלי עוד. ואני שואל (ובוכה מעצם קיומה של השאלה הזאת) על הדברים הממשיים ויודע שֶׁ“כְּבָר עֶרֶב / וְכַנִּרְאֶה שֶׁכָּךְ / זֶה יִשָּׁאֵר”. אני עוד מנסה להיאחז באיזה דבר (שאני לא חדל לחפשו בכל ספרַי), ש“מן הנמנע שתהיה לו סיבה להכחיד את עצמו”, שהרי אם אמצא אותו – הוא “לא יחלוף לעולם”. כמו ילד, אני יודע, אני משותק מן העובדות ומן האפשרויות לגשת אליהן. מעבר לַכֹּל תלויה השאלה, “עם מה אני נשאר?”

אֲרוּחַת עֶרֶב עִם שְׂפִּינוֹזָה וַחֲבֵרִים הוא החלק השלישי בטרילוגיה, שכתיבתה החלה לפני כמה שנים. הספר הראשון היה הֶלְדֶרְלִין (הוצ' הקיבוץ המאוחד, 2002, זכה בפרס נתן אלתרמן לשירה). הספר השני הוא אֵיךְ לְהִכָּנֵס אֶל חֶדֶר מִמֶּנּוּ לֹא יָצָאתָ מֵעוֹלָם (הוצ' אבן חושן, 2005). בכל שיר משירַי ביקשתי תמיד “לְעַרְבֵּב אֲדָמָה”. ידעתי שממגע זה “תָּמִיד מַתְחִיל מַשֶּׁהוּ”. שפינוזה והגותו, כמו גם חייו, הם לי סוג של “אדמה”, שבתוכה עלי למצוא – אילו רק יכולתי – את “סדר הסיבות שנעלם מאתנו”.


*

ספרי ברוך שפינוזה שעמדו כאן לנגד עיני:

1.  מאמר קצר על אלהים, האדם ואושרו, תירגמה רחל הולנדר – שטיינגרט, מהדורתו של יוסף בן-שלמה, מאגנס, תשל"ח.

2.  מאמר על תיקון השכל, תירגם נתן שפיגל, מהדורתו של יוסף בן-שלמה, מאגנס, תשל"ז.

3.  אתיקה, מהדורתו של ירמיהו יובל, הקיבוץ המאוחד, 2003.

כשציטטתי ישירות מתוך הספרים הנ"ל, הדבר צוין באותיות מודגשות.


*

תרגומו הצרפתי של ספר זה הקדים את ההדפסה העברית והופיע לראשונה בהוצאת José Corti, פאריס, 2004. חלקים מספר זה הופיעו בכתבי-העת הליקון, קשת החדשה, כרמל ומאזניים, ועל כך אני מודה לעורכיהם אמיר אור, אהרן אמיר, שלמה לאופר ומשה בן-שאול.




  1. George Oppen, Of Being Numerous, 1968  ↩

מהו פרויקט בן־יהודה?

פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.

אוהבים את פרויקט בן־יהודה?

אנחנו זקוקים לכם. אנו מתחייבים שאתר הפרויקט לעולם יישאר חופשי בשימוש ונקי מפרסומות.

אבל אנו משלמים עבור שרתים ועבור פעילות פיתוח, ולכן זקוקים לתמיכתך, אם מתאפשר לך.

אנו שמחים שאתם משתמשים באתר פרויקט בן־יהודה

עד כה העלינו למאגר 35587 יצירות מאת 1816 יוצרים, בעברית ובתרגום מ־28 שפות. העלינו גם 12120 ערכים מילוניים. רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי.

בזכות תרומות מהציבור הוספנו לאחרונה אפשרות ליצירת מקראות הניתנות לשיתוף עם חברים או תלמידים, ממשק API לגישה ממוכנת לאתר, ואנו עובדים על פיתוחים רבים נוספים, כגון הוספת כתבי עת עבריים, לרבות עכשוויים.

נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!

רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי. נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!