רקע
דב סדן
בסוגר

א.

דומה, שאהבתו האיומה, המוזרה לכוחות-איתנים, שדרכם לכבוש, לכבוש ולכלות לתומם, להנאתם – היא לו אהבה ישנה מאד. עוד משחר-ילדותו עולה הלהבה הרחבה, האדומה, הלוקקה בלשונות פזיזות ורעבות, שהחריבה בן-לילה את הכפר כולו ושיירה אחריה בכיה ושפלות-ידים של הכל וצחוק ממושך של אחד, מתענג, שמח לאיד, צחוקו שלו. ממש אותו הצחוק, שנתגלגל אחר כך רוה, טרוף, על הגלים הגדולים הגועשים, שעלו בשטפונם עם הפשרת-הקרח וטיבעו את הכפר הסמוך; אותו הצחוק שנצטהל פרע למראה-גופתו השסועה, הממועכת, של אכר, שהרעם הטיל בו קנה שבור של אלה ענפה והרגו.

פריצת-הגדר באה, כמובן, בראשונה בבית-הספר. כשאר התלמידים, שהיו מכונסים ארבעה-ארבעה בספסל, ישב גם קנאפיק בשילוב-ידים, ישיבה מנומסה, דחוסה, כתיקנה. האזנים עשויות היו כאפרכסאות והמורה-לטבע, שאורי-שמש זעירים, שובבים שיחקו בקרחתו המבהיקה ובמסגרות-הזהב של משקפיו, מרצה כדרכו במתינות, בהבלעת-פסוקים מתוך שיעול ושפשוף-ידים. לחדר-הלימודים טולטלו קצת פוחלצי-חיות לשם הסתכלות והמורה היה נוהג להעביר על העור הממותח יפה של הדוב, הזאב ודומיו, את אצבעותיו המעודנות, הדקות ואגב משמוש היו צפרניו הממורקות היטב מבהיקות מאד. כשהיה תוחב את אצבעו לבין השינים החדות של החיה המתה, שעיניה הקפואות מסתכלות דוממות, לאות, היתה ההנאה המיוחדת מפזזה באישוניו והוא היה מכה באצבע צרדה על חטמה של החיה ומגחך גיחוך קטוע. לעת כזאת זרמו דבריו מתוך הנאה מוגברת והמדובר היה על הצפרנים העקומות והחדות, הקרן החזקה והנגחנית, הטלפיים האמיצות והמפרקות, השניים הדורסות והחותכניות – שכולם, כולם אין בהם כדי לעמוד בפני קטון-אצבעותיו של אדם שכמותו, של בעל-קרחה מבהקת ומשקפים במסגרות זהב, שאצבעותיו רזות, חלושות והשיעול הדק, המצפצף מטרדו בדיבורו. זרמו הדברים מתוך הנאה גדולה, מתוך גיחוך קטוע ומכוער.

ברור, שהכיעור שבגיחוך הוא שנטל לו, לצנוע שבתלמידים, והוציאו כבחזקת-יד מתוך הספסל. לתמיהתה של הכיתה כולה פסע לא-קרוא פסיעות מתונות, מדודות, ישר. המורה העמיד עליו עינים תוהות:

– טעות היא בידך, יוליוש קנאפיק, לא קראתיך…

קנאפיק לא השיב דבר. לחיו הסטורה של המורה נתנפחה והסמיקה, המשקפים נשמטו, העינים המעורפלות הביטו בפחידה וכולו ניסוט בבהלה אחורנית כנמלט מפני חיה רעה, אכזרית, רודפת. צחוקו של התלמיד המועז, שידו היתה עוד תלויה באויר, היה פרוע, מטיל אימה, גוזל את שארית-הביטחה.


ב.

נוטר-איבה, כזומם תמיד לשבר בריח ודלתים, מסתיר את מבטו הכחול ומאפיל עליו במצחה שחורה של כובע, השמוט פנים ואחור – כך היה קנאפיק מהלך בתוך הסוגרים והגדרות של גן-החיות הגדול, ככל שהבריות היו מצטופפות מאחורי השתי וערב של עמודי הברזל הגבוהים, מצטופפות ומציצות בחיוך של סקרנות באריות, בנמרים, בברדלסים, שהיו מוטלים מחרישים, מכונסים לתוך עצמם, גאים, בזים, כובשים את זעמם. הפרופיסור הישיש, הממונה על הגן הנפלא, היה מסביר לאורחים הכבודים, שהיו מזדמנים לראות במלאכתו של קנאפיק, המטריף את החיות בוקר-בוקר נתחי-בשר גדולים, ממויחים, שותתי-דם, מהבילים:

– הלה, אפשר להגיד יד-ימיני, אוצר בלום. לא ראיתיו עדיין מדבר עם אנשים. אפשר הוא אילם. דומה, אדם לא ראה עדיין את צבע-עיניו. החיות, כנראה, האלמנט שלו. ממש אכסמפלאר מפליא…

ידיו נשתפשפו זו בזו, אורי-שמש זעירים, שובבים שיחקו בקרחתו המבהיקה, במסגרות-הזהב של משקפיו ושיעולו היה דק, מצפצף.

הרוגזה עלתה ביחוד ביום ראשון לשבת, כשטיילים שבעים, כבדי-תנועה וכבדי-כרס היו עומדים נשענים על משענות-הטיול שלהם ומביטים בהנאה גנובה, שמנה, בזוג האריות הגבוהים, הגאים, הנפלאים, וכשמטרונות כעורות, פחדניות היו מצטלמות עם הנמרה הזקנה, ששיניה נעקרו וצפרניה ניטלו לשם כך. ובאותו יום ראשון לשבת נצטרפה לרוגזה הכוססת תמיד גם הנעימה הרשעית שבדברי הפרופיסור הישיש, שהסביר לקהל ותוך כדי הסברה התענג על שהצפרנים העקומות והחדות, הקרן החזקה והנגחנית, הטלפיים האמיצות והמפרקות, השינים הדורסות והחותכניות – שכולם, כולם אין בהם כדי לעמוד בפני קטון-אצבעותיו של אדם שכמותו. האריה הגא, הגבוה, הנפלא, כאילו הבין לדברי-ההסברה, עמד על רגליו חסון ומזוקף, הסמיך את ראשו לעמודי-הברזל העבים והמשתרגים שתי וערב ועיניו להטו כאורי-ישימון עוצרי נשימה, שוטמים ומנבאי-זעם. הנהימה החטופה הרעידה. המצטופפים נזדעזעו משהו וחזרו והביטו בהנאה גנובה, שמנה, כאומרים לנפשם:

– טוב, שיש עמודי ברזל. אפשר, לפחות, לישון במנוחה..

הנהימה השניה היתה חלושה יותר, ספק נואשת, ספק בזה. לה נענה מעבר לסוגר גיחוך קטוע ומכוער.

ברור, שהכיעור שבגיחוך נטל לו לקנאפיק והוליכו לא-קרוא בפסיעות מתונות, מדודות, ישר. הפרופיסור העמיד עליו עינים תוהות:

– טעות היא בידו, מר יוליוש קנאפיק, לא קראתיו.

הוא לא השיב דבר. כהרף עין סולקו שלשלאות ומנעולים כבדים, ברעש נפתח שער-הברזל הגדול וזוג-אריות השתולל בתוך היללה הנואשת של טיילים ניסוטים בבהלה אחורנית ונמלטים מפני החיה הרעה, האכזרית, הרודפת. צחוקו של קנאפיק, שידו החזיקה עוד בשלשלאות ובמנעולים הכבדים, היה פרוע, מטיל אימה, גוזל את שארית הביטחה.


ג.

בבית הגדול, האבל, היתה רוחה. הורגלו האזניים לצעקות הפרועות, לדיבורים שאין להם שחר, להשתוללות-פתאום. אך היום הראשון לשבת הציק. טיילים שבעים, שפויים, כבדי-תנועה וכבדי-כרס היו עומדים נשענים על משענות-הטיול שלהם ומביטים בעמודי הברזל הגבוהים, הכולאים לעד אנשים חדי-מבט, גרומי-פנים, המוטלים מחרישים, מכונסים לתוך עצמם, גאים, בזים, כובשים את זעמם. הם היו מביטים בהנאה גנובה, שמנה כאומרים לנפשם:

– טוב, שיש עמודי ברזל. אפשר, לפחות, לישון במנוחה…

פעמים הרופא המהולל, הממונה על המוסד האטום, האבל, היה יוצא להסביר לקהל כשאורי-שמש זעירים, שובבים שיחקו בקרחתו המבהיקה, במסגרות-הזהב של משקפיו ודיבורו מתובל שיעול דק, מצפצף. הדמות המכווצה שבסוגר, ראש מגולח וחד-קוים, כאילו הבינה לדברי-ההסברה, נסמכה לעמודי הברזל העבים והמשתרגים שתי וערב ועיניה להטו כאפלת-אפסות עוצרת נשימה, שאינה מנבאָה שום דבר, שום דבר. הנהימה החטופה הרעידה, המצטופפים נזדעזעו משהו ומפי הרופא המהולל נתמלט גיחוך קטוע ומכוער.

בתוך הסוגר להטו עינים כחולות, כחולות ודומעות.


מהו פרויקט בן־יהודה?

פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.

אוהבים את פרויקט בן־יהודה?

אנחנו זקוקים לכם. אנו מתחייבים שאתר הפרויקט לעולם יישאר חופשי בשימוש ונקי מפרסומות.

עם זאת, יש לנו הוצאות פיתוח, ניהול ואירוח בשרתים, ולכן זקוקים לתמיכתך, אם מתאפשר לך.

אנו שמחים שאתם משתמשים באתר פרויקט בן־יהודה

עד כה העלינו למאגר 47799 יצירות מאת 2657 יוצרים, בעברית ובתרגום מ־30 שפות. העלינו גם 20142 ערכים מילוניים. רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי.

בזכות תרומות מהציבור הוספנו לאחרונה אפשרות ליצירת מקראות הניתנות לשיתוף עם חברים או תלמידים, ממשק API לגישה ממוכנת לאתר, ואנו עובדים על פיתוחים רבים נוספים, כגון הוספת כתבי עת עבריים, לרבות עכשוויים.

נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!

רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי. נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!