כ“ז אב תשי”ב – 18 באוגוסט 1952

אינני יכול לעלות היום על במה זו מבלי להשיח משהו מן הכאב והמועקה הנפשית על האסונות האישיים שאכפו עלינו במשך שנה וחצי, אני מרגיש מעין רגש בושה ואשמה על שליוויתי למנוחתם העולמית שלושה מחברי בזמן קצר – והם כולם צעירים ממני.

ברשותכם, רבותי, אוסיף מלים אחדות על האסון האחרון. ביום החמישי האחרון לפני הצהרים הייתי באחד המחנות של חיל האויר כאשר הדביקה אותי הידיעה המדהימה והמרה על פטירתו החטופה של פנקס. לא הייתי מקורב לפנקס כל זמן שעשה רק שליחות מפלגתו. אולם מזמן שהחל למלא שליחות לאומית עמדתי אתו בקשרים אמיצים ועבדתי אתו יחד עד יומו האחרון.

לראשונה ראיתיו כיושב-ראש הוועד לבטחון בימי מועצת-המדינה הזמנית, אחר-כך יושב-ראש ועדת-הכספים של הכנסת ולבסוף כחבר הממשלה. כאשר הוצגה הממשלה האחרונה, שאליה נכנס פנקס, לפני הכנסת, אמר המנוח: “אנחנו, חברי הבית הזה, נבחרנו כדי למלא את חובתנו כחברי-הכנסת כלפי המדינה, לדאוג לעניני המדינה, לחוקק חוקים ולתת למדינה ממשלה. לפי הסדרים הפארלמנטריים אפשר לשרת את המדינה כפוזיציה וגם כאופוזיציה, אך יש לדעת, שהפוזיציה אינה צריכה לחשוב, שהיא בבחינת “אני ואפסי עוד”; אך גם האופוזיציה אינה צריכה לחשוב, שכל עשרת הקבים של יושר ושל צדק ושל חכמה מדינית שירדו לעולם – ניתנו רק לה. הדברים אינם מתחלקים בצורה שכזאת, ואם כולנו נרצה לשרת את המדינה כחובתנו, ונעשה זאת תוך גישה ענינית לכל בעיה שתעמוד, מובטחני שאפשר יהיה לקדם את ענינינו כראוי”.

הייתי חותם על דברים אלה בשתי ידי, והייתי רוצה להוסיף: הוא היה לא רק נאה דורש אלא גם נאה מקיים. מזמן קום המדינה היה פנקס בפוזיציה וגם באופוזיציה, בשני המקרים, כפי שיודעים זאת כל חברי-הכנסת, שירת עניני המדינה באמונה במלוא כשרונו הפארלמנטרי dir=“rtl”>המבריק, בהגיונו המעשי, בבקיאותו בשאלות שבהן הוא דן, במתינות מזגו ובטוב טעם ביטויו.

הוא היה ראש ועד-הבטחון כשעוד התנהלו הקרבות, ולמרות האגדות היפות שנוצרו לאחר מעשה על זוהר האחדות וההתלהבות ששררה בימים הגדולים והמכריעים ההם, – היו גם אז ניגודים, עיכובים וחיכוכים בוועד, מוצדקים ולא מוצדקים, וראיתי אז בהוקרה שבהערצה כיצד פנקס מיישר הדורים – בטעם ובשכל ובנאמנות.

הבטחון עמד אצלו בראש. מאז למדתי להוקיר ולכבד את האיש הזה אשר עמד, כביכול, במחנה זר, וראיתי כיצד המושגים הנקנים על אנשים ממחנות יריבים רק לפי הפולמוס המפלגתי העתונאי הם רחוקים מן האמת.

פנקס היה מקובל כאיש הימין וכאיש המזרחי, אבל בשטח הבטחון ראיתי בו פאטריוט נאמן, שכל כוונתו היא להגביר ולקדם אפשרויות הנצחון. וכוונה זו האפילה אצלו על כל הפניות והניגודים שהתגלו מזמן לזמן בתוך הוועד.

ראיתי אותו לא רק כפאטריוט נאמן, אלא גם כמדינאי מחונן, הקולע תמיד לעיקר. בכנסת הראשונה והשניה נעשה פנקס לאישיות לאומית ולאחד האנשים המרכזיים בכנסת, ונדמה שהוא היה ראוי לשמש מופת לכולנו בהופעתו המכובדת, בידיעת הענין שעליו הוא דן, בסבלנותו כלפי מתנגדיו, ובכושר הסברתו לפשט הדברים המסובכים יותר.

אם כי היה שליח החזית הדתית ואדם אדוק במסורת, הוא ידע לכבד דעותיהם והרגשותיהם של החפשים בדעות, כשם שרצה יחד עם חבריו שהחפשים יכבדו דעותיהם והרגשותיהם של האדוקים.

אם בשני המחנות ירבו אנשים כפנקס המחונים בסבלנות ובכושר הבנת הזולת – יתמעטו בישראל הרבה מריבות ואי-הבנות, שאינן מוסיפות לכבודה ולכוחה של המדינה.

אכניס תבן לעפריים אם אעמוד על תפקידו המבורך של פנקס כראש ועדת-הכספים, – גם בשעה שהיה בקואליציה וגם בשעה שהיה באופוזיציה. הוא ידע שהתקציב הוא קודם כל של המדינה ושל העם, ולא של הפוזיציה או האופוזיציה. ונדמה לי שאיש בכנסת לא ראה בו כל שינוי ביחס לעצם בעיות התקציב– בין שהיה בקואליציה ובין שהיה מחוצה לה, תמיד עמדו לפניו צרכי המדינה, וצרכים אלה שירת בכל ברק כשרונו הפארלמנטרי ובקיאותו המעשית בשאלות התקציב.

פחות משנה פעל כחבר הממשלה, והוטל עליו אחד התפקידים המסובכים ביותר. ראיתיו מקרוב בעבודתו, כי כשר-הבטחון היו עניני התחבורה קרובים לי, והוא התיעץ אתי בכל השאלות החשובות שנתעוררו מזמן לזמן בתחבורה הימית, האווירית והיבשתית. הוא מיזג בתוכו dir=“rtl”>שתי תכונות עיקריות שלדעתי אי-אפשר בלעדיהן לנהל מדינה, ובוודאי לא עניני מדינת-ישראל: חוש המציאות עם להט חזון. פעולתו היתה חשובה וברוכה, לא רק משרד שנמסר לו – אלא בכל עניני הממשלה.

פטירתו היא מהלומה אישית לכל אחד מחברי הממשלה, ואבידה קשה לא רק לתנועתו, אלא למדינה זו המתבוססת עדיין ועוד תתבוסס זמן רב בקשיים חיצוניים ובניגודים פנימיים, אמיתיים ומנופחים, והיא זקוקה מאין כמוה לאישים כמנוח הממזגים בתוכם חושים מעשיים עם נאמנות לחזון, ורואים לא רק המפריד והמפלג, אלא המאחד והמשותף, – ומוכשרים להגביר המשותף על המפריד.

זכרו יחיה, מובטחני, לא רק בקרב אלה שעבדו אתו יחד, אלא בכל הדורות הבאים – כאחד המחוננים ביותר בין דוברי הכנסת ובין עושי דבר המדינה בממשלת ישראל.

עד מלאת שלושים יום לפטירתו של פנקס ז"ל לא יתמנה שר-תחבורה חדש, וראש-הממשלה ישמש עד אז כממלא-מקום שר-התחבורה.

*

כשמלאו שלושים יום לפטירתו של קפלן ז"ל, הצעתי, באישור הממשלה, לחבר־הכנסת פנחס לבון להצטרף לממשלה. חברי פנחס לבון קיבל הצעתי, בתנאי שלא יקבל עליו כל תיק ולא יוטל עליו למפרע שום תפקיד מסוים, אלא יעשה מזמן לזמן עבודה שראש־הממשלה יטיל עליו. הממשלה אישרה הצעה זו, ואני מבקש מהכנסת לאשר הודעתי בדבר הצטרפותו של פנחס לבון לממשלה כשר בלי תיק.