ח' בכסלו תשי"ג – 26. בנובמבר 1952

מתוך דברים בישיבת מרכז מפלגת פועלי ארץ־ישראל

הנשיאות בישראל, לפי החוקה הקיימת, היא סמל חי של המדינה, סמל האחדות, השלמות והעליונות של המדינה. והרי אין הרבה מדינות ישראל, וזמן רב מאד לא היתה בכלל קימת מדינה כזו, והלכך סמל מדינת ישראל אינה מילתא זוטרתא. זהו סמל לא רק של מדינת ישראל הקיימת, לא רק של המיליון וחצי מיליון היושבים עכשיו בתוכה – זהו סמל העם, של עם ישראל כולו. ועם ישראל כולו מכיל לא רק אחד עשר מיליון החיים אתנו כיום, אלא כל הדורות של ישראל מאז היותו. וסמל זה הוא, לפיכך, נורא־הוד. והיה נדמה לי שיש לבקש את האישיות היהודית הגדולה ביותר שיש למצוא בכדור הארץ – למען עשותה לסמל העליון של ישראל. וחי בדורנו איש כזה, שהוא לא רק גדול דורנו, אלא גדול הדורות וגדול האנושות. בידעי את האיש ואורח חייו וגדולתו היה לי כמעט ברור שהוא לא יקבל על עצמו שליחות זו, ואף על פי כן לא הרשיתי לעצמי לסמוך על הגיוני ועל הפרוגנוסה שלי. כה כבדה נראתה לי האחריות ההיסטורית, וראיתי חובה לעצמי לברר אם יתכן הדבר או לא – וביקשתי את שגריר ישראל בוושינגטון לברר אם פרופ. אלברט איינשטיין יקבל על עצמו נשיאות ישראל לאחר שיבחרו בו, מתוך הבנה ברורה שיוכל בירושלים להמשיך מחקריו ללא כל הפרעה. יתר על כן: ידעתי שנשיא כאיינשטיין עלול לגרום לנו קשיים מסוימים, ושאין הוא יודע עברית. ואף על פי כך! אינו דומה, לדעתי, סמל של מדינת ישראל לסמלה של מדינה אחרת. באנגליה, ארץ מעשית מאוד, יודעים להחשיב סמלים, ולא חששו מטראגדיה אישית, כאשר האיש שנועד לשמש סמל הממלכה, עמד לעשות דבר־מה שנדמה לאנשי המדינה, כי זה עלול לפגום בסמל. וסמל ישראל חשוב, לדעתי, מהסמל במקום אחר.

גדולתה של ישראל לא היתה ולא תהיה בכוחה הכלכלי, הכספי, הצבאי, אם כי אין לזלזל לגמרי בכוחות אלה, ועוד הרבה שנים נשקיע מיטב אמצעינו ואנשינו במפעלים הכלכליים והצבאיים, כי בלעדיהם אין לנו קיום. ישראל היתה גדולה לפנים ברוחה – וברוח תיבחן גם בעתיד, ואיש־הרוח הוא שצריך לסמל מדינתנו. לצערי הרב – האיש היחיד שישנו בכל העולם, ההולם תביעות הרוח של ישראל – לא יכול ולא רצה לקבל שליחות זו. ואין לנו ברירה אלא לחפש האיש מתוכנו, בתחומי ישראל. וחיפוש זה אינו קל, – ועלי להגיד לחברים שאל יזלזלו בדבר מתוך הנחה שהנשיא לא יכריע בעניני מדינה. ההנחה היא נכונה. גם המלך האנגלי אין לו כל סמכות של הכרעה בעניני המדינה – ומוסד המלוכה מכובד ונישא באנגליה, ולא בלי טעם.

לא רק הענינים המעשיים קובעים. ואם כי אני תמים־דעה עם החבר לביא שהעיקר הוא המעשה, העבודה, כי באלה יסוד קיומנו, הרי לא כל משגה בעבודה מביא לידי נזק חמוּר; משגה מעשי אפשר לתקן. לא כן סמל מחנך; אם הוא נפגם לא קל לתקנו. משגה בסמל אינו עלול לפגום בחקלאות או בתעשיה או במדיניות־חוץ. אבל יש דברים שהם גבוה מעל גבוה. לדעתי, אנו שואבים כוחנו מספירות עליונות, ואסור לנו להיות יותר מדי מעשיים, או רק מעשיים. בלי היניקה ממעמקים או מגבוה לא היינו מגיעים למה שהגענו ולא היינו מקיימים מה שקיימנו.

ובחירת סמל המדינה קשה עכשיו ביותר, לאחר שהנשיא הראשון היה ד"ר וייצמן. אתם יודעים שהיו בינינו הרבה חברים אשר התנגדו לשיטתו של וייצמן, והמדבר אליכם היה אחד מהם. אבל כולנו ידענו שוייצמן הוא האיש, שאיצטלא זו של נשיא־ישראל הראשון הלמה אותו ביותר כאשר לא הלמה שום איש אחר. ההיסטוריה הועידה מקום זה לוייצמן. לצערנו, אין עכשיו כמוהו, ועלינו בהכרח להסתפק ביש.

יודע אני שיש עשרות בתוכנו הראויים לשמש סמל ומופת למדינה – בזכות מפעל־חייהם החלוצי, אצילות נפשם, טהרם ואמיתותם. ואם אני מעיז להציע אחד מאלה, – הרי אך ורק משום שנדמה לי ששליחות זו המוטלת על נשיא ישראל הולמת אותו יותר מכל איש אחר בתוכנו.

הנשיא שיבוא אחרי וייצמן צריך, לדעתי, לסמל בחייו, בפעולתו ובנפשו – את תקומת המדינה. המדינה קמה לא בארבעה־עשר למאי 1948, קדמו ליום זה כמה וכמה שלבים. על הנשיא לסמל מרבית השלבים האלה. הנשיא גם צריך לסמל, לדעתי, היעוד המרכזי של המדינה – קיבוץ הגליות ומיזוגן. הוא צריך לסמל אפיה המוסרי של המדינה – אצילות־נפש וטהרה מוסרית; הוא צריך להיות איש הרוח. מכל עשרות האנשים הראויים לשמש באיצטלה זו נראה לי כי יצחק בן־צבי הוא האדם המגלם בתוכו סגולות ותכונות אלה במידה המאכסימלית.

כשהוצע לבן־צבי להיות מועמד לנשיאות הופתע יותר מכל איש אחר. כי עניו וצנוע הוא, ומעולם לא רדף אחרי הכבוד ולא ביקש שררה לעצמו. הוא הסכים להצעה אחרי היסוסים רבים ואחרי שידולים מצד חבריו הקרובים ביותר. ידעתיו הרבה שנים – וכל ימיו הוא מצניע לכת ועניווּתו טבועה בנפשו. אין הוא מסמל בחייו כל שלבי היצירה היישובית שהביאו להקמת המדינה, כי טרם נולד כשנוסדה פתח־תקוה, ואיני בטוח אם אפילו יסוד אם המושבות היה השלב הראשון ביסוד המדינה. אבל זה למעלה מארבעים וחמש שנה הוא מגלם בחייו כל מאמצי הכוח והבניה והחינוך שהקימו את מדינת ישראל. הוא היה בין היוזמים והיוצרים של הכוח העברי הראשון בדורנו – “השומר”; השתתף בטיפוח החינוך העברי התיכוני וביצירת העתונות של תנועת העבודה. הוא היה ממארגני הסתדרות “החלוץ” בעולם – לאחר היגרשו מהארץ במלחמת העולם הראשונה, וממייסדי הגדוד היהודי באמריקה, שממנה חזר אתו עם אלפי מתנדבים לארץ; הוא היה מיוזמי איחודם של העובדים בארץ במחנות הגדודים היהודיים במצרים ומיוצרי “אחדות־העבודה” ואחר כך ממייסדי הסתדרות העובדים; הוא היה בין ראשי מארגני הישוב וזכה להיות יו“ר הוועד הלאומי ליהודי ארץ־ישראל. הוא היה בין הנלחמים להקמת המדינה שנים רבות לפני קומה. ותוך כדי פעילותו הציבורית והמדינית – היה ונשאר כל הזמן איש־הרוח ועסק בתורה לשמה. איני פוסל אדם שלמד תורה מתוך אהבת תארי־כבוד של ד”ר ופרופסור, וחכמתו תלויה בדבר. אבל במידה שאני מכיר את בן־צבי, – ונדמה לי שאני מכירו היטב, וזה הרבה שנים, – הריהו עוסק בתורה לשמה, ללא רדיפה אחרי תארים.

ידעתי שבכל אחד הפרטים תוכלו למצוא שותפים לו במעשה וברוח שאינם נופלים מבן־צבי, אם כי לא תמצאו בנקל מי שמאחד בתוכו כל כך הרבה מידות ותכונות נאצלות, אבל יש דבר אחד החשוב, לדעתי, לאין ערוך, המייחד את בן־צבי.

אומר את האמת – אילו היתה הברירה בידי, לאחר שאיינשטיין סרב, הייתי בוחר בנשיא שהוא מיוצאי תימן. אני רואה דבר קיבוץ גלויות ומיזוגן כבעיה היסודית של מדינה זו; אנו עומדים רק בראשית התהליך הזה. וקשה קיבוץ הגלויות כקריעת ים־סוף, ולא קל הימנו מיזוג הגלויות. מסופקני אם עמדנו במידה מספיקה על קשיי קליטת העולים ומיזוגם. מדינת ישראל לא תיכון אם שבטי ישראל וקרעיהם לא יתאחו. ונשיא ישראל – מסמל המדינה; ואם נגזרה הגזירה שהנשיא יהיה ממוצא אשכנזי, מן ההכרח שיהיה איש כזה שכל העדות, בלא יוצא־מן־הכלל, יראו בו לפני הכל ולאחר־הכל לא אשכנזי – אלא יהודי. ואני מכיר רק איש אחד בארץ שהבוכרים והקורדים והפרסים והגרוזינים והמערבים והבבלים והספרדים והאשכנזים, ואפילו השומרונים – יראו בו היהודי המשותף לכולם, וזהו יצחק בן־צבי.

איננו מרגישים – ובצדק – שאנחנו אשכנזים; אנחנו יהודים, ואף פעם לא יעלה על לבנו לראות עצמנו כאשכנזים. אבל אנו שוכחים שלא כן אנו נראים בעיני אחינו מהעדות האחרות. בעיניהם אנו אשכנזים, כאילו “גזע עליון” – ואין סכנה גדולה מזו לאחדות האומה. עלינו להרוס מחיצות השבטים, העדות והגזעים, ואין איש בימינו המסמל אחדות העם בעיני כל העדות והמקובל כל כך על כל שבטי ישראל – כיצחק בן־צבי. זה הרבה שנים הוא מטפל באהבה ובאמונה בחקירת שבטי ישראל. איני יודע אם הוא עשה זאת מתוך תיאוריה מסוימת למיזוג גלויות, או מתוך חוש יהודי עמוק. אבל כל השבטים קרובים ללבו והוא קרוב להם. אפילו השבט הנידח והיריב במשך אלפי שנה, השומרונים, רואים בו ידיד ופטרון נאמן. תאמרו – זה לא משק, לא צבא, לא מטבע־חוץ ועוד דברים חיוניים וחשובים מאוד. אבל יש משהו מעל הדברים המעשיים והחשובים הללו – ודבר זה גנוז באישיותו ובנפשו של יצחק בן־צבי.

ורק מפני שאני רואה חשיבות עליונה בסמל המדינה, ובלי כל רצון וכוונה לזלזל בערכם של כמה וכמה אישים יקרים הראויים אף הם לאיצטלה זו – הריני מציע שיצחק בן־צבי יהיה נשיא מדינת ישראל אחרי חיים וייצמן ז"ל.