ד' בטבת תשי"ג – 22 בדצמבר 1952

ביום ו' שעבר הגשתי לנשיא המדינה התפטרות הממשלה, ואתמול הטיל עלי להרכיב ממשלה חדשה.

זה שלוש פעמים נאלצה ממשלת ישראל להתפטר לפני תום מועד כהונתה. הנסיבות של ההתפטרות לא היו דומות לגמרי בכל מקרה, אולם לשלשתם היה שורש אחד.

פעמיים קרה הדבר בימי הכנסת הראשונה: בראשונה ב־16 באוקטובר 1950, 19 חודש אחרי התמנות הממשלה הנבחרת הראשונה, בפעם השניה – ב־14 בפברואר 1951, חדשיים וחצי אחרי התמנות הממשלה. הסיעות שנכנסו אז לקואליציה הבטיחו לקיים הממשלה עד תום כהונת הכנסת, אולם חברי “החזית הדתית” הצביעו יחד עם סיעות האופוזיציה נגד הממשלה.

הנשיא המנוח, לאחר בירור עם הסיעות, פנה אלי שאקים ממשלה חדשה בתמיכת הרוב בכנסת הראשונה; לאחר ששקלתי בדבר, ראיתי שאין אפשרות “ליישר ההדורים במסגרת הכנסת הראשונה”, כפי שיעצו לנשיא מרבית הסיעות. כתבתי לנשיא שאם הוא רואה סיכוי להקמת ממשלה שתיהנה מאמון רוב הכנסת, הרי עליו לפנות לאחד מנציגי הסיעות שהצביעו נגד הממשלה, ואם יצליח איש מהם להקים ממשלה, אמסור לו מקומי בנפש חפצה ואאחל לו מקרב לב הצלחה בעבודתו. אם דבר זה לא יתכן, והרוב שהצביע נגד הממשלה אינו מסוגל להקים ממשלה, הרי איני רואה מוצא אחר אלא פנייה לעם, כלומר, בחירות חדשות לכנסת. הנשיא קיבל דעתי זו ולא ניסה עוד להטיל על מישהו להקים ממשלה – והכנסת החליטה על התפזרותה ועל בחירות חדשות שנתקיימו, כידוע, ב־30 ביולי 1951, כשנתיים לפני המועד הנורמלי.

המשא־ומתן על הרכת הממשלה אחרי הבחירות נמשך למעלה משני חדשים; לאחר שהנשיא הטיל עלי ב־20 באבגוסט להרכיב ממשלה חדשה, הודעתי לו כי “נראה לי הצורך להקים ממשלה יציבה בהשתתפות רוב המפלגות ממפ”ם עד הציונים הכלליים“, ופניתי משום כך לשש סיעות: אגודת ישראל, פועלי אגודת ישראל, המזרחי, הפועל המזרחי, מפ”ם והציונים הכלליים, נוסף על מפלגת פועלי ארץ־ישראל, וכל הסיעות הללו הודיעו לי שהן רוצות להשתתף בממשלה ולשאת באחריות. הקושי היה להביא רצון כללי זה לידי ביטוי משותף, וזאת ניסיתי לעשות במשך חדשיים. קיימתי בירורים פרוגראמטיים מקיפים וממַצים על כל שאלות המדינה, הפנימיות והחיצוניות.

ידעתי כי יש ניגודים לא מעטים בין הסיעות ששוחחתי אתן – מהם ניגודים רציניים וחמורים, מהם ניגודים מנופחים ומדומים; ואף־על־פי־כך לא היתה אף סיעה שהודיעה מראש כי לא תשתתף עם שאר הסיעות. ובהנהלה הציונית קיימת עד היום קואליציה של כל המפלגות האלו, מחוץ לאגודת ישראל שאינה בהסתדרות הציונית – ממפלגת הפועלים המאוחדת ועד הציונים הכלליים והמזרחי, ולא היתה כל סיבה אובייקטיבית מדוע קואליציה זו לא תשא גם בעול המדינה. הצורך בליכוד מאכסימלי של העם לשאת בעול המדינה ומשימותיה הקשות היה ברור אז כשם שהיה ברור לפני קום המדינה. רק מי שלא הבין באילו תנאים מוקמת מדינת־ישראל ולשם מה, יכול היה להניח שהמדינה תקל על חיינו. כל מי שראה המציאות הגיאופוליטית של המדינה וצרכי העם בגולה, יכול היה להבין שהמדינה תטיל על העם ועל כל אחד מאתנו עול נוסף ואחריות כבדה. כידוע, נכשלו אז המאמצים לרכז רוב המפלגות, ושוב נוסדה קואליציה מצומצמת – הפעם גם בלי הפרוגרסיבים. ב־7 באוקטובר 1951 הוקמה הממשלה וב־19 בדצמבר 1952 התפטרה לאחר ששתיים מסיעותיה פרשו ממנה.

לכל אחד מן המשברים הממשלתיים היו נימוקים מיוחדים, אולם הנימוקים האלה נבעו כולם ממקור אחד: ממשבר הממלכתיות המלווה את הקמת המדינה מן הרגע הראשון ועד היום, המשבר הטבוע בהתפצלות המנופחת והחולנית שירשנו מן העבר האומלל שלנו, מחיי תלות וחוסר חיים ממלכתיים ועצמאיים במשך אלפי שנים.

בכנסת יש לנו לא פחות מ־8 סיעות זעירות, שמספר ציריהן הכללי הוא 34, ושאף אחת מהן אינה מונה למעלה מ־8 צירים – מבלי להכניס בחשבון עוד חמש סיעות קטנות של ציר אחד או שניים, המונות כולן יחד רק 8 צירים, אשר הצטרפו לשתי הסיעות הגדולות. התפצלות מופרזת וממארת זו מסלפת דבר הבחירה והדמוקראטיה ומחבלת בחינוך הממלכתי שעל הכנסת לתת לעם.

חבלי הלידה של אומה ריבונית לא החלו ב־14 במאי 1948 ולא ייתמו כל־כך מהר. חיינו בנויים על יסודות דמוקראטיים. זה היה המבנה של התנועה הציונית בגולה; זה היה המבנה של הישוב בארץ. אולם כל צורת חיים מתוקנת אפשר להביא לידי אבסורד, והמשברים התכופים בחיינו הממלכתיים מעידים על אבסורד ההתפצלות שפשה בחיינו המדיניים. לאישים הבורחים מראיית האמת האכזרית, ייקל להתנחם בספרי ההיסטוריה המספרים לנו כי העמים הגדולים והתרבותיים ביותר באירופה, כגון: אנגליה וצרפת, נתמזגו ונתלכדו רק לאחר מאות שנים של מאבק בין יריבים ופילוגים ממושכים. אין עובדה היסטורית זאת יכולה לנחמנו מטעם פשוט: אין ברשותנו מאות שנים. ההיסטוריה דוחקת אותנו וגוזרת עלינו לעשות בשנים מועטות מה שעמים אחרים עשו במשך דורות.

רק מוכי סנוורים יכלו לחשוב שעם כינון עצמאותנו נפתרו כל הבעיות. המדינה הריבונית היא בלי ספק מסגרת יעילה לפתרון בעיות היסטוריות, ומה שפעלנו ויצרנו בארבע וחצי שנים אלו, לא היינו יכולים לעשות בעשרות ואולי במאות שנים בלי מדינה. אבל יסוד המדינה כשהוא לעצמו לא פתר כמעט כלום, אלא, להיפך, הוליד המון בעיות חמורות חדשות, שנוסיף להתחבט בהן הרבה שנים, אם לא דורות.

כל אחד יודע על הקשיים הכלכליים והכספיים הכרוכים בקליטת עליה, בצרכי בטחון ובמצב המצור שבו אנו נמצאים. לפני יסוד המדינה נשענה כלכלת הארץ במידה רבה על שלושה גורמים אלה: תוצרת חקלאית מן הישוב הערבי בארץ וסביבותיה, שותפות בגוש השטרלינג, פרנסה מחיל המצב הגדול בארץ, שהיה קונה ואוכל ואינו מייצר ומוכר. שלושת הדברים האלה חלפו עם יסוד המדינה. והוטל על ארץ קטנה שהכפילה אוכלוסיה בשלוש־ארבע שנים, להתפרנס מתוך ייצורה החקלאי והחרשתי ולהגיע לידי יציבות ועצמאות כלכלית, – בתנאים הפוליטיים הגרועים ביותר. אולם, עם כל הקשיים הכלכליים והכספיים, שבמקצת כבר התגברנו עליהם, ורובם עודם לפנינו, הריני רואה חובה לעצמי לציין שהקשיים והסכנות הצפויים לנו הם יותר בשטח המדיני והבינלאומי מאשר בשטח הכלכלי.

יסוד מדינת ישראל, – אחד מפלאי ההיסטוריה הגדולים ביותר לא רק בזמננו, אלא בכל הזמנים – נעשה כאילו בהסכמת רוב מדינות העולם, למעלה משני שלישים של חברי האומות המאוחדות, ובתוכם שתי המעצמות האדירות ביותר בעולם. אולם רק אופטימיות קלת־דעת וקצרת־רואי יכלה למצוא בהצבעת האו"ם ב־29 בנובמבר 1947 – שינוי ערכין יסודי ומכריע ביחס האומות לעם היהודי, כאילו השלימו כל הכוחות העולמיים עם עַם ישראל ועצמאותו המחודשת בארצו.

עוד לפני שלוש שנים ויותר, בוויכוח שנתקיים בכנסת הראשונה על מדיניות החוץ של ישראל, ב־2 באבגוסט 1949, עמדתי על כך שמאבקנו בזירה הבינלאומית טרם נסתיים ועוד נכונו לנו מבחנים קשים.

“המאבק שהיה לנו בשנתיים אלה” – ציינתי אז – "הוא רק פרט אחד במאבק היהודי הממושך שיש לנו עם כוחות עולמיים אדירים. מאות בשנים, ואולי אלפי שנים, לא השלימו כוחות העולם עם קיומנו, ועדיין אינם משלימים, והכוחות הם שונים ומשונים, ויש שהם מתנגדים זה לזה לא פחות משהם מתנגדים לנו, אך הצד השווה שביניהם, שאינם מקבלים אותנו כמו שהננו, והם פוגעים ומתנקשים בקיומנו וברצוננו להיות מה שהננו, ואינם מניחים לנו לחיות, כפי שהרצון והצורך הטבוע בנו מצווה עלינו לחיות. לא רק היהודים בספרד היו אנוסים, היהודים אנוסים בכל ארצות הגולה, בארץ אחת פחות, בארץ שניה יותר, ובימינו לא פחות מאשר בימים שעברו. אינני מכיר אף ארץ אחת, שבה יהודי הוא חפשי באמת לחיות כאשר עם לבבו, גם אם החוק הרשמי אינו פוגע בו. לא בכל ארץ וארץ מותר ליהודים להזדהות עם מפעלנו הגואל ועם מלחמתנו המשחררת, אם כי בלבם פנימה מפרפרת הנשמה היהודית כשם שהיא מפרפרת בתוכנו, והלב היהודי דופק עם כל הלמות לבנו אנו. גם החירות היהודית, אם לא החירות האנושית, של המוני יהודים שומה בסד. אין אני מתפעל ביותר, כאשר אני שומע נואמים חרוצים של מפלגות “מהפכניות” בכנסת, שופכים אש וגפרית על ממשלות מסוימות על שאינן עוזרות לנו במידה מספיקה, או גם עומדות לנו למפגע, כי אני יודע שאותם הנואמים אמיצי הלב ממלאים פיהם מים, כאשר ממשלות אחרות פוגעות בנשמת מפעלנו. אינני מוכן ליידות אבן בחבריהם של “מהפכנים” אלה החיים בארצות אחרות, על שאינם מעיזים להילחם נגד ממשלתם, החוסמת דרכם לארץ ומדכאה את עצם קיומם היהודי והציוני, כי יודע אני מה מצבם, ואין ביכלתם לעשות מה שהם רוצים לעשות כיהודים, והם אנוסים מעט או הרבה.

מאבקנו הנשען בהכרח על עזרת העם היהודי בעולם, ומפעלנו אשר ביצועו תלוי בהשתתפות כל היהודים בעולם, אינם יכולים להתעלם ממציאות קשה זאת. כל התנועות הדתיות וכל תנועות החירות שקמו בעולם, גם אלה שינקו לא מעט ממקור היהדות, התיצבו מזמן לזמן כצר לקיומו של העם היהודי. ואם כי מצאנו בקרב כמה וכמה עמים תמיכה ואהדה לשאיפותינו ולמפעלנו בארץ, הרי יש עדיין כוחות אדירים בעולם שלא השלימו אתנו, ואינם מכירים בזכות העם היהודי ובזכות היהודי הבודד לחיות כאשר עם לבבו, אפילו באותה המידה שמכירים בזכות זו של עם אחר ובן עם אחר. זהו גורל העם היהודי".

דברים אלה נאמרו למעלה משלוש שנים לפני משפט פראג. במצב המחמיר במזרח התיכון ובעולם אני בוחר לא להוסיף לדברים אלה ברגע זה אף מלה אחת.

ואם כל השנים היה צורך בליכוד לאומי – עכשיו על אחת כמה וכמה. לפני יסוּד כל ממשלה שקמה בארץ במשך ארבע שנים אלה נעשו מאמצים בכיוון זה ולא הצליחו, וגם עכשיו, לצערי, לא הצליחו המאמצים בשלמותם, אף כי יש לציין התקדמות ניכרת בהרחבת בסיס הממשלה. וזהו הרכב הממשלה המוצעת לכנסת:

דוד בן־גוריון – ראש־הממשלה ושר־הבטחון

לוי אשכול – שר־האוצר

פרץ ברנשטיין – שר־המסחר־והתעשיה

בן־ציון דינוּר – שר

דוב יוסף – שר

פנחס לבון – שר.

גולדה מאירסון – שר־העבודה

פרץ נפתלי – שר־החקלאות

יוסף ספיר – שר־הבריאות

יוסף סרלין – שר־התחבורה

פנחס רוזן – שר־המשפטים

ישראל רוקח – שר־הפנים

בכור שלום שיטרית – שר־המשטרה

משה שרת – שר־החוץ

יתכן שיחול שינוי בחלוקת תיקי התחבורה והבריאות בגלל העדרו של מר ספיר, ותימסר הודעה על כך בכנסת. תיקי הדואר, הדתות והסעד טרם חולקו, והדבר ייעשה בשבועות הקרובים:

ואלה קווי היסוד לתכנית הממשלה:

א) הממשלה מוקמת על יסוד אחריות משותפת של כל חבריה ושל הסיעות המשתתפות בה. האחריות חלה על קווי היסוד המוסכמים ועל כל החלטות הממשלה.

ב) בשורה של חוקי יסוד שיצטרפו לחוקת יסוד של ישראל – יבוצר ויובטח המשטר הדמוקראטי במדינה. חוקי היסוד יכילו:

שוויון מלא וגמור בחובות ובזכויות לכל תושבי המדינה בלי הבדל מין, גזע, מעמד, דת ולאום;

חירות האדם, חופש מחשבתו ודיבורו, חופש ההתאגדות, חירות הביטוי בעל־פה ובכתב, מתוך שקידה על בטחון המדינה, ריבונותה ועצמאותה, ומתוך הקפדה על זכויות הזולת;

הגנת המשטר הדמוקראטי במדינה מכל פגיעה של מגמות טוטאליטריות ודיקטאטוריות ומעשי אלימות;

חופש הדת והמצפון, סיפוק צרכי הדת הציבוריים של התושבים על־ידי המדינה, מניעת כל כפייה בעניני דת מאיזה ובאיזה כיוון שהוא;

אי־תלות בתי־המשפט בשלטון המבצע;

אחריות הממשלה בפני הכנסת, וסמכויות מוגדרות של הנשיא, הכנסת, הממשלה ובתי־המשפט;

זכות בחירה כללית לכל מוסדות המדינה, לעיריות ולשאר הרשויות הנבחרות;

הלשון העברית כשפת המדינה וזכות ומיעוט הערבי להשתמש בלשונו;

שוויון מלא וגמור של האשה, שוויון מלא בזכויות ובחובות בחיי המדינה, החברה, המשק ובכל מערכת החוקים;

הגנת סודות המדינה והצבא וסמכויות שעת־חירום לבטחון המדינה כלפי חוץ וכלפי פנים, וכן לקיום האספקה והשירותים החיוניים;

שבת ומועדי ישראל כימי המנוחה הקבועים במדינה, ולשאינם יהודים תישמר הזכות לימי מנוחה בשבתם ובחגיהם.

ג) הדאגה לבטחון המדינה, לקיבוץ גלויות ומיזוגן ולפיתוח מהיר של הארץ ואוצרותיה הטבעיים במגמה של עצמאות כלכלית, תעמוד במרכז פעולתה של הממשלה. הממשלה תתמיד בשכלול מערכת הבטחון על־ידי אימון הנוער והעם והכשרתו הצבאית והחלוצית, על־ידי טיפוח כוח העתודות, על־ידי הקמת רשת צפופה של ישובי ספר, ושילוב העולים באימונים ובהכשרה.

ד) מדיניות־חוץ של הממשלה תהיה מושתתת על:

נאמנות לעקרונות מגילת האומות המאוחדות;

חיזוק השלום בעולם;

טיפוח יחסי ידידות ועזרת גומלין עם כל מדינה שוחרת שלום, מבלי לבדוק במשטרה הפנימי;

חתירה לשלום של קבע ולשיתוף פעולה עם הארצות השכנות לטובת השלום והקידמה במזרח התיכון ובעולם כולו;

דאגה לזכות היהודים בכל הארצות לעלות לארץ ולהשתתף בבנינה;

טיפוח קשרי מסחר, כלכלה ותרבות עם כל הארצות בתנאים שווים;

שמירה יעילה על עצמאותה וריבונותה המלאה של מדינת־ישראל.

ה) הממשלה תשקוד על הרחבת ההתישבות החקלאית לכל צורותיה וענפיה; תתמיד בפיתוח ערבות הנגב, בגאולת ההרים משממתם, בייעור שטחים נרחבים בכל חלקי הארץ, בהרחבת ההשקאה במטרה לספק מזון לישוב הגדל מתוצרת הארץ ולשם יצוא מוגדל. הממשלה תעשה מאמצים להפנות העליה לכפר ולהתישבות חקלאית; תדאג להדרכת העולים המתישבים בעזרת ותיקי החקלאות ותסייע לטיפוח הערכים החלוציים בקרב הנוער, למען ימלא תפקידיו בהפרחת השממה, בקליטת העליה ובבטחון המדינה. הממשלה תדאג גם להרחבת התעשיה החקלאית, הפרטית והקואופרטיבית.

ו) הממשלה תעודד כל יזמה כלכלית בריאה, בכל צורותיה היעילות; תנקוט ביזמה פעילה ומתמדת למשיכת הון פרטי מחוץ־לארץ, ולכך תיצור תנאים מתאימים בארץ; תציע גם להבא הקלות למשקיעי הון במפעלי פיתוח חיוניים ותאחוז באמצעים להרחבת הייצור בחרושת, במלאכה, בתחבורה ובבנין.

הממשלה תשקוד על טיפוח משקי עבודה בכפר ובעיר, ועל הרחבת ההתישבות והקואופרציה העובדת לכל צורותיה.

לא תהיה כל הפליה ביחס לגורמים כלכליים שונים, פרטיים או שיתופיים, הפועלים במסגרת החוק. תוקם ועדה מתמדת לבירור תלונות וטענות משקיות מכל הצדדים.

הממשלה תעודד הצבר הון פרטי מההכנסה הלאומית להשקעה במפעלי ייצור. הקלות מיוחדות ינתנו להצלת הון העולים ולעליית בעלי־הון מהתפוצות. תשומת־לב מיוחדת תינתן לעידוד עלייתם של בעלי הון בינוני וזעיר, וכמו־כן לעליית בעלי־מלאכה ומומחים.

ז) כל עוד לא הובטחה אספקה מלאה לכל האוכלוסיה יקוים פיקוח על מצרכים חיוניים. יבוטל כל פיקוח שאינו יעיל או אינו נחוץ.

ח) ועדה ממשלתית תערוך תוך שנת תשי“ג תכנית של חינוך ממלכתי בכל בתי־הספר היסודיים, אשר תבוצע לא יאוחר מבתחילת שנת הלימודים החדשה, בתשי”ד. התכנית תושתת על עקרונות אלה: 1) ביטול זיקת בתי־הספר למפלגות ולארגונים; 2) קביעת מינימום של חובה החל על כל בתי־הספר; 3) הבטחת חינוך דתי לכל ילדי ההורים הרוצים בכך; 4) הכרת זכות ההורים לגיוון החינוך ולהרחבתו בפיקוח של משרד־החינוך, מבלי לפגוע במינימום החובה.

תוקצבנה הענקות ממשלתיות לתלמידים מוכשרים למען המשכת לימודיהם והשתלמותם לאחר גמר חוק לימודם בבית־הספר היסודי. משרד־החינוך־והתרבות ישקוד על הרחבת החינוך התיכון ויסייע לטיפוח החינוך הגבוה. משרד־החינוך־והתרבות ידאג להנחלת הלשון העברית לכל העולים, לעידוד הספרות, המדע והאמנות, לאימוץ המחקר הצרוף והשימושי בכל מדעי הטבע, למשיכה לארץ את גדולי התורה, המדע, הספרות והאמנות היהודים בעולם, להרקת אוצרות הרוח האנושיים מימי קדם ועד היום הזה ללשון העברית, לכינוס ספרות ישראל בכל הדורות, ליצירת תנאים לסופרים, תלמידי־חכמים ואמנים למען יעשו מלאכתם הרוחנית ברווחה מספיקה.

ברשת בתי־החינוך של המדינה יוקדש מקום נרחב להכשרה מקצועית של הדור הצעיר בכל ענפי החקלאות, המלאכה, החרושת, הבנין והתחבורה הימית, האווירית והיבשתית, ולהעלאת הרמה הטכנית של העובדים בכפר ובעיר.

ט) בחוק עובדי המדינה ייקבעו תנאי שירותם, זכויותיהם וחובותיהם של פקידי המדינה. החוק יבטיח מינוי פקידים לפי הכשרה אישית, על יסוד של בחינות ללא כל פניה מפלגתית; יעניק לעובדי המדינה תנאים הוגנים ובטחון בעתידם על־יסוד של משא־ומתן עם נציגות העובדים; בסעיפי החוק המחייבים משא־ומתן עם העובדים, יובטח מעמדה של הסתדרות העובדים; החוק יחייב את העובדים לשירות יעיל ונאמן, למשמעת ודיוק בעבודה, לאדיבות ולהליכות נאות כלפי הציבור, ללא כל משוא־פנים ופניות מפלגתיות. יפורטו בחוק סוגי העובדים אשר בגלל מעמדם או תפקידם תיאסר עליהם פעילות מפלגתית. יסודרו שיעורי השתלמות לעובדי המדינה במקצועות עבודתם.

י) הממשלה תביא לכנסת חוקי עבודה נוספים שיעניקו לכל העובדים במדינה בטחון כלכלי, תנאי העבודה הוגנים, ותרחיב את מערכת חוקי הביטוח העממי; יובטח חופש התאגדות העובדים והתארגנותם, יעודד העקרון של משא־ומתן קולקטיבי עם נותני העבודה; יובטח חופש השביתה; יופעל מנגנון תיווך מוקדם למניעת סכסוכי עבודה, ותינתן כל העזרה לשכלולו המקצועי של העובד, להרמת פריון עבודתו ולהשבחת טיבה.

לנוער העובד תינתן הכשרה מקצועית, תורחב רשת מוסדות שיעורי הערב להשתלמותו התרבותית. בחוקים מיוחדים תובטח הגנה מלאה על האשה העובדת ותינתן לה חופשת הריון ולידה.

יא) הממשלה תעשה כל המאמצים לאיזון התקציב, כולל גם תקציב הבטחון. ייעשו כל הקימוצים האפשריים בתקציב ההוצאות, שאין בהן צורך חיוני. ייעשה מאמץ מיוחד לייצוב המטבע הישראלי וכמו־כן לייצוב המחירים. תקציב הפיתוח יבוסס על עודף ההכנסות בתקציב, על מילווים פנימיים ועל אמצעים שיתקבלו מחוץ־לארץ, אם בתור הענקה, שילומים או מילווה לזמן ארוך – במסגרת התקציב הכולל של מטבע חוץ.

יב) שיטת מס ההכנסה תיבדק מיד, על־מנת להגיע לדרגת אמת והטלת עול צודק על כל אזרחי המדינה. עול המסים יוטל על התושבים בהתאם ליכלתם של מחויבי המס. בהטלת המסים תביא הממשלה בחשבון את הצורך בפיתוח היזמה המשקית, בעידוד הייצור, בשכלול התוצרת ובהרמת התפוקה ופריון העבודה. יינקטו אמצעים יעילים לגביית המס על־ידי השבחת המנגנון והקמת ועדי הערכה.

יג) הממשלה תדאג להשבחת איכותה של מלאכת ידיים, לאספקת ציוד חדיש ואשראי זול, להקמת מיתקנים משותפים לבעלי־מלאכה וכן להקמת בנק למלאכה.

יד) כל עוד קיים פיקוח על מחירי התוצרת, לא ייקבע חישוב המחירים והרווח על־ידי תוספת מיכאנית של אחוזים להוצאות הייצור – שיטה המביאה להנמכת רמת התפוקה ומחבלת בכושר ההתחרות של תוצרתנו; המחיר והרווח יקבעו על־פי יעילות המשק ושכלול הייצור שיש בו כדי להקטין הוצאות הייצור, להגביר התפוקה ולהשביח טיב התוצרת. יינקטו אמצעים למנוע רווחים מופרזים.

בחלוקת חמרי גלם, – כל עוד יהיה הכרח בחלוקה זו על־ידי הממשלה, – יועדפו מפעלים המגדילים את היצוא והמייצרים בחסכון ובשמירה על טיב התוצרת.

טו) הממשלה תבצע תכנית שיכון עממי לכל חלקי האוכלוסין הזקוקים לכך על־מנת להקל על מצוקת הדירות ותעשה מאמצים לביעור משכנות העוני. במרכזים העירוניים ובסביבות המושבות הגדולות יוקצו שטחים מספיקים לבניה עממית רחבה. הממשלה תעדיף שיכון לעולים ולבני עיר ומושבה ההולכים להתישבות חקלאית.

טז) דאגה מיוחדת תוקדש להגברת פריון העבודה, לייעול המינהל המשקי ולהשבחת טיב התוצרת. ועדי ייצור משותפים של פועלים ונותני עבודה ייקבעו במקומות עבודה חשובים, וינתנו פרסים להשבחת התוצרת ולהגברת הפריון שייהנו מהנחות ממס־הכנסה.

יז) הממשלה תשקוד על התקנת כבישים ופיתוח דרכי התחבורה ביבשה, באוויר ובים, להקל על דרכי הנסיעה בתוך הארץ ועל קשרי הארץ עם כל חלקי העולם. כמו כן תוקדש תשומת־לב לשכלול קשרי הטלפון, הטלגראף והרדיו וסדרי הדואר.

יח) למיעוט הערבי וכן למיעוטים אחרים יובטח שוויון מלא וגמור בזכויות ובחובות בשטח האזרחי, המדיני, הכלכלי, החברתי והתרבותי, ובכל שטח אחר. הממשלה תושיט עזרה לתושבי הכפרים שנעקרו מאדמתם בעקבות זעזועי המלחמה להגיע מחדש להתישבות של קבע. זכויות הבעלות והקנין של הערבים תושבי המדינה הנמצאים בה כדין יוסדרו במסגרת החוק. יובטח חינוך בלשון הערבית לכל הילדים הערבים אגב לימוד חובה של הלשון העברית.

יובטח שכר שווה לפועל היהודי והערבי בתפקידים דומים בכל עבודות הממשלה.

יט) יבוטל הצורך בהיתרי יציאה, פרט להבטחת צרכי הבטחון.

כ) הממשלה תביא לכנסת תיקונים לחוק הבחירות, המכוונים למנוע התפצלות יתרה המחבלת במיזוג הגלויות ובמשטר הדמוקראטי וביציבותו.

עד כאן קווי היסוד.

*

הממשלה המתיצבת עכשיו לפניכם מכירה לא פחות מהקודמות גודל המעמסה שנטלה על עצמה והקשיים שיש להתגבר עליהם מבפנים ומבחוץ, ואין היא מבטיחה ישועות קלות.

לקחנו על עצמנו אחריות כבדה. מתוך הפעלת כל הכוחות היוצרים והחלוציים בעם, ומתוך שיתוף מתמיד עם כל החוגים הנאמנים והאחראים, הוותיקים והחדשים. נעשה כמיטב יכלתנו למלא את שליחותנו הקשה באמונה.

בסיום דברי אני רוצה להביע בשם חברי ובשמי האישי הוקרתנו הנאמנה לשני חברים שפרשו מאתנו.

חיים כהן, שהיה היועץ המשפטי של הממשלה לפני יסוד הממשלה הקודמת, קיבל באי־רצון, ורק תחת לחץ אישי של ראש־הממשלה הקודם, את תיק המשפטים. הוקרנו פעולתו המשפטית עוד לפני היכנסו לממשלה, אך במשך שנה זו של ישיבה משותפת למדנו להעריך עוד יותר את יעילותו, ידיעותיו, הגיונו וחרדתו הרבה לרמה המוסרית והציבורית של המשפט בישראל. עם צער הפרידה ממנו כחבר בממשלה אנו שמחים שהוא ימשיך לפעול למען המדינה והחוק והמשפט בישראל כיועץ משפטי של ממשלת ישראל.

אני מביע רחשי חיבתנו לחבר־הכנסת הרב נורוק, חבר ותיק בתנועה הציונית שלמדנו לכבד ולחבב תכונותיו האישיות הנעלות עוד הרבה שנים לפני קום המדינה. במשך השבועות המעטים של פעולה משותפת בממשלה התענגנו מנועם הליכותיו והוקרנו רגש האחריות המפעם בלבו כאזרח וכנציג העם, כחבר וכשותף. בשם כל חברי אנו מאחלים לו הרבה שנים של פעולה מבורכת ופוריה במדינה ובתנועה הציונית ובמפלגתו. אני בטוח שאביע רגשותיהם של כל חברי־הכנסת אם אומר, שחבר־כנסת הרב נורוק מסוגל לשמש מופת לכולנו בתרבות הופעתו וויכוחיו עם חברים ומתנגדים כאחד.