חיי הצמח והחיה והאדם.

 

א. החיים בחֹבָרֶת    🔗

הן נסינו אף ראינו את ראשי הדברים המבדילים בין חיי הצמח ובין חיי החיה, ומצאנו כי מותר החיה מן הצמח בכל הוא על כי נתונים לה מוח ומערכות – עצבים; ולרגלי המשפט הזה שפתנו אתנו להשמיע עתה דברים אחדים באזני הקורא אשר כמו זר יהיו לו בראשיתם.

הנה נא ידענו כי גו החיה לא יבנה בלתי אם מן הדם אשר יקיף אליו על תקופותיו; הנה כי כן ידענו כי הדם הוא המזון אשר נהפך לדם, ואף גם זאת ידענו כי כל הנפש החיה, החיה על פני הארץ, לא תאכל בלתי אם מזון אשר מן הצמח לֻקח – וגם הבשר הוא צמח אשר נהפך לבשר – ואולם הדם כעשותו את כל חלקי הגוף, כן יעשה גם את חמרי המוח והעצבים, כי יביא כפעם בפעם את החמרים אל העצמות ואל העורקים לעשות בהם עצמות חדשות ועורקים חדשים, וכן יביא כפעם בפעם חמרים חדשים גם אל המוח ואל העצבים, ולכן יאמרו החוקרים לחלוט דבר ולאמר כי יסודות המוח והעצבים מוכנים ונמצאים בקרב הצמח.

אמנם אמת נכון הדבר אשר אמרנו כי המוח והעצבים מבדילים בין החיה ובין הצמח לתת היתרון לאחד מן השני, אבל לא נצדק בשפטנו ובאמרנו כי כל מוח וכל עצב לא ימצא בקרב הצמח, כי לא כן; היסודות האלה נמצאים בצמח, ואך השלים לא השלימו עוד חק בו ולא יחיו עד אם יבואו אל תוך הגוף החי להיות בו לדם, כי אך שם נכונים להם כשרונותיהם וסגלותיהם וצורתם, ושם יהיו למוח ולעצבים.

יסודות המוח והעצבים מוכנים ונמצאים בקרב הצמח, ואולם חקם לא השלימו בו ומלאכתם איננה שלמה עוד ולא יתנו ולא יוסיפו דבר עד אם יצאו והיו למזון לבוא אל פי החי – הדם אשר לנפש חיה נקרא בפי החכמים בשם הגוף הנוזל; בקרב הדם נמצאים היסודות לבנות מהם את העצמות ואת העורקים ואת הקרנים ואת הצפרנים, וגם יסודות המוח והעצבים נמצאים בו, ואולם כל היסודות האלה בעודם נוזלים לא התפרדו עוד למיניהם, והדם הוא המאסף לכל המחנות לכלכל את כל הגוף בחמרים ולנהל את כל יצורי הגו ביסודותיהם; ואם ככה הוא, הנה דעת לנבון נקל כי כל היסודות האלה מוכנים ונמצאים גם בקרב המזון ובקרב הצמח.

על כן יאמרו החוקרים כי הצמח והחיה שתי בריאות הן העומדות אשה אשה על מעלה אחרת ממעלות החיים; בקרב הצמח נמצאים כל היסודות הדרושים לבנין הנפש החיה, ובהיותם לדם בקרב הנפש החיה יעלו מן המעלה האחת עד המעלה השנית.

והיה אם נעמיק חקר רגע אחד ואם נשים אל לבבנו כי גם הצמח לא יחיה בלתי אם על פי יסודות חימיים הבאים אל קרבו לתת לו רוח ונשמה, או אז יבקע רעיון בקרבנו לאמר כי אין כל ״טבע מת" לעולמים, ואך מעלות שונות נתונות לחיים, לעלות מן המעלה האחת עד השנית.

אבל החוקרים לא ימצאו עוד און להם לחלוט כדבר הזה, כי זה אך החלם לראות, ואך אותות ומופתים בשמים ובארץ ישנם לאלפים אשר יאמרו לנו כי כן הוא וכי נשמה אחת באף כל היקום, אם כי פניה שונות כפעם בפעם וסגולותיה נבדלות אשה מרעותה.

הן לצדק נשאל: מה תתן ומה תוסיף לנו העין העשויה בקרב הביצה הנולדת, והיא לא תהיה לנו לברכה בלתי אם בהיות שמש ממעל לה השולחת אור ממרחקים, ובלעדיה לא תצלח לכל מלאכה? מה לתבנית עין הנולדת במחשכי הביצה בסתר ולתבנית השמש הרחוקה ממנה רבוא רבבות מיל, ומה משפט הלולאות והקרסים המחברים את שתיהן יחדו?

עוד יפטירו החוקרים בשפה ולא ימהרו לענות אותנו דבר; אכן זאת נשים אל לב, כי הביצה עשויה מן הדם אשר לתרנגלת, והדם בא מן הצמח, והצמח חי מן היסודות החימיים אשר היו לו לאכלה, והיסודות החימיים לקוחים מן האדמה, והאדמה היא אחת ממזרות השמים וכוכביהם, ואף גם זאת נעלה על לבבנו כי הטבע איננו מת, ומזרי הרקיע לא יעמדו דומם, והם שטים ונעים ונוסעים בשמים ועושים מעשים רבים בארץ חדשים לבקרים, או אז נבין כי כל היקום אשר מסביב חי חי הוא, ואך פנים שונות וסגלות שונות וצורות שונות לו כפעם בפעם.

חבל אחד ירתק את כל החיים אשר בארץ, וכל החיים מסביב אחוזים בחברת אחת ונבדלים כפעם בפעם איש מאחיו, וגם חיי החיה נבדלים לעינינו ופניהם וסגלותיהם וצורתם שונות!

אבל נעזבה נא את שיחתנו אשר לא נמצא עוד חזון ממנה ונסב מזה אל מול אחר, כי גם שם נכונו לנו פליאות ונשגבות עד אין תכלית.

 

ב. שלש מערכות־העצבים    🔗

חיי המוח והעצבים הם אבן הראשה לחיי החיה, ואולם גם החיים האלה נבדלים לשלש מערכות, והחוקרים חלקו את העצבים לשלשה מינים.

המין הראשון הוא חבל העצבים העושים את מעשיהם ומלאכתם בקרב הגוף פנימה גם לנגד רצונו וגם אם לא ידע את המעשים הנעשים, ועליהם נחשבו מעשי העכול ותקופת הדם והכלכלה ופליטת החמרים הנבאשים, כי כל אלה נעשים גם לנגד רצון הגוף, וכמוהם נראה גם בקרב הצמח.

אכן לא כאלה חלק שני המינים האחרונים כי הם נבראו למען העולם החיצוני; המין האחד הוא חבל עצבי החושים אשר על פיהם נראה בעינינו ונשמע באזנינו, נטעם בחכנו ונריח באפנו ונמשש בכל כלי גופנו, להביא את רשמי העולם החיצוני אל המוח, והמין השני הוא חבל העצבים אשר על פיהם תהיה תנועה לגופנו, להביא פקודות מן המוח אל העורקים.

שלש מערכות העצבים האלה נצמדות אשה אל אחותה, ואשה בלעדי אחותה לא תקום ולא תהיה.– כל הנפש אשר נטל עליה לאכול ואשר המזון לא יבוא אליה באפס יד, לא תחיה בלתי אם בנפשה תביא לחמה; והיה אם נתן הטבע לנפש כזאת את העצבים המנצחים על מלאכת האכילה בקרב הגוף. אז יתן לה כלים מכלים שונים להביא בם את המזון מן החוץ, וגם כח יתן לה לנוע אל המקום אשר שם המזון; ובכן אנחנו רואים כי לא יסכן לחיה חבל העצבים אשר בקרב הגוף, אם לא יהיו לה עצבי החושים ועצבי התנועה.

כי על כן נראה חיה רכה בגיחה מרחם הורתה, והטבע נותן לה כח לראות את המקום אשר משם יבוא החָלב משדי אמה, וגם דעת לה לניע את רגליה עד בואה אל המקום ההוא; הן כל איש יבין כי דרך אחרת לא ימצא הטבע לפניו, אם כי החוקרים בנעריהם ובזקניהם עוד ימששו כעורים קיר ולא ידעו להגיד איככה יהיה כדבר הזה.

איכה ידע העגל הרך כי הפרה קרובה אליו ומחכה לו? האך יען כי עינים לו לראות את אמו? אבל אנחנו הלא ידוע נדע היטב כי העין לא תעשה את מלאכתה בלתי אם לרגלי תמונת הפרה המחֻקה על פני קיר העין אשר לעגל מבית, והמוח יקבל את רשמי התמונה הזאת על פי עצב־הראות, אבל איך יודע העגל כי התמונה אשר הוא רואה איננה בקרב העין מבית כי אם מחוצה לו? – החוקרים ינידו בראש ובפיהם לא נמצא מענה נכון לענות על הדברים האלה, ואך אחת היא אשר ידענו כי הכח המנצח על העצבים מבית בקרב הגוף להחזיק את האצטומכא ואת המעים ואת הלב על מכונם גם לנגד רצון החיה, הוא ינצח גם על עצבי החושים והתנועה להביא את העגל הרך לידי המעשים האמורים, ואך בזאת נמצא פשר הדבר אשר יקראו ״אינסטינקט", ואשר ארחו ורבעו נעלמים מנגד עיני החוקרים.

כי הנה אך מעט הועילו החכמים במחקריהם אשר חקרו בדבר העצבים העושים מעשיהם בגוף מבית ובדבר פעולותיהם ותוצאותיהם ליתר העצבים, יען כי לא על נקלה יוכלו החוקרים לעשות נסיונות בעצבים האלה בעודם בגוף החי, כי העצבים האלה כּרֻבּם כן נמצאו בכלי הגוף הפנימיים ואנחנו כמעט לא נוכל לגשת אליהם להתחקות על שרשיהם בעודם בקרב הגוף; ואף גם זאת בהיותם אחוזים וסבוכים עם שריגי פתילי העצבים האחרים, לא יוכלו החוקרים למצוא בם חשבון ודעת, ואך מעט מעט אספו בחפניהם לדעת לעות דבר כי שלש מערכות העצבים עושות את פעולותיהן אשה בפני אחותה.

אכן אחת היא אשר נדע לנכון כי המוח והעצבים הם אבן הפנה לחיי החיה; וכבר בא המועד ללכת לבחון ולראות בעינים את המוח, אשר על פיו ישק כל הגוף, אולי נצליח להתחקות על שרשי מסתרי החיים הנעלמים.

 

ג. המוח    🔗

יש אשר יאמין אחד הקוראים כי בקחתנו לנו את המוח מקרב אחד מבעלי־החיים עם שריגי העצבים אשר לו, נמצא פתח לבוא משם ולהשקיף על חידת החיים, והוא לא כן, ואנחנו בפה מלא נאמר כי בכל יצורי הגוף אשר לנפש חיה אין דבר כחמר המוח אשר לפניו יעמוד החוקר מחריש משתאה מבלתי דעת קטנה או גדולה. – אם נשים עין על בנין הלב אשר לנפש חיה, נבין ונדע את כל המעשה הנעשה בו ואת משפטיו וחקותיו ואת משטרו וסדריו; אם נתבונן אל בנין הריאה והאצטומכא והמעים ויתר הכלים אשר בקרב הגוף נדע את מעשיהם והליכותיהם ואת עבודתם ומלאכתם ואת תועלתם ותכליתם, איש איש לבדו; גם בנין העין הנפלאה במלאכתה נודע לנו כיום הזה באר היטב, וגם בנין האזן גלוי לפנינו ואך מעט מעט מכליה הפנימיים עוד נסתרים מנגד עינינו; ואולם כבואנו אל המוח לראות אותו ואת תכניתו, נסוג אחור וכל חכמתנו נסרחה, וגם החוקר החכם מאֶחיו בבואו אל המוח אשר לעגל לא לֻמד, ועמד לפניו ולא ידע מה; וגם אם יקח לו מוח אשר היה בקדקד ראש איש חכם נשגב ויעמיק בו חקר, לא ימצא דבר אשר יעיד לו כי הוא זה. האיש אשר ישים לנגד עיניו מוח גלגלת אדם והביט בו, יסוג אחור לרגעים ולבו יסיתהו בשפק אם לתת אמון בדברי החוקרים ואם לא, ואת נפשו ישאל היתכן כי זה המוח יהיה גם לו לנחלה בגלגלתו, והוא מקור החוש והרעיון והחשק והאהבה והחיים והמעשה והרצון והתאוה והתשוקה וההרגשה והדעת וכל יתר הדברים בגופו אשר אותו יקרא בשם ״אנכי"?

אכן כביר מצאו החוקרים בדבר המוח, והם יודעים כיום את צביונו ואת התכלית אשר לחלקים מיוחדים בו; ואולם מעשה המוח על פני כלו נעלם מנגדם ואינם יודעים במה גדול כחו ואיך יוציא את פעולותיו אור, ואך אחת היא אשר הבינו לחקרה כי יד העלעקטריות שולטת גם בזה שלטת ועל פיה כל המלאכה שומה. – נלכה נא לבחון בעינינו את המוח, או נשים נא משפט המראה לנגד עיני הקורא, כי נסיונות לאלפים עשו החוקרים באנשים חולי מוח ובבעלי־חיים אחרים, ולא על נקלה מצאו את כל אשר מצאו.

מוח האדם גדול ורב הוא ועינו כעין חמר לבן ושחוף, ואיש לא יאמין כי חמר כזה נושא האדם בגלולתו, כי במה יושיעהו זה? החמר הזה גדול ורב הוא והוא ימלא את כל הקדקד, את פני הראש ואת אחוריו, מקצה גבול גבות עינים ועד גבול הערף. ואם נתחקה על חמריו נמצא כי יתפרד המוח לחלקיי, אם כי אך חמר אחד לנגד עינינו. מן המצח ועד אחורי הראש נראה בקיע אשר יחצה את המוח לשנים, והיה כדור ימני וכדור שמאלי, ואולם הבקיע הזה עמוק בקרב המוח אך במקום המצח לעשותו לשנים, ומשם ומעלה לא יעמיק ועיני הרואה תראינה כי נצמדים השנים היטב, ואך אל מול אחורי הקדקד ישוב להעמיק לרדת ופולח את המוח כליל לשומו לשני חלקים נפרדים. – כל אלה נקראים בשם ״המוח הגדול“; כי מוח שני ישנו אל מול אחורי הקדקד, והוא נבדל מן הראשון, ולו יקראו בשם ״המוח הקטן”. – קצה המוח הגדול נשען על פני המוח הקטן כעין מצנפת והקטן יקטן בחמרו מן הגדול עד כדי שלישיתו, וגם בצבעם ובעינם לא נבדלים איש מאחיו ואך בזאת יבדלו, כי המוח הגדול עשוי מעשה פרקים וקלעים, תחת אשר המוח הקטן עשוי קמטים איש על פני אחיו בסדר ובמשטר. זה הוא משפט המוח ומראהו, וצורתו כצורת הקדקד; ועתה נלכה נא להתחקות גם על מראהו מבית.

 

ד. תחתית המוח    🔗

אם נרים את המוח למעלה, נראה מתחת לו כעין גזע או עוקץ או חוט יורד למטה, והוא חוט השדרה, והחכמים חלקו גם אותו לשנים; לחצי העליון יקראו ״המוח הארוך" ולחצי התחתון ״חוט השדרה", והתחתון ישלח עצבים משני עבריו, ומשפט שניהם כמשפט המוח, כי ילידי ביתו הם. המוח הארוך וחוט השדרה אחד הם, ואך בשמותם יתפרדו; חלק החוט אשר בקרב הקדקד פנימה נקרא בשם המוח הארוך, וכבואו אל טבעת הצואר לרדת בה, יקראו לו חוט השדרה.

מן המוח הגדול, ממול עבר פניו, יוצאים שריגי פתילים לבנים, הם העצבים, ובאים אל האף והיו שם לעצבי הריח; אבל אל נא יחשוב הקורא בלבו כי עצב כזה עשוי נבוב ולכן יעלה בו כל ריח מן החוץ ובא על פיו אל המוח, כי לא כן; העצב עשוי מעשה פתיל ואיננו נבוב, ואין איש יודע מדוע מצא זה חן בעיני המוח, ובמה כחו גדול להביא אליו את כל הריח אשר יפגוש בקצה גבול האף, – גם שני פתילים אחרים יוצאים מן המוח הגדול ובאים אל חרכי העינים, והם עצבי הראות וקירות העינים מבית יעטפו בהם; גם העצבים האלה לא יבדלו מן העצבים האחרים ברב או במעט, ואין איש יודע להגיד מדוע יקבל העצב האחד את הריח והשני את האור; ותהי גם זאת לפלא, כי שני הפתילים האלה לא יבאו אל חרכי העיניים איש איש על פי דרכו, כי אם באלכסון ילכו וישַׂכּלו את דרכם, הפתיל הימני יבוא אל תוך העין השמאלית והפתיל השמאלי יבוא אל תוך העין הימנית; ואנחנו עוד נראה כי דרכי אלכסון כאלה שולטים שלטת בקרב המוח, ואם יגוף איש את מוחו מימינו יחלוש את עבר פניו משמאלו, ואין איש יודע מדוע זה ולמה תהיה כדבר הזה.

כמשפט הפתילים האלה כן משפט פתילי העצבים היוצאים מן המוח, מבין הדבקים אשר למוח הארוך ולמוח הגדול והקטן, והם המה עצבי־הרגשה ועצבי־תנועה ועצבי־החושים למיניהם; ובמראיהם ובתמונתם לא יבדלו איש מאחיו, ואין יודע להכיר את האחד על פני השני, ואין מגיד מדוע זה יעשה העצב האחד את המעשה אשר הוא עושה ומדוע שונה פעולתו מפעולת העצב השני, עד כי רבים וכן שלמים מן החוקרים הואילו לחלוט כי העצבים מלאכים הם השלוחים ממקום אל מקום ואת דבר משלחתם לא ידעו, ומשפטם כמשפט חוטי הטלגראף אשר אחת להם אם בשורה טובה צרורה בכנפיהם או בשורה רעה. אכן אנחנו נתחקה נא על שרשי העצבים בקרב המוח פנימה וננַתּח הפעם את המוח לנתחיו אולי נצליח לחדור אל תוך חדר המשכית אשר משם תוצאות לחיים ושם גזע מחצבתם.

 

ה. בקרב המוח פנימה    🔗

אם תבַתּר את המוח הגדול בתוך, תראינה עיניך כי החמר הרך אשר לפניך עשוי שני חמרים הנבדלים איש מאחיו בצבעם; צבע המוח מחוץ שחוף־לבן הוא ומבעד תראה כי החמר השחוף הוא כעין מעטפת על פני חמר צהוב־לבן. החמר עשוי גם מבעד מעשה פרקים וקלעים אשר ארחות דרכם ילפתו וישורגו ואשר עין הרואה לא תעצר כח להתחקות על שרשיהם ולמצוא עקבותם; ואף גם זאת רחוקה ממנו להשמיע משפט כי עשוי המוח שלשלת אחת הסבוכה ומסֻבּכת והוא מסבות מתהפך כה וכה, כי אין לנו אות ומופת כי כנים הדברים, והחוקרים מצאו כי לפי חכמת בעל־החיים ולפי שאר רוחו ויתרונו מן החיות האחרות, כן יגדל וכן יגבר מעשה הקלעים הסבוכים במוחו, והם ראו כי המוח אשר לאיש גדול עשוי סבוך ומסֻבּך מאד תחת אשר נתונים סדרים למוח הילד הקטן ולפרקיו וקלעיו.– הנה זאת תורת המוח הגדול, אבל שונה ממנו המוח הקטן, כי הוא איננו בן פרקים וקלעים כי אם בן קמטים נלחצים איש אל פני רעהו בסדר ובמשטר ואם נבתר את המוח הזה בתוך. כי החמר השחוף החיצוני יסגור בעד החמר הלבן אשר בתוכו, והחמר הפנימי הזה ישלח פארות וענפים, ודמיונו כעץ אשר לו ענפים רבים. והיה אם נערוך עתה את דמות המוח אל דמות חוט השדרה, נמצא דבר נפלא מאד: בקרב המוח מכתיר החמר השחוף את החמר הלבן, תחת אשר חוט השדרה עשוי לבן מחוין ושחוף מבית.

החוקרים לא אבו לחלוט כי כל אלה עשוים אך במקרה; ואולם בכל עמלם שעמלו עד היום לא מצאו עוד חזון, ואך אחת לבד מצאו כי החמר הלבן אשר לחוט השדרה עשוי שריגי עצבים המצומדים יחדו והחמר השחוף עשוי כדורי עצבים, ולכן דומה פעולת החמר הלבן הזה אל פעולת יתר שריגי העצבים; אבל משפט המוח עוד נעלם מנגד עיניהם. – אם נוסיף לנתח את המוח הגדול לנתחיו, יָרֹד וְנַתֵּחַ, נמצא בו פרצים ומערות וחללים, וכל אלה מחוצבים ומחוטבים בסדר ובמשטר, מעשה גבע מתחת ומעשה כפה ממעל, וכל איש משכיל אל דבר יבין כי לא במקרה הם כי אם על פי חקים איתנים מחקות הטבע הנעלמים מנגד עינינו; ואנחנו לרגל המלאכה אשר לפנינו לא נוכל לערוך את ערך הביבים והפרצים האלה לעין הקורא לכל פרטיהם ודקדוקיהם, כי טוב מראה עינים לראות את כל אלה מהלך נפש, ולכן רב לך אם תדע כי ארבעה ביבים נמצאים בקרב המוח, ובין הביבים צנורים דקים המחברים את ארבעת הביבים בחוברת אחת, ולהתם משגה נוסיף באזניך כי אך רעיון שוא הוא אם נאמר כי הביבים האלה הם משכנות רוח החיים או מעונות הנפש או אהלי הנשמה, כי אין לנו כל אות וכל מופת. – ארבעת הביבים נמצאים במעמקי המוח, בקרבת המוח הארוך, והם מפוזרים ומפורדים לעברים שונים.

דעת לנבון נקל כי קראו החכמים שמות לכל קשר ולכל סמפון ולכל כפיפה ולכל פרשת דרך אשר לביבים ההם ואשר על סביבותם, כי גדול ערכם מאד; אבל כל אלה לא יתנו ולא יוסיפו לנו דבר ואם נשים אותם לפני הקורא ירעו תחת היטיב, כי לרגליהם עולה ערב רב לסכסך את מחשבות הקורא הטהורות אשה ברעותה, ולכן נחדל מזה ונשים פנינו לקראת הדברים אשר מצאו החוקרים בחקירותיהם, למען דעת את פעולות המוח אשר לכל חלק וחלק בו, ואת מעשיהם איש איש לבדו.

 

ו. פעולת המוח הגדול    🔗

הראש הוא אבן־הראשה אשר לגוף, והמוח הוא אבן־הראשה אשר לראש, ומי זה אפוא יאמין לשמועה כי יש אשר נוכל לכרות חלקים שלמים מן המוח אשר לאדם או אשר לבעל חיים והם לא יגועו ולא ימותו? אבל נכונים הדברים האלה כנכון היום ואנחנו נוכל לכרות פרקים שלמים מן המוח אשר לחתולים ולשפנים, ויותר מן המוח אשר ליונים, או נוציא את המוח הגדול עם הקטן יחדו החוצה למען דעת את משפטם, והעוף יחיה זמן כביר באין מוח בקדקדו. ככה נעשה בלהטינו להוציא מקדקד העוף את המוח הגדול עם הקטן יחדו ולא תאנה אליו כל רעה, אבל אם נשלח יד במוח הארוך לא נצליח כי ביום קומנו לגעת בו ולפרוע פרעות בחלקיו נקצץ את פתיל החיים התלוים בו, והחכמים בהתחקותם על שרשיו מצאו גם את המקום בקרב המוח הזה אשר אם נפגע בו, וחדלה מלאכת נשמת הרוח כרגע וכל מלאכת החיים תחדל לנצח, כי שם מקום ״העצב התועה", ומשפטו הלא שמנו לפני הקורא בחלק העשירי מספרנו. – ובכן זאת היא אשר חקרו החוקרים, כי יכול נוכל להסיר את המוח הגדול והקטן מבעלי־החיים ולא נשחית את חייהם ארצה, תחת אשר במוח הארוך לא נוכל לשלוח יד לפגוע בו.

ובדבר המוח אשר לאדם יספר לנו הדוקטור לייבושער בספרו ״על מחלות המוח" כדברים האלה, והדוקטור הזה נודע לתהלה לרופא משגעים: איש מן ההמון אשר המטירו עליו אבנים וירגמוהו, חלה את מוחו, כי האבנים פצעו את ראשו מאד מאד, והמוח הגדול אשר בו, צבה ויעלה למעלה ויצא מן הקדקד הפצוע החוצה, והרופאים לא מצאו עצה בלתי אם לכרות מעת אל עת את כל החמר היוצא החוצה; ויהי בשלשים וחמשה יום למחלתו, והאיש שתה לשכרה ובעצם ידיו עשה מעשה אשר לא ערבו הרופאים לעשות כמוהו ביד חזקה, כי שלח האיש יד בקדקדו ויקרע את התחבשת מעליו וינתק את כל חלק המוח מחוץ ומבית אשר בו הכאב, ולא שנה לו; ממחרת היום ראו הרופאים כי לא שב המוח לצמוח עוד על פני הפצע והאיש הלך הלוך והתרפא מיום אל יום, וגם כשרונותיו לא עלו בתהו, זולתי מכאוב עז אשר בא על בשרו מעת אל עת ומחלת השבץ אשר לא סרה ממנו מצדו האחד כל הימים. –אם נכרות את המוח הגדול או נשים בו יד, לא יכאב לנו, כי אך הפצע אשר בקדקד הראש יכאב ולא המוח הנכרת, כי בקרב חלק המוח הזה לא תמצא ההרגשה כי אם הבינה.

אבל מה זאת, בינה? החוקרים לא מצאו עוד חזון והפילוסופים הכבירו עלינו מלים כדרכם ואנחנו לא נדע עוד דבר. המוח הגדול הוא מקור כח המחשבה; בעלי־החיים אשר גופתם גדולה ומוחם קטן כסילים הם, ולפי גדל המוח כן תרב חכמת בעל החיים וכן יגבר כח המחשבה אשר בו; המוח אשר לאדם גדול מן המוח אשר ליתר בעלי־החיים ולכן יחכם מכלם, והדוקטור לייבושער יעיד לנו כי כרפאו לילדים מֻכִּי תמהון אשר בבית החפשית בברלין תחת השגחתו, מצא כי לפי השכל אשר הגדיל בקרב הילדים כן הלך גם המוח הלוך וגדול. – הנה כי כן יעידו לנו נסיונות רבים כי מקור הבינה הוא המוח הגדול, כאשר תראינה עיני הקורא.

 

ז. יונה באין מוח    🔗

הן אמרנו כי העוף יחיה זמן כביר גם אחרי אשר הוסר המוח מקדקדו, ולכן עשו החוקרים את נסיונותיהם בעוף למען בוא עד תכלית פעולת המוח הגדול, ואנחנו נשים פה לפני הקורא את הדברים אשר ישמיענו החוקר הגדול רודאלף וואגנער, אחרי נסותו את נסיונותיו במוח יונה ירחים רבים.

ביד חרוצים בקע וואגנער את קדקד ראש יונה ויכרות משם את המוח הגדול, את חצי החלק הימני ואת חצי החלק השמאלי וגם את עצבי הריח הרס, וגם חלק מן העמוד אשר המוח הגדול נשען עליו הכרית, ואך את הפרקים בתחתית המוח, מקום שם הביבים, הותיר; אז ראה כי היונה לא הרגישה את מכאוב המעשה, ואך בעת הראשונה כרעה קרסה תחתיה ואחרי כן שבו תנועותיה אליה, ואולם התנועות האלה לא היו עוד לרצונה ולחפצה, כי היתה היונה כמֻכַּת־תמהון; ימים או שבועות או חדשים ישבה תחתיה ולא נעה ממקומה, ולפעמים קמה ותתהלך בחדר אחת הנה ואחת הנה, ולא ידעה להזהר בלכתה ותגוף רגליה באבן אשר בדרך, וגם אָכול וגם שתה לא ידעה, זולתי אם הובא האכל אל תוך פיה אל מעמקי הלוע, מקום אשר שם לא ישלוט הרצון שלטת; לפעמים נקרה בחרטומה בפני מרצפת הבית, אבל לא לרצונה עשתה כזאת כי אם במקרה, וכאשר שמו לפניה גרעיני חטה לא מצאה; אור עיניה לא היה אתה, אם כי עפעפי עיניה התכוצו כפעם בפעם כאשר הושם לפניהן נר או אש בוערת, כי הרגישו העינים את האור ואך לא הבינה היונה את המראה אשר ראתה; כל ריח לא היה לה, אחרי כי נכרתו לה עצבי הריח, אבל גם כח השמיעה לא היה לה אם כי עצבי השמע לא נכרתו ממנה; לפעמים פתחה היונה את חרכי עיניה ברגע אשר נגש איש להדפה, וגם הלוך לא הלכה זולתי אם יד זר הדפה אותה ללכת, ואם זרקו אותה השמימה שבה לרדת ולעופף ארצה, אבל לא ידעה להזהר לבלתי הנגף אל משוכת חדק או גדר ומעת אל עת התגרדה בבשרה ותטהר את נוצתה, ודעת לנבון נקל כי נשמת אפה לא חדלה רגע; חיי היונה היו בעת ההיא כחיי הצמח, חיים באין דעת ובאין חפץ, באין מכאוב ובאין גיל, באין רעב ובאין צמאון, באין תנועה ובאין הרגשה. – ובכן עינינו הרואות כי המוח הגדול לא יתן ולא יוסיף להרגשתנו ותנועתנו דבר, כי שם מעון אך לבינה ולדעת, לחכמה ולשכל, והיונה אשר נוע תנוע גם באין מוח, הן לא לרצונה ולחפצה תנוע, והיה משפטה כמשפט הישן על משכבו אשר גם הוא ינוע לפעמים, ותנועתו באין רצון ובאפס חפץ, כי אם בהעיר אותו דבר מחוץ או דבר מקרב גופו.

ולמה זה לנו שני חלקים במוח הגדול, חלק ימני וחלק שמאלי? מי יודע! הן גם שתי עינים ושתי אזנים לנו, ואם אמנם אמת נכון הדבר כי בשתי עינים נחזה אחרת מאשר נראה בעין אחת, ואולם מה ישמח האיש אשר עורה עינו האחת והשנית היתה לו לשלל, כי תנחמהו זאת מעצבו ומרגזו ותמלא את החסרון; וגם משפט שני חלקי המוח כן הוא כי באבוד האחד והיה החלק הנשאר לפליטה, ואנחנו הן ראינו בפרק האחרון, כי איש הכרית את החלק האחד מן המוח הגדול בחזק יד, והוא שב ורפא לו וכשרונותיו שבו אליו כבראשונה ושכלו לא היה לו אך עד החצי כי אם תמים היה עמו, במשפט האיש אשר אזנו האחת אטומה ובשנית ישמע את הכל, או עינו האחת עצומה ובשנית יראה את כל ונוכחת.

 

ח. המוח הקטן ופעולתו    🔗

מפה לאזן נוכל להגיד לך, קורא נבון, כי אך חרפה היא לעדת חוקרי הטבע כהזכירם בשם ״המוח הקטן" ואותו לא ידעו ואת תכונתו לא יכירו, ואך באחת יצדקו נפשם באמרם כי לא יכלו לגשת אליו יען כי עצור הוא תחת המוח הגדול ולא יגעו בו בלתי אם בהשחיתם את הגדול ללא הועיל, וגם אם יפצעו את קדקד הראש מאחוריו לא יבואו עד תכלית המוח הקטן אחרי כי חיי הנפש ההיא יהיו תלואים מנגד, ומשפט נכון לא יצא אור, ובכל זאת לא נסוגו החוקרים אחור ויעשו ככל אשר מצאה ידם וזאת אשר הכינו:

למוח הקטן אין כל הרגשה בחלקיו העליונים; ואם נקח לנו נפש חיה ונפצל פצלות ממוחו הקטן או נכרות חלקים מחלקיו העליונים, לא תרגיש החיה כל מכאוב, ואולם אין אתנו יודע אם גם בחלקים התחתונים מן המוח הקטן אין כל הרגשה, אחרי כי הנסיונות אשר עשו החוקרים הורו כפעם בפעם אחרת. אכן זאת מצאו כי המוח הקטן איננו מעון הרוח, אחרי כי החיה אשר הסירו ממנה את מוחה הקטן ואת הגדול לא השחיתו, לא אבדו לה החפץ והדעת וההרגשה כי תברח או תט מפני האיש אשר ירים את מקלו עליה להכותה, או תצעק ותהמה אם נכאיב את בשרה, וזה אות כי דעת והרגשה לה; וגם כשרון התנועה איננו על פי המוח הקטן, כי בהסירנו את המוח הקטן ואת הגדול לא נשחית, נראה כי תניע החיה את כל אבריה לרצונה, ואך אחת לבד נחזה בה כי סדרים נכונים לא יהיו עוד לתנועותיה.

באבוד המוח הקטן מן החיה יאבדו גם הסדרים מן התנועות, והחיה לא תעצר כח להכין את צעדיה ולתת משטר וסדר להליכותיה, כי בפיק ברכים תלך ובחלחלה, אחת הנה ואחת הנה, פעם תימין ופעם תשמאיל, פעם קדימה ופעם לאחוריה, וצלמות ולא סדרים יהיו למעשי העורקים, והגוף לא ימצא חזון לדעת את אשר לפנינו ואת אשר אחריו, וזה אות כי נמצא בקרב המוח הקטן חוש הסדרים, ובאבדו יאבדו גם הסדרים; ואולי זאת היא אשר נראה כי האיש השותה שכור ילך עקלקלות ואין סדרים לדרכו, אחרי כי רופף מוחו הקטן, ולפעמים גם שפתו תהיה שפת עלגים מבלתי יכלת לתת סדרים לדבריו, ויש אשר יבטא דבר שלא כדרכו ויאמר ״הצלחה" תחת ״צלוחית" ובנפשו ידע כי לא כן ויתאמץ להיטיב את מלתו אשר על לשונו. – המוח הקטן הוא מעון החוש הנותן סדרים לפעולות בעל־החיים, וזה כל הדבר אשר חקרו החכמים.

 

ט. צורת הקדקד    🔗

אם תשים אל לבך, אלופי הקורא, את כל הדברים אשר אמרנו בדבר פעולות המוח הגדול והמוח הקטן, והבינות כי לפי צורת הקדקד אשר לבעלי־חיים תכיר את כשרונותיהם וסגלותיהם, וצורת מוח האדם תגיד לך אם חכם האיש ואם לא; ואולם ״תורת הקדקד" אשר הורו חכמים ברבים עברה חק ותט מן הדרך הישרה, וגאלל ותלמידיו שגו מאד. באמרם כי על פי צורת המוח נדע את כל כשרונות האיש ואת תכונתו ואת מדותיו ואת מזגו וכל פנות המוח ושקערורותיו ונטיותיו תאמרנה לנו כי פה מקום האכזריות ושם הזכרון, פה תשכון הקמצנות ושם הפזרנות, כי לא יתכן כדבר הזה, אחרי כי ״מדות" רבות ילמד האדם אך לפי החברה אשר אליה יארח ולפי ההרגל, ואך לפי המקום והזמן נעריך את המעשים הנעשים; כי יש אשר נאמר ״קמצנות" אם איש עשיר יעשנו, ואם עני הוא ואמרנו כי צופה הוא הליכות ביתו; אם האחד יעשנו ואמרנו כי לבו לב רחמים, ובהשתנות המקום והזמן ואמרנו כי מוג לב הוא כשפן; אם היום יעשנו ואמרנו לו חסד וצדקה, ואם מחר וקראנו לו רָשע כסל; כי על כן לא יתכן הדבר הזה, ואך זאת היא אשר נדע: לפי צורת המוח כן צורת הקדקד, ואם שונה תבנית הקדקד שונה גם תבנית המוח, ואם רב המוח ואם מעט כן יהיו גם כשרונותיו.

אם שלם מעשה המוח הגדול, ישלימו גם כשרונות האיש את חקם – ואנחנו הן הזכרנו בשם החוקר לייבושער אשר הוכיח כי ילדים מכי־תמהון כאשר ישובו לאיתנם כן ילך מוחם הלוך וגדול, וגם כל בעלי־החיים וכל שבטי האדם יורונו כדבר הזה, כי לפי גדל המוח כן תרב חכמת החי, ושבטי האדם יעלו בכשרונותיהם איש על אחיו לפי המצח אשר להם, אם שקוע ואם בולט. – בעלי־החיים אשר פה להם הבולט יותר מן המצח, עניים מאד בדעת, ואלה אשר קדקדם מגיח ויוצא, יחכמו; ואולם גם בזה נמצא יוצאים מן הכלל, כי אנחנו רואים את הסוס החכם מאחיו ופיו יוצא ובולט יותר מפי השור הסכל בעמו, אבל שבטי האדם, מן הקוף ועד השבטים האחרים, כְּרֻבּם כן נבדלים שבט משבט על פי קדקדם, אם בולט הוא ויוצא או שרוע ושטוח.

מצח האיש האירופי בולט ויוצא או עשוי מעשה קמרון עגול למעלה, ופתחי פיו שטוחים, והאנשים אשר פיהם יוצא ובולט יותר מן השעור הראוי נדמו כבהמה וגם כשרונותיהם דלים ורקים; מצח הכושיים שרוע וסולד, ושכלם מעט ודל מאד, והם נבדלים מן האירופיים יותר מאשר יִבּדלו הקופים מהמה. ולכן נשמע את משפט העם, כי האיש אשר לו מצח גדול חכם הוא ויש אשר כשרונות יהיו לאיש להרבות חכמה ואת כשרונותיו אלה לא יפַתֵּח, וגם לפי בנין המצח ישפטו את חכמת האיש, אם חד הוא ואם בעל קצוות, אם עגול ואם מקומר, אם צר ואם רחב – כי אלה המה הדברים אשר נדע על פי תורת הקדקד, ואם נעבור חק, לא ניטיב כי אם נרע.

 

י. הפעולה והמנוחה    🔗

אחרי אשר נשאנו משא על אדות הפעולה אשר לנפש חיה, בא מועד לשאת משא גם על אדות המנוחה, כי גם היא אות לחיים היא בין האותות אשר אמרנו.– בכל מרחבי הטבע המת לא נמצא את דבר המנוחה; הכוכבים ברקיע השמים ינועו בלי הרף והשמשות מתהלכים במסלותם יום ולילה, לא ישבותו; אבן אם תפול ארצה, ונחה כל הימים במקום אשר שם היא, עד בוא עליה יד מן החוץ לשנותה או החימיה תשים בה את פניה; ואולם גם הפעולה וגם המנוחה אשר לכוכבים ואשר לאבנים לא מקרבם הן, ואין חליפות לפעולתם ולמנוחתם גם יחד. – אם נשים פנינו לקראת הצמח נראה כי חליפות לו חדשים לבקרים, והחוקרים יאמרו כי הצמח יישן את שנתו ואם אמנם אין אתנו יודע את משפט השֵנה הזאת, אכן זאת אנחנו רואים כי מיני צמח רבים יורידו את עליהם ורבים יאספו את כנפי הציץ כעין הפרח רבים ישלחו ריח ניחוח בלילה ביתר שאת ויתר עז; ועינינו הרואות כי על פי אור השמש היא שומה, אחרי כי בהיות לקוי־חמה ביום, ילכו הפרחים גם הפעם לתת שנת לעיניהם גם יומם, ולכן נשפוט כי מנוחת הצמח לא מקרבו היא כי על פי פעולה מן החוץ היא שומה, ואולם יש אשר נראה גם בעלי־חיים הולכים לישון את שנתם בהיות לקוי־חמה, ויש מיני צמח רבים אשר לא לאור השמש גדלו וגם הם יישנו בהיות לקוי־חמה. אכן נעזבה נא את כל אלה ונראה כי המנוחה היא אבן פנה לחיי בעלי־החיים, ולה משטר וסדרים, וחליפות כפעם בפעם.

הלב אשר לבעל־חיים עובד את עבודתו יום ולילה, לא ישבות, ובכל זאת נתונה גם לו הפסקה לרגעים, כי חדרי הלב עובדים את עבודתם, ומתכוצים רגע להִנפש, וחוגרים שנית כח; גם הריאה עובדת את עבודתה ואחרי כן תשבות, פעם בכה ופעם בכה, פעם תשאף אויר ופעם תפלטהו, וכשאפה כן תעבוד וכפלטה כן תשבות; וגם בזאת שונים חיי הנפש החיה מחיי הצמח, כי הצמח ישאף ויפלט אויר מבלי הרף, תחת אשר החי לא ישאף ולא יפלט בלתי אם להפסקות, פעם בכה ופעם בכה. – אכן מנוחת בעל־החיים ופעולתו גם יחד לא תהיינה בלתי אם על פי העצבים אשר בקרבו, כי העצבים מולידים את המנוחה ואת הרפיון ואת השנה, אחרי כי חליפות להם, רגע אחד לעבודה ורגע למנוחה, ואנחנו טרם נעביר לפני הקורא את הדברים האלה, נלכה נא בראשונה להראותו כי לא אך בקרב הגוף החי כי אם גם בקרב העורק המת נמצא חליפות והפסקות כאלה. – אם נשים זרם עלעקטרי על פני עצב אשר לשוק צפרדע מתה, אז ינוע העורק אשר לעצב ההוא או השוק תפרפר ותפרכס לעינינו, והתנועה הזאת תהיה ברגע אשר נסגור את השלשלת הגאלוואנית ואחרי כן תשבות כל העת אשר תהיה השלשלת סגורה, ואך ברגע אשר נשוב לפתוח את השלשלת תשוב התנועה, ועינינו תראינה את שתי התנועות האלה היטב, והיה אם נעשה בתחבולה לסגור ולפתוח את השלשלת בכל רגע ורגע מבלי הרף, סגור ופתוח, סגור ופתוח, אז לא ינוע העורק ולא יזוע עוד לא ימצא עת וזמן לתנועתו בהיות מעשי השלשלת מבהלים ודחופים. – זאת ועוד אחרת נעביר לפני הקורא: אם נתגר בעורק כזה ונתעלל בו זמן כביר יאבד כחו מעט מעט ולא ישוב עוד להתכוץ לרגלי פעולה גאלוואנית חדשה כי אם מעט, ואך כאשר ינוח זמן כביר ואנחנו לא נשלח בו יד, יחליף כח והיה כבראשונה, למען אשר נוכל לעשות בו את נסיונותינו עד תם ממנו כל רוח חיים.

גם משפט העורקים אשר בגוף החי כן הוא, כי הם לא יעשו כל עבודה אם לא על פי העצבים היתה שומה, והמוח יעורר את העצבים ויתגר בם כמשפט השלשלת הגאלוואנית ולא יתן מנוחה לעורקים לרפות ולנוח, והעצבים מנצחים על המלאכה מבלי הרף ומבלתי תת עת וזמן לעורקים לשבות רגע; וכמשפט עורק הצפרדע המתה אשר ייעף וייגע ואשר יחליף כח אם נִתֵּן לו מנוחה, כן ייגעו וייעפו יצורי הגוף החי ולא יעשו מלאכה עד אם ישבתו וינוחו זמן כביר, ואחרי כי העורקים אך באי־כח העצבים הם, לכן נחשוב למשפט כי חליפות והפסקות לפעולות העצבים, והעצבים הם הקושרים עלינו קשר ודורשים מנוחה להם למען שוב והחליף כח, ויען כי גם פעולות המוח אך פעולות עצבים הן. לכן כִּרבות הפעולות נחפוץ לתת שנה לעינינו. – אם אכלנו לשבעה, ניעף וניגע מאד וגם מחשבותינו ותנועותינו תהיינה עלינו למשא, כי עצבי האצטומכא והמעים פועלים עתה את פעולותיהם ביתר שאת ויתר עז לעכל את המאכל אשר בא אל קרבם ואת פעולתם ישימו גם בפני המוח וגם בפני עצבי התנועה; אם הוגענו את עצבי התנועה מאד, לא יהיה בנו כח להרגיש ולחשוב מחשבות, ואם חשבנו מחשבות רבות ועמוקות מאד לא יהיה לנו און לנוע ולעבוד עבודה – ואז תהיה השֵנה לבדה לנו לברכה, כי על פיה תבוא מנוחה אל תוך גופנו ומנוחה למוחנו.

 

יא. השנה    🔗

לפני השנה תבוא יגיעת הבשר, כי העצבים המנצחים על המלאכה לעורר את האברים ואת החושים לפעלם, יניחו את השרביט מידם והפעולות תחדלנה מעט מעט; ואולם השנה לא תהיה בלתי אם בקרב המוח הגדול, ברפות כחו, ובעלי־החיים אשר את מוחם זה הסירו החוקרים מקדקדם, יישנו שנת עולם, ומשפט מעשיהם ותנועותיהם יהיה כמשפט המעשים והתנועות אשר בחלום או אשר יעשה האדם בישנו את שנתו. אכן כל יצורי הגו אשר יוכלו לעשות את מעשיהם גם בלעדי המוח הגדול, כל אלה לא ינומו ולא ייענו; הדפק לא ינום וחדרי הלב לא יישנו; ובכל זאת תעלה ברכת השנה גם למעשי הלב ופעולותיו, כי משטר וסדרים נכונו למרוץ הדם ברגעות השנה שבעתים ממרוצתו בהקיץ. והחוקרים החפצים להביט ולראות את תנועות הדם בקרב הגידים הכי דקים, לא יוכלו למלאות חפצם בלתי אם בהתירם את המוח הגדול מן החיה ובהביטם על הדם על פי קרן־חזות, כי אז תישן החיה את שנתה והם ייטיבו לראות כי יען אשר מלאכת המוח הגדול תשבות והמוח לא יקבל את רשמי החרדה או השמחה או היראה או הכעס, להעמיס אותם משא לעיפה על הלב, לכן נכונו סדרים טובים לפעולות הלב ברגעות השנה, ולכן ישמור האדם את נפשו אם יתן שנת לעיניו מיום אל יום.

ההרגשה והרצון ישכנו בקרב המוח ולכן דעת לנבון נקל כי כנוח המוח יחדלו ההרגשה והרצון גם יחד, וברגעות השנה לא נרגיש את רשמי החושים אשר מן החוץ ואת רשמי גופנו מקרבנו, ולא נניע את אברינו לרצוננו אחרי כי אין רצון לנו; ואולם לא הגוף יישן את שנתו, כי אנחנו יכול נוכל לחזק את גופנו אחרי עבודה רבה ולהחליף כח גם אם לא נישן, ואך המוח יישן או יתן חליפות והפסקות לפעולותיו, והרצון חדל מקרבו, לכן תחסר התנועה לאברינו. אבל ההרגשה והרצון לא יחלפו כליל מקרב המוח כי אך יגביל המוח אותם וישים מחסום להם, והם לא יתעוררו בלתי אם על פי רשם חזק ורב; ולכן נראה כי ייקץ הישן משנתו בבוא עליו רשם חזק; קול גדול אם ישמע, ריח עז אם יפוח, קרן אור אם הן על עפעפי העין, או יד נשלח בו, והקיץ הישן ונפקחו עיניו, כי התעורר המוח ממנוחתו בחזקת היד ויקם לנצח על מלאכתו וינער כפעם בפעם, ויש אשר תרדמה גדולה תפול על איש ואנחנו לא נוכל להעירו בלתי אם ביד חזקה ובזרוע נטויה, ויש אשר נראה אנשים אשר יקיצו קל מהרה, כי הגביל המוח את פעולתו אך מעט ברגעות שנתם ולכן יקיצו באפס יד.

הנה כי כן נמצא כי גם הרצון לא יחסר כליל ברגעות השֵנה, כי הישן יעשה תנועות אשר לא תעשינה בלתי אם על פי הרצון; פעם יתהפך מצד אל צד ופעם ישכב לרוחה, פעם יתמודד וישתרע אם רגליו נטו תחתיו, ופעם יסיר את מכסהו מעליו בחם לו, פעם יכונן את הכסתות מתחת לראשו בצר לו ופעם יתגרך בבשרו בהרגישו את עקיצת הרמשים וכל אלה יעידו לנו כי לא תם הרצון מקרב המוח. אכן נסיונות רבים אשר עשו החכמים הורו לנו כי יש אשר נכרות את ראש אחת החיות, כראש הצפרדע וכדומה, והיא לא תחדל מעשות תנועות מן התנועות אשר לא תעשינה בלתי אם על פי הרצון, ולכן הואילו להשמיע כי התנועות אשר יעשה הישן, לא לרצונו יעשה אותן כי אם על פי חוט השדרה היתה שומה, ומשפטן כמשפט התנועה אשר תעשה החיה וראשה אין עליה.

 

יב. יָשֹן וְהָקִיץ    🔗

השנה היא מנוחת המוח, אבל המוח איננו נדהם ואף לא אחז אותו השָבץ, ואם נשים עינינו על פני אבר אשר חציו אחוז שבץ וחציו נרדם, נדע להבדיל היטב בינו ובין השנה; הנה כי כן נראה כי גם בעת השנה עוד ידרוך המוח את העורקים ולא תכבה גחלתם הנשארת, תחת אשר ינוחו העורקים מנוחת עולמים באחוז אותם השבץ או בבוא עליהם המות; ואף גם זאת נראה כי השנה תבוא מעט מעט ואת הישן תאסוף בכנפיה על יד על יד, תחת אשר יבוא השבץ פתאום ובין רגע יהיה האסון – ובכן אך מליצה חידות היא, אם מליצינו ומשוררינו יאמרו בשיריהם כי המות הוא אחי השנה!

תחלת מעשי השנה לבלע את כשרון הדעת לבלתי הבין את הדברים אשר מסביב. האיש אשר התרגל לקרוא בספר בשכבו על משכבו, ימצא לפעמים כי קרוא יקרא את האותיות ולא הבין את אשר קרא; אז יחל לקרוא דברים אשר אינם כתובים בספר לפניו, כי עיניו החלו כהות ורשמי הדברים אשר קבלו לפנים עוד חזקים עליהן כבראשונה; אבל ברגעים ההם עוד תעצר היד כח לאחוז את הספר ולא יזח ממנה, ואולם לא על פי רצון המוח היא שומה להחזיק בספר, כי אם על פי מקרה, אחרי כי בעת השנה לא ירפו העורקים כליל, כי המוח גם דָרֹך לא ידרכם וגם נטה לא יט אותם, כי עומדים ותלוים הם בין הדריכה ובין הנטיה, ולכן אם נשתרע על המטה אשר אנחנו שוכבים עליה ונתמודד לארכה, לא תבוא עלינו השנה חיש מהר, ואך כאשר נאסוף את אברינו ונט את ברכינו ונכף את שכמנו ונסגור את זרועותינו ונוריד את צוארינו, אז תבוא עלינו השנה קל מהרה. – אכן לפני השנה תבוא השנה הקלה, ואז תאָחזנה שמורות עינינו והעינים מוסבות למעלה עד בוא עליהן התרדמה הגדולה, ולפני התרדמה עוד נשמע את אשר ידברו האנשים מסביב ואך את דבריהם לא נבין, ולפעמים נחגור עוד שארית כח לענות דבר ואך לא תעבור המלה את דל שפתינו, ולפעמים יצא דבר מפינו ואנחנו חפצנו להשמיע אחרת, ולפעמים נאָלם דומיה ברגע צאת המלה מפינו, ואז נפלט אויר בחזקה והתרדמה באה.

ברגע אשר נפלט אויר יקטן בית הריאה וברגע אשר נשאף אויר ירחב ולכן דעת לנבון נקל כי אם יישן איש ואם ייקץ, ועשה און המעשים האלה לפי פעולות הריאה; ברגע אשר נפלט אויר תבוא השנה, וברגע אשר נשאפנו ניקץ; כי בפלטנו אויר ימלא המוח את חדריו דם והדם נלחץ אליו, ובשאפנו אותו תסור המועקה, והיה בהיות הלחץ וחדלה פעולת המוח רגע אחד והתרדמה תמצא מקום לפרש את כנפיה, ובסור המועקה ועשה הדבר הזה רשם על המוח להעירו.

 

יג. החלומות    🔗

בעת השנה לא חדלה פעולת המוח כליל, כי על כן יעידו לנו החלומות, ואנחנו לא נוכל לעבור מזה עד אם דברנו דברים אחדים על אדות הדבר הזה, אם כי גם ספרים שלמים לא יכילוהו. – הן אנשים רבים יאמינו בחלומות והחלומות קדושים בעיניהם יותר מן האמת, ואולם אנחנו לא נשעה בדברי שקר אלה, כי קוראינו הקוראים את דברינו הלא אנשים הם אשר דעתם עליהם לא מטורפת ולבם יבין היטב כי החלומות והמראות והנבואות והקסמים, כל אלה שגיונות הם אשר שגה האדם או רשע כסל להוליך פתאים שולל; כי הנה לאלפים תעלינה ההמצאות והחדשות אשר מצאו ואשר חקרו חוקרי הטבע בנסיונותיהם ובחקירותיהם, ובכל אלה אין אף אחת אשר מצאו אותה על פי מראה או חזון או חלום; בימי־הבינים האמינו כל העם אשר מסביב כי החלום הוא נבואה, והאלהים יגלה סודו ליראיו בנפול עליהם תרדמה, כי החושים לא ישעו אל הארץ אשר לא מטוהרה והנשמה אך לבדה שולטת שלטת, ובכל זאת לא נמצא נביא או קוסם אשר ידע להגיד כי יש אמריקה לעולמים, עד בוא קולומבוס ויגל אותה, והוא לא נביא ולא בן נביא; אין נביא ואין מגיד עתידות אשר ידע להגיד את דברי קופרניקוס, עד בוא האיש הזה ויעמֵד את השמש בחצי השמים, והוא לא קוסם ולא בן קוסם; זה לנו מאת שנה אשר קמו תרבות אנשים לקסום קסם על פי המאגנעט, להפיל תרדמה על עיני אנשים ועלמות ולעשותם להוזים שוכבים וגלויי עינים למען גלות כל צפון מני חשך, ובכל זאת לא נמצא אף אחד בהם אשר ידע להגיד כי המים עשוים יסוד־מים ויסוד־חמוצי, עד בוא החוקרים וימצאו את הדבר הזה, והם לא קוסמים ולא נביאים; המצאות לאלפים מצאו החוקרים ביגיעת בשר ובעמל רב, אבל אין בהן אף אחת אשר יצאה אור על פי חולם חלום או נביא או קוסם או הוזה או פותר או עושה בלהטי המאגנעט או מלאך או שטן; וגם כיום הזה נמצא קוסמים למאות אשר יראו נסים ונפלאות לכל הפתאים האוהבים פתיות, אבל האם יצלחו האנשים האלה לגלות דבר וחצי דבר מכל הדברים אשר החוקרים עמלים בהם מן הבקר ועד הערב?

ובכן אפוא לא לנו לדבר על אדות החלומות ומראיהם, כי אך שוא ושקר במגורם, ואך על דבר החלומות נדבר, כי על פיהם נראה באר היטב כי המוח לא ישבות גם בעת השנה, ושיח ושיג לו אל הגוף. – אם תרדמה גדולה תפול על איש, לא יחלום ולא יראה כל מראה בחלום, ואך כאשר תהיינה סבות מן החוץ או סבות מבית להפריע את התרדמה, יֵראו מראות החלום; הסבות הבאות מבית ומקרב הגוף שונות הן, כי מרוצת הדם ונשמת האויר ועכול המזון לא ירפו גם בהקיץ וגם בעת השנה, והיה אם תחזק מרוצת הדם על פי יין ושכר, או תכבד נשמת האויר על פי שכבת הגוף אשר לא ישכב ברוחה, או ירפה מעשה העכול לרגלי מזון קשה, וכל הדברים האלה יהיו בהקיץ, או אז ידע גם המוח את כל אלה והאיש ירגיש את המכאוב וידע את הנסבה, ואולם אם בעת השנה יבואו כל הדברים האלה על האדם אז לא ידע אותם המוח, והם אך הכביד יכבידו את אכפם עליו, והוא יעורר את עצבי החושים, והחושים ימצאו את כל הדברים אשר התרגלו בהם כפעם בפעם והאדם יאמין למצוא את הדברים בהקיץ.

אם יתגר המוח בעצב הראות, אז נראה ונביט גם אם עינינו סגורות, כי העצב הזה לא יוכל לקבל רשם זר בלתי אם רשמי הראות; אם יתגר המוח בעצב השמע, אז נשמע ונאזין גם אם אזנינו אטומות, כי העצב הזה לא ידע בלתי אם את השמועה לבד; ואך יען כי העולם החיצוני לא יעורר את העצבים האלה לפעלם, לכן נראה ונשמע דברים אשר אין להם שחר ואשר יסודם אך בזכרון או בדמיון או אשר יחמתם התקוה, והמוח לא יעצר כח עתה לשפוט את כל אלה במישרים ולתת להם משטר וסדרים – אלה תולדות החלומות על פי הסבות אשר בגוף פנימה.

 

יד. החלומות על פי סבות חיצוניות    🔗

גם סבות חיצוניות מולידות חלומות ומראות אשר אין להם שחר. – האיש אשר התרגל לישון אל מול אור הנר אשר במנורה, והיה כאשר יכבה הנר והפריע את שנת האיש; ואולם גם הפתילה בעודה מתלקחת במנורה ובעודה מתפרצת לרגעים, עושה רשם על הישן לעורר את עצבי הראות והשמע. והעצבים מעוררים את המוח, והמוח מעביר מראות וחזיונות לפני הישן, והם נפלאים וזרים עד מאד, וכאשר יגברו רשמי המראות אשר אסף המוח באוצרותיו כן ידמו וכן ישוו החלומות אל המראות ההם; האיש אשר אש גדולה הביאה עליו חרדת פתאם, יראה בחלומו את כל המראה הנורא הזה בהשנותו, ואזניו תשמענה את כל הצעקה והקולות ועיניו תראינה את הלפידים ואת העשן כאז וכעתה; ואולם המוח איננו עומד בדעתו, כי הלוך ילך מחיל אל חיל או מדחי אל דחי וידלג ויקפץ ממראה אל מראה; אם יראה האיש בחלומו זרם מים ההולך לכבות את האש יעלה על לבו זכר אשדות הפסגה אשר ראה פעם בהקיץ, ואם בן־ווארשוי הוא, ויראה פתאום גם את נהר הווייכסיל לרגלי הפסגה ואת הגשר הגדול ממעל למים ואת המרכבה המרקדה עליו ואת המרכבה המרקדה העומדת ומחכה לפני בית התיאטרון הגדול, והאזין את קול המנגנים וישמע את תפלות שליח־הצבור המתפלל בבית־הכנסת, וכל אלה לו אך לרגלי הפתילה המתלקחת והמתפרצת; והמראות האלה ימלאו את החולם גם חרדה וגם שמחה, פעם בכה ופעם בכה, ובהקיצו והנה פלצות וזעה קרה מכסה את פני גוו, או שמחה מלאה את כל עצמותיו, והוא על מטתו בחדרו וחשך מסביב.

אחרית החלום עומדת לפנינו כמו חי כמו חרון, ולפעמים נשכח את ראשית החלום אחרי אשר אך אחריתו תמלא את לבבנו, ולכן לא נדע לפעמים את סבתו. – לפעמים יגוף איש רגלו בצלע המטה בהיות עליו יד התרדמה גדולה וחזקה, ואז יחלום חלום גדול ברגע אחד; והנה איש עומד עליו, והוא רעו הנחמד אשר קרא אותו למשתה, ודבריו היו נמרצים ויאחרו לשבת יחדו שם בבית רעו, ובצאתו שלח אותו רעו המסדרונה להאיר לו את החשכה בנר אשר בידו, והוא קפץ כאילה שלוחה לרדת ממדרגות הבית, והנה כלב עז נפש עובר בין רגליו, והוא נכשל ויפול ורגליו מעדו ואחת מהנה נשברה והקיץ והנה חלום; אבל מה ילבש האיש חרדות במששו את ידיו ואת רגליו ובמצאו כי אמנם כאב נעכר בבשר רגלו, ומי הוליד את המכאוב הזה? והיה אם חכם האיש ושם אל לבו והבין כי נגף את רגלו בקצה מטתו, וכל המראות אשר ראה בחלום נראו לו ברגע אחד, בין רגע הנגיפה ובין הרגע אשר הקיץ. אבל אם פתי האיש ופתיות אהב והאמין לקול מלחשים האומרים כי מתים קמים בלילה לנגוף ולהכאיב וגואליו וקרוביו באו להזהירו. – ברגע אחד נראה חלום גדול ומראות לעשרות, וכמעט לא נוכל להאמין כי כל אלה נראו לנו בזמן מצער כזה, ואך האיש אשר יעור משנתו לקול קנה־רובים יספר לפעמים כי ראה בחלומו מלחמה גדולה ועצומה, וכל מלכי מזרח ומערב נלחמו איש ברעהו, וחיל גדול עבר לפניו וערים בצורות לכדו לעיניו, ובאחרונה הכו את הכפתור אשר על קני־הרובים וישמיעו קול – והקיץ והנה חלום; ולפעמים נראה מראות רבים בחלום ונאמין כי חלמנו כל הלילה, וכל אלה נראו לנו ברגע אחד.

לפעמים נחלום חלום אחד פעמים רבות ובהקיץ נדע כי חלמנו, והיה בהשנות החלום, ונדע גם בחלום כי אך חלום הוא ולרגלי הדבר הזה נחלץ את עצמותינו ונתעורר וניקץ; כי בעת ההיא לא גברה עוד עלינו יד השנה והאמת והדמיון נלחמים יחדו, וגם החלום הזה בן רגע אחד הוא, אם כי החולם יאמין כי ארֻכה העת מאד.

 

טו. המחשבות והתנועות בחלום    🔗

לפעמים ידבר איש בחלומו דברים רבים באזני רעו, או יט אזן לדברי משנהו, וישמע לפעמים דברים של טעם ורעיונות חדשים אשר ישיש מאד עליהם ואשר ימלאו את לבו פלאות; ואיך אפוא יהיה כדבר הזה להוליד גם שאלות וגם תשובות בקרב מוחו ואיך יתפלא וישתאה למשמע הדברים אשר במוחו נולדו יוכלו להיות בעיניו כחדשים? ואולם הן זאת נשים אל לב כי יש אשר גם בהקיץ נשים איש לנכח עינינו על פי הדמיון ונתוכח עמו בדברים ונשים גם בפיו דברים להשיב אותנו והנה אין מענה בפינו לענות על תוכחותיו אשר צדקו, ותהי אך זאת בחלומנו, כי לא נדע כי האיש אשר לעינינו הוא יליד דמיוננו; ולפעמים כאשר ניקץ ונזכור את כל דברי החלום, הן נמצא כי כל הדברים והתוכחות והרעיונות הטובים והחדשים, כל אלה הם מאפע ורוח ישאם ואך בחלום מצאו חן בעינינו; והיה האנשים אשר יחקרו ויעמיקו מחשבות ביום למצוא פתרונים לדבר אשר יבקשו, ובלילה יחלמו חלום וימצאו את אשר בקשו וישמחו מאד ויתפלאו על כי לא מצאו את הפתרונים עד היום, ובהקיצם והנה נסרחה חכמתם, וכל הפתרונים מאפע ורוח ישאם. – החוקר הגדול יאָהאַננעס החוקר מיללער יספר כי בחלומו והנה הוא בחברת רעים עליזים, ויקם האחד וישמיע חידה, והוא עמל מאד לחוד את חידתו ולא יכול, עד שקם האיש וישמיע גם את הפתרון והוא מלא שכל טוב וחכמה רבה צרורה בכנפיו וישמעו כל השומעים וימחאו כף, ובהקיצו והנה גם החידה וגם הפתרון דברי רוח הם ואך רוח ישאם, – ולכן יש אשר ישכח החולם את פרטי החלום והקיץ והאמין כי מראות אלהים ראה ודברים נשגבים ומלאים שכל טוב שמעו אזניו, וגם זאת רעות רוח היא; כי לא יוכל המוח להוליד בעת השנה רעיונות נאמנים ומחשבות טהורות, והחלומות אך השוא ידברו.

לפעמים יולידו החלומות גם תנועות ופעולות, ואם עצומים החלומות, יהיו גם מעשים לרגלי התנועות; כי יחלום האיש אשר ידיו ורגליו אסורות, ובכל נפשו יחפוץ להשמיע בחוץ קולו למען יבואו האנשים לעזרתו, וקולו לא יהיה על שפתו, ובהיות החרדה גדולה, ייקץ פתאם ויראה כי אך השנה אסרה את ידיו ואת רגליו וכל רעה לא היתה לו; ואולם יש אשר יתעורר המוח ביתר שאת ויתר עז ויעורר גם את עצבי התנועה, והחולם יקום לשבת על ראש המטה ויתן קול פחדים או ירבה להג או יניע את ידיו ואת רגליו או יקפוץ מעל מטתו וירחיב צעדו תחתיו וילך שנים שלשה צעדים.

אם בריא האיש, והקיץ כרגע ולא יזכר את סבות חלומו הנורא הזה, ואך אם חולה האיש את מוחו, והיתה שנתו גם עתה ולא תרד מעל עיניו, והוא יעבור את גבול מטתו וידוד בחדרו ויעשה מעשים כפעם בפעם כאשר התרגל בהם. לחולים האלה נקרא שם ״מֻכִּי־ירֵח" או ״נודדי־לילה", ובני ההמון יספרו דברים זרים ומפליאים על אדות האנשים האלה, והם מפליגים ומגזימים מאד. נודד־הלילה יקום ממשכבו, ועיניו סגורות אך מעט והוא יראה את דרכו אשר הוא הולך עליה וידע את מעשיו אשר הוא עושה, ואך חשבון ודעת אין אתו לשפוט את מעשיו במישרים, ולכן יעשה דברים אשר בהקיץ לא יעשה אותם איש ביראו אותם, והוא בעשותם לא יבֻלע לו, כי יראה אין לפניו ולכן יעשם בבטחה ובהשקט; לפעמים יעלה על פני גג נטוי ולא יפול, יען כי יראה אין לפניו ובבטחה ילך, או יעבור על פני קודש צר אשר על פני המים ולא יפול המימה, יען כי לא ידע את הרעה אשר נגד פניו, ומשפטו כמשפט הילד אשר יצחק וישתעשע על עברי פי פחת וכל רעה לא תאונה אליו יען כי איננו יודע כי בנפשו הדבר, תחת אשר האיש הגדול יפול ולא יוסיף קום, כי הדעת הולכת לפניו וראשו עליו סחרחר ותכל אליו הרעה.

 

טז. הרצון באין דעת וחיי הרוח    🔗

תולדות השנה והחלומות נכבדות מאד בעיני החוקרים, כי על פיהן יוכלו לחקור חקר בפעולות חיי בעלי־החיים, לדעת לעות דבר. – הן ראינו כי יש אשר נכרות את המוח הגדול מקדקד בעלי־חיים, והם עוד יוסיפו לחיות וחייהם יהיו כעין תרדמה, ואנחנו נראה כי היונים גם אם אין מוח בקדקדן, עומדות והולכות ומנידות כנף וחוטטות בחרטומן, והצפרדעים אשר ראשן אין עליהן מנתרות על הארץ ומקפצות על סביבותיהן; ועתה אם נשים גם זאת אל לב כי כל העוף למינהו יישן את שנתו בעמדו על רגליו, או יש אשר יישן העוף בעמדו אך על רגלו האחת ולא ימוט, הלא נשפוט שפוט כי יש פעולות אשר מקורן אין בקרב המוח, או אשר אין להן דין ודברים עם החשבון והדעת; ולרגלי המשפט הזה נחזה ראשית לנו למצוא שרש הרצון אשר יהיה באין חשבון ודעת בקרב בעלי־החיים, ואשר יקראו לו אינסטינקט".

כמשפט הנודד־בלילה אשר יעשה מעשים בלי חשבון ודעת, כן תעשה החיה מעשים על פי ״אינסטינקט" ונפשה לא תדע; העכביש יארוג את קוריו, ומלאכתו מלאכת אמן נפלא לצודד רמש ברשתו, אבל הוא טרם ידע כי עשה מעשה נפלא, והעכביש הצעיר אשר לא ראה עוד כל רמש, יארוג את קוריו בדי שכל וחכמה כעכביש זקן ורגיל, ומעשיו אלה נעשים ברצון ובאין דעת ומחשבה – ואנחנו לא נדע אם שמו החוקרים את לבם אל הפעולות אשר תעשה החיה על פי ״אינסטינקט" אחרי אשר העבירו את מוחה מקדקדה, ואין לנו מגיד כיום הזה את משפט היונה אשר את מוחה הגדול כרתו והיא רובצת על ביציה, ואת מעשיה אשר תעשה בעת ההיא.

הנה נשאנו משא עד הנה ודברנו את דברינו על חיי הצמח וחיי החיה למיניהם, ובפרקים הבאים ננסה להאיר אור על חיי האדם ולהראות כי ראש פנה בחייו הוא הרוח, והרוח הוא העולה למעלה על כל מראות החיים אשר נגלו לעיני החוקרים, ואולם אנחנו טרם נפתח שפתנו בדבר הרוח עוד דברים בפינו להעיר את אזן הקורא. – כל החיים למיניהם מחוברים בחוברת אחת, אם כי עיננו לא תעצר כח לראות אותם לאחדים; השמש פועלת פעולותיה בפני הצמח והחיה להגדילם ולהאדירם; תקופת האדמה סביב לשמש פועלת פעולותיה לתת לצמח ולחיה צורות שונות ותכונות שונות, ועינינו תראינה כי נבדלים הצמח והחיה כפעם בפעם לפי כל חמשת הרצועות אשר לאדמה; תקופת האדמה סביב לקטרה פועלת פעולותיה לערבב את האויר ולהוליד את הגשם ואת מראות האויר האחרים; יסודות האדמה הם היסודות הנמצאים בקרב כל החי וכל הצמח; החום והעלעקטריות והמאגנעטיות וכל הכחות הנסתרים האחרים פועלים פעולות גדולות בחיים; הצמח יהיה למזון לפי החיה והחיה לפי האדם – ועינינו הרואות כי כל החיים למיניהם מחוברים בחוברת אחת. והיה אם אמת נכון הדבר כי האדם הוא תפארת הבריאה והרוח הוא תפארת האדם, הן רעיון יעלה על לבנו כי תכלית חיי הטבע היא חיי הרוח, ואין מטרה אחרת לעיני החוקרים בלתי אם לבוא עד תכלית חיי הרוח האלה – אבל מי אפוא יגיד לנו מה זה הרוח, וארחותיו מי ילמדנו? מי יתן לנו יד להוליכנו על נתיב לא ידע איש ולהעבירנו בתהו לא דרך? חוקרי הטבע אספו אך מעט מעט בחפניהם ואנחנו בצאתנו לדרך הזה, נזהר מאד בלכתנו ונתנהל לאט, כי עוד דורות רבים יקומו ודורות רבים יחלפו עד בוא האדם עד תכלית חיי הרוח ועד מצאו חזון מהם, ולכן לא בחפזון נלך, ודבר מה נמצא והגדנו.

 

יז. חיי האדם הם חיי הרוח    🔗

האדמה ידמה אל הצמח, כאשר הראה הקורא לדעת פעמים רבות לרגל המלאכה אשר לפנינו, ומיום גיחו מבטן ועד שובו לעפרו יעשו בו שנויים רבים גם אם לנגד דעתו ורצונו הם; – האדם ידמה גם אל בעל־החיים, וכמוהו יוכל להניע חלקים חלקים מגופו לדעתו ולרצונו, וחושים לו כמוהו לקבל בהם את רשמי העולם החיצוני, ומוח לו לשפוט את משפט הרשמים ההם; – ובכל אלה עולה האדם למעלה על הצמח ועל החיה, יען כי גם רוח בו, וברוחו יוכל להתחקות על שרשי כל המראות והחזיונות אשר לנגד חושיו לדעת ולמצוא גם את סבותיהם. אכן אין אתנו יודע עד מה להגיד מה זה רוח ותכונתו מה היא, ואך זאת היא אשר חקרוה כי משכן הרוח הוא בקרב המוח ומנוחתו ופעולתו בין קירות המוח הגדול לבד; אבל אין יודע להגיד את משפט המוח ברגע אשר הרוח יוצא לפעולתו לחשוב מחשבות, ואף לא נדע להשיב על השאלה אם הרוח יקח לו את המוח להשתמש בו בלבד למען היותו לו לכלי, או אם הרוח איננו בלתי אם פעולה לבד בת חמרי המוח; תכונת הרוח נעלמה מנגד עיני החוקרים ולא על פי ידיעות הטבע נוכל לבוא לחקרה, ואך זאת היא אשר נדע כי אך הרוח עושה את האדם לאדם, ולולא הרוח שהיה לו אזי מך ערכו מערך החיה והבהמה. – וזה לך לאות:

החיה הנולדת מביאה את כשרונותיה אתה ואת חקם לא תשלים לעולם ולא תגרע מהם ולא תוסיף עליהם לנצח נצחים; לכשרונות האלה נקרא בלשונות העמים ״אינסטינקט", ובהם אורג העכביש את קוריו ועל פיהם יודע הון: לבנות את ביתו גם אם עיניו לא ראו מעולם בית עכביש וגם אם נפשו איננה יודעת כי יש רמש אשר יפול בפח קוריו אשר יארוג ויהיה לו לשלל; זה אלפי שנים אָרג העכביש את ביתו כמשפט הזה וגם מקץ אלפי שנים כן יארוג וכן יבנה ואולם לא ישכיל ולא ייטיב לבנות ברב או במעט ביום האחרון מאשר בנה ביום הראשון; הנה ימים היו על הארץ והעכביש עוד טרם יהיה, וכן ימים יבואו והעכביש יחדל מהיות, ואולם זאת היא אשר נדע כי העכביש הראשון השכיל לבנות את ביתו כאשר יבנה העכביש האחרון, לא יגרע ולא יוסיף; – גם הדבורה הראשונה השכילה לבנות את תאיה כמשפט אשר תבן הדבורה האחרונה באחרית הימים; וכן משפט כל בעלי־החיים מלבד החיות אשר אומנים ופקידים להן ללמדן ולהורותן, ואולם לא כן משפט האדם. – מעט ורעים כשרונות האדם בהולדו ועזרתו אין בו ובנפשו וכל נטיה אין לו, מלבד הנטיה לינק ולמץ את כל הדבר הבא אל ידו ואל פיו וגם את הנטיה הזאת ישכח בהוסיפו ימים, והאדם הגדול לא יבין ולא ידע את מעשה היניקה כמעשה אשר יעשה הילד, בלתי אך אם ילמד את המלאכה ההיא ויתרגל בה שנית; העגל הרך בהולדו יודע את הפרה ואת שדיה ברגע הראשון, והוא הולך ומבקש ומוצא אותם, והאדם בהולדו גם את זאת לא ידע והוא שוכב למעצבה ומחכה עד אשר תחיש הורתו לעזרתו; כל בעלי־החיים בהולדם ובהולידם יודעים ומבינים להתיק את שררם מן הטבור אשר בבטן, ואך האשה היולדת לבד שוכבת למעצבה ומחכה עד אשר תחיש המילדת לעזרתה. – האדם הוא החלש מכל היצורים, ואולם זה רוחו אשר בקרבו ישים אותו לתפארת אדם ונותן אותו למעלה על כלם להיות למלך על כל בני שחץ.

תפארת האדם היא הרוח. כשרונות האדם לא השלימו עוד חק בהולדו, ואך ילכו הלוך ועלה למעלה מיום אל יום ומדור לדור, ואדם לאדם יניח את אשר מצא להורישו אחריו ודור לדור יתן את חילו ואת יגיעו, והיחיד אם ימות לא תמות חכמתו עמו, ועל כן יאָמר כי יש שלמות ויש קנין כשרונות והאדם הולך קדימה, ואך בזאת ימצא האדם תקומה על פני הארץ. – גוף האדם דל וחלש הוא לעמת כח הגוף אשר למשפחות החיות, ואך רוחו לבד ישגבהו; החיה בהולדה תביא אתה את לבושיה ואת כסותה לעורה, ואת כלי מלחמתה ללחום את מלחמותיה, ואנחנו רואים כי הגדי ינגח בקדקדו את שונאיו גם אם קרנים עוד אין לו וגם אם לא ראה עוד מעודו שור נגח או תיש יוצא למלחמה; ואולם האדם בהולדו לא יביא אתו את כלי מלחמתו וגם את משפט ידיו לא ידע אל נכון, להשתמש בהן כראוי, עד אם יתרגל בהן, ואך רוחו אשר יביא אתו הוא יקימהו על ויתנהו למלך על כל הארץ ולמושל בכל הבריאה, כאשר יאתה לו, כי חיי האדם הם חיי הרוח.

 

יח. האדם הוא יצור חפשי    🔗

רוח האדם תבדילהו לטובה מכל חית הארץ גם בחפשתו אשר נתן לו שכם אחד על כל בעלי־החיים, אחרי כי האדם איננו תלוי בדעת אחרים ובטבע, כמוהם. – כל המעשים אשר תעשה החיה, לא לרצונה תעשם כי אם על פי הכרח; העכביש אורג את קוריו לא לרצונו ולא לדעתו ומעשהו איננו על פי מחשבה תחלה, אם כי אין אתנו יודע בשלמי המעשה ומי יעוררהו לעשות, אם בקרבו ההתעוררות ואם מחוץ היא באה, ואולם עינינו הרואות באר היטב כי העכביש איננו בעל לרצונו כי אם כלי לו; הדבורה הבונה את תאיה במשפט ובסדרים אשר גם רבים מבני האדם לא יחכמו לעשות כמוה אם לא במחוגה ובשרד יעשו, גם היא לא לרצונה תבנה, אם כי עינינו הרואות כי בונה היא את תאיה בימי הפרחים למען היותם לממגורות למזונותיה בימי החרף, כי גם זאת נראה אשר גם הדבורים הצעירות אשר לא ראו עוד את החרף מעודן תעשינה כמשפט הזה וגם הזקנות כן תעשינה, אם כי הנסיון למד אותן למדי כי יבוא האדם כפעם בפעם לגזול את דבשן וכל עמלן אך לשוא, ולכן אחת היא אשר נוציא למשפט כי החיות אינן חפשיות ברצונן ובמעשיהן; ואולם לא כן האדם: לרצונו ולדעתו הוא עושה כפעם בפעם את מעשיו, ובמחשבה ובשכל יבֹר את כל המעשים לבחור לו את הטוב מכלם, ובחשבון ודעת יקום לעולל עלילות אחרי אשר יקדים לקנות תחבולות, כי חפשי האדם ברוחו וברצונו ובבחירתו.

אכן שלמים וכן רבים מן החוקרים יאמרו לחלוט כי גם האדם איננו חפשי ברצונו, וזה אשר יורו: האדם עושה את מעשיו על פי גמר דעת, ואולם דעתו גם היא מסוגלת אך לפי משפטי הכח החושב או לפי חקים אשר בטבע, ולכן – יאמרו – נמצא לפעמים דורות שלמים אשר יבחרו להם דעה אחת והיא כמו זר תהיה לדורות אחרים; לפעמים נמצא את בני הדור האחד והוא נוטה אחרי אמונות ודעות המסוגלות אך לדור הזה, או יבחרו להם את שיטותיהם בעניני המדינה, או יטו כלם אחרי דעה אחת בעניני החכמה והמדע, יקומו כאיש אחד חברים לעזוב ארץ ולבחור להם ארץ אחרת לשבת, או יהיו כעבדים נרצעים למנהגים אשר ישרו בארץ האחת ואשר בני הארץ השנית ישחקו על משבתם, ובכל הדברים האלה אנחנו רואים כאלו מסוך רוח עועים אחד או רוח הַשְׁכֵּל אחד על כל העדה, אין יוצא. – אבל כל האותות והמופתים האלה לא יפילו דבר ארצה, וכאז וכעתה נוציא משפט כי האדם הוא יצור חפשי, ואך זאת היא אשר נוכל להוסיף כי חפשתו איננה חפשה מוחלטת, ומלחמת הפילוסופים בדבר מלים כאלה התלויות בשערה לא תתן ולא תוסיף לנו דבר, כי לא על פי המלה אנחנו חיים כי אם על פי תָכְנָהּ, ורב לנו רב אם נראה כי בערכנו את האדם ליתר בעלי־החיים נמצא כי חפשי הוא מהם ברצונו שבעתים.

הן אמת הוא כי בשימנו לב אל הדמיון אשר בין מעשי האדם ומעשי יתר החיה, יבוא רעיון בלבנו כי גם הוא לא נבדל מהם ברב או במעט; כשרון העכביש והדבורה והעוף העושה את קנו, דומה מאד אל כשרון האדם אשר יעשה לו בתי־מטוה ויבנה ביתו בסדר ובמשטר; הצפור בקן רובצת על אפרוחיה ובעלה הולך להביא טרף לה, כמעשה אשר יעשה האדם וכמשפט התקונים והסדרים אשר נמצא בחיי יושבי ארצות אירופא; החסידה גם היא מלמדת את צאצאיה להועיל כאשר יעשה האמן לנו, ובעלי־חיים רבים ישנם אשר יחיו אך חיי רֵעים איש עם אחיו יחדו; ואם נשים עין אל תוך כורת של דבורים או אל קן של נמלים, נראה גם את זאת, כי חיים הם חיי מדינה למחלקותיהם ולמפלגותיהם ואיש איש עובד את עבודתו למלכו ולמדינתו, כאשר תראינה עינינו יום יום גם במעשי האדם במדינותינו, וכל הדברים האלה הן יאמרו לנו כי דומה האדם אל כל החיה – ובכל זאת תנו כבוד לאדם, כי לו יאתה! כי הוא הלך מחיל אל חיל עד בואו עד הלום, ולפי הרוח בו אשר ישלים חקו כן, ישלימו גם סדריו ותקוניו חקם; האיש היחיד, אם יחפוץ, יוכל להשליך גם את כל החקים האלה אחרי גוו ולא יתקן את נפשו בתקוני האחוה והרעות והמדינה, או כי ישנה את התקונים האלה לפי רצונו – ולכן הן לצדק נאמר כי האדם הוא יצור חפשי גם אם חפשתו איננה מוחלטת.

 

יט. שפת האדם    🔗

רוח האדם תבדילהו לטובה מכל חית הארץ גם בשפתו וגם בממשלתו אשר שפך על פני כל הטבע אשר סביבותיו, ועל פי שנים אלה נראה כי נעלה הוא על כל.

גם לבעלי־החיים נתן הטבע שפה ודברים, ואנחנו נראה כי לפעמים יקום הזאב (נגד טבעו ותכונתו) ויארח לחברה עם זאב משנהו לצאת לטרוף טרף; או נראה עופות רבים או דגים רבים מתקבצים איש איש מקצהו ויוצאים לדרך רחוקה, מחנה כבד מאד; או נראה דבורים ונמלים, והן מספרות אשה עם רעותה; או קופים ופילים, והם משמיעים שיח סוד איש לרעהו; או חסידות מתאספות יחד, ועליהן יאמרו החוקרים כי תבאנה לעוץ עצות ולהשמיע דעות, –אבל כל אלה יחדו לא יערכו לאדם בשפתם, כי שפתו נעלה עליהם רעות שבעתים, והיא איננה אך הברות לבד, כפי אשר ברא אותן הטבע, כי אם שפה אשר רוח בה. – אם נראה זאב שוקק והוא יהמה ויתן קול, נדע כי ראה לו שה לעולה ומרחוק הריח את ריח קרבנו ולכן הוא יוצא לטרף טרף, אך מי אפוא יודע אם לא גם הזאב השני הריח את ריח הקרבן הזה ואך במקרה נועדו שניהם יחדו לכרות ברית אך הפעם הזאת? וגם שאר בעלי־החיים כן יעשו להשמיע קול איש באזני רעהו, יען כי תאותם וחפצם וצרכיהם לא שונים איש ממשנהו, ולכן ישמע איש שפת רעהו והשפה הזאת ילידת אינסטינקט היא; התרנגלת קוראת באזני אפרוחיה את קריאותיה והם יבינו את אשר תדבר ונקבצים אליה כפעם בפעם, והתרנגול גם הוא קורא בקול ״קיקריקי" והתרנגולים אשר בחצר השנית שומעים אותו ועונים אמן, גם אם לא מעולם איש את פני אחיו וגם אם איש איש בן ארץ אחרת הוא; ואם נפלאים הדברים האלה הן נפלא בעינינו גם דבר האינסטינקט ותכונתו: ואולם קול האדם ושפתו שונים מזה; כל עם ועם ידבר בשפה אחרת, והשפות שונות אשה מרעותה וגם הולכות הן ומשתנות מדור לדור גם אם ממקור אחד יצאו, ונוסף על אלה נמצא כי האיש אשר לא שמע כל שפה וכל לשון מעודו, גם שפה ולשון לא תהיינה לו, ואך הברות לבד ישמיע להודיע בהן את רגשותיו, רגשי צחוק ורגשי בכי רגשי שמחה ורגשי תוגה, וכדומה; וגם זאת לדעת כי כל השבטים הפראים ושוכני מדבר אשר נגלו כפעם בפעם לעיני התרים והחוקרים, גם אם נבערים היו מדעת מאד מאד הנה שפתם ולשונם היו אתם לדבר איש אל רעהו ולהודיע איש איש את חפצו ואת מחשבתו באזני משנהו, והם דברו יחדו גם אם לא נגע הענין אל עצמם ואל בשרם, ושפה אשר כזאת נחלת הרוח היא ומורשת דורות רבים, כי אב לבן הביע אותה ודור לדור השמיענה ותלך מן הקל אל הכבד ומראשית אל אחרית, ואך כאשר התישבו שבטים כאלה יחדו עם העמים אשר שפתם כלילה ושלמה, אך אז עזבו את שפתם ויצמדו אל השפה החדשה אשר מקרוב באה להם, כי כן יצוה הטבע בחקותיו להוציא ישן מפני חדש.

אם נתבונן קדמוניות ועל שרשי הימים הראשונים נתחקה, יש אשר יעלה רעיון בלבנו כי כל השפות אשר נשמע כיום הזה, כל אלה היו בראשונה הברות לבד, להשמיע ולהודיע איש איש את רגשותיו באזני רעהו, ותולרות השפות ודמיונותיהן יורונו למדי כי ממקור אחד הן באות, כי היו ההברות למלים ולדברים ולפרקים, כי רוח הוא באדם, והרוח הזה הורה את כל האדם להשלים חק שפתו, ומי יודע אם לא יבוא יום והחוקרים יערכו את תולדות האדם ודבר לכתו קדימה לפי ערך שפתו מדי השלימה חק מיום אל יום ומדור לדור.

 

כ. ממשלת האדם    🔗

ממשלת האדם אשר ימשול על כל הטבע בזרוע נטויה וביד חזקה תעיד למדי כי יש רוח בו, כי הנה בא האדם וישנה את פני האדמה לטוב לו ולהיות לתאוה לעיניו; ואם כי לא נואל להשמיע כי עצר האדם כח לשנות את חקות השמים והארץ, כי מרום הם מנגדו, ואך הנה כביר מצאה ידו לשפוך את ממשלתו על כל סביבותיו, וגם הטבע המת וגם הטבע החי תכו לרגליו ויכנעו מלפניו, כאלו ידו עשתה אותם והוא אביהם – ובשלמי אפוא היה ככל הדבר הזה אם לא ברוחו הכביר? מי אפוא לא יראה כי לפי ערך רוח האדם כן תגדל ממשלתו על כל סביבותיו? כל המקום אשר יד האדם מגעת, שם נכנע הטבע לפניו ויהי לו לעבד עבדים!

הטבע לא נתן לאדם חרטום לחפר בו באדמה, כאשר נתן לחפרפרה ובכל זאת הוציא לו האדם אבנים מקרב האדמה ויתיך את הברזל באש ובברזל אשר בידו יחדור לתוך האדמה פנימה; הטבע ברא מיני מתכת ומיני אויר ומיני שמן ועסיס צמח הרבה, ויש אשר מעורבים שני מינים יחדו ולא יתפרדו, ויבוא האדם ויפרידם לו ויהיו לאחדים בידו; ובכל מקום ומקום אשר כף רגל האדם נצבת עליו, שם שנה האדם את דמות פני האדמה ויעש ככל אשר מצא לטוב לפניו; את מיני צמח המדבר השמיד ויוציא צמח למינהו אשר מצא חן בעיניו לחיותו, את עצי היער השמיד ויטע לו פרדסים להוציא פרי למאכל ולהיות לתאוה לעינים ולריח ניחוח לאפו, את חית השדה הניס ויהרוג בחיתו היער וידיחם ויותיר לפניו אך את אלה אשר יהיו לו לברכה ואשר יהיו לו לאכלה, ואף גם זאת נראה כי עצר האדם כח לצוות גם על החיות ותאותן, והחיה אשר עיני האדם פקוחות עליה תפרה ותרבה שבעתים מן החיה החפשית; ובכל אלה רוח האדם עוד לא שככה, ויוליד בקרב הצמח ובקרב החיה מינים חדשים אשר כמוהם לא יוציא הטבע, והם בני התערובות, וככה ברא לו את התפוחים הרבים לאכלה ואת בני הצאן היטיב, כי את הצמח הרביע כלאים ואת החיה נתן לרבעה אותה, ויהי לו צמח וצאן הרבה מאד, וכל אלה לטוב לו ולנפשו.

אל כל המקום אשר נשלח את מבט עיננו שם נראה את רוח האדם אשר השמיד את מעשי הטבע או אשר שנה אותם לטוב לו, ויהי לו שדות וגנות ופרדסים ובתים ורחובות וכפרים וערים; את היער הסיר התז ואת הנחל הוביש, את ההר השפיל ואת הבקעה הגביה; הטבע לא שם לו כנפים, והוא יסיק השמימה בכדור־המעופף; הטבע לא שם לו סנפיר וקשקשת והוא צולל המימה עד התהום, וגם אניה עשה לו לעבור בה על פני המים חיש קל, ואניתו קלה מן הדג אשר במים; הנהר היה לו למרכבה לעבר בו, הרוח היה לו לידים, שטף המים יניע את הרחים אשר לו, המחט המאגנעטי יהיה לו למורה דרך, והקיטור הוא עבדו הנאמן; ובכל אלה רוח האדם עוד לא שככה ויעש לו את מוליך הברק לסוכך עליו מפני אש השמים, ואת האור שם לו לחקות את צלם דמותו ביד הפֿאָטאָגראפיה, ואת חוטי הטלגרף ברא לו להיות לו למלאך קל – והיה האיש אשר יחפוץ לראות את פני הטבע כאשר היה בראשונה בטרם שלח בו האדם יד, יעמול לשוא, כי אך מעט מעט הותיר האדם לפניו על פני האדמה, ואך בשמים ובמימי הים לא שלח עוד יד.– אכן אמת נכון הדבר כי כבש האדם את הטבע אך על ידי כחות הטבע, ואולם אך זאת היא חכמת המושל בהבינו אל כח עבדיו, למען הכניע אותו על פי כחו זה.

 

כא. רוח האדם והאויר    🔗

אמנם לא אך על האדמה ימשול האדם ממשל רב כי גם עד העבים יגיע שיאו לצוות גם עליהם, והוא משיב את הרוח ומחליף את האויר להביאו ממקום אל מקום ולהוליד חום תחת הקור. –אדמת ארץ אשכנז היתה מלאה בראשונה יערים גדולים ואגמי נחל וטיט ובצה ונהרי חול רבים מאד; בכל המקום אשר שם היער הגדול, שם האויר קר, כי אדי המים אשר באויר יִצָברו לראש העצים הגדולים והרבים להיות עליהם ממעל לעבים, והעבים מטיפים גשם הרבה על פני הארץ להיות לנהרות, ושיח האדמה ועלי העצים והאזוב סוככים ממעל לנהרות האלה מבלתי תת להם להנדוף, ולמקום כזה נקרא מקום אקלים לח ורטוב, והוא ישחית את גוף האדם והבהמה אשר בו מאד מאד להורידם בדמי ימיהם שאולה, ואך השבטים האיתנים והמוצקים יחיו בו ולא ימותו, והחלשים יגועו וימותו; ואף גם זאת בהיות הארץ אדמת נהרי חול, והיתה נחושה מתחת וכל פרי לא תעשה, כי הרוח העובר עליה ישא בכנפיו את כל לח וכל רטוב להוליכם מזה, וחום השמש ינוס מפני לִבנת האדמה ולא יבוא אל תוכה להחמה ולהוציא פרי, והיתה האדמה ציה ושממה, לא תזרע ולא תעדר.

או אז יבוא האדם להחזיק את הטבע ברסן מתגו ולהטותו לחפצו; ביד חזקה יכרית את היער ויבער את העצים למען תת לחום השמש לבוא אל האדמה להחמה ולמען שים מהלכים לרוחות הנושבים מסביב; אז יִפּלחו יריעות העבים אשר ממעל ושפריר הרקיע יֵראה, אז יחשכו גם פני האדמה הלבנים בעלות עליהם עשן עצי היער העולים באש ואז תשא גם האדמה פרי ותהי לארץ נושבת וחית השדה תגורש מעט מעט, והיה תחת ארץ ציה פרי יהיה ותחת עבי גשם שמים טהורים, וכל אלה יד האדם עשתה. – ובכל אלה רוח האדם עוד לא שככה והאדם הולך קדימה מיום אל יום; על פני ארצות חול ישים אדמה שחורה למשוך אליה את חום השמש, וגם על צחיד הסלע מושלה ידו לו לכסותו ערמות עפר ולהוציא ממנו פרי; כל הצמח אשר מאז מעולם לא הכה שרש במקום הזה, הוא ימצא עתה פה את האקלים הטוב לו, וכל המקום אשר רוח זלעפות הניס משם את אבותינו, הוא היה לנו ולבנינו לארץ תבואות לשבת עליה בבטחה, וכיום הזה לא ישא עוד האדם את נפשו לצוד ציד כל היום ולצוד דגים וללחום מלחמות באתים ובקרדומות כאשר עשו אבותיו כי הארץ רחבת ידים לפניו וגם לו וגם לאויביו יש מקום לשאת אותם יחדו. – הנה כי כן עשו אבותינו את ארצנו אשר אנחנו יושבים עליה לארץ נושבת ולאדמת תבואות; האדם ישים פעולותיו בפני האדמה והאדמה תשים פעולותיה בפני האויר והאויר בפני העבים והעבים בפני חום השמש להפיצו על פני האדמה כראוי לה, וחום השמש ישים גם הוא את פעולותיו בפני פעולות קוי השמש החימיות, ומי יודע אם קוי השמש לא ישימו גם הם פעולות מפעולות שונות בפני הכחות העלעקטריים אשר לאדמה להפיצם על סביבותיה כראוי לה.

ובלכת האדם מארץ אל ארץ יעביר אתו גם את האקלים, ואז ישונו פני הצמח ופני החיה אשר בארץ ההיא. – לפנים היתה ארץ כנען אדמה פוריה ושמנה, עת אשר יד חרוצים עבדה את אדמתה, ועליה יאָמר כי טל בקר הרוה את אדמתה ומטר שמים נתּן לה בעתו, וכאשר באו פראי אדם ויגרשו משם את יושביה ואת אדמתה לא עבדו עוד ויהיו השמים ממעל ברזל והארץ מתחת נחושה והגשם יורד מן השמים ארצה אך לעתים רחוקות; גם מצרים התחתונה לא ידעה את הגשם כל הימים אשר גן ירק ויער צומח עצים לא היו לה, ומימים ימימה עלה היאור ויביא בכנפיו את טיט היון מעל פני הרי נוב להשקות ולהפרות את האדמה, ואך כאשר החל מחמד עלי לחקות את מעשי יושבי אירופא ויעש גנים ויטע יערות, או אז נראו גם העבים בשמי הרקיע והעבים ירעפו גשם, ועיני העם רואות ובתוכם ישתומם לבם: גם ארץ יון העתיקה, כאשר פנו ממנה הודה וזיוה, פנה ממנה גם האקלים אשר היה לה; גם ארץ שליסוויג־הולשטין היתה כיום לארץ פוריה ומבורכת תחת אשר היתה בראשונה ארץ ערבה וציה, כי היתה בה יד חרוצים לשנותה לטוב, וגם האקלים אשר בה הוטב שבעתים מאשר היה לפנים. –הנה כי כן נראה את ממשלת רוח האדם השפוכה גם על האויר להטותו לחפצו.

 

כב. הטבע ותכונות העמים    🔗

הנה ראינו כי יפעול האדם את פעולותיו בפני האקלים פעם בכה ופעם בכה, ועתה ראה נראה כי גם זאת לא יבצר ממנו לגדור גדר סביב לנפשו לבלתי שים בו האקלים את פעולותיו אף הוא, וככה נראה תכונות שונות בעמים והתכונות האלה לא על פי האקלים תהיינה כי אם על פי רוח האדם וערכו, ולפי ערך הרוח כן תהיה תכונתו. – חוקרים רבים אמרו להוציא משפט כי לפי האקלים אשר לארץ ולפי מזגה כן תהיה תכונת העם היושב בארץ ההיא; העמים אשר במדינות החמות, גם דמם חם ורוחם סוער וחמתם נתכת על נקלה, והעמים אשר במדינות הקרות, גם דמם קר ורוחם שוכך ודעתם מתישבת עליהם; העמים יושבי ארץ הרים אוהבים את חפש רוח על כי ממרום הרים יביטו ארץ רחבת ידים סביב להם ורוחם בקרבם יתנשא ויאבר נץ, והעמים יושבי ארץ השפלה, גם רוחם בם ימך וישפל, כי צר הגבול מסביב להם, וגם את רוח השירה לא ידעו; העמים יושבי האיים, אשר יום יום יביטו את מרחבי הים המשתרע סביב להם עד למרחוק, הם ישישו לצאת לדרך ולעבור ארחות ימים וללכת בארץ לארכה ולרחבה ורוחם עשוי לבלי חת, והעמים הרחוקים ממדינות הים והיושבים סגורים ומסוגרים בתוך הארץ, הם לא ירימו את פעמיהם לעבור מגבול ארצם והלאה, ובלבם יחשבו תמיד כי רעה נגד פניהם; — ככה יאמרו החוקרים האלה כי אך לפי האקלים תהיה תכונת העם, והאקלים עושה גם את תבואת כל ארץ וארץ ואת יבולן, ותבואת הארץ ויבולה פועלים את פעולותיהם בפני העם: יושבי ארצות הרהיין עליזים ושמחים הם כיין ארצם העלז, הצרפתים מהירים וקלים הם כיין שמפניה אשר להם והספרדים הולכים וסוערים ורוחם הומה וגועש כיין מאדיירה אשר נתן להם האקלים בארצם.

אכן בכל הדברים האלה נמצא אך מעט מעט אמת לאמתו; כי אמנם נראה אשר העמים הפראים לא יוכלו לעצור בעד פעולות האקלים ומזג ארצם ועליהם להכין את חייהם ואת כשרונותיהם לפי הטבע אשר מסביב להם, ואולם לא העמים אשר לחכמה ודעת יגבירו, כי עליהם לא ישים הטבע את חותם תכניתו כי אם הרוח אשר באדם הוא, ולפי רוחם אשר הלך מחיל אל חיל כן היתה גם תכונתם, והרוח הזה נצמד אל הטבע והאקלים אך מעט ודל. אמת נכון הדבר כי רוח העם היושב במדינות החמות באירופא רוח סוער וזועף הוא, ואולם לא האקלים עשה את זה, כי האיש המזרחי הן יושב גם הוא במדינה חמה ככל יושב ארץ ספרד, והמזרחי עצל הוא ורוחו שוקט ודמו נוזל במנוחה, תחת אשר הספרדי לא ישקוט ולא ינוח ודמו סוער וזועף בו; ויושבי ארצות הודו המזרחית, מקום אשר שם האקלים חם שבעתים, הם יסבלו וישאו את כל דבר במנוחה רבה ויאריכו את רוחם ונפשם עד מאד, ואך הדעות בדבר האמונה פועלות את פעולותיהן בפני המזרחי וההודי, יותר מן האקלים, והפעולות האלה נוסדו ברוח. – על יושבי המדינות הקרות אומרים כי רוחם מתישבת עליהם, אבל הן יושבי הארצות אשר בקצה צפון אירופא, ארצות נורווגיה, שוטלאנדיה וגם איסלאנדיה, לא טמנו גם הם יד בצלחת בדורות הראשונים ורוח העמים האלה הלך תמיד הלוך וסוער וישפכו דם על נקלה ככל יושבי ארצות הנגב; ואקלים אשר משני עברי נהר הרהיין לא יִבדל ברב או במעט, ובכל זאת נמצא כי שונה תכונת האשכנזים אשר מעבר מזה מתכונת הצרפתים אשר מעבר מזה; בארץ שוויציה ישבו שלשה שבטים, שבטי עמי צרפת ואשכנז ואיטליה, והאקלים לא יבדיל ביניהם, ובכל זאת שונה תכונת כל עם ועם אשה מרעותה; בארץ אונגריה יושבים ההגרים והסלאווים והאשכנזים, ואקלים אחד יקיף את שלשתם ומזון אחד יבוא אל פיהם, ובכל זאת שונה תכונתם אשה מרעותה; בשליסוויג יושבים הפריזים והדאנים והאשכנזים, והאקלים אחד הוא לכלם ומזון אחד יבריאם, ובכל זאת תכונתם שונה. – אוהבי דמיונות ומביעי חידות ישמיעו משפט כי יושבי הרים חפשים הם ברוחם ויושבי השפלה עבדים הם, אבל אנחנו בעינים פקוחות נביט כי המשפט הזה בשקר יסודו? – האקלים אשר לבני צרפת מעבר הנהר מזה והאקלים אשר לבני אנגליה מעבר הנהר מזה, לא נבדל ברב או במעט, ואך האקלים אשר לבני פולין נבדל. משניהם יחדו, ובכל זאת נראה כי שונה תכונת האנגלי מתכונת הצרפתי ורחוקה כרחוק מזרח ממערב; בני שוויציה, יושבי הרים, נלחמו לארצם ולחפשתם ביד חזקה ובזרוע נטויה, ואולם גם בני שליסוויג־הולשטין עשו כמוהם, והם הן לחוף ים ישכנו – האם לא נראה כי כל הדברים ההם מאפע הם?

גם בדבר המזון שגו מאד אשר אמרו כי לפיהו כן תהיה תכונת העם; כי הנה לא על פי יינו יהמה ויגעש הספרדי, ועינינו הרואות כי האנגלי ישתה. יין־מאדיירה ויין־פורטו ויין־קסירים שכם אחד על הספרדי והוא נח ושקט; גם יין שמפניה לא ישמח את לבב הצרפתי, כי את היין הזה ישתו בארץ צרפת אך מעט, ואך בארצות האחרות ישתו ממנו רב. – ארץ הולאנדיה, ארץ מכוסה ערפל, והאקלים אשר בה שונה מאד מן האקלים אשר לארץ הר־התקוה הטובה, ארץ עליזה וחמה, ואנחנו נראה כי בבוא ההולאנדי עד הר־התקוה־הטובה לא תעזוב אותו תכונתו גם שם, והאנגלי גם בבואו אל ארצות אוסטרליה והודו המזרחית לא יחליף ולא ימיר את תכונתו. – הנה כי כן נראה כי לא האקלים ישנה את האדם מן האדם וגם המזון לא יבדיל ביניהם, ואך רוח הוא באנוש, ורוחו זה לא יכנע מפני ארץ וארץ, מדינה ומדינה, ובזאת נעלה הוא על החיה ועל הצמח.

 

כג. הבו גדל לרוח האדם!    🔗

תפארת הבריאה הוא האדם ותפארת האדם הוא הרוח, כי ברוחו עשה האדם נפלאות והרוח הוא הבריאה הכי נפלאה אשר ברא הטבע; ואנחנו טרם נצא להעביר לפני הקורא את המעט אשר מצאו החוקרים בדבר הרוח, עלינו לדבר דבר באזניו גם על אדות יקר ערך הרוח אשר באדם, אולי נצליח להשיב דבר גם על השאלה: אם האדם הוא תולדה מוכרחת בתולדות הטבע ואם לא?

אם נשים אל לב כי חקים איתנים מושלים בכל הטבע וכי כחות נמצאים בטבע והם הם הסבה לכל מחזותיו ומראותיו, או אז נוציא משפט כי רוח מושל בטבע ממשל רב; ואף אמנם יחלטו כל החוקרים כדבר הזה, ואך בזאת שונות דעותיהם, אם רוח מושל זה נמצא בקרב הטבע או מחוצה לו, אם כחות איתנים מושלים בטבע ובכל היקום והם לא נפרדים מן החמרים או אם רוח מושל בכל היקום והוא מחוץ להחמרים, ועל פי חקותיו יוצאים הכחות לפעלם? – אכן אין עונה דבר על שאלות כאלה אשר שיאן עד ראשית הבריאה יגיע, ואין מקום לשאלות כאלה בידיעות הטבע, ולנו רב לנו אם נדע את זאת, כי יש רוח מושל בחקות שמים וארץ. הכוכבים בשמים ינועו ויסעו על חקים איתנים אשר בא האדם להתחקות על שרשיהם אך ברוחו הכביר, ואולם בין חקות התנועה האלה נמצא דברים רבים אשר ישיב עליהם הטבע להתיר את השאלות כפעם בפעם, תחת אשר האדם בכל תקפו וגבורתו ורוחו הנמרץ לא יבין להם, ואנחנו נשים הפעם לפני הקורא את האחד למופת למען ידע: הן יודע הקורא כי התוכן החוזה בכוכבים יוכל כפעם בפעם לחשב דרכי שני כוכבים בשמים לדעת את תנועתם אל נכון על פי החק אשר נתן לו החוקר הגדול מאחיו ניוטאן, ואולם אם יחפוץ התוכן לחשב דרכי שלשה כוכבים יחדו, אשר האחד ימשוך בכחו את השנים לשנות תמיד את הליכותיהם והשנים ימשכו תמיד את האחד וכל אחד עושה שנויים בשנים הנותרים, אז לא יוכל התוכן למצוא חשבון, ולדבר הזה יקראו התוכנים בשפתם ״חידת שלשת הגופים", וגם השמש והירח והאדמה בתנועתם ישימו את החידה הזאת לפני התוכן והוא לא ימצא פתרון, תחת אשר יש פתרונים לטבע לפתור את החידה יום יום, ואף גם זאת כי גם הכוכבים האחרים פועלים את פעולתם בפני שלשה אלה והפליאה תגדל בזאת שבעתים, והאדם בכל תקפו ועצם רוחו לא יבין לה, תחת אשר יפתור הטבע את כל הפליאות האלה בדיוק ובצמצום על פי חקים איתנים וקימים, ומי אפוא לא יראה כי רוח מושל בכל אלה ורוח האדם כאין הוא לעמת הרוח הגדול והנורא הזה?

ובכל אלה אין לנו ידיעה בידיעות הטבע אשר הצליח האדם לעלות עליה בראש מרומים כידיעת הכוכבים! ולכן יתגאה האדם בפנותו אל הדורות אשר עברו ובשומו עין על כל השלל הרב אשר מצאה ידו בכחו ובעצם רוחו, ואך בשומו לב אל כל מפלאות מפעלות הטבע ורוחו הכביר, ילבש רוח נכאה וידע בנפשו מה חדל הוא, ואולם אחת ישיב אל לבו ויתעודד: הטבע בכל עלילותיו ופליאותיו הן איננו יודע דבר מכל אשר אתו ומכל אשר הוא עושה, תחת אשר האדם יודע ומבין! השמש והירח והאדמה אינם יודעים מאומה בדבר ״חידת שלשת הגופים“, אִם כי יום יום ימצאו פתרונים לחידה הזאת זה אלף אלפי שנים; גם כל הצמח למינהו איננו יודע מאומה כי יש נשמה בקרבם, וגם כל בעלי־החיים אינם יודעים ומבינים את החקים אשר על פיהם יחיו, אם כי דעת והרגשה גם להם, ואך האדם לבדו נעלה על כל אלה, כי רוח צפון בו, רוח בינה והשכל לבחון ולדעת ולהבין את החקים שהם הסבה למראות הטבע, ועל שרשי החקים האלה יתחקה האדם יום יום והולך מחיל אל חיל; הן דל ומצער מאד רוח האדם לעמת רוח הטבע, ואולם גדול ועצום הוא לעמת הטבע, העושה את כל מעשיו בלי חשבון ובלי מחשבה תחלה, ולכן הבו גדל לרוח האדם! לולא האדם אשר בקרב הטבע, אזי היה הטבע כלו בלי חשבון ומחשבה ואך יען כי האדם בקרבו והוא חלק ממנו, לכן נאמר כי חלק אחד מן הטבע עושה את מעשיו בחשבון ומחשבה, ואולי זה הוא הדבר אשר יעיד לנו כי האדם הוא ״תולדה מוכרחת”. – אמנם אמת נכון הדבר כי בראשית שנות הבריאה לא היה עוד האדם על פני הארץ, ואולם עינינו הן ראו כי חליפות וצבא ושנויים ותהפוכות רבים עברו על האדמה עד בוא עליה האדם ואך אז נחה מזעפה ורוחה שככה, כי בא האדם והוא יצור הרוח, והוא הולך מחיל אל חיל ומאיר לארץ.

אכן יש אשר יצחק הקורא הנבון בלבו ויאמר כי גם אנחנו נפלנו ברשת הפילוסופיה להשמיע דברים אשר בדמיון ובמליצה יסודם ואשר דבר אין להם עם ידיעות הטבע, ואולי יצדק הקורא! אבל הן נטל עלינו לפגוע במקום הזה ולא יכלנו להתעלם מן הדברים האלה, והם הן לא יסיגו את גבול הידיעות ואנחנו הן לא נעמיס אותם על הקורא להגיד לו כי הם אמת לאמתם.

 

כד. הרוח – והפילוסופים    🔗

מה זה רוח? איה מקורו ומשכן כבודו בקרב המוח, ולאן הוא הולך ברגע אשר יסגור האדם את עיניו לנצח? החוקרים נאלמו דומיה ואין עונה אמרים לנו, כי תמים הם האנשים הגדולים האלה עמנו, ובפה מלא יאמרו לנו ויזהירונו לבלתי תת אמונה אמן בכל דבר אשר נשמע ולבלתי חֲשֹׁב כי אין נסתר מנגד ידיעות הטבע; הן עומדים חוקרי ידיעות הטבע לפני דברים רבים אשר בעיניהם יראו אותם יום יום ואל תכונתם לא יבואו כמו ״חקי ההתגבלות" או ״חידת שלשת הגופים", אף כי דברים כאלה אשר אך בעיני רוח יראו אותם והם רחוקים מהם. הנה כי כן נאלמו החוקרים דומיה, ואך הפילוסופיה לבדה נשאה ראש ותתיצב בראש מרומים ולשונה מדברת גדולות; הן ידעתם את הבִּכרה הקלה הזאת המשרכת דרכיה כפעם בפעם, ומי אפוא יתפלא אם יראה כי במקום אשר שבו החוקרים ריקם שם הרימה הפילוסופיה כשופר קולה? – הפילוסופים הציגו בשער משפט לאמר: רוח האדם הוא חלק מן הרוח המושל אשר בקרב הטבע, אם בקרבו ואם מחוצה לו, ואם רוח האדם נכון בקרבו אז ישא בד בבד יחד עם רוח הטבע, ולכן גם הפילוסופיה הנכונה תמצא תמיד מענה נכון על כל שאלות העולם והחיים והרוח וכדומה – יחשבו הפילוסופים.

על הדברים האלה לא ימצא הקורא מענה בפינו, כי מי יודע אם לא כנים ונכוחים הדברים האלה; ואולם הנסיון לבדו יורה אותנו כי עוד לא מצאו הפילוסופים את הפילוסופיה הנכונה ועקבותיה נעלמים מנגד עיניהם; הפילוסוף המתהלל באזנינו לאמר כי על פי מחשבה נכונה לבד ימצא תמיד את המשפט הנכון אשר יתאים יחדו עם משפט הטבע, הפילוסוף הזה יט נא לנו אזן קשבת באמרנו אליו כי נבקש ממנו אות ומופת למען אשר נדע גם אנחנו האנשים ״הפשוטים" כי כנים הדברים, ועלינו לגלות חדשות ולמצוא המצאות חדשות בשכלו ככל החדשות וההמצאות אשר מצאו ואשר גלו החוקרים בנסיונותיהם אשר עשו, למען הורות כי רוחו ורוח הטבע מתאימים יחדו; לוּ הביא לנו אחד הפילוסופים בשכלו את אשר הביא לנו התוכן הגדול לעוועריע בידיעותיו אשר בטבע ובהנדסה בהגידו לנו עתידות לאמר, כי רחוק מאד ממנו, באפסי שמים רחוקים, שם סובב הולך סביב לשמש כוכב אחד¹, והוא יראה לעינינו ברגע אשר יהיו לנו קרני חזות גדולים ועצומים, לוּ מצא הפילוסוף בשכלו את החדשה הגדולה הזאת אשר גלה לעוועריע, ואשר לא נפל ממנה אחרי כן צרור ארצה מכל אשר הגיד מראש, כי אז שבע ביום כרענו על ברכינו לפניו; ואולם כל הדברים הגדולים האלה הן רחוקים המה מן הפילוסופיה כרחוק מזרח ממערב, ונהפוך הוא, הפילוסוף הגדול העגעל כאשר דבקה נפשו אחרי רוח הטבע המתאים עם רוחו, ובעודו בערלאנגען, הורה ברבים את דבר שבעת כוכבי לכת וימצא שרש דבר מדוע נמצאו אך שבעה כוכבים לבד; אחרי כן כאשר נראו ברקיע השמים אחד עשר כוכבי לכת, חשף העגעל את זרוע עזו שנית ויוכיח כי נכון מאד גם המספר הזה, וירא גם הפעם כי טוב; ולוּ חי העגעל בתוכנו גם היום לראות ברקיע השמים מאתים כוכבי לכת, ואז מי יודע אם לא תקן את המעֻות להראות כי הפעם בא עד תכונת רוח הטבע אחרי אשר החוקרים סללו את המסלה. – הן גם משפט המוח נעלם מעין הפילוסוף ולא ידע אותו אם לא יראהו ואם לא בעיניו יבחננו לרגעים, ואיך אפוא נוכל להאמין לדבריו בדבר הרוח אם משפט הכלי אשר הרוח בו נעלם ממנו?

אבל עוד לחוקרים מלים והם עוד יבואו עד תכונת הרוח – לא מפי הפילוסופים אנחנו חיים ואל חלומותיהם ודבריהם לא נשעה ולא נפן, ואך החוקרים לבדם אשר לאטם יתנהלו ועל פי הנסיון לבד ישמיעו דבר הם יהיו מעזנו; אולי יצליחו המה ברבות הימים לבוא עד תכונת החידה ולהביא פתרונים לנו, אולי יצליחו המה ושטו ולקטו את אשר ימצאו על יד על יד להקים חקים איתנים וקימים למען היות לנו אור באורם. – אכן הנה באה העת לעזוב את הדברים האלה ולהעביר לפני הקורא את המעט אשר ידענו על אדות הרוח, ואנחנו לא בילדי נכרים אשר להפילוסופיה נשפיק כי אם בדברים אשר הביא לנו הנסיון.

 

כה. מעשי המוח כַעֲלות המחשבה    🔗

אך המוח אשר אין בו מום יעשה את מעשיו ויעולל את עלילותיו כמשפט והמוח אשר חמרו שרוע או קלוט או פגום מעט, יטמטם את הרוח; תקופת הדם, אם תחזק ותגבר ותמלא את גידי המוח מרבה מהכיל, ושבתה מלאכת כח המחשבה, וכן אם תקופת הדם תרפה ואל המוח לא יבוא דם די צרכו, ושבתה מלאכת המחשבה גם הפעם והולידה רוח עועים; אם יקום איש בסערות רוחו וחמתו כאש תבער בו ותקופת דמו תחזק, אז נראה כי יעשה האיש מעשים מבהילים ויקנה תחבולות שוא וישא משאות שוא ומדוחים, ובקום סערת רוחו לדממה ישחק על משנתו ועל חלומותיו, וגם הפחד והחרדה הבאים על האדם יעצרו כמעט בעד תקופת הדם והולידו גם הפעם משאות שוא ומדוחים ורעיונות אשר בהבל יסודם. – אבל בכל אלה אין מגיד לנו אי זה המקום בקרב המוח אשר שם מכון להמחשבה הנכונה לבוא וגם לא נדע את המעשה אשר יעשה המוח ברגע הֵעלות המחשבה עליו, והחוקרים אשר חקרו בדבר המוח בבוא מחלות על האיש, המה ראו מראות נפלאים: יש אשר נראה איש ושכלו טוב עליו מאד לשפוט על כל ענין וענין, ואך בבואו אל ענין אחד יהגה ריק ויחזה מחזות שוא; לאיש כזה יקראו ״משֻגע לדבר אחד", ויש אשר נראה כי לחולה כזה דעת ומזמה לדעת כי לא כמחשבותיו בדבר הענין האחד ההוא מחשבות יתר האדם ולכן יטמין את מחשבותיו בחבו, ויש אשר נראה גם את ההפך כי ישוב החולה לדבר כפעם בפעם אך בדבר האחד ההוא ויתאמץ להשמיע את הדבר באזני כל איש ואיש; במות חולים כאלה מצאו החוקרים כי כּרֻבּם כן מוחם נכון היה עליהם ואך זעיר פה זעיר שם פנים קלקל; ולכן חשבו רבים למשפט כי המחשבות גם הן נבדלות למיניהן ולמקומותיהן בקרב המוח, ומיני מחשבות מיוחדים עולים במקומות מיוחדים ונועדים להם במוח, אם פה ואם שם, ואולם גם את זאת לא נדע לנכון, כי הנה מצאו החוקרים לפעמים אשר שני חולים כאלה אשר שגעון אחד הכה את שניהם, ובמותם והנה מוחם ההרוס לא נשאו יחדו איש עם אחיו, ויהיו הרוסים זה בכה וזה בכה.

יש אשר נבקעו לאיש גידי־דם אשר למוח ויזוב שם זוב דם וכל רעה לא תאנה לאיש ההוא כי גם מחשבותיו בעצה יכונן כבראשונה ואך כשרון פלוני אלמוני יאבד לו מקרב כשרונותיו: יש אשר ישכח איש כזה שם פלוני אלמוני או ישכח את שמו אשר יקראו לו או שם אשתו ובניו ובנותיו או שם עירו, ואף ידע להגות את השמות האלה באותיותיהם ואך לא ידע לבטא אותם; לפעמים נראה כי יודע האיש באר היטב את אשר יחפוץ, לפעמים יור באצבעו על האיש אשר יחפוץ לקרוא בשמו ואם נזכיר באזניו בשם נכרי, יענה אותנו ״לא", ואם נשמיע את השם המבֻקש באזניו, יבטא אותו בשפתיו, ואך כאשר ישוב לבטא את השם שנית ברגע הבא, ולא יוכל; וכזה יהיה משפט מלים ודברים וענינים אשר ישכחו כפעם בפעם ממוח האיש החולה הזה – וכאשר נסו החוקרים לבקר את המוח אשר לחולים כאלה במותם, מצאו גם הפעם כי פרוע הוא זעיר פה זעיר שם, ובכל זאת לא יכלו לחלוט דבר כי מקום קבוע יש בקרב המוח לכל רעיון קבוע, כי לא כמשפט המוח האחד היה משפט המוח השני.

הן לא לשוא נראה כי האיש המעמיק מחשבות יניח לפעמים את כף ידו על פני מצחו, כאלו שם מקור המחשבות; לא לשוא נרים ראש ברגע אשר יבקע רעיון חדש בקרב מוחנו או נמשש את קדקד ראשנו בכף ידנו למראה חזיון מבהיל, או נתגרד מאחורי אזנינו בהיות מבוכתנו; אך כל אלה לא יצליחו ולא יועילו להגיד לנו אם יש מקומות מיוחדים בקרב המוח הנועדים רק לרעיונות מיוחדים. – אם נשאל את פי החוקרים: מה מעשי המוח ברגע העלות המחשבה? מה משפט כל חלק וחלק בו? מה משפט החמר הלבן ומה מעשה החמר השחוף אשר במוח? מה משפט הכדורים ומה מעשה השריגים שם? וענו ואמרו החוקרים: לא ידענו!

 

כו. הרוח הנולד עם האדם והנסיון    🔗

רבים וכן שלמים מן החוקרים התחקו על שרשי הרוח לדעת אם מלדה ומבטן יביא האדם את כל מושגיו אתו או אם על פי רב הנסיון יברא אותם.– אכן אמת הדבר כי בעלי־החיים בהולדם יביאו אתם גם מושגים נכוחים, כל הצאן אשר תוָלד, נגשת אל הורתה לינק משדיה, אם כי עיניה לא ראו עוד מעולם צאן יונקת, ואולם גם הצאן לא תעשה כדבר הזה בלתי אחרי ראותה בעיניה את הורתה הנצבת עליה, וזה האות כי הכלבים הצעירים אשר לא תפקחנה עיניהם ביום הולדם עד עבור ימים אחדים, הם לא יבינו לקום ולגשת אל שדי הורתם, ולכן יאמרו החוקרים כי הצאן הנולדת מביאה אתה גם מעט מושג נכון מלבד הנסיון אשר תעשה בחיים, וזה הוא אשר יקראו לו אינסטינקט. – אכן לא שׂם הטבע כל אינסטינקט לאדם ויתן לו רוח בינה והשכל, ועל כן ישאלו החוקרים לדעת אם יביא אתו האדם בהולדו מושגים נכוחים ומה המושגים האלה? – אז קמו הפילוסופים להשמיע דבר בקהל, זה בכה וזה בכה, ואולם החוקרים אשר לבם תמים, הם לא מהרו לחלוט דבר אחרי אשר לא מצאו חזון.

התבונה והנסיון אשר לאדם נתנו יד יחדו; כי מה יסכון לילד אם ידע כי שדי אמו ישביעוהו ויכלכלוהו, ותבונה וזכרון לא יהיו לו להבין ולזכור את הדבר הזה ואת הנסיון אשר עשה? ולכן נחשוב למשפט כי האדם בהולדו יביא אתו כשרון דעת, לדעת ולהבין את הנעשה ולזכור את הנסיון, ואולם אין מגיד לנו מן החוקרים אם כן הוא, ואין יודע את ראשית המושגים אשר יביא האדם אתו. — הילדים החרשים והעורים אלמים הם, יען כי מעולם לא שמעו קול ודברים וגם את שפתם אשר בפיהם לא יאזינו, ואך הברות לבד יוציאו לפעמים מפיהם להשמיע בהן רגשי שמחה וצחוק או בכי וצעקה; גם נסיונותיהם אשר יאספו בחפניהם מעטים ורעים הם, ואך חוש הריח וחוש המשוש וחוש הטעם אשר להם, הם יגידו להם כי יש חיים גם מבלעדיהם; ומי אפוא יאמין לשמועה כי יש מלמדים להועיל אשר הצליחו ללמד חכמה ובינה את היצורים האמללים האלה אשר כל נסיון וכל דעת לא רכשו להם? – כי הנה בעיר באסטאן באמריקה כוננו משכן לילדים חרשים ועורים (והם גם אלמים), ויבראו להם שפה אשר תתן אותותיה אותות על ידי תנועות האצבעות, ולה יקראו שפת־האצבעות, והילדים יגשו אל מוריהם אשר יושיטו להם את כפות ידיהם, ועל פני כפות הידים יניעו הילדים את אצבעותיהם פעם בכה ופעם בכה והמורים יבינו את השפה הזאת וכמשפט הזה ישיבו אותם דבר, והילדים יבינו את כל ונוכחת, וגם כתב וספר ילמדו מעל פני לוחות אשר אותיות בולטות עליהם, וכל אלה אך על פי חוש המשוש לבד, והילדים האלה הולכים מחיל אל חיל ובינתם מתגברת מיום אל יום להבין גם את כל הנעשה בארץ מסביב, וגם משפטיהם איתנים ונאמנים ולא יחזו להם חזות שוא.

המליץ באָז יספר לנו את דבר מסעותיו בארצות אמריקה ואת פָרָשַת בית החרשים והעורים אשר ראה, ושם יבאר לנו את משפט הלמודים את אשר ילמדו המורים את הילדים האלה ואת המעשה אשר יעשון. – והיה אם נשים לב כי גם חוש הריח וגם חוש הטעם לא יעשו בזה דבר בלתי אם חוש המשוש לבדו, והוא לבדו יסל לו מסלה אל הרוח הצפון בקרב הילד, אז יעלה רעיון על לבנו כי אך הנסיונות אשר יקנו החושים להם, הם יפַתחו וישדדו את הרוח הלוך והוסיף, ואולם הרוח לא על הנסיון לבדו יחיה, כי יאבר נץ גם הוא על פי חקים קימים אשר שם הטבע לפניו.

 

כז. המחשבות וארחותיהן    🔗

על פי הנסיון נדע עתה את משפט המחשבות בהתחברן אשה אל רעותה להצמד אחת אל אחת, כי מחשבה גוררת מחשבה, והמחשבות מתאספות יחד להיות לרעיון נעלה, אז תזרינה ותפזרנה והיו לאין – יש מחשבות אשר תבאנה על פי המשפט אשר נשפוט מן הענין האחד על השני, אחרי כי הנסיון הורה אותנו כי שני הענינים האלה מתחברים יחדו. הנסיון הורה את הילד כי בתתו קול זעקה תבוא אליו אמו כפעם בפעם, ולכן יבין לקרוא את אמו על פי זעקתו, והאיש הגדול אשר הנסיון הורה אותו כי אחרי הברק יבוא הרעם, הוא יחשוב גם ברעם מדי חשבו בברק; וגם החיה והבהמה תחיינה על הנסיון הזה; הכלב אשר הֻכּה במקל פעמים אחדות, הוא יזכור תמיד את המכות בראותו איש ומקל חובלים בידו. – אכן נעלות על המחשבות האלה תהיינה מחשבותינו, אם מן הנסיון נוציא לנו חק ומשפט ומן המשפט נוציא מושג. אם יודע הילד, בראותו את העבים, כי בוא יבוא גשם על הארץ, אז לא נעלו מחשבותיו על מחשבות הכלב היודע את המכות בראותו את המקל, אבל אם ידע הילד להשמיע משפט כי אחרי עבים יבוא גשם, גם אם עיניו לא תראינה כל עב וכל ענן ברקיע השמים, או אז נקרא למחשבות כאלה ״מושג"; אבל יש מחשבות והן נעלות גם על אלה: אם יבין הילד לבקש משפט, לרדוף ולדעת את סבת העבים והגשם ואת מקור המראות האלה, או אז נקרא לו נבון, גם אם לא יצלח חפצו בידו למצוא את הסבה הנכונה.

אכן המחשבות והדמיונות והמושגים לא במקרה יבואו, כי אם אחד אחר אחד ומחשבה מתוך מחשבה, הכל על פי משפט הנסיונות אשר קנה האדם בחייו. לפעמים יגביהו דמיונותינו עוף וירקיעו לשחקים לעבור בסך בקרבנו, ואנחנו אם נשים לב לא נבין לדעת אי זה רוח עבר עלינו כי כאלה וכאלה היו מחשבותינו והן הן רחוקות אשה מרעותה כרחוק מזרח ממערב; ואולם אם על שרשי מחשבות כאלה נתחקה, נמצא כי אך על פי הנסיון אשר קנינו, באו לנו המחשבות האלה, מחשבה מתוך מחשבה, ואחת אוחזת בעקב רעותה; ואנחנו ננסה נא בזה לשום לפני הקורא מערכת מחשבות כאלה וארחותיהן והיו לו למופת, לאמר: איש רואה מעט דבש, ועל לבו יעלה זכרון כוֶרת דבורים; על פי הכורת הזאת יזכור את המלכה אשר לדבורים, ועל לבו יעלה זכרון המלכה אסתר אשת המלך קזימיר; לרגלי קזימיר יזכור את ארץ פולין; פתאום יעלה על לבו זכרון הגן הזַכּסי; אז יראה בדמיונו את אפיק הנחלים אשר בתוך הגן ואת האוזים השטים במים; לרגלי האוזים האלה יזכור את האוזים אשר הצילו את הַקַפִיטוֹלְיוּם בעיר רומי; או אז יעלה על לבו זכרון המלכים אשר היו ברומי, ופתאום והנה שב זכרון המלך קזימיר אל לבו, והאיש מחריש משתאה לדעת איך אפוא עלה זכרון המלך קזימיר על לבו זה פעמים? או אז יעביר את מערכות מחשבותיו תחת שבטו להתחקות על שרשיהן, וימצא כי בדבש החל, וכי לא במקרה היו כל מחשבותיו, כי אם מחשבה מתוך מחשבה; ואנחנו בשימנו פה לפני הקורא את המחשבות האלה הן תראינה בעיניו כמליצה חידות אשר בחרנו לנו, ואולם יתחקה נא הקורא על שרשי מחשבות כאלה והליכותיהן בנפשו ובמוחו, וראה כי כנים כל הדברים.

המראות האלה נוסדו על פי חקים ומשפטים בטבע אשר בחנו אותם החוקרים, ואת אשר מצאו, אותה נעביר לפני הקורא.

 

כח. מחשבות מבלי הפוגות    🔗

חוקרים גדולים בחנו אף הוכיחו כי אך זמן מצער מאד ידרש לו המוח למחשבה אחת והמחשבה לא תתלונן בו בלתי מעט, והוא מקפץ ממחשבה למחשבה חיש קל מאד. – אם זכרון תרנגול יעלה לפנינו, לא נעמוד על הפרק הזה, כי כרגע יעלה לפנינו גם זכרון הצבע והכנפים והקריאה, ואחרי כן נזכור גם את החצר אשר התהלך בה התרנגול, ולרגלי החצר תבאנה מחשבות חדשות לנו ודמיונות חדשים ימלאו אותנו, ואנחנו לא נדע בשלמי כל אלה. – לרגלי הדברים האלה אמרו החוקרים לחלוט כי המוח לא ישבות אף רגע מלהוליד מחשבות כל העת אשר האדם ער, ומשפט המוח הוא כמשפט העין אשר לא תוכל להביט זמן כביר למקום אחד; המוח יעבור חיש קל מאד ממחשבה למחשבה, ועל פי חקים נאמנים יעבור, אם כי לא יתבונן האדם בחקים האלה מדי, חשבו.

יש אשר יעלה בנו זכרון המלך ואז נזכור גם את המלכה, יען כי כן הסכן הסכננו לקרוא בשם שני אלה יחדו; וכן אם יתעורר בנו זכרון השלג, וזכרנו גם את הגשם, יען כי דומים השנים יחדו; אכן גם צלצל מלים דומות יוליד מחשבות רודפות אשה רעותה, והיה בזכרנו את אלכסנדריה של מצרים וזכרנו גם את אלכסנדר מוקדון וכדומה, אם כי רחוקים שני הענינים האלה איש מאחיו כרחוק מזרח ממערב, או נזכור את וואללענשטיין וזכרנו את פלוני אלמוני אשר ראינו בבית התיאטרון; וכן יולידו בנו גם ההפכים את המחשבות הקרובות, והיה בזכרנו את היבשה וזכרנו את המים, ובזכרנו את החום וזכרנו את הקור, ובזכרנו את הלבן וזכרנו את השחור, וכן אם יעלה לפנינו זכרון העם החכם והנבון, וזכרנו גם את העם הדומה לחמור. – הנה כי כן נמצא כי גם האיש החרוץ אשר לא יפנה לבו אף רגע לבטלה, גם הוא יֵשב לו לפעמים כחצי שעה ומחשבות לאלפים תעבורנה על פני מוחו, ובהתעוררו לא יזכור ולא ידע מה היו מחשבותיו ובמה כל העת ההיא, יען כי בכל המחשבות האלה גם אחת לא היתה אשר תעצר די כח לשום רֹשם בפני המוח, ואך אחת הוא יודע כי מחשבות לאלפים התרוצצו בו, ולוּ יבא צַיר אמן להקדיש את כל ימיו ואת כל כשרונותיו למשוח בששר את מראות כל הדברים אשר עברו לפניו בחצי השעה האחד, ולא יוכל; הנה כי כן אין קצב ואין מספר להמון כל המחשבות העוברות במוח האיש מדי עשנו את עשן המקטרת או במוח האשה מדי ארגה את הפזמקיות, ומכל המחשבות האלה אין אף אחת אשר יתבוננו אליה בלתי אם המחשבה אשר עשתה רשם חזק בפני המוח או אשר שבה אל המוח פעמים אחדות, ואז ידמו בנפשם כי אך את המחשבה הזאת לבד הורה והוליד המוח בכל העת ההיא, והוא לא כן.

המוח לא יוכל לעמוד הרבה על פרק מחשבה אחת ומרגע לרגע יחליף את המחשבות וישנה את הרעיונות, והיה אם נקח לנו ספר למקרא והוא יעמוד הרבה על פרק אחד, יהיה לנו למשא, ואם נשב בחברת אנשים ושיחתם תעמוד על פרק אחד, והיו לנו לזרא, כי רוח כהה תלבש את המוח הגדול, ואנחנו בנפשנו נדע כי קצרה רוחנו בנו; אז תפעל הרוח הכהה הזאת את פעולותיה בפני המוח הארוך, והוא ישים פעולותיו בנשמת אפנו, ואנחנו נחדול לנשום כמשפט ונחל לפהק מרגע לרגע; כי הנה שום תשומנה מחשבות המוח את פעולותיהן בנשימת הרוח כפעם בפעם, והיה אם מחשבות תוגה התרוצצו בו, ושמו את פעולתן כרגע בנשימת רוחנו ונחדול לנשום ונחל להאנח כי משפט הפהוק והאנחה הוא כמשפט נשימת הרוח.

 

כט. כח הזכרון    🔗

יש כשרון למוח לשמור ולנצור אתו דמיונות ודברים רבים למועד ימים, ולדבר הזה נקרא כח הזכרון, ואולם אנחנו הן לא נדע את מעשי המוח ברגע עלות עליו המחשבות ולכן יכבד ממנו לדעת באר היטב את משפט כח הזכרון ומעשהו, ואולם אחד ידענו כי דומה משפטו אל משפט חוש הראות וחוש השמע. — אם יביט איש אל פני אור גדול וישע פתאם את עינו ממנו, לא יעזוב רשם האור את עינו ולא יסור עוד ממנה; אם יהיה איש בבית־הנוגנים וישמע קול שרים ונוגנים זמן כביר, והיה בשובו לביתו, והאמין עוד שעות רבות כי קול השיר והנגינה לא חדל; וכן אם יהיה איש בעיר מצור אשר ישמע בה כל היום רעם כלי־תותח מחוץ לחומותיה, והאמין האיש גם בלילה כי לא חדל קול הרובים; וכל אלה אך לרגלי הרשם החזק אשר נשאר בקרב החוש, והיה כזה גם משפט הרשם אשר נקרא לו זכרון.

גם אם נספר ספור קטן באזני ילד הן נחשוב למשפט כי בעוד אשר אנחנו מספרים את אחרית הספור לא שכח הילד את ראשיתו, וגם ספור קטן כזה ידרש לו כח זכרון; ואף אמנם נראה כי זכר יזכרו הילדים את תכן הספורים האלה ומבינים אותם, אחרי כי לבם הולך אחריהם, והם מתאוים תמיד לשמוע את הספורים גם שנית ושלישית, ואולם אם נשאל את פיהם לפרטי הענין, לא ידעו להשיב דבר, ולכן נוציא משפט כי אך הרשם בכללו שמור אתם ואל הפרטים לא ישימו לב.– אמנם לפעמים נמצא גם את ההפך, כי יקרא איש ספר או יחזה מחזות בבית־התיאטרון ואחרי כן לא יזכור אותם בלתי אם חלק חלק לבד, ומקץ שנים אחדות כשובו לקרוא את הספר ולחזות את המחזות, יהיו בעיניו כחדשים, ואך בבואו אל החלק השמור אתו, ופתאם וזכר כל המעשים לפניו יבוא להתיצב לפני עיני רוחו ואת הכל יזכור ; לדבר הזה יקרא העברי בשפתו הַעֲלוֹת על לב".

הנה כי כן נמצא אנשים חולים אשר בחלותם יעלו על לבבם זכר מעשים ודברים אשר לא זכרום וישכחום זה ימים ושנים; יש אשר נראה אנשים חולי־שגעון אשר רוח שגעונם יבוא עליהם אך לעתים מזומנים, והיה כי ידבר איש חולה כזה דבר זר או יעשה מעשה זר ואחרי כן יסור ממנו רוחו הרע, לא ידע האיש דבר, ואך אם יבוא עליו שנית רוחו הרע יזכור וידע את כל הדבר ואת כל המעשה אשר דבר ואשר עשה זה ימים וחדשים. – יש אשר יזכור החולה מעשים ודברים מראשית ימי הילדות, ויש אשר אנשים זקנים יחלו במחלת הקדחת ויזכרו פתאם פסוקים שלמים מכתבי-הקדש אשר כבר חדלו להגות בם מימי ילדותם ועד עתה. – הנה כי כן גדול ורב ערך כח הזכרון, ויש אשר גם ילדים קטנים יצפינו אתם זכר מעשים ודברים לאלפים, ויש אשר אנשים גדולים יטמנו בחבם זכרונות ודמיונות ורעיונות ומחשבות והשגות ומושגים לאלפי רבבה ולא ישימו אליהם לב ולא ידעו אותם, ואך לעת מצוא יצאו חוצץ כלם, והאנשים ישתאו וישתוממו ולא ידעו איה איפה היה כל החיל הגדול הזה עד כה ומי הסתירם מהם?

 

ל. אי זה הדרך נתחקה על זכרונות נשכחים?    🔗

שלש מדות בכח הזכרון: יש אשר נראה או נשמע דבר אשר יעשה בנו רשם עז, ואנחנו נזכרהו ולא נשכחהו, ולזה יקרא ״זָכר“; יש אשר יסור זכרון הדבר מקרבנו ונשמחהו, ופתאם יתרוצץ בנו חיש קל כברק ויעלה על לבבנו שנית, ולזה יאמר ״העלות על לב”; ויש אשר יסוף זכר הדבר מלבנו ולא ישוב עוד, ולעת מצוא נחפוץ בכל לב לשוב ולזכור אותו ולא נוכל, ואז נעמיק חקר ונתאמץ ונתחקה על שרשי הדבר, עד אשר יצלח חפצנו בידנו להשיב ולעורר את זכרון הדבר בנו, ולזה יאמר ״התחַקֵה".- לפעמים נזכור דבר גם למרות רוחנו ולמרות חפצנו והדבר לא יסור מנגדנו גם אם נחפוץ, והיה בנו ימים וחדשים עד בוא חליפתו; אז יסור הדבר ממנו כמעט ואנחנו לא נשים עוד אליו לב, ואך לעת מצוא ישוב אלינו וזכרנוהו כימים מקדם; או אז יבוא גם הפרק השלישי, והדבר כאשר שכחנוהו לא נשוב עוד לזכור אותו לעולם, ואך לפעמים נתאמץ להשיבו אלינו ולעורר אותו בקרבנו, ואז נתחקה על שרשיו זמן כביר ולא על נקלה נצליח לעורר אותו לתחיה. – אמנם אין אנחנו יודעים את מעשי המוח ועלילותיו ברגע אשר נתחקה על שרשי זכרונות נשכחים, ואולם כל איש ואיש יחזה מבשרו את הדבר ואת דרכו, ואנחנו נשים אותו פה למופת:

יש אשר ישכח איש את שם רעו מיודעו וזה רעו עוד עומד לפני עיני רוחו, עוד הוא הוגה בו באהבה, עוד הוא יודע את הבית אשר שם ראהו בראשונה, עוד הוא זוכר את כל הדברים אשר דברו איש באזני רעהו, אבל מה שמו כי ידע? הן היה השם הזה נִשא על שפתיו יום יום, ועתה הנה כח זכרונו בגד בו ושם רעו נמחה מעל לוח לבו, ולכן עליו להתחקות עתה על שרשי השם ההוא ולהעמיק חקר עד אשר ימצאהו; אבל איככה יעשה כדבר הזה? – הנה הוא מוריד את ראשו על פני לבו ואת עיניו יסגור לבלתי ראות דבר מכל אשר מסביב לו, הנה הוא מכה בכף ידו את פני מצחו ומעביר את אצבעותיו בין גבות עיניו אולי משם תפתח עזרתו, הנה הוא מעלה על לבו את הבית אשר שם ראה את האיש בראשונה ואת כל הדברים הנדברים יעביר עוד הפעם תחת שבטו, הנה הוא נצב עתה לפני עיני רוחו כמו חי וגם את הלבוש הוא רואה אשר ילבש על בשרו אבל שמו מה הוא כי ידע? מה שמו? וכל זה ללא יועיל! – אז יפקח האיש את עיניו ויתור את החדר על כל סביבותיו ועיניו תבטנה נכחן על פני קיר החדר ותחדורנה לו, אולי שם מחֻקָה השם, וגם זאת לשוא; אז יגש אל חלון חדרו ויביט החוצה הנה שם עומדים הבתים והם לא יענו דבר, והנה שם ורצים ושבים אדם ובהמה רבה, הנה שם עובר לפניו שוטר וחרבו מצומדת על ירכו – האח! הן כברק יחלוף בלבו האיש והוא יודע פתאם לפתע כי האות הראשונה אשר לשם המבֻקש היא האות ש! – אבל מי אפוא הגיד לו כי כן הוא? הלא אך בראותו את השוטר אשר האות ש עומדת בראשו, ואז עלה פתאם על לבו כי גם בראש השם אשר לרעו עומדת האות ש. – אבל איככה אפוא יזכור את השם כלו? – אז ישוב לשבת בדד על הכסא או יעמוד לו בפנת החדר ויחקור חקר, אז יסגור עוד הפעם את עיניו ויעביר את אצבעותיו על פני מצחו אולי התגנב השם לבוא אל תוך המצח עתה, וכל אלה לא יועילו; והיה כראות האיש כי אין עצה והחל לחוד ולהזכיר שמות אשר תחלתם האות ש; שאול? לא! שלמה? לא! שבתי? לא ולא! הן בקרב השם אשר הוא מבקש לא נמצאה כל אות דומה לאות ב! ובכן הנה הוא זוכר עתה גם את האותיות אשר לא נמצאות בקרב השם אשר הוא מבקש, וככה הוא הולך משֵם אל שֵׁם, עד עלות על לבו גם זכרון השם שמואל; האח! הן דומה מאד השם אשר הוא מבקש אל השם שמואל, הן גם שם נמצאה האות ש והאות מ והאות ו, אבל זאת הוא יודע נאמנה כי לא את השם שמואל הוא מבקש כי אם שם אחר.— אכן לא יסור עוד השם שמואל מקרב לבו ולא יסח עוד מנגד עיניו, גם אם בשפתיו יזכיר שמות אחרים למאות; אז תקצר נפשו בעמלו וכל רוחו תתבלע והתקצף והתרגז ואין נחת; אז יקרא את הקריאה בלבו ״שמעני אלהים שמעני!" – האח! האח! הן שמעיהו הוא השם אשר הוא מבקש! – ומי אפוא הזכיר את השם הזה באזניו? מי העלה את זכרו בלבו? – החוקרים אשר בחנו את הדבר הזה אינם יודעים להשיב דבר, ואך זאת ידעו כי למראה פני השוטר עלתה האות ש, והשם שמואל הזכיר גם הוא אותיות אחרות, ואחרי כן כאשר עלתה בלבו הקריאה ״שמעני אלהים שמעני!״ עלה עמה גם זכרון השם שמעיהו אשר בקש.

זאת היא אשר חקרו החוקרים ואותה בחנו וינסוה; אכן מעטים ורעים כל הדברים האלה ואנחנו לא נבין עוד על פיהם את מפלאות מפעלות הרוח בקרב המוח, ואולם אחת נראה כי הולך סובב הרוח על פי חקים קימים ונאמנים, ואולי יבוא יום ואנחנו נמצא גם את החקים האלה.

 

לא. שָכֹחַ מחשבות ישָנות והוליד חדשות    🔗

כמשפט הזכרון כן משפט השכחה, ועל כן יוכל האיש להתאמץ ולשכוח דבר אשר יחפוץ בהשכחו אם יסיר אותו בחזקת היד מקרב לכו ואם יסיח את דעתו ממנו. – אם יחפוץ איש להסיח דעתו ממחשבות תוגה וצרה, עליו לפנות את לבו אל מחשבות חדשות אשר תמלאנה אותו שמחה וגילה ואת חושיו ישמור לבלתי יקרם עוד הפעם ככל אשר קרה אותם עד היום, והיה אם שומר היה האיש עד כה לראש חולה או אם מת עליו רעו אשר אהב, והדברים האלה עשו בו רשם רב, וקם האיש והלך לו מארצו וממולדתו לראות ערים וארצות חדשות ולקבל רשמים חדשים, או אם בין החכמים והחוקרים חלקו, וקם והעמיק חקר בלמודים חדשים אשר לא הסכין בם עד כה ובם ימצא נחמה לנפשו. – כמשפט הזכרון אשר יתחקה איש לפעמים שעות רבות על שרשי אחד הדברים עד שובו לזכור אותו, כן משפט השמחה אשר יתאמץ איש לשכוח דבר ולהסיר לבו ממנו, עד אשר יצלח חפצו בידו והדבר נשכח; בראשונה ימָחה הדבר אך מעט ואחרי כן כלה יגרש.– יש מן החוקרים אשר אמרו כי מיום אל יום יתחדש חמר המוח על פי האכילה והשתיה, והלך לו החמר הישן ובא החדש, ועם הישן ילכו להם גם כל הרעיונות והמחשבות הישנים לשום מקום לחדשים אשר יבואו, והיה כל הדבר הזה ע"פ חקי חליפות־החמרים; ואולם לא צדקו הדברים האלה, כי לא כחמר כן הרוח, והרוח איננו יושב בקרב החמר ואנחנו הן ראינו כי גם אנשים זקנים ישובו לזכור לפעמים דמיונות ודברים אשר עברו עליהם בימי ילדותם, אם כי לא נוָאֵל לשפוט כי נמצא עוד בקרב המוח אשר לזקן כל שריד וכל פליט מן המוח אשר היה לו בעודו ילד; ואך אחת היא אשר נוכל לחלוט, כי מחשבות חדשות מריחות את הישנות, ואם נקבל רשמים חדשים ונדחו הישנים אחור, ואך לעתים רחוקות ישובו אלינו שנית וזכרנום.

אבל מי יוליד בנו מחשבות חדשות? מי ישים בנו מחשבות אשר מאז מעולם לא חשבנו עוד כמוהן, ואיך יוָלדו בנו רעיונות והגיונות אשר לא ידענום עד היום?— שאלה היא ותהי לשאלה, והחוקרים לא ידעו להשיב דבר כמשפט! יש אשר יבוא לנו רעיון חדש פתאם כמו ברק ואנחנו לא נדע את דבר בואו; האמן והמליץ והחוקר יושבים לפעמים איש איש אל עבודתו, ופתאם ילוה אליהם רעיון חדש, והם ישתאו וישתוממו לקראתו, כאלו לא במוחם נולד ומוח זר הביא אותו אליהם; ולמה אפוא נתפלא אם נמצא כי העמים הקדמונים השמיעו משלי חידות ויאמרו כי בנות־האלהים והמלאכים והרוחות הטובות מביאים רעיונות חדשים אל לב האמנים והמליצים והחוקרים? – לפעמים נראה מטיף נודע לשם עולה הבמתה לדבר משם אל קהל השומעים, ועל שפתיו ערוכים מאתמול כל הדברים אשר הוא חפץ לדבר או כל הרעיונות אשר הוא חפץ להשמיע, ולבו סמוך בטוח כי ימצא דברים לכל רעיונותיו, אבל מדי דברו והנה רעיון חדש בא עליו והוא ישתאה וישתומם לקראתו, ושפעת דברים חדשים יטיפו עתה שפתותיו אשר לא ידע אותם בראשונה; רעיונות חדשים ודברים חדשים יבואו עתה איש על פני אחיו, והוא מגיד שיחו לפני השומעים, ובעיניו הוא כאלו גם באזניו ישמיע דבר חדש וכאלו ישמע את הדברים מפי אחר; או אז ינשא על כנפי רוחו ועלה מעלה מעלה; כל לבו מלא אש קדש, עיניו אורו ודמו קודח בו, והוא כבן אלים נאזר בגבורה ויזיל כטל אמרותיו; והיה אם יבין האיש לשום מעצור לרוחו הסוער ברגע הנכון, אז ימחאו כל השומעים כף ובאו הדברים אל לבם ולא יעזבוהו, וידע כל הקהל כי מלאך אלהים דבר באזניהם!

הנה כי כן האמינו העמים הקדמונים כי רוח קדש יבוא על המטיף והנביא מדי דברם, אחרי כי לא הבינו פשר הדבר, איך יבאו רעיונות חדשים על הדובר; ואולם אנחנו כיום הזה נדע כי רוח היא באנוש וכח צפון בו להשמיע מעלות רוחו, ואך לא נוכל להתחקות על שרשי הרוח ולדעת אותו באר היטב, אחרי כי בתוכנו הוא יושב והוא אדון לנו.

 

לב. אי זה הדרך נתבונן בדבר?    🔗

לפעמים יתבונן איש בדבר אשר שמנו לפניו, ויתוכח עם נפשו, כאלו עמד למשפט עם איש שני העומד כצר לו ועליו לחלוט דבר.– ברגעים האלה יֵשב לו האיש בפנת החדר במקום אשר לא יפריעוהו ממנוחתו ואשר כל רשם מן החוץ ירגיזהו, ואז יחל לדבר עם לבו פעם בכה ופעם בכה, ובלשון נוכח יאמר אל לבו: מה תחשוב אתה? – פתאם לפתע יהיה האיש ליועץ הבא מן החוץ, ואחרי חקירות מחקירות שונות יענה ויאמר: הן נכבד אני בעיניך ופי הוא המצוה אותך; כן תעשה! – אז ידום האיש רגע להעמיק חקר בדבר, ופנה לו אל הראשון ושאל את פיו: מה דעתך בזה? וענה ואמר לו: לא! רק כזאת וכזאת תעשה וטוב לך! – אז ישוב היועץ והוא עומד על דעתו, כי יועץ קשה ערף הוא, ודברים נכוחים בפיו להוכיח כי עצתו משפט, אך גם השני לא ישים בעפר פיו ושב וקבץ את כל הדברים אשר זרה הראשון לרוח ויוכיח בטוב טעם כי כדבריו כן הוא, והיה בְהִנָצוֹת השנים יחדו, וקם האיש פתאם ואמר בקול משפט: הן שופט מישרים אני! גם כמוך וגם כמוך לא יקום דבר, הנה זאת היא עצתי, והיא תקום והיא תהי! ואז ימחא כף וידע כי מצא את אשר בקש. – אבל לפעמים לא ימצא האיש עצה גם אחרי אשר שלח את השנים מעל פניו, ואז יתהלך לבדד בחדרו אחת הנה ואחת הנה ויעמיק חקר; אז יתיצבו עוד הפעם לנגד עיני רוחו שנים אנשים נצים, האחד בונה והשני סותר, והוא בידיו אוחז את מאזני המשפט לשפוט דבר במישרים ויעמוד נכון ככתוב השלישי להכריע ביניהם, אבל כל אלה ללא יועיל, כי לא ידע האיש לשית עצות בנפשו, ואז ישים פניו לקראת המקרה או לקראת הגורל, ואם חסיד עברי הוא, והלך לו לשחר את פני רבו וקדושו, וכל אשר יגידו לו אלה, אותו ישמור. – אבל הדברים האחרונים האלה יוצאים מגבול מאמרנו וחוצה ולא לנו הם, ולכן נשובה נא הפעם.

הרוח אשר לאיש המתוכח עם נפשו יתפרד לשלשה חלקים: החלק האחד שואל והשני עונה והשלישי יבוא להכריע ביניהם.– אם נקרא את ספרי אחד המליצים העומדים לערוך דין לפני השופטים בארץ, נראה כי יעביר לפנינו את הצד האחד, והיו כל דבריו אמת ומשפט אשר לא יזיז אותם כל רוח בעולם; ומה אפוא נתפלא בהעבירו לפנינו את הצד שכנגדו, והנה כל דבריו מסלאים מפז, ואנחנו רואים ומבינים כי כל דברי הראשון מאפע; או אז יקום לפנינו גם המליץ וסותר את דברי שניהם יחדו ובונה לעינינו בנין חדש, ואנחנו אך אותו נהללנו, כי אך דבריו לבדו אמת וצדק. הנה כי כן אם נקרא את ספר אחד החוזים המהוללים, כחזיונות שעקספיר ודומיו, נמצא כדבר הזה: כל האיש אשר ישא את מדברותיו ימצא חן בעינינו ואנחנו נאמין כי אך דבריו צדק, וכבוא איש ריבו להשמיע גם הוא את דבריו והשתוממנו בנפשנו על כי אמרנו צדק לראשון; הכי נכבד הוא הספר ״טורקאטו טאסו" מעשה ידי החוזה גאָטהע, ושם נראה כדבר הזה בהשמיע איש איש את מעלות רוחו אשר אין בהן נפתל ועקש, וגאָטהע עומד ממעל להם וכל הדברים הטובים האלה לא יטו את לבו, כי מאזני משפט בידו והוא ישמיע את המשפט במישרים.

אכן נפלאים כל הדברים האלה והחוקרים התחקו על שרשיהם וימצאו אך מעט, ואנחנו נכונים גם אנחנו לצאת בעקבותיהם ואת אשר מצאו אותה נשים לפני הקורא.

 

לג. מה זאת ענערגיע?    🔗

למען דעת שרש דבר נמצא ברוח האדם, עת אשר נחקור חקר ונשאל מן הרוח להוציא אלינו דבר אשר לא נמצא בו, אז עלינו לשום לב אל אחת הסגלות אשר לעצבים, והיא הסגלה אשר יקראו אותה החוקרים בשם ״עֶנֶערְגִיע". – נבקש את הסגלה הזאת בתוך הטבע המת לא נמצאנה, ואם נבקשנה בין הצמח נבקשנה לשוא, כי אך לבעלי־החיים נתונה הסגלה הזאת, והאדם אשר לו משפט הבכורה בכל בעלי־החיים, לו נתונה הסגלה שכם אחד על כלם – מה זאת ״ענערגיע?״

הכח המושך אשר לאדמה לא יחליף ולא ימיר את תכונתו לנצח, לא ירפה ולא יתחזק לעולם, ויען כי לא יוכל להתחזק לכן נדע כי אין לו ״ענערגיע"; גם המאגנעט לא יתחזק ולא ישנה את עָצמוֹ להרבות את כחו, וגם הוא איננו בן ענערגיע; גם הכח העלעקטרי והכח החימי אינם בני ענערגיע, וגם הצמח לא יוכל להתחזק, ולכן נדע כי איננו ענערגי, ואולם בעלי־החיים, והאדם בראשם, המה יוכלו להתחזק ולהתאמץ, ולכן נדע כי ענערגיים הם.— בעלי־החיים יעצרו כח ללכת ממקום אל מקום: ואולם אם יתחזקו ויתאמצו, אז יוכלו גם לדלג ולקפץ. ולהתחזקות ולהתאמצות אשר כזאת נקרא ענערגיע. — אכן יאמינו רבים כי כל ענערגיע היא ילידת הרצון, והיה ברצות האיש כי יתחזקו בדי עוריו והתחזקו כרגע, והוא לא כן, ואנחנו הן ראינו כי לב הצפרדע יכה הלוך והכה גם אחרי אשר נכרת מקרב הצפרדע, והיה כאשר יחדל מעט ואנחנו נתגרה בו ונדקור אותו במחט, ושב להתחזק כרגע ולהכות כבראשונה, גם אם כל רצון אין לו; וכן יך הדפק אשר לחולה מחלת הקדחת, והוא באפס רצון, כי לא ילידת הרצון היא הענערגיע, ואך סגלה היא מסגלות העצבים, ואם כי רב אדם יאמין כי אך התנועה העשויה לפתע פתאם או אשר תֵּעשה חיש קל, לה לבדה נקרא ענערגיע, אולם החוקרים יחלטו ויאמרו פה אחד, כי כל תנועה ותנועה דורשת לה ענערגיע, אם רב ואם מעט; יש אשר נהיה מתונים בדבר, ובא בלבנו הרצון, ואז נתחזק ונתאמץ ונכפול את מכסת הכח הנועד לדבר ונרבה את הענערגיע; אם ילך איש בחדר ויתנהל לאטו אחת הנה ואחת הנה, אז דרוש גם להליכותיו אלה כח ורצון (ענערגיע), ואולם אם יחפוץ האיש הזה, אז יתחזק וימהר ללכת; אם ירבה איש מחשבות ויעמיק חקר, אז יתחזק הגוף והלך האיש חיש קל מאד, ואם לפתע פתאם תבוא מחשבה זרה בלבו אשר לא כן, אז יעמוד פתאם מלכת וזו, כחו אשר להליכותיו יתבלע; ויש אשר יתחזק איש ורוח גבורה או רוח נקמה ולבש אותו, והרים את ידו, וזו כחו יעמד לו לגדע בריחי ברזל ולשבור מוטות נחושה, אם כי לא נסה בזה מעודו. – הנה כי כן נראה כי כח צפון בקרב העצבים, והיה בהיות רצון המוח או אז יתגבר האיש ועשה מעשים אשר לא ידע אותם עד כה.

גם לחושינו נתונה הסגלה להתחזק ולהתאמץ, והיה אם תאַמץ העין את כחה אז ניטיב לראות, ואם האזן תאמץ כחה והיתה כאפרכסת, אז נוכל לשמוע קולות מרחוק; הנה כי כן יוכל המוח להתחזק ולהתאמץ ולהוסיף עצמה, ואז נוכל להתבונן בדבר ולהעמיק חקר ולקנות תחבולות. – כל מליץ וכל חוקר מדי העמיקם חקר יאמצו ויחזקו את כח מוחם ולרגלי הדבר הזה יולידו מחשבות כבירות ורעיונות נעלים, והיה משפטם כמשפט איש אשר יאמץ את כח זרועו ואת בדי עורו יחזק, למען אשר יוכל להרים מעל הארץ סבל משא אשר לא נסה בו מעודו.

 

לד. תכונות הענערגיע    🔗

נוסף על המחשבה והדעת היושבות בסתר המוח, תשב לה גם הסגלה החדשה אשר זכוינו זה עתה בשמה, ועל פיה יוכל איש להתחזק ולהתאמץ ולעשות מעשים אשר לא עשה, וגם את כח המחשבה נוכל לאמץ על פיה והוליד מחשבות כבירות; – הנה לזאת אמרו החוקרים לבאר לפנינו דברים רבים אשר נפלאים היו עד כה, וגם למעשי המוח ועלילותיו נוכל ונבין מעט.

היין ישמח לבב אנוש ויתן לו כח חדש ורוח חדשה, ואולם החוקרים אשר התחקו יום יום על שרשי כל היסודות הנמצאים בכל מזון ובכל משקה, המה הוכיחו כי לא נמצאו ביין יסודות מבריאים יותר מאשר נמצאו במים המהולים בצוקער, ולכן אמרו כי אך האלקהל לבד הנמצא ביין, הוא ישמח לבב אנוש והוא יחדש את רוחו; האלקהל יבוא מן היין אל הדם ועם הדם יבוא אל המוח ולא יתן אל המוח כח וגבורה, כי אם יתגרה בו, כאשר יתגרה נטף אלקהל גם בלב צפרדע נכרת, למען אשר יתחזק המוח ויתאמץ ויתן ידים לכח הגוף, ואם חסר־מלים אתה הקורא, אז תוכל לאמר כי היין נותן ״ענערגיע"; היין לא יתן לחוקר רעיונות ולעובד כח ידים ולאיש מלחמה עז וגבורה, כי אך יחזק ויאמץ את המחשבה אשר עלתה בלב החוקר ואת כח ידי האיש העובד ואת רוח הגבורה אשר לאיש המלחמה; ולא אך ליין לבדו נתונות הסגלות האלה כי גם לכל מזון ולכל מאכל הבאים אל פי האדם, ואם כי לא כנים האנשים האומרים כי לפי המזון הבא אל קרבנו כן תהיינה מחשבותינו ואם נחליף את המזון במזון אחר תתחלפנה גם המחשבות בנו, כי לא כן הוא, ובשר הבהמה הבא אל תוך פינו לא יוליד בנו מחשבות אשר לא היו למוחנו בראשונה כי אם יאמץ ויחזק את המוח ויחדש את כחו, ורוח תלבש את כל איש ואיש לעשות את כל מעשה ומעשה, ואחרי אכל ואחרי שתה או בבוא החפץ אל לב איש, אז גם תחבולות יקנה ורעיונות נעלים יתעוררו בו, והיה משפט הדבר הזה כמשפט האיש אשר יתחזק וירים מעל הארץ סבל משא אשר לא נסה בו מעודו, כי בהתחזק האיש אז יוכל להעלות ממוחו רעיונות אשר לא ידע אותם עד כה.

הנה כי כן יאמרו החוקרים כי כמשפט האיש אשר יתחזק ויוציא מאוצרו כח משנה לעבוד עבודה ואז יבוא רפיון משנה אחרי ההתחזקות, כן משפט החושב מחשבות אשר יתעמר במוחו ויוציא ממנו שלל משנה והיה אחרי כן ובא עליו רפיון ואז ישבות וינפש זמן כביר עד אשר יאסוף מחדש את חילו ויכין את אשר יביא; אכן הנסיון יורה אותנו כי כאשר יתחזק איש פעם ושתים לעבוד עבודה אשר לא נסה בה את כחו וכאשר יתאמץ שלישית ורביעית, כן ימעט הרפיון ולא יוסיף עוד לבוא, ולכן אנחנו רואים כי האומנים הטובים ירגילו את הנערים לדלג ולקפץ ולשחות במים וללמד ידיהם לקרב ולחזק את בדי עורם ואת כח עורקיהם פעם בכה ופעם בכה, כי ככה יתרגלו לעבודה וכל רפיון לא יבור ולא יקרב אליהם, וגם המתרגלים האלה לא בכחם יגברו מן האנשים אשר לא יתרגלו כי אם ברוחם, והיה תחת אשר האיש שלא התרגל לעבודה והוא יתעמר בכחו פי שנים ובא עליו רפיון, והאיש המתרגל לא יתעמר בכחו כי נכון הוא תמיד לחפצו וכל רפיון לא יבואהו; – וגם משפט העבודות אשר לרוח כמשפט עבודות הגוף הוא! האיש אשר יתעמר במוחו ויתחקה על שרשי אחד הדברים זמן כביר, הוא ירפה וידל ולפעמים גם חסר יבואנו או תמהון או שגעון, ואולם האיש אשר ירגיל את רוחו לחשוב מחשבות וילך מן הקל אל הכבד ומעט מעט יתרגל בעבודה להתפלפל ולהעמיק חקר, הוא על נקלה ימצא חזון מרוחו, ורוחו יהיה כמעין המתגבר ויוליד רעיונות חדשים לבקרים והם על נקלה יבואו לו, ולא ייעף ולא יינע.

ובכן אפוא נוציא משפט כי אך בזאת נבדלים החוקרים הגדולים מן הקטנים, אם התרגלו הרבה בעבודת הרוח ואם לא, אם רב ההרגל ואם מעט, ועל פי הדברים האלה נבדיל בין משכיל ובן־דעת, בין חכס ובן־תבונות, בין שופט וחוקר ובין בעל־כשרון ואיש־רוח.