אני יוצא הפעם מהארץ לא בלי עצב. צר לי להעדר מחג העצמאות השלישי במולדת. לחג הזה יש השנה משמעות היסטורית מיוחדת. בחג העצמאות הראשון חגגנו נצחונות צבא-הגנה לישראל. בשני – ביצור המשטר הדימוקרטי במדינה, כניסתנו לחברת האומות בנות-החורין, כינון ירושלים מחדש לבירת ישראל.
השנה נחוג אחד המאורעות הגדולים ביותר בתולדותינו – קליטת ששים רבוא העולים הראשונים והכפלת הישוב היהודי במשך שלוש שנות קיום מדינתנו.
נוסף לגלויות פולין, רומניה, צפון-אפריקה, מצרים ותורכיה, גאלו השנה שתי הגלויות העתיקות ביותר – גלות תימן וגלות בבל. נתבדו כל הנבואות השחורות והחששות הקשים ביחס לעליה רבתי כזאת. שרינו עם הגורל ויכולנו. וצר לי מאוד מאוד שלא אהיה כאן בשמוח העם שמחתו הגדולה. אפס החובה קודמת לחג – ועלי לצאת.
אין זו נסיעתי הראשונה לאמריקה. בפעם הראשונה הלכתי לאמריקה לפני שלושים ושש שנה, כשגורשתי יחד עם חברי י. בן-צבי מהארץ ע“י ג’מאל פחה בעוון הציונות. היינו חבושים בסאראיה בירושלים עד הגירוש, ובאביב תרע”ה נתכנס הוועד המרכזי של המפלגה בחדר-הסוהר שלנו, ושם החלטנו, שאם נגיע לאמריקה – לארגן צבא יהודי תחת דגל אמריקני שיבוא להלחם על שחרור הארץ. החלטה זו נתקיימה למחצה.
הגענו לאמריקה, ולאחר שארצות הברית הצטרפו בשנת 1917 למלחמה, ארגנו לגיון יהודי של מתנדבים, אבל לא תחת דגל אמריקני כי אמריקה לא הכריזה מלחמה על תורכיה, אלא תחת דגל בריטי, כאשר יעץ לנו הנשיא וילסון, ושנינו חזרנו לארץ בגדודים היהודיים – הצבא היהודי הראשון בימינו.
מאז הלכתי לאמריקה כמה וכמה פעמים, - תחילה בשליחות הסתדרות העובדים, אחר-כך בשליחות ההנהלה הציונית, כיו"ר הנהלת הסוכנות היהודית.
שלושה ביקורים בתקופה האחרונה יש להם מגע ישר עם חג העצמאות. לפני עשר שנים, במלחמת העולם השניה, הלכתי לאמריקה לגייס את התנועה הציונית והיהדות לתביעת מדינה יהודית. בהתחלה נתקלתי באי-הבנה מצד כמה מנהיגים ציונים, אולם לבסוף קיבלו כל הציונים תכנית זו, ובעזרת ידידי המנוח סטיפן ווייז ז"ל כינסתי ועידה כל-ציונית במלון “בילטמור” בניו-יורק, ובה נתקבלה פה אחד תכנית המדינה. באתי בדברים גם עם לא-ציונים, והמנוח מוריס ורטהיים, נשיא הוועד היהודי האמריקני, והשופט סם רוזנמן, יועצו של הנשיא וילסון, תמכו אף הם בהקמת מדינה יהודית.
הביקור השני שיש לו קשר אמיץ עם חג העצמאות היה לפני שש שנים – ביולי 1945, בגמר המלחמה באירופה, כינסתי מספר ידידים מכל קצות אמריקה וקנדה ואמרתי להם שיתכן שבזמן הקרוב נעמוד בפני מלחמת הערבים בישוב – ועלינו להתכונן בהקמת תעשיה צבאית משלנו. כל המוזמנים נענו לדבר בנאמנות רבה. הוזמן מהארץ המהנדס סלווין והוא ריכז את הפעולה, שמילאה תפקיד חיוני במלחמת השחרור. לא הגיע עדיין הזמן לפרסם פרטי הפעולה הזאת – אך זאת אוכל להגיד: למהנדס סלווין ולמספר ידידים בארצות-הברית וקנדה, ששמותיהם עוד לא נודעו, יש זכות היסטורית גדולה בנצחונות צה"ל.
ביקורי האחרון באמריקה היה לפני ארבע שנים, במאי 1947, כשהופעתי בפני עצרת האו"מ המיוחדת שכונסה על-ידי הממשלה הבריטית לטפל בשאלת ארץ-ישראל.
על תכלית נסיעתי לאמריקה הפעם – מוטב שאספר לאחר שובי ארצה.
ובצאתי, אני שולח ברכת-פרידה לכל העם אשר בציון, ובמיוחד לחיילי צבא-הגנה לישראל, ליחידות נח"ל וחיל-המלואים ולשש מאות אלף העולים שזכו להגיע למדינת ישראל המחודשת.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.