ב' בניסן תשי"ג – 18 במרס 1953

חברים, חברי.

יש זכות מיוחדת לוועידה זאת של עובדי המדינה, לא רק באשר היא הראשונה מאז הוקמה מדינתנו לפני חמש שנים, אלא באשר, נדמה לי, זוהי הוועידה הראשונה מסוג זה בתולדות ישראל. המדינה שהוקמה לפני חמש שנים איננה מדינת ישראל הראשונה, ובמדינות שהיו לנו לפנים היו כמובן גם עובדי מדינה. המייסד הראשון של מנגנון ממלכתי בישראל היה מנהיגה, מורה ומחוקקה הראשון של אומתנו, משה רבנו. והוא עשה זאת על פי הדרכת מומחה בינלאומי, יתרו המדיני. התכונות שהוא קבע זאת בשביל עובדי המדינה, תוקפן לא פג עד היום הזה. יתרו יעץ למשה לקחת “אנשי חיל, יראי אלוהים, אנשי אמת, שונאי בצע”. אני מקווה כי כולכם תסכימו שלפחות 75% מהתארים האלה מחייבים כל עובד מדינה בימינו.

הסדר יותר מושלם של המנגנון הממלכתי בא כנראה בימי שלמה המלך. הוא לא הסתפק בשופטים והשוטרים ואנשי החיל שהיו גם לפניו, אלא קבע מערך שלם של פקידי המדינה: סופרים, מזכירים, נציבים, ראשי מַטות ועוד.

אבל עד כמה שידוע לי לא היה קיים אז ארגון עובדי המדינה, ואני מסופק אם נתקיימה ועידה של עובדי המדינה, אם בימי משה רבנו ואם בימי שלמה המלך. זוהי כנראה הוועידה הראשונה של עובדי מדינת ישראל בתולדותינו. אני שמח שאני יכול להשתתף בוועידה הראשונה הזאת כאחד מעובדי המדינה. אני יודע שבלב רבים מכם קיימת דאגה לרגל פעולת “ועדת לבון”. הדאגה מופרזת. זכויות עובדי המדינה הן מוגנות. אולם יש מספר מצומצם של עובדי מדינה הנקראים בשם הבלתי-סימפאטי מאוד: – “שרים”, וזכויותיהם כעובדי מדינה מוגנות הרבה פחות מאשר זכויותיכם. עובדי מדינה אלה, הנקראים שרים, אפשר לפטר כל רגע – גם כשאין כל צורך לצמצם המנגנון. אין שום איגוד מקצועי, ואפילו לא הסתדרות עובדים, שיבואו לעזרתם. אני שמח שבטרם נעשה לי הדבר הזה, ניתנה לי הזכות להשתתף בוועידתכם הראשונה.

אבל חשיבותה של הוועידה הזאת אינה בחידושה בלבד אלא בעיקר באחריותה. אין הרבה ציבורים בארץ אשר רובצת עליהם אחריות כה כבדה, ואשר גורל המדינה כה תלוי בהם, כציבור היושב כאן והמיוצג כאן. איני רוצה שדברי יתפרשו כאילו המדינה עומדת על המנגנון שלה, בין שהמנגנון הזה הם חברי הממשלה, בין שהם חברי הכנסת ובין שהם פקידי המשרדים השונים. מדינתנו תלויה בשלושה קיבוצים: ביוצרי המשק, ביוצרי התרבות, ביוצרי הכוח: יוצרי המשק בכפר ובעיר, בחקלאות, בחרושת, בתחבורה לכל ענפיה, בבנין; יוצרי התרבות, מורי בתי-הספר לכל דרגותיהם, סופרים, אנשי מדע ומחקר, אמנים; יוצרי הכוח היהודי, שומרי בטחון המדינה, חייליה, ביבשה, בים ובאוויר. אלה מַתנים קיומה, ערכה, דמותה ועתידה של מדינת ישראל. אם אלה לא יעשו את מלאכתם באמונה ובכושר המעשה, לשוא יעמלו שרים, חברי כנסת ועובדי מדינה. אולם בכל הגופים המקצועיים בארץ אין אולי אף גוף אחד שרובצת עליו אחריות כל כך כבדה כמו על גוף מקצועי של עובדי-המדינה.

אני יודע שאתם תטפלו הרבה בתביעותיכם, בהבטחת זכויותיכם, מעמדכם, עתידכם, שכרכם. זוהי זכותכם וזוהי גם חובתכם. כעובדים אתם צריכים לעמוד על זכויותיכם ועל מעמדכם, על יציבותכם, על בטחונכם לעתיד, על אפשרות השתלמותכם, אבל לא תשיגו מעמד ולא זכויות ולא בטחון, ולא תמלאו שליחותכם, אם לא תעמדו במלוא הכרתכם על האחריות והחובה המכרעת המוטלת עליכם, אולי יותר מאשר על כל שאר סוגי העובדים במדינה.

השלטון במדינה מרוכז בידי נבחרי העם, בידי חברי הכנסת, הם מחוקקים, הם מתווים קווי מדיניותנו. הם ממַנים ממשלה, הם מפקחים עליה ועל כל עובדיה. אולם לא החוקים, גם לא הפיקוח ואף לא החלטות הממשלה והוראותיה הם הקובעים. קובע הביצוע היומיומי, והביצוע הוא בידיכם, אתם זרוע הביצוע של המדינה, ועליכם רובצת אחריות משנה, גם כלפי הכלל, כלפי האומה, כלפי המדינה, חוקותיה והוראותיה, שתהיו נאמנים לה ותשרתו אותה באמונה וביעילות, וגם כלפי האזרחים והתושבים במדינה. זה תפקיד קשה, ויותר מזה קשה לעמוד במבחן ההליכות עם האזרח והתושב הפונה אליכם יום יום, מאשר במילוי צווי המדינה וחוקיה. יש לכם ענין לעם אשר במשך מאות שנים היה נטול עצמאות ואחריות ממלכתית. יש לכם ענין לעם אשר עדיין איננו עם, הוא רק עם בכוח ולא בפועל, עם בתהליך התהווּתו, שעדיין אין לו שפה משותפת, לא שפת-הדיבור ולא שפת הנפש; עם שהוא רק מתחיל להתכנס מכל קצות הארץ; עם אשר בגלותו הארוכה והמרה התרגל, ואולי בצדק, להתיחס לכל שלטון בחשד ובאיבה, ובאי-כבוד לחוקים, כי החוקים על פי רוב היו עוינים ומכוּונים נגדו. הוא נאלץ לעקוף החוק ולהערים עליו, לראות בשליחי המדינה אויבים. הרגלים אלה שנולדו ונתבצרו במשך מאות בשנים, אינם נמחים על-ידי הכרזה של הקמת המדינה. הם אינם נמחים גם בכוח טיסה מתימן או מעיראק לישראל, בכוח מעבר פיסי מגלות למולדת. מעבר זה מהרגלי תלות ושעבוד, מהרגלים נרכשים בסביבה עוינת, בתוך זרים, להרגלי אחריות ממלכתית הכרוכה בעצמאות, – מעבר זה אינו נעשה ביום אחד. והרבה כוחות חינוכיים נצטרך להשקיע בעם הזה למען חנכו להיות עם דואג לגורלו, אוהב את החוקים שמחוקקים בשמו, לפי רצונו ולמענו, לשאת באמונה בעול הכלל, למענו, למען העם ולמען העתיד. המורים, הסופרים, העתונאים, קציני הצבא והמשטרה שלנו – כולם קרואים ונתבעים לעשות מלאכתם קשה זאת.

ואיני יודע עוד ציבור אחד, שבידו ניתן המפתח להמוני אזרחים, שבידו להקנות להם אמון, כבוד ואהבה למדינתם, לחנכם לאחריות לאומית, כאשר ניתן הדבר הזה בידיכם. לא חברי הכנסת ולא שרי הממשלה אלא אתם נפגשים יום יום עם המוני התושבים. ואין זה מספיק שתמלאו חובתכם לפי החוק, בזמן הקצוב, באמונה. בהתנהגותכם כלפי התושבים – תיבחנו. עליכם לטפל באנשים אשר עוד לא נתערו בארץ, עוד לא נשתרשו בעצמאותנו, בתרבותנו, באנשים שאינם יודעים עדיין לתבוע מעצמם, ולעומת זאת הם יודעים לתבוע הרבה מהזולת, וביחוד מהמדינה הנראית להם כאילו היא כל-יכולה, והם לא מסתפקים במאה אחוז המגיע להם – אלא תובעים יותר. ועליכם לעשות מלאכה זאת לא רק במידת הדין אלא במידת החסד. לא תמלאו שליחותכם אם לא תפעלו כלפי האנשים האלה מתוך אהבה, מתוך הבנה עמוקה לדאגות, לקשיים, לצרות, לפגעים וגם להרגלים הרעים שיש לאנשים הפונים אליכם. אין זו אשמתם האישית; זוהי הירושה הארורה של הגלות. מעובד מדינה בישראל בתקופה זו, נדרש הרבה יותר מאשר מעובד מדינה בכל מדינה מתוקנת, שיש בה עם מעורה ומושרש, בעל מסורת, בעל חינוך ממלכתי.

רוב האזרחים בארץ ישפטו את המדינה לא לפי הנאומים שנואמים חברי הכנסת, לא לפי החוקים שתציע הממשלה לכנסת ולא לפי ההוראות שתיתן, אלא לפי הליכותיכם אתם, לפי התנהגותכם. אולי זאת תביעה יתירה, שלא קל לעמוד בה, אבל זוהי האחריות הגדולה של דורנו, שיש אתה גם זכות גדולה ויחידה במינה. על דורנו הועמס העול הכבד לתקן מעּות של דורות ולהקים מסד לדורות הבאים. מה שהולך ונעשה בשנים המעטות מאז הוקמה המדינה, אינו נעשה לימינו אלה בלבד. חמש שנים אלה מקפלות בתוכן גם את כל עברנו. כי לא רק בכוח גבורת בנינו במלחמת הקוממיות, ואף לא בזכות היצירה החלוצית של שלושה דורות חלוצים ממייסדי פתח-תקוה עד ימינו אלה, אלא בזכות הגבורה של האומה היהודית במשך כל אלפי השנים הוקמה המדינה. ובחמש שנים אלה מקופל עברנו. בשנים אלה מקופל גם עתידנו. מה שאנו עושים בשנים אלה – אנו עושים לדורות.

אין עוד מדינה בעולם, קטנה וגדולה, אשר עיני האנושות כל כך צופיות אליה, – רבים בשנאה ובהתנגדות, רבים בדאגה ובחרדה, רבים בידידות ובאהבה, – כאשר צופים אל המדינה הקטנה והמופלאה הזאת. מהדמות שאנחנו נעצב למדינה כלפי עצמנו, כלפי העם היהודי, כלפי העולם כולו יהיה תלוי כל עתידנו. רבים משתתפים בעיצוב דמות זו, ובין הגורמים המכריעים נמצאים עובדי המדינה. לפיכם ישפוט העם את מדינתו, כי רק אתכם הוא בא במגע-ומשא.

מדינה זו אינה יכולה לתת לכם כל מה שמגיע לכם, לא במשכורת, ולא בתנאים אחרים. המדינה מוכרחה לתבוע מכם יותר מאשר תובעת מדינה אחרת. וגם האזרח תובע יותר מאשר הוא תובע מכל עם אחר, מהטעמים שמניתי קודם.

אני מקווה שבקרוב נביא לכנסת, ואני מקווה שהכנסת תקבל, חוק שירות המדינה, אשר דיבר עליו נציג הסתדרות העובדים. חוק זה מגדיר ומבטיח הזכויות של עובד המדינה, מעמדו, בטחונו כלכלי, זכות ארגונו, זכות ארגונו העצמי וזכות שיתוף ארגונו עם ארגון כולל של כל העובדים בארץ; הוא קובע החובות והמשמעת של עובדי המדינה. הוא קובע סייגים לעובדי המדינה, המבדילים בינם לבין עובדים במקום אחר. הוא ישלול החופש מסוגים ידועים של עובדי המדינה בשטח הפעילות הפוליטית. כי בעובד מדינה צריך כל אזרח, כל תושב, לראות שליח הכלל, שליח האומה, שליח המדינה. לא תהיה הגבלה – כמן שאין איסור כזה אפילו בצבא – לחירותו הפוליטית של עובד המדינה. אתם חופשים לחשוב מחשבתכם ולהצטרף לכל ארגון, לכל מפלגה. אבל לסוגים מסוימים של עובדי מדינה תוגבל פעילותכם הפוליטית, כאשר היא מוגבלת לאנשי הצבא.

ואני מאחל לכם שבוועידתכם זו, תצליחו לחזק ולייצב ארגונכם ולבצר הזכויות המגיעות לכם באשר אתם עובדים ובאשר אתם עובדי המדינה, ואני מקווה שוועידה זו גם תשמש מנוף לקיים ולהבטיח החובות המוטלות על עובדי המדינה, להעמיד האחריות השומה עליכם גם כלפי הכלל, וגם כלפי הפרט, זאת אומרת כלפי המדינה והאזרח. רק בעשותכם שנַים אלה, תמלא המדינה יעודה ותרים בבת אחת גם קרנו של עובד המדינה וגם קרנה של מדינת ישראל.