רקע
דוד בן־גוריון
האומות המאוחדות ובטחוננו

שדה־בוקר, ט“ז באדר ב' תשי”ד – 21 במארס 1954

כל מי שאינו נושא באחריות־הביצוע חייב לשקול שבע פעמים בטרם הוא בא להשיא עצות לממשלה מה לעשות ומה לא לעשות בענין כבד אחריות ורב־סכנות. איש שאין לו כל הידיעות המצויות בידי הממשלה בלבד, חייב לשקול שבעים ושבע פעמים. על הממשלה רובצת אחריות כבדה גם על שלומה ובטחונה הפנימי של המדינה וגם על יחסיה עם כוחות־חוץ, ורק בידה נמצא כל החומר הדן בשתי סוגיות חמורות אלה, והיא מסוגלת וחייבת, יותר מכל איש אחר, לשקול תוצאותיה ומסקנותיה האפשריות של פעולה או הימנעות מפעולה. כי לכל פעולה, וכן להימנעות מפעולה, יתכנו תוצאות מרחיקות־לכת.

אבל אין זאת אומרת שלאזרח הפשוט אין לגמרי מה לומר. יש בעיות, שלמען בירורן אין כל צורך בידיעות סודיות, ודי בהאזנה לראדיו ובקריאת הטלגרמות. אחת הבעיות מסוג זה היא: אם אפשר לסמוך על ארגון או"ם שיבטיח חיי אזרחי ישראל מהתקפות רצחניות, סיטוניות או בודדות, של המדינות הערביות השכנות, המכריזות השכם והערב, כי מדיניותן הנחרצת לגבי ישראל היא עקירתה מהעולם.

אין עם כעם היהודי ואין מדינה כמדינת ישראל המעונינים במשטר עולמי בנוי על החוק, משפט, צדק ושלום, ומצויד בסמכות רחבה ובמכשירים יעילים להטיל מרותו העליונה על כל מדינה, למען הבטיח שלטון החוק והצדק ביחסי עמים. ומשלושה טעמים מעונינים העם היהודי ומדינת ישראל במשטר בינלאומי כזה: א) מורשת הנבואה העברית היא, ובמשך שלושת אלפים שנה חונך העם היהודי להאמין בחזון “אחרית־הימים”, וממנו שאב כחות נפשיים לעמוד בכל התלאות האיומות שמצאו אותו בדרכו הארוכה. ב) האנארכיה הבינלאומית בזמננו, המשטרים הטוטאליטאריים ומכשירי ההרס שנתן בידי המעצמות היריבות המדע החדיש – עלולים להמיט שואה על כל המין האנושי, שאין משלה בהיסטוריה האנושית, והעם המפוזר בגויים יהיה קרבנה הראשון. ג) קיומו של העם היהודי ובטחונה של מדינת ישראל, יותר מקיומו של עם אחר ויתר מבטחונה של כל מדינה אחרת, תלויים בשלטון החוק והצדק ביחסי עמים. מדינת ישראל, המגלמת רצונו ומאווייו ההיסטוריים של העם היהודי, חייבת משום כך לעשות כל מאמץ אפשרי להגביר סמכותו המוסרית והמשפטית של או"ם ולהאדיר יכולתו המבצעת, למען יוכל להשליט חוק וסדר ביחסי עמים, ולקבוע חוק בינלאומי שיעמוד להלכה ולמעשה מעל החוקים הפנימיים של המדינות.

האנארכיה הבינלאומית, שבה רשאית כל אומה ריבונית לפעול כעולה על רוחה, מסכנת שלומם וקיומם לא רק של עמים קטנים וחלשים, אלא גם של מדינות אדירות ותקיפות. רק מסגרת־שלטון־וחוק עליונה של כל המין האנושי המגבילה ומַתנה הסמכות הריבונית של המדינות הבודדות, כקטנות כגדולות, יש בה כדי להציל את האנושות מהרס וחורבן.

ודווקא מפני חשיבותו החיונית והגורלית של שלטון בינלאומי כזה, אסור לנו לפרנס את עצמנו באשליה מסוכנת ומטעה כאילו משטר כזה כבר קיים ועומד, ושמו או“ם. או”ם, כפי שהוא עכשיו, אין לו לא הסמכות, לא היכולת, לא המכשירים ולא האמצעים להטיל רצונו על מדינות ריבוניות, ואין הוא נשען על מערכת חוקים בינלאומיים שכוחם גדול מכוח החוקים של המדינות. לא כל המדינות הן חברות באו“ם, ואין אף מדינה אחת חברה באו”ם שהעניקה לאו“ם חלק מריבונותה וכפפה רצונה לרצון האו”ם, אפילו לא באותה מידה שמדינה בברית האטלנטית, וּוַדאי לא מדינה בגוש הסובייטי, כפפה סמכותה האינדיבידואלית לסמכות הכללית של הברית או הגוש. מועצת הבטחון, שהיא כאילו הסמכות המבצעת של או"ם, אינה אלא סדן לניגודים העמוקים של בני הגושים הגדולים בעולם, הגוש הסובייטי והגוש המערבי השואפים להגמוניה עולמית. ולכל אחת מחמש המעצמות הגדולות יש זכות ויטו, והשימוש בויטו אינו מותנה בשום חוק ובאינטרס בינלאומי, אלא בשרירות האינטרסים והשאיפות המיוחדים של בעלי זכות הויטו.

אך גם זו תהא טעות מכשילה אם מי שהוא יאמר שאין ממש וערך לאו“ם. או”ם היא הבימה העליונה של דעת־הקהל האנושית בימינו. ואם כי בחלק גדול של העולם דעת־הקהל החופשית נגזרה ואיננה, ויש רק דעת השליטים הטוטאליטאריים, הרי בחלק גדול ומכריע של המין האנושי יש מידה רבה של דעת־קהל חפשית ורבת־השפעה, ואין לזלזל בערכה העצום של דעת־קהל זו. בעצם קיומו של או"ם מתגלה הרצון העמוק של העמים לשלום ולחוק בינלאומי, אבל רצון זה נתקל ברצונות המתרוצצים של המדינות הריבוניות, שאינן מכירות, לפי החוק הבינלאומי הקיים, כל סמכות עליונה, ורצון זה למשטר בינלאומי נעשה לאַל על־ידי הניגודים העמוקים בין המשטרים הטוטאליטאריים ובין השאיפה העמוקה לחירות האדם של האומות החפשיות.

ההחלטה על הקמת מדינה יהודית בארץ־ישראל בנובמבר 1947 היתה אולי ההחלטה היחידה של עצרת או“ם, שבה נשתתפו גם הגוש הסובייטי וגם ארצות המערב (פרט לאנגליה), ובראשן ארצות־הברית של אמריקה הצפונית. אבל כשמדינות ערב הכריזו בפומבי שתעשינה לאַל ההחלטה בכוח החרב – לא עמד לאו”ם שיתוף־הפעולה בין ארצות־הברית ובין ברית־המועצות וכוחן של 33 המדינות שהצביעו בעד ההחלטה, ואף מדינה אחת לא נקפה אצבע למנוע פלישת מדינות ערב לארץ־ישראל על מנת לעקור מן השורש המדינה היהודית, שיותר משני שלישים של או"ם החליטו על הקמתה. אלמלא עמד למדינה הצעירה כוחו של צבא־הגנה לישראל – היתה נמחית מעל מפת הארץ בימים הראשונים לקיומה.

בגמר הקרבות נחתמו בעזרת או“ם חוזי שביתת־נשק בין ישראל ובין שכנותיה. אחד מתנאי שביתת־הנשק היה – שכל תחנות השאיבה המבטיחות מים לירושלים צריכות להישאר ואין לנגוע בהן. וכשממשלת ירדן הפרה התחייבות זו עוד בטרם יבשה הדיו של חוזה שביתת־הנשק, ופוצצה תחנת השאיבה בלאטרון – לא נקפו או”ם ומועצת הבטחון אצבע נגד הממשלה המרדנית ולא נקטו נגדה שום אמצעי, אפילו לא ראו צורך לגנות אותה או לנזוף בה.

ושוב: אחד מתנאי חוזי שביתת־הנשק עם מצרים היה שישראל רשאית לשלוח אספקה לצבאה ולישוביה בדרום ובנגב, בשטחים שהיו עדיין תפוסים ברובם על־ידי צבא מצרי. המצרים סרבו במשך חדשים לקיים סעיף זה בחוזה שביתת הנשק, ונציגי או"ם ומועצת הבטחון לא גילו כל יכולת או כל רצון להכריח את מצרים לקיים התחייבותה בחוזי שביתת־הנשק, עד שצבא־הגנה לישראל, בפקודת ממשלת ישראל, נטל הדבר בידיו, פרץ הדרך בכוח וגרש את הצבא המצרי מהדרום ומהנגב.

ומה עשו או“ם ומועצת־הבטחון להכריח את ממשלת עבר־הירדן לקיים סעיפי שביתת־הנשק בדבר גישה חפשית להר־הצופים ולמקומות הקדושים? ומה עשו או”ם ומועצת־הבטחון למנוע הרציחות הממושכות של “מסתננים” ערבים אל גבולות הארץ?

ספק אם הוגן הדבר להאשים ארגון האומות המאוחדות בכל אלה אין לו לארגון סמכות, יכולת, מכשירים ואמצעים. הריבונות של כל מדינה חברה באו“ם אינה כפופה במשהו לסמכות של או”ם, וכל מדינה חפשית למעשה לפעול לפי רצונה, לפי האינטרסים שלה, או לפי מה שנדמה לה כאינטרסים שלה. אם ברית־המועצות סבורה שטובתה במלחמה הקרה דורשת לעמוד לצד הליגה הערבית, היא מצביעה במועצת הבטחון יחד עם ממשלת לבנון, כי אין ישראל רשאית להתקין השקאה בארצה במימי הירדן הזורם בתחומיה, אלא אם סוריה תסכים לכך, אם כי לסוריה לא היתה מעולם כל זכות על מי הירדן בגבולות ישראל, ואם כי ברית־המועצות יודעת היטב שהצבעה זו פירושה מניעת התפתחותה החפשית שי ישראל בכוחותיה ובאמצעיה הפנימיים ועידוד השיטנה ושאיפות ההרס של הליגה הערבית.

ואם אנגליה רוצה לקיים או לחזק השפעתה במדינה ההאשימית שבעבר־הירדן, היא מתעלמת מכל מעשי הרצח והשוד המבוצעים במשך שנים בגבולות ישראל על אחריותו של הלגיון הערבי, המוחזק בכסף בריטי וכפוף למפקדים בריטיים. רק תמימים יכולים להניח שהזוועה שברצח מעלה העקרבים תפעיל ותעורר אחריותה של בריטניה, יותר ממאות הקרבנות שנפלו בשנים הקודמות, אחד אחד, ביד מרצחי עבר־הירדן.

מועצת הבטחון דנה – זה שבועות על שבועות על הפרת החלטתה המפורשת של או"ם בדבר מעבר חפשי בתעלת סואֶץ על־ידי מצרים. ומה עומד לדיון? לא אמצעים להבטיח בפועל מעבר חפשי, אלא אישור ההחלטה שכבר נתקבלה במועצת־הבטחון לפני יותר משנתיים. נניח שהפעם לא תטיל ברית־המועצות ויטו על החלטה זו, אם כי איש אינו יכול לערוב שלא תשתמש גם הפעם בזכות הויטו, כמו שהשתמשה בדיון על ערוץ הירדן. ונניח שההחלטה תאושר. במה יהא גדול תקפו של אישור החלטה ישנה – מתוקף ההחלטה המקורית, אשר הופרה באופן שיטתי על־ידי ממשלת מצרים, בלי שמועצת־הבטחון תאחז באמצעים לבצע החלטתה?

אין טעם ואין תועלת בהבעת התמרמרותנו המוסרית נגד איפה ואיפה במועצת־הבטחון ובעצרת או“ם. כל עוד לא הושלט בעולם חוק עליון של משטר כל־אנושי, המחייב מראש כל מדינה בלי משוא־פנים, כשם שהחוק הפדראלי בארצות הברית מחייב כל 48 המדינות של הברית, וכשם שהחוק של ברית־המועצות מחייב כל הריפובליקות “העצמאיות” של הברית; כל עוד כל מדינה היא ריבונית וחופשית לעשות כרצונה, הרי ברוב המקרים, אפשר להניח בוודאות גמורה, שכל מדינה באו”ם תתנהג לפי האינטרס שלה.

אין ספק שלרוב הגדול של חברות או"ם אין ענין ברציחת אזרחי ישראל, ורוב העמים החופשים מתיחסים בשלילה לתעלולי המדינות הערביות בחרם הכלכלי ובהפרות חוזי שביתת־הנשק והחלטות מועצת־הבטחון. אבל רק תינוקות פוליטיים ידמו בלבם, כי המדינות המכריעות יקלקלו יחסיהם עם ארצות הליגה הערבית – למען שמירת חייהם של אזרחי ישראל. תפקיד זה מוטל על מדינת ישראל עצמה, ורק עליה.

גם מעצמה גדולה אינה מסוגלת להגן בכל מקרה על חיי אזרחיה. אבל עלינו להיגמל מהאשליה האווילית המחוסרת כל שחר ונטולת כל יסוד – כאילו ישנו מחוץ למדינת ישראל כוח ורצון בעולם שישמור על חיי אזרחינו. כושר־התגוננותנו הוא בטחוננו היחיד.


מהו פרויקט בן־יהודה?

פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.

אוהבים את פרויקט בן־יהודה?

אנחנו זקוקים לכם. אנו מתחייבים שאתר הפרויקט לעולם יישאר חופשי בשימוש ונקי מפרסומות.

עם זאת, יש לנו הוצאות פיתוח, ניהול ואירוח בשרתים, ולכן זקוקים לתמיכתך, אם מתאפשר לך.

אנו שמחים שאתם משתמשים באתר פרויקט בן־יהודה

עד כה העלינו למאגר 47810 יצירות מאת 2658 יוצרים, בעברית ובתרגום מ־30 שפות. העלינו גם 20265 ערכים מילוניים. רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי.

בזכות תרומות מהציבור הוספנו לאחרונה אפשרות ליצירת מקראות הניתנות לשיתוף עם חברים או תלמידים, ממשק API לגישה ממוכנת לאתר, ואנו עובדים על פיתוחים רבים נוספים, כגון הוספת כתבי עת עבריים, לרבות עכשוויים.

נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!

רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי. נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!