אני נוטל רשות הדיבור לא לשם צידוק הסכם לונדון1 או לימוד זכות עליו: אני בא לדרוש אישור מלא וברור להסכם!
גם אני סבור כבעלי־פלוגתה שלי, כי הצד המרַגש את ציבורנו ברובו אינו פרט זה או אחר שבהסכם, אלא גוּפא דעוּבדא, עצם המעשה של כריתת ההסכם. השוללים שוללים דבר זה ואותו – מחייבים המחייבים.
תמים־דעים אני עם השוללים עוד בהנחה אחת: כי החובה היותר נעלה בתוכנו, גם היום גם אתמול, היא: אחדות מחננו. אולם החרדה לשלמות המחנה פירושה לא רק קבלת מרוּת של הצבעה, כי אם גם הקשבה בויכוח ורמת־בירור הוגנת.
היתה לי ההזדמנות להביע לפני חברים משהו מהרהורי לבי בענין המשא־ומתן עם הרביזיוֹניסטים – בטרם הוחל – בשתי אסיפות המפלגה בתל־אביב, שנקראו בעקבות המועצה האחרונה. לא האמנתי אז כי הדבר יקום כל כך מהר. אבל לא העלמתי דעתי כי מן ההכרח הוא שיבוא.
יש דברים אשר ברגע שהם נעשים אפשריים – בו ברגע הם נעשים חובה. למשל: רכישת קרקע בארץ־ישראל. למשל: הפסקת מלחמה.
אם צפוי נצחון היסטורי לציונות, ואם יצלח חפצנו לרכז קיבוץ יהודי גדול בארץ־ישראל ולהשרישו בתוכה – כי אז עתיד ד. ב. ג. להיזכר לברכה בתולדותיה של ההגשמה הציונית על ההסכם הזה אשר כרת.
אנחנו בארץ כיום הלומי גיאוּת כלכלית והלומי אויר ציבורי מושחת. שני אלה מפריעים לנו לראות את הדברים ראִיה ציונית נכונה.
זכר הלילה ההוא – על שפת ים תל־אביב2 – לא פג ולא יפוג מתוכנו. אולם, כלום רוצים אנו בהתמדת הרצח? ואנחנו אמרנו תמיד, כי השיסוי הציבורי הוא הרצח.
כל הסכם בעולם הזה אינו מתחילתו אלא הסכם של נייר. נניח שהרביזיוניסטים לא יקיימוהו. דמות הרביזיוניזם כפי שנצטיירה במחשבתנו ובהרגשתנו בשנים האחרונות, מרשה לנו להתיחס בפקפוק לקיומו של ההסכם מצד הרביזיוניסטים. כלום מה הפסדנו אז?
גם תקופה קצרה של הסכם חשובה לנו. יש לי הרגשה ברורה, כי מאז הופיעה בעתוני הבוקר הידיעה על ההסכם כבר נטהר האויר הישובי במידה מרובה. אם נשתחרר – לוּ גם לתקופה קצרה – מן ההכרח לטפל בתכסיסי יום יום של התגוננות – כלום לא יגדל כוחנו הפנימי? כלום לא נוכל להשקיע את מרצנו המשוחרר – בפעולה ציונית דרוכה? האפשרויות הגדולות המצפות לנו ואשר עין חבר במפלגת פועלי ארץ־ישראל לא תוכל להתעלם מהן – מחייבות לעשות את הנסיון הזה.
יש מבין השוללים המפחדים גם פחד הפוך: שמא יקיים הצד השני את ההסכם. קיום ההסכם “יכשיר” אותו ו“יסגלהו” להיות בן־ברית למפלגות ציוניות אחרות ולהכריענו במלחמה גלויה. אולם, אם הרביזיוניזם – מבלי להשתמש בשיטות הרס ואַלמוּת – עלול לכבוש את נפש העם, הרי גם דחיית ההסכם לא תועיל. ואם כוחה של תנועת פועלי ארץ־ישראל שמור אתה – והיא ינקה את כוחה לא מן המלחמה ברביזיוניזם הנלוֹז – כי אז אין לחשוש לכך. הערובה לנצחוננו היא – בעבודתנו. התנועה אשר ידעה להיות בתוך כל אסון הגולה השביב המאיר לגאולת אמת – תמשיך בדרכה. וכוחה יעמוד לה לכבוש את נפש העם והנוער, בכללם גם רבים מאלה העומדים כיום מאחורי המחיצות “הפאשיסטיות”.
תוצאות ההסכם – אם הצד השני יקיים אותו – תלויות בנו ורק בנו.
כסליו, תרצ"ה
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.