רקע
דוד רמז
מַעֲנֶה לִידִיד

בא אלי מכתב מידיד, כתוב וחתום בהוֹקרה, ובו תוכחת אוהב: אמרת בנאומך, לקראת הבחירות לעיריית תל־אביב:

“הנהלת העיריה הבדילה את עצמה מכנסת ישראל. היא הפקיעה את העיר העברית היחידה מכנסת ישראל.”

והנה “הבוקר” מבליט, בראש גליון 45, את הדברים הבאים מתוך דין־וחשבון רשמי של הועד הלאומי לשנת תרצ"ד:

“לפגישה בנהלל הוזמנו באי־כוח 11 נקודות ישוביות, הסמוכות לנהלל. באי־כוח המשקים הביעו את דעתם השלילית לדרישתנו והסבירו שרוב מושבי העובדים והקיבוצים מאושרים כאגודות קוֹאופּרטיביות, בעלות זכויות יותר רחבות מוַעדי הקהילות של הכנסת. בתקנות כנסת ישראל יש סעיפים שאינם מענינים את חבריהם (של המושבים), ואין הם רואים צורך באישור חוקי של ישוביהם כקהילות כנסת ישראל.”

והמסקנה לידידי: להוָתנוּ, צדק “הבוקר”. שלום שלום – ואין שלום.

לא אשמת, ידידי, כי טעית. לפי לשון אותה הפיסקה בדין וחשבון היה מקום לטעוֹת ולהסיק: היינוּ הך. אך הנה באה הודעת המילואים של הנהלת הועד הלאומי, אשר, מובטחני, לא נתעלמה מעיני קורא שקוד ובעל עיון כמותך. אך למען הרבים נעתיק קטע ממנה:

“מזה אין בשום אופן להסיק כי הנקודות האלה הן מחוץ למסגרת הארגונית של כנסת ישראל. כל ישובי הפועלים בלי יוצא מן הכלל מכירים במרותו המלאה של הועד הלאומי, משלמים לו את מסיהם השנתיים וממלאים אחרי הוראותיו בכל הענינים הישוביים. הועד הלאומי יצטרך לעיין על דבר האפשרות לכלול את הצורות הארגוניות של ישובי הפועלים וועדי המושבות בתוך מסגרת של תקנות כנסת ישראל, כדוגמת המועצות המקומיות העבריות, הממלאות גם את כל התפקידים של קהילות”.

ובכן, ישובי הפועלים אינם מזכים את ת. א, אלא מחייבים אותה. אף כפר קטן של פועלים, של סוציאליסטים, לא קרע את עצמו מעל כנסת ישראל: כולם נושאים מס לועד הלאומי ומקיימים הוראותיו בענינים ישוביים. כלומר: מקבלים מרות שלמה. ומתפקידה של כנסת ישראל לדאוג להרחבת נוסח החוקה, כדי לכלול גם אותם, כמו שהם, במסגרתה. הם נכונים!

ת.א., כמו שהיא, בעודה מועצה מקומית – הכללתה הרשמית בתוך כנסת ישראל לא דרשה אלא רצון טוב מצד המועצה של ת.א. ומשמעת לאומית. תחת להחשיב את הזכות הזאת, לראותה כנכס מדיני לאומי, שאין מוַתרים עליו, שיש חובה לקיימו ולבצרו – עזרו אנשי הרוב של העיריה עזרה ציבורית ומוסרית להמשך קיום נפרד ומדולדל של קהילת יפו־תל־אביב. עלה־תאנה תפרו להם – “סעיף” פלוני בחוקת הכנסת, הנותן אפשרות להפקיע, בעזרת משאל, את ת.א. העיר מכנסת ישראל (כידוע, יש גם “סעיף” אומלל הנותן אפשרות ליחיד לצאת מכנסת ישראל – מציאותו של סעיף זה כלום מצדיקה את היציאה?). בהתאם ל“סעיף” זה סודר, כביכול. משאל (כ־6000 משתתפים!) והושג הסכם המושל על ההפקעה. שישי ושמחי, בת ת.א.! הנכס המדיני החשוב של האַבטונומיה הלאומית של הישוב – הזכות להכליל בתוכה יחידות ארציות – נהפך לאפס דוקא במקום שערכו היה מופיע במלואו. ובין אלה אשר עזרו להפיכה זו – מלבד יקירי קרתא – גם חוגים של “המזרחי” וציונים ב'. אני אומר “חוגים”, כי איך אגיד: מפלגות – ומפלגות אלה הצביעו באסיפת הנבחרים השלישית ליהודי ארץ־ישראל פה אחד עם כל שאר המפלגות והחליטו:

"אסיפת הנבחרים מאַשרת את החלטת הועד הלאומי, הנותנת ערך מיוחד למציאותה של עירית תל־אביב בתוך שורת הקהילות המאורגנות בכנסת ישראל – ותובעת מזיגת הקהילה והעיריה כתל־אביב*.

ועכשיו?

עכשיו יש תירוץ! כי בינתים חדלה העיר ת.א. להיות “מועצה מקומית” ותבחר להיות עיריה כדת העיריות. וכדי להכלילה בתורת עיריה במסגרת כנסת ישראל דרושה הרחבת הנוסחה שבחוקת הכנסת. והנה גם המושבה פתח־תקוה הולכת להיות לעיריה. ומחר־מחרתים תצאנה גם מושבות אחרות בעקבותיה. ויש לפעול להשגת התיקון הנדרש בחוקת הכנסת. ומשום כך – חשובה עזרה נאמנה מצד המועצה החדשה של תל־אביב לתיקון המעוּוָת.

לכאורה, גמרתי.

אך עוד לי מלים מספר. לאחר שנעשה מעשה – בהתאם ל“סעיף”, ולא בהתאם להחלטת אסיפת הנבחרים – נאלץ הועד הלאומי להרכין ראש בפני התקיפים של תל־אביב (כמו שהיה נאלץ להכיר בדרישתם לשותפות בועד המנהל למערכת החינוך) ו“להכיר” בקהילה. ו“הכרה” זו אף היא נזרקת כאבק בעיני תמימים.

הבוקר בא אלי הגוֹבה מטעם הקהילה בתל־אביב לגבות את המס. החבר־הגובה – אם במתכוון או שלא במתכוון – דרש את המס בשם כנסת ישראל ואת שם הקהילה לא הזכיר. והיה מוּתמה ומופתע כשאמרתי לו כי בשם כנסת ישראל זו אני מסרב לשלם את המס ומתנגד לעצם קיומה הנפרד של הקהילה בת.א. וכי אני מבקש – ולא זו הפעם הראשונה! – להיות מוזמן לדין. מובן מאליו, לדין ציבורי־עברי, אשר יהיה מוסמך להכריע בדבר.

ועד שאוּזמן לדין, אולי מענה קצר זה לידידי יניח את דעתו של החבר־הגובה.

תרצ"ה.



מהו פרויקט בן־יהודה?

פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.

אוהבים את פרויקט בן־יהודה?

אנחנו זקוקים לכם. אנו מתחייבים שאתר הפרויקט לעולם יישאר חופשי בשימוש ונקי מפרסומות.

אבל אנו משלמים עבור שרתים ועבור פעילות פיתוח, ולכן זקוקים לתמיכתך, אם מתאפשר לך.

אנו שמחים שאתם משתמשים באתר פרויקט בן־יהודה

עד כה העלינו למאגר 37188 יצירות מאת 1905 יוצרים, בעברית ובתרגום מ־28 שפות. העלינו גם 13505 ערכים מילוניים. רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי.

בזכות תרומות מהציבור הוספנו לאחרונה אפשרות ליצירת מקראות הניתנות לשיתוף עם חברים או תלמידים, ממשק API לגישה ממוכנת לאתר, ואנו עובדים על פיתוחים רבים נוספים, כגון הוספת כתבי עת עבריים, לרבות עכשוויים.

נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!

רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי. נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!