רקע
אשר ברש
אל תתודע לרשוּת

מסַפּרים בּשמוֹ של סגן המיניסטר, ש“הזיד” לנוּ את ה“נזיד” האחרוֹן, כּי היהוּדים הראוּ בעליל, שאין להם פּוֹליטיקאים טוֹבים. נאמנה עלינו עדוּתוֹ של פּוֹליטיקאי בן האוּמה, המצוּיינה בחכמי מדינה וּבגאוֹני ריגוּל זה מאוֹת שנים. ואין משוּם תמה בדבר. נסיוֹננוּ המדיני מתחיל רק מתיאוֹדוֹר הרצל. המטים כּיוֹם הזה את ההגה של מדיניוּתנוּ הטראגית הם רוּבּם אנשים, שערישׂתם עמדה ב“תחוּם המוֹשב”. אבל מה שלא יכוֹלנוּ ללמוֹד מאבוֹתינוּ, עלינוּ ללמוֹד מן המכּוֹת שהוּכּינוּ.

בּחוּלשתנוּ כי רבּה הננוּ נוֹטים לשתי מידוֹת קיצוֹניוֹת: חשדנוּת נפרזה והתקרבוּת יתירה. החשדנוּת היא רק מידה לא נעימה, שתוֹלדתה זהירוּת יתירה, מרגיזה, מכבּידה, אבל בּעצם לא מזיקה. לא כן ההתקרבוּת היתירה שלא במקוֹמה. היא מעורת את העיניים דוקא בשעה שהסכּנה גדוֹלה ביוֹתר וכמעט תמיד היא עלוּלה להכשיל. כּל הסבּרת פּנים מצד אדירי העוֹלם אשר מעוֹלם אוֹ “השוּעלים בּעידנם” מביאה את אנשינוּ לידי התרגשוּת והתפּרקוּת. את “האצילים” שבּהם הננוּ רוֹאים כּ“חוֹזים”, כּ“אוֹהבי ישׂראל”, כּלא נוֹכרים כּלל, ואת אלה ש“יצאוּ מבּית הסוּרים למלוֹך” – כּ“חברים”. כּמבקשי ידידוּתנוּ, כּמתקני־עוֹלם שלנוּ. וּמתוֹך אמוּנה עיורת ותמימה זוֹ אנוּ מתחילים לבוֹא לפניהם לעתים תכוּפוֹת, בּלי הוֹקרת רגל כּלל, כּמעט “טוֹפחים על שכמם”. כּל זמן שאינם רוֹאים בּנוּ ניגוּד ממשי, הם מתייחסים אלינוּ בסבלנוּת סלחנית, אבל כּשהשעה מתרגשת עליהם – הם מראים לנוּ מיד את מקוֹמנוּ הנכוֹן. אבל לא בדחיית עלבּוֹן זוֹ כל הרעה. הרעה מתחילה דוקא מרגע זה. עתה מתחיל המשׂחק האכזרי: הם משתמשים בּהתקרבוּתנוּ התמימה והמתחדשת עד לגיחוּך כּדי לחשׂוֹף את כּל מצפּוּנינוּ, הם משתמשים בּכפּוֹת ידינוּ כדי לשזר את החבל לצוארנוּ.

חכמינוּ הוֹרוּ: “אל תתוַדע לרשוּת”. פּשוּטוֹ כמשמעוֹ: אַל תוֹדיע לרשוּת את מחשבוֹת לבּך, אַל תביאם אל חדריך פּנימה, אַל תראם את אוֹצרוֹתיך (ההיסטוֹריה חוֹזרת!), אַל תפרוֹשׂ לפניהם את תוֹכניוֹתיך, אַל תחייך לפניהם בּרוֹב משמעוּת, כּאילוּ אתם שניכם עוֹשׂים בּיניכם קנוּניא כנגד מישהוּ אחר. זכרוּ תמיד, כּי מן הנמנע הוּא שתקוּם שוּתפוּת וחברוּתא בין עשיר ורש, בּין תקיף וחלש, בּין ערוּם ותמים. השתדלוּ תמיד להערים לערוּם, להטעוֹת את המטעה. שמרוּ על הריוח. השאירוּ בכם איזוֹ פינוֹת כּמוּסוֹת. הנעלם מעוֹרר תמיד משהוּ פחד, משהוּ דרך ארץ. כּבּדוּ וחשדוּ את אלה הנראים כּאוֹהבים רק בּשעת הנאתם!

תרצ"א


מהו פרויקט בן־יהודה?

פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.

אוהבים את פרויקט בן־יהודה?

אנחנו זקוקים לכם. אנו מתחייבים שאתר הפרויקט לעולם יישאר חופשי בשימוש ונקי מפרסומות.

אבל אנו משלמים עבור שרתים ועבור פעילות פיתוח, ולכן זקוקים לתמיכתך, אם מתאפשר לך.

אנו שמחים שאתם משתמשים באתר פרויקט בן־יהודה

עד כה העלינו למאגר 37199 יצירות מאת 1910 יוצרים, בעברית ובתרגום מ־28 שפות. העלינו גם 13597 ערכים מילוניים. רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי.

בזכות תרומות מהציבור הוספנו לאחרונה אפשרות ליצירת מקראות הניתנות לשיתוף עם חברים או תלמידים, ממשק API לגישה ממוכנת לאתר, ואנו עובדים על פיתוחים רבים נוספים, כגון הוספת כתבי עת עבריים, לרבות עכשוויים.

נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!

רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי. נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!