משפט הַהַשָׂקָה דְבר יום ביומו

 

א. התורה והמעשה    🔗

החוקרים יודעי דעת הטבע אשר תורתם בתוך מעיהם ואשר אך המדרש לבד היה להם לראש פנה, המה בבואם אל המעשים הנעשים דבר יום ביומו לנסות גם אליהם דבר, ועמדו, והיו כאחד הרופאים הצעיר באלפיו אשר מבית המדרש יצא לרַפּא ואת דרכי הנסיון עוד טרם ידע.

המחלות הכתובות בספר והמַדְוֹת אשר את משפטיהן וחקותיהן ישים הרב לפני תלמידו בבית המדרש בשבת תחכמוני, להן נתּנו סדרים, נכונים וחקים קימים, סבותיהן גלויות וידועות ותולדותיהן ערוכות ושמורות, אותותיהן נאמנים ורפואותיהן בדוקות ותוצאותיהן נכונות ונודעות מראש; ואך בצאת מחלה כזאת מן הספר ומבית הספר וָבָאָה על אחד האדם והפילה אותו למשכב, אז נראה כי לה צלמות ולא סדרים, סבותיה נסתרות ותולדותיה סירים סבוכים, אותותיה לא נִכּרים ורפואותיה טרם נדע אל נכון, וגם תוצאותיה אין מגיד לנו ואין יודע אם עוד יקום החולה ואם עוד יחיה מחליו.

ומה אפוא יעשה הרופא ליום פקודה אשר כזה? – הלא אך זאת הדרך האחת אשר לפניו, להיות לבעל נסיון ולשום לב אל המעשים בכל יום, ובעזבו את בית הספר אשר לרבותיו יבוא שנית אל בית הספר אשר לנסיון, עד כי יעצר כח להבין גם את שרש המחלות אשר סדרים אין להן הַמְנַכְּרוֹת את אותותיהן בבואן על האדם דבר יום ביומו; והיה אם תואמים יהיו בידו התורה והמעשה ואם בית הספר והנסיון יתנו יד יחדו, או אז אולי יש תקוה כי עשה יעשה וגם יָכל יוכל.

כמשפט הרופא הזה כן משפט החוקרים אשר תורתם ומעשיהם לא מְצֻמָדִים יחדו.

חקות הטבע אשר ילינו על שפתי החוקרים כנים ונאמנים מאד, נסיונותיהם נכונים וחשבונותיהם עולים יפה ומופתיהם חותכים ואותותיהם אותות – ואך כי תגע עדיהם יד החיים ובהיות עליהם המעשים בכל יום, וַיִּבָּהֵלוּ! כי אז בעיניהם יראו ובעפעפיהם יבחנו אשר שונים החקים והמשפטים בקרב החיים מן החקים והמשפטים אשר מצאו בספריהם, והפעולות גם הן אחוזות ודבוקות אשה ברעותה עד בלתי הַכּיר את סבותיהן ואת תולדותיהן גם יחד, והביטו והשתאו אליהן ולא ידעו מה; אכן גם הפעם אין לפניהם דרך אחרת בלתי אם ללכת אל בית הספר אשר לנסיון ואשר למעשים בכל יום.

אלה הם הדברים אשר רחש לבנו בבואנו לשום לפני הקוראים פרקים אחדים מן המאמר על אדות ״הַהַשָׂקָה", כי גדולים חקרי לב אשר חקרו החכמים בדבר הזה, ואנחנו אך אחת נשאל ואותה נבקש כי תהיה לאל ידנו לתת לקוראים את דברי התורה הזאת תַּמים עם דברי הנסיון אשר לקטנו, והיו התורה והמעשה יחד בחֹברת.

אכן לא על נקלה יצלח חפצנו זה בידנו, כי חוקרינו גם הם שמו לבם אך אל התורה לבד ואך הדברים אשר סדרים להם היו לנגד עיניהם, ומשפטיהם כמשפטי המחלות הכתובות בספר השונות והנבדלות מן המחלות אשר לאיש השוכב על המטה.

ולמען שים את הדברים לפני הקוראים באר היטב, יהיו נא אמרינו אלה למופת, לאמר:

יש אשר איש בעל נכסים ועבדה־רבה יבנה בתי־חרשת המעשה, ועליו לבחר דרכו בעשותו את בתי־ההשקה לדעת מה יהיה משפט התנורים והכבשן ומגדל־התנורים והעצים והגחלים אשר יבחר, אז לא על נקלה ימצא האיש את דרכו לפניו, כי עליו לדעת היטב את כל אשר הורו החוקרים בדבר בנין התנורים והכבשן, ומלבד אלה עליו להתחקות גם על שרשי כל הדברים הנוגעים אל העניין הזה; ולפעמים יש אשר ישאל את נפשו לאמר: האם נטל עלי לקחת לי את העצים לאש, ומחירם הן מצער ואך מובאים הם דרך רחוקה מאד, או האיטיב אם אקח לי את הגחלים להשיק בהן אש, ומחירן הלא רב ואך מובאות הן דרך קרובה? ומה יהיה משפט האפר השרוף? היוכל גם הוא להיות לי עוד לברכה וגם לכסף יהיה עוד תוצאות ממנו? ומשפט הארֻבּות מה הוא אשר עלי לעשות? האם על ידיהן תגדל ההוצאה מן ההכנסה? – כאלה וכאלה ישאל האיש את נפשו; ואולם השאלות האלה לא נפלאות הן ממנו ולא תכבד העבודה לדעת לעות דבר כמשפט, כי על כל אלה חקרו החוקרים ובעל הנסיון ידע את המעשה אשר עליו לעשות.

אבל מה לנו אפוא כי דאגנו לאיש בעל נכסים אשר לו עבדה רבה? הן אוהבי עשיר רבים הם, והוא הלא ימצא חזון מאת נביאיו; ואולם נרדה נא אל המפלגות האחרות אשר בעם וראינו כי לא על נקלה ימצאו האנשים ההם את דרכם אשר לפניהם – יען כי התורה והמעשה לא תלכנה יד ביד, והמחלות הכתובות בספר שונות מן המחלות אשר על המטה.

הן אמת נכון הדבר כי גדולים חקרי לב אשר חקרו החכמים בדבר מעשה התנורים והכירים ומשפט העצים והגחלים הנכונים להשיק בם אש, ואולם בין המעשים בכל יום נמצא לפעמים מעשים אשר לא עלו מעולם על לב החוקרים ואשר לא מצאו חזון מהם והם יהיו למכשול ולפוקה להמון אדם רב. – יש אשר התנור הנמצא בחדר ביציע התחתונה טוב מאד, יען כי משם יוצא מגדל־התנורים וגֹבה לו כשלשים אמה עד נגעו אל פני הגג, ואך אם נעשה תנור כזה בחדר ביציע השלישית אשר מלמעלה, והיתה מלאכתנו לשוא, יען כי לא רב הדרך אשר בין ארֻבת התנור ובין ארבּת העשן והיא צפויה אלי האויר אשר סביב לה על פני הגג; יש אשר שונה יהיה משפט העצים המונחים במרתף מן העצים המונחים בלשכה אשר על הגג; יש אשר טוב התנור לחדר האחד שקירותיו מצפים שמיכות ותוכו רצוף מרצפות ורפידתו מרבדים ודלתותיו וחלונותיו אטומים וּמִכֻפּלים, ואת התנור יחמו לפנות הצהרים למען יעמד חומו בו עד חצות הלילה בשוב אדוני הבית מבית התיאטרון – ואולם לא טוב תנור כזה לחדר ששם תעמוד עקרת הבית ובעצם ידיה תבשל בתוך התנור גם את משקה־הבקר וגם את ארוחת הצהרים וגם בערב לא ינוח עוד התנור מחומו בשוב בעלה מן המלאכה עיף ויגע כח, והיא תי־שן את ילדיה על ברכיה להשכיבם על משכבותם וחם להם גם שם. – ויש אשר האחד יחמם על יד על יד את כל חדריו גם יחד, ועליו למצוא תחבולה למען היות משפט אחד וחוקה אחת לחום החדר האחד ולחום החדר השני, ולא ימעט החום מהיות בערב ולא יעדיף בבקר; ואולם לא כן חלק האיש השני שהוא בחור כארזים אשר בביתו לא ישכנו רגליו, ואך בערב הוא בא ועליו למצוא תחבולה להחם את החדר חיש מהר מאד באין לו סוכנת צופיה הליכות ביתו, והוא לא ידאג לאחרית החום כי הוא על משכבו יעלה וחם לו גם בחדל החום מן התנור. – הנה כי כן רואות עינינו אשר שונים ונבדלים התורה והמעשה איש מאחיו, ומשפט המחלה על המטה איננו כמשפט המחלה הכתובה בספר.

אכן אנחנו למען העם אנחנו עושים את מעשינו ועובדים את עבודתנו לרבים, ולכן עלינו לשום לב גם אל המעשים מלבד התורה אשר אנחנו נותנים לפניהם, ועל כן יסלחו לנו הקוראים בראותם כי גם על הקירות ועל החלונות ועל הדלתות ועל המרתף ועל הקרקע ועל כלי הבשול יהיו דברינו, כי כל אלה נוגעים אל הענין אשר נתן לנו לענות בו.

 

ב. שָרֹף וְהָחֵם    🔗

למען דעת ולמען הבין את מראות האש אשר על האח ומשפטי ההשקה, עליך לרדוף ולדעת את מראות הטבע וחקותיו ומשפטיו ואתה לא תצליח להשיק אש בתנוריך במחיר מצער בלתי אם בתתך את לבך לדעת את משפטי הטבע; ולכן אפוא גם עלינו לשום לפני הקורא את כל אשר חקרו ואשר מצאנו החכמים, ואולם גם הפעם עוד יהיו דברינו מעטים ובגדולות לא נהלך, יען כי עוד נשוב נדבר בענין הזה לא אחת ושתים לרגל המלאכה אשר לפנינו, ודברי התורה אשר

ראשית דבר נראה את מראות החימיה בכל שרפה אשר נשרוף ובכל אש אשר נבעיר, הלא היא כתובה בספרנו באחד החלקים הקודמים. – החימיה תורֶה אותנו דרכה, כי כל שרפה אשר תהיה איננה בלתי אם מראה ההתחברות החימית אשר יתחבר יסוד־הגחלים הנמצא בתוך החמר הנשרף אל היסוד החמוצי הנמצא בתוך האויר, או התחברות יסוד־המים שלחמר הנשרף אל היסוד החמוצי שלאויר, או התחברות יסוד־הגחלים ויסוד־המים אשר יתחברו יחדו עם האויר, והמראות אשר יהיו לרגלי ההתחברות הזאת, להם נקרא אש או שרפה; ולמען שים את הדברים האלה באר היטב לפני הקורא, עלינו לפתוח במשל פינו אשר גם אותו העברנו לפני הקוראים בשכבר, באחד החלקים הקודמים:

קח לך שחיף עץ־גפרית ושפשפת בו בקצהו על פני הקיר, וראית כי שלחת אותו באש באפס יד – ואיככה יהיה כדבר הזה? הלא אך יען כי בראש שחיף העץ נמצא מעט פֿוספֿור והפוספור הוא אחד מיסודות החימיים והוא מתחבר על נקלה אל היסוד החמוצי אשר באויר ברגע בוא אל קרבו מעט והחום הזה הלא בא אל קרבו לרגלי השפשוף אשר שפשפנו בו אל הקיר; או אז יחמם הפוספור גם את מעט הגפרית הנדבקת אל שחיף העץ. והתחברה גם הגפרית אל היסוד החמוצי ובערה גם היא; ולרגלי משנה החום הזה יתחמם שחיף העץ גם הוא, ויסוד הגחלים אשר בו ילך להתחבר אף הוא עם היסוד החמוצי אשר באויר, ובערו שלשתם יחדו, הפוספור והגפרית ויסוד־ הגחלים, איש איש עם היסוד החמוצי, ומראה ההתחברות הזאת הוא האש אשר נראה, כי האש היא אך המקום ששם ההתחברות, והאור גם הוא אשר לאש הוא אחד ממראות הטבע אשר נשוב לדבר עוד על אדותיו בבוא חזון למועד.

הנה כי כן רואות עיניך בעלות החום ממעלה ועד מעלה עד היותו לשרפת אש כי הלך הפוספור להתחמם מעט והוליד משנה חום בקרב הגפרית, והגפרית גם היא התחזקה ותשלח חום גדול אל תוך שחיף העץ, עד כי היה החום גדול ועצום והיה לשרפת אש – ועתה שלח נא את ידך ולקחת לך מעט עץ גפר (קיענהאלץ) והבערת בו אש, וראית כי תאחז בו האש סביב סביב.

אבל מדוע שונה עץ הגפר מכל עץ השדה? מדוע נצליח להבעיר בו אש קל מהרה שכם אחד על העצים האחרים? עוד מעט ונראה.

 

ג. עץ הגפר    🔗

הגפר הוא מין עץ אשר ידי הטבע משחו אותו בשמן טערפענטין וּבִשְׂרָף ובקרב השנים האלה נמצאים שני היסודות המתחברים אל היסוד החמוצי בהתחממם, הלא הם יסוד־הגחלים ויסוד־המים, ולכן יתחמם הטערפענטין על נקלה בגעת בו נצוץ אש והגפר יבער באש וילחך את הטערפענטין בעוד אשר לא תגע האש אל עצם העץ, ואך ככלות הטערפענטין ואחזה האש גם בעץ – ואולם לרגל שרפת עץ הגפר תראינה עיני החוקר מראות אחדים ממראות הטבע, אשר יהיו לברכה גם לאלה אשר אך לצרכי ביתם הם דואגים, ולכן נשימה נא פנינו אליהם:

במה שונה עץ הגפר מכל עץ השדה עד בלתי בָעֹר כמוהם? מדוע לא תתלקח הגפרית גם היא למען היות ללהבת שלהבת, ומדוע אדומה לַבּת אש הגפר מלבת אש העץ האחר, ומדוע ירבה עץ הגפר לשלוח פיח מעל פניו? – לענות משכיל על השאלות האלה עלינו לשום בזה לפני הקוראים משפט אחד ממשפטי מראות האש: הן אחת אמרנו כי כל שרפה וכל אש אשר תהיה היא אך מראה ההתחברות אשר יתחבר אחד היסודות אל היסוד החמוצי, ואולם הקוראים יודעים גם את זאת, כי גם הברזל והצינק ומיני המתכת האחרים מתחברים כפעם בפעם אל היסוד החמוצי (כי יש אשר תכסה אותם חלודה, והחלודה הזאת היא אך לרגלי ההתחברות אשר התחברה המתכת אל היסוד החמוצי), ומדוע אפוא לא נוכל להבעיר אש במיני המתכת ההם? מדוע זה נקח לנו עצים וגחלים להצית בהם אש ולא נקח לנו תחתיהם ברזל וצינק ודומיהם? – אכן זאת היא אשר מצאו החוקרים: היסוד המתחבר אל היסוד החמוצי לא יהיה למראה אש בלתי אם בהתחברו אליו בדמות אויר, והיה כל האש אשר תראינה עינינו וידענו כי לא לרגלי החמר הבוער היתה לאש כי אם לרגלי האויר היוצא מן החמר הבוער; ולא יכלנו להפוך את הברזל על פי החום ולעשותו למין אויר, או לו יכלנו להפוך את החלודה למין אויר, כי עתה היתה לאל ידנו לקחת לנו מחט ברזל ולהצית בו אש כמשפט כל שחיף עץ אשר נקח לנו להשיק בו אש, ואך יען כי גם הברזל וגם החלודה לא יהיו לנצח לאויר, לכן לא נוכל בלתי אם להחם אותם לבד ולהביא אל קרבם להט אש תחת האש אשר מנע הטבע מהם. – הנה כי כן רואות עינינו אשר כל האש הבוערת בתנורינו ובכירינו ועל פני האח המבוערת, היא אך מין אויר בוער כמשפט האויר (גאז) אשר יאיר את העששיות ברחובותינו ואשר עוד נשוב לדבר בו לרגל המלאכה אשר לפנינו; ועתה נשוב נא אל עץ־הגפר.

הטערפענטין הבוער בראשונה על פני עץ־הגפר, הוא אחד היסודות אשר יהפך לאויר על נקלה, וכל אשה הצופיה הליכות ביתה יודעת מאד כי הארון העשוי קרשי עצי־גפר ואשר הצפין בו את מיני המזון, ויבולע למיני המזון ההם באפס יד, כי ריח הטערפענטין היוצא מן הקרשים ידבק אל המזון להשחיתו, וזה אות כי על נקלה יהפך לאויר, ולכן יצלח לנו מאד להבעיר בו אש; ואולם ברבות הטובה המעט לפעמים גם הברכה היוצאת ממנה, כי על כן נראה אשר לפעמים תתלקח אש עץ־הגפר כרגע ואחזה בכל פנותיו ולחכה את השמן סביב סביב ואחרי כן תרד אחרנית עד כְּבוֹתָהּ והשרפה לא תשלים חק כמשפט, יען כי לא היה יסוד־הגחלים למאכלת אש ואך יצא יצא בדמות פיח ובדמות עשן ובצאתו הקדיר גם את האש, ואת מראה האש הפך אדום.– ובכן זאת היא התורה היוצאת לנו מן הדברים האלה לאמר: כל שרפה וכל מאכלת־אש אשר תשלחנה מעל פניהן פיח ועשן, לא השלימו חק כמשפט, ואך שחתו חמרים טובים ארצה ויוציאו יסודות רבים לבטלה.

 

ד. הֵלֶך האויר והאש    🔗

כל אשה הצופיה הליכות ביתה יודעת מאד כי עץ־גפר שָׁמֵן הבוער בכירים על האח יעשן וירבה לשלוח פיח מפיו שכם אחד על עץ־הגפר הבוער בקרב התנור, ואם תבשל את אשר תבשל על האח בכירים, ועלו העשן והפיח וכסו את הדוד או את הקלחת ובאו גם אל תוך המאכל לשחתו, תחת אשר לא יעלו הפיח והעשן ולא ישחתו את המאכל אם בקרב התנור תבשלהו, ומה אפוא שרש הדבר הזה? הלא אך יען כי הֵלך האויר בקרב התנור גדול וחזק מהלך האויר אשר על המוקד בכירים על האח הפתוח, והאויר הלא יכיל בקרבו יסוד חמוצי הרבה, וכאשר יתחבר היסוד החמוצי בקרב־התנור אל יסוד־הגחלים היוצא מעץ הגפר, והיו יחדו למאכלת־אש גדולה ולא ישחתו מיסוד־הגחלים ארצה, תחת אשר מעט ומצער יהיה האויר על פני האח הפתוח ולא יתן ידים ליסוד־הגחלים להתחבר אליו כראוי, ולכן ירבה העץ להעלות פיח ועשן ולהוציא יסודות הרבה לבהלה.

אבל מדוע יבער העץ הלך ובעֹר היטב בקרב התנור כל העת אשר דלת התנור פתוחה, ומדוע תְּעֻמַם גְחַלְתּוֹ עד כבותו כליל אם סגורה הדלת ההיא? האך יען כי יגדל האויר מרבה להכיל בהיות הדלת פתוחה, והוא יכבה את האש? אבל מדוע זה נראה כי לפעמים יש אשר האויר הרב יעשה את פעולתו להפך, ותחת כַּבּות ירבה עצמה לאש הבוערת? לענות משכיל על השאלות האלה, עלינו לשאל גם את השאלה האחרונה, הנוגעת אל הענין הזה, לאמר: הן כל איש וכל אשה יודעים אשר ברוח פינו נוכל לכבות את הנר הבוער, ומדוע זה אפוא נראה כי יש אשר נשיב רוח מפינו אל הנר אשר עוד לא עֻמם השביב האחד בו והוא ישוב לבער? איך יוכל המלאך הממית להיות למלאך מחיה, ומה שרש הדבר כי הפה שאסר הוא הפה שיתיר?

אכן זאת היא אשר חקרו החוקרים כי כל אש בוערת איננה בלתי אם אויר לבד, וכל נר וכל שמן וכל חֵלב הבוערים באש, הם אך התחמם התחממו והיו לאויר והאויר יבער באש והאש היא מראה ההתחברות החימית אשר התחברו שני יסודות יחדו – ובכן אפוא גם הנר הבוער אשר בידך ואשר נשַבתּ ברוחך לכבותו, גם הוא אך את האויר יבעיר, ואתה בנשבך ברוחך בו, יבוא רוח פיך ויניס את האויר ההוא מן הפשתה ולכן יכבה הנר כי גם חלב הנר חדל מהתחמם ולא הוליד אויר בוער חדש; וזאת שנית כי רוח פיך הבא אל פני הנר קר מן האויר הבוער, ונוסף גם הוא על הנר לכבותו.– אכן אחרי כְבוֹת הנר ורוח פיך חדל מנשוב בו, אז לא עֻממה עוד הפשתה כליל והזיק האחד המתלקח בה יאזר זיקות רבים ויוליד חום ואויר חדש והאויר יעלה בדמות פיח ועשן, ואז אם נדע עת לחפץ לפחת רוח מפינו אל תוך הזיק המאיר, אז יבוא יסוד חמוצי חדש אל גחלת הפשתה והתחבר אליה, והבעיר את הנר שנית. – אמנם כמשפט הזה כן גם משפט עץ־הגפר הבוער בקרב תנור אשר דַלתּוֹ פתוחה או בקרב תנור אשר סגורה דלתו: אם יבוא הֵלך האויר על פני העץ הבוער בעוד תוכו לא יבער, אז ידחה הלך האויר הקר הזה את האויר הבוער וכבה את האש, ולכן לא נסגור את דלת התנור בראשית השרפה, ואולם אחרי אשר אחזה האש את העץ כראוי, אז יהיה הלך האויר לברכה לעץ בהביאו אליו יסוד חמוצי חדש מרגע לרגע, והעץ גם הוא יוליד אויר בוער חדש מרגע לרגע, ובערו ואין מכבה.

 

ה. הֵלֶך האויר בקרב התנור    🔗

איך יהיה הלך האויר בקרב התנור ומשפטו מה הוא? אכן משפט אחד וחקה אחת להלך האויר הזה ולאויר המלא את הבית אשר תשב בו. – אם תפתח מעט את דלת החדר החם, ואתה חפצת להתחקות על שרשי האויר הבא אל החדר והיוצא מתוכו, אז קח לך נר בוער ושים אותו בפתח החדר בין הדלת הפתוחה ובין המזוזה והמשקוף, והיה אם אחזת את הנר בפתח מלמעלה, וראית כי האויר החם יוצא החוצה אחרי כי יטה את לבת אש הנר לפרוץ גם היא החוצה, ואך אם אחזת את הנר בפתח מלמטה, וראית את ההפך. כי לבת אש הנר הט החדרה, וזה אות כי דרך שם יחדור האויר הקר הבא מן החוץ לבוא החדרה והוא ישלח את לבת הנר גם היא אל תוך החדר; ואולם שרש הדברים האלה הלא קל הוא למבין לדעת אותו: החום קל הוא מן הקור ולכן יעוף למעלה, כי על כן נראה אשר חם הסִפּוּן בחדר מן הקרקע והרצפה, ורגלינו קָרוֹת לפעמים בעת אשר זה ראשנו חם, או כי יעלו הזבובים לשבת על פני הספון בבוא קרה אל תוך החדר, או כי ישמחו גרי היציע השנית על כי גרי היציע הראשונה יחממו את חדריהם והחום יעלה אל פני הספון שם ויבוא אל קרקע היציע השניה – והיה כזה גם משפט האויר החם בקרב התנור: בהיות אש בקרב התנור, יתחמם האויר אשר שם ועלה והלך דרך פתח הארֻבּה אל תוך מגדל התנור לפרוץ ולצאת משם, כאשר תראינה עינינו, ובין כה וכה היה התנור ריק והאויר הקר אשר בתוך החדר ימצא מקום לחזור אל תוך התנור, והיה גם הוא חם ועלה גם מן התנור דרך מגדל התנור כמשפט הראשון, ולזה יִקְרָא הֵלֶךְ הָאֲוִיר.

אמנם גם משפט האש המבוערת על האח ככה הוא, ואולם שונה הרבה האש על האח מן האש בתנור, יען כי האויר המתחמם על האח איננו סגור במקום אחד ולכן לא ימצא דרך סלולה לפניו לעלות אל מגדל־העשן וגם האויר הקר הבא מן החדר לא ימצא דרך סלולה לפניו לפחת באש אל מקום אחר, כמשפט הראשון. – כי על כן נראה אשר הרוח בחוץ ישים בפעם בפעם את פעולותיו בפני האש על האח, והיה ברדת הגשם או השלג או בהיות רוח צח או רוח חרישית, ושמו כל אלה את פעולתם בפני האש אשר אם לטובה ואם לרעה, והמבשלת היודעת עת לכל חפץ תחכה לקראת רוח קדים או רוח מערבית למען דעת לתת מקום לדוד או לקלחת, פעם בכה ופעם בכה.

הנה כי כן יהיה הלך האויר בתוך התנור, בעלות אויר חם מקרבו החוצה, ובבוא אל תוכו אויר קר והתחמם גם הוא ועלה גם הוא ממנו – האם לא יוליד התנור חום רב לבהלה, הוא החום העולה ממנו החוצה, ומה יושיענו זה? למה זה נראה ברעה אשר תמצאנו ולמה נוציא כסף לבהלה להוליד חום ולשלחו החוצה? – אכן אמת נכון הדבר כי נוציא חום רב החוצה ונוליד לבהלה, ואולם לא מצאו עוד החוקרים כל עצה וכל תחבולה עד היום הזה לעצור בעד הרעה. – האויר מן החדר יבוא אל תוך התנור למען תת לו את היסוד החמוצי הדרוש לו, אכן האויר הזה יכיל בקרבו גם יסוד חנקי פי ארבעה ממכסת היסוד החמוצי אשר יכיל, והיסוד החנקי הזה תחת היטיב למאכלת־האש עוד יהיה לה לשטן ולמשחית, כי הוא יביא קור אל פני העץ עד בלתי תת אותו ליקוד, וגם את האויר־הבוער יניס מתוך הלהבה למען כַּבּוֹת אותה, וגם חום רב יסיע אתו בעברו את מגדל־התנור והוציא את החום החוצה להחם עולם ומלואו מסביב אשר לא עמלנו בו ואשר אין לו עסק בזה.

 

ו. הליכות האויר וקול התנור ברֵעו    🔗

לוּ קם עתה אחד החוקרים למצוא תחבולה חדשה, להניח יסוד מיסודות החימיים בפתח התנור אשר יינק אל קרבו את היסוד החנקי מתוך האויר הזורם אל תוך התנור, למען יעלה היסוד החמוצי אך לבדו בתוך התנור, כי אז תשמח כל אשה הצופיה הליכות ביתה לראות כי לא יעלה חום בתהו והתנור לא יוליד לבהלה; ואולם תחבולה כזאת רחוקה מן החוקרים ואין כל תקוה כי ימצאוה, אחרי כי היסוד החנקי הוא צדיק מפטפט ביצרו אשר לא על נקלה יואיל להתחתן ולהתחבר אל יסוד שני, וגם לא יחפוץ האדם אשר היסוד החנקי יואיל להתחבר על נקלה אל יסוד שני, אחרי כי לרגלי הדבר הזה יעמוד פגע ואסון לאדם ממקום אחר, ולכן נראה ברעה אשר תמצאנו וכל עצה רחוקה ממנו. – אכן לוּ היתה אך הרעה האחת הזאת, לגזול את החום מן התנור כי אז החרשנו, ואולם גדולה הרעה השנית מן הראשונה והלך האויר יהיה לנו למפגע:

דרך מגדל התנור יצא אויר חם החוצה, ומן החדר יבוא אויר קר ויעלה תחתיו אל תוך התנור — אכן יש אשר יהיה עם לבבך לשאל לאמר: הלנצח יהיה כדבר הזה? האם לא ישאר החדר ריק מאויר אם יזרום האויר הלך וזרם אל תוך התנור באין מעצור? וידעת היום והשבות אל לבבך כי לא יתכן כדבר הזה ולא יהיה כמוהו לנצח, אחרי כי מן החוץ יבוא אויר חדש אל תוך החדר כפעם בפעם דרך הדלתות והחלונות, וגם אם מסֻגרים ואטומים יהיו, לא יוכלו לעצור בעד האויר לבלתי תת אותו לחדור הביתה, ואולם הלך האויר אשר בקרב התנור ילך הלך וחזק וימשוך אחריו אויר קר הרבה להחם אותו ולשלח אותו החוצה וישאיר אחריו קור בחדר, כי האויר הבא מן החוץ קר וכבד הוא מן האויר אשר בחדר, ולכן הֲלֵך ארצה אט אט עד בואו אל פתח התנור; ואנחנו אם נחפוץ לדעת את דרך האויר בחדר מרגע בואו דרך החלון או הפתח ועד גשתו אל פתח התנור, זאת אפוא נעשה: באחד מימי החרף בזרוח השמש ובשלחה קרניה עד פתח התנור הבוער באש, נעלה נא מעט עָשן מֵעָשָׁן הטאבאק ונשיב אותו אל מול פני החלון, וראינו כי משׂאַת העשן הזאת תתהלך בחדר יד ביד עם האויר אשר שם ועל פיה נדע את נתיבות האויר; בראשונה יעלה העשן למעלה, כי על כן בא מתוך המקטרת החמה, ואחרי כן יגע אל האויר הקר הבא דרך החלון תחת האויר אשר בא אל התנור ואיננו, ובנגעו אל האויר הקר ירחיב את מֻטות כנפיו וירד ארצה וילך דרך עקלתון על פני הרצפה עד בואו לפני פתח התנור, ואז יאחז אותו הלך האויר אשר שם ויעלה אותו מן הארץ להביא אותו אל תוך התנור ושם כליל יָקטר.– אכן אם כה ואם כה יעלה חום בתהו בקרב התנור, ואויר קר יבוא גם הוא מן החוץ אל תוך החדר להקר אותו, ועוד לא ידעו החכמים דבר ועצה הלום.

הנה כי כן נשמע לפעמים את קול התנור ברעו, פעם כחלילים יהמה ופעם יריע וישרוק, פעם כשופר יתקע ופעם ישיר כחזן זקן ורגיל, עד כי יחרדו לוחות החלון לקולו, כי האויר מושל ממשל רב בקרב התנור, והוא רגע אחד יעט אל האש לכבותה ורגע משנהו ישיקנה, רגע אחד יביא קור אל תוך האויר הבוער ויגרשהו ויטחנהו עד דק ורגע משנהו יתחמם האויר הבוער והיה ללבת אש; ושריקות התנור שונות תהיינה כפעם בפעם לפי תכונת העץ הבוער בו, כי שונה משפט עץ־הגפר אשר אוירו יעוף קל מהרה ממשפט העץ האחר אשר אוירו איננו קל; ואולם כפעם בפעם יוליד האויר הסוער בקרב התנור קולות מקולות שונים, וגם דלת התנור תרעד לקראתו, וגם כל האויר הקרב אל פתח התנור ירעד, וגם כל חשש וכל קש הבאים לפני פתח התנור יחוללו במחולת המחנים לרגלי האויר המרקד בקרב התנור. – הנה אלה המה משפטי האויר אשר בקרב התנור ועוד לנו מלים גם על אדותיו.

 

ז. תנור וכירים    🔗

נעזב נא מעט קט את האש ואת האויר אשר בקרב התנור, ושמנו פנינו אל התנור ואל כל אשר לו ועל שרשי רגליו נתחקה; כי הנה כל איש וכל אשה יודעים אשר התנור איננו מוליד האש ואך נתון יתן לנו מאשר לקח ממנו; אנחנו נשיק אש בקרב התנור להחם אותו והוא שב להחם את החדר ובכן אפוא איננו בלתי אם הסוכן אשר על החום, ולכן הן ישאל השואל: מה לנו אפוא ולצרה הזאת? מדוע לא נחמם את חדרי ביתנו על פי כירים הפתוחים לרוחה ומה לנו כי נלך לנוע על התנור והוא לא יתן ולא יוסיף לנו דבר ועוד ישחית עץ בחֻמו? – אמנם לא ידעו אבותינו את המכשלה הזאת ויחמו לאור כירים ולנגד האש אשר על האח, וגם בימינו נמצאו מדינות לרב אשר לא ידעו שם את התנור ואך הכירים לבד ירימו ראש, ובבוא אורח נכבד יושיבוהו אל מול פני הכירים וכִבּדוהו, והנה קמו בני ארץ אשכנז ויבנו את התנור ובכל מקום ומקום אשר שמעו מגיע יעשו כמוהו; ואולם האשכנזים האלה הן אוהבי מנוחה הם החפצים לשבת כל יומם אחורי התנור והכירים ולהנות מזיו הפילוסופיה, ולכן אולי יהיה בין הקוראים איש אשר יחשוב בלבו כי חטאו האשכנזים במעשה התנור, ובשבתם על סיר הפילוסופיה שכחו את המעשים בכל יום – וקמנו גם אנחנו ולקחנו דברים עמנו להגיד לאשכנזי ישרו ולהשיב לתנור צרקתו!

אם נשים עין על המדינות אשר בהן היו הכירים לאבן פנה ואל התנור ואל ברכתו לא שָׁעוּ, וראינו כי לא על הכסף הרב חסה עין יושביהן עד בלתי חָפְצָם לבנות תנורים אשר על פיהם יעלה חום רב בתהו, ואך דברים אחרים היו לנכח עיניהם; ארץ צרפת הדרומית ארץ חמה היא אשר עץ בה הרבה, ולכן לא נוָאל להוציא משפט כי חסה עין יושביה על עצי השרפה; ארץ פולין איננה ארץ חמה, ואולם העץ אשר בה, רב הוא מאד מאד, מרבה להכיל, ולכן גם פה לא על פי הקמצנות היתה שומה לבלתי בנות תנורים, כי מודעת גם זאת אשר בני פולין לא היו קמצנים מאז מעולם; וגם ארץ אנגליה לא קבלה בראשונה את פני התנור בסבר פנים יפות, וגם היא ארץ חמה לרגלי אויר הים הנושף בה ואבני גחלים בה הרבה, ואך לא על נקלה יוכל איש אנגלי לעזוב את המנהגים אשר הורישוהו אבותיו אחריהם; ואולם כל יושבי המדינות האלה גם יחד ראו כי הם החטאים והתנור צדיק בריבו, ויקומו כלם ויתנו כבוד לתנור, וכיום הזה יבין כל איש כי גדולה התועלת היוצאת מפי התנור מן התועלת היוצאת מפי הכירים – ובמה כחו גדול?

התנור הוא בית אוצר אשר נוכל לאצור בו חום עד בוא מועד השמור לו, כי על כן נשיק בו אש בפעם אחת ואת החום נוציא ממנו על יד על יד, ובזה שונה משפט התנור ממשפט הכירים. האש אשר על הכירים תפיץ את חמה קל מהרה כי מידה קרנים לכל החדר, תחת אשר האש בקרב התנור לא תחם בלתי אם את התנור לבד; האש על הכירים תשלח את קרניה החמות אל תוך האויר הקר אשר בחדר, והתחמם האויר ועלה למעלה ובא אויר קר אחר תחתיו והתחמם גם הוא ועלה גם הוא מן הארץ, וחיש קל יחם כל האויר אשר בחדר, והיה חום בחדר בכל העת אשר תהיה אש על הכירים, ואולם כרפות האש וחדל גם החום; אכן לא כן חלק התנור, כי החום אשר בו לא ישלח מֻטות כנפיו אל מלא רחב החדר ואך את קירות התנור יחמם סביב סביב וחֻמו לא יגע אל פני האויר אשר בחדר, ולכן יעמוד בו החום שעות רבות וגם אחרי רְפוֹת האש בו לא יחדל החום ואך הלוך ילך ויזרום על יד על יד אל תוך החדר. – אמנם אמת נכון גם הדבר הזה כי חום רב יעלה בתהו בקרב התנור מדי, עלותו אל מגדל־העשן, ואולם אל נא ישכח הקורא כי גם על הכירים יאבד חום הרבה, ועוד יגדל החום אשר יאבד על הכירים מן החום האובד בתוך התנור.

 

ח. תנור עשוי לבֵנים קצובות    🔗

הן דעת לקורא נקל כי התנור אשר אליו ירמזון דברינו הוא התנור העשוי לבנים קצובות אשר מראהו לבן ואשר אבניו חלקות והיה אם נתחקה על שרשי הדברים האלה וראינו כי לא במקרה היו. – התנור הוא בית אוצר לאצור בו חום הרבה ולשלוח את החום ממנו על יד על יד כאשר אמרנו למעלה, ואולם החום מה הוא כי נדע? אכן לא על נקלה יצלח חפצנו בידנו לדעת את משפט החום אל נכון, ובאחד החלקים הבאים ננסה לשום לפני הקורא את כל אשר חקרו חוקרים על אדותיו, כי על כן רב לנו אם נעביר בזה לפני הקורא אך את הדברים הנוגעים אל הענין אשר נתן לנו לענות בו, לאמר: על פי השפשוף נעצר כח להוליד את החום, ונוכל להגדיל ולהאדיר אותו מרגע אל רגע, עד כי באחרונה נראה אשר הדברים ששם החום ישתנו השתנות חימית; אם נגדיל ונאדיר את החום על פני אחד העצים, והשתנה העץ השתנות חימית והיה לאויר בוער ולגחלים ולאפר, ואם נגדיל ונאדיר את החום על פני המים והשתנו גם הם והיו לקיטור נודף; וגם בזאת יגדל כח החום כי האדם לא יוכל לשום לו מעצור ושטן בדרך אחרי כי החום בוקע אבן וסולל לו דרך בתוך חומה לעבור אותן, ואל כל אשר ישאף לבוא יבוא; אכן שונה בזה משפט החום ממשפט האור, כי אנחנו נוכל לסלול מסלה לפני האור לאמר לו עד פה תבוא ולא תוסיף, או כי נציב חומה בפניו לבלתי האיר בלתי אם למקום אשר נבחר, תחת אשר אין מעצור לחום ואין חומה אשר לא יחדור החום אל תוכה ויעבור אותה, ואין דבר בארץ אשר לא יוכל החום לחדור אל תוכו או אשר יוכל לגדור את הדרך בעדו לבלתי צאת.

הנה כי כן עמלו החכמים לשוא למצוא דבר אשר יוכלו להצפין בו את החום לבלתי צאת מתוכו לנצח, ואך זאת מצאו כי יש דברים אשר יעבור אותם החום על נקלה ויש דברים אשר לא יוכל לעבור אותם בלתי אם בחזק יד; ואנחנו נשים נא דברים אחדים לעיני הקורא למופת. – החום עובר את מיני המתכת על נקלה; והיה אם תקח לך מחט ברזל ושמת את קצהו האחד ומצאת כי כרגע יחם גם הקצה השני, אחרי כי החום יעבור את הברזל לארכו חיש מהר מאד; ואם תבשל בסיר אשר איננו מֻצפה לבן מבית, וראית כי יעבור החום את קירותיו על נקלה, והמזון אשר בו לא יחם, ולכן נראה כי הסירים והקלחות עשוים לבן מבית; ואם תשב בבית אשר גגו עשוי עופרת, ומצאת כי יכך החום בקיץ והקרח בחרף, כי בקיץ יעבור חום השמש על נקלה דרך העופרת וחמסו על קדקדך ירד ובחרף יעלה חום התנור אשר בבית ועבר את הגג על נקלה ואתה קרח וקפאון תשא; אכן יש דברים רבים אשר לא יחדור החום אל תוכם בלתי אם בחזק יד, ואחרי חָדרוֹ אל תוכם לא יוכל לצאת בלתי אם בחזקה, ועל מספר הדברים האלה נחשבו כל מיני האבן והעפר ולבנות החומה, ולכן נראה כי לא תֵחם הלבנה על נקלה ואך אחרי הֵחַמָה לא תשוב להקיא את החום בלתי אם מעט מעט; וגם אל תוך האפר לא יחדור החום בלתי אם בחזק יד ואך אחרי חדרו לא יעזבנו על נקלה, ולכן נמצא כי האפר השרוף אתמול חם עוד היום והוא יכיל לפעמים שרידי פליטי גחלים מאתמול, וגם אל תוך הצמר לא יוכל החום לחדור על נקלה וגם אל תוך הכרים המלאות נוצות לא יחדור, ואך אחרי חדרו לא ישוב לצאת מהם על נקלה, ולכן נכסה את בשרנו בבגדי צמר בימי החרף ועל משכבנו יֻצע כרים וכסתות.

ובכן אפוא ראינו דברים אשר יעבור אותם החום על נקלה ודברים אשר לא יעבור אותם בלתי אם בחזק יד, וכל קורא יבין כי עלינו לעשות לנו גם תנור אשר לא יעבור אותו החום ולא יעזבהו בנקל – כי על כן נראה תנורים עשוים לבנים קצובות ומראיהם לבן ואבניהם חַלֻקֵי אבנים.

 

ט. התנור ומראהו וחַלֻקֵי אבניו    🔗

גם מראה הדברים וצבעם יהיו לענין אשר נתןּ לחום לענות בו, כי יש צבע אשר יעבור אותו החום על נקלה ויש אשר לא יעבור אותו בלתי אם בחזק יד. — אכן גם החוקרים אינם יודעים פשר הדבר הזה, ואך זאת יודעים כי כל הדבר אשר מראהו בהיר או אשר צבע לבן לו לא יוכל להתחמם בנקל, תחת אשר על נקלה יחדור החום אל הדבר אשר מראהו כהה או אשר צבע שחור לו. אם תשלח השמש את קרניה על פני קיר לבן, לא יחדור החום אל תוך הקיר, ואם נשלח יד נמצא כי לא התחממו פני הקיר אם כי גבר החום אשר לפני הקיר, אבל אם שחור מראה הקיר, וָבָא החום אל תוך הקיר וְהֵחם אותו; כי על כן נראה אשר יטה בעל הגן את ענבי הגפן אל מול פני קיר שחור, למען תבאנה קרני השמש אך על הענבים לבד ואל הקיר לא תבאנה; וכן נראה כי בימי הקיץ יהיו בגדי האדם לבנים למען היותם לו למחסה מפני החום; וגם זאת נראה כי השלג אשר תדלחהו רגל האדם והבהמה והעגלות העוברות עליו, ימס קל מהרה, תחת אשר השלג הלבן אשר לא תגע אליו רגל, לא ימס בלתי אם מקץ ימים אחדים; ואף גם זאת בקחתך לך כלי מודדי חום שנים, אחד לבן ואחד שחור ושמת אותם אל מול פני השמש וראית כי יעלה השחור למעלה שכם אחד על הלבן. ובכן אפוא עיניך הרואות כי כל הדבר הלבן לא יאסוף אליו חום בנקל תחת אשר בנקל יחדור החום אל כל הדבר השחור, ועתה גם זאת נראה: כל הדבר הלבן גם הקיא לא יקיא את החום אשר בקרבו על נקלה, תחת אשר כל הדבר השחור יקיא את החום מקרבו קל מהרה, ואנחנו בשפת בעלי התלמוד נאמר: ״הדבר הלבן איידי דטריד למבלע לא פליט, והדבר השחור כבולעו כך פולטו". אם תשים מרק אל תוך כלי לבן לא יתקרר על נקלה, תחת אשר חיש קל יתקרר המרק בכלי שחור; אם תלבש שתי כתנות לבנות בימי החרף, והיו לך למחסה מפני הקרח; אם תלבש מעיל צמר לבן לבשרך, ומצאת כי חם לך מאד, אחרי כי הצבע הלבן לא יתן לחום הגוף לעבור מזה והלאה על נקלה; אם תקח לך שני כלים, אחד לבן ואחד שחור ושמת בם מים חמים גם בזה וגם בזה והבאת אל תוכם כלי מודדי־חום, אז תמצא כי המים בכלי השחור ימהרו להתקרר מן המים אשר בכלי הלבן.

אלה המה משפטי החום לפי הצבע והמראה, אם לבן ואם שחור, ועתה אם נתחקה על שרשי החום נמצא גם את הדבר הזה: החום לא יחדור אל תוך דבר חָלָק ולטוש, מרוק וממרט, בלתי אם מעט מעט, תחת אשר על נקלה יחדור אל תוך דבר אשר איננו חלק ולטוש ואיננו מרוק וממרט, וכן גם לא על נקלה יצא החום מקרב דבר חלק, תחת אשר חיש קל יעוף ויגז מקרב דבר אשר איננו חָלָק. אם תשים המבשלת את המאכל לפניך אל תוך קערה מרוקה וממרטה, ועמד חמו בו זמן כביר; אם תלבש מחלצות משי מְנְחָצוֹת, וחם לך שבעתים מאשר תלבש בגדי צמר; אם תגהץ את נעליך על רגליך, וחם לך ברגליך; גם הכושי אשר עורו שחור לא יוכל לעמוד בפני החום, בלתי אם בזאת אשר בשרו חלק משמן, וגם הפראים שוכני ארצות ציה, אשר אין כסות לעורם, ימשחו את בשרם בשמן לבלתי יאבד הגוף מֵחֻמו.

ועתה אם נשוב אל התנור ומשפטו ומצאנו כדברים האלה: א) התנור עשוי לבנים, למען אשר יעמוד החום בהן ולא יאבד מהן על נקלה; ב) התנור עשוי כהה מבית ולבן מחוץ, למען אשר יאסוף בנקל את החום אל קרבו מבית ולא ימהר להקיאו מחוץ; ג) התנור חלק ולטוש, מרוק וממרט מחוץ ואיננו חלק מבית, למען אשר יבוא אל תוכו החום מבית על נקלה ולא ימהר להקיאו מחוץ. אלה הם הדברים אשר נשים לפני הקורא למען ישים גם הוא אותם אל לבו.

 

י. התנור מבית    🔗

פני התנורים דומים איש אל אחיו מחוץ והם נבדלים איש מרעהו מבית; מחוץ נראה כי דלת להם וארֻבה להם מעבר האחד וצנור עולה עד מגדל־התנורים מעבר השני, וחקה אחת ותורה אחת לכל התנורים גם יחד; אבל שונה תבניתם מבית לפי הליכות האויר ונתיבותיו אשר הושמו להם! לפנים עשו את התנור כעין תבה אשר נתנו אל תוכה עצים וגחלים עד בלי די, ויהי אש ולפידים ואודים עשנים והבית ימלא עשן והתנור עשַן כלו והחום יבא בלא עתו, ובלא עתו יחדל, ואך כאשר עלה מחיר העצים והגחלים ועין האנשים חסה על הכסף הרב המוצא לבהלה, וילכו האנשים ויואילו לעשות תקונים ישרים וסדרים נכוחים בבנין התנור.

ראשית דבר עשו הליכות ונתיבות סבוכות בקרב התנור לבלתי היות דרך ישרה לאש לעלות מתחתית התנור ועד הצנור, ולרגלי הדבר הזה לא יבוא עשן על פי הצנור עד אם החמה האש את כל הדרך ואת כל סבכי הליכות האויר, ואחרי כי מקום האש מצער הוא והליכות האויר אשר ממעל לה רבות וסבוכות ונבוכות הן, לכן יבער גם העשן אשר מלמטה ויהי לאש, כי בְהֵעָלוֹת אש על העצים בקרב התנור למטה אל מול פתח התנור, ועלה החום כרגע אל הליכות האויר ובשצף סער יבוא אל תוך הצנור וברגע הזה ימשוך אחריו את האויר אשר בחדר להביאו אל תוך התנור, ולרגלי האויר החדש הזה לא יהיה מקום לעשן, והיה גם העשן המעט היוצא מן העצים ללבת אש, ועלה גם הפעם החום והתגבר מרגע לרגע ולא יבוא דרך ישרה אל מגדל־העשן לצאת משם החוצה, כי אם דרך עקלתון ילך וארחות דרכו ילָפתו אחת הנה ואחת הנה, ובין כה וכה יחמם את כל סבכי התנור ואת כל המקום אשר עבר אותו, והיה התנור בוער וקרנים מידו לכל החדר. – אכן רואים אנחנו כי הילדים המשתעשעים לפתח התנור ישלחו לפעמים את ידיהם להעבירן על חלקת התנור לדעת מי מן הלבנים התחממה ראשונה, ואנחנו גם אנחנו נאחז הפעם מעשי ילדינו בידינו, כי לרגלי הדבר הזה נדע את הליכות האויר בקרב התנור, והיה דרך החום בקרב התנור כדרך הלבנים המתחממות בחוץ אשה אוחזת בעקב רעותה.

ובכן אפוא נראה לפעמים שני תנורים בחדר אחד והם דומים איש אל רעהו מחוץ ואך נבדלים הם מבית לפי הליכות האויר אשר הושם בקרבם ולפי שביליו ונתיבותיו – ואנחנו זאת אפוא נעשה ויצאנו הפעם להתחקות על שרשי ההליכות האלה וידענו דרך האש בתנור.

 

יא. הליכות בקרב התנור    🔗

הן מודעת זאת כי לפי החמר הנשרף בתנור כן יהיה משפט האש והחום אשר יולדו לו, כי יש חמר אשר בְּהִשָׂרְפוֹ ישלח מפיו את אוירו בשצף סער גדול ויש חמר אשר לא ימהר לשלחו ולא ימהר להשרף; אם תעלה עצי־גפר באש, וראית כי ימהרו להתלקח ולַבּת אשם תהיה גדולה וחזקה, ואם עצי הרהר תבעיר ומצאת כי לא ימהרו ליקוד כיקוד אש ובערו מעט מעט; וכן תראינה עיניך כי הזפת־הבוערה תמעט ליקוד גם מעצי התדהר, וגחלי־הקאָקס ימעטו גם ממנה. – הנה כי כן ידעת כי כל אש שולחת את חֻמה גם עד למרחוק להחם את החמר אשר ימצֵא, ואולם יגדל כח החום פי שבעה בהגישך את החמר אל האש לבלתי ירחק ממנה בהחמה אותו, ואם תקריב אותו אל האש עד כי יגע אליה, והתגבר החום הבא אליו שבעים ושבעה; אבל גם זאת עליך לדעת כי החום הבוער למרחוק לא יזרום ולא ילך בלתי אם דרך ישרה ומשפטו כמשפט קרני השמש השולחות גם הן את חֻמָן דרך ישרה והיה אם תשים מחסה בינך ובין האש, ונסתרת מפני החום ולא יבוא החום ולא יגע עדיך; ולפי הדברים האלה הלא בין תבין כי האש בקרב התנור לא תשלח ואולם עלינו לשום לב את חֻמָה אל המקום אשר שם ההליכות לחמם אותן – ואולם עלינו לשום לב גם אל משפטי החום היוצא מן האש אשר לא למרחוק תחמם, למען דעת את חקות מעלות החום השונות לפי כל מקומות הלהבה השונים.

אם תקח לך מחטי ברזל שנים, והבאת את המחט האחד אל תוך להבת הנר הבוער מלמטה מקום שם עינה כעין התכלת, ואת המחט השני תביא אל תוך הלהבה מלמעלה מקום שם אדום מַרְאֶהָ, וראית ומצאת כי המחט אשר מלמעלה ימהר להתחמם מן המחט אשר מלמטה, וזה לך לאות כי יגדל חום הלהבה מלמעלה מן החום אשר לה מלמטה וכמשפט להבת הנר הזאת כן משפט להבת האש אשר בתוך התנור, כי גדולות מעלות החום למעלה ממעלות החום למטה; ועתה אם נשים לנכח עינינו תנור אשר הליכותיו ושביליו עשוים שלש יציעות והם בלולים יעלו עד מגדל־העשן, או אז נראה כי לפי משפט העצים כן יהיה משפט ההליכות האלה אם לטובה ואם לרעה, אם בהיות העץ מן העצים אשר ימהרו להתלקח ולהשיק את האש חיש קל ואם בהיותו מן העצים אשר לא ימהרו להתלקח ואשר לא ישיקו אש על נקלה.

אם תשים אל התנור ההוא עצי־גפר, שהם מן העצים המתלקחים חיש קל, וראית כי להבת האש לא תמצא לה מקום די בער בתחתית התנור ועלתה ושאפה עד היציע הראשונה אשר להליכות האויר, ולפעמים תעלה ותשאף גם עד היציע השניה, בהיות לה די אויר להבעיר שם גם את העשן ואת האודים היוצאים ממנה, והלהבה הזאת תחמם את כל המקום אשר תעבור אותו בקרב התנור, והתחממו אבני התנור ושלחו גם הן חום אל תוך החדר גם אחרי כלות האש מן התנור ואחרי הִסגר פי ארבת־העשן; ואולם מה יהיה אפוא משפט הלהבה הזאת אם לא יהיה לה די אויר חדש להשיק אותה? – הלא אז לא יגבר כח החום בלהבה מלמעלה, והאויר הבוער היוצא מן העץ יעלה וינדוף בעשן ויזרום החוצה דרך מגדל־התנור, ומעט החום אשר יקום בתוך התנור לא יזרום ולא יבוא החדרה, אחרי כי הלך האויר אשר בתנור יצרור אות ובכנפיו להעלותו ולהוציאו החוצה. – אכן שונה יהיה משפט האש אם נשים אל תוך תנור כזה עץ מן העצים אשר לא ימהרו להתלקח ואשר לא על נקלה יהיו ליקוד אש.

 

יב. הליכות בקרב התנור ומשפט העצים    🔗

אם נשים אל תוך תנור כזה, אשר שביליו והליכותיו עשוים שלש יציעות, עצים אשר לא ימהרו להתלקח ולהיות ללהבת שלהבת, וראינו ומצאנו כי האש תמצא לה מקום די בער בתחתית התנור ולא ינדוף ממנה אויר בוער אל תוך היציע הראשונה לעלות שם בתהו ולהוליד חום לבהלה, כי החום יעלה מתחתית התנור דרך עקלתון אל תוך היציע הראשונה ומשם ילפתו ארחות דרכו עד היציע השניה ומשם אל היציע השלישית עד בואו אל פי הצנור היוצא אל מגדל־העשן, ובין כה וכה יחמם את אבני המקום אשר עבר אותו; ואולם גם הפעם לא יקיף החום את כל התנור בלתי אם לפי תכונת בנינו ובא ותכניתו: אם סובבים קירות התנור את מקום הלהבה עד נגע אליה אליהם החום גם בתחתית התנור והם גם הם יחממו את החדר, ואולם אם לא יסבו קירות התנור את מקום הלהבה, והחום לא יוכל בלתי אם לזרוח עליהם ולבוא אליהם דרך ישרה, אז יהיה גם החום מצער ולא יעצרו קירות התנור כח להחם את החדר; וגם משפט הליכות האויר בקרב התנור שונה יהיה לפי העצים ההם, פעם לטובה ופעם לרעה, כאשר תראינה עינינו:

נניח נא כי קירות התנור סביב ללהבת האש עשוים כמשפט והם סובבים אותה עד נגע אליה, וראינו גם הפעם כי אך אויר חם יזרום אל תוך הליכות התנור לעלות עד הצנור, ועלינו לעשות את ההליכות האלה סבוכות ונבוכות לאחוז את האויר בדרך ולהוציא את חֻמוֹ ממנו, וארוכות ורחבות תהיינה ההליכות האלה ושטח הרבה להן למען תְּפוֹשׂ את החום בדרך בעלותו, ואם לא תהיינה ארוכות ורחבות אז עלינו לעשותן חמר אשר יינק את החום על נקלה; כי על כן נראה אשר בכל המדינות ששם גחלי־אבן הרבה, שם יעשן את התנורים לבנים קצובות מתחת והקירות הסובבים את הלהבה לא יתנו ללהבה בלתי אם מקום קצר ידים, ועל פני הלבנים שבכה עשויה ברזל, והשבכה הזאת מְרֻבַּעַת ועשויה ארבע יציעות אשה על פני אחותה, למען אשר יתאבכו גאות העשן בהן והחום יעבור אותן עד בואו אל הצנור אשר ממעל, ואחרי כי הברזל הוא מן החמרים אשר יינקו את החום על נקלה ואשר על נקלה יקיאוהו אל החדר, לכן דעת לנבון נקל כי גם אל תוך השבכות האלה יבוא החום על נקלה והן מוצצות את כל החום אשר בתוך האויר העובר את התנור להקיא אותו אל החדר, והחום הבא אל תוך הצנור לזרום החוצה אך מעט הוא. — ובכן עינינו הרואות כי יש אשר תהיינה ההליכות בקרב התנור לנו לברכה ויש אשר על ידיהן יאבד הרבה מן החום ויעלה בתהו, הכל לפי תכונת העצים והגחלים אשר נשיק בהם אש.

אמנם נראה לפעמים שני תנורים בחדר אחד ופניהם דומים איש אל אחיו, ובכל זאת לא נוכל להצית בם אש במשפט אחד, יען כי נבדלים דרכי הליכותיהם איש מאחיו ומשפטי העצים והגחלים אשר נשיק בהם נבדלים גם הם; אם קטן מקום האח אשר שם הלהבה ואם הליכות האויר ארוכות ורחבות, אז עלינו להבעיר בתנור ההוא עצים וגחלים אשר לא ימהרו להתלקח ולהיות חיש קל לשלהבת בוערה, ואם גדול מקום האח וגם הליכות האויר גדולות ועולות למעלה, אז ניטיב אם נבעיר בתנור ההוא עצי גפר ודומיהם, ואולם יש אשר לפעמים ניטיב אם פעם נבעיר עצים מן המין האחד ופעם מן המין השני, כי יש תנור אשר בראשונה נטל עליך להבעיר בו עצי־גפר ואחרי כן עליך להוסיף גם זפת־בוערה, כי עצי־הגפר יחממו אך את היציעות העליונות והזפת־הבוערה תחמם את קירות התנור; ואף גם זאת יש אשר עליך להוסיף באחרונה גם מעט עצים, למען אשר הלהבה העצומה שלגפר והלהבה הקטנה שלזפת הבוערה תכלינה כאחת בבואך לסגור את פי התנור. – הנה זה הוא אשר דברנו כי משפט אחר וחקה אחרת לכל תנור ותנור, ולא על פי התורה לבד אנחנו חיים כי אם על פי המעשה; ואתה אם תבקש לך חדר לשבת בו, ושאלת את פי האיש אשר ישב בחדר ההוא לפניך, והגיד לך את משפט התנור וגם את משפט העצים או משפט הגחלים יגד לך, וידעת אל מי מהם תפנה.

 

יג. מגדל התנורים    🔗

אמת היא התנור הוא הסוכן על החום וממנו כל חֻמֵנוּ נמצא, ואולם גם מגדל־התנורים אשר בבית עושה את מעשיו אם להיטיב ואם להרע, ולפעמים יש אשר המגדל הזה יהיה בעוכרנו להשבית את החום ממעוננו, ועל התנור נעיר את כל חמתנו. – המגדל הזה יחבר את התנור החם עם העולם הקר אשר מחוצה לו, כי על פיהו יעלה האויר החם מן התנור וישאף החוצה ויאציל מחֻמו גם לעולם ומלואו, ובהיות יום סגריר וגשם ורוח, יבוא הרוח אל תוך המגדל מן החוץ לפרוע פרעות בו ולהשבית את הֵלך האויר אשר שם, והביא בכנפיו עשן ופיח ואודים עשנים והעיז אותם הביתה, והיתה המבוכה; אכן יש אשר רע מגדל־התנורים ביום הַבָּנוֹתוֹ וגם יד חרוצים לא תועיל בלתי אם בבנותנו אותו מחדש, והיו כל ימינו כעש ומדנים בבית־המבשלות והמגדל יהיה כעשן לעינינו. – כי הנה גם זאת תועיל להוָתנו אשר אנחנו יודעים את משפטי המגדל הזה היטב, ואך כי נבוא אל המעשים בכל יום ונִבּהל, כי על כן ראינו גם בזאת אשר התורה והמעשה לא ילכו יד ביד, אחרי כי המעשה שונה כפעם בפעם על פי אָפניו, ולכן גם אנחנו את התורה לבד נשים לפני הקורא:

האויר אשר בתוך מגדל‏־התנורים עולה למעלה, יען כי התחמם יתחמם על האח אשר מתחת, ועל כן יתפשט ומשקלו יקל, תחת אשר האויר הבא מלמעלה יכבד, ולכן יעלה האויר הקל למעלה, וישא בכנפיו את חלקי העשן. וכאשר יוסיף התנור להתחמם וכאשר ירבה האויר מחוץ להתקרר כן ימהר וכן יפרוץ האויר בתוך המגדל לזרום למעלה; ואולם כל בוני המגדל יודעים כי ביום בנותם את המגדל עליהם לשום לב לבלתי עשות אותו רחב ידים יותר מכפי הדרוש, כי בהיות בחוץ רוח צח חרישית והיה האויר בתוך המגדל קל לעלות יותר מכפי הדרוש, ובהיות רוח סערה, והעיז הרוח את העשן ואת האויר החם הביתה והניס אותם מלפניו, כי על כן יודעים כל בעלי התורה ובעלי הנסיון לעשות את מגדל התנורים פי ארבעה ברחבו לעמת רחב הצנור הבא מן התנור אל תוכו. – הנה כי כן ישימו בוני המגדל אל לב לבלתי הקטין את קומת המגדל ולבלתי הגדילו עד בלי די, כי בהיות המגדל קטן מאד ועלה האויר בו בעודו חם כלו ויצא החום החוצה ולנו יושבי החדר ישאיר אחריו כעש וקרח, ובהיות המגדל גדול וגבוה והיה הלך האויר אשר בקרב המגדל מעט ומצער ולא יצלח למלאכה, כי על כן יעשו את המגדל בערכם כשלשים אמה קומתו, והמדה הזאת היא המדה הנכונה. ואף גם זאת יודעים לבלתי עשות את המגדל נטוי, ואך ישר יעשו אותו מבית, לבלתי אחוז האויר בקירות המגדל ולמען ישאף האויר אל המטרה כמשפט.

אלה המה החקים והמשפטים אשר ישים אותם בונה המגדל אל לב ביום בנותו את המגדל, וכל אלה לא יועילו, כי לוּ ידע הבונה מראש את משפט התנור ואת משפט האח ואת משפט העצים והגחלים אשר למענם נועד המגדל, כי אז עצר כח לעשות את המגדל לפיהם, כאשר כן נראה מגדל־תנורים בנוי לפי חדר אחד או לפי בית חרשת־המלאכה והוא טוב מאד, ואולם אנחנו בערים הגדולות נראה בתים אשר מגדל־התנורים בהם נכון לארבעה כירים ולשנים עשר או לשלשה עשר תנורים, וגם האש והעצים אשר בהם שונים איש מאחיו וגם האויר אשר בחדר האחד שונה מן האויר אשר בחדר השני, כי בחדר האחד יש אשר פתוחים החלונות לרוחה וְהֵלך האויר בתוך התנור הולך וחזק ובחדר השני סגורים ואטומים החלונות והאויר בו אך מעט ולכן לא יועילו לנו כל החקים והמשפטים הנאמנים האלה, ואיש איש לפי תנורו ולפי חדרו ולפי עציו וגחליו יעשה את מעשהו והנסיון יהיה בעזרו.

 

יד. העצים והנחלים השונים    🔗

הנסיון יורה דרכך לדעת לכלכל את החום בבית, ואנחנו מה כי נוכל לשום לפניך חקים איתנים ונאמנים אחרי כי עת ומקרה יקרה את כלם אשר לא נדע לחשב את דרכיהם מראש; ואתה אם יכבד או אם יפלא ממך דבר ופנית אל האשה אשר עמך בבית ושאלת את פיה, כי כל אשה הצופיה הליכות ביתה יודעת את כל הדברים האלה באר היטב כי על כן שמרה את הנסיון בלבה; וגם הפעם בבואנו להתחקות על שרשי העצים והגחלים למיניהם, לא יחורו פנינו אם לעצת האשה נטה אזן שומעת. – כל אשה הצופיה הליכות ביתה יודעת מאד את משפט העץ הקשה והעץ הרך הנבדלים איש מרעהו, והיא תבחר עץ עץ לפי המקום והזמן, ובירכתי חדרה נמצאים מיני עץ שונים. אמנם נראה לפעמים את פני בעל הבית והם זועפים ורעים, ובכל אלה תעשה אשת החיל בחפץ כפיה והיא עורכת על האש עצי־גפר למען בשל את מי הקאפע או מי הטהעע קל מהרה; לפעמים תערוך על האש עצי לבנה לבשל את הדגים נא ולבלתי אחוז בהם לשון האש ולפעמים תחטב לה עצי תדהר לשבבים דקים והיו לה לבשל בהם את ארוחת הצהרים ולבלתי התכסה בפיח ובעשן; אך יש יום ופני בעל הבית נזעמים כי ראה ריח החדר כריח זפת־בוערה, אבל גם האשה אשר עמו בבית לא חטאה ולא עשתה הרעה, כי מה תעשה האשה ליום פקודה ונפשה יודעת מאד כי טוב לה לקחת מעט זפת בוערה להשיק בה אש בקומה לכבס את השמלות ואת הכּתֳּנות, ומה לה אם הריח הזה לא יהיה לריח ניחוח באף אישה? אכן עוד מעט וחמת האיש שככה והכל על מקומו יבוא בשלום, כי בעוד יום או יומים תקח לה האשה גם מעט גחלים להשיק בהן אש, וזה לו לאות כי תלך האשה להחליק ולגהץ את הכתנות, וימי הכביסה פונים ללכת.

אמנם אם כה ואם כה עינינו הרואות כי האשה הצופיה הליכות ביתה יודעת עת לכל חפץ פעם בכה ופעם בכה פעם בעץ ופעם בגחלים, פעם בזפת־בוערה ופעם בקאקס, ועל פי הרב תבוא אל המטרה הנכונה. – כי הנה התחקו החוקרים על שרשי העצים והגלים השונים למיניהם, וחקירותיהם ותוצאותיהם נכבדות מאד, כי חדשות רבות גלו אשר היו לברכה לאדם רב לבלתי הוציא כסף רב לבהלה ולקנות במחיר את העץ הדרוש.

בעיר ברלין קם החוקר הדוקטור בריקס בפקודת הועד המפקד על הרחבת כשרון המעשה בפרוסיה, וילך להתחקות על שרשי העצים והגחלים השונים אשר בארץ וימצא חדשות ונצורות רבות; בשנת 1847 החל ובשנת 1850 כלה את מלאכתו, וינוע על העץ ועל האבן ועל העפר מן האדמה, ויתחקה על שרשי חמשת מיני זפת בוערה, תשעת מיני עץ שונים, שני מיני גחלים שונים, שני מיני קאָקס שונים, חמשים מיני גחלי־אבן שונים ושבעת מיני גחלים שזופות שונים, ואת כל אשר מצא ואזן וחקר כתב על הספר, והספר הזה נכבד ויקר מאד בעיני כל חוקר ודורש ויהי להם לברכה; וגם אנחנו ננסה להעביר מעט מן הדברים לפני קוראינו לרגל המלאכה אשר לפנינו ודעת לנפשם ינעם.

 

טו. משפט חמרי השרפה השונים    🔗

בספר כתב החוקר בריקס נמצא פתח דבר אשר בו יביא המחבר חשבון מכל המעשים והכַונים הרבים אשר נעשו ואשר נכונו עד כי הצליח לבוא עד תכלית הדברים אשר בקש, ואנחנו נראה כי גם האיש הנכבד הזה אסף את כל נסיונותיו בחפניו אך רק למען היותם לברכה לצרכי העם דבר יום ביומו, כי ידע כל העם מקצה את ערך כל עץ וכל גחלת וכל עפר שרפה ולא ישחית את כספו לחנם. – כי הנה גם אנחנו יודעים את מכסת החום היוצא מכל עץ לפי החשבון לבד, והיה אם נתחקה על שרשי אחד העצים על פי החימיה לדעת את משקל יסוד־הגחלים ומשקל יסוד המים ומשקל היסוד החמוצי אשר בו, ומשקל האפר הנותר ממנו עד בלתי הִשָׂרֵף, וידענו גם אנחנו את ערך החום היוצא מן העץ ההוא גם אם לא נבעיר אותו באש; ואולם החשבון הזה איננו עולה יפה אם נבוא אל המעשים בכל יום, אם כי מדויק הוא על פי התורה, כי בהבעירנו את העץ באש יש אשר לפעמים יעלה חלק מן החום בתהו ויש אשר האפר מתחת יינק אל קרבו חום על פי האויר ויש אשר הלך האויר בקרב התנור יעביר אתו חום יותר מדי ויש אשר מגדל־התנורים ישלול שלל רב; ולמה לנו אפוא החשבון המדויק אשר חשבנו מראש, אם יבוא אחרי כן האויר לפרוע פרעות בחשבוננו ובחֻמֵנוּ? – ולכן אפוא גדולים מעשי בריקס. אשר עשה להביא בחשבון אך את חלקי חמרי השרפה הנותרים לנו לברכה: בלוחות אשר עשה לנו בספרו יוכיח לנו את האבדה הרבה אשר יאבד כל חמר מחמרי השרפה, והנה גם החמר הכי טוב יאבד 14% (ארבעה עשר אחוז ממאה), ויש חמרים אשר יאבד מהם חום בערך חמשים אחוז ממאה.

דעת לנבון נקל כי לא על נקלה הצליח החוקר להביא את החשבון הזה, אחרי כי נטל עליו כפעם בפעם לקנות תחבולות חדשות ושונות לבוא עד תכלית הדבר; בראשונה בקש לו מדה נכונה למד על פיה את מכסת החום היוצא מן החמר הנשרף, וכלי מורד־החום אשר יקחו להם החוקרים כפעם בפעם לא היה לו לכלי חפץ, כי בשומו את כלי מודד־החום אל פני חלק אחד מן התנור אשר נבעיר בו אש פעם בעצי־גפר ופעם בקאָקס, מי זה יגיד לו אפוא אם לא לרגלי עצי הגפר התחמם החלק ההוא מן התנור מרבה להכיל תחת אשר התפשט יתפשט החום בכל התנור לוּ השיק בו את הקאָקס באש? וגם זאת רעה רבה היא היוצאת מכלי מודד־החום אשר לא נוכל לדעת בלתי אם את מכסת החום לפי רגע ולא נדע את מכסת החום אשר יעמוד בקרב התנור לשעות; ולכן אפוא מדד בריקם את החום במדה אחרת, וזאת אשר עשה: ראשית דבר הכין לו תנור העשוי לדבר ועל פני האש אשר על האח שׂם קלחת מלאה מים וילך ויעש את נסיונותיו ויבער אש בעצים מעצים שונים ובגחלים מגחלים שונות ובכל עפר ארצו למינהו, ואחרי כן מדד את מדת הקיטור אשר עלה מכל מין ומין, ואת כח הקיטור דָרֹשׁ דָרַשׁ ואת משקל המים אשר נִדפו מדי עלות הקיטור והמים החסרים אשר עליו לשום אל תוך הקלחת אחרי הֵעשות הנסיון, וגם את חום המים אשר היה לפני הנסיון וגם את החום אשר היה אחרי השרפה הביא בחשבון, או אז צלח חפצו בידו לדעת – למשל – כי ליטרא אחת עצי־גפר תהפוך מדת מים אחת לקיטור במשקל ידוע, ועתה אם יקח לו עץ אחר לעשות בו את הנסיון ולראות בו את מדת הקיטור היוצאת מן המים בהִשָׂרָף העץ ההוא, הן ידע את מכסת החום היוצא מן העץ הזה בּהִשָׂרפו; וכן מדד את כל העץ והגחלים והעפר למיניהם לדעת לנכון את החום היוצא מכל מין ומין.

אכן גם זאת לחוקר בעשותו את הנסיונות לדעת את משפט מערכת העצים והגחלים אל נכון, ואת האסכלא אשר בתנור יערוך כפעם בפעם לפי החפץ הדרוש, ועל פי כלים עשוים לדבר ימֹד כפעם בפעם את האויר הזורם אל תוך התנור וגם זאת בתחבולה יעשה לשום גם את העשן למאכלת אש ואחרי כן ימד גם את חום האויר הבא אל תוך מגדל התנור – כי לא על נקלה יצלח הנסיון בידו אם יחפוץ להביא חשבון אל נכון, כאשר עיני הקוראים תראינה.

 

טז. נסיונות בדבר כח החום    🔗

אם נצא בעקבות בריקס לעשות גם אנחנו את אחד הנסיונות, וראינו כי אך בעמל כפים ובתחבולות דעת יצלח חפצנו בידנו. נניח נא כי היה רצון מלפנינו לדעת את מכסת החום היוצא מליטרא אחת עצי־גפר, או אז נבין כי לא נוכל לבוא אל המטרה עד אם נבעיר בראשונה אש ונעלה חמר רב מן העץ ההוא באש למען החם את האח ואת קירות התנור ואת האסכלא ואת האויר בתוך התנור ואשר בתוך מגדל התנור ואת קירות הקלחת, ואך אז נוכל לדעת את מדת החום הנותר לנו לפליטה אחרי התחמם כל אלה. – הנה כי כן יבין כל קורא משכיל כי לא בשעה אחת או בשתי שעות ימצֵא לנו לדעת את מכסת החום על פי הקיטור העולה כי אם בעשותנו את כל נסיון ונסיון ובהבעירנו את האש בערך עשר שעות; ויהי בעשות בריקס את הנסיון הראשון לדעת את משפט החום אשר בעצי־גפר, וילך ויבער אש בעץ ההוא, והנה 899 ליטרא היו לה לשלל. אכן גם זאת לחוקר לדעת בראשונה אם יבש העץ ואם רטוב; ואחרי כי אין עץ ואין גחלת בארץ אשר חמרם יהיה יבש עד בלי די, לכן עליו היה לדעת בראשונה גם את משקל המים אשר בתוך עצי־גפר ההם, וימצא כי 180 ליטרא מים נמצאו בהם, ואחרי כי גם אפר רב נותר לפליטה מן העצים אשר לא היו למאכלת אש, לכן הביא בחשבון גם את האפר, ויהי חשבון כל העץ הנשרף אך 715 ליטרא והם הולידו את החום –

אז הביא גם את מחקר האויר הסובב את התנור ומדי עשותו את הנסיון חָקר לדעת את כל הדברים ואת כל המקרים אשר לרגליהם תצא האש במיטב כחה, וישנה כפעם בפעם את מערכות האח והאסכלא והארֻבות לפי כל חמרי העץ אשר העלה באש, כי יש עץ אשר סדריו ומשפטיו וחקותיו שונים מן העץ השני, ולפעמים נטל עליו לשנות את הסדר גם לפי העץ הראשון מדי הוסיפו עץ על האש או מדי היות מחסור בעץ אשר על האש; כי הנה כל איש המצית אש בתנור, עליו לדעת היטב עת לכל חפץ לכון את הרגעים אם לשית נוספות על העץ ואם לחדול; והחוקר בריקס עשה את נסיונותיו, נסיון נסיון לבדו, פעם הגדיל את מדת האסכלא ופעם הקטין, פעם הרחיב את מדת שטח הקלחת ופעם המעיט, וכל נסיונותיו וחשבונותיו הלא הם כתובים על ספר לתועלת לאדם רב, וכל איש אשר ידרוש אותם משם ימצא גם הוא חשבון ודעת למצוא את חֲפָציו ואת צרכיו.

אכן דברי מחקר האלה כרֻבּם כן יהיו לתועלת לבוני בתי־חרשת ולעושי מכונות הקיטור לדעת את כל המשפטים אשר על פיהם ישק כל בית ובית, ואולם אנחנו, אשר זה חפצנו כי כל איש ואיש מן העם ימצא גם הוא את ברכתו ואת תועלתו לדעת לעות דבר ולבלתי הוציא את כספו לבהלה, אנחנו רב לנו אם נשים לפני הקורא אך את תוצאות הנסיונות ותולדות החשבונות אשר עָרך בריקס בספרו, כי על כן רב לנו גם עתה אם נשמיע משפט לאמר: ליטרא אחת עצי־גפר יבשים תוכל להפוך בערך ½4 ליטרא מים קרים כקרח לקיטור נודף אם תצלח האש בם; והיה כי ימצא אחד העם אשר ימעט מהיות ממכסת הקיטור הזה, וידע כי התנור או הקלחת או האסכלא או הלך האויר או מגדל העשן אינם כמשפט, ועליו לשום בם תקונים נאמנים; ואנחנו עוד מעט ונראה כי על פי החשבונות האלה ימצא כל איש דרך ישרה לפניו לכלכל את תנוריו במשפט ולבלתי הוציא כסף לבהלה.

 

יז. ערך העץ הרך וערך העץ הקשה    🔗

אכן נפלא הדבר אשר מצא בריקס כי העץ הרך יוליך חום יותר מן העץ הקשה. – אם נבעיר ליטרא אחת עצי־גפר (ועץ הגפר עץ רך הוא) באש, נעצר כח לחמם בם ארבע ליטרא ועשרים ואחד לאטה מים קרים לעשותם לקיטור נודף, תחת אשר בקחתנו לנו ליטרא אחת עצי תדהר (ביכענהאלץ; והתדהר עץ קשה הוא) לא נוכל לחמם בהם בלתי אם ארבע ליטרא וששה לאטה מים קרים עד היותם לקיטור; עץ הַלִבְנֶה גם הוא עץ רך הוא, ואם נבעיר בו אש נוכל לחמם על פיו ארבע ליטרא וחמשה עשר לאטה מים קרים עד היותם לקיטור, ועץ התדהר האדום עץ קשה הוא, ואם נבעיר בו אש לא נוכל לחמם על פיו בלתי אם ארבע ליטרא ועשרה לאטה מים לעשותם לקיטור; עץ העסיס ועץ האלון גם שניהם יולידו חום אחד, איש איש לפי ליטרא אחת יוכל לחמם ארבע ליטרא ושנים עשר או חמשה עשר לאטה מים קרים, ובכל זאת יודעים אנחנו כי עץ העסיס רך הוא והאלון קשה הוא; ובכן תראינה עיני הקורא כי אך במעט יִבָּדלו מיני העצים איש מרעהו וכי יש עץ רך והוא יגבר בחמו מעץ הקשה, ובכל אלה עלינו להוציא משפט כי אך צדקה עקרת הבית הצופיה הליכות ביתה בקחתה לה עץ קשה להיות לה לבער והעץ הרך אך עזור יעזור אחריו. — וזה הדבר: אם נקח לנו ליטרא עץ קשה וליטרא עץ רך נראה כי העץ הקשה יקטן מן העץ הרך, ואולם מנהגו של עולם הוא כי לא במשקל יקנה עץ כי אם במדה, ולכן אך טוב נעשה אם נקנה עץ קשה אשר יעלה ממנו הרבה למדה; והיה כזה החשבון אשר נביא: עצי תדהר הקשה במדת קלאפטער אחת יעלו למשקל בערך 3000 ליטרא, ואחרי כי כל ליטרא מהם תחמם מים קרים במשקל 4 ליטרא וששה לאטה, הלא אז יוכלו 3000 ליטרא לחמם 12,600 ליטרא מים קרים עד היותם לקיטור, ועתה אם נערוך קלאפטער אחת עצי־גפר במערכה, נמצא כי לא תכיל בלתי אם 2640 ליטרא, ואם כי כל ליטרא תוכל לחמם 15 ליטרא מים יותר מעץ התדהר, אבל החום היוצא מן הקלאפטער כֻּלה הלא מעט הוא מן החום היוצא מן הקלאפטער אשר לעצי תדהר כי 2640 ליטרא עצי גפר לא יוכלו לחמם בלתי אם 12,400 ליטרא מים קרים לעשותם לקיטור.

אכן הרבה נתֵּן כֹפר החום היוצא מן התדהר, כי מחיר עץ התדהר עולה פי שנים ממחיר עץ הגפר, ובכל אלה עליך לדעת אשר לא מאבד הון אתה בקנותך את עץ התדהר והיה לבער, ואת עץ הגפר לא תקנה, כי ״יש מפזר ונוסף עוד"; ראשית דבר עליך לדעת כי אין עץ בארץ אשר לא יינק אל קרבו שפעת מים, וכל עץ רך יינק אל קרבו חמר מים רבים שכם אחד על כל העצים הקשים, ובריקס הביא לנו חשבון כי עץ התדהר יכיל מים בערך 14 אחוז ממאה תחת אשר עץ הגפר יכיל בערך 20 אחוז ממאה, והיה אם תעמוד קלאפטער אחת עצי תדהר וקלאפטער אחת עצי גפר ועליהם יהיה הגשם, אז נדע כי בקרב 3000 ליטרא אשר לעצי תדהר נמצאו בערך 430 ליטרא מים תחת אשר בקרב 2640 ליטרא אשר לעצי גפר נמצאו בערך 520 ליטרא מים, ואז אם נקנה קלאפטער אחת עצי תדהר, נדע כי קנינו 2570 ליטרא עץ. תחת אשר בקנותנו קלאפטער אחת עצי גפר נדע כי לא קנינו בלתי אם 2120 ליטרא לבד, ובכן יעלה בעינינו ערך עץ התדהר יותר מעשירית מחיר עץ־הגפר.

הנה כי כן עליך לשום לב כי בריקס בעשותו את נסיונותיו הכין לו תנור העשוי לדבר למען אשר יוכל לשרוף את עץ הגפר עד תמו על קרבו ועל כרעיו, על עשנו ועל אוּדָיו, ואתה בקנותך לך עצי גפר להיות לך לשרפה דבר יום ביומו, לא יהיה לך תנור כזה, ועשן רב יעלה מן העץ ופיח ואודים הרבה יצאו ממנו, וכל אלה ישללו שלל רב מן העץ וכספך יעלה בתהו ויאבד, תחת אשר עץ התדהר לא ישלח מפיו עשן כי אם מעט, ואתה את הברכה הזאת תשא. – ואף גם זאת עליך לזכור כי ריח רע נודף מעצי הגפר ודבק הריח בכל המזון והמאכל אשר בפארור, והפיח גם הוא יכסה את שולי הקדרה והיה לך לתועבה; וגם בזאת תבֹרך בקחתך לך עצי תדהר לשרפה, עקב אשר גם בכבות האש לא יחדלו גחליהם לבשל את אשר תבשל, תחת אשר עצי הגפר בכבותם יחדלו גם לחמם את הדוד ולבשל את אשר בו; ועוד לך הברכה הזאת גם היא, כי האפר הנותר מעצי תדהר יכיל מיני מלח שונים והם טובים מאד למרוק ולנקות בם את כלי הבית ולרחצם למשעי ואתה אם תחשב את כל אלה אחת לאחת, ומצאת כי אך טוב לך בקנותך עצי תדהר מקנותך עצי־גפר, ובזאת תבואתך טובה לך ולצרכי ביתך דבר יום ביומו¹.

 

יח. ערך עץ האלון    🔗

עץ התדהר טוב ויפה הוא ומחירו גם הוא לא מעט יען כי יצלח העץ הזה גם למלאכת חרשי עץ לעשות בו כלים מכלים שונים, ואולם אם נפן מזה ונתחקה על שרשי עץ האלון (אייכענהאלץ) על פי מחקרי החוקר בריקס, ומצאנו כי יתרון לו גם מן התדהר אחרי כי קלאפטער אחת ממנו תכבד גם במשקלה ממשקל התדהר ואחרי כי ליטרא אחת ממנו חמם תחמם ארבע ליטרא מים קרים וחמשה עשר לאטה לעשותם לקיטור, ועוד יתרה לו גם זה כי גם מחירו מצער לעמת מחיר עץ התדהר; ובכל אלה לא ניטיב לעשות אם נאמר לקנות לנו את עץ האלון למען היותו למלא את צרכי ביתנו דבר יום ביומו, יען כי לא במשפט אשר שפט בריקס את כל הדברים האלה נוכל לשפוט גם אנחנו:

בריקס בעשותו את נסיונותיו ובלכתו לדרוש את עצי הארץ, לא במחיר קנה את העצים ולא מכל הבא בידו לקח לנסות אותם, כי בעלי היערות מרחוק ומקרוב היו בעזרו וישלחו לו איש איש ממבחר עציו לנסות בם ויהיו לו איש איש מיערו לעזור, ובעלי מרכבות מסלות־הברזל גם הם הובילו את העצים חנם אין כסף, כי כל אלה עשו למען התורה והתושיה אשר חפצו כי בריקס יגדיל תורה ויאדיר, וגם את האלונים שלחו לו מרחוק ממבחר העץ וממיטב היער, עד כי גם בריקס בספרו יאמר כי האלונים ההם הזקינו בארץ שרשיהם וימיהם כשלש מאות שנה ולא נמצא עוד אלונים טובים כמוהם בארץ; ולכן אפוא דעת לנבון נקל כי לא כמשפט האלונים שהיו לעיני בריקס משפט האלונים אשר נקנה אנחנו במחיר.

כי כיום הזה בקנותנו לנו את עץ האלון להיות לנו לבער, וראינו אשר מלא הוא קשרים וסיקוסים ועקומים, והם לא יהיו לשרפה למאכלת אש, ובקנותנו את העץ הזה נוציא את כספנו לבהלה, אחרי כי לא נעצר כח לבקע אותו היטב והיו לנו שבבים עד בלי די אשר לא יצלחו לשרפה; ואף גם זאת לנו לדעת כי בהיות אלון טוב ביער אשר גזעו וענפיו טובים וקשרים אין בו, אז בכסף מלא יקנה אותו כל חורש בעצים לעשות בו כלים מכלים שונים, וכל בוני אניה יקנו אותו כי ימצאו בו חפץ, וגם מעַבּדי־העורות יפצלו אותו פצלות לרגל המלאכה אשר להם וישאירו אחריהם אלון בשלכת ערום ואין קליפה לו, ואך הענפים לבד אשר בהם כל עקש וכל פתלתל, הם יהיו לנו לקנין.

 

יט. ערך החום לעמת ערך מחיר העצים    🔗

נעזב נא את העצים האלה ונפן הפעם גם אל עץ העסיס (בירקענהאלץ). – עץ העסיס גם הוא בין העצים הרכים יתחשב וגם סגלות מסגלות העצים הקשים לו. ובכל אלה לא טוב קנות את העץ הזה לשרפה, יען כי העץ הזה בעודנו באבו מלא הוא מיץ ולח ולכן קל הוא מאד במשקלו במדת הקלאפטער ובהזקינו ירום תולעים ויהיה למסוס נוסס, וכל חלקה טובה בו אשר נותרה לפליטה תהיה לכלי חפץ לכל חורש בעצים לעשות בה את כלי הבית. אכן לא כאלה חלק עץ הַלִבְנֶה (עלזענהאלץ); החוקר בריקס בנסיונותיו למד דעת את העם כי כח החום היוצא מן העץ הזה מעט ומצער הוא, ואם כי ליטרא אחת ממנו תוכל לחמם ארבע ליטרא וחמשה עשר לאטה מים קרים לעשותם לקיטור, ואולם העץ הזה קל הוא מכל עץ השדה, כי משקל הקלאפטער האחת אך 2300 ליטרא, ואם נחשב בזה גם את חמר המים הרבים אשר בו, לא יותר מן העץ בלתי אם מעט אשר יוכל לחמם אך 9000 ליטרא מים קרים לבד לעשותם לקיטור, כי על כן נראה כי כח החום היוצא ממנו מעט ומצער הוא; – ובכל זאת נראה כי העם מסביב לא יפנה אל דברי התורה הזאת ובמיטב כספו יקנה את העץ הזה והיה לבער, אף כי מחירו רב מאד, וזה לנו לאות כי ״דברי תורה לחוד ודברי המעשים בכל יום לחוד" אחרי כי העם יודע את אשר הוא עושה ולא ישחית את כספו אשר בזעת אפו יביאנו.

אכן רב מאד המרחק אשר בין התורה ובין המעשה עד כי לפעמים לא נדע פשר דבר, ואם נערוך עתה את ערך החום לעמת ערך מחיר העצים, נתפלא לראות כי יש עץ אשר חמו עצום ורב ומחירו מצער, תחת אשר העץ השני יוליד חום אך מעט ומחירו רב. – אם מדה אחת עצי גפר תקָנה במחיר 30 שקל, הלא על נקלה נביא חשבון כי עלינו לתת במחיר מדה אחת עצי תדהר 38 שקל, במחיר מדה אחת עצי אלון 35 שקל, במחיר מדה אחת עצי עסיס 34 שקל, ובמחיר מדה אחת עצי לבנה לא נתן בלתי אם 28 שקל; ומה אפוא נתפלא בראותנו כי כיום הזה נשקול בארץ אשכנז במחיר מדה אחת עצי־גפר 30 שקל כאמור, ואולם במחיר עצי לבנה נשקול 42 שקל, במחיר עצי עסיס נשקול 47 שקל, במחיר עצי אלון נשקול 54 שקל ובמחיר עץ התדהר אשר הוא לנו לבד לשרפה נשקול 62 שקל. – הנה כי כן נראה מה רב המרחק בין דברי התורה ובין המעשים בכל יום ובריקס בחקירותיו על אדות העצים לא הועיל כי אם לבעלי בתי החרשת והמלאכה; ואולם לוּ נשלח עתה איש כבריקס למחיה לפנינו לדרוש ולחקור על אדות העצים להיות לברכה לכל העם מקצהו, כי אז הגדיל האיש הזה לעשות עמנו ומשכרתו היתה שלמה.

ועתה רב לנו לנוע על העצים, כי עוד המלאכה גדולה לפנינו ועלינו להעביר לפני הקורא גם את משפטי הזפת הבוערה (טאָרף) שהיא עפר מן האדמה; ולכן נחדול מזה ונדרוש את הטבע משם.

 

כ. זפת־בוערה    🔗

הזפת הבוערה תמצא במעבה האדמה, וחמריה הם שרידי פליטי מיני צמח אשר היו בארץ בשכבר הימים ואשר רקבו והיו למיני אבני גחלים ולמיני זפת־בוערה; ולפי משפט הצמח אשר היה כן יהיה משפט הזפת־הבוערה: אם חמריה שרידי פליטי עָלים הם אשר התלקטו ואשר נצמדו יחדו והיה משקל הזפת־הבוערה מעט ומצער מאד וגם חמר השרפה אשר בה אך מעט הוא, ואם חמריה שרידי פליטי שרשים וסעפים הם, והיה בה חמר השרפה רב ועצום; ובזה טוב גורל הזפת הבוערה מגורל העץ, כי את העץ יקח לו האדם לבנות בו ולעשות בו כלים מכלים שונים, תחת אשר הזפת הבוערה לא תצלח בלתי אם לשרפה לבד, ועל כן אך היטיב ייטיבו האנשים אשר יקחו להם את הזפת הבוערה והיתה להם לבער, כי הזפת הבוערה תעלה באש בכל תנור אשר יהיה, תחת אשר חמרי־השרפה האחרים לא יעלו באש בלתי אם בהיות לפניהם תנור עשוי לדבר, והם בשומם את הזפת הבוערה אל תוך התנור, רב להם אם ישימו עליה מעט פחם ויעלו אותה באש.

אכן אמת נכון הדבר כי גם חסרונות לזפת הבוערה, והם הביאו את דבתה רעה אל בני האדם לתעב אותה בעיניהם, וגם אנחנו עוד נשוב לדבר בם; אבל עתה טרם נשים פנינו אל חמשת מיני הזפת הבוערה אשר הבדיל לו החוקר בריקס, עוד לנו מלים על אדותיה בכלל:

הן באחד הפרקים הקודמים אמרנו כי העצים יינקו אל קרבם חמר מים רבים והמים יכבידו עליהם עבטיט ולא על נקלה תוכל האש לאחוז בם, ועתה בבואנו לדבר על אדות הזפת הבוערה, עלינו להוסיף כי הזפת הבוערה תינק אל קרבה מים רבים שכם אחד על כל יתר חמרי השרפה, והמים הרבים האלה יהיו בעוכרינו כי על כן נוציא כסף רב לבהלה; ועל פי מחקרי בריקס נדע כי מדה אחת זפת־בוערה חרבה ויבשה הֵכִילה 83 גזרים, תחת אשר המדה ההיא לא הכילה בלתי אם 66 גזרים לבד, בהיות הזפת הבוערה לחה ורטובה. – הנה כי כן יוכיח בריקס כי מוכרי הזפת הבוערה כרֻבּם כן ימכרו אותה באבני מרמה ובמדות שוא, והיה בהביאם את הזפת־הבוערה, ימלאו את ערמת העגלה מלא העמר, וכל הזר הקרב אליהם לא יכיר כי מלאה העגלה אך לראות העין לבר וכי עוד תחסר כרביעית המדה; אז מדד לו בריקס את אחת העגלות, ויצו את אנשיו וימלאו אותה זפת־בוערה, והנה עלה משקלה 4100 ליטרא, ואחרי כן פנה לו אל האנשים אשר זאת היא מלאכתם להעביר את הזפת הבוערה מן האניות ולהעמיסה על העגלות, ויבקש גם אותם כי ימלאו את עגלתו וישימו אל תוכה את הזפת הבוערה ההיא, והנה לא עלה משקלה בלתי אם 3080 ליטרא; ובכן אפוא ראה כי החסירו מן המדה 1020 ליטרא, כרביעית המדה – וחוטאים כאלה יאבדו טובה הרבה, כי ירא העם לקנות את הזפת הבוערה.

 

כא. כח החום אשר לזפת־בוערה    🔗

כל המוסיף גורע – אכן יש אשר לפעמים גם כל הממעיט יוסיף מגרעת, כי תחס עין איש על הכסף המוצא ויאמר להביא סחרו במחיר מצער, ואז מי יודע אם טוב יהיה סחרו; וגם הפעם נאמר לקוראינו כי ביום קנותם את הזפת־הבוערה לא יקנו בלתי אם ממבחר המינים, אשר במחירם ישלמו במיטב כספם. – ואלה הם האותות אשר על פיהם נדע כי טובה הזפת הבוערה: הזפת הבוערה הטובה, בהיותה יבשה וחרבה, איננה קלה במשקלה, ומשקל הגזרה האחת בערך ¾1 ליטרא, והיא חזקה וקשה ושפתיה ופאותיה בולטות ופניה ושטחיה צומקים; והיה כאשר נבקע את הגזר האחד לא תכיר עיננו בו כי ממיני צמח לֻקָח, כי בהכיר עיננו את מיני הצמח בקרב הגזר וידענו כי לא עמוק במעבה האדמה היתה שכבתּו ולא היה שם ימים רבים, תחת אשר הגזר הטוב שחור וצנום יהיה ועינו כעין גחלת אשר באדמה.

אף גם זאת על הקונה לבחון ביום קנותו את הזפת הבוערה למען דעת כי טוב סחרו: כל גזר וגזר, שני שטחים רחבים לו ושני שטחים צרים ושני שטחים ארוכים, והיה אם טובה הזפת־הבוערה וראית כי בהכותך בכשיל על פני השטח הרחב לא יִבּקע הגזר בתוֶך כי אם יעמוד בפני מכהו עד אם ינֻפץ לרסיסים. ואם על פני השטח הצר תהלום בכשיל ומצאת כי כאשר לא יחטיא הכשיל את המטרה יִבּקע הגזר ויהיה מערכות מערכות לבד, ואם על פני השטח הארוך תראינה עיניך בקיעים כמראה מערכות על פני מערכות, וידעת כי הזפת־הבוערה ההיא טובה עד למאד. – אכן כאשר יבקש הקורא את פשר הדברים האלה ומצא גם אותו, לאמר: הזפת־הבוערה לֻקָחה ממיני צמח רבים אשר ברבות הימים התלקטו אחד אל אחד וינוחו איש על פני אחיו ויהיו מערכה על פני מערכה ולוח על פני לוח, כעין הדפים אשר בספר, ואם טובה הזפת־הבוערה אז נמצא בה לוחות ומערכות הרבה; ולכן לא נוכל לבקע את הגזר על פני השטח הרחב יען כי ידנו לא תעצר כח לבקע את המערכות הרבות כלן גם יחד ואולם בבקענו אותו על פני שטחו הצר אז לא נבקע את המערכות כי אם נפריד ביניהן ונסיר את המערכה האחת מעל השנית, ואם אמת נכון הדבר כי נמצא בקרב הגזר מערכות רבות אז תוכל גם העין לראותן על פני השטח הארוך.

אחרי הדברים והאמת האלה נשים לפני הקורא גם דברים אחדים על פי מחקרי בריקם אשר חקר ואשר דרש על אדות חמשת מיני זפת־בוערה. – הקלאפטער האחת אשר לזפת־בוערה מן המין הנבחר עולה במשקל 3300 ליטרא, ובכן יעלה משקלה ממשקל התדהר והאלון במאתים ליטרא, ואולם האפר הנותר מן הזפת הבוערה עולה במשקל עשרה אחוז ממאה ממשקל הזפת־ הבוערה, תחת אשר האפר הנותר מן העץ לא יעלה בלתי אם לאחד אחוז ממאה, וגם נמצא בקרב הזפת הבוערה חמר מים רבים יותר מאשר נמצא בקרב העצים עד כי בהביאנו את כל אלה בחשבון לא יוָתר מן הקלאפטער אשר לזפת־בוערה בלתי אם 2250 ליטרא, ואולם כח החום העצור בכל ליטרא אשר לזפת־בוערה עצום ורב מכח החום אשר לליטרא עץ, כי ליטרא אחת אשר לזפת־בוערה תוכל לחמם חמש ליטרא מים קרים וששה לאטה; וגם הוציא בריקס את משפט יתר המינים אשר חקר ודרש אחריהם, ויהי מספר הנסיונות אשר נסה אותם ששים, ואנחנו רב לנו כי שמנו לפני קוראינו את הדברים המעטים האלה, וגם בהם תבואתהו טובה. – הנה כי כן תראינה עינינו כי אך טוב לנו לקנות לצרכי־ביתנו את הזפת־הבוערה והיתה לנו לשרפה, כי גם מחירה מעט ממחיר העץ.

 

כב. זפת־בוערה ויתרונותיה וחסרונותיה    🔗

שלשה יתרונות לזפת־בוערה מן העץ: מחירה המעט, חֻמה הרב ומשפט השרפה אשר תשרף; כי הנה מעט מחיר הזפת הבוערה מכל העץ אשר ביער, ולכן כל איש אשר כספו יקר בעיניו יקנה אותה במחיר; וגם כח חמה יגדל מכח החום אשר לכל עץ היער, כאשר ראו עיני הקורא בחשבון בפרק הקודם ונוסף על אלה גם משפט השרפה אשר תשרף הזפת־הבוערה על נקלה בכל תנור אשר יהיה ולא דרוש לנו תנור עשוי לדבר או אח או כירים העשוים והעומדים אך רק לשרפה הזאת. – כי על כן רב מספר האנשים אשר יקנו להם את הזפת הבוערה, והיתה להם זאת לשרפה.

אכן גם חסרונות רבים לזפת־הבוערה אשר הבאישו את ריחה בעיני אדם רב ולא יקנוה לעולם: הזפת־הבוערה בתוך התנור לא תתלקח לאש להבה ואך תלהט סביב חמריה, ואם נבעיר את הגזר האחד בקצהו לא תאחז האש בארבע פנותיו כי אם תלחך סביב סביב עד נגעה גם אל כל פנותיו והיה לבער, ויש אשר יתחממו לרגלו פני התנור מעבר האחד ושבו והתקררו טרם התחממו עוד פני התנור אשר מעבר השני, ועל כן לא נוכל להשיק אש בזפת־בוערה לבדה כי אם נשים אל תוך התנור מעט עצי־גפר ומעט עצי־לבנה ועליהם נשים את הזפת־הבוערה ונצית בהם אש’ או אז תאחז האש בארבע פנות הגזר והיתה מעשה השרפה שלם; ואולם המלאכה הזאת רבה היא לפני אנשים ונשים הרבה אשר לא יחפצו להשיק אש בעצים ובעפר גם יחדו, לאחוז בזה וגם מזה לא יניחו יד, ועל כן יעזבו את הזפת־הבוערה ולא יקנוה. – הנה כי כן נודף ריח דע מתוך הזפת־הבוערה, והיה בהיות רוח סערה בחוץ והרוח ישיב את העשן ואת הפיח ואת האודים הביתה דרך מגדל־התנור, אז יבוא גם הריח הזה הביתה ועלה ובא באף כל יושבי החדר, ואז יתיעצו כל בני הבית ויאמרו פה אחד בי טוב טוב לפזר את הכסף ולקנות עצים וגחלים או לשבת בחדר קר מקנותם את הזפת־הבוערה. – ונוסף על אלה גם האפר הרב אשר יוָתר מן הזפת־הבוערה אחרי הִשָרפה, והאפר הזה יהיה לטיט ולחלאה בבית ולמרת רוח לאשת החיל הצופיה הליכות ביתה, כי על כן דרוש לנקות ולטהר את התנור מחלאתו בפעם בפעם, והמלאכה הזאת לא תמצא חן בעיני יושבי הבית.

אלה המה היתרונות ואלה הם החסרונות אשר לזפת־הבוערה, ואחריהם רב אדם ימשוך, אלה יביטו אל יתרונותיה, ואלה אל חסרונותיה, אלה יקנוה ואלה יבזרה.

 

כג. הקאקס    🔗

אחרי העצים ואחרי הזפת־הבוערה, עלינו לפנות גם אל אחד החמרים האחרים אשר יהיו לנו לשרפה ואשר נודע שמו ברבים ״קאָקס". – הקאקס הוא אחד חמרי השרפה אשר מחירו מצער, ולכן ירבו דורשיו וקוניו משנה אל שנה, וגם ברבות דורשיו וקוניו לא עלה מחירו ולא פרץ למעלה ראש, יען כי האנשים העושים את הקאקס ימצאו בו ברכה גם בְּהֵעָשׂוֹתוֹ והיה להם מִשְׁנָה שכר; וזה הדבר:

הקאקס לֻקָח מִמַפְּלֵי גחלי־אבן אשר היו באש ואשר לא אכלה אותן האש עד תֻּמן, והוא כעין גחלים אשר נותרו מגחלי־האבן; והיה כי ישאלך איש לאמר: למה זה נאציל את הקאקס מגחלי־האבן? האם לא טוב טוב יהיה אם נשרוף את גחלי־האבן כליל, ולא נאציל כל קאָקס מהן, והיה מעשה השרפה שלם והחום יהיה עצום ורב? וידעת היום והשבות לאמר: לא לתהו נשים מעצור לשרפת גחלי־האבן; כי לפעמים יש אשר נטל עלינו להוציא את האויר העצור בתוך גחלי־האבן להיות לנו לאויר־מאיר ולעשות בו אותות ומופתים אחרים, ואז הלא אך תבואתנו טובה אם לא נשליך את מפלי הגחלים אחרי גו ואם עוד יהיו לנו לכלי חפץ לשום אותם לקאָקס! כי הנה כל גחלי־האבן למיניהן יכילו מיני שְׂרָף וחלקי מתכת, ובפרט חלקי מתכת אשר בם גפרית שעל פיהם נעריך את ערך גחלי־האבן, אם לטובה ואם לרעה, כי בהיות בהן שרף ומתכת הרבה וידענו כי טובה הגחלת, ואם מעט יהיו וידענו כי רעה היא; והיה כאשר נביא את גחלי־האבן אל תוך התנור, וראינו בהן מראות חימיה, כי בהיות עליהן חום, ועלו כל מיני השרף והיו לאויר מרגבי הגחלים הקטנים ידבקו איש אל אחיו ויהיו לגחלים שלמות, ועל פי החום יעלו מיני האויר מן הגחלת, וּבְהֵעָלוֹת האויר יוָתר יסוד־הגחלים אשר לגחלת בקרב רגבי הגחלים והם שמנים ומלאים יסודות שְׂרף, ואם נכבה את גחלתם בהיות המועד הנכון. יהיה לנו קאָקס אשר יצלח גם הוא לשרפה. – הנה כי כן נראה אשר רבים יעשו להם כלים מכלים שונים להוציא על פיהם את האויר מתוך הגחלים, ובבתי אויר־המאור ישרפו גחלי־אבן לשרפה להוציא מהן את אויר יסוד־המים, והאויר הזה יעלה אל תוך כלים העשוים לדבר ויהיה לאויר־מאיר אשר יאיר את חוצותינו ואת חדרי בתינו, והנותר מיסודות הגחלים יהיה לקאָקס; כי על כן נראה אשר לא הקאקס יהיה להם לאבן פנה כי אם האויר המאיר – ומדוע אפוא נתפלא בראותנו כי מחיר הקאקס מצער הוא?

זאת ועוד אחרת: גחלי־האבן אשר אמרנו כי מהן יצא הקאקס ואויר המאור, גחלי־אבן הן הטובות מאד אשר בהן מיני שרף וחלקי מתכת הרבה; ואולם יש גחלי־אבן אשר לא יצלחו לכל מלאכה וגם לשרפה לא תהיינה, ולכן יקחו בעליהן את גחלי־האבן האלה ועל פי כוָנים העשוים לדבר יוציאו את אוירן מתוכן – אם כי גם האויר לא יצלח למאור – ועשו אותן לקאָקס, והיתה גם בזה משכרתם שלמה.

 

כד. כח החום אשר לקאקס    🔗

כח החום אשר לקאָקס שונה כפעם בפעם לפי תכונת הגחלים אשר מהן לֻקח; אם טובו גחלי־האבן ויסוד־גחלים בהן הרבה אז ייטב גם הקאקס והיה בו נחלת הרבה ובכח חמו יגבר, ואם הכילו גחלי־האבן מיני אויר הרבה אז יבוא האויר אל תוך הקאָקס לפחת עליו וְלָצבּוֹת אותו, והיה קל במשקלו וגם חמו נדעך, ואם עפר הרבה היה בתוך הגחלים אז גם הקאקס לא ייטב, והיה משקלו לנכון ואך אפר הרבה ישאיר הקאקס אחריו בהשרפו. – הנה כי כן שונה משפט הקאקס לפי חפץ בעליו ולפי התכלית אשר למענה עשוהו: אם ישרפו את גחלי־האבן למען הוציא מהן את האויר למאור, אז יוציאו מהן אויר יסוד־מים הרבה ולא יוָתר ממנו בקרב הקאקס בלתי אם מעט, אבל אם ישרפו את גחלי־האבן אך רק למען היותן לשרפה לבד ולא יוציאו מהן את שַמנן ואת לֵחן עד תמם, והיה לנו הקאקס הנשאר לברכה.

אמנם הביא לנו גם בריקס את נסיונותיו בדבר הקאָקס, ואולם הנסיונות האלה מעטים הם כי אך שני מיני קאקס היו לנגד עיניו, עקב אשר לא עשה בריקס את נסיונותיו בלתי אם לפי בתי־החרשת ובתי־המכונות ובהם לא יקחו את הקאקס לשרפה כי אם מעט ואך בגחלי־האבן לבד ימצאו חפץ; אכן אנחנו לרגל המלאכה אשר לפנינו נשים בזה לפני הקורא את משפטי שני המינים ההם אשר חקר אותם בריקס: המין האחד יכיל 230 ליטרא בתוך החבית האחת, וכל ליטרא תוכל לחמם שמונה ליטרא ושנים עשר לאטה מים קרים עד היותם לקיטור נודף, והמין השני יכיל בתוך החבית האחת 250 ליטרא (כי נמצא בו יסוד־גחלים יותר) וכל ליטרא תוכל לחמם שמונה ליטרא מים ושמונה עשר לאטה לעשותם לקיטור. – והיה אם נחפוץ עתה לערוך את הקאקס במערכה לעמת העצים, נביא חשבון כזה: אם יהיה מחיר העץ הרך כשלשים שקל הערֵמה האחת, אז יהיה מחיר הליטרא האחת כחמש עשרה אגורות, ואחרי כי הליטרא האחת מן העץ ההוא תחמם בערך ½4 ליטרא מים לעשותם לקיטור, הלא או נדע כי עץ במחיר גרה אחת יוכל לחמם שלש ליטרא מים לעשותם לקיטור; ועתה אם יהיה מחיר הקאקס שלשה שקלים החבית האחת, ומשקל החבית 240 ליטרא אז נקנה במחיר האגורה האחת שמונה ליטרא ואחרי כי הליטרא האחת מן הקאקס תוכל לחמם כשמונה ליטרא מים לעשותם לקיטור, הלא אז נדע כי קאקם במחיר האגורה יחמם 64 ליטרא מים עד היותם לקיטור היא 5¹/₃ ליטרא מים במחיר גרה. – וגם אם נערוך את הקאקס לעמת הזפת־הבוערה, נמצא כי מחירם מצער וכח החום אשר בם רב מכח החום אשר בעץ.

אבל אחת יזכור הקורא וישים אל לב כי כל החשבונות האלה יהיו נכונים ונאמנים אך רק אם לא יעלה חום בתהו ואם נעשה כַוָנים כאשר עשה בריקס מדי עשותו את נסיונותיו – ואנחנו הן ידענו כי לא יתכן כדבר הזה, ולא כמשפט החוקר משפט האשה הצופיה הליכות ביתה דבר יום ביומו.

 

כה. הקאקס על פי התורה ועל פי המעשה    🔗

לא כמשפט התורה משפט המעשים בכל יום; כי הנה על פי התורה אשר הורו החוקרים נדע כי ככח החום אשר לזפת־בוערה כן כח החום אשר לקאקס, ובכל זאת אם נשאל את פי האשה הצופיה הליכות ביתה נשמע כי לא לנחת לה חום הקאקס, אחרי כי אשו אש זרה היא אשר תבער ותאכל סביבה בפעם אחת ופתאם תחדל כי בא הקץ. – וזה הדבר: אם תחפוץ האשה להראות את כחה ואת עצם ידה למהר להחיש מעשיה בבשלה את המים בקלחת, אז תקח לה את הקאקס ותתן לו היתרון מן הזפת־הבוערה, וכן אם תחפוץ לְהָחֵם את החדר חיש קל להביא אל תוכו את אורחיה ואת קרואיה לפי שעה, יהיה לה הקאקס לכלי חפץ, אבל אם לא באלה חפצה כי אם לבשל את אשר תבשל ולהחם את החדר למען היות בו החום מן הבקר עד הערב, ונתנה היתרון לזפת־בוערה מן הקאקס.

הקאקס לא לבדד יבער ולבת אשו לא לאטה תתנהל והאש לא תתלקח בלתי אם בהיות הֵלך אויר חזק ועצום, ועל כן נערוך מערכת עצים בתוך התנור ואת הקאקס נשים על פני העצים ממעל, ואחזה האש בו והיה לבער, ואך כאשר יחסר רגע אויר לפחת עליו, וכבתה לבת אשו כרגע; כי הנה יגדל החום בקרב הקאקס מן הקצה אל הקצה והוא יקיף על קצותיו בין רגע אחד, ובנגוע האש אל הקצה האחד לא נוכל לנגוע עוד אל הקצה השני, תחת אשר לא כן משפט העץ והזפת־הבוערה אשר נוכל לנגוע אליהם בקצה האחד גם בהיות אש להבה בקצה השני, ולרגלי הדבר הזה יבלע הקאקס חום רב עד יאציל חום וירים תרומתו גם ליושבי הבית, ולכן מעטים דורשיו. – אכן טוב מאד הקאקס אם נחפוץ להחם על ידו את החדר לפי שעה, או אם עלינו להחם חדר גדול אשר חלונותיו ודלתותיו לא סגורים היטב ואנשים רבים דופקים על דלתותיו והולכים הלוך ושוב, הלוך ושוב, ואנחנו נחפוץ להחם את החדר הזה ככל אשר תשיג ידנו, או אם נקדיש קרואים ועלינו להחם את חדר האורחים כל העת אשר יהיו הקרואים בבית, או אם איש אשר כל היום לא ישכנו רגליו בביתו ובערב הוא בא והוא חפץ להחם את חדרו כמעט קט עד עלותו על מטתו; כל אלה היטיב ייטיבו אם ישימו קאקס אל תוך תנור־ברזל וישיקו בו את האש; ואולם לא נוכל לקחת את הקאקס להיות לנו לבער יום יום בכל מושבותינו ובכל מקומנו, אם כי כיום הזה נראה אשר רבים וכן שלמים יכינו את תנוריהם לפי הקאקס ויעשו כַוָנים העשוים לדבר, והוא לא יצלח.

הנה כי כן נראה אשר שלמים וכן רבים יודעים על פי התורה כי גדול כח החום אשר לקאקס, ובכל זאת לא ימצאו בו חפץ להיות להם לשרפה דבר יום ביומו.

 

כו. גחלי־אבן    🔗

אם נעזוב את הקאקס ונשים פנינו אל גחלי־האבן, נראה כי כל יתרונות הקאקס נמצאים גם בהן, תחת אשר חסרונותיו רחוקים מהנה. – הן יתרון לקאקס מן החמרים האחרים על פי כח החום הרב אשר בו, ואנחנו הנה נדע כי גם כח החום אשר בגחלי־האבן רב ועצום מאד, ואולם בזאת רע עלינו מעשה הקאקס, כי העושים אותו יעבירו מתוכו את מיני האויר אשר בו ועל כן בהבעירנו אותו לא יוכל להתלקח ולהיות לאש להבה ואך להט ילהט מסביב חמריו, וגורל גחלי־האבן טוב ממנו שבעתים, כי בקרב גחלי־האבן נמצא עוד מיני אויר הרבה. ובאחוז בהן אש תהיה לאש מתלקחת אשר לא תכבה על נקלה גם ברפות ממנה הלך האויר; וגם בזאת להן היתרון מן הקאקס, כי לא יקיף בהן החום על קצותן, ובהיות האש בקצה הגחלת האחד, נוכל לנגוע אל הקצה השני ואצבעותינו לא תִכָּוֶינָה, וזה לנו לאות כי לא תבלע הגחלת חום הרבה, ותאציל עתרת החום ליושבי הבית. אכן גדול מאד כח החום אשר בתוך גחלי־האבן, והחוקר בריקס התחקה על שרשי מינים רבים וימצא כי גם הגחלת הרעה מכל אחיותיה תכיל חום שכם אחד על כל העץ הטוב והזפת־הבוערה הטובה, כי ליטרא אחת ממנה תעצר כח לחמם שש ליטרא מים קרים ושנים עשר לאטה לעשותם לקיטור וליטרא אחת מן הגחלים הנבחרות חמם תחמם שמונה ליטרא מים ועשרים ושבעה לאטה עד היותם לקיטור נודף.

אבל עלינו לשום לב כי חום עצום כזה טוב מאד לבתי חרשת־המעשה ולבתי־המכונות, והוא אך למותר לצרכי בתינו דבר יום ביומו, כי אנחנו בחדרי מושבותינו לא נשאל לנו חום עצום ורב כי אם חום במדה נכונה ואך זה חפצנו כי ימשך עת החום ולא יחדל מהרה; ולכן נטל עלינו להכין את תנורינו ולעשות כַוָנִים ותחבולות העשויות לדבר להמעיט את איפת החום ולהאריך את עתו; ובכן חקרו חוקרים וימצאו שתי דרכים לבוא על פיהן אל המטרה, ואלה הן: אם תנור ברזל לך (ואנחנו עוד נשוב לדבר בתנורי הברזל ובמשפטיהם) וגחלי־אבן בוערות בו ואתה באת לשית נוספות על הגחלים ולשים עליהם גחלים חדשות, אז תשים את הגחלים החדשות האלה במים למען אשר יבואו המים אל תוכן ואחרי כן תביא אותן אל תוך התנור, ואז ימעט החום מהיות, כי חום רב יבוא אל תוך המים עד שים אותם לקיטור, ועת החום יארך גם הוא, כי המים לא יתנו לאש להיות לאש מתלקחת ויעצרו בעדה לבלתי בער בפעם אחת ואך מעט מעט תבער וגם את החום תפיץ מעט מעט; וזאת שנית, אם תשים לתנורך דלת עבה שאין האויר שולט בה לעבור אותה ובאת גם הפעם אל המטרה; כי אתה הן ידעת אשר כל חום וחום הוא אך לרגלי ההתחברות החימית אשר יתחבר היסוד־החמוצי אל החמר הנשרף, והיה אם תשים מעצור ליסוד החמוצי לבלתי יוכל לגשת אל החמר ההוא, וחדלה השרפה וחדל גם החום; ואולם יש אשר עצור יסוד חמוצי בקרב החמר הבוער ההוא לבדו, וגם אחרי אשר הושם מעצור ליסוד החמוצי לבלתי גשת אל החמר מן החוץ, יבער בו היסוד החמוצי אשר בקרבו לבדו, וגם משפט העץ וגחלי־האבן כן הוא אחרי כי גם בהם עצור יסוד חמוצי, אבל היסוד החמוצי הזה לא יצא לפעלו בלתי אם בהיות לו חום חזק ועצום מאד, כי על כן נראה אשר כל חמרי השרפה שאין להם חום הרבה לא יבער בהם היסוד החמוצי בלתי אם בהיות אויר ובבוא אליהם יסוד חמוצי מן החוץ, ואולם לא כן משפט גחלי־האבן, כי כח החום אשר לגחלי־אבן רב ועצום מאד, והן בוערות באש לרגלי היסוד החמוצי אשר בהן גם אחרי אשר יחדל האויר והיסוד החמוצי לחדור אליהן מן החוץ; ולכן זה המעשה אשר תעשה בהבעירך אש בגחלי־אבן בתנור עשוי לבנים.

שים נא בראשונה מעט עצים אל תוך התנור והעלית אותם באש, ועשית כי אויר רב יחדור מן החוץ אל תוך התנור למען היות יסוד חמוצי הרבה נכון לשרפה, ואחרי כן תערוך גם את מערכת גחלי־האבן, ואחזה בהן האש והיו לבער, ואחרי כן תסגור אחריהן את דלת התנור, והיא עבה שאין האויר שולט בה לעבור אותה, ומצאת כי לא חדלו גחלי־האבן גם עתה ולא כבתה האש, ואולם לא ברעש ובשאון תהיה השרפה עתה, כי אם מעט מעט, והחום גם הוא לא יעוף ולא יגוז חיש קל כי אם לאטו יתנהל ובא כמהלך. – אבל עליך לשום לב לבלתי סגור את דלת התנור בטרם בא המועד הנכון, פן תכבה הגחלת באין לה עוד החום הדרוש לה אשר על פיו יבער היסוד החמוצי העצור בקרבה.

 

כז. נוספות בדבר גחלי־האבן    🔗

על פי מחקרי בריקס נדע כיום הזה כי גדול ועצום החום אשר לגחלי־האבן מכל אשר היה לפניהן, וגם מחירן מצער, וגם המים אשר בקרבן אך מעט הם, כי אך לשלשה אחוז ממאה יעלה משקל המים אשר נמצא בגחלים האבן למיניהן, ואולם האפר הנותר מהן איננו מעט, כי יש גחלים אשר יוָתר מהן אפר במשקל שנים עשר אחוז ממאה.

אך הנה ימים רבים ושנים רבות עברו עד כי רבו דורשי גחלי־האבן וקוניהן, ובימים הראשונים לא שעו אליהן: ראשית דבר מצאו כי עליהם לעשות כונים ולהכין תנורים ולהביא תחבולות העשויות לדבר, עד כי יצלח בידם מעשה השרפה, ויהי כי ראו כי הנה לעמל אין קץ, ויחדלו ולא הביאו את הברכה אל תוך בתיהם ולא היו קונים לגחלי־האבן, ואך רק בעלי בתי־החרשת ובתי־המכונות אספו אותן אל תוך בתיהם. – וזאת שנית מצאו כי מיני אויר רבים אצורים בתוך גחלי־האבן והם מלאים רעל ומות, והיה בצאת אויר כזה אל תוך האויר בחדר, יהיה לקטב אשר ישוד וימית סביביו, ועל כן לא טובו גחלי־האבן בלתי אם בהיות הלך אויר חזק ועצום בתוך התנור, אשר יעביר את הקטב החוצה דרך מגדל־העשן, ואנחנו לא נוכל לסגור את מכסה הארֻבּה אשר ממעל, וכצאת שם האויר החוצה והלך עמו גם החום, כי על כן יעלה חום רב בתהו ושכרנו יצא בהפסדנו. — ועוד להם שלישיה גם זאת, כי על פי החום הרב היוצא מגחלי־האבן, תִּבְּקַענה לבנות התנור, והיו בהן בקיעים ופרצים תצאנה עליהן, ויצאו מיני האויר הרעים לשחת את האויר אשר בחדר, ולכן לא יוכלו להבעיר אש בגחלי־האבן בלתי אם בעשותם בראשונה כונים בקרב התנור לעצור בעד הרעה ועל כן עברו ימים רבים ודורשי גחלי־האבן וקוניהן מעטו.

אכן כיום הזה נראה כי הורם כל מכשול מן הדרך וגם נגע לא יקרב בבתינו, אם לא ביד נביאנו, ולכן לא נתפלא בראותנו כי כל העם מקצה יקנה לו גחלי־אבן והיו לו לשרפה, וכמעט אך הן לבדן מושלות בקרב תנורינו.

 

כח. נחלי־האבן השזופות    🔗

עוד לנו מין אחד ממיני גחלי־האבן, ולו יקרא גחלת־אבן שזופה (ברוינ־קאהלע), ונעביר גם אותו לפני הקורא, אם כי שמו איננו נודע לרבים ורבים לא ידעוהו, ואך יען כי יש ערים ומדינות רבות אשר יקראו בשמו, לכן נשים גם אנחנו את משפטו לפני הקורא למען היות מעשה הספר שלם; ובזה יתם מספר חמרי השרפה אשר דברנו בם ואשר הזכרנו בשמותם באזני הקורא. הגחלים השזופות לֻקחו משרידי פליטי מיני צמח שהיו לעולמים מראש מקדמי ארץ, והן צעירות לימים מגחלי־האבן; אכן יסוד גחלים לא נמצא בהן הרבה ואך חלקי עפר הרבה בהן שהם יהיו לאפר, וכרֻבּן כן יותירו כרביעית ממשקלן אשר יהיה לאפר; ובכל אלה עוד יגדל כח חֻמן מחום הזפת־הבוערה, כי ליטרא אחת מהן תוכל לחמם שש ליטרא מים קרים לעשותם לקיטור, וגם משפט השרפה אשר להן טוב מאד ויתרון לה מן הזפת־הבוערה ומגחלי־האבן; אבל דורשיהן וקוניהן מעטים עקב אשר להן החסרונות האלה:

הגחלים השזופות רפות מאד ועל כן תשלחנה מיני אויר מקרבן אשר בבואם אל תוך החדר יפיצו ריח רע מאד על כל סביבותם, ולכן לא נוכל להבעיר בהן אש בלתי אם בהיות הֵלך אויר חזק ורב בקרב התנור, אשר לא יתן למיני האויר ההם לחדור ולשוב החדרה, ואולם הלך אויר חזק ורב לא יהיה בקרב התנור לרגלי האפר הרב היוצא מן הגחלים ההן, כי האפר יהיה לשטן בדרך הלך האויר, וגם המים הרבים הנמצאים בתוך הגחלים ההן (כי יש גחלים שזופות אשר משקל המים עולה בהן חמשים אחוז ממאה) יהיו לשטן לאויר, והגחלים גם הן אשר תרפינה מרגע לרגע ואשר תתפוררנה ותהיינה לצרורות צרורות, תכסינה את הליכות התנור והיו לשטן בדרך האויר העולה כי על כן לא נקנה את הגחלת השזופה להיות לנו לשרפה, אם כי מחירה מצער.– אכן גם זאת לנו לעצור בעדנו לבלתי קנות את הגחלת השזופה, עקב אשר תעפר בעפר ותשאיר אחריה אבק רב והיתה לטיט ולחלאה על כל סביבותיה; וגם כאשר התעוררו שלמים וכן רבים ללבון אותה ללבנים למען עשותה לנו לכלי חפץ, לא הצליחו ואך לעתים רחוקות ובמקום שאין חמר אחר לשרפה יקחו להם את גחלי־האבן השזופות והיתה גם היא להם לברכה.

הנה כי כן העברנו לעיני הקורא את כל חמרי השרפה למיניהם, איש איש ומשפטו, ועתה הנה בא המועד לשוב על עקבותינו אל הענין אשר עזבנו למען בוא אל המטרה.

 

כט. החום לפי גוף האדם    🔗

לא אך לבשל את אשר נבשל נעלה אש בעצים ונוציא מהם חום כי אם להחזיק את הגוף על מכונו ובאיתנו, וזה הדבר: הגוף מוליד חום מרגע לרגע, ואם קר האויר בחדר יבלע האויר מחום הגוף יותר מכפי הדרוש, ולכן עלינו לברוא חום גם בקרב החדר ולעצור בעד הרעה; אכן גם משפט הדבר הזה שונה כפעם בפעם אם בכה ואם בכה.

החום אשר בדם בן שלשים מעלות הוא, לא ימעט ולא ירבה; ואולם אל נא יחשוב הקורא למשפט כי כאשר ישב איש בחדר אשר חמו גם הוא בן שלשים מעלות, וטוב לו, כי לא כן הדבר, ואך כאשר יאבד לגוף מעט מחמו ייטב לנו; ולכן טוב מאד אם האויר אשר בחדר איננו חם כחם הגוף. – הנה כי כן יורה אותנו הנסיון כי כל איש בריא אשר גופו איתן, יתענג ויתעדן בשבתו בחדר אשר חמו לא יהיה בלתי אם בן חמש עשרה מעלות, כי על כן, יחלטו החכמים אשר יאבד לגוף בכל רגע ורגע חום במכסת החום אשר יוָלד בו בכל רגע ורגע, והיה האיש אשר קר לו בחדר שחֻמו עולה לחמש עשרה מעלות, וידענו כי חולה האיש, או כי עצלות תפיל עליו קרה והיא לא תסור ממנו בלתי אם בצאתו לפעלו ובתתו תנועה לגופו. – לכן על כל איש לשום לב מבלי סור מן הדבר הזה לבלתי חמם את חדרי ביתו – ובפרט את החדרים אשר שם הילדים – בחום מבן חמש עשרה ומעלה, והאיש אשר יחשוב כי חסד הוא עושה עם צאצאיו וצפיעיו בהגדילו את החום אשר בחדרם, והיה להם חסדו זה למחתה, כי את עצביהם יחלוש ועל בשרם ונפשם יפיל תרדמה ואך עצלות תהיה מנת חלקם. – אכן לא כאלה חלק האנשים אשר באו בימים, כי גופם חדל להוליד חום בד בבד כחום אשר יאבד להם בשבתם בחדר אשר חמו לא יעלה מחמש עשרה ומעלה, ולכן קר להם בחדר אשר כזה ואך כאשר יכסו את בשרם בבגדים שהם לא יתנו לחום הגוף לעבור ולצאת, ייטב להם; אבל גם הם לא ייטיבו אם יבחרו להם חדר אשר חמו יעלה משמונה עשרה ומעלה, כי בחדר אשר כזה ייבש האויר ויחרב ויוציא מן הדם לֵח הרבה, כי על כן נראה גם את זאת כי נצמא למים בחדר החם יותר מאשר נשב בחדר קר; וגם אנשים חולים לא יוכלו לשבת בחדר אשר חמו בן חמש עשרה מעלות, וגם הם לא ייטיבו אם יבחרו להם חדרים שהחום בם עולה משמנה עשרה ומעלה, כי יוציא האויר הקר לח רב מן הדם, ואך טוב להם אם יכסו את בשרם בבגדים וחם להם, – אבל שונה משפט הנערות הצעירות היושבות תחתיהן לעשות בחפץ כפיהן, לרקום ולארוג, כי גופן יוליד רגע רגע חום שכם אחד על החום האובד לו מדי שבתן בחדר אשר חֻמו בן חמש עשרה מעלות, והן תבחרנה להן חדר אשר החום בו אך מעט. וגם את זאת נמצא כי שונה משפט החום לפי המלאכה והעבודה אשר לאיש ואיש:

האיש היושב אל השלחן וקסת הסופר לפניו לכתוב ולעבוד עבודתו, והיה ראשו חם ורגליו קרות בשבתו בחדר אשר חמו בן חמש עשרה מעלות; והאיש אשר יעבוד עבודת הגוף ואשר תנועה רבה לגופו, ימצא עדן לבשרו בחדר קר מזה, כי על כן עצום ורב החום בחדר הסופרים בבית הפקודות תחת אשר מעט ומצער הוא בבתי העבודה והמעשה; ואנחנו נראה חרש ברזל וחם לו, וְחַיָט יושב אל שלחנו וקר לו, כי יושב הוא וגופו כפוף כאגמון ורגליו נחות על הארץ, כי על כן תכבד עליו הנשמה אשר באפו ותקופת דמו גם היא תמצא מעצור לה. – אכן זה הוא החק אשר בני האדם כרבם כן ישמרוהו ולא יסורו ממנו: החום בקרב החדר לא יעלה מחמש עשרה ומעלה, ואך בזאת יעלה, אם לפי השנים ולפי העבודה דרוש חום רב ממנו; אפס לא יעלה לנצח משמונה עשרה ומעלה ולא ימעט מהיות בן שתים עשרה מעלות.

  ##ל. החום והעוזרים אחריו

כי תבוא לחמם את חדר ביתך, ועשית בתחבולה לבלי יהיה החום על פי התנור לבדו כי אם גם על פי הכַוָנים אשר תעשה בחדר ועל פי הדברים העוזרים אחריו; ואולם נפשנו יודעת מאד כי העשיר יבנה ביתו איתן וכל התחבולות הטובות נגלו לפניו כספר, תחת אשר חדרי העני רעים ותנוריו לא יצלחו למלאכה ואף תקצר ידו מהושיע לנפשו. – העשיר יושב בחדר אשר ביציע הראשונה, תנוריו עשוים בהשכל ובמשפט, לבָנים למראה ומרוקים וממרטים, קירות חדרו ספונים ועבים, חלונותיו אטומים ומכֻפלים וגם דלתותיו מכֻפלות לבלתי בוא הקרח מן החוץ לגזול מחום החדר, ומה לו אפוא ולנו כי יחכה אותנו בדברים עד שמעו עצה מפינו? אכן גורל העני רע מאד: בחדרו הצר ביציע השלישית או ברביעית ישב, ותנורו איננו רחוק ממגדל־העשן היוצא החוצה, ונוסף גם זה על גוזלי החום, והתנור עשוי לבנים שחורות, וקירות החדר דקים וקירות הספון דקים, ותהי המעט ממנו כל זאת והנה גם דלתותיו וגם חלונותיו רוח יבוא ויפוח בהם ונשא את מעט החום אשר בחדר – ולכן אפוא אל האנשים האלה נדבר ונבקש תחבולות להקל את המשא אשר ישאו על שכם, והם יתנו יד ועשו ככל אשר תשיג ידם לעצור בעד הרעה.

אם תשיג יד העני להוסיף מעט בשכר החדר, אשר הוא יושב בו למען אשר יעשה לו בעל הבית חלונות מכֻפלים ודלתות מכֻפלות, אז לא תָצַר עינו במעט הכסף אשר הוא מוציא, כי כפלים לו לתושיה לשאת חום מן התנור, והפסדו יצא בשכרו; וגם בעל הבית יראה וימצא כי גם הוא איננו מוציא את כספו לבהלה, כי כפל החלונות והדלתות ישמור את ביתו ואת קירותיו לבלי יבוא בהן המשחית מחוץ, וגם חסד הוא עושה עם העני היושב ממעל לו. – כפל החלונות לא יתן לקפאון לשפוך ציצים ופרחים על פני לוחות החלונות והמים לא יקפאו על פני הלוחות, והיה אם החלונות הפנימיים סגורים ומסוגרים היטב, לא יוכל האויר הלח אשר בחדר לחדור אל החלונות החיצונים ולא יהיה עליהם קפאון, ואם גם החלונות החיצונים סגורים ומסוגרים היטב, לא יוכל הקפאון אשר בחוץ לחדור אל החלונות הפנימיים להקפיא אותם; כי הנה בהיות החלונות מֻכֵּי קפאון, יהיו למפגע ולמחתה ליושב החדר ולבעל הבית גם יחדו, וזה הדבר: החלון אשר הֻכּה בקפאון יינק אל קרבו חום רב מן החום אשר בחדר, וגם בְּהִמס הקרח ישלול שלל רב מאד והאיש אשר לא ידע את הדבר הזה על פי הנסיון יקח נא לו צנצנת אחת מלאה שלג וקרח וצנצנת שנית מלאה מים ויתן אותן אל תוך הארֻבּה אשר בתנור להחם אותן, וראה האיש כי המים אשר בצנצנת יתחממו וירתחו בעוד השלג והקרח אשר בצנצנת השנית לא נמסו, ואז יבין וידע מה הקפאון דורש מעם החום עד אשר ימס, וכי רבה מאז מכסת החום אשר יבלע הקפאון עד היותו למים נוזלים; ולכן אך טוב יעשה יושב החדר בהוסיפו על שכר חדרו למען היות לו חלונות ודלתות מכֻפלים.

וגם בעל הבית ימצא כי לנפשו הוא עושה בלכתו לצור על ביתו כפי חלונות וכפל דלתות, כי הבית אשר חלונותיו לא מכפלים, יהיה למסוס נוסס ברבות הימים, אחרי כי החום מבית והקרח מחוץ יאכלו את המשקוף ואת המזוזות אשר לחלון וישלחו בו את הרקבון, וגם הקפאון הנמס ישלח את מימיו להשחית את החלונות ואת הקירות ואת קרקע הבית, ובעל הבית לא ימצא לפניו דרך אחרת בלתי אם לחזק את בדקי ביתו מימים ימימה; ולכן אך לנפשו הוא עושה בעשותו כפל חלונות וכפל דלתות לביתו, וגם לאיש העני ימשוך חסדו.

 

לא. הקירות וְהַסִפון ומגדל־התנורים    🔗

הקירות והספון אשר לחדר העני ישללו שלל רב מן החום; ואם אמנם הַחֵמָר והלבנים יהיו לשטן לחום לבלתי תת אותו לעבור, ואולם אך בזאת יוכלו להיות לו למעצור אם חרבים ויבשים יהיו ואם מזרם האויר הקר לא ירטבו, ואנחנו הלא ידענו את שוכני בתי החמר ואת חדריהם אשר קירותיהם דקים מאד, והאויר הלח מבית ומחוץ יבוא אליהם וירטבו; וגם הסִפּון אשר ממעל יהיה לקללה ולא לברכה לעניי העם, אחרי כי כל החום אשר בחדר שואף ועולה למעלה, ואם דק הספון, יחדור החום לו ויצא החוצה דרך הגג; ואם אמנם יחדור מעט חום לתוך החדר דרך הקרקע מן היציע אשר מתחת לו, ואולם אנחנו הן ידענו כי יושבי היציע התחתונה יצפו את ספון חדריהם בקרשים ובחמר וצלעות הבית והעֻבים לא יתנו לחום לעבור מן הספון והלאה; ומה אפוא יעשו העניים המרודים האלה בבוא יום הקרח הנורא? — העשירים, בעלי הבית והחומות, כרֻבּם כן המה עם לא ידע רחם, ובבוא אליהם העני שוכר החדר לצעוק אליהם לא ישמעו לו, כי איך יבינו האדונים האלה את שפת העלגים אשר יחננו קולם? הגם אלה קרואים אדם? ולכן איש לנפשו אחי! את כל אשר לך תן בעד נפשך וככל אשר תשיג ידך לעשות עשה, ונשמרת לנפשך לבלתי קְרוֹב נגע בחדרך; וזאת העצה היעוצה לך:

תחת השיד או הששר המשוח על פני קירות חדרך, תקח לך יריעות נְיָר ודבקת אותן אל הקירות, וכסית את הקירות מסביב והיה כל החדר רצוף יריעות, כי אין כניר לעצור בעד החום לבלתי תת לו מעבר, ואתה כמעט לא תאמין למשמע אזניך כי אך בזאת תציל חום רב ועצום לבלתי עלות בתהו; אכן יודעים אנחנו כי במדינותינו לא ישבו עוד העניים בחדרים אשר קירותיהם רצופים יריעות, ואולם בבואנו ארצה צרפת ובראותנו את פאריז, נראה כי כל החדרים מצֻפים יריעות ניר כאלה וגם העני הקטן מאחיו לא ישב בלתי אם בחדר אשר כזה; וגם במדינותינו החלו בעלי הבית לרצוף את בתיהם מרצפת יריעות כאלה, ועושי יריעות הניר יעשו כיום הזה יריעות אשר מחירן מצער; והיה כל איש אשר יקרה נפשו בעיניו, יקנה לו במחיר מצער יריעות ניר כאלה, ואם יד חרוצים לו, הלא בעצם ידו יוכל למשוח דֶבק על פני קירות חדרו, וְדָבַק ניר על פני ניר ועליהם ידבק את היריעות, ואז ידע כי חסד הוא עושה עם נפשו.

וגם בזאת רע המעשה על יושב החדר אשר ביציע העליונה, כי תנורו איננו רחוק מפי מגדל־התנורים הפתוח, והרוח הנושב בחוץ יגע כפעם בפעם אל האויר אשר בחדר להשליך עליו קרחו; ולכן אך בזאת תבואתך טובה אם תשים לוח ברזל בין ארֻבּת העשן ובין מגדל־התנורים, והיה לך להַתּיקו מעת אל עת ככלות האש מן התנור והוא יפריד בין האויר החם אשר בחדר ובין הרוח הבא אל תוך המגדל מן החוץ.

 

לב. אש בתנור אחת ליום    🔗

ובכן אפוא תראינה עיני הקורא כי לא אך בעשותו לו תנור טוב או בבחרו לו עצים וגחלים אשר כח חֻמם עצום ורב, יצלח חפצו בידו להחם את חדרי ביתו היטב, כי אם בזאת אשר ישים לב לחזק את בדקי ביתו ולהסיר את כל המכשולים מלפני החום; ולכן יש אשר העצים והגחלים ממין האחד ייטיבו לתנור האחד, תחת אשר ישחיתו וירעו בתנור השני, ויש אשר לאיש העשיר טובים הם ולעני ירעו; כי על כן לא טוב אשר יחיה הקורא אך על פי החקים לבד אשר נתַנו לו, כי איש איש לפי מצבו ולפי ערכו ולפי צרכי ביתו יקנה תחבולות לעשות את הטוב לו, והנסיון יורה דרכו, ואנחנו עזור נעזור אחריו; ואולם הפעם הזאת לא לעשיר נדבר דברינו ולא לעני כי אם לאיש הבינים העומד בין השנים בתָוך:

יש בית אשר היושבים בו יחפצו להחם אך את החדר האחד למען אשר יתענגו על חמו בבוא הערב ובשבת אחים יחדו, ולכן אפוא יעשו את התנור כמשפט וישיקו בו אש פעם אחת ליום ויערכו בו אש ועצים הרבה, כי לא טוב המעשה אשר יעשו רבים להמעיט את מכסת העצים ולהשיק אש בתנור פעמים ליום, אחרי כי לרגלי ההשקה יעלה כפעם בפעם חום רב בתהו בצאתו החוצה דרך מגדל־העשן, ולכן טוב אשר תרבה עצים ותשיק אש פעם אחת ליום מִשְׁתַּשִׂיק פעמים וערך העצים יהיה מצער, ואחרי כי בבקר גם אתה וגם אשתך ובניך כלכם אתם פונים איש איש לבצעו מקצהו, אתה למסחרך ולמלאכתך ואשתך להליכות ביתה ובניך לבית ספרם, ולכן אך טוב תעשה בהשיקך אש בתנור החדר לפנות הצהרים, ובערב תבוא גם אתה ואשתך ובניך ותתענגו ותתעדנו על החום גם יחד; ולפי משפט התנור כן יהיה משפט העצים והגחלים אשר תבחר למענו; והיה אם דלת התנור עבה שאין האויר שולט בה לחדור לה, והטיבות מאד אם תשיק אש בתנור הזה בגחלי־אבן, ובעלות האש ובהיותה עצומה וחזקה תסגור את דלת התנור אחריה, כי האש תלך להחם את לבנות התנור והלבנים תשלחנה חום אל תוך החדר גם אחרי כְבוֹת האש בתנור.

הנה כי כן אם יחפוץ איש לנסות ולבחון את מעלות חום התנור לעמת מעלות חום החדר, יקח לו כלי מודדי־חום שנים, וישים את האחד אל פני התנור ואת השני ישים אל כנף החלון וישמור את החלון לבלתי יפוח בו הרוח ואז יכיר על פי מודד־החום אשר על התנור וידע את מדת העת אשר עברה למן הרגע אשר הבעיר את הבערה ועד התחמם התנור את חֻמו העצום, והיה בראותו כי שלש שעות עברו למן אז ועד עתה, וידע כי התנור טוב מאד; ואחרי כן יבחון גם את מודד־החום אשר שׂם אל החלון לדעת את מדת העת אשר עברה עד התחמם החדר את כל חמו, והיה אם גם הפעם עברו שלש שעות למן העת אשר התחממו לבנות התנור ועד התחמם החדר, וידע כי תנורו טוב מאד; כי כאשר תשים האש את פעולותיה בפני התנור חיש מהר והתנור ישים את פעולתו בפני החדר קל מהרה, אות הוא כי התנור איננו עשוי כמשפט או כי העצים והגחלים לא יסכנו לו. – אבל יש אשר תעבורנה ארבע שעות למן הרגע אשר הוצת האש ועד התחמם התנור בכל תקפו, וארבע שעות תעבורנה עד התחמם החדר, ואז נדע כי נבחר התנור מאד מאד וגחלי־האבן גם הן נבחרות ומעשה ההשקה עשוי כמשפט.

 

לג. תנור בוערה קל מהרה    🔗

על פי כלי מודדי־החום השנים נדע את מדת העת אשר לחום, ולמען דעת גם את תקפו ואת עצמו הביאו החוקרים עצה להביא עוד מודדי־חום שנים העשוים מתכת ולשום את האחד אל תוך התנור ואת השני אל תוך הרחוב, והגיד לנו מודד־החום אשר בתוך התנור את משפט החום אשר שם ואת מכסת החום אשר עלה בתהו ולחדר לא נתן כל מאומה, ומודד־החום אשר בחוץ יגד לנו את דבר מעלות החום אשר בחוץ, למען דעת להביא חשבון מן החום אשר נשאר לפליטה בקרב החדר, ולמען הבין מה עלינו לעשות בחפצנו לתת סדרים נכונים לתנור לבלתי יבלע לחֻמו. אבל כל אשה הצופיה הליכות ביתה יודעת את כל אלה באר היטב גם אם כלי מודדי חום אין לה, כי הנסיון יורה דרכה דבר יום ביומו, והיא תמצא עצה לעצור בעד הרעה לבלתי הוציא כסף לבהלה ולעשות סדרים נכונים לתנוריה. – ואלה הם המשפטים אשר על פיהם תמצא האשה את נתיבותיה:

אם יחמו פני התנור שעה אחת אחרי היות הבּעֶרה, וידעת כי משפט אחר לתנור הזה מן המשפט אשר לתנור שפניו לא יחמו בלתי אם שלש או ארבע שעות אחרי היות הבערה, כי כל התנור אשר יינק אל קרבו את החום קל מהרה גם הקיא יקיא אותו מהרה, אחרי כי ״כבולעו כן פולטו", ואין עצה אחרת לתנור כזה בלתי אם להשיק בו אש בעץ קשה אשר גחלתו תעצור את לבת אִשָּׁה עת רבה, כמו עץ האלון או עץ התדהר, כי הגחלים אשר לעצים האלה הולכות ובוערות גם אחרי הִסָגֵר אִרֻבַּת התנור, ואם הוצת האש בקרב התנור בבקר, יצא החום על פני החדר לפנות ערב; אבל אם יחפוץ יושב החדר כי התחמם יתחמם חדרו גם ביום וגם חמו לא יאבד מהרה, אז עליו לשנות את תנורו ולשום לו משפט אחר למען אשר יצלח להשקה אחרת להשיק בו בקאקס או בגחלי־אבן; וכיום הזה יודע כל יוצר חרש להכין תנור אשר כזה עם תאיו וקירותיו והליכותיו ומסגרתו, כי משרפות גחלי־האבן פרצו בארץ מאד ובכל אשר נפנה נראה כי החמר הזה מצא חן בעיני רבים והיה לאדם לבער, והתנורים עשוים לפיהו; וגם התנורים האחרים עשוים איש איש לפי החמר הנשרף בו ולפי הזמן ולפי צרכי הבית, ואשת החיל יודעת עת לכל חפץ.

ואף גם זאת לך לדעת כי הקאקס לא ישלח את אוירו מקרבו בלתי אם על יד על יד מדי בָעֲרוֹ, והיה אם פתוחה הארֻבּה אשר בין התנור ובין מגדל־העשן, יצא אויר חם עצום ורב החוצה ואת התנור לא יחם, כי על כן טוב הדבר אשר תעשה לסגור את פי הארבּה מעט (ולא תסגור אותה על מסגר היטב) בהיות לקאָקס לבת אש לבנה, ואולם השמר לנפשך בסגרך את פי הארבּה, כי יש אשר את נפשך אתה משליך מנגד; ולכן אם חפצת כי יהיה לבך סמוך בטוח לדעת את אשר לפניך, קח לך לפיד אש ונגשת אל הארבּה אשר סגרת עד החצי והחזקת בלפיד אל מול פני ארבת האויר אשר לדלת התנור, והיה אם יפיח הרוח ויט את להבת הלפיד אל תוך התנור בכח, וידעת כי אין רע, ואך אם לא יהיה כדבר הזה, וידעת כי עליך לשוב ולפתוח את פי הארבּה כרגע. – אם תבעיר אש בתנורך בגחלי־אבן ונשמרת לנפשך לבלתי סגור את פי הארֻבּה.

 

לד. תנור עשוי ברזל    🔗

הן טוב ויפה התנור העשוי לבנים, אם החדר אשר שם הוא, סגור ומסֻגר ויושבי החדר יושבי בית הם, אבל יש אשר עלינו להחם בתי־ממכר וחנויות ובתי־מלאכה וחרשת אשר דלתותיהם לא תסגרנה על מסגר ואשר יוצאים ובאים לא יחדלו מהם, הלוך ושוב הלוך ושוב; או יש אשר עלינו להחם את אחד החדרים קל מהרה למען אשר יחם לפי שעה והחום יהיה עצום ורב, ולא נשים לב כי יפוג החום קל מהרה אחרי עבור השעה, אז טוב מאד אם תחת התנור העשוי לבנים יהיה לנו תנור עשוי ברזל, והיה התנור הזה למלא את חפצנו. – האש אשר בקרב תנור הברזל תחם את הברזל ותלהט סביב אותו עד עשותה אותו אדום למראה, והאויר אשר סב יִסֻבֶּנוּ יתחמם עד בלי תכלית ויקל במשקלו ויתפשט ויעלה למעלה, והתאסף אל התנור אויר חדש מקרב החדר והתחמם גם הוא והיה משפטו כמשפט הראשון, ומרגע לרגע יעלה אויר חדש למעלה עד היות שם אספה רבה, והחל האויר לרדת והתחמם שנית ועלה שנית למעלה, וכן ילך על תקופותיו אחת הנה ואחת הנה כל העת אשר ברזל התנור יהיה לאש להט; ומה טוב ומה נעים אפוא להתחמם בין רגע אחד לאש הברזל הזה בהיות קור וקרח מסביב, כי על כן רבו מכבדי תנור הברזל עד מאד, ואולם אחרית שמחה זאת לא טובה, כי שתים רעות לתנור הזה אשר אין לנו כל עצה לנגדן: אם נחדול מעט מתנור הברזל ולא נוסיף עצים וגחלים חדשים על הגחלים הבוערות בו ומצאנו כי קל מהרה יפוג החום מן החדר והשאיר אחריו קור וקרח, ואם לא נחדול ממנו ונוסיף עליו עצים וגחלים למען אשר יקום להט אשו ולא ימנע הטוב ממנו, ומצאנו כי יגדל החום עד בלתי תכלית ועד אפס מקום לשבת בחדר, כי לא יוכל האויר החם לשאת אותנו.

תנור הברזל לא יחם בלתי אם את האויר אשר בחדר, ואולם סגלות שונות נתונות לאויר אשר לפיהן יהיה גם משפט החום. – אם נתחקה על שרשי האויר נמצא כי לא על נקלה יינק חום אל קרבו, ואם ינק אותו לא יקיאנו על נקלה, כי על כן נלך בימי הקיץ ברחוב בעבר האחד אשר שם מזרח פני השמש וחם לנו, ואם נפנה משם ונבוא אל תוך הצל והרגשנו כי התקרר האויר, ולוּ עצר האויר כח להוליך את החום בכנפיו מן החלק האחד אל החלק השני, כי עתה לא הגדיל החום אשר בעבר פני השמש מן החום אשר לעבר פני הצל; ואף גם זאת נמצא כי גופנו אשר לו שלשים מעלות חום ימצא ענג בהיותו בקרב אויר בן חמש עשרה מעלות, תחת אשר ירעדו כל בדי עורו בהיותו עשרים רגעים במים בני חמש עשרה מעלות; וזאת שנית מסגלות האויר, כי תנועה לו לנוע קל מהרה ממקום אל מקום ולהתערב עם שונים ולא יעמוד על מקומו; ועוד לו שלישיה כי יתפשט על פי החום שכם אחד על כל הדברים האחרים; ועתה בבואנו לשפוט על האויר אשר בחדר נמצא כדבר הזה:

תנור לבנים יאציל גם הוא מחֻמו לאויר אשר סב יסבנו, ואולם נפשנו יודעת מאד כי הלבנים לא תמהרנה להאציל חום בלתי אם על יד על יד והאויר גם הוא לא ימהר לבלוע את החום בלתי אם בעמל רב, ולכן כל החום היוצא מאת פני התנור יעלה עם האויר למעלה אך מעט ומדי עלותו יפגע במקום או בכלי הבית אשר ימצא ויתחבא בם, ועל כן חם החדר גם אחרי אשר חדל החום מן התנור. – אכן לא כן נחלת תנור הברזל, כי הברזל האציל יאציל את חמו להחדר על נקלה וגם אם ימאן האויר לקבל אותו ילחם בו עד בוא החום אל תוך האויר, והאויר אשר סביב התנור יהיה כמרקחה, והלך בסערות עוז ועלה למעלה, ואויר חדש יזרום אל התנור להתחמם, והיה כל האויר אשר בחדר חם מאד ואך האציל לא יאציל מחמו לכלי הבית על נקלה; ואולם לו יכלנו לסגור את האויר החם הזה בקרב החדר כי אז היה גם הוא לנו לברכה, אחרי כי לא יהיה לפניו דרך אחרת בלתי אם להאציל מחמו לכלי הבית, אבל ידנו קצרה לשום לו מעצור אחרי כי תנועה רבה לו, והיה כנושר יפתח איש רגע את דלת החדר, יזרום חום עצום החוצה ונפל ממנו רב, ולרגלי הדבר הזה לא יוכלו כלי הבית להתחמם למען היות בהם החום לפליטה לנו, ואחרי הִפָּתח דלת החדר פעמים אחדות, לא יוָתר מן האויר החם כל מאומה והיה בקרב החדר קור וקרח.

 

לה. תנור ברזל ופגעים רעים    🔗

על פי הדברים אשר אמרנו למעלה נוציא משפט כי כל החדר אשר חליפות רבות לאוירו ואשר האויר בו סובב הולך על תקופתו ממטה למעלה וממעלה למטה, מן החדר החוצה ומן החוץ החדרה גם אם תנור ברזל לא נמצא בחדר, כמו החנויות ובתי הממכר ובתי המלאכה אשר דַלְתָּם תסב על צירה מרגע לרגע, שם ניטיב לעשות אם תחת תנור עשוי לבנים נעשה תנור עשוי ברזל, למען החם את האויר באין מעצור והיה חום בחדר, וגם לא יגדל החום עד בלתי שאת אותו, אחרי כי מרגע לרגע יבוא אויר מן החוץ להשליך קרחו בו.– אכן עלינו לשמור לנפשותינו לבלתי עשות תנור כזה גם בחדרי מושבותינו כי פגעים רעים ונאמנים צרורים בכנפיו ואך רעה נגד פנינו; ואם נתחקה על שרשי הפגעים האלה נמצא כדברים האלה:

כל האויר אשר יֵחָם, יתפשט עד אשר דק עד בלי תכלית, והאויר הדק יכביד את נשמת אפנו, יען כי בתוך האויר הדק לא נמצא מדה נכונה ליסוד החמוצי כמדה הראויה לבוא אל תוך הריאה ואל תוך הדם בכל פעם אשר נשאף אויר, ולכן נטל עלינו להתאמץ ולהתאזר כח לשאוף רוח בחזקה ובמהרה, ובזאת נתעמר בכלי נשמתנו להשחית אותם כי שום נשים עליהם משא לעיפה ועבודה מרבה להכיל; ועתה אם נשים פנינו באיש העובד עבודת הגוף, כמו החרש והמסגר אשר כל היום בכשיל ובכילפות יהלומון ואשר העבודה הזאת תכביד את נשמת אפם, והיה בהם משנה רעה, כי יבוא גם האויר הדק ונוסף גם הוא על מעניהם להכביד אכפו על נשמת האף ולרדות בה בפרך, ואך רעה נגד פניהם.

ואף גם זאת רעה רבה היא: תנור הברזל יחמם את האויר עד בלתי תכלית וכל האויר החם יחרב וייבש מאד, ואנחנו הן ידענו כי האויר אשר נקיא מקרבנו מביא אתו חלקי מים רבים היוצאים מדם הריאה (כי כן תראינה עינינו אשר מזרם האויר היוצא מפינו ירטב לוח הזכוכית בחלון), והיה אם נוכל לשוב ולשאף אויר אשר גם הוא יביא אתו מעט מים או מעט לח תחת המים אשר נקיא, אז נמצא מדה נכונה והיה מעשי ההוצאה וההכנסה תַמים יחדו, אבל אם יבש האויר עד מאד וכל לֵח לא ישוב אל קרבנו, אז תחרב הריאה עד מאד ותשים שַמות בכלי הדם עד יקרע גם עורם, ואז יחלו לְעַלַע דם והיה בנו מום.

ועוד לנו שלישיה: הן מודעת זאת כי תנור הברזל הבוער באש ישאיר אחריו ריח אשר לא נדע מה הוא, והריח הזה יחלוש את עצבינו והכאיב את ראשנו; אכן אין אתנו יודע עוד את מקור הריח הזה, ויש אשר אומרים כי לכל הברזל הלוהט יאבד מעט מחלקי הגחלים אשר בו, והריח אשר בחדר ריח גחלים שרופות הוא, ויש אשר אומרים כי עופרת־המים המשוחה על פני תנור הברזל תוליד את הריח ההוא, ויש אשר אומרים כי הגופים החיים המעופפים בקרב האויר יִשָרפו באש הברזל והשרפה הזאת תוליד את הריח; ואף גם זאת נדע כי מקרב תנור הברזל יוצאים מיני אויר שונים כמו אייר יסוד־מים ואויר יסוד־גחלים המתחבר אל יסוד־חמוצי אשר רעל ומות בכנפיו, ואולי יפיצו המה את הריח בקרב החדר.– אבל אם כה ואם כה ראתה עיננו כי פגעים רעים ונאמנים לתנור הברזל ועלינו לשמור נפשותינו לבלתי עשות כמוהו בחדרי מושבותינו.

 

לו. תנור ברזל ויתרונותיו וחסרונותיו    🔗

אם נעבור שנית על פני כל הדברים האמורים נמצא כי יש אשר אין לנו דרך אחרת ואין לנו עצה ותחבולה בלתי אם בעשותנו לנו תנור ברזל, ויש אשר עלינו להשמר לנפשותינו לבלתי עשות כמוהו. – אמנם יתרונות לתנור הברזל מן התנורים האחרים כי יוליד חום רב במהרה, ולכן אך טוב נעשה אם נשים אותו בבית אשר חליפות וצבא רב לאוירו, כי בבית אשר כזה גם הרע לא יָרָע לנו, יען כי האויר החדש הבא כפעם בפעם מן החוץ ישמור את האויר בבית לבלתי יוּדָק עד בלי תכלית ולבלתי ייבש ויחרב ולבלתי צאת הריח הרע להשחית – ולכן טוב תנור ברזל לבית כזה כי שם יכירנו מקומו.

אכן יש אשר עלינו לעשות תנור ברזל גם בבית אשר דלתּו סגורה על מסגר ואויר חדש לא יזרום מן החוץ הביתה. – כל האנשים אשר להם בתי מעשה ומלאכה, לא ימצאו לפניהם דרך אחרת להחם את בתיהם במהרה ובחום עצום בלתי אם בעשותם להם תנור ברזל, ויען כי הדלת סגורה על מסגר ולא תפֻתח בלתי אם לעתים מזומנים, לכן אין טוב כי אם לפתוח פעמים בכל יום את דלתות הבית להביא אויר חדש מן החוץ הביתה, או לשום אשנב פתוח בתוך החלון אשר יבוא בו האויר מן החוץ כיום תמים. – ואף גם זאת עלינו לעשות, לשום כלי מלא מים על פני התנור למען אשר יעלו המים באויר וינדופו, ולא ייבש ולא יחרב האויר אשר בחדר; אבל אין לנו עצה ותחבולה נגד הריח הרע היוצא מתנור הברזל, ואולי אך בזאת נעצור בעד הרעה אם נשמור את התנור בהשיקנו בו אש לבלתי יתאדם הברזל בחמו, ואם נפתח את דלתות החדר לעתים מזומנים לתת לאויר חדש לבוא הביתה.

ובכל אלה תראינה עינינו כי תנור הברזל מצא חן בעיני שלמים וכן רבים ובכל בית ובית יכירנו מקומו, וכיום הזה לא ישימו עוד לב אל הרעות הצרורות בכנפיו, אין זאת כי אם העבודה הקלה אשר ישים לפנינו בהשיקנו בו אש, היא שעמדה לו לתת את חנו בעינינו, או מחיר הגחלים אשר מצער הוא נתן את חנו בעינינו, או כי כל האנשים אשר לא ישכנו רגליהם בביתם כל היום ואשר בבואם הערב הביתה יחפצו למהר להביא חום בחדר ולא ידאגו לאחרית החום הזה, המה לא מצאו תנור טוב מתנור הברזל אשר את חפצם ישלים, ולכן ישמחו בו מאד. — ובכל זאת אנחנו אומרים לאלה כי יזהרו בהבעירם אש בתנור הברזל ולא יקרב נגע אליהם.

ולכל הקוראים אנחנו אומרים להזהר לבלתי עשות תנור ברזל בחדרי מושבותיהם אשר שם ישבו כל היום, ובבית אשר שם ילדים רכים ואנשים באים בשנים, שם ישמרו לנפשותם לבלתי עשות תנור ברזל לנצח.