ד חיי הצמח והחיה והאדם.

 

א. לב האדם באדם    🔗

בני האדם יביעו ידברו יום יום על אדות הלב יתר הרבה מאד מאשר ידברו על אדות הריאה, ויסלסלוהו וירוממוהו שכם אחד על כל יצורי הגו האחרים.

מי האיש אשר ראה חיים ודרכי האהבה נגלו לפניו ולא ידע כי יש אשר לבו כחלילים יהמה ויש אשר יפחד וירחב, יש אשר לבו חלל בקרבו ויש אשר לפניו תדוץ דאבה יש אשר מלא לבו חשק ותאוה ויש אשר כעס ומכאובים חלקו, יש אשר יגיל לבו וישמח ויש אשר בשחוק יכאב לב, יש אשר דאגה בלבו ויש אשר תקוה תנחמנו, יש אשר רעיון יפלח כליות ולב ויש אשר שמחה תאזרהו, יש אשר נשבר לבו בקרבו ויש אשר יקום ויתעודד, יש אשר אמולה לבתו ויש אשר תריע רע? מי האיש אשר לב לו ולא ישא משא על אדותיו ולא ידע כי יש לב טוב ולב רע, לב רך ולב קשה, לב חם ולב קר, לב נאמן ולב בוגד, לב רחום ולב עז, לב מתנה ולב נשחת, לב טהור ולב ערל, לב אמיץ ולב רפה, לב נדבה ולב עקוב, לב תם ולב חוטא? – מי האיש אשר לב לו ולא ידע כי כל המעשים אשר יעשה האדם בכל ימי חייו, אם לטובה ואם לרעה, ואמר כי כל אלה אך במצות לבו נעשו ושם כל תוצאותיהם?

אכן נצדק אם נשאל מה משפט תמונת הלב וצורתו, ומה הדמות אשר יערוך לו האדם לולא ידע את תמונתו ואת צורתו ואת דמותו על פי הנסיון ועל פי השמועה? – הן קטן ודל בנין הלב באדם ולו נתכנו כל העלילות הגדולות והנפלאות, האם לא ישתאה ישתומם האיש ביום ראותו את הלב בפעם הראשונה ולבו לא יאבה האמין כי זה הקטן גדול הוא?

האיש הזה דמיונו כפרא אדם שוכן חררים במדבר אשר הגיעה אל אזנו פתאום שמועת ״ההשכלה" אשר בארצותינו וכל התכונה אשר עשינו לנו, והוא על כנפי נשרים בא אלינו לראות את כל המעשים הגדולים והנפלאים בעיניו, וירא ראשית לו בית־מכונות אשר שם חרשת המעשה, והנה אופן בתוך אופן וגלגל לעמת גלגל ואיש אחיו ידחקון, ואבקת גחלים ותימרות עשן וריח שמנים מלא את כל הבית, ורעש וקול המולה על כל אפסים, פה פטיש יפוצץ ברזל ושם מוטות נופלים ארצה, פה יגעשו ירעשו עמודי ברזל מקול נפלם ושם לקול חלילי הקיטור תצלינה האזנים, ואז יעמוד הפרא מחריש משתאה ולא יבין את פשר כל המראות האלה ולא ידע כי כל המעשים האלה יחדו יתחברו בחוברת אחת, והתרגז והתמרמר ואין נחת כי בוש מבטו אשר הביט מרחוק. וקם כרגע לשוב המדברה מאשר בא!

אמנם משפט אחד לפרא הזה ולאיש אשר יראה את לב האדם בפעם הראשונה, כי הגדילו והוסיפו השמועות אשר שמע בדבר הלב מאשר תראינה העינים; הפרא לא יראה בעיניו את החוטים המחברים את כל מעשי המכונות בחוברת אחת ולכן לא יבין את משפטיהם, וגם אנחנו לא נראה את החוטים הדקים היוצאים ממקור נסתר ובאים אל הלב לעולל בו את כל העלילות הנפלאות אשר אמרנו ולכן נעמוד מחרישים משתאים ולא נבין מה שרש הרגש ורחשי הלב אשר בקרבנו; אכן אחת מצאו החוקרים עתה. כי כל המעשים הרבים אשר אמרנו מאז מעולם כי מקורם בקרב הלב, כל אלה בקרב המוח הם והוא נפלא שבעתים מן הלב, כי עושה הוא את כל מעשיו הרבים באין קול ובאין קשב ובאין תנועה, תחת אשר הלב לא ישבות ולא ינוח רגע, ואת מעשיו יעשה ברעש ובקול המולה ובסאון סואן תמיד.

אכן לוּ ישים הפרא על לב בעמדו בבית־המכונות לשאול: מי יעשה את כל אלה? מי יוליד את כל הרעש והסאון וההמולה וקול החלילים והפטישים אשר ירעשו ויגעשו? – אז יש אשר יגש אליו איש ויקחהו עמו ויביאהו אל חדר המשכית אשר בבית־המכונות, ושם יושב בסתר החדר הפקיד אשר על הבית באין קול ובאין קשב והוא בשובה ונחת יחשב חשבונות ומחשבות רבות בעצה יכונן וכל מעשיו יכלכל במשפט. וזה הוא האיש אשר בשלו כל הסער וכל הרעש אשר בבית־המכונות, האם לא ישתאה וישתומם הפרא למראה פני האיש המחריש הזה אשר ישמור לפיו מחסום ואשר יאמרו עליו כי הוא בעל הרעש? האם לא יתפלא למראה פני הפקיד הזה יותר מאשר יתפלא למשמע קול הרעש והסאון אשר בבית־המכונות?

הן ממרחקים באת לשֵמע ״ההשכלה" ועתה נבוכותָ נפוגותָ ולא תדע נפשך, ולכן אך אחת נקרא באזניך לאמר: חכה נא עד אשר תוסיף דעת ועד אשר תקנה תחבולות לדעת את כל חלקי המכונות לפרטיהם ולהבין את כל פעולותיהם, וחקרת ודרשת היטב את כל הכח ואת תולדותיו ואת תוצאותיו או אז תבין כי יש קשר בין האיש המחריש היושב בסתר החדר ובין הרעש אשר בבית, ולמען בוא עד תכלית הדבר הזה עליך לשמוע במנוחה את קול הפטיש המפוצץ ברזל ואת קול הרעש בנפול המוטות ואת קול החליל ושריקות הקיטור ואת קול עמודי הברזל אשר יגעשו וירעשו, ואז יש תקוה כי בוא תבוא על נקלה אל המטרה!

אמנם לוּ ידענו כי החוקרים גם המה העומדים משתאים משתוממים לפני מוח מחריש ולפני לב סואן ברעש, יבואו אל המטרה על נקלה כמשפט הפרא, כי אז כביר מצאה ידנו, ואולם עוד רחוקים המה מן המטרה ולא על נקלה ימצאוה, ואך אחת היא אשר ידענו כי זאת היא הדרך הישרה שיבור גם החוקר ואך בזאת תבואתהו טובה, וסמוך לבנו בטוח כי יש יום וגם הוא ימצא את אשר הוא מבקש.

אכן לא בזאת אשר תחרד בעמדך לפני הלב הסואן, ולא בתמהון אשר תתמה ממראה פני המוח המחריש, תמצא את אשר אתה מבקש; וגם אך הבל תפצה פיך אם תאמר לכחש ברחשי הלב וברגשותיו ולהשמיע משפט כי דמיון כוזב הם, כי אכן יש רגש באדם ולא על פי המחשבה לבד אתה חי; החבל אשר ירתק את הלב אל המוח לחבר אותם בחוברת אחת ולהשמיע בקרב הלב הד קול כל הרגשה אשר בקרב המוח, החבל הנפלא הזה נעלם ונסתר מנגד עיני כל חי ולא ידענוהו, ועל כן תורת אמת היא אשר הורונו החכמים לחקור בראשונה את משפט המכונה אשר נקרא לה ״לב" ואחרי כן נבוא אל משפט הפעולות היוצאות ממנה ונבין גם אותן.

לכן חזק ויאמץ לבך אלופי הקורא בלכתך לחקור חקרי לב ואל נא תשית עלינו חטאת על אשר ערבנו את לבנו לרגל המלאכה אשר לפנינו לערוך את הלב אל כלי־משאבים, כי לא לב הותל הטה אותנו ואך האמת תורנו דרך, ואולם יהיו נא דברינו אלה לפניך לרצון וידעת כי כלי־המשאבים הזה מעשה ידי אמן נפלא הוא אשר לנצח תקצר יד האדם מעשות כמוהו.

ועתה לנוכח המטרה פנינו!

 

ב. תקופת הדם הקטנה והגדולה    🔗

בקרב הארון אשר שם הריאה שם גם הלב, והוא תלוי בגידי הדם

ןגידי הדפק היוצאים ממנו וינוד וינוע מעט אחת הנה ואחת הנה כאשר ינוד הקנה במים ואולם תנועותיו ותנודותיו אלה עשויות במשטר וסדרים ולרגעים מזומנים.

הן ידעת כי יש עור אשר יכסה את פני הריאה ואשר יתכסו בו גם פני ארון הריאה, ולכן על נקלה בין תבין את משפט הלב והמעטפה אשר לו באמרנו כי גם הוא רצוף עור כזה אשר נקרא לו ״כיס הלב", והעור הזה רך ולח הוא אשר יוכל הלב הרך והענוג לנוע בו בנקל וברוחה, וגם מגן ומחסה הוא ללב ביום אשר יסכן קיר הריאה השמאלי, ואל הלב לא יגע רע.

המלאכה אשר על הלב לעשותה גדולה ועצומה היא, כי לא ישבות הלב ולא ינוח למן הרגע הראשון אשר נולד האדם ועד בוא יומו האחרון, וגם אחרי מותו יש אשר לא ינוח ויוסיף לנוע עוד, ועינינו תראינה כי לב הצפרדע יפרפר לפעמים ימים אחדים אחרי מותו, והיה אם נקרא ללב האדם ״מכונה", אז עלינו להוסיף על דברינו כי המכונה הזאת עושה מלאכה שבעים או שמונים וגם מאת שנה, ומספר הימים האלה הן לא מעט הוא למכונה, ולוּ אמרנו למלא את מקום הלב בקרב האדם לשום שם תחתיו כלי־משאבים כי אז עלינו לשום בו שתי מכונות, יען כי גם המכונה הכי חזקה העשויה עשת ברזל מוצק מאד, תִּשָּׁחֵת מקץ חמש שנים ותדרוש לה תקונים נאמנים, והיתה לנו המכונה השנית למלא את מקום הראשונה בְהֵעָשות לה התקונים.

אכן גדולים מעשי הלב ופעולותיו, ואנחנו כבר נסינו להעביר מעט מהם לפני הקורא. – כי על כן ראית אף ידעת אשר שולח הלב אל הריאה כפעם בפעם את הדם הבא אליו מן הגוף, והיה כאשר יריק הדם אל הריאה את חמצי־הגחלים אשר בו ויאסוף את היסוד החמוצי אשר בה, ושב אל תוך הלב דרך ארבעה גידים.

ואולם כשוב הדם אל הלב לא ישוב אל המחלקה אשר ממנה יצא כי אם אל מחלקה אחרת, ואך יען כי מן הלב יצא הדם ואל הלב הוא שב לכן נקרא להליכותיו אלה תקופה, אם כי לא יקיף הדם עגול סביב בלכתו אל הריאה; אבל על הקורא לדעת כי יש עוד תקופה שניה מלבד התקופה האחת הזאת כי עוד דרך אחרת לפניו לצאת אל כל קצות הגוף, ולכן נקרא להליכותיו אשר ילך אל הריאה ״תקופה קטנה" ולתקופתו אשר יקיף בקרב הגוף כלו נקרא ״תקופה גדולה", ודעת לנבון נקל כי התקופה הגדולה הזאת עצומה ונכבדה היא מן הקטנה והמלאכה נפלאה.

והיה כי ישים הקורא אל לב כי המלאכות השתים האלה על פי הלב תֵּעשינה ולכל תקופה ותקופה דרוש מקום למען הדם בצאתו ובתשובתו, אז יביא לבב חכמה לדעת ולהבין כי ארבע מחלקות לו, שתי מחלקות לתקופה האחת שתי מחלקות לתקופה האחת, מחלקה אחת לצאת הדם אל הריאה ומחלקה אחת לתשובתו, וכן תהיה מחלקה אחת לצאת הדם אל כל קצות הגוף ומחלקה אחת לתשובתו; ואולם שתי התקופות וארבע המחלקות האלה יולידו בנפש הקורא דמיון שוא, אם לא בעיניו ראה את הלב ואת תבניתו ואת צורתו, ולכן נעביר לפניו בראשונה את תבנית הלב ואחרי כן נשים לפניו את משפטי כל מעשיו.

תאר פני הלב הוא כתאר פני אגס, משֻלש, כאשר ידע כל קורא, וראשו האחד מלמטה ושני הראשים אשר לו מלמעלה הם; בקרב הלב פנימה נראה חיץ יורד מלמעלה למטה להבדיל בו בין העבר הימני ובין העבר השמאלי, ולחיץ הזה אין כל פתח ואין כל בדק, והדם אשר בקרב העבר הימני לא יעבור ישר אל העבר השמאלי לנצח; ואולס עוד חיץ שני נמצא בקרב הלב והוא מבדיל בין החלק העליון ובין החלק התחתון, ולפי שעה ישים נא הקורא לנגד עיניו תבנית כזאת והיו ללב ארבעה חדרים (וגם העברי בשפתו השכיל לקרוא להם ״חדרי לב"), ואולם שונה משפט החיץ השני מן החיץ הראשון, כי בקרב החיץ השני הזה המבדיל בין החלק העליון והתחתון, נמצאים דלתות, והן עשויות על פי תחבולה נכונה לתת את הדם לרדת אל המחלקות התחתונות ולא התנה אותנו לעלות אל המחלקות העליונות, והמחלקות העליונות הן כעין מסדרון אשר לא יבוא הדם אל החדרים התחתונים בלתי אם בעברו ראשונה את המסדרונות אשר לפני החדרים, ואולם ההדרים התחתונים הם הכי נכבדים כי עליהם כל המלאכה ללחוץ ולהזות את הדם; העבר השמאלי יז את הדם דרך גידי הדפק אל תוך כל הגוף והעבר הימני יז את הדם אל תוך הריאה, והיה הדם אשר הקיף את כל הגוף ויאסוף את חמצי־הגחלים אשר בו, ושב הדם הזה אל הלב אל העבר הימני דרך המסדרון הימני אשר ממעל, והדם אשר עבר את הריאה ויאסוף יסוד חמוצי, יבוא אל המסדרון השמאלי אשר ממעל לרדת משם אל החדר השמאלי למען יוכל לצאת משם לתקופתו על קצות כל הגוף.

ובכן זאת תורת התקופות השתים אשר אמרנו וכל קורא יבין לה: הדם יבוא מן הריאה אל תוך המסדרון השמאלי ומן המסדרון ירד אל תוך החדר השמאלי, והחדר השמאלי יזה אותו דרך גידי הדפק אל תוך כל הגוף, ובשובו מן הגוף על תקופותיו יבוא אל תוך המסדרון הימני ומן המסדרון ירד אל תוך החדר הימני והחדר הימני יזה אותו אל תוך הריאה; ואף גם זאת על הקורא לדעת כי בקרב החדר הימני לא יזרום בלתי אם דם נשחת אשר יטהר אותו האויר כפעם בפעם, והחדר השמאלי יזיל מקרבו דם טהור אשר יהיה לברכה לכל הגוף.

 

ג. התקופה הגדולה    🔗

אחרי אשר שמנו לפני הקורא את דרך הדם בריאה, עלינו לשום עתה לפניו את דרך הדם בגוף, באר היטב, למען תת לו משפט נאמן לדעת ולהבין את ערך הלב בכל פעולותיו ובכל מעשיו.

כל חלק מן הגוף דורש דם אשר יסוד חמוצי בו לחיות בדם הזה, ואם נשים מעצור לשטף הדם לבלתי בוא אל אחד החלקים או אחד האברים, ומת החלק או האבר הזה, ואם נצרור את ראש האצבע בחוט, צָרֹר היטב, והדם ימצא מעצור בדרכו ולא יוכל להחיות את ראש האצבע הזה, ומת ראש האצבע כי דלקת תהיה בבשרו, ואין לנו דרך אחרת בלתי אם לכרות את ערלת האצבע הזאת, כי כל האצבע אשר לא יבוא אליה דם מן הלב להחיותה ולתת לה רוח חיים ואשר לא ישוב ממנה דם אל הלב להעביר ממנה את כל החמרים הנשחתים, לא תוכל האצבע ההיא לעמוד, כי חליפות החמרים יסודות החיים הן, וכמשפט האצבע כן משפט הגוף לכל חלקיו ולכל אבריו. – אכן יש אשר יפצע איש את אצבעו בראש מחט וזב כרגע זוב דם, יען כי תמיד נמצא מעט דם בכל חלקי האצבע, ואחת היא אם לפנים ואם לאחור אם למעלה ואם למטה תקוב את האצבע במחט, ולכן הן תשאל: בן מי הוא הדם הזה המוכן ועומד לצאת בכל רגע ורגע אשר תקוב? אי זה הדרך בא מן הלב עד המקום הפצוע הזה, ואי זה הדרך ישוב? – אמנם לא ידעו החוקרים להשיב דבר בלתי אם עתה, כי היתה להם קרן החזות לברכה ועל פיה תרו את כל הגוף וימצאו גם את הדרך ההיא, דרך הדם בגוף, ואת אשר מצאו אותה נגיד לקוראינו:

מן הלב מקרב החדר השמאלי יוצא גיד דפק גדול וחזק אשר ימלא דם כפעם בפעם ברגע אשר יתכוץ הלב, והגיד הזה יורד ומשם יפרד והיה לשנים, הגיד האחד עולה למעלה והשני יורד למטה, והשנים האלה יפרדו שנית גם הם והיו לשריגים, והשריגים גם הם יפרדו והיו לשריגים קטנים, והקטנים גם הם יִפְרֵדו, וכל אלה יחדו גיד אחד הם אשר לא ינתק ולא יקֻצץ, והדם הולך ושוטף בהם והם באים וחודרים אל תוך כל חלקי הגוף ואבריו הקרובים והרחוקים ובלכתם ילכו הלוך ודק והצנורות הדקים האלה אשר בם הדם, ילכו הלוך ורב והיה כל המקום בגופנו אשר נגע אליו בראש מחט, שם נמצא גם שריג מן הגיד ההוא, וגם אם נפצע את האצבע במחט לא נעשה דבר בלתי אם את עור הגיד קרענו ולכן יזוב זוב הדם, והדם הזה סגור היה בקרב הגיד כל העת אשר סְגוֹר עורו לא נקרע ובהקרעו חדר לצאת. – אבל מדוע לא יצא הדם ולא יזוב החוצה עד תם כלו מן הגוף? הן נקרע עור הגיד וסגורי הגוף נפתח, ומדוע אפוא לא יזוב הדם דרך הנקב הזה הלוך וזוב עד תם הנטף האחרון מן הגוף? מדוע לא ימות איש ויגוע לרגלי שרטת אשר שרט בבשרו בראש מחט והדם החל לצאת? הלא אך יען כי יקפא הדם היוצא מן הנקב בבואו אל פני האויר והנטף הנקפא הזה יהיה למסגרת לסגור את פי הנקב ועצר בעד מרוץ הדם עד הרפא המחץ, וזאת שנית כי ברגע אשר נעיק על פני המחץ יסור הדם מן הגיד הנפצע הזה וסר אל הגיד הקרוב אליו לשטוף בו, ולכן נראה כי בפצוע איש את בשרו ושלח ידו להעיק את בשר הפצע תחתיו, ומצא לו להשיב את זוב הדם אחור, כי שריגי הגידים הקטנים חֻבשו יחדו, והדם השוטף מצא נתיבותיו בקרב גידים אחרים הקרובים אל הנפצעים. – ובכן עינינו הרואות כי מלא הגוף שרידי גידים מפה לפה ובכל מקום אשר נגע אליו בראש המחט, נקרע את סגור העור וזב הדם.

אבל הגידים האלה לא יכלו בראשי פרקי אברינו, כי ישובו משם והתחברו שנית והיו לצנורות דקים מאד והצנורות יתקבצו והיו לקנים עבים מן הצנורות והקנים יהיו לשריגים והשריגים ילכו הלוך ועב עד התחברם והיו לשני גידים גדולים הבאים אל תוך הלב, אל החדר הימני דרך המסדרון, להשיב שמה את כל הדם הנשחת אשר הביאו כי זאת תורת תקופת הדם ומשפטה, להביא את הדם החי אשר יסוד חמוצי בו אל תוך כל אברי הגוף ולהעביר מהם את רעת הדם הנשחת אחרי עשותו את אשר עליו לעשות.

 

ד. מלאכת הלב וסגולותיה    🔗

הן מצאת אף ידעת כי שוטף הדם בקרב מקלעת גידים אשר סגורה ומסוגרת כלה ואשר מן הלב תצא ואל הלב תשוב ולכן תבין על נקלה כי גדולה מלאכת הלב מאד ואך בכחו כי עז יריץ את כל הדם הזה בקרב כל הגוף וממנו לחיים תוצאות. כמשפט החדר הימני אשר ללב שהוא יריץ לרגלי כל דפק ודפק חלק דם אל הריאה ומסדרון החדר השמאלי יאספהו משם, כן יריץ החדר השמאלי חלק דם אל תוך גידי הדפק ומשם אל כל קצות הגוף ומסדרון החדר הימני יאספהו בשובו אל הלב, כי עושה הלב מלאכת כלי־משאבים פעם בכה ופעם בכה; שני חדרי הלב יריצו את הדם איש איש אל הצנור הדבק אליו, אחד אל הריאה ואחד אל הגוף, ושני המסדרונות יאספו את הדם השב אליהם, זה מן הריאה וזה מן הגוף, ושניהם עושים את מלאכתם ברגע אחד, ברגע אשר יריץ החדר האחד את הדם אל הריאה, יריץ גם החדר השני את הדם אל הגוף, ואולם ברגע הזה הרחיבו גם שני המסדרונות את מדתם ויאספו את הדם הבא אליהם מן הריאה ומן הגוף, והיה אם נניח כי יעמוד עתה הלב רגע אחד מעבודתו ואנחנו נוכל לבחון ולראות אותו בעצם עינינו, כי אז ראינו אשר הראש הצר אשר ללב, מקום שם החדרים השנים, הקטין את מדתו והחדרים נלחצו יחדו איש אל רעהו, תחת אשר ראשו הרחב, מקום שם המסדרונות השנים, מלא על כל גדותיו כי מלא אותו הדם עתה; וכעבור הרגע הזה נראה את ההפך, כי החלק העליון מן הלב יקטן ויצער והחדרים אשר מתחת ירחיבו את גבולם, כי ירד הדם מן המסדרונות העליונים אל החדרים התחתונים דרך הדלתות האמורות, וברגע הזה נלחצו המסדרונות יחדו איש אל אחיו ויקטנו, תחת אשר החדרים הרחיבו מדתם כי מלא אותם הדם עתה; וכמעשים האלה יעשה הלב חליפות, פעם בכה ופעם בכה, ולא ישבות ולא ינוח אף רגע אחד כל הימים אשר האדם חי, ואזנינו תשמענה כפעם בפעם את קול הלב הדופק.

אכן לא אל תוצאות פעולות הלב נשים הפעם פנינו כי אם אל סדריו ותקוניו הנפלאים, והקורא בעיניו יראה כי טובים ונעלים הסדרים והתקונים האלה על כל סדרי המכונות אשר עשה האדם בידו מעודו ועד היום, וטרם נשים את הדברים האלה לפני הקורא, עלינו להעביר עוד לפניו ענינים אחדים לענות בהם.

הן כבר מלתנו אמורה כי גוף אדם גדול יכיל בקרבו בערך עשרים וחמש ליטרא דם, והדם הזה יעבור שתי פעמים את הלב ברגע אחד או – אם חזקה מרוצת הדם – בשני רגעים, וזה דרכו בלכתו: מן העבר הימני אשר ללב ילך אל הריאה ומן הריאה אל העבר השמאלי אשר ללב, משם ילך אל תוך הגוף וממנו ישוב אל העבר הימני אשר ללב, ובעת ההיא התכוץ הלב וגם הרחיב גבולו כשמונים פעמים ולרגלי כל התכַּוצות באו כעשרה לאטה דם גם אל הלב וגם אל הריאה; ובכן אנחנו רואים כי מדה אחת לדם העובר את הריאה ולדם העובר את כל הגוף, לא תעלה אשה על אחותה, אם כי קטנה הריאה מן הגוף פי חמשה עשר ודרך הדם בקרב הריאה קצרה מדרך הדם בכל הגוף, ולכן דעת לנבון נקל כי אך בתחבולות ובכשרון רב תֵּעשה מכונה כזאת אשר לא תעדיף לפי הריאה הקטנה ולא תמעט לפי הגוף הגדול, ועל כן גם בעינינו נראה כי לחדר הלב השמאלי הנותן דם לכל הגוף נתונים עורקים חזקים ועבים להיות לו לקיר מבדיל בינו ובין הגוף, תחת אשר אך קירות דקים נתונים לחדר הלב הימני. אף גם זאת לקורא לדעת כי מקרב הלב הימני יוצא גיד אחד גדול ובא אל תוך הריאה, תחת אשר ארבעה גידים נפרדים יוצאים מן הריאה ובאים אל תוך המסדרון השמאלי, וכן יוצא גיד אחד גדול מן הלב השמאלי ובא אל תוך הגוף, תחת אשר שני גידים יוצאים מן הגוף להביא את הדם אל תוך המסדרון הימני, וגם התקונים והסדרים האלה לא לשוא הם ועלינו להתחקות על שרשי רגליהם. – ועוד לנו שלישיה אשר עלינו להבין לה: הגידים המוליכים אתם את הדם מן הלב ירומו וינשאו וילחצו לרגלי כל תנועת הלב, ולזאת נקרא פעולת הדפק, והגידים ההם יקראו בשם גידי הדפק אשר לפיהם נספור את דפיקות הלב, ואולם הגידים השבים עם הדם אל הלב אין להם כל דפק והדם לא ידפוק אותם מדי לכתו; וגם הדבר הזה לא לשוא הוא וביום קומנו להתחקות על סדרי המכונה, עלינו לבקש גם פשר הדבר הזה.

 

ה. הליכות המים בווארשא והליכות הדם בגוף    🔗

למען יצלח חפצנו בידנו לשום לפני הקורא באר היטב את משפט המכונה באדם אשר נקרא לה ״לב“, ואת דבר הליכות הדם לכל תקוניהם וסדריהם, עלינו להזכיר באזניו בשם הליכות המים וצנורותיהם אשר יעשה לו האדם עתה בכל עיר גדולה, כמו הליכות המים בעיר ווארשא אשר בני ווארשא יקראו להם ״וואָדאָטשאָנג” (Wodociang), ואם נערוך עתה לפניו מחזה מול מחזה ומלאכת אחת לעמת השנית, אז נבין לכל הדבר הזה על נקלה. – נדמה נא בנפשנו כי מקוה המים הגדול אשר נקוו אל ביבר של מים על שפת נהר הווייכסיל בווארשא, הוא ״הלב" אשר ממנו תוצאות לכל הליכות המים אשר בכל העיר, והצנורות הגדולים והעבים היוצאים משם ובאים אל תוך רחובות העיר, הם גידי הדפק הגדולים, והצנורות הקטנים מהם בני הצנורות הגדולים, הם הגידים הקטנים, והקנים היוצאים מן הצנורות, הם חוטי הגידים היוצאים מן הגידים, והקנים הקטנים והדקים היוצאים מן הגדולים ובאים אל תוך כל בית ובית ואל החדרים המיוחדים, הם שריגי הגידים הנמצאים בכל הגוף ועל כל קצותיו; משפט אחד ותורה אחת להליכות המים בעיר ולהליכות הדם בגוף, כי גם הדם בגוף לא יביא לנו כל תועלת עד בואו אל השריגים הקטנים, וגם המים לא יהיו לנו לברכה בלתי אם בבואם אל תוך הקנים הדקים הנכנסים אל תוך חדרי ביתנו. – וגם בזאת ידמו וישוו שני הדברים האלה יחדו: זרם המים לא יבוא אל תוך הקנים הדקים ממקום אחד לבד אשר לצנור אחד, כי אם ממקומות רבים ומתוך צנורות שונים, והיה אם נסתם הצנור האחד או נשחת, ובאו המים אל תוך הקנה על פי צנור אחר, ולולא הדבר הזה כי אז יש אשר יושבי הרחוב האחד ידרשו מים ולא ימצאו, וגם משפט הדם בגוף כן הוא, והיה אם נפצע שריג הגיד האחד, ובא הדם אל חלק הגוף הזה על פי שריגים אחרים ולא יחסר המזג, ובזאת נדמו יחדו.

אכן בזאת נבדלו שני אלה איש מאחיו: מקוה המים הגדול על שפת הווייכסיל עשוי ביבר של מים גדול אשר במכונות ובכלי־משאבים ימלאו אותו, והוא מלא תמיד על כל גדותיו ולא יחסר את המדה והמים נצבו בו כמו נד, ועמוד המים הזה גבוה מכל הבתים הגבוהים אשר בעיר, והיה אם נחבר אליו צנור ואל הצנור נחבר קנה, אז נוכל להעלות את המים דרך הקנה גם אל היציע השניה והשלישית אשר לבית והמים יזרמו מן הקנה ברגע אשר נפתח את כף המנעול, אחרי כי כל המים הנמצאים בכל קנה וקנה מתאמצים תמיד לעלות ולגאות כגבה המים בתוך הביבר אשר מחוץ לעיר, כי זה חק מחקות הטבע אשר נקרא לו חוק לחץ המים; והיה אם נשים עתה לב נמצא כי אמנם גם בזה עושים כלי־המשאבים את המלאכה, ואולם כל המלאכה היא להעלות את המים אל תוך הביבר לבלותי החסר המדה, אבל שונה מאד משפט הדם, כי כלי־המשאבים אשר ללב האדם עושים את מעשיהם בכל הגוף להריץ את הדם אל כל אפסותיו ואל כל קצותיו, ולא אך להעלותו למעלה כי אם גם להורידו, כי יורד הדם גם אל הבטן ואל הרגלים ועוד.

זאת ועוד אחרת נמצא אשר נבדלו הליכות המים מהליכות הדם: על פי הליכות המים יבואו מים טהורים אל כל בית ובית והמים אשר לא טהורים ירדו אל תוך השפך אל החצר, ואולם לא ישובו המים האלה אשר בלתי טהורים אל הביבר למען הִטהר ולמען היותם לנו שנית להשתמש בהם, אבל לא כן חלק הדם, כי הדם ישוב אל הלב והלב ישלח אותו אל הריאה לנקותו שם ולהסיר ממנו את חלאתו ואחרי כן יהיה לנו שנית לברכה. – אכן נדמה נא בנפשנו כי יש אשר המים בווארשא יקרים יהיו בעינינו כמו הדים בקרב הגוף ולא נאבד מהם גם טפה אחת לשוא וגם יכול נוכל לטהר את המים העכורים האלה על נקלה, הן דעת לנבון נקל כי אז עשינו לנו מכונות והליכות אחרות למים כעין הליכות הדם בקרב הגוף, ואז עשינו קנים וצנורות אחרים להשיב את המים אל שפת הנהר אל מקום קרוב לביבר המים הגדול הבאנו את המים על פי כלי־משאבים וכלי לחץ אל בית הטהרה, ואז היו לנו ארבעה מקומות שונים למען המים והליכותיהם, מקום אחד אשר ממנו יובאו המים אל תוך העיר על פי כלי לחץ ומקום שני אשר אליו יבואו המים השבים מן העיר על פי כלי לחץ, מקום שלישי להביא את המים בכח הלחץ אל בית הטהרה ומקום רביעי אשר יאסוף את המים המִטהרים להביאם שנית העירה, ואז יהיה משפט ארבעת המקומות האלה כמשפט ארבעת חדרי הלב בגוף האדם. – ובכן אנחנו רואים כי אך לרגלי שפעת המים אשר לנו בעיר מרבה להכיל, לא ילכו המים דרך תקופה כמשפט הדם, ואולם לוּ יקרו המים בעינינו כדם הגוף, כי אז עשה לו האדם מכונות חדשות כמכונות הלב, אחרי אשר תהיינה לו מכונות הלב למופת, ואז התגאה האדם כי מצאה ידו לעשות לו מכונה נפלאה כזאת, אם כי אנחנו בעינינו נראה כי מכונה נפלאה כזאת נמצאה בקרבנו מיום גיחנו מבטן ועד יומנו האחרון.

 

ו. הליכות המים והליכות הדם    🔗

אחרי אשר ערכנו מחזה מול מחזה, את הליכות המים לעמת הליכות הדם, עלינו לשום לב עתה גם אל הכח הרודה בהם ואל תוצאות פעולותיהם, למען אשר נדע גם הפעם במה ישוו איש אל אחיו ולמען הבין את הדבר אשר לפנינו על אחת שבע. – הן מודעת זאת כי גם ילד קטן יצלח להניע בנקל את כף קנה־המשאבים למלא את הדלי מים, תחת אשר גם איש גדול אך בעמל וביגיעה רבה יעצר כח להריק את הדלי על פי כלי־לחץ ולהזות את המים למעלה למען יזרמו בזרם עב למעלה כזרם המים אשר העלה הילד מן הבאר על פי קנה־המשאבים, ולרגלי הדבר הזה נוציא משפט כי נקל לאדם לעשות במלאכת קנה־משאבים מלעשות במלאכת כלי־לחץ או במלאכת קנה־זלוף, ואמנם יש פשר לדבר הזה ואם נבקשנו נמצאנו: האיש העושה במלאכת קנה־משאבים לא יעשה דבר בלתי אם יריק את האויר מן המקום אשר על פני המים והמים יבואו אל המקום הזה באפס יד, והיה אם נקח לנו שפופרת ארוכה ונשים את הקצה האחד אל תוך מים ואת הקצה השני נשים אל תוך פינו לינק בו, אז יבואו המים אל תוך פינו, ואולם לא על פי היניקה הם באים כי אם באשר הוּרָקָה השפופרת מכל אויר אחרי אשר ינק פינו את האויר מתוכה והמים באים למלא את חלל השפופרת על פי כח אחר, הוא כח לחץ האויר; ובכן אנחנו רואים כי אך על נקלה ובאפס יד נצליח לשאוב מים על פי קנה־משאבים. אבל לא כן חלק האיש העושה מלאכה בכלי־לחץ, כי לחץ האויר יָרֵעַ הפעם תחת היטיב ויעצור בעד המים לבלתי זָרָם החוצה, והיה בהיות לנו קנה כלי־לחץ אשר עביו טפח, ועלה משקל האויר בו עד חמש עשרה ליטרא, ואם נחפוץ כי זרם המים היוצא ממנו יעלה למעלה, אז יכבד הדבר הזה מאד לעשותו אחרי כי משקל המים יהיה לנו לשטן ואך בעמל רב יצלח חפצנו בידנו, ועל כן תראינה עינינו כי עשרים אנשים יעמדו לפעמים על יד קנה־זלוף ובזעת אפים יעמלו בו להזיל מים מדליו ולהזות אותם אל תוך האש אשר אחזה את הבית ביציע העליונה.

ועתה נשובה נא אל הליכות המים בווארשא ונדמה בנפשנו כי המים לא ישפקו לנו ולצרכנו ואנחנו לא נוכל להביא עצה בלתי אם בהשיבנו את המים העכורים אל מחוץ לעיר לטהר אותם למען היותם לנו שנית לדבר חפץ, או אז עלינו לעשות לנו כלי־לחץ להביא על פיו את המים הטהורים העירה, ואחרי כן נעשה לנו כלי־משאבים לינק בו את המים העכורים להשיבם אל מחוץ לעיר, ואולם המלאכה אשר על כלי־המשאבים לעשותה מעט וקטנה תהיה לעמת המלאכה הכבדה אשר יעשה כלי הלחץ כפעם בפעם, ולכן אפוא דעת לנבון נקל כי האנשים המנצחים על המלאכות העושים את הכלים ההם, יעשו את כלי הלחץ חזק ואמיץ שבעתים מכלי־המשאבים, למען ישאו הכלים השנים האלה בד בבד יחדו, כלי־הלחץ לא ימעיט וכלי־המשאבים לא יעדיף. – והיה אם נשים עתה עין על מערכות הלב ותקוניו, נראה כי אמת נכון הדבר נעשה הלב כמשפט הזה וכלי־הלחץ אשר בו חזק ואמיץ הוא מכלי־המשאבים: שני מסדרונות הלב אשר ממעל לו לא יעשו דבר בלתי אם ירחיבו את גבולם כפעם בפעם בבוא אליהם הדם לאסוף אותו, ומלאכתם מעט וקטנה מאד ולא יסכנו ולא יצלחו למלאכה גדולה, ולכן גם בדי עורם ומבנה עוריהם מעט ורפים הם, תחת אשר חלק הלב התחתון, מקום שני החדרים אשר נקרא להם כלי־ לחץ, עשוי מוצק ואיתן, ועורקיו ישתרגו ויאחזו איש באחיו וארחות דרכם ילפתו אחת הנה ואחת הנה, כי המלאכה אשר על החלק הזה לעשותו גדולה וחזקה מאד.

ואף גם זאת נשימה הפעם אל לבנו: אם נחפוץ להשיב את המים העכורים מן העיר אל בית הטהרה, אז עלינו לעשות לנו כלי־לחץ שני אשר ילחץ את המים העכורים האלה אל בית הטהרה, ואולם בית הטהרה הזה לא יגדל כגדל עיר ווארשא כֻלה, כי בית קטן נעשה אשר יכיל אך את המים השבים מן העיר כפעם בפעם; וגם בקרב גופנו נמצא כדבר הזה: בית הטהרה בקרב הגוף הוא הריאה והיא קטנה מאד עד אפס מקום להכיל את הדם בלתי אם את הדם השב רגע רגע מן הגוף, ולא תטהר ברגע הזה בלתי אם בד בבד כמכסת הדם אשר יטמא הגוף ברגע ההוא; ולכן דעת לנבון נקל כי כלי־הלחץ השני אשר ילחץ את המים אל בית הטהרה, לא ימצא לפניו עבודה ומלאכה רבה ככלי־הלחץ אשר ילחץ את המים העירה ואשר יכלכל את כל העיר במים, ולכן יקטן כלי־הלחץ השני בתכונתו מן הראשון, וגם בקרב הגוף נמצא כדבר הזה, כי החלק הימני אשר בתחתית הלב, מקום שם החדר אשר ילחץ את הדם אל הריאה, יקטן במשקלו פי שנים מן החלק השמאלי כי עורקי החלק הימני ובדי עורו מעטים ורפים מן החלק השמאלי. ואף גם זאת: לוּ באמת נטל עלינו להשיב מים עכורים מן העיר אל בית הטהרה, אז נטל עלינו לעשות לנו צנורות וקנים אחרים מלבד הראשונים, ולהצנורות והקנים האחרונים האלה נשים נתיבות אחרות מן הראשונות, וגם בתבניתם ובתכניתם יִבּדלו מן הראשונים, וגם התחברותם אשר יתחברו איש אל אחיו שונה תהיה מהתחברות הראשונים, וגם יתחברו אל מקום אחר בקרב כלי־המשאבים ולא יתחברו אל המקום אשר ממנו יוצאים הצנורות הראשונים; ועתה הן דעת לנפש הקורא ינעם אם נצא להראות לו הפעם כי ככל החזיון הזה אשר יחזה לו דמיוננו לרגלי הליכות המים, נמצא בקרב הגוף לרגלי הליכות הדם, דבר לא נעדר.

 

ז. הגידים ושנוייהם למקומותיהם    🔗

דעת לנבון נקל כי הצנורות אשר להליכות המים לא ילכו דרך ישרה אל העיר ולא לכלם משפט אחד, כי לנכח עינינו תמיד חלק העיר אשר אותו נחפוץ לכלכל במים, ולפי החלק הזה ודרכו כן יהיו דרכי הצנורות וארחותיהם; ואף גם זאת עלינו לעשות בתחבולה למען היות מדה אחת לזרם המים בכל בית ובית בעיר, לא ימעט הבית הרחוק ממקוה־המים מן הבית הקרוב אליו, וחפצנו זה יצלח בידנו אך רק אם לא נשים ענפים ופארות להצנורות בטרם באנו אל המקום הנכון, כי כאשר נקדים לשום ענפים ופארות להצנורות להטותם ימין ושמאל כן יקטן וכן יצער הזרם, וכאשר נַחַץ את הצנור, יֵחָץ בו גם זרם המים, ולכן לא נחצה את הצנורות עד אם באו לפני המקום אשר שם לא נוכל לבוא למטרתנו בלתי אם על פי החלוקה; – אכן לא כן יהיה חלק המים אם נחפוץ להשיבם מן העיר אל מחוץ לעיר, כי המים האלה יזרמו הלוך וזרום על נקלה, וכאשר נרבה לחצות את הליכות הצנורות כן ימהרו המים לזרום על נקלה, ולכן זה הדבר אשר נעשה: אם נביא את המים העירה, לא נחצה את הליכות הצנורות להימינם ולהשמאילם בלתי אם קרוב אל המקום אשר שם מטותם, ואם נשיבם אל מחוץ לעיר, נרבה לחלק ולחצות את הצנורות, והלכו המים הלוך ורב באפס יד. – הנה כי כן נראה כי גם בקרב הגוף נמצאה כל התכונה הזאת: גידי הדפק המביאים את הדם אל כל חלקי הגוף, הם לא יֵחָצו ולא יחלקו להימין ולהשמאיל בלתי אם בבואם אל המקומות אשר שם מטרתם, ואולם לא כן חלק הגידים המשיבים את הדם הנשחת אל הלב, כי הם יחלקו ויחצו הנה והנה מראשיתם ועד אחריתם למען הָחִיש ולמען הריץ את הדם על נקלה; ולכן גם זאת נראה, כי הגידים היוצאים מחדרי הלב מימינו ומשמאלו, גזע אחד יצאו, והגידים השבים אל מסדרונותיו, שנים שנים יבואו.

לרגל המלאכה אשר לפנינו, נעביר לפני הקורא גם תכונה אחרת אשר בקרב הלב, ועל פיה יבין הקורא לדעת מה גדלו ומה נפלאו בנינו וצביונו: הן דעת לנבון נקל כי בקחתנו לנו שני צנורות להביא על פיהם מים נוזלים ממקום אל מקום, לא נוכל לשום את הצנורות האלה איש מנגד אחיו, כי בעשותנו כדבר הזה, יוכל הזרם האחד הבא מן הצנור האחד להתחזק על הזרם השני, ואז יעצור האחד בעד השני לחסום את דרכו לפניו; וגם בקרב הלב נראה כדבר הזה, כי הגיד הבא אל הלב מן החלק התחתון אשר בגוף, לא ילך לנכח פני הגיד המביא את הדם אל הלב מקרב חלק הגוף העליון, לבלתי יעצור הזרם האחד בעד השני, ותקטן עוד זאת בעינינו, והנה גם נד או סוללה נמצאו שם אשר כל זרם הבא אליהם יִשַל מהם, ולכן לא יאָחזו הזרמות איש באחיו במרוצתם, ואך ברגע השני יתערבו ויתבוללו יחדו, וההתערבות הזאת גם היא דרושה לנו מאר אחרי כי הזרם הבא מחלק הגוף העליון לא יביא אתו דם נשחת לבד, כי גם חמרי דם חדש יביא בכנפיו אשר לקט בדרכו מכל המזון אשר מצא, וחמרי הדם החדש הזה דרושים מאד לפעולות הלב ולכן יבואו אליו, והנד והסוללה עוזרים אחריו.

ואף גם בזאת לא שונה הלב מכל המכונות וכלי־הלחץ: כל כלי־לחץ אשר נחפוץ כי פעולותיו תהיינה כלילות ושלמות, עלינו לשוב לו קלחת־לאויר, כי כל הנוזלים למיניהם לא יתלכדו ולא יתלקטו יחדו ולכן גם לא יתפשטו ולא יפַכּוּ, ואך בזאת יפכו ויזו נצחם למעלה, אם קלחת־לאויר תשים בהם את פעולתה, כי האויר אשר יעיק תחתיו ואשר יתאמץ כפעם בפעם להתפשט, יריץ גם את המים להזות אותו למעלה, גם ברגע אשר ירפה מהם לחץ כלי־הלחץ; וגם בקרב הלב נמצא כדבר הזה, ואם אמנם לא נמצא בו קלחת־לאויר, וגם כל האויר הבא אל תוך הלב ימית אותו כרגע, וכל רופא אשר יכרות את אחד הגידים אשר לאדם, יצרור אותו בצרור חוט לבלתי יחדור כל אויר אל תוך הלב, ואולם גם בלעדי קלחת־לאויר נמצא בו דבר אשר יתפשט כעין אויר ואשר בכחו יריץ את הדם ויז נצחו למעלה, והדבר הזה הוא גידי הדפק אשר גם המה יתאמצו תמיד להתפשט, ולכן יתכוצו ויתפשטו כפעם בפעם בבוא אליהם גל של דם ויזו אותו למעלה גם ברגע אשר חדר הלב הרחיב את גבולו; ואך גידי הדפק לבד יעשו כמעשה הזה ולא יעשו כן גידי הדם; — ובכן תראינה עינינו כי הבין הטבע לעשות את מעשיו בחכמה ובמשפט ולמצוא את כל הדברים אשר יתגאה בם האדם, והם נפלאים וטובים שבעתים ממעשי האדם ותחבולותיו.

 

ח. הדלָתות או הארֻבות    🔗

הדבר הכי נכבד בתקופת הדם הגדולה הוא הלב, ומשפטי הדלתות והארֻבּוֹת אשר ללב נכבדים הם מכל סדריו ותכונותיו. – הן כל איש היודע את משפטי המכונות וכלי־הלחץ יודע היטב כי ארבות האויר אשר לאלה נכבדות מאד בערכן, ואך בהן תצאנה המכונות לפעליהן, ולכן עלינו לתקן ולהיטיב כפעם בפעם את הארבות האלה, כי יש אשר לא תסָגרנה הארבות בלתי אם ביד חזקה ויש אשר תסגרנה אך מעט כי על כן עמלים כל החוקרים גם היום למצוא ארבות חדשות לבקרים ומיום אל יום ילכו להשלים חקן ולהיטיבן, וכיום הזה יעשו להם ארבות לפי כל המכונות, למכונה האחת ארבה כזאת ולמכונה השנית אחרת, ולכן נמצא עתה ארבות אשר דמות דלתות להן, ואחרות אשר דמות כדורים להן או דמות לוחות מֻתָּקִים ממקום אל מקום. אכן הכי נכבד במעשי הלב הוא משפט ארבותיו, והן עשויות פעם בכה ופעם בכה אשה לפי המקום אשר תשים בו פעולותיה.

למען דעת ולמען הבין את משפט הדלתות או הארבות האלה באר היטב, נצא נא הפעם בעקבות נטף דם ההולך על תקופותיו בקרב הגוף מרגע בואו מן הגוף אל תוך הלב ומן הלב אל תוך הריאה ועד שובו מן הריאה אל תוך הלב ומן הלב אל תוך הגוף. – נניח נא כי עינינו תראינה את נטף הדם בעלותו מן הרגל אשר לאדם לבוא אל תוך הלב, או אז יפלא בעינינו לאמר, איך אפוא יוכל הנטף הזה לעלות למעלה בעוד אשר משקלו מושך אותו למטה, ואז נבקש פשר דבר ונמצא כי אך בכח הלב הרודה בו יהיה כדבר הזה; ואולם הן לפעמים יש אשר תבוא שואה או חרדת פתאום אל הלב וכחו הרודה יחדל כרגע, וגם אז נראה כי נטף הדם לא ישוב לנפול אחור ולרדת מטה, והיה אם נבקש הפעם פשר דבר נמצא כי הבין הטבע לקנות תחבולות טובות ויעש לנו בקרב הגידים ארבות אשר תעצורנה בעד נטף הדם לבלתי תת אותו לרדת, והארבות האלה מיני עור הם העשוים כעין מלתחות וצלחות, והיה בעלות הנטף למעלה ועבר את פני העורות האלה ולא יהיו לו לשטן, ואך ברדתו לא ירחיק לרדת, כי המלתחה הקרובה אליו תאסוף אותו, ובבואו אל תוכה ימלא אותו כעצמות בבטן המלאה והמלתחה המלאה הזאת תהיה לשטן לדם הנוזל לבלתי תת אותו לררת, ובין כה וכה יתעודד הלב וכחו ישוב אליו כבראשונה והדם ישוב לעלות למעלה עד בואו אל תוך הלב; והיה אם נשים עתה אל לבנו כי הדם הזה אשר ישוב דם נשחת הוא, או אז נבין מה רב ערך המלתחות האלה העוצרות בעד הדם הנשחת לבלתי ישוב לרדת אל תוך הגוף להשחית ולנגוף אותו.

אכן טובות מן הארבות האלה הן הארבות אשר בין חדר הלב ובין המסדרון, כי אמנם דרושות למקום הזה ארבות ודלתות טובות מן הראשונות, והארבות האלה עשויות עור חזק וכמו מִפְרָשׂ תִפָּרשנה ותמָתחנה; לחלק הלב הימני שלשה מפרשים כאלה, ולחלק השמאלי שנים; והיה בבוא הדם מן המסדרון לחדור אל תוך החדר אז ינטו המפרשים הצדה והדם ילחץ אליהם ויעבור ביניהם, ובמלאות חדר הלב דם. אז יפרשו המפרשים וימתחו על סביבותיהם איש על פני אחיו למען יוכלו לסגור את פי הארבה היטב לבלתי יוכל גם נטף אחד לשוב אל המקום אשר ממנו בא, וכל המעשים האלה עשוים ברגע אחד ואין קצה לתכונה. – אכן אחרות ושונות הן הארבות אשר על עברי פי הלב אשר שם יכו גידי הדפק את שרשיהם; הארבות האלה לא עשויות מעשה אורג כארבות אשר בין המסדרון והחדר, ואולם גם הן עשויות להפליא, ודמות פני מלתחות להן אשר יעבור אותן הדם ולא תהיינה לו לשטן ואשר אך בהחלו לשוב רגע אחרנית יבוא אל תוכן והן תמלאנה ותהיינה למסגרת לדם לבלתי יוכל לשוב, וכל המעשים האלה עשוים להפליא.

 

ט. כח הלב    🔗

כיום הזה יענו כל החוקרים פה אחד כי הלב הוא מכונה נפלאה אשר תקצר יד האדם מעשות כמוה, ולכן דעת לנבון נקל כי לא שקטו החכמים עד אשר קנו תחבולה למֹד על פיה את כח הלב לדעת אותו אל נכון, וזה הדבר אשר יעשו: ביד חרוצים יכרתו ניד דפק אשר לאחד בעלי־החיים ויביאו את קצהו האחד אל פי נאד עשוי גוּמי, והנאד הזה מחֻבר אל שפופרת של זכוכית והשפופרת הזאת עשויה בדמות האות הלאטינית U אשר דמות שני עמודים לה והעמודים מתחברים יחדו מלמטה על פי המפתן, ושני עמודי השפופרת הזאת ימלאו כסף חי, מדה אחת לשניהם, והיה כבוא הדם מן הגיד אל תוך השפופרת דרך הנאד, אז יעיק זרם הדם על פני הכסף החי אשר בתוך העמוד האחד ועלה הכסף החי בעמוד השני למעלה; ולפי המעלות אשר יעלה, נדע את פרשת כח הלב אשר יריץ את הדם, החזק הוא אם רפה, ולכלי הזה יקראו בשם כלי מודד כח הדם. – אז מדדו החוקרים את כח הלבבות אשר לבעלי־חיים שונים, והנה פלא כי לא לפי גדל הגוף וגבהו ומרבית בשרו יהיה כח הלב; דם הסוס כדם השור, דם העגל כדם הכלב, דם החתול כדם השפן, כל אלה יחדו כח אחד ללבותיהם להריץ את הדם, ואנחנו נראה כי הלב הקטן אשר לשפן יוכל להריץ את מעט דמו בקרב גופו בכח וגבורה ככח הלב הגדול אשר לסוס שהוא יריץ את דמו הרב בקרב גופו הגדול; ואולם אל נא יחשוב הקורא כי הלב אשר לשפן גדול כלב הסוס ולכן כח אחד להם, כי לא כן וגם לא יתכן כדבר הזה; הלב אשר לשפן כלי־משאבים קטן הוא אשר ישאב אך דם מעט, והלב אשר לסוס כלי־משאבים גדול הוא אשר ישאב דם הרבה, ואם יגדל כלי־המשאבים הגדול פי שלשים מן הקטן, הן אז תגדל גם מכסת הדם אשר ישאב פי שלשים מן הדם הנכון לכלי־המשאבים הקטן. ולרגלי הדבר הזה הן כל קורא משכיל יבין כי כח אחד לשניהם לחלקיהם, החלק הפרטי אשר לקטן לא ימעט בכחו מן החלק הפרטי אשר לגדול.

אכן גדולים ונפלאים מעשי הטבע בהציבו גבולות הלב, כי מי קורא לא יבין עתה אשר יעשה הטבע את כל לב ולב אשר לכל בעל־חיים בדיוק ובצמצום למען יוכל כל לב לכלכל רק אך את העבודה אשר לגוף הנכון לו, כי הכח אשר לכל לב ולב הן אחד הוא ואך לפי מכסת הדם בגוף כן יגדל הלב, ולפי הדבר הזה הן נטל על הטבע לכון בראשונה את בנין הלב לפי הגוף הנכון לו, וגם בזה גדולים מעשי הטבע מכל המעשים והמכונות אשר עשה האדם, כי כל מכונה העשויה בידי אדם לא תצלח למלאכה בלתי אם בהיות לה כח עודף כחצי שעור מן הכח הדרוש לעבודתה, תחת אשר כל לב ולב העשוי בידי הטבע עשוי בדיוק ובצמצום למען העבודה היוצאת על פיו, לא יעדיף ולא ימעט.

אבל החוקרים לא אמרו עוד הון וילכו לתור ולדעת גם את כח הלב כפי אשר הוא בכל גוף וגוף, כי אמנם אחד הוא כח הדם לכל בעלי־החיים, לא יבדל העגל הרך מן הראם הגדול, ואולם הכח הזה הלא אך כח הלב הוא כפי פעולתו אשר יפעל בפני הדם (ובלשון חכמים יקראו לו ״כח מצטרף אשר ללב"), ואנחנו לא נדע עוד את עצם כח הלב כפי אשר הוא בכל גוף (ואשר יקראו לו בלשון חכמים ״הכח המוחלט אשר ללב"); הן אמת נכון הדבר כי מעלות הכסף החי בקרב העמוד תאמרנה לנו כפעם בפעם את מעלות הדם, משפט אחד ותורה אחת היא אם דם שפן או דם שור הוא, ואולם עצם הכח אשר ללב הגוף החי ההוא עוד נסתר מנגד עינינו, ואך בעמל וביגיעה רבה מצאו החוקרים את נתיבותיהם; אכן יכבד הדבר ממנו להעביר לפני הקורא את כל דבריהם וחקירותיהם, אחרי כי דרושים לנו חשבונות הנדסיים בדבר היקף גיד הדפק הראשי ויחוסו לשריגיו ופתיליו היוצאים ממנו, ולכן רב לנו אם נשים לפני קוראינו את תולדות החשבונות האלה, לאמר: חצי הלב הימני אשר לכל חי וחי ממערכת היונקים יוציא כפעם בפעם בהתכוצו כח העולה לאחד אחוז משלש מאות ממשקל הגוף כלו, וחצי הלב השמאלי יגבר ממנו פי שלשה ולכן יעלה כחו לאחד אחוז ממאה ממשקל הגוף כלו, ולפי הדברים האלה יעלה כח הלב כלו לאחד אחוז משבעים וחמשה ממשקל הגוף כלו; ולמען יבין הקורא את הדבר הזה באר היטב, נוסיף לאמר: כל החיה אשר משקל גופה עולה עד 100 ליטרא, לב לה אשר כח הלחץ בו נושא בד בבד עם משקל אבן בת 1¹/₃ ליטרא, ואחרי כי משקל כל אדם שמלאו שנותיו עולה עד 140 ליטרא, לכן דעת לנבון נקל כי כח הלחץ אשר בלבו הוא ככח שתי ליטרא בערך; והכח הזה יוצא מן הלב לרגלי כל דפק ודפק, כשבעים פעמים בכל רגע ורגע, ויעלה עד 140 ליטרא לרגע או 84 צנטנר לשעה. – אכן הלב על קרבו ועל כרעיו לא יעלה ממשקל 15 לאטה, וחמש עשרה לאטה אלה יולידו בקרבנו בכל שעה ושעה את הכח העולה עד 84 צנטנר – האם עוד הבל יפצה האדם את פיו להגיד לנו כי יוכל לעשות מכונה בת 15 לאטה אשר הכח היוצא ממנה יעלה בכל שעה ושעה עד 84 צנטנר? אכן גדולים מעשי הטבע!

 

י. חסרונות בבניין הלב – לפי משפט האדם    🔗

הן טובה ונעלה המכונה העשויה בידי הטבע על המכונה אשר ידי אדם תעשינה אותה, והקוראים הן נסוה בחנוה אף ראו פעליה, ואולם שני דברים נמצא במכונה הנפלאה הזאת אשר אם נמצא כמוהם במכונה העשויה ביד אדם, ואמרנו להם ״חסרונות“; אבל נפשנו יודעת מאד כי החסרונות האלה לא חסרונות הם כי אם יתרונות, ואך יען כי קצרה בינת האדם להבין להם, לכן יקח לו קרנים לנגח בהן ולכסות את מערומיו, ואנחנו בלשון בעלי התלמוד נאמר: ״לדידן הוה מומא ולדידהו לא הוה מומא”.

כל המכונה אשר תנוד ותנוע מדי עשותה את המלאכה, והיתה המכונה הזאת בעלת חסרון; והחוקרים בעלי ההמצאות הבונים את המכונות למיניהן, עמלים עד היום לבנות מכונות אשר לא ישמע מהן כל קול וכל קשב, כי גם הקול העולה באזנינו יבוא אך לרגלי התנועות והתנודות אשר תהיינה למכונה, והן תהיינה לה למשחית להפריד בין הדבקים ולהרבות את בדקיה עד הָרֵס אותה, ולכן נראה כי בימינו קמו בעלי מסלות־הברזל ולא חסו על רבוא רבבות הכסף אשר הוציאו מכיסם למען הניח מוטות ברזל אחרים וטובים מן הראשונים מתחת לאופני המרכבות לבלתי יזועו וינועו אמות המרכבות בעברן ולא תבוא עליהן רעה, ואולם נפשנו יודעת מאד כי עוד לא צלח חפץ החוקרים בידם, ובבואנו אל בית חרשת המעשה אשר שם מכונות, ושמעו אזנינו קול שאון ומהומה ורעש וזועה וסער והמולה, וכל אלה ישחיתו וירעו את המכונות. – הנה כי כן יאמר הקורא בלבו כי גם הלב באדם איננו כמשפט ומלאכתו איננה שלמה וכלילה, כי גם הוא ינוד וינוע כפעם בפעם, לא יחדל רגע ואם נט אזן נשמע גם שני קולות עולים מתוכו לרגלי כל דפק ודפק, ושני הדברים האלה חסרונות הם, תנודה והַשמעוּת קול.

אכן אם נעמיק רגע לחקור נראה כי שגינו בחפצנו וכי ״לדידן הוה מומא ולדידהו לא הוה מומא"; הן התנודה והשמעות הקול חסרונות הן, יען כי לרגלי התנודה יאבד כח המכונה לבהלה ונפל ממנו רב ואמות המכונה ינועו ויזועו והתפרדו הדבקים, וגם הקולות העולים ממנו יעלו אך לרגלי התנודות והזועות כאמור, ומקץ שנים אחדות תפול המכונה ולא תוסיף לעמוד; ואולם לא כן חלק הלב, אם כי גם לו תנודה והשמעות קול, ואנחנו הן נראה כי בכל הגוף אין כמוהו אבר אשר ינצח על מלאכתו. למן הרגע הראשון אשר נולד ועד בוא הרגע האחרון. אם שנים הרבה יחיה האדם, אז תֵּכַהּ עינו ואזנו תכבד משמוע ובטלו הטוחנות והתעותו הידים ורפו הרגלים וברכיו תכשלנה וחדל טעמו וריחו נמר וגם רוחו בקרבו תרפה, ואולם הלב לבדו לא ימיש מעשות מלאכתו כל הימים אשר הוא חי, גם רגע אחד לא ירפה, כי ככחו אז וככחו עתה למן הרגע הראשון ועד האחרון; ובכן תראינה עינינו כי התנודה והשמעות הקול לא תהיינה לו למפגע ולא תחשבנה לו לחסרונות, ואולי גם היטיב תיטיבנה לו, ולכן נצדק יותר אם נשים כבוד לאמת ונתֵּן תודה כי לא בלב החסרון כי אם בנו, אשר קצרה בינתנו מהבין את משפט התנודה והקול לדעת את הטוב היוצא מהם, אם כי ידענו בשלמי הם, כי התנודה היא לרגלי התכוצות הלב אשר כפעם בפעם יסב ויהפך וירומם ובראש האגף השמאלי יכה על פני קיר הארון, והקול ישמע לרגלי הארבּות המסוגרות בכח בבוא אליהן הדם בשצף סער גדול ומסגרת הארבות חוסמת את הדרך לבלתי שוב הדם על עקבותיו. – אכן הנה יש יום לחוקרי הטבע אשר יביטו יראו וידעו גם את תכלית התנודה והקול אשר ללב, או אז תפקחנה עינינו לראות דבר אשר כמו חֶסרון יראה לעינים, ובין כה וכה רב לנו אם מצאנו כי נעלה בניין הלב על בנין כל המכונות אשר עשה לו האדם, אחרי כי גם הדברים אשר חסרונות הם למכונות אחרות לא יהיו חסרונות ללב.

 

יא. העין וַחֲדַר־האפל    🔗

נסב נא מזה אל מול אחר ונשים עין על מכונה אחרת ונפלאה מאד אשר בגוף האדם, ואשר עלינו להעבירנה פה לפני הקורא אחרי כי גם יד האדם עשתה במכונה ההיא הדומה אליה מאד; המכונה אשר יד הטבע עשתה אותה בגופנו היא העין, והמכונה אשר יד האדם עָשִׂתָּה היא חדר־ האפל אשר יקראו לה בעמים ״קַמְרָא אָבְּסְקוּרָא״ (Camera obscura), ושני אלה דומים יחדו איש לאחיו, ואת שניהם נעביר לפני הקורא. – אכן טוב אשר נעשה לו נשים בראשונה לנגד עיני הקוראים את משפט בנין העין ותכניתו ואחרי כן את דבר בנין חדר־האפל, ואולם אחת היא אשר הורה הנסיון אותנו כי יבין האדם בנקל את משפט מעשה ידיו יתר הרבה מאשר יבין את המעשים שבקרבו, ואת הכללים אשר בספרים יבין יותר מן הכללים אשר יתנו לו החיים, ועל פני מפות גלילות הארץ ידע לבחר את דרכו לבטח יותר מאשר ידע בהיותו בדרך בנסעו, ולכן גם אנחנו נשים לפני הקורא בראשונה את משפט חדר־האפל ותבניתו ואחרי כן נעביר לפניו גם את דבר העין ובנינה. – ובכן אלופי הקורא, אם בעל נפש אתה, או אם בניך הקטנים סביב לשלחנך ואתה חפצת לשעשע את נפשם ולשום לפניהם דבר אשר גם תורה תצא ממנו, קום ועשה לך ולהם ״חדר־אפל“; הן מצער הוא ועל נקלה יצלח חפצך בידך לעשותו. כי אך שלשה דברים דרושים לך: זכוכית כעין זכוכית כלי־המחזה אשר ישימו האנשים הזקנים על עיניהם, ותבה קטנה כעין התבה אשר צרורים בה ציגארים ודף ניר לבן; אכן רק זכוכית כזאת תצלח למלאכתך אשר שפתותיה דקות ותוכה עב ודמות לה כדמות פני עדשה, וזכוכית כזאת תקָרא בשם ״זכוכית שרפה” אשר תמצא ידיך לקנותה במחיר אגורה אחת; וגם התבה לא תצלח למלאכה בלתי אם בהיותה עמוקה, כתבה אשר מאתים וחמשים ציגארים תכיל; והניר גם הוא יצלח למלאכתך אם תמשח אותו במעט שמן למען היותו שקוף ואטום לנגד עיניך. – אם שלש אלה יהיו לך, ויכלת לעשות את חדר־האפל כמשפט, ואולם בטרם תעשה נלכה נא בראשונה ועשינו לנו את אחד ״הנסיונות" הדרושים למעשנו.

קח לך את הזכוכית האמורה וגש אל הקיר אשר אל מול פני החלון והחזקת בה לעמת הקיר, קרוב אליו, וראית כי לא יהיה צל הזכוכית על הקיר כי אם אור יפה ונעים יחלק ויראה עליו והאור הזה ידבק במקום אשר יחדור אליו אור השמש הבא מן החלון דרך הזכוכית; אז תנסה ותקריב ותרחיק את הזכוכית מן הקיר, עד אשר יצלח חפצך להביא אותה אל המקום הנכון, חמש ועד עשר זרת תרחק הזכוכית מן הקיר, וראית תמונה קטנה על הקיר יפה ונהדרה עד למאד והיא דמות סמל החלון וידותיו וכנפיו וגם דמות סמל הרקיע והעבים אשר בחוץ והבתים אשר ברחוב מנגד וכל אלה יהיו לך לתמונה קטנה מאד, ואם לבן הקיר, מוּשַׂד בשיד, או אם שמת דף ניר לבן על הקיר, והיתה התמונה הזאת יפה ונהדרה עד מאד ועינך לא תשבע מראותה והיתה שעשועים לנפשך; ואולם הכי נפלא מכל הדברים האלה הוא מראה התמונה הזאת, כי את כל הדברים האמורים האלה לא תראה כאשר הם כי אם עולם הפוך תראה, העליונים למטה והתחתונים למעלה, החלון וכל אשר לו הפוך לעיניך, הרקיע והעבים נמתחים למטה והבתים הפוכים למעלה, ואם יגש איש ברגע הזה אל החלון בחוץ, וראית גם אותו והכרת את תארו על פני הקיר, ואולם גם הוא לא יֵראה לך כאשר הוא, כי אם ראשו למטה ורגליו נשואות למעלה, ומצאת כי כל התמונה הזאת טובה ונעלה היא, לא תחסר דבר בלתי אם להפוך אותה על פניה. – זאת היא תורת התמונה, ואנחנו נבקש את כל אחד מקוראינו להיטיב לנפשו ולעשות לו את הנסיון הזה, אם לא נסה עוד עד היום לעשות כמוהו, ולבנו סמוך בטוח כי יקנה תחבולות לעשות את הדבר כמתכנתו לבלתי החטיא את המטרה, והדבר הזה אשר יעשה לו לשעשע את יהיה לו לתורה; ואולם ייטיב נא בעל הנסיון לכון את המקום אשר בו תֵּראה התמונה כלילה ושלמה, כפי המרחק אשר ירחק מן הקיר, כי זה הוא המקום אשר יקראו לו החוקרים בלשונם ״מרחק השרפה", ואחרי כן יצלח בידו מעשה חדר־האפל על נקלה.

קח לך את התבה אשר אמרנו ושים אותה אל מול פני החלון, הקיר הצר האחד מָפנה אל החלון, והקיר הצר השני מוסב ממנו, ונקבת חור עגול בקיר אשר אל פני החלון, לא יגדל החור מן הזכוכית אשר לך, ואת הזכוכית הביא אל תוך החור הזה ודבקת את הזכוכית בתוך החור בדבק, ואחרי כן תקרע את הקיר הצר השני אשר מאחורי התבה ולא יהיה לה כל קיר מאחוריה, ואת מכסה התבה אשר על יד ימינה או על יד שמאלה תחזק במסמרים ולא יִפתח, ואז יהיה בידך ״חדר" אשר הזכוכית מלפניו תהיה לו לחלון ואשר פתוח מאחוריו למען נוכל להביט אל תוכו משם; או אז תקח לך את דף הניר המשוח בשמן ושמת אותו מאחורי התבה והיה לך תחת הקיר אשר שברת, ואם ביד חרוצים תעשה את מעשיך, ויכלת להעביר את דף הניר ולהתיקהו, אם להעמיק להביאו אל תוך התבה ואם לא, עד אשר מצאת את ״מרחק השרפה" ואת המקום הנכון, ואז תהיה מלאכתך שלמה, כי בהביטך אל תוך התבה בעד הזכוכית, תראה את סמל דמות כל הדברים הנמצאים אל פני התבה, וכל אלה מחוקים יהיו על הקיר העשוי דף ניר, והדר להם ויפעה להם ועינך לא תשבע מראות אותם – זאת תורת חדר־האפל!

 

יב. חדר־האפל    🔗

דעת לקורא נקל כי כל נבון תחבולות יקנה לבנות לו את החדר הזה איש איש על פי דרכו כיד שכלו הטובה עליו, וכל איש ימצא תחבולות אחרות להיטיבהו ולשכלל את בנינו, ולכן רב לנו אם נוסיף על דברינו כי תחת הזכוכית אשר פי החכמים יקבנה בשם ״עדשה" ואשר אמרנו לשום אותה אל תוך החור הנקוב, טוב יותר אם ישים שפופרת קטנה של ניר עב אל תוך החור ואת ״העדשה" ישים אל פי השפופרת הזאת, וביד חרוצים יעשה את השפופרת למען אשר יוכל להתיקה ממקום אל מקום, אם להעמיק להוריד אותה אל תוך החור ואם להשיב להוציאה מעט, וגם ייטיב אם ימשח את שלשת קירות התבה מבעד בצבע שחור אשר אין לו זהר או יחַפה אותם בניר שחור, ותחת דף הניר הלבן אשר אמרנו ייטיב אם יקח לו דף זכוכית כהה אשר אין לה זהר, היא הזכוכית אשר נקנה לנו במחיר אגורות אחדות ואשר יקראו לה זכוכית בת מראה חָלב, וזאת לנו לדעת כי החכמים יקראו לדף הזכוכית הזה אשר מאחורי הרבה בשם ״הלוח הכהה" וגם אנחנו נקראהו בשם הזה; הנה כי כן יורה הנסיון את כל עושיו כי אך בזאת יצליח איש לראות את התמונה על פני הלוח הכהה תמונה יפה ונהדרה אם לא יחדור אל תוך התבה אור בלעדי האור החודר דרך העדשה, והקירות השחורים מבעד יוסיפו לוית חן על התמונה, כי על כן יקראו לתבה כזאת בלשון לאטינית ״קמרא אָבסקורא" הוא ״חדר־האפל", וגם אנחנו נקרא לה בשם הזה; ועתה מצאנו רב לנו למען אשר נוכל לשום לפני הקורא את סגלות החדר הזה ותכונותיו באר היטב.

קה את חדר־האפל ושים אותו אל פני החלון הפתוח, את פני החדר אשר שם העדשה תשים אל פני החלון ואחוריו יהיו אל פני קיר הבית, ועתה קח לך שמלה והעטית על ראשך וגם את חדר־האפל תעטה בה למען לא יאוֹרוּ פני הלוח הכהה אשר לו יותר מכפי הדרוש, ואז תביט אל פי העדשה וראית את סמל דמות כל הרחוב אשר בחוץ, את השמים ואת הארץ, את הבתים ואת האדם ההולך בחוץ, את המרכבות המרקדות ואת הסוסים, ולכל אלה שלל צבעים שונים יפים ונהדרים עד למאד, ואם תמצא ידך להתיק את השפופרת בפי החור גם הנה והלום עד מצאך את הגבול הדרוש, הוא ״מרחק השרפה" אז תוכל לראות בחדר־האפל גם את פני מיודעיך המתהלכים בחוץ והכרת את פניהם ואת צלמיהם, והנה ראשם למטה ורגליהם למעלה, וגם הבתים והעגלות והשמים והארץ הפוכים על פניהם, והיו עיניך רואות עולם הפוך; ואתה אם חפצת לראות את התמונה כמשפט ונפשך תתאוה להחזיר את העולם ההפוך על מכונו, ראשו למעלה ורגליו למטה כמשפט, או אז עליך לקחת לך מראה־לטושה כמראה התלויה בקיר ביתך. ואת המראה הזאת תשים לפני הלוח הכהה למען אשר תוכל לראות בה את התמונה, ולבנו סמוך בטוח כי אחרי עשותך את הנסיון הזה פעם ושתים יצלח חפצך בידך לשום את המראה אל המקום הנכון לה; ואולם גם אז שונה יהיה סמל התמונה בחדר־האפל מן התמונה אשר ברחוב, והיו האנשים אשר ילכו בחוץ מימין לשמאל תראינה עיניך בחדר־האפל בלכתם משמאל לימין, וכן יהיו כל הדברים אשר תראה, תחת ימין תראה שמאל ותחת שמאל – ימין, כי הנה כן משפט כל מראה־לטושה אשר תביט בה את סמל צלמך יום יום, אם הרימות את יד ימינך הן תראינה עיניך את ידך השמאלית בפני המראה. – אכן הנה באה העת להטיף להקורא דברים אחדים גם על שרשי החידה הנפלאה הזאת אשר תראינה עיניו בחדר־האפל, כי נפשנו יודעת מאד אשר לא קיר התבה יוליד את התמונה, כי התבה הזאת עשויה אך לבלתי תת את אור השמש לחדור לתוכה, וגם הלוח הכהה לא יוליד את התמונה, כי הלוח הזה עשוי אך למען אשר יחוקה עליו סמל התמונה ולמען הופיע עליה, ואך הזכוכית לבדה אשר קראנו לה שם העדשה", היא תוליד את התמונה ותשים אותה לנגד עינינו, כי הנה כן ראינו גם בראשונה אשר הזכוכית לבדה הולידה את התמונה על פני קיר הבית אבל איך יהיה כדבר הזה? ומשפטו מה הוא?

אכן הצליחו החוקרים לבוא עד תכלית הדבר, וכיום הזה יתנו לך מענה נמרץ נכון וקים אשר לא היה עוד כמוהו, כי על פי ״תורת האור" או ״שבירת קרני האור" יבינו לך את המראה הלז, והתורה הזאת נוסדה על מוסדי ידיעת ההנדסה, וזאת לך לדעת כי כל דבר וכל חק הנוסד על פי ידיעת ההנדסה נכון הוא כנכון היום ולא ימוט לנצח; ואולם אנחנו לרגל המלאכה אשר לפנינו לא נוכל לשום לפניך עתה את תורת האור על פי חקותיו ומשפטיו, כי עוד חזון למועד ועוד נשימנה לפניך בחלקים הבאים, ורב לנו אם נעביר לעיניך עתה את תולדות החקירות ההן ותוצאותיהן, והקורא הנבון יאמין לנו לפי שעה כי כל אלה צדקו נאמנו יחדו ובעתן נחישן. – וזאת תורת האור: כל מקום וכל נקודה המאירים לסביבותיהם או אשר יאיר עליהם אור ישלחו קרני אור אל כל עברים והקרנים האלה יוצאות דרך ישרה, ואולם יש אשר קרן האור תחדור בדרכה לתוך אחד הדברים השקופים לעבור אותם, כמו את הזכוכית ואת האויר ואת המים, ואז הנטה הקרן מן הדרך הישרה מדי עברה את הדברים האלה, ולנטיה הזאת נקרא שם ״שבירת קרני האור" כי אם־נרשום לנו בקו את דרך הקרן, נמצא כי נחצה הקו לשתי מחצות. הנה כי כן תּוֹרָה אותנו תורת האור אשר כל קרן אור הבאה על פני ״עדשה" לחדור לתוכה והקרן תשבר ותגדע כמשפט, אז תִּקָוֶינָה כל קרני האור אל מקום אחד מעבר פני העדשה והתחברו כלן יחדו לנקודה אחת, והנקודה הזאת נקראה בלשון חכמים בשם ״נקודת השרפה", יען כי נוכל להוליד חום עצום מעבר פני העדשה לרגלי קרני השמש המחברות ההן; ואף גם זאת נמצא על פי תורת האור כי כאשר תבאנה קרני השמש אל פני העדשה באלכסון, כן תגדל וכן תרבה שבירתן, וברבות האלכסון כן תחזק השבירה, ולכן נמצא כי בבוא קרני השמש באלכסון מימין העדשה והתאספו הקרנים האלה לנקודה אחת מעבר פני העדשה לשמאלה, ובבואן באלכסון משמאלה והתאספו לנקודה אחת מעבר פניה לימינה, והקרנים הבאות ממעל תתאספנה למקום אחד מעבר פני העדשה מלמטה, והבאות מלמטה יאספו אספה מעבר פניה ממעל, וזה שרש הדבר אשר נראה את התמונה והיא הפוכה, ימין בצד שמאל ושמאל בצד ימין. – כל הדברים והאמת האלה מיוסדים על מוסדות חזקים אשר לא נוכל להכחישם וגם משפטי חדר־האפל מיוסדים על המוסדות האלה ואנחנו עוד נשוב לדבר בהם.

 

יג. הסרונות בבנין חדר־האפל    🔗

עוד לנו להעביר לפני הקורא סגלות אחדות מסגלות חדר־האפל ותכונותיו, ולכן נשימה נא אל הנסיון פנינו. – קח לך את חדר־האפל ושים אותו אל פני החלון לראות בעדשה את חלקת הרחוב או החצר, וראית ונוכחת כי לא את כל הדברים הנראים תראה די בהיר, למשל, אם תראה בעדשה את סמל פני אחד העצים ורחוק מן העץ תראה את הבית אשר מאחוריו, אז יש אשר תראה את העץ הקרוב בהיר היטב וסמל פני הבית מטושטש מאד, או להפך, הבית הרחוק יֵראה לך ברור מאד והעץ הקרוב לא יֻכּר תארו; ולמען הבין את הדבר הזה עד תכליתו עֲשֵׂה נא אפוא גם את זאת: שים לך את חדר־האפל אל פני החלון לעמת חצר גדולה וארוכה או לעמת רחוב גדול או לעמת גדול ואָרך ידים, ושלח נא את אחד הנערים מלפניך להתהלך בדרך הרחוקה הזאת לאָרכּהּ ואתה שים עינך בעדשה לראות בה, והיה אם תראה את הנער בעודו רחוק ותמונתו בהירה וברורה, אז כאשר יקרב הלוך וקרוב כן ישחת מאיש תארו על פני הלוח הכהה עד כי לא תוכל להכירו עוד, ואם בהיותו מרחוק תהיה תמונתו מטושטשת, אז תמצא כי כאשר יקרב לבוא כן ייטב תארו עד כי באחרונה יעמוד לפניך כמו חי. – הנה כי כן נראה כי הדברים האלה יהיו לרגלי חֶסרון בבנין חדר־האפל והחסרון הזה לא יוכל להמנות, ואך בזאת נוכל לתקון אותו מעט, אם נשים שפופרת בחור חדר־האפל כאמור, ואת השפופרת נתיק גם הנה והלום לכון את המקום אשר בו נראה את התמונה באר היטב, ואולם אם האיש העומד בחוץ ואשר נראה את פניו בחדר־האפל, יעזוב את מקומו והתהלך פעם בכה ופעם בכה, אז עלינו להתיק כרגע גם את השפופרת ממקומה ולכון את המקום החדש, אם להעמיק להוריד אותה אל תוך התבה ואם להוציאנה מעט, ואך בזאת נראה את התמונה היטב.

אמנם באו החוקרים עד תכלית כל הדברים האלה וגם המראות ההם נוסרים על פי חקות תורת האור, ואולם כיום הזה רב לך הקורא אם את זאת תדע: למען ראה את התמונות מרחוק, עליך להתיק את השפופרת ואת העדשה ולהעמיק הוריד אותן אל תוך חדר־האפל, ולמען ראה את התמונות מקרוב, עליך לשוב להוציאן, וזה הדבר: אם מצאת לך להציב את גבולות העדשה אל נכון, ועינך תוכל לראות את האיש העומד בחצר בתּוֶך ברור היטב, אז עליך להוריד את העדשה אל תוך התבה אם ירחיק האיש ללכת עד קצה החצר, ואם יקרב לבוא אז עליך לשוב להוציא את העדשה, או אז תמצא את התמונה והיא נכונה מאד. – אכן אם כה ואם כה תראינה עינינו כי החסרון לא יוכל להמנות, ועלינו להתיק את השפופרת פעם בכה ופעם בכה; ולכן אפוא יתפלא הקורא מאד, בבואנו להעביר לפניו גם את משפט העין, וראה כי נעלה בנין העין על בנין חדר־האפל אחרי כי לא נמצא החסרון הזה בבנין העין, או אז יבין כי עוד יבצר מן האדם לעשות לו מכונה כמכונה אשר יעשה לו הטבע.

אבל החֶסרון אשר אמרנו איננו יחיד, ועוד לנו שני חסרונות אשר נעבירם לפני הקורא; ואלה הם החסרונות: המראות הצובאות לפתח העדשה מעטות הן מאד ולא נוכל לראות על הלוח הכהה דברים הרבה, ואם אמנם נראה את כל הדברים הרבים הנמצאים אל מול פני העדשה, אפס לא נראה את הדבר הנמצא לפני העדשה אם יימין או אם ישמאיל מעט או יט מלפניה אם מעט ואם הרבה, ולנצח לא נוכל לראות על פני הלוח הכהה את כל הדברים אשר נוכל לראות בעצם עינינו בסקירה אחת. – הנה כי כן נמצא אשר גם את העדשה לא נוכל לעשות כמשפט, וגם אם נלטוש את הזכוכית הזאת ביד חרוצים וגם אם נכסה את פני שפתותיה לבלתי תת לקרני האור לחדור לתוכן וגם אם נעשה ככל הדברים אשר גלו החוקרים בימים האחרונים, לא נצליח לגזול מעל פני התמונה את שלל הצבעים אשר יקיף אותה על פני הלוח הכהה, כי הנה כפעם בפעם בראותנו מראה או תמונה בחדר־האפל, נראה גם שלל צבעים כצבעי הקשת בענן, והצבעים האלה יתנו לתמונה לוית חן ואולם עצם התמונה יאבד מנגד עינינו והתמונה תאבד מִטְהָרָה; אכן הנה קמו החוקרים ויבאו גם הפעם עד תכלית הדבר, ויוכיחו בטוב טעם ודעת אשר גם מראה הצבעים האלה נוסד על מוסדות תורת האור וצבעיו, לא יפלא דבר, וילכו לבקש עצה ותחבולה להסיר את שלל הצבעים מעל פני הלוח הכהה אשר בחדר־האפל, ויצליחו, כי תחת העדשה האחת ישימו עתה שתי עדשות בפתח חדר־האפל, והעדשה המכֻפּלת הזאת תמנע את שלל הצבעים מן התמונה (וגם הדבר הזה נוסד על מוסדות תורת האור), וכיום הזה נעשה גם את כל קרן־חזות ואת כל כלי־מחזה על פי התחבולה הזאת; ומה אפוא יתפלא הקורא במצאו כי גם העין עשויה עדשה מכפלת כזאת, לבלתי תת לשלל הצבעים להעטות את המראות הנראים, והטבע מצא את התחבולה הזאת ימים רבים בטרם ידע עוד האדם מה היא ומה תתן ותוסיף לו.

 

יד. חדר־האֹפל אשר לעושי מלאכת הפוטוגראפיה    🔗

זה כמאתים שנה קם איש איטלקי ושמו פּוֹרטא וימצא את מעשה חדר־האפל; אחריו עברו כחמשים שנה עד אשר באו החוקרים עד תכלית הדבר לדעת ולהבין את שרש המראה; מקץ הימים האלה עברו עוד הפעם כחמשים שנה עד אשר הוכיחו החכמים כי גם העין היא חדר־אפל ומשפט אחד לשניהם; בימים ההם היה חדר־האפל אך מעשה שעשועים לשעשע בו את נפש איש וכל תועלת לא יצאה ממנו, עד אשר קם איש זה כארבעים שנה ויעש לנו את החדר הזה לכלי חפץ אשר ברכה רבה צרורה בכנפיו; שם האיש הזה הוא דאַגער ומלאכתו אשר עשה היא מלאכת הפוטוגראפיה; וכיום הזה נמצא בבית כל איש ואיש העושה במלאכת הפוטוגראפיה את חדר־האפל אשר סגלותיו ותכונותיו טובות ונעלות על סגלות חדר־האפל ותכונותיו שהעברנו אנחנו לפני הקורא, ולכן אפוא מי מן הקוראים אשר צמאה נפשו לדעת לעות דבר, ילך נא אל בית איש כזה לעת מצוא למען קנות תחבולות נכונות, לראות ולבחון בעיניו; הן כיום הזה יעלה מספר העושים במלאכת הפוטוגראפיה לאלפים ולרבבות ובכל עיר ועיר נמצאם, וכל איש יעתר לבקשתך ונשא את פניך לדבר הזה. – אכן גם אנחנו נעביר בזה לפני הקוראים את משפט חדר־האפל אשר לבעלי־הפוטוגראפיה, כי בפרק הבא עלינו לשום לפניכם את משפט העין והדבר הזה לא יצלח בידנו עד אם דברנו את דברינו על אדות חדר־האפל הזה, והיה אם על פי הדברים האלה בין יבין הקורא גם את יסודות ידיעת הפוטוגראפיה אז ישמח לבנו גם אנחנו.

חדר־האפל אשר לבעלי־הפוטוגראפיה לא שונה מחדר־האפל אשר עשו לך אצבעותיך, ואך בזאת יִבּדל כי מלאכתו עשויה כלילה ושלמה ומבנה כל התבה איתן; תחת התבה הקלה אשר בחרת לך אתה, נמצא שם תבת עץ חזקה וכלילה, ולוח זכוכית חזק ומלוטש מאחורי התבה אשר מראהו כהה ואשר ישים לנגד עינינו תמונה בהירה וצחה ולוח הזכוכית הזה סגור בתוך תבה אחרת אשר נוכל להתיק אותה בתוך התבה הראשונה גם הנה וחלום, למען אשר יוכל בעל־הפוטוגראפיה להעביר את הכלי ממקום אל מקום, אם להרחיקו מן האיש אשר יחקה את צלמו ואם לקרבהו אליו, הכל לפי חפץ האיש, אם לעשות לו תמונה גדולה ואם קטנה. אכן ראש פנה בחדר־האפל הזה הוא מעשה העדשה אשר בפתח התבה, כי סגורה העדשה הזאת בתוך ילקוט של נחשת קלל ועל פי חריצים נוכל לגֹל אותה ולהתיקה ממקום אל מקום ולכון את מקומה בדיוק ובצמצום; והיה בבוא איש אל בעל הפוטוגראפיה למען אשר יחקה את צלמו, נטל עליו בראשונה לשבת על הכסא אל מול פני חדר־האפל, ובעל־הפוטוגראפיה ילך עתה לכון את מקום האיש אל נכון, בהתיקו את חדר־האפל לפנים או לאחור, עד אשר יצלח חפצו בידו לראות על פני הלוח הכהה את התמונה ולכון את מדתה שהוא חפץ בה, ואז יתיק גם את הלוח הכהה לפנים או לאחור למען לבחון אם תמצא ידו להוסיף לרגלי הדבר הזה טהר על טהרת התמונה, ואחרי כן ישלח ידו גם אל חריצי העדשה לגל אותם ולהתיקם לפנים או לאחור, לדעת היצלח חפצו בידו להוסיף עוד טהר על טהרת התמונה ואם לא; וזאת לדעת כי גם בעל הפוטוגראפיה הרגיל במעשהו זה שנים רבות ויודע את המלאכה עד תכלית, גם הוא לא ישלח ידו לחקות את התמונה עד אם ינסה בראשונה את טהרת התמונה בפני הלוח הכהה בגללו את חריצי העדשה להתיקה לפנים או לאחור, והדבר הזה נכבד מאד בעינינו לדעת אותו יען כי גם העין הרואה לא תביט לראות עד אם תכון בראשונה את מֶבָּטָהּ אם לראות מקרוב או מרחוק, ואולם העין תמצא כרגע את מטרתה ובסקירה אחת תביט פעם בכה ופעם בכה, תחת אשר חדר־האפל אשר לבעלי־הפוטוגראפיה לא יעשה את מלאכתו היטב בלתי אם יתיקו את התבה השנית ואם יגללו את חריצי העדשה, וגם האיש המהיר והרגיל מאד במלאכתו לא יצליח במלאכה עד אם יתיק את התבות ואת החריצים הנה והנה כעשרים זעקונדות.

לרגל המלאכה אשר לפנינו לא נוכל להעביר לפני הקורא את כל מעשי הפוטוגראפיה לפרטיה, כי לא להורות את מלאכת הפוטוגראפיה באנו הפעם, ורב לנו אם נוסיף כי בעל־הפוטוגראפיה יסיר עתה את הלוח הכהה מאחורי חדר־האפל וישים תחתיו לוח עשוי ומתוקן על פי יסודות חימיים והאור החודר דרך העדשה המכפלת יבוא על פני לוח החימי הזה ויוליד בו שנויים בחקותו את התמונה אשר אל מול פני העדשה, והתמונה הזאת לא שונה מכל התמונות המחוקות על פני לוח כהה בתוך חדר־אפל, ואך בזאת תבדלנה, כי התמונה המחוקה על פני לוח חימי לא תעבור ולא תחלוף עוד, תחת אשר התמונה המחוקה על פני לוח כהה תעבור ותחלוף כאשר יעבור האור או כאשר יחלוף האיש היושב אל מול פני העדשה. – אכן המעשים החימיים האלה יוצאים מגבול מאמרנו, ולכן נשוב אל הענין אשר לפנינו: ככלות בעל־הפוטוגראפיה לעשות את מעשיו, ישים נרתק על פני העדשה לכסות אותה לבלתי בוא אבק להעיב את פני הזכוכית מטהרה; וגם אנחנו נעשה כדבר הזה, כי נסגור את שמורות העין לכסות על בת עיננו כאשר נחפוץ כי תשבות העין מעבודתה; אכן גם שמורות העין האלה עשויות להפליא וגם בהן נראה כי יד הטבע עושה חיל.

 

טו. תבנית העין    🔗

כעין כחדר־האפל, משפט אחד ותורה אחת לשניהם, ואולם לעין משפט הבכורה, כי היא הראשונה, וגם נעלה היא שבעתים על הכלי אשר עשה לו האדם. – אם נביט ונשים עינינו על תבנית העין, נראה כי שתי שמורות עשויות עור מכסות עליה, השמורה האחת היא העור היוצא מעור הלחי אשר נוכל לשאת אותו מעט למעלה והשמורה השניה היא העור היוצא מעור המצח אשר נוכל להורידו למטה, וכאשר תאחזנה השמורות האלה אשה באחותה לא תעצר העין כח לראות; ואולם גם ברגע אשר נאחזו שמורות העין לא אבדה העין מכחה וכאן וכעתה יוכל האור לפעול בה את פעולותיו, כי כן נמצא אשר יסגור איש את שמורות עיניו ויפן אל פני קיר לבן שהשמש זורח זוליו ויעביר את אצבעות ידיו לפני עיניו, אז יכיר כרגע כי דבר לנכח עיניו, ואם יתרגל בעבודה אחת ושתים ידע גם מספר אצבעותיו אשר העביר לפניו, כי שמורות העין אך מִכסה הן לכסות בהן את העין והמכסה הזה איננו עב יותר מדי והעין מקבלת תמיד את רשמי האור, ולכן נראה כי יש אנשים אשר יקיצו בלילה משנתם ברגע אשר נעלה נר בחדר המשכב, ואלה אשר התרגלו לישון לאור המנורה יקיצו גם הם ברגע אשר תכבה המנורה. – ובכן אנחנו רואים כי שמורות העין אך כשומרים הן לראש העינים והן אך תפל להן, ולכן נעביר נא לפני הקורא את העין כאשר היא, באין שמורות סביב לה.

העין בהיותה אחוזה בשמורותיה תֵּראה לנו בדמות ביצה, ואולם בהסירנו מעליה את השמורות האלה, תהיה לפנינו כתור כדור עגול אשר יקרא העברי בשפתו בשם ״בת עין" או ״בבת עין" ואשר העמים יקראו לה ״תפוח העין"; ואף גם זאת לקורא לדעת כי לא אך פני העין לבד נקראים בשם הזה כי אם הכדור כלו, והכדור הזה מחֻבר מאחוריו אל חוט עצב עב כתפוח המחֻבר אל עקצו, והכדור יעצר כח להימין ולהשמאיל, לפנות למעלה ולהעמיק למטה, כי אין דבר אשר יעמוד לו לשטן בלתי אם העצב אשר מאחוריו ומרבדי העורקים אשר רֻפדו סביב לו; ואנחנו אשר נירא לנפשנו פן יחזה לו הקורא מחזות שוא ומדוחים בדבר העין, אנחנו ננסה הפעם להסיר את מרבדי העורקים מסביב ונוציא את העין מתוך החור ואך את חוט העצב לא נסיר מאחוריו. ושמנו את העין הזאת על פני השלחן, פני העין למעלה וחוט העצב מלמטה, ועתה נתחקה על שרשיה ונכונן לחקרה.

הכדור אשר לפנינו לבן כלו ועיננו לא תוכל לחדור ולהביט אל תוכו, ואך בפני הכדור (המוסבים עתה על פני השלחן למעלה) נמצא כפה קטנה זכה וטהורה אשר נוכל להביט אל תוכה ועליה עור רך וזך אשר עינו כעין הזכוכית, ואם נגע באצבע אל פני העור הזך הזה נמצא כי לח הוא ותחתיו רביבי טל, ואם נשקיף אל תוך האשנב הזה נראה כי יש תחום לו. – אז נביט ונראה על פני הכדור גם כדמות טבעת עגולה, וצבע הטבעת הזאת שונה לאיש ואיש, כי יש איש אשר טבעת עינו כתכלת ויש אשר מראה שחוף לה ויש אשר אמוץ ירקרק המראה ואולם בקרב הטבעת בתוֶך נמצא אצל כל איש ואיש בהרת קטנה והיא שחורה מאד, והבהרת הזאת נקראה בשם ״אישון“; ואנחנו אם נעמיק להביט בפני הטבעת נראה כי היא לוח עגול ושטוח עמוק מתחת לרביבי הטל, והבהרת השחורה היא חור בתוך הטבעת, ובעד החור הזה נוכל להשקיף למעמקי העין. ובכן זאת התורה אשר תצא לנו מכל הדברים האלה: קרני האור בבואן אל העין לא תוכלנה לחדור לתוכה דרך העור הלבן. יען כי העור הלבן איננו זך ושקוף, ואך דרך העור הרך ודרך רסיסי הטל תחדורנה, ובבואן שמה לא תמצאנה לפניהן דרך אחרת בלתי אם דרך החור אשר בפי הטבעת, אחרי כי גם הטבעת איננה זכה ושקופה, דרך החור הזה תבאנה אל תוך העין מבעד ושם תעשינה את הפעולה אשר נקראנה בשם ״רְאוּת עין”; ולכן אפוא נלכה נא גם אנחנו להתחקות על שרשי העין מבעד לכדור.

 

טז. עצם העין לטהר    🔗

דרך האישון יחדור האור לתוך העין, וכיום הזה מצאו החוקרים אספקלריא מאירה והיא כלי אשר על פיו נוכל להעמיק להביט אל תוך האישון עמוק היטב ולראות את כל מראות הנגעים אשר בקרב העין, ולכן יעשו הרופאים חיל בימים האלה לרפא את האנשים החולים בעיניהם, כי האספקלריא תהיה להם לפה להגיד למו את דבר העין ומשפטה ומקור המכאוב איהו; ואם אמנם דבר האספקלריא המאירה יוצא מגבול מאמרנו וחוצה, ובכל זאת עלינו להעביר אותה לפני קוראינו, יען כי רופאי אליל יאמרו לרפא את העינים על נקלה והעם יאמין בהם ויאמין בסגלות ובלחשים ובקילורית ובמי רפאות אשר ירפאו את העינים, ולכן נטל עלינו להגיד כי כל אלה הבל המה גם יחד, וכל רופא ישר לב יבקר כיום הזה את העין על פי האספקלריא אשר בידו, ואך אז יצלח חפצו בידו למצוא את מקור המחלה והמכאוב על נקלה, ואך מאיש אשר כזה תבוא עזרה. – אכן על נקלה יבין הקורא את מעשה האספקלריא הזאת, כי מצער הוא, והיה אם ישים אל לבו לדעת בראשונה שרש דבר, מדוע זה יכבד ממנו להביט אל תוך אישון העין בלי אספקלריא לראות את הנעשה שם, אז יבין גם את מעשה האספקלריא.

הנסיון יורה אותנו כי ניטיב להביט ממקום חשך אל מקום אור לראות את כל הנעשה שם, ואך אם נביט ממקום אור אל מקום חשך לא ניטיב לראות; אם נביט יומם מן החדר החוצה, ניטיב לראות, יען כי גדול האור בחוץ מן האור אשר בחדר, אבל בלילה בהיות האור בחדר גדול מן האור אשר בחוץ. אז נביט מן החוץ אל תוך החדר דרך החלון ונראה את כל אשר שם, ומן החדר לא נוכל להשקיף החוצה ולראית את הנעשה; כל האיש אשר יחפוץ להיות רואה ואינו נראה, יתיצב נא בחדר בפנה אשר חשך ישופנה ואת חפצו ישלים, וכל החפץ להיות נראה ואינו רואה, יתיצב נא במקום אשר שם אור והביט מן האור אל החשך ואז יראה ולא יראה. – אכן גם משפט הרופא המביט אל תוך עין החולה יהיה כזה: אם שניהם יתיצבו במקום אור, אז יבוא האור אל תוך עין החולה להאיר אותה, ואולם גם אל תוך עין הרופא יבוא האור, ולכן לא ייטיב לראות, ואם במקום חשך יתיצבו שניהם, אז הנה ייטיב הרופא לראות, ואולם בתוך עין החולה לא יהיה אור להאיר אותה ולכן יפלא מן הרופא לבקר בה אחרי מומים. אז הנה מצאו החוקרים את האספקלריא המאירה אשר תהיה להם לעזרה, וזה הדבר: הרופא יביא את החולה אל תוך חדר אשר אין בו אור בלתי אם אור המנורה לבד, ויעמיד אותו במקום אשר אור המנורה לא יוכל להאיר בלתי אם לחצי פניו לבד; ואחרי כן יקח לו הרופא מראה־לטושה קטנה אשר אנחנו נקרא לה בשם אספקלריא, והביא אותה אל פני החולה ואחז בה באלכסון בין העין ובין האף, למען בוא קרן האור מן המנורה על פני האספקלריא ולמען תאיר האספקלריא לעין החולה מבית; ובתוך האספקלריא נקוב חור קטן אשר יט אליו הרופא את עינו שאין אור לה; ובכן תביט עין הרופא שאין לה אור אל תוך עין החולה המאירה ועל פי הדבר הזה היא שומה לראות ולבקר ולמצוא את כל אשר שם ולא יבצר מן הרופא למצוא בתוך העין גם שרשי מחלות אחרות.– הנה כי כן ידענו כי איש חולה בא אל הרופא המהולל גראָפֿע להתאונן באזניו על אדות עיניו אשר כהו, ויבקר גראָפֿע את עיניו על פי האספקלריא אשר בידו וימצא בהן שרידי פליטי חמרים אשר על פיהם הוציא משפט כי חולה האיש את כליותיו וסכנה קרובה לבוא, וישלח את האיש אל הפרופיסור ראָמבערג, וראמבערג מצא כי אמת נכון הדבר ויהי הדבר לפלא כי מצא גראָפֿע את שרשי המחלה בקרב העין.

אכן דבר האספקלריא יוצא מגבול מאמרנו וחוצה, ולרגל המלאכה אשר לפנינו רב לנו אם ידע הקורא כי עצם העין טהור הוא, זך ושקוף, אשר נוכל להביט אל תוכו ולראות את הנעשה בו, ובפרק הבא ננסה להעביר לפני הקורא את משפט העין מבית לפני ולפנים; אבל אנחנו טרם נעשה כדבר הזה, נוסיף נא גם את זאת, כי הצבע השחור אשר לאישון בת העין יהיה אך לרגלי עור שחור המכסה את קירות העין מבית, משפט אחד לקירות השחורים האלה ולקירות השחורים אשר לחדר־האפל מבית, והצבע השחור הזה נוצץ מתוך האישון; ואולם יש אדם רב אשר יחסר לעיניהם העור השחור הזה, ומתוך האישון יֵראה אלינו אֹדֶם עור הגידים אשר מתחת והאנשים האלה נקלים בעיני העם, והעם יהגה על אדותיהם משאות שוא ומדוחים וירחיק נפשו מהם; אכן דעת לנבון נקל כי יחטא העם בזה חטאה גדולה, כי לא לפי צבע שער האדם וצבע עורו וצבע עיניו, נוציא משפטו אם לטובה ואם לרעה.

 

יז. העין מבית    🔗

שור או כשב או עגל כי ישחט, וקמת והוצאת לך את אחת העינים מן החור והסירות ממנה את סבך כל העורקים והגידים אשר שות שתו סביב לה, עד בלתי השאיר לה דבר זולתי את הכדור לבד, למען אשר תוכל להתחקות על שרשיה היטב. – אז תראה ראשית לך את העור הדק סביב לכדור ועינו כעין הזכוכית, ובתוך העור בהק אשר רסיסי טל מתחת לו, והנהק הזה נוצץ לעיניך גם הוא וגם הטבעת העגולה אשר סביב לו וגם האישון אשר בתוכו והאישון הזה חור הוא אשר נוכל להעמיק ולהביט אל תוכו; אז תקח לך שכין חד וקרעת את העור העליון הזה לשנים, וראית כי הטל הנוזל יזל מן העין. ואולם הטל הזה לא רב הוא ולא ממנו פנה ויתד לעין, כי יש אשר יקרע הרופא את העור הזה כליל מעל פני העין וגם הטל יזל החוצה, וכל ועה לא תאונה, כי העור ימהר לצמוח ולהתחבר שנית ועטיניו ימלאו טל כבראשונה; יהיה אם תפצל את העור הדק הזה מעל העין, וראית כי העור הזה זך ושקוף הוא ובכל זה חזק ואמיץ הוא ולא על נקלה תאונה אליו רעה גם אם יד תהיה בו — ולעור הזה נקרא הפעם מסדרון העין; ואולם לא העור הזה לבדו הוא המסדרון, כי אחרי אשר הסירות את העור הזה מעל פני העין, והנה לנכח פניך עור הטבעת העגולה בעלת שלל צבעים, ובתוך העור חור אשר נקרא לו אישון, והעור השני הזה הוא בקיר התיכון אשר בין המסדרון ובין החדר, ואם תקח לך מחט לתקוע אותו בתוך החור, ומצאת כי בא המחט עד קרקע החור אשר שם גבול המסדרון.

הנה כי כן נטל עליך אלופי הקורא לראות גם את אשר בתוך העין פנימה, אחרי עברך את המסדרון, ולכן אפוא תקרע גם הפעם את העור והצלת גם את עור הטבעת למען התחקות על שרשי העין היטב, כי שם מתחת לכפרת הזאת תראינה עיניך את עצם העין. – אז תראה לך כדור אשר עינו כעין הזכוכית הקשה ואשר יקראו לו החכמים ״עדשה של אלגביש" והעדשה הזאת גדולה מן החור אשר ממעל לה, כי אפס קצֶה תראה וכֻלה ספון תחת הטבעת אשר לה שלל הצבעים, וגם מתחת לטבעת אחוזה העדשה בין עצבים וגידים אשר סביב שתו לה כפי תחרא, תוכה עב ושפם לה דק, וכל איש אשר עינים לו יכיר כרגע כי משפט אחד לעדשה הזאת ולזכוכית הבוערת או לעדשה אשר בפי חדר־האפל, ואולם העדשה אשר בעין איננה זכוכית, והחוקרים הוכיחו זה מקרוב כי עשויה היא שריגים דקים זכים ושקופים ועליה קליפה דקה וגם היא טהורה ושקופה. – אכן יפלא מן הקורא להאמין כי יש אשר רופא אמן יעצר כח לנקר את עין החולה, להסיר את העור החיצוני ולעבור את האישון ולהוציא את העדשה, אם עכורה היא; לפנים הסכינו הרופאים להדוף את העדשה אחור בתוך העין, וכיום הזה יצליחו להוציא אותה החוצה, ואז יקחו להם עדשה של זכוכית למלאות בה את מקום הראשונה, ואת הזכוכית הזאת ישימו לנכח עינו — עין תחת עין.

הן ראית הקורא את אשר הרופאים עושים בהוציאם את העדשה החוצה והיא בתוך עין האדם החי, ולכן אפוא התחזק גם אתה והוצא את העדשה מן העין אשר לשור או לכשב או לעגל מת, והיית גם אתה כאחד מהם, הם ידרשו לחיים ואתה תדרוש אל המתים. קח לך שכין וקרעת בו את קליפת העדשה ולחצת אותה באצבעך, והנה נחלצה העדשה ויצאה אליך החוצה, ואת אשר תראה, אותה נשמור להגיד בפרק הבא.

 

יח. כמראה זכוכית בתוך העין    🔗

אחרי אשר הוצאת את העדשה מתוך העין החוצה, תראינה עיניך את הגומץ אשר בו מצאת אותה והוא עקום ולו גבנונים, עשוי מעשה כפה ההפוכה על פניה, וחמריו זכים ובהירים כעין הזכוכית הלבנה ועשוים פסי עור לח המחֻברים יחדו, והחכמים יקראו לחמרים האלה ״גוף הזכוכית"; ולבלתי יחזה לו הקורא מחזות שוא בדבר גוף הזכוכית הזה, ידמה נא בנפשו כי לנכח עיניו חצי כדור עגול הפוך על פניו, ועל פני שטחו גומץ אשר שם מקום לעדשה – והחמר הזה מלא את כל כדור העין בכל המקום אשר יחדור אליו האור, ואם תוציא מתוך החמר הזה את העדשה ואת עור הטבעת ואת העור התיכון ואת העור העליון, והיה בידך כדור נבוב לבד עשוי עורות עבים, אשר עוד נשוב לדבר בם, ועתה רב לנו אם נשים לנגד עינינו את הדרך אשר ילך בה האור מן החוץ לתוך העין: בראשונה תבאנה קרני האור אל העור העליון הזך כזכוכית ותעבורנה את רביבי הטל אשר מתחת לעור עד בואן אל עור הטבעת אשר איננו זך ושקוף ועמדו שם, ואולם קרני האור הבאות אל עור הטבעת בתוך, מקום שם החור (האישון), הן הולכות לדרכן דרך החור עד בואן אל העדשה, ואז תִּשָברנה הקרנים כמשפט, ואחרי כן תבאנה עד קרקע הגומץ להתאסף שם כמשפט כל קרן אור הבאה אל תוך חדר־אפל דרך העדשה, ודבקה אל פני הלוח הכהה אשר מאחוריו. – ושם על פני קרקע הגומץ יקום גם בקרב העין סמל תמונה מכל הדברים אשר מסביב לנו, על פי חקות האור ותורת שבירת הקרנים בבואן אל פני עדשה, דבר לא נעדר!

היתכן כדבר הזה? הֲרָאה איש מעודו את סמל התמונה הזאת בקרב העין, או האם אך משל משלו החכמים? אכן אמת נכון הדבר! וכל איש אשר עינים לו יראה את התמונה רגע רגע כפעם בפעם אשר ישא עיניו לראות, ולולא התמונה הזאת בקרב העין, כי עתה לא ראינו דבר מכל הדברים אשר מחוצה לנו, כי אמנם לא את הדברים אשר בחוץ נראה כי אם את סמל הדברים אשר בתוך עיננו; וכל איש אשר לבו לא יתננו להאמין בדברים והאמת האלה, אותו נוכל להראות את התמונה בקרב העין לאחד בעלי־החיים אשר זה עתה מת, ואך טוב לנו אם נלך לבקר את העין אשר לשפן לבן, כי בה נראה את התמונה היטב; ובכן קח לך את העין אשר לשפן המת, וטהרת ונקית אותה מחלאתה ומכל אשר סביבותיה, ושמת אותה בתוך גליון ניר אשר תגולל אותו סביב לעין, וביד חרוצים תעשה את מעשיך למען ישקיף אישון בת העין מתוך הגליון החוצה, ושמת את האישון בתוך הגליון אל מול החלון, אז תראה את תמונת החלון ותמונת כל הדברים אשר בחוץ, והם מחוקים על פני קרקע העין אשר מעבר השני והתמונות קטנות מאד והפוכות על פניהן; ואולם אך עין השפן הלבן תצלח למלאכה הזאת, ועין האדם או עין בעלי־חיים אחרים לא תצלחנה, יען כי נמצא בהן חמר שחור אשר איננו שקוף ולא יתן לאור לעבור, והיה אם תסיר את הצבע השחור הזה מעל פני קרקע העינים ביד חרוצים, אז תראה את התמונה גם בקרב עיני בעלי־החיים האלה ולא תדרוש עוד את עין השפן הלבן.

הנה כי כן רואות עיניך אשר משפט אחד ותורה אחת לעין ולחדר־האפל ואדני שניהם הטבעו על חקות האור ומשפטיו, ואולם יתרון העין מחדר־האפל בכּל הוא, ויתר שאת ויתר עז לה בכל אשר נפנה ובכל אשר נראה בה; אכן טרם ננסה להעביר לפני הקורא את יתרון העין, עלינו לדבר דברים אחדים גם על אדות החמר המלא את חצי כדור העין התחתון, אשר פי החכמים יקבנו בשם ״גוף הזכוכית“, כי הנה כיום הזה יעשו הרופאים חיל מיום אל יום לדעת שרשי מחלות רבות ורעות בתוך העין אחרי אשר מצאו את דבר החמר ההוא. – הנה דעת לנבון נקל כי ברגע אשר יתקדר חמר העין מתחת, תֵּכה גם העין ולא תיטיב עוד לראות, ואת ״גוף הזכוכית” הזה לא נוכל להוציא מן העין החוצה ולמלא את מקומו בחמר אחר, כמעשה אשר נעשה לעדשה, כי הוא אחוז בסבך בעצב אחד אשר ממנו חוש הראות, והעצב הזה יִסָכן וישָחת ברגע אשר נשלח יד בחמר העין; ואולם יש אשר יתקדר חמר העין מתחת בהשתפך מעט דם מעור הגיד אל תוך העין להכות את העין בעורון, ולכן אפוא השכילו הרופאים להביט אל תוך עין החולה על פי האספקלריא המאירה אשר בידם, ויודעים לכון זמן לשפך הדם, וימצאו גם עצה לעצור בעד הרעה בטרם בוא העורון, וחפצם בידם יצלח.

 

יט. יתרון העין    🔗

לדעת את יתרון העין מחדר־האפל, נטל עלינו לשום בראשונה לפני הקוראים את כל חלקי העין לפרטיהם. – הצורה החיצונה אשר לעין שונה מצורת חדר־האפל; חדר־האפל עשוי בדמות תבה או בדמות שפופרת, והעין עשויה בתבנית כדור עגול ובזאת נעלה בנין העין על בנין חדר האפל, כי דעת לנבון נקל אשר התמונה המחוקה על פני הלוח הכהה העשוי ישר ושטוח לא תהיה כלה בהירה כלה ברורה מהחל ועד כלה, בלתי אם נקודה אחת לבד תהיה כלילה ושלמה, היא הנקודה אשר אל מול פני העדשה, אשר בתוך העין על פני קרקע הגומץ תהיה התמונה כלה טהורה ושלמה, אחרי כי קרקע העין עשוי בתבנית כדור עגול, והכדור העגול הזה צפוי כלו אל מול פני העדשה אשר בעין.

ובכן ידעת כי קרקע העין עשוי בתבנית כדור, ואולם שונה תבניתו בקרב כל חיה וחיה, הכל לפי העדשה אשר בתוך עין החיה; ומה אפוא יתפלא הקורא בלכתו לדרוש את השנויים בבנין העין אשר לכל חיה וחיה, כי שונה אשה מרעותה, והעדשה גם היא עשויה תמיד לפי הקרקע אשר מתחת, ובכל אשר יפנה ימצא כי נבראה עין החיה אך לפי המקום אשר היא שם, ולכן שונה עין החיה אשר במים מן החיה אשר ביבשה, ועין החיה אשר על הארץ שונה מעין החיה אשר מתחת לארץ. ביום השבת באכלך את הדגים ואשתך נותנת לך ראש דג לאכלה, הן תזכור כי מצאת בקרב העין כדור קטן ולבן, כתבנית פול, וזכדור הזה הוא ״העדשה" אשר לעין הדג, ואולם עין הדג לא תדרוש לה עדשה כי אם פול, אחרי כי מקומו בתוך המים, ומשפט שבירת קרני האור במים שונה ממשפט שבירתן באויר; גם לעוף המעופף ברקיע השמים נתונה עין אחרת, והעדשה בקרב העין ההיא שונה מן העדשה אשר בעיני העוף אשר לא יגביה עוף, יען כי האויר אשר ממעל שונה מן האויר המכסה את פני הארץ; ולכן לא תצליח אם תשים על פני הדג כלי־זכוכית כזכוכית אשר ישים האדם על עינו לחזות בה, יען כי שונה עינו מעין הדג, ואולם כל העינים יחדו עשויות לפי תורת האור ועל פי חקות שבירת הקרנים. – אכן נפלא בנין עין האדם גם בזאת, בהיות נטיות העדשה עשויות לפי חקות ההנדסה, ופניה ואחוריה וקרקע העין נושאות יחדו בד בבד, עשויות מעשה ״עלליפסיס“, ואחוריה מעשה ״פאראבעל”, וקרקע העין עשוי מעשה כדור; והיה האיש אשר דרכי ההנדסה ידועות לו מעט, הוא יבין כי הנטיות האלה לא במקרה תבאנה יחדו, ואם פועלות הן את פעולותיהן יחדו, אז אך על פי תחבולה קודמת למעשה היתה שומה; ואולם לרגל המלאכה אשר לפנינו לא נוכל להרבות דברים על אדות המראה הזה, אחרי כי לא נוכל לשום את חקות ההנדסה לאשר אין נכון לו; ובכן נשוב נא אל הענין אשר עזבנו כמעט קט.

הן בדברנו על אדות חדר־האפל אשר לבעלי־הפוטוגראפיה, אמרנו כי שום ישימו עתה עדשה מכֻפלת אל תוך חדר־האפל למען אַבד את שלל הצבעים המכסה את שפת התמונה אשר על הלוח הכהה, כי בהיות עדשה מכפלת, אז תלכנה קרני האור דרך שני מיני זכוכית השונים בעָביָם, והצבעים גם הם ישונו לפי מקומותיהם, ועל פי חשבונות ונסיונות רבים ישימו את שני מיני הזכוכית האלה יחדו ויעשו ביד חרוצים עד אשר יבטלו הצבעים השונים למיניהם ויפרו איש את אחיו, כי זאת תורת חקות הצבעים אשר לאור; והתחבולה הנפלאה הזאת מצא איש אשכנזי, חוקר וחכם נפלא, זה כמאת שנה ושמו איילער, וגם הוא הודה כי בחקרו על אדות עין האדם מצא את הדבר הזה, ואולם התחבולה הזאת לא יצאה לפעולות אדם עד שבא החוקר האנגלי דאָללן ויעש את העדשות המכפלות אשר היו לברכה בקרב הארץ, וידע כל העם כי משפט אחד להן ולעין הרואה, כי גם העין עשויה על פי החקים האלה. – העדשה בקרב העין והחמר אשר מתחת לה, הנקרא בשם ״גוף הזכוכית", שניהם עשוים זכים ושקופים ושניהם יולידו את שבירת קרני האור זה בכה וזה בכה, והם מָרְכָּבִים יחדו איש על פני אחיו ביד חרוצים עד אשר יאבד שלל הצבעים כליל, ומלאכתם שלמה וכלילה שבעתים ממלאכת העדשות המכפלות אשר ערכן גדול ומחירן רב.

 

כ. משמרת העין    🔗

בקרב העין נמצא דבר אשר גם בקרב חדר־האפל נמצאהו, ואולם נעלה דבר העין על דבר חדר־האפל שבעתים ולנצח תקצר יד האדם מעשות כמוהו בלי בטוב טעם ויתרון דעת; כי הנה נמצא בקרב העין עור הטבעת אשר זה ראשית מעשהו לעצור בעד האור לבלתי יבוא אל שפת העדשה, ומעשהו השני עוד יגדל מן הראשון. כי יש אשר יתכוץ בתּוָך או בפני שפתו, ולפי התכוצותו ישנה גם האישון את תבניתו, פעם יגדל ופעם יקטן. אכן גדולים המעשים האלה ונפלאים מאר כי חק הוא מחקות האור אשר קרני האור העוברות דרך שפת העדשה מתקבצות אל מקום אחר מאשר התקבצנה הקרנים העוברות דרך העדשה בתוך, ולכן שום נשים משמרת בתבנית טבעת עגולה בקרב כל חדר־אפל וכל קרן־חזות, לשמור על קרני האור לבלתי תבאנה אל השפה, כי אם אל החלק התיכון אשר בתוך העדשה תרדנה; אכן דעת לנבון נקל כי בכסות הטבעת חלק גדול מן השפה ולא תתן לקרני האור בלתי אם חלק קטן בתוך לבוא אל תוכו, אז תהיה פעולת האור שלמה והתמונה אשר תוליד תהיה טהורה וברורה, ואולם במדה הזאת תקטן גם התמונה אחרי כי אך קרני אור מעטות תוכלנה לפעול את פעולתן, אבל בכסות הטבעת אך חלק קטן מן השפה והאור ימצא לפניו מקום רחב ידים בתוֶך לבוא בו, אז יוליד האור תמונה גדולה, ואולם במדה הזאת תאבד התמונה מטהרה ולא תיף עוד כבראשונה.

הנה כי כן נראה אשר נטל על העושים במלאכת הפוטוגראפיה לשנות כפעם בפעם את המשמרת אשר ישימו על פני חדר־האפל אשר להם, הכל לפי רוח היום; אם בהיר הוא בשחקים והאור יפעל את פעולותיו בתעצומות עזו, אז ישימו להם משמרת לחדר־האפל אשר לא תתן לקרני האור לעבור בלתי אם מעט בתוך, ואם ילבשו השמים קדרות, אז עליהם להרבות אור ככל אשר תשיג ידם ואז יסירו את המשמרת מעל פני חדר־האפל, או ישימו לו משמרת אשר חור גדול לה בתוך; כי על כן יעשו להם בעלי הפוטוגראפיה איש איש משמרות רבות, בקחתם להם ניר עב וחזק לעשות בו טבעות עגולות, ואת הטבעות האלה ישימו על פי חדר־האפל פעם בכה ופעם בכה. – אכן גם העין אשר לנו עשויה בתבנית חדר־אפל, והיא נתונה לנו לפעול את פעולותיה גם ביום בהיר וגם ביום קדרות, גם יומם וגם לילה, ולכן דעת לנבון נקל כי המשמרת הנתונה על פני העין עשויה להפליא, אחרי כי לא נוכל לבחר לנו את המשמרת יום יום, פעם בכה ופעם בכה.

עור הטבעת בקרב עינינו איננו זך ושקוף וקרני האור לא תרדנה אליו ולא תעבורנה אותו בלתי אם דרך החור בתוך, ותחת החור שם מקום החלק התיכון אשר לעדשה, ואולם עור הטבעת עשיי סבך עורקים וגידים רכים אשר על נקלה ישנו את צורתם, פעם יתכוצו ופעם ירחיבו את גבולם, הכל לפי שנויי האור אשר בחוץ, אם יגדל האור יקטן פי החור, ואם ימעט, והרחיב עור הטבעת את גבולו אשר בתוך; והיה אם חפצת, אלופי הקורא, לדעת את משפט המעשה הזה אל נכון, קח לך מראה לטושה קטנה והתיצב אל מול פני החלון מקום אשר יחדור האור מן החוץ ואת המראה־הלטושה תשים לנכח עינך, ואולם השמר לך לבלתי ירד צל המראה־הלטושה על פני העין; או אז. תביט עינך על פני סמל העין אשר בתוך המראה־הלטושה ופנה לך לאט מנגד האור הבא מן החלון, וראית כי כאשר תפנה מן החלון כן יגדל האישון אשר בתוך העין וכאשר תשוב לפנות אל החלון מקום שם האור כן יקטן וכן יצער. – הנה כי כן תראינה עינינו כי בהיות פעולת האור חזקה על עצב הראות, יתכוץ עור הטבעת בתוך, ולפעמים יתכוץ למורת רוחנו ואת פינו לא ישאל, ואם קטנה פעולת האור, והתכוץ עור הטבעת על פני שפתו, ואנחנו לא נדע בהתכוצו ובהרחיבו את גבולו, כי עושה העין את מעשיה באין מעצור וכפי שנויי האור בחוץ כן ישנה האישון את תבניתו, פעם בכה ופעם בכה, והמעשים נעשים על נקלה, תחת אשר עושי מלאכת הפוטוגראפיה יבקשו להם משמרות שונות, פעם את המשמרת האחת ופעם את השנית, ולעין אין כל בלתי אם משמרת אחת והיא תצלח לכל מלאכה גם ביום וגם בלילה.

 

כא. שמורות העין    🔗

עוד דבר אחד נמצא בקרב העין אשר יפלא מן האדם לעשות כמוהו גם בקרב חדר־האפל. – הן מודעת זאת כי שמורות העין הן כעין כּפֹּרת לכסות בה את העין לשמור אותה מן האבק ומכל רוחות רעות המתרגשות לבוא, וגם על פני כל חדרי האפל למיניהם נשים נרתק קטן לכסות עליהם ברגע אשר תשבות המלאכה לבלתי יבוא האבק לטמא אותם, ואולם יתרון הכפרת אשר לעין מן הכפרת אשר לחדר האפל כיתרון האור מן החשך, אחרי כי הכפרת על העין תכסה את עיננו גם בטרם נשלח יד לכסותה, ואך בהיות הדבר נחוץ תרד עליה ותכסנה, ואנחנו לא נדע על פי רב ברדת הכפרת וּבְהֵעָלוֹתָהּ. ואם אמנם נוכל לסגור את עינינו לרצוננו ולשוב לפקוח אותן בהיות רצון מלפנינו ואולם אלף פעמים נסגור יום יום את עינינו ואנחנו לא נדע בהסגרן, ולפעמים נסגור אותן גם למורת רוחנו, ובזאת תבוֹאתנו טובה, כי מי יודע אם זכר זכרנו להוריד את הכפרת על פני עינינו בנפול עלינו תרדמה פתאם ומי יודע אם לא ירד עליהן האבק לשחת אותן לולא ירדה הכפרת באפס יד גם בטרם אשר צוינו; ולא אך בנפול עלינו תרדמה פתאם יהיה כדבר הזה כי גם בבוא קרן אור גדול להכות את העין בסנורים או בעלות גרגירי חול על כנפי הרוח לבוא אל תוך העין או בהרים איש את ידו לנגוף את העין, או אז תרד הכפרת כרגע לכסות אותה ואנחנו כמעט לא נחוש ולא נרגיש ברדתה ולא נדע כי היא שומרת הסף.

אכן מפלאות מפעלות שמורות העין לא תמו עוד.– בקצה המצח מקום שם הרַקה, שם ברא לנו הטבע חשרת דמעות אשר תשלח כפעם בפעם מים מלוחים מלפניה והמים יקוו מתחת לשמורת העין העליונה והם לא ירעו ולא ישחיתו לעין, תחת אשר כל המים הבאים מן החוץ יהיו לה לזרא; והיה בנפול תרדמה על העין והשמורה מכסה אותה, אז תרטב העין מזרם הדמעות לתת לה פנים חדשות, וגם בהקיץ כאשר תיבש העין ותחרב, תרד השמורה כפעם בפעם להזיל עליה טל ולטהר אותה למשעי מכל חלאה ומכל שמץ אבק ולכבס אותה, ואנחנו לא נדע ברדתה ובכַבּסהּ, ולולא הדבר הזה שהיה לנו, מי יודע אם לא נטל עלינו לכבס את עינינו יום יום כאשר נכבס את יתר חלקי פנינו ואם לא בעצם ידינו הִכּינו את עינינו בעורון לרגל המלאכה הזאת, מלאכת כבוס העיניים, הכבדה ממנו; וגם בנפול גרגיר חול אל תוך העין. יבוא זרם הדמעות למחות אותו, והביא אותו בכנפיו עד פנת העין אשר מתחת ושם ינוח הגרגיר סגור בקרב זוב ריר עד אשר נוכל להרחיק אותו משם בראש האצבע, ושרידי פליטי הדמעות תרדנה אל חלל האף דרך הפיות הקטנים אשר שם, ואנחנו נחוש ברדתן ונרגיש כי היתה הרוחה.

אף גם זאת תעשינה לנו שמורות העין, בהיותן לנו ליריעות על פני העין אשר נוכל להורידן מעט ברגע אשר תבער השמש בשחקים ותך את עיננו, ומשפטן כמשפט היריעות הפרושות על פני חלונות ביתנו אשר נורידן מעט לשמור את החדר מקרני השמש ולשום לו צל, וככה נקרוץ גם עין ונסגור אותה עד החצי, וגבות העין עוזרות על יד שמורותיהן לפרוש את הצל.

 

כב. תנועת העינים    🔗

הן בקרב הראש יושבות העינים אשר לו תנועה ותנודה ואשר יוכל לפנות לו אל כל עבר, ובכל זה נתּנו כלי תנועה לעינים גם הן, למען תוכלנה לפנות להן ולראות מה למעלה מה למטה, מה לשמאל מה לימין; אכן יש מן הקוראים אשר יִבּהל ברוחו לחשוב כי הדבר הזה אך למותר הוא וישאל את נפשו לאמר, מדוע שונה משפט העינים ממשפט האף והאזנים, מדוע לא תמצא העין רב לה בתנועת הראש לבדה כמוהן? אבל אם יעמיק האיש חקר ימצא כי אך טוב לאדם אם עיניו תוכלנה לנוע גם הן, ולולא הדבר הזה הן לא עצרנו כח לראות שני דברים בסקירה אחת ולא יכלנו להשקיף על פני רחוב גדול או על פני חרוזי בתים הבנוים איש אחר אחיו, ולוּ עמדו העינים דומם בחוריהן כי אז יש אשר עלינו להניע את ראשנו מדי לכתנו בדרך או ברכבנו על הסוס או ברוצנו ברחוב, והעינים העומדות דומם הלא תנועינה בנוע הראש, ואז לא נוכל להביט בפני הנקודה אשר נחפוץ ונאבד דרך ונעלה בתהו, ואך רק בהיות תנועה מיוחדת לראש ותנועה מיוחדת לעינים, רק אז יוכל הראש לנוע כחפצו לרגל המלאכה אשר לפניו והעינים לא תפנינה לפי תנועתו כי אם לפי תנועתן לרגל המלאכה אשר לפניהן.

למען שים את הדבר באר היטב לפני הקורא, נוסיף לאמר: ברגע אשר נכתוב נביט גם על ראש העט שבידנו וגם על האות היוצאת מתחת פני העט, ואולם ראש העט ינוע ממקום אל מקום ולא ינוח רגע, תחת אשר האות הנכתבת תעמוד דומם ולא תזח מן המקום אשר היא שם, והיה אם תעמוד העין דומם בקרב הראש, אז עלינו להניע את ראשנו בכל רגע ורגע למען אשר תלך העין אחרי האות הנכתבת, וגם אז לא נוכל לראות את האות היטב עד אם נחדול רגע מכתוב, ולכן אפוא מה טוב ומה נעים גורלנו כי תנועה מיוחדת לראש ותנועה מיוחדת לעינים ואיש לא יצר את אחיהו, וגם האיש הזקן או החולה החש בראשו ואשר ראשו ינוע באין מעצור, גם הוא יביט וייטיב לראות ועינו לא תסור מן הנקודה אשר אליה הוא נושא אותה.

אכן אם נעמיק חקר להתחקות על שרשי העין ותנועתה, נמצא כי עוד סבה אחרת לה והיא גדולה מן הראשונה, לאמר: מקום התנועה והנטיה אשר לראש רחוק ממקום התנועה והנטיה אשר לעינים, עד כי לא יוכל הראש להיות לעזרה לעינים בתנועתו; מקום תנועת הראש ונטיתו הוא בין הצואר ובין הערף, והיה אם נפנה את הראש להטותו ממקום אל מקום, אז לא נט עמו גם את העינים להפנותן ולהפוך אותן כי אם נוע נניע אותן, ובזאת לא תוכלנה להביט ולראות, כי אך בזאת תראינה עינינו ותבטנה מדבר אל דבר, אם ננסה להפוך אותן על פני קטרן ולהסב אותן על סביבותיהן, ולכן לא תצלח המלאכה בלתי אם בהיות מקום התנועה בטבור העין, ומקום אחר, מקום תנועת הראש, לא יצלח לנו ולמבט עינינו; כי על כן נראה אשר לא תנוע העין בחור כי אם תלך להקיף את קטרה, פעם לארך ופעם לרחב; וגם משפט המעשה הזה נוסד על חקות תורת האור, ולא זה המקום להעביר גם אותן לפני הקורא.

 

כג. נטית העינים ומַבָטן    🔗

העינים נוטות ומקיפות את פני טבורן לרגלי עורקי התנועה אשר להן; אבל העורקים האלה נפלאים הם, ולכן נדבר נא גם בהם. – הן יש בין הקוראים איש אשר עיניו ראו קדקד ועפעפיו בחנו אותו, והאיש הזה ידע כי שני החורים אשר תחת המצח, מקום שם יושבות העינים על מלאת, גדולים ועמוקים הם ויורדים עד הכִּפה אשר שם מקום המוח, כי משעול צר נמצא בין החורים האלה ובין מקום המוח, ובמעמקי החורים נמצא את עורקי התנועה להניע את העינים, והם דבקו אל העצם ועולים עד כדורי העינים מזה ומזה, ארבעה עורקים לעין האחת, ארבעה לאחת, עורק אחד לימין העין ועורק אחד לשמאלה, עורק אחד למעלה ועורק אחד למטה, ועתה ידמה נא הקורא בנפשו כי יושב הרַכּב הנוהג בסוסים במעמקי החור, והיה במשוך בחבל השמאלי ונטתה העין לשמאלה ובמשכו בחבל הימני ונטתה לימינה ואם את העורק העליון ימשוך והבינה העין למעלה ואם את התחתון ימשוך והביטה למטה; ואולם מלבד ארבעת העורקים האלה הנתונים לכל עין ועין, נוסף עליהם עוד שנים, שנים לעין שנים לעין, למען תוכל העין להביט גם אל הצד ואל כל מקום שתחפוץ, והעורקים השנים האלה עשוים ביד חרוצים, כי לא ישר ילכו ממעמקי החור עד העין, ואך ירט הדרך לנגדם; העורק האחד עולה באלכסון אל פני העין ונוטה אל האף ושם טבעת חזקה והעורק עובר את הטבעת הזה ומשם ישוב לפנות אל כדור העין ועולה אליו, והיה במשוך העורק הזה את העין לא ימשוך אותה לאחור באלכסון כי אם אל פני הטבעת ימשכנה, והעורק השני גם הוא יעשה כמעשה הזה מעבר השני, כי על כן תוכל העין להביט אל כל מקום שתחפוץ, ולא אך למעלה ולמטה, לימין ולשמאל תביט, כי אם אל פני כל עבר – הנה כי כן נראה אשר עשה הטבע את העין ברב תחבולה ועצה ומזמה!

אכן גם בזאת נראה אשר יד הטבע עושה חיל: משפט עורקי העין אחד הוא לשתי העינים ואולם תכלית מעשיהם עולה למקום אחד כי חותכים העורקים איש את אחיו אחת הנה ואחת הנה ולכן יישירו העינים תמיד להביט שתיהן אל מקום אחד ואל דבר אחד, ומשפטן כמשפט שני סוסים אשר ינהג בם הרכב על פי החבלים היוצאים מידיו ונקשרים אל הסוסים; החבל אשר יאחז הרכב בידו הימנית יוצא מתחת ידו ובא אל ימין הרסן אשר בפי הסוס הימני, ואולם מתחת ידו ההיא יוצא גם חבל שני קטן מן הראשון ועובר על פני ערף הסוס הימני ובא אל ימין הרסן אשר בפי הסוס השמאלי, וגם מתחת ידו השמאלי יצא החבל הארוך לימין הרסן בפי הסוס השמאלי וחבל שני לימין הרסן אשר לסוס הימני, למען אשר יוכל הרכב לנהג ולמשוך את הסוסים השנים על פי כל חבל וחבל ולהטותם גם יחד אל מקום אחד; וגם בקרב עינינו יהיה כדבר הזה: המוח הוא הרכב והעורקים הם החבלים, והמוח ימשוך את החבלים (על פי חוטי העצבים) להטות את שתי העינים גם יחד אל מקום אחד, והיה בפנות העין האחת אל מול פני רַקָתֵנוּ, ופנתה העין השנית אל מול פני האף, ושתי העינים יביטו תמיד על פני דבר אחד ותעזורנה אשה את אחותה במלאכה האחת.

אבל גם עצבי־הראות עשוים כמשפט הזה לתת לשתי העיניים ראות אחת, ולא יֻכּוּ העינים בתמהון מדי ראותן דבר אחד וגם הדבר הזה נפלא הוא ואנחנו עוד נשוב לדבר בו – אכן רואות עינינו כי גדולים מעשי חדר־האפל אשר בקרבנו, והעורקים הם חבלים טובים, והמוח הוא רכב נפלא היודע את מלאכתו עד להפליא!

 

כד. מקום העינים    🔗

מו גם מקום העינים בקרב הראש ומכון שבתן עשתה יד הטבע בתחבולה, למען אשר יוכל האדם להפנות את העין ולהביט מעט לאחוריו על פני השָכם, גם אם יעמד הראש דומם ולא ינוע. – העין בפני האדם יושבת על מלאת וחומה לה מסביב לשמור עליה לבלתי תאנה אליה רעה וכל נגע לא יקרב אל מכון שבתה; ממעל לה נראה את עצם המצח אשר שפה לה והיא בולטת ויוצאת מגבול העין וחוצה, לימין העין האחת ולשמאל העין השנית נראה את עצם האף השומרת עליהן גם היא, ומתחת להן שומרת עליהן עצם הלחי, ואך מן העבר האחד מקום שם הרַקה שם פתוח הגבול ושומר עליו עין, למען אשר נוכל להסב את עינינו לאחורינו ולהביט לפעמים גם אל הנעשה שמה, ואולם שלשת השומרים האמורים ישמרו וינצרו את העינים תמיד, ואם יפול הנופל על הארץ, והכה את קדקדו ונגף את מצחו וקרע את עור אפו ונקב את לחיו, אבל אל עיניו לא יקרב הנגע ורעה לא תאנה אליהן. – אכן פתוחה החומה אל מול העבר הרביעי אך רק למען נוכל להביט לאחורינו, כי בעמוד איש על עמדו לא יוכל להביט השמימה וגם אל הארץ לא יביט בלתי אם יניע את ראשו אם להרימו למעלה ואם להורידו לארץ, ואך לשני עברי פנינו נוכל להביט גם אם יעמוד הראש דומם ולא ינוע, כי על כן הרחיבה יד הטבע את גבול עינינו למען היות לנו גם זאת לברכה ולמען נצליח בכל אשר נפנה.

אכן לא במקרה יהיה כדבר הזה! הטבע עשה את מַבַּט עין האדם לנכח פניו לפי בנין גוו, אחרי כי גם רגליו הולכות קדימה, וגם משפט עיני כל הבהמה אשר על פני הארץ ככה הוא; ואולם שונה מהם משפט העוף הפורח, כי עיני העוף יושבות לשני עברי פניו ועצם המצח ועצם הלחי לא תהיינה להן לחומה, יען כי על העוף המעופף להביט גם השמימה וגם לארץ; וגם משפט הדג אשר במים ככה הוא יען כי גם עליו להביט למעלה ולמטה בחצותו את המים, ולכן גם מקום עיניו שונה; ואולם האדם והחיה והבהמה אשר על הארץ, הם לא יגביהו עוף וגם תהומות לא יֵרֵדו, ולכן גם עיניהם יביטו אך אל מול עבר פניהם, לימינם ולשמאלם, וגם לאחוריהם יביטו יראו מעט. – בעלי־החיים אשר גוף ארוך להם וראשם מלפניהם, וגופם איננו מתחת לראש כי אם מאחוריו, כמו הסוס והשור ודומיהם, להם שם הטבע עינים אשר מכון שבתן טוב שבעתים מעין האדם, וראו את אחוריהם היטב, והיה בבוא חבל זבוב על פני גב הסוס וראו עיניו אותם ואם שוט שוטף יעבור עליו מתחת יד הרכּב וראו עיניו גם אותו. – הנה כי כן יבין כל איש כי אך שוא לנו להשפיק באלילי המקרה ולקרוא ״מקרה" לכל דבר, וכל נבון יבקש וירדוף לדעת את שרש כל מראה אשר יראה, למען דעת ולמען הבין!

אבל איך נוכל לשעות את עיננו ולהביט לעברי פנינו יושבת במעמקי העין ואך המסדרון לבד המלא מים הוא היוצא מגבול חרכי העין? – לענות משכיל על השאלה הזאת נטל עלינו לעבור את גבול מאמרנו, ולכן רב לנו הפעם אם נגיד כי גם הדבר הזה נוסד על חקות האור ותורת שבירת הקרנים, וכי לרגלי המים ההם אשר במסדרון העין, תשונה שבירת קרני האור לבוא עד העדשה; ואולם לא פה המקום לשום את משפט הדבר הזה הקורא באר היטב, ואנחנו בעתו נחישנו והכל על מקומו יבא בשלום.

 

כה. מרצפת־עצב    🔗

הן אנחנו אך אחת שמנו לפני הקורא לאמר, כי משפט אחד וחקה אחת לעין ולחדר־האפל וזאת כל תהלתה, אם כי גם זאת אמרנו אשר נעלה בנין שבעתים על בנין חדר־האפל, ואולם הנה באה העת לפנות מזה וללכת קדימה, למען אשר יראה הקורא כי לא להיות לחדר־אפל נוצרה העין ולא בזאת נוָשע, וזה אך החלה לעשות; הן גם בהיות לנו חדר־אפל עשוי עד להפליא, לא נצליח לראות עד אם היות דבר בחרכי עיננו אשר על פיו נעצר כח להרגיש את התמונה המחוקה על קיר חדר־האפל, ולכן אפוא נלכה נא הפעם להתחקות על שרשי הדבר הזה אשר הוא לנו לראש פנה, כי כל הדברים אשר מצאנו בקרב העין עד כה הם אך הקדמה לגוף הספר, למען תת סדרים לקרני האור ולהכין אותם עד היותם לכלי חפץ לכח הָראוּת, והדבר אשר נבקש הוא – עצב הראות.

למען שים את הדבר באר היטב לפני הקורא, נדמה נא בנפשנו כי נמצא בידינו כדור העין אשר לשפן לבן, ועל הקיר לאחוריו הן נמצא את סמל תמונת כל הדברים הנמצאים אל מול פני העין; וגם זאת נשים אל לבנו כי גם השפן הלבן נמצא בידינו אחרי אשר העברנו את העינים מחרכי עיניו דעת לנבון נקל כי האור יחדר גם עתה לתוך החרכים הפתוחים האלה אף אם עינים אין בהם, ואולם השפן הזה לא ירגיש ולא יחוש מאומה מן האור החודר לתוך חרכיו, כאשר לא יחוש איש אשר אֲפֶר על עיניו בהובאו ממחשכים למקום אור או להפך; ואם ככה הוא, הן ישאל השואל, מה יתן ומה יוסיף אפוא חדר־האפל בקרב העין, ואיך תוכל העין להרגיש את האור, גם בהיות לה חדר־אפל אשר התמונה מחוקה עליו? – אכן זאת היא אשר מצאו החוקרים: חוט עצב עב יוצא מאת פני מוח השפן ובא עד כדור העין לחדור אל תוכו ולכסות את פני הקיר אשר מאחוריו למען היותו רצוף מעשה מרצפת, וסמל התמונה אשר נראה בקרב העין מחוקה על פני מרצפת העצב הזה, והיה כל הימים אשר לא נפסק החוט הזה והמוח והעין נצמדים על פיו יחדו, והרגיש גם המוח את סמל התמונה המחוקה וידע את דבר המראה, ולזאת נקרא רָאֹה, ואולם אם נפסק החוט או נשחת מעשה המרצפת, וחדל המוח להרגיש את המראה ולא ידע, ואז לא יועיל סמל התמונה ברב או במעט גם אם יהיה כלול בהדרו וגם אם מעשה חדר־האפל יהיה תמים.

כמשפט עין השפן כן משפט עין האדם. – גם מקרב מוח האדם יוצא עצב ובא לאחורי כדור העין לחדור אל תוכו ולכסותו ולהיות למעשה מרצפת אשר תבניתה נפלאה, והתמונה המחוקה בקרב חדר־האפל אשר בעין מחוקה על פני המרצפת הנפלאה הזאת, והמוח יחוש וירגיש על פיו את התמונה ואת דבר המראה וידע את אשר לנכוח העין; ואולם דעת לנבון נקל כי כדור העין אך הכין יכין את המראה, לתת סדרים לקרני האור ולהטותן לפי דרכן, והמוח ישלח את מלאכו לקבל את רשמי האור למען דעת אותם; ולפי הדברים האלה יהיה לנו העצב לראש־פנה וחדר־האפל נלוה אליו ואם חדר־האפל נפלא הוא בתבניתו הן נביא לבב חכמה להבין כי מעשה המרצפת נפלא ממנו שבעתים, ואנחנו לא נוכל עוד לדעת אותו היטב יען כי לא מצא עוד האדם ״המצאה" אשר תערוך אליו בערכו, ואולם יש יום לחוקרינו וקם האחד ומצא דבר חדש, ומקץ ימים רבים יוכחו לדעת כי משפט אחד לדבר החדש הזה ולמרצפת העצב הכבירה ממנו לימים אשר לא ידעו להתחקות על שרשי מלאכתה.

 

כו. הנוכל לראות באין עינים?    🔗

הן אמרנו כי אך בזאת נצליח לבוא עד תכלית מעשה מרצפת העצב אם יצלח ביד האדם לעשות לו המצאה חדשה אשר תשוה ותערוך למעשה העצב ואז תפקחנה עיניו לראות את אשר לא יבין עתה; ולכן אפוא ננסה נא לחקור דבר, היש תקוה כי יוכל האדם לעשות לו חדשה כזאת אם לא? היתכן אשר תקבל העין את רשמי המראה ותרגיש את האור גם באין עינים אם לא?

על פי הנסיון ידענו כי נוכל להגדיל ולהאדיר את חוש המשוש בראשי אצבעותינו, אם נתרגל בעבודה הזאת ואם נלמד את אצבעותינו למלאכה ההיא, עד כי נוכל להבין ולקרוא אותיות גדולות הנדפסות על פני הגליון גם אם לא נראה אותן ואך רק על פי המשוש לבד, ובבתי־החנוך אשר לעורים נראה כדבר הזה יום יום, וגם יש אשר יבינו העורים ויכירו תמונה מחוקה על לוח, אם תהיה התמונה עשויה לדבר למען הכיר אותה על פי המשוש; אף הנה מצאו כיום הזה את מלאכת הפוטוגראפיה בעשותם לנו על פי האור תמונות מתמונות שונות, תמונת כל הרחוב והבתים והגן והאדם אשר בתוך הגן, ויתר כל התמונות אשר נראה בעינינו, והיה אם גם זאת נמצא לעשות לנו תמונות פוטוגראפיות אשר נוכל להכיר אותן על פי המשוש לבד כי אז לא יבצר גם מן העור לקנות תחבולות ולדעת ולהכיר סמל תמונת כל הארץ אשר סביב לו; ואף אמנם היה כדבר הזה, והחוקר טאלבעט בעיר לונדון והחוקר ניעפס בעיר פאריז עשו לנו לוחות ברזל עשות ועליהם מחוקות תמונות אשר נוכל להכיר ולדעת אותן גם אם לא בעינינו נראה ואך על פי המשוש לבד; ולרגלי הדבר הזה יש אשר העור יעצר כח להרגיש את פעולות האור ולהכיר את התמונות אשר האור הוליד אותן, גם אם עיניו לא תראינה ואך אצבעותיו תְּמֻשֶׁינָה אותן.

אכן עוד דרך אחרת לפני החוקרים עד כי יוכלו לברוא חדשה למען נוכל לראות באין עינים.– הן מודעת זאת כי בעלי הפוטוגראפיה יעשו את התמונות על פני לוחות ניר עב, ואולם אם ינסו לחקות את התמונות על פני העור אשר על פני גופנו, יראו כי יצלח חפצם בידם שבעתים מבראשונה; וזה הדבר אשר יעשו: בשני מיני נוזלים (במי־מלח ובממסך כסף בן חמצי־סלפטר) ילחלחו את העור, ואז יוכלו לחקות עליו את כל התמונה אשר יבחרו, והיתה התמונה על פני העור אשר על פני הבשר. – אכן האיש אשר אחר עורו נִקפו זאת, הוא לא יחוש ולא ירגיש דבר ולא ידע את התמונה אם לא בעיניו יראה אותה; ואולם לוּ יוכלו החכמים למצוא מין נוזלים אשר יוכל לעורר הרגשה בקרב העור, כי אז נוכל לשום את מין הנוזלים הזה על פני העור במקום אשר נבחר ואת מקום העור הזה נשים אל מול פני חדר־האפל, וירד האור ועשה את סמל התמונות על פני החלקת העור, והאיש אשר לו העור יחוש וירגיש את הדבר ויכיר את התמונות אשר מסביב לו ואשר חֻקקו על פני עורו גם אם עיניו לא תראינה אותן; ולרגלי הדבר הזה יש אשר נוכל לראות באין עינים, ויש אשר ימצא העִור שִלומים תחת העינים אשר לא היולו. – אפס לא מצאו עוד החוקרים מין נוזלים כזה, ואנחנו אך אחרי הדמיון הלכנו מעט קט למען שים את הדברים לפני הקוראים באר היטב.

 

כז. הרגשת מרצפת העצב    🔗

עוד לנו מלים בדבר ההמצאה החדשה אשר אמרנו, ולכן לא נשליך עוד את הדמיון ההוא מלפנינו ככלי אין חפץ בו עד אשר יתבררו ויתלבנו הדברים ועד קנות הקורא תחבולות נכונות וישרות לדעת לעות דבר אל נכון. – הן אמרנו כי נשים את מין הנוזלים על פני העור ואת העור ההוא נשים אל פני חדר־האפל, והאור ייצר את סמל תמונותיו על פניהו, והאיש אשר לו העור יחוש וירגיש את התמונות לדעת אותן גם אם לא בעיניו יביטן: ואולם גם זאת לקורא לדעת כי עלינו לבחר ולבקש מקום בקרב העור אשר לו הרגשה טובה, אחרי כי שונה כל חלק וחלק מן העור בהרגשתו, ואם נבחר מקום בעור אשר הרגשתו איננה טובה, אז לא יוכל העור להרגיש את התמונה היטב, ואם ירגיש אותה, לא יעצר כח להבין ולהכיר את גבולותיה אל נכון. – ובכן אפוא נלכה נא ונתחקה מעט על שרשי העור והרגשתו לחלקיו:

אם נקח לנו מחוגה ונפריד אותה לשני ראשיה עד חצי הזרת ונשים אותם על פני ערף איש ונשאל את פיו: מה אתה מרגיש? וענה האיש ואמר אשר מרגיש הוא כי בא ראש המחוגה האחד בבשרו לנקוב אותו והוא טרם ירגיש כי באו שני ראשים בבשרו לנקוב אותו בפני שני חלקים, וזאת לנו לעדות נאמנה כי עור הערף איננו מרגיש יפה לדעת להבדיל בין אחת ושתים ואך אם נפריד את ראשי המחוגה עד מדת זרת אחת, והחל האיש להרגיש את שני הראשים בפני שני חלקי העור; הנה כי כן אם נשים את שני ראשי המחוגה בפני עור השוק אשר לאיש, לא ירגיש את שניהם גם יחד עד אם הפרדנו את שני הראשים עד מדת זרת אחת וחצי, ואם נשים את ראשי המחוגה על פני עור הגב, לא יחוש האיש את שני הראשים עד אם שמנו רֶוח ביניהם עד מדת שתי זרת; אפס לא כאלה חלק הלחיים, כי בשימנו את ראשי המחוגה בפני עור הלחי, והרגיש האיש את שניהם גם יחד בהיות רוח ביניהם אך עד שלישית הזרת, וכן אם נשים אותם בקצה בֹּהן הרגל, והרגיש אותם בהתפרדם אך עד רביעית הזרת, וגם משפט עור שמורות העינים ככה הוא וכן בשימנו את שני ראשי המחוגה על פני עור השפתים, והרגיש אותם האיש בהיות רוח ביניהם אך עד כדי קו אחד (והקו הוא חלק שנים העשר מן הזרת); ואולם ההרגשה הכי טובה היא בקצה האצבע התיכונית ובקצה הלשון אשר בפינו, כי שם ירגיש איש את שני ראשי המחוגה בהיות רוח ביניהם אך כדי חצי הקו. – אכן עתה דעת לנבון נקל כי שונה יהיה גם משפט התמונה לפי המקום אשר נבחר בעור, כי יש אשר נרגיש את התמונה היטב ויש אשר לא נרגיש אותה אל נכון, כי ברדת האור דרך חדר־האפל על פני חלקת עור אשר שם נרגיש את שני ראשי המחוגה כאחד אם גם רוח הושם ביניהם כחצי זרת, או אז נרגיש את כל תמונה אשר גדלה זרת, ואולם ההרגשה הזאת תגיד לנו אך את דבר האור לדעת כי היתה בנו ידו החזקה, אבל את משפט התמונה לא נדע יען כי לא נוכל לדעת עד אם הרגשנו את כל חלק וחלק ביחוד; וגם אם נבחר לנו למלאכתנו את חלקת העור הכי טובה, כמו עור האצבע התיכונית אשר ירגיש את שני ראשי המחוגה עד כדי חצי הקו. גם אז לא יצלח חפצנו בידנו להכיר את התמונה לחלקיה, כי חדר־האפל יקטין כפעם בפעם את מדת כל התמונה אשר תהיה אל מול פניו והיה אם יתיצב איש לפני חדר־האפל הרחק ממנו כעשרים רגל, אז תהיה תמונת האיש ההוא בקרב חדר־האפל קטנה מאד ובבואה על פני עור האצבע לא נוכל להרגיש אותה אחרי כי תקטן מחצי הקו –

אפס לא כאלה חלק מרצפת העצב אשר בקרב עינינו, כי אין ערוך להרגשתה. – התמונה אשר יחקה חדר־האפל בקרב עינינו קטנה היא מאד, והיה הקורא אשר יחזיק את הספר בידו הרחק מעיניו כשמונה זרת (והוא המרחק הדרוש), וקמה תמונת הספר בקרב עינו על פני מרצפת העצב, והתמונה הזאת תקטן למאד עד כי כל שורה ושורה לא תגדל מששית הזרת, ואחרי כי נמצא בשורה האחת כחמשים אותיות, הן נביא חשבון כי לא תגדל מדת האות האחת על פני מרצפת העצב מאחד אחוז משלש מאות מן הזרת; ואנחנו הן ידענו היטב כי עיננו תעצר כח לראות היטב את כל אות ואות, וגם אם תקטן האות פי מאה וחמשים מן המדה אשר אמרנו, תוכל עיננו לראות ולהכיר אותה, וזאת לנו לעדות נאמנה כי נפלאה מרצפת העצב בהרגשתה ונעלה בערכה על עור האצבע עד בלי די, כי עור האצבע ירגיש אך עד חצי הקו (¹/₂₄ מן הזרת) תחת אשר אין ערוך ואין קצה להרגשת מרצפת העצב.

 

כח. משפט מרצפת העצב    🔗

אכן לא בהרגשתה לבד תגבר מרצפת העצב, כי עוד סגלות אחרות ונפלאות נתונות לה אשר על פיהן יוכל כל חלק מן העצב לקבל את רשמי האור עד בלי די ולהביא אותם עד המוח ולא יפול מהם צרור ארצה. – הנה כי כן נמצא אשר תעצר העין כח לראות עָש קטן ולהביט ולבחון את כל חלק וחלק ממנו, את הראש ואת הגוף ואת הרגל, אחרי כי מחוקה תמונת העש הזה בפני מרצפת העצב בקרב העין, ואולם קטנה מאד התמונה הזאת עד אין קץ, כי אם ירחק העש מן העין כשמונה זרת, שהיא המדה הנכונה, אז הקטן מדת התמונה בקרב העין פי מאתים וששה עשר. והיתה כל התמונה הזאת אך על פני נקודה קטנה ממרצפת העצב, ולכן דעת לנבון נקל כי גם הנקודה הכי קטנה אשר לעצב עשויה עד להפליא, כי על כן תעצר כח להביא אל המוח את הרשם הכי קטן, רשם הראש או רשם הרגל אשר לתמונת העש הקטן, ולא יקרה אותה כמקרה עור הערף או גם עור האצבע אשר לא יוכלו להבדיל את רשמיהם אל נכון. – ובכן אפוא הרבה עמלו החוקרים לבוא עד תכלית מעשה מרצפת העצב ומשפטה, לדעת לעות דבר, ואך מעט מעט מצאו, ואנחנו את אשר מצאו אותה נגיד:

החוקר ה' מיללער בקש וימצא כי מרצפת העצב בקרב העין אשר לאחד בעלי־החיים, אשר מת זה עתה, עשויה מעשה מערכה והיא רכה ובהירה ושקופה עד כי כמעט לא נדע להבדיל בינה ובין כדור העין, ואולם עד מהרה תהפוך לבן כמראה חָלב ואת המערכה הזאת יקראו החוקרים בשם ״עור הרשת", והיה אם נלך להתחקות על שרשיה על פי קרני־חזות עצומות וטובות, נמצא כי המערכה האחת הזאת עשויה חמש מערכות, וצורותיהן שונות. המערכה הראשונה מְשֹׁרֶגֶת מעשה שריגים וחוט העצב היוצא מאת פני המוח ובא עד העין, הולך ומתפשט על סביבותיו, והמערכה הזאת היא אבן הראשה, כי המערכה השנית הדבקה אליה איננה נפלאה בתבניתה כמוה, וגם שלש המערכות האחרות תהיינה לנו לחידה ואין פתרון, כי נפשנו יודעת מאד אשר לא לשוא ברא אותן הטבע ואך יָדֹעַ לא נדע מה; כי הנה מראה להן כעין מערכות שבטים או בדים הנשענים אל פני המערכה הראשונה, והם קצובים ולהם סדרים, וביניהם ובין המערכה הראשונה נראה גם כדורים וגרעינים קטנים עד בלתי תכלית, וכמעט נאמין כי כל אלה נפרדים הם למחלקותיהם ואין להם חֹבֶרֶת אחת, ואך גדולים חקרי לב אשר חקרו החכמים בימים האחרונים להוכיח כי נמצא גם חוטים דקים אשר לא תשלט בם העין לראותם, והם חברו את כל אלה בחברת אחת.

אכן דעת לנבון נקל כי כל אלה קטנים מאד וגם על פי קרני־חזות לא תצליח העין לראותם ולהכירם בלתי אם בעמל רב, כי כל אלה יחדו יהיו בעינינו לפס עור קטן אשר לבן מראהו; ואף זאת לנו לדעת כי עד היום לא באו עוד החוקרים עד תכלית דבר לדעת ולהבין את משפט עור הרשת הזה, כי זה גורל חוקרי הטבע מאז ומעולם אשר מדי הוסיפם לחקור ומדי התאמצם למצוא פתרונים לאחת החידות, כן יוסיפו וכן ימצאו תמיד חידות חדשות על פני דרכם, והיתה עבודתם כפולה ומכפלת; ולכן אפוא לא ישא הקורא לשוא נפשו לחשוב כי יודעים החוקרים את משפט מרצפת העצב אל נכון, כי לא כן הדבר, ואנחנו את אשר מצאו, אותה נשים לפני הקורא, והעברנו לפניו נסיונות אחדים למען דעת כי המערכות התיכוניות אשר אמרנו כי מראה להן כעין שבטים ובדים קצובים ונצבים, המערכות האלה הן כלי האור אשר יקבלו את שפעת האור ואשר יעבירו אותה על ידי החוטים הדקים אל חוט העצב, וכל בד ובד הוא כלי מיוחד להעביר אל המוח את פעולת האור שהיתה בו ביחוד, ואף גם זאת מצאו כי בקרב עצב הראות נמצאים חוטים דקים בד בבד כמספר השבטים והבדים הקטנים אשר בעין, והיה כאשר יפעל האור כל פעולה בפני אחד הבדים, והעביר את דבר הפעולה על פי החוט הנכון לפניו, והביא אותו אל עצב הראות אשר בתוך המוח.

 

כט. נסיונות אחדים    🔗

בטבור מרצפת העצב, מקום שם יקוו קרני האור לחקות את סמל התמונה, שם תקום בהרת קטנה וצהובה ברגע אשר יוָלד, האדם והבהרת מֻסַבּה קָלע, ובקרב הבהרת בתָּוך שם עור דק ומצער, והרואה יאמין כי חור נקוב בו, אם כי כל חור טרם יהיה וטרם ימצֵא; ויהי כאשר בקשו החכמים, וימצאו כי מקום שם הבהרת הצהובה שם יגדל כח הראות מאד ומקום שם העור הדק שם יגדל כח הראות שבעתים, ובבקשם פשר דבר מצאו כי עשוי מקום הבהרת מעשה בדים ושבטים שהם מקבלים שפעת אור הרבה ולכן יגדל כח הראות; וגם מרצפת העצב עשויה גידים הרבה מעשה רשת למען אשר ישקו אותה דם כפעם בפעם, כי בזאת לא שונה משפטה ממשפט יתר כלי הגוף.

על פי נסיון קל יצלח חפצך בידך לראות ולהביט את מרצפת העצב ואת רשת הגידים אשר בעיניך, ולזאת אפוא קח לך נר בוער באש ועמדת במקום חשך והעברת את הנר אל מול פני עינך הפתוחה עגול סביב סביב, וראית לך כעין לוח עגול וגדול והוא נוצץ לעיניך ולו גידים מעשה רשת; ואולם אחת דע לך כי לא לנגד עיניך היה המראה הזה, כי אם בתוך עיניך. והלוח הזה הוא מרצפת העצב והגידים הם גידי הרשת אשר שם, ואתה ראית אותם הפעם אך יען כי חָדר האור אל תוכם עגול סביב לגעת בם בכל חלקיהם, והתגר בם, והיו עיניך רואות אותם. הנה כי כן מודעת לכל איש אשר אם יבעיר שבב עץ באש או אם יקח לו עץ אשר עוד לא עֻממה גחלתו, והעביר אותו לפני עיניו עגול סביב בהקפה, אז ידמה רגע בנפשי כי אופן עגול לפניו, יען כי המראה הזה יחקה בתוך העין את סמל תמונתו ורשמי פעולתן לרגלי חזקים לרגלי מהירות ההקפה; כי אחת היא אשר מצאו החוקרים שכל דבר ודבר אשר ישים רשם בפני מרצפת העצב שבעין, יוליד מראות ומחזות בקרבה, והמראות והמחזות האלה בקרבה הם ולא מחוצה לה, ואנחנו אך דמה נדמה בנפשנו כי אל מול פני העין בחוץ היה המראה, כי על כן יש אשר פגע יקרה את העין ובעל העין ידמה בנפשו כי להבות אש תתלקחנה לנגד עינו אם כי הלהבות האלה אך בקרבה התלקחו, לרגלי הרשם אשר ישים הפגע בפני עצב הראות, וכן אם יברוק הברק ושם רשם בקרב העין פנימה, אז יאמין הרואה כי מחוצה לה היה המראה, וכן יש אשר יחלה איש במחלת הקדחת ושטף דמו יגבר בו והדם ישים את רשמו הכביר גם בפני המוח וגם בפני עצב העין, אז יחזה החולה חזיונות ודמיונות בהקיץ ובנפשו ידמה כי לא בקרב עינו היו המראות האלה כי אם אל מול פניה.

הנה כי כן מצאו החוקרים אשר יש מקום במרצפת העצב והוא קרוב אל הבהרת הצהובה ששם לא יעשה האור כל פעולה גדולה או קטנה, אחרי כי המקום הזה איננו עלול לקבל את שפעת האור וכל אור איננו שולט בו; ולמען שים את הדבר הזה לפני הקורא באר היטב, נשים פנינו לקראת הנסיון. – הן רואות עיניך כי רשמנו פה לפניך שלש נקודות המסומנות באותיות א' ב' וג':

ועתה סגר נא את עינך השמאלית והבטת מרחוק על פני הנקודה ״ג" ולא תסור ממנה ימין או שמאל, ומצאת כי מלבד הנקודה ההיא הנראה לעינך הימנית, תראינה לך גם הנקודות השתיים האחרות אם כי בהן לא תשים עינך; ואולם נסה נא לקרב עתה את הספר אל מול פניך, הלוך וקרב, ואת עינך הפקוחה לא תסיר מעל פני הנקודה ״ג“, ומצאת כי נעלמה הנקודה ״א” מנגד העין, ואך כאשר תוסיף לקרב את הספר הלוך וקרב, כן תשוב הנקודה א" להראות אליך וכן תעלם ותחלוף הנקודה ״ב" מנגד העין; וכן יצלח חפצך בידך לעשות את הנסיון הזה להפך, בסגרך את עינך הימנית, ואז עליך לשום את עינך השמאלית בפני הנקודה „א״. אבל מה פשר הדבר הזה כי תדע? הלא אך יען כי בהביטך בעינך הימנית בפני הנקודה ״ג“, אז יחוקה סמל תמונת הנקודה הזאת בקרב העין בפני הבהרת הצהובה, ועל יד הבהרת הזאת אל מול פני האף שם הוא המקום אשר איננו עלול לקבל שפעת אור, והיה כאשר תקרב את הספר אל פני העין, אז יחוקה סמל תמונת הנקודה ״א” בפני המקום שאין לו אור ולכן לא תראה את הנקודה הזאת, ואך כאשר תוסיף לקרב את הספר הלוך וקרב, תעזוב הנקודה הזאת את המקום ההוא ואתה תשוב לראותה, וברגע הזה תתיצב הנקודה ״ב" אל מול פני המקום הזה ולכן לא תעצר עינך כח לראותה.

 

ל. מראה עולם הפוך    🔗

מי מן הקוראים אשר לא היה עוד עם לבו לשאל לאמר: הן העין עשויה מעשה חדר־אפל לחקות סמל תמונת העולם החיצוני והתמונה עשויה הפוכה על פניה, ומדוע זה אפוא תרא עיננו את העולם ישר? מדוע לא נרא גם אנחנו אך עולם הפוך לכד? – אכן מאז מעולם אשר התחקו החוקרים על שרשי העין, היתה גם השאלה הזאת לנגד פניהם, וכפעם בפעם עמלו בה ויבקשו חשבונות רבים לדעת לעות דבר, ועד תכליתו לא באו עוד עד היום הזה, כי איך אפוא ישימו לפנינו דבר והוא טרם נוסד על מוסדות ידיעות הטבע?

שלמים וכן רבים נסו לענות דבר, ולכן ננסה נא גם אנחנו לאמר: בני האדם לא ראו מעודם את העולם בלתי אם בעיניהם, והתחבולות בדבר מעלה ומטה, ימין ושמאל, יקנה הילד זמן כביר אחרי אשר נפקחו עיניו לראות ואחרי אשר הבין לשלוח יד ולאחוז בדבר אשר יראה, כי הנה כמעט החל הילד להבין דבר, והנסיון יגיד לו אשר כל הדברים שהוא רואה נמצאים מחוצה לו, והוא לא יבין ולבבו לא יחשוב אשר רואה הוא אך את סמל תמונתם בקרב העין פנימה, ואך התרגל יתרגל בעבודה לדעת כי הדבר אשר קרני אורו שמו את פעולתן בקרב העין בפני העצב מלמעלה, הדבר הזה נמצא מחוץ לעין מלמטה, ואשר ישים רשם בפני מרצפת העצב בקרב העין לימינה, הדבר הזה נמצא מחוץ לעין בארץ משמאלה, כי על כן ישכיח הנסיון מלבנו את הפעולה ואת הרשם אשר בקרבנו פנימה ולא נפן עוד אליהם, ונזכור אך את מראה הדברים אשר מחוצה לנו ואשר נדע את תבניתם על פי הנסיון ועל פי ההרגל, ולזאת אפוא לא יעלה על לבנו זכר תבניתם כאשר מחוקה היא בקרבנו כי אם כתבנית אשר מחוץ לעין כן תראינה עינינו. – אכן גדולים מעשי ההרגל והנסיון אשר תתרגל בהם העין, כי על כן נמצא פשר דבר: הן יבין כל קורא כי כל קרן חזות וכל קנה־ראי וכל כלי־עינים אשר יקחו להם הצופים והחוזים בכוכבים לראות בם, כל אלה יולידו גם הם מראות הפוכים על פניהם כמשפט העולם ההפוך אשר יוליד חדר־האפל, והיה אם נשים לב נראה כי בימים הראשונים בראות הצופה בתוך כֶליוֹ, וּבָלל הכלי את מראה עינו והוליד מחזות תעתועים להתעות את הצופה עד הַחליף ימין בשמאל ומעלה במטה, ואך כאשר יתרגל בעבודה ימים אחדים, ומצאה ידו לעשות את כל סדרי הכלי על נקלה להציב גבולות ימינו ושמאלו, עד כי באחרונה יעשה את הסדרים האלה על פי ההרגל באין כל כונה ובאין מחשבה קודמת למעשה; וכן נראה אשר האנשים העושים במלאכת הפוטוגראפיה ישכחו עד מהרה את מושגי ימין ושמאל, מעלה ומטה, בהביטים אל תוך חדר־האפל לחקות סמל ותמונה, אם כי בעזבם את מלאכתם ישובו אל המושגים אשר קנו על סביבותיהם.

אמנם גם את זאת נשים אל לב להתחקות על שרש הדבר הזה, אולי מפיו נציל דבר אמת: הן אמת נכון הדבר כי סמל התמונה מחוקה בקרב עיננו פנימה, אולם גם תנועת העין תעזור על ידינו לדעת אל נכון מה מעלה ומה מטה מה ימין ומה שמאל; כי כפעם בפעם אשר נניע את עיננו נרגיש את דבר תנועתה, לדעת אם נשאנו אותה למעלה או למטה ואם הסִבּוֹנוּ אותה לימין או לשמאל, וגם אם עינינו סגורות תהיינה נרגיש את תנועתן אל נכון ונדע אם בכה ואם בכה פנו להם עורקי עיננו; ולכן אפוא אם פנה לו העורק למעלה ואנחנו הרגשנו את הדבר הזה, אז נרגיש כרגע כי גם מקום התמונה אשר נראה שם הוא למעלה, וההרגל והנסיון עוזרים על ידינו לחלוט ממנו כדבר הזה, ולזאת אפוא לא נזכור את תאר פני התמונה המחוקה בקרב עינינו, כי אם לפי תנועת העין נשפוט, וכן אם למטה תביט עיננו או ימין ושמאל, והיה גם אז כדבר הזה.

ועוד לנו שלישיה אשר נוכל להבין על פיה פשר הדבר אשר נבקש: מרצפת העצב בתוך העין איננה ישרה ושטוחה אשר יבוא אליה האור ונשל אחרנית, כי אם מערכות מערכות עשויה אשר יבוא העור וחדר אל תוכן; ולזאת אפוא יהיה משפטה כמשפט העור אשר חץ פתאם יחלוף אותו וחדר אליו, ובעל העור ירגיש כי בא אליו החץ מלמעלה, וכן משפט קרן האור הבאה מימין ונוגעת את מרצפת העצב משמאלה, ואולם כַּחֲדוֹר הקרן אל תוך המערכות כן יחוש העצב וכן ידע את הדרך אשר באה אליו קרן האור, וההרגל ותנועת העין עוזרים על ידו למען קנות תחבולה נכונה. – הנה כי כן דעת לנבון נקל אשר יש רגלים לכל הדברים האלה, ואולי שלשתם גם יחד ישימו את פעולתם בפני העין להיות לחוט משלש; ואולם גם זאת לנו לדעת כי אמת נכון הדבר גם אם יפלא ממנו להבין אותו וגם אם בני האדם החכמים בעיניהם לא ידעוהו; הן זאת היא אשר מראש לא בסתר דברנו כי נעלים מעשי הטבע על מעשי האדם, ובקרב עין אשר לילד פותה נמצא די חכמה ותבונה ודעת הרבה יתר מאשר נמצא בכל קרני־החזות וקני־ראי וכלי־עינים וחדרי־אפל ובכל הספרים הגדולים והחזקים ותורתם אשר בתוך מעיהם.

 

לא. שתי עינים ותמונה אחת    🔗

הן העין האחת היתה לנו לענין לענות בו הרבה ואף כי שתי העיניים גם יחד. כי הנה שם הטבע לאדם ולחיות רבות שתי עינים, ויודעי הטבע יודעים אשר ישנם בעלי־חיים רבים ולהם יתר משתי עינים; לעכביש שם הטבע שמונה עינים ולעלוקה עשר, ומי חכם ולא יבין כי לא להתיַפות בהן ברא אותן הטבע כי אם בהיותן דרושות לבעלי־החיים ההם, אם כי אנחנו בני האדם טרם נדע וטרם נבין את משפטן, ואך אחת ידענו כי אין יצור בארץ ומתחת לארץ אשר לו אך עין אחת, אם כי יש אשר נחשוב בלבנו כי רב לנו אם עין אחת לנו וגם בה נראה חזות הכל. – אכן אמת הדבר כי גם האיש העִור באחת משתי עיניו יעצר כח לראות את כל אשר סביב לו, ואולם זה הדבר אשר ישים הקורא אל לב: העינים השתים תואמות הן ומשפטן כמשפט תָּאֲמֵי פרי המחֻברים אל נצר אחד, והיה כאשר הבשילו שניהם ואנחנו נקטוף את האחד, לא נשחית את השני, ואך אם נקטוף את האחד בטרם הבשילו שניהם, ונבלע גם את השני ובלא עת ימולל וייבש; וגם משפט העיניים ככה הוא, כי על כן נראה אשר תעזר לנו העין האחת על יד השנית בכל אשר תפנה, וגם זאת נראה אשר אם הביט העין האחת אל פני העבר האחד, אז לא נוכל לעצור בעד העין השנית לבלתי תביט גם היא אל המקום ההוא, אחרי כי ממקור אחד מהלכות שתיהן; ואנחנו באחד הפרקים הקודמים הן נסינו להתחקות על שרשי הדבר הזה ודברנו דבר על אדות תנועת העינים, ואולם עתה לא אל תנועתן נשים עתה פנינו כי אם אל משפט מבָּטן, כי שונה משפט העיניים השתים ממשפט יתר אברי הגוף הנתונים לנו שנים שנים:

הן גם ידים ורגלים שם לנו הטבע שתים שתים, ואולם אלה אך דומות הן ולא מקבילות הן אשה אל אחותה, תחת אשר העיניים השתים גם דומות וגם מקבילות הן יחדו; ולמען יבין הקורא את הדברים האלה באר היטב, נוסיף עליהם לאמר: אם ישים איש את שתי כפות ידיו כף אל כף, ימצא את בהן ידו הימנית לימינו ואת בהן ידו השמאלית לשמאלו ואת האצבע הקטנה אשר לידו הימנית ימצא לשמאלו ואת האצבע הקטנה אשר לידו השמאלית ימצא לימינו; אז עליו להוציא משפט כי תבנית אחת לשתי כפות ידיו והן דומות יחדו, ואולם צביון חלקיהן שונה; ולפי הדברים האלה ישמיע משפט כי אמנם דומות (זיממעטריש) כפות ידיו יחד, ואולם לא מקבילות (הארמאָניש) הן אשה אל אחותה. – משפט הידים והרגלים ויתר כלי הגוף המכֻפלים לא שונה ממשפט שני חצאי לבנה אלה העומדים איש לעמת אחיו כזה (….)“, ועליהם יאמר כי דומים הם איש אל אחיו, ואולם לא כן חלק העינים אשר משפטן כמשפט שני חצאי לבנה העומדים איש על יד אחיו כזה )….)”, שעליהם יאמר כי מקבילים הם איש אל רעהו; וגם משפט הפעולה ככה הוא, כי הידים תעזורנה אשה את אחותה בעשותן את מלאכתן והרגלים תעשינה את מלאכתן חליפות, תחת אשר העינים דומות הן בתבניתן אשה אל רעותה, ובתנועתן ובפעולתן מקבילות הנה יחדו.

שתי העינים דומות יחדו אשה אל אחותה בתבניתן, כי על כן נראה אשר פנת הדמעות שלעיננו הימנית נמצאה לשמאלנו, ופנת הדמעות אשר לעיננו השמאלית נמצאה לימיננו; הפנה החיצונית אשר לעיננו הימנית נמצאה לימיננו והפנה החיצונית אשר לעיננו השמאלית נמצאה לשמאלנו; וגם עורקי התנועה אשר לשתי עינינו דומים יחד בתבניתם; ואולם אם על פעולת העינים נתחקה, נמצא כי מקבילות הן יחדו, והיה אם נָסב את העין הימנית אל מול פני פנת הדמעות, אז עלינו להסב ברגע ההוא את עיננו השמאלית אל מול פני הפנה החיצונית, כי שתי עינינו תסֻבֶּינה גם יחד לשמאלנו, וכן גם אם לימיננו נביט, והביטו שתיהן גם יחד אל העבר הימני, כי מקבילות הן אשה אל אחותה אם כי דומות הן בתבניתן; אכן גם בהרגשתן מקבילות הן יחדו, ולולא הדבר הזה שהיה לנו כי עתה ראינו כפעם בפעם שתי תמונות שונות לנגד עינינו תחת התמונה האחת אשר נראה כיום; למשל: אם נחש גדול לנגד עינינו אשר ראשו לימיננו וזנבו לשמאלנו אז הן ידענו כי מחוקה סמל דמות הנחש הזה בקרב שתי עינינו ויהי שם לתמונה קטנה ההפוכה על פניה: ואולם מה משפט התמונה הזאת כי נדע? – בקרב עיננו הימנית ינוח ראש הנחש אל מול פני אפנו ובקרב עיננו השמאלית ינוח ראשו אל מול פני רקתנו, ובכל אלה לא נראה שתי תמונות ואת מקום ראש הנחש נדע אל נכון, ומדוע? הלא אך יען כי מקבילות שתי העינים יחדו גם בהרגשתן, ופעולה עצב הראות עשויה גם היא כמשפט הזה, כי עצב הראות אשר לעין הימנית אל מול פני האף מקביל אל עצב הראות אשר לעין השמאלית אל מול פני הרקה, וכן עצב הראות אשר לעין השמאלית אל מול פני האף מקביל אל עצב הראות אשר לעין הימנית אל מול פני הרקה, והיתה הרגשתן אחת, כי על כן מצאו החוקרים אשר עצבי העין היוצאים מקרב שתי העינים לבוא אל המוח, נפגשים בדרך, ובהִפָּגשם יחליפו וימירו את מחצית השריגים היוצאים מהם איש עם אחיו, ודבקו השריגים מן העין האחת אל השריגים המקבילים אליהם מן העין השנית, ולכן תראינה שתי העינים כאחת – זאת היא אשר חשבו החוקרים למשפט, ואולם עוד יבצר מהם לחלוט דבר ולמצוא יסוד מוסד לו, כי עוד חידות שלמות וכן רבות נמצאו לפניהם בדבר העין, והם טרם ידעו פתרונים להן!

 

לב. האדם – ומעשי ידיו    🔗

הן יצאנו להתחקות על שרשי העין לדעת ולהבין דבר עד תכליתו, עד כי באנו אל הגבול אשר שם נראה כי העין היא כלי חפץ ביד כח נסתר להטותוה ולהפנותה ולתת לה סדרים נכונים, והכח הזה הוא כח העצבים; אכן נסתר ונעלם משפט הכח הזה מנגדנו, כי אנחנו אך את פעולותיו נדע ועָצמו נכחד ממנו, ולכן זה הגבול אשר הצבנו למאמרנו זה וכן התמו הדברים; כי הנה מראש לא בסתר דברנו אשר גדולים וטובים מעשי הטבע שבעתים ממעשי האדם, והריאה והלב והעין היו לנו למופת, ואם ככה משפט הדברים אשר נדע ואשר נבין אותם למדי, ואף כי כח העצבים הנסתר והנעלם מנגדנו. ואשר עצמו נכחד ממנו; כי על כן נשלים חק מאמרנו עתה ושמנו עוד לפני הקורא אך השקפה קטנה.

אם ישים איש אל לבו את דמות פני המוח ודמות עצבי העין היוצאים ממנו ודמות שני הכדורים אשר נקרא להם ״עינים", ויזכור כי לא נוצרה העין בלתי אם לראות וזה כל מלאכתה, או אז תעלינה על לבו מחשבות ממחשבות שונות ועין בעין יראה כי העין אך כלי היא ביד העצבים; כי בזאת שונה משפט העין ממשפט הריאה והלב: הריאה היא חלק מן הגוף, ובעשותה את מלאכתה, תעשנה למען הגוף להחזיק את המכונה על מכונה, ובחדלה ועמדה גם המכונה; וגם משפט הלב כן הוא ועוד יתר שאת ויתר עז לו מן הריאה; אכן לא כאלה חלק העין, כי מלאכת העין לא תתן ולא תוסיף דבר לגוף, וגם האיש העִור בשתי עיניו לא ימות לשחת והמכונה לא תשבות ממלאכתה, ומלאכת העין קדש אך לעצב הראות לבד.

העין עשויה מעשה חדר־אפל. שם בחדרי בטן ברחם סגור ומסוגר, שם יוצר מעט מעט המוח אשר לילד הקטן, ואל המוח הזה ידבק דבר אשר נקרא לו ״חדר־אפל" או ״עין", ולדבר הזה אין כל דין ודברים עם העולם אשר מסביב לו בלתי אם עם האור היוצא מאת פני השמש הרחוקה ממנו עשרים מיליאָן מיל – ולכן אפוא זאת היא התורה היוצאת לנו מן הדברים על אדות העין, לאמר: כל צבא הטבע חבר בחברת אחת וכל היקום אשר מסביב לנו בשמים ובארץ עולה לתכלית אחת, כי על כן ראינו אשר גם העין בעודנה ברחם האשה וגם השמש הרחוקה ממנה עשרים מיליאן מיל, גם שתיהן נותנות יד להתחבר יחדו!

ומשפט חדר־האפל אשר יד האדם עשתה אותו, מה הוא? – הן ראה הקורא אחת ושתים כי אנחנו לא נהגנו בו כבוד יותר מדי בכל עת אשר אמרנו לדַמותו ולהשותו אל חדר־האפל אשר עשה הטבע, ואולם אחת יזכר נא הקורא כי כבוד ההמצאה הזאת גם הוא במקומו מונח, ואם נסיר מלפניו את אחיו ההולך לפניו, נמצא כי יאתה לו תהלה! כי לא לחַקות את מעשה העין בא האדם בהמצאתו וביום מָצְאוֹ את חדר־האפל לא ידע ולא עלה על לבו כי לא ברא חדשה וכי משפט אחד להמצאתו זאת ולתבנית העין. – אמנם לא ביום אחד עשה האדם את חדר־ האפל ולא לפתע פתאום היתה המלאכה, כי על יד על יד נעשתה ההמצאה הזאת, כמשפט כל יתר ההמצאות אשר ימצא האדם, ומקורה בקרב המוח מקום שם גם מקור העין.– כי הנה הלכה ההמצאה הזאת מחיל אל חיל יחד עם האדם, אחרי כי דור לדור הביע אותה ומעשה האבות השלימו הבנים; על הכנענים הקדמונים יאמרו שהם מצאו את הזכוכית, כי החוקרים שבימינו מצאו על פני חרבות העיר נינוה עדשה של זכוכית, ואחרי ההמצאה הזאת באה אחרת, עד שקם האיטלקי פורטא ויעשה את חדר־האפל, והוא לא ברא בו חדשה ואך הַשלים הִשלים חקו – ומקור ההמצאה הזאת הוא מקור המחשבות בקרב המוח ששם גם מקור העין!

ובכן אפוא אחת היא אשר אמרנו: העין יוצאת מאת פני המוח והיא קשורה אל חוטי העצבים אשר שם ותלויה עליהם כפרי בראש האמיר; וגם מקור ההמצאות שם בקרב המוח הוא – אכן לא בחמרי המוח נמצא את מקור ההמצאות כי אם ברוחו, לא בתקות חוטי העצבים תלויות הן כי אם בתקות החוט אשר רוח האדם יטוה אותו ויארוג בו, ולא לעיני בשר תֵּראינה בצאתן מאת פני המוח כי אם לעיני רוח, וזאת היא נחלת הדעת וזה פריה!

 

לג. השקפה    🔗

אחרי הדברים והאמת האלה ואחרי אשר דברנו באזני הקורא את דברינו על אדות החיים ומראותיהם ותולדותיהם ותוצאותיהם, הנה מקום אתנו לשאל שאלה אחת אשר לא נוכל עוד הצפינה, כי כאשר נדע וכאשר נבין שתפארת האדם הוא הרוח כן תגבר וכן תחזק השאלה ההיא בקרבנו ואנחנו התאמץ נתאמץ לדעת לעות דבר.

לולא היתרון שהיה לאדם מן הבהמה ולוּ גם הוא היה כמוה להביא את כשרונותיו אתו לחיות בם, לפרות ולרבות, לגדל בנים ולמות, כי עתה לא שאלנו דבר ולא עלה על לבנו לחקור לדעת מה יהיה משפט האדם באחרית הימים מקץ רבוא רבבות שנים; הטבע שׂם כשרון נפלא לַדּבורה, ואולם הדבורה אשר כיום הזה לא תעלה בערכה על הדבורה אשר היתה לפני אלף אלפי שנים, וגם מקץ רבוא רבבות שנים לא תחכם הדבורה מן הדבורה אשר עתה; אכן לא כן חלק האדם! דור לדור יוריש אחריו את כל אשר אסף ואת אשר מצאה רוחו, וכשוב הדור האחד לעפרו, ונתן את כל השלל אשר הביא בנפשו אל הדור ההולך אחריו, ובמעשי ידיו יתברכו בניו הבאים אחריו; הנה כי כן הלך האדם קדימה מדור אל דור, ואם יקומו עתה מקבריהם החכמים הגדולים אנשי השם אשר היו בימי קדם ובאו אלינו וראו את כל האוצר הרב אשר רכשנו לנו, אז יבצר מהם להבין את כל אשר עשינו בלתי אם בהחִלם ללמוד ולהיות לנו לתלמידים, ולא אך חכם קדמוני כתלמי (פטאָלעמאָאוס) ויתר הפוסקים הראשונים יהיו לנו לתלמידים, כי גם הפוסקים האחרונים כמו קופרניק, ניוטן, האללי, ברעדלע, לאפלאס, וגם בעססעל אשר מת זה אך כארבעים שנה, ימצא לפניו חדשות רבות אשר לא שער מעולם, בקומו מקברו עתה.

אכן רואות עינינו כי הולך האדם קדימה מיום אל יום ומדור אל דור, וגם זאת היא חקה מחקות הטבע אשר שׂם הטבע לפני רוח האדם, ולכן לא נשגה אם נשאל לאמר: אי איפה הגבול אשר הושם לרוח האדם? הנוכל לדעת ולהגיד את משפט הדרך אשר לפני הרוח? הנדע את המטרה אשר אליה ישאף? ובבואו אל המטרה הזאת, היעמוד? האם יעזוב האדם את המדרגה אשר עליה הוא עומד ועלה אל המדרגה העליונה? או בריאה אחרת יברא הטבע אשר תעלה בערכה על ערך האדם, שהוא עתה ראש כל היצורים, והיא תעלה במעלות והיתה כאלהים?…

הן לצדק ישאלו החוקרים שאלות כאלה, ואך הַוָאֵל לֹא יִוָאֲלו לחשוב כי הם ימצאו גם פתרונים להן, ועל כן היו דבריהם מעטים; ואנחנו את אשר נמצא אותה נגיד:

המטרה אשר לנגד רוח האדם עוד רחוקה ממנו ולא נוכל להציב את גבולותיה אל נכון; החוקרים והמשוררים והחוזים הקדמונים הביטו למרחוק לראות את אשר יהיה באחרית הימים, ולבם הגיד להם לאמר: באחרית הימים תִּשַׁח גבהות האדם, והיה אך שלום ומישור, וצדק ואמת נפגשו וכל הארץ מלאה דעה ״כמים לים מכסים". – זאת היא אשר חזו להם האנשים הנפלאים ההם כי כן הגיד להם לבם, וגם אנחנו אם נתחקה על שרשי החיים נחוש בנפשנו כי אך זאת היא מטרת האדם, צדק ומישור ודעה, ואך בזאת יתרון לו מן הבהמה.

אכן כיום הזה לא נדע בלתי אם שני דרכים לבוא בם אל המטרו ההיא; הדרך האחד הוא בהסירנו מלפנינו את כל אלילי האמונות והודעות אשר עשה לו האדם וכל החקים והמשפטים ומשאות השוא והמדוחים אשר נחלו אותנו אבותינו ההולכים לפנינו, והדרך השני הוא בתתנו יד לידיעות הטבע ללמוד וללמד אותן ככל אשר תמצא ידינו; ואם אמנם כיום הזה עוד נפרדים שני הדרכים האלה איש מעל אחיו; ואולם אחת קותה נפשנו ואותה נדע אל נכון. כי בקום עתה אחד המתקנים הגדולים לתקן עולם, והיו פעולותיו תמימות גם בכה וגם בכה, ועָבד גם את שניהם, וגם מזה ומזה לא תנח ידו.

ובכן אפוא עלינו לענות עתה אך על השאלה האחת אשר נשאל: אם בריאה אחרת יברא הטבע תחת האדם ואם לא, וזה המענה אשר בפינו ובפי כל חוקרי יודעי הטבע, לאמר: הנה ימים היו על הארץ והאדם לא היה עוד, ולכן יתכן כי יש יום והאדם יחלוף ובריאה אחרת טובה ונעלה עליו תמלא את מקומו; ואולם כל אות וכל מופת אין לנו אשר על פיהם נחלוט כדבר הזה; אם נסור לראות בעולם הצמח והחיה, לא נמצא כי היה כדבר הזה לקום מינים חדשים ולהִוָלד מין מתוך מין; ואף גם זאת לנו לשום אל לב כי אך רוח האדם הולך מחיל אל חיל תחת אשר יצורי גוו לא שנו ולא המירו את תכונתם עד היום, וחמרי המוח אשר לאדם הראשון הם כחמרי המוח אשר לאחד האדם כיום הזה, ואם אחת ראינו כי יצורי הגו האלה לא היו לשטן בדרך הרוח עד היום, מדוע אפוא נדאג כי יסיר הרוח את לבושיו אלה מעליו באחרית הימים? – אכן גם הרוח לא בא עוד אל מכונו ואל נחלתו ועוד רבה המלאכה אשר לפניו והיו ימיו עוד רבוא רבבות שנים עד בואו אל הגבול, ובכל הימים האלה לא יהיו לו יצורי גו האדם לשטן ועצרו כח ללכת עמו יד ביד.

הנה כי כן נעזוב עתה את מאמרנו זה על אדות החיים, ותהי זאת נֶחָמָתֵנוּ כנחמה אשר תהיה לנו ברגע עזבֵנו את החיים, לאמר: האדם יחלוף ויגוע ואך רוחו לעולם תעמוד!