במועצת ההסתדרות ל"ה, תל־אביב
לא היתה לפנינו כשעה זו שעת־כושר בעשית היסטוריה כלכלית, עשיה תכניתית – והנה לא עשינו אף החצי, אף השליש, ממה שהיה נתון להיעשות.
אתחיל מן הכבד: אבן! באו חברים מירושלים, ותיקים בענין חציבה וסיתות, מוסמכים. הם אמרו: עוד לא היה כדבר הזה מיום היות ישוב עברי בעיר־הקודש. הישוב כולו מוכן ומצפה לאבן עברית ומקבל אותה. מועצת פועלי ירושלים, מבלי שיהיה לה על מי להישען, הכניסה את ראשה בעול הספקת אבן עברית לבניה, הוקם ועד ציבורי וכו', אך פעולת חיצוב וסיתות ההולמת את הביקוש – לא באה. גם לאחר שיסדנו חברת “אבן” בכוחותינו – כוחות המוסדות הקבלנים של ההסתדרות וקרן חוסר־עבודה – ואמרנו להנהלת הסוכנות: אנו נשקיע 10,000 לא"י ותשתתפו גם אתם בסכום שקול, כדי לעמוד במבחן השעה, התחיל דיון ובירור – ללא תוצאה. לעת עתה אנו עושים לבדנו.
ומן הפרט של אבן – אל הכלל של תוצרתנו. כשתוצרתנו החקלאית מוצגת בפני התחרות אכזרית מתוכה של הארץ ומן הארצות הסמוכות ותוצרתנו החרשתית – בפני “הצפה” מכל פינות עולם, מה נעשה בלי תנועה ישובית להתגוננות כלכלית פנימית?! הרי חייבים אנו להגיד לעצמנו אחת משתים: או דוֹמיניוֹן, כמו שאומר משה סמילנסקי, או – יצירת מעגל משקי פנימי, בכוח חינוך הציבור! ואין אני יודע מנוף טוב יותר מן האיגוד למען התוצרת, אשר עשה עבודה חינוכית רבה והקים רשת סניפים חדשים, ומן המחלקה לתוצרת חקלאית שעשתה גדולות. ועדיין כל מעשיהם אינם אלא מעט מזער מן הנדרש לעשות. ובמקום רוח עידוד להרחבת הפעולות נושבת מאת הנהלת הסוכנות רוח שידוף וצמצום, אות להערכה בלתי־נכונה.
ובענין הים. לפני שנתים הוקם קו ימי עברי: טריאֶסט–חיפה. עשוהו יהודים פרטיים, לא מתוך כוָנות ציוניות, אבל הם עשו. נערכה עליהם מלחמת חרם מבחוץ והושם עליהם מצור של אדישות מבפנים. ומחטא זה אין לנקות גם את הנהלת הסוכנות. נענתה להם בשעת מצוקה רק ההסתדרות. האומנם לא היתה זו חובת הנהלת הסוכנות וחובת משַלחי־הדר וחובת הישוב כולו לא לתת מקום לצחוק הזה מאחורינו: ראו, הנה גם האניה הקטנה הזאת “תל־אביב” מוטלת כפגר?
את החידוש היקר ביותר של מועצת ההסתדרות ל"ה אראה בהחלטה על הקמת חברה משקית של ההסתדרות לעבודות ים. אך שטח הים דורש השקעות עצומות. ואל נשלה את עצמנו, כי יש בכוחנו בלבד לעשות הרבה.
ואחרון אחרון – המושבה. לא אדבר על העבר, אלא על העתיד. ראוי ציבור העובדים במושבה כי ידאג לפחות למשכנותיו. אם כאן לא תעשה הנהלת הסוכנות דברים מכריעים, מהירים – תהיה זו עשית היסטוריה כלכלית שלילית בידים… שום חלוץ לא יוכל לעמוד בנסיון של עבודה במושבה בתנאי הדירה הקיימים. דירות אלה יש לבנות אפילו על חשבון ההתישבות (שלמה לביא: שום מפעל על חשבון משנהו: כל דבר על מקומו!). כשנתנער קצת מן הדכאון הכלכלי נצטרך לעשות בהסתדרות מעשה גדול, מעין פדיון העבודה, לפועל במושבה ובמשק המדינה.
גשרי־ברזל אינם. יש הזדמנויות משקיות. אבן, ים, תוצרת הארץ, המושבה. משק המדינה – אלו הזדמנויות, התלויות בכך כיצד נשקוד עליהן. אשמנו בשאננות. ובין פסימיות ואופטימיות יכריע המעשה שלנו.
שבט תרצ"ז.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.