השמש וצבא השמים ותנועתם

 

א. מערכות המזרות למקומותיהם    🔗

כל איש אשר שם לו במשכילים הלא יביע ידבר גבהה גבהה על אדות השמש המקיף את פני קטרו ועל אדות המזרות הסובבים את השמש ועל אדות הירָחים המשוטטים סביב למזרות ועל אדות יתר הדברים אשר ילמד אותם התלמיד בעודו בבית הספר, ואך כי נבוא לפני משכיל אשר כזה לחלות את פניו לפתוח גם לנו את אוצרו הטוב ולשום לפנינו את התורה הזאת כאשר היא, באר היטב, וראינו כי נסכרו פתאם מעינות התהום הנובע ובנות החכמה שחו, כי איך תהיה לאל יד איש כזה לתת לאחרים את אשר ממנו יבצר?

אכן שלמים וכן רבים נמצאים מן המשכילים והם מדברים בשפת צרפת ובספרי אנגלית קוראים, לשון אשכנז בפיהם וספרי רוסיה לנכח עיניהם, וגם דברי הימים ותולדותיהם נגֹלו לפניהם, ועוד להם גם יתר הידיעות אשר תפארת הם לאדם להיות טוב ומועיל, והאנשים האלה הנה הם יודעים גם את שמי השמים וכל צבאם, ולכל אלה בשמות יקראו ככל השמות אשר על לשון החכמים והחוקרים; ואך אם ננסה דבר אליהם ילאו, והנה להם דמיונות שוא ומחזות תפל ומשפטים מעֻקלים מן הקצה אל הקצה לחשוב לְהֶפֶך מן הדברים אשר יורו החכמים.

זה לי ימים מספר ומשכיל אשר כזה בא לפני וידבר כחצי שעה באזני את דברים על אדות האדמה ותנועתה סביב לשמש, ואני מצאתי נוכחתי כי רגיל על לשונו כל המלים וכל השמות אשר אך פי החוקרים יביע אותם, ואך באחרונה כאשר שאל אותי האיש דבר מן הדברים, והנה פלא, האיש הזה אך דמיונות שוא ומשאות תפל חזה לו מהחל ועד כלה, ויחשוב אשר תלויה השמש על בלימה בחצי השמים כמנורה התלויה בספון החדר בתָּוך, והאדמה עמוק עמוק מתחת לה סובבת הולכת בתקופתה ככדור הסובב סביב סביב על פני רצפת החדר אשר מתחת.

על פי משאות שוא ומדוחים כאלה יקום דמיון כוזב ויצא משפט מעקל גם לאנשים אשר רוחם נכון בקרבם, ולכן מי יודע אם לא לצדקה תחשב לנו אם נשים את הדברים לפני הקורא באר היטב.

והיה פן יהיה גם בכם הקוראים איש אשר בדבר הכוכבים וצבא השמים יחזה לו שוא ותפל, ועשיתי לו כאשר עשיתי לאיש הדובר בי אשר חשב כי תלויה השמש כמנורה ממעל והכוכבים מתחת סובבים הולכים במעגל איש תחת רעהו, כי על נקלה צלח חפצי בידי להורות אותו אמת לאמתו.

בראשונה שאלתיו לאמר: ״נדמה נא בנפשנו כי עלה פתאם על לב אלהים לצרור את השמש ואת הכוכבים ואת הירחים בצרור בתבה אחת, והתבה עשויה כפי מדתם ולא תגדל ולא תקטן מהם עד כי גם נוע ינועו כל אלה בתוכה ולא יהיה מעצור להם, הידעת אפוא מה יהיה משפט צורת התבה ההיא?"

אחרי הדברים האלה חשב האיש את מחשבותיו, ואת אשר חשב אותה הגיד לי, כי לדעתו יצרור אלהים את השמש ואת המזרות ואת הכוכבים בתבה אשר צורתה בצורת כוס צרה מלמעלה ורחבה מלמטה, או כצורת מעטפת הניר אשר נחתול בה בימינו נְציב צוקער, או אז ישוטט השמש במקום הצר אשר מלמעלה בפני הראש, ומתחת לו במקום אשר ירחב מעט גבול הכוס או גבול מעטפת הניר, ישוטט כוכב (מערקור), ומתחת לו מלמטה ישוטט נֹנַהּ במעגל, ומתחת לנגה יושם מקום לאדמה, וכן ישוטטו הכוכבים איש תחת רגלי רעהו, איש תחת רגלי רעהו, עד קרקע הכוס או קרקע המעטפה.

אז שמעתי ואבין לדמיונותיו אשר היו בעוכריו ואמר אליו: ״שגית ידידי בחפזך ולכן על שוא תחש רנלך! לו חפץ אלהים לצרור את מזרות הרקיע בצרור התבה כי עתה לקח לו למעשהו הבה רחבה ושטוחה בצורת התבה הקטנה אשר נשים בה טאבאק לשאת אותה בחיקנו –"

ואתה הקורא האמינה לי כי על פי דברי מהתלות אלה היתה לאל ידי לשום את האמת לפני האיש ההוא ולתת לו הגיונות ודמיונות נאמנים אשר על פיהם ידע את מערכות מזרי הרקיע אל נכון, והוא כאשר החל כן הלך מחיל אל חיל עד כי היה דמיון תקופת הכוכבים לנגד עיניו נכון כנכון היום.

אכן אמת נכון הדבר הזה כי השמש והמזרות והירחים להליכותיהם יוכלו למצוא להם מקום בקרב תבה גדולה עשויה עגולה ולה מכסה מלמעלה, ואך כוכבי השבט לבד לא יבאו אל תוך התבה, כי הם פונים והולכים גם לעברים ואל כל פאה ופנה יטו ללכת; כי הליכות שונות לכוכבי־השבט אשר אין להן סדרים ואין משפטים נכונים להן, תחת אשר סדרים נכונים והליכות נאמנות וקבועות למורות ולירחים, ומעגליהם מעגלים ישרים.

 

ב. השמש וצבאותיו    🔗

אם חפצת הקורא לדעת אל נכון את משפט השמש וצבאותיו, ננסה נא אולי נוכל להורות אותך את הדרך. – דמה נא בנפשך כי על שלחנך מונח כדור עץ וגדלו משפתו ועד שפתו טפח, והכדור הזה הוא השמש בעיניך. וגרגר חול גם הוא מונח על פני השלחן והוא רחוק מן הכדור מרחק רגל אחת וכח לגרגר הזה לסב את הכדור במעגל, ואולם אנחנו אין לנו לחקור ולדרוש לדעת מי שם לו את הכח הזה ותכליתו מה היא, כי אם זאת נחקור לדעת את דרכו אשר הוא הולך במעגל, לבלתי צאת משפט מעקל ודמיון כוזב: הגרנר לא יסב את הכדור סביב סביב על פני שטח השלחן, כי אם יתנשא מעל פני השלחן וילך דרך קשת נטויה ויעלה מעלה מעלה, הרחק תמיד מן הכדור מרחק רגל אחת, עד בואו אל פני הכדור ממעל לו גבוה ממנו מדת רגל אחת, ומשם יט לרדת מעשה קשת נטויה הרחק תמיד מן הכדור מרחק רגל אחת, עד בואו אל פני שטח השלחן מצד הכדור השני רחוק ממנו מדת הרגל האחת, ועתה דמה נא בנפשך כי הגרגר הזה יעצר כח נפלא לעבור ולחדור גם לתוך מכסה השלחן להוסיף ללכת גם משם והלאה את דרכו הנטויה, או אז יעבור הגרגר את מכסה השלחן וילך משם הלוך וירוד עגול סביב מעשה קשת נטויה, הרחק תמיד מן הכדור מדת רגל אחת, עד בואו מתחת לשלחן תחת הכדור עמוק ממנו מדת רגל אחת, ומשם יט לעלות הלוך ועלה עגול סביב מעשה קשת נטויה, הרחק תמיד מן הכדור מרחק רגל אחת, עד בואו אל מכסה השלחן מעבר מזה ויעבור אותו ויחדור לו, ועינינו תראינה אותו על פני שטח השלחן בצד הראשון אשר לכדור רחוק ממנו מרחק הרגל האחת, והוא בא עתה אל המקום אשר משם יצא ללכת. – אכן קל הדבר הזה מאד וכל קורא יבין לו, כי הנה הקיף הגרגר את הכדור הקפה שלמה במעגל סביב, פעם מעבר האחד ופעם מעבר השני, פעם ממעל ופעם מתחת לכדור, – וגם משפט כל כוכב וכוכב ותקופתו כן הוא; ואולם זה הוא הדבר אשר יכבד מקוראים רבים וכן שלמים ואשר יוליד להם דמיונות שוא: את דרך הכוכב האחד המקיף את פני השמש ידעו ויבינו, ואך אם יעלו על לבבם גם דרך כוכב שני הרחוק מן השמש פי שנים מן הראשון, או אז יראו להם בדמיונותיהם דרך זר ונפלא פעם יימין הכוכב השני ופעם ישמאיל לנטות מדרך הכוכב הראשון, פעם בכה ופעם בכה, וכן ילכו בדמיונותיהם מדחי אל דחי, ועל כן יצא להם משפט מעקל; ולכן אפוא ננסה נא לשום את הדבר לפני הקורא באר היטב, ולמען נלך לבטח דרכנו נחלה את פניו לשוב אל הכדור ואל גרגר החול אשר על פני השלחן:

הן רחוק הגרגר מן הכדור אשר אמרנו מדת רגל אחת, ואתה תתוה תו מתחת לשני אלה, מן הכדור ועד הגרגר, והיה לעיניך קו ישר, ועתה קום לך והארכת את מדת הקו הזה עד היות לו מדת שלש רגל תחת הרגל האחת אשר היתה לו בראשונה, ובקצה הקו הארוך הזה תשים לך גרגר שני אשר משפטו כמשפט הראשון, ואז ירחק הגרגר הראשון מן הכדור מרחק רגל אחת והגרגר השני ירחק ממנו שלש ברגל ומן הראשון ירחק שתים ברגל; או אז ילך גם הגרנר השני הזה להתנשא מעל פני שטח השלחן כמשפט הראשון. וילך דרך קשת נטויה הרחק תמיד מן הכדור מדות שלש רגל, וכן יעבור בלכתו, מעבר פני הכדור למעלה וממעל אל פני עבר השני ומשם דרך מכסה השלחן אשר לא יעצור בעדו ער בואו מתחת לכדור, ומשם ישוב לעלות דרך מכסה השלחן מעבר השני עד בואו אל המקום אשר משם יצא ללכת. – ועתה אם תשים לבך אל הדרכים השנים האלה אשר לשני הגרגרים ומצאת כי דומים הם איש אל אחיו, ואך קצור יקצר הדרך האחד מן השני; ואולם בזאת דומים הם יחדו: כל גרגר וגרגר ירחק תמיד מן הכדור כמדת המרחק אשר היה לו בראשונה, מדה אחת תהיה לו תמיד ולא ירבה ולא ימעט המרחק הזה ברב או במעט, הגרגר הראשון ירחק תמיד מן הכדור מרחק רגל אחת והגרגר השני ירחק תמיד מן הכדור מרחק שלש רגל ומן הראשון ירחק תמיד מרחק שתי רגל, לא יגרעו ולא יוסיפו, כי עושים המה הקפה שלמה במעגל סביב; וזאת שנית אשר ידמו הדרכים השנים איש אל אחיו, כי פונים הם ללכת אל מקום אחד, ולא יִפָגשו יחדו על פני השלחן ממעל או תחתיו, כשני אנשים הנפגשים בלכת האחד אל המקום אשר משם יבוא רעהו, כי פונים שניהם יחדו ללכת אל מקום אחד; ועוד להם שלישיה, כי מעגליהם לא באלכסון המה לצאת חוץ מן השטח, כי המעגל האחד נתון בתוך המעגל השני, מעגל בתוך מעגל, ושטחיהם מקבילים איש אל אחיו.

ועתה אם בעל דמיון עז אתה, דַמה נא בנפשך כי פתאם חלף עבר השלחן ואך הכדור ושני הגרגרים נותרו והם תלוים על בלימה בין השמים ובין הארץ וממרוצתם לא חדלו, או אז יהיה לך דמות השמש התלויה על בלימה במקום אחד ושני מזרות סובבים ומקיפים אותה; הכדור יהיה לך לשמש ושני הגרגרים יהיו לך לשני מזרות.

הנה כי כן תבין לך ותדע אל מה ירזמון מלינו באמרנו כי את השמש ואת כל צבאיו נוכל לצרור בתבה גדולה העשויה עגולה ופניה שטוחים, כעין תבה עגולה אשר תהיה לנו למשמרת לטאבאק.

 

ג. תנועות המזרות למראה עינים    🔗

הן שמנו לפניך את דמות השמש אשר אך שני מזרות סובבים אותו ואתה ידעת אף שמעת וגם אנחנו עוד נשוב להגיד לך כי יותר ממאתים מזרות סובבים את השמש ואולם אנחנו זה חפצנו ותמלאהו לבלתי שום לב עתה להם ולבלתי התעמר בדמיונך חנם כי איך תשכיל ואיך תצליח לדעת את דרך המאתים בעוד דרך השנים נפלא ממך; ויותר מזה הן יש לאל ידך להבין כי כמשפט השנים כן יהיה משפט המאתים, להקיף איש איש את השמש במעגל. מעגל בתוך מעגל, ופונים הם אל מקום אחד ושטחיהם מקבילים איש אל אחיו; אבל עוד לנו מלים גם בזה ועוד חזון למועד להורותך כי גם הדמיון הזה איננו נכון כמו, ואולם נתנהלה נא לאט ונלך לבטח דרכנו לבלתי הוציא משפט מעקל.

הלא אחת אמרנו כי השמש וכל צבאיו ימצאו להם מקום בקרב התבה האמורה, ואתה אם חפץ אתה לדעת את כל הדבר ברור על אפניו, אין לנו דרך אחרת בלתי אם להביא גם אותך אל תוך התבה ולסגור אותה עליך; כי הנה גם האדמה אשר אנחנו יושבים עליה אחד מן המזרות היא הסובבים את השמש, ועל כן יכבד מאד מן האדם לשפוט ממראה עיניו על הדבר כאשר הוא, ולכן נמצא אך אחד מעשרת אלפים איש אשר לא ישגה ואשר ידע את האמת לאמתו; ואולם לולא ישבנו על פני האדמה או על פני אחד המזרות האחרים, כי אם באחד המקומות נשב חוץ מן השטח ומחוץ לגבול השמש וצבאיו, כי עתה ראה ראינו את שטת השמש וצבאיו היטב בלי עמל ויגיעה הרבה; כי גם האיש העומד בפנת חדר גדול לראות בחורים ובתולות יחדו בצאתם במחול, יראה אותם היטב ויביט לכל הנעשה בחדר, תחת אשר בהיותו גם הוא מן המחוללים לא יראה ולא יביט; ולכן אפוא נראה כי האיש הקורא בספרים טובים בדבר ידיעות הטבע, וידע האיש הזה אל נכון את דבר כוכבי הערפל והכוכבים הקבועים והכוכבים הכפולים וכל הכוכבים אשר מחוץ לשטת השמש, שכם אחד על משפט הכוכבים אשר בתוך שטת השמש, כי כבד הדבר הזה ממנו – ובכן אפוא אל נא באפך, קורא יקר אם נחלה את פניך ובאת גם אתה אל התבה! ואנחנו הנה זאת נעשה לך ובחרנו למענך מקום טוב אשר משם תחזה חזות הכל; כי הנה האדמה היא הכוכב השלישי מכוכבי לכת אשר סביב לשמש, בראשונה יקיף כוכב (מערקור) את השמש, ואחריו נגה ואחרי נגה תצא האדמה בתקופתה, ואתה למען היות לך מחשבה נכונה מן המעשה הנעשה, את זאת נעשה לך להעביר למענך את ״כוכב" מן העולם, וראית לך בדמיונך אך את השמש ובינו ובין האדמה לא יִרְאֶה ולא ימצא בלתי אם נגה לבד, ״וכוכב" כליל יחלוף.

ובאת אתה אל התבה וישבת על פני האדמה, ופניך מוסַבּות למעלה למען אשר בעיניך תראה את השמש ואת נגה היטב ואתה גם זאת תעשה לחשוב בדמיונך כי האדמה תחתיך לא תנוע וגם אתה לא תנוע, ןזאת שנית תחשוב בלבך כי עינך תעצר כח להביט באור השמש ולא תֵבַהּ, ועוד לך שלישיה לחשוב כי אור השמש לא יהיה לך לשטן ואתה יכול תוכל לראות היטב גם את נגה ואת כל תנועותיו והליכותיו; ואף גם זאת נגיד לך כי לא נטל עליך לשית לב אל המעשים הנעשים אל פני צדי המזרות ההם, כי אתה ידעת אשר צבא השמש עומד לעיניך שטוח, ואך אל פני נגה ופני השמש תשא את עיניך להביט עליהם ולהתבונן בהם היטב. – אכן אתה הן תחשוב למשפט כי תראה לך את נגה היטב בלכתו במעגל סביב לשמש, וגם בזאת שגית, כי אתה הן תזכור לך אשר האדמה איננה לעבר פני נגה, לימינו או לשמאלו, כי אם מאחוריו היא, והמעגל אשר ילך בו נגה איננו לנכח בהיקף האופן אשר תראה אותו בעמדך אל מול פני העגלה, כי אם כאופן אשר תראה אותו בעמדך מאחורי העגלה, כי בעמדך מאחורי העגלה והעגלה תרחק ממך מרחק רב, אז לא תראה מן האופן בלתי אם את השפה לבד, והיה לך האופן העגול כמו קו ישר עומד נצב ולמען הבין את הדברים האלה היטב, שים נא אל לבך כי אחד האמנים הגדולים הצליח לעשות אופן גדול מאד אשר ינוע ויתגלגל באפס יד ואתה הולך מאחרי האופן והאופן נוסע לפניך דרך כל הרחוב הארוך עד אשר ירחק ממך מרחק רב, או אז תראינה עיניך את האופן והיה בעיניך כדמות בד גדול עומד נצב והוא ינוע ממקום אל מקום, ואך כאשר יט האופן מן הדרך לעבור את הרחוב לרחבו, וראו עיניך את האופן הגדול כאשר הוא. – ובכן אפוא דעת לנבון נקל כי גם משפט מעגלי המזרות כן הוא, כי האדמה עומדת מאחורי המעגל אשר ילך בו נגה ושניהם בשטח אחד, ולכן אחרת תראינה עיניך מאשר חשבת; – אכן הרבה מצאת לך אתה הקורא למען אשר תוכל ללכת לבטח דרכך להביט ולראות את כל הנעשה בפני השמש ובפני נגה, ואולם אנחנו עוד לדבר אחד נעיר לך אזן, למען אשר תדע; וזה הדבר: אם נראה שני דברים על פני האדמה והם רחוקים ממנו, אז לנו אותות נאמנים אשר על פיהם נדע לנכון מי מן הדברים רחוק איש מרעהו, אבל אם נראה דברים בקרב האויר או על פני הרקיע, והם רחקים ממנו, אז לא נדע להבדיל לדעת את מקומותיהם למרחקיהם; אם נראה שני עבים ברקיע השמים, לא נוכל לשפוט למראה עינים לדעת מי רחוק מרעהו, וזאת לנבון נקל לדעת כי לא נדע להבדיל בין שני כוכבים רחוקים בשמי רקיע להבין מי משניהם קרוב אלינו, אם לא נעשה לנו כלים מכלים שונים אשר נמֹד על פיהם ועתה אתה הקורא, לנכח האמת דרכך, שא עיניך וראה:

נניח נא כי אתה החלות להביט את אשר תביט למועד אשר נתון נֹגה בין השמש ובין האדמה, ואז תראה כי החל נגה לעלות למעלה, ואתה הן ידעת כי קרוב הוא אליך מן השמש וכי נכון הוא לצאת במעגל סביב לו, ואולם בעיניך לא תראה את הדברים האלה, ואך את זאת תאמין לראות כי תקוע היה נגה בקרב השמש והשמש הקיא אותו למעלה, ויעל נגה בראשונה מתוך השמש חיש מהר ואחרי כן לאט ואחרי כן התנהל לאטו עד מאד, עד כי יעמוד תחתיו על מקומו ובינו ובין השמש רב המרחק מאד; או אז תאמין לראות כי החל נגה לרדת מעט מעט, ואחרי כן ימהר ברדתו ואחרי כן ירד חיש קל מאד, עד כי תאמין בראותך אותו כי טובע הוא בתוך השמש, אם כי יודע אתה אל נכון כי בא עתה נֹגה לאחורי פני השמש מעבר השני, ואך מראה עיניך יגיד לך את אשר לא כן. – אז תחכה רגע וְשַׁבְתָּ וראית את נגה שנית, והאמנת למראה עיניך כי יוצא הוא מתחת רגלי השמש, ובחפזך תאמין כי הפיל אותו השמש מתחת ירכו, כי בראשונה ימהר נגה בנפלו, ואחרי כן ילאט לו מעט מעט עד כי ילאט מאד ועד כי יעמוד על מקומו מתחת לרגלי השמש, ובינו ובין השמש ירבה המרחק כמרחק אשר היה להם בראשונה למעלה; או אז תאמין לראות כי החל נגה לשוב ולעלות מעט מעט לְקָרְבָה אל השמש, והיה מדי עלותו ועלה בראשונה לאט לאט ואחרי כן ימהר עד כי ימהר חיש קל מאד ועד כי תאמין לראות אשר שב שנית אל תוך השמש. – אכן המראה הזה לא יחדל ואתה תראה כי השמש שונה לו לעשותו ואף שַלש ישַלש אותו ולא יחדל עד עת קץ, והיה נגה בעיניך כמו משחק לשמש אשר יטלטלהו טלטלה פעם למעלה ופעם למטה ככדור אל ארץ רחבת ידים.

אבל כיום הזה אנחנו יודעים נאמנה כי לא כראותנו כן הוא, וכי בשימנו רגע את לבנו אל הדבר נבין לו. כי הנה הלך נגה את דרכו במעגל סביב לשמש ומעודו ועד כה לא קרב אליו כאשר האמנת אתה לראות בעיניך; ואנחנו אם נביט לאחור ונשאל לחקר קדומים בעוד אשר אבותינו לא ידעו את כל הדברים האלה, הלא שבע נתפלא על החוקר הראשון אשר בא ראשונה אל תכלית הדבר הזה ופינו יגיד תהלתו תמיד, והאיש הזה הוא קוֹפֶרְנִיקוּס; אכן לא בנקל הצליח האיש הגדול הזה להבין את הדבר לאשורו. כי הדרך לא היתה סלולה לפניו כאשר היא לפניך, ואף גם זאת היתה לו לראש המכשולים בדרכו כי לא נמצא איש אשר עצר כח להחזיק את האדמה על עמדתה לבלתי נוע עד מלאת הימים (מאתים ועשרים וארבעה יום) לתקופת נגה סביב לשמש ועד יצלח חפצו בידו לראות את המראות האלה, תחת אשר אתה בשבתך בתוך התבה, תעמוד הארמה תחתיה ואתה תראה את אשר תראה באין מפריע.

אם בעל נפש אתה אלופי הקורא ותענוגות הרוח נכבדות בעיניך ולא תביט אל מעט העמל אשר מביאות הן בכנפיהן, אז את זאת תעשה לשום לב עתה אל המהומה ואל המבוכה אשר תהיינה לרגלי תקופת נגה סביב לשמש בעת אשר גם האדמה לא תעמוד על עמדתה; כי אתה הן ראית לך בדמיונך את תקופת נגה, ברגע אשר עמדה האדמה תחתיה ותשבות ממרוצתה, ועתה רב לך שבת דומם על פני האדמה, וראית עתה בדמיונך גם את האדמה בלכתה לדרכה, ומשם תראה את תקופת נגה סביב לשמש, ועל פי הדברים האלה תקנה תחבולות להבין מראות רבים ממראות השמים.

 

ד. תקופת הכוכב נגה    🔗

בטרם תשא את עיניך להביט השמימה ולראות את אשר תראה, עוד זאת נעשה להעיר לך אזן בדברים אחדים למען אשר תדע. – הן סגלה נתונה לעין האדם כי כל הדברים וכל המראות אשר נראה ממעל לנו, וחשבנו כי המה בתוך הרקיע אשר נקרא לו שמים; כי הנה העבים אשר נראה ממעל לנו כרֻבּם לא ירחקו ממנו יותר ממיל אחד, והירח הן רחוק מאתנו יותר מחמשים אלף מיל, ובכל זאת אם נשא את עינינו בלילה ונביט השמימה, נאמין כי הירח יקר הולך בין העבים האלה; הנה כי כן נאמין אשר מתהלך הירח בין המזרות וכוכבי־לכת אשר בשמים, תחת אשר יודעים כל התוכנים היטב כי פי אלף ירחק מאתנו הראשון מכוכבי־לכת מאשר ירחק מאתנו הירח, ובכל זאת אם למראה עינינו נשפוט, נאמין כי נתון הירח בין הכוכבים אשר סביב לו וגם בימי קדם חשבו אבותינו כדבר הזה ויאמינו כי נתונים נתונים הכוכבים לירח לשלחו בדרך ולהיות למשחק לו. – ובכן אפוא דעת לנבון נקל כי גם תקופת נגה אשר תראינה אותה עינינו בהֵעשותה, תהיה בעינינו כתקופה עשויה ברקיע השמים, מקום שם גם כוכבים אחרים.

ועתה אפוא נחַלה את פניך כי תשים עין על התמונה אשר אתה מָראה בזה ואל תבָּהל מפני הקוים הרבים הנראים לעיניך, כי לא נפלא הדבר כמו וקרוב הוא אליך.

בקרב עגול קטן תראה לך נקודה עם האות ש, והיא השמש, וסביב לה העגול אשר נסמן עם האותיות הכתובות בכתב רש"י א ב ג ד,¹ והוא המעגל אשר ילך בו נגה את דרכו בהקיפו את השמש; מתחת למעגל הזה תראינה עיניך כתבנית קשת קטנה הנסמנת עם הסמנים 4 3 2 1, והיא חלק מן המעגל אשר תלך בו האדמה את דרכה בהקיפה את השמש; ובתמונה הזאת מלמעלה תראה חלק ממעגל גדול הנסמן עם הסמנים הבלולים 2 1 3 4, והוא חלק מרקיע השמים אשר שם נראה את תקופת נגה. – ועתה הנה כביר מצאה ידנו לראות ולהתבונן אל תקופת נגה כאשר היא, ולשוב להתבונן גם אל תקופתו כאשר תֵּראה ברקיע השמים למראה עינים בעת אשר גם האדמה תחתינו לא תשבות ותלך הלוך ונוע –

את תקופת נגה כאשר היא תראינה עיניך עם העגול הקטן אשר לו ולאותיותיו סדרים נכונים; בקרב העת אשר ילך נגה בתקופתו מן א ועד ב ועד ג ועד ד, תלך האדמה בתקופתה מן 1 ועד 2 ועד 3 ועד 4 עם המעגל אשר לה מתחת; זאת היא התקופה אשר כל איש יבין לה בנקל, כי נתונים לה סדרים נכונים אשר לא נפלאו ממנו, ואולם עוד מעט ואתה תראה כי נבוכים אנחנו בדרך אם נשפוט למראה עינים את המעגל כאשר יֵראה ברקיע השמים, עקב אשר סבוכים ואחוזים יהיו ארחות המעגל לעינינו. – נניח נא כי הכוכב נגה עומד במקום אשר שם האות הכתובה בכתב־רש"י א, והאדמה גם היא תעמוד בעת הזאת במקום אשר שם הסמן 1 בפני הקשת הקטנה אשר מתחת, או אז תאמין נפשך לראות את נגה בפני רקיע השמים במקום אשר גם שם הסמן 1; מקץ ימים אחדים תעבור האדמה בפני הקשת מתחת מן 1 ועד 2, ובין כה וכה ילך גם נגה במעגלו מן א ועד ב, ואז אתה בעיניך תראה את נגה ברקיע השמים והוא בא שם אל המקום הנסמן עם 2, והיה בשימך לב אל תקופת נגה, הן תראה ותמצא כי הואיל הלוך ברקיע השמים משמאל לימין; אחרי כן תוסיף האדמה ללכת, ועזבה את 2 אשר בפני הקשת מתחת ובאה עד 3 אשר שם, ובעת ההיא הלך גם נגה בתקופתו במעגלו מן 3 ועד ג, ואולם אתה אם מעל פני האדמה תביט השמימה לראות בתקופת נגה, ועשית לך קו ישר מן 3 אשר מתחת, מקום שם תעמוד האדמה, ועברת את דרך ג, מקום שם יעמוד נגה במעגלו, ומשכת אותו עד 3 אשר מלמעלה, והאמנת למראה עינים כי אָזל נגה מאד לשנות דרכו, כי לא הלך עוד משמאל לימין כבראשונה ואך עמד תחתיו במקום אשר שם 2 וְיָחל לשוב ולמהר, הלוך ומהר, עד שובו אל 1 אשר משם בא בראשיתו, וגם שם לא יעמוד כי אם יוסיף למהר ולנטות מימין לשמאל עד בואו אל המקום אשר שם 3; הנה כי כן תוסיף האדמה אשר מתחת ללכת מן 3 ועד 4 בפני הקשת הקטנה, ובעת ההיא ילך גם נגה במעגלו מן ג ועד ד ואתה תראה מעל פני האדמה בהביטך השמימה, והנה בא נגה גם הפעם מימין לשמאל ויגיע עד 4 אשר בפני הקשת מלמעלה. – והיה אם נחפוץ להוסיף להביט השמימה ולהתבונן אל תקופת נגה כפי אשר תֵראה לנו לעינים וראינו כי ארחות נפלאים לה והם סבוכים ואחוזים איש באחיו, כי עוד מעט ויחדול נגה לנטות לשמאל וישוב להחל לבוא משמאל לימין, ועיננו לא תעצר כח להכיר כי היתה בזה תקופה עגולה עשויה במעגל ונדמה בנפשנו כי תועה נגה בדרך; – ובכל זאת הן יודעים אנחנו נאמנה כי הלך נגה במעגל סביב לשמש, והמעגל עשוי בדיוק ובצמצום עגול סביב, והדרך איננה אחוזה וסבוכה בלתי אם למראה עינים, עקב אשר האדמה אשר עליה אנחנו יושבים ואשר מעל פניה. אנחנו מביטים השמימה לראות את מראות השמים לא תעמוד תחתיה ולא תשבות והיא גם היא הולכת בעת ההיא בתקופתה סביב לשמש אולי עתה אלופי הקורא יגיד לך לבך מה גדולה ומה עצומה היתה המלאכה, מלאכת מחשבת, עד כי נודע הדבר הזה כי לא ילָפתו ארחות הדרך בשמים וכי הוא מעגל עשוי עגול סביב כמשפט, ואך על פי האדמה היא שומה להוליד את הדמיון הכוזב ההוא, עקב אשר היא גם היא אחד המרות היא הסובב את השמש סביב סביב – והמלאכה הנפלאה הזאת מלאכת החוקר הנפלא ניקולי קיפערניקוס היא, אשר למרות כל הדעות הכוזבות שהיו בימיו מצא לו את הדרך הישרה וילך בה לבטח, ויולך בזרוע עזו את כל האדם להורות אותם את האמת, ויוצא אותם מאפלה לאורה, משקר לאמת, מעבדות לחרות, ולא הביט אל מורדי האור אשר מררוהו וישטמוהו ולא שמע לקול הכמרים והכהנים והחשֻכים אשר היו בימים ההם!

 

ה. תקופת הכוכב מאדים    🔗

ועתה אלופי הקורא קום לך ובאת שנית אל התבה אשר עשית לך בדמיונך כי עוד דבר לך לראות למען תתבונן. – הן עד כה ישבת לך בתבה ופניך מוסַבּות אל פני השמש לראות ולהתבונן אל אחד המזרות, אל נגה, קרוב הוא אל השמש מן האדמה, ועתה הסב נא לאחור והפכת את ערפך אל מול פני השמש, וראית את אשר שם; כי הנה גם מאחורי האדמה נמצאים כוכבי־לכת רבים אשר יקיפו איש איש את השמש במעגל גדול, וגם הם לא יימינו ולא ישמאילו לצאת לחוץ מן השטה אשר ליתר המזרות, ושטחיהם גם הם מקבילים אל הראשונים, וגם פה לא לך להביט ימין או שמאל, כי לא תראה בזה כל דבר מצבא השמש, מלבד אם יבוא לפעמים אחד מכוכבי־השבט להופיע לנגד עיניך, ואם אל מול עבר פניך תביט ישר להביט את המעגל אשר לפניך כמו קו ישר; וראית לך את אשר עליך לראות.

האדמה היא הכוכב השלישי מן השמש והרביעי הוא מאדים, ובכן אפוא יהיה הוא הראשון אשר תראה לך בתוך התבה בפנותך אל אחורי האדמה מעבר מזה. – גם מאדים יקיף את השמש במעגל סביב, והוא רחוק מן השמש פי אחד וחצי מאשר תרחק האדמה ממנו, וזאת לנבון נקל לדעת כי מעגלו גדול ממעגל האדמה אחרי כי רחוק הוא מן השמש יותר מאשר תרחק האדמה מן השמש והוא גם הוא הולך בדרכו אל עבר פני מקום אחד, כיתר המזרות, והיה אם נניח כי האדמה עולה בתקופתה ולא תרד וידענו כי גם מאדים וגם יתר המזרות עולים בתקופתם ולא יורדים; אכן גדול מעגל מאדים ממעגל האדמה, כי האדמה תשלים את תקופתה סביב לשמש מקץ 365 יום, תחת אשר מאדים לא ישוב לבוא אל המקום אשר משם יצא בלתי אם מקץ 686 יום.

ובכן אפוא נתחקה נא הפעם על שרשי רגליו: – נניח נא כי השמש עתה מאחוריך ולפניך עומד מאדים, ואז הן לא תראינה עיניך את נגה לעולם, ואך מאדים עומד לנגד השמש, כי בהיות מאדים לפניך יהיה השמש מאחוריך. ובפנותך אל השמש פנים אל פנים והיה מאדים מאחוריך, ואם יופיע לך אור האחד אל מול פניך והיה לך אור השני על פני ערפך – אכן מאדים לא יעמוד על עמדתו דומם, כי עתה יצא בתקופתו סביב לשמש בעת אשר גם האדמה הולכת בתקופתה, ואולם עינך לא תעצר כח להכיר את מעגל מאדים כאשר הוא, והיו עיניך רואות בשמים ארחות נפתלים וסבוכים ואחוזים איש באחיו שכם אחד על ארחות נגה אשר ראית והמה סבוכים היו ברקיע השמים, כי סבוכים מאד דרכי מאדים בשמים אחרי עברו כחצי דרכו, והרואה אשר על פני האדמה מאמין כי הקריב לבוא אל השמש. – אכן אם היתה לאל ידנו להבין לך את המראה בדבר הכוכב נגה על פי התמונה אשר שמנו לפניך, הן בנקל יצלח חפצנו בידנו לשום לפניך את תקופת מאדים אל נכון.

עוד הפעם נשוה לנגדנו כי מקום שם האות ש שם תעמוד השמש, והעגול אשר סביב לאות הזאת הוא המעגל אשר תלך בו האדמה סביב לשמש, והוא נסמן עם האותיות הכתובות בכתב־רש“י א ב ג ד ה; ממעל לעגול הזה נראה כדמות קשת קטנה הנסמנת עם הסמנים 1 2 3 4 5, והוא חלק מן המעגל אשר דרך בו ילך מאדים בתקופתו סביב לשמש; וממעל לו נראה את הקשת העליונה הנסמנת עם הסמנים הבלולים 1 3 4 2 5, מקום שם רקיע השמים, אשר למראה עינים נאמין לראות בו את מאדים מתהלך עליו בין יתר כוכבי־לכת. – ועתה נניח נא כי מצאנו את האדמה במעגלה בהיותה במקום הנסמן עם האות הכתובה בכתב־רש”י א, ומאדים עומד עתה במעגלו במקום הנסמן עם 1, או אז בהיותך על פני האדמה ונשאת את עינך להביט השמימה, וראית על פני רקיע השמים את מאדים במקום הנסמן עם 1; מקץ ימים מספר תלך האדמה ותעבור מן א ועד ב, וגם מאדים ילך בין כה וכה במעגלו מן 1 ועד 2 ואתה אם תלך לבקש ולראות את מאדים ברקיע השמים, ומצאת אותו במקום הנסמן עם 2 בפני הקשת העליונה, ובכן תאמין אפוא למראה עיניך כי הלך מאדים ברקיע השמים מימין לשמאל; – אז תחכה לך שנית מועד ימים כדרוש עד אשר עברה האדמה מן ב ובאה עד ג, ובין כה וכה הלך גם מאדים במעגלו מן 2 ועד 3 ואתה אם תצא הפעם לבקש את מקום מאדים ברקיע השמים ועשית לך קו ישר מן האות ג אשר על פני העגול מתחת ועד הסמן 3 אשר במעגל מאדים ועד הקשת העליונה אשר גם שם הסמן 3, וראית והנה שב מאדים משמאל לימין, והאמנת למראה עיניך כי בבוא מאדים בראשונה עד 2 עמד וילך לשוב אל המקום אשר משם בא ויט לימין עד 3; אכן מקץ ימים מספר עזבה האדמה את ג ותבוא עד ד, ובעת ההיא עזב גם מאדים במעגלו את 3 ויבוא עד 4, ואתה בצאתך לבקש את מאדים ברקיע השמים, והנה פלא, כי שב עתה ללכת מימין לשמאל ויתנהל לאט מאד וילך דרך קרובה: – הנה כי כן תעזוב האדמה את ד ותבוא עד ה, וגם מאדים במעגלו ילך בעת ההיא מן 4 ועד 5, ואולם אתה בהביטך השמימה תאמין לראות את מאדים והוא הואיל הלוך מימין לשמאל עד המקום אשר גם שם 5, והדרך הזאת דרך רחוקה היא לעמת הדרך הקרובה אשר הלך בה באחרונה —

אכן כל איש נבון יבין כיום הזה כי הלוך הלך מאדים דרך תקופה שלמה עגול סביב לשמש, והעגול עשוי כמשפט בדיוק ובצמצום, ואנחנו אך מראה עינינו הִשגה אותנו לראות בשמים דרך סבוכה ונפתלה, עקב אשר גם האדמה נעה נדה תחתינו בעת ההיא להקיף גם היא את השמש, ועל כן דמינו כי פעם ילך מאדים אט ופעם ימהר בלכתו, פעם יימין ופעם ישמיל, וזה הוא הדבר אשר היה למוקש לאבותינו, כי לא ידעו עוד את תנועת האדמה ועל כן נבצרה מהם מזמה לדעת גם את דרכי יתר המזרות; וגם בזה אך יד קופרניקוס עשתה חיל להורות להבדיל בין אור לחשך ובין אמת לשקר! ובכן אפוא קורא נכבד, שום שמנו לפניך את שכבת אחד המזרות ואת תנועתו כאשר היא ואת דרכו הנראה לנו למראה עינים, והוא קרוב אל השמש יותר מן האדמה ושמו נגה, ואחרי כן שמנו לפניך את שכבת אחד המזרות הרחוק מן השמש יותר מאשר תרחק ממנה האדמה ושמו מאדים, ואת תנועתו כאשר היא במעגלו ואת דרכו המסוכסך כפי אשר נאמין לראותו למראה עינים, ואם היתה לאל ידנו לשום לפניך את הדברים האלה באר היטב, אז יש תקוה כי נוכל להעביר לפניך את צבא השמים ואתה תשמע ותבין.

 

ו. התנועות ממערב למזרח    🔗

השמש העומד בתוך גלגלי כל המזרות המקיפים אותו, לא ימוש ממקומו ובכל זאת ינוע גם הוא כי סובב הולך הוא על פני קטרו, ומשפטו כמשפט כדור גדול אשר נביא אל תוכו בד עץ ושני קצותיו יוצאים מזה ומזה והכדור מתגלגל סביב לַבַּד הזה אף כי לא יעבור ולא יחלוף מן המקום ההוא, ולתנועה כזאת נקרא ״תנועה סביב לקֹטר עצמו" והחוקרים בשפתם יקראו לה ״רוֹטַצְיוֹן". – ואתה אלופי הקורא אם ידעת לך את הדבר הזה אשר גם התלמיד בבית הספר יודע אותו, הלא דרוש לך לדעת גם את זאת למען הבין אל מי מעבריו פונה השמש ואי זה עבר פני שטחו?

שית נא גם הפעם אל לבך כי המזרות כלם מקיפים את השמש איש איש במעגל סביב, וכל הגלגלים האלה נתונים בשטח אחד ולא יצאו לחוץ מן השטח, עד כי נצליח להביא את כלם אל תוך התבה העגולה העשויה שטוחה כאשר אמרנו, וגם זאת תשית אל לבך כי המזרות כלם פונים בתקופתם אל עבר אחד. כמשפט שני המחטים אשר נראה בפני מורה-שעות שהם פונים שניהם אל עבר אחד, ולא נראה אשר ילך האחד לפנים והשני לאחור; או אז תעלה על לבבך כי בקרב גלגלי כל המזרות האלה בתָּוך יעמוד השמש על מקומו, והוא מתגלגל על פני קטרו סביב סביב וממקומו לא ימוש זאת מָפְנָה גם היא אל העבר אשר אליו פונים המזרות כלם. אכן למען נלך לבטח דרכנו ולמען נדע כי בין תבין את אשר לפניך, קום נא גם הפעם ובֹא אל התבה אשר עשית לך בדמיונך, ובחרת לך את אחד המזרות לשבת עליו, וישבת על פני ״כוכב“, והוא הקרוב אל השמש מכל המזרות, ומשם תראה על פי הכתמים אשר בפני השמש כי השמש מתגלגל על פני קטרו, ובהתגלגלו לא יפנה לימינך או לשמאלך כי אם אל מול עבר פניך, ואך שני קצות הקטר יהיו אחד לימינך ואחד לשמאלך, ותנועתו מֻפנה אל העבר אשר אליו פונה גם ״כוכב” ללכת. – ובכן אפוא נוכל לחלוט דבר כי המזרות מקבילים אל השמש לפנות עמו יחדו אל עבר אחד ובשטח אחד.– אכן המזרות גם הם מלבד תקופתם אשר יקיפו את השמש במעגל סביב, יתגלגלו איש איש גם על פי קטרו, וגם בזה מקבילים הם אל השמש להתגלגל עמו יחדו אל עבר אחד.

ועתה אחרי אשר ידענו כי גם האדמה אחד המזרות היא אשר מקץ 365 יום תכלה כפעם בפעם את תקופתה סביב לשמש ומקץ 24 שעות תכלה את תקופתה כפעם בפעם אשר תתגלגל סביב לקטרה, הלא על נקלה נמצא אמר להביע בו מפרש את משפט העבר אשר אליו יפנו כל המזרות, כי אך שום נשים לב לתנועת האדמה בהתגלגלה על פי קטרה, ואז נדע. – אם נשים את פנינו אל פני המקום אשר משם יעלה השמש בחרף או באביב, אז יהיו לנגד עינינו פאתי השמים אשר נקרא להם מזרח, ומאחורינו יהיה מערב, והוא המקום אשר שם השמש יבוא, ולימיננו יהיה דרום ולשמאלנו צפון; והיה אם למראה עינים נשפוט, אז נאמין כי הכדור בשמים וכל צבא השמים מתגלגלים על פי קטרם בקרב 24 שעות והוא מונח מצפון ועד דרום, והכדור ינוע ממזרח למערב, ואולם כיום הזה נדע כלנו בנערינו ובזקנינו כי אך מראה עינינו יַשְׁגה אותנו עקב אשר גם האדמה וכל יתר המזרות מתגלגלים על פי קטרם לנכח פני הכדור בשמים; והאדמה מתגלגלת על פי קטרה בקרב 24 שעות ממערב למזרח.– ועתה אחרי אשר ידעת כי האדמה מתגלגלת על פי קטרה ממערב למזרח, הלא יהיה הדבר הזה בידך לאות נאמן אשר על פיו תדע את הליכות כל צבא השמים, והיה הדבר הזה לנכח עיניך תמיד לשפוט על פיו ולהיות לך לקו ולמשקלת ולא תשגה עוד, כי אחת הן תדע אשר משפט אחד לכל צבא השמים ולאדמה להתגלגל ממערב למזרח, וידעת לך אפוא את דרך המזרות בשמים. – ואנחנו זאת אפוא נעשה לך לשום לפניך עתה השקפה שלמה על כל צבא המרום במרום.

 

ז. שימת עין    🔗

ראשית דבר שים נא את לבך לדעת אי מזרח ואי מערב, ובתוך גלגל האויר שים נא בדמיונך קו ישר משוך ממערב למזרח והיה כל המרחב אשר על פני הקו הזה ממעל, אותו נקרא בשם מעלה, וכל המרחב אשר מתחת לקן ההוא, לו נקרא מטה; ובקרב מלא רחב האויר הזה בתָּוך תראה לך בדמיונך את השמש אשר קטרו יכיל 185,000 מיל, ולמען אשר לא תשגה בחפזך, אף זאת תעשה לך לחשוב כי השמש לא יתגלגל ואך דומם יעמוד הכדור בתָּוך, חלק אחד ממנו מָפנה מערבה וחלק אחד מזרחה, חלק אחד מָפנה למעלה וחלק אחד למטה, חלק אחד מפנה צפונה וחלק אחד דרומה; או אז תשוב לחשוב כי החל השמש להתגלנל, וזה אשר יעשה בהתגלגלו: החלק המערבי החל להתגלגל, הלוך והתגלגל עד בואו למעלה, ובין כה וכה התגלגל גם החלק המזרחי וילך הלוך וירוד למטה, עד כי נראה כי החלק אשר היה לפנים החלק המערבי יהיה עתה לחלק העליון והחלק אשר היה לפנים החלק המזרחי יהיה עתה לחלק התחתון, ואחרי כן יתגלגל החלק אשר היה לפנים החלק המערבי ויחל לרדת הלוך וירד, וגם שם לא ינוח ויתגלגל הלוך והתגלגל עד בואו מעבר משם אל פני המערב אשר משם יצא ראשונה. – זאת תורת התנועה אשר נקרא לה ״תנועה סביב לקטר עצמו" או ״רוֹטַציוֹן“, ולה נקרא ״תנועה ממערב למזרח”, אם כי החלק המזרחי גם הוא מתגלגל דרך החלק התחתון ובא מערבה, ובכל זאת לא נקרא לזאת תנועה ממזרח למערב, כי אנחנו נביט ונשים לב אך אל התנועה ממערב למזרח דרך החלק העליון.

הנה כי כן יתגלגל השמש הלוך והתגלגל סביב על פי קטרו מאין הפוגות ובאין מעצור, וקטרו מונח לרחבו מצפון לדרום, והיה מקץ עשרים וחמשה יום והשמש יכלה כפעם בפעם את תקופתו סביב לקטרו, כי כאשר נקח לנו קרן־חזות ונשים לפניה זכוכית שחורה לבלתי תֵכַהּ העין מדי הביטה באור השמש, או אז נראה את הכתמים בפני השמש על פני החלק האחד והכתמים יחלפו מנגד עינינו בהתגלגל הכדור, ומקץ עשרים וחמשה יום ישוב הכתם להראות במקום אשר היה בראשונה, כי מקץ הימים האלה השלים השמש את תקופתו.

הראשון מכוכבי־לכת הקרוב אל השמש מכל הכוכבים האחרים הוא הכוכב אשר חכמי העמים יקראו לו מֶרקוּר ובעלי האספות העברים יקראוהו בשם ״כּוֹכָב“, והוא רחוק מן השמש בערך ½7 מיליאן מיל וקטרו יכיל אך 600 מיל; ואתה אפוא זאת תעשה לחשוב בלבך כי הכוכב הזה עומד למערב פני השמש, ולמען אשר לא תשגה בחפזך תחשוב גם הפעם כי הוא עומד הכן ולא ינוע, ובהחלו לנוע תהיה תנועתו סביב לקטרו בראשונה בטרם עוד יחל לנוע במעגל עגול סביב לשמש, וראית כי משפט אחד וחקה אחת לתנועתו סביב לקטרו ולתנועת השמש סביב לקטרו, כי גם הוא יתגלגל ממערב למזרח דרך החלק ממעל, וקטרו גם הוא יקביל אל שִכבת קֹטר השמש; והיה מקץ 24 שעה בערך, וראינו כי השלים כוכב את תקופתו זאת סביב סביב על פי קטרו, – אכן בעת ההיא אשר יתגלגל ״כוכב” סביב לקטרו, ילך לעשות גם את תקופתו סביב לשמש במעגל עגול סביב, ולכן יתנשא ממקום עמדתו אשר במערב וילך דרך החלק אשר ממעל מעשה קשת נטויה עד בואו למזרח אשר בעבר השני, ומשם ילך הלוך וירד דרך החלק אשר מתחת מעשה קשת נטויה עד שובו לבוא ממזרח למערב עד המקום אשר ממנו יצא; ואת התקופה הזאת סביב לשמש יכלה מקץ 88 יום. – ובכן שתים הן תנועותיו: התנועה האחת אשר יתגלגל סביב סביב על פי קטרו, והתנועה השנית אשר ילך להקיף את פני השמש עגול סביב במעגל, והתנועות השתים האלה לא תהיינה צוררות אשה את אחותה וגם לא תעזורנה אשה אחרי רעותה².

כמשפט “כוכב” ותנועתו סביב לקטרו ותקופתו סביב לשמש, כן משפט הכוכב השני מכוכבי־לכת הסובבים את השמש; שם הכוכב הזה הוא ״נגה" והעמים יקראו לו ״ווענוס", והוא רחוק מן השמש 15 מיליאָן מיל, וקטרו יכיל 1650 מיל בערך (וכמעט מתאים קטרו זה עם קטר האדמה בגדלו); והיה אם נתחקה על שרשי רגליו, ומצאנו כי מקץ 23 שעות כפעם בפעם יכלה נגה את תקופתו אשר יתגלגל סביב לקטרו, ומקץ 224 יום יכלה בפעם בפעם את תקופתו אשר יקיף במעגלו את השמש עגול סביב סביב; והוא גם הוא יתגלגל ממערב למזרח וגם בתקופתו ילך ממערב למזרח דרך החלק העליון.

 

ח. האדמה והירח    🔗

השלישי ממזרות. השמש הוא האדמה, והיא רחוקה ממנו בערך עשרים מיליאָן מיל, ומקץ 365 יום ושש שעות תכלה כפעם בפעם את תקופתה אשר תלך במעגלה סביב לשמש, ולתקופת הימים האלה נקרא בשם שנה, ואחרי כי לא נוכל לכלות את השנה ולהחל שנה חדשה בחצי היום לכן הסכימו חכמי העמים לבלתי הביט אל שש השעות הנותרות כפעם בפעם ולחכות עד אשר תעבורנה כפעם בפעם ארבע שנים, ואז יעלה מספר השעות הנותרות עד 24, והוא יום תמים, ואז יעשו את השנה הרביעית לשנה מעֻבּרת אשר מספר ימיה עולה עד 366 יום, והיום הזה הוא העשרים ותשעה לחדש פֿעברואר (המתאים עד החדש שבט) אשר יהיה כפעם בפעם אחד לארבע שנים. – הנה כי כן תעשה האדמה גם תנועה שנית בהתגלגלה סביב לקטרה, ועל פי התנועה הזאת יש אשר יהיה החלק האחד מן האדמה מָפנה אל מול פני השמש והחלק השני מוסב ממנו, ולפיהם יהיו לנו יום ולילה חליפות פעם בכה ופעם בכה; ומקץ 24 שעה תכלה האדמה כפעם בפעם את תקופתה אשר תתגלגל על פי קטרה. – אף הנה גם האדמה עושה את תנועותיה ממערב למזרח דרך החלק אשר ממעל, ואולם עוד חקים שונים לתנועות האלה אשר על פיהם יהיו לנו אביב וקיץ וחרף וסתיו, ואנחנו לא נשים בזה את החקים האלה לפני הקורא כי לא יכירם מקומם פה, אחרי כי אנחנו פה העברנו לפני הקורא אך השקפה על המזרות ועל צבא השמים; ובכן אפוא נכלה את דברינו ונצא, כי עוד לנו מראה חדש לשומו לנכח עיני הקורא:

האדמה בהקיפה את פני השמש במעגל סביב, והלך עמה אחד מגרמי השמים לשלח אותה והוא – אם למראה עינינו נשפוט – ידמה אל השמש בגדלו; הגרם הזה הוא הירח, ואולם הירח איננו גדול כהשמש בלתי אם למראה עינים לבד וזאת לו אך יען כי קרוב הוא מאד אל האדמה, כי בינו ובין האדמה יעלה המרחק אך עד 51,800 מיל, ובכן נדע אפוא כי קרוב הוא אל האדמה פי ארבעה אלף מאשר יקרב אל השמש. – הנה כי כן יקיף הירח את האדמה סביב סביב, ולוּ עמדה האדמה תחתיה ולא נעה, כי אז השלים הירח כפעם בפעם את תקופתו סביב לה מקץ שבע ועשרים יום, ואולם האדמה לא תשבות ולא תעמוד תחתיה, והירח הולך עמה תמיד לשלחה, והיה בין כה וכה וגם האדמה נעה נדה לדרכה, ולא ישפקו עוד הימים (שבע ועשרים יום) לירח לכלות את תקופתו, כי עליו להרחיב את גבול דרכו להקיף גם את הדרך אשר עברה בו האדמה, ולכן יפגר כפעם בפעם בתקופתו יותר משני ימים, ובכן אפוא יעברו להם עשרים ותשעה וחצי יום עד כְּלוֹת הירח את תקופתו כפעם בפעם ועד שובו אל חלקת המקום אשר היתה לו בין האדמה ובין השמש.

למען שים את הדבר הזה לפני הקורא באר היטב, נוסיף לאמר: הן מודעת זאת כי הצרעה תעצר כח לעוף חיש מהר מאד, והיה אם מרכבת־הקיטור תעבור לפנינו קל מהרה והצרעה תעוף סביב לה להקיף אותה, אז דרוש לה עת הרבה לכלות את התקופה, שכם אחד על העת אשר ידרש לה אם עמד תעמוד המרכבה תחתיה או אם תתנהל לאטה, כי מלבד הדרך אשר עליה לעבור סביב המרכבה, עוד גם זאת לה לעבור את הדרך אשר עברה אותו המרכבה בקרב העת ההיא.

 

ט. דרך הירח בשמים    🔗

המשל אשר נשאנו בדבר הצרעה ומרכבת־הקיטור יהיה לכל הקוראים סגלה להבין על פיו באר היטב את דרך הירח בשמים, ועל כן לא נעזוב עוד את המשל הזה ונהגה בו עוד מעט קט.

אם תעלה על לבבך את מרכבת־הקיטור במרוצתה ואת הצרעה הסובבת אותה הלוך וסבוב, וראית כי ארחות נפלאים לצרעה הזאת אשר תעבור בהם.– נניח נא כי עומדת הצרעה עתה אל מול פני מגדל־העשן אשר למרכבת־הקיטור, והיא קמה עתה לעוף אל אחורי המרכבה, אז דעת לנבון נקל כי על נקלה תוכל לבוא למחוז חפצה, כי סור תסור הצרעה רגע מן המרכבה ותחכה עד אשר יראו אחורי המרכבה לסור שמה, ואולם עתה בשובה אל פני המרכבה מקום שם מגדל־העשן, עליה למהר ולהחיש את דרכה מאד מאד לעוף מן העבר האחד אל העבר השני ולרדוף את המרכבה במרוצתה ולעבור אותה ולבוא קדימה ממנה והלאה למען תוכל לקדם את פני המרכבה ולהיות אל מול פני מגדל־העשן, וככה יהיה מעשה התקופה שלם; ועתה נעלה נא גם זאת על לבנו ומצאנו כי הרַכּב היושב במרכבת־הקיטור יאמין כי הצרעה הקיפה את המרכבה תקופה שלמה עגול סביב לה, והמעגל הזה הוא עגול וארוך יחדו, ואולם האיש אשר יעמוד מחוץ למרכבה על יד הדרך ובעיניו יראה את כל המעשים אשר עשתה הצרעה, האיש הזה יראה אל נכון כי לא עברה הצרעה) דרך מעגל סביב ולא חזרה מעודה לאחוריה, ואך חכתה תמיד על המרכבה אחרי אשר סרה ממנה רגע, ואחרי כן התאורה חיל ותמהר ותעף חיש קל מאד ותעבור את המרכבה ממנה והלאה לבוא אל מול עבר פניה.

כמשפט הזה כן משפט הירח הסובב את האדמה בעוד אשר האדמה סובבת את השמש; והיה אם נניח כי יוכל איש לעלות השמימה ולראות משם את הירח ולהתבונן אל ארחותיו אז יראה כי דרכו איננו דרך סגור כי אם מעגל פתוח לרוָחה כי דולג הירח על פני מעגל האדמה, כתבנית אשר אתה מַרְאֶה בזה:

אם תחפוץ לדעת לנכון את תנועת הירח בתוך יתר המזרות והכוכבים בעוד אשר גם האדמה נוע תנוע, אז עליך לחשוב ולדמות בנפשך כי בקרב תשעה ועשרים וחצי יום ילך הירח כפעם בפעם לקפץ מן המקום הנסמן עם האות א עד מקום האות א השנית, דרך חצי קשת נטויה, ובעת ההיא תלך גם האדמה במעגלה (הנסמן פה לעיניך בסמני המספר) ותנוע מן 1 ועד 1 אשר בתָוך; ואנחנו כתבנו פה גם את הסמנים 2, 3, 4 המקבילים אל האותיות ב, ג, ד זה לעמת זה, למען אשר יהיו חלקי מעגל האדמה מתאימים עם חלקי מעגל הירח, חלק לעמת חלק, וידעת תמיד את המקום אשר שם עומד הירח לפי המקום אשר שם האדמה עומדת. – הנה כי כן דעת לנבון נקל כי גם הירח הולך בתקופתו ממערב למזרח, וגם הוא איננו יוצא לחוץ מן השטה כי הולך הוא עם האדמה בשטח אחד.

 

י. מאדים והמזרות הקטנים    🔗

הרביעי מכוכבי־לכת הוא מאדים והוא מן האדמה והלאה, רחוק מן השמש שלשים מיליאָן מיל, ואת השמש יקיף מקץ 687 יום, וגם על פי קטרו יתגלגל ומקץ 24 שעה יקיפנו; אכן הכוכב הזה בהתגלגלו על פי קטרו ובהקיפו את השמש, הוא יוצא מעט מן השטה ושטחו איננו מתאים עם המזרות האחרים, ואולם בזאת דומה גם הוא אל יתר המזרות בלכתו גם הוא בתקופותיו ממערב למזרח.

אם נעזוב את מאדים ונעבור ממנו והלאה לבקש את המזרות האחרים, יהיה שכר לעמלנו. –בקצה ימי הדור האחרון חשבו למשפט כי צדק הוא הקרוב אל מאדים מכל כוכבי־לכת האחרים הבאים אחריו להקיף את השמש, ואך בראותם כי רב מאד המרחק אשר בין מאדים ובין צדק שכם אחד על המרחק אשר בין יתר המזרות בהרחיקם איש מרעהו, אז עלה על לבם כי יש בוכב גם בין מאדים ובין צדק ואם יבקשוהו ימצאוהו, ויהי כאשר בקשו אז ראו כי כמו שערו בנפשם כן הוא, וימצאו כוכב לכת אחד במקום אשר בקשוהו, והוא קטן מאד עד כי נעלם מנגד עיניהם עד כה מרב קטנו; בימים ההם קמו התוכנים להתחקות על שרשי הכוכב הזה ויצליחו וימצאו עוד שלשה כוכבים אחרים במקום ההוא, עד כי בשנת 1845 הציגו בשער משפט כי ארבעה מזרות קטנים נמצאים בין מאדים ובין צדק; וגם אז לא שקטו התוכנים ולא נחו, ומן השנה ההיא ומעלה מצאו שנה שנה מזרות חדשים, וכיום הזה יעלה מספר המזרות הקטנים אשר בין מאדים ובין צדק עד מאתים, ומאתים מזרות אלה מקיפים את השמש במעגל סביב כמשפט, והחכמים והתוכנים נתנו להם שמות כשמות האלילים והעצבים אשר היו לעמים הקדמונים; ואלה שמות העשרים וארבעה הראשונים מן המזרות האלה, והם ערוכים וסדורים לפי המערכה אשר להם סביב לשמש: א) פֿלאָרא; ב) מילפומני; ג) ויקטוריא; ד) וסת; ה) איריס; ו) מֶטיס; ז) היבּי; ח) פַרְתינופי; ט) פֿורטונא; י) מַסַליה; יא) לוטיציה; יב) תיטיס; יג) עגיריה; יד) עשתרת; טו) אירינע; טו) אונומיה; יז) תַּלְיה; יח) יוּנָא; יט) צֵיריס; כ) פַּלַס; כא) קאליופי; כב) פסיכה; כג) היגיה; כד) פֿוקיה; ועוד כשמות האלה עד מלאת מספר המאתים.

המזרות האלה קטנים הם מאד וקטרם מצער עד כי לא נדע בו מדה נכונה, ואולם מעגליהם סביב לשמש נכונים ומצומצמים, והם שונים איש מאחיו במשפטיהם, עד כי לא נוכל להסכים לדברי החכמים אשר אמרו בראשונה כי המזרות האלה הם שרידי פליטי אחד הכוכבים הגדולים אשר הֻכֹּה לרסיסים – אכן נפלאים מאד המזרות הקטנים האלה והדורות הבאים הם יֵדעו!

 

יא. צדק שבתאי, אורן ונפטון    🔗

הן רחוקים המזרות הקטנים מן השמש ואולם פי שנים מהם ירחק צדק מן השמש והוא הולך במעגלו עגול סביב לו; אור הכוכב צדק גדול מאור כל המזרות האחרים, מלבד אור הכוכב נגה, ועינך תכיר אותו על נקלה על פי אורו זה אשר זָרוּעַ מסביב ולא יתלקח ולא יציץ לעינינו בהאירו לנו; והיה בקחתך לך קרן־חזות וראית ראשית לך כי דמות כדור לו והוא משֻׁפע על פני כנפות ציריו, ואם תיטיב להביט וראית כי גם ארבעה ירחים מקיפים אותו סביב לו ומשפט תקופתם כמשפט תקופת הירח המקיף את האדמה אשר אנחנו יושבים עליה, ויושבי צדק יראו יביטו באור ארבעה ירחים גם יחד תחת אשר יושבי האדמה לא יראו בלתי אם באור הירח האחד; ואולם לא בזאת יגדל בעינינו כבוד ארבעת הירחים האלה, כי אם בזאת אשר על פיהם עצרנו כח ללמוד ולדעת את משפט מרוצת אור כל הכוכבים יחדו, ולרגלי הדבר הזה ידענו אל נכון את המרחק אשר בין המקום האחד ובין המקום השני, ובלעדיו לא נוכל לדעת לנצח עד מה תרחק העיר ווארשא מן העיר ברלין; הלא היא כתובה בספרנו באחד החלקים הקודמים והקורא ידרוש אותה משם, ואנחנו פה נשוב להתחקות על שרשי הכוכב צדק. – צדק רחוק מן השמש בערך 103 מיליאָן מיל והוא גדול מן האדמה פי אלף ושלש מאות, ומקצה שתים עשרה שנה יכלה את תקופתו סביב לשמש, וגם סביב לקטרו יתגלגל ומקצה עשר שעות יכַלנו כפעם בפעם, ובכן אפוא לא יארכו הימים והלילות על פני הכוכב צדק בלתי אם חמש שעות היום וחמש שעות הלילה; הנה כי כן ירוץ גם הוא ארח ממערב למזרח כמשפט כל יתר המזרות ואיננו יוצא לחוץ השטה, וגם משפט ארבעת הירחים אשר סביב לו כן הוא, וגם הם ותקופתם סביב לקטרם ותקופתם סביב לצדק ותקיפתם סביב לשמש ממערב למזרח הם.

אכן נפלא מאד ונחמד שבעתים למראה הוא שבתאי; שבתאי גדול מן האדמה פי 700 ולו זיו אור בשמים ואורו זה איננו עצום כמו, ואולם אם מבעד לקרן־חזות נחזה בו וראינו דבר נפלא מאד אשר כמוהו לא נראה מקצה השמים ועד קצותם, כי דמות כדור לו והוא סגור בתוך טבעת רחבת ידים, ועיננו לא תשבע מראות את המראה הנפלא הזה גם אם שבע ושבעים נחזה בו; אמנם דעת לנבון נקל כי כל החוקרים והחכמים העמיקו הרחיבו לחקור ולהתחקות על שרשי המחזה הנפלא הזה לדעת את משפט הטבעת ולהבין מה זאת, ודעותיהם והשערותיהם שונות מאד ובקהל ידיעות הטבע לא תבאנה, ואולם זאת התורה היוצאת מן הדבר הזה לדעת כי חליפות וצבא גם עם מזרות השמים ושנויים ותמורות ותנועת עולמים גם להם, ואנחנו אין לנו אפוא להורות וללמד בלתי אם את אשר תראינה עינינו ואת אשר נאמר עליו כי הוא זה: שבתאי ירחק מן השמש פי שנים מאשר ירחק ממנו צדק, ופי תשעה וחצי מאשר תרחק האדמה ממנו, ומקצה שלשים שנה יכלה את תקופתו סביב לשמש כפעם בפעם, וגם הוא פונה ללכת ממערב למזרח ומלבד הטבעת אשר סביב ואשר תקיף אותו קל מהרה מאד, נראה גם לִוְיַת שמונה ירחים ההולכים אתו לשלחו והם לא יראו בלתי אם על פי קרן־חזות גדולה וחזקה, וגם הם לא יצאו לחוץ מן השטה וילכו ממערב למזרח ומשפטיהם כמשפט כל יתר המזרות.

עד ימי שנת 1781 חשבו התוכנים למשפט כי שבתאי הוא האחרון מכוכבי־לכת, וכן התמו המזרות המקיפים את השמש, עד שקם התוכן הגדול וויליאם הערשעל וימצא בשנה ההיא כוכב חדש ויקרא את שמו אורַן, וזה משפטו: כשלש מאות ושמונים מיליאָן מיל ירחק מן השמש ומקצה שמונים שנה וארבע שנים יכלה את תקופתו סביב לו; אכן הרבו התוכנים לחזות בו ולהתחקות על שרשי רגליו למען דעת את משפט תקופתו סביב לקטרו, ולא יכלו ולא באו עוד עד תכלית הדבר, כי גדול מאד המרחק, וגם זאת ראו אשר גם ארבעה ירחים הולכים אתו, וגם עד תכליתם לא באו, כי נפלאים הם ממנו ולפעמים לא תעצר עיננו כח לראותם גם אם בעד קרן־חוות טובה וחזקה נביט ונבקשם; אבל דבר אחד זר וחדש נראה בהם והוא פלא: הכוכב אורן פונה ללכת ממערב למזרח, כמשפט, ואולם אם ניטיב לראות נמצא כי שנים מן הירחים המקיפים אותו ילכו ממזרח למערב, שלא כמשפט והשנים האלה. הם היחידים בכל צבא השמים אשר ישנו מן המטבע שמצאו התוכנים בקרב מזרות דרקיע; וגם מן הדבר הזה תצא לנו תורה לדעת כי יבצר ממנו להציב גבולות ולשום חקים כוללים על פי מראות רבים אשר נראה, בעוד אשר יסוד הדברים נעלם מנגד עינינו, ואולי יבוא יום ואנחנו נדע את יסוד הדברים ונבין על פי מי היתה שומה כי ילכו כל המזרות ויפנו ממערב למזרח ועל פי מי היתה שומה כי אך שני ירחים לבדם יסורו מן החק הזה – ועתה עוד חזון למועד עד אשר נדע.

ובכן אפוא נעזוב גם את אוּרַן ונבוא אל הכוכב האחרון שבחבורת כוכבי־לכת, אל נֶפּטוּן, ועל שרשי רגליו נתחקה; אכן נפלאים מאד דברי ימי הכוכב הזה, והוא תפארת ימי דורנו להתנשא ולהתגאות על ימי הדורות אשר עברו, ולכן גם אנחנו נרחיב הפעם את גבולות דברינו.

 

יב. תולדות הכוכב נֶפְטון    🔗

אם המצא ימצא כוכב חדש ברקיע השמים והנה רבים וכן שלמים יתפלאו לאמר, איך יוכלו התוכנים לדעת בימי הכוכב הזה הראשונים את המרחק אשר בינו ובין השמש ואיך ידעו לחשב את דרכו ואת מספר הימים אשר בהם יכלה את תקופתו, והוא הלא זה חדש מקרוב נראה להם? איך יוכלו לדעת מראשית אחרית ואיך ישימו לפנינו את חשבון המרחק והזמן, בעוד אשר לא היה להם עת וזמן לראות ולבחון את כל אלה, לדעת היהיה כדבר הזה אם לא? – אכן יד התוכנים לא תקצר והדבר הזה קל הוא מאד לעשותו, כי על כן נראה אשר יודעים הם לכון את השעה ואת הרגע ולהשמיע כי בא יבוא ברגע ההוא אחד כוכב להֵראות על פני רקיע השמים, לא יחסר רגע ולא ירבה – ותקטן עוד זאת להם ויעשו עוד גדולה ממנה.

בשנת 1846 קם בעיר פאריז החוקר הגדול לעוועריע (Leverrier) ואל פני רקיע השמים לא הביט ואל מראות צבא השמש לא התבונן, ואך בסתר חדרו ישב ועל פי החשבונות לבד אשר עשה אמר כי כוכב לכת אחד נמצא ברקיע השמים אשר לא שְׁזָפַתּוּ עוד עין אדם, והוא רחוק ממנו שש מאות מיליאָן מיל, והכוכב הזה מקיף את השמש כפעם בפעם מקץ 60,238 יום ועשתי עשרה שעה, ומשקלו פי עשרים וארבעה וחצי ממשקל האדמה, ובמקום פלוני אלמוני ביום פלוני אלמוני יכל יוכל האדם לראות את הכוכב הזה אם תהיה בידו קרן־חזות גדולה ועצומה אשר יעצר כח לראות על פיה מרחק רב כזה. – את הדברים האלה השמיע לעוועריע באזני חברי בית האקדמיה לתורה ולתעודה (Academie des sciences) אשר בעיר פאריז והחברים האלה הקשיבו לקולו ולא אמרו הן נואל האיש הזה מאד, כי איך יוכל לדעת את הנעשה במקום רחוק ממנו שש מאות מיליאָן מיל בעוד נבצרה ממנו מזמה לדעת את אשר יֵעשה ממחרת היום ולהגיד לנו היֵרד גשם על הארץ אם לא? החברים האלה לא אמרו הן התעה יתעה האיש הזה אותנו להוליך אותנו שולל, אחרי כי איש אין בארץ אשר יוכל להוכיח לו את ההפך מן הדברים אשר יאמר, ואף גם זאת לא אמרו חברי בית האקדמיה הן נוֹכֵל הוא האיש הזה ומרמה בפיו כי כבר ראו עיניו את הכוכב ההוא ואך אמר יאמר בחכמתי כי נבונותי מצאתיו על פי חשבון לבד להתפאר ולהתגאות בדבר הזה – ככל הדברים האלה לא דברו חברי בית האקדמיה ביום שמעם את הדבר הנפלא אשר לא היה עוד כמוהו, כי גדול שם לעוועריע בקרב הארץ ונכבד מאד בעיני התוכנים, ואף שם לעוועריע לפניהם את החשבונות עם הספר אשר על פיהם אמר למצוא את הכוכב החדש, ועיניהם לנכח הביטו לראות כי חדשים הדברים האלה והחשבון עולה יפה – ומקצה ירחים אחדים והנה כדברי לעוועריע כן היה.

בשנת 1846 בחדש הראשון הוא יאנואר, דבר לעוועריע את דבריו באזני חברי בית האקדמיה, ובחדש אוגוסט בשלשים ואחד בו בא וימלא את דבריו וישם לפניהם את כל דברי החקירה ואת החשבונות באר היטב; אז השתאו השתוממו לו כל החכמים והחוקרים, והאנשים החכמים בעיניהם צחקו על משבתו ועל חלומותיו וינידו שפה ויניעו ראש. – ויהי בחדש ספטמבר בשנה ההיא בעשרים ושלשה בו ומכתב כתב לעוועריע אל התוכן גאללע אשר היה בימים ההם בעיר ברלין, והוא משנה לסוכן אשר על בית מצפה הכוכבים שם, ועם הספר פקד אותו לעמוד על המשמר ולהביט השמימה לשמור את מועד צאת הכוכב החדש וְלֶאֱרַב לו בפני הרקיע במקום אשר אמר, כי בימים ההם נמצאו בבתי המצפה אשר בעיר ברלין ובעיר קאָניגסברג ובעיר דארפאט קרני־החזות הכי טובות (וכיום הזה נמצאה קרן־החזות הכי טובה בבית מצפה הכוכבים אשר בפולקאווא אצל פטרבורג), ואולם בימים ההם נבחרה עיר ברלין מיתר הערים להשקיף משם השמימה עקב אשר לא כמהן יושבת היא אל מול פני הצפון. – אז הביט גאללע השמימה אל המקום אשר אמר לעוועריע, ועוד בלילה ההוא מצא ויראה את הכוכב החדש כאשר דבר.

אז קם שאון במחנה כל החוקרים והתוכנים כי לא היה עוד כדבר הזה לח־שב איש מראשית אחרית ולדעת את אחד הכוכבים בטרם עוד נראה לעינים, ויהי להם דבר לעוועריע לתפארת עולם אשר בו יתגאה הדור הזה על כל הדורות אשר הלכו לפניו; ואולם גם אתה הקורא הן בן הדור הזה אתה ואין אתה בן חורין להשליך את כל הדברים האלה אחרי גו לבלתי דעת מהם דבר, ואנחנו פה הן לא לעשותך לתוכן ולחוקר נדבר דברינו כי אם לבאר לך באר היטב את כל הדבר אשר בעיניך יפלא, ועוד מעט וראית והבינות גם את דברי הפלא הזה אשר הוכיח לעוועריע ואשר היה לו לשם עולם, לא יִכָּרת.

 

יג. משען עז לדבר לעוועריע    🔗

בצאת לעוועריע למצוא את אשר מצא, לא הואיל הלוך בדרך חדשה כי אם בדרך אשר הלכו עליה כל התוכנים אשר היו לפניו, וישען על אחד החקים הנאמנים מחקות הטבע אשר היה ליסוד מוסד לחכמי התכונה. – החק הזה הוא חק הכח המושך בין גרמי השמים אשר מצא ניוטן הגדול; ואנחנו אם גם כבר דברנו את דברינו על אדות החק הזה באחד החלקים הראשונים, נשובה נא גם הפעם לדבר על אדותיו ככל אשר דרוש לנו בזה.

כח מושך נתון לגרמי השמים למשוך איש את אחיו, כמשוך מאגנעט את הברזל, ולולא כח התנועה אשר להם לנוע ולהתנודד כלם זה בכה וזה בכה, כי עתה קרבו איש אל אחיו מיום אל יום עד כי קרבו מאד ועד כי התנגשו יחדו, ואחרי כי השמש הוא הגדול מכלם וכחו המושך גדול ורב מהם, כי עתה אליו התקבצו והתאספו להיות כלם לעצם אחד, ואך יען כי איש איש מהם תנועה ותנודה לו לנוע ולהתנודד תמיד, לכן לא יעשה הכח המושך דבר בלתי אם ישנה את מרוצתם, וכח התנועה אשר להם והכח המושך אשר לשמש הם הם יולידו את התקופה אשר יקיפו המזרות ההם את השמש במעגל סביב. – והיה האיש אשר יפלא הדבר הזה בעיניו, ודברנו באזניו כדברים האלה לאמר:

נניח נא כי על פני השלחן בתָוך מונח לפנינו מטיל מאגנעט גדול ועצום, ועתה יבוא איש ויניח על פני השלחן גם כדור ברזל, או אז ירוץ הכדור דרך ישרה עד נגעו אל שפת המאגנעט, ואולם אם יבא איש לגולל את הכדור ההוא על פני השלחן להעבירו לפני המאגנעט, כי עתה נחשוב אשר ירוץ הכדור על פני השלחן דרך ישרה, ואולם הכדור לא ילך דרך ישרה כי אם יקיף את המאגנעט, עקב אשר המאגנעט מושך אותו באין מעצור להטותו מן הדרך ולהגות אותו מן המסלה הישרה לשום לו דרך נטויה, כי על כן נמצא אשר שני כחות יוצאים בזה להוליד את הפעולה הזאת, הכח האחד הוא כח היד אשר גללה את הכדור לשום לו דרך ישרה, והכח השני הוא הכח המושך אשר למטיל המאגנעט שהוא הטה את הכדור ממסלתו הישרה לשום לפניו את המעגל סביב לו, אחרי כי הכח הזה מתאמץ בכל רגע ורגע למשוך את הכדור אליו. – וכדבר הזה מצא גם אביר כל החוקרים והתוכנים, החכם הנפלא ניוטן, בלכתו להתחקות על שרשי תקופות המזרות סביב לשמש, זה כמאתים שנה, והנה גם אלה עושים את מעשיהם על פי הכחות השנים ההם: הכח האחד הוא הכח הנטוע בקרב כל המזרות וכוכבי־לכת לנוע ולהתנודד תמיד ללכת דרך ישרה על פני גלגל הרקיע, והכח השני הוא הכח המושך אשר לשמש המושך את המזרות תמיד להטותם מן הדרך ולהגות אותם מן המחלה הישרה לשום לפניהם את המעגל סביב לו למען אשר יקיפו אותו תמיד ולא יחדלו.

וזאת שנית אשר הורה ניוטן על פי חשבונותיו, כי לפי מועד התקופה אשר יקיף אחד המזרות את השמש נוכל לדעת בדיוק ובצמצום עד מה תגדל פעולת הכח המושך אשר שום ישום השמש בו, כי בהיות פעולת הכח המושך גדולה ועצומה והיתה גם התקופה קל מהרה מאד, ובהיות הכח המושך מעט ומצער והלך גם הכוכב בתקופתו לאט לאט. – והיה אם כיום הזה ימעט פתאם הכח המושך אשר לשמש, כי עתה גם האדמה תתנהל לאטה בהקיפה את השמש במעגל סביב, ולא יהיו עוד לשנה שלש מאות וששים וחמשה יום, כי ירבו ימיה מאד.

ועוד לו שלישיה אשר הורה ניוטן, והיא תהיה לנו הפעם לראש פנה לאמר: הכח המושך אשר לשמש גדול ועצום הוא מאד בקרבת השמש, וכפי המרחק אשר ירחקו הכוכבים ממנו כן ימעט הכח הזה, עד כי המזרות הרחוקים לא ימָשכו ולא יקבלו את פעולת הכח המושך בלתי אם מעט; והפעולה הזאת תשתנה לפי מרחק המרֻבע, לאמר, אם ירחק כוכב אחד מן השמש פי שנים מאשר תרחק ממנו האדמה אז יקטן הכח המושך פי ארבעה, ואם ירחק כוכב אחד ממנו פי שלשה מאשר תרחק ממנו האדמה, אז ימעט הכח המושך פי תשעה. – החק הנפלא הזה אשר בכל בית הטבע נאמן הוא, הוא יסוד מוסד אשר לידיעת התכונה, והוא היה משען עז גם ללעוועריע ביום קומו לגלות לעינינו את הכוכב אשר בעינים לא ראינוהו עוד.

 

יד. המצאה גדולה ונכבדה    🔗

ואתה אלופי הקורא אם חכם לבך הלא תשאל לאמר: אם אמת נכון הדבר כי ימשכו המזרות איש את אחיו יחדו על פי הכח המושך אשר להם, מדוע אפוא לא יעופו ולא ירוצו הכוכבים זה בכה וזה בכה באין סדרים ובאין משטר נכון? – אכן גם ניוטן הגדול שאל את נפשו כדבר הזה, וזה אשר מצא: הכח המושך אשר למזרות שונים שונה גם הוא לפי המשקל והחמר אשר לכל כוכב וכוכב, ויען כי גדול השמש בחמרו ובמשקלו מכל המזרות האחרים, לכן ממנו תצא הפעולה על כל סביבותיו להסיע את כל המזרות במעגל סביב לו; והיה אם נניח כי יש יום והשמש יחלוף פתאם ויחדל מהיות אז תגדל פעולות כל כוכב וכוכב איש ברעהו, והחלו הכוכבים לשוטט ולעוף גם הנה והלום ולהקיף כלם את הכוכב הגדול מכלם, והיה להם הכוכב צדק לראש אחרי כי הוא הגדול מכלם בחמרו ובמשקלו, כי הנה גדול השמש בחמרו ובמשקלו מן האדמה פי 319,500 והכוכב צדק גם הוא גדול מן האדמה וכבד ממנה במשקלו פי 305; ואולם גדול השמש מן הכוכב צדק פי אלף, ולכן לא תקיף האדמה את צדק כל הימים אשר תלוי עוד השמש בין השמים ובין הארץ.

אכן גם עתה בעוד השמש תלוי בשמים, ימשוך גם צדק את האדמה, ואם כי לא יעצר כח להגות את האדמה מן המסלה אשר לה סביב לשמש, ואולם גם הוא שום ישים בה את פעולתו, ולולא הוא ופעולתו כי עתה שונה מעט היה דרך האדמה סביב לשמש, כי על כן יודעים אנחנו אשר יפריע צדק במרוצת האדמה. – אך הנה כמשפט צדק והאדמה כן משפט כל המזרות האחרים, כי ישים איש איש את פעולתו בפני רעהו ואיש איש יַהֲגֶה את רעהו מן המסלה ברב או במעט, ולולא הדבר הזה כי עתה דרך אחרת היתה לכל המזרות סביב לשמש; ובכן אפוא דעת לנבון נקל כי הפרעות האלה אשר יפריעו המזרות איש איש בדרך רעהו, הן היו לפני התוכנים לאבן נגף אשר עליה התנגפו רגליהם כפעם בפעם בבואם למצוא חשבון המסלה אשר לאחד הכוכבים, כי הדבר הזה הוא הכי כָבֵד בשדה ידיעת התכונה, ולא נוכל לבוא עד תכליתו בלתי אם במחשבות ובעצות רבות וברב מחקר ותושיה ובכל התחבולות הנעלות אשר שמו לפנינו ידיעות הטבע מאז ועד היום.

ועתה אפוא הן יבין הקורא כי גם אם יֵעָלם כוכב אחד מעיני הרואים עד בלתי הֵראות לעין התוכנים, גם אז יבינו החוקרים כי נמצא כוכב אשר בזה במקום פלוני אלמוני ברקיע השמים, יען כי ״הפרעות" אשר יפריע במזרות הנותרים תהיינה להם לעדה על כל זאת, – ובכן אפוא נוכל לבוא עתה אל המטרה אשר אליה שמנו את פנינו.

עד ימי שנת 1846 האמינו התוכנים כי הכוכב אוּרַן הוא האחרון שבחבורת כוכבי־לכת אשר סביב לשמש, והכוכב אוּרן גם הוא לא כביר היה לימים, כי הנה זה בשנת 1781 נגלה נגלה לעין התוכן הגדול הערשעל בארץ אנגליה, ואחרי כי הכוכב הזה לא יכלה את תקופתו בלתי אם מקצה שמונים שנה וארבע שנים, לכן גם בבוא השנה 1846 לא ידעו עוד את אחרית תקופתו, ובכל זאת קמו התוכנים ויחשבו את דרכו בדיוק ובצמצום, כי ידעו את הכח המושך אשר לשמש וגם את הפרעות אשר יפריעו בו יתר המזרות חשבו אל נכון, והיה בידם חשבון מצומצם ומדויק היטב; ואולם על אפם ועל חמתם ראו התוכנים כי אוּרן לא הואיל הלוך בדרך אשר התוו לו בחשבונותיהם, הדבר הזה בעיניהם לפלא ולא הבינוהו; אז קמו תוכנים רבים, בטרם קם לעוועריע, ויחשבו למשפט לאמר: אין זאת כי אם יש עוד כוכב מעבר לפני אורן מחוץ לגבול לו, והוא נעלם מעין הרואים אחרי כי רחוק הוא מהם מאד מאד, והוא הוא הפורע את הפרעות האלה, לשום שנויים בהליכות אוּרן; בימים ההם קם גם התוכן הנעלה בעססעל בעיר קאָניגסברג, ויחל לעשות חשבון למצוא את הפורע המסתתר הזה, ולא בא עד תכלית הדבר, כי עלה המות בחלונותיו ולא נתָנוֹ לכלות את אשר אמר לעשות, וגם התוכן מאָדלער בעיר דארפאט כתב בשנת 1840 את דעותיו הנכבדות על אדות הדבר הזה; – בעת ההיא קם לעוועריע ויגש אל המלאכה, ויחשב את חשבונותיו בחכמה רבה ובתבונה אשר אין לה חקר, ויחקור וידרוש לדעת אי איפה המקום אשר שם הכוכב הפורע ברקיע השמים, כי לפי הפעולה אשר ישים בפני אוּרן כן מדד את המרחק אשר ביניהם, ואת מרוצת המסתתר הזה דרש דרש לעוועריע, ואת חמרו ואת משקלו חָקר והנה אמת נכון הדבר הזה, את אשר לא פללנו ראינו מצאנו, כי על פי החשבונות לבד ראה לעוועריע בעיני רוח את הכוכב אשר רחק ממנו שש מאות מיליאָן מיל ויהי הדבר לפלא כי לא היה עוד כיום הזה יום שמחה ואורה לכל החוקרים והתוכנים!

ובכן תן כבוד לַתורה הזאת, היא תורת התכונה! תן כבוד לכל האנשים הנעלים העובדים בכרמה! תן כבוד לרוח הכביר אשר באדם, כי היטיב הרוח לראות ולהביט שכם אחד על העין!

מסע בשמים על כנפי רוח

 

א. ראשית המסע    🔗

אם תאוה נפשך אלופי הקורא לצאת גם אתה לדרך ולעלות עמנו השמימה, קום קח לך את צרורותיך על שכמך ואת ספר־המסע בידיך, וגם צדה לדרך תעשה לך; כי אמנם קלו מנשרים רגלינו ואנחנו כחץ נעוף יומם ולילה, אבל דרך רחוקה מאד לפנינו והיא – הלא בשמים היא.

אך מה נצרור אפוא בצרור אשר על שכמנו? מה יהיה משפט ספר־המסע אשר בידינו? ומשפט הצדה מה הוא אשר נעשה לנו?

הלא מחשבותינו צרורות תהיינה עמנו, ולך הלא אחת היא אם על שכמך תשים להן מקום או אם בקרב לבך; ובספר־המסע נכתוב לנו את המקומות אשר נעבור בהם, והדמיון לבדו הוא יהיה לנו לצדה לדרך!

הגרד באניה בלב ימים? אם במרכבה רתומה לסוסים נשב? ואם במרכבת הקיטור?

לא אח מאחת מאלה, אלופי הקורא! כי אנחנו בדמיון על כנפי רוח נסק שמים, והדמיון הן יושב הוא עמנו בקרב המוח, וחכמים יגידו כי משפט פעולותיו כמשפט פעולות העלעקטריות, ולכן מי יודע אם לא בעלעקטריות נעלה הפעם השמימה.

עם היוָנים הקדמונים עשו להם פסל מסכה אשר דמות לו כדמות כרוב בעל כנפים והוא היה להם לסמל הדמיון, וגם משוררי העברים הקדמונים ונביאיהם ראו להם את אלהים והוא ירכב וידאה על כנפי רוח, ואולם לוּ ידעו היונים את מרכבת הקיטור ולו ראו העברים את הכדור־המעופף, כי אז עזבו את הכרוב ואת כנפי הרוח ולא שעו עוד אליהם, ולוּ כמונו ידעו את חוטי הטלגרף, כי אז היה להם הטלגרף למשוש דרכם למצוא חזון ממנו.

אכן אנחנו אשר הטלגרף הוא חלקנו וגורלנו, אנחנו נברא לנו על פי הדמיון את החוטים העלעקטריים העולים מן האדמה ועד הירח, ואחזנו בכנפות החוטים האלה והחזקנו בהם ועלינו עליהם השמימה.

ובכן אפוא יקדמונו ברכות טוב, ברכות שמים מעל, כי אנחנו פה יוצאים היום לדרך!

אכן פה עמוד עמדי עוד רגע אחד אלופי הקורא! כי שלמים וכן רבים ישנם מן האנשים היוצאים עמנו לדרך, והם טרם ידעו את המקום אשר משם נעלה מן הארץ, ולכן נשים נא לפניהם את המקום הזה באשר הוא שם.

הן יודעים הקוראים כי הארץ עשויה בתבנית כדור עגול אשר יתגלגל על פי קטרו כפעם בפעם בקרב עשרים שעה וארבע שעות, ושני קצות הקטר הזה נקראים בשם צירים, והיה אם תקח לך את לוחות גלילות הארץ אשר שם דמות הכדור הזה, וראית בחצי הכדור על פני טבור הארץ בתָוך קו ישר אשר יקיף את הכדור סביב סביב, והוא נקרא בשם ״הקו־המשוה", ואנחנו לא נשא פנים לחצי האחד או לחצי השני, ובחרנו לנו את הקו אשר בתָוך לעלות משם מן הארץ.

אכן גם הקו הזה ארֻכּה כארץ מדתו, ולכן נבקש לנו חלק מן הקו הארוך אשר משם נצא.

הן ראו עיניך על פני לוחות הכדור האמור, והנה קוים אחדים יורדים מן הציר האחד ועד הציר השני ועוברים באלכסון את הקו־המשוה אשר בתוך. והם נסמנים בסמני־המספר; ולכן אפוא נבחר לנו את הקו הנסמן עם הסמן ״אחד", במקום אשר הקוים (הקו הארוך והקו המשוה) חותכים איש את רעהו, אם כי המקום הזה בלב ימים ימצא, ומי יודע אם יעמוד שם שוטר או פקיד לבקר את ספר־המסע אשר בידינו ולבחון אם כנים אנחנו. ו

בכן שלום שלום! כי הנה זה נִתּקו כפות רגלינו מן הארץ!

ואיה מגמת פנינו?

ראשית דבר עולים אנחנו עד הירח; ואולם גם בטרם בואנו שמה ואנחנו אך הרחק הרחקנו מן האדמה אלף מיל, נעמד נא רגע ונביט לאחורינו לראות מה יהיה משפט הארץ בלעדינו, ודרשנו שלומה ואת עֶרֻבָּתָהּ נקח.

מתחת לנו נראה את כדור האדמה והוא עטוי מעטה אויר עב אשר יכסה את פני הארץ עד בלתי יכלת לראות אותה, וממעל לנו פרוש רקיע השמים והם בהירים עד מאד, והכוכבים במסלותם לא יהלו לעינינו כי אם יפיצו אור יקרות על סביבותיהם אשר כמוהו לא ראינו עוד; אכן אנחנו הן בדמיון עלינו השמימה והדמיון הלא כל יכול, לכן נמחה נא את עב האויר מנגד עינינו למען אשר נוכל להביט לארץ, כי כן חפצנו.

והיה אם נמחה את עב האויר והנה האדמה מתחת לנו לנגד עינינו!

מה אתה רואה בן אדם? – כדור מתגלגל סביב סביב, וחלקת הארץ אשר עָלִינו ממנה כבר חלפה עברה לה ותט לבוא מזרחה; אכן חמר מים רבים נמצא בקרב הארץ, ועפר האדמה אך מעט הוא מאד, עד כי תהיה האדמה בעינינו לאיים רבים וקטנים אשר לא כסו עוד המים את פניהם. – מה קטנה ומה דלה אדמת אירופה תחתינו! ואולם אזיה ואפריקה גדולות מעט ממנה, וגם הן תהיינה בעינינו כחגבים! ואיה איפה ארץ רוסיה האדירה? הלא ביד תֻּקח! וארצנו, הארץ הקדושה, ארץ־ישראל, איה הוא? הזה לכם אפוא הר־המוריה וזה ״הכותל המערבי" וזה שער השמים? הזאת לכם הקולוניה החדשה אשר יסדתם ואשר תתעשקו על אדותיה בחזקה? הוי אנוש דל גאה! הלא כאין וכאפס יהיו כל אלה בעיניך ברגע אשר תתנשא ותתרומם לעלות עמנו השמימה על כנפי רוח, ולולא גליון מכתב־עתי ״המגיד" אשר לקחנו אתנו, כי עתה לא ידענו אשר יש לנו ״שאלת ישוב ארץ־ישראל" ואנשים יש אשר יתעשקו על אדותיה…

אך הנה חדשה ראתה עיננו מתחת, ולכן נעמדה נא רגע ונביט לארץ!

 

ב. בין האדמה ובין הירח    🔗

חצי כדור האדמה יאיר מן האור הבא מן השמש, ואנחנו אשר הדמיון הוא גורלנו, אנחנו נראה גם את המחצה השני אשר אור השמש לא יבוא אליו. – מה יפה ומה נהדר מראה פני האדמה במקום אשר האור והחשך נפגשו! אכן גם במקום אשר שם החשך, נראה מעט אור, כי האויר מלא את קרני השמש והוא ישלח קוים אל פני האדמה והם כהים, וגם הירח ממעל יקבל שפעת אור מן השמש כפעם בפעם ומידו קרנים לאדמה גם במקום אשר אור השמש לא יחדור לו.

ועתה בעוד אנחנו תלוים בין האדמה ובין הירח, הנה עת וזמן לנו לראות גם את זאת, כי כמדת חלק כדור הירח אשר חשך ישופנו כן היא מדת חלק כדור האדמה אשר אור לו, חלק כחלק ישאו יחדו בד בבד, כי בין האדמה ובין הירח יהיה לנו גם אור השמש וגם אור הירח וגם אור האדמה, אחרי כי גם האדמה מקבלת שפעת אור מן השמש ואת האור תפיץ סביבותיה; אכן אור השמש בא אלינו מאת פני לוח השמש המלא אור כלו תחת אשר אור הירח איננו בא בלתי אם מאת פני חלק הירח המאיר המָפנה אלינו, וגם אור האדמה יבוא אלינו אך מאת פני חלק האדמה המאיר מן השמש והוא מָפנה אלינו, ואנחנו בין האדמה ובין הירח נראה את שני הכדורים האלה המאירים מאור פני השמש הרחוק, והיה אם יהיה אור על פני חלק גדול מן האדמה, אז יֵראה אלינו אך חלק קטן מן הירח אשר אור לו, ואם נראה חלק גדול מן הירח ואור לו, אז יֵראה אלינו מן האדמה אך חלק קטן אשר לו אור –

אבל לא המראה הזה הוא ״החדשה" אשר אמרנו כי עוד חזון למועד אשר נשוב לדבר על אדות אור האדמה, ואנחנו פה אל מחזה אחר נשים פנינו. – על פני כנפות צירי האדמה השנים יופיע אור יקרות נפלא לעינים אשר יחצוב להבות מעת אל עת, ואנחנו נאמין לראות את אור הציר האחד והוא מושך את אור הציר השני, עד כי ירחיקו זרמות האור מעבר מזה ומעבר מזה מן הצירים, והתחברו על פני הקו־המשוה, ושם יכבו ויסופו.

לאור הזה קראו לפנים ״אור הצפון" כי בני אדם יושבי האדמה לא מצאו עת ומקום לראות את האור הזה גם בפאתי הדרום, ואנחנו התלוים בין האדמה ובין הירח, אנחנו רואים את האור הנפלא הזה גם בבואו מן הדרום; ואף גם זאת נואלו בני האדם לחשוב כי אור הצפון נברא אך רק למען הָאיר על ציר הצפון בעת הארֻכּה אשר לא יאיר עליו השמש ירחים אחדים, ואולם אנחנו יודעים היטב כי האור הנפלא הזה יֶשנוֹ גם בימים אשר לא יסוף אור השמש מן הציר הצפוני ירחים אחדים, ואך זה דרך האדם לבלתי שים לב אל דבר אשר לא ימצא חזון ממנו –

אבל מה מקור האור הנפלא הזה ומאין נמצא?

את זאת לא ידענו גם אנחנו, אף כי בעלי דמיון אנחנו העולים השמימה, ואך אחת נדע כי סגלות עלעקטריות לאור הזה, והעלעקטריות גם היא הן סוד כמוס הוא ממנו. – האדמה היא מאגנעט גדול, וכל מחטי המאגנעט אשר נעשה לנו ואשר יהיו בידינו, כלם עולים ויורדים ונוטים לפי כח המאגנעטיות אשר בקרב האדמה, ומי יודע אם לא מאגנעטיים או עלעקטריים הם המאורות אשר אמרנו.

אכן רב לנו לעמוד פה תחתינו ולשבות ולהנָפש, כי האדמה מתחת לנו מתגלגלת על פי קטרה, וגם הירח ממעל לא ישבות ולא ינפש, ואם נביט לארץ וראינו עתה גם את אמעריקה. והיה הדבר לפלא בעינינו כי חכּו בני האדם עד בוא אליהם קולומבוס להראות להם את הארץ הזאת המסתתרת מנגד עיניהם אלפי שנים, ולא עלו כמונו השמימה לראות משם את הארץ ההיא באין מכלים דבר – אבל רב לנו עתה לחזות לנו מחזות שוא ותפל בדבר אשר כבר היה ואשר כבר נעשה; הן מתנינו חגורים, וגם הירח ממעל פונה ללכת, ולכן נקומה ונעלה.

ובכן שלום שלום נקרא ממרחקים!

 

ג. מחוץ לירח    🔗

האם אל הירח מועדות פנינו? – הן!

אבל הדרך רחוקה מאד, והנסיון יורה אותנו כי בנסוע איש בדרך בעגלה או במרכבת־הקיטור, וקצרה נפשו בנסעו באין לו דבר לשעשע נפשו, ולכן גם אנחנו בעודנו הולכים בדרך ובקשנו לנו דבר ועצה הלום לשעשע נפשנו, ואם נבקש הלא נמצא. – אכן זאת היא העצה היעוצה ממנו מדי נסענו להסב את עינינו פעם בכה ופעם בכה, לראות מה למעלה ומה למטה, מה לפנים ומה לאחור, והיו הדברים האלה שעשועים לנו כל הדרך הרחוקה הזאת; כי הנה הרחק הרחקנו עתה מן האדמה אלפַים או שלשת אֲלָפִים מיל או יותר, וכאשר נעלה למעלה כן תקטן האדמה בעינינו וכן יגדל הירח, ועוד מעט והאדמה תחדל מהיות בעינינו לאדמה והיתה לאחד מגרמי השמים, ולוּ עלו עמנו השמימה אנשים משוררים ומליצים, כי עתה חדלו לכתוב את שיריהם ואת מליצותיהם על ״הירח אשר יקר הולך" והיתה להם האדמה לענין חדש לכתוב עליה שירה חדשה; ולוּ עלו עמנו עובדי כוכבים ומזרות, כי עתה עבדו גם לאדמה והיתה גם היא קדושה בעיניהם, וקראו מלא אחרי האיש אשר יערב לבו להשמיע דבר כי האדמה איננה כוכב כי אם אדמה. – ואולם אנחנו הן יודעים אנחנו נאמנה כי האדמה לא בשמים היא, והיא לא כן, כי כעלותנו מעלה כן נראה כי היא כוכב מכוכבי השמים, וכאשר נגביה עוף כן תרבה וכן תוסיף ללבוש צורת כוכב, ובהיותנו בחצי הדרך אשר בין האדמה ובין הירח, וראינו והנה היא כוכב גדול אשר לא יגדל בלתי אך פי עשרה מן השמש.

ועתה מי בכם נוסעים יקרים אשר יחמוד לצון וצחוק לו, ולקח האיש את מצנפתו מעל ראשו והשליך אותה ארצה, וראו עיניו דבר חדש; כי איש איש אשר איננו נוסע בשמים ואשר על האדמה יושב, אם ישליך את מצנפתו ארצה דרך חלון חדרו אשר ביציע הראשונה, אז תמהר המצנפת לנפול ארצה. דרך 15 רגל בקרב הזעקונדע הראשונה, ואולם אם אחד מן הנוסעים בשמים ישליך את מצנפתו ארצה, וראו עיניו אחרת, אחרי כי הכח המושך אשר לאדמה דל ורפה הוא פה; כי הנה רחוקים אנחנו עתה מן האדמה עשרים וחמשה אלף מיל, וזה הוא חצי הדרך אשר בין האדמה ובין הירח, ובכן אפוא ידענו כי רחוקים אנחנו פה ממרכז האדמה פי שלשים מאשר רחקנו ממנו בעוד מתהלכים היינו על פני האדמה, והחוקרים יודעים היטב כי כפי המרחק כן ימעט הכח המושך, ומשפט המרחק הזה איננו פי שלשים לבד כי אם פי שלשים פעמים שלשים שהם תשע מאות (כי על כן ידענו אשר ימעט הכח המושך לפי המרחק המרֻבּע), ולכן אפוא פה בחצי הדרך ימעט הכח המושך אשר לאדמה פי תשע מאות בזעקונדע הראשונה, והיה אם תפיל את המצנפת ארצה, אז תוכל עוד לזורר שלש פעמים עד תשלח ידך לתפוש את המצנפת הנופלת, ולא תפול. ובכן אפוא רואות עיניך את הטובה אשר בחצי הדרך בין הירח ובין האדמה, ואולם גם רעה תאונה לנו על פי הדבר הזה, כי יש אשר יהיה עם לבבנו לשלוח ידנו ליתד ולמקבת לנקוב חור בתוך הטבע במקום אשר נבחר, או אז נראה כי אמנם קלה מאד תהיה המקבת להרימה, ואולם אם נוריד אותה על ראש היתד לא תכבד עליה. עד מה ולא תצלח לתקוע את היתד כפי חפצנו.

הנה כי כן רואים אנחנו אשר פה בחצי הדרך יעשה גם הכח המושך אשר לירח את פעולותיו, וזה אך החִלו לעשות כאשר נראה בבואנו אליו, כי כחו פה יעלה אך עד ¹/₈₀ מכח המושך אשר לאדמה ואולם על מה אנחנו עומדים פה? הלא עוד הדרך רחוקה, ואנחנו עוד נמצא שעשועים אחרים; ובכן עתה נֵרוֹמָם עתה נִנָשֵׂא! אך בהיותנו בדרך בין הירח ובין האדמה, רחוקים מן האדמה 37,000 מיל, וראינו כי הקטינה האדמה את מדתה והירח הגדיל, ער כי מדה אחת להם בעינינו, כי לא תגדל האדמה מן הירח והירח לא יקטן מן האדמה. – אבל גם פה לא נשבות ולא נִנָפש כי עוד חזון למועד, ואך בעלותנו מעלה מעלה עד כי הרחקנו מן האדמה כארבעים וחמשה אלף מיל, וראינו מראה חדש, כי שם הנה יגדל הכח המושך אשר לירח ככח המושך אשר לאדמה, לא יגדל האחד ולא יקטן מן השני, והדבר הזה חדש בעינינו ועמדנו עליו כמעט; אכן לא לריק נכלה את הזמן, ולכן נחלף פה שמלותינו ונלבש נקיים לבלתי בוא אל הירח כאנשים גבעונים, והיה מדי הסירנו מעלינו את הבגדים הצואים וראינו כי יכול נוכל לתלות את הבגדים האלה על בלימה, והיו תלואים בין השמים ובין הארץ ולא יפלו ולא ינועו, אחרי כי האדמה תמשוך אותם למטה והירח ימשוך אותם למעלה, והכחות האלה ישאו יחדו בד בבד.

ובכן אפוא נעזוב גם את המקום הזה, כי אך כחמשת אלף מיל רחוקים אנחנו מן הירח, ואם נתאזר כמעט קט ונגביה עוף, ובאנו כרגע על פני הירח.

 

ד. על פני הירח    🔗

ברוך הבא! – האין איש על פני הירח אשר יקרא אלינו את הקריאה הזאת?

אכן שולחים אנחנו יד אל אמתחתנו להוציא משם את תעודותינו להוכיח כי כנים אנחנו, כי בני אדם יושבי האדמה יודעים היטב את חקי השוטרים והפקידים אשר לא יתנו להם מדרך כף רגל אם תעודותיהם אין בידיהם, ועל כן נבקש לנו את התעודות, ואולם פה על פני הירח אין איש אשר יקח מידינו את התעודות האלה לקרוא בהן; וְנִבַּט לימין ואין איש ונפן לשמאל ואין רואה, ואך תהו ובהו מסביב לנו. ואם נקרא בקול ומצאנו לחרדת לבבנו כי אין קול ואין קשב לנו, כי חֵרשים היינו על פני הירח; או אז נזכור כי אין אויר על פני הירח אשר יוכל להוליך את הקול ממנו והלאה וזה שרש הדבר לעשות אותנו לחרשים; כי הירח איננו מוקף אויר כהאדמה או כיתר הכוכבים בשמים, ובאין אויך אין תנועה ותנודה לקול להגיע אותו אל עור התוף, אשר בתוך האזן; הנה כי כן לולא בדמיון עלינו השמים, כי עתה לא יכלנו לשאף אויר עוד בהיותנו בדרך, הרחק מן האדמה אך כאלפַים מיל, ואולם אנחנו פה על פני הירח; הלא הדמיון אתנו והוא כל יכול.

גם אנחנו על פני הירח וגם התוכנים על פני האדמה יודעים אשר אין אויר על פני הירח, ובאין אויר אין מים, אחרי כי כל המים יעלו במקום שאין אויר וינדופו, ובאין מים אין דבר לרוות בו את צמאוננו – ומה אפוא נמצא על פני הירח? הלא אך הרים ובקעות סביב סביב, ככל ההרים והבקעות אשר על פני לוחות הירח מעשה ידי התוכנים האנגליים והאשכנזים; ועוד דברים אחרים שלמים וכן רבים נראה על פני הירח ממעל, ולא נדע מה הם, כי לא פֹרַשׁ לנו אם מיני צמח הם, אחרי אשר אנחנו ידענו כי הצמח לא יצמח בלתי אם בהיות לו אויר ומים, ופה אין לנו יסוד חמוצי ויסוד מים ויסוד חנקי, ודעת לנבון נקל כי אין זכר פה ליסוד־גחלים שהוא מעט מאד גם על פני האדמה, אחרי כי הוא אך מותר הצמח הנמצא בארץ; ובאין צמח על פני הירח אין נפש חיה, ובאין נפש חיה אין אדם – ובכל זאת מי יודע אם לא נמצאים על פני הירח יצורים אחרים.

אכן אמת נכון הדבר כי יש אשר יהיו יצורים על פני הירח, ואולם היצורים האלה לא יֻכּרו לעינינו גם אם נראה אותם; כי הנה דבר לא ידברו אחרי כי אין אויר להם לתת להם קול וְדִבּר, ואם הדִבּר אין בהם, הן גם אזנים לא תהיינה למו, ואם אזנים אין למו, הן לא נצליח גם אם נביא עמנו מן הארץ בקבוקים מלאים אויר להריק אותו אל הירח; אכן גם לא יריחון יושבי הירח, כי באין אויר אין ריח, ובאין אויר ומים אין טעם, כי אך בזאת יטעם החך אכל אם יבוא האכל ויהפך בין הלשון ובין החך לנוזלים, ובאין נוזלים אין חוש הטעם, ואם חוש הטעם אין להם, הן גם לשון לא תהיה למו, ולא תהיה למו נשמה באפם, וריאה לא תהיה להם, ואם ככה הוא הלא גם פֶה לא יהיה להם; אכן באין נוזלים אין דם, ובאין דם אין לב, ומה לנו אפוא וליצורים כאלה אשר לבם בל עמם? ובכן אפוא נוכל לראות לפנינו תבנית יצור אשר אין לו אזן ואף ופה וריאה ודם ולב, ובמה נדע כי נשמת חיים תחיהו? מה משפט יצור אשר כמוהו ומה יושיענו זה?

אכן יש אור על פני הירח, כי בא האור מן השמש ומן האדמה ומן המזרות האחרים, ולכן נבקש אולי נמצא יצור אשר לו עין לראות, וגם עמלנו זה יעלה בתהו, כי אנחנו הן ידענו אשר אך בזאת תוכל כל עין ועין להרגיש את האור ולקבל את שפעת הקרנים, יען כי נוזלים בה, ואם אין נוזלים על פני הירח אין גם עינים שם ומה אנחנו עומדים ומבקשים פה? הלזה יִקְרא יצור, אם זה יהיה לנו לאדם אשר אין לו אח מאחת מאלה אשר אמרנו? ובאין לו כל אלה, הן גם ראש לא יהיה לו, ובכן אפוא אם נזכה ונחיה ונראה, לא נראה בלתי אם ידים ורגלים לבד, ולכן נעזבה נא את ״האדם" אשר כזה לבלתי יפול לב אדם עלינו, ובקשנו לנו תענוגות אחרות על פני הירח.

 

ה. ראשית מעשינו על פני הירח    🔗

הן אדם אין בַּיָּרֵחַ אשר ישעשע נפשנו ואשר ישים לפנינו כל תענוגות בני האדם כאשר הסכנו, לכן ננסה נא אנחנו, איש איש לנפשו ונבקש לנו מעשה ומלאכה ככל אשר נוכל; ואחרי כי ידענו אשר אך הידים והרגלים לבד יצלחו פה למלאכה, הלא דעת לנבון נקל כי אך מהן עזרתנו תבוא. – אמנם חפצנו זה בידנו יצלח מאד מאד, כי הכח המושך אשר על פני הירח קטן מן הכח המושך אשר על פני האדמה פי ששה, ולכן קלים אנחנו מנשרים ומעוף השמים וכן היינו בעינינו, והיה אם ירים איש את ידו ואת רגלו פה על פני הירח, וראה כי מרחף הוא, ולו יכול נוכל לנצח פה בנגינות (כי באין אויר אין נגינות) כי עתה יצאנו במחולות לרקד ולפזז ולכרכר שכם אחד על כל הנערות המחוללות אשר בבתי התיאטרון אשר על פני האדמה; כי האיש אשר על פני האדמה יעצר כח לדלג מן הארץ על פני השלחן, האיש הזה בבואו על פני הירח יעצר כח לרצד הרים גבנונים בני עשרים רגל; הנה כי כן נראה אשר ימעט פה משקלנו מאד מאד, עד כי יוכל איש לגשת אל רעהו ולאחוז אותו ולשומו אל תוך צלחת בגדו, ולא ידע כי בא משא אל קרבו; ואם נתהלך על פני הירח לארכו ולרחבו ונבוא אל אחד התהומות אשר לא עבר בו אחרי כי רחב ידים הם, אז נרים רגע את רגלינו ועל נקלה נוכל לדלוג עליו ולפסוח אל העבר השני, ולולא ההרים הגבוהים והרמים אשר על, כי אז יכלנו לעבור את כל הירח לארכו ולרחבו בקרב ימים אחדים, מקצה הירח ועד קצהו.

ובכן אפוא יחשוב הקורא בלבו כי אך טוב ואך נעים שֶבת על פני הירח, כי אחרי אשר קלים אנחנו פה במשקל פי ששה מן המשקל אשר לנו על פני האדמה, הלא נעצר כח לעשות עבודה ומלאכה ליום אחד פי ששה מן העבודה והמלאכה אשר נעשה על הארץ, וגם המנוחה והשֵנה הדרושות לנו תמעטנה ולא תהיינה בלתי אם פי ששה מן המנוחה והשֵנה אשר נדרוש לנו על פני האדמה לחזק את בשרנו; ואולם אין טוב בלי רע, כי מה יתן ומה יוסיף לנו הדבר הזה אם יכול נוכל לעשות פה עבודה פי ששה ליום, והיום אשר על פני הירח הלא יארך ויגדל כשני שבועות תמימים, אשר לרגלי הדבר הזה יארך פה עת העבודה פי ארבעה עשר מן העת אשר על האדמה!

אכן יתפלא הקורא ביום שמעו כי שבועַים יארך היום אשר על פני הירח, ואנחנו עוד נוסיף על דברינו כי שבועים ושמונה עשרה שעה יארך. וזה הדבר: הירח לא יתגלגל על פי קטרו בקרב עשרים וארבע שעות, וכמעט נוכל לחלוט דבר כי אין לו כל גלגול סביב לפי קטרו, ואך מקצה חדש ימים יבלה כפעם בפעם את תקופתו הגדולה סביב לאדמה, ובכל הימים האלה לא יסב אל האדמה בלתי אם את פני חציו האחד, ואת חציו השני לא ראתה עוד עין עד היום הזה; ובכן אפוא תתגלגל האדמה יום יום על פי קטרה, ויושבי הירח יוכלו לראות אותה מכל עבריה, תחת אשר הירח לא יתגלגל, ויושבי האדמה לא יראו ממנו בלתי אם את המחצה האחת; ולכן הנה אין דרך אחרת לפני הירח בלתי אם לכלות את תקופתו סביב לאדמה, עד כי יאיר עליו השמש מכל עבריו, וימי התקופה הזאת הלא ½29 יום הם, כי על כן נדע אשר יום אחד ולילה אחד על פני הירח ארוכים הם כעשרים ותשעה יום ועשרים ותשעה לילה על פני האדמה – והעת הזאת ארֻכּה היא מאד!

אמנם לוּ אך היום לבדו יארך 14 יום ושמונה עשרה שעה, החרשנו, אבל מה נעשה ללילה אשר ארבעה עשר יום ושמונה עשרה שעה יארך? הן לילי טבת הארוכים, ארוכים היו לנו על פני האדמה, ואף כי ליל גדול וארוך כזה על פני הירח, מקום אין לנו בתי־תיאטרון ואין לנו בתי מרזח ואין לנו סגל חבורה להיות לנו לצחוק הקלפים? ומה אפוא נעשה לליל פקודה אשר כזה? האך רק בהזיות ובדמיונות לבד נשפיק? – פה על פני האדמה אם יאהב איש נערה בתולה, וחִכּה לקראת מועד צאת הירח, והלך האיש לבדו, דומם ועוטה על שפם ונשא עיניו למרום ושפך מרי שיחו באזני הירח והשתפכה נפשו אל חיקו ושב ורפא לו, ואולם פה על פני הירח אין לנו ירח לשאת אליו את עינינו, ובכן נביט לארץ ונהגה נכאים, כי בהיות לילה על פני הירח, יעמוד הירח בין האדמה ובין השמש, והנה האדמה מאירה לנגד עינינו, ויפעה לה והדר לה, והיא גדולה בעינינו פי ארבעה עשר מאשר יגדל בעינינו הירח בראותנו אותו על פני הארץ, וגם נכבדה היא לנו מן השמש, וארבע עשרה פעמים תתגלגל על פי קטרה בקרב הלילה האחד אשר על הירח, ועיננו לא תשבע מראות את המראות האלה.

 

ו. מעט תבונות ומעט דמיונות    🔗

הן יארך לך העת על פני הירח, ולכן זאת אפוא נעשה לך לשום לפניך מעט תבונות ומעט דמיונות אשר בלולים יעלו יחדו, למען ישעשעו נפשך.– ובכן אפוא הגידה נא לי אלופי ומיודעי, לוּ תחת שבת על האדמה ישבו בני האדם על הירח, האם יכול יוכלו לדעת ולהבין את משפט האדמה כאשר היא? ההבינו את משפט הירח ואת משפט המורות האחרים?

הירח מקיף את האדמה במעגל סביב מדי חדש בחדשו, ואולם יושבי הירח טרם ידעו וטרם יבינו כי יש תקופה לירח, ותהי להפך, כי בשבת אדם על פני הירח יאמין ויחשוב בלבו כי עומד זה תחתיו ולא ימוש ממקומו והאדמה המתגלגלת תמיד לעיניו מַקֶפֶת אותו סביב סביב במעגל והיא לא נבראה בלתי אם להיות למאור לירח בהיות הלילה, כי הנה כן יחשבו גם בני האדם יושבי האדמה אשר לא נברא הירח בלתי אם להיות למאור לאדמה בהיות לילה עליה, והיה אם מראש הירח יביט, יראה כי גדולה האדמה פי ארבעה עשר מן השמש, ובעיני זה יהיה השמש ״למאור הקטן" והאדמה תהיה ״למאור הגדול" והמאור הקטן יאיר ויחמם הרבה מאד ולכן מוצב הוא רחוק מן הירח והמאור הגדול ישלח אור נעים ומתוק ולא ילהט סביבותיו ולכן מוצב הוא קרוב אליו והירח הוא המרכז העומד דומם בתוך והוא ראש פנה בקרב כל הבריאה. כאלה וכאלה תהיינה מחשבות איש מאנשי הירח, ואם יבוא אליו איש להשמיע אותו כי גדול השמש הרבה מאד מן האדמה והאדמה גם היא גדולה הרבה מאד מן הירח, לא יאמין ולא ישמע. – ובכן אפוא עינינו הרואות כי לא נברא הירח להיות מעון לשבת אדם ולא יצלח לדבר הזה, אחרי כי המקום באשר הוא שם איננו ראוי לדבר, מבלתי יכלת להבין משם את מראות הטבע כמשפט, ואנחנו נדע נאמנה כי כאשר תקצר וכאשר תמעט יד האדם להשיג את הטבע כן תרבה וכן תפרח גאותו ותאותו לשפוך רוחו על כל סביביו; אבל זאת האחת נחשוב למשפט כי צעיר הירח לימים מן האדמה, ועל כן מי יודע אם לא יבוא יום והירח יהיה לארץ נושבת ואדם הרבה עליה, ולכן ננסה נא אפוא הפעם להביט מן הירח אל פני האדמה על פי קרני־חזות טובות ועצומות, למען דעת את כל אשר יוכל האדם – לכשיבוא – לראות משם על פני האדמה.

בראשית תביט אל האדמה על פי קרן־חזות (אשר תגדיל כל דבר ודבר פי 1200), וראית והנה האויר עומד לשטן בינך ובינה לכסות אותה ממך, וגם אם תמחה את העבים מנגד עיניך לא תראה את הארץ בלתי אם חלקים חלקים המרקדים והמכרכרים לפניך, ואך אם תיטיב ואם תרבה להביט, וראית את הערים הגדולות, את פטרבורג ואת פאריז ואת לונדון ואת ווין ואת ברלין, והכרת אותן כי פניהן להם כתמול שלשום; אז תראה את צירי האדמה אשר יעטפו שלג ואת הקו־המשוה העוטה אור שמש כשלמה, והנה הם יפים ונהדרים עד למאד; או אז תפנה האדמה לנטות, ואירופה כליל תחלוף מנגד עיניך, ואדמת אמעריקה תגל כספר לפניך, והנה ניו־יאָרק ויתר הערים הגדולות, והמיסיסיפי עוֹבר ביניהן ושוטף בחזקה; ובנטות האדמה הלוך ונטה, וראית גם את מערב אמעריקה והבטת אל קליפורניה מקום שם הזהב; ונטתה האדמה מפניך גם עתה וראית את ים אוקינוס הגדול מעט והנה גם אזיה באה עם אדמת אוסטרליה החדשה המחֻברת אליה ״כמר מדלי", ועתה הנה ארץ סינים וארץ הֹדו וארץ רוסיה האדירה נוסעות לפניך. ואם תעיף את עינך רגע וראית גם את אדמת אפריקה המלאה ציה וערבות והבטת עתה שנית על פני אירופה ובקשת ומצאת גם את המקום אשר משם יצאת לעלות אל הירח, וזכרת כי נכרי אתה על פני הירח ולא לשבת עליו באת כי תתמהמה, וקמת ללכת.

אבל בטרם תלך מזה והלאה, האם לא תאוה נפשך לראות גם את חצי כדור הירח אשר לא יראה על פני האדמה? אמנם אמת נכון הדבר כי עלינו לסור גם שמה, ואולם נפלאות ונצורות לא נראה שם כי גם התוכנים אשר בארץ המה עמלו מאד להתחקות על שרשי המחצה המסתתר הזה ויראו את שפתו ואת כל אשר עליה, והנה אין כל חדש שם, ולמה לנו אפוא לרכב על דמיון ולעוף ולחלום חלומות בהקיץ אשר רבים לא יאמינו להם? — ולכן נקומה נא עתה ולקחנו צדה בידינו ושמנו לדרך פעמינו, כי יוצאים אנחנו מזה ללכת דרך רחוקה מאד, לבוא אל השמש.

 

ז. בין הירח ובין השמש    🔗

הנה אנחנו יוצאים את פני הירח ואך מעט נשאנו בעמלנו, כי חדשות רבות לא ראינו בו בפני החצי האחד אבל שתים הן נפלאות ממנו ועלינו להתחקות על שרשיהן: מדוע אין אויר לירח לכסות אותו כמשפט כל יתר המזרות אשר בשמים? מדוע לא יסב הירח אל האדמה בלתי אם את פני חציו האחד ואת חציו השני יסתיר ממנה? – שתים אלה נפלאות ממנו, ואנחנו בלכתנו עתה בדרך ותלואים הננו בין הירח ובין השמש, הלא עת וזמן נכון לנו עתה לחקור חקר על אדות הדברים האלה:

הכח המושך אשר לאדמה יפעל את פעולותיו בפני חלקי הירח היותר קרובים אליו (והם הן קרובים אליו 234 יותר ממרכז הירח) בחזקה ובתעצומות עז, עד כי לא יוכל הירח לפנות ולנטות מזה בלתי אם היה יהיה לו כח רב מאד; ועתה לוּ היה הירח עגול כֻּלו מעשה כדור שלם, כי אז יש מקרה אשר יתנודד הכדור העגול מעט ואז יש אשר יתגלגל על פי קטרו, כי הנה החלק הבולט ממנו היותר קרוב אל האדמה לא ישוב כמטוטלת אחור אל המקום אשר היה, יען כי כדור עגול כלו איננו בן חלקים בולטים, וכל החלק הבא אל מול פני האדמה ראשונה והיה הוא הבולט, ובהתגלגלו מעט וחלק שני יבוא למלא את מקומו, והיה זה הנמשך אל פני האדמה; אבל הירח איננו עגול מעשה כדור כי תועפות הרים לו גדולים ועצומים עד מאד, והאדמה תשים את פעולותיה בפני החלקים הבולטים המָפנים אליה למשוך אותם בחזקה, עד כי אין כח לירח להתגלגל מזה ולפנות לה ערף, וגם אם נניח כי יש אשר יקר המקרה והוא ינוע ויתנודד מעט, הן גם אז ישוב כמטוטלת אחור כל עמת שבא. – זאת היא חקרנוה להבין את הדבר האחד, ואם נלך עתה להתחקות על שרשי הדבר השני, נמצא כי הירח אשר לא יתגלגל על פי קטרו ידמה אל כדור תלוי בראש מוט אשר נְקַלַע אותו כמטוטלת סביב סביב במעגל, ולכן דעת לנבון נקל כי החלק היותר קרוב אל האדמה לא ירבה ללכת במעגל סביב לה כחלק היותר רחוק ממנה, ואם כדבר הזה כן הוא, אז יבין כל משכיל כי כל חלק וחלק מן הכדור ישאף להתרחק ממרכז המעגל, ואולם החלקים המוצקים והאיתנים אשר לכדור הירח לא יוכלו לעשות כדבר הזה, ואך כל מיני האויר וכל מיני הנוזלים אשר שם הם נסו משם ויבאו אל קצות חלקי הירח הרחוקים, אל פני העבר השני, אשר לא יִרְאו לעיני האדם לנצח –

אבל למה לנו אפוא כל החזיונות והדמיונות האלה אשר עד תכליתם לא באנו? הן נוסעים אנחנו בדרך בין הירח ובין השמש, ועינינו תראינה מראות אחרים: האדמה נשקפת לנו מתחת ככדור נתון בידי נער לשחק בו, והירח – כעדשה המקפה את הכדור, ושניהם יחד מתנשאים להקיף את השמש במעגל סביב דרך 120 מיליאן מיל; האדמה ממהרת מאד ללכת, כי דרך ארבעה תעבור בבל זעקונדע וזעקונדע, ובלכתה נמצא חשבון כי פי אלפַים תמהר מכל מרכבות הקיטור, והירח ימהר לרוץ גם מן האדמה, אחרי כי מלבד הדרך הרחוקה אשר עליו ללכת סביב לשמש בשלחו את האדמה, ילך גם שתים עשרה פעמים בשנה סביב לאדמה, ומשפט הליכותיו הלא שמנו לפני הקורא במקום אחר.

אכן ממהרים אלה ללכת מאד מאד ובכל זאת כאין וכאפס הם אם נערוך אותם אל מרוצת העלעקטריות והאור; והיה אם נשים חוט עלעקטרי אשר יעבור את כל מעגל האדמה סביב השמש אז נוכל לשום בשורה טעלעגראפית בפי החוט הזה להודיע כפעם בפעם את מועד בוא האדמה אל מקום פלוני אלמוני תַּחֲנוֹתָהּ, כמשפט הבשורה הטעלעגראפית אשר לנו פה בארץ להודיע כפעם בפעם את מועד בוא מרכבות־הקיטור, כי הבשורה הטעלעגראפית סביב במעגל האדמה תוכל לעבור את כל המעגל סביב סביב בקרב שעה אחת, תחת אשר האדמה לא תעבור אותו בלתי אם מקץ שנה תמימה – אבל מה יועילו לנו כל דברי החלומות האלה ודמיונותיהם? הן אל השמש אנחנו עולים ולא נרד אל תהומות המים הדלוחים אשר לאנשי הפילוסופיה, ולכן נשים נא לב אם לא נמצא בדרך דברים נפלאים אשר ישעשעו נפשנו.

 

ח. מראות עלי דרך    🔗

הנה הרחקנו ללכת מן האדמה ופנינו מועדות אל פני השמש, והנה חבל ברקים לקראתנו עולים מימיננו ומשמאלנו, המונים המונים רבים מאד, ואם נתחקה על שרשי רגליהם נחשוב למשפט כי גרמי שמים הם אשר רבים מהם יתפרדו מעת אל עת לאחוז בגבולות האדמה ולנפול בידי האויר, ואז יפלו ארצה, ועיני האדם תראינה אותם והנה להם דמות אבנים קטנות אשר יקראו להם אבני שמים או אבני ברד או אבני אש. – אכן הגרמים האלה לא לבדד ישכנו בשמים, כי אם המונים המונים רבים מאד אשר אין להם מספר יתקבצו ויהיו לטבעת גדולה ורחבה לָחֹל במחולות מסביב לשמש ואם למרחוק נראה אותם בלילה בעוד עומדת רגלנו על פני האדמה, והיו הגרמים הקטנים האלה בעינינו כטבעת אור היוצא מאת פני השמש והאור הזה נקרא בפי החכמים בשם ״אור אשר לעגול המזלות", ואולם לוּ היה בתוכנו בעלותנו השמימה גם החוקר הנפלא אלכסנדר לבית הומבלדט, כי אז הורה אותנו אמת לאמתו להוכיח לנו אשר האור הזה איננו יוצא מאת פני השמש, כי אך שפת הַזֵר רואות עינינו אשר עשו המזרות הקטנים האלה בהתאספם יחדו והיו לזר סביב לשמש, והם מדי צאתם במחולות יברקו לעינינו ויולידו את האור.

היש מספר לעדת הגרמים המפזזים והמכרכרים האלה? הן מחול ימים ירבו, ובן אדם תולעה בראותו מספר רב כזה יאמר לו ״אין ספורות", והיה גם זה בעיניו חלק מן הנצח; והם האם לנצח יברקו בשמים? מי יודע! מי יודע אם לא יקיפו הגרמים הקטנים את הגדולים, ואם יקום ביניהם כח מושך, והתנגשו והיו לעצם אחד, ומקץ אלף אלפים שנה או אלפי אלפים שנה (הן גדול המספר הזה בעינינו וקטן בשנות הבריאה!) יהיה העצם לכוכב קטן, ואחד התוכנים אשר יהיה בימים ההם ימצא אותו בשמים, וקרא לו שם וכתב אותו בספר למען יקום לדור אחרון.

אבל מה יתנו ומה יוסיפו לנו הגיונות אשר כאלה? הן נוסעים אנחנו בדרך והדרך רחוקה לפנינו, ועוד חזון למועד. – אך הנה ״נגה" לקראתנו! הוא נגה אשר יקראו לו הילל בן שחר או אילת השחר או אילת אהבים, ובבקר ובערב נכון מוצאו, והוא קרוב אל השמש מן האדמה דרך חמשה מיליאָן מיל, ותקופתו סביב לשמש יכלה כפעם בפעם מקצה 224 יום; ואנחנו כאשר נקרב לבוא אליו כן ירהב ויעלוז לבנו, כי מכל הכוכבים אין עוד כמוהו אשר ידמה אל האדמה ויערוך לה; החמר אשר ממנו הוא עשוי כחמר האדמה הוא, וגדלו ותבניתו כגדלה ותבניתה, ואויר יקיף גם אותו ועל פי קטרו יתגלגל בקרב עשרים ושלש שעה, וגם הרים וגבעות עליו, וגם מים ונחלים, והכח המושך אשר לו דומה כמעט לכח המושך אשר לאדמה, עד כי לא ישים פרעות בדרכנו ובהליכותינו אם נבוא אליו להסתופף בצלו; אבל התוכנים אשר בארץ המה יאמרו כי נגה יתגלגל סביב לפי קטרו, והוא מְשֻׁפָּע מאד במעגלו, עד כי נבדל הקיץ מן החרף שם עוד יותר מאשר נבדלו פה על פני האדמה. אכן הנה רבים אומרים כי נגה איננו זכר כי אם נקבה, והיא יפה עד מאד, ואנחנו הגברים הן למדנו אל דרך־ארץ לדעת לתת כבוד ויקר לכל נערה יפה בארץ ואף כי בשמים, ועל כן נשא את פניה בדבר הקיץ והחרף, כי אילת אהבים זאת יפה עד מאד ואורה צח ולבן, תחת אשר אור ״כוכב" אדום הוא למראה, ואור צדק ירוק, ואור שבתאי צהוב, ואור אורָן וְנֶפּטון בן בלי שם הוא; ואך אור נגה הולך ואור כנכון היום, ואנחנו כלנו פה אשר נקרב לבוא אליו הלוך וקרב, לא נתפלא עוד כי לא יעצרו התוכנים כח להביט אליו, וכי התוכן מאָדלער הֻכָּה בסנורים על כי הביט שנים אחדות לראות את הַקְרָנַיִם אשר לנגה.

האם קְרָנַיִם יש לנגה? האם לא טעות סופר היא ועליך לקרוא קַרְנַיִם? אל תקרא! כי אמנם קְרָנים נתונות לנגה בעמדו בין האדמה ובין השמש, כתבנית החרמש בשמים בראש החדש כי בעת ההיא לא תראינה עינינו כי אם חלק קטן ממנו אשר לו אור ולראשי החרמש הזה יקראו התוכנים ״קְרָנים", ועל פי השנויים והתמורות אשר יראו יביטו בהן, ידעו את זמן תקופת הכוכב סביב לפי קטרו.

 

ט. מראות חדשים    🔗

האור והחום אשר על פני נגה גדולים ועצומים מאד, ובזאת יתרון לו מן האדמה, כי קרוב הוא אל השמש ממנה, ואנחנו הן ידענו כי השמש יאיר ויחמם פי ארבעה את פני הכוכב הקרוב אליו מאשר יאיר ויחמם את הכוכב השני הרחוק מן הראשון פי שנים, ואם ירחק הכוכב פי שלשה ימעטו האור והחום עליו פי תשעה מן הראשון, ואם ירחק פי ארבעה ימעטו עליו האור והחום פי ששה עשר (כי אלה המה חקות המרחק המרֻבּע אשר אמרנו!); ואחרי כי רחוק נגה מן השמש אך 15 מיליאן מיל, הלא דעת לנבון נקל להביא חשבון כי החום והאור אשר עליו גדולים ועצומים פי שנים מן האור והחום אשר על פני האדמה, ולכן מי האיש אשר מדי נסעו יחפוץ לסור גם אל נגה להתמהמה שם כמעט קט, הוא ידע ויזכור כי ימצא שם אור וחום כמו האור והחום אשר יהיו על פני הארץ לו שני שְׁמָשׁוֹת כאחד יהיו בשמים; ואולם אנחנו הן ידענו כי בזרוח השמש תֵכַהּ עיננו ועלינו לסגור את חלונותינו ולכסות יריעות עליהם, ואף כי בזרוח שני שמשות יחדו; ואף גם זאת ידענו כי חום הדם אשר באדם ידמה אל החום אשר במדינות החמות על פני הארץ, ולפי הדבר הזה ידמה גם חום הדם אשר ליושבי נגה אל החום אשר שם במקומות החמים, ובכן אפוא יעלה חום הדם שם עד ששים מעלות תחת אשר חום דמינו עולה אך עד שלשים מעלות, ונהי אנחנו בעיניהם כמו הצפרדע והנחש בעינינו, כי גם פה על פני האדמה בעוד היתה חמה, היו הצפרדעים גדולות כעגלי מרבק והלטאות גדולות כברקים והדגים בעלי צואר ארוך מאד, ואיך נהיה אנחנו בעיני יושבי נגה בבואנו אליהם? התהיה תפארתנו על הדרך הזה? האם לא ננחל קלון מכבוד?

ובכן אפוא תהיינה עינינו רואות את הכוכב הזה ואליו לא נבוא, כי אמנם נהדר הוא מאד למראה עינים! ועתה הן קרובים אנחנו אליו, כי אך מאת אלף מיל נרחק ממנו, ומאת אלף מיל בינינו ובינו מה הוא, והנה הוא גדול בעינינו פי שבעה מן הירח אשר על האדמה ראינוהו, וגם לאור יומם נוכל לראותו, וגם זאת נראה אשר התוכנים פֿאָנטאנא, קאססיני ושאָרט שגו ברואה באמרם כי גם סביב לנגה ירוץ ירח אחד להקיף אותו כפעם בפעם, כי לא כן הוא. — אכן יש יום ועין האדם תראה ותביט את נגה בעברו את פני השמש; כי הנה ראו התוכנים את נגה ביום התשיעי לחדש דעצעמבער בשנת 1874 בעברו את פני לוח השמש להֵראות כמו כדור שחור על פני לוח לבן, וגם ביום הששי לחדש דעצעמבער בשנת 1882 ראוהו התוכנים כמו, ואם יש בנו איש אשר יחיה על פני הארץ עד בוא יום השמיני לחדש יוני בשנת 2004 עיניו את המראה הנפלא הזה גם אז.

אך הנה אנחנו עולים השמימה הלך ועלה, ומרגע לרגע יגדל בְּרַק אור השמש לנגד עינינו, ובהיותנו קרובים אליו עד ½7 מיליאן מיל, וראינו גם את ״כוכב" (מערקור) אשר ירוץ ויקיף את השמש קל מהרה מאד מאד, אחרי כי קרוב הוא אל השמש מאד וכחו המושך פועל בו את פעולותיו ביד חזקה; ״כוכב" הוא הקטן מן המזרות הגדולים, ולא יגדל הרבה מן הירח אשר לנו וכמעט יכסה אותו השמש ממנו. והוא יעבור דרך ששה וחצי מיליאן מיל בזעקונדע אחת, עד כי יוכל לכלות את תקופתו סביב לשמש מקצה שמונים ושמונה יום; וגם אויר לו מסביב, ובכל זה לא טוב לאדם לסור ולגשת אליו אחרי כי החום והאור אשר עליו גדולים ועצומים פי שבעה, ואיך יוכל אפוא בן אדם לשאת ולסבול מאתים מעלות חום? הלא כפתורי העופרת אשר בבגדך ימסו כדונג מפני אש, ואתה האם יצאת לבקש לך שם אדם כמוך? אין זאת כי אדם כזה איננו בשר ודם כי אם אבן וחלמיש צור, ומה יתן ומה יוסיף לך אדם אשר לב אבן לו?

 

י. פני השמש    🔗

ובכן אפוא הולכים אנחנו הלך וקרב אל פני השמש ולנגד עינינו אור גדול ונאדר אשר ילא כל דמיון בעלי הדמיון לערוך דמות לו, והכדור גם הוא הולך הלך וגדל, ועתה בקרבנו אליו נביט ונראה בו, אולי נצליח לדעת את משפטו. – מה אתה רואה בן אדם? הכדור הגדול עשוי אויר מלא אור והוא מאיר על כל סביבותיו וכחו המושך גדול ונאדר עד למאד למשוך את כל הכוכבים והמזרות אליו למען אשר יקיפוהו איש איש במעגלו סביב לו, וחום וקרנים מידו לכלם, ועד היום הזה לא נדע ולא נבין את שרש החום והאור האלה.

אכן נפלאים מאד פני השמש אשר לא יעמדו ולא ינוחו רגע, כי המה יחמרו וינודו ויולידו בקיעים וקוים ובהרות כהות, אשר ניטיב לראותם בהיותנו קרובים אליהם או בהביטנו בם על פני האדמה על פי קרן חזות, והבהרות והקוים האלה יראו ויחלפו, יבואו ויסופו, יעלו וישובו לרדת אל לב השמש ואל תהומותיו, והיו בעינינו כמו אד וקיטור אשר יעלו בחום מתוך השמש במקום אשר חם מאד, ובבואם למעלה יאצילו מן החום אשר הביאו להפיצו אל כל סביבותיהם, ובהתקררם ישובו לרדת כל עמת שבאו למען התחמם שנית –

מלבד הדברים האלה נראה ונתבונן גם אל תקופת השמש בהקיפה את פי קטרה, כי מקץ עשרים וחמשה יום ושש שעות תכלה כפעם בפעם את תקופתה, ואת דבר התקופה הזאת יכירו התוכנים כפעם בפעם על פי הבהרות הגדולות (הנקראות בשם ״כְּתָמִים") אשר תֵּראינה בפני השמש, והבהרות האלה הן תראינה לעיני אדם לפנות בקר ולפנות ערב על פי קרן חזות המכוסה זכוכית שחורה להיות למחסה לנגד האור העז; ואם ניטיב לראות נביט מסביב לבהרות האלה והנה גדול האור ביתר שאת וביתר עז, ולמקומות המאירים האלה יקראו התוכנים ״לפידי שמש" אבל משפט הבהרות מה הוא ומאין תבאנה?

התוכנים יעידו ויאמרו כי הבהרות האלה אד וקיטור הן אשר יצאו מתוך השמש והתקררו והתנגשו והיו לעצם אחד והאור אבד מהן, וחוקרים רבים יאמרו כי משפט הבהרות האלה כמשפט העבים אשר ברקיע השמים, כי גם העבים הם אויר קר התלוי בין השמים ובין הארץ, וגם הבהרות מיני אויר הן מאויר השמש אשר עלה למעלה ויתקרר ויתקשה ויהי לבהרות כהות לכסות את עין השמש מבלתי תת את האור לעבור; והפרופיסור שפאָרער עוד יתרה עשה כי הוכיח אשר משפט אחד לבהרות האלה ולרוחות הנושבות אשר פה בארץ, הנודעות בשם רוחות עוברות ונפגשות, ואולם אנחנו לא נעמדה בזה ונבקש לנו מקום לסור אליו.

 

יא. מי יתננו בשמש מלון אורחים    🔗

הלא אל אחת הבהרות נסור ונעמוד שם, האין זאת? – אכן אמת נכון הדבר כי רב מאד המקום אשר לפנינו והוא יוכל לשאת אותנו יחדו, כי עוד בשנות הדור העבר ראו התוכנים בהרת אחת על פני השמש אשר גדלה פי חמשה מן האדמה אשר עליה אנחנו יושבים, והתוכן המפאר הערשעל (האב) ראה בהרת אחת שצפה על פני השמש והיא גדולה מן האדמה פי חמשה עשר, והתוכן שוואבע בעיר דעססויא הוכיח אותנו למדי על אדות העבים הנראות בפני השמש, והנה גם הקטנה בהן תגדל כאדמת אירופא; ואם בארץ רומעניען יקומו חטאים ופוחזים לפרוע פרעות בישראל ולהכות את היהודים חרם ולבז בז ולקרוא להם: ״צאו לכם מזה, כי גרים אתם פה, ובחרו לכם ארץ אשר תשבו בה!" או אז אם יאבו האמללים האלה יעלו נא השמימה ויבחרו להם מעון לשבת בקצה הכנף אשר לאחת העבים ההן באין מכלים דבר, וראו וידעו כי לא צר עוד המקום. – אכן אנחנו בעלי הדמיון אשר בדמיון עלינו השמימה, אנחנו נחקר נא ונראה האם לבטח נשב שם אם לא, היש פה מקום מנוחה אם אין?

הלא לנו לדעת אפוא כי גם במקום אשר שם הבהרות, עוד יגדל החום עד בלתי יכלת לשאת אותו, ואם אמת נכון הדבר כי חמים פני השמש פי שבעה מן הבהרות, ואולם גם הן עוד גדולות ממנו ולא נוכל להן, והיה אם נראה את ״כוכב" (מערקור) בעברו על פני לוח השמש להֵראות עליו ככדור שחור, והוא עובר את פני אחת הבהרות האמורות לכסות את עינה, וראינו כי עוד עצר תעצור הבהרת הכהה הזאת כח לשלוח אלינו אור גם למרות פני ״כוכב"; ובעלות דברים כאלה על לבנו, עוד נשוב וְנִנָחֵם אל אשר אמרנו לבחר לנו מקום על אחת הבהרות האלה.

אבל פן יהיה בנו איש אשר איננו חרד על הדבר הזה לעשותו, ונפשו גרסה לתאבה לסור אל אחת הבהרות לשכון עליה, ואת החום לא יירא, והשיב האיש הזה אל לבו גם את הדברים האלה. הכח המושך אשר לשמש יגדל מן הכח המושך אשר לאדמה פי שלש מאות אלף ועשרים אלף; והיה אם נפיל ונשליך שם את אחד הדברים מידינו, וראינו כי יצלול ויפול דרך 430 רגל בזעקונדע הראשונה, וגם יעלה שם משקל כל דבר ודבר פי שלשים מאשר הוא על פני האדמה; ועתה לו גם אמור נאמר כי הכח המושך אשר לשמש לא יָרַע לנו ואנחנו נוכל להגיע עדיו ועצמינו לא תפזרנה לפי שאול מחזקת הנגיעה, אבל מי לידנו יתקע כי לא נכרע נפול תחת כּבֶד המשא אשר יהיה לגופנו? הלא פי שלשים יעלה המשקל, ומשקל כזה כבד הוא מאד ולא ישאנו גם בעל הדמיון. – הלא גם בעל הדמיון אדם הוא כאחד ממנו, והיה משקלו צנטנר אחד, ובבואו על פני השמש אז יעלה משקלו פי עשרים ותשעה ויותר, ואם פה על פני האדמה יהיה משקל ראשו אך חמש ליטרא, ובעלותו אל השמש והנה ראשו עליו ככרמל ומשקלו צנטנר אחד, ואם לב לו בן עשרים לאטה, אז יכביד השמש את לבו והיה משקלו כמשקל אבן בת עשרים ליטרא; או אז יהיה האיש הזה כְּבַד ראש וכבד לב, ואם אך יחטא כאחד האדם והיה כרגע איש כָּבד עון, וגם יצוריו כברזל לו נחשבו אשר לא יוכל לשאת אותם מן המקום והלאה, ומה אפוא יעשה אֳנוֹש אָנוּש כזה ביום פקודה?

ואם מעט לך כל אלה, הלא גם זאת תשים אל לב כי לפי גֹדל השמש יגדל גם האדם היושב בה, והאדם אשר שם יגדל ממך לפי גדל השמש אשר תגדל מן האדמה, ואתה גם עד קרסוליו לא תגיע; כי הנה כזה יהיה משפט האדם אשר שם: ארכו כמסלה העולה בית אל משפתה ועד שפתה, ורחבו כהר המוריה, כף ידו האחת כיער הלבנון ובצלחת בגדו האחת נוכל לשבת גם אנחנו וגם טפנו, ובקרב מנעלו נתהלך כלנו בנערינו ובזקנינו, ולא יאמר איש צר לי המקום! – ומה לך אפוא ולצרה הזאת לעלות שמה לשבת? הן אם תפול לא תוסיף לקום עוד, ואיש אחד מאנשי השמש יעבור עליך וירמסך כתולעת בקצה רגלו האחת אשר גדלה כמגדל דוד, ואתה תשכב למעצבה ולא תוכל לקרוא אליו להזהירו, כי לשונך אשר ראמות תדבר ואשר בגדולות תתהלך פה בארץ. היא תכבד בפיך ולא תניענה והיית לִכְבַד פֶּה – ומה ממך יהלוך אפוא כי תעפיל לעלות אל המקום אשר שמה לא תבוא?

 

יב. מנוחה כי טוב    🔗

אחרי הדברים והאמת האלה יבין כל משכיל אל דבר כי לא טוב היות האדם על פני השמש, ולא יתן ולא יוסיף לו כי יעפיל לעלות עליו וגם מאומה לא ישא האדם בעמלו שיעמול על פני השמש – אבל שלמים וכן רבים לא יאמינו כי לא ישא האדם מאומה בעמלו זה, כי עיניו הן תראינה שם ערים חדשות ובתים חדשים, הרים וגבעות, אבנים ומים, אדם ובהמה רבה, ואז הן יאיר אור חדש לכל חכמי הטבע ביום שמעם את כל החדשות האלה, ואיך אפוא נאמר כי לא ישאו בני האדם מאומה בעמל אשר כזה ובכנפיו הן צרורה ברכה רבה? – ובכל זאת כנים ונכוחים הדברים האלה עד מאד, יען כי אנחנו זאת האחת נשים אל לב כי לא יבין האדם ולא ידע את אשר תראינה עיניו שם והיה כל עמלך לשוא!

אם ערים ובתים יראה, לא יכיר כי ערים ובתים לפניו, אחרי כי לפי משפט המקום שונה יהיה גם משפט המעשים, ובינת אנוש כמונו לא תשיגם ולא הבינם; אם עץ צומח יראה, לא יכיר את מראהו, כי שונה יהיה העץ אשר שם מן העץ אשר לנו תכלית שנוי ולא ידמו איש אל אחיו גם במעט, כי למה זה אפוא שרשים לעץ אשר על השמש, אם גשם אין שם להשקות את העפר ולבוא אל תוך השרשים מתחת למען היות למזון לפי העץ? למה לו עלים וענפים, אם אויר אין שם לפחת עליהם להחיותם, ואך חום גדול ועצום מסביב להם למען אשר יכם שרב? ואם עלים וענפים אין לו, למה לו הגזע?: ובכן אפוא יבין כל משכיל כי לא נצליח להכיר את תבנית העץ אשר על השמש, ואם יש שם עץ אז אולי מראה לו כמראה האבן אשר לנו פה על פני האדמה, ואבן אשר כזאת הולכת הלך וצמח ברבות הימים, ואתה הלא מאומה לא תשא בעמלך אם תראה עינך עץ כזה ולא תכיר מראהו; וגם את האבן לא תסיע משם להביא אותה מנחה לאחיך אשר פה בארץ המה, כי גם היא לא תתן ולא תוסיף להם דבר, כי אבנים גדולות וקטנות מאבני האדמה לנגד עיניהם והם לא ידעו ולא יכירו אותן, ואף כי אבן מאבני השמש; וגם מעט אויר מן האויר אשר שם לא תצרור בחרט להביא אותו אל האדמה, כי יום יום ישלח השמש אלינו קרני אור מן השמים ולמספרן אין חקר, והחכמים והחוקרים דרשו אל הקרנים האלה והבינו על פיהן את משפט האויר אשר שם, ולא חדש עוד הדבר להם, וגם אנחנו עוד נשוב לדבר בו באחד החלקים הבאים, והיה לך למלא את נפשך השוקקה.

ובכן אפוא ראה נראה את השמש ואליו לא נבוא, כי נראה לנו מנוחה כי טוב בקרבת המקום הרחק ממנו אך שלשים ושנים אלף מיל, והמקום הזה הלא נכבד מאד לכל הוברי השמים ושמו יצא לתהלה, כי שם נראה בשנת 1680 כוכב־השבט הגדול אשר אך אחת לשמונת אלפים שנה יבוא להראות לעיני האדם;־ במקום הזה נשבות וננָפש, ומשם נביט אל השמש ואל סביבותיו ונראה את כל הדברים אשר יראו בפני השמים כי נפלאים הם למראה, והיו כל אלה לנו לשעשועים חֵלף הדרך הרחוקה אשר באנו וחלף העמל שעמלנו תחת השמש.

 

יג. מדת השמש    🔗

פה נשב כי אִוִינוּהָ ומן המקום הזה נשקיף על פני השמש לדעת ולמד את גדלו, ואם נביט וראינו כי מכַסה הוא את חצי פני השמים בגדלו; אבל לא על פי הדבר הזה נעריך את גדלו ואת מדתו, כי גם אם ישים איש אגורת נחשת לפני עיניו וראה והנה כסתה האגורה מלפניו את עין כל השמים; ואולם אנחנו את פי התוכנים נשמור, אשר אמרו לנו את מדת השמש; והיה אם יוכל איש לקחת לו חנית גדולה וארוכה לתקוע אותה בבטן השמש תּקעַ והוסיף, עד אשר תעבור החנית את כל קטר השמש ועד צאתה מן העבר השני, או אז יראה כי הקטר הזה יכיל 185,200 מיל, וגם התוכנים אמרו כלם פה אחד כדבר הזה על פי החשבונות אשר עשו — אבל הנקל לנו לבטא בשפתים מספר כזה, ואתה האם שמת לבך אליו להבין ולהרגיש מה זה 185,000 מיל?

חכה נא כמעט קט ונגד לך: אם יקח איש רצועה ארוכה אשר 185,000 מיל הכיל, ויקשור את הקצה האחד אל המגדל אשר בעיר ואת הקצה השני יקח אתו ויעלה השמימה ויקשור אותו אל הירח, ואת הירח יחתיל ברצועה הזאת שש פעמים, ומשם ישוב ארצה אל המגדל להעטות עליו את הרצועה על ראשו ועל רגלו, ומשם ילך ויעבור את פני כל האדמה לארכה ולרחבה שש פעמים ומדי עברו יחתיל גם אותה סביב סביב שש פעמים, ואחרי כן ישוב לביתו ויראה כי עוד נותר אתו מן הרצועה הרבה מאד והרצועה הזאת הלא תהיה לפלא בעיני אדם רב, והלכו ובאו רבים לקנות מן המותר אשר נותר למען היות להם לסגלה או לקמיע, או אז אם יקח האיש שקל אחד במחיר כל אמה מן הנותר, וראה ברכה במשלח ידו, כי ימצא לאסוף מן המעט הזה כששים אלף שקל – הידעת לך אלופי ומיודעי, מה זה 185,200 מיל?

אמנם זאת היא מדת השמש אשר מדדו התוכנים את קטרו, וגם את היקפו מדדו והנה הוא בערך 555,600 מיל (פי שלשה ממדת הקטר!); והיה אם תחפוץ להחתיל את פני השמש ברצועה אחת, ולקחת לך רצועה אשר 555,600 מיל תכיל ויכלת לה, ואם תלך לחשב חשבונות תראה כי עשירית הרצועה הארוכה הזאת תשפוק לך לקשור בה את הירח אל האדמה; ואם יצליח איש באחרית הימים לעשות לו מרכבת קיטור אשר תעצר כח לעבור דרך 100 מיל מדי יום ביומו, אז יוכל לעבור במרכבה הזאת ולהקיף את פני כל כדור האדמה סביב סביב מקצה שני ירחים, ואולם את השמש לא יוכל להקיף במרכבה הזאת בלתי אם מקצה שש עשרה שנה — אלה הן מדות הקטר וההיקף אשר לכדור השמש!

אבל איה איפה נמצא די מלים אשר על פיהן נוכל לשום לעין הקורא מדה וקצב למלוא רחב כל השמש? האף אמנם על נקלה נוכל לקרוא באזני הקוראים את הקריאה: ״מלוא רחב השמש יכיל שלשת אלפים וחמש מאות בילליאָן מיל־מעוקב!" אבל היש בכם איש אשר לבו יבין לשַווֹת לנגדו את משפט המספר הזה ולדעת מה הוא? הן גם מיל־מעוקב אחד לא יכיל שכל האדם ואיך יכיל 3500 בילליאן מיל־מעוקב? הן גם בילליאן אחת נפלאה ממנו ולא יוכל לשוות אותה לנגדו ואיך יבין את משפט שלשת אלפים וחמש מאות בילליאָן? הידעת אפוא מה זה מיל־מעוקב? מה זאת בילליאן אחת? נראה נא אולי נמצא!

הדרך העולה מווארשא ועד המגרש וויללאנאָוו לא תרחק מרחק מיל אחד, אבל אנחנו לרגל המלאכה אשר לפנינו נאמר כי מיל אחד תכיל, ואף גם זאת נניח כי יש אשר יעמוד איש בקצה העיר במקום הגבול להביט על פני המסלה אשר לפניו, ועינו תעצר כח להביט את דרך כל המיל בסקירה אחת; או אז נקח לנו מוט עץ ארוך לכסות בו את פני כל המסלה, ועינינו תראינה כי ישיג המוט להגיע עד קצה המיל; ולקחנו את המוט הגדול הזה והצבנו אותו, והוא מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה, והבטנו עתה למעלה לדעת את משפט גבהו; – אכן יאמר הקורא כי גבהו מיל אחד ובזאת יכלא שפתיו, ואולם אנחנו הלא נחפוץ לדעת מה זה מיל, ועל כן נוסיף עוד להגביר לדמיוננו ונאמר כי אצל המוט העומד נַצִיב גם פסל איש אשר גבהו כגבה המוט, ואז אולי נוכל לקנות תחבולות להבין מה משפט הגבה הזה. — הן מודעת זאת כי כף רגל איש עשויה כפופה מתחת, והיה אם נחפוץ לבקש את מקום הכפיפה הזאת גם בכף רגל הפסל, וראינו כי גדולה היא עד עד כי נוכל לשום שם מקום לאחד המגדלים הגדולים ממגדלות ווארשא; ואם נוסיף לבקש בו גם את מקום הכפיפה אשר על פני כף הרגל ממעל, וראינו כי עלינו להביא הלום את מגדל בית־המועצות אשר בעיר ואת מגדל בית־כנסת הקתולים הגדול ואת בית התפלה החדש אשר ליהודים ואת בית התיאטרון הגדול ואת בית־הכנסת לנוצרים אשר עם שלשת־הצלבים ועוד מגדלים אחדים אשר בעיר, ולשום מגדל על פני מגדל, או אז נראה כי גבה אחד לאלה יחדו ולכף רגל הפסל; אכן פסל איש אשר גבהו מיל אחד, והיתה רגלו בת רבע מיל, ואחרי כי אין מגדלים רבים בווארשא לשומם איש על ראש אחיו עד היות להם קומה כקומת הרגל האמורה, הלא עלינו לצאת מן העיר ולהביא מגדלים ממרחקים; ואם נחפוץ לערוך דמות וקומה גם לכף ירך הפסל אז עלינו לקחת לנו עשרים וחמשה פיראמידים כהפיראמידים אשר במצרים ולשום אותן אשה על ראש אחותה עד היות להן קומה כקומת הירך, ואם נחפוץ לערוך דמות לכל גבה הפסל, הלא אין לנו. דרך אחרת בלתי אם להביא ממרחק הרים גדולים ועצומים ולשומם איש על ראש אחיו עד כי יצלח חפצנו בידנו; כי אך הר אחד יש על פני האדמה אשר גבהו מיל אחד ושמינית המיל, והוא הגבוה מכל ההרים, והוא הר עווערעסט מהרי ההימאלאיא אשר באזיה – האם תדע לך עתה מה זה דרך מיל אחד?

אבל נשובה נא עתה אל המוט אשר הצבנו, ונקח לנו מוט שני אשר כזה ונעמיד גם אותו על הארץ הרחק מן הראשון דרך מיל אחד, וקרשים לרבבות נקח לנו לחזק אותם במסמרים איש אל אחיו, מלא רחב כל הדרך אשר בין המוט האחד ובין המוט השני, וגם מלוא קומתם נמלא קרשים כאלה, עד כי יהיה לפנינו קיר עץ אשר ארכו מיל אחד וקומתו מיל אחד –

הכזה יהיה מיל־מעוקב? ההוא יהיה לנו לעינים? – לא! כי מיל אשר כזה איננו בלתי אם מיל־מרֻבּע, ואנחנו הלא חפצנו לשום לפניך מיל־מעוקב.

 

יד. הבו גדל למדת מיל־מעֻקב!    🔗

דעת לנבון נקל כי קיר קרשים כזה אשר ארכו מיל וקומתו מיל, יעשה שנויים ותמורות בקרב האויר באשר הוא שם להוליד חום צח עלי אור וקיץ וחרף יחדו, ואולם אנחנו פה לרגל המלאכה אשר לפנינו לא נשים לב אל השנויים והתמורות האלה, כי קיר הקרשים הזה יהיה לנו לכלי חפץ לעשות בו נפלאות אחרות וגדולות. – הן עומד הקיר לפנינו וארכו מיל וקומתו מיל, ואולם אנחנו לא נאמר הון, וקמנו ועשינו לנו עוד שלשה קירות כאלה, והיו לנו ארבעה קירות, איש איש ארכו מיל וקומתו מיל, ואת ארבעת הקירות האלה נקח ונחזק אותם במסמרים איש אל אחיו, והיתה לנו הבה גדולה בת ארבעה קירות, וקיר חמישי נעשה לנו כמשפט הקירות הראשונים למען היותו למכסה לתבה מלמעלה, והקרקע מלמטה הלא גם הוא בן מיל אחד ארכו ומיל אחד רחבו, ואז תראינה עינינו תבה אשר ששה שטחים לה וארכה מיל ורחבה מיל וקומתה מיל; ולזה נקרא מיל אחד מעוקב; כי כל דבר ודבר בן ששה שטחים העשוים מעשה קוביא ומדה אחת לכלם, הוא יקרא בשם ״מעוקב". – ועתה אתה אלופי ומיודעי, אחרי אשר ידעת מה משפט מיל־מעוקב, הבה נראה נא השַׂמתּ לבך אליו לדעת לערוך דמות וקצב אל גדלו ושעורו? הידעת כי תבה בת מיל אחד מעוקב תוכל להכיל את כל העולם ומלואו ולא יצר לו המקום? הבה נא ונראה, ופתחנו לנו את מכסה התבה כמעט קט, והשלכנו אל תוך התבה את כל אשר תמצא ידנו:

את העיר ווארשא מצאנו ראשונה, עומדת נכונה על ידנו, ואחזנו בכנפותיה והשלכנו אותה אל תוך התבה, ואחרי כן נעבור משם לפטרבורג ולקטנו בדרך את כל הערים הקטנות וצררנו אותן בחרט והשלכנו אותן ואת פטרבורג יחדו אל תוך התבה; אכן כל אלה באו אל תוך התבה ולא נודע כי באו אל קרבה, ולכן נקומה נא חיש מהר לעבור את אירופא לארכה ולרחבה, ולקחנו את ברלין עם כל ארמנותיה ומגדליה, ואת ווין ובנותיה עם כל מגדליה והיכליה, והשלכנו את כל אלה אל תוך התבה; אמנם דעת לנבון נקל כי גם על פאריז תעבר כוס, לקחת גם אותה כליל על קרביה וכרעיה, ולמען התם קנאה ותחרות נשלח יד גם אל לונדון, ושמנו את כל אלה אל תוך התבה, ובכל זאת התבה איננה מלאה; או אז נראה כי לא ישפקו לנו כל ערי המדינה אשר באירופא, וקמנו והלכנו לבער מן הארץ את כל יתר הערים אשר נמצא לפנינו, וכל אלה ללא הועיל; אז נשלח יד אל כל המעשים אשר עשו ידי אדם באירופא, ואספנו כעמיר גרנו את כל אשר נמצא, וידנו נטויה על כל מגדל גבוה ועל כל דומה בצורה, ובכל אלה לא נמלא בלתי אם את רבע התבה; והלכנו ואספנו את כל האניות מן הים ואת העמודים אשר במצרים ואת מרכבות הקיטור אשר באמעריקה הצפונית ואת כל בתי המכונות וחרשת המעשה. ואת כל שכיות החמדה אשר עשה לו האדם באפריקה ובאזיה ובאמעריקה ובאוסטרליה, ושמנו את כל אלה אל תוך התבה, ולא באנו עוד עד החצי. – או אז נאחז בכנפות התבה להניע אותה ואת חילה, למען אשר הכל על מקומו יבא אל נכון, ולמען היות סדרים לכל הכבודה אשר שם, ועתה נלך לאסוף את האדם אשר בארץ לשום גם אותם אל תוך התבה, אולי ימלאו המה את המדה.

דעת לנבון נקל כי בראשונה נקח לנו את כל הקש והתבן אשר על פני הארץ להציע אותם על פני כל השברים אשר בתבה למען היות למצע לאדם רב להשתרע עליו, והם לא ישפקו לנו, ואנחנו נאסוף גם את כל שיח השדה ואת כל ענף עץ עבות, ואחרי כן נַטה את ידנו על האדם.– הן שתי רגל לאדם לרחבו, והתבה בת 24,000 רגל לרחבה, ולכן נשים 12,000 איש אל תוך התבה בטור האחד; ולאדם שש רגל לקומתו, והיו 4000 טורים על פני מצע התבן; ועתה אם נחשב 4000 פעמים 12,000 ויצא לנו המספר 48,000,000, ואחרי כי גם באמעריקה נמצא מספר כזה בערך ארבעים ושמונה מיליון נפש אדם, ולקחנו אותם ושמנום אל תוך התבה. והיו לנו לכסות בהם את פני המערכה התחתונה; אז נציע מצע חדש על פני אנשי אמעריקה אלה, ונביא לנו את שני מיליון נפש אדם אשר באוסטרליה, וארבעים וששה מיליון נפש נביא לנו מארצות אזיה, והיו לנו כל אלה יחדו למערכה חדשה על פני המצע החדש; ואחרי כי 454 מיליאָן נפש אדם נמצאו באזיה, לכן כל קורא יביא חשבון על נקלה כי כל אלה לא ישפקו לנו גם לעשר מערכות; וגם באפריקה נמצאים 130 מיליון נפש אדם, ואם נאסוף גם אותם אל תוך התבה, לא ישפקו לנו לשלש מערכות חדשות: ואם נשים פנינו לאירופא ומצאנו שם 252 מיליון נפש אדם, והיו לנו גם הם למלא בם חמש או שש מערכות חדשות. – ובכן אפוא נמצא חשבון כי כל האדם אשר בארץ יהיה לנו לעשרים מערכות בקרב התבה, ואם נאמר כי קומת כל מערכה ומערכה תעלה לשלש רגל, נמצא כי גֹבה כל המערכות יחדו לא יעלה בלתי אם לששים רגל; ובכן נדע כי אך בהיות לנו נפש אדם פי מאתים במספרם מאשר נמצא עתה על פני כל כדור הארץ ישפקו לנו למלא בם את חצי התבה האחד –

וגם אם נאסוף עתה את כל החיה אשר על פני האדמה ואשר מתחת לאדמה ואת כל דגי הים ואת כל עוף השמים ואת כל הרמש הרומש על הארץ ואת כל שרץ נפש חיה, ומצא לנו לדבר הזה למלא את התבה? הלא אך אם כל סלעי מגור והררי עד נאסוף לנו ומצא לנו!

ובשלמי כל אלה? הלא אך למען מלאות בהם מיל־מעוקב אחד! מיל־מעוקב אחד – אם נפטיר בשפה נבטא את המלים האלה על נקלה, ואם נבוא למלא אותו לא ישפוק לנו מלא רחב כל הארץ! ובכן אפוא קוראים נכבדים, הבו גדל למדת מיל־מעוקב אחד!

 

טו. הבו גדל לשמש!    🔗

הלא אך מצחק אתה! יאמר הקורא בלבו, כי איך יתכן אשר מיל אחד מעוקב יכיל את כל אלה? האמת נכון הדבר כי קצר קצר ידנו למלאות תבה אשר קירותיה גבוהים וארוכים איש איש מיל אחד? האין לנו בארץ מכונות ממכונות שונות, ויד האדם תקצר מעשות לו מכונה אשר תוכל גם לדבר הזה? – הננו הקורא כי קראת, ננסה נא אם נוכל!

הן לא יבצר ממנו לבנות לנו בית משרפות לבנים בתחבולות ובמכונות שונות, עד כי יצלח חפצנו בידנו לעשות בכל זעקונדע וזעקונדע לבנה אחת, וזה משפט הלבנה: אמה אחת רחבה ואמה אחת עביה ואמה אחת קומתה, מעשה קוביא היא, והמכונה תלבון את הלבנים יום ולילה לא תשבות, ואף זאת תעצר כח להקיא בכל זעקונדע וזעקונדע את הלבנה אל תוך התבה ולשום לכל הלבנים סדרים נכונים אשה על יד רעותה, אשה על פני רעותה, ולא יאבד אף רגע לבהלה – ובכן אפוא נגש אל המלאכה לעשותה, כי מעשה המכונה שלם, ובכל זעקונדע וזעקונדע בוא תבוא לבנה אחת אל תוך התבה, עד כי תקצר עין האדם לראות את מעשה המלאכה, כי חיש מהר הוא מאד – אכן הלא במהרה תשלם המלאכה לעינינו, האין זאת?

במהרה? הלא תופש עט אתה אלופי ומיודעי, ובכן נסה נא לעשות את החשבון, וראית ומצאת את אשר לפניך: בכל זיקונדע תלבון המכונה לבנה אחת. ובכל רגע ששים לבנים, ובכל שעה 3600, ובכל יום 86,400, ובכל שנה תלבון המכונה 31,536,000 לבנים; ובכן אפוא תהיינה בידך בכל שנה ושנה שלשים ואחד מיליאָן וחמש מאות ושלשים וששה אלף לבנים. – ועתה שים נא עינך אל תוך התבה: כל טור וטור בקרב התבה יארך מיל אחד, ובכן ידענו כי תכן הלבנים העולה בטור האחד יעלה עד 24,000 אבנים, ואולם 24,000 טורים כאלה ימצאו להם מקום על פני קרקע התבה, והיה אם נחשב עתה 24,000 פעמים 24,000, ויצא לנו המספר 576,000,000 – אכן המכונה אשר לנו לא תלבון בלתי אם 31,536,000 לשנה, ובכן יבין כל קורא כי אך מקצה שמונה עשרה שנה תכלה המכונה ללבון את תכן הלבנים הדרושות לנו לכסות בהן אך את פני קרקע התבה לבד!

אכן התבה אשר לפנינו הלא גם קומתה מיל אחד; ובכן אפוא דרושות לנו 24,000 מערכות לבנים במערכה אשר על פני הקרקע (כל מערכה ומערכה 576,000,000 לבנים תכיל!); ועינינו תראינה עתה כי לא במהרה תשלם מלאכת הלבנים הרבות האלה, כי בעשותנו חשבון נמצא אשר תעבורנה להן 438,356 שנה, וחמשים ושמונה יום ותשע שעות ושלשים וששה רגעים, עד כי תוכל המכונה להביא את תכן הלבנים הדרושות, אם כי בכל אלפי השנים האלה לא תשבות המכונה אף רגע אחד ותקיא כפעם בפעם לבנה אחת לזעקונדע, לבנה אחת לזעקונדע – ולו היו לאדם הראשון לפני ששת אלפים שנה עשר מכונות כמכונה אשר אמרנו, והוא החל בימים ההם במלאכה למלאות את התבה האמורה, כי עתה לא הגיע כיום הזה בלתי אם אל החלק השביעי מן התבה!

זה הוא משפט מיל־מעוקב אחד, ואתה שמע והתפלא! הלא אך קוביא הוא אשר מיל אחד ארכה ומיל אחד רחבה ומיל אחד קומתה! ואולם עתה הן תשוב והשבות אל לבבך כי כדור האדמה יכיל 2650 מיליון קוביא כאלה, וידעת אפוא מה הדמות ומה המדה אשר תערוך לגדל האדמה!

אכן שכחנו כמעט קט כי עומדים אנחנו לנוח אל מול פני השמש, לראות משם את פניו ולדעת את מדתו.– הן כבר מלתנו אמורה כי השמש יכיל 3500 בילליאן מיל־מעוקב, ואתה אחרי אשר ידעת מה זה מיל־מעוקב, הלא עליך לדעת ולהבין מה זאת בילליאָן, ואז אולי תבוא אל המטרה.– הבילליאן היא מיליאָן פעמים מיליאָן, ומראה מספריה כן הוא: 1,000,000,000,000, ואולם אנחנו הן ידענו כי המספרים והסמנים הם אותיות דוממות אשר אין בהן כל רוח חיים להגיד ולהבין לך את פָּרָשת המספר ואת ערכו, ולכן זאת האחת נגד לך ואתה תדע: לו יבוא איש ויעצר כח לספור בכל זעקונדע שלשה מספרים, והוא ילך ויספור את המספרים יום ולילה יום ולילה לא ישבות, כי אז תעבורנה לו כעשרת אלפים שנה עד אשר יכלה לספור את הבילליאן האחת!

אבל השמש יכיל שלשת אלפים וחמש מאות בילליאן מיל־מעוקב! והיה לוּ תעצר יד איש כח לקרוע ולעקור מן השמש בכל זעקונדע וזעקונדע שלשה מילים־מעוקבים ולהשליכם מעל פניו, כי אז תעבורנה לו שלשים וחמשה מיליאָן שנה עד אשר יעקור ויכלה את השמש כלו. וכן אם נחשוב למשפט כי ביום ברא הטבע את השמש, ברא אותו מיל־מעוקב לזעקונדע, מיל מעוקב לזעקונדע (ועל פי דרך הטבע לא יתכן גם הדבר הזה!) כי אז עברו לו 106 מיליון שנה עד אשר שלמה המלאכה הזאת!

ובכן לא יפלא בעיני הקורא בראותו מה נכבד היום השמש בעינינו, לנוח ולשבות מדרכנו על יד ימינו, לראות ולחזות בו ולהגיד לבני אדם נפלאותיו. לדעת מה משפטו ומה משפט צבאותיו אשר באורו להם אור ואשר חום להם בחמו.

 

טז. רחב לא מוצק:    🔗

הן גדול השמש במדתו עד אין חקר, ובכל זאת קטן יהיה בעינינו לעמת המרחב הריק אשר סביב לו, ואם נביט עליו מן המקום אשר שם התיצבנו לנוח, והיה לנו השמש כנקודה קטנה, וסביב לו מרחב תהו ובהו עד אין קץ. – אמנם גם כוכבי לכת רבים הולכים מסביב לשמש במערכה, ואנחנו עוד מעט וידענו גם אותם; ואולם כל אלה הן ילכו במעגל איש איש לנכח פני השטח אשר עם הקו־המשוה אשר לשמש, והיה האיש אשר יתיצב על פני השמש ממעל, ויכַון רגליו היטב עד אשר ציר השמש האחד יהיה לימינו וציר השמש השני יהיה לשמאלו ונשא את עיניו להביט למרחוק נכחו, או אז יראה האיש הזה את כל הכוכבים ההולכים, והם ילכו כלם במעגל צר סביב לשמש, ואין בם אף אחד אשר יט מן המסלה הזאת לפרוץ ימין או שמאל ולסור מן המעגל הצר הזה; ואך כאשר, י־פנה האיש את פניו, לשום את פניו באחד מן הצירים; ומשם יביט למרחוק נכחו אל תוך המרחב הריק אשר לנוכח עיניו, וראה האיש והנה ישימון נורא לפניו, מרחב תהו ובהו, באין כוכב ובאין אור זרוע ולולא כוכבי־השבט אשר יפרצו לפעמים אל תוך העולם הריק הזה, לעבור בסך או לעוף ביעף מזה והלאה כי עתה אך מרחב עיפתה ראו עיניו.

אכן נפלאת היא בעינינו מאד, כי צבא השמש אשר אין חקר לגדלם, והנה משעול צר להם במעגלם; – אם נחפוץ לצרור את השמש ואת כל הכוכבים ולשום אותם בתבה אחת, אז נבקש לנו תבה גדולה ועגולה ופנים דקים ושטוחים לה, ובתוך התבה הזאת יוכל השמש עם כל צבאיו לנוד ולנוע וללכת על תקופותיהם באין מעצור, ואם נבקש חשבון, נמצא כי מרחב התבה הזאת יהיה שש מאות מיליאָן מיל, וגבהה לא יהיה בלתי אם מיל אחד לבד.

ואנחנו כאשר נעמוד על עמדתנו על פני השמש ממעל, ופנינו אל מול אחד הצירים, ועינינו תלויות אל המרחב הריק אשר לפנינו, או אז נראה כי מרחב תהו ובהו לפנינו אשר לא יחדל ולא יסוף עד מקום שם הכוכבים הקבועים אשר מושבם איתן, והיה אם נחפוץ לעבור מזה ולבוא אל אחד הכוכבים הקבועים האלה, אל הראשון הקרוב אלינו. מאחיו. אז גם אם על כנפי העלעקטריות נעוף אליו, יעברו לנו כשתי שנים ומחצה עד בואנו למחוז חפצנו.

הנה כי כן רואים אנחנו כי גדול המרחק אשר לפנינו עד אין קץ וכל דמיון משחק לו, ולכן ניטיב עתה לעשות אם נעזוב את המקום אשר בחרנו לנו ונשוט בארץ ונתהלך בה עד אם מצאנו לנו מקום בתוך העולם הריק, אשר משם נצליח לראות את השמש ואת צבאיו מַעֲבָרִים; ובכן נקום נא הפעם ונפנה על ימין ונתיצב במקום אשר נבחר. – אבל לבלתי נרחיק ללכת עד אין קץ, נעמדה נא תחתינו במרחק חצי שעה מן המקום אשר עזבנו, וגם דרך חצי שעה כזה הן יעלה עד מאה ושמונה מיליאָן מיל, גם אם על כנפי העלעקטריות נעבור אותו, ואנחנו כאשר נעמוד הפעם, נראה כי יצאנו עתה מגבול כוכבי־לכת וחוצה. – אכן עוד מעט ונראה כי קם לנו שטן בדרך אשר יהיה לנו למכשול לבלתי יכלת להביט ולראות את השמש ואת צבאיו היטב, ואין לאל ידנו להסיר את השטן הזה מלפנינו.

אם נביט על השמש מן המקום החדש אשר בחרנו לנו, נראה כי קטן עתה השמש בעינינו פי חמשה מכפי מדתו אשר ראינו בעוד ישבנו על פני האדמה, וגם אורו יקטן הפעם פי עשרים וחמשה מן האור אשר היה לו בעוד שכנו על פני האדמה – אכן בכל זאת לא נחטא עוד לאלהים ונאמר גם זו לטובה! אבל לא כן חלק הכוכבים האחרים ונחלתם מאתנו, כי אם שום נשים עתה עין על האדמה, נראה כי היא היתה בעינינו לנקודה קטנה אשר כמעט לא תשלוט בה העין לראותה, וגם שכננו הקרוב אלינו ״מאדים" יהיה בעינינו כאבק פורח, והכוכבים הקטנים המשוטטים בין מאדים ובין צדק, לא יֵראו ולא ימצאו עוד לפנינו גם אם נחפרם ממטמונים – ובכן אפוא תצא לנו תורה חדשה מן הדבר הזה, לאמר: בכל העולם הגדול אשר מסביב לנו ובכל המרחב הריק אשר לפנינו, אין לנו אף מקום אחד אשר משם נצליח לראות ולהתבונן היטב אל דרך השמש בשמים ודרך כל צבאיו מסביב לו; אם נקרב לבוא עד מקום השמש, לראות משם ולהתבונן מאליו, אז יגדל המעגל אשר לפנינו עד אין קץ ועיננו לא תכיל אותו לראותו ואם נרחיק ללכת מן השמש והלאה, אז יקטן בעינינו מרבית הכוכבים האחרים, עד כי יהיו בעינינו כלא היו. – ובכן אפוא נראה כי אין קצב ואין מדה למרחב העולם הריק אשר לפנינו, והשמש וכל צבאיו אך כשחק מאזנים הוא לעמתו, כי במה נחשב הוא בקרב הרחב אשר לא מוצק תחתיה?

ולמען שים לנגד עיני הקורא את דבר המרחב הזה אשר אין לו קץ, נרדה נא עתה ארצה ונוריד עמנו מן השמים את השמש ואת כל צבאותיו, או נעשה נא לנו גם אנחנו על פני הארץ בדמות שמש ובדמות כל צבאיו העוטרים אליו, כתבנית אשר אנחנו מָרְאִים בשמים.

 

יז. בדמות השמש ובדמות צבאיו    🔗

נעשה לנו גם אנחנו בדמות השמש ובדמות צבאיו, כתבנית אשר אנחנו מָראים בשמים ממעל ואולם קטנים יהיו מעשי ידינו אלה, והיו לנו כצעצועים לשחק בם, ואך לפי ערך השמש והכוכבים וערך מרחקם אשר ירחקו איש מאחיו, כן נעשה גם אנחנו לצעצועינו; והמקום אשר נבחר לנו להקים שם את צבאינו, רחוב מרחובות העיר ווארשא הוא, ויען כי דרוש לנו רחוב גדול וארוך, לכן נבחר נא הפעם את רחוב פַּרְוַר קראַקאָווסקי.

נעשה לנו כדור, והוא בן אמה אחת בהיקפו, והכדור הזה יהיה לנו. לשמש, ולקחנוהו, שמנוהו לפני בית הגימנזיום הראשון אשר ברחוב פרור קראקאווסקי בווארשא; וכדור אשר כזה הן איננו חדל מראה ונבזה, ולא חשבנוהו, כי גדלו כגדל אופן אשר לעגלה גדולה, אשר כל עין תראה בו, תכירהו – ועתה נלכה מזה לעשות לנו גם את צלם תבנית ״כוכב" שהוא הקרוב אל השמש, ולפי ערך גדל השמש נערוך דמות לגדל ״כוכב“, ולכן אם יהיה גדל השמש כמדת אופן, אז יהיה נא גדל ״כוכב” כגרגר החרדל; ומי אפוא לא יכיר כרגע כי כמעט לא נמצא כל ערך וכל מדה נכונה בין דבר אשר מדתו כמדת אופן ובין דבר אשר מדתו כמדת גרגר החרדל? כדור בן אמה אחת אשר כמעט תקצר ידנו מלקחתו אל בין זרועותינו, וגרגיר קטן אשר ידבק אל בשר אצבענו, ולא ראינוהו ולא חשבנוהו הן רחוקים איש מאחיו. מאד כערכם, וכמעט לא תשלוט עיננו בם לראותם בסקירה אחת, ובכל זאת כזה יהיה מראה ״כוכב" לעמת מראה השמש; ולכן אפוא נקח נא הפעם את גרגר החרדל הזה, ונרחיק אותו מן האופן עד ארבעים אמה כי כזה יהיה ערך המרחק אשר בין השמש ובין ״כוכב", ולפי הערך הזה נשים מקום לגרגר החרדל הזה אל מול בית־כנסת הקתולים אשר ברחוב קראקאווסקי, והוא הראשון מבית הגימנזיום.

אכן עתה נקום נא שנית ונעשה לנו בדמות ״נגה" את צלם דמות תבניתו, וראינו הפעם כי לפי ערך נטל עלינו לקחת הפעם, את העדשה העדשה הזאת נרחיק מן הכדור עד שבעים וחמש אמות, כי בזה יהיה ערך המרחק אשר ירחק נגה מן השמש, ולפי הערך הזה הן נבחר מקום לעדשה הזאת לשום אותה לפני בית־המזון הגדול, – אמנם לרגל המלאכה אשר לפנינו נקח לנו שנית עדשה, והעדשה השנית הזאת תהיה לנו לאדמה, ואותה נרחיק מן הכדור עד מאת אמה, ושמנו לה מקום לפני מצבת־הזכרון אשר משם והלאה. – ועתה נלכה נא לעשות לנו גם את מאדים, ולקחנו לנו כחצי עדשה, כי כן יהיה ערך מדת מאדים לעמת ערך מדת השמש, ואת חצי העדשה הזאת נשים אל מול פני פתח הגן הזַכּסי, ואחרי כל הדברים והמעשים האלה נקח לנו עתה מאתים גרגרי אבק אשר כמעט לא נוכל לראותם בעצם עיננו מרב קטנם, ואותם נזרה מאחורי מאדים להיות לנו גם הם להקיף את השמש, ומקום נשים להם פה ברחוב פרור קראקאָווסקי, מבית־מלון־אירופה ועד קצה הרחוב, וכל גרגר ירחק מרעהו בערך חצי אמה.

אבל אנחנו טרם נכלה מעשינו, עלינו לעשות גם את צלם דמות צדק, והוא הן בערכו יגדל מכל הכוכבים האחרים, ולכן נטל עלינו הפעם לקחת לנו תפוח קטן, והיה לנו התפוח לצדק ללכת לפנינו, ואותך נרחיק מזה והלאה ונשים לו מקום מקדם לרחוב הראשון אשר אחרי בית המלון. – אכן גם שבתאי עוד עומד לפנינו לעשותו, והוא הלא כדור הוא המרחף בקרב טבעת ארוכה ושטוחה, ולכן נקח לנו הפעם עֵנָב אחד והיה לנו הענב בדמות שבתאי, ומקום נשים לו לפני רחוב “פָּארְוַואל”. – ועתה נקח לנו גם אגון קטן אשר יהיה לנו למלא את מקום אוּרן, ומקום נשים לו מחוץ לרחוב אשר על פני השדה בואכה אל המבצר; ובאחרונה נקח לנו גם תפוח קטן, להיות לנו בדמות נפטון, ומקום נשים לו הרחק מן המבצר ומעלה.

זאת תורת צבא השמש ותבניתם אשר נעשה לנו פה על הארץ להיות לנו לעינים ולדעת על פיהם את דרך מעגליהם בשמים ואנחנו ננסה הפעם לתת לצעצועינו אלה גם מהלכים, למען אשר ינועו וינודו גם המה כתבנית צבא השמש אשר ממעל.

 

יח. מדה נכונה    🔗

בטרם נלך לתת מהלכים לצבא השמש אשר ביד עשינו לנו, לשחק בהם על פני הארץ. נעיר נא בראשונה את אזן הקורא לשום לב לדבר אחד. – אם יביט איש על פני כל הרחוב הארוך, מבית הגימנזיום ועד השדה בואכה אל המבצר, ועיניו תראינה בכל הככר הגדול הזה אך מעט גרגרים ושתי עדשים ושני תפוחים ואופן אחד, וזה כל צבא השמש, האם לא יאמר האיש הזה כי הטבע הוא פזרן גדול אשר יפזר ויאבד מקום הרבה מאד לשוא, למען תת מקום לגרגרים ברחבה ולא יאמר עוד האחד: צר לי המקום? האם לא יוסיף האיש הזה ויאמר כי לוּ היה הוא מנהיג הבירה הזאת ולוּ ידיו עשו את כל אלה, כי אז עצר כח לשום על פני כל הרחוב הארוך הזה אופנים ועדשים ותפוחים וגרגרים פי אלף מאשר לפניו עתה?

אף גם אמת נכון הדבר הזה, כי לוּ בידי אדם נתּנה הארץ לעשותה ולכוננה, כי אז בריאה אחרת נבראה מאשר היא עתה, ואולם כל איש נבון דבר יבין היטב כי לא היה לה חֹסן עז ותעצומות כאשר לה עתה. – אמנם נודה גם אנחנו כי לא לפי טעם האדם נבנה העולם, ואולם אחת הלא נראה כי יסודותיו חזקים ואיתנים אשר לא ימוט ולא יפול. – זה לנו אלפי שנה והארץ עומדת בתבניתה זאת על אשיותיה אשר לה, וחכמינו ותוכנינו יגידו לנו, כי זה לה רבבות ביליאָן שנה מיום הוָסדהּ והתוכן הגדול מאחיו לאפלאס הביא חשבון ויוכיח לנו די באר כי נכונים מאד מוסדות השמש וצבאיו ולא ימוטו גם מקצה רבבות ביליאָן שנה, ומי יודע אם לא לעולם יעמודו – ואיך אפוא יוָאל אנוש קצר ראי לחשיך עצה במלין בלי דעת ולחרוץ משפט, כי לא נכונה הבניה וממדיה רחבים ורחוקים איש מאחיו והארץ מלאה תהו ובהו?

ואנחנו נשוב נא אל צלמי השמש וצבאיו אשר עשינו לנו ביד וננסה לתת להם מהלכים גם הם, והיתה גם להם תנועה כתנועה אשר לשמש וצבאיו ממעל. אבל למען שים את הדבר הזה באר היטב לנגד עיני הקורא. נקסום נא קסם ונחשוב בלבנו כי גם בית הגימנזיום וגם בית־הכנסת ובית־המזון ומצבת הזכרון ופתח גן הזַכּסי ובית המלון האירופי ודרך הרחוב פאָדוואל והשדה וחלקת המבצר, כל אלה יחד ספו תמו מן הארץ לעינינו כמקסם כזב, וגם כל העיר ווארשא והאדמה אשר מתחת לה והאויר אשר ממעל לה, נגוזו עברו ואינם, ולא נשאר לנו בלתי אם הכדור והגרגרים והעדשים והתפוחים לבד, וכל אלה תלוים על בלימה בקרב העולם הריק, והם יהיו לנו לשמש ולצבאיו – כי הנה יד הכח־המושך תהיה בם עתה להניעם ולהנידם כמשפט, והכדור הגדול ימשוך את הקטן, באין עתה כל שטן וכל מפריע בדרך, והלכו כל הכדורים הקטנים להקיף את הכדור הגדול מכלם סביב סביב במעגל צר; והיה אם אך נשלח יד להדיח את הכדורים איש איש ממקומו, בנגוע אליהם כף ידנו בכף הירך אשר לכל איש מהם, ונעו כל הכדורים ונדו ועלו למעלה ממקומותיהם, וככה תחל התקופה, להקיף באין מעצור את הכדור הגדול מכלם, והתקופה הזאת כאשר החלה כן לא תחדל לנצח נצחים.

גרגר החרדל אשר נקרא לו עתה ״כוכב“, יקיף את הכדור בן האמה האחת בקרב שמונים ושמונה יום, לא שונה דבר ״מכוכב” אשר בשמי השמים המקיף גם הוא את השמש מקצה שמונים ושמונה יום, כי הכח המושך היוצא מכדור בן אמה אחת ובא אל גרגר חרדל הרחוק ארבעים אמה ממנו, לא יגרע מכח המושך היוצא מן השמש הגדול והאדיר ובא אל ״כוכב" הנורא בשמים. – ובכן אפוא יתנשא גרגר החרדל ועלה למעלה מעל פני השטח, ומקצה עשרים ושנים ימים נראה אותו אל עבר פני האופן ממעל הרחק ממנו ארבעים אמה, ומשם יפנה בתקופתו לרדת, ומקץ עשרים ושנים ימים חדשים נראה אותו אל מול פני העבר השני אשר לאופן, וגם שם לא ינוח וירחף וילך לדרכו, ומקץ עשרים ושנים ימים חדשים נראה אותו מתחת לאופן, רחוק ממנו ארבעים אמה, ומקצה עשרים ושנים ימים האחרונים נראה אותו על פני הנקודה אשר משם התנשא ללכת על תקופתו; ואולם בפעם הזאת לא נטל עלינו להדיחו ממקומו למען יחל שנית את תקופתו, כי הגרגר לא יעמוד עוד תחתיו כל הימים, ואך ילך הלוך והקיף את הכדור הגדול באין מעצור, לא ישבות ולא ינוח, ותקופתו תהיה תקופת עולמים.

וכמשפט גרגר החרדל אשר יצא בעקבות ״כוכב" לחקות את סדריו ואת הליכותיו, כן יהיה משפט העדשה אשר תמלא לנו בארץ את מקום ״נגה" בשמים, והיה אם נדיח את העדשה ממקומה, והתנשאה והלכה להקיף את האופן, ומקצה מאתים ועשרים וארבעה ימים תכלה כפעם בפעם את תקופתה, כמשפט נגה אשר בשמי השמים, לא שונה ממנו ברב או במעט; והיה מקץ חמשים וששת ימים הראשונים, וראינו את העדשה על פני הכדור ממעל, רחוק ממנו כמרחק אשר היה לה בעודה נחה, ומקץ חמשים וששת ימים חדשים, וראינו אותה אל מול פני העבר השני אשר לכדור, וגם שם לא תעמוד על עמדה ואנחנו נראה אותה מקץ ששה וחמשים יום עוד, והנה היא מתחת לכדור, הרחק ממנו כבראשונה בטרם החלה התקופה, ומקצה חמשים וששת ימים האחרונים נראה אותה על פני הנקודה אשר משם התנשאה ללכת, וגם שם לא תעמוד דומם, כי כרגע תחל תקופה חדשה, והיתה לה תקופת עולמים עד עת קץ. – וגם משפט יתר הגרגרים והכדורים כן הוא: העדשה השנית אשר היתה לנו לאדמה, תכלה כפעם בפעם את תקופתה מקצה שלש מאות וששים וחמשה ימים; והכדור הקטן אשר קראנו לו מאדים, יכלה כפעם בפעם את תקופתו מקצה 687 יום; וגרגרי האבק הדקים יקיפו את הכדור כפעם בפעם מקצה 1100 ועד קצה 2000 יום; וגם התפוח הקטן יכלה את תקופתו מקצה 12 שנה וגם הענב יְכַלֶנָה מקצה תשע ועשרים שנה, וגם האגוז הקטן יכלנה מקצה 84 שנה, וגם התפוח הקטן השנה יכלה את תקופתו מקצה חמש שנים וששים ומאת שנה; לא שונה משפט כל אלה ממשפט צדק ושבתאי ואורן ונפטון אשר בשמי שמים ממעל – ובכן אפוא רואות עינינו כי מדה נכונה נתונה לשמש ולצבאיו, והכל בחשבון נעשה.

 

יט. מראות שמים אשר נראה לפעמים    🔗

הצעצועים אשר עשינו לנו ערוכים לפנינו על פני שטח אחד, ואך כאשר נשלח יד להדיחם – וגם אם נדיח את כלם ברגע אחד – יעזבו את השטח וילכו בלולים זה בכה וזה בכה; ולא יפגשו עוד איש את אחיו להתיצב כלם בשורה אחת, כי הדרך אשר לאחד דרך קצרה היא והדרך אשר לשני דרך רחוקה היא, ואלו דרך אחת ותקופה אחת היתה לכלם, כי עתה בכלות תקופתם, שבו כלם להראות על פני שורה אחת, ואך יען כי האחד יכלה את תקופתו מקצה ימים והשני לא יכלנה בלתי אם מקצה שָׁנִים, האחד ימהר והשני יפגר בלכתו, לכן תעבורנה להן אלפי שנים והאורחים האלה לא יזדמנו לפונדק אחד. – והיה מקץ ימים אחדים אחרי אשר ערכנו את הצעצועים לפנינו ואחרי אשר שלחנו בם יד להדיחם ממקומותיהם, יהנה ״כוכב" עומד מעבר מזה אשר לאופן, ונגה עומד מלמעלה, והאדמה התנשאה מעל פני השטח וגם יתר הצלמים אשר עשינו לנו עזבו את תחנותיהם, וגם בלכתם לא יצאו איש בעקבות רעהו ההולך לפניו לשמור את דרכו, כי בלולים הלכו, זה מקרוב וזה מרחוק; והיה אם נניח כי השמש וצבאיו אלה אשר עשינו לנו יעמדו לפנינו דורות רבים, או אז בבואנו מקצה מאתים או מקצה ארבע מאות שנה לראות את מעשי ידינו ולהתבונן אל הליכותיהם ומקומותיהם אשר יהיו להם בימים ההם, והנה האחד למעלה והשני למטה, האחד מעבר האחד והשני מעבר השני, כי בקרב הימים הרבים אשר חלפו, הלכו גם המה איש איש על פי דרכו ועל פי משפטו, ויען כי האחד ימהר בלכתו בתקופתו והשני יפגר בהקיפו את תקופתו, לכן חליפות להם ולא סדרים, ולכן לא נוכל למצוא עוד אותם בשטח אחד. אבל התוכנים יודעים היטב לחַשב מראש את מרוצת כל הכוכבים ואת תקופותיהם, והם יודעים תמיד לכוין את המקום ואת השעה ולהגיד לנו מראש כי הכוכב פלוני אלמוני יעמוד ביום פלוני אלמוני במקום פלוני אלמוני, וכל דבריהם אמת וצדק וגם אל השערה יקלעו, כי על כן יוכל תוכן חוזה בכוכבים לנבּא לנו את היום אשר יֵראו שנים או שלשה כוכבים בשורה אחת, והדבר הזה אך מקרה הוא, והוא חזון יקר אשר איננו נפרץ; ואף גם זאת נקל לקורא לדעת, כי המקרה הזה יקרה יותר את הכוכבים הקרובים אל השמש מאשר יקרה את הרחוקים, יען כי הקרובים ימהרו יחישו את דרך תקופתם תחת אשר הרחוקים לא ינועו ולא ינודו בלתי אם לאט לאט, ובכל זאת יקרה גם אותם המקרה הזה אך לעתים רחוקות מאד מאד, להתיצב שלשה או ארבעה בשורה אחת והחזון היקר הזה נראה בימי דורנו ביום השביעי וביום השמיני לחדש פֿעברואר בשנת 1855, ויען כי אנחנו כלנו החיים פה לא נוסיף עוד לראות מחזה כזה בכל ימי חיינו, לכן נתחקה נא הפעם על שרשיו.

ביום השביעי וביום השמיני לחדש פֿעברואר בשנת 1855, לפנות ערב משעה החמישית ומעלה, נראה המראה ברקיע השמים; והיה כאשר הפנה הרואה את פניו אל פני המערב, להביט אל זהר הרקיע לשמאל הנקודה אשר שם בא השמש, אז ראו עיניו שלשה כוכבים עומדים יחדו איש אצל אחיו; שנים מהם לא נראו היטב, ואולם הכוכב השלישי נראה היטב גם לעין אשר תֵּכָהּ מראות. אכן שלשת הכוכבים האלה שלשת כוכבי־לכת היו אשר ילכו הלוך והקיף את השמש באין מעצור, והם רחוקים איש מאחיו מאד מאד ואך למראה עינים נראו כקרובים, וזאת להם אך יען כי האדמה – שגם היא כוכב מכוכבי־לכת היא – עמדה בימים ההם בתקופתה סביב לשמש במקום אשר משם נראו שלשת הכוכבים בשורה אחת ולכן נראו שלשת הכוכבים הרחוקים האלה כקרובים העומדים איש על יד אחיו; הכוכב הבהיר בשחקים היה הכוכב נגה, והלבן היה ״כוכב" והאדום היה מאדים, ובימים ההם קרוב היה לנו ״כוכב" מכל הכוכבים האחרים ובכל זאת הרחיק גם הוא ממנו כעשרים ושמונה מיליאָן מיל; וגם נגה אשר נראה קרוב לנו בימים ההם, גם הוא הרחיק אז מאתנו כשלשים וארבע מיליאָן מיל, וגם מאדים הרחיק מאתנו בימים ההם כחמשים מיליאָן מיל, ואך מקרה הוא כי שלשתם באו עתה בתקופתם, לרדת מעבר מזה אשר שם עמדה האדמה בימים ההם, כי על כן עמד מאדים ונגה וכוכב והאדמה בשורה אחת, ואנחנו היושבים על פני האדמה כאשר ראינו את שלשת הראשונים האלה, חשבנו כי עומדים הם איש על יד אחיו.

אכן רב לנו עתה בדבר הזה, כי למה זה הבל ניגע להתחקות על שרשי מראות כאלה פה על פני האדמה? הן אנחנו רוכבים בערבות על כנפי הרוח בחצי השמים והדמיון הולך לפנינו להאיר לנו את הדרך, ולכן נאחזה נא גם הפעם בכנף הדמיון לעלות עמו השמים ולשוב להרקיע שחקים.

 

כ. על פני מאדים    🔗

חֹמר מאדים קטן מחֹמר האדמה פי שמונה וקטרו גם הוא אך כחצי קטר האדמה הוא, ואנחנו הן ידענו כי כאשר יקטן חמר אחד הכוכבים כן יקטן גם כחו המושך, ולכן נדע כי הכח המושך אשר למאדים קטן פי שמונה מכח המושך אשר לאדמה, ואף גם זאת הן ידענו כי הכח המושך אשר על פני אחד הכוכבים יגדל פי ארבעה, אם ירחקו פני הכדור ממרכזו כחצי מרחק פני האדמה ממרכזה, ולכן נדע כי הכח המושך אשר על פני מאדים, אף אם קטן הוא פי שמונה מכח המושך אשר לאדמה יגבר ויחזק פי ארבעה מכח המושך אשר לאדמה, כי על כן כל קורא יביא לבב חכמה להבין אשר משקל כל החמרים על פני מאדים יהיה אך כחצי המשקל אשר להם על פני האדמה – והיה אם נצא לחֹל במחולות על פני מאדים, אז לא תכבד עלינו העבודה הזאת והיתה אך כחצי העבודה אשר נעבוד על פני האדמה בצאתנו לחֹל, ובכח אשר נדלג על פני האדמה אמה אחת למעלה נוכל לדלג על פני מאדים אמתים, וגם כאשר נשוב לנפול לא יגדל הכאב על פני מאדים בלתי אם כחצי שעור אשר יגדל הכאב על פני האדמה.

אם מעל פני מאדים נביט אל השמש, נמצא כי קטרה יקטן פי שלישית בעינינו, וגם אורה וגם החום היוצא ממנה קטנים הם עד החצי מן האור ומן החום אשר לה על פני האדמה; וגם עבים וגם גשם וגם שלג יש על פני הכוכב הזה, ובהיות שם החרף תראינה עינינו גם רגבי קרח אשר לא ימסו עד אם יבא הקיץ לשלוח בם את ידו החזקה, – וגם מדת היום לא תארך על פני מאדים בלתי אם כחצי שעה יותר ממדת היום אשר על פני האדמה, כי היום אשר על פני מאדים יכיל ארבע ועשרים שעה ושבעה ושלשים רגע, ואולם זמן שנתו יגדל פי שנים מזמן השנה אשר על פני האדמה, כי מאדים לא יכלה את תקופתו סביב לשמש בלתי אם מקצה 687 יום.

אכן גרסה נפשנו לתאבה להביא אל הקוראים שמועות חדשות מעל פני מאדים גם על דבר הצמח והחיה וגם על דבר האדם אשר שם, ואולם הלא תמימים אנחנו עם הקוראים וכל שקר תועבה לנו, ולכן נגיד קשט דבר אמת כי כמונו כחוקרי הטבע לא נדע עוד דבר וחצי דבר; ואך אחת נדבר באזני הקורא לאמר: לוּ יש בין הכוכבים כוכב אשר ימָצא עליו גם הצמח והחיה וגם האדם, כי עתה אין טוב מן הכוכב מאדים אשר יצלח לדבר הזה יותר ממנו. – האויר והעבים והגשם והשלג והקרח אשר נמצאו על פני מאדים, מעידים לנו כי לא שונים משפטי הרוחות אשר שם ממשפטי הרוחות אשר לנו פה על פני האדמה ואם כי האור והחום אשר שם לא יגדלו כאור והחום אשר לנו פה, ואולם גם אנחנו פה הן יש לנו מדינות רבות אשר החום והאור בהן אך מעט הם והצמח והחיה והאדם נמצאו גם בהן, ואך את זאת נשים לנו לקו, כי כאשר נמצא נפש חיה על פני מאדים אז יכבד משקלה אך כחצי המשקל אשר לנו, וגם כחה ועצם ידה יהיה אך כחצי הכח אשר לנו, הכל לפי ערך הכח המושך אשר שם.

אבל השמים אשר על פני מאדים ממעל בהירים ויפים הם שבעתים מן השמים אשר נראה אנחנו פה על פני האדמה, והכוכבים הקטנים הרבים אשר מצאנו אנחנו זה עתה בדור הזה הם נראו על פני רקיע שמי מאדים זה מאז, והכוכב צדק יפה שם שבעתים מאשר הוא פה על פני האדמה.

 

כא. הכוכבים הקטנים    🔗

אכן רב לנו שבת על פני מאדים, נקומה נא ונסעה מזה אל פאה אחרת מפאתי השמים, היא הפאה אשר אמרו עליה כי היה שם בשכבר הימים עולם כעולם אשר לנו והוא הֻכּה לרסיסים ולא נשאר ממנו כיום הזה בלתי אם הרסיסים לבד – ואולם כיום הזה נוכחו החוקרים לדעת כי לא היו דברים מעולם.

המקום אשר נבוא אליו הפעם הוא המקום אשר בין מאדים ובין צדק. ושם נראה כמאתים כוכבים קטנים המשוטטים ברקיע השמים בהקיפם את השמש סביב סביב, ואולם עוד בדור האחרון לא ידעו התוכנים את הכוכבים הקטנים האלה ולא הכירו עוד אותם, יען כי עינם לא עצרה עוד כח לראותם, ויאמינו כי המקום אשר בין מאדים ובין צדק ריק הוא מכוכב ויהי הדבר הזה לפלא בעיניהם, כי זה הדבר אשר שמו אל לבם: ״כוכב" ירחק מן השמש שמונה מיליאָן מיל, ונגה ירחק מן השמש 14 מיליאָן. והמרחק הזה הן לא יגדל מנשוא יען כי הוא לפי ערך המרחק אשר ירחק ״כוכב" מן השמש, והאדמה גם היא תרחק מן השמש לפי הערך. והיה הָרֶוַח אשר בינה ובינו אך עשרים מיליאָן מיל, וגם מאדים לא ירחק יותר נכפי הערך, והיה הרוח אשר בינו ובין השמש אך 31 מיליאָן מיל, ואך צדק לבדו יוצא לחוץ מן השטה להיות רחוק מן השמש 103 מיליאָן מיל, והם לא ידעו בימים ההם כי כמאתים כוכבים קטנים נמצאים בין מאדים ובין צדק, ויהי הדבר הזה לפלא בעיניהם, ורבים מן התוכנים חשבו למשפט כי בשכבר הימים נמצא בין מאדים ובין צדק כוכב אחד, והוא הֻכּה חרם על פי סבה אשר לא נודעה להם.

את המשפט הזה הוציא בראשונה התוכן באָדע בברלין, והמשפט הזר והנפלא הזה מצא לו עד מהרה אזנים קשובות, וכאשר נראה ביום הראשון לחדש יאנואר בשנת 1801 הכוכב הראשון בין מאדים ובין צדק, ואחריו נראו עוד שלשה כוכבים קטנים בפאתי שמים אלה, אז קמו כל התוכנים אשר היו בימים ההם ויחלטו כי היה בשכבר הימים בין מאדים ובין צדק כוכב גדול ככל כוכבי־לכת הגדולים, והוא נֻפּץ ככלי יוצר על פי סבה אשר איננה ידועה להם, והרסיסים המנפצים הם הם הכוכבים המשוטטים בין מאדים ובין צדק בלכתם גם הם להקיף את השמש בתקופתם. – ויהי המשפט הזה לענין אשר נתּן לענות לכל התוכנים והחוקרים גם יחד, וכמעט לא נאמין עתה למשמע אזנינו לשמוע את דבר כל ההשערות וההנחות אשר תלו על פני המשפט הזה! בראשונה נסו לחקור ולדעת את הסבה אשר על פיה באה השואה על הכוכב ההרוס ההוא, ואחרי כן בא רעיון בלבם לחקור ולדעת אם לא יהיה גם גורל האדמה אשר אנחנו יושבים עליה כגורל הכוכב ההרוס; וכאשר הוסיפו לחקור כן הוציאו משפט כי הֻכּה הכוכב לרסיסים אך רק בזאת כי בא אליו כוכב־שבט, ובהפגשם יחד הכּה הכוכב, ולרגלי המשפט הזה הביאו משפט שני כי כוכב־השבט עשוי חמר קשה ומוצק עד כי כחו אתו להכות לרסיסים כוכב שני; ואולם המשפט הזה איננו נאמן, והתוכנים יודעים היטב כי כוכב־השבט איננו קשה ואיתן וחמרו הלא רפה ופרוע הוא כי בשנת 1770 וגם בשנת 1779 עבר כובב־שבט אחד את פני השמים ויבוא אל תוך ארבעת הירחים אשר לצדק, ולא עשה להם דבר ואף גם לא שם כל פעולה בפני הירחים לשנות את מרוצתם.

ובכן אפוא אמרו התוכנים לחלוט כי הֻכּה הכוכב לרסיסים על פי רעש אשר היה בקרבו, כרעש אשר יהיה לפעמים בקרב האדמה להרגיז אותה ולשומה לזועה. – אבל גם המשפט הזה איננו נאמן, כי הנה תורֶה אותנו תורת הטבע אשר כח החום לא יגדל לנצח מן הכח אשר דרוש היה להוליד את החום ההוא, והחום אשר בקרב הכוכבים הלא נולד אך לרגלי חמרי הכוכבים אשר התכוצו ויתעבו, ולכן לא יתכן כי החום הזה יעצר כח לפרוץ ולהרוס את הכוכבים ההם.

 

כב. מעגלי הכוכבים הקטנים    🔗

לא על נקלה יצלח חפצנו בידנו לבחר לנו ברקיע השמים מקום אשר משם נוכל לראות ולהתבונן אל הכוכבים הקטנים היטב, כי גלוי הדבר וידוע לפניך, אלופי הקורא, אשר לא יודעים עוד התוכנים את מרוצת הכוכבים האלה היטב, ומי יודע אם לא נמצאו ברקיע השמים עוד כוכבים כאלה רבים מאד מלבד המאתים אשר מצאנו ואז עלינו להזהר מדי הרקיענו לשחקים, פן יבא אלינו פתאם אחד כוכב אשר לא זכינו עוד לראותו עד היום, והוא יכֵּנו חרם; אך הנה יש מקום אתנו ברקיע השמים אשר שם נהיה שקטים מפחד פתאום, והמקום הזה הוא המקום אשר בקרבת צדק. והיה אם יבא אלינו כוכב חדש וזר אשר לא ידענוהו מתמול שלשום, לא יגע אלינו לעשות לנו רעה, כי צדק ימשוך אותו כפעם בפעם אליו להגות אותו מן המסלה ולהשליכהו אל תוך מסלה חדשה.

ובכן אפוא זה הדבר אשר ידענו: מן הכוכבים הקטנים אשר כחול ימים ירבו בין מאדים ובין צדק. מהם לא נכיר ולא נדע בלתי אם מאתים לבד שהם הגדולים מכלם, והם כמו זֵר יקיפו את השמש וכפעם בפעם בְּקָרְבָתָם אל פני צדק, איש איש בלכתו בתקופתו, ימשוך אותו צדק אליו להגות אותו מן המסלה ולשום לפניו מסלה חדשה; וזה הדבר אשר נבוכים התוכנים ברקיע השמים מבלתי דעת חשבון נכון לחשב את מרוצתם ואת תקופותיהם, כי המה בלולים יעלו ובלולים ירדו, פעם בכה ופעם בכה, ותכבד המלאכה מאד על התוכנים. – אמנם נכון אמת הדבר כי שונים דרכי הכוכבים הקטנים האלה מדרכי כוכבי לכת האחרים, כי יש מהם אשר ילכו במעגלה ויש אשר ילכו במעגל ארוך בדמות ביצה אלה נוטים צפונה ואלה דרומה, ובצאתם לחוץ מן השטה ולחוץ מן השטח, יבאו לפעמים אל תוך מעגלי כוכבי לכת האחרים, ובקרבתם לפני צדק ימשוך אותם מן המסלה לפרוע בם פרעות ועל כן נראה במעגליהם אך פרעות ולא סדרים.

אכן נעביר נא בסך את הכוכבים הקטנים האלה לפנינו ונחזה בהם, ואת אשר תשים האמת בפינו אותה נדבר. – ראשית דבר נעיר את אזן הקורא כי אך משגה הוא אשר ישגו רבים להאמין כי 200 כוכבים אלה יארחו לחברה אחת ללכת כלם יחד; הכוכבים האלה בודדים הם וכאשר יעבור האחד על פנינו לדרכו, עלינו לחכות לפעמים ימים רבים מאד עד אשר יעבור לפנינו השני, ויען כי הכוכבים הרחוקים מן השמש לא ימהרו בתקופתם ככוכבים הקרובים, לכן יש אשר נראה לפעמים שני כוכבים קטנים איש על יד אחיו והם נראים בשני נוסעים אשר יארחו לחברה אחת, ואולם אך כמעט יעמוד האחד אצל רעהו כי מי מהם הקרוב אל השמש, ימשוך אותו השמש קל מהרה מזה, למען אשר לא יעמוד תחתיו ולמען הקיף את תקופתו אשר נטל עליו – ובכן אפוא רואות עיני הקורא כי לא לבטח ילכו הכוכבים הקטנים האלה את דרכם, וכי אך לשוא נתחקה הפעם על שרשי מעגליהם.

ומה החיים אשר על פני כוכב קטן כזה? – גם על הדבר הזה לא ימצא הקורא מענה בפינו, כי עוד לא נחקר עד היום חֹמֶר הכוכבים האלה, וגם את קטרם לא נדע עוד³.

אכן אם נעזוב את הכוכבים הקטנים האלה אשר לא יתנו ולא יוסיפו לנו דבר, ונסע לדרכנו אל מול פני צדק, אז נראה ברקיע השמים שני גרמים חדשים אשר יהיו לנו לפלא ואשר לא באנו עוד עד חקרם; ואת השנים האלה נשים הפעם לפני הקורא.

 

כג. שני כוכבי־שבט נפלאים    🔗

שני הכוכבים הנפלאים אשר נעביר אותם עתה לפני הקורא, לא יתחשבו בכוכבי־לכת ולא יתיחשו לתולדותם כי אורחים לא קרואים הם אשר פרצו ובקעו במחנה כוכבי־לכת לדרוך בגבולם, ואוי להם אם יבוא יום ואחד מכוכבי־לכת הגדולים יפגשם בדרך – הידעת הקורא מי הם הכוכבים האלה?

שני הכוכבים האלה שני כוכבי־שבט הם, קטנים ודלים, אשר יקיפו גם הם את השמש ואשר דרך זר ושונה להם מן הדרכים אשר לכוכבים אחרים, כמשפט כל כוכבי השבט אשר דרך זר להם. – האחד נודע בשם ״כוכב־השבט של ענקע" על שם התוכן ענקע, הפקיד על בית מצפה־ הכוכבים בברלין אשר חִשב אותו בראשונה; ומעגלו אשר ילך בו סביב לשמש הוא מעגל ארוך בדמות ביצה, ולפעמים יקרב אל השמש בכדי 6 מיליאן מיל (ואז קרוב הוא אל השמש גם מכוכב"). ולפעמים ירחק מן השמש בכדי 80 מיליאן מיל (ואז רחוק הוא מן השמש גם ממאתים הכוכבים הקטנים), ובכן אנחנו רואים כי מעגלו גדול וארוך מאד וכי כוכב־השבט הזה יורד לפעמים אל תוך מעגלי הכוכבים האחרים לעבור גם אותם, ולפעמים שכן קרוב הוא אל השמש מכל כוכבי־לכת, ולפעמים ירחק ממנו עד קצוי הכוכבים הקטנים אשר בין מאדים ובין צדק, כי כן דרך תקופתו, ואת תקופתו זאת יכלה כפעם בפעם מקצה 1210 יום (שלש שנים ומאה וחמשה עשר יום) ומדי קרבו אל השמש כן ימהר את מסעו וכאשר ירחק ממנה כן יתנהל לאטו, כמשפט כל הכוכבים האחרים אשר יקיפו את פני השמש.

כוכב־השבט השני אשר חרף נפשו גם הוא לבקוע במחנה כוכבי־לכת, הוא הכוכב הנודע בשם ״כוכב־השבט של ביעלא" ⁴, על שם שר הצבא האוסטרי ביעלא אשר מצא אותו בראשונה בשנת 1826 ואשר חִשב אותו ואת דרכו. מקצה שש שנים ותשעה ירחים יכלה כוכב־השבט הזה את מרוצתו סביב לשמש, ומעגלו גם הוא ארוך הוא כמעגל יתר כוכבי השבט והיה בקרבתו אל השמש יקרב אליו עד 18 מיליאן מיל ובהרחיקו ממנו ירחק עד 120 מיליאן מיל, ובזאת שונה הוא מכוכב־השבט של ענקע כי הוא בקרבתו אל השמש לא יצא בלתי אם עד מחוץ לגבול האדמה, תחת אשר הכוכב של ענקע יוצא גם מחוץ לגבול ״כוכב" ומעלה עד אשר יקרב אל השמש; ואולם בזאת דומים שניהם יחדו כי גם שניהם לא יצאו לנצח אל מחוץ למחנה כוכבי־לכת, וגם בזאת ידמו איש אל אחיו כי הם ימהרו להקיף את השמש שכם אחד על כל יתר כוכבי־השבט הידועים לנו, ואף גם זאת להם כי הולכים גם הם תמיד ממערב למזרח כמשפט כוכבי־לכת אשר ברקיע השמים.

אבל על פי שני דברים היא שומה לבַכּר את שני כוכבי־השבט האלה על פני כל אחיהם הנשארים, כי מראות נראה בהם אשר לא נראה בכוכבי־שבט אחרים! הכוכב של ענקע יראה לנו דבר אשר לא ראינו עוד כמוהו בכוכב אחר וזה הדבר: מיום ליום ימעט זמן תקופתו אשר יקיף את השמש, והחשבון יורה אותנו כי מיום ליום יקרב הכוכב הזה הלוך וקרב אל השמש עד כי יודעים התוכנים היטב כי יש יום מקץ אלפי שנים והכוכב הזה ירד אל תוך השמש לדבקה בו מבלתי יכלת עוד לסור ממנו. והמראה השני הוא המראה אשר נראה בכוכב־השבט של ביעלא: הכוכב הזה נראה כעין כדור עשוי ערפל ולו פאה אחת אשר חָמְרָהּ בהיר ומוצק שכם אחד על כל החמר הנותר; ויהי בשנת 1847 ויראו התוכנים את פני הפאה הזאת, והנה היא נראה כאלו תקרע לשני קרעים, ללכת ולהיות לשני כוכבים, ואולם התוכנים לא שמו לבם אל המראה הזה ולא התחקו על שרשיו; אכן כבוא שנת 1852 וכוכב השבט הזה נראה שנית ברקיע השמים ויראו התוכנים והנה היה כדבר הזר הזה אשר לא יאמן, כי נחלק הכוכב ויהי לשני כוכבים, ללכת איש על יד אחיו והדבר הזה הלא לא לפי חקי הכח המושך הוא!

אכן רואים אנחנו כי יש בשמים – ובארץ – דברים רבים אשר לא נדע לבוא עד חקרם!

 

כד. כוכבי השבט וּמְחִתַּת אדם!    🔗

בכן אפוא נקרע הכוכב של ביעלא לשני קרעים! – אבל מרבית הקוראים לא יבכו את הפרץ הזה אשר נפרץ בכוכב השבט, וידעו כי אך כפעלו ישולם לו, כי עוד יזכרו רבים את אשר עשה להם הכוכב המר והנמהר הזה, זה חמשים שנה בהיותו למחִתּה לאדם רב ורֹב עצמותיהם הפחיד, בחשבם כל היום כי הכוכב הזה יגע בכף ירך האדמה, להכות אותה חרם ולנפץ אותה לרסיסים.

וזה הדבר: הכוכב הזה יכלה כפעם בפעם את תקופתו סביב לשמש מקצה שש שנים ותשעה ירחים, ובקרבתו אל השמש לא ירחק ממנה בלתי אם 19 מיליאן מיל – והאדמה הן לא תרחק גם היא מן השמש בלתי אם 20 מיליאן מיל; והיה בבוא הכוכב הזה אל השמש ולפניו עוד דרך מיליאן מיל עד כלותו את דרכו, או בשובו מן השמש והוא עבר ממנה והלאה מיליאן מיל, אז הן ירחק גם הוא מן השמש עשרים מיליאן מיל, כמרחק אשר תרחק האדמה מן השמש; ובכן אפוא נמצא לפעמים אשר יעמוד הכוכב אל מול פני השמש מעבר מזה, רחוק ממנה עשרים מיליאן מיל והאדמה גם היא תעמוד אל מול פני השמש מעבר מזה, רחוקה ממנה עשרים מיליאן מיל, וכל רעה לא תאונה אליהם כי רחוקה אז האדמה מן הכוכב ארבעים מיליאן מיל, עשרים מיליאן אל מול פני השמש מעבר מזה ועשרים מיליאן אל מול פני השמש מעבר מזה; ואולם הן יש לפעמים אשר שניהם גם יחדו יעמדו אל מול פני השמש מעבר אחד, ואז הלא פתאם תבוא השואה לנפץ את האדמה לרסיסים האף אין זאת?

ויהי כאשר נמצא כוכב־השבט הזה ברקיע השמים ויקומו התוכנים מהר, ויתחקו על שרשי רגליו, וימהרו לחשב ולכון את הזמן ואת השעה אשר גם האדמה וגם הכוכב יעמדו יחדו במקום אחד וימצאו כי ביום 29 לחדש אקטאבער בשנת 1832 לא ירחק הכוכב ביעלא ממעגל האדמה בלתי אם אלף וחמש מאות מיל לבד. – וכאשר אך נשמעה השמועה הזאת בקרב הארץ. וייראו האנשים יראה גדולה מאד ותהי חרדה גדולה על כל עדת האדם וכל לב נמוג מפחד כי אמרו, עוד מעט והאדמה תֻכֶה לרסיסים; כי יצר לב האדם נוטה לפתיות מנעוריו, ועל כן יפחד היום מפני המזיקים והשדים ומחר יפחד מפני כוכבי־השבט. ואולם התוכנים והחוקרים חגרו בעז מתניהם ויצאו וידברו אל הקהל השכם ודבר יום יום, לנסות להוציא מלבם את היראה אשר הביאו אל תוכם, ולא יכולו, ולכן לשוא הוכיחו החוקרים כי גם בהיות הכוכב רחוק ממעגל האדמה אך 1500 מיל, עוד רחוק הוא ממנה מאד מאד, אחרי כי מעגל האדמה איננו גוף האדמה, וגוף האדמה הן רחוק יהיה מן הכוכב כשלש עשרה מיליאן מיל גם בבוא יום העשרים ותשעה לחדש אקטאבער בשנת 1832, – הדברים האלה היו לשוא, כי לא אבו שמוע להם, וילך הפחד הלוך וגבר במחנה, וידע כל האדם כי עוד מעט והאדמה תשאה שממה ולא יִוָתר ממנה שריד ופליט.

אכן נודע הדבר – האדמה לא הכּתה לרסיסים בעת ההיא ולא אֻנה לה כל רע, ובני האדם ראו כי אך לשוא פחדו פחד, ולא התבוששו, כי עד מהרה שכחו את פתיותם, ויפנו לבקש להם חדשה.

אבל מה משפט הכוכב הזה אל נכון? ישאל הקורא התמים, האם באמת אין כל פחד לנגד עינינו ובאמת לא יגש כוכב־השבט אל האדמה עד לנגוע בה? – אמנם מצאו התוכנים כי מקרה כזה יוכל להיות בִּקרוב הכוכב אל פני השמש בחרש דצמבר ואף אמנם יִקָר המקרה הזה העשרים וחמשה לחדש דצמבר בשנת 1933 או בעשרים וששה לחדש דצמבר בשנת 2115 – ובכל זאת הן רחוק מלבך כל מגור וכל פחד, אלופי כי אתה ידעת היום אשר נקרע הכוכב המשחית הזה לשני קרעים אשר לא יתחברו עוד להשחית!

ואם יסיתך עוד לבך בשפק להאמין בשוא נתעה, אז נוסיף על דברינו גם את הדברים האלה, לאמר: כל החשבונות אשר הביאו התוכנים יוכיחו לנו באר היטב כי מוסדות כל הכוכבים וכל צבא השמים חזקים הם מאד ולא ימוטו לעולמי עד, ולא לשוא נברא העולם הריק לכל הכוכבים האלה, למען אשר יהיה לכל אחד את אשר לו ולא יסיג האחד את גבול רעהו, ולא ישים האחד את פעולתו באחיהו למשכו בכחו ולהגותו מן המסלה, כי על כן לא יקום עוד פגע לפרוע פרעות בצבא שמים אלה; ואם ככה נוציא משפט, אז הן דעת לנבון נקל כי גם אורח לא קרוא ככוכב הזה, כוכב של ביעלא, לא יעצר כח להשבית את העולם מסדרו ולפרוע פרעות בכל הבריאה אשר מסביב. – ויותר מכל אלה הן חדלנו כיום הזה מהאמין כי הכוכבים הקטנים אשר בין מאדים ובין צדק, רסיסים הם, אשר נותרו לנו לפליטה מכוכב גדול שהֻכּה חרם. כי אין לנו כל אות וכל מופת אשר לפתע פתאם יבוא כליון חרוץ על אחד החמרים לכלותו ביד חזקה; וגם הכוכב של ביעלא אשר נהרס, יעיד לנו למדי כי לא לפתע פתאם ולא ביד חזקה יבוא השוד על אחד מגרמי השמים. – כל הדבר הנעשה בטבע, יֵעשה על פי סדרים נכונים וחקים איתנים וחזקים, ולא בסערה, והחקים האלה הן נכונים הם בטבע אף אם תקצר עוד יד האדם לבוא עד חקרם.

אכן לא אך בין הדעות נמצאו טפלות וכוזבות, כי גם בין ידיעות הטבע, וגם הפחד אשר יפחד האדם מפני כוכבי־השבט יתחשב באמונות הטפלות האלה, וכל אדם אשר רוח נכון בקרבו, הן יסיר את אלהי הנכר האלה מקרב לבו!