ב מסע בשמים על כנפי רוח.

 

א. צדק, הגדול מכוכבי לכת    🔗

עוד רב הדרך לפנינו בשמי השמים, ולכן נתחזק ונתאמץ הפעם ונִסק עד הכוכב צדק, כי לו משפט הבכורה מכל כוכבי־לכת האחרים.

אם נחפוץ לעשות לנו כדור אשר יגדל במדתו כמדת הכוכב צדק, אז עלינו לעשות 1289 כדורים גדולים אשר כל אחד מהם יגדל במדתו כמדת האדמה, כי גדול צדק מן האדמה פי אלף ומאתים ושמונים ותשעה; ואולם חמֶר הכוכב צדק איננו מוצק כחמר האדמה. והוא רך ממנה פי ארבעה, ולכן אם נשים את שניהם בכף המאזנים, את צדק בכף האחת ואת האדמה בכף השנית, אז נראה כי רב לנו לקחת 309 כדורים, הגדולים במדתם כמדת האדמה, והם במאזנים ישאו יחד עם הכדור אשר נקרא לו צדק, כי משקל אחד לצדק ולשלש מאות ותשעה כדורים בכדור האדמה.

ויושבי האדמה יראו את צדק שכם אחד על כל כוכבי־לכת האחרים, אף כי רחוק צדק מן השמש 103 מיליאָן מיל והאדמה לא הרחק מן השמש בלתי אם 20 מיליאָן מיל, ולכן עצרו החוקרים כח לחקור אותו היטב ולבוא עד תכונתו, ואף גם יכירו וידעו אותו שכם אחד על הכוכב נגה, אם כי נגה לא ירחק מן האדמה בלתי אם חמש מיליאָן מיל וצדק רחוק ממנה יותר משמונים מיליאָן מיל.

ועל פי מי היתה שומה כי יֵראה אלינו צדק מכל הכוכבים האחרים? הלא זה הדבר אשר יענו התוכנים: בעת אשר נגה קרוב אלינו עד המקום שידו מגעת, אז נצב הוא בין השמש ובין האדמה ואולם אנחנו לא נוכל לראותו היטב גם בעמדו שם, כי קרני השמש תהיינה לנו לשטן לבלתי תת אותנו לראות היטב, וגם אם נעצר כח לראותו שם, הן לא נראה ממנו בלתי אם את עבר פניו השחורים אשר אור השמש לא יגע בם להגיה חשכם, והיה אז בעינינו כבהרת שחורה אשר לא תתן ולא תוסיף לנו; וגם אם יעמוד נגה במקום אחר, עטוי אור כשלמה, ועל כל סביביו יזהר ויזרח בכל עזו ותקפו, גם אז לא נוכל לראותו היטב, כי לא נעצר כח להביט אל תוך האור ועיננו לא תֻכֶּה בסנורים.

אכן שונה ממנו משפט צדק, כי גם בקרבתו אל האדמה עד המקום שידו מגעת, ועמדה אז האדמה בינו ובין השמש, והיה כאשר יבוא השמש במערב, יעלה צדק במזרח ויַפנה אלינו את פניו ואת אורו המתוק לעינים והיה לנו לאור מאיר כל הלילה להתענג מזיז כבודו, כי אותו נכיר מכל הכוכבים האחרים ללכת לפנינו כל הלילה.

ואף גם זאת לו מכל הכוכבים האחרים, כי בלילה אחד נוכל לראותו מכל עברי פניו, יען כי בקרב לילה אחד יכלה את תקופתו להראות אלינו מכל עבריו; הכדור צדק יקיף את פני קטרו כפעם בפעם מקץ תשע שעות וחמשים וחמשה רגעים, ולכן נוכל לראותו בלילה אחד גם מעבר מזה וגם מעבר מזה; ואך בזאת יוכל צדק למהר ולהחיש את תקופתו בזמן מצער כזה, בהיותו שטוח ועשוי ישר משני עברי ציריו, ואת הדבר הזה נראה על נקלה ברגע אשר נביט אליו על פי קרן־חזות, וגם החוקרים אשר מדדו אותו על פי חשבונותיהם הוכיחו כי מדת הקו־המשוה אשר לו עולה לעשרים אלף מיל ומדת קטרו עולה אך לשמונה עשר אלף וחמש מאות מיל.

אם נביט אל צדק נכיר ברגע כי מוסב היא אויר הרבה וכי עבים גדולים ועצומים מרחפים בקרב האויר; ואם נחגור את עיניני קרן־חזות טובה נראה כי ארבעה ירחים לו אשר יקיפו אותו סביב סביב, והם רחוקים איש מאחיו והשלישי הוא הגדול מהם והוא יֵראה אלינו על נקלה.

והיה אם נחקור את ארבעת הירחים האלה, נמצא כי יודעים הם לשרת את פני צדק בזריזות ובזהירות יותר מאשר יְשָׁרת הירח אשר לנו את האדמה אשר תחתינו; הירח הקרוב אל צדק מן השלשה, ימהר ויחיש לשרת את פני אדוניו, והוא מכלה את תקופתו סביב לו מקץ יום אחד ושמונה עשרה שעות; הירח השני יכלה את תקופתו כפעם בפעם מקץ שלשת ימים ושלש עשרה שעה; השלישי יכלה את תקופתו סביב לצדק מקץ שבעה ימים ושלש שעות, והרביעי הרחוק מכלם יכלה את תקופתו כפעם בפעם מקץ ששה עשר יום ושמונה עשרה שעה.

ויען כי צדק הוא גוף עכור אשר אך באור פני השמש אור לו, לכן נמצא לפעמים כי יתיצב אחד הירחים לפניו לפרוש עליו צל ואז יקדרו פני צדק וימש עליו חשך אשר נקרא לו ״לקוי־חמה", כלקוי־החמה אשר יהיה לפעמים על פני האדמה.

או אז נראה על עבר פני צדק המאירים והנה בהרת שחורה חולפת ועוברת על פניו; צל הירח הראשון לא יחלוף עד תם ½2 שעה, צל הירח השני לא יחלוף עד תם שלש שעות, צל הירח השלישי לא יחלוף עד תם ½3 שעה וצל הירח הרביעי לא יחלוף עד תם ³/₄ 4 שעה, כי כן ימלאן זמני ״הלקויים" אשר על פני צדק. – אבל לפעמים נראה להפך; הן גם הירחים עכורים הם אשר אך מאיר השמש יאירו, ולכן כאשר יבוא אחד מהם והתיצב מאחורי צדק וצדק יפרוש עליו את צלו, אז יקדרו גם פניו, ואז יֵעָלם הירח הזה מנגד עינינו ולא יֵרָאה עוד אלינו עד צאתו מתוך הצל.

ובכן אפוא נראה כי חליפות ותמורות רבות על פני צדק, ולוּ עלו שמה כל המשוררים הכותבים שירים לכבוד הירח, כי אז ראו אשר שם צוה אלהי השיר את הברכה לתת להם ארבעה תחת האחד; אכן לפעמים יתיצבו שם ארבעת הירחים גם יחדו במערכה אחת, ואחד מהם יחשך ופניו יקדרו, ולפעמים יתיצבו שנים יחדו איש אחרי אחיו, וכסה איש את אחיו בצלו וקדרו גם שניהם יחד – ועינינו תראינה על פני צדק מראות חדשים, נפלאים וזרים לנו.

אבל מה יהיה משפט החיים אשר על פני צדק? הבה נא ונתחקה על שרשי רגליהם!

 

ב. החיים אשר על פני צדק    🔗

אמנם טובה הארץ החדשה הזאת אשר על פני צדק למשוררים ולעוגבים, אשר גרסה נפשם לתאבה לראות ירחים בלילה, אבל מה יסכנו חיים כאלה לנו שוכני בתי חמר?

האף אמנם חיים ארוכים נמצא שם על פני צדק; צדק לא יכלה את תקופתו סביב לשמש בלתי אם מקץ עשתי עשרה שנה ושלש מאות וארבעה עשר יום, והיה אם נבקש חשבון נמצא כי תגדל מדת השנה על פני צדק כמדת שתים עשרה שנה פה על פני האדמה, ולרגלי הדברים האלה הן נמצא כי אם שבעים שנה ומעלה יחיה האדם על פני צדק, אז יגיע עד שמֹנֶה מאות שנה, ואם עוד כהנה וכהנה יוסיף, אז יהיו שנותיו כשנות מתושלח על פני האדמה – ואולם לא לפי רב השנים וארך החיים נוקיר את ערכם כי אם לפי רב המעשים והפעולות אשר יעשה האדם בחייו, ואם ככה נחקור, אז נמצא להפך: זמן האכילה והשתיה והעכול יארך לנו על פני צדק פי שנים עשר ואם יכאב עלינו הראש יגדל המכאוב פי שנים עשר, ואם תתאנף בנו האשה אשר בבית יגדל זמן הכעס פי שנים עשר ואם נקרא ספר רע תארך לנו הקריאה פי שנים עשר, ואם נפתח פינו לדבר תרפה שפתנו פי שנים עשר ואם נבקש מחשבה חדשה תפגר לבוא אלינו פי שנים עשר; ובכן אפוא נראה כי אחת היא לנו אם נחיה שבעים שנה משנות האדמה אי שבעים שנה משנות צדק, ואף גם זאת בהיותנו פה על פני האדמה הלא נמצא רבים אשר יקוצו בחייהם גם אם המה מעטים ודלים!

אלה המה משפטי השָנים אשר על פני צדק, אבל אחת נמצא אם נכינן לחקר הימים אשר שם.– הן צדק יכלה את תקופתו סביב לקטרו מקץ תשע שעות וחמשים וחמשה רגעים, כי על כן נמצא אשר לא יארך שם היום ולא יגיע גם עד מחצית היום אשר לנו פה על פני האדמה, ולכן אם נלך לחַלק שבעים שנה משנית האדמה למספר ימים, יעלה מספר הימים עד 25,550, ואם נחלוט כי גם יושבי צדק לא יחיו בלתי אם 25,550 יום, והימים אשר על פני צדק הלא קצרים וקטנים הם, אז הן יעלה מספר הימים האלה אך לעשרים ותשע שנים לשנות האדמה, או לשתי שנים וחצי לשנות צדק.

אכן אמת נכון הדבר כי כמו זר יהיה הדבר בפינו אם נאמר כי שתי שנים וחצי יחיה האדם אשר על פני צדק, ואולם הן לא לפי השם נחיה כי אם לפי העת והעת הזאת הלא מדה אחת וקצב אחד לה ולעת אשר לנו פה על פני האדמה, ועל כן לא יפלא עוד בעינינו אם נאמר כי בשנה הראשונה. יעבור שם האדם את תקופת הילדות ואת תקופת הבחרות, ובשנה השנית יעבור את תקופת העמידה, ובשנה השלישית יזקן ויבול ויתעתד לקראת מותו – ובמה יִבדלו אפוא ימי השנים האלה מימי שנותינו אנחנו? הן מי יודע אם בעת אשר אנחנו יושבים פה לכונן לחקר השנים הארוכות והימים הקצרים אשר על פני צדק מי יודע אם לא יֵשב עתה גם שם אחד חוקר על פני צדק. להתחקות גם הוא על שרשי חיינו אנחנו, ולדעת איך יסכנו לנו פה הימים הארוכים אשר לנו, והשנים הקצרות אשר פי שנים עשר תקצורנה משנות צדק – מי יודע?

לוּ ידענו כי לא יקומו חוקרים אחרים לענות בו, כי אז חשבנו למשפט צדק לאמר: יושבי צדק לא יחלקו את זמניהם לפי שנים ולא יחַשבו שם כחשבונות אשר אנחנו מחשבים, וזאת להם יען כי אין חליפות שם ליום וללילה, והיום או הלילה שם לא יארך פעם אחת ופעם שנית יקצר, ולכן אין להם קיץ וחרף, אביב וסתו, ולכן באין חליפות לזמנים אין גם חשבון השנים, ולו יואילו לחַלק להם את הזמנים בקו, כי עתה יחלקו אותם בלי ספק לפי הליכות הירחים אשר שם, והם הלא יסכנו להם היטב לדבר הזה לחַשב חשבונות לפי לקוייהם.

ובכן אפוא ידעת אלופי הקורא כי על פני צדק אין קיץ ואין חרף, אין אביב ואין סתו; על פני הקו המשוה יהיה קיץ עולמים אשר לא ישבות, ומשם והלאה כאשר נפן אל פאתי הצירים כן יגבר הרוח הקר, זמן היום לא יארך מארבע שעות וחמשים ושבעה רגעים ולא יקטן מזה, וגם זמן הלילה ככה הוא תמיד; ואולם האויר העב אשר שם יגדיל תמיד את דמדומי החמה בפאתי הצירים, ועל פני הקו־המשוה לא יחדל אור הירחים, ולכן לא נמצא על פני צדק תוכנים טובים וחוזים בכוכבים, כי במדינות אשר שם דמדומי חמה הרבה ואור ירח רב, שם לא יעצור התוכן כח לחזות בכוכבים כראוי לו.

שם על פני צדק ימעט אור השמש פי חמשה מאשר יאיר לנו, וגם פעולת כח האור קטנה שם פי עשרים ושבעה, וגם פעולת כח החום ככה היא; אבל הכח המושך אשר שם שונה הוא מכח המושך אשר לנו, עד כי בהביאנו אבן אל פני צדק אשר משקלה פה ליטרא אחת, והיתה שם האבן למשא כבד בן שתי ליטרא וחצי; וגם משקל גופנו יכבד עלינו שם מרבה להכיל, והיה עלינו תמיד כמשא כבד בן צנטר אחד וחצי – ומי אפוא האיש אשר יחפוץ לעלות מקרבנו לשבת שם על הכוכב הזה?

 

ג. ירחי צדק    🔗

חוקרים שלמים וכן רבים הסכינו להעריך את כל דבר ודבר לפי התועלת היוצאת ממנו, ולכן גם בכוננם לחקר ארבעת הירחים אשר לצדק, דרשו אחרי התועלת היוצאת מהם, וימצאו כי המה יסכנו מאד לצדק להיות לו למאור בלילה; ואולם אנחנו לא נמצא את דברי המשפט הזה נכוחים, כי למה זה יגרע חלק האדמה מחלק צדק? למה ינתן לו אור ארבעתים ולנו אך האחד? ויותר מהמה הלא הסכינו יושבי צדק להתהלך בחשך יותר ממנו, גם האור אשר שם יומם מעט הוא פי עשרים ושבעה מן האור אשר לנו, ואיך ינתן לו בלילה אור מלא חפנים, מפוזר ונוסף עוד מן האור אשר לנו? ולוּ ינתן לו האור הזה יומם, החרשנו, ואולם בלילה הן יהיה אור הרבה כזה פזרנות יתרה, ואלו את התועלת נבקש, כי עתה תגדל התועלת אם ליושבי האדמה ינתן אור ארבעתים להאיר להם את הלילה – האין זאת?

וגם אם נחשוב למשפט כי אך יען אשר גדולי צדק מכל כוכבי־לכת ונכבד על פני כלם לכן נִתּנה לו מתנה טובה כזאת, גם אז הן נראה אשר לא כנים דברי המשפט הזה! אמת היא כי גדול צדק מכל הכוכבים האחרים, ולו יאבד פתאם השמש מחוג השמים, כי עתה ידענו מאד אשר צדק ימשול תחתיו בשמים, וכל כוכבי־לכת יחלו להקיף אותו סביב סביב כמשפט התקופות אשר יקיפו עתה את השמש, יען כי הוא הגדול מכלם וכחו המושך גדול מכלם וגם האדמה תלך אז להקיף אותו (וזמן התקופה אשר תקיף אותו האדמה יהיה שלש מאות ושמונים שנה); ואולם לא בזה כחו גדול למצוא חן בעיני אדון הבריאה לתת לו ארבעה ירחים, כי אנחנו רואים בשמים כוכבים קטנים ממנו, וגם להם ירחים אחדים; הנה כי כן נראה את שבתאי קל בחמרו מצדק, ואליו עוטרים שבעה ירחים, ומלבד אלה נתונה לו גם טבעת גדולה, אשר כמוה לא נתּנה לכוכב אחר זולתו, והטבעת הזאת עשויה טבעות לאין מספר, אשר אם נכה אותן לרסיסים והיו לנו גם הן לירחים באין מספר אשר ילכו להקיף את שבתאי סביב סביב. – ובכן אפוא נראה כי לא בכחו ובעצם חמרו עשה לו צדק את הכבוד הזה, להיות אדון לארבעה ירחים, ועד היום הזה לא באנו עוד עד חקר הדבר.

אכן — ישאל השואל – מה יהיה משפט החיים אשר על פני אחד הירחים ההם? האם רעה נגד פנינו או נחלת שפרה עלינו, אם נאמר לעלות השמימה ולשבת על פני אחד הירחים אשר לצדק? הן מעטים הדברים אשר נדע לענות את השואל, אבל גם הדברים המעטים האלה ישפקו לנו להזהיר את כל איש לבלתי עלות, כי מה בצע כי יעלה לשכון בערפל במקום תהו ובהו, אשר איננו טוב מן הירח אשר לנו?

גם ירחי צדק אינם מוּסַבּים אויר, וגם הם יפנו אל פני צדק אך את עבר פניהם האחד, כי כל הירח הקרוב אל צדק יותר מאֶחיו ימָשך אליו תמיד במקום שהוא מָפְנֶה אליו עד כי לא יעצר כח להתגלגל על פי קטרו; ואך מדי התקופה אשר יקיפו הירחים את צדק, בעודם מקיפים אותו, יתגלגלו על פי קטריהם וּמַפנים את כל עבריהם אל פני השמש לאסוף ממני שפעת אור. – ארך היום על פני אחד הירחים ההם הוא כארך זמן תקופתם אשר יקיפו איש איש את צדק, ואך בבוא להם הלילה יאיר להם צדק ויחלק להם יפעת אור נעים ויפה אשר אין על עפר משלו, וזה הדבר: יושבי הירח הראשון אשר לצדק יראו בלילה (בלילה אשר להם) את צדק ולו אור יקרות עצום ורב, וכדור צדק יגדל בעיניהם בקטרו פי ארבעים מאשר יהיה השמש בעינינו, ושטחו יגדל בעיניהם פי אלף ושש מאות מאשר יהיה בעיניינו שטח השמש, וגם יושבי הירח הרביעי בראותם בלילה את צדק, יגדל צדק בעיניהם פי ששים וארבעה ממדת השמש בעינינו אנחנו; ויען כי שם על פני הירחים יקטן השמש פי שלשים בעיניהם מאשר הוא בעינינו, לכן יאמינו יושבי הירחים כי אך צדק לבדו הוא המושל הגדול בשמים, ואין זולתי, והשמש הקטן הוא אחד ממאורות השמים

 

ד. שבתאי וטבעתו    🔗

הכוכב שבתאי הוא הנפלא מכל הכוכבים אשר ברקיע השמים ואין דומה לו בכל מרחבי הבריאה בצביונו ובתמונתו.

שבתאי הוא כוכב העשוי מעשה כדור, ואולם הכדור הזה מוקף טבעת גדולה, והוא ינוד וינוע בתוך הטבעת הנה והנה, ואיננו מחֻבּר אל הטבעת, כי רֶוח הושם בינו ובין הטבעת, ופני הכדור רחוקים מפני הטבעת 4400 מיל, ואם אין כנפים ליושבי שבתאי אז לא יוכלו גם המה לבוא אל הטבעת לשכון עליה; והטבעת הזאת עשויה מוצקת, וְחָמְרָהּ איתן, אשר אם יזרח עליה השמש, ופָרשה את צלה גם היא לכסות את עין שבתאי, – ואף גם לא דקה הטבעת, כי שפתה עבה, בת שלשים מיל, ורחבה בן 6000 מיל.

אם מעל פני האדמה נביט אל טבעת שבתאי, לא נראה אותה בלתי אם על פי קרן־חזות גדולה, וגם אז לא נראה אותה בלתי אם בהפנותה אלינו את פניה להיות לנגד עינינו באלכסון, כי בהפנותה אלינו, אך את שפתה הצרה, לא נוכל לראותה, יען כי רחוק שבתאי מאתנו מאד מאד, ושפה בת שלשים מיל הלא כאין וכאפס תהיה בעינינו מרחוק, וגם קרני חזות הכי חזקות וגדולות לא ישימוה לנגד עינינו ויראונו אך קו דק מאד מאד, אשר לא נכיר ולא נדע מראהו; ואך בהיות הטבעת לנגד עינינו באלכסונה, נראה את שטחה, והוא בן 6000 מיל, ואז נכיר ונדע כי זֵר יקיף את שבתאי סביב סביב, ושבתאי משוטט בתוך הזר פנימה.

ועתה אם נלך להתחקות על שרשי תולדות הטבעת הנפלאה הזאת, נראה כי דבר חדש ונפלא כזה יהולל חכם ואף דעת נבונים יסַכּל, להוליך אותם שולל, למען אשר יולידו דעות כוזבות ויוציאו משפט מעוקל אשר יהיה כיום הזה לצחוק ולשנינה. – בטרם מצאו החוקרים את קרן־החזות לא ידעו התוכנים ולא עלה על לבם כי יש בשמים כוכב אשר יחגור טבעת על מתניו, וגם אחרי אשר מצאו את קרני־החזות הראשונות, לא עצרו עוד כח לראות את הטבעת בשמים כי לא היו עוד קרני־החזות חזקות וגדולות למדי, ובכל זאת החלו בימים ההם לחקור את שבתאי ויאמינו כי שונה משפט תבניתו ממשפט יתר הכוכבים, כי ראו אשר דמות לו כדמות ביצה והוא עגול וארוך גם יחד. – או אז קמו הפילוסופים כרגע ויורו תורות חדשות בדבר הביצה שלא נולדה, ויאמרו כי אך מקרב ביצה יצא כל כוכב לאור באור החיים, וגם האדמה אשר אנחנו יושבים עליה הגיחה מקרב ביצה, וגם כל החי אשר בארץ הלא מן הביצים יבואו להיות לנפש חיה.

אז קם גאליליי ויחקור חקר ויוכיח כי אין לשבתאי דמות ביצה, ואך שני ירחים לו משני קצותיו והם מְדֻבָּקִים אליו היטב; והפילוסופים גם הם כשמעם את הדבר החדש הזה, לא שמו יד בצלחת, ויעשו גם הם בלהטיהם ויולידו תורות חדשות ושונות ונפלאות, אך בעוד המה עושים כה וכה, והנה שבתאי בשנותו את דרכו בתוך הטבעת, כסה אותה ולא נראה ממנה בלתי אם השפה הצרה לבד, ויען כי בימים ההם לא היו עוד קרני־חזות טובות וחזקות, לכן לא ראו התוכנים אף את השפה הזאת, ויראו אך את שבתאי לבדו והנה דמות לו בתבנית כדור עגול, וכל התורות והמשפטים אשר הקימו הֻכּו חרם, כי ראו אשר שגו ברואה. אך עוד מעט והנה שב שבתאי בלכתו ללבוש צורה חדשה, ויהי לו פתאום שתי ידות מעבר מזה ומעבר מזה, וישתוממו התוכנים ויתפלאו איש אל אחיו, ובעוד הם מעמיקים חקר, והנה שב שבתאי למקומו הראשון. ויהי לו דמות כדמות ביצה כבראשונה, והביצה איננה מלאה, כי חור לה גם בקצה האחד וחור לה גם בקצה השני.

הנה כי כן עברו להם כארבעים שנה ולא ידעו ולא הבינו, ואך אלפי תורות והשערות ושיטות צנומות הקימו להם, עד שקם החוקר ההולאנדי הגדול קריסטיאן הייגענס, והוא עשה לו גם קרני־חזות טובות וחזקות, והוא הוכיח בטוב טעם ודעת כי אך בחשך הלכו עד היום, וכי טבעת נתונה סביב לשבתאי, והיא הוליכה אותם שולל כפעם בפעם, כי הטבעת הזאת תֵעָלם מנגד עינינו בהפנותה אלינו את שפתה הצרה ואז יראה אלינו שבתאי בדמות כדור עגול, ובשובה להראות לעינינו באלכסונה, אז יהיה לשבתאי דמות ביצה, או תשים לו דמות שני ירחים או דמות שתי ידות, וכל אלה להם אך יען כי לא היו להם קרני־חזות טובות לראות את הטבעת היטב – ואולם כיום הזה עשינו לנו קרני־חזות חזקות ועצומות עד מאד, ולכן נראה את הטבעת ערומה לנגד עינינו.

אכן נפלא מאד שבתאי בטבעתו, ולא היה עוד פלא כזה בכל מרחבי שמי השמים, ולכן ננסה נא הפעם אולי נוכל להתחקות על שרשי הטבעת הזאת.

 

ה. תולדות הטבעת אשר לשבתאי    🔗

אי זה הדרך הושם טבעת לשבתאי ומבטן מי יָצְאָה? – אפס לא על נקלה נבוא עד תכונתה לדעת לעות דבר, והדברים אשר נדבר הלא אך השערות הן!

אם נכונן לחקר תולדות האדמה נמצא כי בראשית הימים, בטרם הרים הטבעו ובטרם יַמים נולדו – זה לנו רבוא רבבות שנים – אז לא היתה האדמה מוצקת כאשר היא כיום, כי אם נגרת ונוזלת, והכדור היה כדור אש מֻתָּךְ. ואך מעט מעט התקרר הכדור הזה ותהי עליו קליפה קשה מלמעלה, וההתקררות הזאת באה ונהיתה אך מעט מעט, מקצה אלף אלפי שנים, כי על כן נעשתה האדמה שטוחה לשני ציריה, עקב אשר התגלגלה על פי קטרה אז בעוד אשר היתה נגרת ונוזלת, וכל כדור נוזל המתגלגל על פי קטרו, ירום וינשא בפני הקו התיכוני אשר לו תחת אשר יהיה שטוח לשני ציריו, והיה אם יתקרר כדור כזה מעט מעט להיות איתן ומוצק, אז תהיה גם צורתו בולטת בתָוך ושטוחה לשני הקצוות, והצורה הזאת לא תעבור ולא תחלוף עוד כל הימים, וגם משפט האדמה כן הוא כי על כן שטוחה גם היא לשני ציריה. – כאשר ימהר כדור רך להתגלגל, כן ירבה להשתטח, וגם יכול נוכל להחיש ולהבהיל את הכדור בהתגלגלו, עד כי יזחו ויפלו ממנו כל החלקים אשר אינם מוצקים ואיתנים בקרבו.

אכן לא אך האדמה לבד תראה לנו את ציריה והם שטוחים, כי אם כל גרמי השמים אשר ראו התוכנים, מלבד השמש שהוא עגול כלו; ואולם מי יודע אם השמש גם הוא איננו שטוח לשני ציריו, ואנחנו לא נדע, כי אנחנו הן לא ראינו עוד עד היום את חֹמר השמש כי אם את מעטפת האור לבד אשר הוא עוטה כשלמה.

ואף גם זאת חקת עולם היא לכל החוקרים, כי כל החמרים יגדלו ויתרקעו בחום, ובקור יקטנו ויתכַוצו. – והיה אם נפן עתה אל הכוכב שבתאי, נשפוט גם אותו על פי החקים האלה.

גם שבתאי לא היה מוצק ואיתן בראשית ימיו, כי אם נוזל ונגר, והוא בהתגלגלו על פי קטרו חיש מהר מאד, הגדיל את מדתו בפני הקו־המשוה על פי החום הרב והעצום, ותהי מדתו כמדת הטבעת אשר נראה כיום סביב לו, ואז החל להתקרר מעט מעט, ויתקרר בראשונה במקום שם הקו־המשוה, בעת אשר החלקים האחרים היו עוד נגרים ונוזלים, כי חק הוא מחקות הטבע אשר כל דבר הרקיע והמתוח ימהר להתקרר מן הדבר אשר איננו מתוח ורקוע, ויהי כאשר החלו גם החלקים האחרים להתקרר והחמר החל להתכוץ, לא יכלו החלקים הראשונים (חלקי הקו־המשוה) להתכוץ גם הם ולהאסף אל יתר החמר, כי החלקים הראשונים האלה התקשו בין כה וכה מאד מאד ויהיו מוצקים ואיתנים עד מאד, ולא התקבצו עוד אל החמר הנשאר אשר התכוץ מיום אל יום, וככה נשארו החלקים האלה אשר היו לפנים חלקי הקו־המשוה אשר לשבתאי, ויהיו לטבעת נפרדת ושבתאי משוטט בתוכה פנימה.

כאלה וכאלה יאמרו החוקרים בחפצם לבוא עד תכונת הטבעת ותולדותיה, ומי יודע אם כנים הדברים האלה ואם השערות הם לבד; ואנחנו אך זאת נחמתנו כי עוד יבוא דור חדש, והוא יבין וידע אל נכון את כל הדברים אשר אנחנו לא נוכל עוד לבוא לחקרם.

ועתה הן רב לנו כי נדע אל נכון אשר יש טבעת סביב לשבתאי, והטבעת הזאת לא קטנה היא, כי קטרה עולה עד 37,000 מיל, והיא דקה מאד, כי שפתה לא תגדל משלשים מיל, ואך רְחָבָה היא מאד, כי 6000 מיל רָחְבָּהּ, והיקפה 120,000 מיל, עד כי בקחתנו לנו את חמר הטבעת הזאת, נוכל לעשות ממנו חמשה כדורים גדולים אשר כל אחד מהם יגדל ככדור האדמה.

והחיים מה הם אשר על פני כוכב כזה? או מה משפט החיים אשר על פני הטבעת?

 

ו. יושבי הכוכב שבתאי    🔗

על פני הכוכב שבתאי ימעט אור השמש פי מאה וגם החום ימעט פי מאה, עד כי היושבים שם יגששו כעור קיר גם בצהרים; ארך היום שם אך כמחצית היום אשר לנו, והשנה תגדל שם פי עשרים ותשעה וחצי מן השנה אשר לנו, כי על כן ארבע תקופות ליושבי שבתאי כארבע תקופות השנה אשר לנו, תקופה תקופה בת שבע שנים וחצי, והתקופות האלה הולכות ומשתנות, וקיץ וחרף עוברים ממקום אל מקום – ולכן אפוא הן מבשרו יחזה כל קורא ומדעתו יבין את משפט החיים אשר על פני כוכב כזה!

ואנחנו פה נרדוף לדעת אך את הדבר האחד: להבין מה משפט הטבעת בעיני האדם יושבי שבתאי, ומה יאמרו הבריות שם למראה כזה אשר יראו ממעל להם, הידעו אלה כי טבעת תלויה על בלימה ממעל לראשיהם? היבינו כי הטבעת הזאת גם היא גרם מגרמי השמים היא? ומה הרעיונות אשר יוָלדו בלבם למראה פני הטבעת ההיא? – הן אם נחקור את הדבר הזה נבין, כי אך רעה נגד פנינו לוּ הקיפה טבעת כזאת גם את פני האדמה אשר אנחנו יושבים עליה! – בני האדם יושבי שבתאי לא ידעו גם המה בראשית הימים כי יושבים הם על פני כדור עגול, כאשר לא ידעו גם בני האדם יושבי האדמה כי האדמה תחתיהם כדור עגול הוא, ואיך אפוא יעלה על לבם לדעת ולהבין אל נכון את משפט הטבעת המקיפה את ארצם?

בני האדם יושבי שבתאי לא יוכלו לדעת את משפט הטבעת אל נכון, כי הם בעיניהם לא יראו טבעת כי אם את פני הטבעת הפנימיים יראו, ואותם יראו בדמות קו רחב בשמי שמים, ובלי ספק יאמינו כי הקו הזה הוא משען עז אשר השמים נשענים עליו לבלי ימוטו והשמש רחוקה להם מן הקו השחור הזה, כי בימי הסתיו והאביב אשר שם, כאשר יעמוד השמש ממעל לטבעת ולא יֵראה ליושבי שבתאי, אז יחשכו השמים ממעל להם וימש חשך; ומי יודע אם לא יאמינו בלבם כי חור נקוב בקו הזה, והשמש יזחול על גחונו לעבור את החור הזה בלכתו מן העבר האחד אל העבר השני והימים האלה אשר יחשך אור השמש בעריפיו ימים רעים מאד להם, ואז יצומו ויזעקו אל אלהים להושיע להם, כי כן דרך האדם לבקש לו אלהים במקום אשר לא יבין את מעשי הטבע, ואם יקום אחד איש אשר שאר רוח לו להבין את כל הנעשה ואת מחשבותיו ישמיע ברבים, אז יקומו עליו לקרוא לו ״אפיקורוס!" ולרדוף אותו בחרי אף. – הֲיֵעָשׂוּ מעשים כאלה גם שם בשמי השמים על פני שבתאי אחר?

אכן טוב מזה גורל יושבי שבתאי היושבים לשני עברי הקו־המשוה, כי בעיניהם לא תראה עוד הטבעת בדמות קו לבד הבוקע את השמים בתָוך, כי אם בדמות קשת נטויה יראו אותה, והם יוכלו לראות גם את שטח הטבעת מֵעֲבָרֶיהָ, והיושבים הרחוקים מן הקו־המשוה ממנו והלאה יראו את הקשת הזאת היטב, והנה השמים ממעל לראשיהם, וזה שער השמים! והיה בהיות להם קיץ, וראו את השמש מעבר מזה לשער השמים, ופני עברי הטבעת מאירים בכל הימים הרבים ההם ימי ארבע עשרה שנה ובבוא החרף וקם השמש ופנה לו לעבור את שער השמים אל העבר השני, וקדרו פני הקשת כבוא ראשית הסתיו, ובבוא השמש והתיצב על פני הקשת ממעל, יֵעָלם מנגד עיני כל היושבים, והיה להם לקוי־חמה בכל הימים הרבים ההם עד תם תשע שנים.

ויושבי הצירים אשר על פני שבתאי לא יראו את הטבעת, כי אם מִכסה יראו על פני השמים כמכסה קרשים אשר יכסה את עין השמים וכאשר נוסיף לבוא ולקרב אל הצירים, כן נמצא אשר היושבים לא יראו ולא יביטו בשמים כל דבר, ואך על פי השמועה ידעו כי יש בשמים קו רחב ושחור או קשת נטויה או שער גדול ועצום, כי כן שמעו מפי עוברים ושבים.

ומה משפט האדם אשר על פני הטבעת? היש שם אדם כמונו יודעי טוב ורע? – עוד מעט ונתחקה על שרשי רגליהם!

 

ז. טבעת שבתאי ויושבי בה    🔗

לא לתהו נבראה הארץ כי אם לשבת נוצרה, ולכן נדע כי גם טבעת שבתאי לא לתהו נבראה כי אם לשבת עליה, והאדם אשר עליה גם הוא נפש חיה הוא כמונו אשר לו בינה ודעת, ועל כן נרקיע נא אליו לשחקים, והוא הן לא יעבור על מצות הכנסת אורחים, והביא אותנו בצל קורתו.

אכן האדם היושב על הטבעת יבחר לו מקום לשבת אך על פני שפת הטבעת החיצונית, כי היא הארץ הטובה מכל הארצות אשר שם; האף אמנם תֵּראה השפה הזאת לעינינו כקו דק וצר או כתקות חוט מצער, עד כי נאמין אשר האדם ההולך עליה לא ילך בלתי אם כהולך על שפת שכין חדה, ואולם אנחנו הלא נדע כי השפה הזאת לא צרה היא, כי שלשים מיל עָבְיָהּ, ושלשים מיל לא ביד יוּקָחוּ והיקפה גם הוא מאה ועשרים אלף מיל, וארץ בת מאה ועשרים אלף מיל הלא הכיל את כל יושבי אירופא גם יחד ולא יאמר אחר צר לי המקום, אצא נא ואלך לאמריקה כי נטל עלי! – והארץ הזאת אשר על שפת הטבעת החיצונית הלא ארץ טובה היא לשבת עליה, כי מקץ עשר שעות תקיף הטבעת כפעם בפעם את שבתאי, והיה היום בן חמש שעות והלילה גם הוא בן חמש שעות, ויושבי השפה החיצונית לא ידעו חליפות ותקופות בשנה, כי אין להם קיץ וחרף, אביב וסתו ומשפט השפה כמשפט כל ארץ אשר יושביה יושבים על פני הקו־המשוה. – ואולם בזאת לא טובה השפה הזאת לשבת עליה, כי היושבים שם לא יוכלו לראות היטב את מרחבי הבריאה, ולכן אך דמיונות שוא ינחלו להם.

אנחנו היושבים פה על האדמה נוכל לראות היטב את כל הנעשה בשמי השמים ממעל לנו, ולכן נדע פשר דבר הטבעת ותקופתו סביב לשבתאי ונבין היטב את משפט כל המראות אשר נראה שם בשמים, ואולם יושבי הטבעת לא יוכלו להכיר ולהבין כי על פני שפת טבעת הם יושבים ולא יוכלו לדעת כי מקץ עשר שעות תקיף הטבעת את פני אחד הכוכבים, ולכן ידמו בנפשם לשבת על פני ארץ מוצקת אשר תעמוד תחתיה ולא תנוע לעולם, וכל גרמי השמים אשר בכל מרחבי הבריאה מקיפים את הארץ המוצקת הזאת, ולא יעלה על לבם כי דרך חמשה אלפים מיל מהם ומעלה נמצא הכוכב שבתאי אם ילכו עד קצה השפה ויראו שם כחצי כדור שבתאי המאיר לנגד עיניהם לא יכירו ולא ידעו אותו, ויחשבי כי ירֵח נשבר הם רואים, אחרי כי שמונה ירחים נתונים לשבתאי, וכל הרואה יאמין כי הארץ הזאת ארץ מולדת ירחים היא.

ארץ אשר לה שמונה ירחים – ואם הארץ הזאת ארץ עובדי אלילים היא, הן ימצאו העובדים דים להשתחות להם ולעבוד להם, והעבודה תהיה עבודה כפולה שמינה! כי איך ידעו ואיך יבינו יושבי הטבעת את המראות האלה בשמים לדעת כי ירחים הם? וגם אם נחלוט כי יושבי הטבעת נבונים וחכמים הם ממנו שבעתים, גם אז יבצר מהם מזמה לדעת פשר דבר אל נכון, כי הארץ אשר לפניהם והמקום אשר שם הם יושבים לא יסכנו להם ולא טובים הם לחקירות ולדרישות, מבלתי יכלת לראות מהם את מראות השמים היטב; ומלבד זאת הן ראינו גם בקרבנו כי לא יועיל לב חכם ביום פקודה, וכי העמים הפראים שוכני חררים במדבר הכירו לטוב את תורת קופערניקוס החדשה ביום שמעם אותה, תחת אשר העמים החכמים והנבונים אשר באירופא לא אבו שמוע לה ולא חפצו לעזוב את תורת פטולמיוס אשר אחזו בה!

אבל מה יהיה משפט האדם אשר על פני הטבעת אם יועילו לעזוב את השפה אשר הם יושבים עליה, להתהלך בארץ ולערוב את לבם לגשת אל ארצות הטבעת לרחבה, וללכת הלוך וקרב אל פני שבתאי? היכירו אז דבר אמת לאמתו?

עוד מעט ונראה כי לא יעזבו יושבי הטבעת את פני השפה ולא יחמדו להם ארצות חדשות.

 

ח. גורל טבעת שבתאי באחרית הימים    🔗

האיש אשר יעזוב את פני השפה להתהלך בארץ ולנטות משם ומעלה, יכיר כרגע כי לא טוב המעשה אשר הוא עושה ללכת לבקש חדשות, כי כמעט יט הצדה ימצא אשר שונה משפט הרוח והאויר פה מן הרוח והאויר בארץ מגוריו, והם יהיו בעוכריו; כי הנה שם מחוץ לשפה פרוש על הארץ חֹרף עולמים, ויום ולילה גם הם אין עוד, כי אם לילה אחד ארוך ויום אחד ארוך. איש איש בן ארבע עשרה שנה וחצי, ומה אפוא יחשוב ההֵלך בלבו בבואו פתאום אל הארץ החדשה הזאת ועיניו תראינה עולם חדש אשר לא הסכין בו, כי הוא הסכין מנעוריו לראות ימים ולילות גם יחד, איש איש בן חמש שעות?! האם לא ידאג לנפשו כי קרוב קץ הארץ, ובצר לו לא יחפוץ עוד לשאת רגליו ולבוא אל ארץ זרה ונכריה כזאת? הן קרני השמש לא תרדנה אל פני הטבעת הרחבים בלתי אם באלכסון, ואור השמש גם הוא הלא קטן הוא שם פי מאה מן האור אשר לנו פה, ולכן גם יומם יגבר שם הקור עד בלי די, והיום הזה הלא בן ארבע עשרה שנה הוא, אשר תקצר נפש כל איש לעמוד בפני קרתו, והיה אם נוסיף עתה כי הקור הזה כאין וכאפס הוא מול הקור אשר שם בבוא הלילה הארוך, לילה בן ארבע עשרה שנה, אז יבין כל משכיל כי אך איש אשר בשגעון ינהג ילך לארץ אשר כזאת.

אבל לא אך האויר והרוח עוצרים בעד הנוסעים לבלתי בוא אל ארץ הגזרה הזאת, כי עוד מכשולים אחרים לפנינו, רבים מאד, אשר לא באו עוד החוקרים עד תכונתם עד היום הזה. –הטבעת מקיפה את שבתאי קל מהרה בכח עצום ורב, עד כי כח התנופה והכח המושך (אשר ימשוך שבתאי את הטבעת) דומים ונושאים יחדו על פני כל חלק וחלק מן הטבעת, ויושבי הטבעת לא ירגישו את הכח המושך אשר לשבתאי, והיה להם הכח המושך כלא היה, ואך חמר הטבעת הלא רב ועצום הוא, ודי אונים לו להוליד גם הוא כח מושך, והוא בכחו ימשוך את כל החמרים אשר על פני שפת הטבעת, ולכן יוכלו היושבים לשבת על פני השפה ואולם מן השפה וחוצה לה לא יוכל עוד החמר להוציא את כחו המושך בתקפו ובגבורתו, כי שבתאי וכח התנופה אשר לטבעת בהקיפה את שבתאי, הם יפרעו פרעות בכח המושך הזה; ולכן כל האיש אשר יביא להתהלך על פני הטבעת מן השפה וחוצה, יהיה כהולך על פני קיר ישר אשר איננו נטוי ואשר יפול הנופל ממנו, חרת אשר ההולך על השפה יהיה כהולך על הגג השטוח בטרם יבוא להתהלך ולרדת בקיר הישר – ובכן אפוא נראה כי נראה כי לא טוב ליושבי השפה לעזוב את ארץ מגוריהם זאת ולבקש להם מקום אחר.

אמנם גם יושבי שפת הטבעת לא יוכלו לשקוט עור על שמריהם ולשבת תחתיהם לבטח ואין מחריד, כי גם הארץ הזאת היא אליה וקוץ בה, ומי יודע את אשר יקרה אותה באחרית הימים?

התוכנים אשר היטיבו לראות ולהתבונן אל טבעת שבתאי, הם ראו וימצאו כי היא איננה עשויה טבעת אחת, כי אם מחברת טבעות רבות היא, אשה קטנה מרעותה ואשה נתונה בתוך רעותה, וקבוצת הטבעות הרבות ההן תֵּראה לעינינו כטבעת אחת עבה, אם כי נמצא רוח בין כל טבעת טבעת עד שלש מאות מיל; ואם אמת נכון הדבר הזה, אז יבין כל משכיל כי הטבעות פועלות בכח המושך אשה בפני אחותה, ותנופות שונות וכחות שונים לכל טבעת וטבעת, והכחות האלה יהיו לאחדים ביד הטבעות התיכונות לתת סדרים לכח התנופה אשר בקרבם, תחת אשר אין סדרים לטבעות החיצוניות ולטבעות הפנימיות, ומי יודע אם לא יבוא יום והסדרים והסדרים האלה יחדלו כליל, ואז תתפרדנה הטבעות אשה מעל רעותה, והיו לירחים להקיף גם הם את שבתאי כיתר הירחים אשר לו, ואז רע ומר מאד גורל האדם היושב על הטבעת, ולא יזכור עוד את הימים אשר גאון לבו השיאהו ללכת לבקש לו ארצות חדשות.

וזאת לקורא לדעת כי הדברים האלה לא אך השערות לבד הם, כי תוכנים שלמים וכן רבים יחכו לקראת יום או לקראת לילה אשר יהיה כדבר הזה, ואז יקומו בנינו אחרינו להביט השמימה יראו והנה הֻכְּתָה הטבעת לרסיסים, והרסיסים היו לירחים אשר ילכו להקיף את שבתאי סביב סביב.

 

ט אוּרַן    🔗

הכוכב שבתאי איננו האחרון שבחבורת כוכבי־לכת, כי ממנו ומעלה מצאו התוכנים את אוּרַן, והיא רחוק מן השמש פי שנים מאשר ירחק שבתאי ממנו, והוא עוד חדש בתוכנו כי זה לו אך כמאה שנה מיום אשר נמצא, ועל פי המציאה הזאת נוכחו החוקרים לדעת כי אך שוא להם להקים שיטות ודעות ולבנות עליהן בנינים איתנים, בי כוכב אחד יבוא אחד יבוא, אשר לא פללו לראותו, והוא יהרוס את כל בניניהם – הן רבים הדברים אשר נדע אנחנו, ואולם יקומו נא בנינו אחרינו והיתה להם ארץ חדשה!

אורן הוא כוכב הרחוק מן השמש פי עשרים מאשר תרחק האדמה ממנו, ולכן נדע כי אור השמש יקטן שם פי ארבע מאות מאשר הוא לנו פה. וגם משפט החום ככה הוא, עד כי אין כל בריה יכולה לעמוד שם בפני הקור ואם נעלה אליו לראות משם את השמש, יקטן השמש בעינינו עד כי נחשוב לראות את הכוכב נגה כדמותו וכמדתו אשר לו פה על האדמה; והכוכב אוּרן גדול מאד, קטרו יכיל 7900 מיל, ומשקלו פי חמשה עשר ממשקל האדמה, כי על כן נמצא אשר לפי גדלו לא יגדל כחו המושך מכח המושך אשר לאדמה.

אכן את זמן תקופתו בהתגלגלו סביב לקטרו לא נוכל לדעת עוד אל נכון, כי גם על פי קרני־החזות הכי טובות אשר לנו לא יכולנו עוד לראות ולמצוא בהרות על פני אורן, אשר נדע על פיהן – בשובן להֵראות כפעם בפעם – את זמן היום והלילה אשר שם, ואת תקופות הקיץ והחרף למחלקותיהם.

אבל מראה אחד ראינו לרגלי אורן אשר לא נראה כמוהו לרגלי הכוכבים האחרים, והחוקרים והתוכנים לא ידעו פשר דבר: ששת ירחים הולכים עם לשלחו, ואולם משפט הירחים האלה שונה ממשפט הירחים האחרים ההולכים איש איש עם כוכבו לשלחו, כי הירחים האחרים בצאתם לדרך יוצאים הם בעקבות המעגל אשר ילך בו הכוכב לפניהם, ולא יצאו לחוץ מן השטח אשר למעגל ההוא, והירחים אשר לאורן סרו מן הדרך ומן החקים האיתנים אשר מצאנו בכל מרחבי הטבע, כי הם בלכתם פונים הם במורד ישר כאנך לחתוך את מעגל אורן אשר לפניהם; והדבר הזה זר ונפלא הוא מאד, כי יחיד הוא בכל מרחבי הבריאה; ולרגליו עלה על לב החוקרים לחקור ולחשוב אולי ילך אורן גם הוא במעגל כזה ואך הוא יהיה לעינים לששת הירחים להורותם את הדרך הזר הזה אשר לא היה עוד כמוהו, ואז יחיד יהיה אורן בדרכו זה ונפלא מכל הכוכבים האחרים אשר ברקיע השמים, וחשבון הימים והלילות וחשבון תקופות השנה הלא נפלאים יהיו גם הם. – כי הנה מקצה שמונים וארבע שנים יכלה אורן כפעם בפעם את תקופתו סביב לשמש, ואם אמת הדבר כי מעגלו גם הוא דומה אל מעגל הירחים אשר לו, כי עתה יארך זמן היום והלילה על פני צירי אורן איש איש בן ארבעים ושתי שנים, וכאשר נקרב אל פני הקו־המשוה כן ימעט זמן היום והלילה, וגם החום אשר על פני הצירים יגדל עד בלי די עד הם שתים וארבעים שנה, וכן יהיה גם משפט הקור אשר שם עד מלאת שנות הארבעים ושתים –

אבל כיום הזה אין לנו עוד אות ומופת כי דרך אורן בשמים כן הוא, והיה בבוא היום והתוכנים יכירו על פי תקופת אורן (בהתגלגלו סביב לקטרו) כי לא פקו פליליה בחשבם כזאת, או אז יִבּקע אור חדש וכל החוקרים יראו כי אך שוא נחלו להם בהקימם את שיטותיהם, וכי חלילה מחוקר לְהִבְּהל ברוחו ולחַשב חשבונות בדבר המטרה אשר לנוכח פני הטבע ובדבר התועלת היוצאת מכל דבר ודבר; הן זה מאז יאמרו התוכנים כי הכוכבים מתגלגלים סביב על פי קטרם למען אשר יגע, אור השמש אליהם מכל עבריהם, ועתה בראותם את אורן ואת תקופתו החדשה, הלא ישובו מדרכם ויראו כי לא היו הדברים מעולם, ולא זאת המטרה כי יתגלגלו הכוכבים על פי קטרם!

אמנם הכוכב אורן עוד חדש הוא בקרבנו ולא חקרו עוד אותו החוקרים כראוי לו, ועל כן למה זה הבל ניגע ונרבה מלים לא יסכון עליהן משכיל? –נלכה נא מזה ונעבור אל הכוכב האחרון אשר מצאו החוקרים ברקיע השמים. והוא הלא על פי פלאים נגלה אלינו!

 

י. נֶפְטוּן    🔗

זה לנו כשלשים שנה וכל התוכנים חשבו למשפט כי אורן הוא האחרון שבחבורת כוכבי־לכת, ואך כאשר ראו בו זרות ולא סדרים לו בהליכותיו, הבינו כי יש אחר מבלעדיו רחוק ממנו, והוא מושל בו להגותו מן המסלה ולפרוע בו פרעות; וכאשר חשבו כן היה, כי עוד מעט וימצאו את הכוכב נפטון רחוק מאורן ממנו והלאה, והכוכב הזה נגלה להם על פי פלאים אשר לא היו עוד כמוהם בדברי ימי התוכנים, ועל כן יהיה לנס ולמופת כל הימים. וזה הדבר:

ביום השלשה עשר לחדש מארץ בשנת 1781 מצא התוכן האנגלי הערשעל את הכוכב אוּרן, כי הביט הערשעל השמימה כפעם בפעם, וְיָחל לראות במקום אחד כוכב קטן ולא מראה לו, אשר לא ראה אותו בראשונה, וכאשר הוסיף להביט ולחקור אותו כן ראה כי הלך הכוכב לאט לאט לשנות את מקומו בשמים, וידע ויבן כי הכוכב הזה איננו כוכב קבוע ואיתן כי אם כוכב־לכת, וידרוש אותו גם עתה וימצא כתוב בספר הזכרונות אשר לתוכנים, כי הכוכב הזה כבר נראה בשמים במקום אחר זה שנים מספר; חשבו אותו לכוכב קבוע מן הכוכבים האיתנים, ועל פי הדבר הזה יכול הערשעל לדעת ולמד את משפט מרוצתו מן המקום הראשון ועד המקום ההוא, אם לאט ואם מהר, ולמצוא חשבון לדעת מה הדרך אשר ירחק הכוכב הזה מן השמש ומה הזמן אשר בו יכלה הכוכב כפעם בפעם את תקופתו סביב לשמש, וימצא כי מקצה שמונים שנה וארבע שנים יכלה אורן את תקופתו כפעם בפעם.

אכן – ישאל הקורא – מי יודע אם כנים הדברים האלה ומי יתן לי אות ומופת כי מקצה 84 שנה יכלה הכוכב את תקופתו? הן לא מצאו עוד התוכנים עת וזמן לראות את הכוכב הזה בתקופתו פעמים, כי עוד חדש הוא בתוכם, ואיך אפוא יוכלו להבטיח אותנו כי כן יהיו ימי תקופתו? מי יודע היקרונו דבריהם אם לא? וגם אם מקץ 84 שנה יכלה הכוכב את תקופתו, מי הוא לידנו יתקע כי לא ימהר הכוכב בבואו לבוא אלינו מספר ימים בטרם בוא המועד השמור לו, או כי לא יפגר בלכתו לבוא אלינו ימים אחדים אחר המועד הנועד לו? – אבל יהיה נא לבך, אלופי הקורא, סמוך ובטוח כי לא שגו התוכנים ברואה ולא שגו בחשבון, ולא לפניהם משגה יבוא, כי אין חשבון בארץ אשר יהיה בדוק ומצומצם כחשבונות התוכנים, ואם ימהר אחד הכוכבים או יאחר לבוא אל המקום המיועד לו אף כמלא רגע או כמלא זעקונדע אחת, אז לא ישקוט התוכן ולא ינוח עד אם מצא את הסבה אשר על פיה היתה שומה להיות כדבר הזה.

ובכן אפוא, זה כשלשים שנה, כאשר חקרו החוקרים והתוכנים את דרכי אורן בשמים מצאו כי הוא איננו. מדקדק לבוא למקומותיו בדיוק ובצמצום, ויהי להם הדבר הזה לפלא; ולוּ יָדָעו כי החקים אשר בטבע אינם חקים איתנים ונאמנים ואין יוצא כי אז אמרו שהכוכב הזה הוא יוצא מן הכלל והשמש לא ישים בו את פעולת כחו המושך בכל תקפו ועזו כאשר ישים בכוכבים האחרים, ואולם הן יודעים החוקרים כי חקות הטבע נאמנים ואיתנים הם אשר לא ימוטו לעולם ואשר לא יפול מהם צרור ארצה, ואין להם חליפות ושנויים. ואין בהם כושל, ולכן הבינו כי יש עוד כוכב אחר בשמים ממנו ומעלה ובשלו כל הפרעות.

הראשון אשר השמיע את המשפט הזה היה התוכן האשכנזי מאָדלער, פְּקִיד בית מצפה הכוכבים בעיר דארפאט, והימים היו ימי שנת 1840, אחריו בא התוכן הגדול מאחיו בעססעל, והוא אז פָקיד בבית מצפה הכוכבים בעיר קאָניגסבערג, ויחל לעשות חשבונות, כי אמר האיש הנפלא הזה להראות דבר אשר לא היה עוד כמוהו בשדה התכונה, למצוא כוכב חדש על פי חשבון לבד, בעוד גלמו לא ראו עיניו ובעוד חמרו ומשקלו ומרחקו נסתרים היו ממנו; אפס לא הקים בעספעל את דברו, וימת, ובארץ צרפת קם התוכן והחוקר לעוועריע. (Leverrier) והוא הצליח, כי ביום השלשים ואחד לחדש – אוגוסט בשנת 1846, הביא את חשבונותיו לפני עדת חכמי האקדמיה לדברי מדע אשר בעיר פאריז, ושם הוכיח כי ביום פלוני אלמוני ובמקום פלוני אלמוני בשמים. נמצא כוכב אשר לא יראה עוד לעינים, באין עוד קרני חזות גדולות וחזקות, והוא רחוק מן השמש פי שלשים מאשר תרחק האדמה ממנו, ומשקלו יגדל פי עשרים וארבעה ממשקל האדמה, ומקצה מאתים ושבע עשרה שנה יכלה כפעם בפעם את תקופתו סביב לשמש, וזה הוא הכוכב אשר בשלו כל הפרעות הנראות בהליכות הכוכב אורן. – וביום העשרים ושלשה לחדש ספטמבר בשנה ההוא כתב לעוועריע מכתב אל התוכן גאללע בברלין, ויועד אותו לבקש את הכוכב החדש בשמים במקום פלוני אלמוני, יען כי קרני־החזות אשר בברלין היו בימים ההם טובות מאד, ועוד בלילה ההוא בקש גאללע וימצא את הכוכב החדש במקום אשר אמר לעוועריע, לא נפל צרור ארצה מכל הדברים אשר נִבּא לו – וישתוממו התוכנים ויתפלאו איש אל אחיו, כי לא היה עוד כדבר הזה למצוא כוכב חדש על פי החשבון לבד!

אלה תולדות הכוכב החדש אשר קראו לו נָפּטוּן, והוא האחרון שבחבורת כוכבי־לכת ורחוק מן השמש מכלם, ואחריו לא מצאו עוד התוכנים כוכב חדש עד היום הזה.

 

יא. משפט נפטון וערכו בעיני התוכנים    🔗

נפטון רחוק מן השמש פי שלשים מאשר תרחק האדמה ממנו, ואור השמש ימעט שם פי תשע מאות מאשר הוא פה, ולוּ יחפצו יושבי נפטון להאיר להם את מקום מגוריהם באור אשר לנו פה כי אז נטל עליהם לקחת להם תשע מאות שְׁמָשׁוֹת כשמש אשר לנו בשמים, ואולם גם להם לא יאיר בלתי אם השמש האחד לבדו, ועל כן חשך להם גם בצהרים. ובכל זאת לא יחשך שם האור כליל, ולו היה כדבר הזה כי עתה לא עצרנו כח לראות את נפטון גם בהיות לנו קרני־חזות אשר אין על עפר משלן כי אך כאשר יאיר השמש לנפטון ונפטון ישיב את קרני האור הזה לאחור, יֵראה אלינו הכוכב, ולולי האור הזה שהיה לו, לא נוכל לראותו – ובכן אפוא נראה מה כח לאור גם אם יקטן מן האור אשר לנו פי תשע מאות!

אכן לא נדע עוד ביום הזה אל נכון את מדת נפטון. ומספר ירחיו העוטרים אליו (כי עד היום מצאנו על ידו אך יָרֵחַ אחד) וזמן תקופתו אשר יתגלגל סביב לקטרו, ומשפט הקיץ והחרף אשר עליו ומשפט הכח המושך בו, וכל הדברים האלה נסתרים יהיו מנגד עינינו כל הימים אשר לא נצליח לעשות לנו קרני חזות גדולות וחזקות עוד מקרני־החזות אשר לנו היום; וכיום נדע אך את מקומו אשר בחר לו נפטון בשמים ואת משקלו הגדול ממשקל האדמה פי עשרים וארבעה, ואת חמרו הגדול מחמר האדמה פי חמשה עשר, ואת מרחקו אשר ירחק מן השמש, עד כי נדע את זמן תקופתו סביב לשמש – והיה בהיות לנו כלים אחרים וטובים לראות ולמד את כל אלה, וידענו!

אבל אם מעטים ורעים הדברים אשר נדע עתה על אדות נפטון, גדול ורב ערכו בעיני התוכנים מאד מאד להיות להם לאות בשמים להורותם עתה את הדרך אשר לפניהם.

הנה התוכנים נצבים היום ומביטים השמימה והיה אם ילך נפטון ויכלה את תקופתו בדיוק ובצמצום כאשר חשו לו התוכנים עתידות, וידעו התוכנים כי הוא האחרון בכוכבי־לכת ואחריו לא יהיה עוד ואם ימהר או יאחר לבוא בתקופתו, וידעו התוכנים כי נמצא עוד כוכב רחוק ממנו והוא יהיה לו לשטן להגותו מן המסלה, גם אם עינם לא תראהו, והלכו עתה וחִשבו את הכוכב החדש הזה בטרם יראוהו לדעת את מקומו ואת חמרו ואת מרחקו ואת זמן תקופתו, והיה גם זה לנס – אפס לא במהרה יהיה כדבר הזה, כי עוד ימים רבים יעברו ויחלפו עד כלות התקופה הראשונה לנפטון, או עד אשר ימצאו התוכנים ויכירו בו פרעות ולא סדרים.

אבל שונה מזה משפט הכוכבים האחרים הנמצאים בשמים מן השמש ועד נפטון, כי בדרך הרחוקה הזאת נדע לנכון אשר לא נמצא עוד כוכב־לכת חדש, מלבד כוכבים קטנים במקום אשר שם נמצאו המאתים, ואף אמנם עוד ימצאו התוכנים כוכבים קטנים כאלה למכביר בין צדק ובין מאדים, ואולם כוכבי־לכת גדולים לא נמצאים עוד בכל המרחב הרב הזה, ונפטון יהיה לנו למופת, כי לו נמצאו עוד כוכבי־לכת אחרים בכל המקום הזה, או אז לא עצרו התוכנים למצוא את נפטון על פי חשבון, אחרי כי הכוכבים האלה היו לו לשטן להגותו מן המסלה. – ואך בין השמש ובין ״כוכב" יש עוד מקום אשר שם יוכלו התוכנים למצוא כוכב לכת חדש, והוא לא יֵראה יען כי קרוב אליו השמש עד אפס מקום לראות; ואולם גם זה לא יתכן, כי אז ראה ראינו בהרת שחורה אל מול פני השמש, בַּעֲבוֹר הכוכב הזה בינו ובין האדמה, ואך לעוועריע לבדו אומר כי נמצא עוד כוכב בין ״כוכב" ובין השמש, ויש מן התוכנים אשר ראו גם בהרת אחת אל מול פני השמש, ואך אותות לא הביאו עוד.

 

יב. הרצים הרוכבים בערבות    🔗

אחרי הדברים והאמת האלה נדע כי אין לנו כיום הזה בלתי אם שמונה כוכבי־לכת גדולים הנקראים בשמותם א) כוכב; ב) נגה; ג) אדמה; ד) מאדים; ה) צדק; ו) שבתאי; ז) אורן; ח) נפטון, ואין לנו עתה לבקש חדשות בלתי אם בין מאדים ובין צדק, במקום שם מצאנו מאתים כוכבים קטנים, כי עוד כאלה וכאלה נמצא שם חדשים לבקרים אשר לא יסָפרוּ מרב.

ועתה אם ישים הקורא אל לבו כי שמונת הכוכבים האלה וגם מאתים הכוכבים הקטנים, כלם הולכים ומקיפים את השמש בשטח אחד ואינם יוצאים לחוץ מן השטח הזה לנטות הצדה, אז יבין כי בקחתו לו קערה אשר רחבה משפתה ועד שפתה 1500 מיליאן מיל ואשר קומתה אך מיליאן מיל, יוכל לשום אל תוכה את השמש ואת כל צבאיה אלה, והיה מקום השמש בתָוך, ושמונת הכוכבים הגדולים עם מאתים הקטנים סביב לה, איש אחרי רעהו, איש אחרי רעהו – והשמש גם היא מתגלגלת סביב על פי קטרה, והיא פונה תמיד בתקופתה אל העבר אשר אליו פונים גם הכוכבים בתקופתם, והכוכבים סביב לה בהקיפם אותה עוברים מעל פני הקו־המשוה אשר לה –

ובכן אפוא מקיפים הכוכבים את השמש ממעל ומתחת לה סביב סביב ולא מעבריה אבל האם ריק כל המרחב אשר מעברי פני השמש ושם לא נמצא דבר? היתכן הדבר כי השמש אשר יעצר כח למשוך אליו את הכוכב נפטון הרחוק ממנו 600 מיליאן מיל ולתת לו תקופה, היתכן כי יהיה לו הכח הזה אך על פני הקו־המשוה אשר לו ולא יהיה לו גם מעבריו ובכל קצותיו? הן היה לא תהיה! כל הדבר אשר יש לו כח מושך, והיה לו הכח הזה בכל חלק וחלק בו, וגם בקרב השמש נמצא הכח הזה בכל חלק וחלק בו, ואנחנו בראותנו כי ימשוך השמש את הכוכבים אך בשטח אחד, לא יפלא הדבר הזה בעינינו, כי מי יודע אם לא גם זה חק הוא מחקי הטבע אשר לא באנו עוד עד תכונתו וברב ימים נמצאנו; אכן הנה גם מעברים יפעול השמש את פעולתו בכחו המושך. כי כן יעידו לנו כל כוכבי־השבט הרבים המקיפים גם הם את השמש ואשר לא יספרו מרב, והם הם הרצים הרוכבים בערבות גם פה וגם שם ואשר ינשאו גם בצד ובכתף פעם בכה ופעם בכה.

מה דמות יערוך הקורא לכוכבי־השבט? – לפנים חשבו בני האדם על אדותיהם כל שוא וכל תפל, ועתה הן ידע כל איש כי הם חמרים גדולים וקטנים הנראים בשמים בלילה, וחתלתם ערפל ואור להם. אכן בשכבר הימים בעוד חשך כסה ארץ היו הכוכבים האלה למחתה לאדם רב, כי היו בעיניהם לאותות שמים לנבא להם יום רע ואך למן הימים הטובים אשר אור חדש נבקע לבני האדם, למן הימים אשר התנערו מעפר ויסירו מעל בשרם את הבגדים הצואים אשר הלבישום נביאי השקר בימי הבינים, למן הימים אשר ידיעות הטבע נשאו ראש וקופרניקוס הורה את תורתו החדשה, וקעפלער השמיע חקים חדשים בדבר התנועה אשר לגרמי השמים וניוטאָן למד את העם בדבר חקי הכח המושך. למן הימים הטובים האלה ומעלה הכירו בני האדם את משפטי כוכבי־השבט לדעת כי גם הם כוכבים הם בשמי השמים, אשר יצאו ואשר יבואו על פי חקים נאמנים ואיתנים.

החוקר האנגלי האלליי היה הראשון אשר אמר על כוכב־השבט הנראה בדורותיו, זה לנו מאתים שנה, ויוכיח כי הוא אחד מגרמי השמים אשר יעשה את תקופתו בשמים על פי הכח המושך אשר לשמש, ומעגלו סביב לשמש מעגל ארוך, ופעם יקרב אל השמש עד מאד ופעם ירחק ממנה עד מקום אשר אין לו מדה, וזה דרכו תמיד; ותמונת המעגל הזה היא כתמונת גרעין החטה, והשמש לא תעמוד בקרב החטה בתוֶך כי אם בקצה, והכוכב לא יראה אלינו כי אם בהיותו קרוב אל השמש ואל הארמה ובהרחיקו ללכת יסתר ויעלם מנגד עינינו כליל. הנה כי כן נראה אשר לא בנקל הצליח האלליי למצוא את דרך הכוכב הזה בשמים לדעת כי מקצה שבעים שנה ומעלה יכלה את תקופתו כפעם בפעם.

 

יג. כוכבי־השבט    🔗

כל הקורא אשר יחפוץ לדעת ולהבין מה רב העמל אשר יעמול התוכן עד כי יוכל לחַשב את דרך כוכבי־השבט הלא ישוה לנגד עיניו את הדברים האלה, או יכתוב אותם וירשום את הרשימות האלה לפניו על הגליון, ומצא לו, – כתב לך נקודה קטנה על הגליון, וסביב לנקודה הזאת תעשה קו עגול במעגל סביב. והיה לך הנקודה לשמש והמעגל יהיה לך למעגל האדמה; ועתה עשה לך מעגל שני, וזה לא יהיה עוד עגול כמשפט הראשון כי אם ארוך כדמות גרעין החטה, והוא יהיה לך למעגל כוכב־השבט, ואותו תרשום על פני המעגל הראשון וזה אשר תעשה: את הראש האחר אשר למעגל השני תשים בקרב המעגל הראשון בין הנקודה שהיא השמש ובין המעגל שהוא האדמה והראש השני אשר למעגל כוכב־השבט, הלא יצא ממעגל האדמה וחוצה לו דרך רחוקה מאד ויהיה בולט משם עד המקום שידו מגעת; – ואז הן בין תבין כי כמעט לא יתכן הדבר לראות בשמים את כוכב־השבט במעגלו הגדול, יען כי יוצא הוא ממעגל האדמה דרך רחוקה מאד אשר שם לא תחדור אליו עיננו, ואנחנו יכולים לראותו אך בזמן הקצר אשר יהיה קרוב אל השמש ואל האדמה, וכל כוכבי־השבט אשר נראו לעיני התוכנים לא ראו אותם התוכנים בלתי אם בזמן הקצר אשר נמצאו קרוב אל השמש ואל האדמה, ובצאתם משם ללכת את כל מעגלם הארוך נעלמו מנגד עיניהם ולא יכלו עוד להביט אחריהם גם בקרני־החזות הכי גדולות. הנה כי כן יבין הקורא במה שונים כוכבי־לכת מכוכבי־השבט, כי את כוכבי־לכת נוכל לראות בכל המעגל העגול אשר הם הולכים, פעם נראה אותם בארץ הזאת ופעם בארץ אחרת, דרך כל המעגל, עד שובם אל המקום אשר משם החלוני לראותם, תחת אשר את כוכבי־השבט לא נוכל לראות בלתי אם מעט, יען כי מכל מעגלם לא יראה אלינו אפס קצהו.

ובכן אפוא לא יפלא עוד בעיני הקורא אם מכל כוכבי־השבט הרבים לא נחקרו עד היום בלתי אם מעט, אשר את חשבונותיהם נדע בדיוק ובצמצום. – בשנת 1835 שבנו לראות את כוכב־השבט הנקרא בשם ״כוכב־השבט של האללי“, אשר את דרכו ידענו אל נכון גם בטרם ראינוהו שנית; השני הוא כוכב־השבט הנקרא על שם התוכן האשכנזי אלבערס, וגם הוא יכלה את תקופתו מקצה שבעים ושתים שנים ואיתו ראינו באחרונה בשנת 1815 ובשנת 1887 ישוב להֵראות: הכוכב הזה יקרב אל השמש עד כדי המרחק אשר בין האדמה ובין השמש, ואך בהרחיקו ממנו, ירחיק ללכת פי שלשים מאשר תרחק האדמה מן השמש, ואולם מעגלו נטוי מאד ממעגל האדמה ולא יסור אליה בלכתו, ועל כן לא יוכלו יושבי האדמה לראותו בלתי אם מעט, והוא קטן מאד, כי על כן לא קדמו התוכנים לראותו בטרם בוא שנת 1815: וכן נדע היטב את ״כוכב־השבט של ענקע” ואת ״כוכב־השבט של ביעלא" אשר כבר פקדנו אותם ואשר עוד נשוב לדבר בם.

אמנם לא נדע ביום הזה היטב בלתי אם ארבעה כוכבי־שבט אחדים אשר מצאנו בימים האחרונים, ובכל זאת הנה לא יוקירו האורחים האלה את רגליהם ממנו ובוא יבאו אלינו חדשים לבקרים והימים המעטים אשר יראו אלינו. יעמדו התוכנים ויחקרו איתם שבעתים ויחשבו וימדו את קצה המעגל אשר יראו. למען אשר יוכלו לערוך את החשבונות האלה אל החשבונות אשר להם מכבר, לדעת אם הכוכב החדש הוא אחד מן הכוכבים אשר כבר נראה להם בראשונה.

והיה אם נשים עתה אל לב כי חצי מספר כוכבי־השבט לא יראה אלינו יען כי עומדים הם במקום אשר שם השמש, והם לא יֵראו אלינו בלתי אם יומם, והדבר הזה הן לא יתכן לעולם; וגם אם זאת נשים אל לב כי כעשרים כוכבי־שבט נדע אשר בקרבתם לפני השמש יבואו עד למעגל ״כוכב" פנימה, ושבעים כוכבי־שבט נדע אשר בקרבתם אל השמש יבואו עד למעגל נגה פנימה, או או נביא לבב חכמה להבין ולדעת כי רבוא רבבות כוכבי־שבט נמצאים בשמים אשר יבאו עד למעגל נפטון פנימה בקרבתם לפני השמש, וכי הם המה צבאות השמים דרי מעלה, ומי יודע אם לא להם הבכורה ולא לשמונת כוכבי־לכת אשר ידענו לקרוא בשמותם.

 

יד. תבנית כוכבי־השבט ותכונתם    🔗

אם נשים אל לב כי מספר כוכבי־השבט לא יספר מרוב והם הרבים תחת אשר כוכבי־לכת מעטים הם ונער יכתבם, אז נראה ונבין אשר אך הצחוק הוא להשמיע משפט כי כוכבי־לכת לבד מושלים בשמי השמים, וכי משפט הבכורה לאחד מהם, והאחד הזה הוא האדמה אשר אנחנו יושבים עליה, אשר לפיה נערוך דמות לכלם ולפי המעשים אשר יֵעשו עליה נבקש חשבון ודעת לדעת את כל המעשים הנעשים על פני כל הכוכבים האחרים – האם לא הצחוק הוא לשמוע?

אכן אמת נכון הדבר כי דרך אחד לכל כוכב־לכת גם יחד ולפי הדרך הזה נדע כי גם תכונה אחת להם, ולכן נחשוב אותם יחד למין אחד ממיני גרמי השמים אשר דרך אחד להם בחקות הפיזיק (חקות הטבע) ובחקות המאטהעמאטיק (חקות ההנדסה) ובחקות המעכאניק (חקות התנועה). על פי חקות הטבע נדע אל נכון כי נגה, מאדים, צדק ושבתאי עוטים אויר בשלמה, ולא שונה משפטם ממשפט האדמה אשר גם לה אויר; אף גם זאת נדע לנכון כי על פני צירי מאדים יגדל החרף ושם קרח ושלג, כי על כן ידענו אשר לו נם מים וגם יבשת. – הנה כי כן נדע על פי חקות ההנדסה כי כוכבי־לכת כלם עשוים מעשה כדור עגול סביב,והכדורים האלה מתגלגלים על פי קטריהם, והקֹטר הזה איננו יוצא מחוץ לשטח הקטר אשר לשמש שאותו הם מקיפים. – ועל פי חקות התנועה נדע כי דרך אחד לכל כוכבי־לכת להקיף את השמש על פי כחה המושך, והתקופה הזאת עשויה דרך מעגל ממעל לקו־המשוה אשר לשמש ומתחת לה, ובתקופתם הם פונים תמיד ממערב למזרח.

ובכל אלה אין לנו כל אות וכל מופת לשפוט על פיהם כי גם המעשים הנעשים שם על פני כוכבי־לכת האחרים לא נבדלים מן המעשים אשר אנחנו עושים פה על פני האדמה, ואם משפט כוכבי־לכת כן הוא אשר נדע אותם ואת הליכותיהם וחמריהם ותכונתם, ואף כי כוכבי־השבט אשר גם בהֵראותם לנו לא נראם בכל מעגלם בלתי אם אפס קצהו.

כוכבי־השבט שונים מאד מכוכבי־לכת גם בחמרם וגם בתמונתם וגם בתכונתם וגם בדרכם אשר המה הולכים, ועוד יותר מהמה נראה כי שונה כוכב־השבט גם איש מרעהו, עד כי לא נוכל לחשוב את כלם למין אחד ממיני גרמי השמים, כמעשה אשר עשינו לכוכבי־לכת. – אם נביט השמימה להתבונן אל כוכב־שבט, נראה כי הוא קו ערפל אשר לו אור וחלק אחר ממנו מאיר פי שנים; את המראה הזה נראה גם אם בעצם עינינו נביט באין קרן־חזות, אבל אם נחקור היטב נמצא כי חמר כוכב־השבט איננו מוצק ואיננו אויר ואיננו נוזל; כי כאשר יעבור כוכב כזה על פני אחד הכוכבים בלילה, לא יחתום בעדו ולא יגזול את אורו ממנו כי מבעד לכוכב־השבט יאיר לנו הכוכב בלילה, וזה לנו לאות כי כוכב־השבט איננו מוצק; וגם אויר איננו, ולוּ היה בן אויר כי עתה נשברו קרני האור לעינינו כמשפט כל האור אשר תשברנה קרניו בעברן דרך אויר; ודבר הזה לנו לאות כי גם נוזל איננו.– ולכן אפוא נראה כי יפלא בעיני החוקרים לדעת את תכונתו וחמרו, כי אנחנו לא נדע בלתי אם את שלשת המינים האלה לבד ומין רביעי לא נדע, ואין לנו עתה דרך אחרת בלתי אם לחלוט לאמר: כוכב־השבט איננו עשוי חלק אחד כי אם חלקים רבים מאד הקרובים איש אל אחיו, ורֶוח הושם בין כל חלק וחלק, עד כי בעברם על פני אחד כוכב בשמים לא יחתמו בעד אורו, וקבוצת חלקים רבים כאלה בהקבצם יחד יהיו לכוכב־שבט אחד.

ואנחנו פה נעביר עתה לפני הקורא כוכבי־שבט אחדים מאלה אשר נחקרו על פי חוקרים ותוכנים גדולים חקרי לב אשר דבריהם קדש לנו, ולא נשאל עוד את זקנינו ויאמרו לנו ואת חכמינו הקדמונים ויורונו, כי זקנינו וחכמינו אלה נחלו להם אך שוא ושקר וימלאו גם הם את העם אך משאות שוא ומדוחים, תחת אשר קמו לפנינו זה כמאתים שנה אנשים נבונים וידועים אשר אור לנו באורם.

 

טו. כוכב־השבט בשנת 1680    🔗

בשנת 1680 נראה בשמים כוכב־השבט הגדול מאחיו אשר נחקר היטב מטעם חכמים ונבונים. כוכב־השבט הזה גדול מאד ומראהו כמראה קו אש אשר יכסה את חצי השמים, ותהי עמדתו בשמים חציו ליושב הארץ הזאת וחציו ליושב ארץ אחרת, עד כי באירופא ראו את זנבו בראשונה ואת ראשו לא ראו עוד, ויש אשר חִכּו אליו במדינות רבות שש שעות תמימות בערב, עד ראותם אותו בבואו; ועל פני ראשו ראו חלק אחד אשר לו אור פי שנים, וגם החלק הזה לא עצר כח לחתום בעד הכוכבים מדי עברו על פניהם, ושפת זנבו לא נראתה היטב, וראשו היה פונה אל השמש וזנבו פונה ממנו, והכוכב כלו פונה אל השמש לארכו על פני קו ישר; וכל התוכנים וכל החוקרים הכי גדולים אשר היו בימים ההם התבוננו, אליו ויחקרו אותו היטב, כי על כן מצא התוכן ענקע, פקיד בית מצפה הכוכבים בברלין, דרך נכון לפניו למען אשר יוכל לעשות את חשבונותיו ולחשב את דרך כוכב־השבט הזה בדיוק ובצמצום, ויהי לנס.

דרך כוכב־השבט הזה רחוקה עד מאד: בקרבתו אל השמש יקרב אליו עד 30,000 מיל ובהרחיקו ללכת ממנו ירחק מעליו 17,000,000,000 מיל, ועד כלותו את תקופתו הגדולה הזאת יעברו ויחלפו 8814 שנה; והיה בשובו להֵראות שנית מקץ אלפי שנים אחדות, לא נחיה עוד גם אנחנו וגם בנינו וגם בני בנינו והדור אשר יהיה בימים ההם הן יהיה דור חכם ונבון אשר ילעג יבז לנו ולחכמתנו גם יחד, ובהזכירם את שם ענקע הגדול לנו, יאמרו עליו: ״ענקע היה איש תּוֹכן תמים בדורותיו", לאמר: בדורותיו היה תוכן אבל לא בדורותיהם המה.

כוכב־השבט הזה יורה אותנו לדעת מה נכבד השמש בכחו המושך למשוך אליו כוכבים ממרחקים כאלה, כי אך בכח המושך אשר לשמש יעבור כוכב־השבט ההוא את תקופתו. – אבל האין יש בכם איש אשר ישאל לאמר: איך יתכן הדבר כי כוכב אשר בעוד רחוק הוא מן השמש 17,000 מיליאן מיל יעצור השמש כח למשוך אותו, ובגשתו אליו עד שלשים אלף מיל לא יבלע אותו כי אם נתן יתן אותו לעבור משם והלאה? מדוע לא יפעל הכח המושך בקרבתו פי שבעה ושבעים? אמנם השאלה הזאת איננה אך לרגלי כוכב־השבט לבד כי אם לרגלי כל כוכב וכוכב אשר לא יקיף את השמש במעגל עגול כי אם במעגל ארוך, וזה הדבר אשר יענו החוקרים:

כוכב־השבט ההולך לגשת אל השמש לא ילך אליה דרך ישרה כי אם דרך נטויה, והשמש לא תוכל לנצח להפוך את דרכו ולעשות ממנו קו ישר, ואף אמנם תמשוך השמש את הכוכב בכחה ותמהר ותחיש אותו לבוא עד גבולה, ואולם על פי הדבר הזה אשר תחיש אותו, יעבור הכוכב לפניה בדרך נטויה מאד ומרוצתו גדולה וחזקה עד כי ישוב להרחיק דרכו ממנה, ומרוצתו החזקה לא תחדל עוד, ואך כי השמש תמשוך אותו הלוך ומשוך, לכן ירפה בדרכו מעט מעט עד כי יחל להתנהל לאטו, וכן יתנהל לאטו עד כי יכּנע מפני כח השמש המושך, ואז יחל לשוב אל השמש בדרך נטויה מאד. גם משפטו עתה כמשפט הראשון; ולכן לא יפלא עוד בעינינו בראותנו כי כוכב־השבט אשר היה בשנת 1680 בקרבתו לפני השמש ירוץ חמשים ושלש מיל בכל זעקונדע ובהרחיקו ממנה עד המקום שידו מגעת לא יעבור בלתי אם חמש אמות בזעקונדע האחת.

ואם נשים לב אל כל הדברים האלה נראה מה רב ההבדל בין כוכבי־לכת ובין כוכבי־השבט, וכי לא נוכל להשוותם איש אל אחיו ברב או במעט.

* * *

מה משפט, החליפות והתמורות אשר תהיינה בקרב כוכב כזה, שהוא ילך פעם מעדנות, ופעם ירוץ וימהר עד בלי די? מה משפט תבל כזאת, אשר פעם יהיה לה אור פי עשרים וחמשה אלף מן האור אשר לנו, ופעם ימעט אורה פי 700,000 מן האור אשר, לנו? ומשפט הזנב אשר ראינו, ואשר מדתו עשרת מיליאן מיל, מה הוא? האם יארך הזנב הזה אך לרגלי מרוצתו החזקה ולרגלי החום והאור הרב אשר לו פה, ובבואו למרחקים יאסוף הכוכב את זנבו אליו, והיתה תמונתו גם הוא כתמונת כדור? או,אף אחת מאלה?

על כל הדברים האלה לא נמצא כיום הזה מענה בפי החוקרים והחכמים, והם אך אחת, ידעו: ביום השבעה עשר לחדש דצמבר בשנת 1680 נראה הכוכב בקרבת השמש והוא לא נשרף במו אש כי שב להופיע ולהראות לעיני כל, ויראוהו עד יום השמונה עשר לחדש מארץ בשנת 1681, ומני אז נעלם כליל, ולא יראה עוד עד כלות 8814 שנה למיום הֵעָלמו, וממנו ומדורנו לא יהיה עוד שריד ופליט.

 

טז. כוכבי־השבט משנת 1729 ועד שנת 1759    🔗

בשנת 1729 נגלה כוכב־שבט אשר לא ראוהו התוכנים בעצם עיניהם בלתי אם על פי קרן־חזות, ויהי לפלא בעיניהם, כי לא היה עוד כמוהו כוכב־שבט אשר ירחיק ללכת מן האדמה ואשר יוכלו עוד התוכנים לראותו גם בהיותו מרחוק, כי בהיותו רחוק מן האדמה תשעים מיליאן מיל הוסיפו עוד לראותו, עד כי לרגלי הדבר הזה יחשבו רבים למשפט כי הכוכב הזה הוא הגדול מכל כוכבי־השבט עד היום הזה; ואולם גם בקרבתו לפני השמש לא יקרב בלתי אם עד כדי 84 מיליאן מיל; ואת זמן תשובתו אלינו. לא יכלו עוד התוכנים לחשב ולדעת, ואך מקומו בשמים עִתּדוּ אל נכון, והיה אם ישוב, אז יבוא אל מקום פלוני אלמוני אשר אמרו.

ובשנת 1744 נראה כוכב־שבט אשר לא הצליחו התוכנים לחשב דרכו נכון ואשר אך במראהו הנפלא היה למופת בשמים, כי הוד והדר היו ואור יקרות ונגוהות, עד כי יכלו לראותו גם יומם בשימם אֲפֶר על עיניהם להיות להם למחסה מפני קרני השמש. והתוכן האשכנזי היינזיוס אשר לו קרן־חזות טובה ראה כי כוכב־השבט הזה שלח קרנים מחֶלקת גופו אשר אל עבר פני השמש, ובקרבתו לפני השמש ראה כי ענני אש מפיו אכלו, והם סבבו לאחור והיו לו לזנב מתחת – ומראה תנועה כזאת אשר ענני אש יסבו לאחור וינועו אחת הנה ואחת הנה ראה גם בעססעל בימינו בשנת 1835 בהתחקותו על שרשי כוכב־השבט של האללי אשר שב להֵראות בשנה ההיא.

עוד בשנת 1682 ראה האלליי את כוכב־השבט ההוא בראשונה ויחַשב את דרכו וישמיע כי שוב ושוב הכוכב הזה להראות בשנת 1759, ויהי הדבר הזה לנס, ולא על הנבואה הזאת השתוממו רבים, כי הנה הסכינו התוכנים באלה, ואך על זאת השתוממו ויתפלאו איש אל אחיו, כי האלליי בחשבו את חשבונותיו לא יכול לחשב את דרך כוכב־השבט לבד כי אם גם את כל הפרעות אשר יפרעו בו הכוכבים האחרים להגותו מן המסלה אחרי כי גם כוכבי־לכת רבים ישימו פעולתם בו למשוך אותו אחריהם, ובימים ההם לא ידעו עוד את אורן ואת נפטון אשר גם הם לא יחבקו יד בצלחת וימשכו אחריהם את כל הכוכב העובר על פניהם, כי על כן השתאו השתוממו רבים לחשבונות האלליי, ורבים לא האמינו להם, ויחכו לקראת השנה אשר אמר. אך האלליי מת לפני בוא שנת 1759, כי עוד בשנת 1746 גוע וימת זקן ושבע ימים, וכל החוקרים והתוכנים התאזרו עז ויכנו ויתעתדו לקראת שנת 1759, ובארץ אנגליה לא הסירו את קרני־החזות מלפני עיניהם, ובארץ צרפת התחבר התוכן קלעראָ (Clairaut) אל האשה התוכנה לעפאט (Lepaute) ויחשבו חשבונות וישמיעו מקץ שנה אחת לעבודתם כי ביום השלשה עשר לחדש אפריל בשנת 1759 יֵראה הכוכב של האלליי, ואך את זאת הוסיף קלערן על דבריו, כי איננו יודע עוד אם חשבונותיו נאמנים כי מי יודע אם לא נמצאו כוכבי־לכת חדשים גם מאחרי שבתאי והם יעצרו בעד הכוכב של האלליי לבוא בעתו בהגותם אותו מן המסלה. אכן הצחוק הוא לשמוע! הראשון אשר מצא את הכוכב ההוא לא היה תוכן מן התוכנים המפארים אשר בארץ, כי אם איש אכּר אשר הבין את משפטי התכונה, והוא בן כפר בקרבת העיר דרעזדען ושמו פאליטש, והאיש הזה ראה את הכוכב של האלליי בליל העשרים וחמשה לחדש דצמבר בשנת 1758; ובימים ההם לוּ היה הטלגרף בארץ כי אז ידעו כל התוכנים באירופה את דבר המציאה הזאת עוד בלילה ההוא, ואולם הטלגרף עוד טרם היה אז, ולכן נראה כי מקיץ ירח ימים אחרי אשר נראה כוכב־השבט על פני מצפה הכוכבים בדרעזדען, עמד עוד התוכן הצרפתי מעססיע ויבקשהו וימצאהו, ולא ידע כי כבר נמצא, – ביום השלשה עשר לחדש מארץ בשנת 1759 נראה הכוכב בקרבתו לפני השמש וכל המראות אשר ראו בו התוכנים וכל הדברים אשר מצאו, עוד נעביר לעיני הקורא במקום אחר, כי בשנת 1835 שב כוכב־השבט הזה להֵראות גם הפעם כאשר נבאו לו מראש.

 

יז. כוכבי־השבט בשנת 1769 ובשנת 1770    🔗

בשנת 1769, באחרית השנה, נראה כוכב־שבט גדול ברקיע השמים, והדר לו ויפעה לו, והוא אֶרך הזנב אשר לו שלל תפארת אור, ובמדינות החמות, מקום שם האויר הצח והנקי, ראו את הזנב והיה הוא ארוך מאד מאד ויכסה את פני חצי השמים; ותוכנים אחרים ראו והנה אסף הכוכב את זנבו אליו ולא גדל עוד כבראשונה ויבינו החוקרים כי אך מקסם שוא הוא אשר יראו בהאריך הזנב ובהאָספו, ואך לרגלי חליפות האויר יהיה כדבר הזה; ואולם בזאת נפלא היה זנב הכוכב הזה מזַנבות הכוכבים האחרים כי לא היה פונה מן השמש לארכו, כי אם עקוב ומעוקל היה, מעשה נחש עקלתון. ודמות לו כדמות האות הרומית S אשר מראה זהר לה; ושמונה עשר תוכנים קרבו אל העבודה לחשב את דרכי כוכב־השבט הזה ולא הצליחו להביא חשבון נכון, ומכל החשבונות ההם הכי נכבד החשבון אשר הביא בעססעל ולפי החשבון הזה יכלה הכוכב ההוא את ימי תקופתו כפעם בפעם מקצה 2090 שנה.

ובשנה השנית, היא שנת 1770, נראה כוכב־שבט ברקיע השמים אשר לא מראה ולא הדר לו ובכל זאת גדול ונכבד הוא מאד לכל החוקרים והתוכנים, כי לרגליו גִלו עמוקות ונצורות וחדשות אשר תהיינה לתפארת לכל איש הקורא בשם החכמה והדעת, וזה הדבר:

כוכב־השבט הזה נראה ונחקר היטב על פי תוכנים חכמים ונבונים, והם הביאו חשבון נכון ונאמן כי זמן תקופתו מעט ומצער מאד, ומקצה חמש שנים ושבעה חדשים יכלה כפעם בפעם את תקופתו, ובראות החכמים כדבר הזה השתאו השתוממו מאד וישאלו איש את אחיו לאמר: הן קרוב לנו הכוכב הזה מאד מאד וכפעם בפעם מקצה חמש שנים יקרב אל השמש, ומדוע זה אפוא נצפן ממנו עד כה? מדוע לא ראתה עוד אותו עין איש עד השנה ההיא? – ואם הדבר הזה נפלא בעיניהם, ויתפלאו עוד יותר בראותם כי גם בשנת 1776 וגם בשנת 1781 לא שב הכוכב להראות וְיֵעלם ואיננו – או אז לא מצאו עצה אחרת בלתי אם לשוב ולבחון את החשבונות אשר עשו ולחקור עוד הפעם את דרכי הכוכב בשמים, וימצאו ויראו כי לא שגו וכי גם משפט החשבונות החדשים במשפט הראשונים, מתאימים המה יחדו, ויאנחו מן העבודה ולא מצאו פתרונים; האם זה חדש מקרוב נולד כוכב־השבט הזה; ובהוָלדו כן מת אחרי אשר נראה לעינים פעם אחת? – הן כדבר הזה לא יתכן, ועל כן התאזרו התוכנים עז, ויביאו להם דבר ועצה הלום, ותהי העצה היעוצה להם לשוב אל הימים מקדם ולחשב את דרכי הכוכב לאחור בטרם נראה על פני רקיע השמים, ויחשבו וימצאו כדבר הזה:

בתחלה לא היתה לכוכב־השבט הזה מסלה כמסלה אשר היתה לו בשנת 1770, כי אם מסלה אחרת, ובלכתו במסלתו ההיא הקריב בשנת 1767, אל הכוכב צדק, וצדק משך אותו בכחו ויוציאהו ממסלתו וישם לפניו מסלה אחרת, היא המסלה אשר בה יוכל לכלות את תקופתו מקצה חמש שנים ושבעה ירחים, ויואל כוכב־השבט ללכת במסלה החדשה ההיא ויעבור אותה בתקופתו פעם אחת, ואף גם הקריב הקריב לבוא אל השמש בחדש מארץ בשנת 1776 כראוי לו, ואך לא נראה לעין התוכנים יען כי רחוקה היתה אז האדמה ממנו ארבעים מיליאן מיל, וגם עמדה השמש בינו ובין האדמה להיות לשטן לתוכנים מבלתי יכלת עוד לראותו; ומשם הקיף ללכת בתקופתו, ומקץ חמש שנים חדשות ושבעה ירחים חדשים בא שנית אל המקום אשר שם הגה אותו צרק מן המסלה הראשונה; ובכן אפוא עברו לו יותר מעשתי עשרה שנה מאז ועד עתה; ואולם בין כה וכה כלה גם צדק את תקופתו סביב לשמש, כי גם הוא יכלה את תקופתו כפעם בפעם מקץ עשתי עשרה שנה ועשרה ירחים, ובקרב הימים אשר הקיף כוכב־השבט את השמש פעמַים, הקיף אותהּ צרק פעם אחת, כי על כן נפגשו שני אלה יחדו בפעם השנית, ואז כלתה הרעה אל כוכב־השבט, כי ירט הדרך לנגדו בקרבתו אל צדק עד לנכח פניו, ויהי לנכח פניו ביום העשרים ושלשה לחדש אוגוסט בשנת 1779, וימשוך אותו צדק ביד חזקה, ויגדל הכח המושך אשר לצדק מכח המושך אשר לשמש פי עשרים וארבעה, ובכח המושך הזה ירד כוכב־השבט אל מחנה צדק ויעבור את ארבעת הירחים אשר לו, וינהג אותו צדק ויהגהו ממסלתו השנית גם היא ויטילהו אל אפסי העולמות לשום לו שם מסלה חדשה; ואנחנו לא נוסיף עוד לראותו עד עולם, ואך בזאת אולי נצליח עוד לראותו אם יצלח האדם לעשות לו קרני חזות אחרות מאלה אשר לנו כיום הזה.

זאת תורת שנוי המקום אשר ישנה כוכב־שבט את מקומו, ותורה חדשה תצא מן הדבר הזה לדעת כי יעצור כוכב־לכת כח להגות את כוכב־השבט ממסלתו תחת אשר כוכב־השבט לא יצליח לעשות כמעשה הזה גם לכוכבי־לכת, כי על כן נראה אשר צדק וארבעת ירחיו לא הוגו מן המסלה ולא היתה בם יד כוכב־השבט להומם.

 

יח. כוכבי־השבט משנת 1807 ועד שנת 1811    🔗

בימי דורנו נראו בשמים כוכבי־שבט רבים גדולים עם קטנים יחדו ואף חשבונותיהם חֻשבו בדיוק ובצמצום עצום, כי הנה קמו בדורנו תוכנים חדשים ורבים מן התוכנים אשר היו בדורות שלפנינו, ואף דעת ההנדסה גדלה בימינו על אחת שבע, להקל את העבודה על מחַשבי חשבונות ועל החוקרים הרבים.

בשנת 1807 נראה כוכב־שבט ברקיע השמים ולו מראה זהר עד להפליא, ותוכו מאיר ונוצץ מאד, והוא עוטה מסביב אור כהה; ואף זנב מִשְׁנֶה לו אשר יתפרד והיה לשנים וביניהם רוח וראש הזנב האחד נטוי מאד ופונה קדימה אל עבר פני הכוכב; והתוכנים אינם יודעים עוד פשר המראה הזה ואך תחבולות רבות קנו להם אשר יש תקוה כי עוד מעט ויגלו עמוקות ותעלומות רבות; ובעססעל חָשב את דרך כוכב־השבט הלזה וימצא כי את תקופתו יכלה מקצה אלף וחמש מאות או מקצה אלף ושבע מאות שנה, פעם בכה ופעם בכה, הכל לפי כוכבי־לכת אשר ישימו את פעולתם בו להגותו מן המסלה, אם לעצור אותו ואם להחיש את צעדיו, ולפי המקום אשר יתיצב שם הכוכב בימים ההם.

ובשנת 1811 נראה כוכב־שבט ברקיע השמים, ויהי לו אור יקרות ונגוהות באפלות, וזנבו גדול מאד, וביותר הפליא את עין התוכנים כי האריך את ימיו להֵראות לעיניהם מכל כוכבי־שבט האחרים, ויראוהו מיום העשרים וששה לחדש מארץ בשנת 1811 ועד יום השבעה עשר לחדש אוגוסט בשנת 1812, זמן חמש מאות ואחד עשר יום תחת אשר כוכבי־השבט האחרים לא יראו בלתי אם ימים אחדים או מספר שבועות. – בקרבתו לפני השמש נראה בראשונה; והתוכן הגדול ארגעלאנדער חשב את דרכו ויוכיח כי מקץ 3069 שנה יכלה הכוכב כפעם בפעם את מרוצתו סביב לשמש, ובבוא שנת 4880 ישוב וְיָרְאה שנית, ואך יען כי כוכבים אחרים יקומו עליו לפרוע בו פרעות ולהגותו מן המסלה, לכן יקדם את בואו זמן 177 שנה והיה בבוא שנת 4703 ובא כוכב־השבט הזה שנית אל יושבי האדמה.

וכוכב־השבט הזה בהרחיקו ללכת מן השמש ירחק מאד ובשנת 3346 ירחק ממנה עד 8700 מיליאן מיל, ושם יהיה קצו, כי משם יקום לשוב; ואולם בהיותו במרחקים כאלה יקרב שם גם אל אחד הכוכבים־הקבועים מכוכבי־שבת, הוא הכוכב־הקבוע ״וועגא“, ובשובו להראות לעיני האדם בשנת 4700, יספר לדור אשר יהיה בימים ההם, על אדות הכוכב הקבוע הזה, למען אשר ידעו אם הכוכבים־הקבועים פועלים פעולתם בפני כוכבי־השבט ואם לא. – ואולם ידעו נא הקוראים כי גם כאשר יקרב כוכב־השבט הזה אל ״וועגא” בשנת 3346, עוד יהיה המרחק רב בינותם מאד מאד, גם אז עוד ירחק כוכב־השבט מוועגא פי אלף ושמונה מאות מאשר ירחק אז מן השמש, ולא יעצר עוד ווענא כח להסיר את לב העבד המתפרץ הזה מאחרי אדוניו למען אשר ילוה אליו.

ובכן אפוא נראה כי מקץ שלשת אלפים שנה יוכלו בנינו אחרינו לשאול את פי כוכבי־השבט על אדות הכוכבים־הקבועים, ויגידום; אך מי יודע אם בנינו אחרינו ימצאו עוד חפץ בכוכבי־שבט, ואם לא תהיינה להם תחבולות אחרות וטובות מאלה לדעת כל דבר אל נכון! הן האדם הולך קדימה מיום אל יום ורוחו למרום ימריא, ובנינו אחרינו ילעגו יבזו לנו ולחכמתנו גם יחד, וישחקו על משבתינו על אשר אמרנו לשאול בכוכבי־שבט על אדות הכוכבים־הקבועים, תחת אשר הם על פי תחבולותיהם ידעו כל דבר אל נכון ולא יעמלו עור כמונו.

 

יט. כוכבי־השבט משנת 1815 ועד שנת 1835    🔗

בשנת 1815 נראה כוכב שבט ברקיע השמים, ויקרא שמו ״כוכב־השבט של אלבערס״, על שם אלבערס התוכן אשר ראהו בראשונה, והוא לא נראה בלתי אם על פי קרן־חזות ותוכנים רבים חשבו את דרכו אל נכון, ויביאו כלם את חשבונותיהם, והנה הם מתאימים ומקבילים איש אל אחיו לא נעדר אף רגע אחד, ועד היום היה לא נדע למי התפארת והכבוד ומי היה המחַשב הראשון; אמנם נפלאת היא מאד בעיני כל החוקרים, כי לא היה עוד כדבר הזה לדעת לחשב אל נכון את דרך אחד הכוכבים אשר לא נראה בלתי אם פעם אחת ואשר לא שב עוד מתקופתו להראות שנית ואשר גם לאחור לא ידעו עוד את חשבונו – ולפי החשבונות אשר הביאו, יכלה כוכב־השבט הזה את תקופתו כפעם בפעם מקץ שבעים וארבע שנים, ואך בעססעל הוכיח כי לרגלי הפרעות אשר יפרעו בו כוכבי־לכת אחרים, יקדם לבוא, וביום התשיעי לחדש פֿעברואר בשנת 1887 בערב בשעה העשירית יֵראה ברקיע השמים בקרבתו לפני השמש.

וגם בשנת 1819 עבר כוכב־שבט את רקיע השמים, ולדאבון נפש החוקרים עבר המועד והם לא קדמו לראותו ולחקרו בעוד מועד נכון לו באחרית ימי החדש יוני בשנה ההיא נראה פתאם כוכב־השבט ההוא אל עיני התוכנים, והוא הנה זה בא משוט בשמים ומהתהלך בהם וזה לו אך ימים אחדים אשר עבר בין האדמה ובין השמש; בליל השלשים לחדש יוני נראה להם, וביום העשרים וששה בו הן עמד בין האדמה ובין השמש, ולוּ קדמו התוכנים לחקור אחריו בחדשי אפריל ומאיי לראותו במדינות הדרום – אשר שם היה מקומו בעת ההיא – כי אז לא אחרו מן המועד אשר עמד הכוכב בפני לוח השמש, ואז מי יודע אם לא הצליחו לראות ולגלות חדשות בדבר תכונת כוכבי־השבט ותכונתו ותבניתו? –

בשנה ההיא, שנת 1819, נמצאו עוד שלשה כוכבי־שבט אחרים, ואחד מהם הוא כוכב־השבט של ענקע; והאיש ענקע עָנָו מאד ולא קרא את הכוכב הזה בשמו כי אם בשם מוצאו הראשון „פֿאָן" (Pons), תחת אשר כל התוכנים האחרים קראוהו בשם ״כוכב־השבט של ענקע", ולכן נמצא לפעמים בספרים אשר יקראו את הכוכב הזה פעם בכה ופעם בכה, פעם בשם ענקע ופעם בשם פאָן, והאיש פאָן גם הוא מצא כוכבי־שבט רבים, קטנים ודלים, ויהי איש מצליח למצוא כאלה חדשים לבקרים.

ובשנת 1823 נראה כוכב־שבט ברקיע השמים ויהי לעיני התוכנים עד אחרית ימי החדש מארץ בשנת 1824, והיה הכוכב הזה למופת בשמים, כי שני זנבות לן הזנב האחד פונה אל עבר פני השמש, והזנב השני פונה ממנו, והפונה מן השמש ארוך ומאיר יותר מן השני הפונה אליו.

וכאשר קרבה שנת 1835 שנת תשובת כוכב־השבט של האלליי, התאזרו כל התוכנים עז ויחכו לקראתו ויחשבו חשבונות לימים ולשעות ולרגעים, לדעת אל נכון את הרגע אשר יראה בקרבתו לפני השמש; כי לא דבר קטן הוא לדעת לעות דבר על אדות כוכב אשר חמש שנים ושבעים שנה יארך עת תקופתו ואשר לא יראה ולא ימצא כל העת ההיא, ואך על פי הימים המעטים אשר יֵראה, נטל על התוכנים לחשב את כל הדרך הרחוקה הזאת. כל התוכנים מקצה נגשו אל המלאכה הזאת שש שנים בטרם נראה עוד הכוכב, וחשבונותיהם אשר הביאו היו מקבילים איש אל אחיו ולא נבדלו בלתי אם במספר עשרים ימים ומעלה, ויותר מהמה הצליח התוכן ראָזענבערגער, כי בחשבונו כונן אל המטרה ולא החטיא בלתי אם במספר שלשת ימים; וגם מן השגיאות האלה תצא לנו תורה רבה לדעת ולחקור על דבר הפרעות אשר יפרעו כוכבי־לכת בכוכבי־השבט מדי לכתם. – ואנחנו לרגל המלאכה אשר לפנינו נצא נא בעקבות האיש הנפלא רבן של כל התוכנים בעססעל ונדבר את דבריו אשר השמיע בדבר כוכב־השבט הזה בהראותו בשנת 1835.

 

כ. כוכב־השבט של האלליי בשנת 1835    🔗

בשנת 1835 שב כוכב־השבט של האלליי להֵראות בשמים, ויראוהו ביום החמישי לחדש אוגוסט בעודו רחוק מן השמש מאד, ואך בצאת הירח לזרוח, נעלם שנית ולא נראה עד יום העשרים ושנים לחדש ההוא; ומן היום ההוא והלאה נראה היטב על פי קרני חזות, ויהי נראה כל ימי החדש ספטמבר, ואך תמורות וחליפות לא ראו בו, והתוכן בעססעל אומר כי עד יום הראשון לחדש אָקטבר לא ראה בו כי אם מעט ערפל לבד ההולך הלוך ומאיר מיום אל יום, וחלק אחד בו עב מן החלקים הנותרים.

אך מיום השני לחדש אקטבר והלאה – יוסיף בעססעל – החלו מראות חדשים להֵראות לעיני החוזים, אשר מהם תצא תורה בדבר תכונת גרמי השמים. בסקירה הראשונה ראינו את כוכב־השבט ביום ההוא והנה הוא נחמד לעינים להפליא; תוכו נוצץ כעין כוכב מן המעלה הששית, והחלק הנוצץ הזה שונה מן החלקים האחרים למראה עין לבד, כי כאשר נִבּט אליו על פי קרן־חזות המגדלת פי מאה, כי גם החלק התיכוני ההוא לא שונה מן החלקים הנותרים ברב או במעט, וחמרו איננו כחמר אחד כוכבי־לכת, כי אך מראה זהר לו; ומלבד מראה זהר זה, נראה בו גם זרם אור פורץ ויוצא מן החלק התיכוני ומָפנה ביום ההוא אל פני השמש. – ״ ובעססעל מדד את מדת זרם האור ההוא וישם אותו לעיני הקוראים על פי ציורים ורשימות שונים.

ויהי זרם האור הנפלא הזה מפנה אל פני השמש בשני לחדש אקטאבר, ומן הלילה ההוא והלאה כְּסו פני השמים בעבים ולא נראה האור עד ליל היום השמיני בחדש, ויראוהו עתה והנה פונה מעט זרם האור מפני השמש לשמאלו, וזרם האור איננו עוד מעשה מקלעת רחבה כבראשונה, כי אם דמות לו כדמות קו ארוך וצר מתלהלה ויורה זיקים וחצי אש, – ובבוא יום השנים עשר לחדש והלילה היה ליל בהיר בשחקים, ויראוהו מאז בוא השמש ועד עלות הבקר, והנה אין חליפות ואין תמורות לחתלת הערפל ולחלק התיכוני בה, ואך זרם האור התגבר וכל עין ראתהו תעידהו כי פנה מן השמש הלך ופנה לשמאלהו, ובפנותו הלך חיש קל מאד ויט מן השמש עד מאד, ובשעה השלישית בלילה גדל הרֶוח אשר בינו ובין השמש פי שלשה מתחלת הלילה.

וממחרת היום בלילה נראה מראה חדש אשר לא פללו התוכנים לראותו, כי נעלם זרם האור כלו ויחלוף ואיננו, ואך לשמאל החלק התיכוני אשר לכוכב נראה אור; ויחשוב בעססעל למשפט כי עתה אבד כח הזרם ואיננו עוד, עקב אשר פנה מן השמש והלאה. וביום ארבעה עשר לחדש בלילה הטהרו פני השמים כמעט רבע שעה, ויראו והנה שב זרם האור להיות, והוא פונה עתה לימין, והדר לו ויפעה לו שכם אחד על ליל השנים עשר בחדש, ואל עבר פניו הוא נוטה ללכת אל מול פני השמש כבראשונה; וימד בעססעל את דרך זרם האור וימצא כי מלא מטות כנפיו שמונה מאות מיל. – וממחרת היום בלילה נראה כוכב־השבט, והנה באו הדברים אשר אמר בעססעל: זרם האור הֵימִין ללכת הלוך והוסיף, ובלכתו את דרכו הימנית פנה גם הפעם מן השמש ויט ממנו, ויאבד כחו גם הפעם; ובעססעל הוכיח כי בקרבתו לפני השמש יגדל ובהרחיקו ללכת ממנו ימעט, והזרם עושה את מעשיו כמחט המאגנעט לנוע פעם בכה ופעם בכה, ובכל ימי כוכב־השבט הזה נראו מראות נפלאים בזרם אורו ובחליפותיו, כי זרמת האור רחבה ונסבה למטה, ויהי הזרם משני עברי הכוכב, והכוכב מכורבל בקצהו בקרן אור הרבה ודמות לו כדמות כרבלתא אשר לה הנוצה, ויהי לו לזנב אשר נראה לעיני כל האנשים ההולכים לתמם ורואים אותו.

הן דעת לנבון נקל כי דברים גדולים ונפלאים נעשה בקרב כוכב־השבט פנימה, וכל המראות האלה לא אך מידי החום והאור המה לו – אבל מי משפט הדברים הנפלאים ההם? אכן לא יודעים עוד החוקרים בימינו לענות על הדברים האלה ולמצוא פתרונים.

 

כא. מראות כוכבי־השבט האחרונים    🔗

משנת 1835 ועד שנת 1845 היה חזון כוכבי־השבט נפרץ מאד ויהיו נמצאים בשמי השמים לכל דורשיהם חדשים לבקרים, וירבו התוכנים למצוא מאד; ואך כי נביא לבב חכמה לדעת ולהבין אשר לא פרו ולא רבו כוכבי־השבט בשנים ההן יותר משנים האחרות, לכן נחלוט כי בשנים האלה היו צעירי התוכנים זריזים מאד לצאת בכל לילה ולילה לצוד ציד כוכבי־שבט להביא, ועל כן עשו חיל. כי גם בשדה המדע נראה ״מנהגים" אשר על פיהם יצאו תלמידי חכמים לפעלם, ואין לך דבר שאין לו שעה ושאין לו מזל, וגם הכוכבים בשמים צריכים מזל! הנה כי כן נראה אשר הרבו צעירי התוכנים למצוא כוכבי־שבט בשנות 1835 ועד 1845, ומן השנה ההיא חדלו, ותהי מגמת פניהם ללכת לבקש עתה דברים אחרים, ויחלו לבקש כוכבי־לכת קטנים, וימצאו כמאתים כוכבי־לכת קטנים בין מאדים ובין צדק, ויהי הדבר לנס, כי לפניהם התאזרו התוכנים חיל למצוא מעט כוכבי־לכת קטנים לשית אותם נוספות על ארבעת הקטנים אשר ידעו, ולא יכולו, ועתה נמצאו אלה לדורשיהם בהמון רב מאד ועד מאתים הגיעו.

ומכל כוכבי־השבט הרבים האלה הכי נכבד כוכב־השבט אשר נראה פתאום בראשונה ברקיע השמים ביום העשרים ושמונה לחדש פֿעברואר בשנת 1843 בעצם היום בצהרים; בארץ איטליה נראה בצהרים, והוא קרוב היה אל השמש עד מאד, והרואה האמין כי יוכל למלא את הרֶוח הריק אשר בינו ובין השמש, בהביאו שמה שלשה כדורים הגדולים ככדור השמש; במעקסיקא נראה בצהרים בשעת עשתי עשרה בהיותו קרוב מאד אל השמש ולו זנב ארוך הפונה דרומה; וכן היה משפט המראה אשר ראו כל יושבי מדינות הדרום, ואך אנחנו יושבי הצפון לא ראינוהו עד בוא החדש מארץ, ואז הרחיק כבר מן השמש ומנגה זהרו אבד הרבה, וזנבו לא נראה בלתי אם בבוא השמש; ובראשית ימי החדש אפריל נעלם פתאם הכוכב כליל ולא נראה עוד גם על פי קרני־חזות.

המראות הנפלאים האלה עוררו את כל התוכנים מרבצם לחשוב מחשבות ולחקור חקר. – הן נפלא היה הכוכב בזהרו ובקרבתו אל השמש ובמרוצתו הנפלאה ובזנבו הארוך ובמעט ימיו אשר היה פה ובלכתו פתאם אשר הלך חלף ואיננו; ובקרבתו אל השמש נקרב אליה יותר מאשר נקרב אליה הכוכב המפאר בשנת 1680, ועל פי עדות תוכנים רבים נָגַע זה כמעט אל פני השמש, ותהי מרוצתו אשר רץ בקרבת השמש גדולה ועצומה מאד בערך חמשים ומאת מיל בזעקונדע האחת – עד כי לא הדביקתהו השמש ולא עצרה כח להגותו מן המסלה ולבלעהו. ואף את זמן תקופתו לא יכלו התוכנים למצוא אל נכון. ולא חשבו את דרכו כראוי לו, ואך חקרו אותו ואת מראהו לכל חקותיו ומשפטיו ויכתבו זכרון בספר, למען יכירו בנינו אחרינו ודור התוכנים החדש את אותותיו ולא ינכרו אותו בבואו שנית, והיה זה שכרם!

ובשנת 1843 נראה עוד כוכב־שבט קטן. ואותו יכירו וידעו התוכנים היטב, והוא החמישי בעדת כוכבי־השבט אשר דרכיהם והליכותיהם ומשפטיהם לא נפלאו עוד מן התוכנים והחוקרים. בשנה ההיא מצא אותו התוכן פֿע (Faye) בפאריז, ולעוועריע חשב את דרכו וימצא כי מקצה 2718 יום יכלה כפעם בפעם את תקופתו, והחשבון הזה נאמן, כי בשנת 1851 שב להראות, ויראוהו ראשונה בארץ אנגליה, ויהי מספר ימי תקופתו בדיוק ובצמצום 2725 יום ושש עשרה שעה ותשעה ושלשים רגע, והכוכב הזה יתיחש לכוכבי־השבט של ענקע ושל ביעלא, כי גם זה יאחז דרכו בין כוכבי־לכת הקטנים בין צדק ומאדים, וימים יבאו יאמרו לנו אם גם גורלו יהיה כגורל הכוכב של ענקע או של ביעלא.

וכוכבי־שבט האחרונים אשר נמצאו בשנים האחרונות, אלה הם: בשנת 1846 מצא התוכן בראָרזען בעיר קיעל כוכב־שבט ברקיע השמים אשר יכלה תקופתו מקצה חמש שנים וחצי; בשנת 1851 מצא ד' אררעסט בעיר ליפסיא כוכב־שבט אשר חשב את דרך תקופתו לשש שנים וחמשה ירחים; ובעיר רומי מצא די ויקאָ כוכב־שבט אשר יכלה תקופתו מקץ חמש שנים וחצי – אכן נפלאת היא בעיני החוקרים כי כל כוכבי־השבט הקטנים האלה נמצאו גם הם בין צדק ובין מאדים מקום שם כוכבי־לכת הקטנים, – והנכבד מהם הוא כוכב־השבט הגדול אשר נראה בשנת 1858 ואשר שמו כשם מוצאו דאָנאטי; בחדש נוומבר נראה בכל כבוד תפארתו, ובמדינת טשילע נראה עוד בראשון בחדש מארץ בשנת 1859, והתוכנים חשבו את דרכו ויועידו לו זמן ששת אלפים ומאת שנה וארבעים ושלש שנה עד כלותו את תקופתו.

 

כב. אחרית המסע בשמים – וזה־פריו    🔗

שמחים וטובי לב עלִינו על כנפי הרוח לעוף בדמיון השמימה ואגמי נפש נשוב, כי כל המראות הרבים אשר ראינו בשמים ממעל ובכל מרחבי הבריאה באו אל תוך לבבנו, והנה שח גבהות האדם ולא ירום עוד.

הנוסיף להיות עליזים ושמחים כיום הזה, כי גדול ונשגב האדם לבדו, לחדור אל שמי השמים בעד מפלשי עבים, ועד כוכבים יגיע? או האם נוריד ראש בראותנו מה קטן האדם ביצורים ומדת ימיו מה היא וכל מפעליו איפה הם, אם נערוך אותם אל האיתנים מוסדי השמים הגדולים ואל המרחקים אשר אין להם קץ ואל הימים אשר אין להם תכלית ואל העולמות אשר לא יפלו ולא ימוטו לעולמי עד? מי יודע את הדרך אשר נבחר לנו עתה?! רגע אחד נדמה בלבנו כי היינו כאלהים יודעי כל סתום וכל חתום, וגם מסתרי השמים לא נסתרו עוד מנגד עינינו, ורגע משנהו יעלה רעיון בלבנו להציק לנו ולענותנו ולהראות אותנו כי עוד עומדים אנחנו בשפל המדרגה אשר מלמטה, והטבע עוד הליט את פניו לעינינו, ודורות לאלפים עוד יסופו ויתמו מעל פני הארץ, עד כי יוכל האחד להתגאות ולהתפאר על כי הרים את המסך המבדיל בינו ובין מסתרי הטבע.

אכן תמת ישרים תנחה אותנו בלכתנו, כי אחת ידענו אשר גאה וגאון תועבה הם וגם רוח שפלה לא טובה, ואך באמת ובתמים נתהלך הפעם ונדע כי לפי כחנו היתה יגיעתנו, ואת כל אשר ביכלתנו עשינו לשדד ולפתח את שדה המדעים ולהכינו לימים הבאים, והיה בבוא הדור החדש וידע גם הוא את אשר עשינו לו וכי לא לריק כלינו כחנו מַלפנו מן השמש הגדול וצבאיו הרבים לאין חקר, שגם הם בכל גדלם ובכל המונם אך חלק מחלקי הכוכבים הקבועים הם, ויש עליון גם עליהם, ולמה זה יעמול האדם לשוא ולבו יסיתהו להיות תמיד ראשון לראשונים ועליון לעליונים? הנה כי כן יהיה אחרית המסע הזה, וזאת התורה אשר תצא לנו ממנו, וזה־פריו!

הן ראינו מה קטן ודל האדם לעמת מיל־מעוקב אחד וכה קטן ודל המיל־המעוקב לעמת כוכב אחד אשר נקרא לו אדמה; הן ראינו מה קטנה ודלה האדמה לעמת כדור השמש, ומה כדור השמש בעינינו אם ממרחקים נראה אותו; ואף גם זאת ראינו וידענו מה קטן ודל השמש באפסי מרחקים האלה, וכל המרחקים האלה וכל הדרך הרחוקה אשר מצאנו בין השמש ובין כוכב־ השבט בשנת 1680 כאין וכאפס הם לעמת מעגלי השמים האחרים; וגם השמש וכל צבאיו יהיו בעינינו כאבק פורח, אם נערוך אותם אל אחד הכוכבים־הקבועים אשר בשמי השמים, ואם נדמה את השמש לשכנו הקרוב אליו!

ולכן לא לאחור נביט הפעם בלכתנו כי אם לפנים ובלב תמים נשמח על כי באנו עד הלום להרחיב את גבולות דעת ״התכונה" בימי שלשים שנים האחרונים, לדעת ולהבין את דרכי השמש וכל צבאיו, ועתה נשא עינינו לשמים להביט גם אל הכוכבים־הקבועים, ונחקור חקר ונדע! – הן עוד נשוב נדבר בכוכבים הקבועים במקום אחר, ועתה רב לנו אם נשים לפני הקוראים מעט מן הדברים אשר מצאו החוקרים בשדה הזה, שדה הכוכבים הקבועים, וראה הקורא באר היטב כי השמש וכל צבאיו כאין וכאפס הם במלא רחב הבריאה, כשחק מאזנים לעמת כדור האדמה.

התוכן הגדול מאחיו בעססעל היה הראשון אשר התאזר עז ללכת לבקש בין רבוא רבבות הכוכבים הקבועים, אולי יצליח למצוא את הכוכב־הקבוע הכי קרוב אל השמש, וימצא והנה איננו כוכב מן המעלה הראשונה, כי אם כוכב קטן אשר לא מראה לו ונחמדהו, והוא השכן הקרוב אל השמש מכל הכוכבים־הקבועים האחרים, – ובכן הלא שמעת אלופי הקורא כי קרוב הוא, אפוא משפט הדרך הקרובה הזאת? הלא תשע שנים ושלשה ירחים יעברו להם, בצאת קרן אור מן השמש (והאור יעבור 41,000 מיל בזעקונדע האחת!) ועד בואה אל השכן הקרוב ההוא! ולו ירה אדם הראשון חץ לפני ששת אלפים שנה אל פני הכוכב ההוא, ולוּ עבר החץ דרך מיל אחד בכל זעקונדע, כי עתה לא הגיע עוד החץ עד היום הזה אל חלק הששים מן הדרך הרחוקה הזאת.

אכן התוכנים הענדערסען ומעקלער מצאו בין הכוכבים הקבועים כוכב אחר ממעלה הראשונה הקרוב אל השמש יותר מן הכוכב אשר מצא בעססעל, כי מקצה שלש שנים וששה ירחים יגיע אורו אל פני האדמה.

ואת הכוכב וועגא" כבר פקדנו, והתוכן שטרֻוֶוע חשב את דרך מרחקו וימצא כי אורו מגיע אלינו מקצה חמש עשרה שנה ושמונה ירחים; והתוכן רימקער בעיר המבורג מצא כוכב אחד מן הכוכבים־הקבועים אשר אורו לא יבוא אלינו בלתי עד כלות לו עשרים וחמש שנים למיום צאתו, והתוכן פעטערס בפולקאָווא חשב את מרחק הכוכב הצפוני וימצא והנה שלשים שנה ושמונה ירחים יעברו עד בוא אורו אלינו.

והתוכנים הגדולים ארגעלאנדער ומאָדלער חקרו גם את טבעות הכוכבים הגדולות אשר בנתיב־החָלב ברקיע השמים, ומאדלער הביא חשבון כי גדול נְתִיב־החָלב עד בלתי תכלית והאור לא יבוא מקצה הנתיב האחד ועד קצהו בלתי אם כעבור שבעת אלפים ושבע מאות ושמונה וששים שנה, והשמש העומדת גם היא בנתיב־החלב לא תעמוד בו בּתוֶך כי אם פונה אל העבר והאור מן העבר האחד הקרוב אלינו יבוא אלינו מקצה 3371 שנה, והאור מן העבר השני הרחוק לא יבוא בלתי עד כלות לו 4408 שנה מיום צאתו. – ומכל הדברים האלה הכי נכבד דבר הכוכבים־הכפולים, הם הכוכבים אשר בראותנו בם בעצם עינינו לא נראה בהם בלתי אם כוכב אחד, ובראותנו בם על פי קרן־חזות נראה והנה שני כוכבים יחדו, והם מקיפים איש את אחיו. – ועל כלם נפלאים הם מחקרי החוקרים אשר חקרו בדבר ערפלי הבהרות אשר נראה בשמים, והנה הבהרות האלה קבוצות כוכבים־קבועים הן במקום אשר שם יעמדו רבוא רבבות כוכבים כאלה יחדו, והם רחוקים איש מעל אחיו מאד, ואך מרב המרחק יראו אלינו כבהרת אחת הנוצצת לעינינו בשמים.

והיה אם ברגע הזה אשר נכתוב את הדברים האלה, יעמוד גם שם על אחד הכוכבים הרחוקים האלה איש אשר דעת לו ותבונה, וראה גם האיש הזו את נתיב־החלב כלו, והנתיב הזה יהיה בעיניו גם הוא אך כבהרת אחת הנוצצת לעיניו מתוך הערפל, ולא יוכל עוד להכיר מתוך הנתיב הזה את הנקודה אשר נקרא לה שמש, והאיש הזה הן גם לו דעת ותבונה, והוא גם הוא יחשוב עתה מחשבות ויחקור אם יש גם פה איש כמוהו החושב מחשבות, ומן העולם הרחוק הזה יקרא שלום לאיש אשר ידמהו ויכנהו ולא ידעהו, וברגע הזה יהמה גם לבנו בקרבנו וקראנו גם אנחנו לו לשלום!

האם ירום לבנו בנו למחשבות האלה, או אם תשפל רוחנו? האם גאה וגאון נלבש או עצב ורוח נכאה? לא אח מאחת מאלה! כי אך בזאת ניטיב לעשות, אם תמת ישרים תנחה אותנו, ובאמת ובתמים ובטוב לב נזכור אשר לא לשוא חיינו ולא לריק כלינו כחנו; ותמים יהיה גם הקורא עם אלהיו ועם האנשים, בשובו מתּוּר השמים ומשוט ברקיע ומהתהלך בו!

מעגל האדמה ומדתו

 

א. קנה המדה אשר לחכמי התכונה    🔗

ממלכת הטבע ממלכת חקים נאמנים ואיתנים היא אשר כל דבר יֵעשה בה ״בהכרח" ובאונס, ואיננה ממלכה אשר יֵעשו בה אותות ומופתים בשמים או בארץ; כי על כן נראה אשר לא בא רוח החפש והבחירה על הגוים הרבים להאיר למו הדרך אשר ילכו בה, עד אם באו בראשונה להכיר את הטבע ואת דרכיו, את משפטיו וחקותיו, למען דעת כי הרכוש אשר ירכשו להם במדעיהם הוא יהיה לערבון בידיהם על כל החפש אשר המה מבקשים.

ולכן אם נחקור חקר בחקות הטבע ומשפטיו, לא מַמרים אנחנו את רוח החפש מבלתי עָבדוֹ, כי הלמודים האלה ערבים איש באחיו, וגם במקום הזה בונים אנחנו היכל לרוח החפש לעבוד אותו ולשמרהו כאז וכעתה; כי האמת עשויה שרשרת ארוכה אשר טבעותיה אשה אל אחותה דֻבָּקוּ, וכלן הולכות אל מקום אחד; והיה אם תְּעַבֵּד את אדמתה במקום אחד, תצמח ותפרח לך גם משדה אחר, ורוח והצלה יעמוד לך גם משם!

ובכן אפוא קום לך אלופי הקורא, נסעה נא ונלכה במסלה העולה קדימה, אל המקום אשר אם מצאנו שלל, לא יחסר, ואם לקחנו מלקוח לא יֻקַח ולא ימלט עוד מידינו; – אכן נפשנו יודעת מאד כי למרחקים נובילך ונביאך הפעם אל ארץ רחוקה מכל הדברים אשר אחריהם דבקה נפשך, ואולם אם את האמת רכשת לך, אל נא תדאג עוד לדרך הרחוקה, כי בכל אשר תלך, הולכת גם היא עמך, לשלחך בדרך ולהיות קרובה אליך בכל עת אשר תקרא בשמה.

כי הנה רחוק מזה והלאה נובילך ונביאך הפעם, אל גבהי השמים ואל מרחבי אין קץ, אשר שם בנתה החכמה ביתה בימים האחרונים; ואת אשר הורו החכמים והנבונים, אותה נעביר ונשים לפניך, והשמענוך את כל דברי החידות הגדולות אשר מצאו החוקרים ואת הפתרונים אשר מצאו. ראה הנה קראנו לפניך, ועל כנפי קרני האור נשא אותך עמנו, וראית גם אתה את המראות הנפלאים ואזנך פתחה לשמוע את דברי החשבונות והמדות אשר חשבו ואשר מדדו החוקרים, וגם את המראות החדשים נשים לפניך, אשר מצאו התוכנים לרגלי מערכת כוכבי־לכת אשר ראו בקיץ בשנת 1862, וראית ומצאת כי האמת לעולם עומדת, והחוקרים יבאו אל המטרה. גם אם בחמשה דרכים יבאו אליה –

ובכן הבה תמים אלופי הקורא, ונספרה אל חק:

הן ידעת כי יוכלו החכמים למֹד את הכוכבים בשמים ולדעת את המרחק אשר בין איש לרעהו אל נכון, וידעת היום כי קנה המדה אשר על פיו יוכלו החוקרים לעשות כדבר הזה הוא המרחק אשר בין השמש ובין האדמה ולפי המרחק הזה אשר יכירו וידעו, ידעו גם את המרחק אשר בין כל הכוכבים הנראים להם; אכן את המרחק אשר בין האדמה ובין הירח ימדו על פי הכלים העשוים לדבר, ולא על פי מרחק השמש מן האדמה, כי האדמה גדולה היא לעמת הירח, ועל כן יוכלו למד את הירח מעל פני האדמה, ואולם השמש גדול מאד והאדמה אך מצער היא לעמת פני השמש, כי על כן לא יוכלו למד את השמש על פי כליהם ותחבולותיהם כמשפט הירח.

ובכל זאת אך על פי מרחק השמש מן האדמה יודעים התוכנים את דבר כל מרחק ומרחק אשר בין הכוכבים בשמים, וזה קנה־המדה בידם, וכמשפט קנה־המדה אשר אם איננו עשוי אל נכון לא נוכל למד בו את אשר נמֹד, כן משפט כל כוכבי השמים אשר לא נוכל לדעת את מרחקיהם אם לא נדע אל נכון את מרחק השמש מן האדמה, ולא נדע את דרך כוכבי־שבת או דרך כוכבי־השבט או דרך הכוכבים־הקבועים.

כי על כן נראה אשר בכל ספרי החכמים הגדולים לא יאָמר כי כוכב פלוני אלמוני רחוק מכוכב פלוני אלמוני מספר מילין כזאת וכזאת, ואך לפי הערך יחשבו את כל המרחק לאמר: הכוכב האחד רחוק מן הכוכב השני כזאת וכזאת לפי ערך המרחק אשר ירחק השמש מן האדמה.

ומה המרחק אשר בין השמש ובין האדמה, ומספר המילין מה הוא אשר נדע אל נכון? – אכן לא באו עוד החכמים עד תכלית דבר לדעת את המרחק הזה בצמצום ובדיוק; ואם כי על פי מראות שנים אשר יראו בשמים פעמַים במאת שנה, הוציאו התוכנים משפט כי רחוקה האדמה מן השמש עשרים מיליאָן מיל, ואולם מראות רחוקים כאלה אשר אך פעמים נוכל לראותם במאת שנה ואשר בהֵראותם לא יראו בלתי אם שעות אחדות, הן אלה לא יוכלו להיות לנו למוסדות חזקים לבנות עליהם את כל הבנין.

בפרקים הבאים נשים לפני הקוראים את דבר המראות השנים אשר על פיהם העריכו החכמים את מדת המרחק אשר בין השמש ובין האדמה וימצאו כי עשרים מיליאָן מיל הוא, וכי בימים האחרונים יצאו החכמים לשוב ולמד את המרחק הזה בשלשת מקומות שונים ובשלש תחבולות שונות הרחוקה אשה מרעותה, וימצאו כי לא כנים הדברים וכי דרך מיליאן מיל קטן המרחק מכפי המדה אשר אמרו בראשונה.

 

ב. לקוי חמה על פי נגה    🔗

עוד בימי קדם נגשו החכמים הקדמונים לנסות למד את המרחק אשר בין השמש ובין האדמה, ואולם חכמי ארץ יון, שהם היו נושאי דגל המדע בימים ההם, הכירו חיש מהר כי לא להם המלאכה הזאת לעשותה, באין להם עוד התחבולות הדרושות לדבר הזה, ויהי כל דבריהם אך השערות והנחות.

ואך באחרית ימי הבינים כאשר בנתה החכמה ביתה באירופה, החלו החכמים לקנות תחבולות לבא אל המטרה אשר בקשו, ובין התחבולות האלה נמצאו רבות אשר לא יְדָעוּן עוד חכמי יון הקדמונים. ראשית דבר נטל על החוקר לדעת כי הכוכב נגה עובר לפעמים את פני השמש בלכתו בתקופתו להקיף אותה סביב סביב, והיה בבואו לעבור על פניה, יכסה את פני כדור השמש כמעט קט, וכדור נגה יהיה כעין בהרת עגולה על פני כדור השמש אשר מלאחוריו; והמראה הזה לא יֵראה בלתי אם פעמַים במאת שנה, והקדמונים לא ידעו אותו באין להם קרני חזות, ועל פי המראה הזה נדע למד את מרחק השמש מן האדמה.

מלבד הדבר הזה נטל על החוקר לדעת גם את חק תקופות כוכבי־לכת ביחוסם למרחקיהם אשר בינם ובין השמש, וגם את החק הזה לא ידעו עוד הקדמונים, כי הנה זה קעפלער מצא אותו בראשית ימי המאה השבע עשרה.

ונוסף על אלה אשר על החוקר לדעת את מורה־השעות אל נכון, להיות לו לקנה מדה לשעות ולרגעים ולזעקונדות, וגם את זה לא ידעו הקדמונים עוד.

ואחרי כי הרבה חכמים וחוקרים עמלו לדעת את מרחק האדמה מן השמש ולא יכולו, קם התוכן האנגלי האלליי לנסות את הדבר הזה לעשותו ויצליח; ואנחנו לרגל המלאכה אשר לפנינו נשים הפעם לפני הקוראים דברים אחדים מן הדברים אשר כתב האלליי בספר. – כי האלליי היה הראשון אשר הכיר והבין את משפט כוכבי־השבט אל נכון, לדעת כי לא להיות למוקש ולמחתה ולמזכיר עון נבראו, כי אם להיות גם הם כוכבים כיתר הכוכבים אשר בשמים, וגם הם מקיפים את השמש סביב סביב, ויש זמן מוגבל ומועד שמור לתקופתם, אשר על פי חשבון נוכל לחשב אותם; ואף גם חשב את דרך כוכב־השבט אשר שמו נקרא עליו ״כוכב־השבט של האלליי", ושכרו הרבה מאד כי הוציא את היראה מלב בני האדם לבלתי ירא עוד את פני כוכבי־השבט בראותם אותם.– ועל דבר התחבולות למד על פיהן את מרחק השמש מן האדמה, הלא כה דבריו:

״יש דברים רבים בשמים ובארץ אשר נפלאים הם מאד וזרים לעינינו ולרוחנו עד בלתי האמין בם, ואשר אם נפנה אל ההנדסה נוכל להוכיח ולבאר אותם באר היטב; הן יכבד מאד ממנו לדעת את מרחק השמש מן האדמה האין זאת? ובכל זאת נוכל לדעת את הדבר הזה על נקלה, אם נשים לב אל המראות אשר אדבר בם הפעם".

זה לי ארבעים שנה (בשנת 1677) ואני הייתי על האי סנט־הילני לתור משם את הכוכבים אשר בשמי הדרום, ואראה במקרה גם את ״כוכב" בעברו את פני השמש לכסות כמעט קט את כדור השמש, ואתור אותו על פי קרן־חזות טובה, ואבין כי יכול נוכל להתבונן במראה הלז היטב; ומדי חשבי עלה על לבי כי על פי מראות כאלה אשר נתבונן בם נוכל לדעת את מרחק כוכב" מן האדמה ועל פי המרחק הזה נוכל להעריך גם את מרחק השמש מן האדמה על פי חשבונות שונים, ואולם עד מהרה הבינותי כי קרוב ״כוכב" אל השמש מאד ומן האדמה רחוק הוא, ועל כן לא זה הדרך לבוא אל המטרה. אז שבתי ונתון אל לבי כי הכוכב נגה, הוא יהיה לנו לעינים בדרך הזה! הן נגה בעברו את פני השמש להעיב אותם ולהיות כבהרת שחורה ועגולה עליהם, קרוב הוא אל האדמה מ״כוכב“, והיה אם שני תוכנים יעמדו לחקור את הבהרת ההיא, התוכן האחד במקום אחד אשר על פני כדור האדמה והתוכן השני במקום שני אשר עליו, אז יראו שניהם את הבהרת ברגע אחד והנה היא במקומות שונים על פני לוח השמש; ועל פי הדבר הזה ידעו כרגע עד כמה קרוב נגה אל האדמה יותר מן השמש, ואם ייטיבו לראות ולחקור ידעי על פי הדבר הזה את משפט כל מרחקי השמים מן הכוכב האחד ועד השני”.

והאלליי יוכיח כי בהיות ביד התוכנים קרן־חזות טובה ומורה שעות נכון יוכלו לדעת אל נכון את זמן המעבר אשר יעבור נגה את פני כדור השמש אחרי כי מעל פני שני מקומות שונים בארץ יביטו השמימה לראות את המראה הזה, והזמן הזה הלא שונה יהיה לפי המקום אשר משם נראה את המראה, אם ממעל לקדקד ראשנו ואם מול פני האופק; והיה אם ממעל לקדקד ראשנו נראה את המראה, אז קרובים אנחנו אל נגה כחצי קטר כדור האדמה, וזמן מעברו אשר יעבור את פני השמש יקטן מעט, ואם מול פני האופק נראה את המראה, אז רחוקים אנחנו מנגה כחצי הקטר ההוא, וזמן מעברו ימָשך מעט, ועל פי הבדל הזמן הזה נוכל לדעת את מרחק נגה מן האדמה, ולפי חק קעפלער הלא נדע אז גם את מרחק השמש מן האדמה.

אז חשב האלליי את דרך נגה בשמים לדעת אל נכון מתי יבוא יומו לעבור את פני כדור השמש, וימצא כי לא יעבור נגה עד בוא יום העשרים וששה לחדש מייי בשנת 1762, והאלליי נולד בשנת 1656 ועל ידע כי עינין לא תראינה עוד את המראה הגדול ההוא אשר אליו כלתה נפשו, ולכן יחתום את דבריו לאמר:

״את התחבולות האלה אשר אמרתי, אנחיל לכל התוכנים אחרי, שהם יחיו בימים ההם ועיניהם תראינה את המראה ההוא; וזאת העצה היעוצה להם ממני לשית לבם אל כל פרטי המראה הזה ולהתחקות עליו בכל כחם ואונם, ואני תפלתי כי עת רצון יהיה להם, ורוחות רעות לא תכסינה את פני השמים להעיב אותם בהֵראות המראה, וראו ברכה בעמלם!"

ועצת האלליי קדושה היתה בעיני התוכנים אשר ראו את המראה, ויעשו כאשר צוה אותם, ועיני הקורא תחזינה מישרים.

 

ג. תוצאות המראות בשנת 1761 ובשנת 1769    🔗

אם נשים עין אל תולדות התכונה נראה כי נביאים רבים היו לה אשר חשו עתידות ויגידו את אשר תקרינה באחרית הימים, ומדבריהם לא נפל צרור ארצה; וגם האלליי כאחד מהם, כי גם מדבריו לא נפל צרור ארצה.

כעשרים שנה אחרי מות האיש הגדול הזה נראה המראה ברקיע השמים, כי עבר נגה את כדור השמש, והתוכנים מהרו מכל אפסים לעשות ככל הדבר אשר צוה האלליי; ואולם גם האלליי ידע וינבּא כי המראה הזה יראה שנית בשנת 1769, והעת הזאת טובה ומוכשרת יותר לתוכנים להתחקות על שרשי המראה, ועל כן התאזרו כל התוכנים עז וישאו עיניהם אך לקראת השנה הזאת, כי ידעו כלם אשר בראותם את לקוי החמה הזה שנית לא יוסיפו לראותו עוד שלישית גם אם יאריכון ימים מאת שנה ומעלה. – לפי מעגל נגה אשר יקיף את השמש ולפי ערך זמן התקופה הזאת לזמן תקופת האדמה, נמצא שני פרקים למראה ההוא, והם נבדלים עד מאד איש מאחיו, האחד הוא פרק גדול והשני פרק קטן הוא; כאשר יעבור נגה על פני השמש בינה ובין האדמה להיות כבהרת שחורה על פני השמש, אז תעבורנה להן כשמונה שנים, והמראה הזה יֵראה שנית בשמים, ובהִשָנוֹת המראה ונגה יעבור את פני לוח השמש בינו ובין האדמה, אז תעבורנה להן כמאת שנה עד שוב מראה כזה להיות בשמים; כי על כן ראינו את המראה הזה גם בשנת 1874 וגם בשנת 1882, ואנחנו כלנו היום בנערינו ובזקנינו לא נוסיף עוד לראותו גם אם מאה שנים יחיה. האדם ומעלה, כי בטרם בוא שנת 2004 לא יראה המראה, ואחריה יֵראה שנית בשנת 2012.

ויהי כאשר ידעו התוכנים בדור האחרון כי שנת 1769 היא האחרונה להם לראות את המראה בשמים ולא יראה עוד שנית עד אם מתו כל בני הדור ההוא, ויקומו כאיש אחד חברים ויהיו נכונים לקראת היום הקדוש להם, הוא יום השלישי לחדש יוני אשר בשנה ההיא, ואין קצה לתכונה אשר עשו להכון לקראת המראה כי נפשם ידעה מאד אשר עליהם לבקש בכל קצוי הארץ ובאיים רחוקים את המקומות אשר משם יראה המראה היטב, ואף גם זאת ידעו כי עליהם להיות מפוזרים ומפורדים במקומות שונים, למען יוכל איש איש למלא את חסרון רעהו בראותו את המראה ממקום אחר, ולמען היות כל אחד מעירו לעזור, והיה בהתכסות פני השמים עבים במקום אחד והיה המקום השני לפליטה; ועל כן פנו התוכנים אל רבי המדינות בשאלתם ובבקשתם להיות להם לעזר, וכל מדינה ומדינה שלחה חברי אנשים חכמים לתור את הארץ ואת השמים בכל חלקי התבל. ארץ צרפת שלחה את חכמיה למדינות קאליפורניה וסנט דומינגו והודו המזרחית, והאקדמיה בלונדון שלחה את שליחיה לאמריקה הצפונית ולמאדראָס ואָטאהייטי, והמלכה קתרינה המושלת בארץ רוסיה בעת ההיא קראה לחכמים מארץ אשכנז ושויציה, וכלים מכלים שונים נתנה בידיהם, ותשלחם אל ארצות הציר הצפוני ארצות אירופה קמו כל התוכנים הנותרים כקטן כגדול יחדו ויהיו נכונים לקראת היום הגדול.

ובשוב כל החכמים האלה איש איש לארצו, הביאו בידיהם שלל רב אשר מצאו, ויפנו אל המלאכה הגדולה אשר לפניהם לערוך את כל אשר הביאו במערכה, וְלִבְקָד וְלִבְלֹס את כל החמר הרב ההוא, למען דעת את תוצאות הדברים, ותהי המלאכה הזאת גדולה מן הראשונה; וחכמי אנגליה וצרפת ושויציה לא טמנו יד בצלחת, ויביאו חשבונות רבים, ואולם הכי נכבד מן החשבונות האלה הוא חשבון התוכן הנעלה ענקע, פקיד בית מצפה הכוכבים בעיר ברלין, ועל פיו הקימו כל התוכנים דבר.

אחרי אשר בחן ענקע את כל החמר הרב אשר הביאו לו התוכנים רואי המראה בשנת 1761 ובשנת 1769 הוציא לאור בשנת 1825 את ספרו ״מרחק השמש" ויצא שמו לתהלה ויהי לעינים לכל דורשי דעת התכונה, וחשכונותיו צדקו נאמנו יחדו עד היום; ואלה הם החשבונות אשר הביא: השמש רחוק מן האדמה מאד, עד כי בהעלותנו שני קוים אל תוך חלק אחד מן השמש, הקו האחד מטבור האדמה והקו השני מאחד ציריה אז יעשו שם הקוים האלה זוית בת ½8 זעקונדע, והזוית הזאת הלא קטנה היא מאד מאד עד כי לא נוכל למד אותה בתחבולה אחרת, והמרחק הזה, אם על פי מדת מילין נמֹד אותו, – וכל מעלה על פני הקו־המשוה אשר לאדמה בת 15 מיל היא – יעלה עד עשרים מיליאן ושש מאות ושמונים אלף מיל.

ובכן אפוא נראה כי אך על פי נגה בעברו את פני השמש נדע להעריך את מרחק האדמה מן השמש עד היום הזה, ולא ידעו החכמים תחבולה אחרת לדבר הזה, זולתי נגה, בחכותם עד בוא הימים והוא יעבור שנית – פעמַים – את פני השמש, ואז יראו ויוָכחו לדעת אם משגה היה בחשבונותיהם ואם יש בהם מעות לתקון; ואולם החכמה לא תעמוד דום, והחכמים הולכים קדימה מיום אל יום, ועל כן לא יבצר מהם מזמה חדשה ותחבולות אחרות לתקון מעֻות ולמלא חסרון.

 

ד. פרעות במרוצת הירח    🔗

למען שים נגד הקוראים את כל העמל הרב אשר יעמלו החכמים והחוקרים באמונה ובישר לב לבלתי החטיא את המטרה אף כמלוא השערה, הננו ועזבנו כמעט קט את שמי השמים אשר שם אִוינו לנו שבת בין כוכבי־לכת, ובאנו אל הירח הקרוב אל האדמה מכל הכוכבים ואשר ילך עמה לשלחה כל הימים.

משפט הירח בשמים כמשפט גיד הדפק באדם. כאשר ימשש הרופא את הדפק ויבחון ויחקור אותו לדעת אם ימהר ואם יפגר בלכתו הן ידע ויבין אם סדרים לגוף האדם ואם לא התרגזו העצבים אל הלב לפרוע בו פרעות, וכן גם התוכן החוזה בשמים יראה את הירח בהחישו ללכת ובהתנהלו לאטו, וידע עד מה גדול כח האדמה למשוך אותו כפעם בפעם, אם להחיש אותו בתקופתו ואם לעצרו כמעט קט. – אכן הרבה פרעות לירח להפריע אותו מהליכותיו הישרות כפעם בפעם; דרך הירח סביב לאדמה איננו דרך מעגל עגול כי אם דרך עלליפזע, ומקום האדמה בטבורה האחד, כי על כן יבוא הירח בתקופתו מדי חדש בחדשו ויהיה קרוב אל האדמה בחלק דרכו האחד יותר מאשר בחלק השני, ועל פי חקים איתנים ונאמנים נדע כי בקרבתו אל האדמה ימהר ללכת מאשר ילך בהיותו רחוק, כי על כן תהיינה פרעות ולא סדרים למרוצת הירח בכל חדש וחדש ובכל חדש וחדש ישוב לאיתנו למלא את החסרון ולהשלים חק. כמשפט הדפק אשר לאיש הבריא המתנהל לאטו לפנות בקר ולפנות ערב ילך ברוח עזה, ומקץ עשרים וארבע שעות ישא במאזנים יחד והיה הכל על מקומו בשלום.

אבל מלבד הפרעות האלה אשר תהיינה לירח לשטן במעגלו, נמצאים עוד פרעות אחרות אשר נקרא להן פרעות חיצוניות להגותו מן המסלה ולאחוז אותו בסבך בדרכו, והמראות האלה נפלאו מן החוקרים אשר אך את האמת מבקשים ואשר ״ספר תורה חסר קוצו של יו“ד פסולה” בעיניהם. – כי הנה גם הכח המושך אשר לשמש יפריע את הירח ממרוצתו הישרה, והיה בהתחדש החדש, והירח עומד בין האדמה ובין השמש והוא קרוב אל השמש חמשים אלף מיל יותר מאשר קרובה אליו האדמה, אז ישים השמש את כחו המושך בפני הירח יותר מאשר ישים בפני האדמה, ואז ירחק הירח מעט מן האדמה ואת מרוצתו ימעיט; ובהיות החדש והירח מלא, והאדמה עומדת בינו ובין השמש וקרובה אל השמש חמשים אלף מיל יותר מאשר קרוב אליו הירח, אז ישים השמש את כחו המושך בפני האדמה יותר מאשר ישים בפני הירח ואז יגדל מעט המרחק אשר בין הירח ובין האדמה והירח ימעיט את מרוצתו; ואולם ברבע הראשון וברבע האחרון לחדש, יהיה המרחק אשר בין הירח ובין השמש כמדת המרחק אשר בין האדמה ובין השמש, ובכח המושך אשר לשמש יקרבו מעט האדמה והירח איש אל אחיו ואז יחיש הירח וימהר את מרוצתו כמעט.

אכן גם לפרעות האלה אשר תהיינה לירח לרגלי הכח המושך היוצא מן השמש, גם להן חליפות ותמורות הרבה אשר כמעט לא יוכלו התוכנים לחשב ולחקור אותן. – הירח בהקיפו את האדמה, יפנה בקרב חדש ימים בתקופתו אל מול עבר פני השמש, ופעם יקרב אל השמש ופעם ירחק ממנו, ונולדים גם על פי הדבר הזה שנויים בהליכותיו, אם למהר ואם לפגר בלכתו; וגם האדמה תקרב אל השמש בחצי השנה האחד יותר מאשר תקרב אליו בחצי השנה השני והיו פעולות השמש בפני הירח גם על פי הדבר הזה, אם להחיש את מרוצתו ואם לעצור בעדה; ומלבד כל הפרעות האלה נמצא עוד פרעות אחרות ורבות מאד, אשר תבואנה גם הן לבלבל את החשבונות ולפרוע בם פרעות אשר לא שערון עוד הקוראים, וכמעט נאמין כי התוכנים לא יעצרו עוד כח לצאת מן המהפכה.

אכן זאת פעולת החכמים, אשר לא תכבד מהם כל עבודה וכל מלאכה לא תקשה עליהם, ועל כן לא נסוגו אחור גם בהאחזם בסבך בחשבונות האלה, ויוסיפו עצמה, ויוכלו להם; ומן החכמים האלה הכי נכבד התוכן הגדול האנזען, אשר על פי החשבונות ההם הכיר בשנת 1854, כי לא רב המרחק בין האדמה ובין השמש כמרחק אשר יאמרו החוקרים על פי תורת האלליי, והחשבונות האלה צריכים למוד ללמוד ולבַקר אותם שנית – וכל התוכנים מרחוק ומקרוב שמעו ויראו כי המים פעלו, ויקראו לו הידד; וגם אנחנו נשים את הדברים האלה לפני הקוראים.

 

ה. האדמה והירח בהקיפם את השמש    🔗

על פי חקירות חכמי בתי־המצפה בגרינואיטש באנגליה ובדארפאט ברוסיה היתה שומה, כי קם התוכן האנזען לחקור גם הוא חקר ולחשב חשבונות בדבר מרוצת הירח, וידע כי לפי מרחק השמש. מן האדמה ולפי מרחק הירח אשר ירחק ממנה, כן תהיינה הפרעות בפני הירח אשר מיד השמש הן לו; וכן כל איש תם אשר איננו במלומדים הן יבין כי כאשר יעצור השמש כח לפרוע פרעות ולהוליד שנויים במרוצת הירח על פי כחו המושך, פעם בכה ופעם בכה, אז אך בזאת יוכל לעשות כדבר הזה, בקרבתו או במרחקו אשר יקרב או אשר ירחק ממנו – ויהי כאשר העריך האנזען את זמן הפרעות האלה אל הפרעות אשר הנחילו אותו החכמים אשר לפניו, וימצא כי גדול זמן הפרעות האלה מן הזמן אשר מצא כתוב בספרים, וידע כי לא ירחק השמש מן האדמה כמרחק אשר יאמרו החוקרים על פי חשבונות ענקע, ויחַשב גם הוא חשבונות וימצא כי קרוב הוא אל האדמה ¹/₃₀ יותר מאשר חשבו עד כה – וכמשפט הזה אשר מצא האנזען בשנת 1854, מצא גם התוכן האנגלי עֶרִי (Airy) בשנת 1859.

ובין כה וכה קנה לעוועריע בעיר פאריז תחבולות אחרות לדעת על פיהן את מרחק השמש מן האדמה, ועל פי שני דרכים חדשים השונים איש מאחיו הוכיח לעין כל את כל הדברים ההם באר היטב, ואותם נשים גם אנחנו לפני הקורא.

החכמים והחוקרים יודעי דעת הכח המושך ופעולתו יודעים היטב כי לא יקיף הירח את האדמה, והאדמה לא תקיף את השמש איש איש לבדו, כי שני אלה תאומים המה יחדו הנראים להם כאחד, והם מקיפים את השמש יחדו בקרב שנה אחת, ומקצה חדש ימים מקיפים הם איש את אחיו. למען הבין את המראה הלז היטב, ישים נא הקורא אל לבו כדברים האלה: איש כי יקח לו שני כדורים, הכדור האחד גדול והכדור השני קטן, וחבל ארוך יקח לו לקשור את קצהו האחד אל הכדור האחד ואת קצהו השני יקשור אל הכדור השני ואת שניהם יקַלע ממנו והלאה ביד חזקה, או אז יראה כי הכדור הקטן ישאף להחיש את תנועתו שכם אחד על הכדור הגדול, ואך יען כי קשור הוא אל הכדור הגדול בקצה החבל, לכן לא יוכל לעבור אותו ועשה גם הוא את דרכו יחד עם חברו הגדול ממנו, ואולם בין כה וכה לא יוכל הקטן להבליג על כחו ולהתאפק ממרוצתו, ואך תנועה שנית יעשה להקיף בדרך הליכה את הכדור הגדול כפעם בפעם; ותאומים כאלה בעופם השמימה, תשים בם האדמה את כחה המושך למשוך אותם מעט מעט אליה, עד כי יפלו אחור וינוחו על פני הארץ; אבל הן לא נוכל לשפוט כי הכדור הגדול הוא המעופף והקטן אך שלח ישלחנו בדרך, כי עינינו הרואות אשר שניהם יחדו עושים את התנועה ולדבר כזה יקראו בעלי האסֻפות: מְשֻׁתָּף. ואם ניטיב לחקור נמצא כי הכדורים האלה אם לא יהיו שונים ונבדלים איש מאחיו במשקלם יותר מכפי הדרוש, אז מדי עופם, יקיפו שניהם יחדו איש את פני אחיהו, וזה משפט התקופה הזאת: שניהם גם יחדו יקיפו את החלק הקרוב אל חצי החבל, ואת החלק הזה אשר בחצי החבל ומעלה יקראו החוקרים בשם: נְקוּדַת הַמִּשְׁקָּל הַמְשֻׁתֶּפֶת אשר לשני הכדורים, כאשר תקח לך בד עץ או ברזל תחת החבל, ותבקש בו את הנקודה ההיא, הלא תמצא כי משקל שוה יהיה לשני הכדורים, האחד מקצה מזה והאחד מקצה מזה; ואם משקל הכדור האחד יהיה פי שנים ממשקל הכדור השני אז לא תהיה הנקודה ההיא בחצי החבל או הבד, כי אם תקרב פי שנים אל עבר פני הכדור הגדול, ואתה כאשר תוסיף לבחר לך כדור גדול וכדור קטן וכאשר יוסיף הכדור האחד להגדיל משקלו על פני רעהו, כן תקרב נקודת המשקל אל עבר פני הכדור הגדול וכן תרחק מן הכדור הקטן; והנקודה הזאת היא החלק אשר יקיפו אותו השניים גם יחדו מדי עופם, ואם נקלע אותם השמימה, נראה כי החלק הזה יבחר לו דרך ישרה, תחת אשר הכדורים השנים יקיפו כפעם בפעם את החלק ההוא גם בדרך הליכה.

ואחרי כי נקודת המשקל קרובה תמיד אל הכדור הכבד שכם אחד על הכדור הקל, לכן כל קורא יביא לבב חכמה להבין כי הכדור הקל ירחיב את מעגלו בהקיפו את הנקודה ההיא שכם אחד על הכדור הכבד; ואם הכדור האחד גדול וכבד עד מאד והכדור השני קטן וקל מאד מאד, אז יש אשר הנקודה האמורה תמצא בקרב הכדור הגדול, והכדור הגדול יקיף אותו מעט מעט עד בלתי תכיר העין את תקופתו, תחת אשר הכדור הקטן יעוף ויקיף את חברו הגדול, ואולם כדבר הזה אנחנו רואים אך למראה עינים והוא לא כן, והמסות והבחינות אשר עשו החכמים יגידו לנו כי נקודת המשקל המשֻתפת ההיא היא החלק אשר יבחר לו דרך ישרה בלכתו, והכדורים השנים יחדו, כגדול כקטן, ככבד כקל, מקיפים את החלק הזה בדרך הליכה.

וכמשפט שני הכדורים האלה אשר אמרנו, משפט האדמה והירח המקיפים את השמש; כי לא האדמה לבד הולכת בדרך ההיא והירח הולך עמה לשלחה, עד כלות התקופה מקצה שנה תמימה, כי אם שניהם יחדו עושים את התקופה כאחד כמשפט הכדורים השנים, והכח המושך היוצא משניהם גם יחד למשוך איש את אחיו, הוא החבל המרתק אותם, ובאחד מחלקי החבל ההוא נמצא את נקודת־המשקל, וחלק הנקודה הזאת הוא המקיף את פני השמש שנה שנה ואת פני הנקודה הזאת (אשר מקומה בקרב האדמה, אחרי כי גדול כדור האדמה מכדור הירח עד מאד) מקיפים יחדו גם האדמה וגם הירח; והאדמה בהקיפה את הנקודה הזאת לא תֵראה לעינים, תחת אשר הירח הקטן והקל נראה לעין הרואה היטב בעשותו את התקופה הזאת, ורבים בראותם זאת לא יאמינו כי גם האדמה עושה תקופה כזאת. – ועל פי כל הדברים האלה הנאמנים והנכונים הצליח לעוועריע למד את מרחק השמש אשר ירחק מן האדמה.

 

ו. חֹמר האדמה וחֹמר הירח    🔗

לפי הדברים אשר אמרנו למעלה, תעלינה על לבנו שלש שאלות לאמר: א) איה מקום נקודת־המשקל המשתפת אשר לשני הכדורים, לאדמה ולירח, השונים מאד במשקלם איש מאחיו? ב) הנוכל אפוא לראות ולדעת גם את תקופת האדמה אשר היא מקיפה מדי חדש בחדשו את נקודת־המשקל המשתפת ההיא? ואם נמצא כי יכול נוכל לראות ולדעת את התנועות ההן, הנוכל למצוא על פי הדברים האלה פתרונים גם לחידות אחרות אשר בשמים ובארץ?

את שתי השאלות הראשונות שאלו החכמים והחוקרים זה מאז, וגם ענו עליהן זה בכה וזה בכה, ולעוועריע בבואו, לא עבר על פניהם, כי אם בחן ויצרוף את דבריהם היטב למען היותם גם הם לו למוסדות חזקים אשר הוא נשען עליהם, וימצא כי בהם ימצא פתרונים לשאלה השלישית, לדעת כי על פיהם יכול נוכל למצוא באר היטב את מרחק השמש מן האדמה. – ואנחנו פה ננסה נא לשום גם לפני קוראינו את משפט שלש השאלות ההן ואת כל היוצא לנו מהנה:

למען דעת אל נכון את מקום נקודת־המשקל אשר לאדמה וירח, נטל עלינו לדעת בראשונה את המרחק אשר מן הכדור האחד אל השני, מן המרכז אשר לאחד ועד המרכז אשר לשני; וכיום הזה יודעים החכמים את הדבר הזה אל נכון – ואולם מלבד הדבר הזה, עלינו לדעת אל נכון גם את משקל שני הכדורים האלה, למען נדע את משפט הכח המושך אשר בהם; ואף אמנם הצליחו החוקרים למצוא גם את הדבר הזה, ועל פי תנופות המטולטלת היתה שומה למצוא אותו, ואולם משקל חמר הירח לא נקל להם לדעת, וגם אותו מצאו בהתבוננם אל מימי הים, בעלותם וברדתם, ובהתחקותם על שרשי המראה הזה מצאו כי מיד הירח זאת להם, ויחלו לחשב על פי הדבר הזה את הכח המושך אשר לירח, וימצאוהו; ומלבד זאת נראו עוד מראות אחרים על פני האדמה אשר על פיהם מצאו את משקל חמר הירח; ויהי כאשר ידעו את משקל חמר האדמה ואת משקל חמר הירח, ויקומו לבקש את מקום נקודת־המשקל המשתפת אשר לשניהם וימצאוהו והנה הוא בקרב האדמה, כחמש מאות וששים מיל מן המרכז אשר לה ומעלה, והוא כמאתים ותשעים מיל מתחת לשטח מדי חדש בחדשו את החלק ההוא וסובבים עליו במעגל, לכן הן נביא לבב חכמה להבין כי זה דרך האדמה בשמים וזה משפטו: מרכז האדמה אשר יעבור מדי חדש בחדשו דרך עשרת מיליאָן מיל, יט בדרכו פעם בכה ופעם בכה, פעם יהיה מקומו 560 מיל ממעל למעגל ופעם יהיה מקומו 560 מיל מתחת למעגל, והיו לו כשתים עשרה תנודות קטנות כאלה בשנה, וזה מצער, עד כי לא נוכל לראות ולדעת אותן בְּהֵעָשׂוֹתָן.

ואולם גם את התנודות הקטנות האלה אשר תעשה האדמה בהקיפה מדי חדש בחדשו את נקודת־המשקל המשתפת אשר לה ולירח, גם אותן הכירו החוקרים ויראו וידעו אותן; וזה הדבר: אם למראה עינים נשפוט, נמצא כי האדמה עומדת לעולם ולא תמוש ממקומה, וכל גרמי השמים סובבים אותה, וכן יהיה משפט התנועה אשר תקיף האדמה את השמש אחת בשנה, וכן יהיה משפט התנועה אשר תסוב האדמה על קטרה אחת ביום, אשר לא נראה אותן ואך חשוב נחשוב כי השמש בשמים עושה כאלה; וגם אם נתחקה על שרשי התנודות הקטנות אשר תנוד האדמה אחת בחדש, נמצא למראה עינים כי לא היא תעשה כאלה, כי אם השמש בשמים, והשמש ממעל ינוד שתים עשרה פעמים בשנה לנטות מעט מן המעגל אשר לו – כי על כן הבינו החוקרים אשר האדמה היא העושה את התנודות הקטנות ההן, ולפי הדבר הזה יכירו וידעו ואף בעיניהם יראו את התקופה אשר תקיף האדמה על נקודת־המשקל המשתפת אשר לה ולירח גם יחד.

הנה כי כן מצא לעוועריע את הדרך הסלולה לפניו, ללכת ולבקש על פי הדברים האלה פתרונים לחידות אחרות, ויבקש וימצא את מרחק השמש אשר ירחק מן האדמה.

 

ז. פרעות במרוצת כוכבי־לכת    🔗

הן למראה עיניים נשפוט כי השמש נוטה מדי חדש בחדשו, ברבע הראשון וברבע האחרון לחדש, ממסלתו, לנטות אל מול פני הירח, והוא לא כן, כי אנחנו הלא נדע נאמנה כי האדמה הוא העושה את המעשים האלה והשמש אך חקה יחקה את מעשיה למראה עינים; ואולם על פי כלים העשוים לדבר נוכל לדעת היטב את משפט הנטיות האלה ואת דבר התנודות אשר אמרנו כי בשמים הן, ולמד את דרכן אל נכון; ולעוועריע קם וישם את לבו לדרוש ולחקור היטב את חשבונות התוכנים חכמי בתי־המצפה אשר בגרינאואיטש ובקאָניגסבערג ובפאריז אשר עמלו בדבר הזה וימצא כי מרחק הנטיה אשר תט השמש ממעגלה (למראה עינים) הוא כפי זוית אחת בת ½6 זעקונדע, והוא מצער מאד כי הוא אך חלק אחד אחוז משלש מאות מן הקטר אשר לשמש כפי שהוא נראה מרחוק למראה עינים. – ועתה הלא דעת לנבון נקל אי זה הדרך הבין לעוועריע למד את מרחק השמש מן האדמה: הן אם נדע אל נכון את המרחק אשר תרחק נקודת־המשקל המשתפת אשר לאדמה ולירח מן המרכז אשר לאדמה, אז נבין כי המרחק הזה הוא כחצי קטר המעגל אשר תלך אותו האדמה אחת בחדש; והיה אם נניח כי המרחק הזה הוא בן 560 מיל או אז נדע כי זה משפט מרחק השמש, אשר אם משם (מן השמש) נראה את 560 מיל אלה, לא יהיו בעינינו בלתי אם כזוית בת ½6 זעקונדע; ואז הלא נוכל לדעת קל מהרה כמה מיל רחוק השמש מן האדמה – כי על כן הצליח לעוועריע למצוא את הדבר הזה, והנה כנים ונכוחים הדברים אשר השמיע גם האנזען לפניו: השמש קרוב אל האדמה ¹/₃₀ יותר מאשר חשבו החוקרים עד כה.

אך הנה גם על פי חקירות אחרות, אשר אין להן חלק ונחלה בחקירות האמורות בזה, מצא לעוועריע את משפט מרחק השמש מן האדמה, והנה גם הן מעידות לו על כל אלה.

הן כל איש יודע כיום הזה כי כל הכוכבים בשמים עושים פעולה איש בפני אחיו, לשנות איש את מרוצת אחיו, אם להחיש את לכתו ואם לעצור בעדו, ואין כוכב בכל הכוכבים אשר יהיו סדרים נכונים לתקופתו בהקיפו את השמש ואשר יהיה משפטו כמשפט שהיה לו, לוּ יחיד היה ברקיע השמים; כל הכוכבים ישימו את כחם המושך בפני האחד, והאחד ישים גם הוא כחו בפני כלם, הכל לפי המרחק אשר ירחק האחד מן השני ולפי משקלו וחמרו; כי ברא הטבע את כל אלה ככה, ויתן להם את ״הסדרים" האלה ואנחנו בני האדם אשר קצרה בינתנו מהבין אותם, נקרא להם ״פרעות"; כי על כן יחשב התוכן בראשונה את דרך הכוכב בשמים, כמו יחיד היה לפניו, ואחרי כן יחשב גם את דבר הפרעות, ועל פיהן יקום חשבון; וחשבונות כאלה לא חדשים עוד בקרבנו: התוכן הגדול לאפלאס מצא את חשבון הפרעות אשר ישימו צדק ושבתאי איש בפני אחיו, ויהי לפלא בעיני כל בני דורו; ובימינו מצא לעוועריע בשנת 1846 את חשבון הפרעות, אשר על פיהן הבין כי במקום פלוני אלמוני בשמים נמצא כוכב פלוני אלמוני, אשר משקלו כזאת וכזאת ומרחקו אשר ירחק מעלינו כזאת וכזאת, ולא היה עוד כדבר הזה בין התוכנים, אשר נוכל למצוא כוכב חדש אך על פי חשבון לבד, ויהי לעוועריע למופת לרבים ולפני שמש ינון שמו; ועד היום הזה עוד מרבים החוקרים והתוכנים למצוא חדשות ונפלאות על פי חשבונות כאלה אשר יחשבו את משפט הפרעות שיפריע הכוכב האחד את השני בלכתו, והחשבונות האלה הם מעלות הסלם הנצב ארצה וראשו מגיע השמימה, ורוח האדם עולה עליו מעלה מעלה.

וחשבון כזה עשה לעוועריע למען דעת על פיו את דבר הפעולות אשר תשים האדמה בפני שכניה הקרובים אליה, נגה ו״כוכב"; והנה פלא: גדולה פעולת האדמה וכחה המושך עצום יתר מאד מאשר חשבו החוקרים עד כה! ואולם את הכח המושך אשר לאדמה הן נדע אל נכון מאד על פי הנסיונות אשר עשינו יום יום לרגלי המטולטלת (כאמור בחלק הראשון מספרנו זה), ולא יתכן כל משגה שם, ובמה אפוא הקולר תלוי כי גדלה כיום פעולת האדמה מאשר לפנים? – אז בקש לעוועריע וימצא, והנה הכל על מקומו בשלום ודבר לא יפקד; כי הנה גדול עתה הכח המושך אשר לאדמה מאשר לפנים, עקב אשר מדדו החוקרים עד היום את הכח המושך הזה אך לפי הכח המושך אשר לשמש, והכח המושך אשר לשמש גם הוא אך לפי מרחק השמש יהיה אשר ירחק מן האדמה והיה אם אמת נכון הדבר כי לא רחוק השמש מן האדמה ככל אשר חשבו לפנים יבין כל איש כי גם משקל השמש איננו גדול ועצום ככל אשר חשבו עד כה; ויהי כאשר החסיר לעוועריע ממדת מרחק השמש ¹/₃₀ מכפי אשר היה לה, וירא והנה לא נעדר דבר, כי הכל על מקומו בא בשלום, ומשקל האדמה לפי המטולטלת ומרחק השמש לפי החשבונות החדשים עולים בקנה אחד!

אך עוד מעט וחדשה נהיתה בשמים ובארץ!

 

ח. ״כוכב" בשנת 1862    🔗

בימי הסתיו בשנת 1862, בבוא מועד הערב, האדימו פני השמים וילבשו מראה זהר, ויאירו מכבוד ״כוכב" אשר בא להֵראות; וישמח כל העם מקצה לראות מראה יפה כזה בשמים, ויותר מהמה הריעו התוכנים לקראתו, כי הם מראש לא בסתר נבּאו יום יום, כי בוא יבוא המראה, לא יאחר מימי הסתיו אשר בשנה ההיא, וממנו תצא להם תורה. אכן לא חזון יקר הוא לראות את ״כוכב" בשמים, בעלותו ממזרח בעת אשר השמש יהיה לבוא, ויֵראה כל הלילה עד רדתו ימה בעלות הבקר, כי מקצה שבע מאות ושמונים יום נראה את המראה הזה כפעם בפעם; ואולם זה הוא חזון אשר איננו נפרץ, כי ״כוכב", בבואו יהיה לו אור יקרות ונגוהות באפלות כעין האור והנגוהות אשר היו לו בשנת 1862, ולקראת האור הזה שמחו התוכנים, כי אליו חכו ולו כָלו עיניהם.

וזה הדבר: מעגל ״כוכב" איננו כמעגל יתר כוכבי־לכת, כי אם עגול וארוך הוא יחדו, ולכן יש אשר יקרב ״כוכב" במעגל, בחלק האחד אל השמש שש מיליאָן מיל יותר מאשר יקרב אליה במעגלו בחלק השני, כי לפעמים ירחק ממנה ½34 מיליאָן מיל ולפעמים לא ירחק ממנה בלתי אם ½28 מיליאָן מיל; ויען כי מקץ 780 יום תבוא גם האדמה להתיצב בין השמש ובין ״כוכב“, לכן גם משפט המרחק אשר ירחק ״כוכב” מן האדמה שונה הוא כפעם בפעם, כי אם יעמוד אז ״כוכב" בחלק מעגלו הרחוק מן השמש יהאדמה תעמוד בימים ההם בקרבת השמש, אז יעלה מרחק הדרך אשר בין ״כוכב" ובין האדמה עד 15 מיליאן מיל, ואולם אם ״כוכב" יעמוד אז בחלק מעגלו הקרוב אל השמש והאדמה תעמוד בחלק מעגלה הרחוק ממנו, או אז לא ירחק הדרך אשר בין האדמה ובין ״כוכב" כי אם 7 מיליאן מיל לבד – וחזון כזה יקר הוא, והוא נראה בימי הסתיו בשנת 1862, כי על כן ראינו את ״כוכב" ולו אור יקרות ונגוהות, יען כי קרוב היה הפעם אל יושבי האדמה. – ולרגלי המראה הנאדר הזה, מצאו התוכנים חדשה אשר בקשו כל הימים.

על פי חקות השמים אשר הורו אותנו קעפלער וניוטאן נדע כי כל הכוכבים מתיחשים למרחקיהם ולזמן הליכותיהם אל השמש אשר אם נדע את מרחק האחד ואת זמן הליכותיו, נוכל לחשב על פיו את מרחקי כלם ואת זמן הליכותיהם; ולכן חקרו התוכנים זה מאז וישימו עיניהם ב״כוכב" בהיותו קרוב אל האדמה, אולי יצילו מפיו דבר אמת, ובשנת 1671 נסו למֹד את המרחק הזה אשר בין ״כוכב" ובין האדמה בהיותו קרוב אליה, ואך באשר לא היו עוד להם כלים טובים למד על פיהם, לכן לא ראו שכר בעמלם; ואולם כיום הזה הן כלים מכלים שונים לנו אשר אין חקר לערכם, לכן חכו התוכנים לקראת השנה הברוכה ההיא, שנת 1862, ורוחם כלתה לדעת היצלח חפצם בידם אם לא; והתוכנים אשר בכל המדינות היו נכונים לימים ההם: חכמי בתי־המצפה אשר בעיר ברלין, פולקאָווא (אצל פטרבורג), גרינואיטש, ליידען, העלזינגפֿאָרס, אואיליעמסטאן (באוסטרליה), קאפשטאדט, מאדראס וסנט־יאגו, כל אלה עמדו על המצפה ויחכו לקראת המראה, לבלתי תת את המועד לעבור; ואת אשר ראו ואת אשר בחנו וחקרו בימים ההם כתבו על ספר ולא כלתה עוד המלאכה עד היום הזה, כי לא ליום אחד ולא לשנה אחת היא, ואך זאת האחת מצאו ויציגו בשער משפט, כי לא רחוק היה ״כוכב" מן האדמה כאשר חשבנו עד כה, ולכן גם השמש איננו רחוק מן האדמה, כאשר חשבו על פי מראות נגה בעברו את פני כדור השמש.

ובעוד התוכנים עושים כה וכה לזרות ולהבר אמת משקר, והנה מפאריז קם עוזר להם, כי בא פוקא (Foucault) וקסמים חדשים הביא בידיו להראות גם הוא על פיהם כי לא רחוק השמש מן האדמה כאשר חשבו עד כה; כי הצליח פֿוקן להראות את מרוצת האור וזמנו אל נכון על פי תחבולות חדשות אשר נוכל לחקור אותן פה בארץ ולא בשמים ועל פי הדבר הזה נוכחו כל התוכנים לראות כי קטן מרחק כל הכוכבים בשמים בערך ¹/₃₀ מאשר חשבו החוקרים עד היום.

 

ט. מרוצת האור    🔗

למען דעת את ערך כל המעשה אשר עשה פוקאָ בגלותו את מסתרי מרוצת האור, עלינו לשוב מעט לאחור ולהתבונן קדמוניות:

זה לנו כמאתים וחמשים שנה ומעלה, והחכמים והחוקרים אשר היו בימים ההם הבינו ויתנו אל לבם כי האור ידרוש לו זמן מה מרגע צאתו מאת פני השמש ועד בואו אל אפסי ארץ או אל פני כוכבים אחרים, וחכמי האקדמיה בעיר פלורנציה נקבה שכר על האיש אשר ימצא את החידה הסתומה הזאת לדעת את זמן מרוצת האור אל נכון; ואולם אין איש בימים ההם אשר יכול יוכל לדעת אי זה הדרך ישכון אור למען הביא חשבון זמן מרוצתו, עד שקם החוקר אָלאוו ראֶמער בעיר פאריז, והוא יליד ארץ דאֶניה, וימצא בשנת 1675 כי לשמים פתרונים לפתור את החידה האמורה, ועל פיהם יקום דבר. – בימים ההם ואָלאוו ראֶמער ומרעהו קאסיני היו בבית־מצפה הכוכבים לתור משם את פני השמים, כי הכוכב צדק וארבעת ירחיו משכו אז את עיני כל התוכנים אחריהם, והם נגלו בשמים כמעט שנמצאה ונעשתה קרן־החזות הראשונה; ועוד בשנת 1610 מצא גאליליי (שהוא ראה את ארבעת ירחי צדק בראשונה) כי כאשר יהיה אחד הירחים ההם בין השמש ובין צדק, יפרש צלו על צדק להחשיך לו ולהקדיר אותו, וכן יחשך ויקדר כל ירח מן הירחים האלה בבואו להתלונן בצל צדק מדי עברו על פניו להקיפו. – ומאז ועד היום בקשו החכמים תמיד לדעת מראש את זמן הלקויים האלה אשר לצדק ולאחד מירחיו, וגם כיום הזה עוד יהיה המראה הזה לאות בשמים לכל יורדי הים באניות במקום אשר אין נתיבה במים עזים, למען ידעו את הדרך אשר הם הולכים ואשר עליהם לבחר.

ואָלאוו ראֶמער קם בימים ההם לחשב את זמן הלקויים האלה לרגעים ולזעקונדות, והחשבונות האלה לא כבדו ממנו כי את זמן תקופת הירחים סביב לצדק נוכל להוכיח חיש קל, ואך נטל עלינו לדעת את מצב השמש והאדמה למען נדע את מקום הצל אל נכון; ואָלאוו ראֶמער בראותו את המראות בשמים ובעשותו את חשבונותיו וישתאה וישתומם, כי לפעמים לא נשאו המראות והחשבונות יחרו וירא והנה פעם ימהרו הלקויים לבוא זמן שמונה רגעים ושלש עשרה זעקונדות ופעם יאחרו לבוא כזמן הזה; ויהי כאשר רוחו בקרבו לא נתנה דמי לו והוא התחקה על שרשי המראות ההם, ויצליח וימצא פשר הדבר אשר בקש, והנה פלא: גם החידה האמורה למעלה מצאה לה פתרונים על פי הדבר הזה.

הן האדמה בהקיפה את השמש תבוא לעתים מזומנים להתיצב בין השמש ובין צדק, ואז תקרב אל צדק עד המקום שידה מגעת, ומקץ ששת ירחים כלתה את חצי תקופתה, והנה היא למול השמש מעבר השני, וצדק לא נטה ממסלתו בלתי אם מעט, ולכן רחוקה ממנו האדמה עתה כמדת כל קטר מעגלה יותר מאשר זה כחצי שנה; כי על כן ידע אָלאוו ראֶמער אשר עינינו תראינה את מראות הלקויים חליפות, פעם בקרבת צדק בהיותנו קרובים אליו ופעם בהיותנו רחוקים ממנו; ואם אמת נכון הדבר כי יש זמן גם למרוצת האור. הלא דעת לנבון נקל כי נמהר לראות את המראה בהיותנו קרובים אל צדק. ובהיותנו רחוקים ממנו נאחר לראותו; ועל כן לא יפלא עוד בעינינו בראותנו כי חליפות לזמן מרוצת האור פעם מקרוב ופעם מרחוק, וכל החשבונות עולים יפים. אבל מלבד הדבר הזה מצא אָלאוו ראֶמער דבר חדש אשר לא פלל למצוא, וזה הדבר: שני הזמנים יחדו, הזמן אשר ימהר והזמן אשר יאחר מראה הלקויים להֵראות, שהם עולים יחדו לששה עשר רגעים ועשרים ושש זעקונדות, הזמנים האלה הן המה תכן העת הדרוש למרוצת האור לרוץ מן החלק אשר למעגל האדמה בהיותה קרובה אל צדק ועד חלק המעגל ששם רחוקה היא ממנו עד מרום קצה; ותכן הדרך הזה הלא הוא מלוא קטר מעגל האדמה. – ובכן ידעו כי זה דבר מרוצת האור וזה משפטו לרוץ ולעבור בקרב ששה עשר רגעים ועשרים ושש זעקונדות את מלוא קטר מעגל האדמה.

והדבר הזה אשר מצא אָלאוו ראֶמער, קנין לדורות הוא ואבן למוסדות אשר לא ימוט לעולם ואשר עליו תבנה החכמה ביתה לעד ולנצח, כמשפט כל הדברים אשר לא למקסם כזב ולתרמית עינים נמצאו; וכחמשים שנה אחרי הִגָלות נגלות הדבר הזה, גלה ברעדלי גם את מסתרי נטית האור אשר עוד נשוב לדבר בם, וגם הם נוסדים על משפטי אָלאוו ראֶמער; ועתה רב לנו אם נשמיע כי מרוצת האור אשר ירוץ 41,900 מיל בזעקונדע אחת נודעת לנו על פי אָלאוו ראָמער, ואותה נדע אך אם נחלוט כי קטר מעגל האדמה שהיא הולכת בו, יארך עד 41 מיליאן מיל והוא פי שנים כמרחק ולפי הדברים האלה נדע כי כאשר לא תרחק השמש כמרחק אשר נחשוב, אז לא תגדל גם מרוצת האור בזעקונדע אחת כאשר אמרנו, ועל כן דעת לקורא נקל כי כאשר נצליח לדעת אל נכון את מרוצת האור על פי תחבולות שאינן נוגעות אל דעת התכונה, אז נצליח לדעת אל נכון את מרחק השמש אשר ירחק מן האדמה, ולפיהו נדע גם את מרחקי כל הכוכבים אשר ירחק האחד מן השני ואת הליכות כל צבא השמש.

 

י. ברעדלי וחקות האור    🔗

בשנת 1725 כאשר בקש התוכן האנגלי ברעדלי למצוא את דבר תנועת האדמה ותקופתה סביב לשמש על פי תנועות הכוכבים הקבועים כאשר הם נראים למראה־עינים, לא מצא את אשר בקש, כי חדשה מצא אשר לא פלל מעודו: כל הכוכבים הקבועים אשר נראה בשמים בעצם עיננו או בקרן חזות, לא יעמדו במקום אשר משם הם נראים לנו, כי אם משם והלאה, ופונים אל פני העבר אשר שם תט האדמה בהקיפה את השמש.– והחק הזה אחד מחקות האור הוא אשר מצא ברעדלי ואשר נכון הוא כנכון היום, וגם נקל לקוראים להבין אותו:

אם יעמוד איש אל מול פני הדרך אשר מרכבות־הקיטור עוברות עליה, והרים את ידו לירות חץ במרכבה האחת והחץ יחדור אל קיר המרכבה האחד אשר מעבר מזה ומן הקיר השני יצא מעבר מזה, אז הן יגידו לנו שני החורים האלה את הדרך אשר עבר החץ מדי עופו והיה אם נכונן לחקר הדרך הזאת ומצאנו, והנה פלא, שני החורים אינם מקבילים איש לעמת אחיו, כי החור האחד נוטה מן החור השני הצדה, עד כי בהביאנו עץ אל תוך שני החורים גם יחד לא ישר יהיה לעינינו כי אם באלכסון ומי יודע פשר הדבר הזה? הלא נקל הוא לכל קורא מבין: כאשר חָדר החץ אל תוך הקיר הראשון, לא עמדה המרכבה תחתיה לשבות ולנוח, כי אם הוסיפה לרוץ כבראשונה, ועל כן לא מצא עוד החץ בהגיעו אל הקיר השני את הנקודה אשר לעמת פני החור הראשון, ויעתק מעט הצדה ויקוב את החור משם והלאה; והיה כאשר יראה הרואה, יחשוב כי הרובה בחר לו את דרך האלכסון והוא ירה צדה לרצונו, ואך האיש אשר ישים לב גם אל מרוצת המרכבה וגם אל מרוצת החץ, הוא ידע להבדיל אמת משקר ולמצוא את הדרך הישרה אשר בחר לו הרובה בראשיתו.

וכמשפט הדבר הזה משפט כל יושבי האדמה רואי האור בשמים האדמה לא תשבות ולא תנוח רגע, ואנחנו באשר תלך נלך גם אנחנו ולא ננוח, והכוכבים־הקבועים אשר בשמים עומדים הכן במקומותיהם ולא יזחו מהם אף כמלא השערה; והיה כל קרן אור הבאה אלינו משמים, תרוץ קל מהרה מאד כמשפט; ואולם מצֵאת קרן האור ממקומה ועד נגעה אל עינינו, תנוע האדמה כמשפט ותעתק ממקום עמדתה והלאה כמעט, כי דרך 40,000 מיל יעבור האור בזעקונדע אחת, והאדמה גם היא תעבור דרך 4 מילין בזעקונדע האחת, ואם כי גדולה מרוצת האור עשרת אלפים מונים ממרוצת האדמה, הן בכל זאת גדולה ורחוקה גם דרך כזאת! והיה בבוא קרן האור משמים, הן לא נדע ולא נחוש אותה עד אם נגעה אל קיר העין החיצוני ועד אם חדרה אל הקיר הפנימי, מקום שם מרצפת העצבים, ושני הקירות האלה) הלא קרובים איש אל אחיו ובכל זאת יש מרחק גם בינותם, וכאשר תגע קרן האור אל הקיר החיצוני ועד בואה אל הקיר הפנימי לא תעמוד העין דומם, ותעבור גם היא מזה והלאה עם האדמה, ולכן לא תמצא עוד קרן האור את הנקודה על פני הקיר הפנימי אשר תקביל אל הנקודה הראשונה; כי על כן דעת לנבון נקל אשר הכוכב בשמים איננו שם במקום אשר משם הוא נראה לנו, כי אם מזה והלאה.

וגם משפט קרן־החזות כן הוא, כי גם לה שני קירות אשר יש מרחק בין הקיר החיצוני ובין הקיר הפנימי וכל התוכנים יודעים זאת, וכהביטם השמימה על פי קרן חזות, יטו אותה הצדה כפי החשבון אשר הביאו.

 

יא. מרוצת האור ומדת מעגל האדמה    🔗

ובכן נדע אפוא כי על פי מרוצת האור ועל פי מרוצת האדמה הצליח ברעדלי לדעת את משפט נטית האור; ואולם אל נא ישכח הקורא כי שתי אלה גם יחד, מרוצת האור ומרוצת האדמה, לא נכונות לפנינו גם הן בלתי אם נדע בראשונה אל נכון את מרחק השמש אשר ירחק מן האדמה. הן אמת נכון הדבר כי הצליח אלָאוו ראֶמער לדעת כי בקרב שמונה רגעים ושלש עשרה זעקונדות יעבור האור את כל הדרך אשר מן השמש ועד האדמה, ואולם מדת המרחק הזה מה היא? וכמה מילין יעבור האור בזעקונדע אחת? – וגם ברעדלי אשר מצא אל נכון את דבר נטית האור ממקומו הראוי ואשר עצר כח לדעת גם את מדת הנטיה, הן גם הוא ידע את כל זאת אך באשר ידע את ערך מרוצת האור לעמת מרוצת האדמה, ואולם את משפט המרוצות האלה בהחלט לא ידע ולא הבין, ולא יכול לפרוש בשם את מספר המילין לזעקונדע אשר יעבור האור או אשר תעבור האדמה אותם, כי לפרוש את מספר המלין נטל עליו לדעת בראשונה את המרחק אשר בין השמש ובין האדמה בהחלט, ואלאוו ראָמער ותורתו¹ אשר הורה, לא השמיע בלתי אם את הזמן אשר יעבור האור את קשר מעגל האדמה משפתו ועד שפתו, ואחת היא אם גדול המעגל ואם קטן, וגם מרוצת האדמה במספר מילין לא תבוא, יען כי היקף מעגלה נעלם ונסתר ממנו ולא נדענו עד אם נדע את מספר המילין אשר בין השמש ובין האדמה, ומשפטו כמשפט כל מעגל עגול אשר לא נוכל לדעת את היקפו אם לא נדע את מדת חצי קטרו.

אכן אמת נכון הדבר כי ברעדלי העמיק הרחיב את תורת אלָאוו ראֶמער, כי ראֶמער לא השמיע בלתי אם את משפט אור צדק וארבעת ירחיו הם אך מיד השמש קרנים ואור להם, וברעדלי בא ויוכיח כי משפט האור ומרוצתו נכון גם לכל הכוכבים בשמים, ולא אך לצבא השמש לבד, כי אם גם לכל הכוכבים־הקבועים אשר אין מספר לרבוא רבבותיהם ואשר אין קצב למרחקיהם, וגם לכוכבים אשר אלף אלפי שנים תעבורנה להן מרגע צאת אורם ממקורם ועד בואו אלינו – ואולם גם הוא לא יכול לדעת את המרחק אשר בין השמש ובין האדמה בהחלט, לדעת על פיו את מדת הדרך אשר תעבור האדמה או אשר יעבור האור בזעקונדע אחת. ואם לפני בוא ראָמער עמלו כל החוקרים לשוא למצוא פתרונים לחידה הזאת, הנה בבוא …….² ויאש וכל תקוה אבדה מלבם לקוות למצוא דרך לדבר הזה: כי על פי תורת אָלאוו ראֶמער ידעו עתה אשר בקרב שמונה רגעים ושלש עשרה זעקונדות ירוץ האור מן השמש ועד האדמה, והתוכן קאסיני גם הוא הוכיח להם כי השמש רחוק מן האדמה יותר משמונה עשר מיליאן מיל מיל, ואיך אפוא יתגאה האדם ויוָאל ללכת למד את המרחק הזה פה על הארץ – ולא בשמים – והיקף האדמה הלא הוא אך בן 5400 מיל, והוא מצער הוא, ואותו יקיף האור במרוצתו שמונה פעמים בזעקונדע האחת? –

אמנם נכון הדבר הזה, לא נשא עוד האדם את עיניו ואת לבו למרחקים כאלה ולמדות מצומצמות כאלה אשר אין להם קצב, להתגאות ולאמר כי כחו אתו למד אותם פה על פני האדמה, ואת דבר מדתם ירגיש ויחוש, עד שקם דור חדש, דור אשר הצליח בכל אשר הוא פונה וילד יֻלד לו אשר קראו את שמו ״עלעקטריות", והחוקרים ראו עד מהרה כי גם משפט העלעקטריות כמשפט האור הוא, ואין חקר למרוצת שניהם גם יחד; ויהי כאשר החלו לבקש תחבולות למד את מרוצת העלעקטריות וינסו זה בכה וזה בכה ויצליחו, אז קמו למד גם את מרוצת האור, ועוד מעט וראה הקורא כי המדה הזאת לא בשמים היא, אשר נאמר עליה, יעלה לנו השמימה להורידנה אלינו וגם מלא רחב ארצנו לא דרושה לנו הפעם לכונן לחקר המדה, כי כאשר ישב איש בחדר משכיתו ובידו הכלים העשוים לדבר, ומצא לו.

 

יב. העולמות הגדולים וחלקי הזמן הקטנים    🔗

אחרי אשר מצא החוקר האנגלי הגדול אואיטסטאן תחבולות למד את מרוצת העלעקטריות, שבו החוקרים לנסות למד גם את מרוצת האור – ויצליחו.

בראשית הימים משנת 1745 ועד שנת 1750, עמלו החוקרים הרבה מאד למד את מרוצת הזרם העלעקטרי, ויראו כי כל עמלם לריק, כי כאשר הביאו ניצוץ עלעקטרי אל תוך חוט מתכת בקצהו האחד, מהר הניצוץ לצאת מן הקצה השני גם אם ארֻכה היתה מדת החוט מאד מאד, ולא יכלו להבדיל בין זמן הביאה ובין זמן היציאה במלוא הרף עין, ויבינו כי גדולה מרוצת הזרם העלעקטרי באין תכלית, ולהם אין עוד כלים עשוים לדבר למד על פיהם מרוצה קלה כזאת ולא יהיה כדבר הזה עד אם ימצאו תחבולה לדעת לחלק גם את זמן הזעקונדע לרבוא רבבות חלקים, וזה הן לא יתכן אז קם בשנת 1825 אואיטסטאן, ויוכיח כי חכמי הטבע כל יוכלו ולא יבצר מהם כל מזמה, אם אך על אדני האמת הַטבעה; כי עשה האיש הזה כלי, אשר על פיו נוכל למֹד ולחלק גם את הזעקונדע האחת לרבוא רבבות חלקים, אשר נרגיש אותם ואשר נדע גם את מדתם.

וזה משפט הכלי אשר עשה אואיטסטאן: מראה־מלוטשת לקח לו אשר גדלה אך כגדל השקל בשקל ארצנו, ועל פי תחבולה עשה כי תתגלגל המראה־המלוטשת הזאת ותסב על קטר עומד נצב, ובהתגלגלה תחיש ותמהר מאד במרוצתה עד אין חקר; והיה בהיות המראה הזאת בחדר אפל, ועינך תביט אל תוכה לראות בה את משנה פני שלהבת בוערת, או אז – בהתגלגל המראה חיש קל מאד – תראה שם את הלהבה בדמות קו ארוך, כי כן משפט כל הדבר הנראה בתוך מראה מלוטשת בהתגלגלה. – וינסה אואיטסטאן עתה ויקח לו חוט מתכת עלעקטרי השולח ניצוצים, תחת להבת הנר אשר היתה לו בתחלה, ויחשוב בלבבו כי יראה גם הפעם בתוך המראה המלוטשת את מִשנה פני כל ניצוץ בדמות קו ארוך, ולא ראה, כי גם במהרו ובהחישו מרוצת המראה בהתגלגלה ראה את פני כל ניצוץ וניצוץ בצלמו בדמותו ודמות קו לא היתה להם; אז הבין כי הניצוץ העלעקטרי עושה רשם עז בפני העין, עד כי נחשוב לראותו מקצה זעקונדות אחדות גם אחרי אשר חדל הניצוץ להיות, והוא קל מאד וזמנו כאין וכאפס, עד כי המראה המתגלגלת לא תשלוט בו להציב גבולותיו.

והכלי הזה אשר יראה בעינינו כמשחק הנִתּן לנערים לשחק בו, הוא היה למעין ישועה לכל החוקרים אשר שמו אליו לב. ראשית דבר מדד אואיטסטאן, וימנה את מספר התקופות אשר תעשה המראה בהתגלגלה, ועל פי תורת האור וחקותיו הצליח לדעת עד מה יקטן זמן הניצוץ העלעקטרי, עד בלתי נוכל לראותו בדמות קו ארוך בתוך מראה מלוטשת אשר מספר תקופותיה כזה וכזה, והיה גם אם תתגלגל המראה פי אלף מאשר עתה, יקטן זמן הניצוץ בעינינו עד בלתי נכיל אותו – ואולם אחת הלא ידע על פי הכלי הזה כי יש זמן לניצוץ עלעקטרי, ואם גם יקטן הזמן הזה עד חלק אחד מרבוא רבבות אחוז מן הזעקונדע האחת, הלא נרגיש ונמֹד גם אותו על פי המראה המלוטשת ההיא.

אז קם להוליד שני ניצוצים עלעקטריים בחדר, תחת הניצוץ האחד, ובתחבולה עשה כי שני הניצוצים האלה יהיו איש על פני אחיו, כמראה אשר אתה מראה בזה (:), והיה אם נביט על שני הניצוצים האלה בעצם עיננו לא נוכל להבדיל ולדעת אם כאחד יצאו השנים מפי החוטים העלעקטריים, אך אם אח מהר מן השני לצאת כמעט; ואולם אם אל תוך המראה־המלוטשת. נביט, לכונן לחקר הניצוצים שם, וראינו אחרת: אם יצא יצאו שני הניצוצים יחדו, וראינו אותם גם בפני המראה, והנה הם איש על פני אחיו ממעל. כמשפט אשר נראה אותם בעצם עיננו; ואם יאחר האחד מן השני לבוא כמעט, ובין כה וכה תסוב המראה על קטרה, אז לא יעמוד עוד הניצוץ השני ישר על פני אחיו ממעל, כי אם יעתיק מעט משם והלאה, והיה מצב שני הניצוצים בתוך המראה המלוטשת כזה (^..), והוא איננו ישר כי אם בן אלכסון.

ואת הנסיון הזה עשה אואיטסטאן למען לראות היאַחר הניצוץ לבוא בהיות לפניו דרך רחוקה לעבור חוט ארוך מאד, אם לא? והמראה־המלוטשת התגלגלה במרוצה עד לאין חקר והכַּונים אשר עשה לה, נכונים ומצומצמים היו עד תכלית, עד כי נטל על הניצוץ השני להעתיק את מקומו מן הראשון, גם אם אחֵר יאחר לבוא אך כדי חלק אחד מרבוא רבבות אחוז מן הזעקונדע האחת; ועל כן נביא לבב חכמה לדעת כי יש עת וזמן למרוצת העלעקטריות, ואם תעבור דרך חוט ארוך מאד מאד, יעבור עליה עת וזמן (ואם גם מצער הוא!) למרוצתה, ולכן נמהר לראות את הניצוץ הבא אל תוך החוט מן הניצוץ היוצא ממנו, והניצוץ היוצא יעתיק את מקומו על פני המראה־המלוטשת מן הניצוץ הבא; ויהי כאשר מדד אואיטסטאן בתחבולות את המרחק אשר בין הניצוץ האחד ובין השני על פני המראה־המלוטשת וימצא כי גדולה מרוצת העלעקטריות עד לאין חקר, וכששים אלף מיל היא עוברת בזעקונדע האחת.

ובכן מצאו אפוא החוקרים דרך סלולה ללכת עליה, לבעבור נסות למד את מדת העולמות הגדולים אשר בשמי השמים, ולחלקה לחלקים הקטנים עד אין חקר.

 

יג. אי זה הדרך ימד האור על פי פיזָא?    🔗

אחרי אשר נסה אואיטסטאן למד את מרוצת העלעקטריות, ויצליח, מהרו שלמים וכן רבים מן החוקרים לנסות דבר גם אל מרוצת האור אולי יצליחו עתה; ובגשתם אל המלאכה, מצאו חשך ולא אור, וימי דור אחד חלפו עברו עליהם עד מצאם את הדרך הנכונה; ויהי הראשון אשר מצא תחבולה למֹד את מרוצת האור איש צרפתי ושמו פֿיזאָ (Fizeau); ואולם טובה ממנה שבעתיים התחבולה אשר מצא אחרי כן פוקאָ; ואנחנו לרגל המלאכה אשר לפנינו נשים לפני הקוראים גם את משפט המעשה אשר עשה פֿיזאָ.

פֿיזאָ לקח לו קרן־חזות אשר על פיה יוכל להביט אל תוך מראה־מלוטשת הרחוקה ממנו דרך מיל אחד ומצד קרן־החזות העמיד מגירה, ולהב האש היוצא ממנה שלח קרן אור אל תוך קרן־החזות, ושם מראה־מלוטשת קטנה אשר אספה את קרן האור ההיא ותשלחנה אל תוך המראה המלוטשת הרחוקה דרך מיל אחד ומשם שבה קרן האור להופיע בתוך קרן־החזות; והיה האיש המביט אל תוך קרן־החזות רואה את אש המנורה, ואולם לא בבואה דרך ישרה מן המנורה יראנה כי אם בלכתה ארחות עקלקלות, מן המנורה אל קרן־החזות ומקרן־החזות אל המראה המלוטשת דרך מיל אחד ומשם היא באה שנית דרך מיל אחד עד הֵרָאוֹתָהּ אל העין המבטת אל קרן־החזות. – אז הוסיף פֿיזאָ ויעש לו על פני שפת קרן־החזות טבעת עגולה בעלת שִנים, אשר תתגלגל הנה והנה, וכצאת קרן אור מפי קרן החזות אל המראה המלוטשת הרחוקה וכשובה מן המראה המלוטשת אל תוך קרן־ החזות, והתגלגלה הטבעת, והיה אם קרן האור היוצאת והשבה נגעה אל פני שן מן השִנים, לא נראתה אל עין הרואה, ואם נגעה אל אחד הפרצים (כי הטבעת עשויה שן ופרץ, שן ופרץ חליפות בצאתה ובשובה, וראה אותה הרואה היטב, יען כי שטן לא היה עתה לעצור בעדה.

ואם התגלגלה הטבעת בלי מעצור, והשִנים והפרצים באו חליפות רגע רגע, פעם לחסום את דרך האור בצאתו ובשובו ופעם לפנות לו דרך, וראה הרואה והנה כזה יהיה משפט האור: אם לאטה התנהלה הטבעת בהתגלגלה, אז יצאה קרן האור דרך הפרץ האחד, וכהרף עין שבה מן המראה־המלוטשת דרך הפרץ ההוא, כי עוד חזון למועד לצאת ולשוב בטרם הסוב האופן ובטרם התגלגל הפרץ מזה והלאה לתת מקום לשן אחת לחסום את הדרך; אבל אם בחזקה תתגלגל הטבעת, קל מהרה מאד מאד, אז יעלם האור מעין הרואה, כי האור יצא יצא כפעם בפעם מפי קרן החזות דרך פרץ אחד ואולם בשובו ימצא כפעם בפעם שן לפניו והיא תמנע אותו מנגוע אל עין ועל כן לא יראה הרואה כל אור עוד; ואך כאשר תתגבר הטבעת להתגלגל בחזקה פי שבעה מבראשונה, או אז ישוב הרואה לראות אור, כי האור בשובו ימצא לפניו כפעם בפעם פתח פתוח דרך הפרץ השני שהוא השכן הקרוב אל הראשון. – ועתה הלא דעת לנבון נקל, כי יכול פֿיזאָ לדעת, שמשפט הזמן הדרוש לקרן האור מצאתה ועד שובה הוא כמשפט הזמן הדרוש לאופן להתגלגל מן הפרץ האחד ועד שכנו הקרוב אליו; והיה כאשר מדד את מרוצת תקופות הטבעת וכאשר העריך את חלקי הזמן שבס עלו הפרצים איש אחר אחיו לפי המרוצה ההיא, אז ידע אל נכון את הזמן הדרוש לקרן האור העוברת דרך שני מילין.

הן יבין הקורא כי עשה פֿיזאָ כַונים הרבה ויקנה תחבולות עמוקות לבעבור יוכל להעריך אל נכון את תקופות האופן ואת סדרי הפרצים היוצאים חוצץ איש אחר אחיו, ועל פי הכונים והתחבולות האלה יכול לעשות גם זאת, להריץ את הטבעת חיש קל, עד כי בצאת האור ועד שובו יעברו להם פרצים ושִנים הרבה, ובשוב האור מדרכו הרחוקה ימצא לפניו פתח פתוח או גן נעול. – ועל פי נסיונות וחשבונות הרבה, הצליח פֿיזאָ להוכיח כי בלכת האור דרך שני מילין עבר לו חלק אחד אחוז מאחד ועשרים חלקים מן הזעקונדע האחת, או, כי עבר האור דרך 17,266 מעטער בקרב ¹/₁₈₁₄₄ זעקונדות, ומשפט המדה הזאת הוא כמשפט המדה אשר העריכו גם התוכנים למרוצת האור והם על פי הכוכבים לבד הביאו משפט.

והדבר אשר עשה פֿיזאָ היה לנס ולתפארת, והחוקרים והתוכנים הללוהו מאד, ואך לא קמו התוכנים למד בתחבולות ההן גם את אור הכוכבים בשמים, כי ידעו אשר לא מכלים כאלה ימצאו מדה נכונה; וגם מכשולים רבים ונאמנים היו לפעולות פיזא, כי דרך מיל אחד דרך רחוקה היא מאד, ולא על פיה יואילו החוקרים לחלוט משפט מדות קטנות התלויות בשערה, וגם השִנים והפרצים לא יועילו להציב גבולות נאמנים אם לא בידי אמן נפלא יֵעשו, ומי יודע אם יש אמן כזה אשר יעצר כח לעשות את כל אלה במדה נכונה? ויותר מהמה הלא כבד הדבר הזה לעשותו, תחת אשר דבר אואיטסטאן ומדתו נקל לכל איש לעשותו, וכל חוקר ירוץ בו; כי על כן נראה אשר קם פוקאָ לשית לבו אל מדת אואיטסטאן אשר מדד את מרוצת העלעקטריות, והוא העמיק הרחיב תחבולות, ובאחרונה הצליח למד על פי המדה ההיא גם את מרוצת האור.

 

יד. מדה נכונה למרוצת האור    🔗

עוד לפני בוא פוקא, נשא אחד החוקרים הגדולים בארץ צרפת, דאָמיניק פראנסוא אראגא, את עיניו אל הדבר אשר עשה אואיטסטאן, ויהי גם עם לבבו לנסות דבר אל קרני האור על פי מראה מלוטשת המתגלגלת, כי חפץ לדעת אם קרן אור העוברת את המים מאחרת לבוא מקרן האור העוברת את האויר, ולא בא אל המטרה אשר בקש. אך הנה קם תחתיו החוקר המפאר פוקא, ויפן לו אל הכלי אשר הכין אואיטסטאן למד בו את מרוצת העלעקטריות, ויחל לדרוש ולחקור אם לא יצלח חפצו בידו למד בזה גם את מרוצת האור, וישת נוספות ותקונים אל הכלי הזה, אשר לא היו עוד כמוהם לטוב, ויצליח –

ולבעבור שים את הדברים האלה לפני הקורא באר היטב, רב לנו אם נאמר לו הפעם, כי פוקא לא בקש לו דרך מיל אחד, וימצא דיו בחדר קטן לעשות בו את נסיונותיו, והנסיונות האלה עשוים לפי קרן־חזות מגדלת, אשר בה נוכל למד שֵעוּרים קטנים ודקים מאד; וזה הדבר:

קח לך קרן־חזות מגדלת, אשר תוכל להטות אליה את עינך, ושים מראה־מלוטשת לפני קרן־החזות; וזה משפט המראה־המלוטשת: קרני אור השמש יאירו אותה, והיא עשויה זכוכית נחפה בכסף, וקוים דקים מאד רשומים עליה ויורדים ממעלה למטה, ורוח תשים בין הדבקים האלה כמדת עשירית המילימעטער בין קו לקו, והמדה הזאת הלא דקה היא כמדת שער ראש אדם; והיה אם תביט על פני הקוים האלה על פי קרן־החזות, וראית אותם באר היטב ואף יכול תוכל לספור ולמנות ולמד אותם; כי הקוים אשר בהם עשה פוקאָ את נסיינותיו עשוים היו בידי אמן נפלא, ראש האמנים בעיר פאריז, והוא ביד חרוצים עשה אותם; ולרגל המלאכה אשר לפנינו נקרא את המראה המלוטשת הזאת אשר עליה האותות בשם: ״אות־המראה".

ועתה קח לך שנית מראה־מלוטשת קטנה, והעמדת אותה שלש רגל הרחק מאות־המראה והלאה, והיא תתגלגל על פי כוָנים העשוים לדבר ותסוב על קטר העומד נצב, וסדרים יהיו לתקופותיה אלה, לא תוסיף ולא תגרע ברב או במעט כי אם במדה וקצב התגלגל, ולרגל המלאכה אשר לפנינו נקרא נא את המראה־המלוטשת השנית הזאת בשם ״גלגל"; ואולם הגלגל הזה לא יתגלגל עתה, כי אם יעמוד דומם, ובו יֵראה סמל דמות האור אשר על פני אות־המראה; ומנגד לגלגל יעמוד ראי־מוצק, הרחק ממנו כשתים עשרה רגל, והוא גליון עגול עשוי מתכת ופניו שקערורות, וזה כחו לאסוף אל תוכו את כל קרני האור, ועל כן יבוא אליו גם האור מעל פני הגלגל; ואולם מלבד ראי־מוצק זה, הציב לך עוד ראי־מוצק שני כמוהו, הרחק מן הראשון 12 רגל, וגם שני ושלישי ורביעי הציב לך, רחוקים איש איש מרעהו 12 רגל, והאור יעבור את כל הדרך הזה מן הראי הראשון ועד האחרון, כי כן משפטו; והראי החמישי – הוא האחרון – מוצב ישר לעמת פני קרן האור והיה בבוא אליו קרן האור, ימהר להשיבו כל עמת שבא, דרך כל הגליונים האלה, עד בואו אל פני שטח הגלגל, והגלגל הן ינוח עוד ולא יתגלגל, ולכן תהיה דמות האור על פני אות־המראה כבראשונה, ואם תביט על פני אות־המראה על פי קרן־החזות, לא תדע ולא תכיר כי לפניך דמות אור אשר לבש כלי גולה, לצאת ולהתהלך בכל הגליונים הרבים ולשוב אליך בשלום. – אכן אם יתגלגל הגלגל ויסוב על קטרו קל מהרה כאשר ישוב האור מדרכו ממסעיו, לא ימצא עוד את הגלגל על מכונו כבתחלה, כי בקרב הזמן אשר הלכה קרן האור מגליון ועד גליון עד שובה אל פני הגלגל התגלגל גם הגלגל כמעט, ודמות האור אשר קבל, לא ישא עוד בד בבד עם דמות האור אשר על פני אות־המראה, והיה מקומו משם והלאה – ועתה אם תקום למד את המרחק אשר בין המקום הראשון ובין המקום האחרון, על פי קרן־ החזות, ואם תדע אל נכון את מדת מרוצת הגלגל בהתגלגלו, או אז תוכל לדעת אל נכון את מדת הזמן אשר דרוש היה לקרן האור ללכת ולשוב את כל הדרך ההיא, מגליון ועד גליון.

אכן דעת לנבון נקל כי לא יצלח הכלי הזה בלתי אם בהיותו עשוי בתחבולות טובות, בצמצום ובדיוק עד לאין חקר; ואחרי כי הכלי אשר היה לפני פוקאָ, נעשה בתחבולות רבות הטובות מאין כמוהן; ופוקאָ גם הוא עשה את מעשהו ברוח חכמה ובינה שכם אחד על כל ההולכים לפניו, לכן נדע על פי חשבונותיו כי האור עובר בכל זעקונדע דרך 298,000 קילאמעטער, והוא 40,367 מיל.

ובכן אפוא נראה כי על פי נסיון אשר עשה חוקר בחדרו בביתו, עצר כח להגיד לנו משפט מדות השמים ושמי השמים, אשר הארץ ויושבי בה לא יכלכלום ואשר אך רוח האדם הכביר התנשא להגיע אליהם. – והכי נכבד מכל הדברים האלה הלא הוא הדבר אשר נמצא גם בזה, כי אמת נכון הדבר אשר לא רחוקה השמש מן האדמה כמרחק אשר אמרו החוקרים עד היום; כי גם על פי נסיונות פוקאָ נוכחו החכמים לראות את אשר ראו זה מקרוב על פי נסיונות אחרים, והנה קרובה השמש אל האדמה ¹/₃₀ יותר מאשר חשבו בתחלה.

 

טו. השקפה    🔗

הן ראינו כי חוקרים שונים באו ממדינות שונות, ואיש איש עשה נסיון אחר וחקירה אחרת חקר, ובכל זאת באו כלם אל מטרה אחת, ותהי להם שפה אחת ודברים אחדים בדבר המרחק אשר בין השמש ובין האדמה; וזה לנו לאות ולעדות כי דבריהם נאמנו, צדקו יחדו, והאמת נר לרגליהם. אכן גם זאת תהיה לנו לעדות, כי באמת ובתמים מבקשים החוקרים את האמת ומתעבים את השקר אשר זה כמעט האמינו בו, ולא יתבוששו.

הן ראינו כי בחמשה דרכים שונים באו החוקרים השונים אל המטרה האחת בדבר המרחק אשר בין השמש ובין האדמה, ולא היה עוד כדבר הזה עד היום, כי מאז מעולם רב לנו בשדה הטבע וחקירותיו, אם בשני דרכים באו חוקרים שנים להורות תורה אחת, זה בכה וזה בכה, והיה אם לא ידענו ללכת לבטח על הדרך האחד, ופנינו והלכנו על הדרך השני, ואה אשר חסרנו פה מצאנו שם, ״ומניה ומניה מסתייעא מילתא" – אכן זאת היא ראשונה לנו אשר בחמשה דרכים שונים נבוא אל מטרה אחת, וזה לנו לאות כי אמת מצאנו אשר לא תמוט עוד.

אבל יותר מזאת הלא נשמח בראותנו כי באמת ובתמים יבקשו החוקרים דרך אמונים וירדפוהו, כי אך צדק צדק ירדפו וכל שקר תועבת נפשם.

ובזאת יבָּדל דרך החכמה אשר על נסיונות נכונים ואיתנים בנתה ביתה, מדרך החכמה אשר בדמיונות ברוח תוָסד; והיה אם נשים לב אל החכמים חוקרי הטבע, הלא נראה כי אותות הם מבקשים, אותות נאמנים ומופתים נכונים וחזקים היטב היטב, ובמצאם חדשה על פני השדה אשר אותו הם עובדים, לא יוציאו ישן מפני חדש כי אם ייטיבו ויתקנו בו את הישן, ועל כן לא ישליכו כל דבר מעל פניהם כי אם היטיב ייטיבו אותו; ואם חוקרים שונים מעבָרים שונים יבאו ויורו תורה אחת אשר לה פנים שונים, אז לא יאמר האחד: קבלו דעתי כי אך אני מצאתי את האמת! כי נפשו יודעת מאד אשר לא כנים דבריו אם לא יהיו מתאימים עם הדעת אשר לאחוזת מרעיו, כי אך בדרכים שונים באו ולכלם מטרה אחת. אכן לא כו גורל תורת הפילוסופיא ונחלתה מאת דורשיה וחכמיה, כי איש איש מן הפילוסופים בונה לו במה, ואיש איש יראה אך את עולמו לבד, וזה כל ישעו וחפצו באמֹר כל היום כי תורתו שונה עד תכלית מתורת רעהו ההולך לפניו, והוא מֵחֵל תמיד את ״שיטתו" מן האלפא הראשונה, ומשַנה את כל הבנין מן המסד ועד הטפחות, וגם יומו יבא, כי בוא יבוא רעהו וחקרו, וערר אותו עד היסוד בּו, וקסמים חדשים הביא גם זה בידו.

אבל החכמים חוקרי הטבע הם אך מוסיפים לבנות את הבנין אשר אלפי דורות לפניו החלו לבנותו, וכאשר נשים לב הלא נראה כי הדבר אשר דִמה טיכאָ בלבו בדבר המרחק אשר בין השמש ובין האדמה, או אשר חכה לו קאסיני, או אשר קוה לו האלליי, או אשר חשב אותו ענקע בחשבונותיו, או אשר היטיב האנזען את סדריו, או אשר תקן לעוועריע בתקוניו, או אשר הורה פוקאָ בתורתו, כל הדבר הזה הלא אחד הוא מאז ועד היום, ואך מעט מעט הביאו אותו כל החוקרים האלה עד הלום, ויום יום הקריבו לבא ולגשת אל אור פני האמת, הלך וקרב, ולא נשמע עוד על שפתם כל דבר ריב וקטטה ותקלה, ואם ינשאו פתחי עולם אשר לטבע והחכמים יבאו בו דרך שערים רבים, אז יריעו וישמחו כל החוקרים יחדו כי נפשם יודעת מאד אשר לנכח האמת היה דרכם הפעם.

ובראותנו את המסלה הזאת אשר יעלו בה כל החוקרים, וידיהם אחוזות אשה ברעותה, ולבנו ירחש להם דבר טוב, או אז נעלה על ראש שמחתנו את גְבֶרֶת כל המדעים אשר מידה לנו כל זאת, תורת כל התורות ועליונה על כלהן, כי כלן עשו חיל והיא נעלה על כל אלה, וזה שמה אשר נקרא לה ״תכונה" ובעמים יקראו לה אסטרונומיה. הלא היא התכונה אשר מפיה אנחנו חיים ועל פיה נדע עולמות אין מספר ומרומי שמים לאין חקר, ואנחנו נבין עתה במראות אשר ראו אבותינו מעולם ויהיו בעיניהם לחידות סתומות אשר אין להן פתרונים, ולשמי השמים עלינו עתה עד המקום אשר לפנים גם יד הדמיון קצרה מהגיע אליו, וכיום הזה אנחנו יודעים לעות דבר ולהעריך כחות ופעולות ולמד אפסי שמים ולחלק זמנים עד תכלית לבעבור דעת מרוצת כל הכוכבים במסלותיהם – ואך יד התכונה היתה בנו להורותנו את כל אלה, ובה בעזרתנו עד היום להיות לנו לאבן בחן בכל אשר נפנה ובכל המדעים אשר רכשנו לנו!

הן אמרנו באחד הפרקים האחרונים כי על פי חשבון הפרעות, אשר יפריעו הכוכבים איש את אחיהו, הצליחו החוקרים הנאדרים האנזען ולעוועריע לגלות עמוקות בדבר המרחק אשר בין השמש ובין האדמה ופה המקום להוסיף ולגלות את אזן הקורא, כי כל אלה החשבונות לא הועילו ולא הצילו, לולא מראות השמים אשר נראו לעיני התוכנים ההם, ולולא כאן מִתּוּר את פני השמים, הלך ותור באין מעצר, ואת כל אשר ראו הלא כתבו יום יום בספרים אשר לפניהם, ויהי להם בראשונה אך מעשים שהיו באין כל היקשים, ואך מקץ ימים הרבה אחרי אשר אספו את כל הרשימות האלה אשר ספרו לנו מעשים שהיו ומראות אשר נראו, אז קמו חוקרים כבירי רוח לחשוב מחשבות ולחשב חשבונות, ויורו תורות אשר אדניהן הָטבעו על פני המעשים והמראות ההם; ולכן אפוא נדע כי כל המראות אשר ראו התוכנים המפארים יושבי בתי־המצפה אשר בערי ברלין, קאָניגסברג, באנן, גרינואיטש, דארפאט, פולקאווא, ליידען והעלזינגפֿאָרס ואשר ביתר הערים בחלקי תבל האחרים, כל המראות האלה הם מעשים שהיו אשר אין להם דבר עם דמיונות ומחשבות, ואך חוקרים כבירי כח יבאו כפעם בפעם ועטו אל השלל הזה, וחקרו ודרשו רשימות, ואז יגלו עמוקות וישמיעו חדשות; ואנחנו מנחילים את האוצרות הטובים האלה לבנינו אחרינו לדור יביע תמיד קשט דבר אמת אשר מצא, ודור אחרון ימצא פתרונים לחידות רבות, ואכלו את פרין.

אכן נודע הדבר כי מדור דור היתה התכונה אחת מן המדיעות אשר לא תשוב מפני כל ואשר לא תסוג לאחור, ואך קדימה תלך; היא תהרוס ותחַבל כל דבר אשר בדמיון יסודתו, ואת כל משפט שוא תשמיד, ואת רוח האדם תפדה מכל משאות שוא ומדוחים, ותסיר ממנו את כבלי האמונה אשר איננה טהורה, ובהיותו עיף ויגע מעמל החיים, וכעס ומכאובים מנת חלקו, ובאה העדינה הזאת ואצלה מרוחו עליו והיתה לו למשיבת נפש וּלְנִחוּמִים וּלְשִׁלוּמִים כל הימים!

מי יתן והיה כזה חלק האדם בכל אשר יפנה לבקש את האמת, וככה יעמוד לו רֶוח והצלה גם במקום אחר!