רקע
ישראל זמורה
"ירושלים"

א

ירושלים אינה ה“נושא”, אלא החומר לשיריו של יהודה קרני; משום־כך אין המראות המתוארים על ידו “מוסרים רושם”, אלא הם בחינת הסרת־הלוט מעל פני תמונה עומדת וקימת בתפיסתה של האומה; אכן, מופלא ונפלא הוא הדבר, כי המציאות מתגלית כבבואה נאמנה של התפיסה הזאת; ואם בינה היא, או חוש נאמן, עכ“פ, גלוי של השגה גדולה כאן, בהתבטלות הנלהבה והטבעית כל כך; כי אין יחוד־ראיה־והרגשה עמוק מזה, העושה עצמו בחינת עדשה, שבה מכונסות וצבורות ראיתו של כלל והרגשתו; והמעין בשירים אלה יוכח במהרה, כי כוחם הראשון והחשוב הוא, שהתפלה לירושלים קודמת בהם לפואסיה עליה; ומי בר־שכל ולא ידע עוד שלעולם אין אדם, לא כל־שכן עברי, שוהה בפעם הראשונה בירושלים, אלא בשניה; הרי זה כאילו תמיד חוזרים אליה, גם כשלא היו בתוכה; וכל המחלק זמנים בעיר־דוד ומבדיל לגבה בין “עבר” ל”הוה" – לא יראה בה אלא מה שרואה ה“סומא בארובה”; ועל־כן כה קוסמים וגם מובנים־מוסברים דברי י. קרני בשירו הראשון (לאחר שיר הפתיחה):

עִם לַיְלָה

נָלִין בַּחוֹמָה,

וּמַלְכוּת שֶׁל מַעְלָה

תִּקְמֹר עָלֵינוּ קִמְרוֹן שְׁלוֹמָהּ.

וְלַבֹּקֶר – וּבָאָה שְׁעַת פְּלָאוֹת,

וְנָגֹלּוּ שׁוּלַיִם

שֶׁל וִילָאוֹת

וְהִבְהִיקָה לָנוּ יְרוּשָׁלָיִם.


ב

שירים רבים ב“ירושלים” כמוהם כקינות מרות, אלא שגם הקינה על עיר־דוד אינה יכולה להיות אלא מפוארת; והחשוב ומיטיב הוא, שמלותיו של י. קרני פשוטות, הייתי אומר אפילו – “חלוניות”, כי על כן יש בהן כמעט תמיד חדוש־בנין דוקא, לפעמים עד כדי הבלטה מכוונת של “מודרניות”; הרי זה בא ומוכיח ביתר שאת את הקדושה ביחס לעצמו; הדברים כמו מפוכחים ומחושבים ורק הלב שכור, הומה ומבקש את הנס; כי ירושלים, אמנם, שוממה, אבל אינה ריקה – היא מאוכלסת רוחות; וכמה עצמה מעצמת אורם של הימים וכמה הד מהודם של הלילות מאצילים עלינו שירי י. קרני; אנו רואים אותו בעוז חדותו, אחוז אושר על מראה עיניו, ואף על פי כן אין אלה מונעים ממנו את ההרגשות החזקות, קליטת הסיוטים המהלכים בעיר:

הָעֶרֶב פֹּה אֵינוֹ יוֹרֵד לַלֵּב, שׁוֹתֶה וּמוֹצֵץ

טִפּוֹת טִפּוֹת עֲדֵי תֻּמָּן;

וִילוֹן הַלַּיְלָה לֹא לְאַט נוֹפֵל וְחוֹצֵץ

בֵּין הַמְּסֻמָּן וּמַה שֶׁלֹּא סֻמָּן;

הָעֶרֶב פֹּה חוֹטֵף, רוֹגֵל, עוֹקֵד,

מַגִּישׁ לַלֵּיל

וְזֶה דּוֹרֵס, שׁוֹחֵט,

קוֹבֵר וְסוֹתֵם אֶת הַגּוֹלֵל.

ומי שעינו גלויה, מי שחושו העברי ער, – לא יתכן שיהיה בירושלים חכם צפיה קרה (“זה הקור מפנים הקרת” – “לי הוא אש צרבת”); ולא יפלא, איפוא, הדבר אם יש והמשורר נמלט גם אל “אי־שפיות”: “אזעק זעקה אחת אחר אעלה רמים בצחוק”; כי הלא קודם־לכן נתלבט ונתחבט בכל החבוטים: “אני בשיר אנס, אני תחינה אפיל, אני מליל אשתוק, אני מיום אשאג”. אכן, אלו היה שיר זה (“אל תהום אקרא”) שיר־ירושלים יחידי לי. קרני, כי עתה היינו יודעים ממנו בלבד – מן הזעקה המביאה ל“צחוק” – מה משורר גדול הוא בשביל עירו של דוד!


ג

אולם, – אין ללמוד מכל הנ"ל, כי המשורר מקונן מעצם טבעו, או שהוא זעום־ראיה וחוזה־שחורות מבטן ומלידה; ואם כי גם זה כוח גדול הוא ביצירה, וההנאה הימנו מותרת לדידנו, – גם לבעליו וגם למרגישים בו ובהודו – לא נתלהו, כמובן, במי שלא נברא לשם כך בלבד; משוררים מסוג זה מוכיחים יותר משהם מקוננים, ואין תוכחה מובהקת ותקיפה אלא זו, שבעליה מוציא עצמו לטובה מן הכלל; ועוד: – המוכיח אינו רגיש לתקוה, לאותות מנחמים, לרמזים מבשרים שנוי לחדוה; רק הצדק המלא, הטוב ללא־פגם, הטלית שכולה תכלת – עלולה להשפיע עליו; וגם אז ספק אם ישנה מטבעו ויפתח בשבחו של החוזר בתשובה ולמוטב; יותר בטוח, כי יעלם לחלוטין מן הבמה, – ידום ויחבא אל כלים; ואלו י. קרני – שורש־קינתו הוא דוקא בראית הנחמה הקרבה ובאה; שיריו הם כעין קינות־אחרונות ויש בהן עצמן כבר מן הראשית האחרת:

וְאִם מֵת הוּא וְהַעֲלִיתֶן אוֹתוֹ מִכּוּכוֹ,

וְשִׁטַּחְתֶּן לְעֵינֵי הַשֶּׁמֶשׁ עֲצָמָיו,

אוּלַי תִּפְרַח רוּחוֹ

מֵרֵיחַ שִׁמְשׁוֹ וּתְכֵלֶת שָׁמָיו,

וּמִנְּשִׁיקוֹת פִּיכֶן

עֶרֶב, בֹּקֶר וְצָהֳרַיִם;

הִשְׁבַּעְתִּיכֶן

בְּנוֹת יְרוּשָׁלָיִם.

כמה רִחוש של כאב ונחוש של חדוה בשורות הללו, שכמותן וכטעמן הן כמעט כל השורות בשירי “ירושלים”; ונראה כי מזיגה זאת של אור וצל המשמשים יחד היא המקוריות החשובה אצל י. קרני; כי הרבה יותר פשוט ונוח להיות מקונן “שלם” או מנחם “עקבי” מאשר לשיר על שתי־סעפים! ודוקא כאן הוכיח המשורר את שלמותו הנפשית ואת כוחו האמנותי – להיות פשוט ובהיר במורכב ובלוטה ערפלים; האם לא הוא עצמו קפל בשירו “הריך ושעריך” – את יסודותיה של התפיסה וההרגשה כהנ"ל?

עַל הָרַיִךְ

קְדוֹשֵׁי אֻמָּה שְׂרוּפִים, סְרוּקִים;

אַךְ בִּשְׁעָרַיִךְ

שׁוּב כָּל דִּינַיִךְ מְתוּקִים.


מהו פרויקט בן־יהודה?

פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.

אוהבים את פרויקט בן־יהודה?

אנחנו זקוקים לכם. אנו מתחייבים שאתר הפרויקט לעולם יישאר חופשי בשימוש ונקי מפרסומות.

אבל אנו משלמים עבור שרתים ועבור פעילות פיתוח, ולכן זקוקים לתמיכתך, אם מתאפשר לך.

אנו שמחים שאתם משתמשים באתר פרויקט בן־יהודה

עד כה העלינו למאגר 37267 יצירות מאת 1930 יוצרים, בעברית ובתרגום מ־28 שפות. העלינו גם 13597 ערכים מילוניים. רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי.

בזכות תרומות מהציבור הוספנו לאחרונה אפשרות ליצירת מקראות הניתנות לשיתוף עם חברים או תלמידים, ממשק API לגישה ממוכנת לאתר, ואנו עובדים על פיתוחים רבים נוספים, כגון הוספת כתבי עת עבריים, לרבות עכשוויים.

נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!

רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי. נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!