לאברהם הרצפלד
עוד בין כתלי לַטרוּן נתבשרנו, כי צצו בוקר אחד בנגב אחת־עשרה נקודות, כל אחת על תלה. אותו יום היינו נפגשים, בני כל “המחיצות”, בשבילי־המעצר המוּדעים – ופנינו נוהרות. מה גדולה ומה יפה מזו יכולנו לענות לכולאים? אחת־עשרה בן־לילה – ודוקא בנגב! ואך נפתח סגוֹר המעצר – הרכבתי את עצמי, בלוית בני־ביתי, על מכונית “דרום יהודה”, נהוגה בידי יהושע חַרלַפ – אל תחום נקודות־הפלא.
עם בואי לארץ, באביב שנת תרע“ג, הוליכוני המסיבות לבאר־טוביה, אז קַסטינה. מבוקר השכם עד לאחר־הצהרים תיכתּכוּ אופני העגלה – תּך־תּך – עד אשר נראו מרחוק גגות הרעפים האדומים של גדרה. כמה נועז היה המעשה של אנשי ביל”ו – אמרתי בלבי – להדרים עד הלום ולתקוע אוהל כאן, בבדידות זו, ראשונים…
הימים היו ימי קציר־שעורים, שבוע שלאחר הפסח. בשדות הקמה השעירה עמלו קוצרות וקוצרים ערבים, קשישים וילדים. אף שדות הקמה הללו היו אובדים במרחבי השממה, הדגושה פה ושם מספר אהלי־קדר…
מאז עברו ל"ג שנים.
אנו עוברים ביעף על פני גדרה זו, החונה לשני עברי הכביש – ועד לאחר הצהרים הננו מקפלים תחת גלגלינו מרחק מרוּבע ומחוּמש מזה המפריד בין יפו לגדרה…
הגענו לנבטים – גרעין למושב, מיסודם של עולי בבל ברובם, עם עולי רומניה ועולי גרמניה, וגם תימניה אחת. מכאן אנו אוחזים דרכנו מערבה בקו חֲצֵרים – אוּרים – נירים וקצת חזרה צפונה – לכפר־הדרום.
שממת חולות. מקצה השמים עד קצה השמים. על גבעה רחוקה צֶאֱלָה בודדת פורשת מניפתה ומנגד אשל בודד רם. אַשלא רברבא. שריד־יערים, מצפה לגאולה. ומתחת לשממה וממעל לה תקשיב האוזן האוהבת של המתישבים הצעירים המית מים ורחשם…
אנו חותרים בחולות – ואני מוסיף ומהרהר באנשי ביל"ו ובממשיכיהם. על הראשונים סח לי חד מחבריא: זינוקם היה עצום! והעליה השניה, זו שהצמיחה בעמקים ובהרים את המעשה החקלאי הכביר של הישובים העובדים ואת החדשה החברתית הנועזה, המקופלת בהם – הן נודעה לה יניקה מבארות מאד עמוקים: היה ביאליק וּדברוֹ־אש והיה חזון המהפכה הרוסית…
אנו חוצים את ואדי חצצה, אשר האחרונים נוטים לזהותו את נחל הבְּשׂוֹר. מול פנינו, לצד ימין, תל־אל־פארה, היא – לפי השערת החוקרים – שָׁרוּחָן הקדומה, הנזכרת בתיאור גבולות נחלת שמעון (יהושע י"ט, ו'). האפיק הרחב, רבוד חַלקי־נחל, שומר בקצהו גם בשלהי דקייטא שיור דל של מים – לא משובחים בטעמם, ודאי לא בנקיונם. אל מי־אפסַים אלה נוהרים מסביב, במעגל רחב, עם רב, למלא כדיו, פחיו וחביותיו, כדי להוליכם למשכנות, מהלך שעות רבות – על ראשי הנשים, על כתפי חמורים ועל דבשות גמלים. והן יש להאמין כי עוד בימי שׁרוּחן – כרך־קדומים – היו קיימים מיתקני־שרברב להולכת מים… ומאז נחרבה זו – שמוּט הכל…
תנו דרך לעם אוהב ארצו – וישׂוּשׂוּם מדבר: תפרה ארץ ויחי עם!
ירושלים, ב' כסלו תש"ז.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.