רקע
אביגדור המאירי
בִּבְרִיתוֹ שֶׁל הַיָּעַר: פֶּּרֶק מִשִּׁיר־הַגִּבּוֹרִים "יוֹסִילִי טֶגְלָשִׁי"

לר' ישראל בּרחימוּ


יוֹסִילִי מִכְּפַר טֵגְלָשׁ – גִּבּוֹר אַגָּדָה בְּפִי

יְהוּדֵי הוּנְגָרִיָּה הַמִּזְרָחִית־צְפוֹנִית, שֶׁחַי

לִפְנֵי מֵאָה שָׁנָה, לָמַד בִּישִׁיבַת הַ“חֲתַם־סוֹפֵר”

בִּפְּרֶשְׁבּוֹרְג וְהָיָה מִבָּאֵי חֲצֵרוֹ

שֶׁל הַצַּדִּיק מִקַּלּוֹב רַבִּי יִצְחָק אַייזִיקְל

טוֹבּ. – גְּבַרְתָּן בְּגוּף וְנֶפֶשׁ, שֶׁהִנְחִיל

הַרְבֵּה כָּבוֹד לְעַמּוֹ בְּכֹחוֹ וּגְבוּרָתוֹ וּמֵת

עַל קִדּוּשׁ הַשֵּׁם.



מְאוּמָה לֹא הֵבִינָה; גַּם אַבָּא לֹא יָדָע.

לָכֵן, מַלְאֲכֵי־שִׁיר, לִבְשׁוּ פַּעֲמוֹנֵי־סָהַר:

נְסַפֵּר אֲנַחְנוּ בִּקְהַל עָם וְעֵדָה,

מַה זֶּה הָיָה שָׁם וּמֶה עָשָׂה הַנָּעַר.

נָגֹלָה אֶת הַלּוֹט, נִפְתּוֹר אֶת הַחִידָה,

מָה רָאִינוּ שָׁם בְּחֶבְיוֹנֵי הַיָּעַר:

אֵיכָה שָׁם נִפְגְּשׁוּ הָעֹמֶק וְהָרוּם –

נִשְׁמַת תִּינוֹק בֶּן־שֶׁבַע עִם נֶפֶשׁ־הַיְקוּם.


לֹא רֵאשִׁית הִיא לוֹ לְיוֹסִילִי הַקָּט,

זֶה מִתְּמוֹל שִׁלְשֹׁם הוּא שָׁמָּה מִתְגַּעְגֵּעַ;

מִסְתְּרֵי הַיַּעַר מָשְׁכוּ אוֹתוֹ אַט־אָט:

מַה, וְאֵיךְ־זֶה שָׁמָּה – אֶת זֶה אֵין אִישׁ יוֹדֵעַ.

עוֹלָם כַּבִּיר וָזָר מֵאָז וַעֲדֵי־עַד,

וְגַם כַּדּוּר הַשֶּׁמֶשׁ בָּעֶרֶב שָׁם שׁוֹקֵע.

וּפִתְאֹם הוּא פֹּה – – הַיַּעַר מִסָּבִיב.

וּמִי שֶׁהוּא אוֹמֵר: בָּרוּךְ הַבָּא, חָבִיב? –


יוֹסִילִי נִרְעַד – פּוֹנֶה יָמִין וּשְׂמֹאל,

מַקְשִׁיב לְכָל אִוְשָׁה – – רִשְׁרוּשׁ עֲצֵי אַשּׁוֹחַ;

וְרִבּוֹא מִינֵי־לַחַשׁ, וְאַלְפֵי מִינֵי־קוֹל,

וְכָל הַיַּעַר יַחַד כְּבִתְפִלָּה יִנּוֹעַ;

מַה־נִּפְלָא כָּל זֶה, מַה־נּוֹרָא הַכֹּל – –

אֶפְשָׁר כֹּה בְּלִי קֵץ דֹּם עֲמֹד וּשְׁמַע.

לוּ רַק הֱבִינָהוּ – כָּל שֵׂעָר בּוֹ עֵר –

אַךְ הִנֵּה שָׁם פֶּלֶג – – לוֹחֵשׁ וּמְדַבֵּר:


– שִׁיק־שַׁק־שׁוֹק! – בּוֹא הֵנָּה, אַל־נָא תְּפַחֵד,

אֲנִי לְךָ חִכִּיתִי – מַה תִּתְמַהּ כֹּה, יֶלֶד?

הֵן אַתָּה לָמַדְתָּ: הַגֶּבַע יְרַקֵּד,

הַיָּם אוֹמֵר שִׁירָה וְלָמָּה לֹא הַפֶּלֶג?

שִׁיק־שַׁק־שׁוֹק! – קְרַב־נָא, אֲנֹכִי לֹא שֵׁד,

רֵעַי הַפַּרְפָּרִים, כָּל־שֶׁרֶץ וְכָל־יֶלֶק.

דַּרְכִי הִיא דֶרֶךְ־נֶצַח: מִתְּהֹם נְהַר־פְּרָת

מֵעֵדֶן אֱלֵי עֵדֶן אַפְלִיגָה עֲדֵי־עַד.


מַה? שְׁנֵי גַנֵּי־עֵדֶן? – מוּבָן, שֶׁשְּׁנַיִם יֵשׁ!

שָׁכַחְתָּ שֶׁלָּמַדְתָּ: “וְנָהָר יוֹצֵא מֵעֵדֶן”.

שָׁם צוּר מַחְצַבְתִּי, וְכָכָה אֶתְנַחֵשׁ

בְּשִׁיק־שַׁק שִׁיר־הַנֶּצַח מֵאֹפֶל יְמוֹת קֶדֶם

גַּם מוֹצָאֲךָ מִשָּׁם – כְּנַחַל מְלַחֵשׁ

נָהָר עָצוּם תְּהִי – בֶּן־יַעַר אַתָּה מִבֶּטֶן!

אַתָּה בֶּן־לְבָנוֹן, בֶּן אֶרֶז־הָעֲנָק –

אַל תִּפְחַד מֵאִישׁ, חֲזַק וְהִתְחַזָּק!


חֲזַק וְאַל תִּירָא מִכָּל מִין מְלַמֵּד,

אַתָּה חָזָק מִכֹּל, אֲפִילוּ מִקַּרְמוּצָה;

הוּא הֲלֹא גַנָּב, שִׁכּוֹר הוּא וְשׁוֹדֵד

וּלְאוֹר הַיּוֹם יָרֵא לָצֵאת בַּכְּפָר הַחוּצָה. –

וְאִם תֵּשֵׁב בַּחֶדֶר, וְעֵת אַתָּה לוֹמֵד

תִּתְאַוֶּה לְאוֹר – קוּם וְצֵא וָרוּצָה!

אֵלַי תָּבֹא יָשָׁר! אֲנִי לְךָ אַגִּיד

מַה תַּעֲשֶׂה אֲזַי; פְּנֵה אֵלַי תָּמִיד!


אַל תִּתֵּן לְאִישׁ עָלֶיךָ לְפַקֵּד;

וְאִם שָׁקֵט סָבִיב – הָעִירָה אֶת הַשֶּׁקֶט!

אַתָּה בַּרְזֶל מוּצָק, בְּךָ הַכֹּל יוֹקֵד,

וְאִם לֹא תִּשְׁתּוֹבֵב, תִּהְיֶה כֻּלְּךָ דַּלֶּקֶת! –

כֹּחַ־יְהוּדָה בְּקִרְבְּךָ רוֹקֵד

וּבְכָל טִפַּת דָּמְךָ שָׁם נִשְׁמָתוֹ שׁוֹקֶקֶת. –

הַאִם אֵינְךָ מַרְגִּישׁ אוֹנְךָ הַמִּתְרוֹצֵץ

נְשֹׁם וְהִתְנַפַּח – אַךְ אַל־נָא תִּתְפּוֹצֵץ!


יוֹסִילִי נָשַׁם וְהִתְנַפַּח כַּסִּיר

וּשְׁרִירָיו כֻּלָּם כְּמֵיתָרִים נִמְתָּחוּ

נִדְמָה, מִפְּנֵי כֹּחוֹ הַקָּט וְהָאַדִּיר

כָּל עֲצֵי־הַיַּעַר בְּהַכְנָעָה יִשָּׁחוּ.

יוֹסִי עָקַר עֵץ, עֵץ־לִבְנֶה צָעִיר,

רָצָה לִזְרֹק אֶל־עָל, וּכְבָר יָדָיו שֻׁלָּחוּ –

אַךְ פִּתְאֹם שָׁמַע קוֹל צְוִיצָה לֵאָה,

וְהִנֵּה צִפּוֹר – הוֹלֶכֶת וּבָאָה.


יוֹסִילִי מַבִּיט – לֹא בֶּן־יוֹנָה, לֹא תּוֹר, –

הוֹלֶכֶת וּמְדַדָּה, כְּאִלּוּ מְטַיֶּלֶת. –

לֹא זָמִיר הוּא זֶה, וְלֹא צִפּוֹר דְּרוֹר,

וְגַם לֹא סְנוּנִית, וְגַם לֹא נַחְלִיאֶלֶת.

כְּנָפֶיהָ הַיְרֻקּוֹת, מְזַהְרְרוֹת בָּאוֹר,

רַגְלֶיהָ אֲדֻמּוֹת וּמַקּוֹרָהּ כַּפֶּלֶד.

קְרֵבָה הִיא וְהוֹלֶכֶת, וּפֶתַע צִיף־צִיף־צוּף! –

אַךְ לָמָּה הִיא הוֹלֶכֶת? מַדּוּעַ לֹא תָּעוּף.


אָז יַעֲנֶה הַפֶּלֶג, מִבְּלִי אֲשֶׁר נִשְׁאָל:

– זֶה הַרְבֶּה דוֹרוֹת, שֶׁלֹּא תִפְרֹשׂ כְּנָפָיִם;

כְּנָפֶיהָ לָהּ מֻטּוֹת – וְשָׁמָּה בִּשְׁמֵי־עָל

אוֹרֵב לָהּ נֵץ שָׁחוֹר שְׁחוּז־הַצִּפָּרְנָיִם. –

עַד יָבוֹא מָשִׁיחַ אֲשֶׁר אֶתְכֶם יִגְאָל

וְאָז תַּמְרִיא מָרוֹם בִּתְכֵלֶת־הַשָּׁמָיִם.

תַּמְרִיא וּתְרַחֵף, תָּעִיר עֲלֵי קִנָּהּ –

וְכָל אֲשֶׁר בָּכוּ – כֻּלָם יִפְצוּ רִנָּה.


הַפֶּלֶג מְשַׁקְשֵׁק – וְהַצִּפּוֹר אַחֲרָיו:

– אַל תִּשְׁאַל: מָתַי? צִיף, אָסוּר לָדַעַת. –

– מֵאָז הִמְרִיאָה הֵנָּה לְמֶרְחַקֵּי־מַעֲרָב –

– צִיף, בְּכַף־הַקֶּלַע אֲנִי מֵאָז נִקְלַעַת.

– אַךְ זֶה תָּלוּי בְּךָ; אִם בְּתִשְׁעָה בְּאָב –

– צִיץ, אִם לֹא תִּבְכֶּה, כִּי כַּנֶּשֶׁר תַּעַט –

– תַּמְרִיא עֲלֵי הַנֵּץ, תָּעִיט עָלָיו בְּאוֹן.

– צִיף, אַתָּה נִשְׁרִי, אַתָּה בֶּן־הַשָּׂשׂוֹן!


יוֹסִילִי מַקְשִׁיב. הַפֶּלֶג אַט יִזָּל. –

כֻּלּו־ סְמַרְמֹרֶת־זִיו. – צִיף, הִיא מְצַיֶּצֶת. –

פִּתְאֹם שׁוֹמֵעַ קוֹל, מֵרִים רֹאשׁוֹ אֶל־עָל –

– הִנֵּה, הֵן שָׁם הַנֵּץ! – מוּתָה, הַמִּפְלֶצֶת!

זָרַק בּוֹ אֶת הָעֵץ כִּזְרֹק הַמֹּץ הַקַּל,

הָעֵץ הָעָף שָׁרַק, כְּקוֹל סוּפָה־פּוֹרֶצֶת. –

אַחֲרָיו הִשְׁמִיעַ יוֹסִי קוֹל עֲנוֹת גַּם הוּא,

וַיַּעַן לוֹ הַיַּעַר בִּתְרוּעָה: הוּא־הוּא!


– כָּכָה, חֲבִיבִי. עַתָּה גְמַע קְצָת.

יוֹסִילִי גָחַן, גָּמַע לְגִימַת־מָיִם.

– עַתָּה תֵּשֵׁב לְךָ לָנוּחַ מְעַט־קָט.

יוֹסִילִי יוֹשֵׁב, מַבִּיט לְכָל אַפְסָיִם.

פִּתְאֹם רוֹאֶה הוּא: שָׁם, עֵץ־לִבְנֶה אֶחָד

הוֹפִיעַ סְנָאִי קָטָן; מַבִּיט; בִּשְׁתֵּי עֵינָיִם. –

הַפֶּלֶג מְפַקֵּד: סְנָאִי בֶּן־לוּז, הוּרָא!

לֵךְ, הַזְעֵק אֵלַי אֶת כָּל הַחֲבוּרָה!


הַסְּנָאִי נֶעְלַם כַּצֵּל, עוֹפֵף עֲלֵי זְנָבוֹ.

אוֹמֵר־לוֹחֵשׁ הַפֶּלֶג: אַתָּה הַיּוֹם אוֹרְחֵנוּ;

הַיּוֹם כָּל זִיזֵי־יַעַר הָפְקְדוּ לָבוֹא,

לִכְבוֹדְךָ־אַתָּה, שֶׁבָּאתָ לְבַקְּרֵנוּ.

חַג לְךָ נַעֲרֹךְ, גְּדוּד לְךָ יִצְבּוֹא:

אֶת כָּל הַכְּבוּדָה לְמַעַנְךָ הִצְבֵּאנוּ!

מֵאַיִן זֶה יָדַעְתִּי, כִּי בֹּא תָּבֹא אֵלָי?

הַדֻּבּוֹן, חֲבִיבִי, אֶחָד הוּא מִשְּׁלִיחָי!


עוֹד אֶתְמוֹל הִכְרַזְתִּי עַל חַג־אוֹרֵחַ זֶה:

יַרְפּוּ אֶת עֲמָלָם, כֻּלָּם, זָקֵן וָנָעַר;

הֵן כֻּלָּם עוֹבְדִים; הַפֵיָה הִיא תִּבְזֶה

לִמְבַלֵּי־עוֹלָם, לַמְטַיְּלִים בַּשָּׁעַר.

אֵין הוֹלְכֵי־בָּטֵל, בְּעַצְמְךָ תֶּחֱזֶה.

אֵין אוֹכְלֵי־תְרוּמָה בְּכָל בְּנֵי־הַיָּעַר,

הָחֵל מִן הַנְּמָלִים, גְּדוּד־הָעֲבוֹדָה,

וְעַד צִרְצַר־הַבָּר, חַזַּן כָּל הָעֵדָה.


כֻּלָּם צֻוּוּ לֶחָג, לְךָ לַהֲכִינוֹ,

בֶּן־מִינֵנוּ בָּא בֵּיתוֹ לְיוֹם־הַכֶּסֶא;

אֵין הָעֵץ נֶעֱקָר אֶלָּא בְּבֶן־מִינוֹ,

וְאַתָּה עָקַרְתָּ עֵץ כַּעֲקֹר גִּבְעוֹל־הַדֶּשֶׁא!

אַתָּה בֶּן עַם עָצוּב, אֲשֶׁר אִבֵּד אוֹנוֹ

וַאֲשֶׁר הַמִּשְׂחָקִים לוֹ יֵחָשְׁבוּ לְפֶשַׁע.

וְאוּלָם אַתָּה נוֹלַדְתָּ לְדִיצָה,

מִדֶּשֶׁן עֵץ בָּלֶה – חֹטֶר־עָז יָצָא.


לֹא לְבֵית־מִדְרָשׁ נוֹצַרְתָּ לְעַמְּךָ,

לֹא הַרְבִּיץ תּוֹרָה בְּאֹפֶל בֵּית־הַכְּנֶסֶת;

לֹא לְהִתְחַנֵּן לְמַרְגְּלוֹת־פֶּחָה,

לְבַקֵּשׁ מִמֶּנּוּ נִדְבַת רַחֲמֵי־חֶסֶד;

אַתָּה בּאוֹן תּוֹפַע וְלֹא כְּשֶׂה־טִבְחָה;

עַל כָּל עֶלְבּוֹן תַעֲנֶה בְּאֶגְרוֹפְךָ בַּלֶּסֶת!

בְּנַחַת זְרוֹעֲךָ תִּשְׁפֹּט כָּל מֵץ וָזֵד,

וְכָל רוֹאֵי פָּנֶיךָ נִצְּבוּ כְּמוֹ־נֵד.


אֶפֶס הִזָּהֵר מֵעֹצֶב וְיָגוֹן

וְשׁוּם אָסוֹן וָאֵבֶל אַל יַגּוּךָ רֶגַע;

רְקֹד וְשִׁיר וָגִיל בַּשֶּׁמֶשׁ כִּבְנֵי־צֹאן,

וְחוּשָׁה לְעֶזְרָה לְכָל נִפְגָּע בְּפֶגַע.

וְאִם מִי יְעַכֵּב – אִם דַּל הוּא, אִם אָדוֹן,

גַּע בֹּו וְיִנְדֹּף, סַלְּקֵהוּ בְּלִי הֶגֶה!

עֲבֹד בְּזֵעַת־אַף בְּכָל מִין עֲבוֹדָה,

אַךְ אַל תְּהִי לְעֶבֶד לְאִישׁ אוֹ לָעֵדָה!


עוֹד מְעַט יָבוֹאוּ כָּל הַחֲבוּרָה,

לְשַׂחֵק לְךָ אֶת הִלּוּלַת־הַיָּעַר;

קֻנְדָּסִים כֻּלָּם, בְּרִבְבוֹת־צוּרָה,

אַחַת לָהֶם סַגְרִיר, הַשֶּׁמֶשׁ, אוֹ הַסָּעַר;

בְּמַמְלַכְתֵּנוּ זֹאת אֵין תּוּגָה שׁוֹרָה,

פֹּה אֵין אִישׁ יוֹדֵעַ אֶת טַעְמוֹ שֶׁל צָעַר.

תִּשְׂמַח, תָּגֵל אִתָּם וּבִקְהָלָם תֵּחַד,

תִּכְרֹת אִתָּם בְּרִית: בְּרִית־שָׂשׂוֹן לָעַד.


אַחַר תָּבוֹא הַפֵיָה, מְלֶכֶת־הַפְּרָחִים,

שָׂרַת כָּל־לוֹצְצִים וְכָל צְחוֹק פָּרוּעַ;

תִּפְרֹט לְךָ עַל־נֵבֶל, בְּמַקְהֵלַת־אֹחִים

וְשִׁיר לְךָ יָשִׁיר כָּל עֵץ וְכָל מַבּוּעַ;

תָּחוּשׁ אֵיךְ רוּחוֹת־עֹז עַל נַפְשְׁךָ נָחִים

וִּמִנִּי אָז הַכֹּל יִהְיֶה לְךָ שַׁעֲשׁוּעַ. –

עַתָּה: אַחַת וּשְׁתַּיִם – עֵינֶיךָ תַּעֲצֹם –

וְעַד שֶׁתִּפָּקַחְנָה – כֻּלָּם יִהְיוּ הֲלוֹם! –


לַחַשׁ קוֹל־הַפֶּלֶג בְּרֶגַע זֶה נָדַם.

יוֹסִילִי עָצַם עֵינָיו לְמוּל שָׁמָיִם.

פִּתְאֹם שׁוֹמֵעַ קוֹל – – יִלְלַת־אָדָם – –

בּוֹרֵחַ וְזוֹעֵק – – פָּקַח אֶת הָעֵינָיִם – –

וְהִנֵּה קַבְּצָן – – קָּרוּעַ וְזָב־דָּם,

רָץ בְּכָל כֹּחוֹ, כּוֹשֵׁל מִפִּיק־בִּרְכָּיִם.

אַחֲרָיו רוֹדֵף זְאֵב, רָעֵב, צָמֵא לַּדָּם –

יוֹסִילִי קָפַץ – קְפָץ! וְהִנּוֹ שָׁם!


יוֹסִילִי נֶאֱבָק – וְהַקַּבְּצָן נִמְלַט.

הַשְּׁאָר רְאִיתֶם שָׁם, בַּכְּפָר, עַל־יַד הַבָּיִת.

מֵאָז חוֹלַל עוֹלָם וּבוֹ אָדָם־צַיָּד

לֹא פָעֲלוּ כָּמוֹהוּ כָּל גִּבּוֹרֵי־צָיִד.

בְּלִי כְּלִי־מַשְׁחִית, לָצוּד זְאֵב בַּיָּד –

מִי רָאוּי כָּמוֹהוּ לְזֵר עֲלֵי־הַזָּיִת?!

מִיָּד יָצָא שִׁמְעוֹ בָּאָרֶץ מִסָּבִיב:

– אַשְׁרֵי אֵם־יוֹלַדְתּוֹ וְאַשְׁרֵי, אַשְׁרֵי אָבִיו!


אֶפֶס הוּא עַצְמוֹ, יוֹסִי הַקָּטָן

לֹא יָשֵׁן הַלַּיְלָה; כּוֹסֵס בּוֹ אֵיזֶה אֵבֶל;

וְאִם נִמְנֵם קְצָת, מִלְמֵל לוֹ וְרָטָן:

– “פֵיָה – שַׁעֲשׁוּעַ – לִפְרֹט לִי עֲלֵי־נֵבַל”! –

בִּמְקוֹם מְלֶכֶת־יֹפִי – הוֹפִיעַ הַקַּבְּצָן,

הַהֵלֶךְ הַיְּהוּדִי, מָלֵא כִּעוּר וָסֵבֶל!

הַיְּהוּדִי הַמָּט – מַעֲצִיב הוּא וְכוֹאֵב – –

לְהַצִּיל אוֹתוֹ – מִמַּלְתְּעוֹת־הַזְּאֵב.


יָמִים עֲלֵי יָמִים הִתְהַלֵּךְ שָׁמֵם

יוֹסִי הַקֻּנְדָּס, וְאִישׁ לֹא הֱבִינָהוּ;

עֵינָיו אֶל־מוּל הַחֹרֶשׁ – קוֹרֵא הוּא לוֹ בְּשֵׁם,

וְגַם זִיזֵי־הַיַּעַר בִּשְׁמוֹ אֵלָיו יִקְרָאוּ.

שׁוֹאֵל אוֹתוֹ אָבִיו, לוֹטֶפֶת לוֹ הָאֵם –

מַתְחִיל הוּא לְסַפֵּר – אַךְ דְּבָרָיו לָעוּ.

אֵינוֹ הוֹלֵךְ לַחֶדֶר, שָׁוְא כָּל נִיב וָרִיב –

גַּם לֹא לְהִתְפַּלֵּל, רַק בְּבֵית־אָבִיו.


יוֹשֵׁב יוֹם־יוֹם בַּבַּיִת – וְנֶעֱלַם פִּתְאֹם,

מָתַי? אֵין אִישׁ רוֹאֶה, לְאָן? אֵין אִישׁ יוֹדֵעַ;

לָעֶרֶב שָׁב הַבַּיְתָה תּוֹהֶה כְּבַחֲלוֹם

וּבִשְׁנָתוֹ בַּלַּיְלָה דוֹבֵב הוּא עַל הַפֵיָה;

וְאִם יְהוּדִי נִכְנַס – נֶאֱלַם הוּא דֹם,

נִגַּשׁ אֱלֵי אִמּוֹ וּמִתְרַפֵּק עָלֶיהָ:

– אִמָּא הַקַּבְּצָן! – הוּא, יוֹסִי! רַב לַיְבִּישׁ! זֶה שְׁמוֹ!


– אֲנִי יוֹדֵעַ, אִמָּא – עָנָה יוֹסִי בַּלָאט –

וְאוּלָם – כֻּלָּם פֹּה – קַבְּצָנִים – כָּמוֹהוּ" –

לֹא בְּבוּז אָמַר זֹאת, לֹא בְּקוֹל־שְׁאָט,

כִּי רַחֲמֵי־יָגוֹן מִתּוֹךְ קוֹלוֹ נִשְׁמָעוּ. –

שָׁתַק, אַחַר הוֹסִיף בְּתַחֲנוּנֵי־מְעָט:

– מָתַי נִסַּע מִפֹּה – לְטֵגְלָשׁ. – אָמַר, בּוֹאוּ! –

לֹא עָבַר שָׁבוּעַ – וְכָל הַמִּשְׁפָּחָה

עִם סוּסָתָהּ נָסָעָה – דֶּרֶךְ צְלֵחָה!

מהו פרויקט בן־יהודה?

פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.

אוהבים את פרויקט בן־יהודה?

אנחנו זקוקים לכם. אנו מתחייבים שאתר הפרויקט לעולם יישאר חופשי בשימוש ונקי מפרסומות.

עם זאת, יש לנו הוצאות פיתוח, ניהול ואירוח בשרתים, ולכן זקוקים לתמיכתך, אם מתאפשר לך.

אנו שמחים שאתם משתמשים באתר פרויקט בן־יהודה

עד כה העלינו למאגר 47800 יצירות מאת 2658 יוצרים, בעברית ובתרגום מ־30 שפות. העלינו גם 20265 ערכים מילוניים. רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי.

בזכות תרומות מהציבור הוספנו לאחרונה אפשרות ליצירת מקראות הניתנות לשיתוף עם חברים או תלמידים, ממשק API לגישה ממוכנת לאתר, ואנו עובדים על פיתוחים רבים נוספים, כגון הוספת כתבי עת עבריים, לרבות עכשוויים.

נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!

רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי. נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!