מראות החשמל ועולמות אין מספר    🔗

בהתאמץ האדם לגלות את המסד בחזקת היד הפרוש על פני העתיד, אז אך משאות שוא ומדוחים ותפל ואמונה זרה ינחל לו; ובהתאמצו לרדוף ולראות את האור היוצא מן ההוֹה, אז יתפתח מוסרי צוארו מעט מעט ואת חרצבות השקר יְפַתֵּחַ, והיתה לו הרוָחה.

כי הנה אור ידיעות הטבע הולך בימינו הלוך ואור ויצא כברק חצו ויאר את כל הלילה מסביב; ובימים האלה וילד יֻלד על ברכי החכמים ויהי להם שעשועים, ויקראו החוקרים האשכנזים את שמו ״שְׁפַּקְטְרַאל־אַנַאלִיזֶע" (ההפרדה על פי החשמל) ככתוב בחלק השמונה עשר מספרנו, ולא היה עוד ענף מכל ענפי עץ הדעת אשר יתן את פריו כמוהו לרב. כל הדבר אשר תקצר עין אדם לראותו על פי זכוכית מגדלת מרב קטנו, ראת אשר לא נעצר כח לבקשו על פי קרן־חזות מרב מרחקו, אותו נראה ואותו נשכיל לדעת על פי מראות החשמל; אין אבק מאבקת השמש אשר יקטן אליו ואין מרחב ממרחבי השמים אשר ירבה ממנו; ואת אשר קצרה יד כל נביא להִנָּבֵא אליו ואת אשר יקצר דמיון החוזה לחזות אותו ואת אשר יפלא גם מן הכהן והמתקדש לבדאות אותו מלבם, כל אלה יד מראות החשמל תוכל להם ולא יפלא ממנו דבר.

כיום הזה באים אנחנו לשום גם לפני קוראינו את הדברים הנעלים האלה אשר חקרו חוקרים בחדרי משכיתם ואשר הורו חכמים נגד השמש.

אמנם מראה נפלא! תראינה עינינו בבואנו להבדיל בין אמת לשקר ובין פלאי האמונה שהיו בשכבר הימים ופלאי הדעת אשר בימינו: כי פלאי הדעת האלה לא בסופה ובשערה ולא כחלומות ברב ענין יבואו, כי אם לאטם יתנהלו, והיה ראשיתם מצער ואחריתם ישגה. – מי האמין לשמועתנו כי ראשית למעשי העלעקטריות הוא מעט שריגי חוטים דקים אשר תמשוך אליה הזכוכית ואשר תדחה מפניה, פעם בכה ופעם בכה? הכזה יהיה דבר הטעלעגראף וראשיתו? מי מלל לנו כי בהתנשא צמיד פתיל מעל פני הסיר אשר באש על האח, יגלו עקבות כח הקיטור בראשונה? הכזאת יהיה משפט מרכבות־הקיטור אשר נעבור בהן את כל הארץ לארכה ולרחבה? ומי יאמין לנו עתה כי לרגלי גִזרת זכוכית־מלוטשת היטב כמשפט תהיה לאל ידנו לגלות כל סתום וכל חתום אשר בטבע?

הבה ונראה:

אם נקח לנו גזרת זכוכית ארוכה, והיא בת שלש צלעות מלוטשות, והיתה לנו ״פְּרִיסְמַא" אשר נקרא לה שם ״זכוכית־משלשת“. – והמראות אשר נראה לרגלי זכוכית אשר כזאת שלשה הם, ואת שלשתם נראה אם נסגור את דלתות חלונות החדר, ואם קרן אור תחדור החדרה דרך בקיע צר, והאור יעבור את הזכוכית במקום אשר שתי צלעות נפגשות בה ומעבר פני השטח יֵצא. – וזה אשר נראה: קרן האור לא תרוץ עוד דרך ישרה, כי אם תשָבר ותגָדע, ותט הצדה, ולזאת נקרא שבירת האור; וזאת שנית נראה כי קרן האור לא תרד עוד על הקיר או על הקרקע להיות למראה עגול, כי אם תרחיב את גבולותיה ותפזר את ניצוציה ולדבר הזה נקרא פִּזוּר האור; ובשלישית נראה כי שלל צבעים יהיה פתאום למראה קרן האור כצבעי הקשת אשר בענן. והדר לו ויפעה לו אשר לא תשבע עיננו לראותו, ולו נקרא ״שְׁפַּקְטְרוּם” וסופרי העברים יקראו למראה יפה כזה ״חשמל", וכן נקרא לו גם אנחנו.

אכן המראות האלה לא נראה אלינו זה היום, כי עוד ניוטן הגדול ראה אותם ויחקור את משפטם, וימצא כי צבע אור השמש איננו לבן כי אם כל צבעי הקשת לו; ואולם מני אז ועד היום הרחיבה החקירה הזאת את מטות כנפיה, ואנחנו הלא תקצר ידנו לשום את כל הדברים לפני קוראינו, ונשים לפניהם אך את הדרוש לנו הפעם.

ובכן ידעו נא הקוראים כי לא אך אור השמש לבדו עושה נפלאות גדולות כאלה, כי אם כל האור למינהו, משפט אחד לאור השמש ולאור הנר ואור המנורה ואור האש ואור האויר־הבוער ואור הניצוץ העלעקטרי ואור כל כוכב וכוכב ואור עץ הרקבון ואור התולעת המאירה; כל אלה יהיו לשלל צבעים בעברם דרך זכוכית־משלשת, או בעברם דרך כל חמר שקוף אשר לא ישים שטח ישר לנגד פניהם, וישָברו האורות, ויפָּזרו ומראיהם יֵהפך לשלל צבעים ועינם כעין החשמל. ולכן תראינה עינינו את החשמל בראותנו את צנצנת המים על פני השלחן הערוך, ואת המנורה היפה התלויה על קיר הסִפון, ואת הברקת המשֻבּצת בטבעת, ואת הקשת אשר בענן באויר, ואת רסיס הטל על פני שבלת החציר; ואולם החוקרים העושים אותותיהם אותות, יקחו להם אך את החשמל הטהור אשר אין בו תערובות אורות אחרים, ויעשו להם כלים מכלים שונים למצוא על פיהם בכל עת קרן אור בודדת וטהורה, ויצליחו. – ויהי בשנת 1814, והחוקר פֿרוינדאָפֿער, הלוטש זכוכית בעיר מינכען, ראה מראה נפלא בחקרו את משפט החשמל היוצא מאור השמש ובחגרו על עיניו קרן־חזות גדולה ומגדלת מאד ראה והנה מלבד צבעי הקשת, נמצאו גם קוים שחורים בקרב החשמל, והקו השחור עומד נצב בתוך הצבעים, ומספר הקוים השחורים האלה עצום ורב מאד ולא יספרו מרב.

מה משפט הקוים השחורים האלה? אי מזה הם באים? מדוע לא נמצאו גם בתוך החשמל אשר לאורות אחרים מלבד אור השמש? היתכן הדרך הזה כי יש אור שחור בשמים? – כחמשים שנה תעו החוקרים אל כל עבר, ויבקשו ויחתרו ויחפשו חפש מחפש, ולא יכולו, ואין מדה ואין קצב לכל ההשערות אשר אמרו התלויות על השערה, עד שקמו שני חוקרים גדולים כבירי כח, ויראו אור חדש.

בשנת 1860 קמו החוקרים השנים בונזען וקירכהאָף בעיר היידעלבערג ויעשו נסיונות וימצאו כי כאשר נעביר באש יסודות מן היסודות החימיים עד היותם לקיטור, אז ילבישו שלל צבעים את הלהבה, והיה משפטה כמשפט מראה האש אשר נקרא לו “להבת בענגאלית”, ואם נביט על הלהבת הזאת על פי זכוכית־משלשת לא נמצא בה כל קו שחור, והיה להפך, כי קוים לבנים נראה בה; ויוסיפו לבקש וימצאו כי כל יסוד ויסוד מן היסודות החימיים העולה בקיטור בתוך להבת אש טהורה יוליד בתוך החשמל קוים בהירים בעלי צבעים המיוחדים אך לו; אז עלה על לבם הרעיון כי כל קו צבע חדש הנראה בתוך החשמל, יֵראה אך לרגלי יסוד חדש השרוף בתוך האש, וכאשר נסו להעלות באש חמרים שונים ויראו בתוך החשמל והנה קוים אדומים וקוי תכלת נראים אשר כמוהם לא היה עוד ליסוד מכל היסודות הנודעים להם, ויבינו כי יסוד חדש נגלה להם הפעם; ויהי כאשר הסירו מלפניהם את כל החמרים הנותרים ויוָתר אך היסוד המסתתר לבדו ויראו כי יסוד חדש נוסף עתה על היסודות החימיים אשר לא ידעו אותו עד היום ההוא, ויקראו את שמו “צאזיוּם”; ואחרי הצזיום מצאו גם את היסוד החדש “רובידיום” על פי מראות החשמל; וכן מצאו חוקרים אחרים את היסוד החדש “תַּלְיום”, ואת היסוד החדש “אינדיום”.

וכל היסודות החדשים האלה מעטים מאד בתוך החמרים אשר טמונים הם בהם, עד כי יבצר מזמה מכל בעלי־החימיה להכירם ולהפרידם ולהוציאם אליהם ואך על פי הקוים לבד הנראים בתוך החשמל, יוָדעו וימָצאו ויהי אפוא דבר החשמל נחוץ מאד, וכל בעלי־החימיה עשו להם כלים מכלים שונים אשר יקראו להם כלי־חשמל ובחפצם לחקור ולדעת עתה את משפט אחד היסודות אשר לפניהם, לא נטל עליהם לקחת את היסוד ההוא בידיהם ולטחנו עד אשר דק ולהפרידו לחלקיו בעמל גדול וביגיעה רבה, כמעשה אשר עשו עד היום, כי רב להם אם אחד היסודות יעלה לפניהם באש, והם את עיניהם ישימו אך על פני כלי־החשמל, ומצא להם את אשר הם מבקשים לדעתם; וכלי־החשמל לא ימושו עוד מידי בעלי־החימיה, ועל פיהם יצאו ועל פיהם יבאו עתה, ועל פיהם יראו מקרוב ומרחוק, כי גם בראותם מרחוק להב אש עולה או לבת אש מתפרצת מקרב הר געש, לא יעשו דבר בלתי אם יביטו אל תוך כלי החשמל לראות את הקוים העולים לפניהם, ורב להם – הנה כי כן נראה אפוא אשר היה החשמל למעין ישועה לכל בעלי־החימיה, להקל עליהם את עבודת ההפרדה, כי היתה להם הרוחה בהיות להם ההפרדה על פי החשמל.

אכן לא בשדה החימיה לבד גדולים מעשי החשמל ונפלאותיו לחפש אחרי כל החמרים הקטנים ולחפור אותם ממטמונים, כי יתר שאת ויתר עז לו במעשיו אשר יעשה למצוא את כל סתום וכל טמון במרחקים, במקום אשר כל קרן־חזות לא תגיע עוד אליו.

כי הנה שמו בונזען וקירכהאָף את לבם לדרוש ולחקור מהר את משפט הקוים השחורים אשר מצא פֿרוינדאָפֿער, ויגלו עמוקות ותעלומות אשר כמוהן לא היה עוד: השמש הוא כדור בוער השולח אור אל סביבותיו, והאור הזה אם לבדו ירד אל תוך החשמל לא יוליד קוים שחורים; ואולם השמש מוּסַב מעטפה סביב לה אשר בה יעלו חמרים ויסודות שונים באש, ולו עצרנו כח להוריד אלינו את האור היוצא מן המעטפה לבדה, זולת האור היוצא מעצם השמש כי עתה ראינו אור בתוך החשמל אשר אך קוים בהירים ולבנים לו, כמשפט האור אשר נראה מכל האש אשר נבעיר ומכל החמרים הנשרפים; אבל האור היוצא לנו מן השמש, אור מִשנה הוא הבא אלינו גם מן המעטפה וגם מן העצם, ולכן תבלע המעטפה חלק אור מאור עצם גוף השמש, והקוים הנראים אלינו בתוך החשמל שחורים וכהים הם למראה; ואם יפלא הדבר הזה בעיני הקורא, כי תחת הוסיף אור עוד יחשכו שני אורות בהפגשם יחדו, בעיני החוקרים לא יפלא, כי הם מצאו את החק הזה והוא נאמן ונכון, אשר לפעמים יחשבו שני אורות בהפגשם יחדו.

דעת לנבון נקל כי על פי תורת בונזען וקירכהאָף החדשה, הבינו עתה כל החוקרים את משפט היסודות הנמצאים במעטפת השמש, כי החלו מהר לערוך את הקוים היוצאים מן החמרים הנשרפים בידיהם אל הקוים היוצאים מן השמש, ויבינו במראה וימצאו את הקוים הדומים איש אל אחיו; ולא היה עוד כדבר הזה מיום הִגָלוֹת חדשה בשדה הדעת למצוא לה עד מהרה אותות ומופתים לאלפים, וסדרים נכונים אשר לא נט מהם ימין או שמאל, ולא ידעו כל בני הדור על מה ישתוממו עתה, אם על החדשה אשר אין ערוך לה ואם על הסדרים הטובים אשר הבינו החוקרים לשום לה עד מהרה; כי באו החוקרים ויוכיחו קל מהרה אשר נמצאו במעטפת השמש כל היסודות הנקראים בשמותם עלי אדמות בשם ברזל, נַתּריום, מאַגנעזיום, יסוד־מים, קאלציום ניקל, חראָם נחשת צינק, באריום וגם קאָבאלט וקַדמיום וּכְנָוָתְהוֹן; ואחרי כי נמצאו כל אלה גם בקרב האדמה, לכן יש אשר אומרים כי חמר האדמה חלק הוא מחמר מעטפת השמש, וגם משפט יתר כוכבי־לכת כן הוא.

ובבוא שנת 1868 מצאו החוקרים אותות ומופתים רבים כי דבריהם נאמנו מאד.

עוד בראשית ימי התורה אשר הורו בונזען וקירכהאָף בדבר האור היוצא מן השמש, הבינו החכמים כי לקוי־חמה גדול אם יהיה על פני הארץ, יהיה להם לאבן בחן לדעת על פיו היקרנו דבר התורה החדשה אם לא; וזה הדבר אשר חשבו: אם אמת נכון הוא כי שני אורות לשמש, אור גופו ואור מעטפתו אז הלא נראה מראה נפלא בהיות לקוי חמה גדול, כי הירח בעברו את פני כדור השמש הלא יכסה את כל גופו, ואז הלא יש רגע אשר המעטפה לא תכוסה עוד מדי אשר חלקי השמש הנותרים יכוסו; או אז יהיה אור המעטפה לבדו ביד החוקרים להתחקות על שרשיו ולבוא עד תכונת יסודותיו ולראות אם קוים בהירים ולבנים ישלח אל תוך החשמל, תחת הקוים הכהים והשחורים אשר שלח עד כה.

ויהי ביום שמונה עשר לחדש אוגוסט בשנת 1868, ולקוי החמה גדול בא, ולא היה עוד גדול כמוהו מימות עולם ועד היום ההוא וכל החוקרים והתוכנים מקצה עולם ועד קצהו נקבצו באו כלם לראות את החזון היקר ההוא, ויצטידו ויקחו כלים שונים בידיהם, ויבואו לראות מראות שנַים: אם יש אותות ומופתים בשמים או בארץ על המעטפה המקיפה את השמש, ואם אמת הדבר כי תחת קוי־פרוינדאָפֿער השחורים העולים כפעם בפעם אל תוך החשמל, יֵראו הפעם קוים בהירים ולבָנים. – והמראות השנים האלה נראו גם יחד!

כל התוכנים והחוקרים ראו גבנונים אדומים, הנקראים בלשון חכמים בשם ״פראָטובעראנציות" והם מרחפים על פני חמר השמש ממעל, סביב סביב, ועל פי לוחות פוטוגראפיות אשר עשו להם, עצרו כח להתחקות על שרשי המראה הזה וימצאו כי בוערים הם באש והם מקיפים את השמש כמעטפה סביב לו, ובכן אפוא ידעו כי יש מעטפה בוערת סביב לשמש! ואז קם החוקר הצרפתי זשאנסען ואחדים מחוקרי ארץ אנגליה עמו, והם חקרו את אור ״הגבנונים" האלה על פי כלי־החשמל אשר היו בידם, ויראו והנה קמה הנבואה אשר נבאו כל החוקרים: הגבנונים האלה שלחו אל תוך החשמל קוים בהירים תחת הכהים, ומשפט הקוים כמשפט הקוים היוצאים מאויר יסוד־מים הבוער באש!

אז השתאו השתוממו כל החכמים ויקראו הידד, ותהי להם שמחה גדולה, על כי לא יפלא עוד מן האדם לגלות על פי כלי אשר עשה לו, את תעלומות היסודות הנשרפים במעטפת השמש הרחוקה ממנו עשרים מיליאן מיל – ותקטן עוד זאת בעיניהם, וימצאו עוד אחרת הגדולה מן הראשונה: זשאנסען שמר בלבו את המקום ששם נראו הגבנונים בשמים, ואחרי עבור זמן לקוי החמה, והגבנונים נאספו ויעלמו ולא נראו עוד, ויעש זשאנסען את הנסיון לראות אם יצליח לשוב ולמצוא על פי החשמל את הקוים הבהירים, ויצלח חפצו בידו, ויוסף לראות אותם גם בימים אשר אחרי הלקוי, ולא נטל עוד עליו לחכות עד בוא ימי לקוי־חמה למען יראה המראה הנפלא ההוא, כי גם באפס לקוי יֵראה; וכמעשה הזה יעשה גם התוכן טיטיען בבית מצפה הכוכבים בברלין, לבקש ולחקור את הגבנונים עד היום הזה, ועוד תוכנים אחרים יעשו כמוהם; והחוקר האנגלי לאקייער הגדיל לעשות גם מזשאנסען, כי הוא לא ידע את דבר זשאנסען וימצא גם הוא כדבר הזה בארץ אנגליה, אשר שם לא היה לקוי־החמה.

אכן לא אך עד השמש לבד הגיעה יד האדם הגדולה, שהיא גְבֶרֶת כוכבי־לכת, כי גם עד מרחבי יה ועד מרחקי אין קץ אשר לשמעם נאחז שער ותכסנו פלצות – הידעת את רבבות הכוכבים־הקבועים בשמי השמים, אשר אם נעלה עליהם לראות משם את השמש, והיתה גם היא בעינינו כאבק פורח? עד המקום ההוא הגיעה יד האדם הגדולה והחזקה, ומשם יָדַע את החמרים על פי החשמל להתחקות על שרשיהם!

אם תביט השמימה בבוא הערב, ועיניך תראינה אלפי רבבות כוכבים זרועים על פני הרקיע – מה אלה לפניך? מה אתה רואה בן אדם? כוכבים אתה רואה, ובספרי אוצר־השרשים נמצא כתוב, כי הכוכבים הם נקודות מאירות אשר בשמים, וזה כל חלקם ועמלם! אבל הידעת אתה מה זה כוכב? – באחרית ימי הדור העבר עשה לו החוקר הגדול מאחיו סֶר וויליאם הערשעל את קרן־החזות הגדולה אשר לו, ויבט השמימה וירא את הכוכבים־הקבועים, והנה עולמות הם, עולמות אין מספר, גדולים ועצומים, באין ראשית ובאין תכלית, ואם נמנה להם מספר שנות אלפי רבוא רבבות לא ישפיקו לנו, כי מעולם ועד עולם הם, ואך הבל ייגע אדם קצר ראי, וכל מחשבותיו מאפע אם יחשוב כי הוא אדון הבריאה, ועולמו לבד הוא העולם אשר מצא חן בעיני האלהים, ואדמתו אשר עליה ישב היא היקרה והנחשבה, וזה כל החיים! – אלפי רבוא רבבות עולמות משוטטים ממעל לראשנו, והם לא נבראו תכלית בריאה בשכבר הימים, כי אם הולכים ונבראים מרגע לרגע, ולדבר הזה נקרא ״נצח“, על כי אין לו ראשית וגם אחרית לא תהיה לו! יש כוכבים אשר כבר השלימו חק בהבָּראם והם נפרדו בדרכיהם; יש אשר לבדד ילכו כמשפט השמש אשר לנו, ויש אשר שנים שנים ילכו, ויש אשר יתקבצו לאגודה אחת לעבור את פני השמים בסך, והחגורה הרחבה והמאירה אשר נראה בשמים בלילה בהיר ואשר נקרא לה נתיב־החָלב”, הלא אגודת אלפי שמשות היא, אשר ביניהם מקום גם לשמש אשר לנו! את כל אלה הורה אותנו הערשעל הגדול, מלך השמים, ותקטן עוד זאת בעיניו ויורה אותנו כי בהרות הערפל הנמצאות ברקיע השמים ורחוקות ממנו עד בלתי תכלית, הבהרות האלה איי שמשות הם בלב ים השמים, והשמשות האלה רחוקים ממנו ואורם לא יבוא אלינו משם ועד פני האדמה בלתי אם מקץ אלפי שנים; ויורה אותנו בשמים ערפלי טבעות כוכבים־קבועים אשר לא תשלוט בם כל עין לראותם, והם גם הם נתיבות חָלב הם, כנתיב־החלב אשר בו ימצא שִׂמְשָׁנוּ מקום לו; ויורה אותנו כוכבים לאלפים העטופים מעטפות ערפל, וערפלי בהרות שהם עולמות בפני עצמם, ויורה אותנו גם חמרי ערפל אשר לא יחדלו, והם יסודות עולמות הם אשר לא השלימו עוד חק ואשר יספרו לדור את מעשי הבריאה וחידותיה –

וימת האדם הגדול הזה ולא קם אחריו תוכן אשר יצעד צעד אחד לפנים לגלות ולראות חדשות בשמים, עד שמצאו עתה את משפט מראות החשמל, ועל פיהם נוכל לעלות השמימה עד המקום אשר דמיון האדם יקצר מהשיגו; והקורא הלא ידע ויזכור כי עוד חדש החשמל בין התוכנים, וזה אך החלם לעשות. – אכן ננסה נא גם אנחנו לעלות השמימה על פי החשמל:

עוד בימי קדם, בימי חכמי מצרים והֹדו, ראו התוכנים בשמים בלילה, והנה הכוכב זיריוס (= שעיר) עולה בנגהו וביפעתו על כל הכוכבים האחרים מן הכוכבים־הקבועים, וכמעט ידמה בנגהו אל אחד מכוכבי־לכת, וַיַפְלוּ להם התוכנים את הכוכב הזה מכל הכוכבים האחרים; וגם בדורות החדשים, בימי קופערניק ואחריו, הפלו להם התוכנים את הכוכב הזה, כי אמרו: כמשפט יפעתו כן משפט מרחקו, ואחרי כי יפעת אורו עולה על הכוכבים האחרים, לכן גם קרוב הוא לנו מכל הכוכבים־הקבועים האחרים; ועל פי השערות שונות מדדו את מרחקו, וימצאו כי רחוק הוא מן השמש כארבעה ביליאָן מיל, ועל פי המרחק הזה אמרו למֹד ולדעת גם את מרחקי הכוכבים־הקבועים האחרים. – אז קם התוכן הכי גדול בעססעל, ובשנת 1840 הצליח באמת למד את אחד הכוכבים־הקבועים, והכוכב הזה לא אור ולא נגה לו, והוא קרוב אלינו יותר מן הכוכב זיריוס; או אז הבינו התוכנים כי משגה היה אתם עד כה, ולא לפי יפעת האור אשר לכוכב, נעריך גם את מרחקו –

ובעססעל בעשותו כה וכה לדרוש ולחקור את משפט זיריוס ותכונתו, וימצא דבר חדש אשר לא פלל למצוא, ובשנת 1844 העביר שמועה במחנה כי בקרבת זיריוס המָצא ימָצא כוכב אשר לא יֵראה יען כי אור אין לו, וזיריוס ינוע סביב לו; וישמעו התוכנים את ההשערה הזאת וינידו בראשם והומבאלדט חמד לצון לו לאמר: עלובה התכונה אשר נטל עליה לברוא לה גם כוכבים חשכים; ובעססעל ענה אותו באמון רוח ובתם לב, כי אין אות ואין מופת בידנו לחלוט אשר האור הוא יסוד העולם; ״אם כוכבים אין מספר מאירים לנגד עינינו, הן עוד יחסר לנו המופת להורותנו כי לא נמצאו כוכבים אין מספר כמוהם אשר לא יאירו". – ואחרי מות בעססעל בשנת 1846 קמה גם נבואתו זאת אשר נִבּא אל הכוכב שאינו נראה, כי לא לשוא העביר בעססעל את השמועה ההיא במחנה, ואותות רבים היו בידו והם היו לכלי חפץ בידי תלמידו התוכן הנכבד פעטערס לבוא ולמלאות אחריו ולחַשב ולמד את דרך הכוכב המסתתר ואת חמרו ואת תקופתו אשר יקיף הוא וזיריוס יחדו איש את אחיו.

מקץ עשר שנים יצאו התוכנים שנית לחקור את משפט הכוכב המסתתר ההוא, כי התוכן האמריקני קלארק בקעמברידזש מצא כוכב חדש בשמים, והוא כוכב־קבוע קטן בקרבת זיריוס אשר לא נראה עד היום ההוא, ותוכנים מתוכנים שונים יצאו לראות אם לא זה הוא הכוכב אשר בקש אותו בעססעל, והנה אמת נכון הדבר: הכוכב זיריוס הוא כוכב מִשנה, והוא עם רעהו יחדו מכלים את התקופה איש סביב לרעהו מקץ 49 שנה וארבעה ירחים, ומשקל חמר הכוכב החדש כחצי משקל חמר זיריוס.

בין כה וכה מצאו התוכנים את מדת מרחק זיריוס מן האדמה, ויראו והנה לא הוא הקרוב אל השמש מן הכוכבים־הקבועים האחרים, והוא רחוק מעלינו עד כי כשש עשרה שנים תעבורנה עד בוא אורו אלינו! והמרחק אשר בין זיריוס ובין הכוכב הקטן השולח אותו בדרך עולה עד 740 מיליאן מיל וחמר זיריוס עצום פי שלשה עשר מחמר השמש, וחמר הכוכב הקטן אשר על צדו עצום גם הוא פי שבעה מחמר השמש!

אלה הם החשבונות אשר הביאו התוכנים בימים ההם, והימים ימי בכּוּרי מראות החשמל אשר ראו החוקרים ראשית להם, ולכן דעת לנבון נקל כי קל מהרה פנו להם התוכנים גם אל הכוכב זיריוס, לראות מה יהיה משפט החשמל אשר לו, היש בו קוים שחורים אם לבנים, היש לו מעטפה אם אין – וימצאו החוקרים יתר הרבה מאד מאשר קוו!

עוד פרוינהאָפֿער החל לחקור את החשמל היוצא מאור הכוכב זיריוס, וימצא בו קוים שחורים, ואולם שונים היו הקוים האלה בשכבתם ובמקומותם מקוי השמש השחורים, ופרוינדאָפֿער לא ידע ולא הבין את אשר ראה ואת אשר מצא; אבל בימים האחרונים קמו חוקרי החשמל הגדולים, החוקר סעקי בעיר רומי והחוקרים העגגינס ומיללער בארץ אנגליה, והם מצאו נפלאות ונצורות: בקרב החשמל אשר לאור הכוכב זיריוס נמצאו קוים שחורים ודקים, והם מפוזרים ומפורדים חלק כחלק בין כל הצבעים, מן האדום ועד צבע הדודאים, ורק זעיר שם זעיר שם מתקבצים קוים אחדים יחדו להיות לאגודה אחת; ויהי כאשר ערכו את המראה הזה אל מראות החשמל אשר לרגלי כוכבים־קבועים אחרים ולרגלי השמש, וימצאו כי כל כוכב וכוכב אשר אור צח לו, הוא יפזר את קויו השחורים בתוך החשמל במדה ובקצב, חלק כחלק בין כל צבע וצבע, והכוכבים אשר יאירו לעינינו באור אדמדם או ירקרק, הם יולידו חשמל אשר צבע אורם לא יביא אליו קוים שחורים בלתי אם מעט, והקוים השחורים מתקבצים לאגודה אחת בין הצבעים האחרים.

על פי המשפט החדש הזה אשר מצאו התוכנים, נראה אור חדש, לדעת את דבר צבע אור הכוכבים־הקבועים; בראשונה חשבו כי שונה צבע האור אשר לכל כוכב וכוכב, זה בכה וזה בכה, ואולם עתה יודעים אנחנו כי לא שונה צבע האור, והוא לבן למראה, ומשפט אחד לאור השמש ולאור זיריוס ולאור הכוכבים־הקבועים האחרים, ושנויי הצבעים אשר נראה בקרב כל אור ואור, הם יהיו אך על פי החמרים הנשרפים בקרב המעטפה אשר לכוכבים שונים; אם יולידו החמרים הנשרפים קוים שחורים במקצוע האדום אשר בחשמל, אז יהיה אור תכלת לכוכב ההוא, ואם יתקבצו הקוים השחורים במקצוע התכלת אשר בחשמל אז יהיה אור אדמדם לכוכב ההוא. – ובהִגָלות נגלות המשפט הזה לעיני החוקרים, וילכו להתחקות על תולדות זיריוס, וימצאו נפלאות: הכוכב הזה אשר לפנים עבדו אותו גוים רבים ואשר משוררי יון העתיקים העריצוהו ויפארוהו על אדות האור האדמדם אשר לו הנה שנה הכוכב הזה את מראהו ואת צבע אורו מאז ועד היום, ויהי לו אור לבן; ועל מה היה כדבר הזה? הלא אך יען כי החמרים הנשרפים בקרב מעטפתו, בלעו לפנים את קרני אור התכלת, ואך כאשר עלו בקיטור ויאבדו, החלו קרני התכלת לבוא אלינו גם הן יחד עם קרני האדום אשר בתוך החשמל, ושניהם יחדו יֵראו בעינינו כמראה הלבן.

ולרגלי החשמל מצאו התוכנים עוד דבר חדש בקרב הכוכב זיריוס:

בשנת 1861, בהשמע דבר החשמל בראשונה, וכבר השמיעו התוכנים משפט כי על פי שכבת הקוים בתוך החשמל יקנו תחבולות לדעת אם אחד הכוכבים יקרב אלינו או אם ירחק ממנו; כי על פי תורת האור היא שומה לדעת אשר אם יקרב מקור אור לבוא אלינו במרוצה ובמהירות, אז יגדל בעינינו מרגע לרגע מספר גלי האור השלוחים אלינו, שכם אחד על האור המרחיק ללכת ממנו בחפזון; והיה בהקריבו לבוא, אז יהיה מראהו כמראה התכלת, ובהרחיקו ממנו, יהיה עינו אדמדם; ולפי המראות האלה הלא יטו הקוים בתוך החשמל, פעם אל עבר החשמל האחד ופעם אל עבר החשמל השני; והיה בהיות בידינו כלים העשוים לדבר אשר על פיהם נוכל למד אל נכון את מדת הנטיה האמורה אשר יטו הקוים הצדה, אז תהיה לאל ידנו לדעת אם כוכב פלוני אלמוני יקרב אלינו או אם ירחק מאתנו – ואת אשר קוו התוכנים בא להם! –התוכן סעקי החל בשנת 1867 לעשות את נסיונותיו ולחשב את חשבונותיו, ולא הצליח, יען כי כלים מדויקים לא היו בידו, ויבוא העגגינס ויעש לו כלים נפלאים, ובשנת 1868 מדד על פיהם את הליכות הקוים בנטותם אל האדום אשר בתוך החשמל היוצא מכוכב זיריוס, ויוכיח מפֹרש כי הכוכב זיריוס ירחיק ללכת מאתנו בערך 7 מיל בקרב זעקונדע אחת – הנה כי כן נראה אשר על פי מראות החשמל נדע את מרוצת הכוכבים־הקבועים אשר לא ידענו עד היום, ואת דרכם ואת הליכותיהם נדע אל נכון!

ולא זאת בלבד נדע, כי אם גם דברים אחרים רבים וסתומים: עוד בראשית ימי הדור הזה הוכיחו שלשת התוכנים הכי גדולים, הערשעל, פרעוואָסט וארגעלאנדער, וישמיעו לאמר: גם השמש עובר בשמים ממקום אל מקום ואיננו עומד דומם, ומגמת פניו אל פני העבר אשר שם מזל ארקולוס. והיה אם נשים עתה לב אל מקום זיריוס ואל מקום המזל ארקולוס, וראינו כי עומדים הם בשמים איש איש במקצוע אל עבר פני אחיו, מזה אחד ומזה אחד, והשמש בפנותה להעתיק אל מול פני ארקולוס, הרחיק תרחיק ממקום זיריוס; ולכן עלה עתה רעיון חדש בלב החוקרים, לשאול לאמר: מי זה יוליד את נטית הקוים בתוך החשמל אשר לזיריוס? האם על פי תנועת זיריוס היא שומה, או על פי תנועת השמש? והחוקרים אינם יודעים עוד פשר דבר, ופתרונים אין להם, עד בוא היום והם יצליחו למֹד את נטית הקוים אשר לאחד הכוכבים בגבול ארקולוס; והיום הזה לא ירחק חק – ובהיות כדבר הזה, אז ימצאו התוכנים ידים לחקור משפט כוכבים רבים, למען דעת מי מן הכוכבים הוא העמוד התיכון בנתיב־החלב.

ומי יָלד לנו את כל אלה? הלא אך משפט החשמל אשר לפני עשרים שנה לא ידעוהו עוד, ואשר בעזרתו נוכל לעלות עתה השמימה, לדרוש משם את אחד הכוכבים הרחוק מאתנו עד בלתי תכלית, עד כי כחמש עשרה שנה תעבורנה מיום צאת אורו ממקורו ועד בואו אלינו; הנה כי כן הציב לנו החשמל גבולות חדשים ויועד לנו זמנים חדשים ויורנו מושגים חדשים אשר לא ידענום בראשונה. האם לא לצחוק יהיה בעינינו האיש אשר לפני עשרים שנה שאל לדעת את משפט היסודות הנמצאים בגוף זיריוס? וכיום הזה נדע גם את זאת באר היטב, כמו נמצא זיריוס על פני השלחן לפנינו וידנו תנתח אותו לנתחים. – חמרים רבים נמצאים בקרב זיריוס אשר לא ידענום עוד, ואולם את אלה ידענו: את הברזל, ואת הנַתָריום ואת המאגנעזיום ואת יסוד־המים למכביר.

אפס כי לא את זיריוס לבד חקרו התוכנים על פי מראות החשמל, כי עוד כשש מאות כוכבים־קבועים אחרים העבירו לפניהם וימצאו את משפטם, ולא אך כוכבים־קבועים לבד, כי אם גם בהרות ערפל אשר ממעל לגבולות נתיב־החלב, מקום אשר שם שמשות אין מספר, ועולמות חדשים שם יוָלדו מקצה ביליאנים שנים – הֲתעיף עיניך במרחקים האלה אלופי הקורא? התארח לחברה עמנו לעלות הפעם השמימה?

אם תשא את עיניך מן המקום אשר שם יאיר זיריוס לארץ ופנית לך על ימין, אז תראה את הנבחר מכל המזרות, הוא כסיל (אָריאָן), וממנו והלאה מחוץ לגבולות כסיל יֵראה אליך הכוכב היפה אַלְדֶבֵּרָן, והוא קרוב אל מעדנות כימה (פלעיאַדען) – נלכה נא ונשאלה את פיהם, אולי נציל מהם דברים אשר לשמעם תאבה נפשנו.

הכוכב a, היפה מכל הכוכבים אשר במושכות כסיל, יענה אותנו על פי החשמל היוצא ממנו; הקוים השחורים אשר בו אינם מפוזרים בין כל הצבעים חלק כחלק, כי התקבצו ויהיו לאגודה בקצה התכלת והדודאים אשר בתוך החשמל, ומלבד שמונים קוים בודדים אשר מצאנו, נמצא עוד חמשה קוים צפופים ואחוזים איש באחיו אשר יהיו לנו לאות כי חמרים נשרפים בקרב מעטפת הכוכב הזה אשר לא ידענום עוד ולא נדע גם את שמותם עלי אדמות; ויען כי הקוים האלה יקדירו כמעט את חלק התכלת, לכן יהיה אור הכוכב הזה אדום בעינינו שכם אחד על זיריוס, וכאשר יעלו חמרים חמרים ממנו על המוקד וחלק גדול ממנו כליל יָקְטָר אז ישנה גם את מראה אורו כמשפט, והיה לאורו צבע אחר – וחמרים רבים נמצאים בקרב הכוכב a אשר הכרנו ואשר ידענו אותם, ואלה הם: ברזל ונתריום ומאגנעזיום וקאלציום ועוד כאלה למכביר.

אכן אור הכוכב אלדברן אדום מן האור הזה ובקרב החשמל היוצא ממנו לא נמצא אגודות אגודות מן הקוים השחורים כאשר נמצא בתוך החשמל אשר לכוכב a, ואולם קוים רבים אשר לא יספרו מרב נמצאים בין הכרכום והירוק והתכלת, והיו לנו לאות על כל החמרים העולים בקיטור בתוך הכוכב ההוא; ומן החמרים האלה נכיר את הנתריום ואת המאגנזיום ואת הקאלציום ואת הברזל ואת האנטימון ואת הכסף החי ואת הטעללור ואת עופרת־האפר; ומלבד אלה נמצא בו גם את יסוד־המים אשר לא נמצא בקרב a, ובזה דומה הוא אל השמש ואל זיריוס.

שלשת הכוכבים האלה אשר העברנו לפני הקורא, הכוכב זיריוס והכוכב a אשר במושכות כסיל והכוכב אלדברן, שלשה מינים הם אשר לפיהם יערוך התוכן הנכבד סעקי דמות לכל הכוכבים־הקבועים האחרים אשר חקר אותם, כי משפט אחד לָרָאשִׁים האלה ולכל החונים על צבאותם; ולכן זה הדבר אשר נדע: הכוכבים־הקבועים כלם עשוים מעשה כדור כמשפט השמש אשר לנו, והכדורים מאירים, וסביב לכדורים נמצאו מעטפות אשר בהן יעלו חמרים שונים על המוקד, ולפי החמרים הנשרפים כן יהיו הקוים השחורים הנראים בתוך החשמל אשר לכל כוכב וכוכב. אכן נמצאו עתה שלשה כוכבים קטנים, קרובים איש אל אחיו במזל קַסְיוֹפְּיָה, והם יוצאים מן הכלל, כי קוים לבנים נראו בהם תחת הקוים השחורים אשר בשאר מראות החשמל, ועד היום הזה לא מצאו עוד התוכנים פשר דבר!

לרגל המלאכה אשר לפנינו, עלינו להעביר לעיני הקוראים גם את הדבר הזה:

ביום העשירי לחדש מאי בשנת 1866 נראה בשמים במזל כתר הצפוני כוכב קטן אשר אור מעט לו, ולא הדר לו ולא יפעה לו, והוא אחד מן הכוכבים מבני המעלה התשיעית, ופתאם נהפך הכוכב הזה לעין הרואה, ויהי כאחד מבני המעלה השניה, ואור לו כאור הכוכבים אשר במזל האריה הגדול – אכן לא חדש היה המראה הזה בעיני התוכנים, כי כבר נראה כמוהו ברקיע השמים, אשר יאמין הרואה כי כוכב חדש נולד לעיניו פתאם לפתע, ובימים מקדם בעוד חשך כסה ארץ ולאמים הגו ריק, חזו להם בני האדם מחזות שוא ומדוחים בהגלות נגלות לעיניהם מראה כזה ויולידו אותות ומופתים בשמים ובארץ; וגם בימינו לא נמצא חכם יודע פשר דבר, עד שקם דבר מראות החשמל, ועל פיו מצאנו גם את זה; כי בבוא יום החמשה עשר לחדש מאיי החל הכוכב ללכת הלוך וחסור, וביום השלשים לחדש יוני שב להיות כבראשונה, ולא עלה עוד על הכוכבים אשר המעלה התשיעית להם; וזה אשר מצא התוכן העגגינס:

תחת החשמל האחד מצא העגגינס שנים, החשמל האחד היוצא מעצם הכוכב וקוים שחורים בו, וחשמל שני יוצא מן המעטפה אשר סביב לו ולו קוים לבנים, ועל פיהם יכֻּרו עקבות יסוד־המים העולה שם בקיטור; ויהי כאשר התאסף אויר יסוד־המים סביב לכוכב ההוא במדה גדולה עד מאד, אז התלקחה אש גדולה בעלות האויר הזה על המוקד, ויהי אור גדול מאד, ולכן נהפך הכוכב פתאם ויהי לו אור כאור כוכב מן המעלה השניה, אך כאשר התחבר יסוד המים אשר שם התחברות חימית אל החמרים האחרים, ותשקע האש, ויחדל האור, והכוכב שב להיות כבראשונה אלה הם הדברים אשר נציל מפי מראות החשמל!

ועתה, אלופי הקורא, נקומה נא ונעלה השמימה אל המקום אשר נבחר הפעם, הוא המקום אשר מדה אין לו וקצב אין לו, הוא המקום אשר גם התוכן העומד על משמרתו תמיד, לא ישים אליו עין, עד אם יתן בראשונה אל לבו, כי גם הוא וגם האדמה תחת רגליו וגם השמש וצבאיו אשר הוא יודע, כלם כאבק פורח המה לעמתו וכנטף מים אחד מן הים הגדול.

עוד בטרם התהלך הערשעל הגדול בחקר תהומות השמים להוריד אלינו משם את משפט הכוכבים־הקבועים, התבוננו התוכנים וידעו כי לא בהיות קץ לכוכבים הקבועים יהיה קץ לכל היקום, ולא כתם גבולות נתיב־החלב יתמו העולמות העליונים אשר מחוצה להם, ויבינו כי השמש עם כל צבאיו הוא כנקודת אור קטנה בין כל רבוא רבבות הנקודות האחרות; ועל בהרות הערפל אשר ראו, אמרו כי גם הן נתיבות־חלב הם כנתיב־החלב אשר בו שמשנו – ויהי כי בא הערשעל וקרן־החזות הגדולה בידו וירא ויביט השמימה וימצא כי כנים הדמיונות האלה, וכי בהרות הערפל ההם אך אגודות שמשות הן וכל שמש ושמש חונה בראש צבאותיה. הנה כי כן עצרה עין האדם כח להביט מן העולם ועד העולם, מקצה אגודת השמשות האחת עד קצה אגודת השמשות השנית, דור דור ושמשותיו, עולם עולם וכוכביו, ולב האדם יפחד וירחב אף ינוך ויהמה בקרבו, כי במה נחשב הוא?

אבל כאשר הוסיף הערשעל לתור את פני השמים על פי קרן־החזות העצומה והחזקה אשר עשה לו, וימצא ערפלי חמרים חדשים אשר קצרה עינו להפוך גם אותם ולעשותם לאגודות שמשות, יען כי התנגשו אלה יחדו ולא נִתנו עוד להתפרד – מי ילד את אלה? מה משפט ערפלי החמרים האלה? הַאֵלֶה הם היסודות אשר מהם עולמות יבנו? האם נפתח לפנינו האוצר הטוב אשר שם עוד תהו ובהו ואשר חמרים חמרים נמצאים שם שמהם יֵעשו עולמות אין מספר? האם לא כלתה עוד מלאכת הבריאה, ועוד כיום הזה נבראים עולמות הלוך וְהִבְּרֵא מיום אל יום?

שאלות כאלה וכאלה השתערו עלו על לב הערשעל, והערשעל לא שב אחור, וקול מליו לא נחבא בהִוָלד בקרבו הרעיון האדיר והנורא הזה, וישמיע גלוי לאמר: ערפלי החמרים אשר לא יתפרדו עוד, חמרי ערפל הם אשר מהם יִבּנו עולמות, והם יהיו באחרונה לשמשות ולאגודות שמשות ולנתיבות־חלב, כי מלאכת הבריאה עוד לא כלתה והיא הולכת מחיל אל חיל מיום אל יום ועולמות חדשים נבראים מרגע לרגע! – וכחמשים שנה אחרי מות האדם הזה הגדול בענקים, ולורד ראָסס קם ויעש לו גם הוא קרן־חזות גדולה ועצומה בכחה ובאורה פי שנים מקרן החזות אשר היתה להערשעל, וימצא גם הוא כי יש ערפלי חמרים רבים אשר לא נתנו להתפרד, להכיר אותם כי אגודות שמשות הם, וכאשר נוסיף להביט על פי קרן־החזות העצומה הזאת כן ירבו ערפלי החמרים למרחוק – ובכן נפלא גם מן התוכן הזה להגיד לנו אם בנים דברי הערשעל בדבר העולמות הנבראים עתה, אם לא.

אז באו ימי מראות החשמל, ויצליחו החוקרים למצוא על פיו פתרונים גם לדבר הזה. – סעקי והעגגינס ותוכנים אחרים עשו להם כלי־חשמל כמשפט, ועל פי הכלים הקטנים האלה יוכל כל איש להביט השמימה ולהבדיל בין עולמות העומדים על תלם ובין עולמות ההולכים עתה הלוך והִבָּרא; כי במקום אשר התקבצו חמרים ויהיו לאגודת שמשות אחת, שם נראה את מראה החשמל כמשפט וקוים שחורים עוברים את צבעיו, ובמקום אשר החמרים נשרפים עתה ולא היו עוד לעולמות, שם נראה את מראה החשמל והנה כהה אורו וקוים בעלי שלל צבעים עוברים אותו להגיד לנו מה דבר החמרים הנשרפים עתה; והחמרים הנשרפים האלה לא נודעים עוד לנו כלם, כי יש בהם חמרים אשר אין על עפר מָשְׁלָם; ואולם עד היום הזה מצאנו שם גם את יסוד־המים וגם את יסוד החמוצי וגם את יסוד החנקי, והם לא יוכלו לנַכּר את אותותיהם בהיות לנגד עינינו כלי־החשמל.

אלה המה דברי השמועות הבאים אלינו מקצוי עולמות רחוקים, אשר שם ירחינו לא יגיהו אורם, וכוכבינו יאספו נגהם, ושמשנו יהיה לנקודה קטנה, ונתיב־החלב אשר לנו יהיה גם הוא לעב ענן וערפל להיות לחידה ברקיע השמים, אשר לא ימצא לה פתרונים בלתי אם רוח האדם לבדו!

 

חושׁינו ונפשׁנו ושׂפתנו    🔗

שני אנשים אחים עוברים ברחוב העיר, איש איש לעברו יפנה, ואין מכיר איש את אחיו; אך כהרחיקם ללכת כעשרה צעדים, יעמדו שניהם פתאם, ואחרי כן ישובו על עקבותיהם ואיש יפול על צוארי רעהו, והם ישתאו וישתוממו יחדו על המקרה. ״אמנם“, יאמר האחד, ״יש אשר עמקו לפעמים מחשבות איש, עד כי לבו בל עמו ונפשו לא תדע את אשר תראינה עיניו!״ – ״גם אני כמוך”, יאמר השני, וזה חלקי וגורלי בעת אשר תפוש אנכי במזמותי, ומזמותי נתקו!".

כדבר הזה רואים אנחנו יום יום, ונפשנו יודעת מאד כי חסד אנחנו עושים עם מרבית הקוראים, אם נלך עתה לבקש פשר דבר. – האם סֻגרו חושינו על מסגר? האם לא ראו הרֵעים השנים איש את אחיו מדי עברם, גם בהיות עיניהם פתוחות?

הלא כזאת היה לא תהיה! לולא ראו איש את אחיו מדי עברם, כי עתה לא ידעו גם אחרי כן כי נפגשו בדרך! אכן המה כאשר נפגשו, ראו איש את אחיו היטב, ואיש איש עשה רשם גדול ועצום בעין רעהו, כי אך בחזקת הרשם הזה יודעים הם גם מקצה זעקונדות אחדות את המראה אשר ראו, וכל המראות החדשים אשר ראו בין כה וכה לא עצרו כח להשבית את המראה הראשון, וזה לנו לאות כי חזק ועצום היה רשם המראה אשר ראו איש את פני אחיו, ואך לבם בל היה עמם מדי היות המראה ולא הרגישו אותו ולא הכירו איש את אחיו; הנפש השוכנת בנו (הלא כה יהיו דבריך. אלופי הקורא!) לא ידעה ברגע הראשון לתת סדרים למראה הנראה ולהביא את דמות פני האיש אל אוצר הזכרונות במקום הדרוש לו; הנפש יודעת מאד כי ראתה העין את המראה, וגם יודעת היא כי דין ודברים לה עם המראה הנראה הזה, עד כי גם שאף תשאף לפתוח את ספר הזכרונות ולקרוא ולבקש שם את דמות האיש הנראה, למען דעת אם דומים פני האיש הנראה אל פני הדמות המחוקה בספר הזכרונות, ואולם בין כה וכה נתקו כפות רגלי האנשים הנפגשים איש מעל רעהו מהלך זעקונדות אחדות, ובשובם יבקשו להצדיק את נפשם; ועל כן יאמר האחד כי ״עמקו״ מחשבותיו, ובהיות נפשו ״במעמקים" לא יכלה לעלות קל מהרה להרגיש את אשר ראתה העין; והשני יאמר כי ״תפוש" היה במזמותיו והן ״נתּקו“, ובהיות נפשו ״תפושה” לא יכלה לחרוג ממסגרותיה לעשות ככל העולה על רוחה ולאסוף כביצים עזובות את המזמות ״הנתקות", ועל כן לא מהר לקרוא ברגע הראשון: ״הנה רעך לפניך!“

חושינו אשר יקבלו את כל רשם ורשם מן העולם החיצון, ונפשנו אשר תרגיש את הרשם ותבחון אותו ותעריך אותו לפי הרשמים אשר קבלה בשכבר הימים, ושפתנו אשר התאמץ תתאמץ להשמיע ולבאר כפעם בפעם את כל המקרים הנפלאים האלה, שלש אלה היו לפני החוקרים אשר בקשו דבר אמת לבוא עד תכונתם ועד תכליתם; ואולם החקירה לבדה לא הועילה ברב או במעט ותנחיל ליודעיה אחריה אך דמיונות והשערות העומדים על הררי הפילוסופיה, עד שקמו עתה חוקרי הטבע ויחלו לבוא עד חקר הדברים ההם על פי נסיונות ובחינות הנאמנים והנכונים, ולכן על פיהם יקום דבר; אכן כיום הזה לא נרחיק עוד ללכת והמטרה עוד ממנו והלאה, אחרי כי זה עתה יָצאו חוקרי הטבע לפעלם וזה אך החלם לעשות.

כל החוקר אשר שׂם לבו לחקור את ידיעות הטבע, כופר הכל הוא וגם איננו מודה במקצת, כל עוד לא יוכל לנסות ולבחון את הדבר על פי מדה ועל פי משקל ועל פי ערך, וגם למראה עיניו לא יאמין וגם בחושיו ישים תָהֳלָה, כי אמר יאמר: לפעמים ישגו גם החושים אשר לאדם, ומה בצע כי בהם נבטח! – ולכן לא יתפלא עוד הקורא בשמעו כי ילד יֻלד על ברכי החכמים חוקרי דעת התכונה אשר יקראו לו ״בחינת הגוף" לבחון את הנוף ולדעת אם כשר הוא לקבל את כל רשם ורשם מן החוץ, ומה הזמן הדרוש לו עד בוא הרשם אל הנפש פנימה להרגיש ולדעת אותו; ובעקבות חכמי התכונה יצאו גם החכמים דורשי טבע הגוף, ויעמדו גם הם במסות ובבחינות אשר נקרא להן ״בחינות הגוף"; והדברים האלה נפלאים מאד בעינינו ואנחנו נעבירם לעיני הקורא לרגל המלאכה אשר לפנינו.

הלא ידעת הקורא מה דעת התכונה שואלת מעמך? – כי אם לדעת אל נכון את מדת התנועות אשר לגרמי השמים; ואתה הן לא תדע מדה נכונה עד אם תדע את המקום אשר יעבור אותו אחד הכוכבים ואת הזמן הדרוש לו מדי עברו; ולכן עשו להם התוכנים קרני־חזות אשר כלי־מדה ומורי־שעות נכונים מצומדים אליהם. – ואולם אל נא נשכח כי גם מורה־השעות איננו כלי למד בו את מדת העת בהחלט, כי אם ביחס אל לוח־הסימנים אשר לו ואל המחט העובר על פני לוח־הסימנים במעגל סביב, והיה כעבור המחט על פני הלוח מהלך כזה וכזה, אז נאמר כי מדת עת כזאת וכזאת עברה לה, אבל בעשותנו כדבר הזה הן לא נדע עוד מדה לעת ולזמן בהחלט ולא ביחס אל מדות אחרות. – כי על כן דעת לנבון נקל אשר חכמי התכונה לא יבטחו במורה–שעות גם בהיותו עשוי בצמצום ובדיוק עד תכלית, אחרי כי יודעים הם אשר הקור והחום, והלֵחות והחֹרב וחליפות האויר וארך המטולטלת והמועקה תחת הגלגלים, כל אלה מולידים שנויים ותמורות בקרב מורה־השעות, אשר גם אם קטנים הם אל כל אדם ואדם, גדולים הם מאד אל התוכן החוזה בכוכבים; ולכן בקשו להם התוכנים משען אחר להשען עליו, ויבקשו בין גרמי השמים גרם אחד אשר את תנועתו ידעו בצמצום ואשר חליפות ותמורות לא תהיינה לו, ולפיהו יעריכו את מדות כל הכוכבים האחרים – ויבקשו וימצאו, והוא לא רחוק מהם ולא בשמים הוא!

מורה־השעות אשר מצאו להם התוכנים הוא אם כל חי, היא האדמה! האדמה מתגלגלת על קטרה בקרב 24 שעות, ולפי הזמן המצומצם והמדויק הזה יחלקו להם התוכנים בקו לדעת מדה נכונה אשר לכוכבים אחרים; וזה הדבר אשר יעשו: הם יעמידו להם קרן־חזות גדולה בין שני עמודים חזקים ומוצקים, והקרן עומדת הכן עד בלתי נוכל להתיק אותה ממקומה על ימין או על שמאל, ואך על קטרה נוכל לגֹל אותה להעלותה או להורידה כמעט, וקרן־חזות כזאת יערכו בלילה אל מול פני אחד הכוכבים־הקבועים, ובפי הקרן ימתחו חוט דק מאד אשר על פיו נדע בצמצום את הזמן מדי עבוֹר הכוכב על פניו; וכן תעמוד הקרן עד בוא הלילה השני, והיה בעבוֹר הכוכב שנית את פני החוט, אז ידעו התוכנים כי ברגע הזה כלתה האדמה את תקופתה, ומן הרגע אשר החלה התקופה ועד הרגע הזה עברו עשרים וארבע שעות מצומצמות ומדויקות, ולפיהן נוכל לכון את כל מורי־השעות אשר לנו.

ואולם גם מורה־השעות הנפלא הזה איננו מדויק ומצומצם עד תכלית, כי הנה בא המהנדס הצרפתי דעלאָניי ויוכיח בשנת 1866 כי פִגְרָה האדמה מְלֶכֶת בתקופתה, ומימי חשבונות טהאלעס בשנת 585 לפני ספירת הנוצרים ועד היום הזה עולה זמן הָאִחוּר עד ¾1 שעה – אכן זמן כזה הלא מעט הוא מאד לאלפַּים וחמש מאות שנה, ולא יעלה גם לשלש זעקונדות לשנה האחת, ולכן נשע ממנו ונבליגה ולא נשית אליו לב; כי הנה משגה אחר לקראתנו אשר עלינו לשומו לפני הקוראים.

עוד בשנים קדמוניות מצאו החוקרים כי שני תוכנים אם יביטו אל שתי קרני־חזות הדומות אשה אל אחותה בתכונתן עד תכלית, ושניהם יצפו לראות בזעקונדע האחת את פלוני אלמוני הכוכב מדי עברו את פני החוט אשר בפי קרני־החזות, וראו והנה לא יעלו דברי העדים השנים בקנה אחד, כי האחד יקדם והשני יאחר לראות; וכאשר התחקו החוקרים על שרשי הדבר הזה, לא מצאו פתרונים בלתי כי מום בבנין קרני־החזות אשר לא תשאנה השתים יחדו. או כי שונה משפט החוט אשר לכל אחת, או כי שונות תנועות האויר אשר סביב לשני החוזים; ויחקרו ויקנו תחבולות עמוקות ויעשו להם כלים נפלאים אשר על פיהם יוכלו לשוב ולהשיב את המדה הנכונה, למען היות מדה אחת וקצב אחד למראה אשר שני רואים יראוהו יחדו.

אז קם הפרופיסור הירש בעיר ניישאטעל ויתחקה גם הוא על שרשי הדבר אשר מראות שני רואים לא ישאו יחדו, והנה זה הדבר אשר מצא: המום איננו בעולם החיצון כי אם בגוף הרואים! הן פעולות הנפש אשר בקרב איש ואיש נבדלות אשה מרעותה, ולכן נבדלים הם גם בהרגשותיהם, זה בכה וזה בכה; אם שני אנשים ישמעו יחדו קול כלי תותח, יש אשר יתעורר האחד כרגע והשני לא יתעורר עוד, יען כי כח ההרגשה אשר לאחד חזק מכח ההרגשה אשר לשני; וכן גם אם שני אנשים יראו מראה אחד ברגע אחד, יש אשר האחד ירגיש כרגע את אשר ראה והשני לא ירגיש עד עֲבוֹר הרגע, ולכן דעת לנבון נקל כי גם עדותם אשר יעידו לפנינו לא תעלה בקנה אחד – ובכן נטל על החוקר לדעת אל נכון את מדת הזמן אשר יעבור למן הרגע אשר תקבל העין את הרשם מן החוץ ועד כי יגיע הרשם הזה אל הנפש פנימה, למען דעת את הלולאות המחברות את החמר אל הרוח ואת הגשר אשר בין הגוף ובין הנפש; אפס כי לא ברוח הפילוסופיה והמחקר נוכל לענות על הדברים האלה, ואך על פי נסיונות נאמנים ונכונים, כפי אשר יורונו ידיעות הטבע; והפרופיסור הירש הצליח לקנות תחבולות להביא פתרונים לדברים האלה, וכלי הטעלעגראפיה החדשים היו לו לעזר; ויעש לו הירש כלי נפלא, אשר כיום הזה נמצאהו בכל בתי מצפה הכוכבים, וכל תוכן ותוכן לא יגש אל המלאכה לשאת עיניו השמימה, עד אם יעמוד בראשונה לפני הכלי הזה לְהִבָּחֵן למען דעת אל נכון את הדרך אשר בין חושיו ובין נפשו – וזה מעשה הכלי:

על פני השלחן נמצא מורה־שעות קטן, אשר בהיות לו מהלכים, יעביר יתד קטנה מן העבר האחד אשר לשלחן עד העבר השני משמאל לימין, ועל פני היתד נמצאה מנורה קטנה אשר בהיות אש עליה, תֵּראה ככוכב קטן; וקרוב אל הכוכב הזה נמצאה קרן־חזות קטנה אשר על פיה נוכל לראות את הכוכב הקטן בהתנהלו לאטו בתקופתו, ובין הכוכב והקרן נמצא לוח זכוכית אשר רשום עליו קו שחור ודק מאד מלמעלה למטה; והיה אם נביט אל תוך קרן־החזות, אז נראה את הקו הדק והוא נצב בפתח הקרן בתּוֶך; ובהיות מהלכים למורה־השעות, אז נראה על פני השלחן כמראה אשר יראה התוכן בהביטו השמימה כי יעבור הכוכב הקטן על פני קרן־החזות הקטנה משמאל לימין, ובבואו אל מול פני הקו השחור, יֵעלם רגע אחד מנגד עין הרואה, ורגע משנהו בנטותו מן הקו על ימין ישוב להֵראות, וכן יעבור גם משם והלאה וילך בתקופתו. אכן הכלי הזה מחֻבּר גם אל כלי טעלעגראף אשר יעשה מעשהו באמונה, והוא עשוי מעשה מועקה על פני רצועת נְיָר המתגלגל תחתיו בצאתו, וכאשר נשים בו זרם עלעקטרי, אז ישים נקודה על פני רצועת הניר; וכלי־הטלגרף הזה מצומד אל הכלי הראשון במשפט כזה: ברגע אשר הכוכב הקטן יעבור על פני הקו השחור, תגע היתד הנושאת אותו אל יתד שניה, ובנגיעה הזאת יֵעשה רתּוק לשלשלת עלעקטרית, וזרם עלעקטרי יצא אל תוך כלי־הטלגרף, והכלי הזה ישים כרגע נקודה על פני רצועת הניר היוצאת מתחתיו, ובזאת הלא נדע בדיוק ובצמצום את הרגע אשר עָמַד הכוכב לפני הקו השחור.

ועתה נקרא נא לתוכן ונעמיד אותו לפני קרן־החזות הקטנה ונצוהו לאמר: שים נא עינך ולבך אל הליכות הכוכב הקטן אשר לפניך, ואת אצבע יד ימינך תשים על פני הכפתור העשוי לדבר, וברגע אשר תראה את הכוכב בהתיצבו אל מול פני הקו השחור, תעיק את הכפתור תחתיו, והיה לנו לאות כי ברגע הזה הרגישה נפשך את המראה אשר ראו עיניך. – אכן הכפתור הזה מצומד גם הוא אל הסוללה העלעקטרית ואל כלי־הטלגרף ולכן ברגע אשר תעיק האצבע עליו, יֵעשה רתוק השלשלת גם הפעם, והכלי ישים נקודה שנית על פני רצועת הניר; והנקודה השנית הזאת תגד לנו את הרגע אשר הרגישה נפש הרואה את דבר המראה.

ובכן אפוא תהיינה לנו שתי נקודות: את הנקודה האחת נקרא בשם ״נקודת הטבע“, יען כי יד הטבע תעשנו ברגע היות המראה, ואת הנקודה השנית נקרא בשם ״נקודת הנפש”, יען כי היא לא תֵעשה בלתי אם על פי הרגשת הנפש. – ואנחנו אם נלך לדרוש עתה את משפט שתי הנקודות האלה אשר על פני רצועת הניר, נמצא כי לא במקום אחד תהיינה שתיהן יחדיו, כי אם אשה אשה רחוקה מעט מרעותה, כי למן היות המראה ועד היות ההרגשה התגלגל הניר הלוך והתגלגל ועל כן נעתקו הנקודות אשה מרעותה; ואחרי כי ידענו מדה נכונה לזמן מרוצת הניר בהתגלגלו, לכן נדע אל נכון גם את מדת הזמן אשר בין הנקודה האחת ובין השנית; – והנה מצאו החוקרים כי אין תוכן בארץ אשר נפשו תרגיש כרגע את המראה אשר ראו עיניו, וכפעם בפעם נמצא עת וזמן בין מעשי החוש ובין מעשי הנפש.

דעת לנבון נקל כי חוקרי התכונה קבלו בנפש חפצה את הכלי אשר עשה להם הפרופיסור הירש ויברכוהו ויודוהו – וכן התמו; כי לא שמו את לבם לחקור גם הם ולדרוש אחרי משפט הגוף והתיחשו אל הנפש, אחרי כי העבודה הזאת לא להם היא, והם אך לקחו להם את אשר להם, ואת החקירה הותירו לאחרים; ואולם החכמים חוקרי טבע גוף האדם וחוקרי טבע הנפש, הם באו ויחלו לעשות נסיונות לאלפים למען יוכלו למצוא פתרונים, ויבינו כי מסתרי כחות הנפש נמצאים עתה לפניהם, אשר אם יבאו עד תכליתם יפָתחו להם שערי מסתרי החיים; ויראו ראשית להם לחקור את משפט הגוף עד תכלית, כי ידעו אשר מסתרי הנפש נעלמים ועמוקים הם, ולא על נקלה יצליחו לדעת את המעשה הנעשה בקרב האדם למן הראשונה ועד הנקודה השניה, ועל פי מי היא שומה לאחֵר את מועד הרגשת הנפש, אם בקרב העין נמצא המום ואם בקרב הנפש.

הנה כיום הזה נדע אל נכון אשר לא הבוחן לבות וכליות יֵדע את יצרי מחשבות איש, כי אם הבוחן את מעללי המוח – המוח הוא הנפש! וחוטים נתונים לו כחוטי הטלגרף אשר על פיהם יקבל את כל רשם ורשם מן החוץ, וחוטים אחרים לו אשר על פיהם ישלח את פקודותיו אל כל חלקי הגוף; מן העין יבאו אליו חוטים ועצבים אשר יביאו אליו את דבר כל רשם ורשם הנעשה בה, וחוטים אחרים יוצאים ממנו אל כל חלקי הגוף, ואם יתן המוח פקודה לאצבע היד להכות הכפתור, אז ישלח את פקודתו ביד החוטים הַשְּׁנִיִים האלה. אבל מה מדת הזמן אשר למרוצת הזרם העלעקטרי הזה בקרב גוף האדם ומוחו? – הן מדדו החוקרים את מרוצת כל זרם עלעקטרי אשר במלא רחב הארץ וימצאו כי 40,000 מיל יעבור הזרם בזעקונדע האחת, ואולם הזרם העלעקטרי אשר בקרב גוף האדם בעברו את העצבים, לא יעבור בלתי אם בערך 100 רגל בזעקונדע האחת – החשבון הזה מדויקים מאד עד תכלית דִיוּק, ועל פיהם נלכה עתה לְקָרְבָה אל משפטי מלאכת הגוף, ומשם נוכל להעיף עין ולהתבונן כמעט גם אל מעשי הנפש בחדר משכיתה.

ובכן אפוא נשוב נא מעט אל התוכן אשר עזבנו בעמדו להִבָּחן לפני הכלי ושתי הנקודות עשויות על פני הניר, ואנחנו לרגל המלאכה אשר לפנינו, נניח כי בין הנקודה הראשונה ובין הנקודה השניה עברה לה זעקונדע אחת; ועתה ננסה נא לחלק את הזעקונדע האחת הזאת לחלקים, למען דעת את מספר החלקים העולים על מדת הדרך אשר מן העין ועד המוח ומן המוח ועד האצבע. – אֹרך העצב המחבר את העין אל המוח עולה עד ½2 זרת, וארך העצב היוצא מן המוח והולך אל עורק האצבע עולה בערך 2 רגל; ואחרי כי ידענו כי הזרם העלעקטרי בקרב הגוף יעבור לו בזעקונדע אחת בערך מאַת רגל, לכן נדע כי את דרך שני העצבים האמורים יעבור לו הזרם בזמן ¹/₁₀₀ זעקונדע אבל מדוע זה אפוא יעבור לו זמן זעקונדע אחת שלמה למן היות המראה ועד אשר ירגיש התוכן אותו? איה המקום בקרב הגוף אשר שם יעצר הרשם זמן ⁹⁷/₁₀₀ חלקים מן הזעקונדע מבלתי עֲשות דבר? עצב העין יאמר לא בי הוא, ועצב המוח היורד אל האצבע יאמר אין עמדי, ולכן נבין כי את הזמן הנותר הזה ידרוש לו המוח לעבודתו; ואולם אין אתנו יודע מה העבודה הזאת ומשפטה מה הוא, והדבר הזה סוד הוא מסודות כחות הנפש.

אמנם יש אשר יתיצבו שני תוכנים להבָּחן, וכחות נפשם שונים מאד: האחד ידרוש לו זעקונדע אחת כאמור, והשני לא ידרוש לו בלתי אם ²⁰/₁₀₀ חלקים מזעקונדע אחת; אכן אנחנו הן ידענו כי ארך העצבים אשר לאחד כארך העצבים אשר לשני, לכן נדע אל נכון כי מוח התוכן האחד ממהר לעשות את עבודתו ממוח התוכן השני, והמוח האחד לא ידרוש לו בלתי אם ¹/₅ מן הזמן אשר ידרוש לו המוח השני אבל אל נא תבהל ברוחך להוציא משפט כי האיש אשר מותו עושה את מלאכתו בחפזון, חכם ובעל מחשבות הוא יותר מן האיש אשר מוחו יפגר מעשות מלאכתו, כי לא כן הוא, ואנחנו נראה הרבה פעמים גם להפך.

אכן אם נשים לב אל מעשי המוח נמצא כי גם הוא איננו אָשֵׁם אם זמן מה דרוש לו למלאכתו, אחרי כי מלאכה גדולה לפניו, והוא הן קבל יקבל את הרשם ויבחנהו וינסהו וישקלהו במאזני דעת, ואחרי כל המעשים האלה נטל עליו לשום לו מקום או לשלחו ממנו והלאה, ובשלחו אותו נטל עליו לבקש לו את השליח העשוי לדבר, אותו ולא אחר, ואחרי כי הרבה שליחים למקום הזה, לכן עליו להזהר לבלתי לשגות בזר – והיה אם המוח הזה מוח תוכן הוא, אז הלא גדולה המלאכה לפניו פי שבעה: ראשית דבר עליו לקבל את הרשם מן העין, לדעת את המראה ואת דבר הכוכב והחוט; ואחרי עשותו את אלה, יזכור פתאם כי עליו לתת צו גם לאצבע היד להעיק את הכפתור; אז ימהר המוח ללכת ולהתדפק על דלת הרצון אשר ישכב וירָדם, ובאזניו יקרא: עצל למה תשכב? קום לך כי פקודה נחוצה לפניך! והלכת ובקשת לך את העצב היוצא ממני לרדת דרך השדרה אל העורק אשר בתוך האצבע הנתונה על פני הכפתור; ואתה אל נא תשגה בדרך ואל נא תפנה אל עצב אחר מאלפי העצבים אשר תראה, כי מאסתים עתה מהיות לי לשליחים; וידעת גם זאת כי עשר אצבעות ליד האדם, ואתה אל נא תבחר כי אם את אשר אֹמַר אליך; ובהיות לפניך האצבע הנכונה, הלא תדע כי עורקים שונים לה, עורקים אשר יטוּהָ ועורקים אשר ימתחוה, ואתה אל נא תפן אל העורקים המותחים כי אם אל העורקים הַמַטִים. – כזאת וכזאת ידבר המוח אל עבדו הרצון, והרצון ישמע אליו וילך לו ברגע אל העצב הנכון לעורר אותו מתרדמתו והעצב ידחה פתאם באפס יד בלתי אם ברצון המוח, ובזאת תשלם מלאכת המוח; כי עתה ירוץ לו דבר העצב עד העורק המבוקש בזמן מצומצם (²/₁₀₀ זעקונדע), והעורק אנוס עתה לשמוע אל הפקודה, להטות את האצבע ולהעיק את הכפתור תחתיו – ובכן אפוא נראה: כי זמן ¹/₅ זעקונדע או זמן זעקונדע אחת שלמה כאין וכאפס הוא למלאכה רבה וגדולה כזאת.

ואנחנו מדי דברנו בדבר הזה, נשים נא לפני הקורא גם את המקרה אשר יקרה את התוכנים החוזים בשמים כל הלילה: אם יתיצב התוכן בראשית הלילה להִבָּחן בכלי הפרופיסור הירש, והיה המרחק אשר בין שתי הנקודות כזה וכזה, ואם ישוב לפנות בקר להבחן שנית, וראה והנה גדול עתה המרחק מבראשונה; ואולם החוקרים חקרו וימצאו כי פעולות העצבים לא רפו עתה מבתחלה, וגם העורקים עוד מנצחים על המלאכה כאן וכעתה, אם כי עיפים ויגעים הם, ולכן אין להם דרך אחרת בלתי אם לחלוט כי הנפש או המוח אחרי היותו עֵר כל הלילה כשל כמעט כחו ואיננו עומד עוד על משמרתו כבתחלה.

אבל כל הדברים האלה יגעים ואף גם לא לנו הם; ולכן נפן נא מזה אל מול אחר, אל הבחינות והנסיונות אשר עשו החכמים חוקרי טבע הגוף. ובראשם החוקר דאָנדערס בעיר אוטרעכט, אולי נוכל להשקיף משם על פני כחות הנפש במסתרים, לדעת את המעשה אשר תעשה בקרב הגוף פנימה.

אם יתיצב התוכן להבחן ולראות את היתד ואת האור אשר עליה, אז נפשו הלא יודעת מאד את המעשה אשר יֵעשה, והיא עומדת ומחכה אליו, ורוחו אורבת אל הכוכב העולה אליו, וברגע הנכון יעיק את הכפתור תחתיו – אבל אם נניח כי בפתע פתאם יהיה הדבר, והאיש העומד להבחן לא יחשוב ולא יעלה על לבו כי כזה וכזה יהיה המעשה אשר יֵעשה, אז יבהל ברוחו רגע אחד, וזמן פעולות המוח יארך הפעם הזאת כמעט. – אם נושיב איש בחדר אפל אשר בו שני חוטים והם קרובים יחדו איש אל אחיו מאד, וביניהם יעבור נצוץ עלעקטרי ברגע הִסָגר השלשלת העלעקטרית, ונקודה תֵעשה על פני רצועות ניר ברגע צאת הנצוץ, והאיש גם הוא יעיק על פני כפתור ברגע ראותו את הנצוץ, לעשות נקודה שנית, והאיש הזה בשבתו בחדר האפל לא ידע מתי יופיע הנצוץ ואך בפתע פתאם יברוק הנצוץ לעיניו, או אז נראה כי האיש יִבּהל ברוחו כמעט ויחרד רגע אחד ולא ימצא און לו להעיק תחת הכפתור כרגע, אם כי ידע האיש כי בוא יבוא הנצוץ, לא יחסר. ואך את רגע בואו לא ידע; והחוקרים מדדו את הזמן הזה וימצאו כי ²⁰/₁₀₀ חלקים מן הזעקונדע עולים בתהו ויאבדו, עד כי יֵצא המוח לפעלו אחרי בוא אליו שמועה מבֹהלת.

הנה כי כן חקרו חוקרים וימצאו כי מקבל המוח את רשמי האֹזן קל מהרה שכם אחד על רשמי העין; אם תראה העין נצוץ אור אז נחשוב לראותו עוד גם אחרי חדלו, ואם אזן המנגן תבחן קול שיר אז תכיר כרגע את השנויים אשר יהיו לו; אם נצוה את התוכן להעיק באצבעו תחת הכפתור ברגע ראותו את הנצוץ, הלא כזה וכזה יהיה המרחק בין הנקודה האחת ובין השנית, ואם נצוהו להעיק באצבעו ברגע שמעו קול פעמון, ומצאנו כי ימעט המרחק בין נקודה לנקודה; ואף אמנם מצאו החוקרים כי עצב השמע קטן מעט מעצב־הראות, ואולם עד מהרה נוכחו לדעת כי לא על פי הדבר הזה היא שומה, ואך על פי המוח לבדו היא נסבה למהר לקבל את רשמי האזן מרשמי העין.

אכן הנה עשו החוקרים נסיונות שונים אשר תאוה הם לנפש יודעת, ואנחנו נשים גם אותם לפני קוראינו: אם תשים לוח על פני הקיר בחדר אפל, ובתוך הלוח נטועים מסמרים קטנים אשר לפי מקומותיהם יולידו את האותיות א ו י, ויש לאל ידנו להאיר את פני האותיות האלה בזרם עלעקטרי, פעם את האות א ופעם את האות י, פעם תברוק לעין הרואה האות האחת ופעם הברוק לעיניו האות השנית, ואנחנו נצוה את הרואה לאמר: הלא יושב אתה בחדר האפל, ועיניך רואות את שתי האותיות חליפות, והיה אם תראינה עיניך את האות א והבטת ולא תעשה דבר, ואך כראותך את האות י, ושלחת את האצבע והעיקות תחת הכפתור! – או אז תכבד מאד המלאכה על הנפש, אחרי כי נטל עתה עליה לדעת להבדיל בין משפט למשפט ולמשול ברוחה ביד חזקה, ומראה העינים לא יתן ולא יוסיף לה דבר, כי פעם תשים אסורים על ידיה לבלתי עשות דבר ופעם תמהר ותבָּהל לצאת לפעלה ולא תאחר מן המועד. – והיה אם נוסיף על האותיות השתים האלה עוד אותיות כהנה וכהנה, ונצוה את הרואה לעצור בעד אצבעו מדי ראותו את כל האותיות המאירות עינים, ואך בבוא האות האחת ישלח אצבע ויך הכפתור, או אז תגדל העבודה על הנפש שבעים ושבעה; ומדת הזמן הזה עולה בערך ²⁵/₁₀₀ חלקים מזעקונדע אחת.

אבל הנה לעבודה אין קץ אם נשים לפני הרואה שני כפתורים, אחד לימינו ואחד לשמאלו. ואנחנו נצוה אותו לאמר: בראותך את האות א, והכית את הכפתור לימינך, ובראותך את האות י והכית את הכפתור לשמאלך! – והיה הזמן אשר יעלה בתהו ויאבד לרגלי העבודה הזאת, בערך ¹⁵/₁₀₀ חלקים מזעקונדע אחת. – ואולם כח השמע יִבּדל מאד מאד מכח הראות! והיה אם העין תראה את האות א ואת האות י על פני הלוח, אז יעבור לו זמן כזה וכזה עד יקבל המוח את רשם המראה הזה, ואם האזן תשמע קול איש בקראו א וי אז ימעט הזמן הזה מבראשונה, אחרי כי גם לקרוא את האותיות מן הכתב דרוש לנו זמן, כי האותיות הכתובות אינן אותיות בהחלט, בלתי אם דמות פני אותיות לבד, תחת אשר האותיות הנקראות באזנינו, אותיות הן בהחלט – ובכן אפוא נדע כי השפה תשים רשם בפני הנפש על נקלה!

דעת לנבון נקל כי הכלים והנסיונות אשר עשו חוקרי טבע הגוף נעלים שבעתים על הנסיונות והכלים אשר עשו התוכנים, בחפצם לדעת את כחות הנפש; ואנחנו לרגל המלאכה אשר לפנינו לא נוכל לשום את כלם לפני הקוראים, כי רבים הם מאד, ורב לנו הפעם אם נדע כי מדדו החוקרים אל נכון את הזמן אשר יעבור על כל רשם ורשם עד בואו אל הנפש פנימה דרך העצבים הרבים אשר בקרב הגוף, וגם פעולות הנפש דורשות להן עת וזמן, ואחרי הפעולות האלה יעבר לו זמן בשלישית עד שוב תוצאות הרשם מן המוח החוצה, לצוות את אחד העורקים לעשות דבר בחוץ.

אכן גדולים מאד מעשי החוקרים, כי היתה לאל ידם להתחקות על שרשי הנפש ולמצוא את מקומה אל נכון, והנה היא יושבת בקרב המוח בתוך חלקים ידועים, ולא יאָמר עוד עליה כי אין לה מדה ואין לה שעור. אין לה זמן ואין לה מקום; ואף אמנם גם היום הזה לא נדע עוד מה היא, והפילוסופים שחתו את התפלספותם ארצה לשוא, ואולם רב לנו אם נוכל למֹד את זמן פעולותיה ואם נדע אל נכון את מקומה – ובזאת גדולים מאד מעשי החוקרים, כי לא נגשו אל פתח הרוח במחשבות רוח לבד, כי אם על פי נסיונות בְּשָׂרִים, להעביר ממשלת רוח מן הארץ ולכונן כסא לממשלת הגוף!

כיום הזה לא נשפיק עוד בילדי הדמיון אשר על אדני הרוח נוסדו כי אך את הנסיונות נחמוד אשר על אדני בשר יעמודו; ואף אמנם תאוה קשורה בנפש האדם לחרוג ממסגרותיה ולשאף למרחביה למעונות הנצח אשר זמן ומקום אין להם, ואולם החקירה שומרת עקבינו כיום הזה ולא תתן עוד אותנו לאכול מעדנים כאלה למכביר אשר יהיו אחרי כן לרעל בקרבנו, ובכל מקום אשר נעלה כנשרים אבר, תעלה החקירה אחרינו ותקצץ את כנפי המליצה והדמיון אשר שמנו לנו. כיום הזה לא נסוג עוד אחור מלראות את האמת פנים אל פנים ומלהרים את המסכה הנסוכה על פניה, אם כי תצעק אלינו הלוך וצעוק: כי לא יראני האדם וחי! – כיום הזה נדע כי אך בזאת יחיה אם יראה אותה פנים אל פנים!

הן ידענו כי הנפש היא ילד־השעשועים אשר לכחות הטבע, ולכן טוב אשר נדע כי השפה היא ילד־השעשועים אשר לנפש! והשפה גם היא הן לא השפיק בילדי נכרים, בדמיונות וברוח, כי אם ״בשר, בשר!" תצעק כל היום, וכל המשלים אשר תשא אך משלי בשרים הם ונסיונות מוחלטים אשר אין להם חלק ונחלה בדמיון וברוח!

בראשית מאמרנו זה העברנו לפני הקורא שני אנשים אחים אשר התנכרו איש אל אחיו כמעט רגע – ובגשתם איש אל אחיו מה זה תבענה שפתותיהם? האחד יצדיק נפשו כי עמקו מחשבותיו, והשני יאמר כי תפוש היה במזמותיו אשר נתקו; ובכן הנה זה האחד יחשוב כי שוחה עמוקה היתה לפניו ונפשו עם מחשבותיו יחדו נקברו חיות בה, ובהיות מראה לנגד עיניו, נטל עליה להתאמץ ולהתגבר כארי עד עלותה ממעמקים לשוב לאור באור החיים; והשני ידמה בנפשו כי יד גדולה וחזקה תפשה בו לבלתי תת אותו לעשות כחפצו, ומזמותיו נתקו ותפָּזרנה על פני שדה רחב ידים, והוא כאסוף ביצים עזובות נטל עליו לאספן ולשום לב אל המראה אשר ראו עיניו – הַשָׂמוּ האנשים האלה את לבם אל הדברים אשר דברו? היודעים הם כי אך משלי בשרים נשאו על שפתותיהם וכל רוח אין בהמה?

אכן בכל אשר נפנה נמצא כי השפה אשר אתנו מלאה משלי בשרים וכל רוח אין בה.– אם נראה גבר אשר דרכו נסתרה ולבו מר עליו, אז נאמר לו כי איש אובד עצות הוא, כאלו חור היה בראשו והעצות אבדו ממנו על פי החור הזה; אם נראה איש עברי זקן אשר אור עיניו כמעט אין אתו, אז נאמר לו ״ועיני ישראל כבדו מזקן", כמו במאזנים יעלה משקל העין, והיא כבדה מנשוא; אם ירעב איש ללחם ואנחנו נאכיל אותו לשֹבע, אז נאמר לו כי נהלנו אותו בלחם, כאלו היה הלחם חבל ארוך, והאיש אחז בו בידו בקצה האחד, ואנחנו אחזנוהו בקצה השני, ונלך לדרכנו, והאיש הלך אחרי מוליכיו; אם יבוא איש ויגמר אֹמר לבלתי עשות כזה וכזה, אז נאמר עליו כי אָסר אִסָר על נפשו, כמו לקח האיש בידיו שבעה יתרים לחים ואת נפשו הוציא החוצה ויאסור אותה לעינינו; אם יעבוד איש עבודת סופרים, אז נאמר לו כי מושך הוא בשבט סופר, כאלו היה האיש עגלת בקר אשר משכה בעֹל; אם יבוא אלינו איש אשר בדברנו אליו יבין עד מהרה את הגיגנו, אז נאמר לו כי פתחה אזנו לשמוע, כמו פתח פתוח מצאנו לאזן הזאת, או נאמר אליו הנוטע אזן הלא ישמע, כאלו באזנו יוכל האיש לעשות קציר כמו נטע; ואם לא יאבה איש לשמוע לתפלתנו, אז נאמר לו כי שָׁתַם את תפלָתנו, כאלו בידיו סִתֵּם את הבור אשר כרינו; ואם יבוא אלינו איש עני ואביון לדרוש לעזרתנו ואנחנו לא נשמע לו, אז יאָמר לנו כי נקפוץ את ידנו מאחינו האביון, כמו כף ידנו מקפצת על הגבעות ומדלגת על ההרים.

הנה כי כן נראה אשר גם שפת המליצה ושפת האמונה ושפת הפילוסופיה לא היטיבו את דרכיהן ומלאות גם הן אך משלי בשרים. – המליץ יאמר ״לב טהור“, כמו בנתר יכבס איש את לבו וטהר עד הערב, ובערב הוא שב לכבס אותו וטהר עד הבקר; המליץ יאמר ״נפש רחבה”, כאלו קנה־מדה נתון בידו למֹד בו את נפש האדם ולהגיד לנו את דבר רָחבּהּ בדיוק ובצמצום; המליץ יאמר ״אור מתוק“, כמו נֹפת צופים הושם אל תוך האור למען היות לו טעם ממתקים; המליץ יאמר ״כלו כליותי בחיקי”, כאלו כד קמח היתה לפניו אשר כלה תכלה; – וגם האמונה תבחר את דבריה אך מן המשלים אשר מקום וזמן בהם, וכה תאמר: האלהים הוא גדול ואדיר, רם ונשא, גבוה וחזק, והוא מביט ומקשיב, רואה ושומע, עושה ושובת! – והפילוסופיה גם היא, אשר עליה אמרנו, היא תעזוב את החמר לנפשו ותדבק אך ברוח, גם היא תדבר כדברים האלה: אם יניח איש דבר על השלחן, אז נדע כי מעשה עשה אשר אך בחמר יסודתו, ובכל זאת יקראו גם הפילוסופים את הדבר אשר איננו מוחלט עוד בשם ״הנחה“, ואת הדבר המובן לנו יקראו בשם ״מושג” כאלו ביד השיג נשיג אותו.

אכן אל נא יחשוב הקורא לעון לנו על כי חשק חשקנו בתורת הבשר ואת תורת הרוח נסיר מגבירה, כי לא כן הרבר, ואנחנו גם אנחנו יודעים להוקיר את הרוח ואת ערכו; גם אנחנו נוקיר את הרוח כל עוד יגע בלמודי המוסר להשכיל ולהיטיב, או בנגעו בדברים אשר בין אדם לחברו; כי הרוח לַמד ילַמד אותנו את תורת החסד ואת אהבת האדם ואת החשק למלחמה, ללחום איש בעד רעהו ולתת את נפשו כפרו, להביא חק אחד ומשפט אחד לכל בני האדם גם יחדו, להיות איש לאחיו לטוב ולהועיל כל הימים! – אבל במקום אשר ידיעות הטבע לנכח עינינו, שם נשים גבולות לממשלת הרוח, כי אין לחוקר בלתי אם הדברים אשר נסיונותיו יורוהו, ולא יוכל לעלות בדמיון השמימה על כנפי הרוח; ולכן אפוא לא בו העון אם הלוך ילך לחקור את הנפש על פי החושים, ואם שפתו גם היא תדבר אך משלי בשרים, וזמן ומקום יתן לפעולות הנפש; נלכה נא גם אנחנו בעקבותיו. לטוב לנו כל הימים, והבחינות והנסיונות יהיו מעוזינו; כי על פי המחקר נרחיב את גבולות חושינו להוסיף דעת על פיהם את פעולות הנפש בקרבנו. ושפתנו אתנו יום יום להיות לנו למלה לכל אשר ירחש לבנו – והדרך הזאת הלא היא הדרך הישרה שיבור כל איש משכיל על דבר, לבלתי לחקור את ראשית המעשים ולבלתי בקש את אחריתם, כי אם להלוך נגד החיים ומגמת פניו קדימה, לאסוף חיל יום יום ולהוסיף ללכת תמיד מחיל אל חיל.

 

הנצח וידיעות הטבע    🔗

כימי הכוכבים ברקיע השמים וכימי האדם על פני האדמה, כן ימי החפץ בקרב האדם לרדוף ולהשיג ולדעת את הנצח. – אכן כאשר העמיקו הרחיבו בני האדם לבקש דעת את הנצח, כן הרחיב הנצח את גבולו ויהי לבריאה אשר אין לה קץ ואין לה קצב ואין לה חקר, וכקרבתו אליה, כן רחבה ונסבה לאחור ולפנים; והיה האיש אשר יצא להתחקות עתה על שרשי החפץ וההשגה, האמונה והדעת, בקרב אלפי השנים אשר עברו על האדם, הוא לא יעשה דבר בלתי אם ישים לב אל משפטי הנצח אשר מצא לו האדם כפעם בפעם, ובזאת יבוא אל המטרה לדעת אל נכון את דברי ימי הדעת.

בראשית הימים בעוד נער היה האדם על פני האדמה ולבו הומה בו והוא בל ידע מה, אז האמין האדם כי הנצח קרוב אליו מאד ורוח אלהים מרחפת על פני המים אשר על האדמה; בימים האלה ראה האדם מראות אלהים מסביב לו: משברי הים וגליו נשאו את כסא האלהים, ועל כנפי הרוח נראו מלאכים ממלאכים שונים, והם עולים ויורדים בו; השמים הבדילו בין החיים ובין המתים, וממעל לעבים שטו עפו נפשים ופורחות; הרוחות נשאו את קול האלהים בכח, הסערות השמיעו את חרון אפו הרעם הגיר לבני אדם כי עליון יתן קולו, והברקים מידו היו להרגיז מוסדות ארץ, כי עלה עשן באפו; ובעלות האור אחרי הרעם, וידע האדם כי שב האלהים וינחם על הרעה, ומראה הקשת בענן היה לאות ברית בינו ובין האלהים; בימים ההם היו מוסדות לאדמה אשר עליהם נחו זרועותיה, ושאול מתחת לה פתוחה לכל רשע, וממעל לה השמים הפתוחים לכל צדיק תמים; והנצח קרוב מאד בימים ההם אל העולם העובר, והאלהים קרוב אל האדם, ובמקום אשר שם חדלה נשמת האדם כמעט רגע, שם החלה ממלכת הנצח.

ככה עברו על האדם אלפי שנים בקרבתו אל הנצח, והוא לא ידע כי רחוק הוא, ויקרא את כל המראה אשר לא הבין, בשם ״אלהים"; קול משק מעין נובע והמית עלה נדף, דממת היער ותנובת השדה, קרבן בהמה על קרבה ועל כרעיה ומסע הצפרים בחצי השמים ודרך העבים ברקיע, כל אלה היו לו לאותות ולמופתים בשמים ובארץ להגיד לו כי קול אלהים מתהלך בהם לכרות לו אזן להעירו ולעוררו, ואור הירח הנעים ונגה השמש העצום ופני הכוכבים המזהירים היו לו כלם לאלים רבים.

אמנם מקצה אלפי שנים השליך האדם את אליליו אלה מלפניו ויאמין באלהים אחד, ובזאת הרחיב את גבולות הנצח וירחיקהו כמעט ממנו; כי אסף את כל חידותיו יחדו ותהיינה לו לחידה אחת אשר קרא לה ״אל אחד", ויושב את האל האחד בשמים ממעל ואת האדמה הותיר לנפשו, ויהי האדם מושל באדמה והאלהים מושל בשמים, ואך לעתים רחוקות יָרד עוד האלהים משמים לעשות נפלאות גדולות לבדו; ואולם הנפלאות והגדולות האלה לא רבות ועצומות הן, ולכן מצא לו האדם עת וזמן לחשב בין כה וכה את דרכו ולכונן לחקר האדמה אשר נותרה לו לפליטה אחרי הֵעָלוֹת האלהים מעליה. – בימים ההם היו המלחמות הראשונות בבני האדם, וילחם עָם את עָם וגוי על גוי התגבר, ותעלינה האמונות והדעות בלולות, ויראה העם האחד כי אלהיו עזב אותו בצרתה, ויתן גם הוא לו כתף סוררת, ואולם את האלהים החדש אשר הביא לו העם השני לא קבל על נקלה, ויעל השפק ויבוא אל תוך, והשפק הוא אב לחכמה מאז מעולם. ובהחל השפק, החלה ראשית המחקר וראשית הדעת, והזמן הזה לא נודע לנו כי ערפל חתלתו. רעיונות חדשים ומחשבות חדשות עלו על לב האדם, ויחל להבדיל בין אמת לשקר, בין דמיון לדעת, ויבן היכל לדמיון לבד, ואת הדעת אסף אליו לעבדה ולשמרה; וילך האדם הלוך וגדל, ויצעד בצעדי ענק לפנים, ויבוא מחיל אל חיל עד כי ראה כי הנצח לא יתם לנצח, וכי ראשית לא היתה לו מעולם ואחרית לא תהיה לו עד עולם – או אז בא האדם אל תקופת ידיעות הטבע.

ואנחנו אם נערוך לפני הקוראים את תולדות הדברים האלה, בהתגבר הדעת בארץ, הלא נדע כי להם תאות נפשם.

ראשית חכמה אשר קנה לו האדם להרחיב את גבולות הנצח, חכמת חוקרי יון היא אשר הכירו כי האדמה עשויה מעשה כדור, עגול סביב, והוא תלוי על בלימה בתוך האויר. – על פי התורה הזאת חלפו דמיונות השאול אשר מתחת ומוסדות השמים אשר ממעל וגם החלו להבין כי אין מקום בארץ אשר שם ישקו השמים והאדמה והדבר אשר נקרא לו ״אופק", אך דמיון הוא לבעלי דמיון ולמליצים, ובעלי המחקר לא יוכלו עוד לַהֲדר את פניו; ובכן הביטו ויראו כי אין חרצבות עוד לאויר, ולכן אין גבולות עוד גם לַנֶּצח!

אז בא אלכסנדר הגדול וילך לכבוש ארצות לא לו, ויעבור את כל הארץ לארכה ולרחבה, ועַמו וחכמיו עמו ויבוא גם מצרימה וישמעו מצרים ויפתחו חרטומיהם את כל חכמתם אשר אספו ואשר שמו עליה בריח ודלתים, ותהי לשניהם תורה אחת – ובזאת הנחילו לבניהם אחריהם אוצר יקר אשר אין ערוך לו. כי עוד כיום הזה נאמנים ונכונים מוסדות ההנדסה כאשר יָרָה אוקלידס את אבן פנתה זה אלפים שנה; עוד כיום הזה נתֵּן יקר וגדולה לארכימידס אשר כונן לנו את ידיעות מראות הטבע ואשר חקק לנו את חקות התנועה והמכונה ואשר הורה אותנו את תורת המים וחקות המשקל השוה אשר להם; עוד כיום הזה יהיה לנו לוח־הכוכבים אשר עשה היפארך למקור נאמן אשר ממנו ישתו כל התוכנים החפצים לתור את פני השמים, ועוד היום נזכיר את שם פטולמיוס לכבוד ולתפארת, אם כי תורתו כבר הוסרה מגבירה, ואנחנו עוד נעמוד מחרישים משתאים לראות את החשבונות הגדולים והעצומים אשר עשה האיש הנפלא הזה.

התקופה הזאת, תקופת יון ומצרים, הרחיבה את גבולות הנצח עד מאד, ותרבה הדעת בכל הארץ, וידע האדם, ויהי אור גדול במושבותיו; אז באה ממשלת רומי, ויקומו העריצים לערוץ ארץ וישימו אסורים על יד האדם, ותחדל הדעת; ואחרי ממשלת רומי עברו להן כאלף וחמש מאות שנה ללא תורה וללא חכמה, והתקופה הזאת תהיה בעינינו כחידה סתומה, ולא נבין איך באה תקופת חשך כזאת אחרי תקופה מלאה אור ודעת. – אך מקצה אלף וחמש מאות שנה, ואיש נולד בקצה ארץ רוסיש פולין, ויבא האיש הזה עמו אור חדש אור גדול ועצום אשר כמוהו לא היה עוד מאז ועד היום.

שם האיש הזה ניקולי קופערניק, והתורה אשר יצאה מפיו הרחיבה את גבולות הנצח עד אין חקר, כי זה הדבר אשר מצא: השמש לעולם עומדת והאדמה מקיפה אותה סביב סביב, ועל פי התנועה הזאת נאמין למראה עינינו כי השמש וכל צבאיו נדים ונעים סביב לאדמה; ואולם הדבר הזה אשר דבר קופערניק איננו ראש פנה לתורתו, כי עוד גדול ונכבד ממנו הדבר השני אשר מצא לרגלי הדבר הראשון, לאמר: האדמה גם היא כוכב היא ככל הכוכבים המקיפים את השמש אשר נקרא אותם בשם כוכבי־לכת! והרעיון הזה רעיון גדול ואדיר הוא אשר כמוהו לא היה עוד ואחריו לא יהיה; ויסערו כל הכהנים והמתקדשים להפיצו, כי ראו עין בעין אשר על פי הרעיון הזה יכָּרה בור לכל אמונת תפל לבל תוסיף עוד קום, ויתעוררו עליו חנפים ומורדי אור. – לפני בוא יום קופערניק הגדול, היו השמים מכון לכסא אלהים, והארץ הדום לרגליו; השמים שמים לאדני ולבני אל מות, והאדמה לאדם ולכל אשר נשמה באפו; השמים לאמת ולצדק, והאדמה אדמת עמק הבכא לתפל ולשקר; השמים מקור האור, והאדמה אדמת חשך; השמים שמים לנצח, והאדמה אדמת חֲלוֹף היא ולה מדה וקצב – אז בא האיש הגדול אשר לפניו לא היה עוד כמוהו ואחריו לא יהיה, ובשפה לנאמנים הביע רעיון אדיר ונעלה ונשגב, ויורה לאמר: האדמה היא כוכב ככל הכוכבים אשר נראה בשמים, אחד מן האלפים והרבבות הזרועים על פני הרקיע, והכוכבים הזרועים האלה גם הם עולמות המה באין מספר, ומשפט אחד וחקה אחת לאדמה ולתנועתה ולכוכבים האחרים ולתנועתם – ורעיון אדיר וגדול כזה הלא כל יכול, ועל כן לא נתפלא בראותנו כי עצֹר עצר כח להפיץ את כל העננים הפרושים על פני ימי דור התיכון, לגֹל חשך מפני אור ולהאיר לכל הארץ ולדרים עליה, ועל פיו רחבו גבולות הנצח עד בלתי קץ.

אכן גדולים מעשי קופערניק גם בתחבולות האחרות אשר מצא! כי הנה זה מכבר ידעו החוקרים אשר יש דרך על פי ההנדסה לדעת למר את המרחק אשר לאחד הדברים הרחוקים מאתנו גם אם תקצר ידנו מלהגיע אליו; ועוד בימי חכמי עם יון נסו למד על פי הדרך הזאת את מרחק הירח אשר ירחק מן האדמה, ולא הצליחו, יען כי כלי מדה נכונים ונכוחים לא היו עוד בידיהם; וגם בימי קופערניק לא הצליחו עוד למד את מרחק הירח, אשר קרוב הוא אלינו מכל הכוכבים האחרים ואשר כיום הזה נדע כי איננו רחוק מאתנו בלתי אם חמשים אלף מיל; ואם את מרחק הירח לא ידעו ואף כי את מרחק השמש, ואם מרחק השמש נעלם מנגד עיניהם ואף כי מרחק אחד הכוכבים־הקבועים; ולוּ אמר איש לגשת אל המלאכה ולמצוא את המדה, כי אז כמשֻגע ואיש רוח היה בעיני כל. – ובבוא קופערניק ויורה את תורתו תורת האמת כי האדמה תכלה מקצה שנה שנה את תקופתה סביב לשמש, אז עלה רעיון על לבו ועל לב כל החכמים אשר הבינו את תורתו, לאמר: את תנועת השמש יוכלו לראות לרגלי הכוכבים־הקבועים אשר בשמים; וכה היה משפטם: אם אמת הדבר כי מקצה חצי שנה תתיצב האדמה כפעם בפעם בחלק אחר מחלקי מרחבי השמים, פעם מעבר מזה ופעם מעבר מזה אז הלא ראה נראה את הכוכבים־הקבועים בשמים וכל כוכב יעתק ממקומו למראה עין, והיה אם האדמה נוסעת ממערב למזרח, אז לנו להאמין למראה עינים כי כל כוכב וכוכב מן הכוכבים־הקבועים נוסע ממזרח למערב; ואם אמת נכון הדבר כי כוכבי־לכת בשמים נעים ונדים למראה עין לרגלי תנועת האדמה, מדוע זה אפוא לא ינועו גם הכוכבים־הקבועים בקרב השנה למראה עינים? ואם אמת נכון הדבר כי האדמה תשא אותנו בקרב שנה אחת מקצה מעגלה מעבר מזה עד קצה מעגלה מעבר מזה אז הלא היה יהיה לפנינו ארך כל המעגל הזה, לדעת ולראות על פיו למראה עין את תנועת כל כוכב מן הכוכבים־הקבועים! – כאלה וכאלה היו הרעיונות אשר עלו על לב קופערניק והאיש הנפלא הזה האדיר במרום לא נסוג אחור, וימצא פתרונים לאמר: הכוכבים־הקבועים רחוקים מן השמש עד תכלית, והמרחק הזה עצום ורב הוא עד כי לא נרגיש ולא נחזה עוד את התנועה אשר נוע ינועו הכוכבים־הקבועים למראה עינים! ולו היו בידינו כלים וקרני־חזות לקרבה אלינו את מקום הכוכבים־הקבועים כי אז ראינו את התנועה אשר הם נעים למראה־עין לרגלי תנועת האדמה!

הנה כי כן הרחיב הרחיק קופערניק את גבולות הכוכבים־הקבועים וירחבו וירחקו גם גבולות הנצח עד תכלית. – אכן גם בקום טיחאָ די בראהע ויעש לו מדות וכלים שונים למד את מרחק הכוכבים־הקבועים, ולא הצליח גם הוא, ולו רחוק היה אחד מהם מן האדמה פי 6800 מאשר ירחק השמש ממנה, כי אז ראֹה ראה את תנועתו למראה־עין על פי הכלים ההם, ואחרי כי לא ראו עיניו את התנועה גם על פיהם, לכן ידע כי רחוקים הכוכבים־הקבועים גם מן המרחק הזה והלאה.

ובשנת 1667 היטיבו התוכנים הצרפתים אזוּ ופיקאַר את הכלים ואת המדות האלה, ויתקנו את קרני־החזות אשר המציא גאליליי, ועל פי הכלים אשר עשו להם יכול יוכלו לראות את תנועת אחד הכוכבים־הקבועים גם אם ירחק מן האדמה פי ארבעים אלף מאשר ירחק השמש ממנה; ואחרי כי גם על פיהם לא הצליחו לראות את התנועה אשר בקשו לראות, לכן ידעו כי הכוכבים־הקבועים רחוקים מאתנו גם יותר מן המרחק הזה.

אז קם בארץ אנגליה התוכן הנפלא ברעדלי, וכלים עשה לו אשר אין ערוך להם, וישמיע לאמר: לוּ אמצא ברקיע השמים כוכב אחד מן הכוכבים־הקבועים אשר ירחק מן האדמה פי ארבע מאות אלף מאשר ירחק השמש ממנה, כי אז גם על פיו ועל פי תנועתו אשר למראה־עין אראנה אדע כי האדמה תנוע סביב לשמש! – אבל גם על פי הכלים וקרני־החזות האלה לא הצליח לראות את התנועה אשר בקש לראות, ולכן ידע גם הוא כי הכוכבים־הקבועים רחוקים מאתנו גם מן המרחק הזה ומעלה. – אכן אם קצרה יד ברעדלי למצוא את אשר בקש, הנה רוח והצלה עמד לו ממקום אחר, כי דברים אחרים נגלו לו אשר לא פלל למצוא אותם, והם דברי ״נְטִיַת האור" אשר כבר דברנו על אדותיה בחלק השמיני ובחלק השבעה עשר מספרנו.

וימת ברעדלי ויקם אחריו הערשעל הגדול, ויחפוץ גם הוא למצוא את מרחק הכוכבים־הקבועים, ויעש לו קרני־חזות אשר כמוהן לא היו עוד לפניו; ובימיו ראו התוכנים על פי קרני־חזות גדולות, והנה נראו ברקיע השמים גם כוכבים כפולים תחת הכוכבים הבודדים אשר ראו לפנים כי יש אשר יעמדו שני כוכבים יחדו הקרובים איש אל אחיו מאד, ובקרבתם מאד נאמין למראה עינינו כי כוכב אחד הוא; והערשעל ותוכנים גדולים אחרים חשבו בראשונה למשפט כי אך דמיון הוא, וכי באמת רחוק הכוכב האחד מן השני עד בלתי תכלית, ואך יען כי עומדים הם על פני קו אחד איש מאחורי אחיו לכן נחשוב כי קרובים הם, אם כי יוכל היות כי רחוק האחד מאתנו פי שנים מן השני, ועל כן אמר הערשעל: אם אמת נכון הדבר כי גם הכוכבים הכפולים רחוקים איש מעל אחיו אז ככלות חצי תקופת האדמה הלא ראה נראה בהעתיק הכוכבים ממקומותם כמעט אחרי כי האחד הקרוב אלינו מן השני ירבה להעתיק ממקומו מרעהו.

ויקם הדבר הזה אשר נבא אליו הערשעל, ואולם תוצאותיו היו אחרות ושונות מאשר חשב בתחלה, ויהיו הדברים לפלא מאין כמוהו. – כי הנה ראו עיני התוכנים את הכוכבים־הכפולים והם נעים ונדים, ואולם תנועתם זאת לא היתה תנועה למראה־עין כאשר חשבו בתחלה כי אם תנועה בהחלט, תנועת אמת, אשר נעו שני הכוכבים ויקיפו איש את פני אחיו סביב; ולמיום נגלה המראה הנפלא הזה בשמים, נמצאו כוכבים כפולים כאלה לאלפים, ויש אשר גם שלשה וגם ארבעה כוכבים כפולים מקיפים איש איש את פני אחיו; ועל פי המציאה הגדולה והנכבדה הזאת החלה תקופה חדשה בשדה ידיעות הטבע.

כי הנה ראו החוקרים אשר אין חרצבות לגבולות הנצח, וכי כאשר יוסיפו לדרוש ולחקור ולמצוא חדשות, כן יראו וכן יבינו כי אין תכלית ואין מדה למרחבי הבריאה, והנצח תהום היא אשר אין לו חקר. – ובעוד לאפלאס בארץ צרפת והערשעל בארץ אנגליה גלו חדשות ונצורות, ודור חדש קם בארץ אשכנז אשר הוסיף אמץ וילך מחיל אל חיל דרך רחוקה מאד, ויקומו אנשים גדולים כשטרְוֶוע, ארגעלאנדער יאקאבי, האנזען, ענקע והאחרון הכביד הוא בעססעל; כי כבעססעל לא היה עוד חוקר אשר לו שכל שנון ורוח כביר ומחשבות עמוקות וכח סבל ואמון רוח וטוב טעם, ולכן היה האיש הזה למופת בתוכנו עד היום.

לפני בוא בעססעל שָׂמו התוכנים את עיניהם אך בכוכבים־הקבועים אשר אור וזהר ויפעה להם שכם אחד על אחיהם; ובין כה וכה מצאו שלשת התוכנים הערשעל, פראָוואָסט וארגעלאנדער והנה יש תנועה לכל הכוכבים־הקבועים, וגם השמש תנוע, אחרי כי גם היא כוכב מן הכוכבים־הקבועים היא, ויש ביניהם כוכבים קטנים אשר תנועתם תֵּראה שכם אחד על הכוכבים־ הקבועים הגדולים המאירים באור שבעתים; ולכן קרוב הדבר אל האמת, כי הכוכב־הקבוע הכי קרוב אלינו הוא אחד מן הכוכבים הקטנים, ולא מן הגדולים המאירים והמזהירים באור גדול. – ויהי כאשר בא בעססעל, ובידו קרן־חזות נפלאה וכלי מדה נפלאים אשר כמוהם לא היה עוד, וישא את עיניו אל הכוכב הכפול ״61" אשר במזל אַוז־הבר. כי תנועתו נראתה היטב, ועוד סגלות אחרות מצא בעססעל לו אשר בעבורן הִפלה אותו לו, לכונן אל חקרו. והוא לא אל הכוכב הכפול הביט כי אם אל המקום הריק אשר בינותם, ויבקש לו עוד שני כוכבים אחרים הקרובים אל הכוכב הכפול, למען אשר יוכל למצוא על פיהם את החלק התיכון אשר בינות לכוכב־הכפול, ואחרי יָדָעוֹ אל נכון את החלק התיכון הזה, יכול לראות עד כמה יקרב אחד מן הכוכב־הכפול אל החלק התיכון או עד כמה ירחק ללכת ממנו, מקצה חצי תקופת האדמה, ועל פי הדבר הזה הן יצלח חפצו בידו לדעת עד כמה יגדל מרחק הכוכב הזה ממרחק השמש.

אכן לא במהרה כלה בעססעל את המלאכה הזאת, כי שָנים אחדות עברו עליו עד עשותו את הכוָנים הדרושים לו, ומימי הקיץ אשר לשנת 1837 ועד ימי הסתו אשר לשנה השנית עמד על משמרתו, וַיָּמָד את הליכות הכוכב שש עשרה פעמים בכל לילה אשר השמים לא התקדרו בעבים, ומקצה חמשה עשר ירחים הביא את חשבונותיו, והם מדויקים ומצומצמים עד מאד, ואלה תוצאותיהם: הכוכב הכפול ״61" אשר במזל אוז־הבר רחוק מן האדמה פי 657,700 מאשר ירחק השמש ממנה! הידעת אלופי הקורא את משפט המדה הזאת? על המדה הזאת יאמר בעססעל כי האדם לא יעצר כח להשיגה ובינתו תקצר מלהבינה; והיה אם מרכבת קיטור תעבור לה מאתים מיל בכל יום, לא תוכל גם היא לבוא אל הכוכב הזה בלתי אם מקץ מאתים מיליאן שנים; והאור אשר בכל זעקונדע יעבר לו דרך ארבעים אלף מיל, גם הוא לא יבוא אלינו בצאתו מן הכוכב ההוא בלתי אם מקץ שמונת שנים ומעלה.

הנה כי כן ראו החכמים כי אין תכלית ואין מדה למרחב המקום אשר בשמים, ולפי הדבר הזה אין תכלית ואין מדה גם לזמן; כי הן יש גם כוכבים אשר רבוא רבבות שנים תעבורנה להן עד בוא אלינו האור היוצא מהם; ומן היום ההוא והלאה מדדו החוקרים את מדת הזמן אך על פי מרוצת האור, ויהי האור לקנה מדה בידם, וידעו ויבינו היטב כי יש מקום ויש זמן אשר כל דמיון וכל מחשבה לא יבינום ולא ישיגום.

ועל פני המסלה אשר סלל בעססעל לפני התוכנים הלכו שלמים וכן רבים, ויבוא גם התוכן הנכבד אויווערס בין הבאים, וייטיב ויתקן גם הוא את מעשי ידי בעססעל, ויהי מספר הכוכבים־הקבועים אשר מדת מרחקיהם נודעה לנו, שנים עשר וכיום הזה נאמר כי הם הקרובים לנו מכל אחיהם. – ובמקום הזה לא תעמוד השמש בתוֶך, והשכנים הקרובים אליה לא ירחקו ממנה איש איש כמרחק אשר ירחק רעהו; וגם הכוכב ״61" אשר במזל אוז־הבר איננו קרוב אל השמש מכל אחיו הנותרים כאשר חשבנו בראשונה, אם הכוכב a אשר במזל קנטור הוא הקרוב אליה, וזמן מרוצת האור אשר לכוכב a איננו בלתי אם שלש שנים וחצי, למיום צאת האור משם ועד הגיעו אלינו, תחת אשר אור הכוכב 61 ידרש לדרכו יותר משמונה שנים; וגם הכוכב 61 איננו האחרון שבחבורה, כי כיום הזה כבר מצאנו בין הכוכבים־הקבועים את הכוכב היפה קאפעללא במזל העגלון, והוא ידרוש לאורו זמן 71 שנה למיום צאת האור מאליו ועד הגיעו אלינו.

והחכמים לא נחו גם עתה ולא עמדו תחתיהם באפס מעשה, כי זאת תורת החקירה מאז לבלתי עֲמוֹד אף רגע; ואם ימצאו החוקרים פתרונים אחרים אשר הם מבקשים, אז ימצאו בעקבותיהם גם שאלות חדשות וחידות חדשות לעשרות ולמאות, והן נותנות קטורה באפם, להוסיף אמץ ולדרוש ולחקור שכם אחד על אשר חקרו עד היום; כי הנה לא כגורל הפילוסופים גורל חוקרי ידיעות הטבע, והם לא יאמרו: ״באנו אל הנחלה, רב לנו, מצאנו הון"; וכאשר ירחיבו כמעט את צעדיהם תחתיהם, יחגרו משנה כח ללכת הלאה, כי יודעים הם אשר אל מול פני הנצח מועדות פניהם, ואל חקרו ועד תכליתו לא יבאו לעולמי עולמים, כי אלפי רבוא רבבות עולמות משוטטים בשמים סביב לנו, ועולמנו עולם קטן הוא והוא לא נחשב למאומה אל מול פני עולמות אין מספר כאלה, ואיך יאמרו עתה: רב לנו, מצאנו הון – התשא עינך אלופי הקורא אל פני הנצח המסתתר הזה? האם תלך נפשך אחרינו לראות מראות שמים?.. קופערניק הגדול השמיע את הרעיון הגדול כי האדמה היא כוכב והיא תתחשב בכוכבי־לכת האחרים; והנה בא הערשעל גם הוא ויורה אותנו לאמר: השמש הוא כוכב והוא יתחשב בכוכבים־הקבועים האחרים! אלפי רבוא רבבות שמשות כאלה משוטטים בשמים ממעל, ואיש איש חונה על צבאותיו ובהתחבר שמשות רבים לאגודה אחת יהיו לנתיב־חלב אחד וגם השמש אשר לנו חלק הוא מחלקי נתיב־החָלב אשר אנחנו רואים, ונתיבות־חלב כאלה נמצאות לרבבות במרחקי שמים אשר אין מדה ואין שם ואין קצב להם, ובהרחיקם ממנו כן יהיו בעינינו לצרורות ערפל כעין הבהרות אשר אורן לא יוכל לחדור עוד לנו בלתי אם מעט; וערפלי בהרות רבים הביט בקרן־החזות אשר לו והנה אגודות אגודות כוכבים הם, ורבים מהם לא יוכלו להוריד את אורם אלינו בלתי אם מקץ אלפי שנים, ומי יודע אם אין יש כוכבים אשר את אורם לא ראינו עוד עד היום, ואשר מקצה שנים נחל לראותם, ומי יודע אחרי מתי עוד. ועל צרורות הערפל אשר גם בקרנו־החזות הכי גדולה לא יכול להכיר בהם את תבנית הכוכבים עליהם אמר כי הם הם החמרים והיסודות אשר בהם עולמות יבנו, ומקץ רבוא רבבות שנים יהיו גם הם לאגודות שמשות אחרי היות בהם יד הכח המושך!

ובכן אפוא עָרב איש את לבו להורות כי מלאכת הבריאה לא חדלה עוד עד היום, ועולמות חדשים נבראים יום יום, הלוך והבָּרא; אין גבול ואין תכלית למרחבי המקום אשר בשמים, וגם לארך הזמן אין גבול ואין מדה; אם אמת הדבר – יוכיח הערשעל – כי צרורות הערפל אשר נראה חמרים ויסודות הם אשר מהם תצא הבריאה אז הן לא נואל להשמיע כי נבראו כלם יום אחר וימי שנות האחד כימי שנות השני; וגם אם נחלוט כי כלם נבראו על פי הדבור ״יְהִי!" ויהיו. גם אז הן לא תראינה עינינו את כלם במשפט אחד וזקנה אחת לכלם; ואם שונים הם איש מאחיו במרחקיהם, עד כי את האחד נקדים לראות אלפי שנים מאשר נראה את השני אז הן נמצא את הקרוב אלינו ותבנית אחרת לו מתבנית הכוכב הרחוק, וימי תבנית הקרוב יעלו וירבו אלפי שנים מימי תבנית הרחוק; ובכן אפוא נראה כי על פי המקום נדע גם את דבר הזמן, ואם גבולות המקום ירחבו עד בלתי קץ, אז ירחבו יחדו גם גבולות הזמן. – ואף גם זאת הוסיף הערשעל להוכיח אשר אם אמת נכון הדבר כי ראה נראה את גרמי השמים בימי שני תולדותיהם השונים, אז נכון הדבר כנכון היום כי בהיות מספרם רב עד אין חקר, וראו עינינו אותם בכל ימי שנותיהם; ולוּ יכול נוכל לדעת את הבדל הימים והשנים והזמנים אשר לכל אחד ואחד, כי עתה בסקירה אחת אשר נביט השמימה נוכל לדעת את תולדות כל צבא השמים ביום הבָּראם, מן הקצה אל הקצה.

אלה הם המשפטים אשר שם הערשעל לפני התוכנים והחוקרים, והחכמים הבאים אחריו הרחיבו את גבולות החקירות האלה לאמר: אם אמת נכון הדבר כי יש בשמים בריאות חדשות הנבראות כיום הזה, אז מי יודע אם לא נמצאים גם חמרים העוברים והחולפים, וכמשפט התקומה כן משפט הכליון; וגם מראות רבים אשר ראו התוכנים בעיניהם נתנו ידים למחשבה הזאת; כי עוד מימי טיכאָ די בראהע ידעו התוכנים אשר נראה פתאם ברקיע השמים כוכב־קבוע מאיר ומזהיר והוא נראה על פני המקום אשר שם לא היה כוכב כזה מעודו, ואורו הלך הלוך ואור עד כי נראה גם יומם, ואך מקץ ירחים אחדים החל אורו ללכת הלוך וחסור, ולתקופת השנה כבה אור הכוכב ולא נראה עוד, ויבקשוהו לשוא; ואחרי כי לא יתכן דרך כוכב כזה לאמר עליו כי כוכב־לכת הוא, וכל עמת שבא כן פנה לאחוריו וילך לו, לכן הואילו התוכנים לחלוט כי כוכב־קבוע הוא אשר אין לו אור והוא התלקח באור אשו אשר בקרבו ואחרי כן כבה; וזה מאז עלה הרעיון על לב התוכנים להשמיע כי משפט אחד לאדמה ולכוכב־קבוע, וגם הכוכב יתקרר מעט מעט עד היות לו קליפה מוצקת מסביב, וכמשפט האדמה אשר לפעמים תפתח את לועה ותקיא נהרי נחלי אש מקרבה, כן משפט הכוכב בשמים; וזה שרש המראה אשר ראו: כי הכוכב פתח פתאם את לועו ויקיא אש ויהי אור ונגה לו מסביב ויראה על פני הארץ, ובחדלו חדל אורו ויכבה ולא נראה עוד.

אז הביאו החוקרים אותות ומופתים רבים לדבריהם, ויוכיחו כי לפעמים ישנו הכוכבים את אורם, עקב אשר חלקים חלקים מהם ילכו הלוך והתקרר; ובשנת 1841 הוכיח בעססעל כי הכוכב הכי גדול זיריוס עושה גם הוא תנועות בשמים, ואת מקור התנועות האלה לא נבין בלתי אם נחלוט כי נמצא כוכב בצדו, והכוכב הזה לא יראה אלינו, יען כי אור אין לו.

הנה כי כן נראה כי החל האדם לקנות תחבולות לדעת ולהבין את משפט הנצח אשר אין לו זמן ואין לו מקום; צרורות ערפל היו לו ליסודות אשר בהם עולמות יבנו, הלוך וְהִבָּנוֹת מיום אל יום, וכוכבים חשכים היו לו לשרידי פליטי עולמות אשר כבר חדלו ואינם, ויהיו בעיניו לשמשות אשר כבר הועמו; וכאשר הועם האור חדלה כל בשורה וכל שמועה לבוא אליו משמי מרחקים. – ובעוד אשר החוקרים יתעשקו על אדות הדברים האלה, והנה דבר חדש נגלה להם אשר אין ערוך לו בכל הדברים אשר מצאו בשנים האחרונות עד היום הזה.

הדבר החדש אשר גלו, הוא משפט החשמל; ועתה באפס יד יוכל בעל החימיה לדעת את יסודות כל החמרים אשר לפניו תחת אשר לפנים גדלה העבודה עד מאד להפריד את כל חמר וחמר ליסודותיו, לדעת את משפט הרכבתו והתחברותו; ועל פי מראות החשמל הצליחו לגלות קל מהרה גם ארבעה יסודות חימיים חדשים אשר לא ידעו אותם לפנים, ויקראו להם שמות צאָזיום, רובידיום, תליום ואינדיום. וגם הבינו החוקרים עד מהרה כי על פי מראות החשמל יצליחו לחקור את משפט כל האורים אשר במרחקים, ויכוננו את כלי החשמל על פני השמש ועל פני כל כוכבי־לכת ועל פני הכוכבים־הקבועים, ויפליאו לעשות, ויגידו לנו את משפט כל היסודות הנמצאים בגרמי השמים האלה.

אם נתחקה על תולדות כל ההמצאות אשר המציאו החוקרים, נראה כי לא היה עוד דבר חדש אשר יעשה רשם בנפש בני הדור החי, כדבר החדש הזה, ולא היה עוד כמוהו דבר אשר בראשיתו לא נמצא נגדו פוצה פה ומצפצף ואשר קבלוהו החוקרים כלם פה אחד בהכירם כרגע כי תקופה חדשה החלה על פי הדבר הזה. – בארץ אנגליה קמו התוכנים הגדולים העגגינס ומיללער, ובארץ צרפת קמו רעיע וזשאנסען, ובעיר רומי קם סעקי, ויחלו לחקור את גרמי השמים על פי מראות החשמל, ויראו והנה היסודות הנמצאים בקרב האדמה כרֻבם כן נמצאו גם בקרב כל גרמי השמים האחרים, וגם בקרב השמש המה; ויהי להם החשמל לפה להגיד למו את הנעשה במרחקים ואת הדברים אשר לא שערום אבותינו ואשר לא עלו על לב חוקרינו מעולם ואשר כל דמיון קצר מהכילם – אז באו להם שנים אותות אשר היו להם לעדות נאמנה על משפטם אשר חרצו.

בשנת 1866 נראה מראה בשמים כמראה אשר נראה בימי טיחאָ די בראהע, כי פתאם התלקח אחד הכוכבים באש וילך הלוך ואור, ואחרי כן חדל האור וילך הלוך וחסור, ובאחרונה שב להיות כמשפט הראשון. ואולם הימים האלה טובים היו מימי טיחא די בראהע, כי לקחו להם התוכנים כרגע את כלי החשמל, ויביטו ויראו, והנה אמת נכון הדבר: נחל יסוד־מים התפרץ מבטן הכוכב ותתלקח האש, ותֵּראה לעין, ובכלות השרפה, כָלה גם האור ויחדל ולא היה עוד. – והקטן עוד זאת בעיני החוקרים, והנה אות שני להם מאותות השמים:

בחדש אוגוסט בשנת 1868 היה לקוי־חמה גדול, אשר לפניו לא היה ואחריו לא יהיה עוד גדול כמוהו, וידעו כל התוכנים כי הפעם הזאת יגלו עמוקות מני שמש, אחרי כי כלי־חשמל בידם אשר החוקרים ההולכים לפניהם לא ידעו עוד אותם; וכאשר חשבו כן היה: על פי כלי־החשמל ראו עיני התוכנים את הגבנונים אשר לשמש, והנה עמוד אש יוצא מגבול פני השמש וחוצה, ודרך שלשת אלפים מיל ארכו; ויחקרו וידרשו אותו, וימצאו כי נחל שוטף יסוד מים הוא העולה בלהב אש.

והתוכן הצרפתי זשאנסען והחוקר האנגלי לאָקייער מצאו כי לא דרוש לנו לחכות עד היות לקוי חמה גדול למען אשר תראינה עינינו את הגבנונים כי הנה חִבּרו את כלי החשמל אל קרן־החזות בתחבולה העשויה לדבר, ועל פיהם נוכל לראות את עמודי האש העולים מתוך השמש בכל יום ובכל זמן. – והחוקר הנכבד צאָללנער בעיר ליפסיאה עוד יתרה עשה, כי על פי הכלי אשר יצר, נעצר כח לראות את חמרי יסוד־המים הבוערים היוצאים מן השמש, ומדי ראותנו אותם נוכל גם למֹד אותם במדה ולדעת את צאתם ובואם, את ארחם ורבעם. – אכן לא אמרו עוד החוקרים הון, ויעשו להם כלים, וילכו לדרוש את הכוכבים־הקבועים מבעד לכלי החשמל, וידרשו גם את משפט צרורות הערפל אשר יֵראו בשמים, והנה אמת נכון הדבר אשר נִבּא הערשעל: יש חמרי ערפל אשר אגודות אגודות שמשות הם שהתחברו יחדו ויהיו לנתיבות־חלב, ויש חמרים אשר לא היו עוד לעולמות, והם הם היסודות שמהם תצא בריאה, ועולמות חדשים בהם יִבּראו ובהם יִבּנו. הנה כי כן יעצור האדם כח לראות עתה את היקום אשר היה בשכבר הימים, ואת היקום אשר לנכח עיניו עתד, ואת היקום אשר יקום להיות ואשר לעיניו יבָּרא; וכיום הזה אין חרצבות עוד למקום ולזמן, והאדם יודע אשר אין מדה ואין קצב לגבולות הנצח, כי הנצח מעולם הוא ועד עולמי עד יֶהִי.

והיה אם יקום איש לכתוב בימינו ספר תולדות השמים והארץ ביום בְּרֹא אלהים אותם ועד עתה, יכתוב עוד האיש הזה: שהיסודות יהיו לעולמות חדשים אשר יאירו לנו משמים, עד כי יבוא יומם מקץ אלף אלפי רבוא רבבות שנים, ויכבו ולא יהיו עוד! והחכמים חוקרי ידיעות הטבע לא יעמדו ולא ישבתו תחתיהם, והם הולכים מחיל אל חיל ומגמת פניהם קדימה, להרחיב את גבולות הנצח ככל אשר יוכלו, וללַמד כי אין זמן ואין מקום בממשלת הבריאה; ומחקרי ידיעות הטבע והאדם ילדי הנצח המה אשר לא יחדלו לעולם, וחוקריהם לא ייעפו ולא ייגעו, ואך לקראת האור והאמת ישאפו ללכת לנצח נצחים!

 

מקום השמש וערכו בין הכוכבים־הקבועים    🔗

את דבר התשוקה וכליון הרוח, את תאות הנפש וחשק הלב, עת כי ממעמקים ישאף האדם ויערוג ויחרוג ממסגרותיו למעונות הנצח אותן ישים המשורר האדיר בפי יצירו פֿויסט, בדברו את הדברים הנשגבים האלה לאמר:

לֹא נָקֵל לַבָּשָׂר כַּעֲלוֹת הָרוּחַ

לַעֲלוֹת כָּמוֹהוּ אֵבֶר כַּנֶּשֶׁר –

אָכֵן זֶה־חֶפְצוֹ בָּאָדָם נָטוּעַ.

שֶׁלִּבּוֹ יִשְׁאַף אַף נַפְשׁוֹ חֹדֶרֶת,

לַמְרִיא בַּמָּרוֹם לָאוֹר הַזָרוּעַ

עֵת כִּי שִׁירָתָהּ הַצִפּוֹר שֹׁרָרֶת;

עֵת כִּי עַל רֻכְסֵי הֶהָרִים מִמַּעַל

יִדְאֶה הַנֶּשֶׁר אוֹ דָּאָה נְֹדֶדֶת;

עֵת עָגוּר יַעֲרֹגֹ, עֵת יָעוּף, יַעַל,

אֶל אַדְמַת חִשְׁקוֹ זוּ אֶרֶץ מוֹלֶדֶת.

וביתר עז וביתר שאת ישאף, יערוג לב האדם לעלות מעלה מעלה, עת כי בדממה בחצי הלילה יראו אליו פני השמים וכוכבים לאלפים ולרבבות זרועים עליהם, ועל כנפי אור יבואו עדיו וממרחקים יביטו אליו, ובשורה בפיהם מן המקום אשר אליו לא יגיע קול צפור שוררת ונשר לא ידאה שם, בלתי אם הנשר אשר הוא ״מזל" ברקיע השמים, ואך נפש האדם תערוג, תעוף ותעל אל אדמת חִשְׁקָהּ זאת אשר שם מוֹלְדוֹת הנצח.

רחשי לב כאלה וכאלה עלו בקרב האדם עוד לפני אלפים שנה, לקום ולבקש פתרונים לחידותיו ממעל לעבים וממעל לכוכבים, ורעיונות כאלה אשר ערפל חתלתם ואשר לא ידע האדם את צאתם ואת בואם, הם עררו את רוחו לדרוש ולתור את פני השמים, לצאת בעקבי הכוכבים ולחקור את הליכותיהם ואת דרכם ואת תנועתם; וכאשר נפלא בעיניו לצאת בעקבי כל הכוכבים יחדו, שם פניו, לחקור אך את אלה המאירים באור שבעתים; ויחקור וידרוש וישתאה וישתומם ותהי עליו חרדת אלהים ויעבוד את אלהיו ברעדה; אכן מעט מעט התעורר רוחו בו, ולא הוסיף עוד לראות ולחרוד לחרוש ולהשתאות, כי באה עליו רוח החקירה, היא רוח הדעת, ויחדלו רחשי הלב אשר אין חשבון ואין סדרים להם, ומלאכת הדעת החלה.

הנה זאת תפארת הדעת על דרכה כי בכל מקום אשר תפנה לא תאמר הון, באתי עד תכלית, ולא תהיה כבעלי הפילוסופיה אשר כפעם בפעם שבועי שבועות להם כי חקר שדי מצאו, באו עד תכלית הבריאה, או כעבדי האמונה הנאמנים ואשר אינם נאמנים האומרים, אין משגה לפנינו ובכל דרכינו אמת, כי החוקרים עובדי הדעת עמלים ויגעים יום יום, ורב להם אם נפשם בקרבם יודעת כי צעד אחד צעדו לפנים; ויתר שאת ויתר עז בזאת לחכמת התכונה, כי התכונה היא הבכירה מכל אחיותיה בימיה ובנסיונותיה והיא הצעירה ברוחה ובמחקריה, ובכל יום ויום היא כחדשה; ימי שנות התכונה אלפַים שנה הם, והמלאכה אשר לפניה לא ליום ולא לשנה היא כי אם לאלפי שנים; והיא אשר תורתה תורת אמת להורותנו כי אין זמן ואין מקום לפני הטבע גם היא חלק מחלקי הטבע היא, ואין לפניה אף היא קצב ומדה.

ואנחנו לרגל המלאכה אשר לפנינו הפעם, נשים כדבר הזה לפני הקורא:

בהורות קופערניקוס את תורתו האדירה, חדלה חלפה רוח העועים הנסוכה על כל האדם, לחשוב כי יש חיץ בין השמים ובין האדמה וכי השמים שמים לי“י והארץ נתן לבני אדם, ותהי פתאם האדמה לכוכב בעינינו ככל כוכבי לכת המביטים אלינו מדי לילה בלילה ממרומי שחקים, והרעיון האדיר הזה נתן קולו ויך חרם את כל משאות השוא והמדוחים אשר הנחילו לנו חכמי ימי קדם וחכמי דור התיכון, ועל קברם בנתה החכמה ביתה. – אכן עד בוא ימי שנות המאה הזאת, עוד חשבו התוכנים למשפט כי אך מעט כוכבי־לכת לבדם נעים ונדים בשמים, ויתר אלפי רבוא רבבות הכוכבים עומדים קבועים ונטועים על מקומותיהם ולא ימושו משם, ולהם קראו ״כוכבים־קבועים”, ויחשבו כי כמשפט הכוכבים־הקבועים האלה גם משפט השמש העומדת קבועה ונטועה במקומה, וסביב לה כוכבי־לכת המקיפים אותה, ובכלותם איש איש את הקופתו, יחלו את תקופותיהם שנית כמשפט הראשון; אז בא הערשעל הגדול וקרנו־החזות הגדולה אשר עשה לו בידו, ויבט ויראה ויורנו כי גם הכוכבים־הקבועים סרים למשמעת החקים האיתנים אשר בטבע, הם חקי התנועה והתמורה. – גם הכוכבים־הקבועים נעים ונדים על פי חקות הכח המושך ככל החקים אשר לשמש וצבאיו, וגם תמורה להם, כי הנה דרשו החוקרים את לוחות הכוכבים אשר הנחילו אותנו חכמי ימי קדם, וימצאו אשר עזבו כוכבים רבים את מקומותיהם אשר היו להם בימים הראשונים ההם ויבחרו למו מקומות אחרים. הנה כי כן דרשו את לוחות הכוכבים אשר הנחיל אותנו החכם היוני הגדול היפפארך, זה אלפַים שנה, ואם כי כלי־המדה אשר היו בימים ההם לא הועילו לתת לנו מדה נכונה ולהביא לנו חשבון נאמן, הנה בכל אלה די חשבון בהם להוכיח לנו כי שנו הכוכבים את מקומם מאז ועד עתה.

אמנם יתר שאת ויתר עז ללוחות־הכוכבים אשר הנחיל אותנו פלאמשטעד מימי שנת 1719, אחרי כי כלי־המדה אשר היו בימיו טובים היו שבעתים מן הכלים אשר היו בימי היפפארך; אכן אמת נכון הדבר כי חשבונותיו אך בני מאת שנה היו, תחת אשר חשבונות היפפארך בני אלפים ואולם אם נשים אליהם לב נמצא כי כפי חסרון הימים אשר להם כן יגדל הדיוק והצמצום אשר נמצא במו, ולכן נכבדים ויקרים הם מאד לכל התוכנים אשר בארץ.

אך הנה זאת התורה היוצאת לנו מכל החשבונות גם יחדו להורותנו כי כל הכוכבים אשר בשמים לא ינוחו. וכלם סרים למשמעת חק עולם, הוא חק התנועה, לנוד ולנוע כל הימים, ולא אך הכוכבים הכפולים לבד נעים ונדים, כי אם גם כל הכוכבים האחרים אשר משפט אחר להם ממשפט הכוכבים הכפולים. – אז הנה קמה שאלה חדשה לפני החוקרים לאמר: אם אמת נכון הדבר כי כל הכוכבים נעים ונדים איש איש במעגלו אשר לא נדענו, אז עלינו לחלוט כי גם השמש נעה נדה, אחרי כי גם היא כוכב מן הכוכבים־הקבועים היא, ואם נוע תנוע גם היא ואנחנו לא נדע אל מי מעבָרים תפנה, אז הנה נשאל, מי מן הכוכבים־הקבועים ינוע בהחלט להעתיק ממקומו ומי לא ינוע בלתי אם למראה עין, לפי התנועה נעה ואשר העתיקה השמש ממקומה בקרב שני אלפי השנים האחרונות?

להבין את הדבר הזה אל נכון, נפתחה במשל פינו: אם יתיצב איש בראש רחוב ארוך מאד אשר עצים לו השתולים משני עבריו, שדרת עצים מעבר מזה ושדרת עצים מעבר מזה, והביט למרחוק, אז ישפוט למראה עיניו כי כאשר ירחק ממנו קצה הרחוב כן ילך הרחוב הלוך וצר והעצים יקרבו במרחקים איש אל רעהו, הלוך וקרוב; וכאשר ישים לו אות בעצים אחדים להכיר אותם בגשתו אליהם, וכאשר יקרב לגשת כן ישוב חלק הרחוב ההוא להרחיב גבולות וכן ישובו העצים להרחיק איש מרעהו וישובו אל איתנם ואל רחבם כמשפט. – וכן אם מנורות תהיינה על פני שני עברי הרחוב לארכו, ואתה הביט למרחוק אל המנורות המאירות בלילה, והאמנת כי קרובות המנורות מאד במרחקים אשה אל אחותה, ואך כאשר תקרב לגשת אליהן, כן האמין כי הרחוב ירחיב את גבולו ושב לאיתנו ולרחבו כמשפט ואתו תשובנה גם המנורות לאיתנן ולרחבן; וכן יהיה משפט העצים והמנורות אשר מאחורינו כי כאשר נרחק מהם, כן נחשוב כי קרבו אחד אל אחד וכאשר נקרב אליהם, כן ישובו לאיתנם.

דעת לנבון נקל כי גם משפט הכוכבים־הקבועים בשמים כן הוא לפי מרחק השמש וצבאותיו אשר ירחק מהם: בתוך חלק השמים אשר משם הרחקנו ללכת, שם יקרבו הכוכבים־הקבועים למראה עין לגשת איש אל אחיו שכם אחד על הימים שלפני אלפים שנה, ובתוך חלק השמים אשר אליו נקרב לבוא, גם אנחנו וגם השמש עם יתר צבאותיו, שם נאמין לראות כי הכוכבים אשר שם הולכים הלוך והרחיק איש מאחיו; המזלות בחלק השמים אשר משם אנחנו באים הלא יקטנו למראה עין, והמזלות בחלק השמים אשר אליו אנחנו הולכים הלא יגדלו בעינינו שכם אחד על גדלם כפי אשר ראום עיני אבותינו זה אלפים שנה – ובכן הלא יאמין הקורא כי כאשר נביא את כל אלה במשפט, נמצא על נקלה חשבון נכון לדעת אל מי מעברים פונים הכוכבים ללכת, קדמה אם ימה, וגם את מדת מרוצת השמש נצליח לדעת בנקל; ואולם לא כאשר תחשוב כן הוא. – ראשית דבר עליך לדעת כי מספר הכוכבים־הקבועים אשר את שנויי מקומותיהם נדע אל נכון, מעט ומצער מאד; וזאת שנית דע לך, כי השגיאות הרבות אשר הנחילו אותנו התוכנים הקדמונים בלוחות הכוכבים אשר כוננו, רבות הן מִסְפוֹר, ולא על פיהם יקום דבר אל נכון; ועוד לנו שלישית לדעת כי אין בשמים אף כוכב אחד אשר יעמוד דום ואשר ממנו תפתח ההשקפה, כי כלם נעים ונדים ואנחנו לא נדע להבדיל בין תנועה בהחלט ובין תנועה למראה עין.

ולכן נשים נא כבוד לשלשת החכמים הגדולים הערשעל, פרעוואָסט וארגעלאנדער, אשר קמו בראשית ימי שנות המאה הזאת, איש איש על פי דרכו ואיש לא ידע את דרך רעהו, וימצאו אל נכון את מקום השמש וחלקו בשמים בין יתר הכוכבים־הקבועים; והנה אמת נכון הדבר כי תנועה לכל כוכב וכוכב מן הכוכבים־הקבועים לנוע בשמים מן המקום האחד ועד המקום השני, וכן יש גם תנועה למראה עין, אשר לא ינועו ואשר אך לרגלי תנועת השמש וצבאיו (אשר אנחנו עמם) ינועו גם הם למראה עין; ואף גם זאת מצאו כי השמש בתנועתה פונה ללכת אל החלק מחלקי השמים אשר שם אנחנו רואים את המזל ארקולוס (הערקולעס). – ואל המזל ארקולוס לא יעטרו כוכבים מאירים גדולים אשר ימשכו אליהם את עינינו ולא יֻכּר בעינינו ברב או במעט, ואך בזאת יֻכּר, בהיותו עומד בין שני הכוכבים היפים מבני המעלה הראשונה, ארקטורוס (שומר הדוב) והכוכב וועגאָ, הנראים לעינינו בהוד ובהדר באחרית לילי הקיץ ובראשית לילי הסתיו; וכאשר נקרב אל ארצות ארקולוס כן נרחק מפאתי השמים אשר מעבר השני הוא המקום אשר שם המזל היפה מכל המזלות אשר ברקיע, הוא המזל כסיל והמזל הזה הדר הוא לרקיע השמים בלילי החרף.

ובכן אפוא זה הוא המקום אשר לשמש כיום הזה.

אכן כמעט פתרו החכמים את השאלה הזאת, והנה שאלות אחרות לפניהם, לאמר: מה משפט מרוצת השמש ומדת הדרך מה היא אשר תעבור ממקום אל מקום? האם הדרך אשר הלכה עליה זה אלפים שנה אל מול פני ארקולוס, היא הדרך אשר הוצבה לה למטרה, או האם אך חלק הוא מחלקי דרך רחוקה אשר לפניה, ואנחנו לא נדע אנה פניה מועדות? האם נוכל להכיר חלק מחלקי השמים אשר שם הנקודה התיכונה שאותה תקיף השמש בתנועתה? והשמש האם סרה היא למשמעת סדר עולם עליון שאליו סרים גם שמשות אחרים, או האם לבדד תשכון ולבדד תלך, וסדרה סדר יחיד הוא? – שאלות כאלה וכאלה עולות על לב כל איש; ואולם יש אשר יחשוב איש, ויש אשר גם הפילוסופים בלהטיהם יחשבו, כי הנקל להם למצוא פתרונים לשאלות כאלה, תחת אשר החוקרים בשאלם את השאלות יורעים הם כי אך ממדרגה יבואו אל מדרגה וממעלה אל מעלה, ויש דברים אשר נפשם יודעת מאד כי אך מקצה אלפי שנים נמצא פתרונים להם, ולכן כל עבודתם אשר הם עובדים, אך למען בניהם אחריהם היא; כי הנה אלפים שנה נדרשו לנו עד כי יכולנו להכיר כמעט את תנועת השמש, ואנחנו כיום הזה נדע נאמנה כי מקצה אלפַים שנה לא יוכלו עוד בנינו אחרינו להכיר שנוי ותמורה במראות השמים להבין על פיהם משפטים חדשים, ועל כן אך טוב נעשה אם בכל עמלנו ויגיעתנו ובכל כלי־המדה הטובים אשר עשינו לנו כיום הזה, נוכל להנחיל לבנינו אחרינו לוחות כוכבים טובים אשר יהיו להם לעינים בימיהם; ותהי זאת נחמתנו כי לוחות הכוכבים אשר עשינו אנחנו, יעשו פרי מקצה חמשים שנה יותר מאשר עשו לוחות הכוכבים הקדמונים מקצה אלפַים שנה.

ובכל אלה לא שככה רוח החוקרים ולא עזבו את כל המלאכה אך לבניהם אחריהם, כי הנה באו לפקוד גם את ימי הדור אשר בהם המה חיים. – אכן אמת נכון הדבר כי בקרב אלפַים שנה לא נכיר עוד כל אות נאמן ועצום ברקיע השמים להיות לנו לעדה על תנועת השמש, כי עוד הכוכבים־הקבועים עומדים במסלותם גם היום כאן וכעתה, ואולם שרשי הדבר הזה שנים הם: השמש נעה ונדה בשמים אך לאט לאט והליכותיה כאין וכאפס נחשבו, עד כי גם הכוכבים־הקבועים הקרובים אליה לא יראונו כל תמורה וכל שנוי בשמים; או להפך: השמש נעה ונדה במרוצה ובחפזון. ואולם הכוכבים־הקבועים רחוקים ממנה מאד מאד עד כי לא יֻכּר כל שנוי וכל תמורה במקומותיהם, וגם למראה עין לא ימושו ממקומם בלתי אם מקצה מאות שנים. – ומי משני הדברים האלה הוא הנכון בפעם הזאת לדעת על פיו את משפט מקום השמש?

הרבה נסיונות נעשו בדורותינו למד את מרחק אחד הכוכבים־הקבועים לדעת עד כמה ירחק מן האדמה, וכל החוקרים גם יחדו ידעו כי אך דרך אחת לפניהם לדעת את המרחק, אם יערכו את מצב האדמה בשמים בחצי השנה האחד לעמת מצבה בחצי השני, ואם על פי הדבר הזה יערכו את תנועת אחד הכוכבים בשמים כפי אשר ימוש ממקומו למראה עין לרגל תנועת האדמה, ואז יוכלו על פי חקי ההנדסה לדעת את מרחק הכוכב מן האדמה (ראה מאמרנו ״הנצח וידיעות הטבע" בחלק הזה); וכל הנסיונות הרבים אשר עשו התוכנים לא הועילו, אחרי כי הכלים אשר היו בידם לא נעשו עוד כמשפט, עד שקם בעססעל הגדול, ובשנת 1837 החל למד בכליו החדש אשר עשה לו את הכוכב ״61" אשר במזל אוז־הבר, וימצא מדה נכונה למרחקו ויוכיח כי יותר משמונה שנים תעבורנה לאורו מיום צאתו מן הכוכב ועד נגעו אל פני האדמה; ואחרי בעססעל באו תוכנים אחרים ויצאו כלם בעקבותיו, וימדו עוד כוכבים־קבועים אחרים, ויצליחו ועל פי המדות האלה נדע כיום את מקום השמש בשמים.

אבל על פי המדות האלה, לא נוכל לדעת בלתי אם את דרך השמש בשמים, להוכיח, אנה פניה מועדות, אם על ימין או על שמאל, למעלה ואם למטה, ואולם לא נדע על פיהן אם היא תקרב לבוא אלינו ואם תרחק ללכת ממנו והשאלה הזאת היתה כאבן נגף על דרכי התוכנים, ולא יכלו לאמץ את לבם לגשת אליה, כי ידעו אשר לא להם פתרונים; אך בעוד הם עושים כה וכה, והנה גלו בונזען וקירבהאף את משפטי מראות החשמל, וחדשה נהיתה בארץ על החימיה ועל הפיזיק ועל התכונה. — אם נביט אל החשמל אשר לאחד הכוכבים־הקבועים, נמצא את הקוים הדקים המוצגים לבדם בינות לצבעים, והקוים האלה לא ימושו ממקומם בתוך החשמל כל העת אשר לא ימוש הכוכב ממקומו בשמים ממעל, ואך ברגע אשר ינוע הכוכב כמעט, ונעו גם הקוים בתוך החשמל; אם ירחק הכוכב מאתנו, ימושו הקוים בתוך החשמל ויפנו אל העבר האדום אשר בו, ואם יקרב הכוכב אלינו, ונדו גם הקוים ובאו אל עבר התכלת הכהה אשר בתוך החשמל.

ובכן אפוא נצליח לדעת על פי מראות החשמל את ערך השמש בין יתר הכוכבים־הקבועים, ואת חלקו וגורלו, ואת חמרו ואורו; ואלה הדברים אשר נשים לפני הקורא:

השמש ינוע על קטרו ככל כוכבי־לכת הנודעים לנו, ותקופתו זאת יכלה כפעם בפעם מקצה עשרים וחמשה ימים, כי כן יורונו הבהרות אשר נראה על פניו; ובזאת דומה אל הכוכבים־הקבועים האחרים, כי כמראות האלה נראו גם בהם. – השמש הוא כדור בוער באש, וסביב לו מעטפת אור אשר יעטה כשלמה, וגם יקיא חמרים בוערים באש, הם חמרי אויר יסוד־מים, ומשפטם כמשפט להבות האש אשר יקיאו הררי־אש על פני האדמה, ואך גדולים ואדירים עמודי האש על פני השמש עד מאד; וגם בזאת דומה אל אלפי כוכבים־קבועים אחרים אשר נחקרו על פי החשמל, ואשר גם להם חמרים כחמרים האלה. – השמש ינוע ממקומו בשמים, הלוך ואת כל כוכבי־לכת אשר לו יסיע אתו וגם את האדמה יסיע אתו בתנועתו זאת אחרי כי גם היא בכוכבי־לכת תתחשב; אכן אין אתנו יודע אם נתונים נתונים כוכבי־לכת גם לכוכבים־קבועים אחרים, וגם אין לנו אותות להכחיש על פיהם את הדבר הזה.

אם נפן עתה אל השכנים הקרובים אל השמש מן הכוכבים־הקבועים, נמצא כי הכוכב ״61" במזל אוז־הבר איננו הקרוב אליה מכל הכוכבים האחרים, כי אם כוכב מבני המעלה הראשונה, אשר במזל קנטור, הוא הקרוב; ואנחנו היושבים על האדמה, על פני חצי הכדור הצפוני, לא נראה את המזל הזה, ואך הבא אל חצי הכדור הדרומי, וראה את המזל הזה בשמים בלילה, ולו אור יקרות ויפעה והדר עד מאד; והחוקרים מדדו את מרחק הכוכב ההוא אשר ירחק מן השמש, ולפי מושג האדם גדול ועצום המרחק הזה מאד, כי אורו לא יגיע אלינו מיום צאתו ממקורו עד אם יכלו לו שלש שנים ושבעה ירחים ואולם מעט ומצער הוא בשמי השמים.

והשמש עומד בשמים בתוך שני כוכבים שהם היפים והנהדרים מכל כוכבי השמים מזה אחד ןמזה אחר והוא עומד בתָוך; הכוכב האחד הוא זיריוס, המהולל באורו העצום, והוא נראה לעין כל איש בימי החרף בבוא הערב, והכוכב השני הוא ״וועגא" והוא כוכב מבני המעלה הראשונה אשר במזל לירא (כנור); ומרחק שניהם אשר ירחקו מן השמש כמעט אחד הוא, כי אור זיריוס יגיע אלינו מקצה 14 שנה ומעלה, ואור וועגא מקצה 15 שנה ושמונה ירחים; והיה אם יעלה איש השמימה עד מרחק עד קץ. לראות משם את שלשת הכוכבים את זיריוס ואת השמש ואת וועגא, איש אחר רעהו במעמד שלשתם אז יהיו בעיניו כשלשת הכוכבים אשר נראה אנחנו על פני האדמה בנשאנו את עינינו אל פני המזל כסיל.

וזיריוס קרוב אל פאתי השמים אשר משם ירחק השמש בלכתו והכוכב וועגא קרוב אל פאתי השמים אשר שמה יפנה השמש ללכת, ועל פי החשבונות אשר הביאו החוקרים לרגלי מראות החשמל נדע כי הדרך הזאת רחוקה מאד ומהלך עשרת מיל ילך השמש בנסעו מעם פני זיריוס, והוא ¹/₄₀₀₀ ממרוצת האור; כי על כן נדע על פי חשבון קל אשר אם נניח כי וועגא וזיריוס לא יסורו ולא ימושו ממקומם אף במעט אז יגיע השמש מקצה 3200 שנה אל חצי הדרך בין וועגא וזיריוס, כי כיום הזה הן לא יעמוד עוד השמש בחצי הדרך. והוא קרוב עתה אל זיריוס יותר מאשר לוועגא, ואך במלאת העת האמורה ושני הכוכבים משני עבריו לא ימושו ולא ינועו ממקומם, אז נראהו בעמדו בחֵצי בדיוק ובצמצום, וכאשר יוסיף ללכת כן יקרב אל וועגא וכן ירחק מזיריוס.

אכן עתה נעלה נא השמימה ונשב כמעט קט על פני השמש בנסעו מזיריוס לוועגא, ואת הקו הישר שבין שני הכוכבים האלה נשוה נא לנגדנו תמיד, ואת פנינו נשים אל מול פני וועגע. ולזיריוס נפנה ערף, או אז נמצא מקום רחב ידים להביט משם על פני השכנים הקרובים אל השמש.

אם נביט משם על ימין מתחת לנו, נראה בקרבת הציר הדרומי את הכוכב מבני המעלה הראשונה אשר במזל קנטור, אשר דברנו בו למעלה. והוא הקרוב אל השמש, כאמור ובנסענו עם השמש לדרכו, לא נרחיק ללכת מן הכוכב בלתי אם מעט מאד ואורו הבא אלינו מקצה שלש שנים ושבעה ירחים, יוסיף ללכת עמנו ולשלחנו על כל הדרך; וכיום הזה לא ידעו עוד התוכנים אם גם לו תנועה לנוע ממקומו, ואם יש יום אשר יחדל מהיות שכננו הקרוב אלינו, והימים הבאים יודיעונו את כל אלה. – אם נשא את עינינו מזה ונביט למעלה על שמאל, נראה את הכוכב היפה קאפעללא במזל העגלון. ופה על פני האדמה יֵראה אלינו הכוכב הזה בלילי החרף בראשית הערב, והנה הוא עומד ממעל לראשנו על פני קדקדנו, וגם הוא בין שכנינו יתחשב, אם כי הוא הרחוק מכל הכוכבים־הקבועים אשר היתה לאל ידנו למד אותם, כי הנה שבעים שנה ועשרה ירחים ידרוש לו אור הכוכב הזה מיום צאתו ממקורו ועד בואו אלינו; והיה אם נניח כי ברגע הזה מדי כתבנו את הדברים האלה יכבה פתאם קאפעללא בשמים, אז לא יסוף אורו. מנגדנו ואנחנו לא נדע כי כבה, עד מלאת שבעים שנה ועשרה ירחים מן היום הזה ומעלה. – אם נסב את עינינו מקאפעללא להביט למעלה על ימין, נראה במזל עָשׁ (ובעמים יקראו לו הדֹב הגדול) את הכוכב אשר התוכנים יסמנוהו בלוחות הכוכבים אשר להם עם האות היונית t, והוא מבני המעלה השלישית ואורו מעט, ואף אותו מדדו וימצא כי גם הוא נוסף על שכנינו הקרובים אל השמש ואורו יגיע אלינו מקצה ½24 שנה; ואם נוסיף להביט על ימין משם ומעלה ואת עיננו נוריד כמעט, נראה את ארקטורוס (שומר הדוב), והוא מבני המעלה הראשונה ואורו גם הוא ידרוש לו ½25 שנה; ובכן נראה כי כמעט מרחק אחד לו ולכוכב t, בהרחיקם מן השמש והשמש ושני הכוכבים האלה יהיו בעינינו כדמות ״משולש", והאור היוצא מן הכוכב האחד ועד בואו אל השני דרוש לו כחצי יובל שנים; אכן אין אתנו יודע עוד אם המערכה המשולשת הזאת איננה גם היא על פי חקים מיוחדים אשר בחקי הטבע.

אם נביט לפנים אל מול עבר פנינו, נראה את הכוכב הצפוני הנודע, וגם את מרחקו מדדו, והנה שלשים שנה ושמונה ירחים ידרוש לו לאורו עד בואו אלינו; אכן בחצי הדרך נמצא גם חבל כוכבים אחרים הקטנים מאלה, וביניהם שני הכוכבים גרומברידזש 34 וגם 1830 ושניהם שכנים קרובים אלינו; הראשון ידרוש לאורו ½10 שנה, והשני ½14 שנה; ואחריהם יבוא הכוכב ״61" אשר במזל אוז־הבר, והוא ידרוש לאורו יותר משמונה שנים; וארבעתם יהיו לאגודה אחת בשמים, ואנחנו לא נדע עוד במה יתיחש האחד לרעהו.

הנה כי כן רואים אנחנו כי כביר מצאה ידנו לדעת את השכנים הקרובים אל השמש, ואולם השכנים האלה לא תמו עוד ועוד נמצא כאלה וכאלה ואנחנו אך לזאת מצאנו מספר כוכבים יתר גדול מאד על פני חצי הכדור הצפוני יען כי מספר התוכנים על פני חצי הכדור הזה כביר ועצום ממספר התוכנים אשר בחצי הכדור הדרומי ששם לא בנתה עוד החכמה ביתה; אכן יש תקוה כי על פי הכלים הנפלאים אשר עשו החוקרים בבתי מצפה הכוכבים במדינות אוסטרליה, יצליחו גם שם לתור את פני השמים ולמֹד את הכוכבים כמשפט ארצות הצפון, ואז יהיה מספר שכני השמש שלֵם; אבל כיום הזה רב לנו אם נדע כי לא אך את דרך השמש לבדו מצאנו כי אם גם את דרך שכניו הקרובים אליו, ואם מעט מספרם כיום, הנה יש תקוה כי ילך הלוך ורב.

ועתה הנה בא עת לדבר דברים אחדים גם על ערך השמש בין שכניו הקרובים אליו, למען ידעו הקוראים גם את הדבר הזה.

לפנים בין החוקרים, בטרם מדדו את מרחקי הכוכבים על פי כלים העשוים לדבר, העריכו החכמים אותם על פי אורם, כי הואילו החכמים לחלוט אשר כמשפט אור הכוכב כן משפט גדלו, ובעלות האחד על רעהו באורו כן יעלה עליו בגדלו ואולי גם במרחקו או בקרבתו. – ובכן חשבו כי הכוכב זיריוס הוא הקרוב אלינו מכל הכוכבים, והוא הגדול בהם, אחרי כי אורו גדול מאור כל הכוכבים הנותרים; ואם האור היפה והנעים אשר לכוכב וועגא הוא האור המתוקן והמקֻבּל אשר יהיה להם לקו ואשר יחלקו לו את המעלה 1, אז ראוי אור הכוכב זיריוס לתת לו פי חמשה; אבל מיום אשר ידעו התוכנים את מרחקי הכוכבים אל נכון במדה נכונה, מצאו להם קנה מדה אחר לדעת על פיו את ערך כל כוכב וכוכב. – הנה עומד השמש בחצי הדרך בין זיריוס ובין וועגא, ולכן נדע כי לא לפי אור הכוכב נדע להעריך את מרחקו; הן הכוכב a במזל קנטור קרוב אלינו פי ארבעה מזיריוס ובכל זאת אורו רפה פי שבעה מאור זיריוס; והכוכב קאפעללא רחוק מאתנו פי עשרים ממרחק הכוכב a אשר בקנטור, ובכל זאת דומים שניהם באורם – ובכן חדלו לשפוט את דבר המרחק על פי משפט חזקת האור.

כיום הזה נדע על פי מראות החשמל כי גדל האור ומראהו יהיו אך לרגלי החמרים הנשרפים במעטפת הכוכב, ואם חמרים חדשים יעלו באש, יהפוך גם הכוכב את עינו ומראהו; כי על כן ראינו בחדש מאיי בשנת 1866, והנה כוכב אחד מבני המעלה התשיעית במזל כתר, נהפך פתאם ויהי לכוכב בוער באש, ובכלות ירחים אחרים שב לאיתנו ולמשפטו הראשון וגם אורו החזק חדל, אחרי כי חדל להקיא מבטנו את החמרים הבוערים; ואם לא בפתע פתאם יקיא הכוכב חמרים חדשים כי אם מעט מעט ולא יחדל לארך ימים אז יש אשר באחרונה יהיה לו אור גדול, תחת אשר לפני שנות אלפים היה אורו מעט מאד; ואם יהיו החמרים המוקאים לסיגים על פני מעטפת הכוכב, והכוכב יתכסה בם מעט מעט עד היות מכסהו שלם, אז יש אשר יחשך כוכב בשמים ולא יראה עוד לעינינו וגם את צבעו ואת מראהו ישנה לפעמים הכוכב לרגלי חליפות החמרים העולים בו באש על פני מעטפתו. הכוכב זיריוס אשר אור לבן לו כיום נראה לפני אלפַים שנה באורו האדום, וזה לנו לאות כי החמרים הנשרפים על פני מעטפתו עתה, רבים ועצומים מן החמרים אשר נשרפו בו בשכבר הימים, ולרגליהם שִנה הכוכב את אורו ואת צבעו.

ובזאת דומה השמש בערכו אל הכוכב וועגא; אכן חמרי יסוד־המים המוקאים ממנו, רבים ועצומים עד מאד, ועל פיהם יוכל להתחרות עם כל אחיו ורעיו אשר בשמים; ואנחנו לא נוכל להגיד מראש את אשר תקרינה אותו באחרית הימים, כי הנסתרות לבעלי הפילוסופיה אשר אין נסתר מנגד עיניהם, ואנחנו אך אל הנגלות נשא את עינינו, ונקוה כי בנינו אחרינו יגלו את התעלומות גם הם.

אבל הנה שני דברים מצאנו, ואותם נשים לפני קוראינו, כי על פיהם נדע את משפט חמר השמש וערכו בין הכוכבים האחרים. – הכוכב ״61" במזל אוז־הבר אשר מדד אותו בעססעל, כוכב כפול הוא, והכוכב זיריוס גם הוא כוכב כפול הוא, ואותו מדד הפרופיסור אויווערס בברלין, אם כי הכוכב הַמְשַׁלֵחַ אותו לא נראה לעיניו; ועל פי זמן תקופות כוכבים כפולים כאלה, נוכל לדעת את חמרם, או אז נַכִּיר גם את ערך השמש ביניהם, ונדע העולה הוא עליהם בחמרו אם נופל הוא מהם.

אם נערוך את חמר השמש אל חמר הכוכב ״61", יגדל מאד כבוד השמש בעינינו, כי הנה גדול חמר השמש פי שנים מחמר שני הכוכבים הכפולים האלה גם יחדו; ואם נערוך אותו אל חמר זיריוס, והנה לפני כבוד ענוה, כי גדול זיריוס בחמרו פי שלשה עשר מחמר השמש, וגם הכוכב הקטן המשלח אותו גדול מן השמש פי שבעה.– ואם אמת נכון הדבר הזה בעיני התוכנים, לחרוץ על פיו את משפט יתר הכוכבים והתיחשם לשמש, אז יחרצו לאמר: ערך השמש בין יתר הכוכבים איננו מעלה ואיננו מוריד כי בכח מרוצתו ובאורו ובחמרו יָצא השמש מבין הקטנים ועד הגדולים לא בא עוד.

אלה הדברים אשר מצאו החוקרים במחקריהם, והם דברי אמת ומשפט.

ולחוקרים האלה שומרי משמרת החכמה ועובדיה באין מעצור, אנחנו אומרים את אשר אמר המשורר בדברו על אדות לב האדם: לבם ישאף באין מעצור ונפשם במרום תמריא, למען אשר יעלה גם הבשר אבר כנשרים בעלות הרוח, ולכן עשו להם כלים מכלים שונים, מעשה ידי הבשר הם אשר יהיו לכלי חפץ לרוח; כי הנה החפץ נטוע בקרבם לעלות מעלה מעלה, לשאף ולחדור למקום אשר שם זרוע אך האור על פני תכלת הרקיע ולהורידו אלינו משם, והמדה אשר בידם מדת אור היא, כי לפי הזמן הדרוש לאור במרוצתו, כן ימֹדו מרחקי אין קץ ושנות אלפי רבוא רבבות; והאדם אך לבדו אשר הדור האחד הולך והדור השני בא הדור האחד יבקש והדור השני ימצא, לו לבדו נִתּנו הגדולה והתפארת והנצח וההוד לראות ולהביט באור פני החכמה ולגלות תעלומות מני חשך וסתרי החקים אשר בטבע.

יהי נא כזה גם חלק בנינו אחרינו, ללכת מחיל אל חיל ולראות באור פני החכמה, וההוד והתפארת והנצח אִתָּם!

כל עמל ולא עמל ההגהה יאמר המגיה, ויאמר אמת, כי כל היודע בטיב הגהת ספרים הוא מבין, כי גם בדעת ובכשרון נעלה מאד ובכל עמלו שיעמול, בזעת אפים וביגיעת בשר, גם אז לא יצא ידי חובתו; ואולם זה חלקו מכל עמלו, כי השגיאות והמִשְׁגִים אשר יעלים עיניו מהם, מספר יהיו ונער יכתבם; ובזאת אני בוטח, כי הקורא לא ימצא בו יותר ממספר אשר יוכל הנער לכתבם, ובזה אמצא מרגוע לנפשי; וכמו שהספר היקר הזה נעלה הוא מאד, בענינו כי רב הוא, כמעט על כל ספרי הליטעראטור העברית אשר בידינו היום, כן נעלה הוא בטיב הגהתו, ובזאת אֶנָחֵם.

המגיה שמעון משה חאָנעם.