ידיעות חדשות בדבר תולדות השמים

 

א. מראות החשמל    🔗

זה לנו שנים מספר, ושני חוקרים גדולים בעיר היידעלבערג הנודעים בשמותם בונזען וקירכהאף הצליחו וימצאו אשר אם יֵחָקרו קרני האור היוצאות מאחד החמרים הבוערים באש, אז גם בהיותנו רחוקים מאד מן החמר ההוא, ידוע נדע כרגע מה הוא ומה משפטו ויסודותיו מה המה.

ויהי כאשר אך נודע דבר החדשה הזאת בקהל, וכל החוקרים הבינו עד מהרה כי עולם חדש נברא להם אשר אור חדש יאיר עליו, ואשר משם יוכלו גם המה לראות ולהביט את סתרי תעלומות הבריאה מרחוק, לדעת את כל הנעשה בקצה השמים במקום שאליו לא הגע גם יד הדמיון.

אכן לא בושו מן החדשה מבטם! כי הנה זה אך כעשרים שנה חלפו עברו מאז ועד היום, והזרע אשר נזרע בימים ההם החל לצמוח ויעש פרי מאה שערים, ויש אשר גם בשל הקציר ובעליו אספו את תבואתם, כי על כן לא נוכל עוד להתאפק מבלתי שים את הדברים גם לפני קוראינו, למען אשר ידע גם כל העם מקצה כי רוח החכמה לא תלך אחורנית וגם עמד לא תעמוד תחתיה, כי אם הלוך תלך לפנים ונושאת משך הזרע, ומגמת פניה קדימה.

אמנם כבר שמנו את דברי החדשה הזאת לפני קוראינו בחלק השמונה עשר מספרנו, ואנחנו פה בשובנו על עקבותינו, לא נשוב לשום לפניהם שנית בלתי אם את ראשי הדברים בטרם נשית עליהם נוספות; והקורא הלא יזכר היטב כי המצאת בונזען וקירכהאף נודעת בשם ״ההפרדה על פי החשמל" (שפעקטראל – אנאליזע) על שם מראות החשמל הנראים מן השמש אשר על פיהם נצליח על נקלה להפריד ולדעת את היסודות החימיים. – וזה הדבר:

אם נַטה קרן אור מקרני השמש או הירח או מקרני אחד הכוכבים או מקרני אחד החמרים הבוערים באש, להביא אותה אל תוך זכוכית־משלשת, וראינו שלשה דברים: הקרן העוברת את הזכוכית־המשלשת לא תעבור אותה דרך ישרה, כי אם נָטֹה תִטה הצדה בצאתה מן העבר השני, והרואה אותה יחשוב כי נשברה בתוך הזכוכית; הקרן בצאתה את עבר פני הזכוכית־ המשלשת תרחיב את גבולה ותעדיף על מדתה, כמו נפזרה לכל רוח; והכי נכבד מן השלשה הוא הדבר, כי הקרן בצאתה את עבר פני הזכוכית־המשלשת תלבש שלל צבעים נהדרים למראה כשבעת הצבעים אשר לקשת בתוך הענן, ולמראה הנהדר הזה יקראו חכמי העמים שְׁפֶּקְטְרוּם" וסופרי העברים החלו לקרוא לו ״חשמל".

והחשמל נודע בקהל זה ימים רבים, ועוד לפני מאתים שנה, הצליח ניוטאן הגדול להתחקות על שרשי רגליו ולמצוא רבים מן החקים אשר עליהם אדניו הטבעו, וחקותיו ומשפטיו גלוים וידועים עתה לכל איש, וגם קוראינו הלא ידעו אותם.

אכן זה כחמשים שנה קם לוטש זכוכית איש חוקר ויודע, ושמו פֿרוינהאָפֿער, וימצא חדשה בצבעי החשמל, לאמר: אם הביט נביט על החשמל מתוך קרן־חזות המגדילה פי שבעה, וראו עינינו והנה בתוך הצבעים הנהדרים נמצאים גם קוים שחורים אשר לא יספרו מרב, והם דקים מאד אשר כמעט לא יִבּדלו עוד איש מפני אחיו; ואת הקוים האלה קראו בשם ״קוי פֿרוינדאָפֿער", והחוקרים עמלו ויגעו מאד לבוא עד תכלית המראה להבין אותו, ולא יכלו.

אז באו ימי שנת 1860, ויקומו בונזען וקירכהאף וימצאו אשר בתוך המראה הנפלא ההוא טמונים רזי עולם ומסתרי הטבע אשר באפסי השמים צפונים בו; כי הנה זה הדבר אשר מצאו החוקרים הנכבדים האלה: הקוים השחורים אינם שחורים כי אם בני צבעים שונים הם, והם יראו בעינינו בשחורים יען כי אור אין להם כאור הצבעים האחרים אשר בתוך החשמל. – ובהוסיפם לחקור מצאו והנה כן הוא:

אם נקח לנו אור צח וטהור (כאור העלעקטרי והדומה לו); וראינו כי בתוך החשמל אשר לו לא ימצאו קוים שחורים, ואולם אם נקח לנו את אחד החמרים מחמרי היסודות החימיים ונעלה אותו באש בתוך האור ההוא, וראינו כרגע כי בתוך החשמל היוצא מן האור הזה יֵראה אלינו קו שחור; אכן אם נקח את החמר ההוא ונעלה אותו באש בתוך אור כהה אשר לא יאיר בלתי אם מעט מאד (כאור היוצא מלהבת יסוד־המים והדומה לו) וראינו כי יֵהָפך הקו השחור בתוך החשמל והיה לקו בעל צבעים.

וברבות הנסיונות כן מצאו אשר הקוים בתוך החשמל ישונו כפעם בפעם לפי החמר הנשרף, והיה להם כפעם בפעם צבע אחר ומקום אחר בתוך חלקי החשמל, אחרי כי כל יסוד בוער באש יוליד קוים אחרים ושונים מן הקוים הבאים לרגלי יסוד אחר, וכל יסוד ויסוד יבחר לו מקום מיוחד בתוך החשמל לקוים היוצאים ממנו; עד כי על פי כלי העשוי לדבר הצליחו בונזען וקירכהאָף לדעת תמיד על פי צבע הקוים ועל פי מקומם ולהכיר את החמר העולה באש מרחוק; וכיום הזה אם יקח איש גרגר מלח והשליך אותו אל תוך לבת אש העולה מתוך יסוד מים אז יביט אל מראה החשמל היוצא מן האש ההיא וראה בחלק הצהוב והנה שם קו צהוב רחב ידים, ואם יהפוך את האש לעשותה לאור אשר לו נגה – על פי כלי העשוי לדבר – וְהָפך הקו הצהוב כרגע לקו שחור.

כמשפט המלח כן משפט כל יסוד ויסוד העולה באש, וכל חוקר אשר שמעה אזנו בלמודים יודע כיום הזה להגיד לנו אל נכון את דבר החמר הנשרף באש גם בהיות החמר רחוק ממנו עד מאד, כי שום ישים עינו אל תוך החשמל, ולפי צבע הקוים ולפי מקומם אשר להם שם, יגיד לנו כרגע אם השליך איש אל תוך הלהבה מעט נַתּריום או ברזל או זהב או נחשת או כל חמר אשר יהיה; ותקטן כל זאת בעינינו, והנה גם מצאו בונזען וקירכהאף על פי החשמל שלשת יסודות חימיים חדשים אשר לא ידענו לפניהם, כי הם ראו בקרב החשמל קוים חדשים אשר כמוהם לא הולידו כל היסודות החימיים הנודעים להם, ויבינו כי יסודות חדשים נגלו להם, ויבקשום וימצאום.

הנה אלה הם הדברים אשר ישפקו לנו להראות לקוראינו כי יכול נוכל כיום הזה לדעת את היסודות הנשרפים באש הרחק ממנו, ודעת לנבון נקל כי קמו החוקרים מהרה לדרוש לדעת גם את החמרים הנשרפים באש בתוך השמש הרחוקה מאתנו ולרגלי הדבר הזה ראו התוכנים אור חדש וימצאו ידיעות חדשות בדבר תולדות השמים, אשר אותן נשים הפעם לפני קוראינו.

 

ב. היסודות הנשרפים על פני השמש    🔗

כאשר מצאו בונזען וקירכהאף את הדבר הנפלא, כי הקוים בתוך החשמל יהיו לנו לאותות להגיד לנו מה משפט היסודות העולים באש באחת הלהבות, ויקומו מהרה לחקור גם את הקוים היוצאים מן האור החותך חיים לכל חי, הוא האור היוצא מן השמש הרחוק ממנו עשרים מיליאָן מיל, ויחקרו את הקוים השחורים הנמצאים בתוך החשמל אשר לאור הזה, ויעמלו מאד.

וכרב העמל אשר עמלו בחכמה, כן עצום השלל אשר מצאו, ותהי ראשית להם אשר הוכיחו כי על פני השמש נמצא נתריום במדה גדולה מאד העולה שם באש (והנתריום הוא מין מתכת הנמצא בקרב המלח אשר נקח לבשל בו), כי ראו אשר דומים הקוים בתוך החשמל אל הקוים היוצאים משרפת הנתריום אשר נשרפהו באש, וידעו כי נכון הדבר כנכון היום אשר נמצא נתריום על פני השמש; וכן מצאו עליו את הברזל בעלותו באש, וגם הדבר הזה נכון כנכון היום. – ואחרי היסודות האלה מצאו גם את יסוד־המים ואת הקאלציום ואת המאגנעזיום, וכן אותות להם כי גם החראָם עולה בלהב אש על פני השמש וכמוהו גם הַנִיקֶל, והוא מין מתכת הנמצא יחד עם הברזל בתוך אבני האש הנופלות לפעמים מן השמים ארצה, ואחריו מצאו גם קאָבאלט, וגם עקבות הבאריום והנחשת והצינק הכירו על פני השמש, ואולם זהב וכסף וכסף־חי וְאַלוּמִינְיוּם ובדיל ועופרת ואנטימון וארזען (זרניך) לא נראו לעיני קירכהאָף עד היות לו היכולת להכיר עקבותיהם.

דעת לנבון נקל כי על פי החדשות האלה נעשו חדשות רבות בשדה ידיעות הטבע, והחוקרים עפו בצד ובכתף להביא איש איש את שללו; תורת החימיה בהפרדותיה, תורת מראות הטבע ותורת האור מצאו עתה חזון נפרץ מאת נביאיהן, ועל כלן עלתה תורת התכונה אשר ראו בה חוקריה אור חדש, כי החלו להבין אשר באה העת לשום לב גם אל מראות הטבע הנראים בשמי השמים, תחת אשר בחמשים השנים האחרונות לא חקרו התוכנים בלתי את מלאכת התנועה ומשפטיה אשר נראו להם ברקיע השמים ממעל.

אכן אמת נכון הדבר הזה, והמבין יראה כי גם עולם החכמים כמנהגו נוהג, פעם בכה ופעם בכה, פעם ימצא חן בעיניו חלק אחד מחלקי ידיעות הטבע והיה אך זה כל הגות רוחו ומשא נפשו, וכל עם החוקרים מקצה יעַבּדו אך את חלקת השדה הזאת, ופעם ישטו ויעברו מן החלקה האחת והיתה אך החלקה השנית כל מגמתם וכל חפצם ואל הראשונה לא ישימו עוד לב; וגם בשדה תורת התכונה ראינו את ״המנהג" פעם בכה ופעם בכה. – סֶר וויליאם הערשעל הזקן אהב את תורת מראות הטבע ברקיע השמים, והוא וחבריו העוטרים אליו ותלמידיו הנוהים אחריו, חקרו וידרשו כל היום אך בדבר תולדות השמים ומשפטי הכוכבים ותולדות המאורות הגדולים עם הקטנים יחדו וימיהם ושנותיהם וראשיתם ואחריתם, ואחרי כן הניחו ״הנחות" נפלאות אשר רוח בא וישאן; אז באה עת חדשה, והתוכנים עזבו את הדמיונות ואת ההנחות ותהי מגמת פניהם אך אל המראות אשר בעינים ראו ואל המשפטים אשר על פי הנסיונות נאמנו מאד, וירעשו ויגעשו אם עָרב האחד את לבו להשמיע גם השערות בשער; ומקץ הימים האלה באו ימים חדשים, והתוכן פּאָן (Fons) בעיר פאריז החל לגלות ולמצוא כוכבי־שבט ברקיע השמים, ויקומו אחריו תוכנים צעירים, קהל גדול מאד ולא עשו דבר בלתי אם יצאו כפעם בפעם לצוד ציד כוכבי־שבט להביא, ויהי ציד כוכבי־השבט למנהג; ומקץ עשרת שנים באה עת חדשה, והתוכנים הצעירים החלו למצוא את כוכבי־לכת הקטנים אשר מספרם עולה עתה עד מאתים, ויהי גם זה למנהג קדוש, כי יש בין התוכנים האלה אנשים, כמו גאספאריני בעיר ניאפל וגאָלדשמידט בעיר פאריז, אשר מצאו כוכבי־לכת קטנים לעשרות בקרב שנים אחדות.

אמנם הצליחו מאד התוכנים מימי הערשעל ועד היום לגלות חדשות ונצורות בדבר הכוכבים הכפולים, וגם נסיונות הרבה נעשו לדעת על פיהם עד כמה ירחק הכוכב־הקבוע האחד מרעהו. ואולם בכל אלה היתה אך תורת מלאכת התנועה בשמים לענין לכל התוכנים לענות בו, ותוכן גדול אם ירד ממרום שבתו להגות דעות גם בדבר תולדות השמים ובנין הכוכבים ותכונתם, ותחשב לו זאת לצדקה. – אבן הנה ימים באים ועל פי מחקרי בונזען וקירכהאָף היא שומה, כי התוכנים אשר בימינו יתעוררו עתה על אחת שבע, לקום ולחקור, לגלות ולמצוא את משפטי מראות הטבע ברקיע השמים, ויש תקוה כי שלל רב ימצא לנו; כי הנה מלבד מראות החשמל אשר יהיה לנו עתה לעזר לא מעט, יהיו לנו גם כלים חדשים לעזר אשר נעשו בימים האלה.

ומן הכלים האלה הכי נכבד הכלי אשר עשה לנו פרופיסור אחד צעיר לימים בעיר לייפציג ושמו צאָללנער, בתורתו אשר הורה אותנו למד את אור הכוכבים, ואשר את משפטיה נשים הפעם לפני קוראינו; בספר כתב צאָללנער¹, אשר יהיה לנו עתה לעינים, נראה באר היטב את תורת מראות הטבע ברקיע השמים, והיא נוסדה על מוסדי חכמה איתנים וחזקים אשר לא ימוטו עוד, עד כי לא יוכלו עוד החכמים להקשיח לבם ממנה לבלתי לכת גם המה לשדד ולעַבּד את חלקת השדה אשר לתורה הזאת.

ואנחנו לרגל המלאכה אשר לפנינו נשים פה לפני קוראינו מעט ממחקרי צאָללנער כפי הדרוש לנו, ואחרי כן נבוא אל תוצאות הדברים היוצאות לנו על פי צאָללנער ועל פי מחקרי מראות החשמל, ואחרי כן נדע ונבין במה נוסיף דעת ובמה תהיינה לנו ידיעות חדשות בדבר תולדות השמים לדעת את צבא המרום במרום ואת חקות הבריאה, את ראשיתה ואת אחריתה.

 

ג. מדת אור הכוכבים    🔗

התורה החדשה אשר תעזר לנו לדעת את מראות הטבע ברקיע השמים נקראה בשם תורת מדידת אור הכוכבים, והחכמים בשפתם יקראו לה: אַסטראָ – פֿהאָטאָמעטריע; וזה דבר התורה: כמשפט החום אשר כיום הזה יכול נוכל למד אותו אל נכון על פי כלי מודד־החום (טהערמאָמעטער). כן משפט האור אשר חפצו החכמים למצוא תחבולה לדעת למֹד גם אותו אל נכון, ולא יכולו, וגם על פי תורת צאללנער לא נעצר עוד כח לבוא עד תכלית אור, והדרך עוד רב לפנינו, ורק עינינו הרואות כי בוא נבוא אל המטרה וכי שלל רב ימצא לנו; כי הנה למכשולים אין קץ אשר נמצא בדרך בצאתנו למד את האור והקורא הלא יבין אותם אם ישים לב אל הדברים אשר נשים לפניו.

עם האור היוצא אלינו מן השמש, בוא תבואנה גם תנופות חום אל פני האדמה, ולמען מדד את החום למעלותיו לדעת אם עלה ואם ירד, אם גָבר ואם רפה, המציאו את כלי מודד־החום אשר יגד לנו כפעם בפעם את משפט החום למעלותיו, ואחריו המציאו עוד כלי אחד הטוב מן הראשון שבעתים. – אבל מלבד תנופות החום היוצאות עם אור השמש, תצאנה עמו גם תנופות חימיות אשר פעולתן רבה ועצומה בפני הצמח והחי והאדם, וגם אותן נסו החוקרים למד למעלותיהן, והחוקרים בונזען וראָסקאָע מדדו אותן על פי התחברות יסוד־המים עם היסוד חלאָר להיות לחמצי־מלח ומכסת חמצי־המלח אשר נולדה לנגד פני השמש הגידה להם כפעם בפעם את מדת הכח החימי היוצא מן השמש, כאמור בחלק התשעה עשר מספרנו. – אכן מלבד הסגלות האלה נמצא בקרב אור השמש ובקרב כל המאורות האחרים סגלה אחת יקרה ונעלה הפועלת פעולותיה בפני העין, ועל פיה יקום לנו כח הָרְאוּת, וקרני האור האלה שונות מקרני החום ומן הקרנים החימיות, ויש לנו כיום הזה אותות ומופתים להראות את כל איש ואיש כי הקרנים החימיות וקרני החום מוצגות לבדנה והן לא תשלחנה אור ולא תֵראינה ולא תשומנה כל רשם בפני העין, והקרנים אשר תשלחנה אור ואשר תראינה ואשר רשם תשומנה בפני העין הן קרני האור ולא קרני החום או קרני החימיה, ואם נראה כי האור עושה שנויים בפני אחד החמרים, וידענו כי לא האור הוא העושה את השנויים כי אם החום או החימיה, והאור הטהור לבדו אין לו כל פעולה בלתי אם בפני העין לבד, ואחרי כי הוא דבר אשר לא נוכל להרגישו מחוץ לגופנו, לכן דעת לנבון נקל כי ידנו תקצר למצוא לו מדה.

האור אשר נגרע ממנו את כחו החימי ואת כח חֻמו, לא יעשה דבר ולא יפעל כל פעולה בלתי אם בפני העין, ואולם העין עשויה מעשה אמן נפלא בתחבולות שונות ונפלאות, אשר מרב התחבולות הנפלאות ההן, לא תצלח לנו להיות לקנה־מדה למד על פיה את מעלות האור לדעת אם הלך הלוך ואור ואם כָּהֹה כֵּהָה. – העין עשויה מעשה אמן נפלא, עד כי תעצר כח לראות אור יוצא מאחד הכוכבים הרחוק ממנו רבוא רבבות מיל; על פי כלי מודדי־החום הכי טובים לא נכיר את עקבות החום אשר לכוכב זיריוס בלתי אם מעט, ומקרניו החימיות לא נכיר אף כל מאומה, תחת אשר אורו נראה לעיננו היטב עם כל זיו זהרו, וגם את כל הבהרות הרחוקות אשר במרחקי רקיע השמים ראה תראה העין; ואולם כל המעלות הטובות האלה הן שעומדות לעין לשטן לבלתי תת אותה לדעת למד את מעלות האור, כי הנה בין התחבולות הטובות אשר על פיהן נעשתה העין, נמצא תחבולה טובה אשר יתכוץ אישון בת העין למראה אור גדול ועז, ולמראה אור כהה ומצער יתפשט, והיה בצאתנו ממקום אור אל חדר אפל, לא נכיר את השנוי הזה בלתי אם ברגע הראשון, כי כרגע יתפשט אישון בת העין לקבל קרני אור הרבה, ולא נרגיש עוד את החסרון ולא ימש עוד חשך, וכן בבואנו פתאם מן החשך אל האור, והכה אותנו האור העז בסנורים ברגע הראשון, וכרגע יתכוץ אישון העין, ומרגע לרגע יתכוץ יותר, עד כי מקץ רגעים אחדים לא נרגיש עוד את האור העז; ומעשה ההתכוצות וההתפשטות גם יחד יֵעשה בנו בחזקת היד, לא לרצוננו ולא לדעתנו, ואנחנו לא נדע ולא נרגיש בהֵעשותו. – אכן כלי נפלא העין, ודעת לנבון נקל כי כלי נפלא כזה אשר חליפות לו בכל רגע, לא יצלח לנו לקנה־מדה אשר על פיו יקום דבר. וכאשר לא נוכל למד מדת בגד או שַׂלמה אם האַמה אשר בידינו תשונה מרגע לרגע פעם תגדל ופעם תקצר, כן לא נוכל למד את האור הנראה לנו אם חליפות לעינינו רגע רגע.

כיום הזה ידע כל איש אשר לו כלי מודד־חום להגיד עד כמה יגדל או עד כמה ימעט החום כיום מן החום אשר היה אתמול; ובימים הבאים ידע כל איש על פי כלי בונזען וראָסקאָע או על פי כלים חדשים להגיד, עד כמה יגדל או עד כמה ימעט הכח החימי היום מן הכח החימי אשר עבר אתמול את הארץ, והעומדים על המצפה יֵדעו להגיד אם עולה אלינו רוח ״חימית" אדיר וחזק ואם לא, כמשפט אשר יֵדעו עתה להגיד אם עולה אלינו רוח סערה עושה שַמות ואם לא; ואולם יכבד מאד ממנו לדעת להגיד עד כמה יגדל או עד כמה ימעט האור היום מן האור אשר היה אתמול, כי עוד לא מצאו החוקרים דרך למדידת האור גם מחוץ לגופנו.

כיום הזה אם יקום חוקר למד את האור, לא יִמֻדָנוּ בלתי אם בהעריכו אותו על פי העין; והחוקרים קנו תחבולות מתחבולות שונות למען עשות כדבר והאחד אשר הצליח מאד בדרכו הוא הפרופיסור דאָווע בעיר ברלין אשר את תחבולותיו שמנו לפני קוראינו בחלק התשעה עשר מספרנו; ואחריו בא צאָללנער, והוא לא חקים חדשים שם לפנינו כי אם דרך קרובה וישרה בחר לו, ולכן עשה פרי הרבה מאד כאשר תראינה עתה עיני הקורא בשימנו לפניו את הדברים האלה.

 

ד. כלי מודד־האור אשר עשה צאללנער    🔗

לו אמרנו לשום לפני קוראינו את פרטי כל הדברים אשר נטל על צאָללנער לעבור אותם בטרם נגש אל מלאכתו לירות אבן פנתה, כי עתה תקצר היריעה אשר בחרנו לנו, והמקום הצר אשר בספרנו לא יוכל עוד לשאת אותנו; ואולם אחת ידעו נא הקוראים כי לא אך החל צאללנער לעשות נסיונות חדשים באין מספר כי אם אִזן וחִקר, חִשב ובִקר את כל המעשים אשר עשו כל החוקרים לפניו בחלקת השדה הזאת אשר לידיעות הטבע, וימצא את שגיונותיהם ואת חטאתיהם, וישים גם אותם לפני קוראיו, ויחל את המלאכה מראשיתה. – אכן גם הוא לא גלה רזי עולם לעצר כח למד את האור על פי אחד הדברים אשר מחוץ לגופנו, כי אחת הלא אמרנו אשר לא נודע עוד עד היום אם יש דבר שהאור עושה בו רשם מלבד העין, ולכן גם הוא לא עצר כח למד את האור על פי דבר חיצוני כי אם העריך שני דברים אשר תרגיש אותם העין איש אל אחיו ויביאם בחשבון זה לעמת זה ועל פיהם הקים דבר.

וזאת תורת המדה: צאללנער עשה לו מנורת שמן אשר האירה באור פֿאָטאָגען (הוא מין שמן העשוי גחלי־אבן), ויעש בתחבולה כי האור לא ישונה במעלותיו ברב או במעט, ועל פי נסיונות רבים נוכח לראות כי לא החליף האור את עָצמוֹ מראשית האירו, ויהי אחד גם בראשיתו וגם באחריתו; ותהי לו המנורה הזאת מנורת תמיד, ולקנה מדה היתה לו למד על פיה את כל המאורות האחרים; ויעש לו צאללנער כָּלי אשר לרגליו חדל הלהב היוצא מן המנורה להיות מעשה שטח, כי אסף האור את נגהו אל מקום אחד, ויהי הלהב לנקודה מאירה על פני מקום צר; וכן גם כל המאורות האחרים חדלו על פי הכלי ההוא לשלוח את אורם על סביבותיהם, ויהיו לנקודות המאירות על פני מקום אחד; ואם על פי הכלי הזה יֵראה לנו השמש או הירח או אחד הכוכבים, ומצאנו כי חדלו להיות מעשה כדור ויהיו איש איש לנקודה מאירה, וגם אם רחוקה הנקודה מאתנו כרחוק השמים מן הארץ, וראינו אותה על פי הכלי על יד נקודת המנורה אשר אמרנו, ושתיהן תראינה יחדו לעינינו להביט עליהן בסקירה אחת. – ולמען נוכל להעריך את שתי הנקודות ההן אשה אל אחותה, לדעת במה יגדל אור האחת מן האור אשר לשנית; קנה צאללנער תחבולות שונות להחשיך את האור הגדול משניהם ולהמעיטו מעט מעט עד היותו דומה אל אחיו, והמעשים האלה עשוים בטוב טעם ודעת הרבה; ואחרי כן יביא צאללנער חשבונות מדויקים להראות עד כמה נטל עליו להחשיך את האור האחד עד היותו דומה אל הנקודה השנית, ועד כמה האפיל את האחד בטליתו, ועל פי החשבונות האלה נדע אל נכון במה גדול אור הנקודה האחת מאור הנקודה השנית בטרם נִשְׁתָּוֹוּ.

והיה אם נוסיף עתה כי הכלי הזה אשר עשה צאללנער, הוא אשר בחרו בו התוכנים לחבר אותו אל קרני־החזות אשר להם, וכי כל החוקרים מקצה מנשאים ומהללים אותו על כל פריו אשר עשה, או אז יבינו הקוראים את המעשה אשר עשה צאללנער בשדה ידיעות הטבע ואת כל תקפו וגבורתו, וידעו כי ממנו תצא לנו תורה בדבר מדת האור להבין על פיה את מראות הטבע ברקיע השמים. – אכן בטרם נשים לפני קוראינו את פרי תוצאות כל הדברים החדשים האלה, נעיר נא אזנו בראשונה גם בזאת:

הכוכבים אשר ברקיע השמים ישלחו אלינו שני מיני אור, מין האור האחד הוא האור הבא אלינו דרך ישרה מן הכוכבים־הקבועים ומן השמש, ומין האור השני הוא האור הבא אלינו מן הירח ומכוכבי־לכת, ואם אמנם המין השני הזה גם הוא מן השמש לֻקח, ואולם הוא איננו בא אלינו מן השמש דרך ישרה כי אם אל הירח ואל כוכבי־לכת יבוא והם ישיבו אותו אחור בעינינו לאור חוזר; והשנויים אשר בין שני מיני האור האלה נכבדים מאד, כי על פיהם נקנה ידיעות רבות וחדשות בדבר תולדות השמים וכמעט נחרוץ משפט כי האור החוזר יקר ונכבד בעינינו שכם אחד על האור הישר, אחרי כי הביא לנו אור זה חדשות ונצורות רבות שכם אחד על האור הישר².

ואף גם זאת נגיד עוד לקוראינו, כי צאללנער בעשותו את נסיונותיו זכר ולא שכח גם את הדבר הזה: האויר המקיף את חוג האדמה בולע הרבה מן האור הבא אלינו, והמעשה הזה אשר יעשה האויר שונה כפעם בפעם לפי שעות היום והלילה ולפי השתנות הרוח ולפי מצב הכוכב ברקיע השמים; וצאללנער הביא את כל אלה בחשבון, והקורא בשומו לבו אל החשבונות אשר נשים לפניו, ידע נא כי בקראנו בשם את אחד הכוכבים, נחשוב אך את הכוכב העומד הכן ממעל לקדקד ראשנו ששם לא יבלע האויר את אורו בלתי אם מעט; וגם יכבד מאד ממנו לדעת את מדת אור הירח בהיותו במלואו אחרי כי באמת אין אנחנו רואים את הירח במלואו עד עולם, יען אשר בַּעֲמוֹד האדמה כפעם בפעם בין השמש ובין הירח, יקום לעינינו לקוי־ירח; ובכל זאת הצליח צאללנער על פי חשבונותיו להביא לנו דבר ועצה גם הלום, כאשר תראינה עיני הקורא.

 

ה. מדת האור אשר לכוכבי־לכת    🔗

הנה פה אתנו רבים מן החשבונות אשר הביא לנו צאללנער בעמל הרבה, ואנחנו יודעים נאמנה כי בעיני רבים מקוראינו יהיו החשבונות האלה ריקים אשר אין בם רוח, כי מה יתנו ומה יוסיפו להם דברים שהם כמשמרות נטועים אשר מקורם יבש? ואולם ידעו נא קוראינו כי על פי אותיות החשבונות האלה נברא לנו עולם חדש, לדעת את תולדות השמים ביום הבראם ואת כוכביהם וכסיליהם ואת ראשיתם ואחריתם ואת תכונתם ותכליתם, ועינינו הרואות אל תוך חרשת המעשה אשר לבריאה ביום העשותו.

הן השמש גדול ונכבד מאד בעינינו, ולכן לו יאתה הבכורה לשום לפני קוראינו את מדת אורו בראשונה, ונעריך אותו אל אחד הכוכבים־הקבועים אשר בשמים. – אם תשא עיניך השמימה בימי החרף בערב לפנות השעה השביעית, וראית ממעל לקדקד ראשך בקרבת נתיב־החָלב, והנה כוכב יפה מבני המעלה הראשונה נוצץ לנגדך, ושמו קאפעללא (עז), ומושבו במזל העגלון; והיה אם נעריך את האור הבא אלינו מן הכוכב הזה אל האור הבא אלינו מן השמש נמצא כי גדול לנו אור השמש מאור קאפעללא פי 55,760 מיליאן; ואנחנו אמנם לא ידענו אם באמת קטן אור קאַפעללא מאור השמש כזאת וכזאת, או אם רק מרב המרחק אשר ירחק מאתנו, לא יוכל לתת לנו אורו בלתי אם מעט, כי אנחנו פה רב לנו אם נדע עד כמה גדול אור השמש.– אכן לרגל המלאכה אשר לפנינו, נחדל נא להעריך את אור השמש אל אור הכוכבים־הקבועים האחרים, ונלך להעריך אותו אל אור הירח ואל אור כל כוכבי־לכת המקיפים אותו.

האור היוצא לנו מן השמש גדול לפי חשבונות צאָללנער מן האור היוצא לנו מהירח במלואו פי 619,600 והיה אם יהיו לנו ברקיע השמים 619,600 ירחים, אז יהיה לנו על פיהם אור כאור השמש ביום; ויען כי כִפת הרקיע ממעל לנו לא תוכל להכיל ולשאת יחדו בלתי אם 82,000 כדורים ככדור הירח, לכן דעת לנבון נקל כי גם בהושיבנו את כל המקום הזה כדורים כאלה, עוד יחשך הלילה מן היום פי שמונה; כי על כן נראה אשר אך לשוא יאמרו בעלי הדמיון וההוזים והמשוררים כי האיר להם הלילה כיום, ולשוא יתַנו תקף הירח בלילה להעריכו אל השמש יומם, כי החוקרים והתוכנים אשר לא יחלמו חלומות בהקיץ, לא יאבו שמוע להם והם יחזו להם אחרת, כאשר יראו הקוראים.

ואנחנו טרם נשאף אל המטרה, נשים פה לפני קוראינו את חשבונות צאָללנער, בהעריכו את אור השמש אל אור כוכבי־לכת, ואלה תוצאותיהם: אור השמש גדול מאור מאדים פי 6,994 מיליאן;

ומאור צדק – – – – – – – – פי 5,472 מיליאן;

ומאור שבתאי (מלבד טבעותיו) פי 130,980 מיליאן;

ומאור אוּרַן – פי 8 ביליאן 486,000 מיליאן;

ומאור נֶפּטוּן 79– – ביליאן 620,000 מיליאן;

ובכן אפוא הלא רואות עיני הקורא דברי חשבונות, והם ריקים ואין בם רוח, וכמעט לא יאמין למשמע אזניו אם נגיד לו, כי החשבונות האלה הם שהביאו לנו פתרונים רבים ועצומים ורזי עולם גלו לנו לדעת חידות שמבראשית; ועוד מעט וראה גם הקורא כדבר הזה. – כי הנה בשימנו לב אל הירח ואל אורו, וידענו כי לא את אורו היוצא ממעיו ישלח הירח אלינו, כי אם את האור אשר יקבל מאת פני השמש; ואנחנו הלא ידענו אל נכון את המרחק אשר ירחק הירח מאתנו, וגם את מדת גדלו נדע אל נכון, וגם ידוע נדע את מדת האור. אשר על הירח לשלוח אלינו, לולא יבלע הרבה מן האור הבא אליו מן השמש, לבלתי השיב לנו את כלו; ולכן דעת לנבון נקל כי על פי כל הדברים האלה יוכל החוקר לדעת הרבה בדבר חמר הירח ותכונתו וסגלתו, וגם לפני בוא צאללנער בחשבונותיו העמיקו רבים חקר לבוא עד תכלית הדבר הזה ויצליחו, ובבוא צאללנער הריעו לקראתו, כי מצאה ידם עתה להרחיב את גבולם על פי החשבונות המדויקים והמצומצמים אשר הביא – כי על כן הן יבין הקורא עד מה יגדל ערך החשבונות האלה, אם יכול נוכל למצוא על פיהם ידיעות חדשות בדבר תולדות השמים.

 

ו. חמר כדור הירח    🔗

ובכן אפוא ידע הקורא כי על פי חשבונות מדת האור נוכל לדעת גם את החמר אשר משם יוצא האור אלינו, והירח נבחר לנו מכל גרמי השמים האחרים, יען כי את פני שטחו נדע שכם אחד על כל הכוכבים האחרים, והריו ועמקיו גלוים וידועים לנו, וגם טוב הוא לנו מן האחרים, יען בקרב שלשים יום נראה את אורו בכל מראותיו ועם כל חליפותיו; כי על כן לא יפלא בעינינו אם הקדיש צאללנער את מבחר עבודתו לחקור את הירח; והעבודה היתה גדולה ורבה מאד, כי נטל עליו לבקש חשבונות רבים על פי ידיעות ההנדסה לדעת כמה אור על כל חלק וחלק מן הירח לשלוח אלינו, לולא בלע ושׂם בכליו מן האור השלוח אליו מן השמש, ולו הואיל לשלוח אלינו את כל מדת האור אשר הוא מקבל; ובעשות צאללנער את החשבונות האלה, לא שכח להביא בחשבון גם את דרך הזוית שיעשה האור על פני הירח מדי רדתו אלינו על פני האדמה, וגם את ראשי ההרים הנגוהים ואת צלם אשר הם פורשים על העמקים אשר על הירח, הביא עם החשבון, עד כי הצליח להוכיח אל נכון את מדת האור אשר יבלע אותו כל חמר הירח.

אכן לא יכול צאללנער לגשת אל המלאכה טרם ידע את מדת האור אשר יאכלו ויבלעו חמרים שונים הנמצאים על פני האדמה, למען דעת מי מן החמרים בולע חום כמדת החום הנבלע על פני הירח. – אם ירד אור השמש על פני דף נְיָר לבן או על פני גיפס או על פני כל חמר לבן אשר יהיה, לא ישיבו החמרים האלה אלינו את כל האור אשר בא אליהם, כי אם יבלעו ממנו רב, החמר האחד יבלע כזאת וכזאת והחמר השני כזאת וכזאת; ויש יום אשר התלמיד בבית הספר, בלמדו את חקות כל החמרים בארץ, לדעת מה משפט החום אשר לאחד ומה משפט משקלו וכחו החימי ותורת התפשטותו וכדומה, ילמד גם את זאת לדעת כמה חום יבלע החמר האחד וכמה יבלע השני; אכן כיום הזה לא נחקרו עוד כל החמרים, לדעת את אכילתם ובליעתם וצאללנער לא שם לבו לחקור בלתי אם את החמרים הדרושים לחפצו, ואחרי כן שאל את שאלתו: מה משפט החמר אשר נעשה בו הירח? – ואלה הפתרונים אשר מצא: הירח (או השטח העליון של הירח) עשוי חמר כעין החמר הנודע בתוכנו בשם אבן חול או סיף; ואבן החול הזאת בהיותה על פני מרום הרים תִּצֻפּה צפוי דק כעין הזכוכית, כמשפט אבן־חול על פני ההרים אשר על האדמה, כי יתחברו אליה מיני מלח שונים ובא אליהם האור וצִפה אותם כעין הזכוכית; וצפוי־זכוכית יהיה כראי־מוצק אשר בעמדו נצב, ישיב אחור אור הרבה; ואף אמנם יהיה כן גם משפט הירח, ולכן בהיות הירח במלואו יאיר לנו יותר משני חצי־ירחים.

אמנם כל הדברים האלה נודעים לנו אך על פי חשבון מדת האור אשר יבלע חמר הירח טרם הגישו אלינו את המותר, ולכן יש אשר יהיה בין הקוראים אחד והוא ישים תָּהֳלָה בכל הדברים גם יחדו, ולא יאמין כי כאלה ישפקו לנו לבנות עליהם בנינים כמו רמים, כי על כן ישמע הקורא וידע אשר גם בטרם ידענו את החשבונות האלה, ראו חוקרים גדולים ועצומים מראות רבים בפני הירח בשכבר הימים, וגם הם מצאו כדבר הזה, ועל פיהם ועל פי החשבונות הנפלאים החדשים יכול נוכל לדון עתה דין אמת לאמתו. – כי הנה עוד סֶר דזשאָן הערשעל השמיע אותנו את דעתו בדבר חמר כדור הירח, וכמעט לא החטיא את המטרה בדברו אלינו לאמר: ״האור אשר על פני הירח איננו גדול הרבה מן האור היוצא מן השמש להאיר לפנינו סלע בן אבן־חול העומד נצב; ואני הבטתי הרבה פעמים בפני הירח לפנות בקר, בהיותו קרוב מאד אל פני קירות סלעי ההרים, בעת אשר עלה השמש להאיר להם מן העבר השני, ואראה כי כמעט לא יִבּדל אור הירח מן האור אשר על הסלע". – וגם החוקר האנגלי באָנד מצא על פי נסיונות רבים כי האור הנבלע על פני הירח, הוא כמדת האור הנבלע על פני צחיח סלע ועל פני חול וחלמיש צור. – ובדבר פני הררי הירח כפני ראי־מוצק, הביאו לנו גם החוקרים בעער ומאָדלער חשבונות נכבדים, המקבילים אל חשבונות צאללנער כמעט; וגם התוכן סעקי הוכיח לנו מראות רבים הדומים מאד אל דברי מראות צאללנער.

וצאללנער הפליא לעשות אך בחשבונותיו המדויקים והמצומצמים להודיע לנו אל נכון את מדת החום אשר יבלע חמר הירח, וזה הדבר: מדת אור הירח עולה לשבעה עשר אחוז ממאה, לאמר ממאת חלקי האור הבא אל הירח מן השמש, ישלח הירח אלינו אך 17 חלקים, והוא בולע שמונים ושלשה חלקים; ואולם האכילה הגדולה הזאת אך הוא אוכל, תגלה לנו את חמרו ואומרת לנו כי הוא עשוי חמר אבני־חול, כמשפט אבני־החול על פני האדמה הבולעות גם הן כמדה הזאת; ועל פי מראות הראי־המוצק נדע כי עשוי הירח גם הרים וגבעות. – ואנחנו למען שים את החשבון לפני קוראינו בדיוק ובצמצום, נוסיף אך את הדברים בשפת החכמים לאמר: כח האור החוזר אשר לירח עולה – 0,1736 חלקים; ובזאת נעזוב את ארצות הירח ונבוא אל כוכבי־לכת האחרים.

 

ז. המעשים הנעשים על פני מאדים, צדק ושבתאי    🔗

הכוכבים אשר נקרא להם כוכבי־לכת היו כמסתירי פנים שכם אחד על הירח, ולא נוכל עוד לראותם ולדעת אותם היטב כאשר נראה וכאשר נדע את הירח; כי יש אשר רחוקים המה מאתנו, עד כי לא נכירם עוד גם אם גדולים ויש אשר תקיף אותם מעטפת אויר. והיא תהיה לנו למכשול, אחרי כי תשים שנויים רבים ועצומים בפני האור המושב אלינו משם; ושני הכוכבים ״כוכב" ונגה, הם הנעלמים מכל כוכבי־לכת והם נסתרים מנגד עינינו שכם אחד על כל יתר הכוכבים, יען כי מעבר פני האדמה הם יושבים וקרובים הם לגבולות השמש מן האדמה, עד כי לא נוכל לראותם בתור כדורים מלאי אור; ולכן לא חקר צאללנער בלתי אם את אור יתר כוכבי־לכת, בְּהִקָרֵא עליהם מלוא אור.

ומחקרי צאללנער עשו פרי נחמד, להורות אותנו את משפט מדת האור אשר יבלעו ואשר יאכלו הכוכבים ההם בטרם שלחם אלינו את המותר, למען דעת את דבר החמר אשר בו הכוכבים נעשו. ואלה תוצאות החשבונות: מן האור אשר קבל, ישלח אלינו

הכוכב מאדים – – – 27 אחוז למאה (בדיוק: 0,2672);

הכוכב צדק – – – – 62 אחוז למאה (בדיוק: 0,6238);

הכוכב שבתאי – – – 50 אחוז למאה (בדיוק: 0,4981);

הכוכב אורן – – – – 64 אחוז למאה (בדיוק: 0,6406);

הכוכב נפטון – – – 46 אחוז למאה (בדיוק: 0,4648).

אמנם כמו זר יהיה הדבר בעיני רבים, אם על פי החשבונות האלה לבד נאמר להוציא משפט בדבר חמר הכוכבים, לולא מעשים אחרים הנעשים על פניהם, יהיו לנו לעזר להגיד לנו גם הם כדבר הזה. – כי הנה בשימנו לב אל הירח נמצא כי עליו לא יֵעשה כל מעשה עוד, והוא שוקט עתה על שמריו אחרי אשר נִתּכה אשו בשכבר הימים, תחת אשר על פני הכוכבים האחרים, על מאדים וצדק ושבתאי, יעשו כיום הזה מעשים גדולים ועצומים, ולרגליהם תהפוכות גדולות ועצומות. – אם נביט אל הכוכבים ההם מבעד לקרן־חזות גדולה נראה עליהם בהרות וקוים אשר יהיו ואשר יחדלו, פעם בזה ופעם בזה, והם יהיו לנו לעדה כי מעשים ושנויים ותהפוכות שם, והכוכבים סובבים על קטרם למען היות גם להם יום ולילה, ובסַבותם על קטרם יסבו ממערב למזרח, כמשפט האדמה בסבותה על קטרה, כי על כן יחשבו התוכנים למשפט כי חקה אחת לאדמה וליתר כוכבי לכת וכלם ממקור אחד באו וגם חָמרם לא שונה הרבה מחמר האדמה. – ומלבד אלה ראו התוכנים את מאדים, והנה בהרות לבנות לו בפאתי ציריו, שהן דומות מאד אל שִכבת הקרח אשר בפאתי הצירים על פני האדמה; וגם ראה ראו כי הבהרת הלבנה הולכת הלוך וחסור על פני חצי כדור מאדים הקרוב אל השמש, אחרי כי ימסו רגבי הקרח במקום הזה ובחצי הכדור השני תגדל הבהרת הלבנה, יען כי היה שם החרף על ארצות מאדים; וכל אלה יעידו לנו כי המעשים הנעשים על פני מאדים דומים מאד אל המעשים הנעשים על פני האדמה. – ונוסיף על אלה גם המראה אשר ראו התוכנים על פני השמש, והנה גם עליו בהרות כהות אשר פעם תֵּראינה ופעם תַּעֲלמנה, כי על כן הבינו שגם הוא סובב על קטרו; ובסובבו סובב הולך גם הוא אל העבר שאליו יסבו כל כוכבי־לכת בלכתם.

בימים ההם כאשר החלו התוכנים להבין אל המראות האלה, קם בארץ אשכנז איש פילוסוף וחוקר גדול אשר מלבד הפילוסופיה שהיתה חלקו וכל עמלו בחר לו גם בידיעות הטבע, ושמו קאַנט, והוא הניח הנחה להורות על פיה את תולדות השמש וצבאיו ביום הבראם; ובעת ההיא קם גם בארץ צרפת התוכן והמהנדס הנפלא לאפלאס להורות גם הוא על פי חקים נאמנים כדבר הזה, והוא לא ידע כי קאנט הלך לפניו, כי על כן עוד יתר שאת ויתר עז לכל התורה הזאת הנודעת בשם ״תורת קאנט ולאפלאס"; ותקטן עוד זאת בעינינו, והנה בא צאללנער בחשבונותיו, ובונזען וקירכהאף במחקרי מראות החשמל אשר חקרו, והתוכנים האנגלים העגגינס ומיללער בחדשותיהם אשר מצאו, ויהיו איש איש מעירו לעזור ולהוכיח כי נאמנה מאד דעת קאנט ולאפלאס, ותקם על פיהם תורה חדשה, היא תורת מראות הטבע בשמי השמים, לתת לנו ידיעות חדשות בדבר תולדות השמים. – ואנחנו נשים עתה את כל אלה לפני הקורא להראות אותם כי כביר מצאה ידנו כיום הזה לדעת את תולדות השמש והירח והכוכבים והכוכבים־הקבועים, ואת כל המעשה הנעשה בשמי מרום; ובזאת נבוא אל ראש הענין אשר בחרנו בו.

 

ח. תולדות השמש וצבאיו ביום הבראם    🔗

ההנחה אשר הניחו קאנט ולאפלאס תורה אותנו, כי ימים היו על הארץ וחמר השמש וחמר כוכבי־לכת היו חמר אחד העשוי ערפל, והוא מפוזר ומפורד על פני השמים, וכל חלק קשה לא היה עוד בו; אכן הערפל הזה המלא את פני השמים מעבר לגבול השמש ועד אפסי גבולות הכוכב נפטון, החל להתכוץ מעט מעט על פי הכח המושך אשר לאטמיו; ועל פי הכח המושך אשר לאחד מגרמי השמים האחרים, הפועל את פעולותיו בפני חלק מחלקי הערפל אשר מול עבר פניו, החל הערפל לסב גם על קטרו, ויהי לרגלי הדבר הזה ללוח עגול המתגלגל, תחת אשר התעבה החמר בטבור הערפל על פי הכח המושך אשר לחלקיו; ובהתעבה החמר בטבורו, היה החלק העב לגוף בודד אשר נקרא לו שמש, וחלקים קטנים ממנו בקרב הלוח אשר התעבו, היו גם הם לכדורים בודדים אשר נקרא להם כוכבי־לכת; והחלק הגדול בטבור הלוח, כאשר ירבה להתעבה כן יגדל החום אשר יקום בו כמשפט כל החמרים בארץ המולידים חום כאשר יתעבו, וגם הכדורים האחרים התחממו הלוך והתחמם מדי הוסיפם להתעבה ומדי צאת מהם האויר והערפל להיות לחמר קשה, ואולם לא הגיע חֻמם עד החום אשר לשמש, יען כי קטנים הם ממנו; והגדולים מן הכדורים ההם, כאשר התעבו כן קמו סביבותם לוחות מתגלגלים על קטרם אשר התכוצו מעט מעט ויהיו לטבעות (ועוד כיום הזה נראה טבעת סביב לשבתאי) והטבעות התכוצו ויהיו לירחים אשר יקיפו את כוכבי־לכת במעגל, וכוכבי־לכת מקיפים במעגל את השמש.

זאת תורת ההנחה אשר מצאה חן בעיני החוקרים עוד בימיה הראשונה, אם כי נפלאים וזרים משפטיה, כי על פיה נבין עד מהרה מראות רבים ממראות התנועה אשר לצבא השמים, תחת אשר בראשונה סתומים וחתומים היו לפנינו. ונבין את דבר החום והאור אשר לשמש, ואת הדבר הנפלא אשר כוכבי־לכת כלם יסבו בלכתם אל עבר אחד, וכן בהקיפם על פי קטרם יסבו אל עבר אחד כלם.– אמנם רואים אנחנו כי על פי ההנחה ההיא היתה לאל יד התוכנים למצוא פתרונים בדבר מלאכת התנועה אשר בשמים, ואולם לא אך במלאכת התנועה לבד השפיקו כי אם גם במראות הטבע אשר ברקיע ממעל.

כל החוקרים יודעים על פי אותות נאמנים כי האדמה היתה לפנים חמר אש נוזלת, ולא חדלה עוד האש בקרב האדמה גם עד היום, והקליפה הקשה אשר עליה אנחנו יושבים, דקה היא לפי ערך החמר הנוזל הפנימי; וגם במדינות הקרות אנחנו מוצאים שארית עצמות בעלי־חיים וצמח, אשר אך מדינה חמה תוכל לשאת אותם, וזה לנו לאות כי גם המדינות הקרות ההן חמות היו בשכבר הימים, בעוד היות הקליפה דקה מאד מאד והאש העצורה בבטן האדמה הֵחַמה עוד גם את הארצות ההן; אמנם מעט מעט התקשה הקליפה עד כי היתה תמונת האדמה כאשר היא כיום, ומבעד לקליפה לא תפרוץ עוד האש בלתי אם מעט, כאשר יפתחו הרי־האש את פיהם, והחום הדרוש לאדמה, לא תוציא עוד מבטנה, כי אם מן השמש תקחנו. – ובכן אפוא ידעו החוקרים כי כזה וכזה יהיה דבר תולדות האדמה בהִבּראה; אז עלה על לבם כי לא שונות ממנה גם תולדות השמש וצבאיו, וישמיעו גם המה משפט אשר יהיה למטה עז לתורת ההנחה האמורה בדבר תולדות השמים.– אבל כל הדברים האלה אך הגיונות ורעיונות הם אשר לא יוכלו להיות למוסדי חכמה כל עוד לא הביאו החוקרים מופתים ואותות; ולכן לא קראנו צדק לאשר קרא העם צדק. עד אם קמו החוקרים ויחקרו וימצאו על פי מראות החשמל ועל פי מדות האור כי אמנם כדבר הזה כן הוא. ועל פי הדברים האלה נשים עתה לפני קוראינו את דבר תולדות השמים וכל צבאותיהם, וספר כתב צאללנער יהיה לנו לעינים.

ובכן אפוא נעלה נא השמימה, אנחנו וכל קוראינו אתנו, ונקח עמנו דברים.

אם נביט השמימה ונראה כוכבים לרבבות הנוצצים לעינינו, ועינינו לא תשבענה מראותם, ובתוכנו ישתומם לבבנו, אז יעלה על לבנו לשאל גם את השאלה הזאת, לאמר: הזאת היא הבריאה אשר השלימה חקה ומעשיה כָלו. או האם חליפות לה ולמעשיה? האם שָלמה מלאכת הבריאה אחרי אשר נבראה בפעם אחת, או האם הכח הבורא הולך עוד עד היום הלוך וברוא אחרי כלותו ואחרי אַבּדו? ועל השאלה הזאת, ענו התוכנים החוקרים לתכלית מלאכת התנועה בשמים, והדברים אשר ענו נאמנים ואיתנים הם לעד, אחרי כי אך למראה עיניהם שפטו אשר בעיניהם ראו בשמי השמים; והם הן ראו כי הכוכבים־הקבועים אינם קבועים ונטועים כמשמרות במקום אחד, כי אם תנועה להם, זה בכה וזה בכה, ויש אשר לא השלימו עוד חקם. ועל מראות הטבע אשר על פני השמים ענו התוכנים; אך לא הלכו עוד דרך ישרה בענותם דבר כי על כן גם עלינו פה לנטות מעט מן הדרך ולשום לפני הקוראים דברים חדשים.

 

ט. חליפות וְצָבָא עם צְבָא השמים    🔗

הימים אשר התוכנים שמו לב לראות את מראות השמים ולדעת את משפטי מלאכת התנועה אשר שם, רבים ועצומים מן הימים אשר שמו לב לראות את פני השמים לדעת את מראות הטבע במרום הרקיע; כי עוד לפני אלפַּים שנה קם היפּארך לחקור את הכוכבים, וינחיל אותנו לוחות כתוב עליהם דבר מצב הכוכבים־הקבועים בימיו, ולפני מאתים שנה היו התוכנים הגדולים פלאממשטאָדט וברעדלי אשר הנחילו אותנו גם הם לוחות טובים ונאמנים בדבר מצב הכוכבים הקבועים בימיהם; וכיום הזה בהיות לנו כלים מכלים שונים העשוים לדבר, היתה לאל ידנו לחקור את הכוכבים הקבועים למקומותיהם, כי על כן לא יפלא הדבר אם מצאנו כי העתיקו הכוכבים־הקבועים ממקומותיהם, וגם השמש בתוכם, וכי תנועות עולמים להם. – אמנם בדבר שנויים וחליפות הטבע בחמרי הכוכבים־הקבועים, לדעת במה יבראון ובמה יאבדון, לא נמצא אותות בלתי אם מעט מאד, ולא על פיהם יקום דבר. – יש אשר נראה שנויים בקרב האור אשר לכוכבים או בצבעו ועינו, ועל כן נוכל להוציא משפט כי המראות האלה מראות הטבע הם אשר יֵראו לרגלי השנויים הנעשים בחמרי הכוכבים, ואולם מי לידנו יתקע כי לא על פי התנועה היתה שומה לראות כאלה, אחרי אשר הכוכבים נוע ינועו, בסבותם על קטרם או בהקיפם את אחד הכוכבים החשכים אשר לא יֵראה לנו. הוא הדבר אשר דברנו: עוד מעטים ורעים הימים אשר התוכנים נתנו לבם לחקור את מראות הטבע בשמי השמים לדעת ולהכיר את השנויים בחמרי הכוכבים, ויש תקוה כי מקץ אלפי שנה אשר יחקרו התוכנים את הכוכבים, יצליחו למצוא שלל רב.

הראשון אשר שם לבו לחקור את מראות הטבע בשמים לדעת את השנויים בחמרי הכוכבים, היה סֶר וויליאם הערשעל, ומאז ועד היום עברו להן אך שנות יובל אחד, והעת הזאת כאפס וכאין היא בעיני התוכנים, לדעת לעות על פיה דבר, כי על כן לא הצליחו להביא לנו בלתי אם מעט. – ברקיע השמים נמצא נקודות מאירות רבות, שהן כוכבים־קבועים, והם לא ישתנו באורם או בצבעם; אכן רבים נמצאים אשר ישתנו גם באורם וגם בצבעם ויש אשר ישתנו באורם לעתים מזומנים ומקץ העתים האלה ישובו להיות כבראשונה, והיו להם חליפות, פעם בכה ופעם בכה, וימי האור האחד כימי האור השני, ויש אשר האור האחד יאריך ימים מן השני; וגם נמצאו כוכבים־קבועים אשר זה אלפי שנים הלך אורם הלוך וחסור, ולא היתה להם עוד עת אשר הלכו הלוך ואור; וכן נמצאים כוכבים חדשים אשר לא היו בראשונה, ולפתע פתאם האירו לעינינו; ובימי טיכאָ בשנת 1572 נראה הכוכב החדש הנודע, אשר עלה באורו על כל הכוכבים בשמים, ואשר גם בעצם היום ראוהו, ופתאם הלך אורו הלוך וחסור ובשנת 1574 נעלם כלו ולא נראה עוד מאז ועד היום הזה; ומלבד אלה יודעים התוכנים נאמנה כי נמצאים בשמים גם כוכבים חשכים אשר לא יֵראו, והכוכבים הנראים אשר על ידיהם, יקיפו אותם, וגם הכוכב זיריוס היפה מכל הכוכבים, נמצא על יד כוכב כזה אשר לא נראה אותו, ומקץ חמשים שנה יקיף אותו כפעם בפעם. – ומלבד השנויים הנראים לנו באור הכוכבים, נמצא שנויים גם בצבעם, כי יש אשר ישלחו אלינו הכוכבים אור תכלת או אור אדום או אור צהוב או אור לבן, ובשכבר הימים היה לאורם צבע אחר. – ומלבד כל אלה נראו בשמים גם בהרות ערפל אשר נחקרו היטב, והנה חמרים חמרים כוכבים הן, הקרובים איש אל אחיו; ויש אשר הבהרות ההן פרועות מאד, והתוכנים חקרו גם אותן וימצאו כי עוד ערפל הן וכל חמר קשה לא נמצא עוד בהן; וכן נראו עוד בהרות אחרות ושונות המעידות על השנויים הנעשים עוד בחמרי הכוכבים ההם.

כאלה וכאלה נראו ראשונה לעיני וויליאם הערשעל, ועל לבו עלו השאלות לאמר: האם חמרים שונים פה לעינינו אשר איש מאחיו יִבּדל בתכונתו, או האם תכונה אחת לכלם, ורק בזאת ישונו יען כי ימיהם שונים כבר השלים חקו תחת אשר השני טרם עוד השלים? האם הערפל אשר נראה, כן היה מימות עולם וכן יהיה לעולמי עד? והכוכב האם מעולם כן הוא, וכן יעמוד לנצח? – האם בריאה שלמה לעינינו אשר באה עד תכליתה, או האם הולך העולם הנפלא הלוך וְהִבָּרָא עוד מיום אל יום? האם היה הכוכב לפנים מין קיטור, והקיטור האם יהיה ברבות הימים לכוכב? – שאלות כאלה וכאלה עלו על לב איש כוויליאם הערשעל, והן נפלאות וערכן רב, כי על כן יסלח לנו הקורא אם עוד נקח עמנו דברים שונים טרם נשים לפניו את הפתרונים אשר הביאו החוקרים.

 

י. דברי הימים לגרמי השמים    🔗

בראשית נגשו הפילוסופים אל הערפל לענות דבר על השאלות האמורות, ויתפרדו ולא התלכדו האנשים האלה בדעותיהם, אלה בכה ואלה בכה; יש אשר אמרו: הבריאה השלימה חֻקהּ ועינינו תראינה בקרבה אך צורות שונות למיניהן; ויש אשר אמרו: הבריאה הולכת עוד הלוך והִברא מיום אל יום והחמר אשר בה אחד הוא ולו צורות שונות לפי ימֵי שנֵי כל חלק וחלק אשר בו; יש חלק אשר מראהו שונה ממראה אחיו, יען כי כביר הוא ממנו לימים. – וגם חכמי החקירה לא יכלו לשפוט עוד למראה עינים ויענו דבר אך לפי שכלם לבד, ובתוכם גם סֶר וויליאם הערשעל, אשר ענה אף הוא חלקו כי הבריאה הולכת עוד עד היום הלוך והִבּרא ומעשיה לא שלמו עוד, ואותות נאמנים ונפלאים מאד נתן לדבריו, לאמר:

מראות השמים אשר ראו עיני על פי קרן החזות הגדולה שעשיתי לי, הם כשמועות רחוקות היו לי הבאות אלי על כנפי האור מאפסי השמים ממרחקים שונים מאד; וגם מן הכוכב הכי קרוב אלינו לא יחדור לנו האור (הממהר לרוץ ארח 40,000 מיל בזעקונדע אחת!) בלתי אם מקץ שנים הרבה, כעשרת שנים ואם עיני תראינה ברגע הזה את הכוכב בנוצצו לנגדי, מי זה יעיד לי כי עודנו חי, ואם לא אבד וגם אורו אבד בקרב עשרת השנים האלה, ואני עוד אוסיף אראה פה את אורו עד כלות עשרת השנים ליום כבותו, כי כן ימלאו ימי מרוצת הקרן האחרונה אשר יצאה מן הכוכב; ותקטן עוד זאת בעיני, והנה כוכבים רבים בשמים הרחוקים מאד ממני עד כי אלפי שנים תעבורנה להן עד בוא אורם אלי, ולכן בראותי עתה את אחד הכוכבים האלה, הלא אראנו ולא עתה כי אם כאשר היה לפני אלפי שנים; וגם גדוד כוכבים אני רואה מחוץ לגבול נתיב־החָלב, אשר תעבורנה עליהם שנות מאות אלפים עד בוא אורם אלי, ובראותי אותם לא אראם בלתי אם כאשר היו לפני שנות מאות אלפים; ויש בשמים בהרות ערפל אשר שני מיליון שנה עברו להן למיום צאת האור מן הבהרות ועד בואו אל פי קרן־החזות אשר על עיני, ולכן הן רואה אני את העולמות האלה כאשר היו לפני שני מיליאן שנה – ומי זה יעיד לי כי לא השתנו העולמות האלה בקרב השנים האלה ואם לא חלפו, חדלו זה כבר? – אכן לו ראיתי בכל רגע ורגע את הכוכבים כאשר הם עתה ולא כאשר היו בשכבר הימים, כי אז אמרתי שהם שונים באמת בחמרם, אחרי כי כן ראו אותם עיני; ואולם הן דברי הימים לגרמי השמים שונים מאד לפי כל כוכב וכוכב, הבהרת האחת תֵּראה אלי כימי היותה לפני שני מיליאן שנה והכוכב האחד נראה לי כימי היותו לפני עשרת שנים, ולכן לא אוכל עוד לחלוט כי שונים הם באמת בחמרם, וקרוב יותר אל האמת להשמיע משפט כי אך לזאת שונים הם בעיני יען ימי שנותיהם שונים ואת האחד אני רואה בזקנותו ואת השני בילדותו! וגם נאמן המשפט הזה על פי חקי ההגיון: הבדל החמרים הוא דבר המוטל בספק והבדל הזמן הוא ודאי והכל יודעים כי ברי ושמא ברי עדיף! ולכן טוב לי לשפוט כי שונים הכוכבים בצורתם לא על פי הבדל החמרים, שהוא דבר המוטל עוד בספק, כי אם על פי הבדל הזמן, שהוא דבר ודאי!

על פי הדברים והאמת האלה השמיע סר וויליאם הערשעל את משפטו כי העולמות העליונים עוד הולכים הלוך והברא מיום אל יום: הערפל המרחף על השמים הוא החמר שממנו עולם יוָסד והחמר הזה במלאת ימיו יהיה לכוכב־קבוע; והערפל אשר חלק אחד בתוכו הוצק תחתיו, הוא כוכב אשר לא השלים עוד חקו; והכוכבים־הקבועים הנאמנים והאיתנים בשמים, הם עולמות שכבר מלאכתם שלמה! ובכן אפוא לא חמרים שונים אנחנו רואים בשמים, כי אם כוכבים אשר תכונה אחת להם ואשר אך ימי שנותיהם שונים; וכן בראותנו לפנינו יונק ועולל, נער ובחור איש וזקן, לא נחרוץ משפט כי שונים כל אלה למיניהם כי אם לימי שנותיהם!

אכן עם החוקרים עם לא אמון הוא אשר לא יהדר פני איש ולא ישא פנים לגדול, ולא יפלא בעינינו אם בן קם באביו! הן גדול ורם היה סֶר וויליאם הערשעל, ואולם גם בנו סֶר דזשאָן הערשעל לא יקטן ממנו, והוא קם באביו לענות בו, וישמע את תורת אביו ולא קבל! ומדי דברו בתורת אביו לא יאמר כי יש אותות בידו להוכיח את ההפך, כי אם: אשר גם אביו לא נתן אותות כפי הדרוש, וכי מדקדקים עם ידיעות הטבע כחוט השערה! ולכן – יאמר הבן המדקדק הזה – לא נוכל לחלוט דבר עד אם נראה עין בעין כי הכוכבים משתנים, וכי חמר אחד ותכונה אחת לכלם!

והחכמים והחוקרים עמדו מחרישים משתאים לראות בן כזה קם באביו, ולא היו בפיהם תוכחות ולא הצדיקו את אביו, וישמעו אותו ואת בנו גם יחד! אז באו ימים טובים, והתוכנים מצאו חזון חדש בקנותם תחבולות חדשות, וכיום הזה פתרונים לנו לדעת לענות דבר אל נכון ולהכריע את כף המאזנים – והנה צדיק הערשעל הזקן בריבו! הערשעל הזקן נִבּא אל האמת, והערשעל הצעיר שאל אותות ומופתים, וכיום הזה באנו אל המטרה הזאת: האמת עומדת לעד כאשר נִבּא אליה סר וויליאם הערשעל, ואותות ומופתים נכונו בידינו כאשר שאל ממנו סר דזשאן הערשעל!

 

יא. חמר אחד לכל גרמי השמים!    🔗

הידעת אלופי הקורא מי זה נתן לנו את האותות אשר בקשנו? הלא משפט מראות החשמל! על פי מראות החשמל נוכל להכיר את כל היסודות החימיים, וגם אם יהיו החמרים בקצה השמים, משם נדרשם ומשם נחקרם, ומראות החשמל יגידו לנו כפעם בפעם את דבר החמרים ומשפטם ותכונתם. הנה כי כן בא סר דזשאן הערשעל וידרוש ממנו דברים אשר חשבנו כי לעולמי עד לא נצליח לתתם לו, אז באו בונזען וקירכהוף גם הם במחקריהם, והתוכנים הבאים אחריהם מצאו את כל אשר בקשו, והשומע ישמע ויאמין כי אך חלום ברב ענין לפניו ולא יאמין למשמע אזניו! אמנם מעטים עוד הדברים אשר הביאו לנו, כי זה אך החלם לעשות, ומרבוא רבבות כוכבים לא נחקרו עוד עד עתה בלתי אם מעט, ואולם גם אלה ישפיקו לנו להביא לנו את הפתרונים אשר בקשנו.

החוקרים האיטלקים דאנאטי וסעקי והחוקרים האנגלים העגגינס ומיללער חקרו ובחנו את הכוכבים הקבועים אשר אור עז להם ואת הכוכבים אשר חליפות לאורם ואת כוכבי הערפל ואת חמרי הערפל אשר יש בהם גם חלקים קשים ואת בהרות הערפל המפוזרות והמפורדות, ואת כל אלה חקרו למקומותיהם השונים, ואיש רחוק מרעהו מקצה השמים ועד קצה השמים, כי יש אשר ירחק אחד הכוכבים או אחת הבהרות ממנו מדת דרך אשר יקצר דמיוננו מהכיל אותה; ואם אמר הערשעל הזקן כי נמצאו כוכבים רחוקים אשר שני מיליאן שנה תעבורנה להן עד בוא אורם אלינו, לא הלך עוד בגדולות ובנפלאות, כי אמנם יש בהרות הרחוקות פי עשרים מאשר חשב הערשעל, ואולי גם הרחוקות פי מאה ומעלה. – ובכל אלה היתה לאל ידנו לדעת על פי מראות החשמל ולהכיר כי משפט אחד וחקה אחת לחמרים אשר שם באפסי השמים ולחמר אשר פה על האדמה!

ואף אמנם נמצאו גם שנויים הרבה, כי יש אשר נמצא בשמים את יסוד־המים ואת הנַתּריום ואת המאגנעזיום ואת הקאלציום ואת הברזל ועוד יסודות אחרים, ויש אשר נמצא כי יחסרו אחדים מגרמי השמים את היסודות כאלה וכאלה ולהם יסודות אחרים, או כי היסוד האחד רב בקרבם והשני מעט; הנה כי כן מצאו בקרב הכוכב אַלְדֶבַּרָן את הנתריום ואת המאגנעזיום ואת הקאלציום ואת יסוד המים ואת הברזל ואת האנטימון ואת הטעללור ואת עופרת־האפר ואת הכסף־החי, תחת אשר הכוכבa במזל כסיל יחסר את הטעללור ואת האנטימון ואת הכסף־החי, ויסודות אחרים נמצאו בו. – ובכן נראו קוים בתוך החשמל אשר יעידו לנו כי נמצאו בשמים יסודות שאין על עפר משלם, כי כמוהם לא נמצא עוד על האדמה עד היום ואולי לא נמצא כמוהם על האדמה לנצח; ואולם לא רחוק הדבר מן האמת כי יש חמרים אשר אנחנו נקרא להם ״יסודות" והם באמת אינם יסודות כי אם חמרים מחֻברים; הנה כי כן מצאו העגגינס ומיללער את הדבר הנפלא כי בקרב שמונה בהרות ערפל אשר חקרו ואשר בחנו, נמצא מין אויר שהוא חמר פשוט יותר מן היסוד החנקי; ואחרי כי בימים האחרונים החלו בעלי־החימיה להביט אחרי היסוד־החנקי בשבע עינים, ויש בהם אשר מחשבות לבם עברו דל שפתם להגיד בשער בת רבים כי אמנם לא ימצא עוד היסוד־החנקי חן בעיניהם, ויוכל היות כי איננו יסוד מן היסודות החימיים, לכן מה תגדל שמחת החוקרים ומה יגל כבודם אם יצליחו לבוא עד תכלית הדבר הזה ולחקור אותו אל נכון, על פי בהרת אחת שצפה על פני השמים, ואשר שנות מיליאנים תעבורנה להן עד בוא אורה אלינו!

אכן אם כה ואם כה רב לנו כי ידענו אשר משפט אחד לחמרי גרמי השמים ולחמרי האדמה, והחמרים ההם סרים גם הם למשמעת חקי החימיה וחקי מראות הטבע ככל החמרים אשר פה בארץ! ומן המשפט הזה לא יפול צרור ארצה, גם אם נראה כי נמצאו לפעמים בשמים יסודות אשר לא נמצאו עוד על פני האדמה, או להפך, או כי יבצר עוד ממנו על פי החימיה להפריד פה על הארץ יסודות כאלה וכאלה למען הוציא מהם יסודות פשוטים כיסודות אשר נמצא שם; הן היסוד החנקי גדול ונכבד בעינינו עד היום, ומי יודע אם לא פתאם יבקע כשחר אור חדש והלכו בעלי־החימיה וחקרו ומצאו כי היסוד הזה איננו מאבות היסודות כי אם יסוד מחֻבר; ואף גם זאת ישים נא הקורא על לבו כי על פי מראות החשמל רואים אנחנו גם מעשים שנעשו לפני שנות מיליאנים, ואיך אפוא נוכל ואיך נחפוץ למצוא פה ככל היסודות הנמצאים שם, והם אולי יעלו שם על המוקד וככלות מעשה השרפה יחסרו גם שם? – כי על כן רב לנו אם נדע כי החמרים הנמצאים בארץ כרֻבּם כן נמצאו גם בשמים, ולכלם חקה אחת ומשפט אחד, וכל היקום אשר על האדמה וכל צבא השמים מחֻברים יחדו בחוברת אחת!

 

יב. תולדות האדמה    🔗

מלבד האותות אשר נתנו החוקרים על פי מראות החשמל, נתנו אותות חדשים גם על פי אבני־האש הנופלות לפעמים משמים ארצה, להוכיח כי חמר אחד לגרמי השמים ולכדור האדמה, והיו לנו גם אלה לאותות ולמופתים, אם כי נופלים הם מן הראשונים. – אבני־האש גרמי שמים הן, אשר אם יגעו על פי מקרה אל חוג האויר, ירדו ויפלו על פני האדמה; והחוקרים בעלי־החימיה חקרו ובחנו את החמרים האלה ליסודותיהם, והנה אין בם אף יסוד אחד מן היסודות החימיים אשר לא נדענו ואשר לא נמצא כמוהו גם פה על האדמה, ואחרי כי יודעים החכמים אל נכון – על פי אותות ומופתים נאמנים – כי האבנים ההן באות מכל אפסי השמים הרחוקים, לכן נביא לבב חכמה לדעת ולהבין כי חמר אחד לכל גרמי השמים ולכדור האדמה.

ובכן אפוא נחרוץ משפט כי השנויים הנראים בפני גרמי השמים, לא לפי חָמְרָם יהיו כי אם לפי פרקי ימי שנותיהם; ולא נטל עוד על החוקרים בלתי אם להוכיח ולהראות את דברי ימי תולדותיהם ופרקי שנותיהם על פי חקות מראות הטבע, ואת משפטי גרמי השמים והשתַּנוּתם מראשית ועד אחרית, למען למצוא חק נאמן אשר בו כל מעשי הבריאה נעשו. – ואף אמנם זה הוא הדבר אשר בקש צאֶללנער, ויצליח וימצא הרבה, ויש תקוה כי ימים יבואו ויביאו לנו שלל יתר גדול מאד; כי הנה הענף הזה מענפי עץ הדעת – ענף חכמת התכונה על פי מראות הטבע – רך מאד, עודנו באבו, ולא האריך עוד ימים על הארץ בלתי אם מעט, תחת אשר הבריאה מעולם הוא ועד עולם תקום.

וכאשר נחקור את גרמי השמים לדעת את דברי ימי תולדותיהם ופרקי שנותיהם, הלא תהיה האדמה כאחד מהם, לחקור אותה ראשונה אחרי כי משפט אחד לְחָמְרָהּ וּלְחָמְרָם ולכן קרוב הדבר לאמת כי משפט אחד גם לתולדותיה ושנוייה ולתולדותיהם ושנוייהם; ואם על פי מחקרי הדברים האלה תהיה לאל ידנו למצוא פשר מראות רבים אשר ראינו ואשר לא ידענו עד היום, אז נדע כי מצאנו את הנתיבה אשר נלך עליה לבטח עד בואנו אל שער החכמה.

כדור האדמה היה בראשונה כדור ערפל – זה הוא דבר ההנחה אשר הניחו לפנינו שני חכמים גדולים, קאנט ולאפלאס, האחד על פי רוח הפילוסופיה אשר צרר אותו בכנפיו והשני על פי חקות ההנדסה, וההנחה הזאת קרובה מאר אל האמת, ותשא חן וחסד לפני כל החכמים והחוקרים מאז ועד היום הזה; ועל פי הכח המושך אשר לאטמי הערפל התעבה הכדור מעט מעט ויהי לכדור אש נוזל – זאת היא ההנחה השנית הקרובה אל האמת עוד יותר מן הראשונה, יען כי מוסדותיה מוסדי חכמה הם הנושאים בד בבד עם חקים ידועים ונאמנים אשר נוכל לשימם לפני כל איש ואיש על פי נסיונות: על פי הכח המושך יתעבה החמר, ובהתעבה החמר, יתחמם, ומיני אויר הרבה יהיו לנוזלים, אחרי כי החום כעוף יתעופף משם ומעלה. וגם צורת האדמה על פני ציריה, תעיד לנו כי היתה האדמה בראשונה כדור נוזל. והאש הנוזלת והנגרת לא חדלה עוד עד היום בבטן האדמה פנימה וכאשר נעמיק לחדור ולרדת אל תוכה, כן יגדל החום אשר נמצא בה; אם נרד אל תוך האדמה עד ארבעים אמה וחמש אמות יגדל בה החום כדי מעלה אחת, ואם נרד דרך מיל אחד, והיה לה חום אשר יוכל להתיך את העופרת, ואם שלשים וארבעה מיל נרד, ועצר החום אשר שם כח להתיך גם את הברזל, וגם יסוד־הגחלים אשר פה על הארץ לא נצליח להתיכו, יֻתִּךְ בלב האדמה; וגם השמיר החזק אשר ערכו רב, ואשר גם הוא אך יסוד־גחלים הוא שהיתה בו יד החום להתיכו ואחרי כן התקשה, גם הוא אך על פי חום האדמה נברא – והיה כאשר תפתח האדמה את פיה לפעמים להקיא לנו חמרים מחמרים שונים וראינו גם בזאת כדברים האלה.

ובכן אפוא נחרוץ משפט לאמר: אחרי כלות התקופה הראשונה לתולדות האדמה, היא תקופת חמר הקיטור, קמה התקופה השנית אשר היתה האדמה כדור אש נוזלת ונגרת; ואחרי פרקי התקופות האלה נעביר נא לעיני הקורא גם את יתר הפרקים, למען דעת את תולדות האדמה עד היום, ועל פיה נשפוט גם את יתר גרמי השמים.

 

יג. חמשה פרקים לתולדות האדמה    🔗

ככלות שני הפרקים הראשונים, פרק הקיטור הלוהט ופרק האש הנגרת, בא הפרק השלישי לתולדות האדמה: כי חום הרבה יָצָא מבטנה, ועל כן התקרר השטח העליון אשר עליה, ויהי לסיגים בודדים המפוזרים והמפורדים על פני כלו, ותקם מעט מעט קליפה על פני האדמה ואור לא היה לה עוד. – אכן הפרק השלישי הזה יפרד לשלשה ראשים והם יהיו לנו אחרי כן לפרקים מיוחדים; כי כאשר לבשה האדמה את קליפתה בפעם הראשונה לא יכלה עוד הקליפה עמוד, ותבקע הרבה פעמים, אחרי כי מלחמה כבדה היתה לקליפה הקלה הזאת בשצף להבות האש אשר התרוצצו בבטנה וביסודות המים אשר החלו אז להיות בארץ, והם כאשר ירדו אליה כן התגעשו וירעשו וירגזו ויאבדו, ויעלו בקיטור שנית השמימה, ושם שבו להיות למים, ויראו אפיקיהם שנית, ויגברו וירדו וישתערו על פני האדמה, ותגעש ותרעש הקליפה החדשה ותבקע לעולם, ולרגלי הבקיעים האלה נולדו הבקעות וההרים אשר על פני האדמה, והם לא חדלו עוד עד היום, והימים האלה לא כָלוּ מעל פני האדמה, עד כי התקשה הקליפה מאד מאד; וכיום הזה לא תבקע עוד האדמה בלתי אם בפתוח ההרים הנודעים את לועם להקיא אש מבטן האדמה. – ובכן אפוא אלה הם חמשת הפרקים: פרק הקיטור הלוהט ופרק האש הנגרת ופרק ראשית הקליפה (וצאללנער יקרא לו פרק הסיגים) ופרק מלחמת הקליפה ובקיעיה ופרָציה ופרק הקליפה השלמה כאשר היא כיום הזה.

ואם דומים החמרים אשר ליתר גרמי השמים אל החמרים אשר לאדמה, הלא קרוב הדבר אל האמת כי דומים הם גם בדברי ימי תולדותיהם; ויותר מהמה נמצא אשר הם דומים, אחרי כי לרגלי הדבר הזה נבין מראות הרבה מן המראות אשר ראינו, ופתרונים נמצא לחידות אשר לא ידענו. – ולמען דעת את הדברים האלה, נשים נא פנינו לקראת הדמיון, ונראה מה יהיה משפט האדמה בעינינו, לו מראשית הימים ועד עתה ישבנו אנחנו על אחד הכוכבים הקרובים אליה לראות משם את כל הנעשה עליה התארח עמנו לחברה גם אתה הקורא?

ובכן אפוא יושבים אנחנו על פני אחד הכוכבים הקרובים אל האדמה, ומשם ראינו על כל הנעשה עליה מראשית ועד אחרית; מה אתה רואה בן אדם? מה ראית מאז ועד היום? – הן ראשית ראית לך את כדור האדמה, והנה הוא כעין שמלת ערפל הפרושה על פני השמים עד אפסי פנות רחוקות, ואור לו אך מעט; אכן מעט מעט התעבה חלקו התיכון לעיניך, ויקטן חוגו ויגדל אורו מעט; ואחרי כן הלך אורו הלוך וגדול, והכדור הלך הלוך וקטן. עד כי התעבה כלו ויהי לכדור אש נגרת ונוזלת; והכדור הזה בוער באש לעיניך ומאיר על סביבותיו, ורק בהרות שונות החלו להֵראות זעיר שם זעיר שם, אחרי כי זעיר שם זעיר שם התקרר השטח העליון ויהי לסיגים גם בכה וגם בכה, והסיגים כאשר יהיו כן יחדלו וכאשר יחדלו כן ישובו להיות; ובמלאת ימי הסיגים והם עצמו וירבו ויגדלו מאד עד כי כסו את עין כל האדמה, ויחדל הכדור להאיר לעיניך אחרי כי עטה קליפה סביב לו; ואולם במלאת הימים האלה, באו ימים אחרים אשר נבקעה הקליפה לפניך, ועיניך ראו מראות אש גדולים ועצומים ונוראים מאד, וכן יהיו ויחדלו וישובו להיות ימים רבים מאד; אז עברו גם ימי הפרק הזה, והכוכב אשר תקרא לו אדמה נעלם מנגד עיניך אחרי כְבוֹתוֹ כליל ולא יספת לראותו עוד, כי לבש הכדור את קליפתו ביד חזקה ובזרוע נטויה ולא תזח עוד הקליפה מעליו ולא תבקע עוד לעיניך, וכיום הזה בשבתך על פני אחד הכוכבים לראות משם את האדמה, לא תכירנה עוד ולא תדע עוד מקומה, יען כי הכוכב המאיר היה לחמר כהה אשר לא יראה עוד בלתי אם על פי האור אשר לו מן השמש ואשר לא תכירנו בלתי אם על פי פעולות הכח המושך אשר ישים בפני חמרים אחרים.

האם לא יהיה כזה גם משפט גרמי השמים האחרים?

 

יד. גרמי השמים השלֵמים ואשר לא שָלמו עוד    🔗

הלא כמשפט האדמה אשר נראה, לו נשב על פני אחד הכוכבים האחרים, כן משפט כל יתר גרמי השמים וכסיליהם; יש כוכב אשר נראהו כיום הזה, והוא עודנו בראשית תולדותיו, ועל כן יראה בעינינו כשמלת ערפל, ויש כוכב אשר אפס קצהו התעבה ועד מעלת כדור נוזל לא בא עוד אשר היה גם לכדור אש, ויש אשר התקשה מעט ולפעמים עוד ישוב להיות. כבראשונה, ויש אשר מעשהו שלם אחרי כי התקשה קליפתו עליו מאד. – אמנם לו חי האדם מעולם ועד עולם, כי עתה ראה בעיניו את אחד הכוכבים מראשיתו ועד אחריתו, מיום היותו ערפל ועד היות לו קליפה קשה.

הנה פה מקום אתנו להעיר לקוראים אזן לשמוע את אשר יאמר צאָללנער להסיר לב רבים מן המשגה אשר ישגו בחשבם כי השמש שהוא אב המון כוכבים רבים, השלים חקו ומעשהו שלם כיום הזה שכם אחד על הכוכבים האחרים הקטנים ממנו, למשל: על האדמה, והוא משגה, ואנחנו יודעים את הדבר הזה על פי חקים נאמנים; כי כל חמר אשר שטחו העליון ירבה להתעבה ולהתקרר, כן ילך מחיל אל חיל להשלים חקו ולכלות את המלאכה; ועל פי נסיונות רבים נדע כי חמר גדול העשוי מעשה כדור לא ימהר להתקרר על פני שטחו ככדור הקטן, ולא ימהר להתעבה כמוהו; ועוד מימי ניוטאן נדע כי חמר האדמה עב פי ארבעה מחמר השמש, וגם אם נחקור כוכבי־לכת האחרים נמצא כי ״כוכב" הקטן עב משבתאי הגדול; ולכן לא יפלא עוד בעינינו אם נמצא כי השמש הגדול מן האדמה פי 355,000, לא השלים עוד חקו כמוה, והוא עומד עתה על הפרק אשר כבר עברה עליו האדמה זה ימים אין מספר. — ואם יכבד הדבר הזה על אחד הקוראים לראות בקחתנו את הכבוד ההוא מן השמש לתתו לאדמה, הלא יזכור ויתן אל לבו כי גם הנמלה תשלים חקה קל מהרה שכם אחד על הראם הגדול בענקים!

ובכן אפוא אם נתבונן אל הרקיע ונבין במראות השמים אשר נראה נמצא כדבר הזה: צרורות הערפל אשר בשמים, בצרורות הערפל אשר בקצה גבול המזל כסיל, צרורות החמר הם אשר עולמות בו יִבָּנוּ וְיִבְּרֵאוּ; ומקץ רבוא רבבות שנים יחדלו הצרורות האלה מהיות תהו ובהו ויחלו להיות לחמרים בעלי צורה העשוים מעשה כדור, ובהם תחל הבריאה את מעשיה לְהָעִיב אותם הלוך והעיב; יש מהם אשר יאירו לנו כלם, ויש אשר יאירו חלק חלק, ויש אשר שפתם תגיה שכם אחד על חלקם התיכון, כי כן יהיו ימי חֻמם ואורם בהתעבה חמרם; ותמונות הערפל האלה שונות מאד למיניהן, והערשעל הצעיר חשב ומנה 146 חמרי ערפל כפולים, 25 משולשים, 10 מרבעים ערפל אחד מחומש ושנים כפולים־ששה; וגם יש בהם אשר ינועו ממקום אל מקום, וגם כח מושך להם כמשפט, ורחוקים הם מגבול צבא השמש דרך רחוקה מאד אשר תקצר יד דמיוננו מהשיג אותה. – ובין חמרי הערפל האלה ובין הכוכבים־הקבועים השלמים, נמצאים כוכבי־ערפל, והם כוכבים קבועים אשר ערפל הרבה סביב להם, והפרק אשר הם עומדים עליו עתה, הוא הפרק אשר עליו עמדה האדמה בהיותה כדור אש, ואויר הרבה וקיטור מים רבים חנו כדור עליה.

הנה כי כן העברנו לפני הקורא את יסוד הערפל בעוד היות הבריאה תהו ובהו, ואת חמרי הערפל בהחִלם להיות לעולמות אין מספר, ועתה נעביר נא לפניו את המין השלישי הכי נכבד מן ההולכים לפניו, ואשר נכיר אותותיו כי מקבילים הם אל אותות האדמה בעמדה על הפרק השלישי, הוא פרק הסיגים; ומן הכוכבים־הקבועים הרבים העומדים עתה על הפרק הזה, נבחר לנו את השמש, כי קרוב הוא אלינו יותר מכלם. – השמש עומד עתה על הפרק השלישי מחמשת הפרקים אשר אמרנו; מעשים גדולים ונוראים נעשים עתה על פני שטחו, והבהרות השונות אשר תראינה על פניו תהיינה לנו לעדה על כל אלה, והן היו לענין לכל התוכנים לענות בו מראשית ימי הִגְלוֹת כלי קרן־החזות ועד היום; והתוכן האנגלי אואילזאן, ואחריו הערשעל, הגו דעות וישמיעו משפטים על אדות הבהרות ההן הנראות על פני השמש ויהי עם לבבם להשמיע משפט, כי השמש הוא גוף כהה העוטה אור כשלמה, ולפעמים יקָרע מעטה האור הזה זעיר שם זעיר שם, ובמקום הקרעים תראינה עינינו כדמות בהרות – ואת התורה הזאת הורו ברבים, ורבים האמינו בה עד היום הזה. אכן כיום הזה נדע כי משגה היה אתם, כי לרגלי מראות החשמל מצא קירכהוף את פשר דבר הבהרות אל נכון, והנה ענני עבים הן, העולים מן החמרים הנשרפים על פני השמש, ובתוך החשמל נראה את המראה הזה באר היטב – ואנחנו לרגל המלאכה אשר לפנינו, נטל עלים לקחת עמנו דברים אחדים גם על אדות המראה הזה.

 

טו. משפט הבהרות על פני השמש    🔗

על פי מחקרי בונזען וקירכהאף לרגלי מראות החשמל אשר לשמש, נדע ביום הזה אל נכון, כי השמש עשוי גוף לוהט באש והאויר אשר מסביב לו לוהט באש גם הוא, כי על כן יקומו לעינינו הקוים השחורים בקרב החשמל הידועים בשם קוי פֿרוינהאָפֿער; והדברים האלה מקבילים אל כל הנסיונות אשר נעשו ואשר נחקרו למען בוא עד תכלית חמר השמש, ולא נוכל עוד להאמין כי השמש הוא גוף כהה העוטה אור כשלמה; ואם נשים לב כמעט אל ההנחה ההיא, נתפלא ולא נדע איך יכלו חכמים כבירי רוח להחזיק במעוזה עד היום הזה, והיא הלא זרה מאד וגם חקות הטבע קמים עליה לענות בה, כי איך אפוא יקרע מעטה האור כפעם בפעם לפתע פתאם, ויד מי תהיה בו לקרוע אותו ולפרץ בו פרצים? ומדוע לא יחמם מעטה האור הלוהט הזה את הגוף הכהה אשר בו, עד שימו גם אותו לאש לוהט? ויותר מהמה הלא בודד המראה הזה בכל מראות השמים וכל חק ומשפט אין לו, תחת אשר כל הכוכבים האחרים יוצאים ובאים לפנינו על פי תורת קאנט ולאפלאס והיא נאמנה לכלם? – אכן עשוי השמש אש לוהט כלו וגם האויר לוהט מסביב לו; וקירכהאף במאמרו בדבר מראות החשמל אשר לשמש (כתוב על פי חכמי בית מדרש המדעים בברלין בשנת 1861), העמיק הרחיב לחקור ולדרוש בדבר הבהרות הנראות בפני השמש, וישב אל בעלו הראשון. אל התוכן הנפלא גאלילעי ואל משפטו אשר השמיע בימיו; ואנחנו נביא פה את הדברים האלה, למען תראינה עיני הקוראים כי בעלי החכמה והחקירה לא יבושו לשוב לבקש ולקבל את האמת מפי אנשים שהיו לפניהם שנות מאות, ולמען יכירו וידעו כי ירחב ויגל לבנו לראות אשר איש כגאלילעי היטיב לראות ולהביט נכוחה זה לנו מאתים שנה.

כאשר נִכּרו הבהרות בפני השמש בראשונה, קם גאלילעי וישמיע משפט כי הבהרות האלה ענני עבים הן, המרחפים על פני השמש באויר הסובב אותו; וכה דבריו: ״לוּ היתה האדמה גוף מאיר אשר בנפשו יביא אורו ולא מגופים אחרים יקחנו, כי אז – בראותנו אותה מרחוק – יכולנו לראות גם עליה כמראות אשר נראה על פני השמש; והיה כל חלק מן האדמה אשר יעבור עליו כל עב וכל ענן, והוליד החלק הזה לעינינו כעין הבהרת אשר על פני השמש; ואם יגדל מכסה הענן על פני חלק מחלקי האדמה המאירה, כן ימעט האור אשר שם; ולפעמים תֵּראינה על האדמה מרחוק בהרות רבות ולפעמים אך מעט, לפעמים תתכוֵצנה הבהרות ההן ולפעמים תתפשטנה; ובהתגלגל האדמה על קטרה, כן תהיינה חליפות גם לבהרות ההן אשר ראה ראינו על האדמה, לו היתה גם היא כדור אש ולוּ מרחוק ראינוה". – ואת הדברים והאמת האלה אשר דבר גאלילעי, קבל קירכהוף, ויוכיח במה שגו החכמים לפניו אשר חשבו כי לפי הקרעים תֵּראינה הבהרות לעינינו, ועל פי אותות ומופתים רבים בֵאר לנו באר היטב כי הבהרות האלה אך חמרים הם אשר התקררו על פני השמש והם שטים ומרחפים בעין העבים על פני הגוף המאיר. — ואחריו בא צאָללנער וישמיע גם הוא כדברי קירכהאָף, ולא סר מהם בלתי אם במעט, ותחת העבים אשר ידבר בם קירכהאָף, ידבר צאללנער על אדות הסיגים, באמרו כי החמרים אשר התקררו על פני השמש זעיר שם זעיר שם היו לסיגים, וגם העבים אשר אנחנו רואים יום יום פה על האדמה הלא אך סיגים הם אשר יסוד המים המתקרר יוליד אותם.

ולפי הדברים האלה ולפי משפטי מראות החשמל יודעים אנחנו כיום הזה כי המעשים הנעשים על פני השמש, נראים ונעשים יען כי עומד השמש עתה על הפרק השלישי מחמשת הפרקים האמורים; השמש שהוא כדור אש נוזל (בעמדו על הפרק השני) מֵחֵל עתה להתקרר זעיר שם זעיר שם וילידי ההתקררות הזאת הראשונים, הם הסיגים הנראים אלינו כדמות בהרות, והסיגים האלה כאשר יעמיקו לרדת אל פני עצם השמש הבוער כן ישובו להִתּוּך, וכאשר יֻתּכו כן ישובו לעלות בדמות קיטור ולהיות לסיגים בכח החום היוצא מגוף השמש, עד כי באחרונה תגבר יד הסיגים ותהי לקליפה על פניו ואז יָצא יצא השמש ויעבור את הפרק השני כליל, וגם את שלשת הפרקים האחרונים יעבור עד תֻּמם. – אכן אל נא יפול לב אדם עליך, אלופי הקורא, ביום שמעך את הדברים האלה! הן זה מכבר נבאו החוקרים לשמש, כי כל החום אשר בו יצא וינדוף, וכחו יאבד ולא יהיה לו עוד; ואתה אם פחדת פחד ליום רע, כי יכבה השמש במרום והאדמה תשאה שממה לרגליו באין עוד חיים עליה, הלא תשוב ותזכור את אשר אמרנו לך בשכבר כי כאשר יתעבה השמש לרגלי אבדת החום כדי חלק אחד אחוז מעשרת אלפים, אז ילד לשמש חום חדש על פי המעשה הזה אשר ישפוק לנו למלא את החסרון עד 2289 שנים.

והיה אם אמת נכון הדבר כי מראות הבהרות על פני השמש, מראות הם ממראות גרמי השמים וימי תולדותיהם, אז נבין על פיו חידות רבות מחידות השמים אשר לא ידענו להן פתרונים עד היום. – הן כוכבים־קבועים רבים נודעים לנו, אשר אורם אָבד להם; התוכנים היונים השמיעו את משפט אחר הכוכבים־הקבועים מבני המעלה הראשונה במזל נְחַש־המים, והכוכב הזה בימינו כמעט לא יבוא גם עד המעלה השנית; הכוכב קַסטוֹר במזל תאומים נראה לעיני אבותינו והוא גדול מאחיו השני פּוֹלוּקְס, וכיום הזה היה להפך; גם שבעת הכוכבים אשר במזל עַיִש, משַנים מאד את אורם, והכוכב האחד הדל אשר במזל הזה שהוא כיום מבני המעלה הרביעית, נראה עוד בימי טיכאָ די בראהע, זה לנו אך מאתים שנה והוא אז מבני המעלה השניה; – ולכל המראות הנפלאים האלה הלא נמצא פתרונים כיום הזה, אחרי אשר ידענו כי החום היוצא יוליד סיגים על פני הכוכבים, וכרבות הסיגים כן יחתמו בעד האור היוצא מן הכוכבים. – ואנחנו עוד נוסיף להראות את קוראינו, כי על פי תורת הסיגים נמצא פתרונים כפעם בפעם למראות רבים ונפלאים אשר בלעדיה לא נבין להם.

 

טז הכוכבים המשתנים    🔗

כוכבים רבים נמצאים בשמים אשר השלימו חקם שכם אחד על השמש והם עומדים עתה על הפרק החמישי, כי הכוכבים האלה כרבות סיגיהם על פניהם כן הלך אורם הלוך וחסור עד כי באחרונה הועם כלו ותהי קליפה קשה על פני הכוכבים האלה ואנחנו לא נביט ולא נראה עוד אותם, ויהיו בעינינו כלא היו – ואתה אלופי הקורא הן תשאל: ואיך נדע כי הנה הנם? מי עלה לנו השמימה ומי משש אותם בידיו לשוב להגיד לנו כי נמצאים הכוכבים והם לא משל היו כאיוב אשר לא היה ולא נברא?

אכן זה הדבר: בין הכוכבים־הקבועים נמצאים רבים, אשר חליפות לאורם, פעם בכה ופעם בכה, לעתים מזומנים יגיה אורם ביתר שאת ויתר עז ולעתים מזומנים כָּהֹה יכהו מאד, ויש בהם אשר יחשכו כליל מועד ימים; וכאשר בקשו התוכנים חשבונות רבים וכאשר העמיקו חקר למצוא פשר המראה הזה, מצאו כי יש כוכבים אשר השתנה לא ישתנו ואשר אך חמרים כהים מקיפים אותם, והחמרים הכהים האלה מכסים לפעמים את עין הכוכבים לשום חליפות לאורם מדי הקיפם אותם; ויש כוכבים אשר לא על פי מכשולים חיצוניים ישתנה אורם כי אם על פי תקופתם אשר יקיפו את קטרם, אחרי כי חָצים האחד כהה מן החצי השני, ולכן חליפות לאורם מדי הקיפם את קטרם, פעם בכה ופעם בכה. – ואחרי כי שני הפתרונים האלה נכונים ונאמנים גם יחדו, יען כי חקות הטבע הנאמנים מעזם ומשגבם, לכן בקשו להם התוכנים מראות בודדים בשמים, לראות ולדעת מי ומי מן המראות יֵראו לנו על פי הסבה האחת ומי ומי על פי הסבה השנית; וימצאו והנה אור הכוכב אַלגול במזל פֶרְסֵיוּס (העומד בין המזרות אשר לְקַסִיוֹפֵי ובין מעדנות כוכבי כימה בתָוֶך) הולך כפעם בפעם הלוך וחסור ואחרי כן ישוב כשהיה; והכוכב הזה בהיות לו כל אורו, יתחשב בכוכבים מבני המעלה השנית, ואולם כפעם בפעם מקצה 60 שעות, 48 רגעים 57 זעקונדות, ילך אורו הלוך וחסור ארבע שעות, ומקץ ארבע השעות ימעט אורו מאד 18 רגעים, ואחרי כן ישוב האור לעלות מעט מעט וללכת הלוך וגדול ארבע שעות תמימות, ובכלות ארבע השעות יגדל אורו כבראשונה, – ולא יסור עוד ממנו עד תם שנית 60 שעות וארבעים ושמונה רגעים וחמשים ושבע זעקונדות, ואחרי כן ישוב לרדת ואחרי כן ישוב לעלות, וכן יהיה משפטו כל הימים אשר נראה ואשר נחקור אותו – ומה שרש דבר נמצא בו? אם לא כי אחד הכוכבים החשכים מקיף את אלגול כפעם בפעם לכסות את עינו חלקים חלקים, ומקץ 60 שעות 48 רגעים וחמשים ושבע זעקונדות תשלם כפעם בפעם עת התקופה הקטר אשר לכוכב הנעלם ההוא איננו קטן, אחרי כי כשמונה שעות תארך עת לקוי־אלגול, ורק חמרו איננו רב ועצום, אחרי כי לא ימשוך את אלגול ממקומו למען אשר יקיפו שניהם איש את אחיו.

אבל אנחנו לרגל המלאכה אשר לפנינו, רב לנו כי מצאנו אשר יש כוכבים חשכים בשמים, וגם אותות אחרים שלמים וכן רבים יעידו לנו על כל אלה, למען דעת כי מעט מעט יצֻפּו הכוכבים סיגים, ואחרי כן יהיו הסיגים לקליפה שלמה על פניהם לגזול מהם את יתר אורם אשר הותירו עוד הסיגים אחריהם. – והכוכבים המשתנים האלה אשר חליפות לאורם יראונו לפעמים מראות נפלאים, אחרי כי זמן חליפותיהם שונה לפי כל כוכב וכוכב; יש בהם אשר יכלו את חליפות אורם מקצה חמשה ימים, ויש אשר לא יכלו בלתי אם מקצה מאת יום, ויש אשר תארך להם עת החליפות כשנה אחת, וכל המראות האלה לא יפליאו אותנו, יען אשר נבין כי החליפות ההן תהיינה אך לפי התקופה אשר יקיפו הכוכבים את קטרם, וכפי אשר יגדל או אשר יקטן זמן התקופה כן יגדל וכן יקטן זמן חליפות האור; ואולם מראות אחרים נראה אשר נפלאו בעינינו מאד ואשר לא ידענו להם פתרונים בלתי היום: הכוכבים ההם שונים גם בתכונתם, כי זמן לכת האור הלוך וחסור וזמן לכתו הלוך ומלא לא ישאו בד בבד; יש אשר יגדל להם זמן המלואים פי שלשה מזמן החסרון, ויש להפך, יש אשר בהשתנות האור ישתנה גם צבעו ויש אשר לא ישתנה יש אשר לפנים התחשבו בכוכבים המשתנים וכיום הזה חדלו להשתנות, אם כי על פי חקי מלאכת התנועה יודעים אנחנו נאמנה כי תקופותיהם וגלגוליהם לא יוכלו לחדול, וכל אלה יגידו לנו באר היטב כי לא אך על פי חקי מלאכת התנועה לבדה יצאו הכוכבים ויבואו, יחנו ויסעו, יֵראו ויֵעָלמו, כי אם גם מראות הטבע אנחנו רואים עליהם אשר יעולל על פניהם עלילות גדולות ונוראות. — אכן בא צאללנער בתורתו, היא תורת הסיגים להורותנו כי כל הכוכבים ההם עומדים עתה על פרק הסיגים, ובזאת נבין את כל המראות אשר נפלאו בעינינו.

בראשית היו הסיגים מעטים ועל כן לא השתנה האור בלתי אם מעט, ואחרי כן כאשר רבו וכאשר פשטו על פני הכוכבים, כן הועמו וכן הלך אורם הלוך וחסור, ובהקיפם את קטרם נראה אלינו אורם עם כל חליפותיו, וכאשר גברה קליפת הסיגים על פני העבר האחד, כן נעלם הכוכב בכל עת אשר הפנה אלינו את עברו ההוא; ואם הכוכב ילהט עוד את סיגיו בלהבת אשו, וראו עינינו את האור בשנותו את צבעו כפעם בפעם; ויען כי תמונות הסיגים אשר על פני הכוכבים שונות מאד, לכן לא ידמה זמן חסרון האור אל זמן המלואים, כאשר יוכיח צאללנער את משפט המראה הזה בספרו על פי ציורים העשוים לדבר ועל פי הנסיונות אשר נסה בעשותו לו כדורים לבנים, ויתן בהם בהרות שחורות השונות בתמונתן ובצורתן, וְיָמד את אורם מדי התגלגלם על קטרם, וימצא גם בזה כדבר ההוא.

 

יז. הכוכבים “החדשים”    🔗

אותות ומופתים רבים נתן צאָללנער לדבריו, ומהם הכי נכבד דבר ״הכוכבים החדשים" אשר נראו בשמים לפתע פתאם, והם כאשר באו כן חלפו עברו ואיש לא ידע את ראשיתם ואת אחריתם, את בואם ואת לכתם, וחקי מלאכת התנועה אמרו לא בנו הם, ויבינו התוכנים כי מראות לפניהם ממראות עלילות הטבע, ופתרונים לא מצאו להם עד שקם צאָללנער בתורתו.– ומספר הכוכבים ״החדשים" האלה איננו עצום, כי הומבולדט בספרו ״קאָסמאָס" (העולם) בחלקו השלישי סופר ומונה אותם, ויהי מספרם עשרים ואחד, ונוסף עליהם גם כל החדשים אשר נראו אחריהם בשנת 1850 ובשנת 1866 ובשנת 1877; ואולם אם נערוך את מספרם בתקופת הזמן האחרון אל מספרם בזמנים הראשונים, וראינו כי גדול מספרם עתה מאז, ואז נבין כי אך לזאת מעטים הם בשנים הראשונות, יען כי לא היטיבו התוכנים הראשונים בשנים קדמוניות לבקשם ולרשום אותם זכרון בספר כמונו היום. – אכן אם כה ואם כה נראה כי נפלאים הכוכבים ״החדשים" האלה מאד: לפתע פתאם יגלו ויראו, ואור גדול יהיה להם, ואחרי כן כָּהֹה יכהו ויֵעלמו ויאבדו; הנה כי כן נגלה כוכב כזה פתאם בשנת 380 (למספר הנוצרים), במזל נשר, ויהילו אור גדול כאור הכוכב נגה, והוא נעלם ויאבד קל מהרה מקץ שלשה שבועות; ובשנת 1572 נראה כוכב חדש, אשר ידבר על אדותיו גם טיכאָ די בראהע, ומקץ שלש שנים נעלם גם זה, והקורא עוד יזכור את אשר אמרנו על אדות הכוכב הזה למעלה; וכוכב אחד חדש נראה בשמים, והוא לא נעלם עד כלות עשרים ואחת שנה; ורבים מן החדשים נעלמו ויאבדו, ואחרי כן שבו ויֵראו שנית, והדבר הזה הן לא יהיה בלתי אם בהִשָׁנות הסבה פעמים. – וזאת לדעת כי כל הכוכבים ״החדשים" האלה לא נעו ממקומם ולא שנו את עמדתם בכל הימים אשר נראו, כי על כן יבצר ממנו להגיד כי בקרבתם לפני השמש נראו, ובהרחיקם ללכת נעלמו ויאבדו, והם באיתן יעמדו על מקומם להיות לנו לאות כי גם בטרם נראו לנו נמצאו שם, ומעט מעט יכלו ויאבדו להיות לנו לעדה כי גם אחרי העלמם יוסיפו עוד להיות במקום ההוא; ולכן בהֵראותם אלינו לפתע פתאום יגידו לנו כי ממלחמה גדולה הם באים וביד חזקה ובזרוע עז יגלו ויֵראו, ובהֵעלמם מעט מעט ולא ביד חזקה, נדע כי חמתם שככה והמעשים הנעשים עליהם לא יֵעשו עוד בעים רוח ובשצף סער ובמוראים גדולים.

ומי ירים את המסך המבדיל בינינו ובין סתרי התעלומות האלה? הלא תורת צאללנער ומשפטיו הנכוחים! ותורתו זאת תמצא חן בעינינו עתה על אחת שבע, אחרי אשר ראינו כי אחת היא לכל צבא השמים ועל פיה נמצא פתרונים לכל המראות אשר לא ידענום. – וגם את משפט הכוכבים ״החדשים" ימצא צאללנער על נקלה: הכוכבים האלה עומדים על הפרק הרביעי, הוא פרק הבקיעים והקרעים והפרצים הנעשים בקליפתם בעודה בראשית ימיה; כי כאשר גברה יד הסיגים על פני אחד הכוכבים עד היותם לקליפה סביב לו, לא תוכל עוד הקליפה הזאת להתיצב בפני הסער הסוער בבטן הכוכב פנימה או בפני שצף מַפַל המים אשר בחוץ המשתערים עליהם לרדת ולהיות לקיטור, ולשוב לעלות, ובזאת תבקע הקליפה, כמשפט הקליפה אשר על פני האדמה בראשית ימיה, ואז יראה אלינו פני הכוכב שנית או שלישית אחרי אשר נעלם מנגד עינינו ולא יספנו עוד לראותו. – ולפי חזקת יד הבקיעים ולפי גדלם ומספרם, כן יהיה אור הכוכב הנראה אלינו, אם גדול ואם קטן, אם לימים רבים ואם לעת קרובה. – אכן בכלות הימים האלה, ישוב הכוכב להתקרר על פני שטחו ביתר שאת וביתר עז מבראשונה, וקמה עליו קליפה שנית הקשה מן הראשונה; ויש אשר גם זאת תבקע ותקרע, כי כן לנו אותות רבים אשר יעידו לנו כי גם קליפת האדמה נקרעה פעמים הרבה; ולפי הדברים והאמת האלה יוכל להיות כי הכוכב ״החדש" בשנת 1572, הוא הכוכב אשר כבר נראה אלינו בשנת 1200 ובשנת 945, ואולי עוד נשוב ונראהו גם בימינו וגם בימים הבאים, עד היות לו קליפה קשה אשר לא תקרע עוד, ואז יחשך ויעלם מנגד עינינו עד עולם.

ובכן אפוא רואים אנחנו כי ״הכוכבים החדשים" גם הם שומרים חקות שמים וארץ, כפי אשר מצא אותם צאללנער ברוחו הכביר, והיו גם הם בעינינו כעין ״תנא דמסייע״ לחוקר הנפלא הזה, למען דעת כי פרק הבקיעים והפרצים, הוא הפרק אשר אחרי לֶדת ראשית הקליפה ואשר לפני היות הקליפה לחמר מוצק ואיתן, והיה בהיות הקליפה לחמר מוצק ואיתן, וחשכו הכוכבים בשמים ולא נוסיף לראותם עוד; וקרוב הדבר לאמת כי מספר הכוכבים החשכים אשר בשמים לא יקטן ממספר הכוכבים המאירים. – הן זה כבר הוכיח בעססעל כי נמצאים בשמים כוכבים חשכים אשר לא נראה ואשר לא נדע אותם, ובפה מלא גלה את אזן הומבאָלדט כי אין לנו כל יסוד וכל שרש דבר להשמיע משפט אשר מספר הכוכבים החשכים מעט ודל ממספר הכוכבים המאירים!

 

יח. גרמי השמים הקטנים בהיותם כמופת לגדולים    🔗

אחרי אשר הלכנו עם הכוכבים־הקבועים ושלחנו אותם עד המקום אשר שם נעלמו מנגד עינינו ולא יספנו עוד לראותם, נשובה נא אל כוכבי לכת ונראה דבר מה יורונו אלה, אולי נוכל להציל מפיהם את יתר תולדות הכוכבים ואת יתר הפרקים, אחרי כי הכוכבים־הקבועים נאלמו דומיה בהֵעָלמם מנגד עינינו,

על פי תורת קאנט ולאפלאס נדע כי הכוכבים אשר נקרא להם כוכבי־לכת אינם מין חדש ומיוחד בין הכוכבים, כי אם חלקים בודדים הם מחלקי השמש, שהוא גם הוא כוכב־קבוע, ואולם החלקים הנִתּקים האלה לא יאירו לנו גם הם כאור השמש, יען כי כבר השלימו את חקם וכבר אספו נגהם, בהקיאם את כל חֻמם אשר היה בקרבם, והם מהרו מן השמש להשלים חק יען כי קטנים הם ממנו, כאמור למעלה; וכוכבי־לכת אלה יהיו לנו כמופת לכל הכוכבים־הקבועים המאירים בשמים, אשר גם יומם יבוא ונספה אורם גם הם, והיו כל הכוכבים לחמרים חשכים. – האם תחרד ותסוג אחור, אלופי הקורא, למשמע דברים כאלה? האם לא יקום רוח בך לשמוע ולדעת כי יבוא יום וכל הכוכבים יחשכו ולא יגיהו עוד, וגם השמש בתוכם? – ואולם מה נעשה לך, אדם ביקר, וכל הידיעות אשר רכשנו לנו יועידונו, כי ביום כלות כל החום לצאת מן החמרים אשר בשמים, יחדלו להאיר לנו; ומי יודע אם לא טוב יהיה לנו אז מעתה, אחרי כי בימים ההם יוכלו גם הצמח והחיה להיות על פניהם, תחת אשר בעוד היותם לפידי אש לא יוכל הצמח וכל אשר נשמה באפו להתיצב בפניהם, וגם האדמה אשר תחת רגלינו הן לא היתה לארץ החיים בלתי אם בכלות החום העצום מקליפתה ובחדלה להאיר; ואם יהיה את לבבך לשאול: ואיך נחיה אם יתם החום ואם כל האור והם הן מוסדות החיים? וידעת היום והשבות אל לבבך כי לא נוכל לחוש עתידות ולדעת מראש את אשר יהיה באחרית הימים; היד הטבע תקצר מלברוא לנו בריאה אשר לא נדע את משפטה כיום הזה?

ובכן אפוא לנו לדעת כי כוכבי־לכת הם כמופת לכל הכוכבים־הקבועים, וכי יש יום אשר גם המה יחשכו כמוהם לבלתי האיר לנו עוד, ואז אך אז יעמדו הכוכבים־הקבועים על הפרק שעליו עומדים כוכבי־לכת כיום, וכוכבי־לכת מהרו לעבור את הפרקים ולבוא עד כה, אך רק יען כי חמרם קטן הרבה מאד מחמר הכוכבים־הקבועים. – וגם כוכבי לכת שונים מאד איש מאחיו בחמרם, ויש בם גם גדול וגם קטן, כדבר אשר מצא עוד ניוטאן זה מאתים שנה, ולכן שונים גם המה בתולדותיהם למערכותיהם, והקטנים מהרו לעבור את הפרקים שכם אחד על הגדולים, והגדולים עומדים עתה על הפרק שעליו עמדו הקטנים זה כבר. – אכן זאת תורת מדת־האור לחקור ולדרוש את הדבר הזה, למען נדע אותו אל נכון, וצאללנער היה הראשון, והוא סלל את המסלה הזאת, ויש תקוה כי ימים יבואו ואנחנו נמצא בזה שלל רב.

ותוצאות דברי המדות אשר מדד צאָללנער נכבדות מאד, ואנחנו נשים אותן לפני קוראינו, כי יודעים אנחנו נאמנה אשר על פיהן עולם יבנה, עולַם מדָעים חדשים, לדעת את מלאכת הטבע בשמים. ועל פי תורת צאללנער ידענו, כי פרקי תולדות כוכבי־לכת שונים לאיש ואיש לפי חמרו, כי יש אשר ימהר החמר להתקרר בצאת ממנו החום ויש אשר לא ימהר ולפי קרבת השמש, כי יש אשר קרוב השמש ולא ימהר חמר הכוכב להתקרר ויש אשר רחוק ממנו. – אכן גם האדמה, אשר אנחנו יושבים עליה, בכוכבי־לכת תתחשב, ועל פי חשבונות נאמנים נדע כי בעת הזאת עומדת האדמה על הפרק אשר החום היוצא ממנה נושא בד בבד עם החום שהיא מקבלת מן השמש, ולכן תצלח מאד האדמה למלאכתנו להוכיח על פיה את משפטי יתר כוכבי־לכת, לדעת מי מהם עומד עתה על אחד הפרקים שעמדה עליו האדמה זה מאז, ומי על הפרק אשר לא תעמוד עוד עליו האדמה בלתי אם בבוא עתו ועמדה עליו גם היא. – הן חקה אחת ותולדות אחדות לכל נרמי לכוכבים־הקבועים ולכוכבי־לכת גם יחד, ואולם יארכו ימי פרקי הכוכבים־הקבועים והיו לשנות ביליאָנים, תחת אשר יכ־לו כוכבי־לכת את פרקיהם מקץ מיליונים שנה.

 

יט. כוכבי־לכת ותולדותיהם למערכותיהם    🔗

הכוכב הכי קרוב אל השמש הוא הנודע בשם ״כוכב" והדברים אשר לקטנו על אדותיו מעט ורעים הם, כי לא יכלו התוכנים לחקור אותו היטב; אכן אם לפי חמרו נשפוט אותו, נמצא כי קטן הוא מאד, ולכן נחלוט כי כבר השלים חקו וכבר עָטה קליפה קשה ויהי לחמר כהה אשר לא יאיר; ואולם קרוב הוא מאד אל השמש והשמש יחמם את שטחו העליון פי שמונה מאשר יחמם את פני האדמה, והדבר הזה יעצור בעדו לבלתי תת אותו להתקרר כמשפט.

אבל את הכוכב השני, את נגה, חקרו התוכנים שכם אחד על ״כוכב", אם כי כבד עליהם גם הדבר הזה, כי קרוב הכוכב הזה אל השמש מן האדמה, ולא יראה אלינו לעולם באורו כלו ולא יופיע אלינו (גם בהיותו קרוב מאד אל השמש) בלתי אם כדמות חרמש, והתוכנים בעער ומאָדלער בקשו פתרונים וחשבונות רבים לדעת מדוע יגדל מראה החרמש מכפי המדה הדרושה לו, ולא מצאו; וגם לא ידעו התוכנים מדוע לא יהיו ראשים חדים לקרני נגה, כי אם עגולים מעט, והתוכן האנגלי באנד מצא כי לפעמים ירחף בְּרַק זיו על פני נגה, ומראה לו כמראה אור מתחת לראי מוצק; ועל פי מראות החשמל ראו התוכנים וימצאו כי משפט אחד לכל הקוים אשר לו ולקוים אשר לחשמל היוצא מן השמש. ויהי כאשר בא צאללנער, ויפתר לנו את כל החידות האלה על נקלה; לאמר: הפרק אשר יעמוד עליו נגה כיום הזה, הוא הפרק שעמדה עליו האדמה זה כבר, בעוד מים כסו אותה על כל פניה; והאדמה מהרה להשלים חק שכם אחד על נגה, אם כי דומים שניהם בחמרם, כי קרוב נגה אל השמש מן האדמה, והחום אשר יקבל ממנו עולה פי שנים במדת החום אשר תקבל האדמה, ולכן יארכו לו ימי הפרקים שכם אחד על האדמה, וכיום הזה עומד הוא על הפרק אשר המים יִסֻבֻּהוּ והמים ישברר את קרני האור וישיבן לאחור כמשפט; ובזאת נמצא פתרונים לכל המראות הנפלאים על נקלה.

ואחרי נגה יבוא הכוכב השלישי, הוא מאדים, ואותו יודעים התוכנים היטב: הכוכב הזה דומה מאד אל האדמה בכל תכונותיו וסגלותיו, ולו שלג וקרח על פני ציריו, ומים ויבשת על פני כדורו, ומעטפת אויר סביב לו כאויר אשר לנו, ועבים לו ממעל; ובכן ידענו כי משפט אחד לו ולאדמה; ואולם קטן הוא בחמרו מן האדמה וגם רחוק הוא מן השמש שכם אחד עליה, ולכן דעת לנבון נקל כי הוצק חמר קליפתו תחתיו שכם אחד על קליפת האדמה והוא עומד עתה על הפרק אשר אליו תגיע האדמה באחרית הימים. אכן לו הצליחו החוקרים לעשות להם קרני חזות טובות שבעתים, ולוּ קנו תחבולות להביט אל מאדים מקרוב, כי עתה הצליחו לראות ולדעת גם את היצורים אשר עליו להבין מה יהיה משפט היצורים על פני האדמה בימים הבאים; ואולם באין לנו כלים כאלה ובאין תחבולות רב לנו אם נדע על פי מדות האור, כי אדמת מאדים אדמת אבני־חול היא, ויען כי רגבי הקרח לא יהיו שם בלתי אם בקצות הצירים, לכן ידענו כי מדינותיו התיכוניות מדינות חמות הן אשר תוכלנה להצמיח צמח ולעשות פרי כצמחנו ופריֵנו ואשר תחיינה יצורים כמונו פה, והאקלים אשר שם במדינות החמות הוא כאקלים אשר לנו במדינות הקרות. – אכן אל נא יחשוב הקורא כי מאדים הולך בצעדי ענק הלוך והתקרר מיום אל יום, כי אורו האדום, המגיד לנו אשר דומה האויר שם אל האויר אשר לנו, נראה לעיני התוכנים עוד לפני אלפַים וחמש מאות שנה, ומאז ועד עתה לא השתנה לעינינו, והיה לנו הדבר הזה לאות כי לא במדת אדם ימדו ימי הנצח; ואחרי כי האדמה תמעט להתקרר גם ממאדים, לכן נדע כי לא במהרה יבואו עליה שנויים וחליפות, ועמדה עוד על תלה ימים רבים כיום הזה.

אבל אם נפן מזה כמעט ונלך לדרוש את צדק ואת שבתאי, ומצאנו כי עומדים אלה על הפרק אשר כבר עמדה עליו האדמה זה ימים רבים. – הכוכבים האלה רחוקים מאד מן השמש, ובכל זה לא התקררו קל מהרה, כי גדולים המה מן האדמה וחמרם עצום מאד; צדק גדול מן האדמה פי שלש מאות וארבעים, וגם שבתאי גדול ממנה פי תשעים ושלשה. – ובכן אפוא עומדים הם עוד על הפרק, אשר חמרם גחלים ילהט וקליפתם הדקה תבער ותאיר עוד, תחת אשר עברה האדמה את הפרק הזה זה ימים רבים; ואנחנו נלכה נא לדרוש את הדברים האלה לראות הכנים הם אם לא.

 

כ. השקפה    🔗

זה לנו ימים רבים אשר מצאו התוכנים כי צדק ושבתאי שונים מכוכבי־לכת הראשונים והם עוד ישלחו אלינו כיום הזה חום ואור אשר יוציאו לנו מבטנם, מלבד החום והאור אשר יבאו להם מן השמש; ואולם דעת לנבון נקל כי באורם וחֻמם לא יוכלו להדמות עוד אל השמש, כי מעטים הם מאד; עדה לנו על זאת, צל ירחי צדק אשר יפרשו על פני צדק או צל טבעת שבתאי אשר תפרוש על שבתאי, או צל צדק אשר יפרוש על פני ירחיו להחשיך אותם וצל שבתאי אשר יפרוש על טבעתו להחשיך חלק גדול ממנה וכל הדברים האלה לא יהיו, לוּ ידמה אור צדק ושבתאי אל אור השמש גם במעט. – ואולם גם אם קטן האור הזה להם להשוותו ולדמותו אל אור השמש, הוא אלינו לדעת על פיו את מלאכת הטבע על פני הכוכבים האלה; ואם נבקש לנו אותות לדעת כי מלבד האור הבא להם מן השמש יוציאו אור גם מבטנם (עקב אשר לא התקשה עוד קליפתם כמשפט), הלא נמצא: היָרֵח השלישי אשר לצדק יִגַהּ מאד לעינינו, ובכל זאת בעברו את פני לוח צדק, נראה את צלו וגם אותו נראה ודמות לו כדמות בהרת שחורה על פני לוח צדק המאיר, ויען כי בעת הזאת יגיה השמש את הירח ואת כדור צדק גם יחד, לכן לא נוכל להבין במראה הזה בלתי אם בשפטנו כי צדק שולח אלינו אור היוצא מבטנו מלבד האור הבא אליו מן השמש אשר ישלח גם אותו אלינו. – וגם בשימנו לב אל שבתאי ואל טבעתו, נמצא כי צל כדור שבתאי על פני הטבעת גדול מצל הטבעת על פני שבתאי, וגם את המראה הזה לא נבין בלתי אם בשפטנו כי עומד עוד שבתאי על הפרק אשר אש מפיו תאכל ואור עוד יוצא ממנו.

וכדבר הזה נמצא גם על פי מדות האור בקומנו למד את האור היוצא מכוכבי־לכת הרחוקים מן השמש. — האור אשר נקבל מאת פני מאדים לא יעלה במדה בלתי אם 27 חלקים ממאת חלקי האור שהוא מקבל מן השמש (כאמור למעלה בפרק השביעי), תחת אשר אור צדק ושבתאי ואורן ונפטון יבוא אלינו פי שנים במדה ההיא, כפי אשר ימצא הקורא אם יביא בחשבון גם את גדלם ואת מרחקם אשר ירחקו מן השמש איש איש על פי דרכו; והיה לנו גם הדבר הזה לאות כי הכוכבים האלה שולחים אלינו גם אור מבטנם מלבד אור השמש השלוח אלינו מהם. – ומלבד כל אלה יורונו גם מראות החשמל, ומדות הקרנים החימיות, והקוים הכהים המשתנים אשר על פני לוח צדק משני עברי הקו־המשוה אשר לו, ועוד מראות אחרים יורונו כי עלילות גדולים ומעשים נפלאים נעשים עתה על פני הכוכבים ההם על פי מלאכת הטבע; ואף אמנם עוד יכבד ממנו לדעת ולהבין כיום הזה, על פי המראות אשר ראינו, את המעשים והעלילות ההם עד תכליתם, כי רבים הם מאד והחוקרים לא שמו לב עליהם עד היום וזה החלם לעשות, ואולם רב לנו עתה אשר ידענו כי כוכבי לכת גם המה עומדים איש איש על פרק אחר מפרקי תולדותיהם למערכותיהם, וגם מן הדבר הזה תצא תורה לדעת ידיעות חדשות בדבר תולדות השמים.

כיום הזה נחתום את התורה הזאת בלמודינו ונשים קץ למאמרנו זה, אם כי יכבד מאד עלינו לכלוא בנו את הרוח ולעצור בעד המחשבות והרעיונות הרבים, אשר יעלו על לב איש הקורא בספר צאללנער בשום לב; כי גבול יגביל לו הסופר, אשר יחפוץ לשום דבריו לפני כל קצות העם לפלגותיו, ואנחנו הנה נתקו כפות רגלינו לפעמים גם מן הגבול הזה וחוצה לו, באהבתנו את העם ובחפצנו להעניק אותו מכל אשר מצאה ידנו, ואולם יש אחרית ויש גבול גם לנו, אחרי כי לא נוכל לשום לפני העם בלתי אם את הדבר אשר כבר בשל, ואשר כל החוקרים מקצה יעידו עליו פה אחד כי נאמן הוא עד תכלית. אבל הימים האלה אשר אנחנו חיים בם עתה ימי הריון הם לחכמה אשר יהרו ואשר יהגו לעינינו ובפנינו, ואיך אפוא נתהלל לתת לקוראינו דברים אשר כבר נכונו, ומרביתם הן עודם על האבנים?

הן דברים לאלפים החלו עתה החוקרים לבקש ולדרוש, וכרבות הדברים האלה כן רחוקות מטרותיהם; והימים אשר הסכינו החוקרים לקרוא ״באנו עד תכלית“, ״מצאנו את אשר בקשנו”, ״יש אחרית לנו", הימים האלה עברו, וכאשר עברו לא יוסיפו שוב; כיום הזה יודעים אנחנו כי חלקים הננו מחלקי שלשלת גדולה, שלשלת הדעת, אשר ארכה מארץ מדתה, למיום היות ראשון אדם ועד עתה, וכל דבר אשר נמצא כיום הזה, אך חלק מחלקי השרשרת הוא אשר ראשיתה לא נדע ואשר עד אחריתה לא נבוא, וכל המחכה לאחרית דבר לא יבין כי מכחש הוא ואיננו מאמין אשר הטבע אחד הוא.

כיום הזה לא יאמרו עוד בעלי המחקר והמדעים אשר יודעים הם את כל, כדבר אשר יאמרו בעלי האמונה וזה לנו האות, לראות אם החדשה אשר מצאנו מַקבלת אל החדשות אשר מצאו אחרים; ויען כי כזה היה משפט תורת צאללנער, לכן ידענו כרגע כי עתידות נכונו לה וכי יש תקוה אשר עולם חדש יִפתח לנו על פיה; ואולם האיש אשר מעט כל אלה ואשר יתהלל כל היום כי יודע הוא ״הרבה" וכי הוא ימצא את ״הכל“, וקם האיש הזה וְיָצָא מתוכנו, כי לא לו ידיעות הטבע, שהן תחדולנה ותכלינה אך ביום כלות הטבע, ופנה לו האיש הזה אל התורות אשר תאמרנה לתת לו את ״הכל” ואשר דבר לא תוכלנה תת. – באזני האיש הזה אנחנו קוראים את דברי המשורר:

"אֵיךְ לֹא יַחְפֹּר אִישׁ, לֹא יָקֹט אַף כִּסְלֵהוּ,

אֲשֶׁר דָּבְקָה נַפְשׁוֹ אַחֲרֵי תָפֶל וּמִגְרָעַת,

וּבְתַאֲוָה יַחְפֹּר מַטְמוֹנִים כָּל יוֹמֵהוּ,

וּבְאַחֲרִית יָשִׂישׂ כִּי יִמְצָא לוֹ תּוֹלָעַת! –"

מִפְלאות רשפי־האש וכוכבי־השבט

 

א. גדודי רשפי־האש    🔗

אם בעל נפש אתה, אלופי הקורא, ורוחך קצרה בעמל הימים האלה, ימי קנאה ותחרות ומלחמת איש באחיו, ומרגוע תבקש לך, לשובב נפשך כמעט רגע כמונו היום, הבה נקומה נא ונלכה יחדו; הנה מקום אתנו להעביר לעיניך פה קהל גוים נחמד למראה ותאוה לעינים אשר כבש לו עולמות אין מספר וידיו לא נגאלו בדם, אשר איש איש ימצא שלל ומשתולל אין אף אחד, ואף קנאה ותחרות תראינה עיניך, לא חרב איש ברעהו, כי אם קנאת סופרים ותחרות חכמים, ועז בידם וגבורה בימינם, לא בערמה ובתחבולות סלף, כמעשי הגדולים, כי אם ברוח ובדרכי אמת; הנה כי כן שונים האנשים האלה לאומותיהם, גם אנגלי וצרפתי, גם איטלקי ואשכנזי נתנו יד יחדו, ויעבדו באמונה כאחד; ובצאתך אליהם להתערב עמם, אל תירא ואל תחת, כי לא תהיה להם למס עובד, כי אך זה המס אשר תתן להם: לאהוב ולכבד אותם על כל העמל אשר עמלו בעבורך, ויעשו גם יומם וגם לילה.

והגדודים אשר נדבר בם הפעם הם רשפי־האש אשר יָרֹבּוּ אותם הכוכבים מעת אל עת, ואשר זה עתה הצליחו החוקרים לבוא עד חקר תכליתם, וגם בכוכבי־השבט נדבר דברים אחדים, אחרי כי אחים קרובים הם מאד אל בני רשף אלה, וגם עד תכליתם באו החוקרים זה עתה; ולא יוסיפו עוד המאמינים בכל משאות שוא ותפל להאמין כי רשפי־האש יֵראו בשמים למלא תאות נפש כל איש אשר ישאל לו, וכוכבי־השבט יראו להודיע לבני אדם כי רעה קרובה לבוא, וידעו והבינו כי שני המראות האלה ממקור אחד יהלכו, והחוקרים גלו את פני לבושם וימצאו נפלאות ובצורות אשר לא עלה על לבם מאז.

בלילות בהאיר הכוכבים ממסלותם תראינה עינינו לפעמים מאורות בשמים והם עפים ממקום אל מקום, ופניהם כפני כוכבים אשר יד נעלמה היתה בה לקלע אותם פתאם מן המקום האחד אל המקום השני, וכחצים ביד גבור עוברים הם בין רגע אחד את פני השמים, וכרגע יעלמו ולא נוסיף לראותם עוד; ויש אשר ימהרו מאד ברוצם, עד כי יראו בעינינו כקו אור ארוך, ויש אשר יתנהלו לאטם והיו בעינינו ככוכבים עולים או יורדים העוברים את השמים ממדינה למדינה לשאת בפיהם ברכת שלום מן הכוכב האחד אל הכוכב השני, ויש אשר לא יראו כי אם יותירו אחריהם קו ארוך, והיה לעינינו כעין זנב ארוך אשר יראה עוד גם אחרי העלם הכוכב.

אכן נפלאים מאלה מראות כדורי־האש הנראים לעינינו לעתים רחוקות, והם כלפידי אור עוברים את פני השמים ובסופה ובשערה יבאו ובקול רעם ורעש יבקעו ויתפוצצו ומפליהם יפלו לפעמים ארצה, ובנפלם ירדו ויחדרו לתוך האדמה דרך עשר או חמש עשרה רגל ויש אשר הצליחו החוקרים למצוא אותם בתוך האדמה קל מהרה בעודם בוערים באש, וכאשר חקרו אותם מצאו כי חמר אבן להם המצֻפים ממעל כעין הזכוכית, ויקראו להם אבני־אש; והם לקטו אבנים כאלה מעת אל עת ויחקרון וידרשון לדעת אל נכון את תכונתן ואת יסודותיהן, והנה אין בהן יסודות כי אם כיסודות הנמצאים פה על האדמה, כמו: ברזל וניקל, קאָבאלט וּמַנְגַן, חראָם ונחשת, זרניך (ארזען) וצינק, קָלִי וְנַתְּרוֹן, חצץ ופֿאָספֿאָר, גפרית וגחלת, ואין בהם אחד מן היסודות אשר לא נמצא כמוהם גם בארץ.

והחוקרים חשבו זה כבר למשפט כי רשפי־האש וכדורי־האש קרובים מאד איש אל אחיו, ויש אשר מצאו בארץ אבני־אש קטנות אשר דמות להן בדמות עדשים, ועליהן אמרו החוקרים כי ילידי רשפי־האש הן, כאשר אבני־האש הגדולות ילידי כדורי־האש הן; ויאמרו כי דומים השנים יחדו ולא יִבּדלו בלתי אם במראיהם לבד, והיה אם מקרוב נראה את המראה והוא גדול ונורא וקראנו לו כדור־אש ואם מרחוק נראנו והוא מצער, וקראנו לו רשף־אש, – ונתיבותיהם ודרכיהם בשמים שונות מאד, איש איש לעברו יתעה, זה בכה וזה בכה, ואיש לא תאחז רגלו באשורי רעהו, ובפני כל השמים שם הם ובכל ארצות תבל נראה אותם; ואחרי כי לפתע פתאם יבואו ורגעותיהם ספורים, לכן לא יכלו התוכנים לחקור אותם היטב עד היום, ויהי להם הדבר אך מקרה, כי ראו רשף־אש אחד או כדור־אש אחד במקומות שונים בעת אחת, ובזאת יכלו למד אותם לדעת את המרחק אשר ירחקו מן האדמה, והנה לא כאשר נשפוט למראה עינים כן הוא; המראות האלה לא מבין הכוכבים־הקבועים יֵראו אלינו כי אם מבין האויר המקיף את חוג האדמה, הרחק ממנה אך כעשרים מיל.

ובראשית ימי שנות המאה הזאת החלו החוקרים להכיר כי יש עתות בשנה אשר יראו רשפי־האש גדודים גדודים, מחנה כבד מאד, וסדרים נכונים להם בבואם ובצאתם, מעבר אחד יבואו כלם ואל עבר אחד ילכו ויסעו; ובזאת היתה לאל ידם להחל למד ולחשב את דרכם, לדעת ולהכיר את האורחים הנפלאים ההם; העת האחת מדי שנה בשנה היא עת החדש אוגוסט (אלול) מליל התשיעי ועד ליל אחד עשר בו והעת השנית היא עת החדש נאוועמבר (חשון), מליל אחד עשר ועד ארבעה עשר בו, והעת השנית הזאת לא תבוא מדי שנה בשנה, כי יש שנים הרבה אשר לא יראה כל מראה בשמים בעת הזאת.

ולמען שים לעיני קוראינו את כל הנצורות והנפלאות אשר ראו להם החוקרים, נטל עלינו לערוך לפניהם את רשפי־האש במערכה לפי זמניהם.

רשפי־האש הנראים אחד אחד כמעט בכל הלילות הבהירים ואשר נתיבותיהם שונות מאד, נקראים בשם ״רשפי־האש בודדים" ואנחנו נדבר בהם אך מעט, וגם מהם תצא תורה לקוראינו לראות חדשות; ורשפי־האש הנראים לעינינו גדודים גדודים בימי החדש אוגוסט, נקראים בשם ״רשפי־האש אשר להם סדרים" כי בסדרים יבואו ובסדרים ילכו, כאמור למעלה, ובכל שנה ושנה יראו אלינו והחכמים מצאו את חידתם להבין את משפטם עד תכלית; ורשפי־האש הנראים בימי החדש נוומבר, לא ישמרו חקם כמוהם לבוא אלינו בכל שנה ושנה, כי אם מקץ שלשים ושלש שנים יבואו, ואחרי כן יראו שנים אחדות ואחרי כן יעלמו ולא ישובו להֵראות עד כלות שנית שלשים שנה, ובבואם אלינו יגדל מספרם שכם אחד על מספר גדודי החדש אוגוסט ואין דבר לשני המחנות האלה איש עם אחיו.

ומי אפוא הם האורחים הנפלאים האלה? מאין יבואו ולאן ילכו ויסעו?

הפרקים הבאים יביאו לנו פתרונים לחידות הסתומות האלה, כפי אשר מצאו אותם החוקרים הגדולים בימינו והם נפלאים מאד.

 

ב. רשפי־אש בודדים    🔗

בטרם נשים פנינו אל רשפי־האש אשר סדרים להם ומערכה להם, לבוא אלינו שנה שנה בחדש אוגוסט ואחת לשלשים ושלש שנים בחדש נוומבר עלינו לדבר דברים אחדים גם על אדות רשפי־האש הבודדים אשר יראו אלינו לילה לילה בשמים, והם לא ישמרו חק, וכל מערכה וכל סדר לא ידעו; אמנם לא יבצר ממנו מזמה להשמיע משפט כי גם הם על פי סדרים ילכו ועל פי סדרים יבואו, ועיננו אך קצר תקצר לראות ולהכיר אותם, והיה משפטם כמשפט כל המראות אשר נאמר להם ״מראות באין סדרים", עד כי יבוא היום ואנחנו נמצא את חקותיהם ומשפטיהם וידענו כי סדרים גם להם, ואולי כזה משפט רשפי־האש הבודדים ובאחרונה עוד נמצא את חקותיהם; ואולם אנחנו פה לא לחוש עתידות באנו, ואם חטאנו לרשפי־האש הבודדים לשום להם עלילות דברים, ובאחרונה נראה כי חפים הם מפשע והם שומרים חקם ותפקידם, וידענו כי חטאנו להם ונכפרה את פניהם במנחה אם נוכל. – אבל כיום הזה לא יכלו החוקרים לבוא עד חקר תכליתם, ויראו כי אין סדרים להם, ויחקרו וידרשו הרבה ולא מצאו חזון, ויקומו לערוך אותם על פי מספרם, זוילכו לשאת את ראשם.

ובארץ צרפת איש חכם ונבון דבר, ושמו קוּלְוָויֶע־גְרַאוְויֶע (Coulvier Gravier), ויקם האיש הזה לחקור ולמנות מספר רשפי־האש הבודדים בכל לילה ולילה ובכל שעה ושעה, והדבר הזה הביא לנו חידות ושאלות חדשות תחת פָּתֹר את הראשונות; כי לפי החשבונות נמצא אשר בני־רשף אלה השומרים נשף ילכו הלוך ורב מהחל הערב ועד מועד הבקר, והיה אם נניח כי דומים כל הלילות יחדו, ולא יגדל ולא יקטן האחד מן השני גם בקיץ וגם בחרף, מן השעה הששית בערב ועד השעה הששית בבקר, ומצאנו על פי חשבונות קולוויע־גראוויע לאמר: בהחל הערב, בין השעה הששית והשביעית, יראו אלינו ששה רשפי־האש והם אל כל עברי פני השמים פונים ללכת, ובשעה העשירית יגדל מספרם עד שמונה, ובחצות הלילה עד עשרה יגיעו, ובשעה הראשונה בלילה יראו אלינו שנים עשר או שלשה עשר, ובשעה השלישית 16 או 17, ובשעה הרביעית יחלו ללכת הלוך וחסור והיה מספרם אך 14, ולפנות הבקר בשעה הששית לא יעלה מספרם על שנים עשר.

מי החכם היודע פשר הדבר הזה? – מערכות השעות ומערכות היום והלילה וחליפותיהם נזכרים ונעשים על פי תקופת האדמה על קטרה; ומה אפוא לרשפי־האש אלה כי ישימו לב אל תקופת האדמה ואל השעות ואל מורי־השעות אשר עשינו לנו ואל השומרים הקוראים מה מלילה? או האם לא ממרחקי השמים יבאו בני רשף אלה, כי אם מחוג האויר אשר לאדמתנו, ולפי רדת החום ולפי עלותו יֵצאו ויבאו גם הם? ומדוע זה לא יִבּדלו במספרם בלילות החרף מלילות הקיץ? ובכן אפוא רואים אנחנו כי החשבונות אשר הביא החוקר הצרפתי עוד הוסיפו על החידות.

אז קם בשנת 1866 התוכן האיטלקי סְקְיַאפַארֶעללי (Schiaparelli) בעיר מיילאנד וישמיע חדשות ובצורות אשר כל החכמים והחוקרים השתאו השתוממו להן בשמעם כי הוסר מעטה הערפל מעל פני החידות הנפלאות האלה, וגם משפטי רשפי־האש הבודדים וגם משפטי רשפי־האש אשר סדרים להם נגלו לפניהם כספר; ואנחנו לרגל המלאכה אשר לפנינו נדבר הרבה באזני קוראינו על סקיאפארעללי וחדשותיו, כי לו העז ולו הכבוד על אשר סלל מסלה חדשה בשדה המדעים, וכל החוקרים רואים ושומעים את הדברים והם משתאים משתוממים והחרש לא יחרישו, כי גם הם ילכו קדימה מחיל אל חיל, למלא אחריהם. אכן אנחנו, אל נא יהיו דברינו בעיני הקורא גם הם כרשפי־האש באין סדרים, הממהרים לרוץ ארח מקצה השמים ועד קצה השמים ואיש לא ידעם ולא יבינם, ולכן נלך מן הקל אל הכבד, להשיב על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון: מה לרשפי־האש ולחלוקת השעות אשר לנו? מה להם כי ישיתו לב אל הבקר ואל הערב אשר חלקנו לנו בקו? לא לנו, קורא נכבד, לא לנו הוא ולא לפי הגבול אשר הגבלנו לנו בספרנו, לשום לפניך את חשבונות סקיאפארעללי העשוים על פי ההנדסה, למען ראותך עד מה ישמרו רשפי־האש את חקם בדיוק ובצמצום ועד מה הם מדקדקים בחשבונותיהם שכם אחד על חשבונות קולוויע־גראוויע; ואנחנו רב לנו אם נַבְטַח אותך כי החשבונות האלה מדויקים ומצומצמים עד תכלית, והם נכונים גם לפי שנויי תקופות השנה ולפי שנויי המקום; ובכן נבקש לנו דרך אחרת לשום לפניך את פרי מחקרי סקיאפארעללי, ואתה הן תפתח אזנך לשמוע בלמודים ודעת לנפשך ינעם.

 

ג. מדוע יראו לפנות בקר רב רשפי־האש?    🔗

לפנות בקר נראה בשמים רשפי־האש פי שלשה מאשר נראה בראשית הערב; ומדוע יהיה כדבר הזה? – על השאלה הזאת ענה סקיאפארעללי את דבריו וישם לפנינו חשבונות על פי ההנדסה והם נפלאים מאד, ואולם אנחנו נרדוף אמרות טהורות לשום את כל אלה לפני קוראינו גם באין הנדסה:

רשפי־האש הבודדים עפים לעינינו מכל עברי פני השמים; מספר אחד לאלה הבאים משמאל לימין ולאלה הבאים מימין לשמאל, לאלה הבאים ממעלה למטה ולאלה העולים (למראה עינים) מלמטה למעלה, לאלה העפים מפנים לאחור ולאלה העפים מאחור לפנים; ובכן אפוא נראה כי אחת היא לנו אם כה ואם כה ילכו, ולא מדרכיהם ונתיבותיהם נמצא חזון ופתרונים. – אבל אם כדבר הזה כן הוא, אם דרכיהם ונתיבותיהם לא יתנו ולא יוסיפו לנו דבר, אז דעת לנבון נקל כי גם תנועתם בכלל לא תתן ולא תוסיף לנו מאומה, כי על כן נניח נא לאמר: חמרי רשפי־האש מלאים את כל פני השמים מן הקצה אל הקצה, וכל תנועה אין להם. אכן אל נא נשכח כי כדור האדמה הגדול ממהר לרוץ בחפזון אין קץ סביב לשמש, ובכל זעקונדע יעבור דרך ארבעה מיל במדת ארץ אשכנז והמדה הזאת הלא רבה ועצומה היא מאד, כי עד אשר ישמיע מורה־השעות קול טיק־טק פעם אחת, תעבור לה האדמה דרך כמדת הדרך אשר בין ווארשויא ובין פאָװאָנזקי. ומה יהיה אפוא גורל חמרי רשפי־האש אשר תמצא בדרכה?

האדמה במרוצתה תפעל בפני רשפי־האש האלה, כפעולת הכדור אשר יִיָרֶה מפי כלי תותח ואשר יעבור על פני קהל עדת יתושים היושבים לבטח; עבר פני הכדור מפאת קדים יכוסה פגרי יתושים רבים, ומאחור יפרוץ הכדור פרץ רב וריק, ולא ידבקו בו היתושים מאחריו וכל קורא נבון יבין את הדבר הזה על נקלה; ואולם גם מלפניו לא ידבקו בו פגרי היתושים חלק כחלק על כל עבר פניו, כי אם החלק האחד הבולט מכל חלקי פאת הקדים אשר ישתער על עדת היתושים ראשונה, הוא יכוסה פגרי יתושים שכם אחד על כל יתר החלקים, ואם רב מספרם, יערמו כמו נד על פני החלק ההוא היותר בולט מכל חלקי פאת הקדים, ומן החלק ההוא ומעלה סביב סביב ימעט ויצער מספרם, וכאשר ירחק שטח הכדור מן החלק הבולט הקדמוני, כן ידל וכן יצער מספר פגרי היתושים.

אמנם על נקלה תהיה לאל ידנו לשום לפני קוראינו את דבר החלוקות האלה על פי משפטי ההנדסה, ואולם כל קורא נבון אשר ישים לב לדברינו לשפוט אותם בפלס שכלו, וְהֵבִין הקורא הזה את דבר החלוקות לפי כל חלקי הכדור גם באין הנדסה. – ובכן אפוא נלך לבטח דרכנו:

כמשפט כדור כלי־התותח כן משפט כדור האדמה, ורק בזאת יִבּדלו: כדור האדמה לא ילך דרך ישרה אל מול עבר פניו ככדור כלי־התותח, ולוּ עָבַר גם הוא ברקיע השמים בין קהל עדת רשפי־האש כמו הכדור העובר בין היתושים, כי אז בנקל הצלחנו להוכיח אשר על פני החלק הקדמוני הכי בולט מן האדמה יערמו רשפי־האש חמרים חמרים כמו נד, ואז יכולנו למצוא בנקל על פי חשבונות נאמנים את משפטי החלוקות אשר יתחלקו רשפי־האש על פני כל כדור־האדמה לפי כל חלק וחלק; ואולם לא כגורל כדור כלי־התותח גורל כדור האדמה: הכח המושך אשר לכדור כלי־התותח כאין וכאפס הוא נגד הכח המושך אשר לכדור האדמה, ובכן תפרוץ האדמה פרץ רב בקהל עדת רשפים האש אשר נגד פניה, ובכחה המושך תמשוך מאחריה את החמרים ההם למען ידבקו אליה ולא יהיה עוד רֶוח מאחריה בינה ובין רשפי־האש כדבר כדור כלי־התותח אשר נמצא רֶוח מאחריו בינו ובין היתושים. זאת ועוד אחרת: חליפות רבות עם האדמה אשר לא נראה כמוהן עם כדור כלי־התותח, ולפיהן תשנה האדמה את חלקיה מרגע לרגע, ולא יהיה החלק הבולט אחד כי אם פעם בכה ופעם בכה; וזה הדבר:

בעת אשר תרוץ האדמה אל מול עבר פניה כארבעה מיל בזעקונדע אחת, תסב גם על קטרה אחת ליום, והוא זקוף בתוך מעגלה, ועל פי התקופה הזאת תחליף האדמה בכל רגע ורגע את החלק הקדמוני הכי בולט ממנה, וכפעם בפעם יקח אחר מקומו, והאדמה בהקיפה את קטרה יעבור כל חלק וחלק ממנה דרך 1422 רגל על פני הקו המשוה, וככלות עשרים וארבע שעות וידענו כי כל חלק וחלק ממנה נָחַל כבוד להתיצב רגע אחד ראשון בשורה, וברגע השני חלף עבר ויקח אחר מקומו להתיצב גם הוא רגע אחד לפאת קדים במעגל האדמה. ובכן נראה כי אין אף חלק אחד במלא רחב האדמה אשר נאמר עליו כי הוא זה וכי הוא הנבחר מכל יתר החלקים להיות חלק הראשה, יען כי רגע רגע יחלוף החלק הבולט לרגלי תקופת האדמה; ובכל זאת יש אשר נעשה לנו סימן להכיר על פיו את החלק הבולט הקדמוני ולהפלה אותו לנו, כי שום נשים לב אל מצב השמש בשמים לדעת אשר עומד השמש בחצי מעגל האדמה בתוך המרכז, והוא בורא יום על פני חצי כדור האדמה המָפנה אליו, תחת אשר על פני החצי השני המָפנה ממנו פרש הלילה את כנפיו; ואף גם זאת נשים על לב לדעת כי האדמה עושה את תקופתה באין מעצור והחלק אשר שם עתה ברגע הזה מועד צהרים ימהר יחיש אל חלק הערב אשר בתוך המעגל מאחריו, והחלק אשר שם עתה ברגע הזה מועד חצי הלילה ימהר יחיש אל חלק הבקר אשר בתוך המעגל מלפניו, או אז נמצא על נקלה כי חלק הבקר אשר לאדמה ינחל בכל רגע ורגע גם את הכבוד להיות החלק הקדמוני הכי בולט ולעמוד ראשון בשורה, תחת אשר חלק הערב לא יחדל תמיד מהיות החלק האחרון אשר מאחרי האדמה.

ובכן אפוא אם ידענו כי מרבית רשפי־האש ידבקו אל החלק הקדמוני הכי בולט מחלקי האדמה, ואם מצאנו כי חלק האדמה אשר שם יֵאוֹר הבקר הוא יהיה תמיד גם הקדמוני העומד ראשון בשורה במעגל האדמה, אז בלי עמל ובלי יגיעה נמצא שרש דבר לדעת מדוע יראו רשפי־האש לפנות בקר שכם אחד מאשר יראו בראשית הערב. – התוכן העומד כל הלילה מן הערב ועד הבקר ומביט השמימה לראות את רשפי־האש ולמנות מספר להם בכל שעה ושעה, לא יתפלא בראותו כי יגדל מספרם לפנות בקר, כי עמד האיש בערב על החלק האחרון אשר מאחרי האדמה במעגלה, ששם חזון רשפי־האש לא נפרץ, ובעוד הוא עושה כה וכה עשתה גם האדמה את תקופתה ותשא אותו מבלי משים מן המקום ההוא והלאה, ולפנות בקר הוא עומד על חלק האדמה שהוא הקדמוני לפי מצבו, ולכן תהיינה עיניו רואות מספר רב ועצום לחמרי רשפי־האש; ולולא הלך הבקר הלך ואור עד כי לנגד פני האור יֵעָלמו רשפי־האש כליל, כי עתה יגדל המספר עד בלי תכלית ברגע עלות השמש, וכן התמו!

אלה הם הפתרונים הנפלאים אשר הביא לנו החוקר האדיר סקיאפארעללי.³ והוא שם לפנינו חק ומשפט ויתן סדרים טובים ונכוחים גם לרשפי־האש הבודדים אשר אמרנו נבוכים הם בשמים ואין להם סדר ומשטר; ובזאת נוכל לצאת בעקבותיו, לדעת ולהבין את דבר גדודי החדש אוגוסט אשר סדרים להם הם יגידו לנו דברים נפלאים מתוך העולמות הנעלמים ממנו. – ובכן אפוא נעזבה נא את רשפי־האש הבודדים ונפן מזה אל מול אחר, ורק זאת האחת נאמר עוד לקוראינו, כי כמעט עברו ירחים אחדים אחרי השמיע סקיאפארעללי את משפטו, והחוקרים בראותם גדודי רשפי־האש חמרים חמרים אשר קראו להם בודדים, הצליחו לגלות את נתיבותיהם ולהפוך אותם לרשפי־האש בעלי סדרים, ויש תקוה כי ימים יבואו, והתוכן בראותו מעט רשפי־האש יוצאים לנגדו בשמים, ידע להגיד לנו מאין הם באים ואנה פניהם מועדות, מה הם מבקשים ועל פי מי היתה שומה לבוא אלינו ואחריתם מה תהיה. – אכן עתה נתנהלה נא לאט למען שים את כל הדברים לעיני הקורא באר היטב, והיו דברינו עתה על כוכבי־השבט.

 

ד. מִפְלְאות מראות כוכבי־השבט    🔗

כוכבי־השבט הם הנפלאים מכל גרמי השמים, ואיש לא ידע את צאתם ואת בואם את ראשיהם ואת אחריתם, את דרכיהם ואת חליפותיהם, את ראשם ואת זנבם עד היום הזה; ומי אפוא יתפלא אם לפנים, בעוד אשר האמין האדם במזל הכוכב אשר בו נולד, יָרְאו את פני כוכבי־השבט עד מאד? והחוקרים באו ויוכיחו כי אך משאות שוא ותפל נחלו להם בני האדם, ואולם את החידות ואת הפליאות לא הסירו גם הם, וכאשר הרבו למצוא פתרונים כן רבו החידות והפליאות, וירבו ויעצמו מאד מאד, אמנם הצליח האלליי בתבונתו הרבה לקנות את התחבולה הנכונה, והתוכנים כיום הזה יוכלו לחשב את דרכי כוכבי־השבט ואת נתיבותיהם, ויבינו להגיד מראש מתי יבוא האחד ואי זה הדרך יחלוף, וכי סרים כוכבי־השבט למשמעת חקי הכח המושך, ואולם מי זה יבוא עד תכליתם? יש אשר יכלה כוכב־שבט את מרוצתו מקץ שלש שנים ויש אשר לא יְכַלֶנה בלתי אם בכלות עשרת אלפים שנה; ומכוכבי־לכת שונים הם עד תכלית: הן ילכו כוכבי־לכת כלם בדרך אחד ובשטח אחד בשמים, וכוכבי־השבט ירוצו אל כל עברי פני השמים, ואת השטח יעברו ואל כל פנה ואל כל מקצוע בשמים יבואו; וגם מסלות ארוכות להם, תחת אשר כוכבי־לכת ילכו אך דרך מסלה עגולה; וגם אל כל רוחות השמים ילכו, תחת אשר כוכבי־לכת כלם הולכים אך ממערב למזרח – ומי חכם יודע פשר הדבר הזה? האם לא נראה כי כוכבי־השבט אך אורחים הם בארצות צבא השמש? האם לא נבוכים הם בשמים? האם לא אך מקרה הוא כי באו עד הלום? ובכל אלה הן ידוע נדע כי מספר כוכבי־השבט גדול פי אלף ממספר כוכבי־לכת, ואיך אפוא הבל נפצה פינו לקרוא להם אורחים בארצות צבא השמש, בעוד אשר נראה כי המה מרבית הצבא?

אכן כל החידות והנפלאות האלה כאין הן, נגד החידות והנפלאות אשר נמצא בעצם כוכבי־השבט ובחמרם: יש כוכבי־שבט קטנים מאד אשר עיננו לא תעצר כח לראותם בלתי אם בקרן־חזות גדולה ועצומה בקרבתם אל האדמה, ויש אשר יגדלו הם וזנבותיהם ארבעים מיליאן מיל עד כי גם חצים האחד יוכל לכסות את כל הדרך הרחוקה אשר בין האדמה ובין השמש; ולפעמים יחליף הזנב את מראהו להגדיל או להקטין את מדתו, ועיני הרואה רואות; וזנבות הכוכבים האלה פונים מן השמש כפעם בפעם, ולכן חשבו החוקרים למשפט, כי לרגלי החום מתרפים כוכבי־השבט, ועל כן בקרבתם אל השמש יתפשטו ובהרחיקם ללכת יתכוצו, ועוד פתרונים אחרים בקשו להם החוקרים על פי הדבר הזה; אך הנה בא בשנת 1823 כוכב־שבט אחד ויהפוך את כל הקערה על פיה, כי שני זנבות היו לכוכב הזה, הזנב האחד פונה אל השמש והזנב השני פונה ממנו, ויעמדו החוקרים מחרישים משתאים, ויכבדו את הזנבות בלבם, ויעבדו אותם ברעדה ובל יָדעו מה. – ותקטן כל זאת בעיניהם והנה חידה חדשה לפניהם העולה על כל ההולכות לפניה, כי ראו התוכנים אשר גם כוכבי־השבט הכי גדולים, קטנים מאד בחמרם, עד כי אין להם כל כח מושך למשוך אליהם את אחד הכוכבים אשר קרבו אליהם בדרכם. כוכב־השבט אשר נראה בשנת 1770, עבר את מעגלי הירחים אשר לצדק, ובכל זאת לא הָגָה אותם או את צדק מן המסלה אשר להם; ואחרי כן הקריב כוכב־השבט הזה אל האדמה עד מאד, ולוּ היה לו כח מושך (או חמר מוצק) ככח המושך אשר לאדמה, כי אז היה בכחו לשנות את מרוצת האדמה ולהאריך את מדת השנה כדי שלש שעות, והוא לא שִנה ולא האריך את מרוצת האדמה גם כדי שתי זעקונדות, וזה לנו לאות כי לא עלה חמר הכוכב ולא הגיע גם עד חלק אחד אחוז מחמשת אלפים מחמר האדמה; ובשנת 1834 ידענו על פי חשבונות נאמנים שעברה האדמה את הזנב אשר לאחד כוכבי־השבט, והוא לא נגע בה לרעה ולא הגה אותה מן המסלה ולא שם שנויים גם באויר המקיף אותנו, וגם את עלות המים ורדתּם לא שִנה ברב או במעט. אכן עוד פלא אחד נשים לפני קוראינו ואחר נחדל: כוכבי־השבט שקופים כלם, והם בעברם על פני אחד הכוכבים, לא יעצרו כח לכסותו ולחתום בעד אורו, וגם הטה לא יטו את קרן האור הצדה כמשפט וכחק לכל מיני האויר השקופים.

הנה כי כן נראה כי הצליחו החוקרים לחשב את דרכי כוכבי־השבט ולנַבּא את הליכותיהם מראש, ואולם תכונתם וחמרם וסגלתם נפלאו מהם; ויותר מהמה נפלא בעיניהם דבר כוכב־השבט אשר נראה בשנת 1770 ואשר הזכרנוהו למעלה, כי כוכב השבט הזה הוגה מן המסלה פעמים על פי הכוכב צדק, ולא יֵראה עוד אלינו לנצח אם לא יקר המקרה ואחד הכוכבים יהגהו מן המסלה בפעם השלישית להקריב אותו אלינו, ככתוב בחלק השבעה עשר מספרנו באר היטב (והקורא ייטיב לדרוש את הדברים משם); והתוכנים במזמות ובתחבולות נפלאות מצאו גם את פשר המקרה הנפלא הזה. – ובכן אפוא נראה כי הצליחו החוקרים למצוא אך את דרכי כוכבי־השבט, ואולם תכונתם וחמרם וסגלתם נפלאו מהם עד היום, וכאז וכעתה יפליאו לשאול: מה משפט החמרים הנפלאים האלה אשר נקרא להם כוכבי־שבט? מה מעשיהם ועלילותיהם בין צבא השמש, ואנחנו הן נראה כי גם כוכבי־לכת התל יהתלו בם להגות אותם לפעמים מן המסלה?

ומלבד החידות הרבות האלה מצאו החכמים עוד חידות שלמות וכן רבות הנפלאות מן הראשונות שבעתים, וגם אותן נשים לפני קוראינו.

 

ה. מי יודע אם יש תקומה לכוכבי־השבט?    🔗

כוכב השבט משנת 1770 אשר הוגה מן המסלה פעמַים, איננו יחיד בשמים כי לפי הידיעות החדשות אשר קנו החכמים בדורנו, נמצאו רבים מן הכוכבים האלה אשר זה גורלם; ובימים הראשונים אחרי הַשמיע סקיאפארעללי את דעתו, קם שאון גדול בין התוכנים והחוקרים, כי את אשר לא האמינו מצאו, ויביטו על כוכבי־השבט בשבע עינים, ואיש את רעהו שאל: מי יודע אם יש תקומה לכוכבי־השבט, ואם לא ילכו הלוך ואבד עד כלותם מעל פני השמים? אמנם לא בפתאום קם השאון הזה אחרי ימי סקיאפארעללי, כי עוד מלפניו הוכן ויתן אותותיו אותות, ואולם החוקרים לא שמו אליהם לב ולא הכירום, עד קום דבר סקיאפארעללי בימינו, או אז נוכחו לראות כי הכל הולך אל מקום אחד וכי גם האותות ההם השמיעו אותם כדבר הזה, ואיש לא שת אליהם לב; וגם אנחנו לרגל המלאכה אשר לפנינו שום נשים לפני קוראינו את האותות הראשונים ההם, כי הם ינהלונו אל מחוז חפצנו.

עד ימי שנת 1818 לא ידעו התוכנים מכוכבי־השבט בלתי אם שנים אשר חשבו את דרכם ואת הליכותיהם ואת מועד תקופתם, הלא הם כוכב־השבט של האלליי וכוכב השבט של אָלבערס, ושנים אלה שונים איש מאחיו בדרכם ובנתיבותיהם, ורק באחת ידמו איש אל רעהו, כי שניהם מכלים את תקופתם איש איש מקצה 75 שנים ואולם התוכנים לא שתו לב אל הדבר הזה ויאמרו אך מקרה הוא; אכן משנת 1818 ומעלה, כאשר מצא ענקע את כוכב־השבט הנקרא על שמו, החלו התוכנים למצוא כוכבי־שבט רבים אשר זמן תקופתם מצער (ויש בהם אשר יכלו את תקופתם מקץ שלש שנים ויש אשר יארך הזמן עד שש שנים), וגם בזאת נשתָּוו כי כלם בתקופותיהם לא יצאו מחוץ לגבול כוכבי־לכת הקטנים (שבין מאדים וצדק) וגם הם הלכו ממערב למזרח כחק לכוכבי־לכת, ולכן שפטו התוכנים את כל כוכבי־השבט האלה במשפט אחד, ויאמרו כי בני אגודה אחת הם; וכאשר מצאו בשנת 1846 ובשנת 1847 כוכבי־שבט אחרים אשר גם הם יכלו את תקופותיהם איש איש מקץ 75 שנים, וידעו כי קלעו אל השערה ולא החטיאו, ויחלקו את כל כוכבי־השבט לאגודות וקבוצים. – ואנחנו פה נדבר את דברינו על אדות כוכבי־השבט אשר זמן תקופתם מצער ואשר התוכנים יקראו להם שם ״האגודה הפנימית" כי מראות נפלאים תראינה עינינו בהם.

כאשר שתו התוכנים לב אל כוכב השבט של ענקע, מצאו כי כפעם בפעם יקטן זמן תקופתו וכל תקופה קטנה מן התקופה שהלכה לפניה, וכדבר הזה מצאו גם בשומם לב אל כוכב השבט של פיי, ויבקשו חשבונות רבים ויאמרו למצוא פתרונים; וכוכב השבט של ענקע הפליא אותם גם בזאת, כי אורו הלך הלוך וחסור, ועוד בשנת 1823 קרא עליו ענקע את הקריאה: ״עוד מעט ולא יוָתר ממנו שריד ופליט!" ומני אז ועד היום הלך הלוך וחסור. – אכן כל אלה כאפס וכאין נגד כוכב־השבט של ביעלא, כי הוא הפליא את עיני כל התוכנים מאין כמוהו: הכוכב הזה נגלה ראשונה לעיני ביעלא בשנת 1826, וביעלא חשב את דרכו וימצא כי מקץ ¾6 שנה יכלה כפעם בפעם את תקופתו, והוא אמנם שמר את המועד הזה ויבוא כפעם בפעם אל המועד היעוד לו, ואולם בשנת 1846 והנה פלא אשר כמוהו לא היה עוד: כוכב־השבט הזה נחצה לשנים לעיני כל התוכנים, וכל התוכנים הֻכו בתמהון ובל ידעו מה, ואיש את אחיו שאל: האם חדלו חקות הכח המושך כי בא זה לצחק בנו? ויהי הם טרם מצאו לבם אחרי הנפלאות האלה אשר עיניהם ראו, והנה נפלאות חדשות רואות עיניהם בשנת 1852, כי שני חלקי כוכב השבט התפרדו ויהיו לשני כוכבי־שבט אשר איש לא ישים עוד לב אל אחיו ואיש לרעהו היה כמו זר; ובשנת 1859 לא יכלו התוכנים לראותם, יען כי מצב האדמה בימים ההם עצר בעדם מראותם, ולכן חכו בכליון עינים לקראת שנת 1866 לראות את שני חלקי הכוכב למועד השמור, ואולם תקותם היתה מפח נפשם, כי כוכב השבט של ביעלא נעלם ולא נראה עוד! אז השתאו השתוממו כל התוכנים מקצה ואיש אל אחיו התפלא ודבר לא מצאו, ויהי להם שפה אחת ודברים אחדים לאמר: הכח הנעלם אשר חצה אותו לשנים בראשונה, חצה אותו גם עתה ויקרעהו לקרעים באין מספר ויאבדהו ויכלהו ער כי עיננו לא תעצר עוד כח לראותו.

ובכן אתה רואה, אלופי הקורא, כי יד נעלמה היתה בשני כוכבי־שבט מבני ״האגודה הפנימית" לכלותם ולאבדם; ומי אפוא לידנו יתקע כי לא יהיה כזה גורל כוכבי־השבט האחרים ואם לא חייהם תלואים להם מנגד גם המה? – הן גם זאת מצאו התוכנים כי יש אשר שני כוכבי־שבט יפגשו יחד אל מקום אחד, או כי אחד מכוכבי־לכת יגע אל כף הירך אשר לאחד מכוכבי־השבט, ואז רעה נגד פניו ; – הנה כי כן ידעו אשר יש יום וכוכב השבט של ענקע יגע בגוף כוכב־השבט של ביעלא, ואז מי יודע אם לא יפזרו עצמותיהם לפי שאול; ואף גם זאת ידעו כי כוכב־השבט של ענקע קרוב מאד בדרכו אל ״כוכב״, וכוכב־השבט של ביעלא קרוב מאד אל מעגל האדמה, עד כי לא ימָלטו עוד השנים מבוא איש איש אל מקום הסכנה, ועל הכוכב של ביעלא אמרו כי באחרית ימי החדש דעצמבר בשנת 1933 יבוא יומו כי ביום ההוא יגע אל כנף האדמה ומי יודע מה היתה אחריתו לולא קדמה הרעה לבוא ולולא אבד הכוכב הזה פתאום מן השמים בטרם בוא חבל לו מאת האדמה? – וכמשפט השנים האלה כן משפט יתר כוכבי־השבט, איש איש נכון ליום רעה כי ירד אל גבול אחד הכוכבים מכוכבי־לכת וְיִסְפֶה, והנודעים מהם הלא המה כוכב השבט של בראָרזען ושל פֿיי, של די ויקא ושל טעמפעל, ועוד שלמים וכן רבים; ובימינו מצאו התוכנים על פי חשבונות נאמנים כי יש אשר שלשה או גם חמשה כוכבי־שבט יבואו אל מקום אחד, ואז דעת לנבון נקל כי אך רעה נגד פניהם וחייהם תלואים להם מנגד – ומי יודע אפוא אם תקומה תהיה להם ואם לא יעלו בתהו ויאבדו מתחת שמי הרקיע?

אם בעל נפש אתה אלופי הקורא, הלא תבין אחרי הדברים והאמת האלה, כי יש קשר ויחש בין מפלאות רשפי־האש ובין מפלאות כוכבי־השבט, וכי החידה האחת תפתור את החידה השנית; והאיש אשר מצא את הדבר הנפלא הזה הוא סקיאפארעללי! אמנם לא על נקלה הצליח האיש הגדול הזה למצוא נתיבות האמת, כאשר תראינה עיני הקורא בשימנו את הדברים לפניו.

 

ו. גרמי השמים המוצקים והרפים    🔗

סקיאפארעללי לא קם להורות אותנו חק חדש בחקות שמים וארץ, כי אם הביא בחשבון את אחד החקים מחקי הכח המושך אשר לא שתו החוקרים אליו לב עד היום ההוא; וזה הדבר אשר הורה אותנו:

החמרים בשמים שונים איש מרעהו בַּעֲבִי יסודותיהם ויש אשר הגיע החמר עד עָביו הראוי לו ויש אשר לא הגיע עוד אליו; הכוכבים־הקבועים חמרים הם אשר פעלו איש בפני רעהו בכחם המושך, עד כי התנגשו מאד ויסודותיהם אֻספו אל מקום אחד ויהיו לחמרים שלמים אשר התעבו כמשפט; כוכבי־הערפל וחמרי־הערפל גם הם חמרים הם, אשר התנגשו מעט עד כי חום להם ואור להם ואולם עד קרסולי הכוכבים־הקבועים לא הגיעו עוד, ולכן נדע כי לא היו עוד לחמרים שלמים, ומי יודע כמה אלפי מיליאן שנה עוד תעבורנה להן עד אשר יתעבו גם אלה כמשפט; אבל מלבד אלה נמצאו עוד בשמים חמרים רפים מאד אשר גם עד קרסולי הערפל לא באו עוד, ויסודותיהם וחלקיהם פרושים על פני כל השמים ואין להם קבוץ אף כמעט, ויען כי יסודותיהם וחלקיהם בודדים עוד ואיש את רעהו לא ימשוך, לכן גם חום וגם אור אין להם עוד, ועל כן לא תראינה עינינו אותם עוד, עד בוא היום ועל פי פעולות הכח המושך יתעבו כמעט למען היות להם אור ולמען תוכל עיננו לראותם. – ובכן אפוא רואות עינינו כי מלבד שני המינים שהיו לנו, מין הכוכבים־הקבועים ומין חמרי־הערפל וכוכביהם, הורה סקיאפארעללי אותנו גם מין שלישי אשר גם עד מעלת הערפל לא הגיע עוד, וחמרי המין השלישי הזה יקרא בשם ״עָבֵי עוֹלָם" (קאסמישע וואָלקען) ומספר העבים האלה רב ועצום מאד, ומי יודע אם לא יעלה מספרם על מספר הכוכבים־הקבועים, ואנחנו לא נראה אותם עד בוא היום והם יתלקטו הלוך והתלקט והיה להם אור כאור חמרי־הערפל, ואז נָחל לראותם, והיה לנו לחמרי־ערפל.

אכן יודעים החכמים כיום הזה כי גם הכוכבים־הקבועים אינם קבועים במקום אחד, ותנועה להם גם הם לנוע ממקום אל מקום אם כי אנחנו לא נראה ולא נרגיש בלכתם וגם השמש כאחד מהם ינוד וינוע בשמים, ועמו ינועו כל צבאותיו, הלא הם צבאות כוכבי־לכת ואדמתנו וכל אשר עליה. – וגם העבים הנפלאים ההם, אשר קראנו להם עבי עולם, נעים ונדים אל כל פנות הרקיע ואל כל אפסי השמים; אך מה אפוא יהיה משפט חמרים כאלה אם מדי לכתם יקרבו לבוא אל פני השמש והשמש יפעל בפניהם בכחו המושך?

על השאלה הזאת ענה סקיאפארעללי, והדבר אשר ענה הוא אבן־הפנה שעליה בנה את בנינו הנפלא, ואנחנו נשים אותו לפני קוראינו: – העב ההולך להיות באחרית הימים לכוכב־קבוע, איננו קטן בחמרו וביסודתו, ואנחנו הן ידענו כי גם השמש בילדותו היה עב אשר כזה, ולכן נחשוב למשפט כי לא ימעט חמר העב מחמר השמש ושניהם שונים אך בזאת, כי חמר השמש התעבה והתכוץ ועל כן לא יגדל קטרו כיום הזה בלתי אם עד 185,200 מיל. וחמר העב לא התכוץ ולא התעבה עוד והוא פרוש על פני כל השמים לארכם ולרחבם, ועל כן תגדל מדתו ממדת השמש פי אלפי רבוא רבבות; ואולם החמר אשר לאחד איננו מעט מן החמר אשר לשני. – אמנם אם אמת נכון הדבר הזה, אז נמצא כי כאשר יקרב עב כזה (והוא עשוי מעשה כדור) אל השמש והשמש יפעל בפניו בכחו המושך. תהיה פעולת השמש שונה לכל חלק וחלק מן הכדור; החלק הכי קרוב אליו, ימָשך שכם אחד על החלק התיכוני, והחלק התיכוני גם הוא ימָשך שכם אחד על החלק האחרון הרחוק, והחלק האחרון הרחוק לא ימשך בכח השמש בלתי אם מעט; ומה יהיה אחרית המשיכות השונות האלה? על יד על יד יחדל להיות לָעָב דמות כדור והיתה לו כדמות ביצה וכאשר יקרב לבוא אל השמש כן תשונה צורתו וחדלה גם דמות הביצה והיתה לו כדמות קנה ארוך, וראשו אחד המָפנה אל השמש ילך הלוך וצר וראשו השני אשר בקצהו השני ירחב עוד כבראשונה; והשמש ימשוך בכחו את הראש האחד המָפנה אליו הלוך ומשוך, ולרגלי הדבר הזה ירבו ויעצמו עתה שנויי המשיכות עוד יותר מבראשונה, וגם העצם הדק המלא את פני כל השמים יעשה את כל אשר בכחו להרבות את שנויי המשיכות, כי כאשר תגדל תנועת העב כן ירבה עצם השמים לעצור בעדה; וכאשר יאיר השמש את פני כל החזיון הזה לא נראה עוד עב בשמים אשר דמות כדור לו כי את הראש האחד נראה והנה מוצק הוא וּבְרַק אור לו, ואחריו ימשוך חסר שרוע ופרוע אשר לא נראה אחרית לו ודמות לו כדמות זנב, והרואה יקרא: הנה כוכב־שבט גדול נראה בשמים!

אמנם כדבר הזה כן הוא: עבי עולם נוסעים בשמים ודמות להם כדמות כדור, ועינינו לא תראינה אותם, ובקרבתם לפני השמש ימשוך אותם השמש אליו ויעשה אותם לכוכבי־שבט אשר ראש עגול להם, ואחרי הראש חלק מוצק אשר לו זיו נגה, ואחרי החלק המוצק זנב ארוך פרוע ושרוע, והחמר הפרוע הזה לא יחדל, וכאשר ימשוך השמש את הכוכב כן יזרה וכן יתרפה החמר השרוע הזה הלוך והתרפה.

 

ז. תולדות כוכב־השבט    🔗

הן אמרנו כי השמש בכחו המושך יְזָרה את חמר עב־העולם ויפזר אותו אל כל רוח, ואולם לא זאת הרעה האחת אשר יעשה השמש לעב־העולם, כי עוד רעה גדולה ממנה שבעתים יעשה לו. – למען שום את הדברים לפני קוראינו באר היטב, אמרנו כי אין תנועה לעב ללכת אל אחד מרוחות השמים כמשפט, כי אם באשר יהיה שם ילך ושם ינוע, וכן יסע ויתע אל כל רוחות השמים וכן ירד במקרה גם אל תוך המערכה אשר לשמש; אבל אם לאמת נוציא משפט, נמצא כי כדבר הזה לא יהיה לעולם, אחרי כי לא יתכן אשר שני גרמי שמים ילכו דרך קו ישר עד האחזם שניהם יחדו; וגם העב אשר אמרנו כי השמש ימשוך אותו אליו, תנועה לו למן יומו הראשון לנוע אל מחוז חפצו, והשמש בכחו המושך לא יכלהו ולא יאבדהו כי אם יהגה אותו מן המסלה, כי על כן בהיות העב לכוכב שבט, ישים השמש לפניו את הדרך ילך בה להקיף אותו סביב סביב, ואנחנו אם נדע את מרוצת העב בראשונה ואת מדת הדרך אשר בינו ובין השמש ואת הרוח מרוחות השמים אשר אליו הוא פונה ללכת, נוכל לדעת מראש את משפט התקופה אשר יקיף הכוכב את השמש ונוכל לחשב את דרכו ואת נתיבותיו; ואולם החשבונות האלה לא לנו הם ולא לפי הענין אשר בחרנו לנו עתה לענות בו, כי אנחנו נחפוץ לשום לפני קוראינו אך את תולדות כוכב השבט מעת קרבו אל השמש ומעלה, ולכן נאחז הפעם דרך קצרה ולא נאמר כי הלך הכוכב סביב לשמש דרך עקלקלות אשר אך בעלי ההנדסה יבינוה, כי אם עגול סביב לשמש הלך כוכב־השבט במעגל, ואת דרך המעגל העגול הלא יבינו כל קוראינו.

ולמען שום את הדבר לפני קוראינו באר היטב ביתר שאת ויתר עז, עוד יתרה נעשה להם, כי נבחר לנו הפעם כוכב־שבט קטן אשר לא יגדל בלתי אם עשרים מיליאן מיל, והיה ראשו במקום אשר שם מעגל האדמה (הרחק מן השמש 20 מיליאן מיל), ואת זנבו המפנה מן השמש נניח לארכו, ואז הלא נדע כי קצה הזנב רחוק יהיה מן השמש ארבעים מיליאן מיל. – אז אז נצוה את כוכב השבט לאמר: הָחֵל הקיף את השמש! – והכוכב יט לנו אזן קשבת ללכת להקיף את השמש במעגל סביב סביב; הידעת אפוא, אלופי הקורא, מה אחרית אלה?

לוּ היה כוכב־השבט מוצק עשוי מעשה מקשה כלו אשר חלקיו לא יִנָתְקוּ עוד איש מעל אחיו, כי אז ידענו שהחלק התיכון בו הוא החלק הראשה והוא הוא העושה את התקופה והחלקים הנותרים נמשכים אחריו, ואז יכלנו לדעת על פי חשבונות נאמנים כי מקץ שנה אחת ושלש מאות יום יכלה הכוכב המוצק הזה את תקופתו העגולה כפעם בפעם; אבל אנחנו ידענו כי כוכב־השבט איננו מוצק וחלקיו רפים מאד וְנִתּקים על נקלה, וכמעט לא יבואו החלקים היחידים בחוברת עם עצם הגוף; ואף גם זאת נשים אל לב לדעת כי הרֶוח אשר בינם ובין השמש שונה לפי כל חלק וחלק, כי יש חלק אשר ירחק מן השמש שכם אחד על אחיו, ולכן כל החלק הקרוב ימהר במרוצתו סביב לשמש שכם אחד על החלק הרחוק; ולפי כל הדברים והאמת האלה נוציא משפט, לאמר: ראש כוכב־השבט הקרוב אל השמש, יכלה את תקופתו כפעם בפעם מקצה שנה אחת תמימה, אחרי כי רחוק הוא מן השמש עשרים מיליאן מיל, ואולם קצה הזנב רחוק מן השמש ארבעים מיליאן מיל, ולכן יעברו לו שתי שנים ושלש מאות ושני ימים עד כלותו את תקופתו; והיה בכלות שנה אחת למיום החלה התקופה, והנה מראה כזה לנגד עינינו; ראש כוכב־השבט כִלָה את תקופתו במשפט, והוא עומד עתה במקום אשר משם יָצא, ואולם קצה הזנב לא עבר בלתי אם בשלישית הדרך והוא נוטה הרבה מן המסלה, והיה עתה לכל הכוכב כדמות קו עקום הנוטה אל מול פני השמש כחלק אחד ממין כוכליאר, וגדלו עתה פי ששה מאשר היה בראשונה; אכן אם לא תקצר נפשנו בעמלנו ואנחנו נואיל לחכות גם עד תם השנה השנית, וראינו כי ראש כוכב־השבט שב זה שלישית אל מקומו אחרי כלותו את תקופתו, תחת אשר קצה הזנב לא עבר גם עתה בלתי אם בערך ⁷/₁₀ מדרכו, ודמות עתה לכוכב. השבט כמין כוכליאר שלם המקיף את השמש פעם אחת וחצי, ולארכו ולמרתו אין קץ.

אכן כל הדברים הנאמרים בזה לא יקומו ולא יהיו בלתי אם בחשבנו למשפט כי לא יוסיף עוד הכח המושך לשחת את חמר הכוכב, לזרותו ולהפיצו; ואולם הדבר הזה לא יתכן והיה לא יהיה, אחרי כי כאן וכעתה עוד ילך כל חלק וחלק מן הכוכב הממושך והממֹרט הזה הלוך והִזרה, וגם אם נניח כי בריאה ברא הטבע אשר ילך כוכב־השבט בראשיתו להקיף את השמש במעגל סביב, והיה באחריתו והנה יחדל הכוכב מעט מעט, והתפרדו והתפזרו כל חלקיו ויסודותיו, למלא את פני כל המעגל חלקים בודדים באין מספר, ובאחרונה תראינה עינינו טבעת עגולה ורחבה מאד מקיפה את השמש, ומן הכוכב לא נמצא עוד כל שריד וכל פליט. – עוד מעט ועיני הקוראים תחזינה מישרים כי כזה וכזה יהיה גורל כל כוכבי־השבט המקריבים אל השמש ולפי משפט מרוצתו בתחלה, אם במעגל ואם בדרך עקלתון, כן יהיה דמות הטבעת אשר תקום על פיו סביב לשמש, ומדת הטבעת כמדת כל הדרך אשר היה לפני כוכב־השבט בראשיתו כי השמש יְדֻקֶנו ויפצפצנו וירַטשנו, ואת חלקיו יזרה סביב לו במעגל – ואנחנו ראה נראה את הטבעות ההן היטב!

 

ח. כוכבי־לכת עושים כוכבי־שבט קטנים    🔗

על פי הדברים אשר שמנו לפני קוראינו עד כה, נוכחו לראות את מעשה השמש אשר יָדֹק וְיזָרה את העב אשר קראנו לו עב־עולם הבא אל תוך גבולו, ואולם זו כחו לא אך לו לבדו נתּן, כי אם גם אל כל צבאותיו הנודעים בשם כוכבי־לכת. – אכן יאמין הקורא כי פעולת כוכב־לכת אשר יפעל בפני אחד מעבי־עולם כאפס וכאין היא נגד הפעולה אשר ישים השמש בפניו; צדק הוא הגדול מכל כוכבי־לכת, ובכל זה עוד יגדל חמר השמש (ועמו גם הכח המושך אשר לו) פי אלף ממנו, ומן האדמה יגדל השמש פי 355,000, ולכן יש אשר יחשוב הקורא כי פעולת כוכבי־לכת כאין היא נגד פעולת השמש; יאולם משגה הוא, אלופי הקורא, ועמך תלין משוגתך! כי לא לפי כל הכח המושך אשר לאחד החמרים נעריך אותו, כי אם לפי הכח היוצא ממנו לפעול פעולתו בפני חלק מחלקי העב הקרוב אליו לעמת החלק הרחוק ממנו, ולרגלי הדבר הזה יש אשר חמר קטן יעשה גדולות ונפלאות שכם אחד על חמר גדול; ואם אותות תבקש לך, והיה לך מראה עלות המים ורדתּם לאות ולמופת:

הלא ידעת את המראה הזה בלכת מימי הים הלוך וחסור ובשובם ללכת הלוך וגאה, והדבר הזה נסִבּה מעם הירח אשר בכחו המושך יפעל את פעולותיו בפני חלק המים הנִתּקים על נקלה, וגם הכח המושך אשר לשמש יעשה כדבר הזה; ואולם על פי הירח יגאו המים ביתר שאת ויתר עז מאשר יגאו על פי השמש, אם כי הכח המושך אשר לשמש גדול פי שבעה עשר אלף מן הכח המושך אשר לירח, וזה הדבר: השמש רחוק מאד מן האדמה, וברב המרחק כמעט אחת היא לו אם יבוא כחו המושך על פני עבר האדמה המָפנה אליו או על פני עֶברהּ השני המפנה ממנו; הן קטר האדמה יכיל 1719 מיל, ומרחק השמש ממנה עולה עד 20 מיליאן מיל, ולכן אפוא, אחת היא לרגלי מרחק רב כזה אם נוסיף עליו עוד 1719 מיל או לא, כי על כן לא נכיר כמעט כל הבדל בין הכח המושך היוצא מן השמש אל פני עבר האדמה המפנה אליו או הבא אל פני העבר השני המפנה ממנו; ואולם הירח איננו רחוק מן האדמה בלתי אם חמשים אלף מיל, וקטר האדמה (1719 מיל) הן לא יקטן מן המרחק הזה בלתי אם פי שלשים בערך, כי על כן יש הבדל עצום בין פעולת הכח המושך היוצא מן הירח אל פני עבר האדמה המפנה אליו ובין פעולת כחו המושך היוצא אל פני עבר האדמה השני המפנה ממנו. – ובכן אפוא נראה כי לא על פי תקף הכח המושך ומדתו ולא על פי המרחק הרב או המעט יגאו המים, כי אם לפי קטר הגוף המקבל את הפעולה.

והיה אם נשוה לנגד עינינו כי עב אחד מעבי־העולם אשר חלקיו ירופפו מאד וקטרו גדול ועצום, הקריב לבוא עד מקום אחד מכוכבי־לכת, אז תגדל מאד פעולת כוכב לכת זה בפני חמרי העב, וכאשר יגדל קטר העב כן ירבה החלק היותר קרוב אל הכוכב להתרפה ולהשתרע; ואם ימשוך השמש בכחו את העב, ואחד מכוכבי לכת קרוב אליו, אז לא ימשוך הכוכב אליו את העב כלו כי אם את החלק הקרוב אליו, ולרגלי הדבר הזה יֵחָצה העב לשנים, לחלק גדול אשר לא יט כמעט ממסלתו אשר היתה לו בראשונה, ולחלק קטן אשר יושם לפניו מסלה חדשה, והחלק הקטן הזה יהיה בעינינו לכוכב שבט קטן מן ״האגודה הפנימית" אשר תקופה קטנה לו סביב לשמש.

ועל פי הדברים האלה נבין עתה מראות רבים ממראות כוכבי־השבט אשר היו בעינינו עד כה כחידות סתומות. – הן תזכור עוד את כוכב השבט משנת 1770 אשר דברנו בו למעלה? כוכב־השבט הזה נולד פתאם יראה פעמים בתקופותיו, ואחרי כן נעלם ולא נראה עוד, והתוכנים מצאו על פי חשבונות נפלאים ונאמנים כי צדק הביא את כוכב השבט הזה מאפסי השמים ויתן לו מהלכים לעינינו, ואחרי כן הגה אותו מן המסלה ההיא שנית וישם לפניו מסלה חדשה אשר לא נדענה; – כדברים האלה מצאו התוכנים הגדולים בימים ההם על פי חשבונותיהם ואנחנו פה כיום הזה נוסיף כי קרוב הדבר לאמת שהכוכב צדק לא הביא לנו מאפסי השמים את כוכב השבט כלו, כי אם חלק קטן מאחד העבים הביא לנו, ויתן לו מהלכים ומסלה חדשה סביב לשמש. – וגם זאת לקוראינו לדעת עתה, כי כוכב־השבט משנת 1770 איננו יחיד במקרהו זה, ואנחנו עוד נעביר לפני הקוראים את דבר הכוכב אוּרן אשר הוריד אלינו כוכב־שבט אחד והוא נפלא מכוכב השבט של 1770, כי הוא וחלק העב אשר ממנו לֻקח, עוד נראים לעינינו עד היום. – וכיום הזה נדע גם שרש דבר, מדוע העביר צדק את כוכב השבט של 1770 שנית, אחרי היותו במסלתו עשתי עשרה שנה, ויקחהו ויעלם, כי על פי תכונת כוכבי־השבט ועל פי טבעם ודרכם, אין לפניהם דרך אחרת בלתי אם לשוב כפעם בפעם אל המקום אשר משם לֻקחו בחזק יד, והתוכנים יודעים כיום הזה את החשבונות האלה אל נכון.

 

ט. כוכבי־השבט מראשית ועד אחרית    🔗

אחרי הדברים והאמת האלה יחדלו מִפְלָאות כוכבי־השבט מעט מעט והיו לעינינו למראות נאמנים המיֻסדים על אדני חקים מחקות הטבע כי סקיאפארעללי החל, וכמעט החלו לעשות וכל החוקרים והתוכנים באו איש איש מעברו ומארצו, וילכו לחשב את דרכי כל כוכבי־השבט ולמצוא פתרונים לכל אותות השמים, והם מרבים להביא אותות מיום אל יום ולשום לפנינו את החשבונות, ועוד מעט ודבר לא יעדר עוד וידענו את כל המראות; ואולם אנחנו כיום הזה יכול נוכל לשום את הדברים לפני קוראינו גם בעוד לא שלמה כל המלאכה עד תֻּמה, יען כי ידענו נאמנה אשר הולכים אנחנו לקראת האמת, רזה לנו לאות בשדה המדעים כל הימים כי על פי החדשה אשר הורה סקיאפארעללי אמר לפתור לנו חידה אחת, והנה חידות לאלפים נפתרות על פיה, וגם חידות קדמוניות אשר כמעט שכחנון מצאו עתה פתרונים – ובכן אפוא לנכח האמת דרכנו!

וזה הדבר אשר נשמיע: כל כוכבי־השבט מן ״האגודה הפנימית“, הלא הם כוכבי־השבט אשר ימי תקופתם מעטים, משלש שנים ועד שש, מעגליהם בתוך מעגל הכוכב צדק, ואשר דרכיהם כדרכי כוכבי לכת ממערב למזרח, ואשר משפט אחד למרוצתם ולמרוצת כוכבי־לכת, ואשר יש אחרית להם לכלות מן השמים כליון חרוץ, כל אלה זרים הם אשר במקרה באו ויאָחזו כמעט בגבול צבא השמש, כי אחד הכוכבים מכוכבי־לכת אחז את האחד בציצת ראשו ויקח עמו את כלו או אך חלק ממנו, וישם לפניו מסלה חדשה אשר ילך בה סביב לשמש, ומשפט המסלה אשר לכל בני ״האגודה הפנימית” כמעט אחד לכלם; ובני האגודה הזאת נאחזו בגבול השמש איש איש על פי כוכב אחר ואיש איש בזמן אחר, וימי היותם והאָחזם בגבולות האלה מעטים, כי מעט מעט יפוזר ויפרד החמר הרפה והפרוע על פי הכח המושך אשר לשמש ואשר לכוכבי־לכת, ובאחרונה יהיו כל בני ״האגודה הפנימית" לטבעות עקומות סביב לשמש, ומספר הטבעות האלה רב מאד כיום הזה, וחלקיהן ויסודותיהן בודדים ונפרדים, ולפעמים יבואו אלינו החלקים הבודדים האלה (בעת אשר תעבור האדמה במעגלה את אחת הטבעות ההן) והיו לנו החלקים הנפרדים האלה לרשפי־אש! ובכן אפוא תדע כי מראה כוכבי־ השבט ומראה רשפי־האש מראה אחד הוא, כאשר הוכיח סקיאפארעללי אותנו באר היטב ואנחנו שום נשים את הדברים האלה לפני קוראינו, אחרי שימנו לפניהם בראשונה את משפטי כוכבי־השבט הידועים לנו כיום הזה כי על כן נשים פנינו אל בני ״האגודה הפנימית" להעביר אותם לפני הקוראים במערכה:

כוכב־השבט של ענקע עובר את המעגל אשר ״לכוכב" (הראשון מכוכבי־ לכת); ומי הביא אותו פה המעגלה? הלא ״כוכב“! כי יש אשר כוכבי בדרכו בא עד המקום ששם נוגע מעגלו אל מעגל כוכב השבט עד היום, ושם מצא את אחד העבים מעבי־העולם אשר הלך לתמו במסלתו שהיתה לו, ״וכוכב״ – אם כי קטן מן השמש בכחו המושך – הִפלה לו חלק מן החמר הרפה ההוא, ויקחהו וימשכהו אחריו וישם לפניו מסלה חדשה סביב לשמש, ויֵראה כוכב־השבט הזה בראשונה בשנת 1818; ואולם עוד בראשית ימיו נִבּא לו ענקע כי נכון הוא לקרץ ואחריתו עדי אובד, ואף אמנם ראו עינינו כדבר הזה, כי מעט מעט נפזר הכוכב, ועוד לו אך מעט והיה לטבעת עשויה אבני־אש ואז כאשר יכלה ״כוכב” את תקופתו מקץ 88 יום ויבוא עד המקום ששם נקרה נקרה בראשונה על כוכב־השבט, והנה מְטר רשפי־האש יֻתּך נכחו ואבני־אש הרבה ידבקו אליו ובאחרית הימים מקץ אלפי רבבות שנים נמצא כי חמרי כוכב השבט באו כלם אל תוך בטן ״כוכב" והיו שניהם לעצם אחד.

ואחרי ״כוכב" נבוא אל נגה; ואולם עד היום הזה לא מצאו עוד התוכנים כוכבי־שבט הנאחזים בגבולות הכוכב נגה, ולכן נשט מזה ונעבור הלאה. – ואחרי נגה נבוא אל האדמה, וכוכבי־השבט הנאחזים בסבך בקרני האדמה רבים ועצומים מאד, ולא יכילם גם ספר שלם, ולכן רב לנו הפעם אם נאמר לקוראינו כי גם כוכב־השבט של ביעלא – זכרו לברכה – יצור מיצורי האדמה הוא; כי מצאה האדמה במעגלה את אחד העבים ותמשכהו אחריה, או חלק ממנו, ותשם לפניו מסלה חדשה לכלות את תקופתו מקצה שש שנים וחצי (ובדיוק: 2414 יום); ובשנת 1846 נחצה לשנַים, ומקצה שנים אחדות נעלם ולא יספו לראותו עוד; ואנחנו שום נשים לפני קוראינו גם את אחריתו הנכרתה בשובנו לדבר בו, ועתה רב לנו אם נאמר כי האדמה הולידה אותו והכריתה מארץ זכרו, ומַפלי חמרו יהיו אחרי כן לאבני־אש, לחדור לבטן האדמה ולהיות עמה לעצם אחר.

וגם הכוכב מאדים עשה כמעשים האלה, כי הוא הביא לנו את כוכב־השבט של ויקאָ. – כוכב־השבט הזה נראה ראשונה בשנת 1844, והפרופיסור ברוּהנס בעיר ליפסיא הוכיח אותנו באר היטב, כי ביום הראשון לחדש אפריל בשנת 1817 היה הכוכב הזה קרוב מאד אל מאדים, ומי יודע אם לא ביום הזה נולד כוכב השבט הזה, ועל פי חשבונות נאמנים ידע נדע כי ביום שמונה עשר לחדש אקטאבר בשנת 1871 יקרב שנית אל מאדים, ואז נדע אם יצא כוכב השבט הזה בשלום ובלי פגע ממקום הסכנה ואם לא⁴; ובכן אפוא נראה כי גם את מאדים יחַסדו התוכנים שכחו אתו לכלות את אחד מכוכבי־השבט מתחת השמים, כמעשה אשר עשה צדק עם כוכב־השבט אשר בשנת 1770. – וגם הכוכב צדק הביא לנו כוכבי־שבט רבים, כמו כוכב השבט של בראָרזען וכוכב השבט של פיי וכוכב השבט של שנת 1770 אשר הזכרנוהו זה פעמים רבות; ואף גם זאת לקוראינו לדעת, כי כוכב־השבט של ויקאָ אשר אמרנו מאדים הוליד אותו, יקרב מאד גם אל צדק, ויהי הוא קרוב אליו באחרית ימי החדש מאיי בשנת 1814 ובשנת 1880, וכן יקרב אליו כפעם בפעם מקץ 66 שנה; ובכן נראה כי שני כוכבי־לכת משתררים עליו גם השתרר, ולכן לא ימשכו הימים וכוכב השבט הזה יכרע ויפול שדוד לרגליהם.

הנה כי כן רואות עיניך, אלופי הקורא, אשר יודעים אנחנו את תולדות כוכבי־השבט בני ״האגודה הפנימית", ויוָתר אך האחד – הוא כוכב־השבט של דאררעסט – אשר כיום הזה לא נדע עוד את מוצאו; ואולם אמת נכון הדבר כי גם אותו אחז אחד מכוכבי־לכת בדרכו ויטלטלהו טלטלה גבר וישם לפניו מסלה חדשה, ומקץ שנים מספר יעלה גם הוא בתהו ויאבד, וחלקיו יהיו לשלל לבעליו אשר הגה אותו מן המסלה. – כי זה דבר החק אשר מצאנו בין חקות השמים: השמש וכל צבאיו חמרים מוצקים הם העשוים מעשה מקשה, והם לא יתנו את עבי־העולם להאחז גם הם בגבוליהם ולהיות לאזרחים ביניהם, כי הכח המושך אשר עשה אותם למוצקים, יעשה את העבים חלקים חלקים לחלקם ולהפיצם ולזרותם ולשומם לחמרים בודדים אשר יהיו אחרי כן לטבעות עקומות וגדולות מאד סביב לשמש, ומשם יאָחזו במעגלי כוכבי־לכת לנפול עליהם ולהיות להם לרשפי־האש ולאבני־אש.

אמנם יהיו כל הדברים האלה בעיני הקורא כהשערות והנחות, ולכן נבקש משפט ונפן לנו אל המעשים שהיו ואל כל מקרה אשר נאמר עליו כי הוא זה.

 

י. הטבעת בחדש אוגוסט והנדודים בחדש נוומבר    🔗

הן דברנו באזניך עד כה על אדות ״האגודה הפנימית“, ולכן עלינו לשום לפניך עתה גם את משפטי ״האגודה החיצונה” או ״האגודה התיכונה", ואולם עוד חזון למועד להעביר לפניך את כוכבי־השבט אשר זמן תקופה גדולה להם, ואנחנו ניטיב אם נשוב כמעט אל רשפי־האש המסֻדרים הנראים לעתים מזומנים, כי על פיהם תבין על נקלה את משפטי כוכבי־השבט.

עוד בשנות המאה האחרונה מצאו התוכנים כי יש עתות בשנה אשר יֵראו בהן רשפי־אש שכם אחד על יתר הימים; ולכן דרשו בספרי דברי הימים הקדמונים וימצאו רשימות אמת וידעו כי בחדש אוגוסט בעשירי בו יֵראה בכל שנה ושנה מספר רשפי־אש רב ועצום, ובליל שלשה עשר לחדש נוומבר גם הוא יראה המון רשפי־אש רב ועצום מאד מאד, אחת לשלשים ושלש שנים. –ויהי כאשר בקשו חשבונות רבים לדעת פשר דבר, וימצאו לאמר: גדודי רשפי־האש של החדש אוגוסט נמצאו בשמים באחד המקומות, והם קבוצת חלקים נפרדים אשר בהקבצם יחד היו לטבעת המקיפה את השמש והטבעת הזאת נוגעת אל מעגל האדמה במקום שתעבור אותו האדמה בחדש אוגוסט בליל העשירי בו, ולכן בבוא הלילה הזה בכל שנה ושנה וראו עינינו את המון רשפי־האש הרב והעצום אשר ירט דרך האדמה לנגדו; ואולם אין איש יודע מה משפט הטבעת ההיא ומה דמות נערוך לה? העגולה היא אם עקומה? היש לה דמות מעגל אם דמות ״עֶלִיפְסֶע"? התכַלה את תקופתה סביב לשמש מדי שנה בשנה, אם מקץ שנים הרבה? ואביה מי הוא ומי עשה אותה? – על כל השאלות האלה לא ידע איש לענות דבר עד ימי הדור הזה.

ועל גדודי החדש נוומבר אמרו התוכנים לאמר: הגדודים האלה אינם נקבצים אל מקום אחד להיות לטבעת, ולו היה כדבר הזה כי עתה נראו גם המה מדי שנה בשנה ולא אחת לשלשים ומעלה; ואולם לא דמות טבעת להם כי אם דמות קו ארוך ועקום, והגדוד הגדול הזה נוגע אל האדמה במקום אחד ביום שלשה עשר לחדש נוומבר ויען כי גדול הוא מאד, לכן עוד בשנה השנית ועוד בשנה השלישית יגע אל מעגל האדמה במקום ההוא (ובזמן הזה), ואחרי כן יעברו עליו כשלשים שנה עד שובו שנית אל המקום הזה, ושלש שנים תעבורנה לו עד עברו את המקום הזה, עקב אשר גדול ועצום מאד הגדוד ושלש שנים דרושות לו לעבור את המעבר. – ובכן אפוא רואים אנחנו כי גדוד החדש נוומבר נודע לנו שכם אחד על גדוד החדש אוגוסט אחרי כי יודעים אנחנו את זמן לכתו, וגם נדע לערוך דמות לדרכו ולשַוֹתו לנגד עינינו כדמות עליפסע ארוכה סביב לשמש, אחרי כי יש חלק לו שהוא קרוב אל השמש כקרבת האדמה (עשרים מיליאן מיל), ויש לו חלק ששלשים ושלש שנים תעבורנה לו עד כלות לו תקופה אחת, ולכן דעת לנבון נקל כי דמות עליפסע ארוכה לו.

וכל התוכנים וכל חכמי הדור הזה עמלו מאד למצוא את נתיבות רשפי־האש אל נכון, ולא יכולו, עד שקמו בימים האחרונים תוכנים חדשים ויקרבו אל המלאכה ויצליחו; ואולם גם הם לא בנקל עשו את מלאכתם, כי לא ככוכבי־לכת רשפי־האש; בקרב חמשים שנה הצליחו התוכנים למצוא כמאתים כוכבי־לכת חדשים ההולכים בתקופותיהם כמשפט, וכמעט עברו שעות אחדות לְהִמְצְאָם, והתוכנים עצרו כח לחשב את דרכם ולדעת את משפט תקופותיהם; אבל לא כאלה נחלת כוכבי־השבט, כי תוכן אחד לבדו לא יוכל לדעת את מקומו אל נכון, ועל כן עליו להודיע את דבר המראה אל התוכנים אשר בבתי־מצפה שונים, והם יארבו לו כל הלילה, ועל פי תחבולות שונות ועל פי כלים מכלים שונים ילכו לחשב את דרכו, ואיש איש יהיה מעירו לעזור, ומקץ ירחים אחדים בִּקֹרֶת תהיה לכל החשבונות גם יחד, ועל פי החשבון הנכון מכלם יעריכו את משפט כוכב־השבט ההוא לפי כוכבי־השבט הכבירים ממנו לימים, ואז אך אז יצליחו לדעת את תקופתו אל נכון. – הנה זה דבר כוכבי־השבט, ואף כי רשפי־האש אשר איש לא ידע את צאתם ואת בואם, את ראשיתם זאת אחריתם, ואשר רגע אחד יֵראו ומשנהו חלפו עברו ואין רואה ואין יודע; ומי אפוא יאמר: נבונותי, באתי עד תכלית המראות הנפלאים האלה?

כבואם כן ילכו וכהֵראותם כן יעלמו, ואתה התעיף עיניך בם ואינם; ואם על פי רשימות לוחות־הכוכבים תחפוץ למצוא לך נתיבה, והנה בעשותך כה וכה ובני־רשף אלה יָצאו לעיניך שלשה או ארבעה גם יחד, האחד פונה אל העבר האחד והשני אל העבר השני ואתה טרם תדע מי מהם עשה רשם בקרב עינך עד כי נראו לך כאחד ולא תדע עוד את דרכם; ואם אגודות אגודות תראה, אז לא יעלה עוד על לבך לבקש ביניהן את דרך הרשף האחד, כי הנה בשנת 1833 בליל שלשה עשר לחדש נוומבר עמדו התוכנים אלמסטער ופאלמער על המצפה, ויראו רשפי־אש והם נופלים לעיניהם כפתי שלג רבים ועצומים, ויהי מספרם בקרב תשע שעות בערך 24,000; ומי אפוא יואל לבחר לו אחד מהם, לחשב את דרכו ולמצוא את נתיבו? – וכבר נסו התוכנים להביט על פני רשף אחד ממקומות שונים, למען מצוא את נתיבותיו, והנה לעמל אין קץ; ובשנת 1866 לחדש נוומבר עשה הפרופיסור פֿאָרסטער פְקִיד בית־המצפה בברלין כַּוָנים רבים, ובתחבולה עשה להביט על פני רשפי־האש ממקומות שונים, ויביטו התוכנים על רשפי־האש מעיר ברלין ואנקלאם ונויען ובראנדענבורג, ומאלפי רשפי־האש אשר ראו לא יכלו להכיר בלתי אם ארבעה אשר ידעו כי הם הם הנראים גם בזה וגם בזה.

הנה כי כן רואות עיניך, אלופי הקורא, אשר שונה דבר רשפי־האש מכוכבי־לכת ומכוכבי־השבט וכי נטל על החכמים לקנות להם תחבולות חדשות לבוא עד תכלית חקרם מלבד התחבולות אשר ידעו עד כה; ועוד מעט וראית כי אמנם היה כדבר הזה: שטו התוכנים וקנו תחבולות חדשות, ויעשו ויצליחו עד מאד.

 

יא. נתיבות נדודי החדש אוגוסט וזמן תקופתם    🔗

אכן לא על נקלה הצליחו החכמים לקנות תחבולות לדעת את נתיבות רשפי־האש, כי יש אשר נראה בשמים שני בני־רשף המגביהים עוף ודרך אחד לשניהם, ובכל זאת יראה האחד לעינינו כעולה למעלה והשני כיורד למטה, ואנחנו לא נוכל לדעת את נתיבותיהם בלתי אם בזמן אחד נביט עליהם גם ממקומות רחוקים מאד – והדבר הזה לא יתכן; רשפי־האש הנראים בווארשא לא יֵראו בזמן אחד גם בברלין, יען כי מראות רשפי־האש אך מראות האויר הם המקיף את האדמה, וחוג האויר הזה איננו עצום ורב עד כי יכול נוכל לראות בו מראה אחד על פני שני מקומות הרחוקים איש מאחיו; וגם אם נאמר יש לנו תקוה, גם היה חוג האויר עצום ורב, וגם נראה המראה האחד במקומות שונים, היכול נוכל להבדיל את האחד לנו מבין אלפי רשפי־האש הנראים בשמים בשעה אחת? – ובכל אלה הצליחו החכמים בתחבולותיהם, ואנחנו לרגל המלאכה אשר לפנינו ולפי הגבול אשר הגבלנו לנו, לא נוכל לשום גם לפני קוראינו את דברי התחבולות האלה כי רבים הם מאד, ורב לנו אם נשמיע כי בין הראשונים אשר נגשו אל המלאכה הזאת היה התוכן אָלבערס, והתוכן באָגוסלאווסקי בברסלויא והתוכן א' ערמאן בברלין, ואחריהם נגש גם בעססעל אל המלאכה הזאת והעולה על כלם הוא החוקר הייס, ואחריו בא גם החוקר הצרפתי קולוויע־גראוויע אשר זכרנוהו למעלה, והתוכנים האנגלים הינד ואלכסנדר הערשעל (ממשפחת וויליאם הערשעל ודזשאָן הערשעל) עזרו אחריהם, ובזאת כלתה מלאכת הכוָנים והתחבולות אשר על פיהם נמצאו אחרי כן נתיבות רשפי־האש.

ראשית המלאכה עמלו החוקרים מאד למצוא את ראש הנתיב האחד מבין אלפי נתיבות גדודי רשפי־האש; רשפי־האש באים אלינו מאפסי השמים, ואולם הָאיר לא יאירו לנו (ועל כן לא נראם) עד אם באו אל תוך חוג האויר, ששם יתחממו על פי שפשוף האויר ובערה בם אש והחלו להאיר לנו; ולכן ראש דבר אשר יבקשו התוכנים: לדעת את המקום בשמים אשר משם בא הרשף ואת המקום אשר משם יאיר; והדבר השני הכבד מן הראשון הוא: לדעת את מרוצתו ואת זמנו, ובזה לא נדע עד אם ידענו בראשונה את גבהו בשמים, ואת גבהו לא נכיר עד אם ראינוהו בראשונה בזמן אחד בשני מקומות על פני האדמה – ואת כל הדברים האלה חקרו החוקרים, וסקיאפארעללי בבואו קבל מהם, וימצא על פיהם את דרך הגדוד בחדש אוגוסט ואת נתיבותיו, לאמר:

טבעת גדולה העשויה חלקים חלקים באין מספר, מקיפה את השמש, ודמות לה כדמות עליפסע (מעגל ארוך) גדולה וממושכה לארכה; וכחק לכל עליפסע, יקרב חלק אחד ממנה אל הגוף אשר לפניה והחלק אשר מֵעֶבְרָהּ השני ירחק מאד ממנו; ולרגלי הדבר הזה נמצא על פי חשבונות נאמנים, כי חלק הטבעת הקרוב אל השמש, קרוב אליו בכדי 19,200,000 מיל, וחלקה השני מן העבר השני הרחוק ממנו, רחוק ממנו 940,000,000 מיל; ולפי זה נראה כי חלק הטבעת הכי קרוב, קרוב אל השמש כקרבת האדמה, וחלק הטבעת הכי רחוק, רחוק מן השמש כמרחק נָפטוּן אשר נוסף עוד שלישית על מרחקו.

הן אמנם יודעים אנחנו כי כל קורא נבון יוכל לשות לנגד עיניו את צורת העליפסע ההיא על פי הדברים אשר אמרנו ואולם למען דעת אל נכון את מראה גדודי רשפי־האש כאשר הוא, נטל על הקורא להכיר את המקום ששם יגע מעגל האדמה אל מעגל הטבעת, ואת הנקודה אשר שם שני השבילים חותכים זה את זה, ואת הרוח מרוחות השמים אשר שם יפגשו רשפי־אש את כדור האדמה; וכל הדברים האלה לא יכבדו עלינו לשומם לפני קוראינו, אם נבחר גם אנחנו לדבר בשפת החכמים, ואולם באין לנו ציורים הנכוחים למבין ובאין לנו תמונות על הגליון, תכבד מאד המלאכה עלינו; ועל כן זאת האחת נבקש מאת הקורא לעורר את לבו ולשמוע אלינו באזן קשבת, ואנחנו שום נשים לפניו את הדברים על פי משל.

היש לך, אלופי הקורא, מורה־שעות בצלחת בגדך? הוצא נא אותו אלינו ושים אותו על פני השלחן; על פני מורה־השעות רואות עיניך סימנים מן 1 ועד,12 והיו לך שנים עשר הסימנים האלה לשנים עשר חדשי השנה; וגם ששים סימנים רואות עיניך לששים רגעי השעה, וְחָלַקת לך את כל סימן וסימן מן הששים לששת חלקים, למען היות להם מספר 360, והיו לך 360 החלקים האלה לשלש מאות וששים המעלות אשר למעגל האדמה; ובתוך מורה־השעות בטבורו רואות עיניך את היתד אשר שני המחטים מחֻברים אליה, והיתה לך היתד לשמש ואחד המחטים יהיה לך לאדמה המקיפה את השמש סביב סביב.– ובכן אפוא תראינה עיניך על פני מורה־השעות את השמש ואת האדמה ואת מעגל האדמה לשלש מאות וששים מעלותיה, ואנחנו אך נעיר לך אזן לשית לב לשני דברים: האדמה לא תקיף את השמש כאשר יקיף המחט את מעגל מורה השעות, משמאל לימין, כי אם מימין לשמאל תקיף, ולכן טוב לך אם תשוה לנגד עיניך כי גם המחט איננו הולך מן 1 ועד 2 כי אם אחורנית ילך, מן 12 ועד 11 מן 10 ועד 9 וכן משם והלאה; – וזאת שנית תעלה על לבבך: האדמה לא תעמוד בראשון בחדש יאנואר על פני הסימן 12 למעלה, במקום הרגע 60, ששם יחל המעגל, כי אם בין 8 ובין 9 תעמוד, בין הרגע 42 ובין 43, כי האדמה לא תִשְׁעֶה ולא תפנה אל מועדי השנים אשר קראנו אנחנו מקרא מועד, והתוכנים גם הם לא יחשבו את השנה על פי חשבונותינו כי אם על פי המקום אשר שם היום והלילה נשתוו באָרכּם; ולפי החשבון הזה תעמוד האדמה בראשון בחדש האביב, הוא יום העשרים ואחד לחדש מארץ, על פני סימן השעה 6 אשר על פני מורה־השעות, וביום העשרים ואחד בחדש יוני תעמוד על פני הסימן 3, וביום העשרים ואחד לחדש ספטמבר תעמוד על פני הסימן 12, וביום העשרים ואחד בחדש דצמבר תעמוד על פני הסימן 9; ועל פי כל הדברים האלה נמצא בנקל כי ביום העשירי בחדש אוגוסט העמוד האדמה בין השעה 2 ובין 1 במקום אשר שם הרגע 7; ושם נעשה נא אות בדיו על פני גליון הזכוכית אשר למורה השעות, למען נכיר את המקום. – הנה כי כן תהיה לפניך צורת אדמה ומעגלה, וצורת השמש והמקום אשר שם תעמוד האדמה בעשירי בחדש אוגוסט.

ועתה אחת שאלנו מאתך הקורא אותה נבקש: שב נא על הכסא לפני שלחנך בקומה זקופה ושלח את זרוע שמאלך עד המקום שהיא מגעת, ונטית את זרועך כמו חשֹק חשקת להכות את מורה השעות לחי; ואולם הן תעשה כדבר הזה, פן תנפץ את כֶּלְיך לרסיסים, אך נטה את ידך אשר שלחת ושלח אצבע אל פני מורה השעות, אל המקום אשר שם עשית אות בדיו, או אז תהיה לפניך צורת הדרך אשר טבעת רשפי־האש תלך בה; מן המקום ההוא ינְטה קו אל תוך גליון הזכוכית אשר על פני מורה־השעות וירד מדת צאָלל אחד, ושם יקרב מאד אל השמש, ומשם ינטה כקשת נטויה מתחת לשלחן ויבוא עד המקום אשר שם הזרוע ומשם עד מקום האות בדיו.

אולי תבין על פי הנסיון הזה את משפט מעגל הטבעת הנוגע אל מעגל האדמה, ואנחנו עוד נוסיף לך דברים אחדים: אם קטר מורה־השעות עולה לשני צאָלל במדתו, אז דע לך כי ארך טבעת רשפי־האש יעלה לשתי אמות, ורחבו לחמשה עשר צאָלל; הטבעת יורדת אל תוך מורה־השעות במקום אשר שם סימן הרגע 7, ובמקום שם סימן הרגע 9 תקרב אל השמש עד תכלית; האדמה תנוע בלכתה אל פני העבר האחד (מימין לשמאל), ורשפי־האש ינועו אל פני העבר השני; וכל רשף מרשפי־האש אשר לא יהפך לאבן־אש ביום העשירי לחדש אוגוסט להתחבר אל עצם האדמה, הוא יעבור את פני השמש, ודרך שלשים מיל ירוץ בזעקונדע האחת, ומשם יט אל מעגלו, וכִלה את תקופתו בתוך העליפסע מקצה מאת שנה ועשרים ושלש שנים.

הנה כי כן הצליח סקיאפארעללי למצוא את כל אלה על פי מחקרי החכמים אשר היו לפניו, ובעוד הוא עושה כה וכה, ובמקרה מצא דבר אשר היה לתפארת ולתהלה בשדה המדעים, ותוצאותיו גדולות מאד עד היום הזה; ואנחנו שום נשים אותו לפני קוראינו בפרקים הבאים.

 

יב. הטבעת בחדש אוגוסט וכוכב־השבט "1862״ השלישי    🔗

מי יודע כמה ימים עלו לחשבונות סקיאפארעללי ללא פרי וללא תוצאות דבר, לולא התוכן אָפּפאָלצער שהועיל לו במלאכתו למצוא על פיה דבר חדש ונפלא. – בקיץ בשנת 1862 נראה בשמים כוכב־שבט גדול, אשר ראתהו כל עין גם באין קרן־חזות, כי על כן קראו לו ״הגדול“, וברשימות חכמי התכונה נרשם בשם: ״כוכב־השבט השלישי של שנת 1862”; ובהֵראותו כן הביטו אחריו כל התוכנים מכל בתי־המצפה, וכלי־מדות בידם, למען ידעו אחרי כן לחשב את דרכו כמשפט, והעבודה הזאת גדולה ועצומה היא מאד, והפרופיסור אָפפֿאָלצער עמד לנצח על המלאכה הזאת כי חשב את דרך כוכב־השבט השלישי ״1862״, ואת חשבונותיו שם לפני החכמים במכתב־העתי ״אסטראָנאָמישע נאכריכטען" (שמועות בדבר התכונה) היוצא לאור בעיר קיעל, והוא מכתב־עתי לכל איש ואיש אשר חשקה נפשו לעלות השמימה.

בימים ההם עלה רעיון על לב סקיאפארעללי לאמר: הן רשפי־האש אשר תראינה עינינו חמרים הם מן החמרים המפוזרים והמפורדים אשר לאחד מעבי־העולם ההולכים להיות לכוכבי־שבט, ונתיבות טבעת החדש אוגוסט גם הן הלא ידועות לנו, האם לא נוכל אפוא למצוא את כוכב השבט שהוא אבי גדודי הטבעת הזאת? ובצאתו לדרוש ולבקש, והנה פלא: כוכב השבט ״1862" השלישי הוא החלק הנותר מחלקי כוכב השבט שהולידו את רשפי־האש אשר לטבעת החדש אוגוסט הנראים בעשירי בו!!

פן יהיה בין הקוראים איש אשר לבו יסית אותו בשפק הלתת אמון בדברים האלה אם לחדול, ואולם כל החוקרים מקצה ועד הקצה יודעים את הדברים האלה אל נכון, כי שני הדרכים נשתוו יחד, דרך הטבעת בשמים ודרך כוכב השבט ״1862" השלישי, ואת חשבונותיהם שָׂמו יחדו חשבון לעמת חשבון, והנה שניהם עולים בקנה אחד ומקבילים איש אל אחיו; ואנחנו לא נוכל לשום את שני החשבונות המתאימים יחדו לעיני הקורא, אחרי כי מיֻסדים הם על אדני ההנדסה, והקורא אשר יבין להם הלא ידרשם מעל הספרים העשוים לדבר, ולכן רב לנו אם נשמיע לאמר: דרך טבעת רשפי־האש אשר שמנו לפני קוראינו למעלה, הוא הדרך אשר ילך בו גם כוכב השבט ״1862" השלישי; כוכב־השבט יעבור את אחד החלקים מן הטבעת, ועמה יחד יעבור את דרך כל התקופה הגדולה; ואם חשקה נפשך להגיד כי הטבעת היא זְנַב כוכב השבט, אז שַוֵה נא לנגד עיניך כי הזנב רחב ונסב על פני כל המעגל הגדול ועד ראש הכוכב יגיע, וראש הכוכב אוחז את קצה הזנב בפיו. – ובזאת שונה כוכב־השבט מן הזנב הנהפך לטבעת, כי כוכב־השבט שחָמרו התעבה כמעט, יקרב לבוא כפעם בפעם אל האדמה מקצה מאה ועשרים שנה בערך, ואז יגלה וְיֵראה אלינו, תחת אשר הטבעת לא תֵראה אלינו לנצח, אם כי תעבור אותה האדמה מדי שנה בשנה בעשירי בחדש אוגוסט, ורק בעשור לחדש אוגוסט נראה את מַפְּלֵי הטבעת הנופלים כשבבים אל תוך האויר המקיף ועל פי שפשוף האויר יתחממו ובערו כמו אש והאירו לנו ושרידיהם ופליטיהם אשר לא אֻכּלוּ באש ירדו אלינו, והיו לנו לאבני־אש אשר ילקטו אותן החכמים לחקור ולדרוש את חמרן, כי חמר כוכבי־שבט לפניהם.

ועתה כביר מצאה יד החוקרים לדעת לענות דבר על אדות הטבעת ועל אביה אשר יְלָדָה, כי שאלות משאלות שונות לפנינו.

וזאת השאלה הראשונה: כמה ימים עברו להם עד היות העב לכוכב־שבט ועד היות חמרו הרפה לטבעת? – על השאלה הזאת לא נציל פתרונים נכונים מפי גדודי החדש אוגוסט, ועל כן יחכה לנו הקורא עד בואנו אל גדודי החדש נוומבר; ובדבר גדודי החדש אוגוסט אך אחת ידענו על פי ספרי דברי הימים, כי נראו הגדודים עוד בשנת 830 ובשנת 833 ובשנת 835 ובשנת זה לנו יותר מאלף שנים; והיה בשימנו לב אל ארך הימים הזה אשר לטבעת, לעמת ימי שני חיי כוכבי־השבט המעטים והרעים, וראינו כי אמת נכון הדבר אשר טוב להיות מן הקטנים מהיות בין הגדולים; גדודי הטבעת הנפלאה הזאת ילכו לבטח דרכם וכל רעה לא תאונה אליהם, כי יטו כפעם בפעם מדרכי כוכבי־לכת וימנעו רגלם מנתיבותיהם לבלתי יקרה אותם עת ופגע, ובכל הדרך הרחוקה לא יעמוד שטן בפניהם בלתי אם האדמה לבד אשר תגזול מהם כפעם בפעם רשפי־אש אחדים, והגדודים לא ישימו לב וילכו לדרכם, ובעלותם לא יוכלו למצוא על דרכם בלתי אם את שבתאי ואת אורַן, ואם עָבֹר עברו גם את מקום הסכנה הזה, יעלו מעלה אל המקום אשר שם אין זכרון עוד לכוכבי־לכת, ושם אין צוחה ואין פרץ עוד בגבולם.

ומדת הטבעת גדולה עד מאד ולא יכילוה עולמות רבים, כי 2340 מיליאן מיל מדתה; וְעָבְיָהּ מה הוא? – למען דעת את הדבר הזה בקשו התוכנים ערמאן ובאגוסלאווסקי חשבונות רבים וימצאו לאמר: בעשור לחדש אוגוסט בלילה תעבורנה להן כפעם בפעם כשש שעות עד עבור האדמה את מַעֲבַר הטבעת, והאדמה הן תעבור דרך ארבעה מיל בזעקונדע אחת, ולכן נמצא כי יעלה עֲבִי הטבעת עד 86,400 מיל. – והרֶוח מה הוא אשר בין חלקי הטבעת הבודדים? ומדת כל חלק וחלק מה היא? ומשקלו מה הוא? גם על השאלות האלה ענו החוקרים, ולא רהו ולא נחתו מפני סתרי דברים כאלה, ומחקרי אלכסנדר הערשעל ופֿאָרסטער נכונים מאד, ואותם נשים לפני קוראינו בבואנו לדבר על אדות גדודי החדש נוומבר; ועתה עוד לנו אך מלים אחדות לשית אותן נוספות על דברינו:

כוכב־השבט התקוע בתוך הטבעת המפוזרה, בא בשנת 1862 עד מקום מעגל האדמה ששם תגע טבעתו אל האדמה, כשבועים ימים לפני בוא האדמה אל המקום ההוא, ובכן נדע כי רחוק היה כוכב השבט ממנו בימים ההם בערך 52 מיליאן מיל, ולוּ אחרו פעמיו לבוא כארבעה עשר יום, כי אז בעשור לחדש אוגוסט לא באה האדמה אל תוך הטבעת כי אם אל גוף כוכב־השבט, ומי יודע אם לא נכרתה אחריתו; ואולם כוכב־השבט בא למועד השמור, ועל כן לא עשה לאדמה כל רעה וגם האדמה לא עשתה לו דבר, וביום העשרים ושנים לחדש אוגוסט לפנות הצהרים קרב אל השמש עד מאד, ויהי המרחק אשר ביניהם אך בערך 19 מיליאן מיל, ויעבור וימהר משם דרך שלשים מיל בזעקונדע אחת, ואנחנו לא נוסיף לראותו עוד כל הימים; אבל בנינו אחרינו אשר יהיו באחרית ימי שנות המאה הבאה, הם יראו את כוכב־השבט הזה שנית, ואנחנו הן ידענו כי הוא מאריך ימים רבים על פני השמים.– הנה לזאת נעזוב אפוא הפעם את הכוכב הזה ואת דרכו, ונפן אל החדשות שנגלו אלינו יום יום, על פי החוקרים אשר יצאו בעקבות סקיאפארעללי.

 

יג. הגדודים בחדש נוומבר וכוכב־השבט של טעמפעל    🔗

בשנת 1866 כִלה סקיאפארעללי את מלאכתו, ויהי ראש מַעֲבָּדָיו לחקור את גדודי החדש אוגוסט, ועל הגדודים בחדש נוומבר הוא אומר בסוף ספרו לאמר: ״מלבד זאת חשבתי גם את דרכי גדודי החדש נוומבר ואעריך אותם לפי ערך, ואלה יסודותי“; ומדי דברו ישים את יסודותיו וחשבונותיו לפני קוראיו, ומוסדותיהם מוסדי הנדסה הם, ואחרי כן יאמר: ״בספרי לוחות כוכבי־השבט לא מצאתי כוכב־שבט אחד אשר ידמה דרכו אל דרך הגדודים אשר אנכי נותן בזה”; – ומי מִלל לאיש הגדול הזה כי שבועות מספר טרם יעברו, והתוכנים הבאים אחריו ימצאו את פשר דבר הגדודים בחדש נוומבר אל נכון, אשר משפטם לא שונה ממשפט הגדודים בחדש אוגוסט?

בשנת 1866 חכו כל התוכנים בארץ לקראת החדש נוומבר לראות ולחקור את הגדודים אשר בוא יבואו בשנה ההיא, לא יאחרו, וכל חכמי בתי־המצפה עשו כַוָנִים וַיִּכּוֹנוּ הִכּוֹן והכן לקראת היום הנכון, ולא נשאר בלתי אם בית־המצפה בעיר פאריז העומד בהשגחת התוכן הנפלא לעוועריע, אשר לא שת לבו לכל הכונים ויעזוב את גדודי־החדש נוומבר בדרכם ולא השגיח אליהם; ויהי העם כמתאוננים וילונו חכמי בית־האקדמיה בפאריז על לעוועריע וירע הדבר בעיניהם, ובעוד הם עושים כה וכה, וביום הארבעה עשר לחדש יאנואר בשנת 1867 יצא לעוועריע וחשבונותיו הביא אתו, כי בין כה וכה חשב האיש הנפלא הזה את דרך גדודי החדש נוומבר ונתיבותיהם, וימלא על פי חשבונות ועל פי דעת ההנדסה את החסרון אשר חסר על פי מראה עינים. – בעת ההיא קם הפרופיסור אָפּפאָלצער בעיר וויען, וביום העשרים ושמונה לחדש יאנואר בשנת 1867 ערך לפני החכמים במכתב־העתי ״אסטראָנאָמישע נאכריכטען" את חשבונות הדרך אשר לאחד מכוכבי־השבט שנגלה בשנת 1866 על ידי טעמפעל בעיר מרסיליא. – אז בא התוכן פעטערס מעיר אלטונא ביום העשרים ותשעה לחדש יאנואר, וישמיע את משפטו לאמר: כוכב־השבט הזה הוא בעל הגדוד אשר לחדש נוומבר!!

והדבר הזה אמת הוא ונכון כנכון היום!

מקץ ימים אחדים קם לעוועריע וישמיע באזני חכמי האקדמיה את מחשבתו אשר חשב על החדשה הנפלאה הזאת, וכל חכמי התכונה ידעו אל נכון כי אמנם נמצאו אבות רשפי־האש אשר יֵראו אלינו גם בעשור לחדש אוגוסט וגם בשלשה עשר לחדש נוומבר ולא היה עוד בהם איש אשר לא ידע ולא הבין כי מראה רשפי־האש ומראה כוכבי־השבט מראה אחד הוא; הנה כי כן קמו מדי שבוע בשבוע חכמים ותוכנים חדשים אשר הביאו איש איש אותות ומופתים ויהיו איש איש מעירו לעזור ולהוכיח עד מה נאמנה תורת סקיאפארעללי ויהי לפניהם ככר חדש בשדה המדעים; ואנחנו שום נשים גם את הדברים האלה לפני קוראינו, אחרי שימנו לפניהם בראשונה את דבר גדודי החדש נוומבר אשר יתר שאת ויתר עז לו על דבר גדודי החדש אוגוסט.

הלא ידענו על פי דברי סקיאפארעללי את תולדות גדודי החדש אוגוסט, כי אלה הם דבריו בקצרה: לפני שנות אלפים בא עב קל מעבי־העולם אל תוך גבולות צבא השמש, ויהי העב הזה לכוכב־שבט, וכוכב־השבט הזה העשוי חמר רפה מאד, התפרד מעט מעט ויהי לחלקים חלקים, ותמלא כל הדרך אותם, ויהיו לטבעת עגולה וארוכה סביב לשמש, ובמקום אשר שם תתיצב האדמה בעשור לחדש אוגוסט, שם תגע הטבעת אל מעגל האדמה; הנה כי כן הלך כוכב השבט הלוך וחסור מיום אל יום, ולא נותר עוד ממנו כי אם שריד הנמשך אחרי הטבעת, ואת תקופתו יכלה כפעם בפעם מקץ מאה ועשרים שנה בערך, ובקיץ בשנת 1862 ראינו אותו, והנה דמות לו כדמות כוכב־שבט גדול. וכמשפט הזה כן משפט הגדוד אשר לחדש נוומבר, ואולם צעיר הוא לימים מן הגדוד אשר לאוגוסט, כי על כן לא נפזרו עוד חלקיו ולא היו עוד לטבעת כמוהו; ולעוועריע שם את חשבונותיו לפני החכמים לאמר:

בחדש יאנואר בשנת 126 (למספר הנוצרים) – זה לנו אלף ושבע מאות וחמשים ותשע שנים – בא עב קל מעבי העולם, ויעבור את פני השמים, ויפגע במקום אשר שם צבא השמש, ועד חלקת הרקיע הגיע אשר שם מעגל אל הכוכב אוּרן; ובימים ההם קרוב היה אוּרן המקום ההוא ובכחו המושך הגה את העב מן המסלה אשר היתה לו וישם לפניו מסלה חדשה החדשה הזאת היא המסלה אשר עוד כיום הזה ילך עליה השריד אשר השאיר העם אחריו, והשריד הזה הוא כוכב השבט אשר מצא אותו טעמפעל בשנת 1866 ואשר חשב אָפפֿאָלצער את דרכו; וצורת המסלה צורת עליפסע היא סביב לשמש, והחלק הכי רחוק אשר לה יגיע עד מעגל אורן, וְחֶלקה הכי קרוב יגיע עד מעגל האדמה; ובמסלה הזאת הלך העב – או כוכב־השבט– משנת 126 ועד היום, וחמשים ושתים פעמים הקיף עליה את תקופותיו בקרב הימים האלה, ואיש לא ראה ולא ידע בלתי היום כי זה בעשותו את תקופתו האחרונה בשנת 1866 נראה לעיני טעמפעל.

 

יד. תולדות הגדודים בחדש נוומבר וגורלם    🔗

ולעוועריע הוסיף לשום חשבונות לפני החכמים, לאמר: מאז בא העב אל תוך גבולות השמש בשנת 126, החל לְהִשָּׁחַת ולעלות בתהו וללכת הלוך וחסור; בראשונה גדלה מדת כוכב השבט עד מאד, ומאז ומעלה הלך הלוך ודל, ויהי לו זנב סרוח על אחוריו, והוא עשוי חמר רפה ופרוע מאד מאד עד כי לא נצליח לראותו, זולתי בנגוע החמר הזה הסרוח על השמים אל מעגל האדמה, והאדמה בהקיפה את השמש תעבור אותו, תפולנה אבני־אש הרבה מן החמר הזה אל תוך אויר האדמה, ועל פי שפשוף האויר יתחממו ובערו באש והאירו לנגד עינינו והיו לנו לרשפי־אש. וזמן תקופת כוכב־השבט הזה, או החמר הפרוע הסרוח על אחוריו, שלשים ושלש שנים ושני ירחים, וארך דרכו 400 מיליאן מיל, ורחבו 180 מיליאן מיל, ודרכו נוטה מדרך האדמה אל מול עבר פניה, ויהי בו הפך מן האדמה ומסלולה, והנטיה אשר לשתי הדרכים יחדו עולה לחמש עשרה מעלות, והמקום אשר שם תפגשנה יחדו היא המעלה 51 אשר בתוך מסלת־השמש; ואנחנו אם נערוך גם הפעם דמות לשמש ולאדמה ולכוכב כדמות מורה־השעות אשר ערכנו למעלה, עם כל חלוקות השעות והחלקים והסדרים אשר אמרנו, ומצאנו כי המקום אשר שם יגעו השנים איש אל אחיו, הוא המקום אשר בין 11 ובין 10, בין סימן־הרגע 53 ובין 52, ושם מקום האדמה ביום השלשה עשר בחדש נאוומבר מדי שנה בשנה!

מקץ שלשים ושלש שנים יֻתּך כפעם בפעם מטר רשפי־האש על פני השמים, ואולם חליפות ושנויים רבים למראה הזה אשר לא יבינם הקורא בלתי אם על פי דעת ההנדסה, ולכן לא נשים אליהם לב ונשים אך את תוצאותיהם לפני קוראינו, וידעו כי את אשר לא ראו עיני בשר ראו עיני הרוח. – אפוא דע לך, אלופי הקורא, כי מורה השעות מעגל האדמה הוא, וכוכב־השבט הלוך ילך דרך קשת נטויה משמאל לימין, וביום השלשים לחדש אָקטאבר בשעת שתים עשרה בצהרים יגיע אל הנקודה אשר בין הרגע 53 ובין 52 האמורה, ומשם ילך דרך מעגל האדמה ויט מעט אל תוך גליון הזכוכית וברגע הזה עמוד תעמוד האדמה מאחרי השעה 11, כי על כן נמצא אשר שניהם באים איש אל עבר פני רעהו, ואולם כל רעה לא תאונה אליהם, וכל פגע לא יקרה אותם, יען כי בין כה וכה ירד כוכב־השבט אל תוך גליון הזכוכית ויחדור לו כברת ארץ קטנה, וגם כברת הארץ הקטנה הזאת תכיל יותר ממיליאן מיל, ובכל זאת יעתּק כוכב־השבט מעט ממקומו מתחת לגליון הזכוכית ומעלה ביום השביעי לחדש נאוומבר ביום עבור כדור האדמה על פניו ממעל; ואולם כוכבי־השבט הסכינו באלה זה מאז ולא ישיתו לב למקרים כאלה אשר יקרום בדרך. – ומאחרי כוכב־השבט נוסע הגדוד הסרוח אחריו, וכמוהו יבוא גם הוא אל פני מורה־השעות אל בין הרגע 53 ובין 52, ולוּ קטן היה הגדוד כי עתה לא פגשה אותו האדמה מדי עברהּ את המקום ההוא ביום השלשה עשר לחדש נאוומבר, ואולם עצום ורב הוא מאד, כי בקרב הימים הרבים למיום היותו ועד עתה נפזרו חלקיו הלוך והִפּזר מיום אל יום, ולכן עברה עוד האדמה בתוך הגדוד הזה וחלקים רבים ממנו התלקטו אליה, ולרגלי הדבר הזה ראו עינינו והנה מטר רשפים אש נִתּך מן השמים.

וגם בכלות שנת השלשים ושלש עוד תראינה עינינו מדי שנה בשנה בבוא יום השלשה עשר לחדש נאוומבר והנה גדוד רשפי־אש יוצא חוצץ על פני השמים, וגם מן היום ההוא ומעלה עוד יגביהו בני רשף עוף לילות אחדים, מלבד המועד הויעד לשלשים ושלש שנים; והתוכן באָגוסלאווסקי בעיר שטעטטין (בן באגוסלאווסקי בעיר ברעסלוי המובא למעלה) הוכיח כי גם אחרי שנת 1833 (היא השנה היעודה לרשפי־אש בחדש נאוומבר) נראו עוד גדודי רשפי־אש מדי שנה בשנה עד שנת 1846; וזה לנו לאות כי החלו גם גדודי החדש נאוומבר להֵהָפך לטבעת, ומלאכת הטבעת הולכת מחיל אל חיל מיום ליום; וכן חכו התוכנים לקראת שנת 1867 כי ידעו אשר יֵראה כמראה הזה בשנה הזאת, והנה גם בשנים הבאות אחריה נראו רשפי־אש כפעם בפעם, והדבר הזה לנו לאות כי הטבעת הולכת הלוך והשלים חק. – והיה אם מקץ שנים אחדות יעצרו התוכנים כח לחקור ולדעת אל נכון עד כמה גדל חיל הגדודים להיות עגול מעשה טבעת, אז תהיה לאל ידם לחוש עתידות ולהגיד לנו מתי יהיה מעשה הטבעת שלם, כי לפי החשבון הגדילה והטבעת את מדתה מאז היותה ועד עתה, זה כשבע מאות וחמשים שנה, יותר משלישיתה, ולכן דעת לנבון נקל כי מקץ שלשת אלפים וחמש מאות שנה יהיה מעשה פזור העב שלם ולא יבדל עוד מראה החדש נאוומבר ממראה החדש אוגוסט, וְיֵרָאה גם הוא מדי שנה בשנה בעתו כמשפט.

אמנם יאמין הקורא כי על פי הדבר הזה יכול נוכל לחשב חשבונות לדעת גם את ימי שני הטבעת אשר לחדש אוגוסט. ואולם המראות השנים שונים מאד איש מאחיו, ולא נוכל לשפוט את משפט האחד לפי מקרי השני; הטבעת אשר לחדש אוגוסט נמצאה בשמים במקום אשר לא תגע אליה כל יד בלתי אם יד האדמה לבד, תחת אשר חיל גדודי החדש נאוומבר נכון לפיד ולקרץ גם על ידי צדק וגם על ידי שבתאי, ובהיות מעשה טבעתו שלם יקום גם אוּרן לפרוע בה פרעות כפעם בפעם מקץ 84 שנים, שכם אחד על הפרעות אשר תפרע בה האדמה; – ובכן אפוא רואים אנחנו כי הגדוד אשר לחדש נאוומבר לא ידרוש לו ימים רבים למעשה טבעתו כימים אשר דרש דרש גדוד החדש אוגוסט, ובהשלימו חקו ימהר להִשחת ולהֵחבל שכם אחד על רעהו, כי על כן לא נוכל לשפוט את מקרה האחד לפי מקרה השני.

וגם על זאת נעיר לקורא אזן לשום לב אל משפט אפפאָלצער אשר השמיע בחשבו את כוכב השבט בשנת 1866, והנה קרב הכוכב הזה אל צדק בתקופתו האחרונה עד עשרים מיליאן מיל; ולפי הדבר הזה הן היה כזה גם משפט הגדוד הסרוח על אחוריו ולכן מי יודע אם לא הגה אותו צדק מן המסלה בכחו המושך הגדול והעצום, ולילות החדש נאוומבר בשנים הבאות יורונו אם אמת הדבר הזה ואם לא. – הנה כי כן רבים וכן שלמים הדברים הצפונים בחיק העתיד אשר לא ידעום ולא יבינום בלתי אם הדורות הבאים; ואנחנו נפן מזה אל הדברים הגלוים והידועים לנו כיום הזה, אשר עינינו ראו ולא זרים.

 

טו. מה היתה אחרית כוכב־השבט של ביעלא?    🔗

הלא כבר מלתנו אמורה כי משפטי סקיאפארעללי האירו אור חדש על כל דברי תולדות כוכבי־השבט, והתוכנים אשר בארץ באו וימלאו אחריו מיום אל יום, ולכן הנה בא המועד אשר נעביר לפני הקוראים גם את הדברים החדשים האלה.

עוד בשנת 1867 יצא הפרופיסור ד' אררעסט, פקיד בית־המצפה בעיר קאָפענהאגען, וישמיע בגליון הראשון במכתב־העתי ״אַסטראָנאָמישע נאכריכטען" את משפטו, כי כוכב־השבט של ביעלא כבר חדל, נמוג והלום, אחרי אשר נחצה בשנת 1846 לשנים, כי על כן לא נראה עוד בשנת 1866; ואותות ומופתים יתן, להוכיח אותנו כי כל החשבונות כנים ונכונים מאד ואין יש בהם משגה אשר נוכל לאמר עליו כי הוא זה וכי על פיו היתה שומה לעצור את הכוכב מֵהֵרָאוֹת אלינו; ואף גם זאת יזכיר אותנו כי גם התוכנים אשר לפנינו, כמו אָלבערס וענקע, חזו מראש כי יש אשר יחֻבּלו כוכבי־השבט ויתמוגגו כליל, ויותר מהמה תהיינה לו רשימות כוכב־השבט של דאנאטי למופת (הוא כוכב־השבט הגדול בשנת 1858, להוכיח אותנו כי חמרים רבים אבדו לכוכב הזה בדרכו מדי לכתו; וכל הדברים האלה יועידונו כי כנים משפטי סקיאפארעללי.

אכן כמעט השמיע מכתב־העתי הזה את הדבר אשר מצא פעטערס בעיר אלטונא, כי דרך אחד לגדודי החדש נאוומבר ולכוכב־השבט הראשון אשר בשנת 1866, והנה קם הפרופיסור ברוהנם בעיר ליפסיא וישמיע חדשות ונצורות. – וזה הדבר אשר הוכיח: עוד בשנת 1845 ביום העשרים ותשעה לחדש דצמבר, בא כוכב־השבט של ביעלא ויבקע אל מחנה הגדוד אשר לחדש נאוומבר, בהפגשם שניהם יחדו בקרבת מעגל האדמה, אחרי כי כבר גדל הגדוד, וכבר נהפך חלק גדול ממנו לטבעת, כאשר הוכיח באגוסלאווסקי כמובא למעלה, והוא כבר השתרע עד המקום אשר שם הבקיע אליו כוכב־השבט הזה, ואז נבקע כוכב־השבט ויקרע ויחצה לשנים בשנת 1846, ויהיו שני החלקים הקרועים לשני כוכבי־שבט אשר הלכו איש איש במסלתו כמשפט. – ואם אמת נכון הדבר הזה, אז דעת לנבון נקל כי בבוא כוכב־השבט שנית בשנת 1859, נגע ויעבור גם הפעם את הגדוד, ויחלק ויתמוגג בשנה ההיא שכם אחד על הפעם הראשונה, ועל כן לא נראה עוד בשנה ההיא, ואם בין כה וכה הלך הגדוד מחיל אל חיל להֵעָשות מעשה טבעת, גם מעבר מזה וגם מעבר מזה, אז מי לידנו יתקע כי לא נפגשו השנים גם בשנת 1866.

ואף גם זאת לנו מיד הפרופיסור ברוהנס אשר הוכיח אותנו כי כמעט כל כוכבי־השבט בעלי התקופות הקטנות הידועים לנו, נוגעים איש איש אל מעגלי כוכבי־לכת והדבר הזה גדול מאד וערכו רב ועצום לכל התוכנים הדורשים לתולדות כוכבי־השבט לדעת את ראשיתם, ומי יודע אם לא יקומו החוקרים בעוד ימים להראות אותנו כי כוכב־השבט של ביעלא איננו בלתי אם חלק מכוכב־השבט הגדול אשר הוליד את הגדוד של החדש נאוומבר, והאדמה בכחה המושך חָלקה לה את החלק הזה בנגוע הכוכב אל מעגלה.

והפרופיסור ערמאָנד ווייס בעיר ווין עוד הוסיף אמץ וילך מחיל אל חיל בחלקת שדה המדעים הזאת. – הן כבר מלתנו אמורה כי קרוב הדבר לאמת אשר גם רשפי־האש הנראים לנו כבודדים וכנבוכים בשמים, אך סדרים להם ומשפט להם כרשפי־האש אשר קראנום בשם ״בעלי סדרים"; והתוכן הינד ואלכסנדר הערשעל נסו להראות כי גם הם שבים להֵראות אלינו לעתים מזומנים, ולא יִבּדלו מגדודי רשפי־האש אשר בחדש אוגוסט ואשר בחדש נאוומבר כי אם בזאת, שהם קטנים ומעטים והם רבים ועצומים; וגם הומבאָלדט וקעטלע (Quettlet) והייס הוכיחו כדבר הזה, ויערכו את מראות רשפי־האש למערכותיהם ולזמניהם; אז קם הפרופיסור ווייס, ויתחקה על שרשי רגלי סקיאפארעללי, וחשבונותיהם היו לו לקו, וילך לדרוש ולבקש את כוכבי־השבט אשר הולידו את כל צבאות רשפי־האש ההם, למען דעת מבטן מי יָצא כל גדוד וגדוד ומי כוכב־השבט אשר היה לו לאב, ובשנת 1867 ביום העשרים ושנים לחדש פֿעברואר בא ויבא אתו שלל רב. – ויהי מספר גדודי רשפי־האש אשר חקר ווייס שנים עשר, ומהם הצליח לחקור עשרה גדודים לדעת ולהוכיח מי אביהם אשר הולידם, ורק שנים עוד ישנם אשר לא ידע את מולדותיהם ואשר לא מצא להם כוכבי־שבט למען אשר יתיחשו רשפי־האש לבתי אבותיהם, ואולם עשרת הנותרים חדלו מהיות רשפי־אש בודדים ויהיו לבעלי־סדרים, איש איש לפי כוכבו־ השבט, וגם כוכב־השבט של ביעלא בתוכם, אשר חדל מהיות כוכב ואשר חמריו וחלקיו הפרועים לשמצה בוא יבואו בליל העשרים ושמונה לחדש נאוומבר להיות לרשפי־אש נגד פני האדמה.

ובכן אפוא נראה לרגל המלאכה אשר עשה ווייס, כי לא אך כוכבי־השבט מגידים לנו את דבר גדודי רשפי־אש ותולדותיהם, כי אם להפך, גם גדודי רשפי־האש מַראים אותנו לפעמים את הדרך אשר שם נמצא כוכבי־שבט הבאים אלינו לעתים מזומנים ואשר בראשונה לא ידענום; כי חקים נאמנים ומשפטים נכונים לכוכבי־שבט לבוא ולהֵראות לעתים מזומנים ברקיע השמים, אחרי כי עבי־העולם יִפָּזרו ויהיו לכוכבי־שבט, וכוכבי־השבט יפזרו ויהיו לטבעות, אשר בעבוֹר האדמה בתוכן, תגזול מהן כפעם בפעם חמרים רבים והם יהיו לנו לרשפי־אש והרשפים יהיו לאבני־אש הנופלות לפעמים מן השמים.

 

טז. רשפי־אש ומוסדי ארץ    🔗

מלבד מראות החדש אוגוסט ומראות החדש נאוומבר, ראו התוכנים מראות בשמים, והנה מטר רשפי־אש הולך הלוך וחזק מדי שנה בשנה גם בליל החמישי והששי והשביעי בחדש דצמבר, זה להם כעשרים שנה מעת אשר החלו לשית לב אל הדבר הזה, ויבינו כי מראה הם רואים אשר לו סדרים ומשפטים נאמנים לשוב ולהֵראות לעתים מזומנים; והפרופיסור ווייס אשר יחשב גם את זה בין שנים עשר המראות האמורים למעלה, יבקש חשבונות רבים וישמיע משפט כי אבי המראה הזה הוא כוכב־השבט הרביעי אשר נראה בשנת 1819, בשגם הוא עובר את מעגל האדמה; ואולם ד' אררעסט יואיל להשמיע דעתו כי רשפי־אש אלה גם הם ילידי כוכב־השבט של ביעלא המה, ואף יחשוב למשפט כי גשם אבני־האש אשר נתך ארצה לעיני החוקר הצרפתי בערטו (Berthou) במדינת ברזיליה, ביום אחד עשר לחדש דצמבר בשנת 1836 גם הוא יליד החמר המפוזר והמפורד אשר לכוכב־השבט ההוא; והנפילים ההם רבים ועצומים היו עד מאד, ויעמיקו לרדת אל תוך האדמה דרך אמות אחרות ועל פני חלקת ארץ בת עשרה מיל נפלו, וקרוב הדבר לאמת כי גם רשפי־האש וגם אבני־האש יחדו בני כוכב־השבט של ביעלא המה.

ואחרי ווייס החרה החזיק הפרופיסור גאללע בעיר ברסלוי ויהי ראש דברו לדבר על אדות מראה רשפי־האש הנראה ביום העשרים לחדש אפריל, אשר גם לו סדרים וחקים נאמנים לבוא להֵראות לעתים מזומנים, ועל המראה הזה יאמר כי הוא יליד אחד כוכבי־השבט (הראשון בשנת 1861), בשגם הוא בחר דרכו כדרך רשפי־האש הנראים, ואחרי כי נראה המראה הזה בליל העשרים לחדש אפריל שלש שנים מדי שנה בשנה, לכן נחשוב למשפט כי כבר עָצם חיל הגדוד ההוא, עד כי שלש שנים תעבורנה לו מדי עברו את מעגל האדמה.

אלה הם משפטי החדשות אשר הנחילו אותנו החוקרים כיום הזה; סקיאפארעללי החל והבאים אחריו לא כִלו עוד. כי הנה זה אך מעט אשר החלו לדעת את דבר רשפי־האש, והם הביאו פתרונים למפלאות כוכבי־השבט אשר מאז, ובני רשף אלה אשר אך רגע אחד יֵראו, יגידו לנו פה אחד את הנפלאות אשר מעולם ועד עולם, ויורונו גם הם חקים נאמנים ואיתנים. – הנה כי כן יודעים אנחנו כיום הזה אשר רשפי־האש וכוכבי־השבט חמרים הם אשר לא אֻספוּ עוד אל מקום אחד ואשר בהם עולמות יִבָּנו, והם באים מעולמי הכוכבים־הקבועים ואל צבאות השמש יבקיעו, והכח המושך המושל בצבאות השמש להוליך אותם קוממיות איש איש במעגלו, הוא ימשול גם בחמרים הנפלאים האלה לחלקם ולהפיצם בפני כל השמים ולתת לצבאות השמש לאיש ואיש את חלקו; ויהי כאשר דאגו החוקרים ליום אחרון כי יבוא, אשר ישלח השמש את כל חמו מעל פניו, ואבד כחו וחדלו כל החיים אשר תחת השמש אז שבו לראות כי חמרים חדשים באים יום יום מאפסי השמים אל תוך מחנה השמש להביא אליו כח חדש תחת הכח האובד לו. – ואף גם זאת מצאו החוקרים החדשים כי זה להם כאַלפים שנה אשר החל הירח למהר להחיש את תקופתו סביב לאדמה, וידעו כי על פי האדמה היתה שומה, אשר פגרה מאז ועד עתה ללכת מעט מזער, וכיום הזה יודעים הם כי אמנם רבה עתה מדת האדמה מבראשונה אחרי כי אבני־האש שות ישיתו עליה נוספות מיום אל יום; ותקטן כל זאת בעינינו, והנה מצאו החוקרים על פי מראות החשמל כי חמר אחד לאדמה ולאבני־אש הנופלות עליה ולכל צבא השמים בשמים.

הנה לזאת אפוא לא יחר אף קוראינו בנו אם עוד נקח עמנו דברים לשום לפניהם את יתר מחקרי החכמים אשר חקרו כיום הזה.

 

יז. שְמָשות חדשים ועולמות חדשים    🔗

לרגל המלאכה אשר לפנינו שמנו עד כה לפני קוראינו את הדברים והמעשים אך לפי משפטי ההנדסה ומלאכת התנועה, למען דעת את תולדות כוכבי־השבט ביום הבראם ואת מהלכיהם ותנועותיהם, והם יהיו עוד ימים רבים לפני החוקרים ענין לענות בו, ואולם בימים האחרונים נוכחו החוקרים לדעת כי נכבד ורב ערך הדבר הזה גם למראות מלאכת הטבע בשמים, לגלות על פיהם רזי עולם ותעלומות סתרי הבריאה; ואף אמנם מעטים עוד הדברים אשר מצאו, ולא יסכנו עוד לכל הקוראים להיות נקראים באזני כל העם מקצה, אכן אנחנו לא נוכל לעזוב את הענין אשר בחרנו לנו עד אם שמנו לפני קוראינו דברים אחדים גם מן המשפטים האלה. ראשית דבר עלינו לשנן לקוראינו למען ידעו את מספר כוכבי־השבט אשר קראנו בשמותם בספרנו, מעט מזער הוא לעמת כוכבי־השבט הרבים והעצומים אשר יקיפו את השמש ואשר יתהלכו בשמים; כוכבי־השבט אשר קראנו בשמותם עד כה, הן המה אך הכוכבים הנוגעים אל מעגל האדמה, אשר יולידו לעינינו רשפי־אש ואשר ישליכו אלינו אבנים מן השמים, ומלבד אלה המעטים אשר נער יכתבם, נמצאו עוד כמאתים וחמשים כוכבי־שבט אשר נחקרו ונחשבו אל נכון ואשר אל מעגל האדמה לא יגעו; ואולם כל אלה במה נחשבו לעמת כוכבי־השבט הרבים אשר היו לעולמים עד כה ועין החוקרים הקדמונים לא ראתם, או אשר לא תגע עיננו עדיהם על כי רחוקים הם ממנו עד למעלה מרחקיהם, ומספרם יעלה לפי החשבונות הנאמנים עד מאה ושלשים אלף, ויש אשר יאמרו כי פי שנים להם במספר הזה; וכיום הזה יודעים כל התוכנים כי כוכבי־השבט הם המה ראשי יושבי ארצות השמש, וכוכבי־לכת אך נלוה נלוו אליהם. – אמנם באו ימים טובים לחוקרי התכונה, למצוא שכל טוב אשר נכונים כל כוכבי־השבט לכליון חרוץ, לחדול ולהיות לאבני־אש, ועל כן יש אשר נחשוב למשפט כי מספר כוכבי־השבט הולך מיום אל יום הלוך וחסור, ואולם עלינו לדעת כי תחת הכוכבים האובדים יקומו כפעם בפעם חמרים חדשים במלא רחב השמים מן החמרים הפרועים לשמצה, והם יהיו לגדודים או לטבעות, אשר ישימו משטרם בשמים לפרוע פרעות בהליכות כוכבי־לכת ולעשות מעשים רבים ועצומים, אם בכה ואם בכה אם לקרוע קרעים בגרמי השמים ולהבקיע אליהם ואם לרדת ולנפול עלימו להיות לעצם אחד.

הנה כי כן יהיו לנו הדברים האלה לאותות, לדעת כי מלאכת הטבע בשמים לא תחדל אף רגע עד היום הזה, ואם נשית לב עתה לשנים דברים אשר כבר דברנום באזני קוראינו זה מאז, וראינו כי אמנם כדבר הזה כן הוא; ואלה הם: השמש לא יעמוד תחתיו בשמים כי אם ילך הלוך ונוע גם הוא, ועמו ינועו גם כל צבאותיו וגם כוכבי־השבט החונים עליו; זאת ועוד אחרת: השמים מלאים עצם דק אשר לא יֵראה ולא ימצא ואשר אך על פי אותותיו נכירנו, והוא לא ינוע ולא ינוד ממקום אל מקום כי אם יונף ויורם תחתיו, והתיצב לשטן בדרך כל החמרים הקלים אשר בשמים; והיה אם בדברים האלה כן הוא, אז הלא נבין ונדע כי השמש וצבאותיו נוסעים מן המקום אשר היה שם, ועזבו אחריהם חמרים קלים, הם חמרי כוכבי־השבט, אשר נחשלו אחריהם, וכרבות הרֶוח אשר בין השמש וצבאותיו ובין החמרים הנחשלים אחריהם, עד בלתי יכלת עוד לפעול בפניהם בכחם המושך להפיצם ולזרותם ברקיע השמים, אז יעצרו הנחשלים ההם כח לשוב ולהקבץ חמרים חמרים ולהיות לכדורים ואם יעמדו ימים רבים וכוכבים־קבועים אחרים לא יבואו עד מקום תחנותם לשדד רבצם, יחדלו מהיות המרים פרועים והיו לחמרי־ערפל ומקץ אלפי שנים יהיו חמרי־הערפל לגרמי שמים איתנים ומוצקים, ובהתעבר גרמי השמים האלה יחלו לשלוח חום ואור; הנה כי כן יקומו עבי־עולם חדשים משרידי פליטי החמרים הפרועים והיו לבהרות ערפל, והבהרות תהיינה לכוכבים־קבועים, והכוכבים־הקבועים הלא שְׁמָשׁוֹת הם בשמים, אשר איש איש מהם יושב כמלך בגדוד, וכוכבי־לכת עוטרים אליו מסביב.

אלה תולדות השמים ביום ברא הטבע עולמות חדשים!

והדברים האלה לא דמיונות ריקים הם אשר רוח יבוא וישאם, כי עוד יזכרו קוראינו את תורת וויליאם הערשעל אשר הורה אותנו, ואשר תראינה עינינו יום יום בכל עת אשר נצליח לעשות לנו קרן־חזות הטובה מרעותה ההולכת לפניה, ומעל פני המקום הזה נשקיף על הככר אשר נקרא לו ״נצח" וגם תורת מראות החשמל וגם תורת מדת האור מעידות לנו על כל אלה; היִבּצר אפוא ממנו למצוא גם את רזי עבי־עולם אלה, לדעת כי עולם נצח יבנה, והכליון אשר נראה הוא אבי הבריאה החדשה? האם תקצר בינתנו להבין כי חליפות עולם לפנינו ובעקב הכליון תאחז יד הבריאה והיה כזה לעולמי עולמים ולנצח נצחים?

וגם החכמים והחוקרים אשר אך על חשבונותיהם יחיו ואשר כל דמיון תועבה להם וכל רעיון באין חשבון לא יבוא בקהל להם, גם הם החלו ללכת על הדרך הזאת ולבקש חשבונות רבים, ויראו ראשית להם לחקור את דבר שִׁכְבַת זְנַב כוכבי־השבט לדעת את משפטו, כי יודעים הם אשר זנב כוכב־השבט ראשית החמר הפרוע הוא, ומי יודע אם לא על פי השמש היא שומה לזרותו ולהפיצו, עקב אשר נוסע השמש ממקומו וצבאותיו עמו, והחמר הפרוע יעצר בדרכו על פי עצם השמים. – אכן נעזבה נא עוד את הדברים האלה כיום הזה, ופנינו מזה אל מול אחר לשום לפני קוראינו רעיונות חדשים.

 

יח. גדודי רשפי־האש והיָמים הקרים    🔗

עוד לפני שלשים שנה החל החוקר ערמאן בברלין לחקור את דבר רשפי־האש, ויהי הראשון אשר הכיר את תכונת המראות הנפלאים האלה ואת דבר הֵראותם לעתים מזומנים, וגם הורה את הדרך אשר ילכו בה התוכנים למען תהיה לאל ידם לחשב את דרך רשפי־האש בשמים, ולא בא אל המטרה בימים ההם, יען כי גם כלי הטעלעגראפיה לא היו עוד להועיל לו ולהיות לו לעזרה; אז הואיל ערמאן לבחר לו דרך חדשה.

אכן נודע הדבר כי כאשר יעבור גדוד רשפי־אש את פני מעגל האדמה במקום אחד להקיף את השמש, אז יבוא לתקופת הימים אל המקום במעגל האדמה אשר מול עבר פני המקום הראשון, כי ככה משפט כל תקופה ותקופה לעבור שני מקומות המקבילים איש אל אחיו; והיה אם זמן תקופת גדוד רשפי־האש נושא בד בבד עם זמן תקופת האדמה אז נראה בלילות את רשפי־האש בשמים ומקץ ששה חדשים נשוב לראותם שנית; ואם שונה זמן תקופת הגדוד מתקופת האדמה, או אם שונה צורת מעגלו ממעגלה, אז דעת לנבון נקל כי אין דרך אחרת לאדמה בלתי אם לעבור בין הגדוד ובין השמש, או להפך הגדוד עובר בין האדמה ובין השמש. – ויהי כאשר התחקו התוכנים על שרשי המראות, מצאו כי מקץ ששה חדשים למראות החדש אוגוסט ומקץ ששה חדשים למראות החדש נוומבר לא יראו מראות רשפי־אש בשמים, וידעו ויבינו כי לא כמשפט תקופת האדמה תקופת הגדוד וכי שונה הוא ממנה, והיה אם גדול מעגל הגדוד ממעגל האדמה ורחוק מן השמש שכם אחד עליה, אז אין עצה ואין תחבולה לשוב לראותו לתקופת מועד הימים אשר יעבור את מעגלו על פני העבר השני, ואולם אם עבר יעבור הגדוד את המקום אשר בין השמש ובין האדמה, אז יש אשר לא יוכל לנַכּר אותותיו מדי עָברוֹ ואנחנו נכירהו, כי מקץ ששה חדשים ליום העשור לחדש אוגוסט ומקץ ששה חדשים ליום השלשה עשר לחדש נוומבר יעמוד הגדוד הזה – אם גדול הוא – בין האדמה ובין השמש, וכסה כמעט את עין השמש וגזל מעט מן האור ומן החום הנתונים לאדמה, ואנחנו נכירהו על פי הימים החשכים והקרים, אשר יגדל בם החשך והקור שכם אחד על הימים האחרים. – אכן דעת לנבון נקל כי חסרון האור מעט ומצער מאד, יען כי חמרי רשפי־האש רפים ופרועים מאד, וכלי מודדי־האור אשר לנו לא טובים עוד לנסיונות כאלה, ועל כן לא נרגיש את חסרון האור בעמוד הגדוד בין השמש ובין האדמה, ואולם את חסרון החום אשר יהיה בימים ההם הרגיש נרגיש היטב וכלי מודדי החום יהיה לנו לעזרה, ולכן זה הדבר אשר מצא הפרופיסור ערמאן:

ביום הששי וביום השביעי לחדש פֿעברואר תעמוד האדמה במעגלה על פני המקום המקביל בד בבד אל המקום שעמדה עליו ביום העשירי לחדש אוגוסט בעוד היותה במעגל מעבר מזה, ויקם ערמאן ויוכיח על פי נסיונות רבים אשר נסה בקרב שנים אחדות, כי גם על פני חצי כדור האדמה הצפוני וגם על פני חצי הכדור הדרומי יחסר החום כמעט ביום ההוא; וכן תעמוד האדמה ביום השנים עשר לחדש מאיי על פני המקום המקביל אל המקום שעמדה עליו לפני ששה חדשים ביום השלשה עשר לחדש נוומבר, והיום הזה נודע מאז ומעולם בְּקָרָתוֹ אשר תַּפְלֶה אותו מימי הקיץ האחרים. – אכן החוקרים עם לא אמון בו, ולא מהרו לקבל את דעת ערמאן לשפוט על פיה את מראות השמים, כי מי זה מן החוקרים ישים אמונתו בחליפות הרוחות להקים על פיהן דבר? הן יש אשר יהיה החרף חם והקיץ קר יהיה, אם כי צבאות השמים לא שנו את משפטם בשנה האחת מן השנה השנית ולכן לא יבטחו התוכנים במראות האויר ושנוייו וחליפותיו לשפוט על פיהם את מראות השמים, ולא יאמינו לאותות כאלה.

אבל כל מעשי ערמאן ותחבולותיו היו עוד בטרם הוֹרות סקיאפארעללי את תורתו הנאמנה ובטרם באו עוד החוקרים עד תכלית מראות רשפי־האש וכוכבי־השבט להבין אותם היטב כאשר יבינום כיום הזה – ומה נאמר אפוא על תחבולות ערמאן עתה? היש בהם שמץ דבר אמת אם אין?

כיום הזה יודעים אנחנו נאמנה אשר גדודי החדש אוגוסט וגדודי החדש נומבר לא יבואו לנצח אל בין השמש ובין האדמה, אחרי כי יוצא מעגל הגדודים דרך רחוקה מאד מתוך מעגל האדמה, והמעגל הזה על פני עברו השני איננו בין השמש ובין האדמה; ואולם תחבולות ערמאן הולידו כיום הזה מחשבות חדשות. וזה הדבר: עבי־העולם חמרים פרועים הם אשר תהיה בם יד גרמי השמים המוצקים לזרותם ולחלקם ולהגותם ממסלתם אל תוך מסלה חדשה, ולכן עלינו לבקש עתה ולדעת מה משפט הפעולה אשר תשים האדמה בפני חלק מחלקי חמרי החדש אוגוסט וחמרי החדש נוומבר, מדי עברה אותם; מעט מן החמרים האלה יהיה לאבני־אש ומעט מהם יהיה לרשפי־אש, ואולם עוד נותר חלק הגדול אלף אלפי פעמים מכל האבנים וְהָרְשָׁפִים האלה, והוא נוסע חמרים חמרים גם מימין לאדמה וגם משמאלה, גם מלמעלה וגם מלמטה, ומה יהיה משפט החמרים האלה? החמרים האלה כאשר הוגו מן המסלה, ילכו במסלות חדשות השונות מאד מן המסלות אשר לגדודי רשפי־האש, ולכן יש אשר נוכל לשאול, אם החמרים האלה אשר מדי שנה בשנה תשים בם האדמה את פעולותיה ואשר מדי שנה בשנה יפרדו מן הגדוד הלוך והִפָרד ואשר זה להם יותר מאלף שנים מאז עשותם כדבר הזה ועד היום, האם לא יתכן הדרך כי החמרים האלה עוברים על פני מסלה אשר בין השמש ובין האדמה? אכן עוד תקצר שפתנו מֵעֲנוֹת דברים על שאלות כאלה, ואולי יקומו החוקרים בימים הבאים לחקור את הדבר הזה על פי תורת בונזען וראָסקאָע אשר הורו לדעת את משפט קרני החימיה הבאות מן השמש (כאשר כתבנו בחלק התשעה עשר בספרנו) והיו לנו קרני החימיה בשמים לאותות להכיר אם נערמו חמרי עבי־העולם בין האדמה ובין השמש ואם לא; אבל הימים האלה עוד ירחקו חק, ולנו דברים אחרים ושונים לשומם לפני הקורא והם קרובים בשפתנו ובלבבנו.

 

יט. עָבֵי־עולם ושנוייהם    🔗

יש דברים בשדה ידיעות הטבע אשר שפטו אותם החוקרים עוד בשכבר הימים ואשר נשוב כפעם בפעם לחדש משפטם מדי התחדש התחבולות אשר קנינו.– עוד בימי קדם נמצאו על פני האדמה אבני־אש אשר נפלו מן השמים ארצה, ויש אשר ראו הרואים את מראות אבני־האש על האדמה ואת מראות כוכבי־השבט בשמים גם יחד, ויביאו את שניהם בחוברת; הנה כי כן יספרו לנו סופרי דברי הימים כי בימי אֲנַקְסְגוֹרַס בשנת 464 לפני מספר הנוצרים נפלה אבן־אש גדולה מן השמים על שפת נחל אֱגוֹסְפּוֹטֵמוֹס, וממעל בשמים נראה כוכב־שבט גדול; ובספר יהושע כתוב כי אבנים גדולות הָשלכו מן השמים על ראשי אנשי האמורי וימותו רבים מאד באבני הברד האלה; וְהַמוֹנְגוֹלִים מאמינים כי על שפת הנחל הצהוב במערב ארץ סינים נפלה מן השמים אבן גדולה ושחורה, עשרים אמה קומתה. – אכן כל הידיעות האלה לא נאמנו עוד בעיני החוקרים על כי רחוקות הן מאד, ולכן ישימו לב אך אל החקירות אשר חקרו החכמים עתה: יש אבנים אשר נפלו מן השמים ומדתן כארבע אמות ומשקלן כארבעה עשר צנטנר ויש אשר קטנו מאד ותהיינה כאבק פורח; יש אשר תפולנה מתוך עננה הרת חזיזים ויש אשר טהורים פני השמים מאד; יש אשר יבָּקעו כדורי־האש בשמים והיה רעם ורעש ושאון ומפליהם יפלו ארצה, ויש אשר גשמי רשפי־אש יֻתּכוּ ארצה; והחוקרים שמו לב לחקור את כל המראות האלה למען דעת את משפט עבי־העולם, ואת חמרם ותכונתם, ואת דבר האָחזם במעגל האדמה, וישאלו המון שאלות רבות ושונות מאד, ויש אשר מצאו להן פתרונים ויש אשר לא מצאו, ואנחנו נשים את כל אלה לפני קוראינו:

מה משפט עבי־העולם ותכונתם אשר יהיו בעינינו פעם לכוכבי־שבט ופעם לרשפי־אש ופעם לכדורי־אש ופעם לאבנים הנופלות מן השמים? האם בני אויר המה עוד או אם נהפכו כבר לאש נוזלת, או היו כבר לחמרים מוצקים? האם היו החמרים המוצקים האלה לאבנים המתהלכות ברקיע השמים, חמרים חמרים במסלותיהם? ומה הרֶוח אשר בין האחת ובין השנית? וכמה מהן ימצאו להן מקום על פני מיל־מעוקב אחד? היש משקל אחר לכלן, ואם שונות הן אשה מאחותה? ומה השנויים אשר יהיו להן מדי בואן אל תוך האויר אשר לנו ומדי היותן לאור ולאש? מדוע נראה רשפי־אש בשמים והם ישאירו אחריהם נתיבות אור גם אחרי עָברן, ויש אשר יותירו אחריהם גלגלי קיטור כקיטור הענן היוצא מן הקטרת, ויש אשר ירוצו רצוא ושוב כמראה הבזק? – ומשפט האויר הסובב אותנו מה הוא ואי זה המקום אשר אליו יגיע, ששם תאחז האש באבנים להפילן ארצה?

וכרבות השאלות השונות, כן ירבו גם הפתרונים השונים אשר מצאו החוקרים, ולכלם מקור אחר; אם נתחקה על שרשי עבי־העולם לדעת את מוצאיהם ומובאיהם ומצאנו כי חליפות וצבא היו עמם עוד בטרם נאחזו בגבולות השמש וצבאיו ודברי ימיהם שונים ורבים; הן רפים ופרועים מאד עבי־עולם אלה לחלקיהם וחמריהם ובכל זאת פועל הכח המושך את פעולתו גם בהם, למשוך חמר אל חמר וחלק אל חלק, עד כי בשימנו עין על אחד העבים האלה, ומצאנו כי חלק אחד ממנו הוצק תחתיו שכם אחד על יתר החלקים, וידענו כי החלק המוצק הזה אשר בתוך העב כביר לימים מן החלקים הנותרים. – ולכן יש אשר נמצא עב אחד מעבי־העולם, ותכונתו איננה תכונה אחת, כי שונים חלקיו וחמריו איש מאחיו; ואם שונים החלקים אשר לעב אחד, ואף כי שני עבים גם יחד; כי על כן שונים מאד כוכבי־השבט אשר ראו התוכנים בשמים, ולא יכלו לחלק אותם למחלקות ולמפלגות, ויש אשר אור להם וחום להם ויש אשר לא מתוכם יבוא האור כי אם מיד השמש קרנים להם להאיר לנו; וכיום הזה נבין היטב את שרש כל הדברים האלה, כי כאשר כביר גוף כוכב־השבט לימים, אז התקשה והוצק תחתיו והיה לו אור וחום, וכאשר לא רבו עוד ימיו והוא לא התקשה עוד דיו, אז לא יעצר עוד כח להאיר לנו; ויש אשר חלק אחד ממנו התקשה ויתר חלקיו לא התקשו עוד. ואז יהיו שנוייו וחליפותיו רבים מאד מאד, כי חלק האחד יהיה לאויר אשר יכסה את פני השמים כעין הקיטור, והחלק השני נִגָר ונוזל כעין האש הנגרת, והחלק השלישי יֵהפך לאבן לנפול על הארץ. וכל אלה אינם מתחברים יחד בחוברת אחת, ורק בזאת האחת יתחברו, בלכתם כלם במסלה אחת סביב לשמש, וכפעם בפעם בהאָחזם בגבולות אחד מכוכבי־לכת, יהיו להם לשלל –

הנה כי כן יורו אותנו גם מחקרי החוקר הצרפתי דאָבּרע (Daubree) אשר חקר את אבני־האש למצוא דברי חפץ, וגם את הדברים האלה נשים לפני קוראינו.

 

כ. אבני־אש בידי שמים ובידי אדם    🔗

החוקר הצרפתי דאָברע הוכיח אותנו על אדות חמר הברזל הנמצא בקרב אבני־האש הנופלות מן השמים, והנה כל עין ראתה ותעידנו אשר הברזל הזה כבר נִתּך פעם אחת, כי כן יעיד מראה האלגביש אשר לו, והמראה הזה הן לא יהיה בלתי אם לחמרים אשר נתכו פעם באש ואחרי כן התקררו ויהיו למוצקים; והברזל הזה לא נתך ברגע אשר אחזה אש באבן בבואה אל תוך האויר המקיף אותנו, כי האש הזאת עדי רגע היא וכח אין לה בלתי אם ללהט את פני האבן ממעל, ואנחנו הלא נמצא לפעמים אבנים גדולות והן מֻתָּכוֹת גם בקרבן פנימה, מקום אשר לא תגע אליו יד האש האוכלת ההיא; ולכן השמיע דאָברע משפט כי חמר הברזל הנמצא בקרב אבני־האש כבר נתך פעם אחת בשמי השמים, ועל פי סבה נעלמה ממנו, התקרר ויהי למוצק.

אז קם דאָברע לחקור לדעת את מעלת החום אשר בו נתך הברזל, ולמצוא גם את הנסבה אשר על פיה שב ויתקרר, ויהי ראשית מעשהו לעשות לו גם הוא אבנים כאבנים הנופלות מן השמים, וימצא ויראה כי החום אשר יַתּיך את הברזל כהִתּוּך הברזל באבני־השמים, איננו גדול ועצום כחום התנורים אשר לנו בבתי־ההתּכה, ובדבר ההתקררות מצא כי אך מעט מעט התקרר הברזל, ועל פי מעט יסוד־חמוצי היתה שומה, אשר קֻבּץ על יד על יד אל חמר הברזל לקררו. – והיה האיש אשר ידע עד מה רבים השנויים בקרב הברזל לפי מעשה ההתכה אשר יֵעשה בחום רב ואם בחום מעט, ולפי מעשה ההתקררות אשר יתקרר הברזל חיש מהר ואם מעט מעט, ולפי היסוד־החמוצי אשר יבוא אל הברזל במדה גדולה ואם מעט, – וידע האיש הזה והֵבין את המלאכה הגדולה אשר עשה דאָברע בעשותו את נסיונותיו!

ויוסף דאָברע וילך לדרוש את יתר החמרים הנמצאים בקרב אבני־האש מלבד הברזל, וישם לבו לחקור בראשונה את מיני האבן הנמצאים כגרעינים קטנים בתוך הברזל, ויחקור את הַכְּרִיזוֹלִית (אבן־הזהב) התפוש כעין גרעינים בתוך יתר חמרי אבן־האש, וישאל את נפשו לדעת אי זה הדרך באו הגרעינים האלה אל תוך הברזל, וימצא כי התערבו השנים יחדו עוד בטרם היה החום ובטרם נתך הברזל וכאשר נאחזו הגרעינים בתוך הברזל והברזל החל להתחמם כן נִתּכו שני החמרים יחדו וכן התקררו ויהיו לעצם אחד. – והאבנים אשר עשה דאָברע בידיו, יורו אותנו מעשים רבים ונפלאים הנעשים בידי שמים בעוד אשר ירחפו עבי־העולם בשחקים, וידענו היום כדבר הזה: עבי־עולם אלה נושאים בחיקם צרורות צרורות חמרים שונים והם מתקבצים מעט מעט ובאים אל מקום אחד ועל פי הכח המושך יתעבו חלקים רבים מהם והולידו חום כמשפט, ואם ילך החום הלוך וגדול, הפך העב מעט מעט והיה לכדור אש ככדור האדמה אשר היה גם הוא כדור אש בראשונה, ואחרי כן ילכו פני הכדור הלוך והתקרר מיום אל יום עד היות קליפה קשה, כמשפט כל גרמי השמים אשר תראינה עינינו; ואולם אם בטרם היות העב לכדור אש, יאחז במקרה בגבולות השמש וצבאיו, אז יפָזר כל החמר הרפה והפרוע ויזרה לכל רוח, והנותר ממנו במקום אחד יהיה לעינינו לכוכב־שבט, והחלקים הקרועים ממנו יהיו לגדוד אבני־אש בשמים אשר בנגעם אל חוג האויר יאירו ויהיו לרשפי־אש, ואשר בנפלם על הארץ יהיו לאבנים, ובאו החוקרים ולקטו את האבנים וחקרו אותן והגידו לנו את משפט החמרים הנמצאים בשמים, אשר בהם עולמות יִבָּנוּ.

גם החוקר האשכנזי רייכענבאך חקר את אבני־האש למיניהן, וימצא כי יש אשר ידבקו אבנים קטנות יחדו בעודן בשמים והיו לאבן אחת תכיר את הגבול בין אבן לאבן על פי הקוים השחורים אשר נראה בהן; ואיך נהיה כדבר הזה? הלא אך כי קרובות היו גם האבנים האלה אל החלק הקשה אשר בתוך העב, וַתֻּתַּכְנָה גם הן כמעט, ותדבַּקנה יחדו ולא חדלו גם בהפזרן מעל פני החלק הקשה והלאה, והקו השחור אשר בין אבן לאבן יהיה לנו לגבול להבדיל ביניהן, והן דבקות אשה באחותה עד בואן אל תוך חוג האויר והיה בהתחממן, ונבקעו האבנים ונפלו רסיסיהן ומפליהן ארצה.

הנה כי כן נבין כיום הזה את מראות כוכבי־השבט היטב. – כוכבי־השבט שקופים ולא אטומים, ולא יעצרו כח לכסות את עין אחד הכוכבים מדי עָברם עליו, וגם לא יטו ולא ישַברו את קרני האור העוברות בתוכם להגיע אלינו, כי על כן נדע ונבין אשר חמרם רפה ופרוע מאד עד כי כל אור יחדור לו לעבור בתוכו, ואת האור לא יטה ולא ישבר, עקב אשר אויר בו אך מעט, והיסוד־החמוצי אשר בקרבו התחבר אל מיני החמרים בעוד לא היתה העב לעינינו ובעוד לא נהפכה לכוכב־שבט, כי רחוקה היתה העב ממנו עד כי לא עצרנו כח לראותה גם בקרן־חזות הכי גדולה אשר לנו.

אכן הנה חזון למועד לפנות לנו אל מול אחר, לדעת את משקל אבני־האש הנוסעות ברקיע השמים, כי עוד לנו מלים גם בזה, ואזני הקורא שומעות ודעת לנפשו ינעם.

 

כא. מה משקל אבני־האש?    🔗

אבן־אש גדולה נמצאה בארץ סיביריה, והיא תביא לנו פתרונים לפתֹּר את דבר אבני־האש העוברות את חוג האויר ואת משקלן ואת מדתן. – האבן הזאת (הנודעת בשם ״ברזל של פאללאס") גדולה מאד מאד, ומשקלה 1600 ליטרא, והיא עשויה כלה ברזל, והברזל מלא גרגרי כריזולית (אבן־ זהב), והגרגרים האלה שונים איש מאחיו בגדלם, יש אשר יגדל כחצי עדשה ויש אשר לא יגדל בלתי אם כטפת החרדל, יש אשר יגדל כששה מילימעטער ויש אשר לא יגדל בלתי אם כשנים; ואנחנו עוד בפרק האחרון הוכחנו את הקורא בדבר הזה, להראותו כי אין דרך אחרת לפנינו בלתי אם לחלוט כי באו הגרגרים האלה אל תוך הברזל בעוד אשר היה עב קל, רפה ופרוע והעב הזה העשוי ברזל נסע בשמים ויפגע במקום אשר שם עב שני העשוי כריזולית, ויחדור עב הכריזולית אל תוך עב הברזל, ויתערבו שניהם יחדו ויהיו לעב אחד, והעב הזה התעבה על פי הכח המושך ויולד חום עצום ורב, ועל פי החום נתך הברזל כמשפט, ואחרי כן נסע העב ויבוא אל תוך גבולות השמש ותהי בו יד השמש לפרוע בו פרעות, ויתקררו החלקים הנתכים, ויש מהם אשר נפלו ארצה, והנפילים האלה עשויים ברזל וגרגרי כריזולית ימלאוהו מפה לפה. – כדברים האלה יורה אותנו חמר האבן הגדולה הנמצאה בסיביריה, לדעת על פיהם את משקל כל חלק וחלק מעבי־העולם ואת גדלם, כי אבן כזאת היא עב הנהפך לאבן. ומשפטה כמשפט כל צמח וכל חיה שנהפכו לנציב אבן ואנחנו נמצאם במעבה האדמה.

אבל החוקר הנכבד אלכסנדר הערשעל בחר לו דרך אחרת להוכיח אותנו היטב על אדות משקל אבני־האש וגדלן, וישם את פניו לקראת ״חק קיום הכח" לדרוש את הדבר משם. – ואתה הקורא הנכבד, הלא תזכור עוד את הדברים אשר דברנו באזניך על אדות ״חק קיום הכח" בחלק השמונה עשר מספרנו, וידעת היום והשבות אל לבבך, כי כל חום אשר יהיה איננו חמר העומד לנפשו, כי אם יליד התנופות הוא אשר תהיינה בעצם אחד הגופים, והתנופות האלה תוָלדנה על פי מעשים חימיים בֶאֱחֹז אש בגוף הבוער, או על פי שפשוף ותנועה והולם פעם, וגם כאשר יעוף אחד הגופים ממקום אל מקום ומצא מעצור בדרכו לעצור אותו, לא יחדל כחו ולא יאבד לו כי אם יוליד תנופות בעצם גופו והחום היוצא ממנו ישא בד בבד עם הכח האובד, כי על אחת ידענו: החום הוא הכח והכח הוא החום; ואם נדע את החום היוצא מן הפטיש המכה על פני סלע להעריך אותו בדיוק ובצמצום, אז נדע למֹד גם את כחו בדיוק ובצמצום אחרי כי אין כח בארץ אשר יאבד ויכחד זולתי חום יקום על פיו; ולכן בא אלכסנדר הערשעל ויאמר לשפוט גם את דבר רשפי־האש והאבנים על פי חק קיום הכח, לאמר: האבן עוברת את פני השמים, ובבואה אל תוך חוג האויר וקם האויר להיות לה לשטן בדרכה, ועל פי השפשוף יאבד כח תנועתה החיצונה והיה לתנועה פנימית כי עצמיה יונפו ויורמו בקרבה והולידו את החום כמשפט, וגם את האור יולידו, והוא גם הוא יליד התנופות הפנימיות ואיננו שונה מן החום ברב או במעט.

אז הורה אלכסנדר הערשעל לאמר: אם נדע אל נכון את מדת הכח אשר תרוץ בו האבן בחוג האויר, אז נדע את כח תנופותיה; אז תהיה לנו מדת אורה לקנה־מדה לדעת את מדת חֻמָהּ, וְחֻמה יהיה לנו לקנה־מדה לדעת את כחה, וכחה יהיה לנו לקנה־מדה לדעת על פי חקים נאמנים (הידועים לכל החוקרים יודעי מלאכת התנועה) את משפט חמרה ואת משקלה; ובכן אפוא הוא הדבר אשר אמרנו: אם נוכל לדעת אל נכון את מדת האור היוצא מאחד רשפי־האש העפים בשמים, אז נוכל לדעת גם את משקלו לוּ שָׁקל ישקל במאזנים!

אכן לא על נקלה יצלח חפצנו בידנו לדעת את הדברים האלה, כי שונה כפעם בפעם דבר השפשוף לפי עֲבי האויר אשר מלמעלה, וגם משפט האור ומדתו שונה כפעם בפעם לפי חמרי האבן ויסודותיה החימיים, והיה כל העת אשר לא נדע אל נכון את משפט האויר ועביו מלמעלה ואת משפט חמרי האבנים ויסודותיהן החימיים לא יועילו ולא יצליחו כל תחבולות הערשעל ומשפטיו; וגם הערשעל ידע את הדבר הזה וישמרהו בלבו, ואולם הערשעל הבין כי זה דרך החכמים מעודם להחל במלאכה בהיותה לנגד עיניהם, ולחכות עד כי יבוא המקרה לעזור להם ולמלא ולמנות את כל חֶסרון אשר יהיה. – ובכן קם אלכסנדר הערשעל, ותהי שומה על פיו לחקור בארץ אנגליה בערים שונות בליל העשור לחדש אוגוסט בשנת 1863 את רשפי־האש אשר נראו בשמים ולמד ולהעריך את אורם; ויעריכו התוכנים את אור רשפי־האש בלילה ההוא, וימדו אותו לפי אור הכוכב נגה וצדק, זיריוס וּוְגַא ועוד כוכבים־קבועים אחרים, ויעשו בלהטיהם ויביאו חשבונות להראות כי משקל האבנים מעט ומצער מאד; וגם בשנת 1866 חקרו את גדודי החדש נוומבר, וימצאו כי גדול אורם מאור גדודי החדש אוגוסט, ואולם גם מרוצתם גדולה וחזקה ממרוצת גדודי אוגוסט, ועל כן קלים הם מאד במשקלם; ויביאו חשבון לפי ערך. והנה עולה משקל כל אבן מן האבנים האלה עד שלישית הגראם, וכשלשים מהן תעלינה על הלאטה אחד. — והחשבון הזה עולה בקנה אחד עם החשבון היוצא מגרגרי אבן הברזל של פאללאס אשר אמרנו למעלה; ולרגלי הדבר הזה נדע כי אם ירה יירה איש בגרגרי כריזולית אלה, לא יהיה האיש הזה בן מות, אם כי יש אשר נמצא שהאבן האחת תגדל עד 1600 ליטרא; ואולם לו יפלו גרגרים כאלה מן השמים מבֹהלים ודחופים איש אחרי רעהו, אז גם המה יביאו המְותה, אבל רֶוח הושם בין רשפי־האש ואיש מאחיו יפרדו דרך רחבת ידים, ואנחנו נשים לפני הקורא בפרק הבא את דבר הרֶוח אשר בין הרשף האחד ובין רעהו.

 

כב. הרֶוח בין גדודי רשפי־האש    🔗

הידיעות אשר הביאו לנו התוכנים יושבי ברלין הבירה בהתחקותם על שרשי גדודי החדש נוומבר בשנת 1866, נכבדות ועצומות מאד, ואנחנו נשים לפני קוראינו את אלה אשר מהן תצא לנו תורה לרגל הענין הנִתן לנו בזה לענות בו; ואתה הקורא, הן עוד תזכר לך את הדבר אשר אמרנו למעלה, כי על פי הפרופיסור פֿאָרסטער פְּקִיד בית מצפה הכוכבים בברלין; היתה שומה להביט השמימה ולחקור בשעה אחת ובזמן אחד את רשפי־האש מעל פני מקומות שונים מברלין ונויען, בראנדנבורג ואנקלאם גם יחד למען דעת ולמען הכיר את הדרך ילך בה הרשף האחד, וכלי הטעלעגראפיה היו להם לעזר, כי חֻבּרו כלי מורי־השעות אשר לכל בתי־המצפה ההם גם יחד בחוברת אחת, ובכל זאת לא עצרו כח להכיר בתוך אלפי רשפי־האש אשר ראו בלתי אם ארבעה אשר ידעו כי הם הם הנראים גם בזה וגם בזה; ואולם תורה אחרת יצאה להם על פי מחקריהם אלה, וגם היא נכבדה מאד.

על פי אותות רבים חשבו החוקרים עד כה את גֹבַה האויר הסובב את כדור האדמה, וימצאו כי עשרה מיל גבהו, ואולם ערמאן ובאגוסלאווסקי מצאו על פי מראות רשפי־האש כי גבה האויר מן המדה הזאת ומעלה יתר הרבה מאר, והנה באו התוכנים חוקרי רשפי־האש על פי עצת פֿאָרסטער, ויביאו אותות נאמנים על פי מאורות רשפי־האש להוכיח אותנו כי יש אשר יאירו לפנינו בהיותם גבוהים ממנו דרך עשרים מיל, וזה אות כי נמצא האויר גם שם, אם כי דק הוא שם עד מאד.

ומלבד זאת מצאו התוכנים הברלינים ההם, והנה מראות נפלאים בשמים לרגלי רשפי־האש; בקצה הנתיב אשר לרשף האחד נראתה עב עגולה ותאיר להם כעשרה רגעים, ופניה מועדות היו ללכת מעבר מזה תחת אשר הלך רשף־האש מעבר מזה, ורואי המראה בברלין ורואי המראה בבראנדנבורג התחברו יחדו ויעריכו את גֹבַה העב וימצאו כי ½11 מיל גבהה, ומרוצתה כשלשה מיל; ומראות כאלה היו להם לאות לדעת כי באחו האש והחום בחמרים האלה, יולידו בהם מיני אויר שונים אשר יהיו לבער גם הם ואשר יֵראו בעינינו כעב קטנה; ואם ירבה האויר לצאת מן החמר בקצהו האחד שכם אחד על הקצה השני, אז יחל החמר להתגלגל על קטרו ועשה את העב מעשה עגול; ואם חוג האויר אשר לנו יתעבה מאד אל מול פני החמר ומאחריו יהָפך דק מאד, אז תִּזח העב מעל המסלה וְנָשְׁלָה ממנה דרך מרוצת שלשה מיל. – ובזאת נבין גם את מראה רשפי־האש אשר לפעמים ירוצו לעינינו רצוא ושוב כמראה הבזק, כי משפט אחד גם להם.

הנה כי כן נכבדות מאד הידיעות אשר הביאו לנו התוכנים הברלינים בדבר רשף אחד שהאיר את פני השמים ממעל לעיר פֿריעדבערג בניימַרק, וממעל לעיר קיסטרין כבה; ארך הדרך הזה שנים עשר מיל הוא, וזמן מרוצת הרשף מן המקום האחד אל המקום השני עלה לזעקונדע אחת; ואולם האדמה תרוץ בזעקונדע אחת דרך ארבעה מיל ופניה מועדות במרוצתה אל מול פני העבר הפונה מן העבר שאליו מועדות פני רשפי־האש, ולכן נמצא כי ירוצו רשפי־האש בזעקונדע אחת דרך שמונה מיל, והחשבון הזה דומה אל חשבון הדרך אשר לכל גדודי החדש נוומבר ולכוכב־השבט הנוסע אחריהם.

אבל מן הדברים החדשים אשר הביאו לנו התוכנים הברלינים ההם, הכי נכבד דבר הרֶוח אשר בין גדודי רשפי־האש, לדעת עד כמה רחוקים איש מעל אחיו. – ואנחנו פה נוציא משפט לפי החשבונות אשר הביאו לנו תוכנים אנגליים אשר חקרו את גדודי החדש אוגוסט, ולפי החשבונות אשר הביאו לנו התוכנים הברלינים חוקרי גדודי החדש נוומבר, וזה פרים: החמרים הנפלאים האלה הזרועים בשמים רחוקים איש מאחיו דרך רחוקה; גדודי החדש אוגוסט, במקום שהם קרובים איש אל אחיו, הושם עוד רֶוח ביניהם כארבעים מיל, להפריד בין אבן לאבן, וגדודי החדש נוומבר אשר נראו בשנת 1866 ואשר המטירו את אבניהם בשעה השנית בלילה ביד חזקה מאד, נפרדים גם הם איש מאחיו ורוח בין אבן לאבן כחמשה עשר מיל. – אכן לא יודעים עוד התוכנים אם אמת נכון הדבר כי עברה האדמה בשנה שנת 1866 את חלק הגדוד ששם התנגשו החמרים יחדו ביתר שאת ויתר עז, וביום השלשה עשר לחדש נוומבר בשנת 1867 מצאו התוכנים מכשולים בדרכם ולא יכלו לשאת את ראש רשפי־האש אל נכון לדעת את מספרם ואת הרוח אשר בין איש לאחיו, ואולם על פי חשבונות רבים ועל פי אותות נאמנים ידענו היטב כי גם בהיות גשם רשפי־האש גדול ועצום עד למעלה גדלו, לא יוכל להיות עוד למפגע לנו, לירוא אותו; כי הנה חלק גדול מן המראה תראה עיננו בסקירה אחת. נבקש חשבונות נמצא כדבר הזה: גבה האויר ממעל לנו בן עשרים מיל הוא, ואנחנו, גם אם לא נָשַׁע עיננו, נשקיף על פני חלקת שמים בת 300 מיל־מרבע המלאה רשפי־אש ואז בראותנו ששים רשפי־אש ברגע אחד, והיו בעינינו להמון רב ועצום מאד. וחשבנו כי יוצאים הם מבֹהלים ודחופים איש אחרי אחיו כניצוצים היוצאים מתחת הפטיש ההולם את הפעם. בלי מעצור; אכן 300 מיל־מרבע לא ביד יקחו ולא בחיק ינשאו, כי גדולים הם מאד, וברגע אחד תרוץ גם האדמה עם כל יושביה דרך 240 מיל וגם גדוד החדש נוומבר יבוא לקראתנו ברגע ההוא דרך 480 מיל; והיה אם נחלק את ששים רשפי־האש על פני המקום הרב הזה חלק כחלק, וראינו כי רוח גדול בין איש לאחיו, ולא יֵחתּוּ האנשים מהמה ולא יִיָרוּ בם.

אכן אם גדול הרֶוח אשר בין גדודי החדש נוומבר עד מאד, לא יקטן מספר אבני־האש הנופלות על פני האדמה בעת אשר תעבור בין הגדודים ההם, – כי הנה כעשר שעות תעבורנה עד כלות האדמה לעבור בין הגדודים, ומדת השטח אשר תשים האדמה אל מול מְטר רשפי־האש, עולה עד ½4 מיליאן מיל־מרבע, ומרוצת האדמה בקרב עשר השעות עם מרוצת הגדודים יחדו עולות עד 430,000 מיל ובכל הדרך ההיא תקבל את החצים הקטנים על פני גַבּה הרחב אם כי בקרב עשר השעות כלתה כחצי תקופה סביב לקטרה ובזאת הקימה את פני כל שִטחהּ למטרה למטר החצים; ועתה גם כי גדול הרוח בין החצים וגם כי מעט ומצער מאד משקל אבני־האש הקטנות, לא ימעט ולא יצער תֹּכן כל האבנים כי מספר כל אבני־האש יחדו יעלה עד 332 מיליאן ומשקלם 2600 צנטנר. – ואנחנו אשר ידענו כי ימי שני הגדודים אשר לחדש נוומבר כאלף ושבע מאות וששים שנה הם, ובעת ההיא עברה האדמה את הגדודים ההם כחמשים פעמים ומעלה, הלא נמצא דרך לפנינו למֹד את החמר אשר נוסף על חמר האדמה מאז ועד היום; ואולם החמר הזה כאין הוא נגד החמר אשר היה לה עד כה, ולכן לא נכיר אותותיו על פניה ולא נמצא שנויים בפעולותיה לרגלו.

אמנם החמר הנוסף על האדמה על פי אבני־האש אשר לחדש אוגוסט, איננו מעט וקל כמוהו, והוא מדי שנה בשנה יבוא לכסות על האדמה, ולכן יש אשר יחשוב הקורא כי הוא יעצר כח לשום שנויים בפעולות האדמה, אחרי כי זה אלפי שנים עברו מיום החלו האבנים האלה לנפול ועד עתה, ואולם גם הוא איננו רב; ולוּ שקול ישקל חמר כל הטבעת אשר לחדש אוגוסט, ומצאנו כי לא יעלה משקלו גם עד שלישית המשקל אשר לחמר מים בן מיל־מעוקב אחד; ולו יפיל איש את כל הטבעת ההיא אל תוך ים האוקינוס, לא נכיר ולא נראה כל שנוי על פני גרות הים.

אלה הדברים אשר אמרנו לשומם לפני קוראינו בספר הזה, ואנחנו מה כי נקום עתה להלל את החכמים והחוקרים אשר עז בידם וגבורה בימינם להתחקות על שרשי כל המראות הנפלאים והכמוסים, למצוא פשר דבר? הן ראו קוראינו והבינו כי זה דרך החכמים מעודם להביט לאחור על כל אשר מצאו לגאון ולתפארת, וללכת בענוה רתת לקראת הדברים הנפלאים אשר יאמרו להבקיע להם לגלות פני לבושם; כי זה האות אשר יכירו בו החוקרים את מַעֲבָדִיהֶם, בראותם כי אין להם קץ ואין להם תכלית, וידעו כי נכח האמת פניהם, אחרי כי ״הנצח" אשר הם מבקשים, לא יחדל לנצח גם הוא. – ומי מן העמים יאמר: ידי עשתה את כל אלה, ולי לבדי העז והגבורה? אין גם אחד אשר ידו לבדו עשתה לו את כל השלל הרב הזה! בני איטליה ובני אוסטריה, בני אשכנז ובני צרפת, בני אנגליה ובני אמריקה נתנו יד יחדו, ויחדו הביאו לנו את כל השלל הרב אשר לפנינו כיום הזה! והיה אם זה החלם לעשות, לקרוא לשלום איש לאחיו ולעבוד גוי את גוי באמונה ובתמים, הנה יש תקוה כי יבוא יום ולא ילמדו עוד הגוים ההם מלחמה, בלתי אם מלחמת חכמים לבד, וּמָשַׁל הרוח על הארץ ביום ההוא, רוח חכמה ובינה ודעה, וְעָבְדוּ אותו כל העמים יחדו!