על ספסלו הנמוךְ ישב הרצען ירובעל.
ויעמול ויעבוד ויתפר נעל,
השמש על ראשו גחלים להטה,
והמלאכה הקשה חלבו ודמו מעטה
אךְ הוא לא ייעף וידו אוחזת במרצע,
מלאכתו יעשה באמונה, לא יתלהלה
כי אחת גמר אמר וישבע בשמי מעל
כי עוד היום תשלם מלאכת הנעל. –
היום יפוח, הצללים ינוסו
ופני ירבעל מרגע לרגע ביזע יכסו
היום יבא הנה יקרבו הערבים
השמש כבר יורדת לירכתי השמים,
ופני ירבעל פני להבים;
שארית כח יחגר יחזק מתנים
לילה דם! אל נא ממחבאךָ תעל
כי ירבעל טרם עוד יכלה הנעל!
זרועי ידיו יפזו, אצבעותיו תמהרנה
החוטים תמתחנה, התפירות תתפרנה
העור יחליק וישוה בהלמו בפעם
הפטיש ירום בחמה וזעם;
אךְ לשוא עמלו, יגיעו לריק
כי בעד החלון נוגה הערב מבריק,
ומלאכת הנעל עוד לא כלתה,
שאיה בלבבו, בבתי נפשו – בתה.
אךְ ירבעל יתחזק ויתאושש
כי לא נרפה הוא ויואש
ואשר לעבוד בשעות מספר, יעבוד באחת,
והשמש אךְ ירד ירדה
ורגל ירבעל במישור עמדה
ומספסלו הנמוךְ קפץ בגיל, ומלא נחת
קרא בקולי: "ברוך אל עליון ממעל
הנה כלה הנעל".
בעונג לא יתאר מחה זעת פניו
ואת רעיתו בירכתי הבית חפשו עיניו
"גשי נא הנה רעיתי תמתי
התפלאי הפלא ופלא על תבונתי
והשתוממת על גודל חריצותי.
אך מדוע ברעיונותיךְ תעמיקי
הבת השובבה למה תתחמקי
קומי רוני כמוני, ובקול לשמים יעל
קראי בשמחה! “ברוךְ ד' כלה הנעל”.
– אם כלה, כלה – האשה ענתה
ובלבה נטרה לו על הפריעו מנוחתה,
“לא, יונתי” קרא בתלונה ירבעל
"כמוני אני גילי ברעדה ובקול צהלה
קראי! ברוך העליון כלה הנעל"
–"הוי קראה האשה – הסירה משובתךָ
העגור אני כי אצפצך דברי שפתיך
יקח אפל את אולתך, את אולתךְ ואת מנעליךְ"
"מה? האם למען אותי רצון השביע
האשה הזאת ארבע מלין לא תשמיע?
השיבי אל לב, הנה חמתי מתלקחת
ועוד מעט אם חרה יחרה אפי
וידעת את תנופת כפי"
האשה התקצפה, ותשחק ותרגז ואין נחת;
“פחדך לא יבעתני” מוראך על ראשי בל יעל –
דבריך לא אקרא, גש הלאה בליעל –
ירבעל אחז בידו את הרצועה
וינופפנה לכל רוחות השמים!
"העידותי בךְ, דברי קראי בתרועה
פן אמטיר על ראשך מהלומות מלא חפנים
ונהמת באחריתך ככלות שארך ובשרךְ
ואיש מידי לא יצילך"
אך האשת עמדה על דעתה, מחשבתה לא שנתה
ובגאוה וגאון עורף לו פנתה.
וירבעל לא עצר כח, תקות סבלנותו נשתה
והרצועה הקשה נפלאים הראתה פעולתה
ויוליכנה ויביאנה מעלה ומטה
אין עיף ואין כושל בו, ידו לא חתה
והיא – ללשונה תגביר שפתיה אתה
תחרפהו ותגדפהו בלשונה המרוטה
עד אשר קראה, "הה רב לי עתה
הרפה נא, הרפה ממני יקירי ירבעל
ברוךְ ד' כלה הנעל".
ושר הכפר עבר לפני הבית בעת ההיא
ויקשב וישמע קול ההמולה
קול זעקת שבר יללה ונהי
ויעמד למו ארב, וישמע מהחל ועד כלה,
וישחק בכל פה על מעשה הנבלה
וישחק – ובטנו עוד מעט ונבקעה
ויבא אל ביתו, ובשחוק נפשו יגעה,
ובשבתו אל השלחן לאכול סעודת הערב.
לא יכול להתאפק, להבליג לא עצר כח
מבליגיתו עלי שחוק, עליו לבו שמח
וישחק וישחק מבלי הרף
עד אשר נגשה אליו הגברת
ותשאלהו: לשמחה מה זה עושה? עטרת
ראשי, ספר נא לי פשר דבר ספרה
כי נכספת אני לדעת הדבר מהרה.
ויספר לה השר בפה שחוק מלא
כל אשר קרה בבית ירבעל מלה במלה
לא החסיר דבר, ועוד הוסיף נפך משלו,
“ועתה מה תעני רעיתי לזאת, הלא?”
– צדקה האשה ממנו – ענתה הגברת
אמנם בליעל הנהו, הדעת ממנו נעדרת
ואני לשחוק כזה אקרא מהולל
שחוק – אשר כבוד הנשים בו יחלל,
ולו היתה נפשי תחת נפש זאת האשה
כי עתה הראתיו את ידי הקשה
ובצותו עלי במפגיע, נקרתי לו שתי העינים
וארעיש עליו ארץ ושמים.
והשר קרא: אמנם כן, צדקת רעיתי
ולהתעמר בך מעודי לבי לא מלאתי
אבל לו בקשתי ממךְ בחמלה ובתחנונים
להשמיעני את קולך הערב,
כי עתה למרות פי לבךְ לא ערב
ובחן ושחוק ושפתי רננים
עוד אני מדבר, כדברי ענית ואמרת,
כי למלאות רצון בעלךְ מהרת
ועתה למען השחק קראי נא אישון עיני,
“ברור ד' כלה הנעל” ולא תשני.
– אך נבער מאיש הנך
כי לבקש כזאת תרהיב עוז בנפשך
ואם גם תשנה סדרי בראשית
הפעם לדברך לבי לא אשית
"מה?– קרא השר וחמתו בו בערה
הלא אני המצוה, קראי נא מהרה!
“ברוךְ ד' כלה הנעל” –
“אדוני השר” קראה האשה בחרון
אם גם תצוה עד יחר הגרון
אם גם תרב כעסךָ ותאַימיני
לא אשמע לדבריך, לא יונה פותה הנני
יחילו מפניךְ, הסרים למשמעתך, ולא אחילה אני".
והשר אחז בערפה ויפצפצנה.
"הידעת את אפּי כי עז, ועברתי כי קשתה
את ידי החזקה האם לא תדענה?
קראי נא כדברי, נחרצה נעשתה
“ברוך ד' כלה הנעל”
ואפי ממך יסור ויעל –
אבל האשה לא טמנה יד בצלחת
ותכהו על הלחי אחת ואחת
ומצליל המכות אמות הבית רעשו
ושניו דא לדא נקשו.
אז נבקעו מעינות תהום רבה
וארובות השמים נפתחו
ומבול מכות שטף על הגברת, ובאשר נסבה
אגרופי השר אותה לא זנחו.
החרון קם למטה זעם
וברקים רב עליה ורעם
עד אשר גאון האשה רפה
ומעפר אמרתה צפצפה!
"הה! חוסה נא חוסה, יקירי הבעל
ברוך ד' כלה הנעל".
בלילה ההוא נדדה גם שנת המבשלת
בבית המבשלים, אחורי התנור והכרים
כי בשמעה השאון, יצאה דחופה ומבהלת
ותודע מאישה המשרת, הדבר מציל האזנים
כל אשר עבר על ראש הגברת
בלי תוספת ובלי מגערת,
"צדקה האשה – קראה – ועל בלי פשע
העמיק הרחיב פצעיה בעלה הרשע,
אין אונס, וגם אנכי עשיתי כמעשיה
לו הייתי אני תחתיה".
– אין אונס? – קרא המשרת בגאוה
עוד מעט הראיתיךְ, לו היו עתותי בידי
מי השורר בבית ומי הוא המצוה
ובשפתים מלאות תרועה, ובפה שחוק מלא
ענית וקראת עד בלי די:
“ברוך ד' הנעל כלה”.
ותשחק המבשלת: "בחנני נא בזאת
אמנם כן הראה נא אות
שאתה הוא המושל בבית
מהר נא מהר להוציא פקודתךְ
כי על גחלים חעמוד הסרה למשמעתךְ"
– אם כזאת תדרשי, הוי שמיר ושית
לעשות רצונךְ חפצתי, ובלי התמהמה רגע
עד מהרה תקראי במו הגה:
ברוךְ ד' כלה הנעל –
"עוד אלפי נעלים תבלה
טרם דבר פקודתךְ אמלא
גש הלאה כסיל ובער תמים
וחכה לקץ הימים
ואם במפגיע תצוה הנה חיש מהרה
תעוף על גלגלתך ותרוצצנה זאת הקדרה".
מה לעשות לאנוש ולא עשיתי –
קרא המשרת בחמת אפים,
שמעי לקולי זאת היא עצתי
מגעי עיניך מדמעה ממהלומות המתנים –
אך טרם יכלה דבריו וכרעם משמי שמים
נפץ זרם ורוח סערה
על ראשו עפה הקדרה
ובקול המולה לרסיסים נשברה.
אך אהה בלא עת, נחמה על משובתה
ורק להותה הועילה פחזותה
כי בעלה התנהג אתה כמנהג השר וירבעל
ובחמת אף קנאה ורצח
דש את בשרה בהדוש קצח
עד אשר שלש פעמים קראה בנשימה אחת:
"הה חוסה חוסה אל תורידני לשחת
ברוך ד' כלה הנעל".
* * *
הספור הזה איננו כי אם הלצה
אךְ בתוכו מעלפת גם תוכחת נמרצה
אם נחפץ להרבות בבתינו שלום וברכה
אין פרץ ואין יוצאת ואין צוחה,
מה נקל הוא מפני דרכי השלום
עת אשר המדון יקרב הלךְ והלום
מקרא: ברוך ד' כלה הנעל,
אבל בתים רבים הכתה העקשות שאיה
ותרב בהם תאניה ואניה
עמל ויגון ותלאה,
כי מקשה לבו יפול ברעה – –
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.