רקע
זאב אלבלינגר
יאני סוס המירוץ

ידוע לכם לבטח, שישנם סוסים וסוסים, לא כולם שווים. יש סוסי עבודה המושכים את המחרשה, המתלם והמשדדה וכלים חקלאים שונים, של האכר. יש סוסי משא, המושכים קרונות עמוסים שקים, רהיטים, חומרי בנין וכל משא כבד שהוא. יש סוסי רכיבה, המשמשים אך ורק לרכיבה. עליהם רוכבים פרשים מחיל הפרשים, שוטרים הממונים על הסדר בערים הגדולות, חילי משמר המלך הרוכבים לפני מרכבת המלך בהופעות חגיגיות וכל מי שאוהב סוסים.

המיוחסים בין סוסי רכיבה –הם סוסי המירוץ. באלה, מטפלים סייסים מיוחדים, המנקים אותם, מאכילים אותם ומוציאים אותם לריצות קצרות ולמירוצים. הם שוכנים באורוות מרווחות ונקיות להפליא. לא כל סוס רכיבה משמש סוס מירוץ, כי לא כל סוס יודע לדהור מהר. לכן, בוחרים את סוסי המירוץ מבין הסוסים הגזעיים. לשם כך, מנהלים לכל סוס ספרי יוחסין מדור לדור ובו מפורטים – שמו, שם אביו, שם סבו אבי סבו וכו.

לאכר משה היה סוס ושמו ־יאני. יאני זה, היה דור שלישי לסוסי מירוץ. ביניהם היו שזכו בפרסים נכבדים בתחרויות מירוץ. אולם יאני שלנו, שימש במשקו של משה, כסוס עבודה לכל דבר. כאביו, שנמכר בזמנו לאביו של משה, ושירת אותו כל חייו.

למשה האכר אשה ושמה – יעל. לא היו לזוג זה בנים או בנות. משה היה חקלאי חרוץ וטרוד כל היום בעבודתו במשק. כמובן, שיאני עזר לו בנאמנות. בהיותו סוס ממושמע ונוח, לא טעם מימיו טעם שוט ותמיד ניחש מראש את רצון בעליו.

נוסף לגרירת כלי החקלאות השונים, ממחרשה עד מגפר, היו רותמים אותו לכרכרה בכל פעם שנסעו העירה.

פעם, בשעה, שמשה החזיק בידית המחרשה במהלך החריש, נתקלה רגלו באבן גדולה שבלטה מן הקרקע והוא מעד ושיבר את רגלו. שכב משה על האדמה, נח מכאב ולא ידע כיצד להזעיק עזרה. השדה היה ריק מאדם ומרוחק ממקום ישוב.

יאני הסוס, עצר מיד הסתכל אחורה וראה את בעליו שוכב על הקרקע וגונח. יאני הבין כי משהו קרה למשה. במשיכה חזקה שחרר את המחרשה מהניר ופנה בריצה לחצר המשק, כשהמחרשה נגררת אחריו.

כאשר ראתה יעל את יאני חוזר מהשדה לבדו עם המחרשה, הבינה שמשהו קרה לבעלה. חיש מהר התירה את יאני מהמחרשה, רתמה אותו לכרכרה ושניהם יצאו לדרך. יאני הוליכה ישר למקום תאונה ועמד בסבלנות במקומו עד שמשה, בעזרת יעל, הצליח לעלות על הכרכרה. הם יצאו בדהרה לעבר בית החולים הקרוב, ששמו – “אסף הרופא”.

כיוונו אותם ל“חדר המיון”. זהו אולם גדול, אליו מגיעים כל החולים לבדיקה ראשונית ובו קובעים אם יש צורך להגיש לחולה עזרה ראשונה בלבד או לאשפזו בבית החולים לטיפול ממושך. הרופא, שבדק את משה, קבע שרגלו שבורה בקרסול. הוא שם עליה שכבת גבס לבן וצווה להשכיב את משה במיטה עד שיחלים.

יעל חזרה עם יאני הביתה עצובה מאוד. היא התירה אותו מהכרכרה ויאני דהר לאורווה, בה היו מוכנים עבורו, שחת ריחנית, שוקת מלאה גרעיני שעורה טעימים ומים נקיים, כי, כידוע, מואסים הסוסים במים עכורים.

מעתה, היתה יעל עסוקה מעל לראש. נוסף לעבודתה הרגילה, בלול ובבית, היה עליה לבצע גם את עבודות בעלה. היינו – לחלוב את הפרה “ממולי”, להוביל את כדי החלב לצרכניה, לרחוץ את הביצים מהלול, למיינן ולהביאן למקום הריכוז. כמובן, שאסור היה גם להזניח את נקיון מבני המשק, פן תתגנב מחלה, העלולה לסכן את בריאות בעלי החיים.

כל אותה עת, היה יאני חופשי לנפשו. יכול היה לצאת מהחצר, לטייל בסביבת המשק וללחך מהעשב הטעים שבצידי דרכים. יכול היה לבקר את כלב השמירה, זריז, ולשוחח אתו. אולם הוא החליט אחרת. מבלי להרהר הרבה, חמק מהחצר ורץ לכיוון בית החולים.

כאשר הגיע לשעריו, עצר אותו השוער ושאל: “מה לסוס ולבית־חולים לבני אדם?”

יאני ענה ללא היסוס: “אדוני שוכב פה פצוע ואשתו שלחה אותי אליו, כדי למסור לו הודעה חשובה. אנא! הרשה לי להיכנס!”

צחק השוער, טפח בחיבה על אחורי הסוס הפיקח ופתח בפניו את השער.

יאני רץ ישר למחלקה, בה שכב משה. משראה, שגדול הוא מדי מכדי לעבור דרך הדלת המוליכה למחלקה – החל להציץ דרך החלונות הפתוחים של כל חדר וחדר, עד שהגיע לחדרו של משה. הכניס את ראשו דרך החלון והחל לצנוף. שמח משה ואתו שמחו יתר החולים. הם חדלו לגנוח, להאנח ולהתלונן על מכאוביהם, כולם כאיש אחד קמו ממיטותיהם ורצו אל החלון, כדי ללטף את ראשו של יאני, האורח החשוב והחביב.

מאותו יום, הכירוהו כל החולים המחלקה. כל אחד מהם הצטייד בחתיכות סוכר ובסוכריות, כדי לכבד את האורח. אפילו הרופאים והאחיות, שלרוב מחמירים עם מבקרים בלתי רצויים, המפריעים להם בעבודתם, שמחו לקראת יאני. הם גילו לתדהמתם, שהופעת הסוס מביאה ברכה רבה למחלקה. החולים אינם מסרבים לקבל תרופות וזריקות, כי מתביישים הם מפני הסוס, העוקב דרך החלון אחר מעשיהם ותנועותיהם בעיניו הפקחיות. כולם מחלימים מהר יותר ומקילים על עבודת האחיות.

בעיקר, שמחו למראה יאני, הזאטוטים ממחלקת הילדים הסמוכה למחלקה שבה שכב משה. הם אימצו את יאני מיד, נעשו חבריו, רכבו על גבו וכאשר יאני נח מהרכיבה, התאספו סביבו והאזינו לסיפוריו על העולם המופלא של המשק, על בעלי החיים המתגוררים בו בחצר אחת ועל השלום השורר ביניהם. הוא גם סיפר לזאטוטים על משה ויעל, על חריצותם ועל הנסיעות שנסע אתם לכרך הגדול לקניות או לבלוי. שם, במשק, – סיפר –, אין עצלנים. כל אחד עושה את המוטל עליו מבלי להתלונן. הפרה ממולי נותנת את החלב בשפע, התרנגולות והברוזות מטילות בצים, הכלב זריז שומר יומם ולילה על החצר ולא נותן דריסת רגל לזר, מבלי להזהיר את בעלי המשק בנביחותיו והוא, יאני עוזר בכל החריצות ושמח בחלקו.

"אז למה אתה עצוב מדי פעם בפעם? – שאלו הזאטוטים.

“כי עוד עבודה רבה לפנינו ומשה לבטח מצטער כמוני, על שאין אנו ממשיכים בעבודות שהפסקנו בגלל התאונה שקרתה לו. אם לא נכין את הקרקע לזריעה ולשתילה – לא יהיו יבולים והמשק ילך לאיבוד. משה חייב להחליט מהר ולחזור הביתה.”

היו ילדים, שסירבו לחזור הביתה לאחר שהחלימו ממחלתם. הם לא רצו לעזוב את יאני ואת סיפוריו הנפלאים. יאני הרגיעם. הוא נפרד מכל אחד ואחד בלקיקת לשון, צהל לכבודם והזמין את כולם עד אחד לסוסיאדה הבאה, שתיערך בעמק יזרעאל, בה הוא יתחרה כסוס מירוץ. כל הילדים הבטיחו לבוא.

לאחר כמה שבועות, כאשר משה החלים מפצעו, הופיע יאני עם יעל והכרכרה. בשמחה וצהלה נשא אותם חזרה למשק.

מיום שחזרו למשק, לא נפרדו לרגע. כולם עבדו במרץ רב, כדי למלא את הפיגור שהצטבר בגלל מחלת משה. חרשו, זרעו, שתלו והישקו מהבוקר עד הערב. גם יתר בעלי החיים במשק ואתם גם זריז הכלב, שמחו לשובו של משה. עתה המה המשק מקולות בעלי החיים, כבעבר.

כאשר הגיע מועד הסוסיאדה, הכין משה סלים מלאי פירות מהכרם ומהפרדס ויעל טרחה רבות ואפתה תופינים ועוגיות. כל זה היה מיועד לילדים שהוזמנו על ידי יאני. ואכן, נאמנים להטחתם, הופיעו כל הזאטוטים והוריהם, הקיפו את הכרכרה וליטפו בחיבה את יאני.

אחד ההורים, רוכב מובחר ופרש מתחרה לשעבר, הסכים לשמש כיוקי של יאני במירוץ. לשמע יריה מאקדח הזנקה (כאות להתחלת המירוץ), נזכר יאני, שהוא למעשה צאצא של סוסי מירוץ מיוחסים ודהר בכל כוחו. כל הילדים, חבריו, והוריהם, הסתדרו בשורה ראשונה ועודדו את יאני בקריאות עידוד. יאני זכה בפרס חשוב וכולם באו לברכו על הנצחון.

אחד הילדים התקרב אליו וענד על צוארו שרשרת עם דיסקית כסף ובה היה חרוט: “ליאני, חברנו, באהבה מכל הילדים, שעזר להם להחלים בבית החולים”.

יאני היה גאה מאוד על הנצחון במירוץ ועל אותו החיבה. הוא הניע את ראשו לאות תודה וצהל לעבר חבריו הקטנים. לאחר שהילדים והוריהם התכבדו בכל הטוב, שהובא למענם, חזרו הביתה גאים ועייפים מיום הנהדר.

למחרת, הסתובב יאני בחצר המשק וסיפר לכל בעלי החיים על הצלחתו במירוץ. הוא הראה לכל את השרשרת הנאה שקיבל מהילדים. אפילו משה, שתמיד חיבב את יאני, החל להתיחס אליו בכבוד ובמשנה חיבה, כיד ימינו במשק.

מהו פרויקט בן־יהודה?

פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.

אוהבים את פרויקט בן־יהודה?

אנחנו זקוקים לכם. אנו מתחייבים שאתר הפרויקט לעולם יישאר חופשי בשימוש ונקי מפרסומות.

עם זאת, יש לנו הוצאות פיתוח, ניהול ואירוח בשרתים, ולכן זקוקים לתמיכתך, אם מתאפשר לך.

תגיות
חדש!
עזרו לנו לחשוף יצירות לקוראים נוספים באמצעות תיוג!

אנו שמחים שאתם משתמשים באתר פרויקט בן־יהודה

עד כה העלינו למאגר 49514 יצירות מאת 2734 יוצרים, בעברית ובתרגום מ־30 שפות. העלינו גם 21102 ערכים מילוניים. רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי.

בזכות תרומות מהציבור הוספנו לאחרונה אפשרות ליצירת מקראות הניתנות לשיתוף עם חברים או תלמידים, ממשק API לגישה ממוכנת לאתר, ואנו עובדים על פיתוחים רבים נוספים, כגון הוספת כתבי עת עבריים, לרבות עכשוויים.

נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!

רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי. נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!