די יודישע צוקונפט. א חודש-זשורנאל פאר ליטעראטור, וויסענשאפט און ציוניזם. רעדעאקטאר ד"ר י. ווארטסמאן. ערשטער (?) יאהרגאנג. אויגוסט . 908, ערשטעס העפט. ניו-יארק.
[“העתיד היהודי”, ירחון לספרות, מדע וציונות. העורך ד"ר י. וורטסמאן. שנה ראשונה(?), אוגוסט . 908, חוברת א', ניו-יורק.]
המשחה הצהובה בשביל עתונים יומים יש שפוסקים אותה אם לא לשבח, בכל אופן לדבר שבהכרח, לדבר שאי-אפשר בלעדיו ושכך יפה לו. אולם באנגליה ובאמריקה סם רעל זה – המוניוּת ספרותית – הולך ומתפשט ומחלחל גם בספר, גם בשבועון וגם בירחון, ובזה הרי לית מאן דפליג, כי לא נאה כך ולא יאה. יאתה, איפוא, תודה למו“ל ה”יודישע צוקונפט", שטרח ובנה במה חדשית ברוח טובי-יהודי-רוסיה בעיר הראשׁית שׁל הפרֵיסה הצהובה – בניו-יורק. יישׁר כוחו!
זהו בנוגע למטרה. ברם, כיצד יצאה מטרה זו אל הפועל? על שאלה זו, כמדומני, שאי-אפשר להשיב בשני פנים. ברור, שהחוברת הראשונה המונחת לפנינו אינה עומדת על מרום-תעודתה. אגב, חוברת זו הראשונה אינה ראשונה וגם השנה אינה ראשונה, מאחר, שבעיקר, צורת ה“יוד. צוק.” לא נשתנתה ממהדורותיה הקודמות בשנותיה הראשונות שבלונדון, בגליציה וברוסיה.
ה“חודש-זשורנאל” המתחדש הוא “לספרות, למדע ולציוניות”; והנה “מדע” אני מחפש – ואיני מוצא: שמא ב“די אויפגאבען פון יודישען פראלעטאַריאַט” של פּאסמאניק? או אולי ב“לתולדות של ס. ט.” אשר לאיזה מ. אֶפשטין? ל“ציוניות” אדרוש – והנה אני מוצא שוב אותו מאמר “היסטורי” של אפשטין ומאמר מאת העורך בעצמו – הלואי שלא הייתי מוצא גם את זה!… ואשר ל“ספרות” – מילא: איזו שירים לא-בלתי-ראויים-לדפוס (בהם גם חתיכת-פילוסופיה מאת יהואש!), איזו רשימות בלטריסטית-פיליטוניות (בהן גם “הניגון החדש” של שלום-עליכם!) ואותו המאמר הביקרתי של בעל-מחשבות “מחוץ למחנה”, שנדפס לפני חצי-שנה ב“העולם” ושעתה יצא מתחת עטו קצת יותר “מבוסס”.
בעל-מחשבות אינו שבע-רצון מספרותנו. מיום שתכנה חדל להיות ה“כלל-ישראל”, נעשתה – יסלחו לו על האמת! – משעממת. היא עומדת עכשיו למטה מכל מה שנושא עליו שׁם אמנות (!). היחידיות שׁל ה“בֶּרגֶרים” וה“יוֹנות” לא תסכון ליצירות אמנותיות, מאחר שהיא בת-בלי-אונים, וציירי הגיבורים האלה אינם מצורעים ועומדים מחוץ למחנה. ואשמים ומצורעים רק הציירים. כי היחידיות של היהודי החדש, לדעתו, יש לה דוקא חשיבות מרובה וכדאית למצוא את ביטויה ביצירות אמנותיות גדולת, אלא שהדור הכביר מצא לו אמנים-ננסים. –
ומתאנח בעל-מחשבות, ושופך מרי-שיחו על סופרינו החדשים “המאבדים את כל התקופה בידים”; ומאריך “בעל-מחשבות”, ו“מבסס” את משפטו ה“נורא”… ומחקרו הבקרתי עובר ומתדבק בקסתות-הסופר של עוד כותבים, ומפי כולם יִשָׁמע הפזמון השׁגור והמשׁעמם על “אישׁ-הזווית”, על ה“עומד מחוץ למחנה”… ובאיזה בוז!
מקום לויכוחים אין כאן, כי כלום יבוא איש להוכיח, שיש לנו יצירות גדולות? אפילו אלה מאתנו החושבים, כי יש לנו כשרונות גדולים, נכונים להודות תמיד, כי יצירות למעלה מבינוניות אין לנו, אולם בנוגע, בכלל, למצורעים ועומדים מחוץ למחנה, בנוגע ל“יונה” ו“בֶּרגֶר” כשׁהם לעצמם, בנוגע לבוז המורגש בדברי הכל אל אודותיהם, אולי לא למותר יהיה להעיר דבר קטן אחד, וזהו:
אותה היחידיות החלשה, ה“יוֹנית”, “הברגרית”, השוכבת בפינה, אותה שאינה חובקת, כביכול, זרועות-עולם, אותה שמכירה בעצמה ובמהותה והוגה על קטנותה הטרגית, מכירה גם בערך כל אותן ה“גדולות” העולמיות וה“סערים” האמנותיים של הדרשנים ממללי רברבין. פה גדול לא ניתן לה לאותה “היחידיות העלובה”, אבל מן הקווים, שבהם היא מתוארת אפילו ב“ספרותנו”, זו שאין דעת בעל-מחשבות נוחה הימנה כלל, מוּכח ונראה, כי יודע הוא אותו יונה-ברגר, כי מקום ומוצא אין לא רק לו, אלא לכל בן-דעת ובר-רגש, לכל עדין-רוח ודק-עצבים; כי מאום בעולם אין לא רק לו, אלא גם ללֶרמונטוב וגם לדוסטויבסקי וגם להיינריך היינה. אותה היחידיוּת רואה את הזווית שלה, את “העולם בפני עצמו” שלה למקום-עתידם של כל אלה, אשר עינים להם להיפקח; היא רואה את הגדר שבהכרח, שבכל זמן, שבכל מקום, את הגדר שאין לפניה אלא שתיקה, וכשהיא שומעת, איפוא, לפעמים את בעלי-המחשבות מתוך המחנה מדברים ראמות בעתונים ובירחונים על אידיאלים חדשים, על קולטורה מודרנית, על מקורות של צער, על סמלים של עתיד חדש, על אנשי-המרתף הבונים שלא מדעתם וכו' וכו', היא מתכנסת לתוך הדרגש – וצוחקת…
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.