מלכי ערב בּאוּ גם הפּעם לעזרת המנהיגים הערבים והמציאוּ להם – בּרגע האחרוֹן, לאחר משׂא-וּמתן ממוּשך – את פּתחוֹן-הפּה המבוּקש למען יוּכלוּ להסתלק מפּוֹליטיקת-החרם על הוַעדה המלכוּתית, אשר הוּכרז עליה בּתרוּעוֹת וּבשבוּעֵי-שבוּעוֹת.
עזרה מיוּחדת בּמינה: משהפּוֹליטיקה של המנהיגים הערבים מתגלגלת ומַגעת עד לידי פּשיטת-רגל גמוּרה שאין להימלט ממנה ואין להצפּין אוֹתה – אין הללוּ נוֹפלים בּרוּחם, אלא מתמלאים דאגה כּיצד להגיש פּשיטת-רגל זוֹ למוּנהגים בּצוּרה המתקבּלת על הדעת, כּיצד לעטוֹר אוֹתה בּעיטוּרי הנצחוֹן. ואזי בּאה שעתה של הדיפּלוֹמַטיה הפּאן-ערבית, וּמברקים רצים הלוֹך ושוֹב, ואוֹרחים בּאים וּמשלחוֹת יוֹצאוֹת, ושליטי ערב נדרשים “להתערב” וּלהציל את האחים הנרדפים בּפלשׂתינה, כּלוֹמר: לעשׂוֹת חסד עם המנהיגים שהסתבּכוּ ונסתכסכוּ בּקוּרים אשר טווּ בּעצמם, וּלהתיר להם את נדרם. כּי המנהיגים הגדוֹלים הללוּ, אשר קנאת לאוּמיוּתם בּוֹערת בּעצמוֹתיהם, אינם מעיזים לוֹמר את האמת לצאן מַרעיתם, והם מבקשים להסיר את האחריוּת מעל כּתפיהם החלשוֹת וּלהעביר אוֹתה על כּתפים חזקוֹת יוֹתר, ורק המלכים הגדוֹלים והאדירים היוֹשבים בּמרחק יכוֹלים להתיר להם מה שפּיהם אסר על עצמם. והמלכים הנתבּעים אוֹמרים מה שאוֹמרים לאוֹתם מנהיגים עזי-נפש, אשר קוֹדם הם קוֹפצים וּפוֹרצים וּמסרבים לשמוע עצה ואחר כּך הם מבקשים פּתח-חרטה, אוּלם לבסוֹף הם נַענים להם וּמתירים להם את נדרם. כּך נתחסלה השביתה בּשעתה, כּך נתחסל החרם על הוַעדה.
המנהיגים הערבים היוּ רוֹצים, כּמוּבן, בּעזרה אחרת מצד מלכי ערב: בּכסף, בּזיין, בּאנשי-מלחמה, בּ“לחץ”. סוֹפרוֹ של “מוֹרנינג פּוֹסט” מבּגדד מוֹדיע כּי “עוֹני עבּד אל-האדי דרש עזרה כּספּית וּצבאית לחידוּש המלחמה”. ידיעה קצרה זוֹ אינה אלא רמז דק לתכנוֹ של המשׂא-וּמתן שהתנהל בּין המַנהיגוּת הפּלשׂתינאית לבין שליטי ערב בּמשך כּל החדשים הללוּ. אוּלם נראה הדבר שדרישתוֹ של עוֹני עבּד אל-האדי לא מצאה הד אצל ממשלת עיראק החדשה, זוֹ שראתה אפילוּ צוֹרך להכריז בּפוּמבּי כּי פאוּזי קאוּקג’י איננוּ לאל פּליט מדיני בּעיראק וּממילא מוּבן שאיננוּ יכוֹל לעסוֹק בּפעוּלה פּוֹליטית אנטי-בּריטית. יש להניח בּבטחה כּי גם אִבּן-סעוּד וגם שליטי סוּריה כּיוֹם הזה, שיצאוּ מגדר מַרדנים ונעשׂוּ אחראים לגוֹרל ארצם, רחוֹקים עתה מהגשת “עזרה כּספּית וּצבאית לחידוּש המלחמה”.
משלא נַענה עוֹני עבּד אל-האדי בּזה, הסתפּק בּ“התרת-נדרים”, וּלמטרה זוֹ היה ענין גם בּפרסוּם הסכּמת המפקד הגדוֹל, שיעץ לערבים לא לתת “לממשלה כּל פּתחוֹן-פּה” על ידי המשכת החרם על הוַעדה.
הועד הערבי העליוֹן עמד שוּב, כּמוֹ הרבּה פּעמים, לפני התרסקוּת פּנימית. חבריו גוּפוֹ עמדוּ להוֹפיע בּפני הוַעדה על אַפּוֹ ועל חמתוֹ של המוּפתי יריבם. אזי עמד לוֹ רוַח והצלה מאת מלכי ערב – כּמוּבן מאליו, לא בּלי עזרתן הפּוֹליטית הפּעילה של ירוּשלים ולוֹנדוֹן – והחרם בּוּטל והאַחדוּת ניצלה. אַחדוּת, עד כּדי איסוּר על כּל עדוּת בּלתי-פּוּמבּית, גזירה שמא יעיז מישהוּ מן המנהיגים לגלוֹת בּפני הוַעדה ממַאוַייו הכּמוּסים: שלא רק מן היהוּדים הוּא רוֹצה להיפּטר, אלא גם מן הדיקטטוּרה השׂנוּאה שבּתוֹך כּתלי הועד הערבי העליוֹן.
והמַנהיגוּת הערבית, אשר תחילה בּיקשה ללַמד זכוּת על בּיטוּל עמדתה הקוֹדמת, בּטענה שאין זה אלא קרבּן לאַחדוּת ערב: “בּגדד, עמַאן וריאַד ציווּ להעיד, וירוּשלים אינה רוֹצה לשבת בּדד” – מוֹצאת כּבר עכשיו כּי טוֹבה היתה החלטת החרם בּשעתה וטוֹב בּיטוּל החרם בּשעה זוֹ. לכּל עת. פּוֹליטיקאים חרוּצים עשׂוּיים לקבּל שׂכר גם על הפּרישה וגם על הדרישה.
מה הבטיחוּ מלכי ערב למנהיגים האוֹחזים בּכנף בּגדם? כּשלוֹנוֹ של נוּרי פּחה ריסן את לשוֹן הדיפּלוֹמַטיה הערבית ואוּלי גם לימד יתר זהירוּת את הדיפּלוֹמטיה האַנגלוֹ-ערבית. עתה אין המלכים מתגנדרים בּהבטחוֹת אלא מסתמכים על אמוּנם בּשלטוֹן הבּריטי שלא יכזב: “בּידענוּ את ישרה של הממשלה הבּריטית ויחסה לערבים בּאנוּ לכלל דעה כּי טוֹב יוֹתר אם תוֹפיעוּ לפני הוַעדה המלכוּתית. – – מסרנו למשלחת הנכבּדה כּל מה שבּדעתנוּ בּענין זה ונשׂמח מאד אם תהיוּ בּטוּחים כּי אנוּ נמשיך לבוֹא לעזרתכם”.
עתה שלחה הוַעדה המלכוּתית טלגרמוֹת של תוֹדה למלכי ערב על “השפּעתם הטוֹבה על ארץ-ישׂראל”. בּדין שלחה. אם ממשלת הארץ אינה יכוֹלה לחסל שביתת-דמים בּהשפּעתה היא ובכוֹחה היא והיא זקוּקה לעזרת אחרים – ודאי היא חייבת להם תוֹדה. אם ממשלת בּריטניה שוֹלחת וַעדה מלכוּתית לחקוֹר את קוּבלנוֹת תוֹשבי בארץ, בּלי שיהיה בּכוֹחה להבטיח את השתתפוּתוֹ של אוֹתוֹ חלק מן התוֹשבים אשר למען הרגיעוֹ נשלחה הוַעדה, והיא זקוּקה להשפּעת מלכי חוּץ שיעמדוּ לה – ודאי שהיא חייבת להם תוֹדה על שהוֹציאוּה מן המיצר שדחקה את עצמה לתוֹכוֹ.
לא נשאל: מה הוּבטח למלכי ערב חלף השפּעתם הטוֹבה? אפשר הוּבטח ואפשר לא הוּבטח. אפשר נתפּרש ואפשר לא נתפּרש. מלכי ערב מַצניעים לכת, הם יוֹדעים מה חייבים הם ל“אימפּריאַליזם הזר” אשר מנהיגי פּלשׂתינה חוֹתים גחלים על ראשוֹ. והם גם שׂמחים לעשׂוֹת רצוֹנוֹ וּלזכּוֹת את חשבּוֹנם בּפנקסוֹ. הם רוֹחשים אֵמוּן לידידתם הגדוֹלה. אוּלם גם ידידה גדוֹלה שנתחייבה תוֹדה הרי היא בּעלת-חוֹב. והיא מבקשת לסלק את חוֹבה. אלא שהרבּה צוּרוֹת-סילוּק יש בּעוֹלם. וידידה גדוֹלה אינה צריכה לסלק דוקא מִשלה, היא יכוֹלה לסלק גם מִשל אחרים.
ואָנוּ – שוּב אנוּ משמשים אוֹבּיֶקט של סילוּק-חוֹב וריצוּי. שוּב עוֹמדים להקנוֹת למישהוּ, שאין לו חלק בּארץ הזאת, זכוּיוֹת על חשבּוֹננוּ. שוּב פּוֹעלת מאחוֹרי גבּנוּ הדיפּלוֹמַטיה האנגלוֹ-ערבית כּאילוּ אנחנוּ איננוּ קיימים פּה.
יש איפוֹא שוּב צוֹרך שנזכּיר את קיוּמנוּ, שנזכּיר גם את קיוּמם של אלה אשר להם זכוּיוֹת חוּקיוֹת לגבּי גוֹרל הארץ הזאת יוֹתר מאשר למלכי ערב. יש איפוֹא צוֹרך לשוּב ולוֹמר לכל המבקשים לסלק סילוּקין על חשבּוֹננוּ, על חשבּוֹן חיינוּ ויצירתנוּ ואחרית תקוָתנוּ: היה לא יהיה!
טבת תרצ"ז.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.