רקע
ברל כצנלסון
אידיליה פלשתינאית מקורית

אידיליה פּלשׂתינאית מקוֹרית נתקימה בּאחד הימים האלה בּהרי נצרת. על פּרסוּמה הצנוּע, בּלשוֹן כרוֹניקה פּשוּטה, חייבים אנוּ תוֹדה לסוֹפרוֹ של “איסלַמיה”, אוּלם מפּאַת מַשמעוּתה וסמליוּתה ראוּיה היא אוֹתה אידיליה שפּייטנים-פּטריוֹטים, מפאר המרד הערבי, יתנוּ עליה את דעתם וירימוּ אוֹתה על נס כּמוֹפת לדוֹר. גיבּוֹרי אוֹתה אידיליה הם גיבּוֹרי הזמן: סגן העוֹרך-דין של ממשלת פּלשׂתינה (א"י) וחבוּרת שוֹדדים מזוּינים. הללוּ עשׂוּ את מלאכתם באמוּנה וּבאין מפריע, כּמשפט הארץ הזאת: תחילה הניחוּ אבנים למִתרס בּדרך, אחר כּך ארבוּ לנוֹסעים, וּבהתקרב המכוֹנית עצרוּ בּעדה והריקוּ את כּיסי נוֹסעיה. לא כּיסים ריקים-למחצה של פּלחים אוֹ של נהג עני נזדמנוּ להם הפּעם. הם ראוּ ברכה בּעמלם: שבעים לא“י. אוּלם הנשדד אף הוּא לא היה איזה נוֹסע סתם, אלא מר פאוּזי בּיי גוּסיין, סגן-עוֹרך-דין של ממשלת ארץ-ישׂראל, בּן למשפּחת נכבּדים רבּי-נכסים, אשר אינם חסרים אפילוּ נציג משלהם בּועד הערבי העליוֹן. וּזכוּתוֹ עמדה לוֹ: הוּא אמר לשוֹדדים כּי מעשׂה זה יזיק ל”שאלה הערבית", והשלל הוּחזר לבּעליו, והשוֹדדים – כּלא היוּ, והעוֹרך-דין של הממשלה המשיך לבטח דרכּוֹ.

מה נאווּ שוֹדדיך, ארץ-ישׂראל, וּמה נמרצוּ תוֹבעי דינך ושוֹמרי משפּטך!

הגַע בּנפשך: השוֹד היה למַכּת-מדינה, השוֹטפת וּפוֹרצת את כּל התחוּמים. לא יהוּדים בּלבד ניתנים עתה לבז. המגפה אינה מַבחינה (רק הגרמנים, אוֹמרים, פּטוּרים מענשהּ, שׂריד של חינוּך פּוֹליטי מן העבר הקרוֹב וּפרי הערצה למוֹפת הדוֹר, לאַדוֹלף היטלר), ואין רחמים לפניה: פּלחים נשדדים, רוֹעים נרצחים, כּפרים נתקפים. אך לפני זמן-מה סיפּר “פלשׂתין” על אוֹטוֹבּוּס מלא חוֹרנים שנשדד. נלקחוּ מהם תשעים גרוּש. והשוֹדדים נפרדוּ מהם בּדברים מעוֹררים רחמים: “עניים אנוּ, פּלחים אנוּ, המהוּמוֹת רוֹששוּ אוֹתנוּ. אין לנוּ דרך אלא זוֹ. לכוּ ואמרוּ זאת למנהיגים”. והנה בּא לקראתם לא פּלח ולא חוֹרני, לא חנוָני ולא רוֹעה, אלא אחד מגזע המנהיגים עצמם, אשר להם יש צוֹרך לוֹמר “זאת”, והוּא הנהוּ בּא-כּוֹח אוֹתוֹ השלטוֹן “הזר והכּוֹבש”, אשר מידיו בּאוּ כּל הרעוֹת, נגדוֹ התקוֹממוּ וּמידוֹ נפלוּ כּמה מאחיהם של אוֹתם פּלחים שהפכוּ שוֹדדים, והם גם לא יצאוּ ריקם מעל פּניו ורשאים לשׂמוֹח על מצאָם שלל רב. וּראה זה פּלא: העוֹרך-דין של הממשלה שנפל בּידי שוֹדדים יש לוֹ מלת-קסמים, ההוֹפכת את השוֹדדים המזוּינים לשׂיוֹת תמימוֹת, והם מתחרטים על מעשׂיהם וּמחזירים את השלל, וּבלבד שלא יבוּלע ל“שאלה הערבית”.

האין זוֹ מעשיה נוֹגעת עד הלב וּמרוֹממת את הנפש? האין זאת אידיליה יִקרת-מציאוּת בּימים בּלתי-אידיליים שלנוּ?

והנה מסַפּר סוֹפרוֹ של “הארץ” משכם על ענינים בּלתי-אידיליים כּלל: כּפריים רבּים מגישים תזכּירים לשלטוֹנוֹת בּדבר מקרי השוֹד הרבּים, והם מבקשים “שישתמשוּ בּיד חזקה בּיחס לשוֹדדים”. וּבאחד התזכּירים הללוּ, שנשלח מכּפר בּארקא, נאמר ממש כמוֹ שהיהוּדים נוֹהגים לוֹמר: אם אין השלטוֹנוֹת יכוֹלים להגן עליהם הרי הם מוּכנים להגן על עצמם. והנה אך זה קראנוּ שהועד הערבי העליוֹן, לאחר שהחליט להוֹפיע בּפני הוַעדה המלכוּתית, החליט גם לשלח משלחוֹת לכּפרים הערבים בּדרישה לחדוֹל ממעשׂי שוֹד, כּי מעשׂים אלה “גוֹרמים נזק לעניני הערבים”. ותוֹצאוֹת ההחלטה הזאת כּבר ניכּרוֹת בּהטפה בּמסגָדים: אך לפני זמן-מה הגיעוּנוּ ידיוֹת על אוֹדוֹת הטפה דתית לקיוּם מצוַת “הכנסת-כּלה”, קרי: רכישת רוֹבה, והנה בּיוֹם ו' זה כבר הטיפוּ “להפסיק מעשׂי אַלָמוּת” “ולהיוֹת מוּכנים לאחר גמר הוַעדה המלכוּתית”. אחרי כּל אלה מי זה יעיז להטיל על המַנהיגוּת הערבית צל-צלוֹ של חשד, שיד להם בּמעשׂי-ליסטים? אלא שלפי שעה גם תזכּירי הכּפריים הבּלתי-אידיליים וגם הדרישה של הועד הערבי העליוֹן וגם ההטפה בּמסגדים טרם הביאוּ את פּרים. ויתכן כּי המנהיגים, המנַערים עתה את חָצנם ממעשׂי-אַלָמוּת ודוֹרשים מאת השוֹדדים שיחדלוּ ממעשׂי שוֹד, היוּ מצליחים עוֹד יוֹתר בּדרישתם אילוּ היוּ שוֹלחים אל השוֹדדים למען השפּיע עליהם את סגן העוֹרך-דין של הממשלה, אשר מצא מסילוֹת ללב השוֹדדים בּדרך נצרת בּהסבּירוֹ להם שמעשׂיהם “יזיקוּ לעניני הערבים”. ואפשר היוּ מצליחים עוֹד יוֹתר אילוּ היוּ שוֹלחים את דברם לא בּידי הסגן אלא בּידי עוֹרך-הדין של הממשלה עצמוֹ.

שוֹדדי הארץ, בּין שהם ילידי המקוֹם וּבין שמרחוֹק נזעקוּ לקוֹל הקריאה הפּטריוֹטית, הנם, כּידוּע, בּני גזע אציל. אינם כּפוּיי-טוֹבה. בּעצם מַרדנוּתם נגד השלטוֹנוֹת אינם שוֹכחים מה מידת האדיבוּת שנהגה בּהם התביעה הכּללית של אוֹתם השלטוֹנוֹת, והרי הם משלמים לה אדיבוּת תחת אדיבוּת, הם שוֹמרים אמוּנים למי שראוּי לכך. זוֹ נהגה בּהם לפנים משוּרת הדין, הרי הם נוֹהגים בּה לפנים משוּרת השוֹד.

מן הפּגישה האידילית הזאת בּהרי-נצרת של השוֹדדים המזוּינים עם סגן העוֹרך-דין של הממשלה נמצאנוּ למדים כּי גוֹרל הארץ ניתן בּידים אמוּנוֹת. אין ערוּבּה טוֹבה לשלוֹם הארץ מאשר אַהדת גוֹמלין ושמירת אמוּנים הדדית בּין שוֹדדי הארץ לבין תוֹבעי הדין ושוֹמרי החוֹק של הארץ.

טבת תרצ"ז


מהו פרויקט בן־יהודה?

פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.

אוהבים את פרויקט בן־יהודה?

אנחנו זקוקים לכם. אנו מתחייבים שאתר הפרויקט לעולם יישאר חופשי בשימוש ונקי מפרסומות.

עם זאת, יש לנו הוצאות פיתוח, ניהול ואירוח בשרתים, ולכן זקוקים לתמיכתך, אם מתאפשר לך.

אנו שמחים שאתם משתמשים באתר פרויקט בן־יהודה

עד כה העלינו למאגר 47810 יצירות מאת 2658 יוצרים, בעברית ובתרגום מ־30 שפות. העלינו גם 20265 ערכים מילוניים. רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי.

בזכות תרומות מהציבור הוספנו לאחרונה אפשרות ליצירת מקראות הניתנות לשיתוף עם חברים או תלמידים, ממשק API לגישה ממוכנת לאתר, ואנו עובדים על פיתוחים רבים נוספים, כגון הוספת כתבי עת עבריים, לרבות עכשוויים.

נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!

רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי. נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!