זֶה שָׁנִים שֶׁאַבָּא שֶׁל אוֹרְלִי אֵינוֹ עוֹבֵד בְּדִיר הַצֹּאן. אֲבָל אוֹרְלִי עוֹד זוֹכֶרֶת אֶת הַיָּמִים בָּהֶם הָיְתָה בָּאָה אֵלָיו לְבַקְּרוֹ שָׁם אוֹ שֶׁהָיְתָה יוֹצֵאת אֵלָיו לַשָּׂדֶה, כְּשֶׁרָעָה אֶת הַצֹּאן בְּקִרְבַת בָּתֵּי הַקִּבּוּץ. מֵאוֹתָם הַיָּמִים וּמִבִּקּוּרִים תְּכוּפִים בַּשַּׁבָּתוֹת שֶׁלְּאַחַר־כָּךְ נִתְקַשְּׁרָה יְדִידוּת בֵּינָהּ וּבֵין הַכְּבָשִׂים. בְּעִקָּר הִתְיַדְּדָה אוֹרְלִי עִם אוֹתָן כְּבָשִׂים חֲבִיבוֹת – אֵלֶּה הַמִּתְקָרְבוֹת בְּלִי חֲשָׁשׁ לַאֲנָשִׁים וְלִילָדִים, אוֹכְלוֹת מִידֵיהֶם וְנוֹתְנוֹת רֹאשָׁן לְלִטּוּפֵיהֶם, וּבְיוֹתֵר הִתְיַדְּדָה עִם שֻׁפְרָא, הַמַּשְׁכּוּכִית בַּעֲלַת הָעֵינַיִם הַנּוֹצְצוֹת.
מֵאָז הַגֵּז הִתְחַזְּקָה יְדִידוּת זוֹ מְאֹד וְשֻׁפְרָא אֲסִירַת־תּוֹדָה לְאוֹרְלִי. וּבֶאֱמֶת, מִי יוֹדֵעַ מֶה הָיָה קוֹרֶה אִלְמָלֵא בָּאָה אוֹרְלִי בְּאוֹתוֹ יוֹם שֶׁל רֵאשִׁית הַגֵּז לַדִּיר.
* * *
כְּדַרְכָּם מִדֵּי שָׁנָה בְּשָׁנָה בְּבוֹא יְמוֹת הַחֹם, הִתְכּוֹנְנוּ הָרוֹעִים לִגְזֹז אֶת הַצֹּאן. הִצְטָרְפוּ אֲלֵיהֶם כָּל יוֹדְעֵי גֵּז בַּמֶּשֶׁק, וּבֵינֵיהֶם אַמְנוֹן – אַבָּא שֶׁל אוֹרְלִי.
כֵּיצַד מִתְכּוֹנְנִים לַגֵּז? – מְכִינִים שֻׁלְחָנוֹת אֲרֻכִּים, חֲבָלִים, שַׂקִּים רֵיקִים בִּשְׁבִיל הַצֶּמֶר וְהָעִקָּר: מַשְׁחִיזִים אֶת הַמִּגָזַזִים. גּוֹמְרִים לְהַשְׁחִיז – מְנַסִּים עַל אַחַת הַכְּבָשִׂים אִם הַמִּגָזַזִים חַדִּים וּ – – פוֹתְחִים בַּגֵּז.
אוֹתוֹ יוֹם נִסּוּ אֶת הַמִּגָזַזִים עַל שֻׁפְרָא. קָשְׁרוּ אֶת רַגְלֶיהָ בְּחֶבֶל, הֵרִימוּ אוֹתָהּ אֶל הַשֻּׁלְחָן וְאַמְנוֹן הֵחֵל לִגְזֹז אוֹתָהּ.
וּמִי הִגִּיעַ בְּאוֹתָהּ שָׁעָה לַדִּיר? – אוֹרְלִי. הִיא בָּאָה, יָשְׁבָה עַל שֻׁלְחַן הַגֵּז וְהִבִּיטָה בְּעִנְיָן וּבִדְאָגָה אֶל שֻׁפְרָא, שֶׁרָבְצָה עַל הַשֻּׁלְחָן וְהִסְתַּכְּלָה בְּעֵינַיִם מְבֹהָלוֹת סְבִיבָה.
– אַבָּא, זֶה כּוֹאֵב לָהּ…
– לֹא, יַלְדָּתִי. לֹא כּוֹאֵב לַכִּבְשָׂה כַּאֲשֶׁר גּוֹזְזִים אוֹתָהּ.
– אֲבָל הַמִּגָזַזִים חַדִּים!
– גַּם הַמִּסְפָּרַיִם שֶׁבִּידֵי הַסַּפָּר חַדִּים, וְאַתְּ אֵינֵךְ מַרְגִּישָׁה שׁוּם כְּאֵב כַּאֲשֶׁר אַתְּ מִסְתַּפֶּרֶת, נָכוֹן?
שִׂיחָה מֵעֵין זוֹ הִתְנַהֲלָה בֵּין אוֹרְלִי וּבֵין אָבִיהָ גַּם לִפְנֵי שָׁנָה וְגַם לִפְנֵי שְׁנָתַיִם. אֲבָל אוֹרְלִי רָצְתָה לִהְיוֹת בְּטוּחָה בָּזֶה.
– אָז מַדּוּעַ הִיא רוֹעֶדֶת כָּל כָּךְ, אַבָּא?
– הִיא פּוֹחֶדֶת.
– לֹא צְרִיכִים לִגְזֹז אוֹתָהּ אִם הִיא פּוֹחֶדֶת.
– אַתְּ מַצִּיעָה לְהַשְׁאִיר אוֹתָהּ כָּל הַקַּיִץ עִם כָּל הַצֶּמֶר הַזֶּה עַל גּוּפָהּ? הִיא תַּזִּיעַ וְתִסְבֹּל מְאֹד מֵהַחֹם. אוּלַי אֲפִלּוּ תֶּחֱלֶה בְּמַחֲלַת־עוֹר אִם לֹא תִּגָּזֵז.
דִּבְרֵי אַבָּא הֵנִּיחוּ אֶת דַּעְתָּהּ שֶׁל אוֹרְלִי, אַךְ הִיא הוֹסִיפָה לִשְׁאֹל:
– וּמַדּוּעַ קָשְׁרוּ אֶת הָרַגְלַיִם שֶׁלָּהּ?
– כְּדֵי שֶׁלֹּא תִּבְרַח בְּאֶמְצַע הַגֵּז.
אַמְנוֹן הִמְשִׁיךְ לִגְזֹז וְהַצֶּמֶר הַלָּבָן גָּאָה וְנֶעֱרַם כְּגַל עַל גַּבָּה שֶׁל שֻׁפְרָא. כָּל הַצֶּמֶר יָרַד בַּחֲתִיכָה אַחַת, כְּמַרְבָד.
– לָזֶה קוֹרְאִים גִּזָּה – הִסְבִּיר אַמְנוֹן.
– אֲנִי יוֹדַעַת. אַחַר־כָּךְ תַּכְנִיסוּ אֶת הַגִּזּוֹת לְשַׂקִּים, תִּשְׁלְחוּ לְבֵית־הַחֲרֹשֶׁת וְשָׁם יַעֲשׂוּ מֵהֶן חוּטֵי צֶמֶר – נָכוֹן?
אַמְנוֹן חִיֵּךְ לְעַצְמוֹ. אוֹרְלִי זוֹכֶרֶת מַה שֶׁשָּׁמְעָה בַּשָּׁנִים הַקּוֹדְמוֹת.
מִשֶּׁגָּמַר, עָמַד וְהִתִּיר אֶת רַגְלֶיהָ שֶׁל שֻׁפְרָא. הִזְדַּקְּפָה הַכִּבְשָׂה, יָרְדָה בִּקְפִיצָה שׁוֹבֵבָה מִן הַשֻּׁלְחָן וּבִפְעִיָּה מְמֻשֶּׁכֶת רָצָה אֶל הַכְּבָשִׂים: מֶה… מֶה… מֶה…
הַכְּבָשִׂים מַמָּשׁ נִבְהֲלוּ מִפָּנֶיהָ. שָׁנָה
תְּמִימָה עָבְרָה מֵאָז הַגֵּז הַקּוֹדֵם. הֵם שָׁכְחוּ מַה מַּרְאֶהָ שֶׁל כִּבְשָׂה גְזוּזָה. וּבֶאֱמֶת, הַמַּרְאֶה שׁוֹנָה כָּל כָּךְ מִמַּרְאֵה כִּבְשָׂה עִם צֶמֶר… הֵם נִרְתְּעוּ מִפָּנֶיהָ, הִצְטוֹפְפוּ וְלֹא נָתְנוּ לָהּ לָגֶשֶׁת אֲלֵיהֶם וּלְהִתְעָרֵב בֵּינֵיהֶם.
שֻׁפְרָא נִסְּתָה שׁוּב וָשׁוּב לְהִתְקָרֵב, פָּעֲתָה כְּדֵי שֶׁיַּכִּירוּ אֶת קוֹלָהּ, אֲבָל הַכְּבָשִׂים בָּרְחוּ מִפָּנֶיהָ וְהִבִּיטוּ בָּהּ בְּחַשְׁדָּנוּת.
– זֶה וַדַּאי חֲמוֹר – פָּעֲתָה־אָמְרָה אַחַת הַטְּלָיוֹת.
– זֶה לֹא חֲמוֹר – עָנְתָה כִּבְשָׂה זְקֵנָה – לַחֲמוֹר יֵשׁ אָזְנַיִם אֲרֻכּוֹת.
– הַרְאִיתֶם מִימֵיכֶם חֲמוֹר פּוֹעֶה? – לִגְלְגָה כִּבְשָׂה אַחֶרֶת.
– אָז מַה זֶּה?? מִי זֶה?? – נִשְׁמְעָה הַשְּׁאֵלָה מִפִּיּוֹת רַבִּים.
– אוּלַי זֹאת עֵז?
– כֵּן, הִיא פּוֹעָה כְּמוֹ עֵז…
– שְׁטֻיּוֹת! הֵיכָן הַקַּרְנַיִם?
– וְהֵיכָן הַזָּקָן?
– אָז מַה זֶּה? – חָזְרָה הַשְּׁאֵלָה וְנִשְׁמְעָה
מִפִּיּוֹת רַבִּים.
– אֲנִי כִּבְשָׂה! אֲנִי שֻׁפְרָא! אֵינְכֶם מַכִּירִים אוֹתִי?! – שֻׁפְרָא מַמָּשׁ הִתְחַנְּנָה, אַךְ הַכְּבָשִׂים נִרְתְּעוּ עוֹד יוֹתֵר.
– לְשֻׁפְרָא יֵשׁ צֶמֶר מְסֻלְסָל עַל כָּל הַגּוּף.
– לְכָל הַכְּבָשִׂים יֵשׁ צֶמֶר.
– אֲבָל אֲנִי שֻׁפְרָא… בֶּאֱמֶת!
– אַתְּ שַׁקְרָנִית!
– זֹאת אֵינֶנָּהּ שׁוּם־חַיָּה־שֶׁאֲנִי־מַכִּירָה.
– אוּלַי זֹאת… מִפְלֶצֶת?
שֻׁפְרָא עָמְדָה בַּצַּד, בּוֹדֶדֶת וְאֻמְלָלָה, וְלֹא יָדְעָה מַה לַּעֲשׂוֹת. כָּל הַכְּבָשִׂים בָּרְחוּ מִפָּנֶיהָ. אוֹרְלִי שָׁמְעָה אֶת שַׁעֲטַת הָרַגְלַיִם שֶׁל הַכְּבָשִׂים הַמְבֹהָלוֹת וְנִגְּשָׁה לִרְאוֹת מַה קָּרָה. רָאֲתָה אֶת שֻׁפְרָא עוֹמֶדֶת בַּצַּד, מְנֻדָּה וַעֲצוּבָה. תְּחִלָּה לֹא הֵבִינָה מַה קָּרָה. הִיא נִגְּשָׁה אֶל שֻׁפְרָא, לִטְּפָה אֶת מִצְחָהּ.
– בּוֹאִי, שֻׁפְרָא. מַה קָּרָה, שֻׁפְרָא?
הַכְּבָשִׂים הִכִּירוּ אֶת אוֹרְלִי. הֵם שָׁמְעוּ שֶׁהִיא קוֹרֵאת לַיְצוּר הַמּוּזָר “שֻׁפְרָא”. הַסָּפֵק הִתְגַנֵּב אֶל לִבָּם: אוּלַי בְּכָל־זֹאת זוֹ שֻׁפְרָא? הִתְקָרְבוּ קְצָת וְהִקְשִׁיבוּ.
– שֻׁפְרָא, מַדּוּעַ אֵינֵךְ נִגֶּשֶׁת אֶל הָעֵדֶר?
אוּלַי לֹא טוֹב לָךְ שֶׁגָּזְזוּ אוֹתָךְ? – הוֹסִיפָה אוֹרְלִי וְשָׁאֲלָה.
– הִיא קוֹרֵאת לָהּ שֻׁפְרָא – לָחַשׁ טָלֶה צָעִיר, בַּעַל חֲתִימַת־קַרְנַיִם.
– הִיא אָמְרָה “גָּזְזוּ” – אָמְרָה אַחַת הַכְּבָשִׂים בְּקוֹל מְהֻרְהָר – אַתֶּם זוֹכְרִים אֶת הַמְּכוֹנָה הַזֹּאת שֶׁהֵבִיאוּ פַּעַם לַדִּיר וְשֶׁעָשְׂתָה גְזְזְזְזְ… גְזְזְזְ… אוּלַי…
– אוּלַי הֵם עָשׂוּ מַשֶּׁהוּ לְשֻׁפְרָא?
– לֹא יִתָּכֵן. אֲנִי מַכִּירָה אֶת שֻׁפְרָא. הִיא אֵינָהּ נִרְאֵית כָּךְ!
מִתָּא הָאֵילִים נִשְׁמַע קוֹל פְּעִיָּה עָבֶה:
– עִבְרוּ בְּכָל הָעֵדֶר וּרְאוּ: אִם שֻׁפְרָא בָּעֵדֶר – הַיְצוּר הַזֶּה אֵינוֹ שֻׁפְרָא; וְאִם שֻׁפְרָא אֵינֶנָּהּ בָּעֵדֶר – הֲרֵי זוֹהִי שֻׁפְרָא, כְּדִבְרֵי הַיַּלְדָּה.
– הַזָּקֵן צוֹדֵק – נִשְׁמַע רַחַשׁ־לַחַשׁ מִכָּל קְצוֹת הַדִּיר.
עָבְרוּ הַכְּבָשִׂים וּבָדְקוּ. עוֹד הֵם מִסְתּוֹבְבִים וּבוֹדְקִים, תָּפְסוּ הָרוֹעִים כַּמָּה מֵהֶם, קָשְׁרוּ אֶת רַגְלֵיהֶם וְהֶעֱלוּ אוֹתָם אֶל שֻׁלְחֲנוֹת הַגֵּז.
תּוֹךְ רֶבַע שָׁעָה הִצְטָרְפוּ אֶל הָעֵדֶר עוֹד יְצוּרִים מוּזָרִים אֲחָדִים. בִּמְקוֹם תַּלְתַּלֵּי צֶמֶר – מֵעֵין תְּלָמִים עַל עוֹר חָשׂוּף וְרַדְרַד; בִּמְקוֹם גּוּף מְעֻגָּל וְשָׁמֵן –גּוּף דַּקִּיק עִם בֶּטֶן שְׁקוּעָה. הַיְצוּרִים הַלָּלוּ נִרְאוּ בְּדִיּוּק כְּמוֹ שֻׁפְרָא הַגְּזוּזָה.
עַתָּה הֵחֵלּוּ הַכְּבָשִׂים לְהָבִין מַה קָּרָה.
– מַמָּשׁ אֵין לְהַכִּיר – חָזְרוּ וְאָמְרוּ בְּהִסְתַּכְּלָם עַל שֻׁפְרָא וְעַל שְׁאָר הַגְּזוּזוֹת.
תּוֹךְ יוֹמַיִם הָיָה כָּל הָעֵדֶר גָּזוּז. הַכְּבָשִׂים בִּקְּשׁוּ אֶת סְלִיחָתָהּ שֶׁל שֻׁפְרָא עַל הָעֶלְבּוֹן וְהַסֵּבֶל שֶׁגָּרְמוּ לָהּ.
– לֹא הִכַּרְנוּ אוֹתָךְ – הִתְנַצְּלוּ.
– אִי אֶפְשָׁר הָיָה לְהַכִּירֵךְ.
– אֲבָל אוֹרְלִי הִכִּירָה אוֹתִי – אָמְרָה שֻׁפְרָא, כְּאִלּוּ לְעַצְמָהּ, וְעֵינֶיהָ הִתְנוֹצְצוּ יוֹתֵר מִתָּמִיד…
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.