רקע
דוד רמז
עַל הַחִנּוּךְ בַּמַּחֲנוֹת וּבַמַּעְבָּרוֹת

בכנסת ברשות היושב־ראש וברשות חברי הכנסת,

הנני להגיש התנצלותי על אשר הודעתי זו בדבר מצב החינוך במחנות ובמעברות, התמהמהה עד כה, מחמת סיבות הטבועות בגוף הענין ואשר תובהרנה בהמשך הדברים.

רצוני להקדים מלים אחדות לעצם החזיון של לידת המעברות וצמיחת ישובי העולים, כפי שראינוהו בעינינו במשך שנת תש“י וחדשי תשי”א וכפי שאנו מקווים לראותו הולך וגובר, במידת התקבצות גלויותינו. בשנת תש“ט דובר בישראל לא מעט על סכנת המרחבים השוממים, הריקים מאדם. והנה לא תהיה כל הפרזה בדבר, אם נגדיר את החדשים של שנת תש”י וראשית תשי"א כחדשי סערה של התנחלות והתאחזות, אשר לאחר סערת הכיבוש המלחמתי היא התופעה הכבירה ביותר בחיי המדינה ובחיי העם.

אכן. מוטל עלינו לאכסן ולפרנס, לשכן ולכלכל, לחנך וללמד צבא־עולים מפוזר בכל הארץ ואשר לא הוכן למענו מראש המלאי הנדרש. ברור, כי הכוחות שלנו, של כולנו, לא הדביקו את המעשה הגדול הזה ונצטרך לשקוד רבות עד להשלמת מחסוריו ההכרחיים. אף על פי כן, כשחזרתי מן הביקורים הראשונים שלי במעברות – ולצערי לא יכולתי לעשות זאת אלא במאוחר – הייתי מלא כולי רגש אחד: מי שראה את אלה – לא יוכל להיות מקטני אמנה. ההתנחלות וההתאחזות הסוערת הזאת מילאה את הארץ. וגורל מר היא לכולנו, כי אנו נזקקים למפעל־ענקים זה דוקא מתוך טענה או קובלנה, זו או זו, המסתירה מאתנו בהכרח את כל גדלותו ואת כל זכויותיהם של אלה, האנשים והמוסדות, אשר ביצעוהו

ועתידים להמשיך ולבצעוֹ.

והנני לגשת לתיאור המציאות החינוכית העובדתית בישובים, במעברות ובמחנות, מתוך מסירת מודעה, כי יתכן מאד שחלו בינתיים, תוך כדי טיפולי בחומר המספרי, שינויים מסוימים, או כי נפלה טעות באחד הפרטים. הסקירה שלי, על כל פנים, שואפת להיות נאמנה עם המצב המציאותי, כפי שהיה מלפני מספר שבועות.

 

הישובים החקלאיים    🔗

במשך שנה ורבע נוטעו במרכז הארץ, בדרומה ובצפונה מאה עשרים וחמישה ישובים חקלאיים חדשים. אגף החינוך הנהו, לפי שעה, בעל דברים רק לתשעים ושנים מהם: בתוכם 60 לתנועת המושבים, 21 ל“הפועל המזרחי”, 4 לפועלי אגודת ישראל, 4 לעובד הציוני, 2 לחרות, 1 בלתי מוגדר. המתישבים ביתר הנקודות עדיין הם צעירים – נוער חלוצי או חיילים משוחררים, ברובם חברי קבוצות וקיבוצים – ועוד לא הגיעו לגיל הדאגה לתינוקות של בית רבן.

מיהו המקיים רישום לבית־ספר בישוב חקלאי?

החוק אומר: "לגבי מושב, קבוצה או קיבוץ – ועד המושב, או מזכירות הקבוצה או הקיבוץ, לפי הענין, מהווים רשות חינוך מקומית.

כיום אנו מונים בישובים החקלאיים האלה:

65 – גני־ילדים

83 – בתי־ספר

29 – בתי־ספר לנערים עובדים

סך הכל 177 – מוסדות חינוך.

אם נצרף את ישובי “הפועל המזרחי” (21), פועלי אגודת ישראל (4) עם הישובים, בהם קיימים בתי־ספר של המגמה הדתית של זרם העובדים (30), נקבל מספר 55 של בתי־ספר דתיים, בתוך 92 הישובים החקלאיים, אשר התינוקות שלהם הגיעו לגיל בית־ספר.

 

המעברות    🔗

המעגל הקרוב ביותר לישובים החקלאיים – הוא מעגל 58 המעברות המתחלקות לשתי חטיבות: 24 מעברות הסמוכות לעיר או למושבה – והן אומצו על ידי העיר או המושבה, עד כדי רישום ילדי המעברה בתוך הרישום הכללי וקליטתם בתוך בתי־הספר של העיר או המושבה, לפי זרמיהם – וכנגדן 34 מעברות, שהצריכו וחייבו פתיחת מוסדות חינוך בתוך תחום המעברה.

כדי להקנות מושג ממשי לחברי הכנסת על המעברות המאומצות, אקרא את שמות הישובים על סדרם, מצפוֹן הארץ לדרומה:

נהריה, עכו, כפר־אתא, טבריה, טירה, יבנאל, יקנעם, עפולה, גבעת־עדה, בית־שאן, חדרה, אבן־יהודה, תל־מונד, כפר־סבא א‘, ב’, הרצליה, בני־ברק, כפר אונו, אור־יהודה, בת־ים, גדרה, גן־יבנה א‘, ב’, באר־טוביה, מגדל־גד, באר־שבע.

מיהו המקיים רישום לפתיחת בתי־ספר במעברות?

הסמכות לביצוע הרישום היא לרשות המקומית או האזורית, אשר בתחום שיפוטה נמצאת המעברה. ולפי מיטב ידיעתנו לא נותרה עוד מעברה אשר לא הוכללה בתחום שיפוטה של אחת הרשויות המקומיות או האזוריות. יש בידינו ידיעות על הרישום שנתקיים ברובן המכריע של המעברות הללו. בשליש מהן, לערך, נפתחו מוסדות חינוך, לפי אישור אגף החינוך, עוד בקיץ תש"י. לעומת זאת, היו עוד באחדות מן המעברות, בשעת סיכום המספרים הללו, עיכובים מציאותיים: אם שהעולים עדיין לא הגיעו לעת ההיא (עין־הנציב, הר־טוב), אם שהמיבנים עוד טרם יושלמו אז.

ולא למיותר אולי יהיה להוסיף כאן הערת הסבר צדדית: שרת העבודה, בספרה בכנסת דברים כהוָיתם על דאגות החומר של המעברות, נקטה מספר כולל של 110 מעברות. שחולקו בנאומה למעברות־קליטה ולמעברות־התישבות. אני מניתי כאן1 בסך הכל 58 מעברות, מאומצות ובלתי־מאומצות – והשאר הן 52 מעברות־ההתישבות, שנכללו בתוך 125 הישובים החקלאיים שמניתי לעיל.

 

המחנות    🔗

המעגל השלישי הוא מעגל המחנות, מחנות העולים, אשר עליהם נתקבל בכנסת, בערב פסח תש"י, חוק־תיקון, כי לא תחול בהם חובת רישום לארבעה זרמים, כי אם שר החינוך והתרבות הוא אשר יקבע את סדרי הלימוד שם.

בתוקף חוק־התיקון הנזכר הוצא לפועל בחדשי סיון־תמוז תש"י, רישום בעשרים וחמישה מחנות העולים, והוחל בהקמת בתי־הספר לפי השיטה של שתי מגמות, שאחת מהן דתית, באותם המחנות אשר שוכניהם הם יוצאי ארצות שונות – ואילו למחנות של עולי תימן לבד נתיחד בית־ספר אחיד דתי, אשר בפיקוחו משותפים נציגים דתיים של כל ארבעת הזרמים.

בינתיים הופיע גם כאן, במציאות החיים של “מחנות העולים”, חזיון חשוב, חיובי במהותו: בקצב במרץ הועברו יושבי המחנות מעל שולחן הסוכנות היהודית, כדי לחיות על יגיע כפיהם. מתוך 25 המחנות, אשר נעשה בהם הרישום המגמתי בסיון–תמוז תש"י, עברו 12 למצב החדש – ואלה הם: ראש־העין, בית־ליד א‘, ב’, ה‘, באר־יעקב א’, ב‘, ג’. בנימינה, נתניה, עתלית, מחנה־ישראל ותלפיות. ורק 11 נשארו קיימים בתפקידם הקודם, בתור אכסניה לעולים.

ואלו הם: עין־שמר א‘, ג; בית־ליד ג’, ד‘, ו’; פרדס־חנה א‘, ב’, ג‘, ד’; חדרה מרכז; גבעת־שאול ב'.

כדי להבדיל ביניהם הותקן לאחד־עשר שם ישן: “בתי־עולים” – ולשנים־עשר הושאל שם: “מחנות־עבודה”.

וגם במחנות נגעה בינתיים התפתחות הרשת המוניציפלית – והן רובם הוכללו, כל אחד ואחד במקומו, בתחום אחת הרשויות המקומיות אוֹ האזוריות. בעקבות העובדות הללו נתעוררו שאלות משפטיות, אשר גררו אחריהן בירור רב – והמשך הרישום במחנות נתעכב בגללו לחדשים אחדים. גורם־לואי2 היה גם חופש הקיץ, אשר בא באמצע, בין הרישום לבין הביצוע.

החלטות הממשלה האחרונות מכירות, כי בכל המחנות, לרבות “מחנות־העבודה” שהזכרתי לעיל, יש לקיים את המשך הרישום לפי חוק־התיקון של ערב פסח תש“י. אמנם, אין ספק בדבר, כי הללו נכנסו לתהליך של היווּי נקודה שיכּוּנית קבועה. אך הואיל והן היו בזמן הרישום של סיון–תמוז תש”י “מחנות־עולים” – במובנו המדויק של התיקון – הרי כל עוד לא באה מטעם שר החינוך קביעה חוקית, המפקיעה אותם מחזקתם, הם עומדים בה.

 

הבחינה החוקית    🔗

השטף העז של מציאות העליה, הקליטה. ההתאחזות וההתישבות. השתנות צורותיה וכינוייה חייב את הממשלה לפרשנות מסוימת, מתוך זהירות רבה בגדרי החוק. אין חוקי־חיים בלי פרשנות חיה – ובלבד שתהיה אחראית, כלומר: נאמנה לרוח החוק ולכוונתו. בכנסת נשמעה טענת אחד החברים, כאילו עברה הממשלה על החוק, או נתכוונה לעבור עליו. חס ושלום! אמנם, יודע אני בחבר הכנסת, אהרן ציזלינג, בעל הטענה הזאת, כי נזדמן לו בחייו הציבוריים להיות לפעמים במצב של “עת לעשות – הפרוּ”. ואולי נחשבו לו המעשים ההם בשעתם לצדקה. כאן לא היתה הפרה כלשהי. המציאות הפרה את עצמה – ולטובה, בדרך כלל.

עיקר העיקרים בחוק לימוד חובה חינם – רצון ההורים ומשאלתם. הלבושים של החוק הם רבים אבל הנשמה אחת היא. הממשלה סבורה כי בהחלטותיה נשתמרה נשמת החוק בטהרתה. ואלוּ הן ההחלטות:

א. הרישום לקראת שנת תשי"ב יקוים השנה – כפי שהוצע מצד מועצת החינוך – בחודש אדר ב', במקום חודש ניסן.

ב. לילדים במעברות, אשר לפי הרישום יהיה רצוי להם זרם דתי, ינתן להם לקבל חינוכם בזרם הרצוי להם, גם תוך חדשי הלימוד שנשארו עוד לשנת תשי"א. 

ג. במעברות יהיה בין שני הרַשמים, הנדרשים לפי החוק, אחד דתי.

ד. במחנות – הרישום יהיה מגמתי, לפי חוק־התיקון של ערב פסח תש"י.

ה. במעברות של תימנים ובישובים של עולים דתיים יותקן – מבלי להיעגן לחודש אדר ב' – בית־ספר דתי. על ועדת שרים של שלשה – ראש הממשלה. שר החינוך והתרבות ושר דתי – מוטל לשקוד על ביצוע הדבר.

לא אתימר כי בדברים המעטים האלה מיציתי את הסוגיה העמוקה. השתדלתי, במידת יכלתי, להקל על חברי הכנסת לשוות לפניהם תמונה ברורה מגופו של ענין ומן השקלא וטריא המשפטית.

 

ציוד ושירות    🔗

יורשה לי, לאחר הדברים שנאמרו בשטח הרוחני, להוסיף שנים־שלושה קוים לתמונת המציאות החינוכית במחנות ובמעבדות, מצד הטיפול בציודם ובריהוטם של בתי־הספר ובפירנוּסם של הילדים בכוס חלב.

במידה שסידור הצריפים, הפַּחונים, ושירוּת הנקיון והבריאות ואספקת תקינה של מכולת, לבוש ונעל ושאר צרכי קיום וסעד משפיעים על כוחם ובריאות גופם של ילדי המעברות והוריהם ומסייעים להם לשאת בעול התורה, חייב אני לציין את הברכה המרובה, אשר הביא למעברות בכללן ריכוז הדאגה החמרית הבינמשרדית, בראשותה של שרת־העבודה. כן הנני רואה לחובתי להעלות על נס את הפעולה היפה והמסורה, אשר פעל הצבא בטיפול בנקודות המרוחקות והמבודדות ביותר, על סף החורף. אשר לחינוך – קיבל עליו הצבא, לפי הוראה מפורשת מטעם שר הבטחון, כי בשטח החינוכי לא תיעשינה במעברות, שטיפולן עליו, כל פעולות, אלא לפי הוראות מוסמכות מטעם משרד החינוך.

דאגת משרד החינוך למעברות בשטח החמרי אף היא רבת־סעיפים:

א. ריהוט בתי־הספר והגנים, שפירושו: אספקת אלפי ספסלים למיניהם. שולחנות, ארונות, לוחות וכיוצא באלה.

ב. ציוד במחברות וכלי־כתיבה.

ג. המצאת רבבות ספרי־לימוד, מפות וכו'.

כולנו יודעים בכמה יגיעה עולה, בתנאים שלנו, השגת חמרים והתקנת מלאכה בעתה – ותיתי ליה שירות זה, אשר רדף אחר המציאות במלוא כוחו ועודנו זקוק למאמץ רב כדי להדביקה.

אחד השירותים החשובים, הקיים עוד מימי הועד הלאומי, הוא שירות כוס החלב לילדי בתי־הספר. עם כניסתי לתפקידי במשרד החינוך, הוריתי להרחיב את השירות הזה ולהפנותו, בלי כל שהיה והשהיה, גם למעברות. אני סבור כי הוא עושה שליחות חשובה. במקום 90 אלף ילדים, אשר נהנו מכוס חלב זו בראשית שנת הלימודים, מספר הילדים הזוכים לה כיום הוא 150 אלף – וכל יום, לפי עדות העוסקים בדבר, מרחיב את המעגל. מספר המוסדות אשר החלב מגיע אליהם כיום הוא 778. אציין במיוחד את מכתבי התודה הנרגשים, אשר אנו מקבלים מבתי־הספר הערבים על המצאת כוס קקאו זו לילדים.

 

לשון ותרבות    🔗

עם כל רצוני להפנות מלכתחילה למעברות את עיקר עבודת התרבות – ובמרכזה: הנחלת הלשון והעמקת ידיעתה, באמצעי פעולה תרבותית, בקרב המבוגרים והמתבגרים – עלי להודות כי עודני בראשית הצעדים. אולם נפתחו כבר כ־400 כיתות לשיעורי־ערב בישובים החקלאיים החדשים באמצעות המועצות האזוריות ובעזרת המרכז לתרבות של הסתדרות העובדים הכללית. ב־27 ישובים חקלאיים חדשים ומעברות נפתחו מטעם לשכת הנוער באגף החינוך מועדונים לילדי בתי־הספר מכל הזרמים – ונעשות הכנות לפתיחת מועדונים בעוד 11 מקומות. המועדון מרכז את כל הילדים בשעות שלאחר הצהרים בפעולות נופש, משחקים, מלאכת־יד וכו'. מהעדר צריפים מיוחדים לעבודת התרבות ומחוסר כלי רכב, היתה פעולה רחבה תרבותית בחורף כמעט מן הנמנעות. ואני מביע ברכה מיוחדת לאלה מן המורים, המורות והגננות שלנו, העושים את עבודתם בקביעות במחנות ובמעברות ובישובים הצעירים, בין בבתי־הספר, בין בהוראה למבוגרים, בין בגנים ובמוסדות לתינוקות – פעולת תרבות ודרך־ארץ.

 

מפעל החינוך    🔗

מהיות זו סקירתי הראשונה בכנסת כשר החינוך והתרבות, לא אוכל לסיימה בלי להפנות רגע אחד את מבטם של חברי הכנסת – מן הקצה האחד של הבית עד קצהו השני – אל שדה החינוך בכללו, גידולו והתרחבותו. 

למטרה זו אקביל שני טורי מספרים: את אלו של חודש חשון תש“י, מול אלה של חודש חשון תשי”א – ואעשה זאת בשלוש מחלקות. שהן –


תלמידים
חינוך עברי חינוך ערבי

מוסדות מוכרים

(מחוץ למחנות ולמעברות)

מוסדות פטור
תשי"א 205950 7337 24240
תש"י 162811 15617
גידול 43139 8623
גידול ב־% 26.4 55.2

ואת הגידול יש לזקוף בעיקרו על מאה הגנים לילדים הערבים, שנפתחו בינתיים. כאמור, בשטח החינוך הערבי נוספו במשר השנה יותר מחצי מספר התלמידים. כחינוך העברי – יותר מרבע, אשר עליו צריך להוסיף את ילדי המחנות והמעברות.

נקטתי בכוונה תחילה מספר יחיד זה, שגם בהיותו לבדו יש בו כדי להבליט את התעודה החינוכית הגדולה אשר לפנינו. לוּ נאמץ כוח למלאוֹתה.

שבט תשי"א.




  1. “כן” במקור המודפס – הערת פב"י  ↩

  2. “לוי” במקור המודפס – הערת פב"י  ↩

מהו פרויקט בן־יהודה?

פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.

אוהבים את פרויקט בן־יהודה?

אנחנו זקוקים לכם. אנו מתחייבים שאתר הפרויקט לעולם יישאר חופשי בשימוש ונקי מפרסומות.

עם זאת, יש לנו הוצאות פיתוח, ניהול ואירוח בשרתים, ולכן זקוקים לתמיכתך, אם מתאפשר לך.

תגיות
חדש!
עזרו לנו לחשוף יצירות לקוראים נוספים באמצעות תיוג!

אנו שמחים שאתם משתמשים באתר פרויקט בן־יהודה

עד כה העלינו למאגר 49984 יצירות מאת 2763 יוצרים, בעברית ובתרגום מ־30 שפות. העלינו גם 21301 ערכים מילוניים. רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי.

בזכות תרומות מהציבור הוספנו לאחרונה אפשרות ליצירת מקראות הניתנות לשיתוף עם חברים או תלמידים, ממשק API לגישה ממוכנת לאתר, ואנו עובדים על פיתוחים רבים נוספים, כגון הוספת כתבי עת עבריים, לרבות עכשוויים.

נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!

רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי. נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!