בכנסת

רבותי! העליתי מתוך הויכוח נקודות אחדות עיקריות – ועליהן אעמוד ראשונה.

א. מניעת כפיה    🔗

מאז באתי לכהן כשׂר החינוך והתרבות, מלאו אזני טענות קשות וחריפות על מעשי כפיה בעניני החינוך. יש טענות על כפיה לצד זה ויש כנגדן טענות על כפיה לצד שני – ואני מניח כי היו תקלות. מי שיאמר כי למניעת כפיה בחיי המדינה הצעירה, המקבצת גלוּיותיה לתוכה ויוצקת אך זה את יסודי היסודות של חייה, דיה הכרזה בלבד, אינו אלא מסתלק על נקלה מפתרון הבעיה החמורה. סוד הביצוע של חיי־מדינה מיוסדים על מניעת כפיה – סוד עמוק הוא. זוהי תורה גדולה, זוהי מלאכה גדולה! אולי יש צורך בחינוך כימי דור לפחות, במסגרת מדינה עצמאית ובת־חורין, כדי שיותקן בתוכנו, בכל האגפים ובכל החוגים, נוסח חיים כולל, אשר בו תהיה הכפיה מנוגדת לטבע החברה והמדינה.

וכשבא שר־הסעד לפני שולחן הועדה לבירור שאלות דתיות ולמניעת כפיה בחיי המדינה, ודרש מאת הממשלה קביעת מנגנון מסוים לבירורים, בשטח זה, נענה לו ראש הממשלה והודיע כי הולך הוא למנות אדם מיוחד, אשר יתמיד בתפקיד אחראי זה. כי בין אם הכפיה היא לשם שמים ובין אם היא לשם מטרה הפוכה. מלאכת עקירתה אינה קלה.

אבל יש ערך, רבותי המאמינים, גם לעיקרון. יש ערך גם להכרזה. ובהכרזה יש להבחין בין דיבור בעלמא. דיבור לשעתו, לבין “אני מאמין” של תנועה ישובית מדינית גדולה, בונת הארץ, תנועה כמחנה הפועלים המאוחד, תנועה אשר מעצם ראשיתה האדם ורצונו הם במרכז עולמה ואשר חרתה על דגלה: “חירות האדם – היסוד היחידי לקיום חברה אנושית צודקת”, אשר לא זזה מעמדתה זו כמלוא נימה גם “בהמיר ארץ ובמוֹט הרים” בעולם כולו והיתה נאמנה לה בכל המסות אשר עמדה בהן במערכות פנים. תנועה כזאת, רבותי, גם אם איננה נקיה פה ושם מפשעי־ביצוע, מהימנה היא ודיבורה – דיבור. ובאשר היא מהימנת אין היא נרתעת מקביעת סידורים, שמתפקידם לגדור מראש, במידת היכולת האנושית. כל דרך לכפיה.

בהחלטות הממשלה. אשר הבאתי בפתיחתי, מצאה נכונות זו של הממשלה ביטוי מלא. לפני כניסת חודש אדר ב', הוא חודש הרישום, יש בדעתי – אם עד אז אמשיך לכהן בתפקידי כשר החינוך – לכנס את זוגות הרַשמים מכל הארץ ליום אחד בירושלים, על מנת להגיד להם דבר ברור: קיימו את הרישום ואת קבלת ההצהרות בנוגע לזרם הרצוי להורים, מתוך הנחה כי אין צורך למדינה בתרמית. אלא בהרגשה שירגיש כל יהודי בלבו, כי חפשי הוא להביע את רצונו במדינתו.

היה זמן לא רחוק – ובחירות בישראל היו מרובות תקלות. הצלחנו במידה גדולה להגיע לקיום בחירות הוגנות. כך נשאף ונגיע, בעזרת מאמץ מיוחד, למדרגה גבוהה גם בשטח החינוכי. מכל מקום, זה רצוננו.

ב. הפשט הדתי בזרם העובדים    🔗

ברם, עיקר הויכוח הפעם בין הצדדים היה על ענין לידתו של הפשט הדתי בזרם החינוך של העובדים. אני רוצה להודות, רבותי, כי חביבים עלי יסורי ויכוח זה ומכאוביו. אלה הם חבלי־לידה. עשרות בתי־ספר שכבר ישנם לפשט הדתי יעידו כי אכן קם דבר חדש. דבר חדש וגדול. לא לשם התנצחות עם החזית הדתית בא הפשט הזה בזרם החינוך של העובדים, כי אם מתוך בקשת נתיב־אמת לקיבוץ גלויות. תנועת העבודה ותנועת העליה היו דבקות זו בזו כל ימי בנין הארץ. יתכן כי אנשי המרכז לחינוך בהסתדרות, בתוכם אישי הפשט הדתי, אינם משערים בעצמם מה גדול המעשה ורב (וכדי שלא תהיה לחישה באולם על עסקי “פשט”, אומר את המקור: “נהרא נהרא – ופַשטֵיה”. (לקריאות־ביניים נוספות החולקות על “פשט”): אם ישאר ויכוח זה היחידי בינינו, אסכים למתנגדים – ויהיה שלום.

אני חוזר ואומר, גדול המעשה הזה, בין אם עתידים אנו להגיע בקרוב לחינוך אחיד ובין אם החזון הזה יתמהמה. הפשט הדתי בזרם העובדים אינו עוד דליה נידחת. יש לו קרקע: אהבת ישראל של תנועת הפועלים, דבקותה ומסירת־נפשה על חזון העם וכינוסו במולדתו – ועליה עובדת ומתישבת. מצד החזית הדתית הטיפו בויכוח זה על לב יוצרי הפשט הדתי רק נטפי פקפוק וספק: לא תוכלו, לא תצליחו, לא נסמוך עליכם. באויר של מעלה, אשר אליו נגעי אמש כנפי נאומו של שר החינוך קודמי, שזר, היו הדברים מלאים תּוֹם ואוֹמן. ואילו במוחו הצלול והקר של חבר הכנסת ד. צ. פינקס, נולדה שורת שאלות נוֹקבות, כמעט קאטכיזיס שלם: מה זה בית־ספר דתי? מה זה רשם דתי? מהו זרם דתי שבזרם העובדים? אם הדברים עמוקים כל כך – מאי קא סברו אנשי־שלומנו־וריבנו בחזית הדתית, כשדרשו כי בין שני הרשמים במעברות יהיה גם רשם דתי? אולי ייטיבו הם להסביר לשואל מה זה רשם דתי, וממילא יובן גם מה זה בית־ספר דתי ומהו הפשט הדתי שבתוך זרם העובדים.

בין חברי הכנסת ישנם לאין ספק אחדים המכירים את שם ר' חיים דב משפֵיָה, אשר נפטר במושב־הזקנים בירושלים לפני מספר שנים. יוּרשה לי לעשות לקנין הבית אחת משיחותיו הנאות: “מה ראו”, אומר ר' חיים דב, “יהודים באים בימים, משופעים בתורה ובגדולה, להתכנס ולטרוח בעסק גדול בענין תינוק בן 8 ימים? אלא מאי: מנסיון הדורות למדנו, כי מן הגוזלים הרכים צומחים ועולים רוטשילדים. רוקפלרים, גבאים בצילינדרים ופרופסורים”, והיה מוסיף בלחש: “ואף – רבנים וגאונים”.

באמירת מזל־טוב לרך הנולד אני רוצה לחתום את דברי בנקודה זו. יהודים נאמנים, יראים ושלמים, חייבים לבחון מחדש את עמדתם בענין הנדון. באשר במקום הזה נקשרו יחד אהבת העבודה, אהבת הקרקע, אהבת היצירה והאחריות לקיום המדינה – על יסודות הצדק והשויון.

ג. הערעורים על החוקיות.    🔗

לשבח הויכוח הפעם בכנסת, אני רוצה להגיד כי לא נזכרה בו פעמים רבות, ואולי גם לא נזכרה כלל, טענת הפרת הסכם. לעומת זאת הקשו הרבה, גם מימין וגם משמאל, על הצד החוקי. אך מה אעשה ולדעת הממשלה ולדעתי אני בתור חבר הממשלה, כל אשר הוחלט – בגדרי החוק ולפנים מן החוק הוחלט. דברים אשר היועץ המשפטי גזר עליהם – שוּנו. ואשר נתקבל – נתקבל בישיבת הממשלה, אשר שר המשפטים השתתף בה, ובנוכחותו של היועץ המשפטי. חבר הכנסת י. הררי מתכוון להרחיב את הפירצה בחוק לימוד חובה – ולהפקיע מן השטח של תחולת החוק גם את המעברות. על כן הוא זקוק לתיקון, המבטל את הרישום הזרמי במעברות. הממשלה, המתנגדת לביטול זה, איננה זקוקה לשום תיקון בחוק. חבר הכנסת א. ציזלינג, כמידת גנרלים רבים וטובים, נלחם כאן את מלחמת העבר – ולא את מלחמת היום. הוא אמר: “הבאת לנו עבירה על החוק”, בלי שטרח לבדוק את הענין. מתוך הדרוש, הנחמד והנעים, על פשרנות ופרשנות, חטא הוא גופו באחד מת"ק של רעשנות. אם הממשלה הסכימה כי לילדים במעברות, אשר ברישום החדש יגלו הוריהם את רצונם לחנכם בחינוך “המזרחי” או בחינוך “אגודת ישראל”, תינתן היכולת לקבל את החינוך הרצוי להם גם בחדשים הנשארים של השנה הזאת – הרי אין זה חטא כלפי החוק, כי אם להיפך, הידור החוק. מתוך רצון חפשי של הממשלה. אין לחייב על כך שום רשוּת מקומית בכוח החוק, אך מותר לעשות כך מתוך הסכם ומתוך רצון. לפי החוק, מוסמך שר החינוך ומחויב לשמור על סידורים נכונים, אשר יבטיחו רישום תקין. הוא מוסמך לבטל רישום, אם יש לו יסוד להניח כי הדברים לא היו כתיקונם. סמכות זו מקנה לו, בדרך הטבע ובדרך ההגיון, גם את הרשות להבטיח מראש סדרי רישום אשר ימנעו את הצורך להיכנס בשיקולים חמורים – תמיד חמורים – של פסילת רישום אשר כבר הוצא לפועל. היועץ המשפטי הביע דעתו בפירוש לטובת ההגיון הזה. במידה שיהיה צורך בהתקנת תקנה מסוימת, הרי מוסמך שר החינוך, כמו כל שר במדינה, להתקין – לאחר התיעצות עם מועצת החינוך – תקנה נחוצה. וכך ננהג.

ד. מספרים ועובדות    🔗

לא הספיקה לי השעה לבדוק את הרשימה, אשר שר הפנים הואיל למסור לידי הבוקר על 49 ישובים דתיים שהחינוך בהם הוא חילוני. אבל שמעתי אמש שם “גלבוע” ברשימה זו – וקראתי קריאת־ביניים כעד־ראיה. אברהם הרצפלד שמע “מסילת־ציון” – ועירער בקול כעד־ראיה. נתערערה איפוא הרשימה והיא טעונה בדיקה. אבל יש רשימה שניה, שאותה אני יכול וחייב להגיה כאן, בפומבי. שר הפנים הביא לפני הכנסת את המספר “שני מחנות”, אשר כאילו רק בהם הוקמו בקיץ, אחרי הרישום, בתי־ספר מגמתיים דתיים – שנים מתוך עשרים וחמישה מחנות. אחריו חזרו על המספר הזה רבים אחרים. לפי העובדות שבאגף החינוך החשבון מסתכם אחרת: במחנות עין־שמר ובמחנה ראש־העין סודרו בתי־הספר המגמתיים לאלתר. במחנה בנימינה נפתחו כיתות דתיות מיוחדות מיד, עוד טרם ניתן לפעול בהתאם לתוצאות הרישום. במחנה פרדס־חנה א' היו רוב הנרשמים דתיים. כ־84% והוסכם לקיים רק בית־ספר דתי – וכן היה הדבר, עד הימים האחרונים ממש. גם במחנה תלפיות, ומשם הגיעו אלינו על כך תלונות קשות, מצד אלה שנרשמו למגמה השניה. גם במחנה גבעת־שאול סודרו הילדים הדתיים בבית־ספר דתי בקרבת־מקום. בבית־ליד בוצע רישום בחודש האחרון ונפתחו שם בתי־ספר של שתי המגמות, הרי איפוא הסיכום: השר שפירא נקב מספר 25 מחנות. הרי שמנה אותם לפי סימניהם הסידוריים, כלומר: עין שמר – 2 מחנות, בית־ליד – 6 מחנות, פרדס־חנה – 4 מחנות. ואם כן, הרי ב־13 מתוך 25 המחנות – ולא בשנים – הוצא הסידור לפועל לשביעת רצונה של החזית הדתית. (מר שפירא, שר הפנים: מתי זה היה?) עוּבדה!

ובסמיכות לפרשה זו של המספרים, עוד הערה אחת לענין סטטיסטיקה בכללה. שאלוני: כמה ילדים הם מחוץ לבתי־הספר? כמה ילדים הם מחוץ לגנים? כמה נערים־עובדים אינם לומדים עדיין? שאלות אלו לבשו גם צורת שאילתות ועניתי עליהן בצניעות: איני יודע. לאחר מפקד מיוחד למטרה זו – אודיע לכנסת את המספרים, לכשיסתכמו. ברם, חבר הכנסת אהרון ציזלינג לא הסתפק בתשובה זו ודרש: אם אין לך מספרים מדויקים – תן אומדנה. וכשעניתי לו כי הנני חושש להכניס את ראשי באומדנה בענין שלא חקרתיו – חזר ויעץ לי: אם אין לך אומדנה משלך – קח אומדנה משל פרופסור בקי. עניתי לו: אם ישנה לפניך אומדנה של פרופסור בקי, קח אותה מכלי ראשון! ועל זה הרעים אמש קולו בויכוח: שר החינוך משתמט מלתת מספרים. חבר וידיד ותיק ציזלינג: זוהי לשון נקיה? (אהרן ציזלינג [מפלגת הפועלים המאוחדת]: בכל זאת, על הילדים שאינם לומדים וחייבים לימוד לפי חוק החינוך – אתה אחראי). במספרים אין אני שליט. אם יש אומדן של פרופסור בקי, הרי היא לפניך כספר הפתוח. (אהרן ציזלינג: אתה אחראי לזה שארבעת אלפים ילדי עולים אינם לומדים בגן ילדים). אף על פי כן, שאלתי: “אם זו לשון נקיה?” בעינה עומדת.

אני בא לסיום הערותי. התרעמו על שקיצרתי בפתיחתי. אמת, השתדלתי להבהיר את הענין הסבוך ולא להטביעו ברוב דברים. אני הולך לקצר גם הפעם מתוך הנחה כי אחרי הרישום, באדר ב', תרצה הכנסת לשמוע סקירה על החינוך במלוא היקפו ואני אהיה נכון לעשות זאת.

אדר א' תשי"א.