רקע
ישראל חיים טביוב
ר' שלמה בן יהודה אבן גבירול

המשורר הנעלה והפלוסוף הגדול, ר' שלמה אבן גבירול, נולד בשנת תשפ“ב (1022) בעיר מאַלאַגה אשר בארץ ספרד. ובימי ילדותו בא עם אבותיו לגור בעיר סַרגַוסַה. בכשרונותיו הנעלים רכש לו בימי נעוריו ידיעות עמוקות ורחבות בכל חדרי התורה ובכל מקצעות החכמה והמדעים. ביחוד דבק לאהבה את הפילוסופיא ואת השירה, ובעודנו נער שָר שירים יקרים ונפלאים מלאים רגש והוד. עוד מימי עלומיו מאס בתענוגות העולם, ויבחר רק בתבונה ויהגה בתורה ובחכמה יום ולילה ודבר לא היה לו עם איש. ואנשי מקומו אשר היו אנשים גסים לא הבינו ערכו וגם שנאוהו וירדפוהו על התרחקו מהם, והדבר הזה הגדיל עוד את עצבונו ואת יגונו הטבעי. והנה הופיע לו מלאך מושיע, הלא הוא החכם יקותיאל בן חסאן, זקן ונכבד בחצר המלך וגם גדול בתורה ובחכמה, והוא הושיע את גבירול מכל צרותיו, ונפשותיהם נקשרו בעבותות אהבה חזקה. אך מנוחת גבירול לא האריכה ימים, כי בשנת תשצ”ט נרצח איש מָגִנו בידי שונאיו הערבים, והאחרית הנוראה של אהובו וידידו נסכה על גבירול רוח תוגה, אשר לא סרה עוד מעליו כל ימי חייו. בכלל היה המשורר הנפלא הזה בעל הרגשות עמוקות, ולבו הָרַגָש הביאו לידי מרה שחורה ורוח עצב, אשר ישימו אוֹתותיהם בכל שיריו. גם גורל היהודים בקרב הגוים נגע עד לבו עד מאד, וצרת האומה הגבירה את עוצב רוחו; והוא היה הראשון במשוררי ישראל אשר אהב את ציון בכל עוז ההרגשה, ושיריו על גורל עמו ועל אהבתו לארץ אבותינו מלאים חום ורגש ויורדים חדרי לב. — ובראותו כי בני עירו ישביעוהו כעס ותלאות, עזב את עיר מגורו וירחיק נדוד. איש-הרוח הזה לא האריך ימים על האדמה: יש אומרים כי ימי חייו היו כחמשים שנה, ולדעת חוקרים אחרים לא הגיעו שני חייו גם לשלשים שנה. איך שיהיה, הנה הגדיל לעשות בימי חייו המעטים: יותר מעשרים ספרים חבר בכל מקצועות המדעים (רובם כתב ערבית ונעתקו לשפ"ע), רבים מהם נשארו בידינו (כגון ס' “מבחר הפנינים”1, “תקון מדות הנפש” ועוד).

הנכבד מכל ספריו הוא הס' הפילוסופי “מקור חיים”, שכתב ערבית ונעתק לשפת לטינא וגם לשפת צרפת (אך גוף הספר ותרגומיו עודם מונחים בכת"י). בגלל הספר הזה יקראו לגבירול בשם “אפלטון היהודי”, והוא היה הפילוסוף הראשון באירופא בימי הביניים. בתור משורר הוא יחיד בדורו, ובצדק אמר עליו אלחריזי: “כל המשוררים אשר היו לפניו, שירם לנגדו רוח ותהו, ואחריו לא קם כמוהו”. הוא חבר שירים רבים מאד, וישר על מחזות הטבע, ועל דברי עצב ותוגה וגם על דברי שחוק והתולים, גם על עניני הפילוסופיא וגם על חכמת הדקדוק. שיר ההגיון שלו מצוינים בעומק ההרגשה וביפי התמונות. מליצתו בשירי החול נשגבה לפעמים עד מאד, וקשה לרדת לסוף דעתו. אך תחת זה מצטיינים שירי הקדש שלו (פיוטים, סליחות וקינות) בפשטותם החמה והמורגשת, כי על כן נתקבלו רוב פיוטיו בכל תפוצות ישראל. אספה כללית משירי המשורר הנעלה הזה אין בספרותנו, ואנחנו נביא בזה דוגמאות משירי הקדש והחול שלו הפזורים והמפורדים בספרים ובמאספים שונים.


 

שִׁירֵי-חֹל    🔗


א. על יגון-נעוריו    🔗

(ע“מ יתד ושתי תנועות, יתד וש”ת ויתד ותנועה).

מְלִיצָתִי בְּדַאֲגָתִי טְרוּפָה

וְשִׂמְחָתִי בְּאַנְחָתִי דְחוּפָה2,

וְאִם אֶרְאֶה שְׂחוֹק יִבְכֶּה לְבָבִי

לְחַיָּתִי שְׁהִיא3 מֶנִּי קְטוּפָה —

"יְדִידִי, הַלְבֶן עֶשֶר וְשִׁשָּׁה

סְפוֹד וּבְכוֹת עֲלֵי יוֹם הָאֲסִיפָה4,

אֲשֶׁר הָיָה לְהִמָּשֵׁךְ בְּיַלְדוּת

בְּלֶחִי כַּחֲבַצֶּלֶת שְׁזוּפָה5 ?! —

— שְׁפָטַנִי לְבָבִי מִנְּעוּרָי6

וְעַל כֵּן הָיְתָה נַפְשִׁי כְּפוּפָה,

וְשָׂם הַבִּין וְהַמּוּסָר מְנָתוֹ

וְנַפְשִׁי הַחֲרוּצָה שָׂם קְצוּפָה7. —

"וּמַה-בֶּצַע8 בְּהִתְקַצֵּף? אֲבָל דֹּם

וְקַוֵּה כִּי לְכָל מַכָּה תְּרוּפָה,

וּמַה יוֹעִיל בְּכוֹת עַל הַמְצוּקִים9

וּמַה יוֹעִיל לְדִמְעָה הָעֲרוּפָה10 ?"

— וּמָה אוֹחִיל וְעַד כַּמָּה אֲיַחֵל

וְהַיּוֹם עוֹד וְלֹא מָלְאָה תְקוּפָה,

וְטֶרֶם בָּא צֳרִי גִלְעָד וְיָמוּת

אֱנוֹשׁ נִכְאָב וְיִנָּגֵף נְגִיפָה11 ?!


ב. על מות רב האי גאון.    🔗

(המשקל כנ"ל).

בְּכוּ עַמִּי וְחִגְרוּ שַׂק וְחֶבֶל

וְשִׁבְרוּ כָּל כְּלֵי נֵבֶל וְנֵבֶל12 :

לְרַב הַאיַ אֲדוֹנֵינוּ אֲשֶׁר מֵת,

פְּלֵיטָה נִשְׁאֲרָה לָנוּ בּתֵבֵל13.

לְמִי נִבְכֶּה וְנָנוּד בַּתְּחִלָּה

וְעַל מִי נַעֲשֶׂה מִסְפֵּד וְאֵבֶל:

אֱלֵי אָרוֹן אֲשֶׁר נִגְנַז בְּצִיּוֹן

וְאִם לָזֶה אֲשֶׁר נִגְנַז בְּבָבֶל14 ?


ג. על פרידת ידידו השר יקותיאל    🔗

(ש“ת ויתד, ש”ת ויתד וג' תנועות).

אָכֵן מְיֻדָּעִי זְנַחְתַּנִי מְאֹד

עַד כִּי קְרָאתִיךָ אֲבִי-זָנוֹחַ15 ;

יוֹם שֻׁלְּחָה רַגְלִי לְשׁוֹטֵט בֶּאֱנוֹשׁ

לֹא מָצְאָה כִּי אִם בְּךָ מָנוֹחַ.

בַּמֶּה תְכַבֶּה אַהֲבַת לֵבָב, וְאֵל

נִשְׁבַּע בְּרוּחוֹ מֵעֲבוֹר מֵי נֹחַ16 !


ד. על מות ידידו הנ"ל.    🔗

(ע“מ יתד וש”ת, יתד וש"ת ויתד ותנועה).

רְאֵה שֶׁמֶשׁ לְעֵת עֶרֶב אֲדֻמָּה

כְּאִלּוּ לָבְשָׁה תוֹלָע לְמִכְסֶה,

תְּפַשֵּׁט פּאֲתֵי צָפוֹן וְיָמִין

וְרוּחַ יָם בְּאַרְגָמָן תְּכַסֶּה,

וְאֶרֶץ, עָזְבָה אוֹתָה עֲרֻמָּה

בְּצֵל הַלַּיְלָה תָלִין וְתֶחֱסֶה,

וְהַשַּׁחַק אֲזַי קָדַר, כְּאִלּוּ

בְּשַׂק עַל מוֹת יְקוּתִיאֵל מְכֻסֶּה.


ה. משיר המספד הגדול על יקותיאל    🔗

(ע“מ ש”ת ויתד, ש"ת ויתד ושלש תנועות).

בִּימֵי יְקוּתִיאֵל אֲשֶׁר נִגְמָרוּ

אוֹת כִּי שְׁחָקִים לַחֲלוֹף יֻצָּרוּ17.

שִׂימוּ לְבַבְכֶם תֵּדְעוּ כִּי הַזְּמָן

יָכִין לְעָם שִׂיחוֹת וְלֹא נוֹצָרוּ18.

יִקְחוּ יְמוֹתָיו עָם וְעַל עָם יִתְּנוּ

עַד אֶחְשֹׁב כִּי עִם אֱנוֹשׁ יִסְחָרוּ19 — — —

אֶרְאֶה פְנֵי תֵבֵל, יְדִידַי, זֹעֲפִים

יִתְנַכְּרוּ אֵלַי וְלֹא נִכָּרוּ — — —

אָבַד יְקוּתִיאֵל אֲשֶׁר הָאוֹבְדִים

בּוֹ עָתְקוּ חַיִל וְגַם גָּבָרוּ — — —

אַל תַּעֲבִירוּ קוֹל בְּאֶרֶץ הַצְּבִי20

פֶּן יִרְגְזוּ הָרִים וְיִתְעַרְעָרוּ.

עַמִּי! סְפֹד כִּי הַכְּרוּב סָר מִדְּבִיר

וּכְלֵי קְרָב וּכְלֵי יְקָר נִפְזָרוּ,

וּזְעַק לְפִי קָרֶת וְהֵילֵל, כִּי אֲרוֹן21

נִלְקַח וְלוּחוֹת הַבְּרִית נִשְׁבָּרוּ — — —

אַל תִּתְמְהוּ אַנְשֵׁי אֲדָמָה עַל דְּבַר

שֶׁמֶשׁ וְיָרֵחַ אֲשֶׁר קָדָרוּ,

לוּ חָדְרוּ22 לִקְצֵה כְאֵבִי, יָרְדוּ

לִקְצֵה תְהוֹם וּלְפִי שְׁאוֹל נִפְזָרוּ — — —

נָפַל בְּרוֹשׁ, אֶל בֵּין23 עֲבוֹתִים גָּבְהָה

קוֹמַת סְעַפּוֹתָיו אֲשֶׁר נִצְמָרוּ24.

נָפַל שְׁנַת תִּשְׁעִים וְתֵשַׁע25 שַׂר גְּבִיר

בִּידֵי מְרֵעִים אַחֲרָיו נָעָרוּ26.

יִגְדַל לְעוֹלָם שֵׁם אֱלֹהֵי יַעֲקֹב

כִּי מִשְׁפְּטֵי צִדְקוֹ מְאֹד יָשָׁרוּ27 — — —

הָיָה יְקוּתִיאֵל כְּסֶלַע יָקְתֵאֵל28

בּוֹ נִשְׁמְטוּ זָרִים וְגַם זוֹרָרוּ29.

הָיָה יְקוּתִיאֵל כְּתֹרֶן הוֹעֲלָה

עַל הָר, אֲשֶׁר בּוֹ עוֹבְרִים אֻשָּׁרוּ — — —

יָתֵד אֲשֶׁר מֵאָהֳלֵנוּ נִגְדְּעָה

הָהּ לַחֲבָלֶיהָ אֲשֶׁר הֻתָּרוּ!

גֶּפֶן אֲשֶׁר שׁוֹרֵק בְּכַרְמִי נִטְּעָה

הָהּ לַעֲנָפֶיהָ אֲשֶׁר נִזְמָרוּ30 !

לִבִּי לְצִיּוֹן כַּחֲלִילִים יֶהֱמֶה

וּלְקוֹל בְּכִיתָהּ רַחֲמַי נִכְמָרוּ,

תִּזְעַק: "אֲהָהּ כִּי נָפְלָה חוֹמָה אֲשֶׁר

בָּהּ נִשְׂגְּבוּ עַמִּי וּבָהּ נִבְצָרוּ — — —

מִי יֶחֱנֵנִי עוֹד וְיִפְקֹד יוֹם לְיוֹם

אִם יִכְבְּדוּ בָנָיו וְאִם יִצְעָרוּ31 ? —

מִי יַהֲרֹס שִׁנֵּי כְפִירִים שׁוֹאֲגִים

לִטְרֹף שְׁאֵר צֹאן אֹבְדוֹת נָעָרוּ?"

יִבְכּוּ בְּנֵי דָוִד עֲלֵי אֶדֶר יְקָר

בּוֹ לָבְשׁוּ יֶשַׁע וְעֹז אָזָרוּ — — —

יִבְכּוּ מְתֵי אֶרֶץ עֲלֵי כֶתֶם חֳלִי

יִתְהַלְלוּ בִשְׁמוֹ וְיִתְפָּאָרוּ,

יִבְכּוּ פְלִילֵינוּ בְשִׁנְעָר32 אַחֲרָיו

כִּי אָזְלַת יָדָם וְכֹל חָסָרוּ — — —

יִבְכּוּ מְרוּדֶיהָ33 עֲלֵי מָעוֹן34 אֲשֶׁר

יֵאָסְפוּן יַחַד וְיִתְגּוֹרָרוּ — — —

יִבְכּוּ צְמֵאֶיהָ עֲלֵי עָנָן אֲשֶׁר

פִּיהֶם, לְמַלְקוֹשׁ יַעֲרֹף, פָּעָרוּ35 — — —

גַּם יָשְׁבוּ דוּמָם וְשַׂק לֹא פִתְּחוּ

עַל שַׁעֲרֵי צֶדֶק אֲשֶׁר נִסְגָּרוּ — — —

הִנֵּה יְקוּתִיאֵל יְכַפֵּר פִּשְׁעֲכֶם,

לִפְנֵי אֲדֹנָי מַלְכְּכֶם תִּטְהָרוּ,

יִכּוֹן וְיֵחָשֵׁב לְאֵל דָּמוֹ כְדַם

עוֹלוֹת עֲלֵי יַד אַהֲרֹן הָקְטָרוּ — — —

פַּסּוּ אֱמוּנִים וַחֲסִידִים גָּמְרוּ

בִּימֵי יְקוּתִיאֵל אֲשֶׁר נִגְמָרוּ!


ו. משיר תלונה על אנשי סרגוסה.    🔗

(ב"ת ויתד ותנועה, יתד ותנועה).

נִחַר בְּקָרְאִי גְּרוֹנִי

דָּבַק לְחִכִּי לְשׁוֹנִי,

הָיָה לְבָבִי סְחַרְחַר

מֵרֹב כְּאֵבִי וְאוֹנִי36 — — —

אֶל מִי אֲדַבֵּר וְאָעִיד

וּלְמִי אֲסַפֵּר יְגוֹנִי?

לוּ יֵשׁ מְנַחֵם מְרַחֵם

עָלַי, וְיֹאחַז יְמִינִי,

אֶשְׁפֹּךְ לְבָבִי לְפָנָיו

אַגִּיד קְצָת עִצְּבוֹנִי,

אוּלַי בְּזָכְרִי יְגוֹנִי

יִשְׁקֹט מְעַט מִשְּׁאוֹנִי.

שׁוֹאֵל שְׁלוֹמִי, קְרַב נָא

וּשְׁמַע כְּמוֹ יָם הֲמוֹנִי37

אִם יֵשׁ לְבָבְךָ כְּשָׁמִיר

יֵרַךְ לְרֹב דִּרְאוֹנִי38 !

אֵיךְ תַּחֲשֹׁב כִּי אֲנִי חָי

עַל דַּעְתְּךָ דַּאֲבוֹנִי39 ?

הַמְעַט הֱיוֹתִי בְתוֹךְ עַם

יַחֲשֹׁב שְׂמֹאלִי יְמִינִי40,

נִקְבָּר, אֲבָל לֹא בְּמִדְבָּר

כִּי אִם בְּבֵיתִי אֲרוֹנִי41 !

נִכְאָב בְּלִי אֵם וְלֹא אָב,

צָעִיר וְיָחִיד וְעָנִי,

נִפְרָד בְּלִי אָח, וְאֵין לִי

רֵעַ לְבַד רַעֲיוֹנִי — — —

אֶצְמָא לְרֵעַ וְאֶכְלֶה

טֶרֶם כְּלוֹת צִמְּאוֹנִי42,

כְּאִלּוּ שְׁחָקִים וְחֵילָם

בֵּין תַּאֲוָתִי וּבֵינִי43 !

נֶחְשָׁב כְּמוֹ גֵר וְתוֹשָׁב

יוֹשֵׁב בְּשֶׁבֶת יְעֵנִי44,

בֵּין כָּל פְּתַלְתֹּל וְסָכָל

לִבּוֹ כְּלֵב תַּחְכְּמוֹנִי45.

זֶה יַשְׁקֶה רוֹשׁ פְּתָנִים,

זֶה יַחֲלִיק רֹאשׁ וְיָנִיא46,

יָשִׂים לְאָרְבּוֹ47 בְקִרְבּוֹ

יֹאמַר לְךָ: “בִּי אֲדוֹנִי”48 !

עָם נִמְאֲסוּ49 לִי אֲבוֹתָם

מִהְיוֹת כְּלָבִים לְצֹאנִי.

לֹא יַאֲדִימוּ פְנֵיהֶם

כִּי אִם צְבָעוּם בְּשָׁנִי50 — — —

אִם אָזְנְכֶם לִי עֲרֵלָה

מַה יַּעֲשֶׂה פַעֲמוֹנִי51 ?! — — —

אוֹי לַתְּבוּנָה וְאוֹי לִי

כִּי גוֹי כְמוֹ זֶה שְׁכֵנִי! — — —

מַה-זֶּה אֲיַחֵל אֲנִי עוֹד

כִּי מָה יְהִי בִטְּחוֹנִי?

עֵינִי בְתֵבֵל תְּשׁוֹטֵט

לֹא תֶחֱזֶה בָהּ רְצוֹנִי52! — — —

לֹא אֶעֱלֹז בָּהּ לְעוֹלָם

לֹא יַעֲלֹץ בָּהּ גְּאוֹנִי.

לוּ קָרְאוּ לִי בְנֵי עָשׁ

"סוּרָה שְׁבָה פֹה אֲדוֹנִי53 "! — — —

אָקוּץ בְּחַיַּי וְאֶמְאַס

לִהְיוֹת בְּשָׂרִי סְרָנִי54,

כִּי יוֹם שְׂשׂוֹנִי אֲסוֹנִי

וּבְיוֹם אֲסוֹנִי שְׂשׂוֹנִי — — —

אֶדְרשׁ בְּעוֹדִי, אֲחַפֵּשׂ

מִצְוַת שְׁלֹמה זְקֵנִי55

אוּלַי מְגַלֶּה עֲמֻקּוֹת

יְגַלֶּה תְּבוּנָה לְעֵינִי,

כִּי הִיא מְנָתִי לְבַדָּהּ

מִכָּל עֲמָלִי וְהוֹנִי!


ז. בהפרדו מר' שמואל הנגיד.    🔗

(יתד וש“ת, יתד וש”ת, יתד ותנועה).

זְמַנִּי56, מַה לְּךָ תַחֲרשׁ בְּגַבִּי57?

שְׁמָעֵנִי וְתֵן פּוּגָה לְלִבִּי!

הֲנָקֵל לָךְ פְּרִידַת רַב שְׁמוּאֵל

וְהוּא אָבִי וּפָרָשִׁי וְרִכְבִּי58,

וְנָתַתָּ גְּבוּל59 בֵּינִי וּבֵינוֹ

וּמַה נִּשְׁאַר לְךָ עוֹד לַעֲשׂוֹת בִּי?

עֲזָבַנִי מְשֹׁמֵם כֶּאֱלִישָׁע

וְלֻקַּח מֵעֲלֵי רֹאשִׁי כְּתִשְׁבִּי60

וְהָיָה לִי בְרוּחוֹ פִּי שְׁנַיִם61

וְהִנֵּה פִּי שְׁנַיִם לִי בְעָצְבִּי! —

לְכָה שָׁלוֹם, שְׁכֹן צָפוֹן וְיָמִין,

בְּמָקוֹם נֶאֱמָן תִּשְׁכֹּן בְּחֻבִּי62,

הֲכִינוֹתִי מְקוֹמְךָ בֵּין כְּסָלַי

וְתָקַעְתִּי לְךָ אֹהֶל בְּלִבִּי.

אֲבַקֶּשְׁךָ וְגַם אֶמְצָאֲךָ שָׁם63

כְּמוֹ רוּחִי אֲשֶׁר נִתַּן64 בְּקִרְבִּי.


ח. משיר תלונה על ספרד.    🔗

(ש“ת ויתד, ש”ת ויתד).


מַה לָּךְ, יְחִידָה65, תֵשְׁבִי

דוּמָם כְּמֶלֶךְ בַּשְּׁבִי66 ?

כַּנְפֵי רְנָנִים תַּאְסְפִי67

וּכְנַף יְגוֹנִים תִּסְחֲבִי?

כַּמָּה68 לְבָבִי יֶאֱבַל,

כַּמָּה דְמָעוֹת תִּשְׁאֲבִי?

דָּבַקְתְּ69 בִּיגוֹנֵךְ, עֲדֵי

קֶבֶר בְּתוֹכוֹ תַחְצְבִי —


סִגְרִי דְלָתֵךְ בַּעֲדֵךְ

עַד יַעֲבֹר זַעַם חֲבִי!

יֵקַל בְּעֵינַיִךְ מְאֹד

אִם תִּצְמְאִי אוֹ תִרְעֲבִי70 — — —

הִנָּזְרִי מֵאַחֲרֵי

תֵבֵל וְאַל תִּתְעַכְּבִי71 — — —

מַה לָּךְ אֲדָמָה בוֹגְדָה

תִּתְהַלְּכִי וּתְסֹבְכִי?

נַפְשִׁי בְּיָפְיֵךְ מָאֲסָה,

לַשָּׁוְא72 עָלַי תַּעְגְּבִי.

אַל תַּתְעִי, כִּי מָחֳרָת

תִּקְחִי אֲשֶׁר תִּתְנַדְּבִי73 — — —

שׁוּבִי, יְחִידָתִי, לְאֵל,

שׁוּבִי וְלִבֵּךְ שׁוֹבְבִי74,

הִתְחַנְּנִי אֵלָיו, וְגַם

דִּמְעָה לְפָנָיו שַׁאֲבִי,

אוּלַי יְצַו וִישַׁלְּחֵךְ

מִבּוֹר אֲשֶׁר בּוֹ תִשְׁכְּבִי,

מִבֵּין אֲנָשִׁים בּוֹעֲרִים

שֶׁתִּשְׂנְאִי וּתְתָעֲבִי — — —

יוֹם תֵּצְאִי מֵהֶם, תְּנִי

תוֹדָה וְעוֹלָה קָרְבִי,

יוֹם תֵּצְאִי לִרְאוֹת אֱנוֹשׁ

אָז כֶּאֱנוֹשׁ תֵּחָשְׁבִי75 — — —

קוּמִי וְגוּרִי בַּאֲשֶׁר

תִּוָּדְעִי תִנָּקְבִי76 — — —

שִׂימִי סְפָרַד אַחֲרֵי

נֵוֵךְ וְאַל תִּתְעַכְּבִי — — —

אֶרֶץ יְרִיבַי, אַחֲרַי

תּוּאַר בְּקִלְלַת בֶּן-אֲבִי77 — — —

אִי לָךְ לְאֶרֶץ שׁוֹרְרַי,

יוֹם אַחֲרֵי תֵעָזְבִי

אֵין לִי בְקִרְבֵּךְ נַחֲלָה

אִם תֵּצְרִי אוֹ תִרְחֲבִי78 !


ט. משיר לאחד מידידיו.    🔗

(יתד וש“ת, יתד וש”ת ויתד ותנועה).

"עֲטֵה הוֹד וַעֲדֵה וּלְבַשׁ גְּאוֹנִים

וְהִנָּחֵם וְהֶרֶף מִינוֹנִים,

וְדֹם אִם בַּבְּכִי תָלִין, וְקַוֵּה

הֲלֹא תָקוּם וְלַבֹּקֶר רְנָנִים;

וְדַע כִּי הִנְּךָ יָחִיד בְּדוֹרָךְ

וְשִׁירָךְ כַּחֲרוּזֵי צַוְּארוֹנִים"79

עֲנִיתִיהוּ: וְאֵיךְ אֶרֶף וְאֶדֹּם

וְאֵיכָה יִדְּמוּ כַּיָּם שְׁאוֹנִים?

אֲפָפוּנִי, הֲדָפוּנִי מְצוּקִים

וְחִצֵּי הַזְּמָן נֶגְדִי נְכוֹנִים?! — — —

וְלֹא יָדְעוּ יְלָדָיו80 כִּי לְבָבִי

מְאֹד חָזָק וְהָיָה81 כַאֲבָנִים,

וְלֹא יִדְאַג וְלֹא יִשֹּׁם82 עֲלֵיהֶם,

וְיִשְׂחַק אִם יְבוֹאוּהוּ הֲמוֹנִים.

אֲנִי הַבֵּן אֲשֶׁר טֶרֶם יְיֻלָּד

לְבָבוֹ בָּן כְּמוֹ בֶן הַשְּׁמוֹנִים83.

וְגֵוִי יַהֲלֹךְ עַל הָאֲדָמָה

וְנַפְשִׁי תַהֲלֹךְ עַל הָעֲנָנִים84 — — —

וְיָגַעְתִּי בְחָכְמָה מִנְּעוּרַי

לְמַעַן85 אַחֲרִיתָהּ מַעֲדַנִּים — — —

וְנַפְשִׁי מִכְּלִי חֶמְדָה יְקָרָה

וְתַחֲשֹׁב הַפְּנִינִים כַּצְּנִינִים,

וּמֵרֹאשׁ מָאֲסָה נֹעַם אֲדָמָה

וְחַיֶּיהָ בְּעֵינֶיהָ אֲסוֹנִים — — —

חֲמָתִי נִתְּכָה עָלַי, בְּשׁוּרִי

פְּתָאִים חָשְׁבוּ כִי הֵם מְבִינִים — — —

וְהֵם מִתְפָּאֲרִים עָלַי בְּשִׁירִים

וּמִי יִתֵּן וְיִהְיוּ מַאֲזִינִים86 ! — — —

פְּתָאִים חָשְׁבוּ סִכְלוּת לְהַשְׁוֹת

עֲצֵי עֵדֶן כְּשׁוּרוֹת הָאֳרָנִים87 ! — — —

אֲנִי אֶחְקֹר צְפוּנֵי הַמְּלִיצָה

וְאֶפְתַּח שַׁעֲרֵי דַעַת וּבִינִים — — —

וְאָשִׁיר שִׁיר יְשַׂמַּח הַנְּפָשׁוֹת

וְכָל לִבּוֹת יְחַלֵּץ מִיגוֹנִים — — —

וּבוֹ אָרוּם וְאֶנָּשֵׂא עֲלֵי כָל

מְתֵי דוֹרִי וְעַל כָּל הַזְּמַנִּים,

וְאֶתְגַּבֵּר בְּשִׁירָתִי וְאֶחְבּשׁ

פְּנֵי שׂוֹנְאַי לְעוֹלָם בַּטְּמוּנִים88 — — —

אֲהָהּ, כִּי הַזְּמָן חָסֵר תְּבוּנוֹת

וְנִמְלָא מֵעֲדַת רוֹנְנִים וְשׁוֹנִים89 ! — — —


י. מקינה על מות אחד מידידיו.    🔗

(יתד וש“ת, יתד וש”ת).

אֲחִי-תֵבֵל90, שְׁאַל תֵּבֵל,

שְׁאַל מָה אַחֲרִית עַמָּהּ.

אֲשֶׁר תֹּאכַל יְלָדֶיהָ

וְהֵם לֹא לָחֲמוּ לָחֲמָהּ91;

הֲכִי תֵבֵל קְרָאוּהָ?

לְמַעַן הִיא וְהֵם כִּשְׁמָהּ92!

וְלוּ חָכְמוּ בְּנֵי תֵבֵל

אֲזַי יָעֲצוּ לְהַשִּׁמָּהּ93.

וְאִישׁ יָדַע אֲשֶׁר אֵדַע,

לְבָבוֹ קָץ הֱיוֹת עִמָּהּ94!

וְתֵבֵל בָּחֲלָה נַפְשִׁי,

וְנַפְשִׁי בָחֲלָה מוּמָהּ95 — — —

וְאֵיךְ אִישַׁן וְלִבִּי עֵר

וְעֵינִי מָאֲסָה נוּמָהּ.

אֱמֶת, עָלַי לְהִוָּסֵר96

וְנַפְשִׁי עוֹד לְהַחְכִּימָהּ,

לְמַעַן הִיא אֲשֶׁר תִּחְיֶה,

אֱמֶת, אַחֲרֵי כְלוֹת גִּשְׁמָהּ97 — — —

וְגַם תָּבִין נְתִיבֵי-אוֹר

וְתֵדַע מָחֳרָת יוֹמָהּ,

בְּעֵת תַּעֲזֹב גְוִיָּתָהּ

וְתָשׁוּב אֶל אֲשֶׁר שָׂמָהּ98,

וְתַעַל, כַּאֲשֶׁר עָלָה

יְדִידֵנוּ99, אֱלֵי רוֹמָה,

אֲשֶׁר הָיָה פְּאֵר אַרְצִי

וְסַפִּירָהּ וְיַהֲלֹמָהּ100 — — —

וְלָמָה שָׁכְלָה אוֹתוֹ

אֲדָמָה? שִׁכְּלָה אִמָּהּ101 !

קְבַרְנוּהוּ וְאוֹר קָדַר

וְהַשֶּׁמֶשׁ102 בְּעֹז חֻמָּהּ,

וְלוּלֵי כִי נְשָׂאוּהוּ,

נְשָׂאַתְהוּ עֲלֵי שִׁכְמָהּ103 — — —


יא. על הסתו.    🔗

(ש“ת ויתד, ש”ת ויתד וג' תנועות).

עָבֵי שְׁחָקִים כִּשְׁוָרִים גָּעוּ

כִּי הַסְּתָו זָעַף וּפָנָיו רָעוּ — — —

וּפְנֵי שְׁחָקִים בָּעֲרָפֶל תָּעוּ

אַף כֹּכְבֵי בֹקֶר בְּאוֹרָם לָעוּ104

שֶׁמֶשׁ105 נְשָׂאָם עַל כְּנָפָיו עַל פְּנֵי

אֶרֶץ, וְעֵת כִּי נִבְקְעוּ נִבְקָעוּ,

פַּחֵי גְשָׁמִים רִקְּעָם רוּחַ, וְעָב

קִצֵּץ פְּתִילִים, עַד שְׁאוֹל נָגָעוּ106

גָּלָה107 יְבוּל הָרִים אֲשֶׁר נִסְתָּר כְּמוֹ

סוֹדוֹת, יְדָעָם אִישׁ וְלֹא נוֹדָעוּ.

כָּל הַסְּתָו בָּכוּ עֲנָנָיו עַד אֲשֶׁר

חָיוּ עֲצֵי שָׂדֶה אֲשֶׁר גָּוָעוּ!


 

שִׁירֵי-קֹדֶשׁ    🔗

א. רשות    🔗

(ש“ת ויתד וש”ת — שתי פעמים).

שֹׁרֶשׁ בְּנוֹ יִשַּׁי

עַד אָן תְּהִי נִקְבָּר108 ?

הוֹצֵא לְךָ פֶּרַח!

כִּי הַסְּתָו עָבָר.

לָמָּה יְהִי עֶבֶד109

מוֹשֵׁל בְּבֶן שָׂרִים?

תַּחַת מְלוֹךְ צָעִיר

שָׂעִיר הֲלֹא גָבָר110

מִנִּי זְמָן אֶלֶף

שָׁנִים111, אֲנִי נֶעְבָד,

אֶדְמֶה בְּתוֹךְ גָּלוּת

קָאַת בְּתוֹךְ מִדְבָּר112. —

הַאֵין לְבוּשׁ בַּדִּים

לִשְׁאוֹל?113 — וְאֵיךְ יִגְלֶה

הַקֵּץ? וְאֵל צִוָּה:

סְתֹם וַחֲתֹם דָּבָר114 !


ב. אזהרת הנפש    🔗

(יתד וד' תנועות — ארבע פעמים).

עֲדֵי מָתַי יִצְרִי,

יְהִי זָד עַל יוֹצְרִי115

וְיִבְחַר רַע וּמְרִי,

וְדֶרֶךְ מַהֲתַלִּים;

וְאַקְשֶׁה אֶת רוּחִי

וְאָעֵז אֶת מִצְחִי,

אֲסַלֵּף אֶת אָרְחִי

וְאֶעֱזֹב מַסְלוּלִים116?

וְנַפְשִׁי לֹקַחַת

מְשׁוּבָה נִצַּחַת,

וּבִמְאֹד נֶאֱלַחַת117,

בְּמַעֲשִׂים נִגְעָלִים.

וְזָרְקָה בִי שֵׂיבָה,

וְעוֹדִי בִמְשׁוּבָה118,

וְסַרְתִּי מִנְּתִיבָה

לְעַקֵּשׁ מַעְגָּלִים.

וְעֵינַי נִפְקָחוֹת

וְרַעְיוֹנַי טוּחוֹת

וּמֶנִּי נִדָּחוֹת,

וְהָבֶל מַהְבִּילִים119.

וְלֹא אָגוּר מִיּוֹם,

אֲשֶׁר אֵין בּוֹ פִּדְיוֹם,

אֲבָל כָּל יוֹם וָיוֹם,

פְּשָׁעַי נִכְפָּלִים120.

וְהַמָּוֶת יִקְרָב

וְיֵשֵׁב בְּמַאֲרָב,

וְגַם צָעִיר וָרָב

בְּמִכְמַרְתּוֹ נוֹפְלִים,

וְעוֹלָם זֶה אֶדְרשׁ,

אֲשֶׁר מִתְקוֹ מֵי רֹאשׁ.

וְאַחֲרִיתוֹ לִשְׁרשׁ,

וּמַחֲמַדָּיו כָּלִים121


ג. רשות לנשמת    🔗

(יתד וש“ת, יתד וש”ת, יתד ותנועה).

שְׁחִי לָאֵל יְחִידָה הַחֲכָמָה122

וְרוּצִי לַעֲבֹד אוֹתוֹ בְאֵימָה!

לְעוֹלָמֵךְ123 פְּנִי יוֹמֵךְ וְלֵילֵךְ

וְלָמָּה תִרְדְּפִי הֶבֶל וְלָמָּה?

מְשׁוּלָה אַתְּ בְּחַיָּתֵךְ לְאֵל חַי

אֲשֶׁר נֶעְלָם, כְּמוֹ אַתְּ נַעֲלָמָה124;

הֲלֹא אִם יוֹצְרֵךְ טָהוֹר וְנָקִי

דְּעִי125 כִּי כֵן טְהוֹרָה אַתְּ וְתַמָּה.

חֲסִין יִשָּׂא שְׁחָקִים עַל זְרֹעוֹ

כְּמוֹ תִּשְּׂאִי גְוִיָּה נֶאֱלָמָה126.

זְמִירוֹת קַדְּמִי נַפְשִׁי לְצוּרֵךְ

אֲשֶׁר לֹא שָׂם דְּמוּתֵךְ בָּאֲדָמָה127.

קְרָבַי, בָּרְכוּ תָמִיד לְצוּרְכֶם

אֲשֶׁר לִשְׁמוֹ תְהַלֵּל כָּל-נְשָׁמָה!



ד. רשות.    🔗

(ש“ת ויתד וש”ת — ב' פעמים).

שַׁדַּי אֲשֶׁר יַקְשִׁיב לַדַּל וְיֵעָתֵר,

עַד אָן תְּהִי רָחוֹק מֶנִּי וְתִסָּתֵר?

לַיִל וְיוֹם אֶעְטֹף128 אֶקְרָא בְלֵב נָכוֹן,

אוֹדֶה לְךָ תָּמִיד, כִּי חַסְדְּךָ יוֹתֵר129.

מַלְכִּי! לְךָ אוֹחִיל, לִבִּי בְךָ יִבְטַח

כְּחוֹלֵם חֲלוֹם סָתוּם יִבְטַח עֲלֵי פּוֹתֵר.

הִנֵּה שְׁאֵלָתִי לַקְשִׁיב תְּפִלָּתִי,

אוֹתָהּ אֲבַקֵּשׁ, לֹא פָחוֹת וְלֹא יוֹתֵר!


ה. רשות.    🔗

(המשקל כנ"ל).

"שַׁאֲלִי יְפֵה-פִיָּה, מַה תִּשְׁאֲלִי מֶנִּי,

כִּי קוֹל תְּחִנָּתֵךְ עָלָה בְמוֹ אָזְנִי"130

לָבִיא פְגָשַׁנִי, קָם אַחֲרָיו נָמֵר,

וָאֶבְרְחָה מֵהֶם וָאֱעֶזֹב גַּנִּי131,

מִדֵּי עֲבֹר אֵלֶּה, הִנֵּה דְמוּת פֶּרֶא

קָם בַּחֲצוֹת לַיִל יָשַׁב עֲלֵי כַנִּי132.

הָאֵל! קְרָא אֵלָיו כִּקְרֹא אֱלֵי אִמּוֹ:

"קוּמִי וְשׁוּבִי אֶל גְּבִרְתֵּךְ וְהִתְעַנִּי133!


ו. רשות.    🔗

(המשקל כנ"ל).

שֵׁשׁ נִגְזְרוּ לָצֵאת עֶבֶד פְּדוּת רוֹצֶה,

וּשְׁנֵי עֲבוֹדָתִי אֵין סוֹף וְאֵין קֵצֶה134!

לָמָּה אֱהִי, מַלְכִּי, עֶבֶד לְבֶן-אָמָה135

וּבְיַד יְלִיד-בַּיִת מָצוֹק וְצַר מוֹצֵא136?

מִיּוֹם לְיוֹם אוֹחִיל, לֹא אֶשְׁמְעָה דָבָר

מַה תַּעֲנֶה אוֹתִי מַלְכִּי, וּמַה תִּפְצֶה137

הִנְנִי, לְקָחַנִי! אִם אֵין פְּדוּת עִמְּךָ

אֶהְיֶה לְךָ עֶבֶד עוֹלָם, וְלֹא אֵצֵא138 !


ז. רשות    🔗

(יתד וש“ת, יתד וש”ת ויתד ותנועה).

שְׁלשָׁה נוֹסְדוֹ יַחַד לְעֵינַי

יְשִׂימוּן זִכְרְךָ תָּמִיד לְפָנָי139.

לְשָׁמֶיךָ — אֲנִי אַזְכִּיר שְׁמֶךָ,

וְהֵם עָדַי — לְעֵדֵי נֶאֱמָנַי140;

מְקוֹם שִׁבְתִּי — יְעוֹרֵר מַחְשַׁבְתִּי,

בְּרָקְעִי — אֶזְכְּרָה רֹקַע אֲדָנָי141;

הֲגִיג לִבִּי, בְּהַבִּיטִי בְקִרְבִּי:

“בְּכָל עֵת בָּרְכִי נַפְשִׁי אֲדֹנָי”142.


ח. פזמון לשבעה-עשר בתמוז    🔗

(משקלו שלש שלש תנועות).

שְׁעֵה נֶאֱסָר

אֲשֶׁר נִמְסַר

בְּיַד בָּבֶל

וְגַם שֵׂעִיר

לְךָ יֶהֱמֶה

זֶה כַמֶּה

וְיִתְחַנֵּן

כְּבֵן צָעִיר143 — — —

יוֹם גָּבַר

הָאוֹיֵב

וַתִּבָּ-

קַע הָעִיר.


לְזֹאת אִכַּף

וְאֶסְפֹּק כַּף

בְּיוֹם חָמֵשׁ

קְרָאוּנִי144:

עֲלֵי רֶגֶל

הָעֵגֶל

הַלֻּחוֹת

יְצָאוּנִי,

וְלָכַד צָר

עִיר מִבְצָר

וּבַסּוּגַר

הֱבִיאַנִי,

וְגַם הִשְׁמִיד

הַתָּמִיד

וּמֵעֲשׂוֹתוֹ

כְלָאַנִי,

וְהוּשַׂם אֱלִיל

בְּהֵיכַל כְּלִיל145

וְדָתְךָ צָר בָּאֵשׁ

הִבְעִיר. — יום…


מְאֹד אֶתְחַל146

וְאֶתְחַלְחַל

בְּיוֹם שַׁדַּי חֲשָׂפַנִי

וְהַשְּׁפִיפוֹן

מִצָּפוֹן147 כַּשִּׁבֹּלֶת

שְׁטָפַנִי

וְנָהַג שְׁבִי

אֶרֶץ צְבִי

וְגַם כַּדּוּר

צְנָפַנִי,

וְיוֹם חָשַךְ

מְאוֹר שֵׁשַׁךְ148

לְיַד פָּרַס

דְּחָפַנִי

וְגַם צַיָּד149

שָׁלַח יָד

וְהַצָּפִיר

וְהַשָּׂעִיר150. — יום…


הוֹד לִבִּי

וּמִשְׂגַּבִּי!

הֲלָעַד אַ-

פְּךָ יֶעֱשָׁן?

הֲלֹא תִרְאֶה

עַם נִלְאֶה

אֲשֶׁר הֻשְׁחַר

כְּמוֹ כִּבְשָׁן.

גְּדוֹר פִּרְצִי

בְּבֶן פַּרְצִי151

וּמֵחֶדֶק

לְקֹט שׁוֹשָׁן152.

בְּנֵה בֵית זְבוּל153

וְהָשֵׁב גְּבוּל

הַכַּרְמֶל

וְהַבָּשָׁן,

וְעַיִן פְּקַח

וְנָקָם קַח מֵאֵצֶר

וּמִדִּישָׁן154.

שְׁפֹט אָלֵם155

וְאָז יְשַׁלֵּם

הַמַּבְעֶה

וְהַמַּבְעִיר156 ! — יום…


שלישלי —- 382 —-

&& ר' יצחק בן יהודה אבן גיאת


  1. שטיינשניידר שולל מר"ש גבירול את הספר הזה.  ↩

  2. “טרופה” בלולה. המשורר, שהיה כבן ט"ז שנה בכתבו את השיר הזה, מתאונן כי דאגותיו ואנחותיו בלולות במליצותיו ודוחפות את שמחתו.  ↩

  3. כן צריך לנקד לפי המשקל, והכוונה בראותי שחוק של אחרים יבכה לבי על חַיָתי ועליצותי שנקטפו ממנו.  ↩

  4. עד כאן דברי המשורר, ומכאן ואילך דברי ידידיו השואלים, איך יתכן כי נער בן ט“ז שנה כמוני יבכה על יום המות; ו”אסיפה“ הוא כנוי למות בלשון חז”ל, ובהוראה זו השתמשו בה גם משוררים אחרים כר' שמואל הנגיד.  ↩

  5. הן לך היה להמשך אחרי תענוגי הילדות בלחיים שזופות כחבצלת.  ↩

  6. כמאמר חז“ל: ”צדיקים יצר טוב שופטם", ומכאן והלאה היא תשובת המשורר.  ↩

  7. נפשי שהיתה חרוצה ועליזה שׂם ( מחקר הלב) לקוצפת על הליכות העולם.  ↩

  8. דברי ידידיו.  ↩

  9. הרבוי מן ב“מצור ובמצוק”.  ↩

  10. מל' יערוף כמטר. ויותר טוב לקרוא: “ומה מועיל בדמעה הערופה”.  ↩

  11. מה בצע בתקותי והיום הרע עודנו גדול ותקופתו לא מלאה עוד, כלומר לא חלף עוד, ובטרם תבא הרפואה למכאובי ימהר יום המות לבוא אלי האיש הכואב בחייו ונפשי דוויה תמיד.  ↩

  12. “נבל” הראשון מל‘ כלי נֵבל (כלי שיר), והשני מל’ “נבל יין”. ור"ל כי יחדלו לשיר וגם ינָזרו מן היין מגודל היגון.  ↩

  13. שהוא היה לנו פליטה בתבל.  ↩

  14. הוא מדַמה את רב האי, שמת בבבל, לארון העדות.  ↩

  15. הכונה אל הכתוב בדהי"א, ד' יח: ואת יקותיאל אבי זנוח, והמשורר משתמש בפסוק זה למליצה יפה מאד.  ↩

  16. רק מבול מים יכל לכבות את אש אהבתי, ואולם ה' נשבע לבל הביא עוד מבול על הארץ.  ↩

  17. מות יקותיאל (שנגמרו וכלו ימיו) אות הוא כי גם השמים נבראו לחלוף ולא לעמוד לָעד.  ↩

  18. דעו כי הזמן (“שיקזאַל”) יכין לכל איש (עם) שיחות ובורות עוד בטרם נוצר.  ↩

  19. ימות הזמן (מקרי החיים) יקחו חיים מאנשים ועל אחרים יוסיפום, ולכן אחשוב כי הם סוחרים עם אדם.  ↩

  20. אַל תודיעו דבר מות יקותיאל בא"י.  ↩

  21. כן צריך לנקד בשביל המשקל (וגם במקרא נמצא “אֲרון” בנפרד; מ“ב, י”ב, י).  ↩

  22. לוּ חדרו השמש והירח אל כאבי אזי ירדו וכו'.  ↩

  23. אשר אל בין עבותים (יחזקאל י"ט, יא) גבהה קומתו.  ↩

  24. מל' “צמרת הארז”.  ↩

  25. בשנת תשצ"ט.  ↩

  26. מל' “נערו כגורי אריות”.  ↩

  27. ע“ד ”ברוך דַיָן האמת!  ↩

  28. רומז למלכים ב', י"ד, ז.  ↩

  29. מל' זורו רשעים.  ↩

  30. מל' כרמך לא תזמור.  ↩

  31. מי ידאג עוד לדעת אם ירבו בניו, כלומר, החוסים בצלו, או ימעטו.  ↩

  32. שופטינו (ראשי הישיבות) בבבל.  ↩

  33. עניים מרודים.  ↩

  34. מל‘ "ה’ מעון אתה".  ↩

  35. השעור: אשר פערו פיהם למלקוש שיערוף.  ↩

  36. מל' “בן אוני”, עמל ומצוק.  ↩

  37. המית לבי.  ↩

  38. מל' “דראון לכל בשר”.  ↩

  39. איך תוכל לחשוב שאני חי, אחרי שידעת את צרותי?  ↩

  40. האם מעט הוא כי אני יושב בתוך אנשים אשר יחשבו שמאל לימין, ר"ל כסילים ובוערים.  ↩

  41. אני חשוב בעיני כמת, אבל לא במדבר (במקום רחוק מן הישוב) אני נקבר, כי ארוני הוא בבית, בתוך בני עיר שאינם מבינים אותי.  ↩

  42. נפשי צמאה לרֵע, אבל היא תכלה בטרם יחדל צמאוני, כי אין למצא רֵע במקומי.  ↩

  43. כאלו השמים וצבאם מבדילים בין תאותי (ר"ל הדבר שאני מתאוה אליו, זה הרֵע) וביני.  ↩

  44. יְעֵנִים, ומפני החרוז נאמר “יעני”.  ↩

  45. החושב כי לבו כלב תחכמוני.  ↩

  46. מל' “אל יָניא ראשי” שפירושו לדעת הקדמונים מענין שבר. והכונה שבני עירו מחליקים לשונם לו ובקרבם תוך ומרמה.  ↩

  47. ל' “לארבו” יתרה, מפני המשקל.  ↩

  48. הם מתנהגים בנמוס בחצוניות, ואומרים “בי אדוני”, אבל בקרבם אָרבם.  ↩

  49. עָם (אנשים) אשר נמאסו לי אבותם וכו'.  ↩

  50. הם אנשים אשר לא ידעו בשת, ופניהם לא יאדימו בלתי אם יצבעום בשָׁנִי ( צבע אדום).  ↩

  51. מה יועיל פעמוני (ר"ל דברי חכמתי המצלצלים באזניכם), אם אזנכם ערלה?!  ↩

  52. עיני משוטטת בעולם ולא תמצא את הדבר הרצוי לי.  ↩

  53. מי יתן וקראו לי הכוכבים אליהם לאמר: סורה שבה וכו'.  ↩

  54. קצתי בחיי אם הגוף אדון לי, מל' “סרני פלשתים”.  ↩

  55. שלמה המלך.  ↩

  56. “זמן” נקרא בפי המשוררים גורל החיים.  ↩

  57. מל' “על גבי חרשו חורשים”.  ↩

  58. מל' “אבי, אבי, רכב ישראל ופרשיו”.  ↩

  59. מרחק.  ↩

  60. כאליהו מאלישע.  ↩

  61. ע‘ מלכים ב’, ב', ט.  ↩

  62. לך לכל אשר תחפץ אבל מקומך יהי בלבי.  ↩

  63. אני אמצאך תמיד בקרבי, כמו נשמתי.  ↩

  64. המלה “נתן” איננה בנוסחאות, ואני הוספתיה למלא את מספר התנועות. ואולי צ"ל כמו רוחי אשחרך בקרבי.  ↩

  65. יחידה כנוי לנשמה, והמשורר מדבר לנפשו.  ↩

  66. מה יפה המליצה שהוא מדמה את נפשו ל“מלך בשבי”!  ↩

  67. כמו “אסוף ידיך!”  ↩

  68. כמה — עד כמה, עד מתי.  ↩

  69. השוא האחרון במלה “דבקת” הוא היתד למלה “ביגונך”.  ↩

  70. יהי נא הדבר קל בעיניך, אם תצמאי או תרעבי.  ↩

  71. מל' עכוב ואיחור. ואולי צ“ל ”ואל תתערבי", כלומר, אל תתערבי בהבלי הזמן.  ↩

  72. השוא האחרון הוא היתד ל“עלי” (ובכל הנוסחאות נאמר “ועלי”; ואין צרך).  ↩

  73. אל תַטְעִי אותי, אַת אדמה בוגדה (“תתעי”, הפעיל), כי יודע אני כי מחר תקחי את אשר תתנדבי היום.  ↩

  74. אם תשוב לה' תשובב נפשך.  ↩

  75. ביום אשר תצא מספרד, ותראה אנשים נכבדים, אז תִכָּבד, כי רק אנשי לב ידעו להוקיר ערכך.  ↩

  76. לך וגור במקום אשר יִוָדע שִמך (“תנקבי” מל' “נקובי שם”).  ↩

  77. ארץ ספרד שבה יושבים יריבי, תקולל אחרי (בצאתי ממנה) בקללת “בן אבי” —בן אבינועם שקלל את יושבי מרוז.  ↩

  78. אחרי צאתי ממך אחת היא בעיני אם תצערי (תקטני) או תרחבי.  ↩

  79. עד כאן הם דברי ידידו (כנראה ר"ש הנגיד).  ↩

  80. ילדי הזמן, ר"ל הפגעים והצרות.  ↩

  81. והוא.  ↩

  82. כמו כל “עובר עליו יִשֹׁם”.  ↩

  83. הבין כמו בן שמונים שנה (הבית הזה משובש בכל הנוסחאות, ואני תקנתיו לפי המשקל).  ↩

  84. רק גוי על האדמה, אבל נפשי תגביה עוף.  ↩

  85. יען כי.  ↩

  86. הלואי שהחרישו ושמעו לדברי חכמים.  ↩

  87. “ארֶן” זה אילן סרק.  ↩

  88. ע“ד ”פניהם חבוש בטמון".  ↩

  89. מל' “עם שונים אל תתערב”.  ↩

  90. אחי — איש.  ↩

  91. והם לא נהנו ממנה.  ↩

  92. הלחנם נקראה תֵבל? יען כי היא ויושביה תֶבֶל הם.  ↩

  93. לעשותה שממה.  ↩

  94. ולוא ידע איש את אשר אני יודע, אזי קץ להיות בתבל.  ↩

  95. התבל בחלה אותי, כי לא תעניק לי מטובה, אבל באמת קצתי אני בה בדעתי את מומה.  ↩

  96. להוסיף מוסר ודעת.  ↩

  97. יען כי היא (הנפש) תחיה באמת אחרי כלות הגוף (גִשמה, מל' גשם, גוף).  ↩

  98. ותשוב אל ה' אשר עשה אותה.  ↩

  99. זה המת הנספד.  ↩

  100. “יהלום”, אבן יקרה.  ↩

  101. למה שכלה אותו האדמה? הלא במותו שכלה את אמה, התבל, בקחתה ממנה בחיר בניה.  ↩

  102. האור קדר, אעפ"י שהשמש היתה בעוז חומה.  ↩

  103. ולולי נשאו אותו אנשים לקברו, אזי נשאתהו השמש על שכמה, מיקרת ערכו (כל זו היא הפרזה שירית).  ↩

  104. מל' “על כן דברי לעו” או “ילע קדש”.  ↩

  105. אולי צ"ל רוח, כי הרוח נושא את העננים ולא השמש.  ↩

  106. הרוח רקעה רקועי פחים ( ר"ל עננים) והעב קצץ פתילים (חוטים, ר"ל זרם המטר) אשר נגעו עד לב האדמה.  ↩

  107. הגשם הוציא מבטן האדמה צמחים שנסתרו שם; האנשים ידעו שהם שם אבל לא נראו.  ↩

  108. “שרש בנו ישי” זה מלך המשיח, והמשורר שואל: עד אן יִסָתר המשיח?  ↩

  109. עבד, זה ישמעאל, בני ערב.  ↩

  110. תחת אשר נאמר “ורב יעבוד צעיר” הנה עתה להפך, כי שָעיר (בני עֵשָׂו) גָבר על ישראל.  ↩

  111. כאלף שנים היו אך מזמן החורבן.  ↩

  112. מל' הכתוב “דמיתי לקאת מדבר”.  ↩

  113. האין המלאך לבוש הבדים אשר אותו שאל דניאל ע"ד הקץ.  ↩

  114. דניאל י"ב, ח–ט.  ↩

  115. עד מתי (מלה לא ברורה) יצרי הרע לעשות הרע בעיני יוצרי ובוראי.  ↩

  116. מסלות ישרים.  ↩

  117. ונפשי נאלחת ( מטונפת) מאד במעשים מכוערים.  ↩

  118. וכבר זקנתי ועודני מחזיק במשובה (בחטאתי).  ↩

  119. עיני פקוחות, אבל רעיונותי מכוסים באפלה, והם נדחים ממני ושוגים בעניני הבל (המשורר משתמש ב“רעיונות” פעם בל‘ זכר ופעם בל’ נקבה).  ↩

  120. ואינני ירא כלל מיום המות אשר בו לא יועיל כל כופר ופדיון, ואני מכפיל עוד עונותי בכל יום.  ↩

  121. ואיך אדרוש את העולם הזה, אשר גם מתקו כראש וארס, ואחריתו לשרוש ( לעקור משורש) וכו'.  ↩

  122. המשורר אומר לנשמתו (“יחידה”): השתחוי לאל וכו'.  ↩

  123. פני לעולמך, למקור העליון אשר ממנו באת.  ↩

  124. הנך דומה בבחינות רבות לאלהים, כי כמו שהוא נעלם מעַיִן כן גם אַת.  ↩

  125. לכן דעי כי גם לך להיות טהורה.  ↩

  126. וכמו שהאלהים (“חסין יה”) ישא וכו' כן תשאי אַת את הגוף הנאלם (שאין בו חיים בלעדיך).  ↩

  127. הודי לה' שלא יצר אותך מן האדמה כגוף.  ↩

  128. מל' “תפלה לעני כי יעטף”.  ↩

  129. המלה “יותר” חשודה מאד, כי בה יחרז גם הבית האחרון, ורשב“ג לא יחרוז במלה אחת בשיר קטן כזה. וכנראה הוא מלשון ”והותירך ה' לטוב".  ↩

  130. אלה דברי ה' אל כנסת ישראל.  ↩

  131. זו תשובת כנסת ישראל. — “לביא” זה נבוכדנצר; “נמר” זה יון.  ↩

  132. “פרא” זה ישמעאל, ר“ל בני ערב, והמליצה ”קם בחצות הלילה“ רומזת כי ממשלת הערבים באה”ק היתה בחצי הגלות ( כי מחורבן הבית השני עד זמן רשב"ג הוא כאלף שנה, וממשלת ערב החלה לערך שש מאות שנה אחרי החורבן).  ↩

  133. אנא ה', קרא נא אל ישמעאל (ערב) כמו שנאמר לאמו (להגר) “התעני תחת גברתך”, ר"ל שתשוב הממשלה לישראל.  ↩

  134. עפ"י חוקי התורה יוצא עבד לחפשי (אם הוא חפץ בחרותו) לאחר שש שנים, ושני עבודתו (הגלות) ארכו מאד.  ↩

  135. ישמעאל.  ↩

  136. ולמה אהיה מוצא מצוק וצרות ביד עבד ילד בית?  ↩

  137. מל' “פציתי פי”.  ↩

  138. ואולם אם אין לי פדות, אני חפץ להיות רק לך עבד לעולם, ואז מרוצה אני לבל צאת לחפשי עד עולם.  ↩

  139. ג‘ דברים מזכירים לי תמיד את מציאות ה’.  ↩

  140. השמים, אני מכוון תפלתי כנגד השמים, והם עדים נאמנים על מציאותך.  ↩

  141. הארץ אשר אשב עליה. ברָקעי (בדרוך רגלי על האדמה) אזכר את ה' רוקע הארץ (אדָנָי, מוסדי תבל, כמו “על מה אדניה הטבעו”).  ↩

  142. ובהביטי בקרבי, אל נשמתי, אז הגיג לבי (מחשבתי) הוא: ברכי נפשי וכו'.  ↩

  143. כילד לפני אביו.  ↩

  144. 369  ↩

  145. בהיכל כליל תפארת, במקדש.  ↩

  146. אחלה ואכאב.  ↩

  147. הכונה לבבל.  ↩

  148. היא בבל.  ↩

  149. כנוי לאדום, היא רומי.  ↩

  150. היא מלכות יון.  ↩

  151. משיח בן דוד הבא מפרץ בן יהודה.  ↩

  152. לקוט ואסוף ישראל מבין צריהם.  ↩

  153. בית המקדש.  ↩

  154. בני שעיר (ברא' ל"א, כא).  ↩

  155. עריץ.  ↩

  156. מלשון המשנה: “ארבעה אבות נזקין: השור והבור והמבעה והמבעיר”, כל הצר ישלם לישראל את נזקיהם שגרם להם בחורבן ארצם ושרפת מקדשם.  ↩

מהו פרויקט בן־יהודה?

פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.

אוהבים את פרויקט בן־יהודה?

אנחנו זקוקים לכם. אנו מתחייבים שאתר הפרויקט לעולם יישאר חופשי בשימוש ונקי מפרסומות.

עם זאת, יש לנו הוצאות פיתוח, ניהול ואירוח בשרתים, ולכן זקוקים לתמיכתך, אם מתאפשר לך.

אנו שמחים שאתם משתמשים באתר פרויקט בן־יהודה

עד כה העלינו למאגר 47799 יצירות מאת 2657 יוצרים, בעברית ובתרגום מ־30 שפות. העלינו גם 20142 ערכים מילוניים. רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי.

בזכות תרומות מהציבור הוספנו לאחרונה אפשרות ליצירת מקראות הניתנות לשיתוף עם חברים או תלמידים, ממשק API לגישה ממוכנת לאתר, ואנו עובדים על פיתוחים רבים נוספים, כגון הוספת כתבי עת עבריים, לרבות עכשוויים.

נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!

רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי. נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!