ר' משה אבן עזרא (רמב"ע) נולד בעיר גראַנאַדה בערך שנת תת“ל (1070) וימת בשנת תתצ”ט (1139). הוא היה בן למשפחה נכבדה ומהוללת (אביו היה בעל פקודות בגראַנאַדה, מטעם המלך), ולו שלשה אחים, בני עזרא (יצחק, יהודה ויוסף) אשר כלם נודעו לשם ולתהלה בחכמתם ובמפעליהם, וגם במעלתם הגבוהה במדינה. רמב“ע למד תורה וחכמה מפי אחיו הבכור (יצחק), וגם היה תלמיד לר' יצחק אבן גיאת ( הנזכר למעלה). אהבה עזה לבת אחיו הבכור עוררה כנראה בראשונה את רוח השיר בקרב לבבו; אך אהבתו היה לו למפח נפש, כי אף אם הנערה השיבה אהבה אל חיקו, אבל אביה וגם יתר האחים מֵאנו לתִתה לו לאשה, מסבּה לא נודעה. אז חרה אף רמב”ע באֶחיו ובמשפחתו, ויעזוב את ארץ מולדתו ויהי נע ונד ימים רבים בארצות שונות. אהובתו היתה לאשה לאחיו הצעיר, ורמב“ע לא לקח לו אשה כל ימי חייו ויתגורר בארץ נכריה עד יום מותו. שלהבת האהבה יָקדה בחבו כל ימיו, ויד הזמן המחבש לכל עצבת קצרה לרַפא את הריסות לבבו. למען הַשכיח יגונו הרבה לשפוך שיחו בשירים, וגם השתקע בלמודי חכמה ומדע, ויהי למשורר ולחכם גדול גם יחד. — בתכונות רבות נדמה רמב”ע לר' שלמה אבן גבירול, כמוהו יקונן גם הוא על בֶגד רֵעים, על פגעי הזמן ועל כל הרעות הנעשות תחת השמש. אבל הוא לא היה בעל רגש עז, וגם לא בעל נפש רכה ועדינה כרשב“ג, ובכלל לא היה משורר רַגָש, כי אם משורר אָמָן. שירות בן-גבירול מלאות רוח חיים, חום ורוך, אף כי לא עמל ליַפּותן בעדי מלאכת מחשבת ובאומנות יתרה. ואולם שירי הרמב”ע מצוינים ביחוד באומנות גדולה, ביפי חיצוניותם, בהדר לשונם ובעשר מליצותיהם. ולכן נוכל להחליט כי במלאכת השיר אחד הוא ואין שני לו, וכמו כן גדול כחו בשמוש הלשון העברית ובאומנותו הגדולה להטותה לחפצו ולהשתמש בה לצרך השירה כמו בלשון חיה. גם בדמיונו הכביר הוא נפלא במינו, כי התמונות שבשיריו מלאות שיא הדמיון ורעיונות נשגבים — אבל יען כי חסרה לו הרגשה עמוקה, לכן לא תמיד ילבבונו שיריו היפים; ודמיונו הכביר לא ידע גבול ומדה, ויש אשר נדמה כי כל דמיונו וכל התמונות והרעיונות שבשיריו, נפרזים הם ולא טבעיים, כי לא מלבו יצאו כי אם מאהבתו ליפות את חרוזיו עד מאד. ואולם דרך ההפרזה בשירה — דרך כבושה היתה בימיו לכל משוררי ערב ונחשבה למדת יופי שירי בעיניהם, ומהם ראו וכן עשו גם המשוררים העברים. — הוא חבר שירים רבים מאד, גם שירי יגון גם שירי ששון, וישר על האהבה, על היין, על הדר הטבע, ועל כל עניני החיים. גם שירי תפלה ופיוטים רבים כתב באומנות גדולה. רוב שיריו עודם מונחים בהביבליותיקות בכתב יד, ורק חלק קטן מהם נדפס בספרים ובמאספים שונים. וספר אחד משיריו, יצא לאור ע“י החכם דוד לבית גינצבורג; הלא הוא ספר “הענק” או ה”תרשיש" (תרשיש בגימטריא 1210, כי כן מספר החרוזים אשר בו). שירי התרשיש נפלאים באומנותם, כי חרוזיהם חורזים במלים השוות בכתב והנבדלות בהוראתן (לשירים כאלה יקראו “שירי צמדים”, ובשפת ערב “תג’ניס”). בס' התרשיש יראה לנו הרמב“ע בכל גודל אומנותו, וגם בחכמתו הגדולה בידיעת התבל והחיים. — רמב”ע חבר ספר נכבד (בשפת ערב) על תולדות המליצה והשירה העברית והערבית, וגם ספרים רבים בפילוסופיה (הכי נכבד בהם הוא הס' ערוגת הבושם), אך ספריו אלה לא נדפסו עד היום.
שִׁירֵי-חֹל 🔗
א. משירי תלונה על קשׁי יומו 🔗
(ש“ת ויתד ג' פעמים בדלת; ש”ת ויתד ב' פעמים וג' תנועות בסוגר).
פִּתְאֹם יְצוּרֵי-אֹהֲבִים עָזַבְתִּי,
תּוֹעִים בְּאִישׁוֹן לַיְלָה פָגָעְתִּי1;
חַבְלֵי שְׂעִפַּי נִפְרְשׂוּ לָהֶם, וּפַח
שֵׁנָה עֲלֵי עֶרֶשׂ דְּוָי הִצָּעְתִּי2.
אֵיךְ שׁוֹטְטוּ מִדְבָּר? וְאֵיךְ הִתְחַפְּשׂוּ
בַּאְפֵר כְּסוּת לַיִל וְלֹא יָדַעְתִּי? — — —
לָנוּ בְּבֵין שָׁדַי עֲדֵי אֹרוּ פְנֵי
מִזְרָח, וּפֶרַע מַאֲפֵל פָּרַעְתִּי3,
לֹא נֶאֱחַז לִי מִפְּנֵיהֶם4 בִּלְעֲדֵי
רֵיחַ צְרוֹר הַמּוֹר אֲשֶׁר קָבַעְתִּי5.
לוּ אֵדְעָה כִּי הַחֲלוֹם יַרְאֶה פְנֵי
דוֹדַי, לְרַגְלֵי הַחֲלוֹם כָּרַעְתִּי, —
אַךְ מָעֲדוּ רַגְלֵי מְשׂוֹשִׂי, בַּהֲדוֹף
אוֹתָם יְדֵי שַׁחַר, וְהִתְרוֹעָעְתִּי6,
וַיִּטְּפוּ גִשְׁמֵי דְמֵי עֵינַי, הֲכִי7
אֶת צוּר-כְּבֵדִי בִבְכִי בָקַעְתִּי,
לוּלֵי יְגוֹנִים סָגְרוּ אָז בַּעֲדִי,
שַׁחְתִּי בְצוּלַת הַבְּכִי, טָבַעְתִּי8 !
מִמַּעֲמַקֵּי הַמְּצוּקִים אֶצְעֲקָה
חָמָס, וּמִבֶּטֶן נְדוֹד שִׁוַּעְתִּי,
לֹא עָרְבָה שֵׁנָה לְרֹאוֹתַי9, לְמִן
הַיּוֹם אֲשֶׁר מִמַּעֲרָב נָסַעְתִּי!
קַצְתִּי בְחַיַּי מִסְּבוֹב תֵּבֵל, וְגַם
לָמֹד מְמַדֶּיהָ, וְלֹא בִצַּעְתִּי10,
רֶדֶת תְּהוֹם וַעֲלוֹת עֲלֵי רֹאשׁ בָּמֳתֵי
עָבִים, עֲדֵי אֹמַר לְרוּם הִרְקַעְתִּי11,
עִם בַּהֲמוֹת יַעַר הֲלִיכָתִי, וּמֵ-
רֹאשׁ הַרְרֵי טֶרֶף כְּעוֹף הוֹפָעְתִּי,
רַגְלַי, וְגַם מִיָּם עֲדֵי יָם נָעְתִּי14.
מַסָּע אֲהַלֵּךְ אַחֲרֵי מַסָּע, וְלֹא
תַּרְתִּי מְנוּחָה לִי, וְלֹא הִרְגַּעְתִּי — — —
וּבְכָל חֲלִיפוֹת הַזְּמָן, פָּנַי בְּלִי
מַסְוֶה לְנֶגֶד קֹר וְחֹם הוֹקַעְתִּי,
עַד כִּי לְמַשְׁחִית נֶהְפַּךְ הוֹדִי, וְגַם
הִתְנַכְּרוּ פָנַי וְלֹא נוֹדָעְתִּי.
עָבַר זְמָן קָצִיר וְכָלוּ כָל יְמֵי
קַיִץ, וְתַם חֹרֶף וְלֹא נוֹשָׁעְתִּי,
סָפוּ חֳדָשִׁים, חָלְפוּ שָׁנִים, וְלֹא
בָאתִי מְחוֹז חֶפְצִי וְלֹא הִגַּעְתִּי.
אֶשָּׂא בְשִׁנָּי אֶת בְּשָׂרִי, אֹמְרָה
עַל מִי אֱהִי מַלִּין17? וְנַפְשִׁי עוֹלְלָה
צוּקִי18, וּבִימִינִי אֲנִי פָצַעְתִּי — — —
כַּמָּה יְעָצוּנִי לְבַל אֶבְטַח עֲלֵי
בוֹגֵד בְּנֶאֱמָנָיו19, וְלֹא שָׁמַעְתִּי — — —
אַנְשֵׁי שְׁלוֹמִי שִׁלְּמוּ רָעָה מְקוֹם
טוֹבָה, וְשָׂמְחוּ לִי בְיוֹם צָלַעְתִּי20.
אֵיךְ נֶהְפְּכוּ לִי אֶל זְמוֹרֵי זָר בְּנֵי
שׂוֹרֵק וְזֶרַע הָאֱמֶת נָטַעְתִּי? — — —
הֶאָח עֲלֵי אַחִים אֲשֶׁר בָּגְדוּ כְמוֹ
נַחַל, וּפָשְׁעוּ בִי וְלֹא פָשַׁעְתִּי21! — — —
יוֹנִים תְּעוּפֶינָה כְעָב אֶל מַעֲרָב!
אֶתְכֶן בְּחֵי הָאַהֲבָה הִשְׁבַּעְתִּי
לָשֵׂאת שְׁלוֹמַי22 אֶל יְדִידִים רָחֲקוּ
אַךְ בֵּין צְלָעַי אָהֳלָם תָּקַעְתִּי — — —
וּדְרוֹר23 אֲשֶׁר קֵן לָהּ בְּצַלְעוֹתַי, וּבָהּ
שָׂמֵחַ כְּבוֹד נַפְשִׁי וְהִשְׁתַּעְשָׁעְתִּי,
לוּלֵא חֲיוֹתָהּ, אֶת חֲיוֹתִי לֹא אֱהִי
שׁוֹאֵל, וּבַמָּוֶת לְבַד הִפְגַעְתִּי24 —
וּלְמַעֲנָהּ בָּאתִי בְכוּר עֹנִי, וְאֶת
נַפְשִׁי בְּקֶלַע הַנְּדוֹד קָלַעְתִּי25.
אָחִי26, בְּכֵה עִמָּהּ, וְהוֹי אָחוֹת וְאָח,
כִּי עִם אֱדוֹם גַּרְתִּי וְנִתְבַּלָּעְתִּי!
כֹּה יָעֲשֶׂה לִי אֵל וְיוֹסִיף מֵחֲרוֹן
אַפּוֹ עֲלֵי נִגְעֵי זְמָן נֻגַּעְתִּי27
אִם נִשְׁכְּחוּ מִפִּי חֲסָדַיִךְ, וְאִם
מִבֵּית לְבָבִי אַהֲבָה הִקְצַעְתִּי28 ! —
אוֹחִיל, וְאוּלַי אֵל יְהִי מוֹחֶה בְמֵי
דִמְעִי מְצוּקַי וַאֲשֶׁר הִרְשַׁעְתִּי29.
יָחֹן, וְרוּחַ חֵן יְהִי מֵעִיר עֲלֵי
נַפְשִׁי, וְאֶחְיֶה אַחֲרֵי גָוָעְתִּי!
ב. במות בת אחיו ( היא אהובתו) בלדתה בן. 🔗
(המשקל כנ"ל).
עָמְדָה עֲלֵי מַשְׁבֵּר וְהִמְלִיטָה, אֲבָל
זָכָר אֲשֶׁר לֹא תִהְיֶה חֹבֶקֶת,
חֶבְלֵי שְׁאוֹל סַבּוּ פְעָמֶיהָ, וְהִיא
נוֹטָה עֲלֵי דוֹדָהּ וּמִתְרַפֶּקֶת30:
זָכְרָה31 בְרִית נֹעַר, וְאַט אֶל שַׁעֲרֵי
קֶבֶר תְּהִי יַד אַהֲבָה דֹפֶקֶת32,
וּשְׁמֹר אֱמוּנָתִי לְהוֹמוֹת אַחֲרֵי
אֵם נֹסְעָה מֵהֶן וּמִתְפָּרֶקֶת33,
וּכְתֹב אֱלֵי דוֹדִי34: הֲכִי אֵשׁ הַנְּדוֹד
הָיְתָה בְנַפְשׁוֹ בַעֲדִי נִשֶּׂקֶת,
הַגֵּר אֲשֶׁר נִסְגַּר בְּבוֹר גֵּרוּת, וְכַף
מָצוֹק עֲלֵי יֶרֶךְ נְדוֹד סֹפֶקֶת35;
יִתְאַב שְׁתוֹת כּוֹסוֹת עֲרֵבוֹת לוֹ, וְכוֹס
אָסוֹן לְכָמֹהָ תְּהִי נִמְתֶּקֶת36. —
ג. בבקרו את קבר אבותיו. 🔗
(יתד וש“ת, יתד וש”ת ויתד ותנועה).
הֱקִיצוּנִי סְעִפַּי37 לַעֲבוֹר עַל
מְלוֹן הוֹרַי וְכָל אַנְשֵׁי שְׁלוֹמִי;
שְׁאַלְתִּימוֹ — וְאֵין מַקְשִׁיב וּמֵשִׁיב —
“הֲבָגְדוּ בִי עֲדֵי38 אָבִי וְאִמִּי?” —
בְּלִי לָשׁוֹן קְרָאוּנִי אֲלֵיהֶם
וְהֶרְאוּנֵי לְצִדֵּיהֶם מְקוֹמִי. —
ד. על מצבת הקבר של ר' יצחק אלפסי 🔗
(ש“ת ויתד, ש”ת ויתד וש"ת).
כִּתְבוּ בְעֵט בַּרְזֶל עֲלֵי שָׁמִיר
שֶׁבֶר אֲשֶׁר הָיָה, לְזִכָּרוֹן39 !
יִכְלוּ יְמוֹת עוֹלָם וְיִתְחַדֵּשׁ40
אֶבְלוֹ לְכָל יָבוֹא לְדוֹר אַחֲרוֹן.
אִמְרוּ: בְּקֶבֶר זֶה מְקוֹר חָכְמָה
נִקְבַּר, וְעוֹלָם בָּא בְעִוָּרוֹן.
יוֹם נִצְּלָה41 נִזְמָהּ וְחַלְיָתָהּ
תּוֹרָה, וְהוֹרִידָה עֲדִי גָרוֹן.
בֹּאוּ בְנֵי צִיּוֹן וּבִמְרִירוּת
עָלָיו תְּיֵלִילוּ בְשִׁבָּרוֹן,
כִּי חֹק42 סְפוֹד וּבְכוֹת עֲלֵי מָקוֹם
בּוֹ נִקְבְּרוּ לֻחוֹת וְהָאָרוֹן!
ה. מקינה על מות אבו יוסף בן מימון 🔗
(יתד וש“ת, יתד וש”ת, ויתד ותנועה).
— — — לְאֵם דֶּרֶךְ עֲמֹד, רָעָה מְבַשֵּׂר43,
וְהַשְׁמִיעַ אֱלֵי קַצְוֵי אֲדָמוֹת
וְהָרֵם קוֹל לְכָל שׁוֹאֵל אֲשֶׁר מַר-
כְּבוֹתָיו לַהֲלוֹךְ אֵלָיו רְתוּמוֹת:
"עֲמֹד! כִּי נֶעְצְרוּ עָבֵי תְבוּנוֹת
וְיָמִין בַּהֲלָךְ-צֶדֶק נְעִימוֹת44,
וְלַכּוֹשֵׁל45: "צְפוֹר! כִּי סָף גְּבִיר, פִּיו
וְאִמְרוֹתָיו לְכָל כּוֹשֵׁל מְקִימוֹת",
וְלַהוֹלֵךְ46: "נְטֵה! כִּי סָר נְדִיב לֵב
שְׁכוֹן47, תַּחַת מְכוֹן אַרְמוֹן, יְשִׁימוֹת!"
ו. על רודפי מחמדי תבל 🔗
(המשקל כנ"ל).
בְּנֵי עוֹלָם, אֲשֶׁר עוֹלָם בְּלִבָּם
נְתָנוֹ אֵל לְחֹק מִיּוֹם בְּרָאָם,
וְהוּא נַחַל אֲשֶׁר יִגָּר, וְיִשְׁתּוּ
וְלֹא יִרְווּ, וְלוּ הָיָה נְשִׂיאָם48,
כְּאִלּוּ נִתְּנוּ מֵימָיו לְמֶלַח
וְלֵב צָמֵא שְׁתוֹת אוֹתָם קְרָאָם,
עֲלֵי פִיהֶם הֲמוֹנֵיהֶם יְגִיחוּן
וְאַךְ לֹא יִשְׁבְּרוּ לָעַד צְמָאָם.
ז. על הבלי העולם 🔗
(ש"ת ויתד, תנועה ויתד ותנועה).
תֵּבֵל כְּאֵשֶׁת פְּתַיּוּת,
הֶבֶל הֲדָרָהּ וְהוֹדָהּ,
תַּמְתִּיק אֲמָרִים, וְאָכֵן
תַּחַת לְשׁוֹנָהּ מְצוּדָהּ49 —
סַכֵּל עֲצָתָהּ, אֲחִי-בִין50,
תָּמִיר בְּקָלוֹן כְּבוֹדָהּ,
חוּשָׁה וְתֵן לִצְמִיתוּת
סֵפֶר-כְּרִיתֻת בְּיָדָהּ!
ח. על חיי האדם. 🔗
(ח' תנועות).
יִזְכּוֹר גֶּבֶר בִּימֵי חַיָּיו
כִּי לַמָּוֶת הוּא לָקוּחַ,
וּלְאַט יִסַּע כָּל-יוֹם מַסָּע,
אָכֵן יַחֲשֹׁב כִּי יָנוּחַ:
דּוֹמֶה אֶל אִישׁ שֹׁקֵט עַל-צִי,
אַךְ יֵדֶא עַל כַּנְפֵי רוּחַ. —
ט. על הבטחון בה'. 🔗
(יתד וש“ת, יתד וש”ת ויתד ותנועה).
אֱמֶת מִקְרֵה אֱנוֹשׁ עָשִׁיר כְּמִקְרֵה
אֲחִי-עֹנִי אֲשֶׁר נַפְשׁוֹ נְכֵאָה,
וְהָאוֹכֵל חֲצִיר שָׂדֶה כְּאוֹכֵל
רְקִיק סֹלֶת וּמַאֲכָלוֹ בְּרִיאָה;
וְשָׂבֵעַ יְרַוֶּה51 אִישׁ אֱמוּנִים
אֲשֶׁר נַפְשׁוֹ תְהִי לָאֵל צְמֵאָה.
י. על האביב. 🔗
(ח' תנועות).
כָּתְנוֹת פַּסִּים לָבַשׁ הַגָּן
וּכְסוּת רִקְמָה מַדֵּי דִּשְׁאוֹ,
וּמְעִיל תַּשְׁבֵּץ עָטָה כָל עֵץ
וּלְכָל עַיִן הֶרְאָה פִלְאוֹ;
כָּל צִיץ חֻדַּשׁ לִזְמָן חָדָשׁ
יָצָא שׂוֹחֵק לִקְרַאת בֹּאוֹ52,
אַךְ לִפְנֵיהֶם שׁוֹשָׁן עוֹבֵר53,
מֶלֶךְ עַל כֹּל הוּרַם כִּסְאוֹ,
יָצָא מִבֵּין מִשְׁמַר עָלָיו
וַיְשַׁנֶּה אֶת בִּגְדֵי כִלְאוֹ —
מִי לֹא יִשְׁתֶּה יֵינוֹ עָלָיו
הָאִישׁ הַהוּא יִשָּׂא חֶטְאוֹ!
יא. משׁיר לחתונת ידידו. 🔗
(יתד וש“ת, יתד וש”ת ויתד ותנועה).
— — — וְגִיל בָּחוּר בְּאַיֶּלֶת אֳהָבִים
וְהַרְנִינוּ שְׁנֵיכֶם נֶעֱלָסִים,
וְהִתְעַדֵּן בְּקוֹמַת חֵן כְּתֹמֶר
אֲבָל תָּנַע כְּכַדֵּי הַהֲדַסִּים54;
וְאַל תִּפְחַד לְקוֹל חֶלְיָהּ55 בְצַוָּאר
לְעֵת נֶשֶׁף, וְרִגְשַׁת56 הַשְּׁבִיסִים,
וְאַל תִּרְהֶה57 לְעֵינַיִם כְּיוֹנִים
אֲשֶׁר שָׁכְרוּ, אֲבָל מִיֵּין חֲמָסִים58,
וְיַעמֹד לִבְּךָ בַּחֲבוֹק זְרוֹעוֹת
בְּאֶצְעָדוֹת וְתִפְאֶרֶת עֲכָסִים59,
וְאַל תִּבְרַח לְצִפְעוֹנֵי קְוֻצּוֹת
עֲלֵי פָנִים בְּמֵי בשֶׁת כְּבוּסִים60;
הֲכִי לִקְרָאתְךָ יָצְאוּ לְשָׁלוֹם
וְאִם סֹתְרִים הֲדַר פָּנִים וְכוֹסִים61;
וְרִמּוֹנִים בְּגַן שׁוֹשָׁן, וְאָכֵן
בְּרָאשֵׁי מַסְמְרוֹת בֹּשֶׂם תְּפוּשִׂים62
יב. משיר אל יאשיה אבן בזאן. 🔗
(ש“ת ויתד, ש”ת ויתד וג' תנועות).
— — — אֵיךְ עַל זְמָן תִּלּוֹן, וְהוּא יַצְדִּיק מְתֵי
שֶׁקֶר, וְדֹרְשֵׁי הָאֱמֶת יַרְשִׁיעַ,
יָרוּם לְבָבוֹ עַל יְלִיד-שֵׂכֶל, וְאֶת
גָּבְהוֹ לְפֶתִי יְהִי מַכְנִיעַ63;
שָׁווּ בְעֵינַי יוֹם יְהִי בוֹ מַאֲכִיל
נֹפֶת, וְהָעֵת מַמְרוֹר יַשְׂבִּיעַ,
אוֹ יוֹם כְּאֹהֵב יַעֲנֶה רַכּוֹת, וְיוֹם
עָלַי כְּאוֹיֵב יִהְיֶה מֵרִיעַ64,
כִּי זֶה כְּמוֹ זֶה כַחֲלוֹם יִדַּד, וְגַם
כַּקַּשׁ אֲשֶׁר רוּחַ יְהִי מַסִּיעַ;
יִדְמוּ יְלָדָיו לוֹ, כְּמוֹ נָחָשׁ אֲשֶׁר
צֶפַע יְהִי מוֹלִיד וְלֹא צָפִיעַ65
בָּרָק66 אֲשֶׁר עָבַר בְּלַיִל מִפְּאַת
מִזְרָח, וְשַׂק הַמַּאֲפֵל הִבְקִיעַ,
שָׂא אֶת שְׁלוֹמוֹתַי לְיֹאשִׁיָּה וּמֵ-
אֵין עֵט צְפוּנֵי אַחֲוָה הוֹדִיעַ,
וּלְאַט שְׁאַל נָא אֶת שְׁלוֹם נַפְשׁוֹ, וְכֵן
אוֹתוֹ בְחֵי הָאַהֲבָה תַשְׁבִּיעַ
לָחִישׁ צֳרִי מִכְתָּב לְלֵב כּוֹאֵב, וְאוּ-
לַי בּוֹ אֲסִיר הַמַּחֲלָה יוֹשִׁיעַ!
יג. משׁיר אל שני ידידיו (אבון ויוסף אבן מגנון). 🔗
(המשקל כנ"ל).
בֵּין הַהֲדַסִּים נָשְׁבָה רוּחֵנוּ
אוֹ נָשְׂאָה לָנוּ שְׁלוֹם אַחֵינוּ?
אוֹ עַל פְּנֵי אָבוּן וְיוֹסֵף עָבְרָה,
כִּי אַחֲרֵי מוֹת שׁוֹבְבָה רוּחֵנוּ67 ?
פָּנִים אֲשֶׁר פָּנוּ וְהוֹדֵי תָאֳרָם
יִתְיַצְּבוּ מֵעֵת לְעֵת נִכְחֵנוּ
נִתְאַב לְמַרְאֵיהֶם וְהֵמָה שֹׁכְנִים
חַדְרֵי צְלָעֵינוּ וּבִנְתָחֵינוּ — — —
הוּחַק שְׁמָם עַל גַּב לְבָבֵינוּ, וְלֹא
עַל סַף שְׁעָרֵינוּ וּבִפְתָחֵינוּ — — —
נִגְאֶה עֲלֵי יָמִים68 בְּאַהֲבָתָם, אֲבָל
פֵּרוּד בְּקִרְבֵּנוּ מְאֹד יַשְׁחֵנוּ69 — — —
מַה לַזְּמָן, יַכְאִיב וְיָדָיו יֶחְבְּשׁוּן,
יַפְרִיד וְגַם יַצְמִיד, וְיִשְׁכָּחֵנוּ70 ? — — —
יָבְשׁוּ עֲצָמֵינוּ, וּמִי יִתֵּן רְבִיב
חֶבְרָה יְהִי נוֹזֵל לְהַפְרִיחֵנוּ!
כִּי כָל רְגָעֵינוּ לְאֹרֶךְ הַנְּדוֹד
שָׁנִים, וְשָׁנֵינוּ כְמוֹ נִצְחֵנוּ71 — — —
נִסַּע וְנֵלֵךְ אֶל מְעוֹנֵיהֶם, וְאֶת
זִכְרָם72 נְשַׁו צֵדָה עֲלֵי אָרְחֵנוּ! —
יד. משיר אל יוסף אבן קמניאל. 🔗
(המשקל כנ"ל).
אֵשׁ קָדְחוּ אוֹרָיו וְלא נֻפָּחוּ
תּוֹךְ מִזְרְקֵי בָרָד וְהִתְלַקָּחוּ73,
אֵיךְ עַבְרוּ דָתָם עֲדֵי הִתְגּוֹדְדוּ,
אֵיךְ חָלְפוּ חֻקָּם עֲדֵי נִסְפָּחוּ74!
חֶמֶר אֲשֶׁר חָמַר וְלֹא נָמָר, כְּעֵין
אֹדֶם, וּמֵחָלָב גְּבִיעָיו צָחוּ,
עַל גַּרְגְּרוֹת הַכּוֹס עֲנָק מִגַּרְגְּרֵי
שֹׁהַם, וְכִמְעַט תֶּחֱזֵם יִמָּחוּ75.
תִּבְעַר חֲמָתוֹ בוֹ וְאַפּוֹ יֶחֱרֶה
וּבְרֹךְ לְשׁוֹן מַיִם לְאַט יִסָּחוּ76;
יִשַּׁק וְיִשַּׁךְ, יַחֲלִיא גַּם יַחֲלִים
וּבְתַהֲפוּכוֹתָיו אֱנוֹשׁ יִשְׂמָחוּ;
נָפְלוּ נְפִילֵיהֶם77 הֲרוּגִים מִידֵי
יֶלֶד אֲחִי-עָנֵר78 וְלֹא רֻצָּחוּ — — —
יֵמַר — וְכָל מָרֵי נְפָשִׁים יֶעֱרַב
לָהֶם79, וְרִישָׁם כֹּאֲבִים יִשְׁכָּחוּ,
יַעֲשִׁיר מְתֵי-חֶסֶר80 בְּלִי מַתָּן, וּמֵ-
אֵין הוֹן דְּמֵי אַנְשֵׁי עֳנִי יוּדָחוּ81 — — —
יַשְׁקֶה אֱלֹהִים הַזְּמוֹרָה מִמְּטַר
עֻזּוֹ וּבַדֶּיהָ, עֲדֵי יִצְלָחוּ!
כִּי הֶאֱרִיכָה גִיל אֲנָשִׁים, קָצְרוּ82
מַדֵּי שְׂשׂוֹנֵיהֶם וְלֹא סָרָחוּ — — —
אֶקְרָא לְמֵרֵעַי לְהָרִיעַ עֲלֵי
נָהָר, וְאֶל אַחַי שְׁתוֹת עַל אָחוּ,
כִּי הַסְּתָו עָבַר וְהֵנֵצוּ עֲצֵי
בֹשֶׂם, וְצִיצֵי הַהֲדָס פָּרָחוּ.
חוּשׁוּ לְהִסְתּוֹפֵף בְּצֵל אָמִיר, וְעַל
שׁוֹשָׁן יְדֵי רוּחַ בְּגַן שָׁטָחוּ,
וַיִּתְּנוּ רֵיחַ עֲרוּגוֹת, נָשְׁפוּ
רוּחוֹת נְשָׁפִים בָם עֲדֵי נָפָחוּ83,
כָּל עִלְּגֵי הָעוֹף לְמִינוֹ הֶחֱלִיף
זָמִיר, לְעֻמַּת נֹגְנִים פָּצָחוּ — — —
עֵינַי בְּדִמְעִי נִגְּרוּ מֵאֵין דֳּמִי
לִדְמִי יְמוֹתַי84 עִם תְּמוֹל אָרָחוּ,
יִכְלוּ וְלִמְאֹד יֶחְמְרוּ מֵימָם, הֲכִי
אוֹתָם דְּמֵי עַיִן וְלֵב דָּלָחוּ85;
כַּמָּה שְׁאִלְתִּימוֹ לְהֵֶעָצֵר, וְלֹא
אָבוּ, וְיִסַּרְתִּים וְלֹא נוֹכָחוּ — — —
אָנוּד עֲלֵי שֶׁמֶשׁ נְעוּרִים עָרְבָה
וּשְׁמֵי נְעֻרוֹתַי אֲשֶׁר נִמְלָחוּ86 — — —
עַל הַזְּמָן אֶלּוֹן וְאֵין לוֹ חֵטְא, אֲבָל
עַל מוֹעֲצוֹת אִישָׁיו אֲשֶׁר נִסְרָחוּ87
אִם נִדְבְּרוּ בִי, הַכְּלָבִים חָמְדוּ
מֵאָז מְאוֹר סַהַר וְלוֹ נָבָחוּ88, —
אֵיכָה יְבִינוּן מַחְשְׁבוֹת דֵּעִי, וְאִם
יֵאָבְקוּ עִם עָשׁ89 וְיִתְוַכָּחוּ?! — — —
טו. משיר תנחומין אל תלמידו. 🔗
(יתד וש“ת, יתד וש”ת ויתד ותנועה).
הֲלָעַד הַזְּמָן יָדוֹ נְטוּיָה
עֲלֵי חֶמְדַת מְתֵי הַשְׂכֵּל, וְהוֹיָה?90 — — —
הֲנֶעֶקְשׁוּ שְׁבִילֵי רוּם, וְחַמָּה
בְּדֶרֶךְ לֹא סְלוּלָה הִיא נְחוּיָה91?
עֲדֵי קָמוּ כְלָבִים עַל זְאֵבִים
וְעִזִּים לַחְתּוֹף גּוּרֵי לְבִיָּא,
מְלָאָם לֵב לְהִתְגּוֹרֵר בְּאִישׁ, לוֹ
עֲלֵי גַבֵּי כְסִיל מַעֲלָה בְנוּיָה92 — — —
וְנָחַל הַגְּדֻלָּה מֵאֲבוֹתָיו
וְעוֹד נִכְסָף הֱיוֹתָהּ לוֹ קְנוּיָה93 — — —
אֱנוֹשׁ נָבוֹן זְנַח יָגוֹן, וְתוּגָה
בְיַד מַדָּע תְּהִי מִלֵּב דְּחוּיָה!
וּמַה-בֶּצַע לְהִתְאַנּוֹת לְיָמִים,
וּמַה הוֹעִיל בְּהַרְבּוֹת תַּאֲנִיָּה?
וְהַגַּלְגַּל עֲלֵי קַוּוֹ מְסוֹבָב94
עֲשׂה חֶפְצוֹ, וְכֵן יִהְיֶה וְהָיָה;
וּמִי יוּכַל לְעַוֵּת אֶת נְתִיבוֹ
בְּחֶרֶב וַחֲנִית, מַסָּע וְשִׂרְיָה?
וְהֵם הֵם מַעְגְּלוֹתָיו מִלְּפָנִים
בְּלִי אֵיבָה וְלֹא בִדְבַר צְדִיָּה,
וְהוּא יוֹרִישׁ95 בְּפִי הָאֵל וְיַעֲשִׁיר,
וְגַם יַשְׁפִּיל וְיַעַל מִשְּׁאִיָּה — — —
קְחָה לָךְ מִזְּמָן-כִּילַי מְעַט קָט
וְחוֹלֶה יַעֲמִיד לִבּוֹ בְבִרְיָה96;
הֲכִי תֵבֵל כְּמוֹ מַעְבָּר, וְשַׁחַת97
כְּצוּלַת יָם, וְנַחְנוּ הָאֳנִיָּה,
וְעוֹלַם הַגְּוִיּוֹת שָׂם לְנַסּוֹת
וְעוֹלַם הַנְּשָׁמוֹת שָׂם לְמִחְיָה98 — — —
וְדוֹדִי שׁוּב וְהִתְיַסֵּר בְּמִקְרִי99
וְנֵרוּתִי בְּאֶרֶץ מַאֲפֵלְיָה,
וְאֶצְמָא בָהּ לְמֵי אֹמֶר-אֱמוּנָה,
וְכוֹסִי מִדְּבַר שִׁקְרָם רְוָיָה;
וְהָיָה הַזְּמָן עֶבֶד רְצוֹנִי100
וְחִישׁ נֶהְפַּךְ כְּמוֹ קֶשֶׁת רְמִיָה;
וְהִנֵּנִי כְּמוֹ אֹדֶם101 בְּאַשְׁפָּה,
וְאִם102 נִטְעֵי הֲדָס צָצוּ בְצִיָּה.
וְלִיגוֹן לִבְּךָ יֵרַךְ לְבָבִי
וְיוֹסִיף עַל כְּאֵב נַפְשִׁי כְּוִיָּה.
שְׂמַח כִּי צִדְקְךָ חָמְדוּ גְבָרִים103
וְעַנְוָתְךָ בְעֵינֵיהֶם רְצוּיָה;
וְרוֹם לָעַד, וְנַפְשְׁךָ הַיְּקָרָה
בְּנַפְשִׁי תִּהְיֶה מִצָּר פְּדוּיָה104!
טז. חידה על הנר. 🔗
(המשקל כנ"ל).
אֲחוֹת-שׁמֶשׁ בְּלֵיל אֹפֶל עֲרוּכָה,
וְאֵיךְ שֶׁמֶש תְּנוֹצֵץ בַּחֲשֵׁכָה?
חֲנִית זָהָב לְפָנֵינוּ מְעוּכָה?
וְהָאֵשׁ יַאֲדִיב גּוּפָה וְתִשְׂחַק107
וְדִמְעָתָהּ עֲלֵי לֶחְיָהּ שְׁפוּכָה,
וְאִם לָמוּת תְּהִי נוֹטָה, בְּהָתֵז
אֱנוֹשׁ רֹאשָׁה תְּחִי מֵאֵין אֲרוּכָה108
וְלֹא שַׁרְנוּ109 לְפָנֵינוּ בְרִיאָה
בְּעֵת אַחַת מְשַׂחֶקֶת וּבוֹכָה.
יז. דוגמאות מספר הענק, הוא ה“תרשׁיש”. 🔗
כתֹבת בראש ה“ענק”.
(ש“ת ויתד, ש”ת ויתד וש"ת).
הִנֵּה עֲנק110 שִׁירִי אֲשֶׁר אוֹרוֹ
עַל פַּאֲתֵי אֶרֶץ יְהִי מֵאִיר;
יַד מַחֲשַׁב משֶׁה נְתָנוּהוּ
עַל גַּרְגּרוֹת הַשּׂר בְּנוֹ מֵאִיר.
מהשער הראשון 🔗
(בשבח השר אברהם בן מאיר אבן קמניאל אשר הקדיש לו את הספר).
(ח' תנועות).
עוֹרֵךְ גָּדְלוֹ אֶל גֹּדֶל שַׂר
עָרַךְ גּוּר אַרְיֵה אֶל אֵלָיו111.
אֵיכָה יִדְמוּ אַרְזֵי גַן-אֵל
תּוֹךְ עוֹלָם אֶל נִטְעֵי אֵילָיו112?
אָמְנָם כִּי הוּא נָהָר גָּדוֹל
שָׂם חֹק עָלָיו לַשְׁקוֹת אֵלָיו113
בָּנָה לוֹ עַל אָשְׁיוֹת חֶסֶד
בֵּית-צֶדֶק, עַל דֵּעִים אֵילָיו114,
עַד כִּי חָמַד שַׁחַק בֵּיתוֹ115
גַּם בִּינָתוֹ חָמְדוּ אֵלָיו116 —
עֵץ-חַיִּים תּוֹךְ גַּן-אֵל פָּרַח
כָּל אֶרֶז לֹא דָמָה אֵלָיו117 !
* *
(ח' תנועות).
אִלּוּ נִמְצָא חוֹמֵל עָלָיו
אוֹ אֶת אָזְנוֹ יִהְיֶה גוֹלֶה118 —
לֹא הָיָה119 עַל כָּל תֵּבֵל רָשׁ
גַּם לֹא נִשְׁמַע נַאֲקַת גּוֹלֶה120.
* *
(המשקל כנ"ל).
תחת מִפְעַל צֶדֶק חֶדְוַת לִבּוֹ
וַעֲשׂה מִשְׁפָּט — כָּל זִמְרָתוֹ121,
וּפְרוֹשׂ לֶחֶם לִרְעַב-נֶפֶשׁ
יַחֲשֹׁב כֶּאֱכוֹל טוּב זִמְרָתוֹ122.
* *
(יתד וש“ת, יתד וש”ת ויתד ותנועה).
אֱמֶת, כָּל אִישׁ יְקַו לִהְיוֹת כְּמוֹתוֹ,
אֱמֹר לוֹ: זֹאת לְבַד תִּקְוַת כְּסִילִים?
הֲיִתָּכֵן עֲלוֹת אִישִׁים לְשַׁחַק?
וְאִם יֵרְדוּ אֱלֵי אֶרֶץ כְּסִילִים123 ?!
* *
(המשקל כנ"ל).
לְמִלְחַמְתִּי יְגוֹנִי קָם124 כְּאִלּוּ
זְמָן עָלַי לְהָרַע לִי שְׂכָרוֹ125,
וְעָמַד הַגְּבִיר בֵּינִי וּבֵינוֹ
וְאֶת פִּיו מֵעֲנוֹת עָתָק סְכָרוֹ;
פְּעֻלָּתוֹ תְהִי עַל זֹאת לְפָנָיו
וְאִתּוֹ יִהְיֶה תָמִיד שְׂכָרוֹ!
* *
(תנועה ויתד, שתי פעמים; יתד ותנועה, שתי פעמים).
הַגְּבִיר! נִכְפְּלוּ בְאוֹרָךְ מְאוֹרֵי
יוֹם, וְשָׁבוּ כְצָהֳרַיִם עֲרָבִים126
זָהֲרוּ כָל פְּנֵי אֲדָמָה, וְעָלָה
עֵץ הֲדַסִּים מְקוֹם צְמֹחַ עֲרָבִים127.
חֻבְּרוּ בָךְ נְעִים-חֲסָדִים וְהַשְׂכֵּל
כַּאֲשֶׁר חֻבְּרוּ שְׁתִי עִם עֲרָבִים128;
נֶגְדְּךָ יִכְרְעוּ יְוָנִים בְּחָכְמַת
הַשְּׁחָקִים, וְאַף בְּצַחוֹת — עֲרָבִים129!
* *
(ש“ת ויתד, ש”ת ויתד וש"ת).
טוֹבוֹת אֲשֶׁר גָּמַל, כְּצִיּוּנִים
מֵאָז עֲלֵי תֵבֵל וְתַמְרוּרִים130,
עַד כִּי בְּרָמָה קוֹל שְׂחוֹק נִשְׁמַע
תַּחַת נְהִי נִהְיָה וְתַמְרוּרִים.
* *
(יתד וש“ת, יתד וש”ת ויתד ותנועה).
מְאַחֵז כָּל פְּנֵי תֵבֵל הֲדָרָךְ131
וּמִמָּךְ נִמְלְאָה תֵבֵל תְּהִלָּה132,
לְזֹאת יֵאוֹת לְהָתֵם כָּל חֲרוּזִים
בְּךָ, כִּי לָךְ לְבַד133 נָאוָה תְהִלָּה!
מהשער השני. 🔗
(על עתות השנה ובשבח היין והאהבה).
(ש“ת ויתד, ש”ת ויתד וש"ת).
רֵעַי, שְׁתו עִמִּי עֲֵלֵי אֶרֶץ
גֻּשְּׁמָה, וְעַל יַעַר אֲשֶׁר בָּרָד134,
יַיִן135 כְּמוֹ אֹדֶם בְּכוֹס שֹׁהַם
אוֹ אֵשׁ מְלֻקָּחָה בְּתוֹךְ בָּרָד.
* *
(ש"ת ויתד, תנועה ויתד ותנועה).
אִם מֵי עֲנָבִים בְּמַיִם
תִּמְהוֹל, תְּשַׁנֶּה כְּתָמִים136:
אֵיךְ יִהְיֶה אִישׁ אֲשֶׁר בּוֹ
חֹנֶף וְרֹעַ, כְּתָמִים137?!
* *
(המשקל כנ"ל).
נַפְשִׁי בְיַלְדַת גְּפָנִים
אֶתֵּן וְנִינֵי כְרָמִים138;
רָשִׁים תְּגַבֵּר כְּרָאשִׁים
וּתְשַׁו שְׁפָלִים כְּרָמִים139.
* *
(ח' תנועות).
צַוַּאר עֹפֶר וּלְחִי שׁוֹשָׁן
עַל עַמּוּד מִשַּׁיִּשׁ נִצָּב,
וּבְכַפּוֹ כּוֹס חֶמֶר, יִדְמֶה
לַלַּהַב וּזְרוֹעוֹ נִצָּב140.
* *
(יתד וש“ת יתד וש”ת).
בְּכוֹס שֹׁהַם יְצַק יַיִן
כְּעֵין הַדָּם אֲשֶׁר בַּסָּף141.
אֲשֶׁר יַחֲזִיק לְבַב חַלָּשׁ
וְיָבֹא בַּקְּרָב עִם סָף142;
וְאֶשְׁתֶּה, עַד מְרַאֲשׁוֹתַי
בְּלֹא בִין יִהְיוּ בַּסָּף143,
וְכָלִיל כָּל יְגוֹן לִבִּי
בְּעֵת הֵקִיץ לְרַגְלוֹ סָף144.
* *
(ש“ת ויתד, ש”ת ויתד וש"ת).
יַשְׁלֵג בְּיֵין רֶקַח יְמֵי הַחֹם
גּוּפִי, וְיֵחַם בּוֹ יְמֵי צִנָּה145;
מָגֵן אֲשַׁו זֶה מִפְּנֵי קֶרַח,
גַּם מֵחֲמַת חֹם זֶה יְהִי צִנָּה146.
* *
(יתד וש“ת, יתד וש”ת ויתד ותנועה).
תְּרַקֵּד הַצְּבִיָּה147 בַמְּסִבָּה
וְעַל לִבָּהּ כְּרִמּוֹנֵי148 שְׁלָחִים,
וְתָקֵל אֶת פְּעָמֶיהָ, כְּאִלּוּ
תְּהַלֵּךְ בָּם עֲלֵי צוּרֵי שְׁלָחִים149.
* *
(המשקל כנ"ל).
יְפֵה תֹאַר וְכוֹס יַיִן וְגַנָּה
וְזֶמֶר עוֹף וְקוֹל מֵימֵי תְעָלָה;
צֳרִי חוֹשֵׁק וְגִיל דּוֹאֵג וְשִׁיר נָד
וְעשֶׁר רָשׁ וְלַחוֹלֶה — תְעָלָה150.
מהשער השלישי. 🔗
(על הדר הטבע).
(ש“ת ויתד, ש”ת ויתד וש"ת).
אֵיךְ אֶהְיֶה דוֹאֵג — וְאֶשְׁמַע קוֹל
מַיִם וְקוֹל עָגוּר, וְתוֹר אָשׁוּר151,
וּבְצֵל הֲדַס אֵשֵׁב, וְנִצָּנֵי
גַּן לִי כְיָצוּעַ152 וְכַר אָשׁוּר153.
* *
(ח' תנועות).
יוֹדוֹ אוֹרוֹת154 מֵאֵין לָשׁוֹן
חֶסֶד גָּמַל אוֹתָם גֶּשֶׁם,
כִּי הוֹצִיאָם מֵעַפְרוֹתָם
וּלְאַט גִּדֵּל לָהֶם גֶּשֶׁם155.
* *
(ש“ת ויתד, ש”ת ויתד וש"ת).
עַל הָעֲרוּגוֹת תֵּן לְךָ מוֹשָׁב
וֶהְיֵה בְצִלֵּי הַהֲדַסִּים דָּר156,
וּרְאֵה רְסִיס לַיְלָה עֲלֵי עָלָיו
נִטְפֵי בְדֹלָחִים וְגַרְגֵּר דָּר157.
* *
(יתד ותנועה ארבע פעמים).
אֲנָשִׁים אֲשֶׁר לֹא יְבַכּוּ לְיוֹנָה
תְּקוֹנֵן בְּעָנָף, אֱמֶת הֵם כְּפָרִים158;
תְּקוֹנֵן בְּפִיהָ וְתִבְכֶּה בְלִבָּהּ
הֲתִנְהֶה, וּפֶה נַחֲסֹם מֵאֲלוֹת עַל
פְּרִידַת עֳפָרִים וְצִבְיֵי כְפָרִים161?!
* *
(ש“ת ויתד, ש”ת ויתד וג' תנועות).
חוּשׁוּ תְנוּ כָל-הוֹן, וְאִם יָקָר, בְּבַת-
כֶרֶם, וְעוֹד תִּהְיוּ לְסוֹבְאִים מוֹנִים162;
וּשְׁתוּ יְמֵי וֶרֶד163 עֲלֵי הוֹדוֹ, וְאַל
תִּשְׁעוּ לְתוֹכָחוֹת וְרִיבֵי מוֹנִים164;
כִּי תוֹר וְעָגוּר הֶחֱלִיפוּ אֶת נְעִים
קוֹלָם לְמַעַנְכֶם עֲשֶׂרֶת מוֹנִים.
יָמִים סְפוּרִים הֵם יְמֵי וֶרֶד, לְזֹאת
אוֹתָם עֲלֵי יַיִן הֱיוּ נָא מוֹנִים!
* *
(יתד וש“ת, יתד וש”ת ויתד ותנועה).
בְּגַנֵּי הַהֲדַס חַלְנוּ וְנַחְנוּ165
וְיָשַׁבְנוּ בְצִלָּם שַׁאֲנַנִּים,
עֲדֵי רָגְשׁוּ עֲצֵי גַנִּים, וְעָלָה
בְּאָזְנֵינוּ, לְקוֹל עוֹף, שַׁאֲנַנִּים166.
* *
(יתד וש“ת יתד וש”ת).
מְטַר שַׁחַק בְּעֵת רִדְתּוֹ
פְּנֵי הַגַּן לְאַט שִׁוָּה167,
וְעַל פָּנָיו כְּסוּת-פַּסִּים
וּמֶשִּׁי הַזְּמָן שִׁוָּה168,
וְנָשָׂא כָל שְׁתִיל פִּרְיוֹ
וְלֹא כִחֵשׁ וְלֹא שִׁוָּה169.
* *
(ח' תנועות).
הִנֵּה הָעָב הֵנִיק הַגָּן
וּתְלמָיו שָׁת כַּאֲבַק שַׁחַק170,
עַד כִּי שָׂחֲקוּ פִּיּוֹת צִיצָיו
הָעֵת בָּכוּ עֵינֵי שַׁחַק171.
מהשער הרביעי. 🔗
(על עניני אהבה ופרוד).
(המשקל כנ"ל).
בִּכְאֵב נֶפֶשׁ לִמְאֹד דַּלָּה:
נִבְהַל בִּרְאוֹת מַרְאֵה שֶׁמֶשׁ
יֵאוֹר תַּחַת אֹפֶל דַּלָּה174.
* *
(יתד ותנועה ארבע פעמים).
צְבִיַּת175 חֲדָרִים / וְיַלְדַת גְּבִירִים
וְכִפְנֵי מְאוֹרִים / מְאִירָה וְנָאוָה,
תְּסַתֵּר הֲדָרָהּ / בְּחַדְרֵי מְגוּרָהּ
וְהִיא תוֹךְ לְבָבוֹת שְׁכוּנָה וְנָוָה176 !
* *
(יתד וש“ת, יתד וש”ת ויתד ותנועה).
לְרִיבִי נִצְּבוּ דַדֵּי צְבִיָּה,
כְּרִמּוֹנִים וּבַיַּד לֹא מְעוּכִים177;
אֲדַמֵּם לַחֲנִיתוֹת עַל לְבָבָהּ —
וְאַךְ הֵמָּה בְתוֹךְ לִבִּי מְעוּכִים178 !
* *
(ח' תנועות).
עַלְמָה גָזְלָה צַוַּאר עֹפֶר
גַּם מִשֶּׁמֶשׁ גָּנְבָה לָהּ תּוֹר179,
תַּכְתִּיר רֹאשָׁהּ בִּבְנוֹת עַיִשׁ
וּתְשַׁו כִּימָה עַל לֶחְיָהּ תּוֹר180;
הָעֵת תָּשִׁיר — תַּחֲרִישׁ עָגוּר,
וּנְעִים קוֹלָהּ יַכְלִים קוֹל תּוֹר181:
לוֹ יִקָּרְאוּ אוֹרֵי שַׁחַק —
טֶרֶם שֶׁמֶשׁ יִגַּע לָהּ תּוֹר182!
מהשער החמישי. 🔗
(על הנוער והזוקן).
(ש“ת ויתד, ש”ת ויתד וש"ת).
אֶקְרָא יְמֵי נֹעַר, אֲשֶׁר רָחְקוּ
שׁוּבוּ בְחוּרַי! כִּי מְאֹד צָרוּ
לִי צַעֲדֵי זֹקֶן אֲשֶׁר אָצוּ185 !
* *
(המשקל כנ"ל).
מַסְוֵה צְבָעִים מֵעֲלֵי שֵׂעַר
כִּי אַחֲרֵי שֵׂיבָה בְּתֵבֵל אֵין
חֵלֶק, וְהִתְעַתֵּד לְךָ אֶל גַּל.
* *
(המשקל כנ"ל).
נִסֵּי מְאוֹר יוֹם, הַזְּמָן! הַשְׁפֵּל
מֶנִּי, וְדֶגֶל מַאֲפֵל הָרִים188 !
כִּי קַל מְאֹד אֹפֶל כְּאָבָק דַּק
עָלַי, וְכָבֵד אוֹר כְּמוֹ הָרִים.
* *
(המשקל כנ"ל).
נוֹאָשׁ לְבַב שָׂב לִהְיוֹת לָעַד
לִבְנוֹת עֳפָרִים מֵאֱנוֹשׁ חוֹבֵשׁ189 !
כִּי יֵשׁ לְכָל מַחֲלָה צֳרִי, אַךְ לֹא
מָצְאוּ לְאִישׁ זָקֵן וְשָׂב חוֹבֵשׁ190 !
* *
(המשקל כנ"ל)
יֵאָבְקוּ נֹעַר וְשָׂב, אַךְ זֶה
יַחֲלוֹשׁ, וְאֵלָיו זֶה מְאֹד יָשַׂר191:
זֶה בִמְגֵרָה רַק לְעֵץ נֹעַר
אַט יַהֲלוֹך אֵלָיו עֲדֵי יָשַר192.
* *
(ש"ת ויתד שלש פעמים).
יַעַן בְּחוּרוֹתַי אֲשֶׁר עָרְבוּ193, יְמֵי
נֹעַר כְּמוֹ מַיִם כְּרֶגַע נִמְאֲסוּ194:
וַיִּתְקְעוּ אֹהֶל יְמֵי שֵׂיבָה, לְבַל
יִצְעַן עֲדֵי מָוֶת, בְּיַעַן נִמְאֲסוּ.
* *
(ש“ת ויתד, ש”ת ויתד וש"ת).
נוֹאֵם לְבָבִי, כִּי פְאֵר זָקֵן
שֵׂיבוֹת, וְכִי הֵן בִּלְבַד נִזְרוֹ195,
דּוֹמוֹת עֲלֵי לֶחְיוֹ כְּמוֹ טוּרֵי
אֶבֶן בְּרֹאשׁ מֶלֶךְ עֲלֵי נִזְרוֹ196
בָּם יַעֲטֶה כָבוֹד וְיִנָּזֵר
מֵחֵטְא וּמַה יָּפוּ יְמֵי נִזְרוֹ197 !
* *
(המשקל כנ"ל).
שַׂשׂתִּי בְּיוֹם בִּי זָרְקָה שֵׂיבָה
כִּי טוֹב בְּמִפְעָלִי אֲנִי שׁוֹעֵר198:
מוּסָר מְאֹד לִי בָהּ, וּמִבֹּא אֶל
לֵב תַּאֲוַת נֹעַר כְּמוֹ שׁוֹעֵר199
מהשער הששי. 🔗
(על בֶּגֶד רֵעִים).
(יתד וש“ת, יתד וש”ת).
זְנַח דּוֹדִים200 עֲלֵי אֹכֶל
אֲהֵבוּךָ201 וְעַל בֶּגֶד,
וְעֵת קָמוּ בְנֵי-יָמִים202
לְהָרַע, בָּגְדוּ בֶגֶד.
* *
(ש“ת ויתד, ש”ת ויתד וש"ת).
אַלִּין203 עֲלֵי רֵעַ בְּלֵב וָלֵב
הָלַךְ, וְכֵן הֶרְאָה וְהִבִּיעַ,
יָרַד עֲלֵי שֶׁמֶן יְדִידוּתִי
כִּזְבוּב, עֲדֵי הִבְאִישׁ וְהִבִּיעַ204.
* *
(ח' תנועות).
חָפְרוּ פָנַי יוֹם נֶחְבַּרְתִּי
אֶל דּוֹד נֶחְשַׁב עִמִּי שׁוֹעַ205,
מַרְאֶה אַהַב206 יוֹם הַמֶּרְחָב
וּבְיוֹם צוֹק לֹא יִשְׁעֶה שׁוֹעַ207.
מהשער השביעי. 🔗
(על הפרידה).
(יתד וש“ת, יתד וש”ת ויתד ותנועה).
הֲיִחְיֶה מַחֲצִית לִבִּי בְּאֶרֶץ
וּמַחֲצִיתוֹ יְהִי שׁוֹכֵן בְּאַפְסוֹ208?
וְאֵיךְ יִחְיֶה בְּלִי פָּנָיו, וּבִלְתּוֹ
בְעוֹלָם אֵין לְהַחֲיוֹתוֹ בְאַפְסוֹ209!
* *
(ש“ת ויתד, ש”ת ויתד וש"ת).
אִמְרוּ לְרוֹכְבֵי צִים בְּיַם דִּמְעִי210,
גַּם דַּבְּרוּ רַכּוֹת לְרַב חוֹבֵל:
אִם יִהְיֶה מוֹלִיךְ גְּזוּר נַפְשִׁי211,
לִבִּי בְיָדוֹ יִהְיֶה חוֹבֵל212;
מַה לּוֹ וְלִשְׁפֹּךְ אֶת דְּמֵי נָקִי
אוֹ בֶאֱנוֹשׁ רֵעוֹ יְהִי חוֹבֵל213?!
* *
(יתד וש“ת, יתד וש”ת ויתד ותנועה).
אֲדַמֶּה מַאֲפֵל לֵילִי לְמִשְׁחַר
קְוֻצָּה מִשְּׂעַר עַלְמָה מְרוּטָה214,
עֲדֵי עָלָה מְאוֹר שַׁחַר, כְּחֶרֶב
אֲשֶׁר מִתַּעֲרָה יְָצְאָה מְרוּטָה215.
* *
(יתד וש“ת, יתד וש”ת).
חֲמָסִי עַל מְאוֹר שֶׁמֶשׁ
אֲשֶׁר הוּא מַעֲלוֹת נוֹשֶׁה216,
וְלֵיל אֹפֶל אֲסָרָהוּ
בְּרַתּוּקוֹת כְּמוֹ נוֹשֶׁה217.
* *
(ש“ת ויתד, ש”ת ויתד וש"ת).
חָבְרוּ אֱלֵי לִבִּי יְגוֹנוֹתַי
יוֹם מִלְּפָנַי אוֹהֲבִי פָרָשׁ218;
אַבְלִיג לְבָבִי עַל פְּרִידָתוֹ —
אָכֵן צְפוּנִי הַבְּכִי פָרָשׁ219;
יָרַד לְהַשִּׂיגוֹ, וְאֵיךְ דִּמְעַת
עַיִן תְּרוֹצֵץ אַחֲרֵי פָרָשׁ220 ?!
* *
(ש“ת ויתד, ש”ת ויתד).
שַׂחְתִּי221 לְעָפְרָה נוֹסְעָה:
"עִמִּי, בְּחֵי אַהַב, שְׁבִי!,
וַתַּעֲנֶה: "פֶּתִי! וְאֵיךְ
תֵּשֵׁב וְאַתְּ הוֹלֵךְ שְׁבִי!"
מהשער השמיני. 🔗
(בגנות העולם הזה).
(ש“ת, יתד וש”ת).
זָכְרָה אֲחִי-אֵמוּן222
כִּי אַתְּ לְתֵבֵל בַּר223,
כִּפְרִי פְעָלֶיךָ
תִּתֵּן לְפִיךָ בָּר224,
אַךְ אוֹתְךָ תּוֹצִיא
מִגֵּו וְתִשְׁכּוֹן בַּר225;
עַל כֵּן דְּבַק אֶל צַד
חָסֶד, וְנַשֵּׁק בַּר226 !
* *
(ש"ת ויתד ותנועה ויתד ותנועה).
הַלֵּךְ עֲלֵי קַו227, וְאָכְלָה
עֻגַּת רְצָפִים וּמֶלַח,
וּלְבַשׁ כְּסוּת הָאֱמֶת עַל
מַדֵּי סְחָבוֹת וּמֶלַח228 !
* *
(יתד וש“ת, יתד וש”ת).
זְמָן הֵרַע בְּשִׂטְמָתוֹ
כְּבֵן סוֹבֵא וְגַם זוֹלֵל:
אֱכוֹל וּשְׁתוֹת229 בְּנֵי-שֵׂכֶל
וְהַחֲיוֹת כָּל אֱנוֹשׁ זוֹלֵל230.
* *
(ח' תנועות).
אַשְׁרֵי רוֹאֶה כָל טוּב עוֹלָם
חָצִיר231 יִצְמַח תּוֹךְ גַּן יָרָק,
וּנְצוּרַת לֵב חִשַּׁב תֵּבֵל
וּבְפָנֶיהָ יָרֹק יָרָק!
* *
(יתד וש“ת, יתד וש”ת ויתד ותנועה).
אֱמֶת שַׁחַת כְּמוֹ מִכְלָא, וּמָוֶת
כְּמוֹ רוֹעֶה, וְכָל הַיְקוּם כְּשָׂבִים232:
לְאַט אוֹתָם יְהִי נוֹהֵג לְשַׁחַת
* *
(ח' תנועות).
שָׁמַעְנוּ קוֹל שׁוֹכְנֵי אַשְׁמָן
וּבְבֵית-שַׁחַת מֵאָז לָנוּ235:
"עוּרוּ הוֹלְכִים עַל גַּבֵּינוּ,
מָחָר תִּהְיוּ רֵעִים לָנוּ!"
* *
(ש“ת ויתד, ש”ת ויתד וש"ת).
כָּל אִישׁ אֲשֶׁר דָּבַק בְּיִרְאַת-אֵל
הִטָּה שְׁלוֹמִים לוֹ כְּמוֹ נָהָר,
וּבְיוֹם אֲשֶׁר יָשׁוּב לְאַדְמָתוֹ
הִבִּיט לְאוֹר-צוּרוֹ וְגַם נָהָר236.
* *
(המשקל כנ"ל).
אָדָם בְּתוֹךְ עוֹלָם כְּמוֹ אוֹרֵג
יֶאֱרֹג, וְאַךְ יָמָיו כְּמוֹ תִקְוָה237,
אָכֵן בְּיוֹם אוֹתָהּ יְהִי מַשְׁלִים238
לֹא יִהְיֶה לוֹ בַּחֲיוֹת239 תִּקְוָה.
* *
(המשקל כנ"ל).
אֵיךְ תֶּאֱהַב תֵּבֵל, וְהִיא תַשְׁפִּיל
מֶלֶךְ, וְעַבְדּוֹ תַעֲמִיד תַּחְתָּיו;
גַּם תַּחֲרִיב אַרְמוֹן, וּבֵית-רֶפֶת-
בָּקָר תְּשַׁו לִפְנֵי אֱנוֹשׁ תַּחְתָּיו:
עַל כֵּן פְּקַח עַיִן וְדַע כִּי עַל
גּוּפְךָ יְהִי מָחָר אֲשֶׁר תַּחְתָּיו240!
מהשער התשיעי. 🔗
(על הגאון והכבוד).
(ש"ת, יתד ותנועה ויתד ותנועה).
בִּרְאוֹת אֲנָשִׁים מְנָתָם
שָׂמוּ אֲשִׁישָׁה וְאֶשְׁפָּר,
לִבִּי אֲפַתֶּה בְּפִתּוֹת
לֶחֶם, וְאִיטַב וְאֶשְׁפָּר241.
* *
(ש“ת, יתד וש”ת — ב' פעמים).
אַל תֵּצְרָה יוֹם חֹק טַרְפְּךָ יְהִי נֶעֱצָר242
וַתַּהֲלֹךְ243 שׁוֹלָל אָנֶה וְגַם אָנָה:
כַּמָּה244 בְעֶרֶב לָן בֶּכִי וְלַבֹּקֶר
רִנָּה, יְצַחֵק פֶּה אֶמֶשׁ מְאֹד אָנָה245.
* *
(ש“ת ויתד, ש”ת ויתד וש"ת).
לֹא אֶהְיֶה מוֹכֵר יְקַר-נַפְשִׁי
לָעַד בְּפַת לֶחֶם וּמֵי-אֶשְׁכּוֹל246,
כִּי מַאֲכָל עָפָר יְהִי טוֹב לִי
מֵהֶם, וְאֶת נַפְשִׁי מְאֹד אֶשְׁכֹּל247.
* *
(יתד וש“ת, יתד וש”ת ויתד ותנועה).
לְבֵית עָשִׁיר תְּהִי מַשְׁכִּים, וְתִשְׁכַּח
אֲשֶׁר חִישׁ אָהֳלוֹ יִשְׁכּוֹן בְּלִי-לוֹ248:
הֲלֹא הִנּוֹ כְּשׁוֹר יַרְבֶּה תְּבוּאוֹת
וּמֵהֶם מִלְּבַד249 יֹאכַל בְּלִילוֹ!
* *
(ח' תנועות).
עָשִׁיר! מִכְלוֹל לָבְשָׁה250 גַם שֵׁשׁ,
וַהֲמוֹן חֵילְךָ הַיּוֹם הָעֵז251,
וּצְאָה לִקְרָאת הַבִּין252 לִרְאוֹת
אֵיכָה יִטְרֹף נָמֵר הָעֵז!
* *
(ש"ת ויתד — ג' פעמים).
אִם תֶּחֱזה תֵּבֵל תְּרוֹמֵם יַד אֲחִי-
אַל תִּשְׁאֲלָה הוֹנוֹ, וְדַע כִי סִלְּפָה255
צֶדֶק בְּהַעֲלוֹתוֹ, וְלִמְאֹד מָעֲלָה256.
* *
(ש“ת ויתד, ש”ת ויתד וש"ת).
שָׂם הַזְּמָן הָרַע מְגַמָּתוֹ
אֶל מַעֲלַת הוֹנִי אֲשֶׁר סָפְתָה257;
זָמַם עֲשׂה כָזֶה לְהוֹד מַעֲלַת
נַפְשִׁי, וְלֹא יָכֹל, אֲבָל סָפְתָה258.
* *
(יתד וש“ת, יתד וש”ת ויתד ותנועה).
לְבָבִי לִמְאֹד יִכְבַּד בְּיוֹם בּוּז
וְיִתְכַּבֵּד הֲגוֹ259 פִידוֹ בְיוֹם רֵישׁ;
וְיוֹם חַיִל תְּהִי קוֹנָה יְמִינִי —
לְכָל דּוֹד נֶעֱצָב יֹאמַר: “עֲלֵה רֵשׁ260 !”
מהשער העשירי. 🔗
(בשבח הסופרים והמשוררים).
(ח' תנועות).
קַח נָא מִפִּי מוֹרֶה צֶדֶק
תּוֹרָה, וּזְנַח חָכְמָה זָרָה:
כִּי יֵשׁ פֶּרִי נִצָּב לָזֹאת,
אַךְ זֹאת כַּמּוֹץ רוּחַ זָרָה261.
* *
(המשקל כנ"ל).
עַל מָה יִדְאַג גֶּבֶר מַשְׂכִּיל
לִזְמָן עָלָיו רָעָה חוֹרֵשׁ?
מִלֵּב יַמְשֶׁה שֹׁהַם אֹמֶר262,
וּבְיַד לָשׁוֹן אוֹתוֹ חוֹרֵשׁ263!
* *
(ש“ת ויתד, ש”ת ויתד וש"ת).
יֶלֶד בְּלִי שֵׁם264 אִם יְהִי רָץ אַחֲ-
רֵי בִין, וְהוּא לוֹ יִהְיֶה יַחַס,
טוֹב מִיְּלִיד שַׂר אַחֲרֵי265 עֵינָיו
יָתוּר, וּבַכֶּסֶל לְבַד יַחַס266.
* *
(ח' תנועות).
שָׁר267 יָרִים אֶת גֵּאוּת שָׁפָל
וּבְשִׁיר פִּיהוּ מֶלֶךְ נוֹסֵךְ268,
גַּם יַכְנִיעַ אֶת שִׂיא מוֹשֵׁל
וּלְבוּשׁ שָׁפָל עָלָיו נוֹסֵךְ269;
הִשָּׁמֵר לְךָ מֶנְהוּ! כִּי צוּף
נֹפֶת עִם רוֹשׁ תּוֹךְ פִּיו נוֹסֵךְ270.
סוף הספר. 🔗
(המשקל כנ"ל).
הִנֵּה יְלוּד שֵׂכֶל אֲשֶׁר הוֹלִיד
מַחֲשַׁב לְבָד271 משֶׁה בְּנוֹ יַעֲקֹב,
פִּיהוּ יְיַשֵּׁר מַעֲקַשׁ דֶּרֶךְ
הַשִּׁיר, וְאֹרַח לֵב בְּעֵת יַעֲקֹב272,
מוֹשֵׁךְ לְבָבוֹת מִבְּלִי חֶבֶל,
גַּם כָּל אֱנוֹשׁ נֶחְפָּז לְאַט יַעֲקֹב273.
שׁירֵי-קֹדֶשׁ. 🔗
א. אופן לפרשת שקלים 🔗
(ג' תנועות בדלת, ובסוגר ו' תנועות).
מַלְאָכִים
מַמְלִיכִים
מַעֲרִיצִים בְּכָל פֵּאוֹת,
מַקְדִּישִׁים
מַרְעִישִׁים
מַרְגִּישִׁים274
בְּרֹב תְּשׁוּאוֹת,
נוֹרָאִים
וְאֵין נִרְאִים
נִפְלָאִים וְנִפְלָאוֹת
אוֹמְרִים קָדוֹשׁ, קָדוֹשׁ, קָדוֹשׁ
ה' צְבָאוֹת!
שְׁמוֹ לָעַד בְּרֹב רַעַד
בְּאֵימָה הֵן יַעֲרִיצוּן,
שְׁאוֹן שְׂרָפִים
בְּרוּם עָפִים
כִּבְרָקִים יְרוֹצֵצוּן
שׁוֹאֲלִים זֶה
רְשׁוּת מִזֶּה
לְהַקְדִישׁ אֵל בְּמוֹרָאוֹת: — אומרים…
הֲמוֹן עֵדִים
מַרְעִידִים
בְּרֶגֶשׁ יַעֲרִיצוּ אֵל;
הֲמֻלָּתָם
קְדֻשָּׁתָם
בְּעֵת שִׁלּוּשׁ קְדֻשַּׁת אֵל,
בְּקוֹל רַעַם
בְּרֹב נֹעַם
בְּקוֹל מַרְאֶה275
לְהִתְרָאוֹת: — אומרים…
ב. לנעילה. 🔗
(י' תנועות).
אָדוֹן הַיּוֹשֵׁב עַל חוּג הָאָרֶץ,
נֶאְדָּר בְּכֹחַ וְיוֹשְׁבֶיהָ כַחֲגָבִים:
יֶעֱרַב לוֹ זְמִיר276 מִזִּמְרַת הָאָרֶץ
מִדִּבְרֵי שִׁיר אֲשֶׁר הֵמָּה מַקְרִיבִים,
שׁוֹפְכִים דֶּמַע הַרְוֵה277 אֶת הָאָרֶץ
הַחֲטָאִים לִמְחוֹת וְהֵמָּה בַּכְּתוּבִים278,
עוֹמְדִים הַיּוֹם עַל אֲדוֹן כָּל הָאָרֶץ
מֵעֲלוֹת הַשַּׁחַר עַד צֵאת הַכּוֹכָבִים279
ג. ליוֹם הכפורים. 🔗
(ה' תנועות).
מִדְּמֵי הַלְּבָבוֹת
וְחֶלְבֵי הַכְּלָיוֹת,
שָׁלַחְנוּ מְנָחוֹת
לָאֵל וּמְנָיוֹת280,
הֱיוֹתָם281 לוֹ עֲרֵבוֹת
וּלְפָנָיו רְצוּיוֹת
כִּימֵי עוֹלָם
וּכְשָׁנִים קַדְמוֹנִיּוֹת.
שׁוֹאֲבֵי מֵי דְמָעוֹת
לִפְנֵי אֵל וְשׁוֹפְכִים,
יֵחָשְׁבוּ כְּעַל גַּב-
מִזְבֵּחַ נֹסְכִים,
וְזִכְרוֹן מַאֲמָרִים282
אֲשֶׁר זוֹכְרִים וּבוֹכִים
יְכַפֵּר בְּעַד חוֹבִים
עַל עַצְמָם עֲרוּכִים283
וְיִתְעַשֵּׁת לְתוֹעִים
בְּגָלוּתָם נְבוֹכִים,
עֵינֵיהֶם תְּלוּיוֹת
נַפְשׁוֹתָם לְהַחֲיוֹת,
כימי עולם…
הַחֶסֶד תַּחְפֹּץ
וְלֹא זֶבַח לְהַעֲלוֹת
וְדַעַת הָאֱלֹהִים
תִּרְצֶה מֵעוֹלוֹת
וְהַצְנֵעַ לֶכֶת
מִמְּנָחוֹת בְּלוּלוֹת.
נָא, צוּר נִתְכְּנוּ לוֹ לְבַדּוֹ הָעֲלִילוֹת!
קְרָא יֶשַׁע לְדַרְכֵי-צִיּוֹן הָאֲבֵלוֹת,
אֲשֶׁר כַּמָּה שָׁנִים284 נֶחְלְקוּ נְחָלוֹת
בֵּין גּוּרֵי אֲרָיוֹת285 וּפְרִיצֵי חַיּוֹת —
כימי עולם…
ד. ליום הכפורים. 🔗
(שש תנועות).
מִפְּנֵי פַּחַד אֲדֹנָי
לָבַשְׁתִּי סוּת286 אֵימִים,
הֱקִיצוּנִי רַעֲיוֹנַי
וְאִישׁוֹנַי287 נִרְדָּמִים
וּלְקוֹל קוֹרֵא, פָּנַי
נָפְלוּ וְהֵם נִכְלָמִים —
נִצָּב לָרִיב אֲדֹנָי
וְעוֹמֵד לָדִין עַמִּים!
שִׁוַּעְתִּי וְזָחַלְתִּי
מֵאֵימַת הַקּוֹרֵא,
וִזַעְתִּי עֵת שָׁמַעְתִּי:
“מִי הָאִישׁ הַיָּרֵא288 ?”
כִּי מָרַדְתִּי וְזַדְתִּי
וְאֵיךְ יִתְאַפֵּק מוֹרֶה289
בְּזָכְרִי כִי שָׁכַחְתִּי
יוֹם לְמִשְׁפָּט אֶקָּרֵא;
בְּעֵינַי נַחֲלֵי קְדוּמִים
וּמֵעַי גַּחֲלֵי רְתָמִים!
הֲיֵדַע אִישׁ מִצְעָדָיו290
כָּל יְמֵי הֶבְלוֹ חֲשׁוּבִים?
וְהֵבִין291 כִּי מַעְבָּדָיו
בְּעֵט בַּרְזֶל נִכְתָּבִים?
כִּי שׁוֹפְטָיו וּמְעִידָיו292
לַעֲדֵי עַד נִצָּבִים
יוֹם יִבְגְּדוּ בוֹ יוֹלְדָיו
וִיכַחְשׁוּ בוֹ אוֹהֲבִים
שְׂבַע-רֹגֶז קְצַר-יָמִים
הֵם בְּעֵינָיו כְּחוֹלְמִים?
אֱנוֹשׁ הֶבֶל וּמַחְשְׁבוֹתָיו293,
כָּל יָמָיו כְּצֵל עוֹבֵר,
כָּעוֹף יִהְיוּ שְׁנוֹתָיו294
יְעוּפוּן מִבְּלִי אֵבֶר,
כִּי כָל אֲשֶׁר בְּחַצְרוֹתָיו
בְּאֶפֶס יָד יִשָּׁבֵר,
אֲבָל ישֶׁר מִפְעֲלוֹתָיו
יְלַוּוּהוּ לַקֶּבֶר,
וְאָז אֵל מִכֵּס-זְעָמִים
יָשׁוּב לְכִסֵּא רַחֲמִים295. —
-
המשורר מספר כי בחלום הלילה ראה את צורת אוהביו אשר עזב בארצו. ↩
-
תמונה שירית נפרזה. רעיוניו היו לחבלים ולפח אשר פרש על ערש דוי שלו, ובפח הזה נלכדו “יצורי האוהבים” התועים בלילה. ↩
-
עד אשר הסירותי מכסה החשך. ↩
-
לא נשאר לי מהם ( המבטא “לא נאחז” במקום לא נשאר, לא דבק בידי,— מצוי לרוב בשירי רמב"ע, וגם בשירי כל משוררי ספרד). ↩
-
מל' “היקבע אדם אלהים”, ר"ל גזלתי. ↩
-
מל' רציצה ושבירה. ↩
-
הכי — עד כי. ↩
-
הפרזה שירית (“שחתי” מן “שחה לעפר נפשנו”). ↩
-
לעיני, מל' “וחשכו הרואות”. ↩
-
בצעתי — השלמתי (מל' “בצע אמרתי”). אף שלא השלמתי לסוב ולמוד את כל הארץ, קצתי בחיי (וכאן הוא מתחיל לתאר את נדודו). ↩
-
קצתי בחיי לרדת וכו' ולעלות למרום הרים, באופן שאוכל לאמר כי הרקעתי (שטחתי) את השחקים תחת רגלי. ↩
-
אפסי ארץ. ↩
-
פעל עומד — רגלי רצו ושוטטו כברקים בכל אפסי ארץ. ↩
-
מל' נוע. ↩
-
האח! הוא גם קריאה של צער. ↩
-
רקעתי ברגלי מכעס. ↩
-
על מי אתאונן, אתלונן? ↩
-
ואני בעצמי הרעותי לי (צוק — צוקה, צרה). ↩
-
כלומר: הזמן הבוגד. ↩
-
“ביום צלעי”. ↩
-
מרדו בי מבלי אשר חטאתי. ↩
-
שלומים — ברכת שלום, גריסע בל"א. ↩
-
הכוונה אל אהובתו, בת אחיו, אשר שׂם לה קן בצלעותיו כצפור דרור. ↩
-
לולא שהיא בחיים, לא חפצתי בחיי ושאלתי לי (הפגעתי) מות. ↩
-
למענה אני נע ונד בארץ. ↩
-
אתה אחי (אבי אהובתו) בכֵה עִמה וגם עלי כי הנני גר באדום (ר"ל בקסטיליה). נתבלעתי, ר“ל אבדתי, מל' ”וכל חכמתם תתבלע". ↩
-
הוא נשבע: כה יעשה אֵל ויוסיף עוד על צרותיו, אם שכח אהבתו לה. ↩
-
מל' “ואת הבית יקציע” — גזוֹז, גזוֹר. ↩
-
אקוה כי ה' יעביר וימחה את צרותי ואת פשעי ע"י מי דמעותי. ↩
-
452 ↩
-
צווי: זכור! ↩
-
היא מבקשת ממנו כי גם בשכבה בקבר תהי יד האהבה דופקת בלט על שערי הקבר (כדרך האוהב לדפוק בלט על דלתות חדר אהובתו, אולי ישֵׁנה היא ותיקץ). ↩
-
שמור אמונתי לבנותי ההומות ומקוננות אחרי אִמן הנפרדת (המתפרקת) מעליהן. ↩
-
456 ↩
-
המליצה וכף מצוק וכו' היא נפרזה מאד, ולקוחה מן הפסוק “ספוק אל ירך”. והכוונה כי השמועה הרעה אשר ישמע (זו דבר מותה), תוסיף עוד מצוק על צרות נדודו. ↩
-
הוא בגלותו תאב לשתות כוס תנחומין, ועתה ישתה כוס תרעלה אשר כוס המיתה (אסון) מתוקה ממנה. ↩
-
רעיוני לבי. ↩
-
ככה. ↩
-
השעור הוא: כתבו וכו' לזכרון את השבר. ↩
-
ותמיד יהי האבל חדש לכל איש. ↩
-
ביום מות אלפסי התנצלה התורה את עֶדיה (מל' “ויתנצלו בני ישראל את עדיָם”). ↩
-
כי כן המשפט לספוד על מקום שבו נקברו הלוחות והארון. ↩
-
אתה המבשר רעה ( את דבר מות אבו יוסף) עמוד לאֵם דרך וקרא לכל איש הנוסע אליו. ↩
-
לאיש ההולך לשאול בעצת תבונתו אמור: עמוד וכו' (המליצה “וימין בהלך צדק נעימות” קשה להבין, וכנראה יש בזה רמז אל לשון המקרא “נעימות בימינך”). ↩
-
467 ↩
-
468 ↩
-
לשכון. ↩
-
ולוּ היה כענן המוריד גשם (מל' “נשיאים ורוח”). ↩
-
פח ורשת (מל' “מצודים וחרמים”). ↩
-
איש תבונה. ↩
-
“ירַוֶה” פעל עומד, כמו “רותה בשמים חרבי”. ↩
-
לקראת בוא האביב (הוא “הזמן החדש”). ↩
-
השושן ביפיו עובר בראש כלם. ↩
-
הכלה היא כתמר אבל גופה יתנועע ( עלאַסטיש) כבדי ההדס. ↩
-
תכשיטים אשר על צוארה. ↩
-
שאון. ↩
-
אל תפחד ( ישעיה מ"ד, ח). ↩
-
עיני הכלה היפות שכורות ולא מיין, כי אם מהחמס והשוד אשר תפצע לב אנשים בהביטה אליהם. ↩
-
ולבך יעמוד (ישקוט) כאשר תחבקך הכלה בזרועות הנושאות אצעדות וכו'. ↩
-
ואל תברח מפני קווצות שערותיה הנראות כצפעונים (כנחשים) והן מכסות את פניה האדומים מבשת. ↩
-
אעפ"י שהם מכסים את פניה. ↩
-
הדדים ופטמותיהן. ↩
-
הזמן מתנשא על החכמים, ואולם לנגד הכסילים הוא נכנע. ↩
-
מל' תרועה. ↩
-
ילדי הזמן (ר"ל המקרים) דומים לו, כי משורש נחש יצא צפע ולא צפיע (צפיע — ילד, מל' “הצאצאים והצפיעות”). ↩
-
המשורר מבקש מאת הברק לשאת ברכותיו לידידו. ↩
-
האם נשבה רוחנו בין ההדסים וכו' כי אחרי מות (ר"ל אחרי אשר שבעה רעות נפשנו) קמנו לתחיה. וזו הפלגה שירית. ↩
-
באהבתם נתרומם על פגעי הזמן. ↩
-
ישפילנו, ידכאנו. ↩
-
מה זה היה לזמן הרגיל להכאיב ולרפא, להפריד ולקרב, ומדוע שכח אותנו? ↩
-
והשנים הן כמו נצח באורך הפירוד. ↩
-
זכרון הרֵעים יהי צדה לדרכנו. ↩
-
השיר הזה יכיל שלשה ענינים: א) תהלת היין; ב) תאור האביב; ג) תלונת המשורר על קשי יומו, וערוב ענינים כזה מצוי בשירי הספרדים. “אש קדחו אוריו” וכו' זה היין האדום, “ומזרקי ברד” הם הגביעים הלבנים. והמשורר מתפלא איך התלקחה אש במזרקי ברד; איך עברו דתם (כי מדרך הטבע שלא יתבולל אש בברד). ↩
-
“התגודדו” התחברו לגדוד; “נספחו”, התחברו (מל' “ונספחו על בית יעקב”). ↩
-
הכונה היא על מה שנקרא בלשון אשכנז “בלומע” של היין. ↩
-
מל‘ "בית גאים יסח ה’". ↩
-
ענקים. ↩
-
אחי ענר הוא אשכל (כי ענר אשכל וממרא אחים היו) וילד אשכל הוא היין. ↩
-
היין בעצמו הוא מר, ובכ"ז יערב למרי נפש. ↩
-
היין יעשיר עניים (מתי חסר) מבלי אשר יתן להם מאומה, כי בשכרונם ישכחו חסרונם. ↩
-
מל' שטיפה (כמו “את דמי ירושלים ידיח”). ↩
-
אשר [מדי] ששוניהם קצרו ולא השתרעו (סרחו מל' “סרוח על צדי המשכן”). ↩
-
הערוגות נתנו ריח, כי רוח הערב ( “נשפים” מל' “בנשף בערב”) נשב (נשף) בהן עד כי הפיחו ריחם. ↩
-
מל' “בדמי ימי”, ר"ל על ימי הטובים, ימי הנחת שחלפו ועברו ביום אתמול. ↩
-
גם אם יכלו דמעותי יחמרו מימם, כמו לוא נדלחו הדמעות בדמי לבי. ↩
-
מל' “שמים כעשן נמלחו”. ↩
-
כמו “נסרחה חכמתם”. ↩
-
אם אנשים רעים נדברו בי (לרעה, כמו “ותדבר מרים במשה”), הנה ידוע כי הכלבים נובחים ללבנה. ↩
-
האם יאבקו עם עָש (כוכב)? גאוה זו מצויה בשירי הקדמונים. ↩
-
השעור הוא: הלעד יד הזמן נטויה והוֹיָה על אנשים משכילים? (כמו “הנה יד ה' הויה במקנך”). ↩
-
כלומר הנשתנו סדרי הטבע עד כי קמו כלבים וכו'. ↩
-
בי ערבו לבם (שונאי תלמידו) להתגרר קרב (כמו “סער מתגורר”) עם איש השוכן בין כוכבים (כסיל וכימה). ↩
-
האיש המצוין הזה (תלמידו) נחל את הגדולה מאבותיו, אבל לא הסתפק בנחלה, כי התאמץ לעשות מעשים טובים, למען ירכוש לו ע"י מעשיו את הגדולה והכבוד. מה יפה הרעיון הזה! ↩
-
הגלגל (המשפיע על מזל האדם לפי דעת האצטגנינים) הוא מסובב בע“כ ע”י הקב"ה לעשות חפצו. ↩
-
מל' ריש ועוני. ↩
-
קח לך מהזמן הכילי רק מעט כחולה הסועד לבו בבריה (שמואל ב', י"ג, ז). ↩
-
יותר נכון לגרוס “כמו מעבר לשחת”. ↩
-
ה' נתן את העוה“ז רק לנסות את האדם, והעוה”ב הוא העיקר. ↩
-
קח למוסר את מקרי חיי. ↩
-
לפנים היה הזמן כעבד לרצוני, וחיש נהפך וכו'. ↩
-
“אדם” שם אבן יקרה אדומה (שמות כ“ח, י”ז). ↩
-
ואם — או כמו. ↩
-
התנחם בזה כי הנך אהוב ע"י צדקותיך לאנשים טהורי לב (גברים, מל' “עם גבר תתבר”). ↩
-
כמו “נפשי תחת נפשך”. ↩
-
כתמר. ↩
-
או אולי היא חנית וכו'. ↩
-
האש יכאב לה והיא תשחק. ↩
-
ובעת אשר תאמר לכבות, אז צריך רק להתיז את הפתילה ותיכף תשוב לתחיה בלי רפואה אחרת. ↩
-
מל' שוּר, הבט. כלומר: מעולם לא ראינו בראיה כמוה אשר תשחק ותבכה בעת אחת. ↩
-
מל' “ענקים לגרגרותיך”. ↩
-
הרוצה לערוך גודל ר‘ אברהם אל גודל שר אחר, הוא כעורך גור אריה אל אַיִל. “אליו” מל’ “אלים שנים עשר”. ↩
-
השעור הוא: אל נטעי האלונים אשר בתוך העוה"ז. ↩
-
מל' “אֵיל פארן”, ערבה. ↩
-
ועל דעים בנה איליו, מל' “איליו ואלומיו”. ↩
-
עד כי השחקים חמדו את ביתו. ↩
-
מל' “בני אֵלים”. ↩
-
מל' “אֶל”. ↩
-
מל' “גלה את אזני”. ↩
-
אזי לא היה וכו'. ↩
-
מל' גלות. ↩
-
מל' זמרה. ↩
-
מל' “מזמרת הארץ”. ↩
-
באמת, אם יקו איש להיות כמוהו, הנה תקותו תקות כסילים, כי היתכן וכו‘. “כסילים” השני מל’ “כסיל וכימה”. ↩
-
היגון קם להלחם בי. ↩
-
שכר אותו. ↩
-
ע"י האור, שאתה מאיר לארץ נכפל אור היום, עד כי גם הערב שב והיה כצהרים. ↩
-
מל' “ערבים בתוכה”. ↩
-
בך נתחברו צדקה וחכמה, כאשר יתחבר השתי עם הערב באֶרג. ↩
-
אתה עולה על היונים בחכמת האסטרונומיה, ועל הערבים (בני ערב) במלאכת השיר והמליצה (“צחות”). ↩
-
הטובות אשר גמל הם כציונים ותמרורים (מל' “שימי לך תמרורים”) עלי תבל. ↩
-
הדרך מאחז כל פני תבל. ↩
-
נוגה. ↩
-
מלת “לבד” חסרה ס' התרשיש, והיא נצרכת למשקל. ↩
-
מל' “וכרד ברדת היער”. ↩
-
מלת “יין” נמשכה ל“שתו עמי”. ↩
-
558 ↩
-
כאיש תם. ↩
-
יין הבא מכרם. ↩
-
כמו רמים. ↩
-
נצב עם להב של החרב. ↩
-
“בסף” מל' “סף רעל”. ↩
-
“סף” מילידי הרפה. ↩
-
אשתה עד אשר מראשותי יהיה על המפתן. ↩
-
מל' “ספו תמו”. ↩
-
ע"י היין ישלג (יהי קר) גופי בקיץ ויחם בחרף. ↩
-
מגן. ↩
-
הרעיה, האהובה. ↩
-
הדדים. “שלחים” מל' “שלחיך פרדס”. ↩
-
חרבות. ↩
-
רפואה. ר"ל יפה תואר (אהובה) ויין והדר הטבע — הם צרי רפואותיו לחושק (לאוהב אמלל) וגיל לדואג ושיר לנע ונד וכו' (ואולי צ“ל ”יפי–תאר"). ↩
-
אֶחזה. ↩
-
בתרשיש נדפסה “כיציע”. ↩
-
אדרוך, אצעד על נצני הגן כמו על מרבדים. ↩
-
האורות (העשבים, מל' “ללקט אורות”) יודו על החסד שגמלם הגשם. ↩
-
גוף. ↩
-
מל' “דירה”. ↩
-
רסיס טל לילה על עלי ההדס דומה לנטפי בדולח וגרגר של אבן יקרה. “דר” מל' “ודר וסוחרת”. ↩
-
פרים בני בקר. ↩
-
על עזבה. ↩
-
מל' “כּפר”. ↩
-
אם היונה תנהה (תקונן) איך נחסום אנחנו פה מֵאֲלות (מקונן, מל' “אֱלִי כבתולה”) על פרידת האהובים (“עופר וצבי” נקראים “האהובים”) הנעימים ככפרים ונרדים. — בבאור התרשיש נאמר כי “כפרים” השני הוא מל‘ כפרים עם נרדים, והשלישי — מל’ “כפר”. ולי נראה להיפך, כי על הדוד נאמר בשה“ש ”אשכל הכופר דודי לי". ↩
-
גם אם תתנו הון יקר ביין (בת כרם) עוד תונו את הסובאים (ר"ל את מוכרי היין). ↩
-
שושן, כלומר ימי אביב. ↩
-
ואל תפנו לתוכחות בעלי המוסר המונים ומציקים לכם בריבות שפתיהם (מל' “והאכלתי מוניך את בשרם”). ↩
-
חלנו — שָׁכַנוּ (מל' “יחולו על ראש יואב”). נחנו מן “נוֹח”. ↩
-
מל' “ושאננך עלה באזני”. ↩
-
מל' “אם שוה פניה”. ↩
-
מל' “שויתי עזר”. ↩
-
כפי‘ רד"ק פרי ישוה לו, כלו’ לא כחש. ↩
-
מל' “וכשחק מאזנים”. ↩
-
בעת אשר בכו העננים (עיני שחקים). ↩
-
“עפרה” כנוי לאהובה. ↩
-
כמו “לאט לנער”, כלו‘ חמלי על וכו’. ↩
-
כי הוא נבהל בראותו את פניך המאירים כשמש מתחת לקווצותיך השחורות. “דלה” מל' “ודלת ראשך”. ↩
-
את צביה (אהובה) מסתרת יפיך בחדרך, ואולם הנך שוכנת בלב אוהבך. ↩
-
מל' “ונות בית”. ↩
-
מל' “מעכו שדיהן”. ↩
-
מל' “וחניתו מעוכה”. ↩
-
מל' “כתור האדם”. ↩
-
מל' “לחייך בתורים”. ↩
-
603 ↩
-
לו יקראו בלי המאורות, יגיע לה התור להקרא קודם לשמש. ↩
-
אני קורא לימי נוער לשוב. ↩
-
מהרו. ↩
-
מל' “והנוגשים אצים”. ↩
-
אל תצבע את שער ראשך. ↩
-
מל' “גל עיני”. ↩
-
המשורר קורא אל הזמן: אנא, הורד את נִסֵי האור (ר"ל השערות הלבנות) מעלי, והָרִים את דגל החשך (ר"ל שערות שחורות), כי האופל קל לי וה“אור” כבד מאד. ↩
-
הזקן (שׂב) נואש לעד להיות חובש (מושל, גודר פרץ, מל' “לא אהיה חבש”). לעלמות. ↩
-
לא מצאו חובש (רופא) לאיש זקן. ↩
-
613 ↩
-
הזוקן ילך לאט אל עץ הנוער וינסר אותו במגרה (“ישר” מל' “וישר במגרה”) עד אשר יקוץ אותו. ↩
-
בס' התרשיש כתוב “עברו”. ולפי דעתי צ“ל ”ערבו", ואז יהי רעיון השיר יפה מאד, לאמר: יען כי ימי הנוער ערבו ונעמו, לכן חלפו חיש; ואולם ימי הזקנה הנמאסים והרעים, הם תקעו אהלם, לבל יעברו עד יום המות. ↩
-
616 ↩
-
מל' “גזי נזרך”. לבי אומר לי כי השיבה היא תפארת לזקן, ורק הן נזרו (הדרו). ↩
-
עטרה. ↩
-
ומה יפו הימים אשר יהי נזיר מחטא! ↩
-
620 ↩
-
שומר השער. הזקנה שומרת שער לבי לבל קרוב אליו תאות הנוער. ↩
-
ידידים. ↩
-
אשר אהבוך רק בגלל מזון ובגד. ↩
-
מסבות הזמן. ↩
-
מל' לין — אתאונן. ↩
-
מל' “יבאיש יביע”. ↩
-
נדיב. ↩
-
אהבה. ↩
-
ביום רע לא יפנה לצעקתי, “שוע” מל' “ושוע אל ההר”. ↩
-
מל' “אפסי ארץ”. ↩
-
איש אחר לא יוכל להחיות את לבי אם אין רעי אתי. “באפסו” מל' “באפס עצים”. ↩
-
כלו' רעי ההולכים באניה הם עוברים ים בדמעותי. ↩
-
מה שנכרת מנפשי ר"ל רֵעו. ↩
-
מל' “נפש הוא חובל”. ↩
-
מל' “החובל בחברו”. ↩
-
תלושה. ↩
-
שנונה. ↩
-
מל' “נשיתי טובה”. ↩
-
כמלוה האוסר בבור את הלוה שאין בידו לשלם. ↩
-
מל' פרישה. ↩
-
דמעותי גלו את יגוני הנסתר. ↩
-
רוכב. ↩
-
אמרתי, מל' שיח. ↩
-
איש אמונה. ↩
-
מל' “מה ברי”. ↩
-
מל' “בר ולחם”. ↩
-
מחוץ. ↩
-
מל' “נשקו בר”. ↩
-
עפ"י שורת הדין. ↩
-
מל' “בלואי סחבות והמלחים”. ↩
-
לאכול ולשתות, ר"ל לאבד. ↩
-
מל' “יקר מזולל”. ↩
-
כחציר. ↩
-
654 ↩
-
בני הנעורים. ↩
-
כזקנים. ↩
-
657 ↩
-
מל' “הביטו ונהרו”. ↩
-
מל' “תקות השני”. ↩
-
כאשר יכל לארוג חוט חייו. ↩
-
בחיים. ↩
-
מחר המות והעפר אשר תרמוס היום ברגלך יכסה מחר על גופך. ↩
-
בראותי אנשים השואפים רק לאכול ולשתות, אסתפק אני בפת לחם וייטב לי. “ואשפר” מל' “שפרה עלי”. ↩
-
אל תדאג ביום שמזונך יחסר. ↩
-
ואל תהלוך וכו'. ↩
-
כמה אנשים אשר בערב וכו'. ↩
-
ויש אשר יצחק הפה שאתמול בכה מאד. “אנה” מל' “ואנו הדיגים”. ↩
-
יין. ↩
-
מל' “אשכול גם שניכם”. ↩
-
670 ↩
-
והוא יאכל מהם רק בלילו. ↩
-
לבוש את בגדיך היקרים, שש ורקמה. ↩
-
אסוף. ↩
-
וראה איך הבינה שהיא חלושה תגבר על עשרך (העז יטרוף את הנמר). ↩
-
איש כסיל. ↩
-
עד לכוכבים. ↩
-
התבל סלפה צדק. ↩
-
בגדה. ↩
-
מל' “ ספתה בהמות”. ↩
-
מעלת נפשי גדלה עוד כאשר אָפס כספי. “ספתה” מל' “ספו שנה”. ↩
-
להגות, להודיע. ↩
-
וביום שאתעשר יאמר לבי לכל ידיד נעצב: בוא וחלוק אתי! ↩
-
כמוץ אשר זרה והפיץ הרוח. ↩
-
מאמרים כאבן יקרה. ↩
-
ובלשון הוא מעבד את מחשבותיו, מל' “חורש נחשת”. ↩
-
איש שאיננו מיוחס. ↩
-
אשר יתור אחרי עיניו. ↩
-
יחסה. ↩
-
משורר. ↩
-
מל' “נסכתי מלכי”. ↩
-
מל' “המסכה הנסוכה”. ↩
-
מל' “לא יסכו לה”. ↩
-
השיעור הוא: אשר הוליד מחשב משה וכו' לכד, ר"ל הוא לבדו הגה את השירים. ↩
-
מל' “עקוב יעקב”. ↩
-
מל' “ולא יעקבם” — עכוב ומעצור. ↩
-
מל' “למה רגשו גוים”. ↩
-
בקול הנראה (כמו “רואים את הקולות”). ↩
-
אצל זאַכס נדפס זמירי, והיא תנועה יתרה. ↩
-
עד כדי להשקות את הארץ. ↩
-
למחות את החטאים הכתובים בספר בשמים. ↩
-
בשורה זו יש תנועה יתרה, לפי שהיא כלה לשון הכתוב. ↩
-
הרבוי מן “מְנָת”, מתן. ↩
-
שיהיו. ↩
-
התפלות. ↩
-
יכפר על העונות הערוכים עליהם. ↩
-
זה כמה שנים. ↩
-
אשר היו לנחלה לבני ערב ואדום. ↩
-
כסות. ↩
-
עיני, מל' “אישון עינים”. ↩
-
זעתי (יראתי, משרש “זוע”) מקול הקורא: מי האיש אשר יש לו על מה לפחד. ↩
-
מל' “סורר ומורה”, כלומר איך יתאפק חוטא כמוני. ↩
-
כי מצעדיו חשובים (ספורים ומנוים) כל ימי חייו. ↩
-
והאם הבין כי וכו'. ↩
-
הידע כי שופטיו חיים לעד, וכי יבא יום אשר יבגדו בו יולדיו וכו' (ר"ל יום המיתה). ↩
-
אנוש ומחשבותיו הבל. ↩
-
המשורר משתמש ב“שנה” בל' זכר. ↩
-
ואז ישוב ה' מכסא הדין לשבת על כסא רחמים. ↩
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.
ליצירה זו טרם הוצעו תגיות