ר' אברהם אבן עזרא (ראב"ע) נולד בעיר טולידה (ספרד) בשנת תתנ“ב (1092) וימת בר”ח אדר תתקכ“ז (1167). רוב ימיו בלה בעיר קורדובה, שהיתה עיר מלאה חכמים וסופרים בימים ההם, וירבה להגות שם בתורה ובחכמה. אבל בהיותו חוקר חריף, אשר לא ירא לגלות ברבים דעות המתנגדות לדעות המקובלות בעם, רבו שונאיו ורודפיו, עד כי נטל עליו לברח מארץ מולדתו, ויהי נע ונד בארצות תבל כמעט כל ימי חייו. וישב ימים רבים באיטליא, בצרפת, במדינות יון, ולעת זקנתו בא גם ארצה בריטניה, וישב בלונדון שנים אחדות. בימי נדודיו הרבים שבע הרבה עמל ועוני, ועניותו לא נתנה לו לשהות זמן רב בעיר אחת, כי חייו היו תלואים בחסדי נדיבים, ולא תמיד נמצא איש נדיב אשר יתמוך בידי החכם המסכן הזה. אבל טלטוליו ונדודיו הרבים לא פזרו את נפשו ולא בלבלו את דעתו, ועניותו הגדולה (“לא היה להחכם הנכבד ראב”ע אפילו שתי פרוטות מימיו" כן יעיד עליו האפודי) לא דכאה את רוחו ולא הכשילה את כחות נפשו, ונהפוך הוא: בכל מקום בואו כתב ספרים נכבדים וחבר שירים. אם לבקשת מכבדיו ומעריציו, או לכבוד הנדיבים שתמכו בידו. וככל גדל עניו ומחסוריו, כן גדלה חכמתו ודעתו, והמעט כי לא נתן לעניותו למשול בנפשו ולהעציבה, כי עוד התגבר על כל עמלו ולחצו ויתלוצץ בשירי שנינה על רוע מזלו. בכלל לא היה בכל חכמי ישראל בדורו וגם בין הקודמים לו בעל לשון חדה ועליז הרוח ומהתל סטירי כמוהו. הוא היה אחד מגדולי חכמינו בתורה, בפילוסופיה, ובכל דבר מדע. ואולם בחכמת הדקדוק, בחקרי לה”ק ובבאורי ספרי הקדש הוא עולה על כל חכמינו עד היום הזה. — בתור משורר אין לדמותו למשוררינו הגדולים. שיריו אינם השתפכות רגשות הלב, כי אם שירי מחקר והגיון השכל הנובעים מאמונה צרופה ומההכרה הפנימית של מציאות הבורא ויכלתו; הוא היה משורר לא ברגשותיו כי אם בשכלו וברום רעיוניו. לכן הוא מצטיין ביחוד בשירי-למוד (דידאקטישע פואיזיה) ובכל מקצעות השירה שאינם נצרכים לרוח ממרום כי אם לרוחב הדעת ולחריפות. ואף אמנם הפליא לעשות בשיריו המלמדים לדעת עניני מחקר או גם כל דבר אומנות (הוא חבר שירים גם על שחוק השאַך). — מלבד זאת הוא מצוין במכתמיו ובשירי סטירה, ובזה אין דומה לו בכל משוררי ספרד. גם ב“חידות” הוא אָמָן גדול. ועוד יתרון לו על חבריו, כי הוא כתב גם מליצה פרָזית בלשון צחה ומדויקת ובסגנון יפה מאד; תחת אשר כל משורר ספרד כתבו גם את פרזתם בחרוזים ובהפרזות ובשברי פסוקים בלי טעם יפה. — בימי זקנתו קרהו אסון, אשר העציב את רוחו מאד: בנו יחידו יצחק המיר את דתו, אחרי אשר נעלם מעיני אביו שלש שנים וכבר חשבו מת. על המקרה המעציב הזה קונן הראב“ע בשיר מלא רגש (אשר נביא בדוגמאותינו). וגם בשירי התפלה הרבים אשר חבר ימצאו שירים אחדים היוצאים לא מהראש כי אם מהלב, והם כתובים ברגש עמוק. — הראב”ע חבר ספרים רבים מאד בכל מקצעות חכמת ישראל והפילוסופיה, וביחוד נכבדים פירושיו על כתבי הקדש וספריו בחקרי לה"ק. — שיריו יצאו לאור בקבוצות אחדות ( ולאחרונה נדפסו בהוצאת “אחיאסף” ע"י הח' ר' דוד כהנא).

 

שירי-חֹל    🔗

א. שיר תלונה    🔗

(יתד וד' תנועות).

נְדוֹד הֵסִיר אוֹנִי

וְהִבְהִיל רַעֲיוֹנִי,

וְשָׂם פִּי וּלְשׁוֹנִי

אֲסוּרִים בַּזִּיקִים.

לְפָנִים בַּנְעוּרִים

הֲכִינוֹתִי שִׁירִים,

בְּצַוַּאר הָעִבְרִים

נְתַתִּים כַּעֲנָקִים;

בְּכָל מָקוֹם גַּרְתִּי

סְפָרִים חִבַּרְתִּי

וְסוֹדוֹת בֵּאַרְתִּי

וְכִרְאִי מוּצָקִים¹;

שְׂפָתַי אִם אָשִׂים

בְּהָרִים וּרְכָסִים,

יְעוּפוּן בָּם סוּסִים

יְרוּצוּן כִּבְרָקִים².

וְעַתָּה נָפַלְתִּי

לְעָפָר שָפַלְתִּי

וְתַחֲנוּן הִפַּלְתִּי

לְאֵל מִמַּעֲמַקִּים – –

וְאַנְשֵׁי לֵב מָטוּ

וְהַיּוֹם נִמְעָטוּ,

אֲבָל שָׁמְנוּ בָעֲטוּ

אֲשֶׁר צִיָּה עוֹרְקִים³

וְאָנֹכִי מוּסָר

לְעֵינֵי כָל בָּשָׂר

כְּבוֹדִי וְהוֹדִי סָר

וְשֵׁן עָלַי חוֹרְקִים.

וְגָבַר מַחְשָׁבִי

לְאָרְכִּי וּלְרָחְבִּי⁴,

וּפֹה לֹא אֶפְתַּח פִּי,

שְׁדֵי דַעְתִּי צוֹמְקִים

וְחַיָּתִי סָפָה

בְּעַם עִמְקֵי שָׂפָה,

וְנַפְשִׁי נִכְסָפָה

לְרַבִּי אֶלְיָקִים – –

שְׁמָעֵנִי, אָחִי⁵,

שְׁמַע נָא אֶל שִׂיחִי,

אֲהֵבַתְךָ רוּחִי

וְעֵדִי בַשְּׁחָקִים.

וְלַמַּה נִתְעַבֵּר

בְּזֵד כִּי הִתְגַּבֵּר?

וּמַה נּוּכַל דַּבֵּר

בְּאֶרֶץ מֶרְחַקִּים?

אֲנַחְנוּ עִם דַּלּוּת,

וְקַלּוּת עִם סִכְלוּת,

בְּגָלוּת תּוֹךְ גָּלוּת

בְּכָל עֵת מָעְתָּקִים⁶.

וּבֶאֱדוֹם⁷ אֵין הָדָר

לְכָל חָכָם הוּא דָר

בְּאַדְמַת בֶּן קֵדָר⁸,

וְעָלֵינוּ שׁוֹרְקִים;

וְאִלּוּ בָא חָגָב

יְוָנִי, בָּם שֻגַּב

וְרָכַב עַל כָּל גַּב

וְנֶחְשַׁב כַּעֲנָקִים⁹ – –

ב. על פרידת ידידו.    🔗

אֵיךְ יִשְׁלָיוּ

בְּלִבִּי קְרָבַי אֲשֶׁר

כְּיָם יֶהֱמָיוּ?!

רֵעַי, קְחוּ נָא בְיָדִי¹⁰!

יִבְעַר כְּמוֹ אֵשׁ כְּבֵדִי

עַל נוֹד צְבִי-חֵן יְדִידִי.

מַר יִבְכָּיוּ

עֵינַי, כְּטַל יִזְלוּ

וְלֹא יִדְמָיוּ.

מַטַּע אֲהָבִים וְעֹפֶר¹¹,

בּוֹ נִקְבְּצוּ חֵן וְשֶׁפֶר.

נַפְשִׁי פְדוּת לוֹ וְכֹפֶר – – –

ג. שיר לכבוד רש"י.    🔗

(ארבע תנועות)

כּוֹכָב דָּרַך

מִצָּרְפַתָּה

מַחְנֶה עָרַךְ

עַל יָטְבָתָה¹².

שָׁלוֹם בּוֹאוֹ,

הוּא וּצְבָאוֹ,

מְסִּינַי אוֹ

מִצִּין אָתָה – – –

אוֹר כָּל סוֹמֵא¹³,

בּוֹ כָל צָמֵא

נֹפֶת מֵימֵי

מִתְקוֹ שָׁתָה,

פֵּרוּשׁ נוֹרָא

שָׂם לַתּוֹרָה,

עַל כֵּן נִקְרָא

פַּרְשַׁן-דָּתָא¹⁴.

סִפְרוֹ גוֹאֵל

אֶל כָּל שׁוֹאֵל,

וּבְיִשְׂרָאֵל

הוּא תִרְשָׁתָא¹⁵.

יַקִּיר פּוֹתֵר,

בַּקִּיר חוֹתֵר,

עֵינוֹ סֵתֶר-

יָהּ רָאָתָה – – –

מַלְאַךְ קוֹנֶה¹⁶

אֶצְלוֹ חוֹנֶה,

חִזֵּק מָתְנֵי

הַמַּתְנָיְתָה¹⁷.

ד. שיר לחתונה.    🔗

(ש“ת ויתד, ש”ת ויתד וש"ת).

הִנֵּה פְנֵי תֵבֵל מְחֻדָּשָׁה

שִׂמְלַת שְׂמָחוֹת הִיא מְלֻבָּשָׁה,

יוֹם שָׂשׂ יְלִיד-מִשְׂרָה בְּבַת דּוֹדוֹ,

כִּי מֵאֲדֹנָי לֶאֱנוֹשׁ אִשָּׁה.

הֵבִיא אֲשֶׁר שָׁאַל¹⁸, וְהִיא גַם הִיא

מָצְאָה אֲשֶׁר דָּרְשָׁה וּבִקֵּשָׁה;

אַךְ לוֹ לְבַדּוֹ יָאֲתָה כָזֹאת,

לוֹ מִנְּעוּרָיו הִיא מְקֻדָּשָׁה.

לוּ בִקְשָׁה בִלְתּוֹ הֱיוֹתָהּ לוֹ¹⁹

הִתְגָּעֲשָׁה אֶרֶץ וְרָעָשָׁה!

ה. בּאבוד בנו ממנו.    🔗

(שש תנועות).

תּוֹחַלְתִּי נִכְזָבָה

וְעֵינִי בִבְכִי זָבָה

וְכָל-אַזִּיל אֲנִי דִמְעָה

יְגוֹנִי יַעֲנֶה: הָבָה²⁰!

אֲשֶׁר שָׁלַח בְּעַצְמוֹתַי

מְדוּרַת אֵשׁ וְלֶהָבָה,

לְאָב יִצְעַק בְּמַעֲצֵבָה

לְעֵת מוֹצָא וְעֵת מוֹבָא²¹:

הַיֶּלֶד אֵינֶנּוּ

וַאֲנִי אָנָּה אֲנִי בָא! –

לְקָרְאִי נִחַר גְּרוֹנִי

וְדָבַק לְחִכִּי לְשׁוֹנִי

וְאֵין שָׁלוֹם בַּעֲצָמַי

בִּשְׁבוֹר זְרוֹעַ יְמִינִי

וְנִלְקַח מַחֲמַד עֵינִי

וְנוֹתַרְתִּי בְלִי בָבָה²² – – –

ו. על יצחק בנו שהמיר דתו.    🔗

(המשקל בלי סדר נכון).

אֲבִי הַבֵּן קְרַב לִסְפֹּד,

כִּי אֵל מִמְּךָ רִחַק

אֶת בִּנְךָ יְחִידְךָ אֲשֶׁר

אָהַבְתָּ, אֶת יִצְחָק!

אֲנִי הַגֶּבֶר, רָאָה שֶׁבֶר, וּמְשׂוֹשׂוֹ גָלָה,

הָהּ! פֻּקַּדְתִּי²³ פְרִי בִטְנִי וְעַל לִבִּי לֹא עָלָה²⁴:

חִשַּׁבְתִּי לְעֵת זִקְנָה הֱיוֹתוֹ לְרֶוַח וְהַצָּלָה,

אַךְ לָרִיק יָגַעְתִּי וְיָלַדְתִּי לַבֶּהָלָה,

כִּי אֵיךְ יִשְׂמַח לִבִּי — וַיִּגְוַע וַיָּמָת יִצְחָק!

בָּכֹה אֶבְכֶּה בְכָל רֶגַע, וְאֶשָּׂא נְהִי נִהְיָה

בְּזָכְרִי זֶה שָׁלשׁ שָׁנִים מוֹתוֹ²⁵ בְאֶרֶץ נָכְרִיָּה,

וּשְׂאֵתִי²⁶ מִמָּקוֹם לְמָקוֹם וְנַפְשִׁי עָלָיו הוֹמִיָּה,

עַד שֶׁהֲבֵאתִיו אֶל בֵּיתִי — לַיְלָה וְיוֹמָם בּוֹכִיָּה²⁷

כַּמָּה תְלָאוֹת מְצָאוּנִי — וְאֵלֶּה תוֹלְדוֹת יִצְחָק!

רֵעִי הַרְפֵּה מִמֶּנִּי, אִם תְּנַחְמֵנִי — תְּנִיעֵנִי²⁸.

מַחֲלַת נַפְשִׁי אַל תַּזְכֵּר וּשְׁמוֹ אַל תַּשְׁמִיעֵנִי!

גַּחַלְתִּי אֲשֶׁר נִשְׁאֲרָה לִי — כִּבָּה זְמָן וְגַם יְרוֹעֵנִי²⁹,

שִׁמְמוֹת עוֹלָם הֲשִׁמַּנִי, וַיִּקַּח מַחֲמַד עֵינִי,

כָּלָה שְׂאֵרִי וּלְבָבִי, כַּאֲשֶׁר כִּלָּה יִצְחָק.

מָעוֹן³⁰ אֲשֶׁר הַכֹּל בְּיָדוֹ וְחֶפְצוֹ עוֹשֶׂה בְכָל יְצוּרָיו,

דַּבֵּר עֲלֵי לֵב אָב נִכְאָב יְרֵא-שִׁמְךָ מִנְּעוּרָיו;

רוּחַ תַּנְחוּמִים עוֹרֵר עָלָיו וְיַעֲבֹר בֵּין בְּתָרָיו,

הוֹרֵה חֲמוּדוֹ יִרְאָתְךָ, לָלֶכֶת בְּדֶרֶךְ הוֹרָיו³¹,

עוֹדֶנּוּ נַעַר — אוֹתָהּ הוֹכַחְתָּ לְעַבְדְּךָ לְיִצְחָק!

ז. משיר תהלה לר' מנחם ובנו ברומא.    🔗

(יתד וש“ת, יתד וש”ת ויתד ותנועה).

• – אֲנִי יָשֵׁן וְלִבִּי עֵר, וְהִנֵּה

נְתָחַי³² נִצְבוּ לָרִיב כְּצָרִים

וְקָם עַיִן עֲלֵי אֹזֶן וְלָשׁוֹן

וְהִרְחִיב פֶּה וְנָשָׂא קוֹל וְהֵרִים;

נְאֻם עַיִן: "אֲנִי רוֹאֶה וְחוֹזֶה

מְחַפֵּשׂ מַה בְּחַדְרֵי הַחֲדָרִים.

וְשָׁמַיִם לְפִי רֶגַע וְאֶרֶץ

אֲשׁוּרֵימוֹ³³ בְלִי צַעַד אֲשׁוּרִים³⁴ – – –

וְאַפְרִישׁ הָרְחוֹקִים מִקְּרוֹבִים

וְאַבְדִּיל הַלְּבָנִים מִשְּׁחוֹרִים,

וּבִי חָכְמוּ בְנֵי מִדּוֹת³⁵ וְעָלוּ

לְמַזָּלוֹת וְכוֹכָבִים סְפוּרִים;

בְּלִי רֶגֶל בְּלִי כָנָף אֲהַלֵּךְ,

וּבִי תִכּוֹן מְלֶאכֶת כָּל גְּבָרִים.

נְאֻם אֹזֶן לְעַיִן: "הַחֲרֵשׁ-נָא

וּמַה תּוּכַל וְלָךְ צֹרֶךְ לְאוֹרִים³⁶,

וְלא תִרְאֶה לְבַד מַה יֵּשׁ לְנֹכַח,

וּמֶמְשַׁלְתִּי בְּכָל שִׁשָּׁה עֲבָרִים³⁷;

וְאִם מָסָךְ לְנֶגְדֵּךְ — אַתְּ כְעִוֵּר,

וְאֶשְׁמַע³⁸ אַחֲרֵי קִירוֹת וְהָרִים;

וְדָת אֵל אַאֲזִין יוֹמָם וְלַיִל

וּבַלַּיְלָה שְׁעָרֶיךָ סְגוּרִים³⁹;

וְכָל שָׂרִים וְנֹגְנִים בִּי יְבִינוּן

וְאַכִּיר הַנְּקֵבוֹת מִזְּכָרִים".

נְאֻם לָשׁוֹן לְעַיִן גַּם לְאֹזֶן:

"חֲשַׁבְתֶּם לִהְיוֹת בַּגֵּו לְשָׂרִים?

אֲנִי נִמְשָׁל לְמֶלֶךְ דָּר בְּאַרְמוֹן

וְאַתֶּם כַּעֲבָדִים לִי מְסוּרִים,

וְהַחַיִּים וְהַמָוֶת בְּיָדִי

וּבִי טַעַם מְתוּקִים מִמְּרוֹמִים,

אֲנִי יָחִיד בְּלִי רֵעַ כְּמוֹכֶם

וְאָנֹכִי לְבַדִּי אִישׁ דְּבָרִים.

אֲנִי מֵלִיץ בְּצֶדֶק בֵּין לְבָבוֹת

וְאוֹדִיעַ בְּחָכְמָתִי סְתָרִים.

וְאֶהְפֹּךְ מַאֲכָל לִהְיוֹת לְעֵזֶר

לְשִׁנַּיִם, וְיִגָּזֵר גְּזָרִים".

הֱקִיצוֹתִי וּבִקְרָבַי קְרָבִים⁴⁰

וּמַחֲנוֹת זֶה וְזֶה כֻּלָּם אֲזוּרִים;

וְקוֹל נָתְנוּ שְׁחָקִים: מַה תְּרִיבוּן?

לְכוּ נָא בַחֲרוּ מִשְׁפַּט יְשָׁרִים⁴¹ —

לְכוּ אֶל רַב מְנַחֵם הַמְנַחֵם

נְפָשִׁים עַד יְשִׁיבֵם לַפְּגָרִים⁴² — — —

ח. ריב החורף עם הקיץ.    🔗

(בכל שורה ארוכה תשע תנועות, ובקצרה — שש תנועות).

אֵל אֶחָד מָה רַבּוּ עֵדֶיךָ

יָעִידוּ כִי אֵין בִּלְעָדֶיךָ:

בָּרָאתָ אָדָם לִכְבוֹדֶךָ,

אָכֵן לֹא הוֹדַעְתּוֹ סוֹדֶךָ,

אַךְ לָמַד מִמַּעֲשֵׂה יָדֶיךָ:

כִּי תוֹלְדוֹת אֶרֶץ מַעְבָּדֶיךָ,

גַּם תַּתָּה בַּשַּׁחַק הוֹדֶךָ.

הוֹדְךָ הַכֹּל מָלֵא

יוֹם יוֹם תַּעֲשֶׂה פֶלֶא;

פֶּלֶא בַּכֹּל נֶחֱזֶה:

גַּם אֶת זֶה לְעֻמַּת זה⁴³,

בַּצֶּדֶק דַּרְכֵי אֵל נִצָּבוּ

וְלַהֶבֶל דַּרְכֵי אִישׁ נֶחְשָׁבוּ;

דַּרְכֵי אֵל עַל מַעְגָּל סָבָבוּ

וְכָרֵאשִׁית בָּאַחֲרִית יָשׁוּבוּ⁴⁴;

כָּל יָמִים בִּזְמַנָּם מַה טֹּבוּ! —

שָׁמַעְנוּ שֶׁבֵּינֵיהֶם רָבוּ

קֹר וָחֹם, לִקְרַאת דִּין יִקְרָבוּ.

יִקְרָבוּ אֶל דַּיָּן

יַגִּידוּ כָל עִנְיָן;

עִנְיָן מִשְׁפָּט יָקִים

וּשְׁנֵיהֶם צַדִּיקִים.

רָחַב פִּיו הַקַּיִץ וַיִּקְרָא:

מֵחֶרְפָּה שֵׁם הַחֹרֶף נִקְרָא,

יִקְרַח רֹאשׁ בַּקֶּרַח הַנּוֹרָא

וִיקַרְקֵר קִירוֹת לֵב בַּקָּרָה

יַד עָמֵל לִמְזוֹנוֹ נִסְתָּרָה⁴⁵,

גַּם רֶגֶל לֹא תֵלֵךְ בִּשְׁיָרָה⁴⁶,

גַּם עוֹף הַשָּׁמַיִם לֹא יֵרָא⁴⁷.

יֵרָא אָז לָאִישִׁים

יַחֲנוּ סְבִיבוֹת אִשִּׁים;

אִשִּׁים בָּם יֵחַמּוּ,

לוּלֵי זֶה נָדַמּוּ.

הַחֹרֶף שָׁמַע זֹאת, פִּיו פָּצָה:

נֶפֶשׁ כָּל חַי בַּקַּיִץ קָצָה,

אַךְ בָּךְ חֹם יֵרָאֶה הַחוּצָה

אוּלָם תּוֹךְ הַקֶּרֶב קֹר נִמְצָא⁴⁸,

לֵב יוֹדְעִים יָמֶיךָ לֹא רָצָה⁴⁹,

לֹא יֹאכְלוּ מֵחֻקָּם הַמֶּחֱצָה⁵⁰;

יַעְלְצוּ עַד כִּי הַשֶּׁמֶשׁ יָצָא⁵¹.

יָצָא אוֹר יַעֲרוֹצוּ⁵²,

לִצְלָלִים יָרוּצוּ;

יָרוּצוּ כְגִבּוֹרִים

אֶל מַיִם הַקָּרִים.

מַה תַּגְבִּיר עָלַי, חֹרֶף,

מִלִּים⁵³!

אָנֹכִי מֵכִין הַמַּאֲכָלִים,

לֵךְ וּשְׁאַל לִנְמָלִים וּרְחֵלִים,

לִי צִיצִים, לִי פֵרוֹת, לִי עָלִים,

לִי שׁוֹשָׁן, לִי כֹפֶר וַאֲהָלִים⁵⁴,

כַּכַּלָּה עֵת שֶׁתַּעֲדֶה כֵלִים —

וּלְאֵבֶל יָמֶיךָ נִמְשָׁלִים.

נִמְשָׁלִים הָאֲרָצוֹת

לְשׁוֹמֵמוֹת נֶחֱרָצוֹת⁵⁵;

נֶחֱרָצוֹת כִּזְקֵנָה,

אַלְמָנָה אֶבְיוֹנָה.

מַה תֹּאמַר קַיִץ לִפְנֵי אִישִׁים⁵⁶?

תַּאֲכִילֵם פֵּרוֹת הַשָּׁרָשִׁים,

תּוֹלִיד בָּם כָּל תַּחֲלוּאִים קָשִׁים

יֵאָנְקוּ בָם נְעָרִים וִישִׁישִׁים,

מַאֲכָלִים נֶחֱמָדִים נִבְאָשִׁים⁵⁷,

וּזְבוּבֵי מָוֶת גַּם פַּרְעֻשִּׁים;

גַּם אָבוֹת מִבָּנִים נִפְרָשִׁים

נִפְרָשִׁים לִמְקוֹמוֹת⁵⁸

מֵהֶם לַמִּלְחָמוֹת:

מִלְחָמוֹת בָּךְ יִהְיוּ,

וּבְיָמַי יִשְׁלָיוּ. –

אֶתֵּן עֹז, סוֹף דָּבָר, לָרוֹפֵא⁵⁹

לִשְׁבוּרֵי לֵב, הַשָּׂם לִיעֵפֵי

כֹּחַ רַב סֵבֶל, פֶּן תֵּרָפֶה

רוּחַ אִישׁ, וּכְרֶגַע יִסָּפֶה;

טוֹב וָרָע עָתִיד לָבֹא, צוֹפֶה⁶⁰,

וּבְעִתּוֹ עָשָׂה הַכֹּל יָפֶה,

וּלְדַבֵּר כָּל אֵלֶּה שָׂם לִי פֶה.

פֶּה יִתְהַלֵּל בִּשְׁמוֹ

כִּי הַחֶסֶד עִמּוֹ;

עִמּוֹ אֶהְיֶה תָמִים

אֶשְׂמַח כָּל הַיָּמִים.

ט. ריב בין החיות והאדם.    🔗

(המשקל כנ"ל).

אֶל בּוֹרְאִי, רֵאשִׁית הַכֹּל, מִלַּי⁶¹,

בּוֹ רַבּוּ, בּוֹ יִרְבּוּ מַהֲלָלַי,

כִּי יָצַר רוּחַ חֵן⁶² בִּכְסָלַי.

מִכִּסֵּא כָבוֹד הָיְתָה עָלַי,

וַיָּשֶׁת כָּל חַי תַּחַת רַגְלַי.

אָרִים קוֹל וְלֹא אִירָא,

לִי עֵצָה וּגְבוּרָה,

אֵלִי יַצְדִּיקֵנִי,

מִי הוּא יַרְשִׁיעֵנִי?

אִמְרָתִי הַקְשִׁיבוּ נִכְבָּדִים.

כִּי פָשְׁעוּ בָנוּ הַנֶּעֱבָדִים,

הַחַיּוֹת עִם עוֹפוֹת נִצְמָדִים

וְעִמָּהֶם הַדָּגִים נֶאֱחָדִים,

וַיֵּלְכוּ אֶל מֶלֶךְ הַשֵּׁדִים.

וַיִּקְרָא לַחֲכָמָיו

וַיִּקְבֹּץ חַרְטֻמָּיו,

לַעֲשׂוֹת דִּין בֵּינֵיהֶם

וּבֵין אָדָם אֲדוֹנֵיהֶם.

בֶּן-אָדָם מַה מְּאֹד עָצְמָה שְׂאֵתוֹ,

יִשְׂתָּרֵר עַל אַרְיֵה בַּחֲנִיתוֹ,

יַךְ פַּרְעשׁ גַּם כִּנִּים בַּחֲמָתוֹ

וּנְמָלִים יִרְמֹס בַּהֲלִיכָתוֹ —

כִּי עַל מִי לֹא עָבְרָה רָעָתוֹ!

יִפְרֹשׂ בַּלָּט רִשְׁתּוֹ

וְעוֹף יָצוּד בְּמַלְכֻּדְתּוֹ,

וְדָגִים לוֹ נִתָּנִים

יִקַּח אֵם עַל בָּנִים.

גָּעָה שׁוֹר וַיִּצְעַק: שִׁמְעוּ לִי

מַה פִּשְׁעִי לָאִישׁ, אוֹ מַה

מַּעֲלִי,

כִּי חִנָּם הִכְבִּיד מֹטוֹת עֻלִּי

וִיעַנֶּה בֶחָרִישׁ אֶת רַגְלִי,

חִטִּים אָדוּשׁ אֵינָם מַאֲכָלִי.

גַּם אֶמְשֹׁךְ הָעֲגָלוֹת

שֶׁהֵמָּה מְסֻבָּלוֹת,

מִמֶּנִּי מִנְעָלָיו

אֲנִי מִדְרַךְ כַּף רַגְלָיו.

דָּרשׁ דָּרַשׁ הַשֶּׂה הַשּׁוֹטֶה:

הוּשַׂמְתִּי כֹפֶר כָּל אִישׁ חוֹטֵא⁶³;

אִם לִרְעוֹת מֵעַל דֶּרֶךְ אֶשְׂטֶה

יַכֵּנִי הָרוֹעֶה בַּמַּטֶּה —

סוֹף דָּבָר לַהֶרֶג אִנָּטֶה.

זֶה יִשְׁחַט וְזֶה יִתְלֶה,

זֶה יִפְשַׁט וְזֶה יִצְלֶה,

זֶה יִשְׂמַח בִּבְשָׂרִי

וְזֶה יִלְבַּשׁ אֶת עוֹרִי.

הֵן חָרַץ גַּם הַכֶּלֶב לָשׁוֹן:

מִי יִתֵּן יִגְרוֹף נַחַל קִישׁוֹן

אֶת חַוָּה עִם אָדָם הָרִאשׁוֹן!

זַרְעָם לַיְלָה אֶשְׁמֹר מֵאִישׁוֹן⁶⁴,

וְאֵינֶנּוּ מַנִּיחַ לִי לִישׁוֹן.

וְכַמָּה שָׁמְעָה אָזְנִי

כִי כֻלּוֹ מְקַלְלֵנִי,

וּמַאֲכָלִי כָל קָשׁוֹת

הָעֲצָמוֹת הַיְבֵשׁוֹת.

וַיַּעַן הַגֶּבֶר⁶⁵ הַמְּהֻלָּל:

אֲנִי הוּא מֶלֶךְ עַל כָּל חַי, בִּגְלַל

כֶּתֶר מַלְכוּת עַל רֹאשִׁי כָלַל⁶⁶

אֵלִי, עַל כֵּן בִּשְׁמוֹ אֶתְהַלָּל,

בַּחֲצוֹת לַיְלָה אָקוּם וְאֶתְפַּלָּל – – –

וִישֵׁנִים אֲחָזוּנִי

שְׁחָטוּנִי אֲכָלוּנִי —

הֲלֹא אָב אֶחָד לְכֻלָּנוּ

הֲלֹא אֵל אֶחָד בְּרָאָנוּ! — — —

י. על רוע מזלו.    🔗

(ש“ת ויתד, ש”ת ויתד וש"ת).

גַּלְגַּל וּמַזָּלוֹת בְּמַעֲמָדָם

נָטוּ בְמַהֲלָכָם לְמוֹלַדְתִּי⁶⁷;

לוּ יִהְיוּ נֵרוֹת סְחוֹרָתִי

לֹא יֶאֱסֹף שֶׁמֶשׁ עֲדֵי מוֹתִי.

אִיגַע לְהַצְלִיחַ וְלֹא אוּכַל,

כִּי עִוְּתוּנִי כּוֹכְבֵי שָׁמָי:

לוּ אֶהְיֶה סוֹחֵר בְּתַכְרִיכִין

לֹא יִגְוְעוּן אִישִׁים בְּכָל יָמָי!

יא.    🔗

(ש“ת ויתד וש”ת).

אַשְׁכִּים לְבֵית הַשָּׂר⁶⁸

אוֹמְרִים: כְּבָר רָכָב;

אָבֹא לְעֵת עֶרֶב

אוֹמְרִים: כְּבָר שָׁכָב;

אוֹ יַעֲלֶה מֶרְכָּב

אוֹ יַעֲלֶה מִשְׁכָּב —

אוֹיָה לְאִישׁ עָנִי

נוֹלַד בְּלִי כוֹכָב⁶⁹!

יב. על מעילו הקרוע.    🔗

(יתד וש“ת, יתד וש”ת ויתד ותנועה).

מְעִיל יֵשׁ לִי וְהוּא כִדְמוּת כְּבָרָה

לְחִטָּה לַהֲנָפָה אוֹ שְׂעוֹרָה⁷⁰;

כְּאֹהֶל אֶפְרְשֶׂנּוּ לֵיל בְּאִישׁוֹן⁷¹

וְכוֹכְבֵי רוּם יְשִׂימוּן בּוֹ מְאוֹרָה;

בְּתוֹכוֹ אֶחֱזֶה סַהַר וְכִימָה

וְיוֹפִיעַ כְּסִיל⁷² עָלָיו נְהָרָה;

וְאֵלַהּ⁷³ מִסְּפוֹר אֶת כָּל נְקָבָיו

אֲשֶׁר דּוֹמִים לְשִׁנֵּי הַמְּגֵרָה⁷⁴;

וְתִקְוַת חוּט תְּפִירַת כָּל קְרוּעָיו

עֲלֵי שֶׁתִי וְעֵרֶב הִיא יְתֵרָה⁷⁵;

וְאִם יִפֹּל זְבוּב עָלָיו בְּחָזְקָה

כְּמוֹ פֶתִי, יְהִי נִמְלָךְ מְהֵרָה⁷⁶.

אֱלֹהַי! הַחֲלִיפֵהוּ בְמַעֲטֵה

תְהִלָּה לִי, וְתֵיטִיב הַתְּפִירָה!

יג. על הזבובים.    🔗

(המשקל כנ"ל).

לְמִי אָנוּס לְעֶזְרָה מֵחֲמָסִי?

אֲשַׁוַּע מִפְּנֵי שׁוֹד הַזְּבוּבִים,

אֲשֶׁר לֹא יִתְּנוּ הָשֵׁב לְרוּחִי,

בְּכָל כֹּחָם יְעִיקוּנִי כְאוֹיְבִים,

וְעַל עֵינַי וְעַפְעַפַּי יְרוּצוּן,

בְּאָזְנַי יֹאמְרוּ שִׁירֵי עֲנָבִים;

אֲדַמֶּה לֶאֱכֹל פִּתִּי לְבַדִּי

וְהֵם בּוֹ יֹאכְלוּ כִּדְמוּת זְאֵבִים,

וְעוֹד יִשְׁתּוּ בְּכוֹס יֵינִי, כְּאִלּוּ

קְרָאתִים כַּאֲהוּבִים אוֹ קְרוֹבִים – – –

וְכִי אֶקְרָא לְמוֹדָעַי לְאָכְלָה

וְהִנָּם יוֹשְׁבִים רֹאשׁ הַמְּסֻבִּים.

אֲקַוֶּה לַסְּתָו כִּי הוּא יְכַלֵּם

בְּקֹר רוּחַ שְׁלָגִים אוֹ רְבִיבִים;

וְלוּלֵי זֹאת אֲנִי קָץ מִפְּנֵיהֶם –

בְּכֵן אוֹדֶה לְיוֹשֵׁב הַכְּרוּבִים!

יד. כשהושיבוהו במקום שפל ממעלתו.    🔗

(יתד וד' תנועות — שתי פעמים).

כְּבוֹדִי בִּמְקוֹמִי, וְאִם אַשְׁפִּיל שִׁבְתִּי⁷⁷

וְלֹא אֶבְחַר מָקוֹם כְּנִקְלִים בִּגְאוֹנָם

אֲשֶׁר הֵמָּה חוֹשְׁבִים הֱיוֹתָם רֹאשׁ מוֹשָׁב

וְהַמּוֹשָׁב לָהֶם יְכַסֶּה עֶלְבּוֹנָם.

אֲנִי הוּא הַמָּקוֹם וְהַמָּקוֹם אִתִּי

וְהֵמָּה — הַמָּקוֹם יְמַלֵּא חֶסְרוֹנָם⁷⁸.

טז. בהיותו בעיר “מורה”.    🔗

(ח' תנועות).

הַקַּנְקָן רֵיקָן, בְּלִי יַיִן;

וְהַגְּבִינָה נְגוּבָה⁷⁹,

בְּלִי זַיִן⁸⁰

וְהַגְּבֶרֶת עֲוֶרֶת, בְּלִי עַיִן;

וְאַנְשֵׁי הַמָּקוֹם אֲחֵי-קַיִן⁸¹;

וּמוֹתַר הָאָדָם בּוֹ — אַיִן⁸².

אִם אֵין אֲנִי דָר שָׁם,

אָשִׂים בְּרֹאשָׁהּ הָעַיִן⁸³.

טז. אל איש כילי.    🔗

(ש“ת ויתד ג”פ בדלת, ובסוגר ב“פ וג”ת).

בָּאתִי בְיוֹם-צוֹם בֵּית אֱנוֹשׁ צַר עָיִן

וָאֶשְׁאֲלָה לִלְחֹם⁸⁴ וְלֶחֶם אָיִן;

צִוָּה לְהָבִיא פַת חֲרֵבָה לֶאֱכֹל,

שָׁאַל בְּעָרְמָה מִשְּׁכֵנִים יָיִן.

קַצְתִּי בְחַיַּי אָז וְרָאִיתִי, אֲשֶׁר

הוּשַׂם לְפָנַי כּוֹס מְלֹא מֵי עָיִן⁸⁵ — — —

פָּתַח וְאָמַר לִי: אֱכֹל וּשְׁתֵה, בְּנִי!

קַמְתִּי וְעָנִיתִי: אֱמֹר מֵאָיִן?

עֵת קָצְרָה יָדְךָ בְּחַיֵּי עַצְמְךָ,

מָה אֶתְּנָה אָנִי לְפִי, מִנַּיִן?!

נַסְתִּי וּבָרַחְתִּי, וְעוֹד אֶבְרַח בְּעֵת

אֶזְכֹּר דְּמוּתוֹ מַהֲלַךְ חָדְשָׁיִם⁸⁶ — — —

יז. בנשאו כוס לחיי ידידו.    🔗

(נ' תנועות ויתד ונ' תנועות. נ' תנועות ויתד ותנועה).

אֵי יָשָׁן⁸⁷ מְחַדֵּשׁ גִּילִים

אֵי שִׁירַת עֲגָבִים?

כָּל דָּם נֶאֱסַר לַאֲצִילִים⁸⁸

בִּלְתִּי דַם עֲנָבִים!

לֹא יוּכְלוּן שְׂאֵתְךָ כֵּלִים,

בֹּא לִשְׁכֹּן קְרָבִים!

הִנָּם חֹל עֲדֵי תַקְדִּישֵׁם⁸⁹

בָּרוּךְ טַעֲמֶךָ!

בֶּן-רֵכָב לְנַפְשׁוֹ אָשֵׁם,

נִזְעָם זוֹעֲמֶךָ⁹⁰! — — —

יח. מכתמים.    🔗

א. עַל עָנְיוֹ.

(ש“ת ויתד נ”פ בדלת, ובסוגר ב“פ וג”ת).

אִלּוּ לְפִי אֵידִי דְמָעַי יִזְּלוּן

לֹא דָרְכָה רֶגֶל אֱנוֹשׁ יַבֶּשֶׁת:

אַךְ לֹא לְמֵי נֹחַ⁹¹ לְבַד כֹּרַת בְּרִית,

כִּי גַם לְדִמְעִי נִרְאֲתָה הַקֶּשֶׁת.

ב.

(ח' תנועות)

מִיַּלְדֵי יוֹם⁹² אַל תִבָּהֵל,

כִּי יַלְדֵי יוֹם לֹא יִרְגָּעוּ⁹³.

אַל תִּשְׂמַח בָּם אִם יֵיטִיבוּ,

גַּם אַל תֵּחַת אִם יָרֵעוּ;

כִּי הַטּוֹבוֹת גַּם הָרָעוֹת

כַּאֲשֶׁר יַחֲנוּ כֵּן יִסָּעוּ.

ג. על השיבה.

(המשקל כנ"ל).

שַׂעַר רֹאשִׁי הָפַךְ לָבָן

עַל כֵּן אֶקְרָא: רֹאשִׁי, רֹאשִׁי!

הִנֵּה דָלַק אַחְרֵי לָבָן

רָץ וַיַּעֲבֹר אֶת הַכּוּשִׁי⁹⁴.

ד.

(ש“ת ויתד ג”פ בדלת, ובסוגר ב“פ וג”ת).

יֵשׁ עַם בְּאֶבְלָם יִלְבְּשׁוּ לָבָן מְקוֹם

שָׁחוֹר, וְהַיּוֹם אֶל גְּבוּלָם בָּאתִי

וָאֶלְמְדָה חֻקָּם, וְעַל אָבְדַן יְמֵי

עוּלַי, לְחָיַי יִלְבְּשׁוּ שֵׂיבָתִי⁹⁵.

ה.

(ח' תנועות).

קוּם עָצֵל, עַד מָתַי תִּשְׁכָּב;

שׁוּר⁹⁶, הַנְּמָלָה אָגְרָה לָהּ בָּר;

לֹא רָאִיתִי חָתוּל יָשֵׁן

שֶׁבָּא אֶל תּוֹךְ פִּיהוּ עַכְבָּר.

ו.

(ז' תנועות).

מוֹסִיף עַל חֶטְאוֹ פֶשַׂע

כָּל יוֹם, לֹא יְמַלֵּט גֶּבֶר —

אַךְ הַקְּדֵרָה הוֹלֶכֶת

לְמַיִם, עַד כִּי תִשָּׁבֶר.

ז.

(יתד וש“ת, יתד וש”ת ויתד ותנועה).

בְּיוֹם כַּלּוֹת וְחָמוֹת רְיב יְגָרוּן⁹⁷

בְּאֹהֶל אִישׁ אֲזַי תִּשְׁכֹּן בְּעָתָה;

וְאֵשֶׁת חֵן — בְּאִישָׁהּ עֵין יְמִינָהּ

הֲלֹא תָשִׁית, וְעָרְפָּהּ לַחֲמוֹתָהּ⁹⁸.

ח.

(ש“ת ויתד, ארבע תנועות ויתד וש”ת).

אַחַר אֲשֶׁר אַחֲרֵי מָוֶת תְּחַיֵּינוּ

לָמָּה בְחַיֵּינוּ תַחְפֹּץ תְּמִיתֵנוּ?

לוּלֵי אֲשֶׁר נִירָא מֵחֵטְא לְשׁוֹנֵנוּ

נֹאמַר: שְׁתֵּי אֵלֶּה עָמָל בְּעֵינֵינוּ⁹⁹!

 

שירי קדש ותוכחה.    🔗

א. קינה על כנסת ישראל בגלות    🔗

(ו' תנועות).

אֱלֹהֵי קֶדֶם מְעוֹנָה¹⁰⁰,

יְשׁוֹבֵב יוֹנָה הֶגְלָה,

אֲשֶׁר פַּעַם רִאשׁוֹנָה

נֶשֶׁר גָּדוֹל הֶחֱלָהּ¹⁰¹,

גַּם בְּפַעַם אַחֲרוֹנָה

חֲזִיר יַעַר הִבְהִילָהּ¹⁰²,

וְלֹא מָצְאָה הַיּוֹנָה

מָנוֹחַ לְכַף רַגְלָהּ.

בֵּין שְׁפַתַּיִם תַּחַת

הָאֵפֶר נִרְמָסָה,

וּבְשׁוּב מַרְאָהּ מָשְׁחַת

לְכָל עַיִן נִמְאָסָה¹⁰³,

וּבְעֶבְרֵי פִי פַחַת

לְהִמָּלֵט קֵן עוֹשָׂה¹⁰⁴.

הָהּ יָרְדָה לַשַּׁחַת

וְכָל עוֹף רֹאשׁוֹ נָשָׂא,

וּמִקּוֹל צִפּוֹר תֵּחַת,

וְצָעֲקָה יוֹם נִתְפָּשָׂה

כְּמוֹ נַעֲרָה מְאֹרָשָׂה

אֲשֶׁר אֵין מוֹשִׁיעַ לָהּ.

רָעָה גָזְרוּ שְׁחָקִים,

וְהִנֵּה בָאָה כֻלָּה

לְיוֹנַת אֵלֶם רְחוֹקִים.

וְסָר מִמֶּנָּהּ בַּעֲלָהּ

וְאוֹיְבֶיהָ שֵׁן חוֹרְקִים:

כִּי יָכֹל נוּכַל לָהּ!

וְלַיְלָה וָיוֹם חוֹנְקִים

אֶפְרוֹחֶיהָ לְמוּלָהּ,

הִיא תְקוֹנֵן — וְהֵם מְשַׂחֲקִים,

וְאִם תַּגְבִּיהַּ קוֹלָהּ

אֵין אוֹמֵר: הַרְפֵּה לָהּ

כִּי נַפְשָׁהּ מָרָה לָהּ!

הֶעָוֹן הוֹשִׁיבָהּ

שׁוֹמֵמָה בִישִׁימוֹן,

וְקוֹלָהּ כְּאוֹב בִּכְאֵבָהּ

וְקוֹל רוֹדְפָהּ כְקוֹל הָמוֹן,

וַתַּעֲלֶה עַל לְבָבָהּ

יוֹם שִׁבְתָּהּ בָּאַרְמוֹן

נֶחְפָּה בְכֶסֶף, וְטוּבָהּ

נָגַע עַד הַר חֶרְמוֹן,

אָז בְּפָרֵשׂ שַׁדַּי בָּהּ

מְלָכִים תַּשְׁלֵג בְּצַלְמוֹן;

וְלָשׁוּב אֶל קֵן קַדְמוֹן

מִי יִתֵּן אֵבֶר לָהּ!

מָרְטוּ כָל שְׁכֵנֶיהָ

כְּנָפֶיהָ בִצְדִיָּה,

גַּם יָרְקוּ בְפָנֶיהָ

וַאדֹנָי שָׁם הָיָה;

לָמָּה לֹא תְחָנֶּהָ

צוּר, כִּי בְךָ חָסָיָה?!

לְחַיַּת אַל תִּתְּנֶהָ

עַד מוּתָהּ בַּשִּׁבְיָה;

אִם הִיא כְשִׁפְחָה — קְנֶהָ,

וְאִם בַּת הִיא — וָחָיָה! – – –

ב. פיוט לחג השבועות.    🔗

(ז' תנועות).

בַּצַר — מְנוּסִי אָשִׂימָה

תּוֹרַת אֲדֹנָי הַתְּמִימָה¹⁰⁵!

אָשִׂים בְּדָתִי חֶדְוָתִי

חֶלְקִי בְּלִקְחִי וּמְנָתִי¹⁰⁶,

עֵדוּת-אֲדֹנָי נַחֲלָתִי;

שִׁירָה בְעוֹדִי אָרִימָה

לָהּ, מִיָּמִים יָמִימָה.

בָּכוּ שְׂרָפִים בִּזְבוּלָם¹⁰⁷

יוֹם נָדְדָה דָת מִגְּבוּלָם,

וַיִּצְעֲקוּ חוּץ אֶרְאֶלָם:

אֵיכָה כְבוּדָה וּנְעִימָה

תּוּשַׂם בְּפִי עוֹשֵׂה אַשְׁמָה?

רָגְזוּ לְאֻמִּים¹⁰⁸ בִּרְאוֹתָם

אֶת דָּתְךָ אֵל לִקְרָאתָם,

פָּצְחוּ בְרִנָּה שִׂפְתוֹתָם:

בָּנוּ בְרִיתָהּ הָקִימָה,

נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמַע וִיהִי מָה!

הִפְלִיא בְסִינַי נוֹרְאוֹתָיו

צוּרִי בְמִכְתַּב-לוּחוֹתָיו,

עַל כֵּן אֲתַנֶּה צִדְקוֹתָיו;

אַךְ מוּל גְּמוּל עוֹשֵׂה-כִימָה

מַה מֶַהֲלָלִי, וַאֲנִי מָה¹⁰⁹?!

מַלְכִּי! שְׁעֵה שַׁוְעַת דַּלִּים

עוֹנִים לָךְ כִּבְנֵי אֵלִים,

“קָדוֹשׁ” בַּקֹּדֶשׁ מְהַלְלִים

פּוֹצְחִים בְּיִרְאָה וּבְאֵימָה

בְּשָׂפָה בְרוּרָה וּנְעִימָה.

ג. פיוט.    🔗

(המשקל איננו מדויק).

אַזְכִּיר קְצָת הַנּוֹרָאוֹת

בְּמֶחְקְרֵי הַלֵּב נִרְאוֹת,

וְיוֹתֵר מֵהֵנָה נִפְלָאוֹת

מִי יְמַלֵּל גְּבוּרוֹת ה'!

בִּינוֹתִי בְּבִנְיַן תַּבְנִיתִי

לִרְאוֹת מָה אַחֲרִיתִי,

וְהִנֵּה חמֶר רֵאשִׁיתִי

וְנָחָה עָלָיו רוּחַ ה'.

רוּחִי מִכֹּל נִכְבֶּדֶת

וִיסוּדָתוֹ בְּלֵב עוֹמֶדֶת

וְאִשּׁוֹ תָמִיד יוֹקֶדֶת

כִּי בָאֵשׁ ה'!

הִנֵּה יוֹדֵעַ אָנִי

כִּי בְצֶלֶם אֱלֹהִים בְּרָאָנִי

וְעַל אַרְבָּעָה רָאשִׁים נְשָׂאָנִי¹¹⁰

נוֹשְׂאֵי כְּלֵי ה'!

מִלֵּא קְרָבַי גְּדוּדִים

וַיַּפְקֵד עֲלֵיהֶם פְּקִידִים,

מֵהֶם נְגִידִים וּמֵהֶם עֲבָדִים —

עוֹשֵׂה כֻלָּם ה'!

בְּקִרְבִּי עֵדַי נֶאֱמָנַי

וּמִחוּץ יַעֲנוּ בְפָנַי,

וְאֵיךְ אֲכַחֵשׁ, וְעֵינַי

הֵמָּה רָאוּ מַעֲשֵׂה ה'?!

נָטַע אֹזֶן לִי וְהֶאֱזַנְתִּי

וּמִלִּין בָּהּ בָּחַנְתִּי,

עָדֶיהָ עֵת הִתְבּוֹנַנְתִּי

שָׁמַעְתִּי בְקוֹל ה'.

עַל כָּל מַרְאֶה אֲהוֹדֶנּוּ,

וּבְכָל שֵׁמַע אֲכַבְּדֶנּוּ,

וּנְשִׁימַת אַפִּי תַעַבְדָנּוּ

וַהֲרִיחוֹ בְיִרְאַת ה'.

זֶה אֵלִי וַאֲרוֹמְמֵהוּ

וּבְכָל טַעַם אֶטְעֲמֵהוּ,

וְהֵן בַּמָּה אֲקַדְּמֵהוּ

עַל כָּל הַטּוֹבָה אֲשֶׁר עָשָׂה ה'?

רַבּוּ חֲסָדָיו עִמָּדִי

וַתִּכּוֹן בְּכֹחוֹ יָדִי,

וְלָכֵן אֲנִי בְעוֹדִי

אֶפְרֹשׂ כַּפַּי אֶל ה'.

הֵחֵל בְּחָכְמָה וַיְכַלֶה,

וְצֹרֶךְ הַכֹּל מִלֵּא;

וּמִי חָכָם וְיִשְׁמָר אֵלֶּה

וְיִתְבּוֹנְנוּ חַסְדֵּי ה'!

ד. תוכחה.    🔗

(ה' תנועות).

אַשְׁרֵי הָאִישׁ יְרֵא

מִקּוֹל הַקּוֹרֵא

בְּעוֹד יֵשׁ בּוֹ נְשָׁמָה;

בַּמָּה אִישׁ חָשׁוּב?

יֵלֵךְ וְלֹא יָשׁוּב

בְּשׁוּבוֹ אֶל אֲדָמָה.

רוּחוֹ נוֹסְסָה בוֹ

וַיִּגְבַּהּ לִבּוֹ

בְּעוֹד יֵשׁ בּוֹ נְשָׁמָה;

הוֹלֵךְ לַקֶּבֶר

וּפִתְאֹם יִשָּׁבֵר

בְּשׁוּבוֹ אֶל אֲדָמָה.

מַהֲלָכָיו גְּבֹהִים

כְּמַלְאַךְ הָאֱלֹהִים

בְּעוֹד יֵשׁ בּוֹ נְשָׁמָה;

בְּמוֹתוֹ כַבְּהֵמָה

לַהֶבֶל דָּמָה

בְּשׁוּבוֹ אֶל אֲדָמָה.

רֹחֵץ אֶת פָּנָיו,

טָהוֹר הוּא בְעֵינָיו

בְּעוֹד יֵשׁ בּוֹ נְשָׁמָה;

מִי יִגַּשׁ אֵלָיו

וְטֻמְאָתוֹ עָלָיו

בְּשׁוּבוֹ אֶל אֲדָמָה.

אֶתְמוֹל קוֹל הֵרִים

בְּשִׂמְחָה וּבְשִׁירִים

בְּעוֹד יֵשׁ בּוֹ נְשָׁמָה;

יוֹדְעוֹ בוֹ יֶהְגֶּה

קִינִים וָהֶגֶה

בְּשׁוּבוֹ אֶל אֲדָמָה — — —

נִמְשְׁכָה טוֹבָתוֹ

יִרְבֶּה כְּבוֹד בֵּיתוֹ

בְּעוֹד יֵשׁ בּוֹ נְשָׁמָה;

עָבְרוּ יְמֵי מְהוּמָה

וְאֵין בְּיָדוֹ מְאוּמָה

בְּשׁוּבוֹ אֶל אֲדָמָה.

זְרֹעַ תִּפְאֶרֶת

וְלָשׁוֹן מְדַבֶּרֶת

בְּעוֹד יֵשׁ בּוֹ נְשָׁמָה;

רָד אֶל בּוֹר עָמַק,

וּלְשׁוֹנוֹ תִּמַּק

בְּשׁוּבוֹ אֶל אֲדָמָה. – – –

תְּסוֹבְבוֹ מִלָּתְךָ

וְיַגִּיד תְּהִלָּתְךָ

בְּעוֹד יֵשׁ בּוֹ נְשָׁמָה;

וְעַל עַצְמוֹ תִגְמֹר¹¹¹

אַךְ אֶת נַפְשׁוֹ שְׁמוֹר

בְּשׁוּבוֹ אֶל אֲדָמָה.

ה. תוכחה.    🔗

(ו' תנועות).

אָרִיב עִם רַעֲיוֹנָי

אוֹדֶה וְאֶעֱזֹב זְדוֹנָי

אוּלַי יֶחֱנַן אֲדֹנָי

אוּלַי יִשָּׂא פָנָי!

בְּפָנַי יַעֲנֶה כַחֲשִׁי,

בְּתַאֲוָה נִטְמֵאת, נַפְשִׁי;

וְאֵיכָה אַחֲרֵי מוֹתִי

תֹאמְרִי לֹא נִטְמֵאתִי?

רוּחִי חֻבְּלָה בְקִרְבִּי

לְדַעְתָּהּ כִּי אֵין טוֹב בִּי,

וּפְעֻלַּת מַעֲלָלָהּ

לְמָחָר אֲנִי קָרוּא לָהּ¹¹².

הַגְּוִיּוֹת כִּשְׂמָלוֹת

לְאוֹר הַיּוֹם מְגוֹלָלוֹת,

וּבַלַּיְלָה עֵת מְנוּחָה

נִבְלָתָם כַּסּוּחָה.

מְכוֹנוֹת הַגֵּו כְּכֵלִים

וְהָרוּחוֹת כַּפּוֹעֲלִים,

וּבְהַשְׁלִימָם חֻקָּם

שָׁבוּ כְלֵיהֶם רֵיקָם¹¹³.

עֵינַי עִוְּרוּ לִבִּי¹¹⁴

וּבָאָה תַאֲוָה בְקִרְבִּי

וְנִבְעֲרָה נַפְשִׁי בְפֶתַע

וַתֵּלֶךְ וַתֵּתַע.

זוֹרְעֵי אָוֶן, קוֹצְרֵי

עָמָל יִהְיוּ; אַשְׁרֵי

נֶפֶשׁ דָּבְקָה בְכִשְׁרוֹן¹¹⁵

וַתִּשְׂחַק לְיוֹם אַחֲרוֹן.

רוּחַ חֵן¹¹⁶, הִשָּׁמֶר

מֵחֲמוֹד שֶׁבֶת בְּחֹמֶר,

וְאִם בּוֹ הִתְעָרַבְתָּ

תִּשְׁוֶה לוֹ גַם אַתָּה!

אָנָה אַחַי אֵלֵךְ

בַּעֲלוֹת חֲמַת הַמֶּלֶךְ¹¹⁷?

וְאָנָה, אַנְשֵׁי עֲצָתִי,

אוֹלִיךְ אֶת חֶרְפָּתִי?

לֹא אֵדַע מָה אֶעֱשֶׂה

כִּי בַמֶּה אֶתְכַּסֶּה.

וּצְדָקוֹת אֵין בְּתוֹכִי

כִּי עֵירוֹם אָנֹכִי.

רַק נִשְׁאַר דָּבָר בִּי

לְטַהֵר לִבִּי בְקִרְבִּי,

וּבְהַשְׁפִּילִי גְאוֹנִי

יִרְאֶה ה' בְּעֹנִי¹¹⁸.

אָחִישָׁה מִפְלָט לִי

וְאָרוּץ אֶל מִגְדָּלִי¹¹⁹,

וּמִפְּשָׁעַי לֹא אִירָא

כִּי שֵׁם אֲדֹנָי אֶקְרָא!

ו. הספד¹²⁰.    🔗

(ו' תנועות).

אֱמוּנָתְךָ נוֹדָעָה

בְּיוֹם טוֹבָה וְיוֹם רָעָה;

נִחְיֶה אוֹ נִגְוָעָה —

צַדִּיק אַתָּה יְיָ!

בֶּאֱמֶת יַד כָּל תִּקְצָר

וּמִי זֶה כֹּחַ עָצָר,

וְאֵיךְ יִשְׁאַל הַנּוֹצָר

עַל מֶה עָשָׂה יְיָ?

גַּאֲוָתוֹ מִי יְסַפֵּר

וְאֵיךְ יֻחַק בַּסֵּפֶר,

אוֹ מִי יוּכַל לְהָפֵר

כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה יְיָ?

דָּת לְאָדָם שַׁתָּה,

הֶחְיֵיתָ וְהֵמַתָּה

תַּעֲשֶׂה רְצוֹנְךָ, וְאַתָּה

מָרוֹם לְעוֹלָם יְיָ! – – –

זְרוֹעוֹת עוֹלָם לְפָנִים

בְּרוּחַ פִּיו נֶאֱמָנִים¹²¹,

וּשְׁפָלִים וְעֶלְיוֹנִים

עוֹשֵׂה כֻלָּם יְיָ!

חֲיָלִים בְּאֶרֶץ נִבְרְאוּ

בְּמִסְגַּר אוֹפָן הוּבאוּ¹²²,

וּמַה יֻּכְלוּ עֲשׂות, הֲיֵצְאוּ

מִתַּחַת שְׁמֵי יְיָ? – – –

יָבִין אֱנוֹשׁ כִּי בוֹרְאוֹ

מִבַּיִּת וּמִחוּץ מְלָאוֹ¹²³,

וּמַה יוֹעִיל הִתְחַבְּאוֹ?

וְתוֹכֵן לִבּוֹת יְיָ!

כֹּחוֹ וְרוּחוֹ בְּיָדָיו,

וְלִבּוֹ, רֹאשׁ כָּל פְּקִידָיו¹²⁴

והַמּוֹשֵׁל עַל גְּדוּדָיו

וּמִשָּׁם הֱפִיצָם יְיָ. – – –

נוֹרָא הִפְלִיא חַסְדּוֹ,

לְמַעַן כָּל חַי עַבְדּוֹ,

וְכִי הָאָדָם לְבַדּוֹ

יְמַלֵּל גְּבוּרוֹת יְיָ¹²⁵. – – –

פְּלָאֶיךָ מַה גָּבְרוּ,

אֲשֶׁר דּוֹרוֹת יַעַבְרוּ

וְקָמוּ אֲחֵרִים וְיֹאמְרוּ

תָּמִיד יִגְדַּל יְיָ! – – –

קָדוֹשׁ¹²⁶, עֶלְיוֹן יִסַּר

וְחֶמְדָּה מִלֵּב יָסַר,

תַּאֲוַת נַפְשׁוֹ חִסַּר

מִלֵּא אַחֲרֵי יְיָ.

רָץ אֶל מְלַאכְתּוֹ לִגְמֹר

וְתוֹרַת אֱלֹהָיו יִשְׁמֹר,

וְאַל יִשָּׁעֵן לֵאמֹר:

חַנּוּן וְרַחוּם יְיָ!

שׁוֹבֵב מַה זֶּה יַעֲנֶה

יוֹם בְּמִשְׁפָּט יְעֻנֶּה?

לָכֵן¹²⁷ יְכוֹנֵן וְיִבְנֶה

לִפְנֵי שַׁחֵת יְיָ. – – –

ז. שׁיר על תקופות חיי האדם.    🔗

(תנועה ויתד וג' תנועות ויתד וש"ת).

בֶּן־אֲדָמָה יִזְכֹּר בְּמוֹלַדְתּוֹ

כִּי לְעֵת קֵץ יָשׁוּב לְמוֹלַדְתּוֹ¹²⁸! —

קוּם וְהַצְלַח! אִמְרוּ לְבֶן חָמֵשׁ,

מַעֲלוֹתָיו עוֹלוֹת עֲלוֹת שֶׁמֶשׁ¹²⁹,

בֵּין שׁדֵי אֵם יִשְׁכַּב וְאַל יָמֵשׁ¹³⁰,

צַוְארֵי אָב יִקַּח לְמֶרְכַּבְתּוֹ.

מַה תְּאִיצוּן מוּסָר לְבֶן-עֶשֶׂר?

עוֹד מְעַט קָט יִגְדַל וְיִוָּסֶר,

דַּבְּרוּ לוֹ חֵן חֵן, וְיִתְבַּשֵּׂר

שַׁעֲשׁוּעָיו — יוֹלְדָיו וּמִשְׁפַּחְתּוֹ¹³¹.

מַה נְּעִימִים יָמִים לְבֶן עֶשְׂרִים!

קַל כְּעוֹפֶר דּוֹלֵג עֲלֵי הָרִים,

בָּז לְמוּסָר, לוֹעֵג לְקוֹל מוֹרִים,

יַעֲלַת-חֵן חֶבְלוֹ וּמַלְכֻּדְתּוֹ.

בֶּן שְׁלשִׁים נָפַל בְּיַד אֵשֶׁת,

קָם וְהִבִּיט הִנּוֹ בְתוֹךְ רֶשֶׁת,

יִלְחֲצוּהוּ סָבִיב בְּנֵי קֶשֶׁת¹³²:

מִשְׁאֲלוֹת לֵב בָּנָיו וְלֵב אִשְׁתּוֹ.

נָע וְנִכְנָע מַשִּׂיג¹³³ לְאַרְבָּעִים,

שָׂשׂ בְּחֶלְקוֹ אִם רַע וְאִם נָעִים,

רָץ לְדַרְכּוֹ וַיַּעֲזֹב רֵעִים

עַל עֲמָלוֹ יַעֲמֹד בְּמִשְׁמַרְתּוֹ.

בֶּן חֲמִשִּׁים יִזְכֹּר יְמֵי הֶבֶל,

יֶאֱבַל כִּי קָרְבוּ יְמֵי אֵבֶל,

בָּז בְּעֵינָיו אֶת כָּל יְקַר-תֵּבֵל

כִּי יְפַחֵד פֶּן קָרְבָה עִתּוֹ.

שַׁאֲלוּ מֶה הָיָה לְבֶן שִׁשִּׁים?

אֵין בְּמַעֲשָׂיו בַּדִּים וְשָׁרָשִׁים¹³⁴,

כִּי שְׂרִידָיו¹³⁵ דַּלִּים וְנֶחֱלָשִׁים

לֹא יְקוּמוּן אִתּוֹ בְמִלְחַמְתּוֹ.

אִם שְׁנוֹתָיו נָגְעוּ אֱלֵי שִׁבְעִים¹³⁶

אֵין דְּבָרָיו נִרְאִים וְנִשְׁמָעִים,

רַק לְמַשָּׂא יִהְיֶה עֲלֵי רֵעִים,

מַעֲמָס עַל נַפְשׁוֹ וּמִשְׁעַנְתּוֹ.

בֶּן-שְׁמוֹנִים טֹרַח עֲלֵי בָנָיו,

אֵין לְבָבוֹ אִתּוֹ, וְלֹא עֵינָיו,

בּוּז וְלַעַג לְיוֹדְעָיו וְלִשְכֵנָיו,

רוֹשׁ בְּכוֹסוֹ גַּם לַעֲנָה פִּתּוֹ.

אַחֲרֵי זֹאת כַּמֵּת יְהִי נֶחְשָׁב –

אַשְׁרֵי אִישׁ נֶחְשַׁב לְגֵר תּוֹשָׁב¹³⁷,

אֵין בְּלִבּוֹ רַעְיוֹן וְלֹא מַחְשָׁב

רַק לְאַחֲרִית נַפְשׁוֹ וּמַשְׂכֻּרְתּוֹ.

ח. אגרת השבת.    🔗

ויהי בשנת ארבעת אלפים ותשע מאות ותשע עשרה שנה, בחצי הלילה בליל שבת, בארבעה עשר יום לחדש טבת, ואני אברהם הספרדי הנקרא אבן עזרא, הייתי בעיר אחת מערי האִי הנקרא קצה הארץ¹³⁸, שהוא בגבול השביעי מגבולות הארץ הנושבת. ואני הייתי ישן ושנתי ערבה לי, וארא בחלום והנה אחד עומד לנגדי כמראה גבר, ובידו אגרת חתומה. ויען ויאמר אלי: קח זאת האגרת שֶשָלחה אליך השבת. וָאֶקֹד ואשתחוה לאדֹנָי וָאבָרך את השם אשר נתנה לנו, ואשר כִבדַני זה הכבוד, ואתפשנה בשתי ידי, וידי נטפו מור; ואקראנה, ותהי בראשיתה בפי כדבש למתוק. אך בקראי הטורים האחרונים חַם לבי בקרבי, וכמעט יצאה נפשי. ואשאל את העומד לנגדי: מה פשעתי ומה חטאתי? כי מיום שידעתי השם הנכבד, אשר בראני ולמדתי מִצותיו, לעולם אהבתי את השבת, ובטרם בואה הייתי יוצא לקראתה בכל לבי; גם בצאתה הייתי משַלחה בשמחה ובשירים, ומי בכל עובדֶיה כמוני בארץ? ומדוע שלחה אלי זאת האגרת? וזאת היא:

(יתד וש“ת, יתד וש”ת ויתד ותנועה).

אֲנִי שַׁבָּת עֲטֶרֶת דַּת יְקָרִים

רְבִיעִית בַּעֲשֶׂרֶת הַדְּבָרִים,

וּבֵין הַשֵּׁם וּבֵין בָּנָיו אֲנִי אוֹת

בְּרִית עוֹלָם, לְכָל דּוֹרוֹת וְדוֹרִים;

וּבִי כָל מַעֲשָׂיו כִּלָּה אֱלֹהִים,

וְכֵן כָּתוּב בְּרֵאשִׁית הַסְּפָרִים;

וְלֹא יָרַד בְּיוֹם שַׁבָּת אֲזַי מָן,

לְמַעַן אֶהְיֶה מוֹפֵת לְהוֹרִים.

אֲנִי עֹנֶג לְחַיִּים עַל אֲדָמָה

וּמַרְגּוֹעַ לְעַם שׁוֹכְנֵי קְבָרִים.

אֲנִי חֶדְוַת זְכָרִים גַּם נְקֵבוֹת

וְשָׂשִׂים בִּי זְקֵנִים וּנְעָרִים.

וְלֹא יִתְאַבְּלוּ בִי הָאֲבֵלִים

וּבִי לֹא יִסְפְּדוּ עַל מוֹת יְשָׁרִים.

והַשְׁקֵט יִמְצְאוּ עֶבֶד וְאָמָה

וְהַגֵּרִים אֲשֶׁר הֵם בַּשְּׁעָרִים.

יְנוּחוּן כָּל בְּהֵמוֹת, הֵם בְּיַד אִישׁ,

כְּסוּסִים כַּחֲמוֹרִים כַּשְׁוָרִים.

וְכָל מַשְׂכִּיל בְּיֵינוֹ הוּא מְקַדֵּשׁ

וְגַם מַבְדִּיל, חֲשׁוּבִים כַּנְּזִירִים.

בְּכָל יוֹם יִמְצְאוּ שַׁעֲרֵי תְבוּנָה,

בְּיוֹמִי נִפְתְּחוּ מֵאָה שְׁעָרִים.

מְכֻבַָּד מֵעֲשׂוֹת דֶּרֶךְ, וְכֵן מִן

מְצֹא חֵפֶץ וְדַבֵּר כָּל דְּבָרִים.

שְׁמַרְתִּיךָ בְּכָל יָמִים, לְמַעַן

שְׁמַרְתַּנִי מְאֹד מִימֵי נְעֻרִים.

בְּזִקְנָתְךָ שְׁגָגָה נִמְצְאָה בָךְ:

אֲשֶׁר הוּבְאוּ אֱלֵי בֵיתְךָ סְפָרִים¹³⁹

וְשָׁם כָּתוּב לְחַלֵּל לֵיל שְׁבִיעִי,

וְאֵיךְ תֶּחֱשֶׁה וְלֹא תִדּוֹר נְדָרִים

לְחַבֵּר אִגְּרוֹת דֶּרֶךְ אֱמוּנָה

וְתִשְׁלָחֵן אֱלֵי כָל הָעֲבָרִים. —

ויען ויאמר עלי צִיר השבת: הנה הוגד לה את אשר הביאו תלמידיך אתמול אל ביתך, ספרים פרושי התורה, ושם כתוב לחלל את השבת; ואתה תאזור מתניך בעבוּר כבוד השבת, להלחם מלחמת התורה עם אויבי השבת, ולא תִשא פני איש. — ואיקץ, ותתפעם רוחי עלי, ונפשי נבהלה מאד. ואקום, וחמתי בערה בי, ואלבש בגדי וארחץ ידי. ואוציא הספר חוצה אל אור הלבנה, והנה שם כתוב פרוש “ויהי ערב ויהי בקר”, והוא אומר: כי כאשר היה בקר יום שני, אז עלה יום אחד שָלֵם, כי הלילה הולך אחר היום. וכמעט קט קרעתי בגדי, בראותי זה הפרוש הרע, וגם קרעתי זה הפרוש; כי אמרתי: טוב לחלל שבת אחת ולא יחללו ישראל שבתות הרבה, אם יראו זה הפרוש הרע, גם נהיה כלנו ללעג ולקלס בעיני הגוים. ואתאפק בעבוּר כבוד השבת, וָאֶדור נדר, אם אתן שנת לעיני, אחר צאת יום הקדוש, עד שאכתוב אגרת ארוכה לבָאר מתי ראשית יום התורה, להרים מכשול ולהסיר פח ומוקש; כי כל ישראל הפְרושים, גם כל הצדוקים עמהם, יודעים כי לא נכתבה בפרשת בראשית מעשה השם כל יום, רק בעבור שידעו שומרי התורה איך ישמרו השבת, שישבתו כאשר שבת השם הנכבד. והנה אם היה סוף יום הששי בקר יום שביעי, היה לנו לשמור הלילה הבא. הנה זה הפרוש מַתעה כל ישראל…