ר' יהודה אלחריזי מעיר טולידה בספרד, נולד בערך שנת תתק“ל (1170) וימת בשנת תתק”ץ (1230). הוא היה הטבעת האחרונה בשלשלת המשוררים הספרדים הגדולים. שמש השירה העברית אשר החלה לזרוח בספרד בימי דונש בן לבראט ואשר יצאה בגבורתה ובכל הוד יפיה בימי בן-גבירול ור“י הלוי, החלה לערוב בימי ר”י החריזי, ואחריו לא היו עוד משוררים ומליצים נכבדים בארץ ההיא. דברי ימי אלחריזי דומים בבחינות רבות לתולדות הראב“ע; כמוהו הרחיק גם הוא נדוד בארצות רחוקות, וחייו היו תלואים תמיד בחסדי נדיבים. וכהראב”ע כן היה גם הוא בעל שכל חריף וחוֹמד מהתלות עם כל קשי יומו ופגעי חלדו. ובתור מליץ סַטִירי ומשורר שירי שנינה הוא עולה גם על הראב“ע. אבל לעומת זאת הוא נופל ממנו, ומה גם מהמשוררים הקודמים, בשירי הגיון ובעומק ההרגשה. הוא ידע אמנם להשתמש בשפ”ע באומנות נפלאה, ופסוקי התנ“ך היו בידו כחומר ביד היוצר להטות כונתם אל כל אשר יחפץ, וחדודיו ו”שעשועי מליו" יענגו מאד את הקורא המבין – אבל רוח שירה אמתית לא תמצא במליצותיו ובחרוזיו רק לעתים רחוקות מאד. וגם מאהבתו את החדודים ו“עקימת הכתובים”, לא יוציא מתחת ידו חרוזים צחים וקלי ההבנה, והוא בא אלינו תמיד בעב הענן של רמזים מחודדים וכמו בחידות ידבר אלינו. ובכלל יחסרו לחרוזיו החן והנועם הטבעי השפוכים על שירי המשוררים שקדמוהו. אבל תחת זה, כאמור, רב כחו בשירי שנינה ובדברי לצון וסטירה, והוא הגדול מכל כותבי סטירות בשפ“ע בימי הבינים. עוד זה נמצא בו דבר טוב, כי היה החריזי מבקר בעל טעם יפה ומצורף וידע להעריך לנכון את שירי המשוררים שקדמוהו ושהיו בימיו; ובשער השלישי והי”ח שבספרו “תחכמוני” יערוך לפנינו את תולדות השירה והמליצה העברית בטוב טעם ובעומק ההבנה. – משיריו ומליצותיו נשאר בידינו הספר “תחכמוני” אשר בו ידבר במליצה חרוזית ובשירים שקולים על כל עניני החיים, הנכבדים והנקלים, הגדולים והקטנים. – הס' הזה נחלק לחמשים שערים, ואנחנו נביא בזה דוגמאות ממיטב מליצותיו וחרוזיו. – אלחריזי הנהיג בספרותנו את הלהג והפטפוט, ומליצותיו התפורות ומחוברות מקרעי פסוקים נתכות כזרם מים כבירים, ועם כל חדודן הן מוגיעות את הקורא; כי הוא מביע רעיון אחד, גם הדל שבדלים, בהמון מליצות טפלות עד שהוא מקבר את הרעיון בגל של שברי פסוקים. ובכ“ז עלינו להודות כי החריזי ידע, עפ”י רוב, מדה וקצב לשטף מליצותיו, ולהגו ופטפוטיו מלאים בכ“ז חן ונועם וחריפות מיוחדת. ואולם בזאת הרבה להרע לספרותנו, כי “המליצים” אשר קמו אחריו לקחוהו למופת לעשות כמתכונתו, ומעשיהם הם חסרים כל יופי וכל חן והם מלאים רק פטפוטי מלים ועקימת כתובים בלי חדוד (וגם עמנואל הרומי, הטוב בכל המליצים המחקים את סגנון החריזי, נופל ממנו הרבה בנוגע לידיעת סוד הצמצום, אעפ"י שהוא עולה עליו במלאכת השיר). מלבד ס' התחכמוני חבר החריזי עוד ספרים רבים (פירושים לספרי הקודש, דקדוק ועניני מדע), אך רובם עודם בכת”י. החריזי הגדיל לעשות גם בתור מתרגם, כי הוא הרבה לתרגם עברית ספרים חשובים הכתובים בשפת ערב.

 

מספר “תחכמוני”.    🔗

מההקדמה.

(יתד ותנועה שתי פעמים).

אֲחַבֵּר חֲמוּדוֹת

מְשָׁלִים וְחִידוֹת,

וְעֶדְרֵי תְעוּדוֹת

אֲשׁוֹבֵב לְמַרְבֵּץ.

וְהַשִׁיר אֲרִימוֹ

וּמֶלֶךְ אֲשִׂימוֹ,

אֲכַס מַעֲרֻמּוֹ

בְּרִקְמָה וְתַשְׁבֵּץ.

וְיִטְוֶה לְשׁוֹנִי

פְּתִיל רַעֲיוֹנִי,

וּבִגְדֵי זְמַנִּי

בְּשִׁירַי אֲשַׁבֵּץ.

וְנִדְחֵי מְלִיצוֹת

אֲשִׁיבֵם¹ קְבוּצוֹת,

וּמֵהֶם נְפוּצוֹת

יְהוּדָה יְקַבֵּץ.²

אני יָשֵן ולבי עֵר ובים התשוקה סוער ובוער, ויעירני משנת סכלי, שִכלי, ויורני ויאמר לי: אתה בן אדם, מה לך נרדם? פַּקָח עיני רעיוניך, והַצְבֵּא גדודי הגיוניך… וּלבַש קְנָאות, לאלהי הצבאות, וללשון הקדש אשר היא לשון הנבואות, היורדת פלאות, וחָדש כנשר נעוריה… וָאומר: אהה אדוני, הנדוד בלל לשוני… ומי אנכי כי אציל שה פזורה מבין שִני כפירים, וכי אוציא לשון הקדש מבין המצרים?… וישלח השכל את ידו ויגע על פי… ויאמר לי: הנה נתתי דברי בפיך, ובחזון השיר נביא לגוים נתתיך; ראה הפקדתיך על בתי הסכלות לנתוץ ולפצוע, ועל בתי המליצות לבנות ולנטוע. וַיָעַר אלהים את רוחי להעלות מזיו לשון הקדש מנורות, לפקוח עינים עורות, והיו למאורות. למען דעת כל עמי הארץ כי לשון הקדש אין ערוך אליה, בצחות מליה ונועם מְשָליה… ומימי קדם היו חסידי עולם בלשון הקדש שמחים, והיום פריצי עמנו הנאלחים, דקרוה מצור לשונם בחרבות וברמחים… והיא בכל יום בבכי ממררת, ועל אזן סוגרת ומסֻגרת, אמריה אומרת, לאמר: מה מצאתם עָוֶל במפעלַי, כי רחקתם מעלי, הלא ביום דבר ה' עם אבותיכם, אנכי עמדתי בין ה' וביניכם… ובניכם מאסוני וחבקו לשון זרים… העבידו ללשון קדר לשון ישראלים, ואמרו לכו ונמכרנו לישמעאלים…

(יתד וש“ת, יתד וש”ת ויתד ותנועה).

בְּנַפְשִׁי עָבְרָה רוּחַ קְנָאוֹת

לְחָכְמָה נֶעְדְּרָה מֶנּוּ וְסָרָה,

בְּשׁוּרִי יָלְדָה הָגָר יְלָדִים

חֲמוּדִים, וַתְּהִי שָׂרַי עֲקָרָה.³

– – – והענין אשר העיר את רוחי לחבר הספר הזה – כי איש חכם מחכמי ישמעאלים, ומבחר המשכילים… ונודע שמו אלחרירי, וכל אבי מליצות זולתו הולך ערירי, חִבר בלשון ערב ספר, נותן אמרי שפר, אף על פי שעניניו מלשון הקדש גזורים, וכל משליו היקרים, מִסְפָרינו לקוחים ומסורים. ואם תשאל לכל מליצה ממליצותיו מי הביאך ללשון הגרים? תאמר: כי גֻנב גֻנבתי מארץ העברים… ובראותי הספר ההוא נגלו כספר שְמֵי-גילי, ונזלו יבֵלי אבלי, יען כל עם ועם נזהרים בהגיונם, נשמרים מחטוא בלשונם; ולשוננו אשר היה מחמד כל עין, נחשב כאחי-קין⁴… כי בני עמנו דברו עתק עליו – ואמרו כי לשוננו קצרה, ומליצתה חסרה. והם לא ידעו כי החסרון מהם אשר לא יבינו אמרותיה, ולא יכירו חמודותיה. כמו מי שיש לו חֳלי בעיניו, ותחשך לו השמש המאירה לפניו, והוא חושב כי בשמש מקרה או פגע, ולא ידע כי בעיניו עמד הנגע…

(ש“ת ויתד ג”פ בדלת ובסוגר ב"פ ונ' תנועות).

אוֹי עַל פְּתָאִים כַּפְּרָאִים יֶהֱמוּ!

אֶצְלָם מְקוֹר עֵדֶן וְהֵם יִצְמָאוּ;

הַמָּן לְעֵינֵיהֶם וְעֵינָם נִסְגְּרָה,

וַיֵּצְאוּ לִלְקֹט וְלֹא מָצָאוּ.

על כן חִברתי הספר הזה להראות כח לשון הקדש… וכמה יועיל הספר הזה לאנשי כל מדינה אשר ממצרים ועד עדינה⁵, אשר רבים מהם לשונם לדַבר בלשון הקודש צולֵעָה, וקריאתם גרועה ורעה; כי בספר הזה דרכיהם יישירו – והיטיבו אשר דבֵרו… ובכל הדברים אשר בספר הזה זכרתי, דבר מספר הישמעאלי לא לקחתי, לבד אם שכחתי… כל עניני הספר הזה מלבבי נבראו, חדשים מקרוב באו, וממי יהודה יצאו…

 

מהשער הראשון    🔗

(מודיע הוית הספר, ועל שם מי חברו באמרי שפר).

– – – מן הידוע כי לשון הקדש מימי קדם עָדפה וגדלה, ורחבה ונסבה למעלה למעלה. ומעת גלינו מארצנו, למדנו לשונות הגוים ועזבנו לשוננו… ולכן לשוננו אבד ורובו לשאול ירד, וקצָתו שָרד… אבל במעט ההוא נפליא לעשות, לערוך אבני נזר מתנוססות… ולחבר מליצות, בזהב היופי משובצות… וזה לך האות, כי לשוננו לשון נפלאות… כי היא צרה ותתרחב לנו, וקצרה – ותספיק לכלנו… אבל המחבר למי יחבר, ועל אזני מי ידבר? והאזנים חרשות, והידים קשות… בדורנו זה תשתפכנה אבני קדש והַכֶתם הטוב יִשְגֶה, והשירים והמליצות יתמכרו לעבדים ולשפחות ואין קונה; ונדבת הנדיבים היא כמשענת קָנֶה, לה בלשונות מענה, ואין לה בלבבות מחנה.⁶ ובכל מקום אשר אֶחנה, אקרא: היש משכיל? ואין עונה, והנה המקום מקום מקנה… ואעש הספר הזה על שם הנשיא הגדול הנזכר⁷, וידעתי כי יש לפעולתי שכר, ושירי גאֻלה תהיה לו אחרי נמכר… אך לא רציתי להעמיק עניניהם, פן ייגעו לומדיהם… ועשיתי כל אמריהם, פשוטים לשומעיהם… לבל יתעלם מכל איש ניבם, ונער קטן נוהג בם…

 

מהשער השני.    🔗

(תוכחה על הבלי העולם הזה).

אליכם, אישים, אקרא, זכרו האל הנורא, והקיצו ישֵני דעה, והסירו יינכם הלומי תועה… אל תחשבו העולם הזה כבית מושבכם אשר בו תשמחו, אבל הוא מלון לאורחים נספחו; הבקר אור והאנשים שֻלחו. ועתה בני הִנָצלו, ואל תֵעָצלו… והָעִירו עם הלבבות – קְרָבות ושכלכם הַיְשִירו, וסכלכם הסירו… והעבירו על לבבכם היום המר והנורא… יום יחלה האדם את חליו אשר ימות בו… יום יֵחָנק ברוקו, ויסתם גרונו מלאכול לחם חוקו, וכל מאכל ומַטעָם, מֵאֵן בִּלְעָם⁸… ואל תהיו מן האנשים הבאים לפניו בראש כפוף, וגוף נגוף, ובלבם אספסֻף אָסוף… הבגדים טהורים, והמעשים שחורים; מצנפותם לבנות ויפות ומפעלותם מטונפות… מתעטפים בציציות, כשרפים וחיות,⁹ והם טורפים הבריות, כזאבים וחיות…

 

מהשער השלישי.    🔗

(על תוקף השיר ושמות המשוררים בישראל).

– – – ויהי היום ואני בעיר מערי בבל… ויקראני לסעודתו איש מבני הנגידים… ויביאני לארמון, בחיק היופי אָמון… ולפנינו אשישות וכדים… והיין כלפידים תוך הכדים; והגביעים לכוכבי היין רקיעים… ואען ואומר:

(יתד וש“ת, יתד וש”ת ויתד תנועה).

תְּמַהּ אֵיךְ נִצְמְדוּ נַחַל וּבָרָד

וּמוֹקְדֵי אֵשׁ יְפוּצוּן מֵאֲפִיקִים¹⁰ – – –

עֲסִיסִים הֵם בְּכוֹסוֹת דַּר¹¹ מכֻסִּים

וְיָפִיצוּ מְאוֹרִים עַד שְׁחָקִים;

יְרַוֻּךָ בְּטַל אוֹרוֹת, וְאוּלָם

בְּפִיךָ נוֹזְלֵי לַהַב מְרִיקִים,

כְּאִלּוּ הַגְּבִיעִים הֵם רְקִיעִים

וְהַיַּיִן בְּתוֹכָם כַּבְּרָקִים.

– – – והיה בתוך הקרואים איש זקן נודד כצפור מקן; והוא מֵסב על השלחן הערוך, כנחש כרוך, וזרועו ארוך, להקריב כל מאכל רחוק, ולטחון אותו ולשחוק. ולו חֵך, את כל סביבותיו לוחך; ולו לשון, יגרוף המאכל כנחל קישון; ולו פֶה, לא ימלאוהו המשקה והאופה, תמיד יתן בכוס עינו, ובלחם שִנו… והבשר, אִלו בכבלי ברזל נאסר, ימשכהו אליו בלשונו, ולחפשי יוציאנו תחת שִנו… כאלו הוא נושה על הצלחת, ובעל חוב על הקלחת, ויהי כבואם לשלחן והנושה בא לקחת, עד מָחה הצלחת, ומָצה הצפחת… ואנחנו בכח האכילה ההיא היינו מדברים בענין מלאכת השירים, והיינו חוקרים על המשוררים, אשר היו בלשון העברים. והאיש שומע ומחריש, אבל בקערות כצפעוני יפריש. והיה מביט עלינו בעין לעג ובזיון. ומתגאה עלינו כגאות העליון על האביון… וכאשר הכה הקערות באבני נגף וכליון, והיו כלם לשניו נִקיון… אז נשא עיניו אלינו…

ויען ויאמר: דעו כי השיר המעֻלה אשר הוא בפנינים ממֻלא… מספרד שרד, ועל כל אפסי העולם נפרד. כי שירות בני ספרד חזקות וערֵבות, כאלו מלהב אש חצובות, ומשורריהם כזכרים וכל משוררי העולם כנקבות… עד בוא הנגיד הגדול ר' שמואל הלוי זצ"ל והיו שיריו נגידים וראשים, ועניניו חזקים וחדשים; אך רָב שיריו עמוקים וקשים, וצריכים לפרושים… ורבי יוסף בן חסדאי הוא אבי “השירה היתומה” אשר אחת היא לאמה, ואין כמוה בין בני עמה… ושירי רבי שלמה הקטן¹², לפניו כל גדול יקטן… הוא לבדו עלה במעלת השיר העליונה, והמליצה ילדתהו על ברכי התבונה… וכל הבאים אחריו למדו מטעמו, וקבלו רוח השיר מעמו, והאֵל משָחו למלך על שירי עמו, שיר השירים אשר לשלמה… ור' משה בן עזרא מושה הפנינים, ממליצות הרעיונים… ושירי חכם ר' אברהם בן עזרא עזרה בצרות, וגשמי נדבות בזמן בַצָרות¹³; וכל פיוטיו נוראים, ועניניהם נפלאים, כהם לא ראו הרואים… ויצחק בנו גם הוא ממקור השיר שָאב, ועל שירי הבן מזיו האב. אך בבואו לארצות המזרח, כבוד ה' עליו לא זרח; והסיר מעליו מעילי הדת היקרים, ופשט את בגדיו ולבש בגדים אחרים… ושירי הלוי רבי יהודה, לוית חן לראש התעודה… הוא לבית השיר העמוד הימיני, יושב בשבת תחכמוני… וכמעט לפניו סַף אָסָף, ואָזלת יד ידותון, ויהי שיר בני קרח – לטרח. הוא בא באוצר השיר ושלל בית נכתה… ויצא וסגר השער אחרי צאתו… ובשירי תפלותיו ימשוך כל לב ויכבשנו, ובשירי-חשק ניבו כשכבת הטל ונחלים בערו ממנו, ובקינותיו יזיל עני הבכי ויבקענו…

 

מהשער החמישי.    🔗

(בשבח חדשי השנה).

הייתי במעמד ידידים חמודים… והיה הזמן חדש האביב, הוא חדש ניסן האהוב והחביב, ומדמעות הטל בלחי השושן רביב… והאדמה לבשה מן הציצים בגדי רקמתה, ותעד נזמה וחליתה. והשושן כנר יזהיר לעיניה והאיר על עבר פניה – וירק ירק¹⁴ בפניו ובָשמי הגן לאַפֵנו יִמָשֵכו, אל אשר יהיה שמה הרוח ללכת ילכו… והצמחים יצאו מעמקי ארץ, – ושָמוּ להם ראש אחד ועלו מן הארץ… והעב צותה לבַשר האדמה שלוחי הרעם, ותשלח ותקרא לברק בן אבינועם, וישאו קולם הרעמים והארץ תענה, וגדוד הגשם למלחמתה חונה, וברק רדף אחרי הרכב ואחרי המחנה. והגנה לבשה בגדי יפיה, והשושנה מִשִמְחָתה בשכבת הטל אשר הֶחיה, בָכוֹ תבכה בלילה ודמעתה על לחיה…

– – – חודש תמוז נחמד, כי בו היגון נשמד… בעת יעזוב איש בית מדות, ויצא מן הבתים ומן החצרות אל השדות, לשום בתוך הגן משכנו, ובערוגה שֻלחנו, להתרונן על אֲגָנוֹ בגנו, ולשַמח רעיונו ביינו. בכל ענף – כל בעל כנף, וקול התור – על פרח וכפתור, ועל כל אמיר – קול הזמיר, ועל הציץ – העגור והסיס…

(ש“ת ויתד, ש”ת ויתד וש"ת).

חֶלְקָךְ אֲשֶׁר מִטּוּב-זְמָן אָחוּז

לִשְׁתּוֹת בְּגַן-נָעוּל יְמֵי תַמוּז.

כָּל הוֹנְךָ עַל יֵינְךָ הוֹצֵא

עַד לֹא בְיַד קוֹרוֹת יְהִי בָזוּז.¹⁵

וּשְׂמַח בְּעוֹדְךָ חַי עֲלֵי עָפָר

טֶרֶם אֲשֶׁר תַּחְתָּיו תְּהִי גָנוּז!

– – – מיטב החדשים כסלו, בי בו הלב שאנן ושלו. ואז ידי הגשם יִטוו חוטָן ספיר ולשם, לנטע אורן ולגדל גשם. והשלג דגליו ירים, על כל עברים, ויקשור מצנפת אור לראשי ההרים…

– – – חדש אדר, נאה ונהדר… הקור ידל גאונו, וחדל קצף שאונו… והעָב תפזר לשָמיה¹⁶, ותטוה חוטי גשמיה, והשמש תאריך ללכת בשמיה, והגנה תפיח בשמיה וסַמֶיה. חדש הפלאות והנסים, אשר עשה האל לבנים עמוסים¹⁷. בקום המן האגגי להרגני, והאל שמע שועי והבין הגיגי… ושועי לכסא האל עלה, אותי השיב על כני ואותו תלה. ועשרת בניו עלו על עץ כחתנים, והעץ קרא להמן: הסר מלבך יגונים, כי נשאתיך על כנפי עננים, ואם אתה ובניך עלי נתונים, הלא אנכי טוב לך מעשרה בנים…

 

מהשער התשיעי.    🔗

(ש“ת ויתד ג”פ בדלת, ובסוגר ב“פ וג”ת).

בֶן-אִישׁ בְּטַח עַל צוּרְךָ יוֹם צִירְךָ¹⁸,

כִּי בוֹ יְגֵעִים יִמְצְאוּ מָנוֹחַ;

הַבּוֹטְחִים עַל רִיק לְרִיק יָגְעוּ, אֲבָל

קוֵֹי אֲדֹנָי יַחֲלִיפוּ כֹחַ.

* * *

(המשקל כנ"ל)

חָכְמָה לְרֹאשׁ אַנְשֵׁי-יְקָר הִיא נֵזֶר,

הַרְחֵק יְקַר-תֵּבֵל וּבָהּ תֵּעָזֶר.

בָּחַר אֱלֹהִים בָּהּ וְשָׂח¹⁹: לֹא טוֹב הֱיוֹת

אָדָם לְבַדּוֹ, אֶעֱשֶׂה לוֹ עֵזֶר!

* * *

(ש“ת ויתד, ש”ת ויתד וש"ת).

הַגַּאֲוָה כָהָר, וְעוֹלֶה בָהּ

יִפֹּל וּפִתְאֹם אַרְצָה יִגְהָר.

לָכֵן מְתֵי-שֵׂכֵל וְאַנְשֵׁי לֵב

הִשָּׁמְרוּ לָכֶם עֲלוֹת בָּהָר!

* * *

(ש"ת, יתד ותנועה, יתד ותנועה).

עַל רֹב פְּשָׁעַי דְּמָעַי

גָּבְרוּ, וְאֵידִי יְכַסֵּם.

קָפְאוּ – אֲבָל אֵשׁ לְבָבִי

יִשְׁלַח דְּבָרוֹ וְיַמְסֵם²⁰

 

מהשער הי"ב.    🔗

(על הכילוּת והנדיבוּת).

– – – דעו כי בימי קדם, היתה הכילות והנבלות שניהם שוכנים בארץ קדם… ובתחלת צאתם ממגרשם, וימצאו בקעה בארץ שנער וישבו שם. כי שם יצרם שוכן ערץ, ומשם הפיצם ה' על פני כל הארץ. ויהי היום ויאמר הכילות לרעיו – ראיתי הלילה בחלומי והנה אני עומד על ראש ההר המעוז, ועליו מגדל עז. והמגדל היה עומד על עמודים, כארזים עומדים. ואשמע אחרי קול, רעש גדול, כמו עגל הִרקידם והִרגיעם, ולארץ הִפילם לפני והגיעם. אמרו לו חבריו: ידוע תדע כי המגדל המעוז, היא תורת ה' אשר היא מגדל עז, והעמודים העומדים, הם גדולי היהודים, אשר ממצרים ועד ארץ כשדים. ידוע תדע כי מלוך תמלוך על עם האל, וקמה בידך ממלכת ישראל…

ויהי מקץ ימים רבים נודע החלום אשר חלם, לקהלות הקדש כלם, אשר מנוא אמון ועד עילם, וישמחו שמחה גדולה, כי אמרו עתה יהיה לנו מלך אשר יאיר חשכנו…

 

מהשער הי"ט.    🔗

(על המדות הטובות).

(יתד וש“ת, יתד וש”ת ויתד ותנועה).

בְּמִדּוֹת הָאֱנוֹשׁ אֵין כָּעֲנָוָה

וְהִיא יָפָה לְכָל מַשְׂכִּיל וְנָאוָה;

תְּעוֹרֵר אַהֲבָה מִלֵּב מְשַׂנְאִים

וְתַסְתִּיר מֵאֱנוֹשׁ כָּל חֵטְא וּמַעְוָה.

* * *

(ש“ת ויתד, ש”ת ויתד וש"ת)

אֵין לֶאֱנוֹשׁ מִדָּה כְּמוֹ מוּסָר²¹

כִּי הִיא פְאֵר וָהוֹד לְכָל בָּשָׂר;

אִם כָּל יְקָר יִהְיֶה לְאִישׁ מֵאֵין

מוּסָר²², דּעֵה כִי כָל יְקָר יֶחְסָר.

 

מהשער העשרים.    🔗

(עניני חשק).

(ש“ת ויתד וש”ת – ב' פעמים).

יַעֲלָה²³ אֲשֶׁר לִבִּי כַּחוּט מְשָׁכַתְהוּ

וּבְגַחֲלֵי חֶשְׁקָהּ כַּיּוֹם שְׂרָפַתְהוּ,

חִמְלִי עֲלֵי חשֵׁק נַפְשׁוֹ מְכָרַתְהוּ²⁴

וֹבְמַאֲסַר-אַהַב עֵינוֹ נְתָנַתְהוּ;

נָא רַחֲמִי עָלָיו וּפְנִי בְחֵן אֵלָיו,

פֶּן יֹאמְרוּ עָלָיו: אִשָׁה הֲרָגַתְהוּ!

 

מהשער הל"ב.    🔗

(על האתרוֹג).

(יתד וש“ת, יתד וש”ת ויתד ותנועה).

פְֹרִי הָדָר יְפֵה מַרְאֶה וְנֶהְדָּר,

הֲכִי הָאֵל רְבִיד²⁵ חֵן הֶעֱנִיקוֹ;

יְרַקְרַק מִבְּלִי מַחֲלָה, כְּדִמְיוֹן

פְּנֵי חשֵׁק בְּעֵת יִפְגֹּש חֲשׁוּקוֹ²⁶.

 

מהשער הל"ג.    🔗

(שירי צמדים (בראשם וסופם) בסדר א"ב).

(ש"ת ויתד – ג' פעמים).

בּוֹחֵן לְבָבוֹת יַחֲקוֹר סוֹד לִבְּךָ,

לָכֵן בְּיֹשֶׁר הַחֲזֵק תָּמִיד בְּנִי,

בּוֹ חֵן וְטוֹב תִּמְצָא, בְּעֵת כִּי הַזְּמָן

יָמִיר בְּאֵיד גִּילְךָ וְשִׂמְחָתְךָ – בְּנִי²⁷

* * *

(ש“ת ויתד, ש”ת ויתד וש"ת)

הַצֵל יְחִידָתְךָ²⁸ בְּצִדְקָךְ, רַק

עַל יִצְרְךָ צוּר חַרְבְּךָ הָרִיק²⁹;

הַצֵּל כְּרֶגַע סָר, וְכֵן רוֹדְפֵי

טוֹבַת זְמָן רָע יִרְדְפוּ הָרִיק³⁰

 

מהשער הל"ו.    🔗

(שאלות ותשובות בחכמת החיים).

– – – ויגש אלי בחור משכיל, וטוב זכרו עליו הולך רכיל. ויאמר לי: עתה יבָחנו מליצותיך, בשאלתי ובתשובותיך. אמרתי לו: הנני עומד לפניך, קרא אלי ואענך. אמר לי: במה תהיה חברה נעימה וערֵבה? אמרתי: באהבה. אמר: מי הוא המשכיל בין עמו? אמרתי: המכיר מומו. אמר: מה המדה החשוקה? אמרתי: השתיקה. אמר: במה יִתְיַפה העֹשר? אמרתי: ביֹשר. אמר: מה השֵכל וגבולו? אמרתי: לשים כל דבר במקומו הראוי לו. אמר: מתי התפלה נשמעת? אמרתי: בעת הנפש נכנעת, והעין דומעת, והתלאה לקירות הלב נוגעת. אמר: מה יְעַוֵר עיני השכל? אמרתי: תאות האֹכל. אמר: מתי נבחר מות מחיים? אמרתי: כשיתגאו על הנכבדים בזויים. אמר: מה המחלה המיגעת? אמרתי: חסרון הדעת. אמר: מתי יאבדו הקהלות? אמרתי: כשהן חבילות חבילות³¹… אמר: מה יביא לאדם לבוש קלון ללבוש? אמרתי: שחוק וקלות ראש. אמר: מי האדון בבני אנשי סודו? אמרתי: המוחל על כבודו. אמר: מי הקרובה מפלתו? אמרתי: המתרפה במלאכתו… אמר: מי הנדיב בכל משפחתו? אמרתי: המתנדב כפי יכלתו, ונותן מעט מן המעט אשר אתו. אמר: מי הכסיל אשר אין כמהו? אמרתי: הרואה מיתת אחיהו ואביהו, ולא יפחד פן ימות גם הוא… אמר: מתי תתגל מעלת המשכילים? אמרתי: בחברת הכסילים.

 

מהשער הארבעים.    🔗

(וכוּח בין החרב ובין העֵט).

– – – ויועדו החרב והעט שניהם לערוך דין ביניהם… ותען החרב ותאמר: אני מחצבת רהב, חוצבת להב… בצאתי מתערִי לב הארי ימס, וישובו הגבורים למרמס… ומי הוא העט כי יעמוד לפני ויעלה שאונו באזני? והוא קנה נשבר, ותבן בלי בר… ומקומו נודע בתוך האשפה, כי כלו בוז וחרפה. ומקומי בחיק מלכים, ועל צוארי נסיכים…

ויען העט ויאמר: כן דברת, וצדק אמרת… כי שופך דם אתה, ואכזרי ועריץ נודעת… ומיום היותך לא תחדל להחריב ארצות, ולמלא בחללים חוצות… ואם תתפאר עלי בכחך אין גבורתי בכחי, כי אם ברוחי. ואיך תערך אלי ואני איש תם יושב אהלים, ואתה איש שדה ורע מעללים… ואתה חנף ומרע, ולא ידבק בך כי אם גנב ורשע, וכל אשר מבטן פָשַע. ואני כל רע לא יגוּרֵני… הולך בדרך תמים הוא ישרתני… ולי יגלו המלכים סודותם, ובי תשלם עצתם. ובעת אתיחד עם המלך בהיכלו, אתה לא תקרב לו.

ותען החרב ותאמר: אין להשיב מענה על הגיונך, ושקרי לשונך. כי שאל נא לימים ראשונים אשר היו לפניך, הלא הם יורוך ויאמרו לך, כי בי יכניע המלך קמיו ומורדיו ובי יכבוש אויביו ובוגדיו… ובי ישמור המלך מלכותו, ולולי פחדי לא עמדה רגע גדולתו – – –

וישא העט משלו ויאמר אליה:

(יתד וש“ת, יתד וש”ת ויתד ותנועה).

אֲנִי מַחֲרִישׁ, אֲבָל אַחֲרִיד בְּמִלַּי

מְתֵי גַאֲוָה בְעֵת אַצְבִּיא חֲיָלַי,

וּמַאֲמָרַי פְאֵר עַל רֹאשׁ מְלָכִים,

וְשִׂמְחַת הַלְּבָבוֹת טוּב-מְשָׁלַי,

הֲכִי בִי תַעֲמֹד אֶרֶץ בְּמִשְׁפָּט

וְאֵין עָוֶל בְּמַעֲשַׂי אוֹ פְעָלַי,

וּבִי צוּר חַק עֲשֶׂרֶת הַדְּבָרִים

וְהִנְּחִילָם בְּחוֹרֵב אֶל קְהָלַי,

וְהַחֶרֶב בְּעֵת תָּרוּם וְתִגְאֶה

עֲלֵי רֹאשָׁהּ אֲנִי אָרִים דְּגָלַי,

וְיוֹם בָּאָה לְמִלְחַמְתִּי בְגַאֲוָה

אֲנִי קַמְתִּי וְהִיא כָרְעַה לְרַגְלַי.

 

מהשער המ"ב.    🔗

(על הנדיבות והכילות).

(המשקל כנ"ל).

נְדָבָה הִיא לְרֹאשׁ נָדִיב עֲטָרָה,

וְהַכִּילַי וּבִרְכָתוֹ אֲרוּרָה.

וְטוֹבַת כָּל אֱנוֹשׁ כִּילַי כְּאַיִן

וְהִיא עָלָיו וְּעַל כָּל אִישׁ אֲסוּרָה.

וְהוֹנוֹ רַב וְהוּא יָמוּת בְּרָעָב

וְיָדוֹ מֵעֲשׂוֹת לוֹ טוֹב עֲצוּרָה:

כְּאִישׁ עוֹמֵד עֲלֵי נַחַל עֲדָנִים

וְהוּא יִרְוֶה בְּמֵי בִצּוֹת וּמִשְׁרָה³²

וְטוֹבָתוֹ³³ לְפִקָּדוֹן בְּיָדוֹ

וְהוּא עִמּוֹ לְאִישׁ נָכְרִי שְׁמוּרָה.

וְהַנָּדִיב בְּעֵין כָּל אִישׁ מְכֻבָּד

וְהַכִּילַי זְעוּם הָאֵל בְּעֶבְרָה.

 

מהשער המ"ד.    🔗

(אמרי בינה).

בעת המִבחן והמחקר, יֵקל אדם או ייקר… בן אדם רודף ונרדף: רודף מה שלא ישיגנו, ונרדף ממי שלא ימָלט ממנו³⁴… ימי האדם שלשה: אתמול עבר זמנו, והיום הוא חולף ואינו, ומחר סָתום ואין מי יְבִינוֹ… למדו החכמה לא להתגדל על המשכילים, ולא לרַמות בה הכסילים.

כשיקצוף האל על הקהלה יתן העוֹשר לנבלים ולקופצי ידיהם, וכשיאהב אותם יתן העושר לנדיבים ולטובים אשר בהם… אם תִכָנע למי שתרצה תהיה אֲסִירו, ואם לא תצטרך למי שתרצה תהיה חברו, ואם תעשה חסד למי שתרצה תהיה גבירו… ההלואה ראשיתה אהבה – וסופה מריבה ואיבה…

מי שיש לו יחס נכבד ראוי לשמרו בטוב המעשים פן יאבד…

שמור פיך וניבך, פן תהיה חֲלַל חרבך³⁵…

כמו שֶיִתְיַשְרוּ המדות הרעות בחברת הישרים, כן ישחתו המדות הטובות בחברת האכזרים…

 

שיר תפלה.    🔗

(בחלותו את חליו).

(ש“ת ויתד, ש”ת ויתד וש"ת).

אַל נָא אֱלֹהַי יֶחֱרֶה אַפָּךְ

עַל כָּל אֲשֶׁר יֶחֱסֶה בְּתוֹךְ צִלָּךְ.

אַל תַּעֲלֵנִי בַחֲצִי יָמָי;

מוֹתִי הֲיוֹעִיל וְיִסָּכָּן לָךְ?

לֹא אֶשְׁאֲלָה עֹשֶׁר, וְתֶן-לִי הַ-

נֶּפֶשׁ, וְאָכֵן הָרְכוּשׁ קַח לָךְ.

 

לכבוד ר' אברהם בן הרמב"ם.    🔗

(המשקל כנ"ל)

אִם הַיְּקָר אָדוֹן לְכָל אָדוֹן

הוּא בֶאֱמֶת עֶבֶד לְאַבְרָהָם.

מִיּוֹם כְּבוֹדוֹ נֶעֱלַם מֶנִּי

אֵלֵךְ מְשׁוֹטֵט בַּעֲדוֹ נִדְהָם.

כָּמְהוּ שְׂעִפַּי לוֹ בְּעָבְרִי אֶ-

רֶץ נוֹד, וְאִתִּי יַעֲבֹר כִּמְהָם³⁶.

 

לאשה זקנה ועשירה שנשאה לנער.    🔗

(ש“ת ויתד ג”פ בדלת, ובסוגר ב“פ וג”ת).

נִפְלֵאת גְּבִירַת-חֵן בְּעִנְיָנָיִךְ,

מֵרֹב כְּבוֹדֵךְ יִבְעָלוּךְ בָּנָיִךְ³⁷.

לוּ תֶחֱזֶה צוּרַת דְּמוּתֵךְ תּוֹך רְאִי

מוּצָק, לְפַחֲדֵךְ נָפְלוּ פָנָיִךְ.

יָפְיֵךְ מְעַט כִּימֵי שְׁנוֹת בַּעֲלֵךְ, וְעָשְׁ-

רֵךְ רַב לְאֵין קֵצֶה כְּמוֹ שָׁנָיִךְ.

 

לאיש נבל המתנהג בחסידות.    🔗

(יתד וד' תנועות – ב' פעמים).

רְאוּ זָקֵן עוֹלֶה לְהַפִּיל תַּחֲנוּנִים

בְּלֵב יִקְבָּץ אָוֶן וּמְלֵא תַזְנוּנִים;

בְּלָבָן מִתְעַטֵּף כְּשׁוֹבָךְ הַיּוֹנִים:

מְלֻבָּן מִבַּחוּץ, מְטֻנָּף מִבִּפְנִים.

 

על היין.    🔗

(יתד וש“ת, יתד וש”ת ויתד ותנועה).

וּבֶן-שׂוֹרֵק³⁸ חֲשַׁבְתִּיו נֶאֱמָן לִי

וְהוּא יַפְרִישׁ כְּמוֹ נָחָשׁ וְיַשִּׁיא.³⁹

אֲהַבְתִּיהוּ וּבָגַד בִּי בְעָרְמָה

וְיִמְשֹׁךְ אֶת לְבָבִי לוֹ וְנַפְשִׁי.

אֲנִי שַׂמְתִּיו הֱיוֹת שָׁמוּר בְּקִרְבִּי

וְהוּא עָלָה הֱיוֹת שׁוֹמֵר לְרֹאשִׁי.

 

על איש נבל וסכל החובש לראשו מצנפת רחבה.    🔗

(המשקל כנ"ל).

וּמִצְנֶפֶת בְּרֹאשׁ נָבָל קְשׁוּרָה

חֲשַׁבְתִּיהָ כְּלִי מָלֵא כְּלִימָה:

מְאֹד גָּדְלָה וְהִיא עוֹמְדָה עֲלֵי רִיק

כְּתַכְלִית הַהֲוָיָה עַל בְּלִימָה⁴⁰ !

 

בשלחו את העתקת הספר “מורה הנבוכים” לידידו.    🔗

(ש“ת ויתד, ש”ת ויתד וש"ת).

– – – אִם תֶּאֱהַב לַעֲלֹז בְּגַן חָכְמָה

הִנֵּה עֲרוּגָה מָלְאָה צִיצִים;

אוֹ לִבְּךָ תַּקְרִיב לְאֵל קָרְבָּן⁴¹

הִנֵּה לְךָ הָאֵשׁ וְהָעֵצִים!

 

על הבלי התבל.    🔗

(יתד וד' תנועות – ד' פעמים).

וְרוֹאֶה בִלְבָבוֹ

זְמָן רַע וּנְתִיבוֹ,

בְּנִקְרַת צוּר יָבֹא

וְנֶחְבָּא בִּמְחִלָּה⁴².

וְתֵבֵל כַּמִּסְחָר⁴³,

וְכָל אִישׁ בָּהּ יִסְחָר⁴⁴,

וּמַה זֶּה בָּהּ אֶבְחָר

וְהִיא רָעָה חֹולָה?!

וְסֻכַּת טוֹבָתָהּ,

אֲנִי פוֹסֵל אוֹתָהּ,

לְמַעַן חַמָּתָהּ

מְרֻבָּה מִצִּלָּהּ⁴⁵.

 

על האוהבים.    🔗

(ש“ת ויתד, ש”ת ויתד).

מֶרְחַב-אֲרָצוֹת צָר, וְלֹא

יָכִיל שְׁנַיִם אוֹיְבִים;

כַּאֲשֶׁר מְקוֹם-זֶרֶת מְאֹד

רָחַב לְאֶלֶף אוֹהֲבִים!

 

על קהל לוניל.    🔗

(יתד וש“ת, יתד וש”ת ויתד ותנועה).

שְׂפַת יֶתֶר⁴⁶ לְהַשִּׁיג מַהֲלַל עָם

אֲשֶׁר שִׂכְלוֹ בְּיִרְאַת אֵל יְרִיחוֹ⁴⁷;

וְשׁוֹלֵחַ דְּבַר חָכְמָה אֲלֵיהֶם

וְעוֹרֵךְ אֶל מְאוֹר שִׁמְשָׁם יְרֵחוֹ⁴⁸.

וְשׁוֹלֵחַ רְסִיסֵי טָל לְיַם סוּף

וּמֵבִיא עוֹד תְּמָרִים אֶל יְרִיחוֹ.

 

על איש גבה לב.    🔗

(ח' תנועות).

בִּרְאוֹתְךָ אִישׁ אֵין יֹשֶׁר בּוֹ

רַק בָּעֹשֶׁר נַפְשׁוֹ יָקְרָה –

אַל תָּשֶׁת לֵב אֶל גַֻאֲוָתוֹ,

כִּי מַעֲלָתוֹ מַעֲלַת גֵּרָה.⁴⁹

 

שיר היין.    🔗

(ש“ת ויתד, ש”ת ויתד וש"ת).

דּוֹדִי שְׁתֵה עִמִּי בְּצֵל גַּנָּה,

אָשִׂים הֲדָס נֶגְדָּךְ וְשׁוֹשַׁנָּה.

אֶשְׂמַח בְּבַת-כֶּרֶם⁵⁰ אֲשֶׁר גִּילָהּ

חָדָשׁ וְהִיא בָלָה וְנוֹשָׁנָה⁵¹.

הֵן יוֹם בְּעֵין הָאֵל כְּמוֹ⁵² אֶלֶף

M שָׁנִים, וְהַשָּׁנָה כְּמוֹ עֶדְנָה⁵³.

מִי יִתְּנֵנִי אֶחְיֶה בַּכּוס

עִדָּן בְּעֵין הָאֵל כְּמוֹ שָׁנָה⁵⁴!

 

על הרמב"ם.    🔗

(ח' תנועות)

יוֹם עָלוּ כָל חַכְמֵי תֵבֵל

אֶל מַעֲלוֹת רָמִים וּגְבֹהִים, –

עָלוּ לִמְרוֹם הַשֵּׂכֶל אַךְ

מֹשֶׁה עָלָה אֶל הָאֱלֹהִים!

 

בבואו ירושלימה.    🔗

(ש"ת ויתד – ג' פעמים).

נַפְשִׁי לְצִיּוֹן מִסְּפָרֶד גָּלְתָה

מִמַּעֲמַקִּים עַד שְׁחָקִים עָלְתָה⁵⁵,

גִּיל הִרְבְּתָה יוֹם רָאֲתָה הַר אֵל, וְהוּא

הַיּוֹם אֲשֶׁר מִיּוֹם הֱיוֹתָהּ אִוְּתָה.

כַּמָּה חֲסִידִים נִכְסְפוּ לִרְאוֹת וְלֹא

זָכוּ, וְהִיא⁵⁶ חוֹטְאָה וּבַמֶּה זָכְתָה? – –

צִיּוֹן, אֲשֶׁר כַּמָּה מְדִינוֹת נֶהֶדְּרוּ

אַךְ כַּהֲדָרָהּ עֵין-אֱנוֹשׁ לֹא רָאֲתָה.

לֹא אֵדְעָה אִם הַמְּרוֹמִים שַׁחֲחוּ

נֶגְדָּהּ, וְאִם הִיא עַל מְרוֹמִים עָלְתָה – –

עֵינִי בְחֹם לִבִּי לְאַנְחָתָהּ, הֲלֹא

מֵהַצְלָעוֹת⁵⁷ מֵי דְמָעוֹת דָּלְתָה⁵⁸.

אַיֵּה שְׁכִינַת אֵל וְאַיֵּה זָהֳרָהּ?

שֶׁמֶשׁ יְקָר אֵיךְ בַּחֲצוֹת יוֹם פָּנְתָה? – –

גָּלְתָה עֲדָתָהּ מִמְּעוֹנוֹת הַיְקָר

כִּי מַאֲמַר צוּר יוֹצְרָהּ לֹא עָשְׂתָה – –

תּוֹחִיל לְהִטָּהֵר בְּמֵי גָלוּת, וְעוֹד

לֹא טָהֲרָה עַד כֹּה וְעוֹד לֹא נִקְּתָה,

זֶה לָּהּ שְׁנוֹת אֶלֶף וְעַל מֵאָה וְאַרְ-

בָּעִים שְׁמוֹנֶה מִנְּוָתָהּ גָלְתָה⁵⁹

תּוֹחִיל לְעֵת רָצוֹן וְעֵינָהּ חִכְּתָה

כֵּהָה, וְנַפְשָׁהּ כָּלְתָה עַד כָּלְתָה⁶⁰ – –

לֹא קָצְרָה יַד אֵל לְהוֹשִׁיעָהּ וְעַ-

מּוֹ לֶאֱסוֹף מוֹשִׁיב יְחִידִים בָּיְתָה,

עוֹד צוּר יְשִׁיבֶנָהּ לְאַפִּרְיוֹן, וְעוֹד

תָּשׁוּב לְעֶדְנָה אַחֲרֵי כִי בָלְתָה.⁶¹