מַכִּירִים אַתֶּם מִין הַקִּטְנִיּוֹת הַנִּקְרָא אֲפוּנִים? יֵשׁ אֲפוּנִים פְּשׁוּטִים, אֲפוּנֵי שָׂדֶה, שֶׁקּוֹצְרִים אוֹתָם בְּחֶרְמֵשׁ, דָּשִׁים אוֹתָם בְּמוֹרָג וּמְבַשְּׁלִים אוֹתָם בִּקְדֵרָה; וְאִם קָשִׁים הֵם, שׁוֹרִים אוֹתָם בְּמַיִם בְּמֶשֶׁךְ הַלַּיְלָה לִפְנֵי בִּשּׁוּלָם, וְעוֹרָם מִתְקַמֵּט וְתוֹכָם מִתְרַכֵּךְ. וְאִם אֵין לָהֶם תַּקָּנָה גַם בִּשְׁרִיָּה, גּוֹרְסִים אוֹתָם בְּמַגְרֵסָה וְאָז הֵם נִמּוֹחִים בְּעַל כָּרְחָם. וְאוּלָם יֵשׁ אֲפוּנִים אֲצִילִים, מְתוּקִים, אֲפוּנֵי־סֻכָּר, שֶׁתּוֹלְשִׁים אוֹתָם בַּיָּד וּמוֹלְלִים אוֹתָם בְּאֶצְבַּע. אֵלֶּה נִמּוֹחִים בִּרְתִיחָה רִאשׁוֹנָה, וּבְשָׁעָה שֶׁנֶּאֱכָלִים הֵם מְגָרִים אֶת הַחֵךְ בִּנְעִימוּת רַבָּה, וְעַל דָּפְנּוֹת הַקְּעָרָה נִשְׁאָרִים כִּפְתִילֵי־סְפוֹג רַכִּים, וְכַף הָאוֹכֵל תְּבַעֵר אַחֲרֵיהֶם, עַד כִּי לֹא יִשָּׁאֵר לָהֶם שָׂרִיד. אַךְ לֹא כָּל אָדָם זוֹכֶה לֶאֱכֹל מֵהֶם כְּדֵי שְׂבִיעָה, וְרַק הָעֲשִׁירִים יְמַלְּאוּ בָּהֶם אֶת כְּרֵסָם, כְּמוֹ שֶׁיְּמַלְּאוּ כְּרֵסָם גַּם מַעֲדַנִּים אֲחֵרִים; וְהַבֵּינוֹנִים אוֹ הָעֲנִיִּים אוֹכְלִים מֵהֶם רַק בְּמִקְרֶה וּמְעַט, כְּמַאֲכַל מוֹתָרוֹת, וּבְעוֹדָם חַיִּים, כְּלוֹמַר, יְרֻקִּים.
וְזֶה סֵדֶר אֲכִילָתָם: יוֹרֵד אָדָם לְגַנּוֹ (עַל פִּי רֹב הֵם נִזְרָעִים עֲרוּגָה קְטַנָּה וּבְגַן גָּדוּר יָפֶה, מִפְּנֵי הַחַמְדָּנִים) וְתוֹלֵשׁ לוֹ מְלֹא הַקֹּמֶץ תַּרְמִילִים יְרֻקִּים יַרְקוּת חִוֶּרֶת־שְׁקוּפָה, אֲרֻכִּים וּכְפוּפִים קְצָת, שְׁטוּחִים וְדַקִּים, אֶלָּא שֶׁמִּזֶּה וּמִזֶּה בּוֹלְטִים אַרְבָּעָה אוֹ חֲמִשָּׁה “כַּפְתּוֹרִים” עֲגֻלִּים: רְצוֹנוֹ, הוּא מַכְנִיס אֶת הַתַּרְמִיל לְתוֹךְ פִּיו וְלוֹעֲסוֹ כְּמוֹת שֶׁהוּא, וּפִיו מִתְמַלֵּא מִיָּד עָסִיס מָתוֹק־קָרִיר; רְצוֹנוֹ – הוּא אוֹחֵז בַּפִּטָּם, הַבּוֹלֵט בְּתַחְתִּית הַתַּרְמִיל כְּצִפֹּרֶן קְטַנָּה, שׁוֹבְרוֹ וּמוֹשְׁכוֹ מִלְּמַטָּה לְמַעְלָה, וְסִיב דַּק נִקְלָף עַד עֻקְצוֹ.
לוֹחֲצוֹ קְצָת לָרֹחַב וּבִטְנוֹ מִתְבַּקַּעַת, וְהַקִּטְנִיּוֹת הָעֲנֻגּוֹת וְהַקְּצוּבוֹת מְצִיצוֹת מִתּוֹכוֹ, מְחֻבָּרוֹת בְּחוּט יָרֹק, וְהוּא מַעֲבִיר עֲלֵיהֶן אֲגֻדָּלוֹ וְכֻלָּן נִפְרָטוֹת לְתוֹךְ כַּפּוֹ. אָז יַפְשִׁיל אֶת רֹאשׁוֹ וִישַׁלְשְלֵן לְתוֹךְ פִּיו וְיִלְעָסֵן לְעִיסָה קַלָּה וּזְהִירָה, כְּחָס עֲלֵיהֶן; וְאֵין לְךָ טַעַם יָפֶה מִזֶּה. אַף גּוּף הַתַּרְמִיל, אִם יִקְלֹף אֶת קְרוּמוֹ הַקָּשֶׁה יֶעֱרַב לְחִכּוֹ בְּיוֹתֵר.
רְצוֹנְכֶם, אֲסַפֵּר לָכֶם מַעֲשֶׂה בַּאֲפוּנִים.
“נֵלֵךְ לִתְלֹשׁ אֲפוּנִים”
בֵּין בֵּית הַשּׁוֹחֵט לְבֵית הַמּוֹזֵג הִשְׂתָּרַע מִגְרָשׁ עָזוּב, פָּרוּץ בְּלִי גָדֵר, וְעָלָיו תִּלֵּי אַשְׁפָּה סוּגִים בְּקוֹצִים וַחֲרוּלִים, אַבְנֵי־חֹמֶר מְעוּכוֹת, שִׁבְרֵי כְּלֵי־חֶרֶס, קִרְעֵי נְיָרוֹת וְכַיּוֹצֵא בָּאֵלֶּה – מָקוֹם נָאֶה לַחֲתוּלִים וְלִכְלָבִים וְלִנְעָרִים מְשַׂחֲקִים.
הָיָה יוֹם שִׁשִּׁי שֶׁל קַיִץ אַחֲרֵי הַצָּהֳרַיִם.
הַשֶּׁמֶשׁ יָרְדָה קְצָת מִלֵּב הַשָּׁמַיִם, אַךְ עוֹד לִהֲטָה אֶת הָעֲיָרָה כְּהֹגֶן, בְּיִחוּד שָׁפְכָה אֶת חַמָּתָהּ עַל הַמִּגְרָשׁ הֶחָשׂוּף מִצֵּל. מַחֲנוֹת שֶׁל זְבוּבִים גְּדוֹלִים וּכְחֻלִּים, מִמַּרְאֵה הַפְּלָדָה, רָחֲשׁוּ עַל הָאַשְׁפָּה וְזָלְלוּ מַה שֶּׁמָּצְאוּ מִתּוֹךְ שְׁתִיקָה. תַּרְנְגֹלוֹת חִטְּטוּ, הִתְפַּרְפְּרוּ וְהֶעֱלוּ אָבָק, חֲתוּלִים הִתְנַמְנְמוּ בַּחַמָּה פְּשׁוּטֵי רַגְלַיִם כִּפְגָרִים, וְאַף כֶּלֶב זָקֵן וְקֵרֵחַ רָבַץ מְשֻׁטָּח כְּלוּחַ בְּאֶמְצַע הַשְּׁבִיל.
שְׁנֵי גִבּוֹרֵי סִפּוּרֵנוּ הֵם נְעָרִים כִּבְנֵי עֶשֶׂר – שַׁעְיָה בֶּן הַשּׁוֹחֵט, שְׁחַרְחַר וְצָנוּם, וַחֲבֵרוֹ וּבִיָּה, בְּנוֹ שֶׁל נְחֶמְיָה הַמּוֹזֵג, אַדְמוֹנִי, מְגֻמָּשׁ וּגְדוֹל־עֵינַיִם. בְּאוֹתוֹ יוֹם פִּנּוּ לָהֶם הַשְּׁנַיִם חֶלְקָה נְקִיָּה וְשִׂחֲקוּ בְּכַפְתּוֹרִים.
בְּעֶרֶב שַׁבָּת לוֹמְדִים בַּ“חֶדֶר” רַק בַּבֹּקֶר, עוֹבְרִים בְּנִגּוּן עַל שְׁתֵּי פָּרָשִׁיּוֹת רִאשׁוֹנוֹת מִסִּדְרַת הַשָּׁבוּעַ, שְׁנַיִם מִקְרָא וְאֶחָד תַּרְגּוּם, אוֹסְפִים אֶת הַסְּפָרִים וּמִתְפַּזְרִים בִּתְרוּעָה אִישׁ לְבֵיתוֹ. גַּם שְׁנֵי גִבּוֹרֵינוּ הַצְּעִירִים מִהֲרוּ כָּל אֶחָד לְבֵיתוֹ, אָכְלוּ בַּחֲטִיפָה אֶת צְלִי־הָרֹטֶב עִם הַחַלָּה הַחַמָּה, וְעַתָּה הֵם בְּנֵי־חוֹרִין לְשַׂחֵק כְּאַוַת נַפְשָׁם. חָפְרוּ שָׁלֹשׁ גּוּמוֹת קְטַנּוֹת בְּשׁוּרָה יְשָׁרָה, הִנִּיחוּ כַּפְתּוֹר לִפְנֵי הַגּוּמָה הָרִאשׁוֹנָה, הִתְמַתְּחוּ עַל הָאָרֶץ וְהִתְחִילוּ סוֹטְרִים בּוֹ בְּצִפֹּרֶן. נִכְנַס הַכַּפְתּוֹר בַּגּוּמָה הָרִאשׁוֹנָה – תֵּחָשֵׁב לְקוֹלֵעַ “אַחַת”, נִכְנַס בַּשֵּׁנִית – “שְׁתַּיִם”, בַּשְּׁלִישִׁית – "שָׁלֹשׁ; לֹא הִכְנִיס לְשׁוּם גּוּמָה, סוֹטֵר חֲבֵרוֹ בִּמְקוֹמוֹ. מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ “שְׁלֹשִׁים”, זָכָה בְּכַפְתּוֹר אֶחָד מִן הַגְּדוֹלִים הַטְּמוּנִים בַּבַּיִת, בְּמָקוֹם שֶׁאֵין כָּל בְּרִיָּה יְכוֹלָה לְמָצְאָם. אַךְ נֶאֱמָנִים הֵם זֶה עַל זֶה וּמְשַׂחֲקִים בְּהַקָּפָה.
סָטַר מִי בְּחָזְקָה – וְלַכַּפְתּוֹר הָיְתָה “קְפִיצַת הַדֶּרֶךְ”, כְּלוֹמַר, הוּא עָבַר בְּבַת אַחַת אֶת שְׁלֹשׁ הַגּוּמוֹת, הִפְסִיד “שֵׁשׁ” כְּאֶחָת. לָכֵן נָהֲגוּ הַמְשַׂחֲקִים זְהִירוּת מְרֻבָּה בִּסְטִירָה, וּזְהִירוּת זוֹ הֵבִיאָה אוֹתָם לִידֵי שִׁכְחַת עַצְמָם.
הֵם שִׂחֲקוּ כָּךְ שְׁעָתַיִם אוֹ יוֹתֵר, וְאִלּוּלֵא הִרְגִּישׁ שַׁעְיָה שֶׁכְּבָר הִפְסִיד אֶת כַּפְתּוֹרוֹ הָאַחֲרוֹן, הָיוּ מוֹסִיפִים לְשַׂחֵק עַד אבוֹתֵיהֶם הָיוּ יוֹצְאִים וְקוֹרְאִים:
“קֻנְדֵּסִים, הִגִּיעַ זְמַן הֲלִיכָה לְבֵית הַכְּנֶסֶת”.
אֲבָל נִגְזְרָה עֲלֵיהֶם פֻּרְעָנוּת מִן הַשָּׁמַיִם,
וְהַמִּשְׂחָק נִפְסַק מֵאֵלָיו, כְּשֶׁיָּצָא שַׁעְיָה נָקִי מִכָּל נְכָסָיו וְעוֹד נִשְׁאַר חַיָּב כַּמָּה כַּפְתּוֹרִים.
– רוֹצֶה אַתָּה? אֲנִי אַשְׁאִיל לְךָ עוֹד חֲמִשָּׁה
כַּפְתּוֹרִים, – אָמַר טוֹבִיָּה בְּחֹם הַנִּצָּחוֹן, אַךְ לִבּוֹ הִכָּהוּ עַל שֶׁנִּצֵּל אֶת חֲבֵרוֹ בְּמִדָּה כָּזוֹ.
– לֹא, אֵינִי רוֹצֶה. חַם לִי וְאַבָּא אָמַר שֶׁאֵלֵךְ עִמּוֹ לְבֵית הַמֶּרְחָץ. – עָנָה שַׁעְיָה בְּעֶצֶב, אַךְ הֶעֱמִיד פָּנִים שֶׁל לֹא־אִכְפַּת.
– אֵינְךָ רוֹצֶה? לֹא צָרִיךְ. חֲבָל, אֶפְשָׁר הָיָה לְשַׂחֵק עוֹד חֲצִי שָׁעָה, לְפָחוֹת. רְאֵה, הַשֶּׁמֶשׁ עוֹד גְּבוֹהָה.
אֶפְשָׁר שֶׁהָיִיתָ זוֹכֶה שׁוּב מַה שֶּׁהִפְסַדְתָּ.
– לֹא, אֵין לִי חֵשֶׁק לְשַׂחֵק עוֹד. בּוֹא עִמִּי הַבַּיְתָה וְאֶתֵּן לְךָ אֶת הַכַּפְתּוֹרִים שֶׁהִפְסַדְתִּי.
– הֵם לֹא דְרוּשִׁים לִי עַכְשָׁו. יוֹדֵעַ אַתָּה מָה,
שַׁעְיָה? אִם אַתָּה רוֹצֶה, יְהֵא כְּאִלּוּ לֹא שִׂחַקְנוּ הַיּוֹם.
אֲנִי מְוַתֵּר לְךָ עַל כָּל הָרֶוַח. יֵשׁ לִי דַי כַּפְתּוֹרִים.
– לֹא, בָּזֶה אֵינִי רוֹצֶה. אֵינִי אוֹהֵב “טוֹבוֹת”. – אָמַר שַׁעְיָה מִתּוֹךְ הִתְנַעֲרוּת שֶׁל עֶלְבּוֹן.
– אִם כֵּן, בּוֹא נֵשֵׁב קְצָת עַל הָאֶבֶן. – הִצִּיעַ טוֹבִיָּה. הוּא חָס בְּלִבּוֹ עַל חֲבֵרוֹ הַטּוֹב וּבִקֵּשׁ לְמָשְׁכוֹ שֵׁנִית לְמִשְׂחָק. אוּלַי יָאִיר לוֹ מַזָּלוֹ פָּנִים וְיָשׁוּבוּ אֵלָיו כַּפְתּוֹרִים אֲחָדִים.
הֵם יָשְׁבוּ עַל פֶּלַח אֶבֶן־רֵחַיִם שְׁבוּרָה, שֶׁהָיְתָה מְשֻׁקָּעָה בְּאֶמְצַע הַמִּגְרָשׁ, לָפְתוּ אֶת סַנְטְרֵיהֶם בִּידֵיהֶם הַנִּשְׁעָנוֹת עַל הַבִּרְכַּיִם, הִסְתַּכְּלוּ לַמֶּרְחָק, אֶל כְּפַר הָאִכָּרִים הַיָּרֹק אֲשֶׁר בַּשְּׁפֵלָה וּבַשָּׂדוֹת הַמִּשְׂתָּרְעִים עַד הָעֲרָפֶל הַכָּחֹל הָעוֹמֵד בְּשִׁפּוּלֵי הָאֹפֶק – הַיַּעַר – וְשָׁתְקוּ.
אַחֲרֵי זְמַן מָה הִתְעוֹרֵר טוֹבִיָּה:
– שַׁעְיָה, הֲכִינוֹתָ “פֵּירוֹת שֶׁל שַׁבָּת”?
– לֹא, שָׁכַחְתִּי. – עָנָה שַׁעְיָה מְפֻזָּר, כֵּיוָן שֶׁלֹּא יָכֹל לְהַסִּיחַ דַּעְתּוֹ מֵהֶפְסֵדוֹ.
– אַתָּה יוֹדֵעַ? יֵשׁ לִי רַעְיוֹן.
– מָה?
– נֵלְֵךְ לִתְלֹשׁ אֲפוּנִים מְתוּקִים.
– אֵיפֹה?
– אֲנִי יוֹדֵעַ מָקוֹם מְצֻיָּן. אִישׁ לֹא יִרְאֶה אוֹתָנוּ. אֶתְמוֹל שָׁמַעְתִּי אֶצְלֵנוּ אִכָּר אֶחָד, הִילְקוֹ, שֶׁסִּפֵּר בְּסוֹד לַחֲבֵרוֹ בִּשְׁעַת שְׁתִיָּה, כִּי זָּרַע מְעַט אֲפוּנֵי־סֻכָּר בְּתוֹךְ שְׂדֵה־הַשִּׁפּוֹן שֶׁלּוֹ. מִכָּל צַד שִׁפּוֹן, וּבָאֶמְצַע – הָאֲפוּנִים. מֵבִין אַתָּה לָמָּה? כְּדֵי שֶׁלֹּא יֵדְעוּ וְלֹא יִגְנְבוּ. אֲנִי יוֹדֵעַ אַיֵּה הַשָּׂדֶה. הוּא רָחוֹק מִן הַבָּתִּים וְאֵין יְכוֹלִים לִרְאוֹת מִשָּׁם כְּלוּם.
הַשִּׁפּוּן גָּבֹהַּ, וְאִם נִתְכּוֹפֵף מְעַט, לֹא יִרְאוּ אוֹתָנוּ בִּשְׁעַת מַעֲשֶׂה.
– אֲנִי יָרֵא – אָמַר שַׁעְיָה וְהִרְחִיב אֶת עֵינָיו.
עַתָּה נִשְׁכַּח מִלִּבּוֹ עִנְיַן הַכַּפְתּוֹרִים וְחָמַד אֶת הָאֲפוּנִים הַמְּתוּקִים.
– שׁוֹטֶה שֶׁבָּעוֹלָם, כְּשֶׁאֲנִי אוֹמֵר לְךָ שֶׁאֵין מַה לְְּפַחֵד, יָכוֹל אַתָּה לִסְמֹךְ עָלַי. אֶשְׁתָּקַד הָיִיתִי הוֹלֵךְ יוֹם יוֹם לְלַוּוֹת אֶת הָרוֹעֶה שֶׁלָּנוּ, כְּשֶׁהָיָה מְאַסֵּף לַמִּרְעֶה אֶת פָּרָתֵנוְ הַשְּׁחוֹרָה. אַתָּה זוֹכֵר? וְאָז הִתְבּוֹנַנְתִּי יָפֶה בְּכָל הַשָּׂדוֹת. הָרוֹעֶה אָמַר לִי מִי הוּא בְּעָלָיו שֶׁל כָּל שָׂדֶה וְשָׂדֶה. כַּמָּה אֲנִי אוֹהֵב אֲפוּנִים מְתוּקִים סָמוּךְ לִתְלִישָׁתָם!
בִּקְרִיאָה אַחֲרוֹנָה זוֹ כְּאִלּוּ נִתְכַּוֵּן לוֹמַר: כָּל הַסַּכָּנוֹת שֶׁבָּעוֹלָם כְּדָאִיּוֹת וּבִלְבַד שֶׁנַּשִּׂיג פְּרִי־מְגָדִים זֶה.
– המזיגה יוֹדֵעַ אַתָּה? – הִמְשִׁיךְ אַחֲרֵי שֶׁרָאָה אֶת חֲבֵרוֹ שׁוֹתֵק, סִימָן שֶׁיִּצְרוֹ “עוֹבֵד” בְּלִבּוֹ – אִם נִתְלֹשׁ הַרְבֵּה, נַעֲרֹךְ סְעֻדָּה אֶצְלְכֶם בַּעֲלִיַּת־הַגַּג (וְהִטְעִים בְּכַוָנָה אֶת הַמִּלָּה “אֶצְלְכֶם”), נִקְרָא לַחֲבֵרִים אֲחָדִים, הֵם יָבִיאוּ אֱגוֹזִים. נִקְרָא גַם לְיוֹסִילִי “גַרְגֶּרֶת”, הוּא יָבִיא שְׁקֵדִים וְצִמּוּקִים מֵחֲנוּת אָבִיו. אֶפְשָׁר שֶׁאֲנִי אָבִיא גַם בַּקְבּוּק יֵין־צִמּוּקִים מִבֵּית־הַמְּזִיגָה שֶׁלָּנוּ….
– אֲבָל… בְּכָל זֹאת יֵשׁ סַכָּנָה. אַתָּה זוֹכֵר בַּקַּיִץ שֶׁעָבַר, כַּאֲשֶׁר “סָחַבְנוּ” אֶת הַשְּׁזִיפִים בַּגַּן אֵצֶל סֶמֶנְקָא? טוֹב שֶׁפֶּרֶץ בֶּן הַפֶּחָח עָמַד עַל הַמִּשְׁמָר וְשָׁק לָנוּ, אָז יָדַעְנוּ לִבְרֹחַ. סֶמֶנְקָא כְּבָר עָבַר אֶת הַגָּדֵר עִם הַשּׁוֹט שֶׁבְּיָדוֹ…
– יוֹדֵעַ אַתָּה מָה? אֶחָד מִשְּׁנֵינוּ יִכָּנֵס לְתוֹךְ הַשָּׂדֶה וְיִתְלֹשׁ, וְהַשֵּׁנִי יַעֲמֹד עַל הַמִּשְׁמָר. עַל פִּי גוֹרָל: מִי שֶׁיּוֹצִיא אֶת הַקֶּשֶׁר יַעֲמֹד עַל הַמִּשְׁמָר.
וְתוֹךְ כְּדֵי דִבּוּר הוֹצִיא טוֹבִיָּה אֶת הַמִּטְפַּחַת, קָשַׁר קֶשֶׁר בְּאֶחָד מִקְּצוֹתֶיהָ וְצֵרֵף אַרְבָּעָה זְנָבוֹת, עִרְבֵּב, עִרְבֵּב וּלְבַסּוֹף הוֹשִׁיט לְשַׁעְיָה שֶׁיִּמְשֹׁךְ.
שַׁעְיָה צָחַק, מָשַׁךְ וְהוֹצִיא זָנָב “חָלָק”.
ה – טוֹב מְאֹד, אַתָּה רוֹאֶה? בְּסִימָן טוֹב, אֲנִי גָבֹהַּ מִמְךָ וְלָכֵן אֵיטִיב לִרְאוֹת מִמְּךָ, וְאַתָּה קָטָן מִמֶּנִּי וְלָכֵן לֹא תֵרָאֶה מִתּוֹךְ הַקָּמָה. אֲבָל אִם אַתָּה יָרֵא, יְכוֹלִים אָנוּ לְהִתחַלֵּף.
– לֹא, בְּשׁוּם אֹפֶן! עַל פִּי הַגּוֹרָל! רַק עַל פִּי הַגּוֹרָל!
– יֵשׁ לּךָ כִּיסִים גְּדוֹלִים?
– רְאֵה!
וְשַׁעְיָה הָפַךְ אֶת אַרְבַּעַת כִּיסָיו, שֶׁל הַמְּעִיל וְשֶׁל הַמִּכְנָסַיִם.
בֵּין הַשָּׂדוֹת
לְאַחַר רֶבַע שָׁעָה הָלְכוּ שְׁנֵיהֶם עַל דֶּרֶךְ הַשָּׂדוֹת הַשּׁוֹקֶטֶת עַל עֲפָרָהּ בְּיוֹם קַיִץ, עָבְרוּ אֶת הַבִּצָּה הַקְּטַנָּה וְאֶת גֶּשֶׁר־הַקּוֹרוֹת הַמָּתוּחַ עָלֶיהָ, וְעַתָּה הֵם הוֹלְכִים עַל הַדֶּרֶךְ הָרְחָבָה, שֶׁבְּצִדֶּיהָ, לְיַד הַחֲפִירוֹת הַדְּשׁוּאוֹת, הָאֲדָמָה מַלְבִּינָה מְבֻקָּעָה מִן החֹם.
מִימִינָם וּמִשְּׂמֹאלָם שְׁטוּחִים שְׂדוֹת הַתְּבוּאָה: נַּלֵּי שִׁפּוֹן גָּבֹהַּ, כְּקוֹמַת אִישׁ, הַמֵּפִיץ רֵיחַ דַּק שֶׁלִּפְנֵי גְמַר בִּשּׁוּל, מְהַבְהֲבִים וְדוֹעֲכִים בָּרוּחַ הַחֲרִישִׁית.
הַחִטָּה אַךְ מַתְחִילָה לַעֲשׂוֹת שִׁבֳּלִים, וְהַשְׂעוֹרָה כְּבָר מַתְחִילָה לְהַצְהִיב; הַכֻּסֶּמֶת הַחוּמָה עוֹד מְלַבְלֶבֶת פֹּה וְשָׁם, כְּשִׁיּוּרֵי שֶׁלֶג בְּרֵאשִׁית אָבִיב. הִנֵּה הֵם עוֹבְרִים עַל פְּנֵי שְׂדֵה תִלְתָּן פּוֹרֵחַ, כָּסוּחַ חֶצְיוֹ לְשֵׁם חָצִיר חַי, וְאַחֲרָיו שְׂדֵה תַפּוּחֵי־אֲדָמָה עָדוּר יָפֶה, בְּמַעֲנִיּוֹת שְׁחוֹרוֹת וַאֲרֻכּוֹת, בְּלִי סִימָן שֶׁל עֵשֶׂב בָּר. צִפֳּרִים בּוֹדְדוֹת חוֹצוֹת אֶת הָאֲוִיר הַזַּךְ בְּצִּיּוּץ עַלִּיז, נֶעֱלָמוֹת וְחוֹזְרוֹת שׁוּב. בַּשָּׁמַיִם נִשָּׂאִים עֲנָנִים לְבָנִים, רְחוֹקִים וְצִלְלֵיהֶם הַדַּקִּים זָעִים עַל פְּנֵי הַמֶּרְחָב הַמַּזְהִיר, מִזְמַן לִזְמַן חוֹלֵף עָנָן עַל פְּנֵי הַשֶּׁמֶשׁ וּמַקְדִּיר קְצָת אֶת עֵין הָאָרֶץ, וְאָז יַעֲבֹר כְּזֶרֶם צוֹנֵן בָּאֲוִיר וְהַכֹּל נִרְאֶה רֶגַע כְּתָמוּהַּ.
אִכָּר יָחֵף וּגְלוּי־חָזֶה עוֹבֵר רָכוּב עַל סוּסָה הַהוֹלֶכֶת לְאַט אַךְ בְּאִי־מְנוּחָה, מַצְלִיפָה עַצְמָהּ בִּזְנָבָהּ, בּוֹעֶטֶת בְּבִטְנָהּ וּמְצַלְצֶלֶת בִּכְלֵי הָרִתְמָה לְהַבְרִיחַ אֶת הַזְּבוּבִים הָרוֹדְפִים אַחֲרֶיהָ בְּלִי הֶרֶף. אַחֲרֶיהָ טוֹפֵף בִּצְעָדִים לֹא בְּטוּחִים סְיָח רַךְ וְעָנֹג, וְעַל צַוָּארוֹ הַנֶּחְמָד מִטַּלְטֶלֶת מְצִלָּה קְטַנָּה, שֶׁקּוֹלָהּ נִשְׁמָע בְּקֹשִׁי. הָאִכָּר מִתְנַעְנֵעַ עַל גַּב הַסּוּסָה, מְסַלְסֵל בִּגְרוֹנוֹ אֵיזֶה זֶמֶר נוּגֶה וְעוֹבֵר בְּלִי שִׂים לֵב לִשְׁנֵי נַעֲרֵי הַיְּהוּדִים הַפּוֹסְעִים בְּחִפָּזוֹן עַל פְּנֵי הַדֶּרֶךְ הַדְּמוּמָה.
הֵם נֶעְצָרִים, הוֹפְכִים פְּנֵיהֶם וּמַבִּיטִים זְמַן מְמֻשָּׁךְ אַחֲרֵי הָאִכָּר הַמִּתְרַחֵק וְהוֹלֵךְ, עַד שֶׁהוּא נַעֲשֶׁה קָטָן מְאֹד, וְהַסְּיָח נֶעְלָם לְגַמְרֵי מִן הָעַיִן, אָז הֵם שָׁבִים לָלֶכֶת. שַׁעְיָה מוֹחֶה פַּעַם בְּפַעַם אֶת מִצְחוֹ בְּשַׁרְווּלוֹ, אַךְ הַזֵּעָה מְבַצְבֶּצֶת שׁוּב וְטִפּוֹת גְּדוֹלוֹת עוֹמְדוֹת עַל גַּבֵּי נְחִירָיו.
טוֹבִיָּה, הֶחָזָק מִמֶּנּוּ, מַתְחִיל לָשִׁיר לְנַפְשׁוֹ.
– מָה אַתָּה שָׁר?
– אֵינְךָ יוֹדֵעַ אֶת הַשִּׁיר?
וְהוּא חוֹזֵר בְּקוֹל עַל מַה שֶׁשָּׁר קֹדֶם בַּחֲשַׁאי:
מֶלֶךְ עֶלְיוֹן יוֹשֵׁב בַּמָּרוֹם
וְאוֹכֵל פַּת עִם כַּמּוֹן,
וּמֶלֶךְ אֶבְיוֹן יוֹשֵׁב בַּשַּׁחַת,
כֶּסֶף אֵין לוֹ, רַק קַדַּחַת.
שְׁנֵיהֶם מִסְתַּכְּלִים זֶה אֶל זֶה וְצוֹחֲקִים.
– עוֹד רָחוֹק? – שׁוֹאֵל שַׁעְיָה אַחֲרֵי כַּמָּה רְגָעִים בִּדְאָגָה.
– לֹא, אַתָּה רוֹאֶה שָׁם אֶת הָעֵצִים הַגְּדוֹלִים הֵם אַגָּסֵי “כָּל נִדְרֵי”. הַשָּׂדֶה הַחֲמִישִׁי אַחֲרֵיהֶם, מִצַּד שְׂמֹאל.
הָאִכָּר הַגָּבֹהַּ
לְאַחַר רְגָעִים מְעַטִּים נִכְנְסוּ לְצֵל הָעֵצִים הָעַתִּיקִים, שֶׁנּוֹפָם הָרָחָב נוֹטֶה וְסוֹכֵךְ עַל כָּל רֹחַב הַדֶּרֶךְ וְעַל חֵלֶק מִן הַשָּׂדֶה שֶׁמִּנֶּגֶד, וְשׁוּב יָצְאוּ לָאוֹר. טוֹבִיָּה מָנָה עַתָּה אֶת הַשָּׂדוֹת שֶׁלִּשְׂמֹאלָם, וּכְשֶׁהִגִּיעַ לַשָּׂדֶה הַחֲמִישִׁי – עָמְדוּ.
הֵם הִבִּיטוּ כֹּה וָכֹה, לִרְאוֹת אִם כִּוְּנוּ שָׁעָה יָפָה. וּאָמְנָם, לֹא נִרְאָה אִישׁ בְּכָל הַמֶּרְחָב הַגָּלוּי וְהַמְנַסֵּר בְּקוֹל דְּמָמָה דַקָּה. מִיָּמִין, מֵעֵבֶר לִרְצוּעוֹת הַשָּׂדֶה הָאֲרֻכּוֹת, שׁוֹכֵן הַכְּפָר בְּשׁוּרַת בָּתִּים יְשָׁרָה, מֵהֶם סְכוּכֵי קַשׁ וּמֵהֶם גַּגּוֹת שֶׁרַעֲפֵי־עֵץ לָהֶם וּצְלָבִים אֲדֻמִּים מְצֻיָּרִים עֲלֵיהֶם אוֹ שְׁנוֹת בְּנִיָּתָם. מֵאַחַת הָאֲרֻבּוֹת מִתַּמֵּר וְעוֹלֶה עָשָׁן דַּק, כְּחַלְחַל. הַבָּתִים חֲבוּיִים רֻבָּם בְּיֶרֶק עַד אֶמְצַע הַחַלּוֹנוֹת.
– לֹא יְכוֹלִים לִרְאוֹת מִשָּׁם? – שָׁאַל שַׁעְיָה בְּעֵינַיִם גְּדוֹלוֹת.
– שׁוֹטֶה! רְאֵה, אֲנַחְנוּ הָעוֹמְדִים לְמַעְלָה אֵינֶנּוּ רוֹאִים אֶלָּא חֵלֶק מִן הַחַלּוֹנוֹת, הֵם הַיּוֹשְׁבִים לְמַטָּה, אֵיךְ יִרְאוּ אוֹתָנוּ? הַבֵּט, כַּמָּה זֶה רָחוֹק!
פִּתְאֹם הִשְׁמִיעַ שָׁלֹשׁ פְּעָמִים: קוּקוּ, קוּקוּ, קוּקוּ!
– אַתָּה רוֹאֶה, אַף נֶפֶשׁ חַיָּה לֹא שָׁמְעָה.
– אֵיפֹה תַעֲמֹד לְהַשְׁגִּיחַ?
בֶּאֱמֶת, עַל זֶה לֹא חָשַׁב טוֹבִיָה כְּלָל. אֲבָל בּוֹ בָּרֶגַע רָאָה גֶדֶם אִילָן בּוֹלֵט בִּפְאַת הַשָּׂדֶה הַקָּרוֹב, מִהֵר וְעָלָה עָלָיו.
– כַּמָּה יָפֶה רוֹאִים מִפֹּה! אֲנִי רוֹאֶה גַם אֶת הָאֲפוּנִים, כַּעֲשָׂרָה צְעָדִים מִן הַדֶּרֶךְ, לֹא יוֹתֵר.
שַׁעְיָה עָלָה גַם הוּא עַל הַגֶּדֶם, הֵם הֶחֱזִיקו זֶה בָּזֶה לְבַל יִפְּלוּ, וְהִבִּיטוּ בְּחֶמְדָּה אֶל הָרִבּוּעַ הַנָּמוּךְ, הַיָּרֹק וְהָרַעֲנָן שֶׁנִּרְאָה בְּתוֹךְ הַשִּׁפּוֹן הַגָּבֹהַּ, הַנּוֹטֶה כְּבָר לְצִהוּב.
– תֵּלֵךְ פְּסִיעוֹת אֲחָדוֹת בַּשְּׁבִיל הַצַּר שֶׁלְּיַד קְצֵה הַשָּׂדֶה, אַחַר־כָּךְ תְּסַלֵּק אֶת הַשִּׁבֳּלִים בִּשְׁתֵּי הַיָּדַיִם – וְאַתָּה בְּתוֹךְ הָאֲפוּנִים.
שַׁעְיָה צִיֵּת. אַחֲרֵי רֶגַע נִבְלַע בַּשִּׁבֳּלִים.
כְּשֶׁעָמַד טוֹבִיָּה עַל הַגֶּדֶם וְהָרוּחַ מְבַדֶּרֶת אֶת פְּאוֹתָיו, שׁוֹטְטוּ עֵינָיו מִסָּבִיב, וְאַף כִּי לֹא רָאָה נֶפֶשׁ חַיָּה מִסָּבִיב, הָיָה לִבּוֹ דוֹפֵק בְּחָזְקָה וְהָיָה מְשַׁנֶּה עֲמִידָתוֹ מֵרֶגֶל לְרֶגֶל. רַק אֶת רֹאשׁוֹ שֶׁל שַׁעְיָה רָאָה בְּתוֹך הַשָּׂדֶה, אֲבָל שָׁמַע יָפֶה אֶת רִשְׁרוּשׁוֹ שָׁם בִּשְׁעַת תְּלִישַׁת הַתַּרְמִילִים. הָרִשְׁרוּשׁ נָדַם לְרֶגַע, הִתְחִיל וְנָדַם שׁוּב. אִי הַמְּנוּחָה בְּלִבּוֹ שֶׁל טוֹבִיָּה גָּדְלָה מֵרֶגַע לְרֶגַע. נִדְמָה לוֹ שֶׁהַדָּבָר אָרַךְ יוֹתֵר מִדַּי. מַה לּוֹ שָׁם? הֲרֵי יָכוֹל הָיָה לְמַלֵּא כְּבָר אֶת כָּל הַכִּיסִים וְגַם אֶת כָּל הַכּוֹבַע. הוּא בְּוַדַּאי אוֹכֵל שָׁם, רַעַבְתָן שֶׁכְּמוֹתוֹ! אַךְ לִקְרֹא לֹא הֵעֵז, שֶׁמָּא יִשָּׁמַע קוֹלוֹ. עָבְרוּ עוֹד כַּמָּה רְגָעִים, הָאֲוִיר קָדַר וְמַשַּׁב רוּחַ קַל חָלַף וְהִרְעִיד אֶת גּוּפוֹ שֶׁל טוֹבִיָּה, עַד כִּי שִׁנָּיו נָקְשׁוּ בְּפִיו.
פִּתְאֹם – לִבּוֹ כְּאִלּוּ עָמַד מִדְּפֹק. הוּא רָאָה בָּרוּר: גּוּף אָרֹךְ הוֹלֵךְ וּמִתְקָרֵב עַל רַגְלַיִם אֲרֻכּוֹת בִּמְהִירוּת גְּדוֹלָה, עַל שְׁבִיל הַשָּׂדֶה מִיָּמִין, מִצַּד הַכְּפָר.
מִיָד קָפַץ טוֹבִיָּה מֵעַל הַגֶּדֶם וְקָרָא בְּכָל מַאֲמַצֵּי כֹּחוֹ:
– שַׁעְיָה, בְּרַח!
וּבְעַצְמוֹ נָשָׂא אֶת רַגְלָיו וּבָרַח, כְּשֶׁהוּא נִפְנֶה בְּכָל רֶגַע בְּלֵב סוֹעֵר מִבּוּשָׁה וּמִפַּחַד לִרְאוֹת מַה יֵעָשֶׂה לַחֲבֵרוֹ.
וּכְשֶׁעָמַד, רָאָה מֵרָחוֹק אֶת הָאִכָּר הַמַחֲזִיק בְּיָד אַחַת אֶת כּוֹבָעוֹ שֶׁל שַׁעְיָה, וּבַשְּׁנִיָּה הוּא מְטַלְטְלוֹ לִפְשֹׁט אֶת מְעִילוֹ.
מִלְחָמָה כְּבֵדָה הִתְלַקְּחָה בְּנַפְשׁוֹ שֶׁל טוֹבִיָּה: הוּא פִּתָּה אֶת חֲבֵרוֹ לְמַעֲשֶׂה זֶה, וְעַתָּה יַעַזְבֶנוּ? לֹא וָלֹא! לָמָּה בָּרַח? אֶפְשָׁר שֶׁשְּׁנֵיהֶם יַחַד הָיוּ עוֹמְדִים בִּפְנֵי הָאִכָּר…
הוּא חָזַר בִּמְרוּצָה אֶל חֲבֵרוֹ, מוּכָן לַכֹּל.
כְּשֶׁהִגִּיעַ שָׁמָּה הֵסִיר הָאִכָּר, שֶׁאַף הוּא הָיָה חִוֵּר וְנוֹשֵׁם בְּקֹשִׁי, אֶת הַכּוֹבַע גַם מֵעַל רֹאשׁ טוֹבִיָּה, לָקַח וְנָתַן תַּחַת בֵּית שֶׁחְיוֹ וְלֹא הִגִּיד דָּבָר.
– טוֹב! – פָּנָה טוֹבִיָּה אֶל הָאִכָּר בְּרוּסִית, שֶׁהָיְתָה שְׁגוּרָה בְּפִיו – אֲבָל הַחֲזֵר לוֹ אֶת בְּגָדָיו וְהַנַח לוֹ. הוּא יֶלֶד עָנִי וְאֵין לוֹ בְּגָדִים אֲחֵרִים.
הָאִכָּר לֹא הֵשִׁיב כְּלוּם, כִּי אִם פָּנָה אֶל הַשְׁבִיל אֲשֶׁר בָּא בּוֹ וּמָשַׁךּ אַחֲרָיו אֶת שַׁעְיָה הַקָּטָן וְהַצָּנוּם, שֶׁבְּאֵין הַכּוֹבַע לְרֹאשׁוֹ וְהַמְּעִיל עַל גּוּפוֹ וְהוּא מְכֻוָּץ מִפַּחַד, נִרְאָה עְלוּב מְאֹד.
טוּבִיָּה הָלַךְ אַחֲרֵי הָאִכָּר גְּלוּי רֹאשׁ וְדִבֵּר:
– הֲרֵי הַשָּׂדֶה אֵינוֹ שֶׁלְּךָ. הִילְקוֹ, בַּעַל הַשָּׂדֶה, נָתַן לִי רְשׁוּת לִתְלֹשׁ קֹמֶץ אֲפוּנִים לְשַׁבָּת. בּוֹא וְנִשְׁאַל אוֹתוֹ. הִילְקוֹ בָּא אֵלֵינוּ בְּכָל יוֹם רִאשׁוֹן בְּשַׁבָּת. הוּא שׁוֹתֶה אֶצְלֵנוּ יֵין שָׂרָף, הוּא יְדִידוֹ שֶׁל אָבִי, חֵי נַפְשִׁי.
אֲבָל הָאִכָּר הַזָּר וְהָאָרֹךְ שָׁתַק, רַק מָשַׁךְ אַחֲרָיו אֶת שַׁעְיָה הַבּוֹכֶה, שֶׁפִּגֵּר אַחֲרֵי פְּסִיעוֹתָיו הַגַּסּוֹת.
– מִי אַתָּה? – הִמְשִׁיךְ טוֹבִיָּה בְּרֹגֶז וּבְתַחֲנוּנִים כְּאֶחָד – אֵינֶנִּי מַכִּיר אוֹתְךָ. אַתָּה מַכִּיר אֶת חֶמְקוֹ הַמּוֹזֵג? זֶה אָבִי, הַנַּח לוֹ לַיֶּלֶד. אִם תָּשִׁיב לָנו אֶת הַבְּגָדִים וְתָבוֹא אֵלֵינוּ, יִתֵּן לְךָ אָבִי כּוֹס יַי"שׁ גְּדוֹלָה.
גַַּם פְּרוּסַת חַלָּה תְקַבֵּל. הַאֲמֵן לִי, חֵי נַפְשִׁי!
אֲבָל הָאִכָּר שָׁתַק.
– מָה אַתָּה שׁוֹתֵק? מָה אַתָּה אוֹמֵר לַעֲשׂוֹת לוֹ בְּבֵיתְךָ? אָסוּר לְהַכּוֹת, אַתָּה שׁוֹמֵעַ? אַבָּא שֶׁלּוֹֹ הוּא “רַבִּין”, הוּא יָבוֹא אֵלֶיךָ עִם שׁוֹטֵר! וְאִלּוּ הוּא בֵּן יָחִיד וְיֶלֶד חוֹלֶה. מַכָּה אַחַת יְכוֹלָה לְהָמִית אוֹתוֹ… כֵּן, כֵּן…
וְהָאִכָּר שׁוֹתֵק.
– אֶפְשָׁר שֶׁהוּא אִלֵּם? – אָמַר טוֹבִיָּה בִּיהוּדִית, לְעַצְמוֹ וּלְשַׁעְיָה כְּאֶחָד. גַּם לְשׁוֹנוֹ הוּא דָבְקָה לְחִכּוֹ וּבִגְרוֹנוֹ צָרֶבֶת. אֵיךְ יֵחָלְצוּ מִן הַצָּרָה הַזֹּאת? וַהֲרֵי הוּא הָאָשֵׁם, הוּא הַמֵּסִית וְהַמַּדִּיחַ…
– אַתָּה אִלֵּם? – שָׁאַל טוֹבִיָּה בִּשְׁאֵרִית קוֹלוֹ.
הָאִכָּר שָׁתַק.
– הוּא לֹא יַכֶּה אוֹתְךָ שַׁעְיָה. אֲנִי אֲנַקֵּר אֶת עֵינָיו בְּצִפָּרְנַי.
לְשֵׁמַע הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה הֵרִים שַׁעְיָה אֶת קוֹל בִּכְיוֹ.
הָאִכָּר הוֹבִילָם בְּאוֹתוֹ מֵצַר הַשָּׂדֶה אֲשֶׁר עָלָה מִשָּׁם.
הַשָּׁעוֹן הַגּוֹאֵל
הֵם בָּאוּ אֶל חֲצַר־אִכָּרִים קְטַנָּה וּנְקִיָּה. עַל הַבַּיִת הַלָּבָן, מִסָּבִיב לַחַלּוֹנוֹת הַקְּטַנִּים, הִשְׂתָּרְגָה גֶּפֶן־בָּר, שֶׁהִרְעִידָה אֶת עָלֶיה הַחֲטוּבִים. בְּצַד הַדֶּלֶת הַפְּתוּחָה הָיוּ תְלוּיִים אֲגֻדַּת אֵזוֹב יְבֵשָׁה וּכְלוּב צהֹב עִם חוֹחִית. הַקַּרְקַע הָיְתָה זְרוּעָה חוֹל. בַּעֲרוּגַת יְרָקוֹת, עַל עַמּוּד־עֵץ מָלֵא יְתֵדוֹת, הָיוּ תְלוּיוֹת קְדֵרוֹת הֲפוּכוֹת, וְעַל הַסַּפְסָל שֶׁעָמַד בְּצֵל אִילָן יָשְׁבָה גּוֹיָה זְקֵנָה, לִבְנַת שְׂעָרוֹת וּקְמוּטַת פָּנִים וְהִטְלִיאָה שַׂק יָשָׁן.
– אֲנִי מוּכָן לָתֵת לְךָ אֶת מְעִילִי, וּבִלְבַד שֶׁתַּחֲזִיר לוֹ אֶת שֶׁלּוֹ. – נִסָּה טוֹבִיָּה בַּפַּעַם הָאַחֲרוֹנָה לִפְנוֹת אֶל הָאִכָּר אַבִּיר הַלֵּב. אוּלָם זֶה לֹא הִבִּיט אֵלָיו, כִּי אִם הִצִּיג אֶת שַׁעְיָה לִפְנֵי אִמּוֹ:
– רוֹאָה הִיא, סַבְתָּא, אֶת הַנְּעָרִים הַיְּהוּדִיּים הַלָּלוּ? הֵם גָּנְבוּ אֲפוּנִים בְּשָׂדֵהוּ שֶׁל הִילְקוֹ סְמֶטָנָה.
רְאִי, כִּיסִים מְלֵאִים!
וְהוּא הֶרְאָה לָהּ אֶת כִּיסֵי הַמְּעִיל שֶׁבְּיָדוֹ. גַּם עַל כִּיסֵי מִכְנָסָיו שֶׁל שַׁעְיָה הֶרְאָה.
– זֶה לֹא יָפֶה, זֶה חֵטְא. – אָמְרָה הַזְּקֵנָה וְנָדָה בְּרֹאֹשָׁהּ אֵילֵךְ וְאֵילֵךְ, מִסְתַּכֶּלֶת בְּעַיִן אַחַת בַּנְּעָרִים וּבַשְּׁנִיָּה בַּשַּׂק שֶׁבְּיָדָהּ.
– אַהּ, מֶה חָפַצְתִּי לְהַצְלִיף עַל אֲחוֹרִיהֶם שֶׁל אֵלֶּה! – אָמַר הָאִכָּר בְּפַרְצוּף מְעֻוֶּה מִכַּעַס וָבוּז – תִּקַּח סַבְתָּא אֶת אֵלֶּה וְתִסְגֹּר אוֹתָם בְּאַרְגָּז. אֲנִי שָׁב לְתַקֵּן אֶת הַשּׁוֹבָךְ.
וּבְאָמְרוֹ זֹאת מָסַר אֶת שְׁנֵי הַכּוֹבָעִים הַמְּעוּכִים וְאֶת הַמְּעִיל הַקַּל בְּיָדֶיהָ שֶׁל הַזְּקֵנָה וְהִמְתִּין עַד שׁוּבָהּ מִן הַחֶדֶר. אַחֲרֵי כֵן פָּנָה הָלַךְ לוֹ בְּרַגְלָיו הָאֲרֻכּוֹת וְנֶעֱלַם מֵעֵבֶר הבַּיִת.
– שְׁבוּ לָכֶם, יְלָדִים, פֹּה עַל הָעֵשֶׂב. – פָּנְתָה אֲלֵיהֶם הַזְּקֵנָה בַּחֲבִיבוּת.
דִבּוּר מַתְחִיל זֶה מָצָא חֵן בְּעֵינֵי טוֹבִיָּה. קֶרֶן שֶׁל תִּקְוָה חֲדָשָׁה הֵאִירָה בְּלִבּוֹ.
– בּוֹא, שַׁעְיָה, נֵשֵׁב מְעַט. – פָּנָה אֶל חֲבֵרוֹ עֲגוּם־הַפָּנִים בִּרְמִיזַת עֵינַיִם עַרְמוּמִית.
הֵם יָשְׁבוּ עַל הָעֵשֶׂב מוּל פְּנֵי הַזְּקֵנָה.
– אֲנִי רוֹאֶה כִּי אִשָּׁה טוֹבָה אַתְּ. – נִגַּשׁ טוֹבִיָּה יָשָׁר אֶל הָעִנְיָן – וַדַּאי תָשִׁיבִי לָנוּ אֶת בְּגָדֵינוּ, הֲלֹא כֵן?
– לֹא, – הֵנִידָה הַזְּקֵנָה בְּרֹאשָׁה – סְטֶפַּן יִכְעַס. חֵי נַפְשִׁי, מְאֹד יִכְעַס.
אַחֲרֵי כַּמָּה רְגָעִים שֶׁל שְׁתִיקָה פָּנְתָה אֲלֵיהֶם, כְּשֶׁהִיא מִתְאַמֶּצֶת לַשָּׁוְא לְהַשְּׁחִיל אֶת החוּט בַּמַּחַט:
– אֶצְלְכֶם בַּ“פְּרִיקָזַנְיָה” (עֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת) לֹא כָּתוּב שֶׁאָסוּר לִגְנֹב?
– כָּתוּב, כָּתוּב, – עָנָה טוֹבִיָּה בְּקֹצֶר רוּחַ – אֲבָל אֵיזוֹ גְנֵבָה יֵשׁ כָּאן? כְּשֶׁעוֹבְרִים לְיַד שָׂדֶה וְרוֹאִים אֲפוּנִים בְּשֵׁלִים, מְתוּקִים, וְנִגָּשִׁים לִתְלֹשׁ תַּרְמִילִים אַחָדִים… אֲפִלּוּ בְּהֵמָה יֵשׁ לָהּ לֵב חוֹמֵד… אֶצְלֵנוּ כָּתוּב גַּם: “לֹא תַחְסֹם שׁוֹר בְּדִישׁוֹ…” וּבֶן אָדָם יִצְרוֹ גָדוֹל מִשֶּׁל בְּהֵמָה…
– כֵּן, אֱמֶת קְדוֹשָׁה. – אָמְרָה הַזְּקֵנָה וּפִהֲקָה פִּהוּק גָּדוֹל.
שַׁעְיָה, שֶׁהֵבִין רַק מְעַט מִשִּׂיחָתָם שֶׁל אֵלֶּה, יָשַׁב מָלֵא חֵמָה עַל חֲבֵרוֹ שֶׁהִכְשִׁילוֹ בְּאֹפֶן מְכֹעָר כָּל כָּךְ. מַה יְּהֵא בְּסוֹפָם? אֵיךְ יַגִּיעוּ הַבַּיְתָה, וְעֶרֶב שַׁבָּת הַיּוֹם?…
– לֹא נַחַת בַּזִּקְנָה, ־ נֶאֱנְחָה הַזְּקֵנָה וְשָׁמְטָה יָדֶיהָ עַל הַשַּׂק.
– הָבִי, סַבְתָּא, אֲנִי אַשְׁחִיל לָךְ אֶת הַחוּט. – אָמַר טוֹבִיָּה, קָם וְנִגַּשׁ אֵל הַזְּקֵנָה.
– תּוֹדָה, תּוֹדָה! – הוֹשִׁיטָה לוֹ אֶת החוּט וְהַמַּחַט בְּיָדֶיהָ הָרוֹעֲדוֹת, ־ הָיוּ יָמִים וּלְאוֹר הַיָּרֵחַ הִשְׁחַלְתִּי חוּט בְּמַחַט…
טוֹבִיָּה הִשְׁחִיל אֶת הַחוּט בִּזְרִיזוּת רַבָּה וּמָסַר אֶת הַמַּחַט לַזְּקֵנָה.
– רוֹאָה אַתְּ, סַבְתָא, ־ אָמַר לָהּ בִּלְחִישָׁה, כְּשֶׁהוּא גוֹחֵן עָלֶיהָ – אִם תִּתְּנִי לָנוּ אֶת הַבְּגָדִים, אָבִיא לָךְ מָחָר חַלָּה שְׁלֵמָה, כָּזֹאת! עִם צִמּוּקִים, חֵי נַפְשִׁי!
הַזְּקֵנָה נִעְנְעָה בְּרֹאשָׁהּ “לָאו”.
– חוּסִי עָלֵינוּ – הִתְחִיל טוֹבִיָּה בְּתַחֲנוּנִים וְתָפַס אֶת יָדָהּ הַחַמָּה – בַּבַּיִת יַכּוּ אוֹתָנוּ עַד מָוֶת. אָבִי כַּעֲסָן גָּדוֹל, וַחֲבֵרִי זֶה הוּא יֶלֶד חַלָּשׁ. אַתְּ רוֹצָה שֶׁיַּכּוּ אוֹתוֹ, אֶת הַמִּסְכֵּן הַזֶּה?… הָשִׁיבִי לָנוּ אֶת הַבְּגָדִים, הִכָּנְסִי, יוֹנָה טוֹבָה… רֶגַע אֶחָד… אָנוּ נְחַכֶּה פֹּה, הִכָּנְסִי, הִכָּנְסִי…
– מָה אַתָּה רוֹצֶה, פִּרְחָח? – דָּחֲפָה אוֹתוֹ הַזְּקֵנָה – יָבוֹא סְטֶפַּן וּתְבַקֵּשׁ מִמֶּנּוּ, וַאֲנִי מָה? אַתָּה גַם מְשַׁקֵּר; לֹא תָבִיא אֶת הַחַלָּה עִם הַצִמּוּקִים…
פִּתְאֹם עָלָה רַעְיוֹן בְּמֹחוֹ הַבּוֹעֵר.
– סַבְתָּא, קִרְאִי נָא לִסְטֶפַּן שֶׁלָּךְ. יֵשׁ לִי לְהַגִּיד לוֹ דָּבָר חָשׁוּב. בְּבַקָּשָׁה, קִרְאִי לוֹ, עֲשִׂי לִי אֶת הַטּוֹבָה הַזֹּאת.
הַזְּקֵנָה הִתְיַשְּׁרָה בְּשִׁבְתָּהּ עַל הַסַּפְסָל וְקָרְאָה בְּקוֹל רוֹעֵד, אַךְ חָזָק לְהַפְלִיא:
– סְטֶפַּנִי, סְטֶפַּנִי! בּוֹא נָא הֵנָּה!
אַחֲרֵי רְגָעִים מִסְפָּר הוֹפִיעַ הָאִכָּר, כְּשֶׁהוּא אוֹחֵז בְּיָדוֹ גַּרְזֶן מְלֻטָּשׁ, מַבְהִיק בְּאוֹר הַחַמָּה:
– מַה תִּרְצִי, סַבְתָּא?
– אַתָּה רוֹצֶה אֶת הַשָּׁעוֹן הַזֶּה? – קָפַץ כְּנֶגְדּוֹ טוֹבִיָּה, הוֹצִיא מִכִּיסוֹ שָׁעוֹן נָתוּן בְּתִיק שֶׁל עוֹר מָעוּךְ וְהֶחֱזִיקוֹ לְעֵינָיו – זֶה הֵבִיא לִי גִיסִי מִסִּיצִיליָּה – זֶה רָחוֹק מְאֹד, עַל־יַד הָאָרֶץ הַקְּדוֹשָׁה… הוּא חֲתָנָהּ שֶׁל אֲחוֹתִי הַגְּדוֹלָה… בַּשָּׁנָה שֶׁעָבְרָה נָסַע שָׁמָּה לַעֲשׂוֹת יַיִן כָּשֵׁר לְפֶסַח, וְהֵבִיא לַאֲחוֹתִי שָׁעוֹן שֶׁל זָהָב, וְלִי הֵבִיא שָׁעוֹן זֶה… גַּם זֶה שָׁעוֹן אֲמִתִּי, מִיּוֹם שֶׁהֱבִיאוֹ לֹא פָּסַק מִלֶּכֶת… אֲנִי אֶתֵּן לךָ אֶת הַשָּׁעוֹן וְאַתָּה תָשִׁיב לָנוּ אֶת הַבְּגָדִים. טוֹב?
פַּרְצוּפוֹ שֶׁל הָאִכָּר נִתְאָרֵךְ, שָׁמַט אֶת הַגַּרְזֶן לָאָרֶץ וְנִגַּשׁ אֶל הַנַּעַר:
– הַרְאֵה!
הוּא לָקַח אֶת הַשָּׁעוֹן, סוֹבְבוֹ בֵּין אצְבְּעוֹתָיו הַמְגֻשָּׁמוֹת, הִגִּישׁוֹ לְאֹזֶן אַחַת וְלַשֵּׁנִית, אַחֲרֵי כֵן סוֹבְבוֹ שׁוּב, הִנִּיחוֹ עַל כַּף יָדוֹ, הֶחֱזִיקוֹ בַּשֶּׁמֶשׁ וְהִסְתַּכֵּל בּוֹ אֲרֻכּוֹת, וְהִגִּישׁוֹ שׁוּב לָאֹזֶן.
– טוֹב, – אָמַר לְבַסּוֹף – אֶתֵּן לְךָ גַּם אֶת הַכְּלוּב.
– לֹא, – הִתְעַקֵּשׁ טוֹבִיָּה, – אֵינִי רוֹצֶה כְּלוּב.
תֵּן לִי רַק אֶת הַבְּגָדִים… אָנוּ רוֹצִים הַבַּיְתָה… עוֹד מְעַט שַׁבָּת… עָלֵינוּ לָלֶכֶת לְבֵית הַכְּנֶסֶת לְהִתְפַּלֵּל…
– תָּבִיא לָהֶם סַבְתָּא אֶת הַסְּמַרְטוּטִים! – פָּנָה הָאִכָּר אֶל הַזְּקֵנָה וְעֵינָיו מְחַיְּכוֹת בְּאֹשֶׁר.
כְּשֶׁיָּצְאָה הַזְּקֵנָה מִן הַבַּיִת חָטַף מִיָּדָהּ טוֹבִיָּה אֶת שְׁנֵי הַכּוֹבָעִים וְהַמְּעִיל, רָץ אֶל שַׁעְיָה שֶׁהִסְפִּיק לָקוּם, אַךְ מַר־נֶפֶשׁ הָיָה וְזוֹעֵם, הִלְבִּישׁוֹ אֶת הַמְּעִיל וְאֶת הַכּוֹבַע וְהֵיטִיב אֶת פְּאוֹתָיו הַפְּרוּעוֹת. אַחֲרֵי כֵן חָבַשׁ גַּם אֶת הַכּוֹבַע לְרֹאשׁוֹ, וּשְׁנֵיהֶם מִהֲרוּ לָלֶכֶת מִשָּׁם בְּמִשְׁעוֹל־הַשָּׂדֶה אֶל דֶּרֶךְ הַמֶּלֶךְ.
לְאוֹר הַשְּׁקִיעָה
הֵם כְּבָר עָלוּ עַל הַדֶּרֶךְ, פָּנוּ לְצַד הָעֲיָרָה, עָבְרוּ אֶת הָעֵצִים – וַעֲדַיִן שָׁתְקוּ. שַׁעְיָה עוֹד הָיָה זוֹעֵף וּבְלִבּוֹ טִינָה עַל חֲבֵרוֹ. פּתְאֹם עָמַד, כְּנִזְכָּר מָה, וְהִתְחִיל מוֹצִיא מִכִּיסָיו אֶת תַּרְמִילֵי הָאֲפוּנִים, מוֹצִיא וּמַשְׁלִיךְ וְרוֹמֵס בְּכַעַס. וּכְכָל שֶׁהוֹסִיף לְהוֹצִיא אֶת הַתַּרְמִילִים מִכִּיסָיו כֵּן הוּקַל לוֹ וְכַעֲסוֹ הוּמַר בְּרֶגֶשׁ אַחֵר, רַךְ, עָדִין ומַדְמִיעַ. וּכְשֶׁלֹּא נִשְׁאַר בַּכִּיסִים כְּלוּם, הִתְנַפֵּל עַל צַוְּארֵי חֲבֵרוֹ, חִבְּקוֹ בְּכָל כֹּחוֹ וְנָשַׁק לוֹ עַל לֶחְיוֹ.
– אַתָּה חָבֵר נֶאֱמָן… לְעוֹלָם לֹא אֶשְׁכַּח לְךָ זֹאת… אַתָּה נַעַר יָקָר… טוֹבִיָּה… קָרָא וּבָלַע אֶת הַדְּמָעוֹת.
– אֵין דָּבָר, שַׁעְיָה, – הִרְגִּיעוֹ טוֹבִיָּה, כְּשֵׁהוּא גוֹחֵן לָאָרֶץ וּמֵרִים תַּרְמִילִים אֲחָדִים – אֲנִי אַגִּיד בַּבַּיִת, כִּי הַשָּׁעוֹן אָבַד מִכִּיסִי. עָבַרְתִּי עַל גָּדֵר וְהַשָּׁעוֹן נָפַל… אֵינִי זוֹכֵר הֵיכָן… יְחָרְפוּנִי מְעַט, אוּלַי גַם אֲקַבֵּל צְבִיטוֹת אֲחָדוֹת מִאָבִי, אֲבָל אִישׁ לֹא יֵדַע אֶת הַסּוֹד… וּכְשֶׁאֶהְיֶה גָדוֹל וְאֶשְׁתַּכֵּר, אֶקְנֶה לִי שָׁעוֹן אַחֵר, טוֹב מִזֶּה. אֶפְשָׁר שֶׁגִּיסִי יָבִיא לִי אַחֵר… הוּא אִישׁ טוֹב…
– מָתַי תִּהְיֶה אֶצְלְכֶם הַחֲתֻנָּה? – שָׁאַל שַׁעְיָה.
– אַחַר “שַׁבָּת נַחֲמוּ”.
– כָּל כָּךְ מַהֵר?
וְכֵן הָיוּ הוֹלְכִים וּמְפַטְפְּטִים, וְלִבּוֹתֵיהֵם קַלִּים וְחַמִּים בְּרֶגֶשׁ הָרֵעוּת שֶׁקִּבֵּל עַתָה טַעַם חָדָשׁ.
וּכְשֶׁעָמְדוּ כְּבָר לִפְנֵי הַמִּגְרָשׁ, אָמַר שַׁעְיָה:
– בּוֹא, אֲנִי מֻכְרָח לָתֵת לְךָ עַכְשָׁו אֶת הַכַּפְתּוֹרִים שֶׁלְּךָ!
וְעֵינָיו צָחֲקוּ בִּדְמָעוֹת מַזְהִירוֹת לְאוֹר הַשְּׁקִיעָה שֶׁל עֶרֶב שַׁבָּת.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.