בַּקַּיִץ הַבָּא לֹא לָמַד טוֹבִיָּה בַּ“חֶדֶר”. מִפְּנֵי הַמְַחֲלֹקֶת שֶׁנָּפְלָה בֵּין אָבִיו וּבֵין הַמְלַמֵּד בִּדְבַר שִׁיטַת הַלִּמּוּד, עָמַד נְחֶמְיָה הַמּוֹזֵג לִפְנֵי חַג הַשָּׁבוּעוֹת וּפֵרַק מֵעַל בְּנוֹ עֹל הַ“חֶדֶר”.
״הֲרֵיהוּ כְּבָר כְּבֶן אַחַת־עֶשְׂרֵה. לִכְשֶׁיִּרְצֶה יִלְמַד בִּפְנֵי עַצְמוֹ אֶת פָּרָשַׁת הַשָּׁבוּעַ עִם פֵּרוּשׁ רָשִׁ“י – יֵשׁ מָקוֹם בָּרֹאשׁ! –אוֹ יֵלֵךְ לְבֵית הַמִּדְרָשׁ וְהַבַּחוּרִים יְבָאֲרוּ לוֹ דַף גְּמָרָא, וּבְשַׁבָּתוֹת אֲלַמֵד אוֹתוֹ בְּעַצְמִי”. כָּךְ אָמַר הָאָב.
אֲבָל טוֹבִיָּה לֹא לָמַד בִּפְנֵי עַצְמוֹ וְגַם אֶל בַּחוּרֵי בֵּית הַמִּדְרָשׁ לֹא הָלַךְ. עוֹנַת הַקַּיִץ בַּעֲיָרָה וּסְבִיבוֹתֶיהָ הִיא תוֹרָה עֲמֻקָּה וּמוֹשֶׁכֶת אֶת הַלֵּב. וּבָהּ הָגָה יוֹמָם וְלַיְלָה. עַל הָאָב הַבָּהוּל תָּמִיד בַּעֲסָקָיו לֹא קָשֶׁה הָיָה לְהַעֲרִים; וְהָאֵם, שֶׁהִרְגִּישָׁה יָפָה בְּבַטָּלָתוֹ וּבְתַעֲלוּלָיו, כִּסְּתָה עַל כָּל פְּשָׁעָיו בְּאַהֲבָתָה. וּבְכֵן, הָיָה טוֹבִיָּה מְקַיֵּם בְּכָל יוֹם כַּמָּה וְכַמָּה מִצְווֹת נָאוֹת: רְחִיצָה בַּנָּהָר שֶׁלְּיַד הַטַּחֲנָה הָרְחוֹקָה, עֲשִׂיַּת נְקָמָה בְּ“גוֹיִים קְטַנִּים” עַל יְדֵי זְרִיקַת אֲבָנִים מִתּוֹךְ קֶלַע שֶׁהִתְקִין לְעַצְמוֹ; שִׁלּוּחַ הַקֵּן וּנְטִילַת הָאֶפְרוֹחִים אוֹ הַבֵּיצִים, לִמּוּד מִלְחָמָה וְתַכְסִיסִים בִּדְרָכִים מְשֻׁבָּשׁוֹת, אוֹ סְתָם נְדוּדִים וְסִיּוּרִים מִתּוֹךְ הִסְתַּכְּלוּת דּוֹמֶמֶת בְּסִמְטָאוֹת הָאִכָּרִים וּבְסַדְנָאוֹת שֶׁל בַּעֲלֵי־מְלָאכָה שׁוֹנִים, יְהוּדִים וְנָכְרִים. בֻּלְמוֹס הַתְּנוּעָה התְרַשְּׁמוּת שֶׁבְּלִבּוֹ לֹא יָדַע שָׂבְעָה.
בִּדְרָכָיו וּבְמִפְעֲלוֹתָיו הָיָה מְשַׁתֵּף תְּכוּפוֹת אֶת חֲבֵרוֹ וְאִישׁ־סוֹדוֹ שַׁעְיָה. זֶה, שֶׁהָיָה עִלּוּי קָטָן בַּתּוֹרָה וְאֻמַן־יָד בְּכָל מְלָאכָה, אָמְנָם לָמַד יַחַד עִם כִּתַּת בַּחוּרִים גְּדוֹלִים מִמֶּנּוּ אֵצֶל הָרַב הַזָּקֵן; אַךְ בִּפְנֵי פִּתּוּיָיו שֶׁל חֲבֵרוֹ טוֹבִיָּה לֹא יָכֹל לַעֲמֹד וְהָיָה נִלְוֶה אֵלָיו פְּעָמִים אֲחָדוֹת בַּשָּׁבוּעַ לְשָׁעָה אוֹ לִשְׁעָתַיִם. מֵעֵין כֹּחַ מְשַׁעְבֵּד הָיָה לוֹ, לְטוֹבִיָּה הֶחָזָק וְהַבָּהִיר, עַל שַׁעְיָה הַצָּנוּם וְהַשְּׁחַרְחַר. אֲבָל לִבּוֹ שֶׁל טוֹבִיָּה הָיָה טוֹב וְנֶאֱמָן וְלֹא הִכְשִׁיל אֶת חֲבֵרוֹ וְהָיָה מֵגֵן עָלָיו בִּשְׁעַת סַכָּנָה, כְּמוֹ שֶׁרָאִינוּ בְּמַעֲשֵׂה הָאֲפוּנִים, וּפוֹרֵשׂ עָלָיו חָסוּתוֹ בְּכֹחוֹ וּבְיִשּׁוּב דַּעְתּוֹ.
– אַתָּה, שַׁעְיָה, חַיָּב לִלְמֹד תּוֹרָה הַרְבֵּה, “לִלְמֹד וּלְלַמֵּד”, כִּי לְכָךְ נוֹצָרְתָּ. – כָּךְ טוֹבִיָּה אוֹמֵר לוֹ – בֵּן אַתָּה לְשׁוֹ“ב, לִ”כְלִי קֹדֶשׁ“, וְכָל כֹּחֲךָ אֵינוֹ אֶלָּא בְּ”עוֹלַם הָאֲצִילוּת". לֹא כֵן אָנֹכִי, בֶּן יְהוּדִי פָּשׁוּט בַּעַל גּוּף (וְהָיָה מַבְלִיט אֶת חָזֵהוּ בְּגָאוֹן), שֶׁנִּבְרֵאתִי בִּשְׁבִיל “עוֹלַם הָעֲשִׂיָּה”. יוֹדֵעַ אַתָּה מָה? נִהְיֶה שְׁנֵינוּ כְּיִשָּׂכָר וְכִזְבוּלוּן. אַתָּה תִּלְמַד תּוֹרָה וַאֲנִי אֲסַפֵּק צְרָכֶיךָ. וּבֵינְתַיִם, עַד שֶׁנִּגְדַּל, נִשְׁתּוֹבֵב קְצָת מִזְּמַן לִזְמַן. לֹא כֵן?
מוּבָן, שֶׁדְּבָרִים טוֹבִים וּנְעִימִים אֵלֶּה נִתְקַבְּלוּ עַל דַּעְתּוֹ שֶׁל שַׁעְיָה וְנִסְפְּגוּ בְּלִבּוֹ בִּשְׁלֵמוּתָם.
הַבְּרֵכָה הַגְּדוֹלָה 🔗
בַּחֲצַר בֵּית־מִשְׂרְפוֹת הַיַּי“שׁ, חָצֵר גְּדוֹלָה וְרַבַּת בִּנְיָנִים שֶׁמִּחוּץ לִתְחוּם הָעֲיָרָה, צָמַח בַּקַּיִץ עֵשֶׂב כְּקוֹמַת יֶלֶד. בִּמְקוֹמוֹת רַבִּים הָיָה הָעֵשֶׂב צָפוּף וְגָבֹהַּ כַּקָּמָה בַּשָּׂדֶה. מַפַּל בַּר, רַקְבּוּבִית תַּפּוּחֵי־אֲדָמָה, גֶּלְלֵי בְּהֵמוֹת – אֵלֶּה נִגְרְרוּ וְנִתְפַּזְּרוּ בַּחֹרֶף, בְּעוֹנַת הָעֲבוֹדָה בְּבֵית־הַמִּשְׂרָפוֹת, בְּכָל רַחֲבֵי הֶחָצֵר, קָפְאוּ בַּקֹּר, נִתְכַּסּוּ בַּשֶּׁלֶג, נִרְמְסוּ בֶּעָפָר, וּבְבוֹא הַקַּיִץ הִפְרוּ אֶת הָאֲדָמָה הַדְּשֵׁנָה וְהִצְמִיחוּ יֶרֶק דֶּשֶׁא שׁוֹפֵעַ, תַּאֲוָה לָעֵינַיִם. כִּמְעַט כָּל שֶׁטַח הֶחָצֵר הָיָה עָטוּף דֶּשֶׁא, כִּי רֶגֶל אָדָם לֹא דָרְכָה שָׁם בַּקַּיִץ אֶלָּא לְעִתִּים רְחוֹקוֹת. הַשַּׁעַר אָמְנָם פָּתוּחַ הָיָה, אַךְ לְיַד הַשַּׁעַר, לִפְנִים מִגֶּדֶר הָאֲבָנִים הַגְּבוֹהָה, הָיְתָה סַדְנָתוֹ שֶׁל נַפַּח הָאֲחֻזָּה – פּוֹלָנִי גְּבַהּ קוֹמָה וְתְלוּי שָׂפָם, וְעָלָיו הוּטַל לְהַשְׁגִּיחַ שֶׁלֹּא יִכָּנְסוּ זָרִים לִרְשׁוּת בֵּית־הַמִּשְׂרָפוֹת. לְעִתִּים רְחוֹקוֹת הָיָה בָּא שָׁמָּה בַּעַל־מְלָאכָה עִם כֵּלָיו, מַסְגֵּר, דַּוָּד, זַגָּג אוֹ טַיָּח, לְתַקֵּן מָה שֶׁצָּרִיךְ תִּקּוּן לְעוֹנַת הָעֲבוֹדָה הַבָּאָה; אַךְ בְּדֶרֶךְ כְּלָל הָיְתָה הֶחָצֵר עֲזוּבָה וְשׁוֹמֵמָה.
בַּיִת זֶה וְחָצֵר זוֹ הָיוּ קִנְיָנוֹ שֶׁל הַגְּרַף הַפּוֹלָנִי וּמֻחְכָּרִים לִיהוּדִי הַיּוֹשֵׁב בְּעִיר אַחֶרֶת. שָׁנָה־שָׁנָה הָיוּ נְתוּנִים לִרְשׁוּתוֹ שֶׁל “שּׂוֹרֵף”, אַף הוּא שָׁכֵן קָרוֹב לִשְׁנֵי הַנְּעָרִים, וְזֶה הָיָה שׁוֹלֵחַ שָׁמָּה אֶת בְּהֶמְתוֹ, פָּרָה אוֹ שְׁתַּיִם, לְשֵׁם מִרְעֶה. אוּלָם בַּשָּׁנָה שֶׁעָבְרָה מֵת הַ”שּׂוֹרֵף" הַזָּקֵן וּבָא צָעִיר בִּמְקוֹמוֹ, רַוָּק בְּלֹא אִשָּׁה, וּמִמֵּילָא אֵין לוֹ גַם פָּרָה; עַל כֵּן עֲזוּבָה הָיְתָה הֶחָצֵר וְהָעֵשֶׂב גָּדֵל בָּהּ פֶּרַע, וְאֵין אִישׁ שָׂם עַל לֵב.
בְּצַד שְׂמֹאל שֶׁל הֶחָצֵר וּבְתוֹכָהּ, מֵאֲחוֹרֵי הַסַּדְנָה, נִמְצָא מוֹרָד קָטָן, וְהַמּוֹרָד מוֹבִיל אֶל תְּעָלַת מַיִם שֶׁדָּפְנוֹתֶיהָ קְרָשִׁים, הַזּוֹרֶמֶת לְיַד הַמְּשׂוּכָה רַבַּת הָעֵצִים לְמַטָּה־לְמַטָּה, עַד קְצֵה הֶחָצֵר. מִשָּׁם נִמְשֶׁכֶת הַתְּעָלָה אֶל הָאֲפָרִים הַמִּשְׂתָּרְעִים לְמֵרָחוֹק, עַד הַיַּעַר הַנִּרְאֶה תָמִיד כְּעָטוּף בַּעֲרָפֶל כְּחַלְחַל. מֵי תְעָלָה זוֹ פּוֹרְצִים בְּרַעַשׁ וּבְקֶצֶף מִתּוֹךְ בֵּית־קוֹרוֹת, דּוֹמֶה לִמְצוּדָה קְטַנָּה, בָּנוּי כֻּלּוֹ קוֹרוֹת עָבוֹת, מַשְׁחִירוֹת וּמוֹרִיקוֹת מִטַּחַב וּמִיּשֶׁן, וְהוּא סָגוּר תָּמִיד עַל מַסְגֵּר. רַק פַּעַם אוֹ פַּעֲמַיִם בַּשָּׁבוּעַ תָּבוּא מִשְׁפַּחַת הַסּוֹכֵן לִרְחֹץ שָׁם, וְאָז יֵלֵךְ לִפְנֵיהֶם הַנַּפָּח עִם הַמַּפְתֵּחַ הַכָּבֵד, יַנִּיחַ לָהֶם קֶרֶשׁ לַעֲבֹר אֶת הַתְּעָלָה וְלָבוֹא אֶל בֵית־הַקּוֹרוֹת; וּבַעֲלוֹתָם מִן הָרַחֲצָה יָסִירוּ בְּעַצְמָם אֶת הַקֶּרֶשׁ וְאֶת הַמַּפְתֵּחַ יַפְקִידוּ שׁוּב בִּידֵי הַנַּפָּח – עַד הָרְחִיצָה הַבָּאָה.
מֵעַל לְבֵית־קוֹרוֹת זֶה עוֹבֶרֶת דֶּרֶךְ־הַמֶּלֶךְ, וּמֵעֵבֶר לַדֶּרֶךְ מִשְׂתָּרַעַת, בְּשֶׁטַח גָּדוֹל וּבְתוֹךְ מִסְגֶּרֶת שֶׁל עֲצֵי עֲרָבָה צְפוּפִים וּכְפוּפִים, בְּרֵכַת הַדָּגִים הַגְּדוֹלָה. מַעְיְנוֹתֶיהָ שֶׁל בְּרֵכָה זוֹ עַזִּים וְשׁוֹפְעִים וְעֹדֶף הַמַּיִם זוֹרֵם בְּמִפְרָץ קָטָן אֶל מִתַּחַת לַדֶּרֶךְ הַגְּשׁוּרָה וְנוֹפֵל בַּהֲמֻלָּה גְדוֹלָה לְתוֹךְ בֵּית־הַקּוֹרוֹת וְיוֹצֵא מִתּוֹכוֹ לְמַטָּה, מִתַּחַת לְסַף הַדֶּלֶת הַסְּגוּרָה, בְּקֶצֶף רוֹתֵחַ לְתוֹךְ הַתְּעָלָה.
הָאִישׁ הָעוֹבֵר לְמַעְלָה בַּדֶּרֶךְ וְשׁוֹמֵעַ אֶת קוֹל הֲמוֹן הַמַּיִם, נִגָּשׁ אֶל פְּאַת הַדֶּרֶךְ מִזֶּה, נוֹתֵן אֶת פָּנָיו בֵּין קוֹרוֹת הַגָּדֵר וְרוֹאֶה אֶת מֵי הַבְּרֵכָה נִמְשָׁכִים וְנִבְלָעִים בַּמִּפְרָץ. אַחַר־כָּךְ הוּא עוֹבֵר אֶל פְּאַת הַדֶּרֶךְ מִזֶּה, נִשְׁעָן עַל שִׂבְכַת־הַבַּרְזֶל וְרוֹאֶה בְּעֹמֶק עֶשֶׂר אַמּוֹת תְּעָלָה נָאָה, שֶׁמֵּימֶיהָ זוֹרְמִים עַל חַלּוּקֵי אֲבָנִים וּבֵין גְּדוֹת יֶרֶק לְמַטָּה־לְמַטָּה. וְאִם לֹא אָץ הָאִישׁ לְדַרְכּוֹ, יַעֲבֹר מִצַּד אֶל צַד פְּעָמִים אֲחָדוֹת, יַעֲמֹד וְיִסְתַּכֵּל אֲרֻכּוֹת לַהֲנָאָתוֹ, כִּי נָעִים הַמַּרְאֶה מְאוֹד.
אֶת בֵית־הַקּוֹרוֹת גּוּפוֹ אֵין רוֹאִים מִלְמַעְלָה, רַק לִפְרָקִים תֵּרָאֶינָה הַכּוֹבְסוֹת בְּעָמְדָן לוּיוֹת רַגְלַיִם בְּתוֹךְ הַתְעָלָה וְסוֹחֲטוֹת וְשׁוֹטְפוֹת אֶת הַכְּבָסִים הַמְּקֻפָּלִים עַל גַּבֵּי אֲבָנִים חֲלָקוֹת. אֵלוּ הֵן הַכּוֹבְסוֹת שֶׁל הַסּוֹכֵן. גַּם הַמַּחֲזֶה הַזֶּה נָעִים לָעַיִן. הוּא נִרְאֶה גַּם בַּחֹרֶף, וֹאִיל וּמֵי הַתְּעָלָה אֵינָם קוֹפְאִים אֶלָּא לְעִתִּים רְחוֹקוֹת, בִּגְבֹר הַקֹּר מְאֹד, כִּי הַבְּרֵכָה תַּזְרִים אֶת מֵימֶיהָ לְתוֹכָהּ בְּחָזְקָה גַּם מִתַּחַת לְמַעֲטֵה הַקֶּרַח הֶעָבֶה. בַּקַּיִץ תֵּרָאֶה לִפְעָמִים, בְּמִדְרוֹן הַתְּעָלָה, גַּם יַלְדַּת נָכְרִים קְטַנָּה נִצֶּבֶת עַל אֶבֶן אוֹ עַל קֶרֶשׁ, מַשְׁלִיכָה חַכָּה לְתוֹךְ הַמַּיִם לָדוּג פְּעוּטֵי דָגִים. בְּמֶרְחֲבֵי הַנּוֹף מִנֶּגֶד נִרְאִים אֲפָרִים יְרֻקִּים, פְּרָחִים, שִׂיחִים, עֵצִים, בְּהֵמָה רוֹעָה, עוֹפוֹת פּוֹרְחִים, עֲנָנִים שָׁטִים – כָּל אֵלֶּה רְקוּמִים בְּתוֹךְ אֲוִיר שָׁקוּף, מָלֵא רֵיחַ נִיחוֹחַ. אַךְ מֵאָחוֹר שׁוֹכֶנֶת הָעֲיָרָה עַל מָאתַיִם בָּתֶּיהָ, הַדַּלִּים רֻבָּם, וְרַק אֲחָדִים מִתְנַשְּׂאִים בִּיהִירוּת כְּלַפֵּי הַשָּׁמַיִם.
פִּנַּת גַּן הָעֵדֶן 🔗
אֶת הֶחָצֵר הַזֹּאת, עַל עֶשְׂבָּהּ וְעַל תְּעָלָתָהּ וְהַבִּנְיָנִים אֲשֶׁר מִסָּבִיב לָהּ, גִּלָּה יוֹם אֶחָד טוֹבִיָּה, בְּעָבְרוֹ שָׁם לְרֶגֶל נְדוּדָיו הַבְּטֵלִים. אָמְנָם, הוּא הִכִּיר אֶת בֵּית־הַמִּשְׂרָפוֹת מִקֹּדֶם, כִּי הָיָה שָׁם לִפְנֵי שְׁנָתַיִם בְּחֹרֶף עִם נֶכְדּוֹ שֶׁל “הַשּׂוֹרֵף” הַמָּנוֹחַ, וְרָאָה אֶת הַמְּכוֹנוֹת הַמַּבְהִיקוֹת. סָפַג אֶת הַחֹם וְרֵיחַ הַתְּסִיסָה וְהַכֹּהַל הֶחָרִיף, בִּקֵּר בְּרֶפֶת הַשְּׁוָרִים, רָאָה בְּבִשּׁוּל הַנּוֹזְלִים בַּעֲתַר קִיטוֹר וּבְגַלֵּי חֹם כִּנְהַר גֵּיהִנֹּם. בָּחַן אֶת הַנּוֹזֵל הַקָּרוּי “נִזְיָה”, שֶׁנִּטַּל מִמֶּנּוּ הַכֹּהַל וְהוּא יָפֶה לְפִטּוּם בְּהֵמוֹת. פַּעַם אַף רָחַץ, בִּרְשׁוּת “הַשּׂוֹרֵף” הַמָּנוֹחַ, בְּתוֹךְ גִּיגִית־עֵץ מְחֻמָּמָה בְּקִיטוֹר – כָּל אֵלֶּה עָשׂוּ עָלָיו רשֶׁם לֹא־יִמָּחֶה. אַךְ לֹא עָלָה עַל דַּעְתּוֹ לָלֶכֶת שָׁמָּה בַּקַּיִץ, מֵאַחַר שֶׁיָּדַע כִּי הַמְּלָאכָה תִשְׁבֹּת אָז וְאֵין שָׁם רֶגֶל אָדָם וּבְהֵמָה.
וְהִנֵּה, בְּעָבְרוֹ בַּדֶּרֶךְ, וְאַחֲרֵי עָמְדוֹ שָׁעָה קַלָּה מִסְתַּכֵּל בַּתְּעָלָה וּבְזִרְמָהּ, הִקִּיף בְּעֵינָיו גַּם אֶת הֶחָצֵר, הָלַךְ לְאַט לְאַט וְהִגִּיעַ עַד הַשַּׁעַר הַפָּתוּחַ בְּמִקְצָת, נִכְנַס בִּזְהִירוּת וְהֵצִיץ לְתוֹךְ הַסַּדְנָה, וּבִרְאוֹתוֹ שֶׁהַנַּפָּח וְעוֹזְרָיו אֵינָם רוֹאִים, עָבַר מַהֵר (יָחֵף הָיָה וְקַל בְּרַגְלָיו) וּמִקֵּץ רְגָעִים מִסְפָּר הִתְרוֹצֵץ בְּתוֹךְ הָעֵשֶׂב בֵּינוֹת לַבִּנְיָנִים, עָבַר לְאֹרֶךְ בֵּית־הַמִּשְׂרָפוֹת, יָצָא אֶל הַמַּחְסָנִים וְאֶל הָרֶפֶת הַאֲרֻכָּה, שֶׁכָּל שׁוּרַת דַּלְתוֹתֶיהָ הָיוּ פְּתוּחוֹת בִּמְפֻלָּשׁ וְהִיא עֲזוּבָה וּמְלֵאָה אוֹר שֶׁמֶשׁ. הָאֲבוּסִים רֵיקִים וּבְקִמְרוֹן הַגַּג מְקַנְּנוֹת הָיוּ מֵאוֹת צִפֳּרִים צוֹהֲלוֹת בְּצִפְצוּף שֶׁל שִׁכָּרוֹן. קָפַץ מִשָּׁם הַחוּצָה, וְהִנֵּה לְפָנָיו בּוֹר הַנִּזְיָה הָרֵיק וְהָאָפֵל וְרַק מַשֶּׁהוּ מַיִם מְעֻפָּשִׁים עוֹמְדִים עַל קַרְקָעוֹ, דִּלֵּג עַל צִנּוֹרוֹת הַבַּרְזֶל הֶעָבִים, יָרַד וְהָלַךְ לְאֹרֶךְ הַתְּעָלָה, שֶׁפָּנְתָה לַאֲחוֹרֵי הָרֶפֶת וְהִסְתַּכֵּל בְּמֵימֶיהָ הַיְּרַקְרַקִּים הַזּוֹרְמִים בְּסֵתֶר קָנִים וָעֵשֶׂב, עֲמֻקִּים וּמְשַׁכְשְׁכִים בְּלִי הֶרֶף. אַחַר־כָּךְ נִכְנַס לְתוֹךְ דּוּד עֲנָקִי, שֶׁרָבַץ בַּחוּץ נִשְׁעָן עַל שִׁבְרֵי אֲבָנִים, פָּתוּחַ מִצַּד אֶחָד, אַךְ מִהֵר לָצֵאת מִפְּנֵי הַמַּחֲנָק, וְטִפֵּס עַל מַדְרֵגוֹת בֵּית־הַמִּשְׂרָפוֹת מִן הַצַּד, הִבִּיט בְּעַד סוֹרֵג הַחַלּוֹן וְרָאָה אֶת הַמְּכוֹנוֹת הַנִּפְלָאוֹת הַשּׁוֹבְתוֹת מִתּוֹךְ דְּמָמָה, מֵהֶן מְלֻכְלָכוֹת וּמְכֻסּוֹת בַּדִּים. סֻלָּם גָּדוֹל לְסִיּוּד עָמַד בָּאֶמְצַע, עַל הָרִצְפָּה הָיוּ בַּהֲרוֹת סִיד, וְעַכְבָּר מִסְתַּתֵּר בְּתוֹךְ פִּסַּת נְיָר גָּרַר אוֹתָהּ עַל הָרִצְפָּה. אָחַז אֶת טוֹבִיָּה חֵשֶׁק גָּדוֹל וְקָרָא בְּקוֹל לְתוֹךְ הַבִּנְיָן וּמִיָּד עָנָהוּ הֵד אַדִּיר שֶׁהִבְהִילוּ, פָּנָה לַאֲחוֹרָיו לִרְאוֹת אִם אֵין הַנַפָח אוֹ אֶחָד מֵעוֹזְרָיו בָּא לְשֵׁמַע הַקּוֹל. לֹא, אִישׁ לֹא בָּא. בְּלִבּוֹ נֵעוֹר עֶצֶב מְעֹרָב בְּפַחַד קַל. אַךְ הַמָּקוֹם כְּמוֹ רִתְּקוֹ, וּמְאֹד רָצָה לָבוֹא הֵנָּה יוֹם יוֹם. אוּלָם אֵיךְ יָבוֹא הֵנָּה? בְּאֵיזוֹ אֲמַתְלָה? וְאִם יִתָּפֵס בִּידֵי הַנַּפָּח? עֲנָק זֶה יְמַעֲכֵהוּ בִּתְפִיסַת יָד אַחַת!
טוֹבִיָּה יָרַד וְיָשַׁב בְּתוֹךְ הָעֵשֶׂב, בְּצֵל הַבִּנְיָן, הִתְמַסֵר לַקְּרִירוּת וְהִתְבּוֹנֵן בַּשָּׁמַיִם וּבְמַרְאֵה הַנוֹף הָרָחוֹק, הֶאֱזִין לְזִרְמַת הַמַּיִם הַחֲרִישִׁית בַּתְּעָלָה וְלִשְׁאוֹנָם הַמַּגִּיעַ מִבֵּית־הַקּוֹרוֹת וְדִבֵּר אֶל נַפְשׁוֹ: “הֲרֵי זֶה גַן הָעֵדֶן הַתַּחְתּוֹן! אַךְ אֵיךְ קוֹנִים בּוֹ אֲחִיזָה?” וּבְהַרְהֲרוֹ כָּךְ זָכַר פִּתְאֹם אֶת פָּרָתָם. עֲלוּבָה זוֹ הָעוֹמֶדֶת זֶה כִּשְׁבוּעַיִם בָּרֶפֶת, כִּי הָרוֹעֶה מְבַקֵּשׁ לְהַגְדִּיל אֶת שְׂכָרוֹ וְאָבִיו מְסָרֵב לוֹ. הָהּ, אִלּוּ אֶפְשָׁר הָיָה לַהֲבִיאָהּ הֵנָּה! בִּשְׁתַּיִם שָׁלֹשׁ שָׁעוֹת הָיְתָה מְמַלְּאָה כְּרֵסָהּ עשב־מַעֲדַנִּים זֶה, וְאַחַר־כָּךְ הָיְתָה שׁוֹפַעַת חָלָב כִּבְאֵר! אֶפְשָׁר לְקָשְׁרָהּ בְּחֶבֶל לְיָתֵד אוֹ לְאַחַד הַקִּירוֹת, וּבְשָׁעָה שֶׁהִיא עוֹמֶדֶת וּמְלַחֶכֶת אֶת הָעֵשֶׂב, יֵלֵךְ הוּא בְּעַצְמוֹ – לָמָּה בְּעַצְמוֹ? אֶפְשָׁר לְהָבִיא הֵנָּה גַּם אֶת שַׁעְיָה… בֶּאֱמֶת, לָמָּה לֹא יָבִיא אֶת חֲבֵרוֹ?… מָה אִי אֶפְשָׁר לַעֲשׂוֹת בְּמַמְלֶכֶת־פְּלָאִים זוֹ? עַל מָה אִי אֶפְשָׁר לְשׂוֹחֵחַ כָּאן? מָה אִי אֶפְשָׁר לְהַמְצִיא וּלְבַצֵּעַ? יָרִיקוּ אֶת קִנֵּי הַצִּפֳּרִים בָּרֶפֶת; יִמְצְאוּ כְּנִיסָה לְתוֹךְ בֵּית־הַמִּשְׂרָפוֹת, וְהוּא יַסְבִּיר לְשַׁעְיָה אֶת תַּפְקִידֶיהָ שֶׁל כָּל מְכוֹנָה וּמְכוֹנָה; יִתְגַּלְגְּלוּ בַּדֶּשֶׁא, יָצוּדוּ לְטָאוֹת, יַשְׁלִיכוּ חַכָּה בַּתְּעָלָה, וְאוּלַי יַגִּיעוּ גַם לְבֵית־הַקּוֹרוֹת וְיִרְחֲצוּ שָׁם! תַּעֲנוּג גָּדוֹל מִזֶּה לֹא יְתֹאַר! וְהוּא כְּבָר רָאָה אֶת עַצְמוֹ בְּתוֹךְ אַפְלוּלִית הַבִּנְיָן, קוֹפֵץ, מַכֶּה בְּיָדָיו וּמֵרִיעַ בְּתוֹךְ אֶשֶׁד הַמַּיִם הַנּוֹפֵל בְּרַעַשׁ וּמִתְרַסֵּס כְּעָנָן שֶׁל קֶצֶף. לִבּוֹ הִתְכַּוֵּץ וּנְחִירָיו רָעֲדוּ מֵרֹב תְּשׁוּקָה.
הוּא קָם וְהִתְחִיל מְהַלֵּךְ סְחוֹר־סְחוֹר ובְהֶסְתֵּר מִן הַסַּדְנָה, עַד שֶׁהִגִּיעַ אֶל הַגָּדֵר שֶׁבְּצַד הָאֳפָרִים. בִּקְפִיצָה אַחַת עָבַר אֶת הַתְּעָלָה וְהִתְחִיל מַקִּיף אֶת הַגָּדֵר בֵּין הַשִּׂיחִים. מַקִּיף וּמְרַגֵּל, תּוֹלֵשׁ גַּרְגְּרִים יְרֻקִּים וּמִתְבּוֹנֵן, שׁוֹרֵק בַּחֲשַׁאי וּמִתְבּוֹנֵן, וְהִנֵּה – לִבּוֹ הִתְחִיל הוֹלֵם בּוֹ כְּפַטִּישׁ קָטָן: בְּמֶרְחַק עֲשָׂרָה צְעָדִים מִדֶּרֶךְ־הַמֶּלֶךְ פְּרוּצָה הַגָּדֵר אֶל הָאֲפָר וְרַק קֶרֶשׁ מְדֻלְדָּל תָּלוּי וְחוֹסֵם אֶת הַפִּרְצָה. הוּא אָחַז בַּקֶּרֶשׁ, וְזֶה הוּסַר בְּאֶפֶס יָד מִן הַמַּסְמֵר הַיְחִידִי. הַפִּרְצָה הָיְתָה גְדוֹלָה דֵי הַעֲבֵר בָּהּ פָּרָה בֵּינוֹנִית. הוּא יָצָא וְנִכְנַס פְּעָמִים אֲחָדוֹת דֶּרֶךְ הַפִּרְצָה, הִסְתַּכֵּל, בָּדַק, הִצְמִיד שׁוּב אֶת הַקֶּרֶשׁ וְהָלַךְ הַבַּיְתָה תְּפוּס כֻּלּוּ בְּמַחֲשָׁבוֹת נִלְהָבוֹת.
עַל מַדְרֵגוֹת הָאֶבֶן 🔗
לְמָחָר, כְּחֹם הַיּוֹם, נִכְנַס טוֹבִיָּה רִאשׁוֹן בַּפִּרְצָה, וּבַחֶבֶל הַכָּרוּךְ עַל כַּף יָדוֹ מָשַׁךְ אַחֲרָיו אֶת הַפָּרָה, וְשַׁעְיָה הָיָה מְחַמֵּר אַחֲרֶיהָ בְּקָנֶה.
הַפָּרָה הָיְתָה נְמוּכַת־רַגְלַיִם, שְׂעִירָה, שְׁחַרְחֹרֶת וּטְלָאִים לְבָנִים לָהּ, קַרְנָהּ הָאַחַת שְׁבוּרָה וַחֲבֶרְתָּהּ יוֹרֶדֶת עַל רַקָּתָהּ כְּפֵאָה מְסֻלְסֶלֶת. הָיְתָה זוֹ בִּרְיָה צַיְתָנִית, פַּשְׁטָנִית, שֶׁקִּבְּלָה כָּל מָה שֶׁנָּתְנוּ לָהּ בְּאַהֲבָה, וַאֲפִלּוּ מַכּוֹת. לֹא נָגְחָה וְלֹא בָּעֲטָה, הִלּוּכָהּ דַּק וּמָהִיר, גּוּפָהּ קָצָר וַעֲגַלְגַּל, וּפְטָמוֹת קְטַנּוֹת לָהּ מְפֻשָּׂקוֹת כְּאַרְבַּע יְתֵדוֹת. מִשֶּׁנִּכְנְסָה לְתוֹךְ הָעֵשֶׂב נָעֲצָה בּוֹ אֶת רֹאשָׁהּ וְסֵרְבָה לָלֶכֶת הָלְאָה. אַךְ טוֹבִיָּה מְשָׁכָהּ בְּכֹחַ בְּרֹאשָׁהּ וְשַׁעְיָה דְחָקָהּ בְּקָנֶה תַּחַת יְרֵכָהּ וְלֹא יָכְלָה לַעֲמֹד בְּסֵרוּבָהּ וְהָלְכָה־רָצָה כְּשָׁטָה בְּתוֹךְ גַּלֵּי הָעֵשֶׂב.
בָּאוּ לִמְקוֹם צֵל, מֵאַחֲרֵי מַחְסָן אָטוּם – הִתִּיר טוֹבִיָּה אֶת כְּרִיכוֹת הַחֶבֶל מֵעַל יָדוֹ, קְשָׁרוֹ בְּוָו שֶׁמָּצָא בַּקִיר, וְהַפָּרָה הִתְחִילָה לוֹחֶכֶת בְּחֵרוּק־שִׁנַּיִם וּבְאֵין מַפְרִיעַ. בְּכָל פַּעַם שֶׁנִּסְתַּתְּמָה נְשִׁימָתָהּ הֵרִימָה רֹאשָׁה וּפִיהָ מָלֵא עֵשֶׂב נִגְרָר לָאָרֶץ, וְהִיא לוֹעֶסֶת בְּתֵאָבוֹן וְהָרִיר מְטַפְטֵף וְיוֹרֵד. מִיָּמֶיהָ לֹא טָעֲמָה טַעַם שֶׁל עֵשֶׂב מָתוֹק כָּל־כָּךְ.
– אִישׁ לֹא יִמְצָאֶנָּה פֹּה. – אָמַר טוּבִיָּה כִּמְדַבֵּר אֶל עַצְמוֹ – בְּעוֹד שָׁעָה יִתְמַלְאוּ שִׁקְעֵי יְרֵכֶיהָ… אַךְ לִבִּי מִתְפּוֹצֵץ בִּי. תֵּן אֶת הַיָּד!
שַׁעְיָה נָתַן אֶת יָדוֹ עַל לֵב חֲבֵרוֹ וְקָרָא:
– אוֹי, בֶּאֱמֶת, דּוֹפֵק כְּמוֹ פַּטִּישׁ! נֵשֵׁב מְעַט וְתָנוּחַ.
הֵם יָשְׁבוּ עַל מַדְרֵגַת הָאֶבֶן הַצּוֹנֶנֶת שֶׁל הַמַּחְסָן.
לְאַחַר כַּמָּה רְגָעִים אָמַר טוֹבִיָּה:
– הַפָּרָה תִרְעֶה לָהּ פֹּה; וְאַתָּה, שַׁעְיָה, בּוֹא אִתִּי וּנְסַיֵּר אֶת הֶחָצֵר. אַרְאֶה לְךָ הַכֹּל.
וּכְדַבְּרוֹ קָם וּבָדַק אֶת הַחֶבֶל, אִם הוּא קָשׁוּר יָפֶה אֶל הַוָּו.
– קֹדֶם כֹּל אֶנְהָגְךָ אֶל בּוֹר הַנִּזְיָה, שֶׁבַּחֹרֶף שֶׁעָבַר נָפַל אֶל תּוֹכוֹ הַשָּׂכִיר חֲוֶדְקוֹ.
פְּנֵי שַׁעְיָה נִתְעַוּוּ. בַּחֹרֶף עָמַד כָּאן הַפּוֹעֵל הַשָּׂכִיר עַל הַקֶּרֶשׁ הַנָּטוּי עַל הַבּוֹר וְהָיָה מַעֲלֶה בִּדְלִי אֶת הַנּוֹזֵל הַמַּהְבִּיל, לְמָסְרוֹ לְעוֹבְדֵי הָרֶפֶת. וְהִנֵּה מָעֲדָה רַגְלוֹ וְהוּא צָנַח בְּאַחַת לְתוֹךְ הַקִּיטוֹר וּכְרֶגַע נֶעְלַם בְּתוֹךְ הַבּוֹר. כָּל הָעוֹמְדִים הִשְׁמִיעוּ זַעֲקַת־שֶׁבֶר וּכְלֵיהֶם נָפְלוּ מִידֵיהֶם. וּכְשֶׁהוֹצִיאוּהוּ כַּעֲבֹר רְגָעִים אֲחָדִים הָיוּ בְּגָדָיו צְמוּדִים לְעוֹרוֹ.
הַמִּקְרֶה הַמַּחֲרִיד הַזֶּה, שֶׁהָאִכָּרִים דִּבְּרוּ בּוֹ בְּבֵית־הַמְּזִיגָה, לֹא מָשׁ מִזִּכְרוֹנוֹ שֶׁל טוֹבִיָּה וְסִפְּרוֹ לַחֲבֵרוֹ כַּמָּה פְּעָמִים. עַתָּה הֶרְאָהוּ אֶת הַבּוֹר הָרֵיק:
– שַׁעֵר בְּנַפְשְׁךָ: כָּאן הַקֶּרֶשׁ, וַאֲנִי, חֲוֶדְקוֹ, עוֹמֵד עָלָיו עָטוּף קִיטוֹר הַבּוֹר, ופתאֹם – צְנָח!
– חֲדַל! נֵלֵךְ מִכָּאן. אֵינִי יָכוֹל לְהַבִּיט… – אָמַר שַׁעְיָה רַךְ־הַלֵּבָב וּפָנָה לָלֶכֶת.
מִן הַבּוֹר הוֹלִיכוֹ טוֹבִיָּה אֶל הָרֶפֶת. נִכְנְסוּ וְעָבְרוּ מֵאֵבוּס לְאֵבוּס, דָּרְכוּ עַל רִצְפוֹת הָאֶבֶן, מִשְׁמְשׁוּ בְּטַבְּעוֹת־הַבַּרְזֶל הַקְּבוּעוֹת לְיַד כָּל אֵבוּס.
טוֹבִיָּה בֵּאֵר אֵיךְ עוֹמְדִים כָּאן הַשְּׁוָרִים עַל הָרִצְפָּה הַמְשֻׁפָּעָה, כְּדֵי שֶׁהַמַּיִם יֵרְדוּ לְתוֹךְ הַמַּרְזֵב; אֵיך הֵם מִתְפַּטְּמִים, אֵיךְ מְטַפְּלִים בָּהֶם, אֵיךְ שׁוֹקְלִים אוֹתָם פַּעַם בַּחֹדֶשׁ, הסבִּיר לוֹ אֶת תַּפְקִידוֹ שֶׁל הַמַּשְׁגִּיחַ, נָקַב לוֹ סְכוּמִים עֲצוּמִים, שֶׁהַחוֹכֵר מְקַבֵּל בִּדְמֵי הַשְׁוָרִים הַמְפֻטָּמִים בְּשׁוּקֵי קְרָקָא אוֹ וִינָה, אֵיךְ מְמִיתִים אוֹתָם שָׁם, לֹא בִּשְׁחִיטָה כִּי אִם בְּמַכַּת קַרְדֹּם בֵּין הַקַּרְנַיִם.
מִשָּׁם הָלְכוּ אֶל הַמַּחְסָן הַגָּדוֹל. דֶּרֶךְ סֶדֶק שֶׁבַּקִּיר הֶרְאָהוּ טוֹבִיָּה חָבִיּוֹת־חָבִיּוֹת נֶעֱרָמוֹת עַד הַגַּג. – אֵלּוּ הֵן חָבִיּוֹת רֵיקוֹת. בַּחֹרֶף מְמַלְאִים אוֹתָן יַיִן שָׂרוּף.
אַחַר־כָּךְ הֶעֱלָהוּ עַל מַדְרֵגוֹת בֵּית־הַמִּשְׂרָפוֹת, בְּאוֹתוֹ מָקוֹם שֶׁעָמַד שָׁם אֶתְמוֹל. רַק הָעַכְבָּר לֹא הָיָה, וּפִסַּת־הַנְּיָר הָיְתָה מוּנַחַת עֲלוּבָה מִן הַצַּד.
הוּא הִסְבִּיר לַחֲבֵרוֹ אֶת עִנְיַן עֲשִׂיַּת הַיַּיִן הַשָּׂרוּף מִתַּפּוּחֵי־אֲדָמָה וּמִדָּגָן; הֶרְאָה לוֹ מֵרָחוֹק אֶת הַגִּיגִיּוֹת וְהַפִּיטָסִים, אֶת הַמְּכוֹנוֹת הַשּׁוֹנוֹת וְאֶת תַּפְקִידֵיהֶן, אֶת הַ“שָּׁעוֹן”, אֶת הָ“רַוְחָנִים” וְאֶת הַ“סִּלּוֹן הַלּוּלְיָנִי” לִצֵנּוּן הַיַּיִן. הָעִנְיָן נִרְאֶה בְּעֵינָיו שֶׁל שַׁעְיָה חָמוּר מִסֻּגְיָה בִּגְמָרָא, מִשּׁוּם כָּךְ בִּקֵּשׁ לַהֲבִינוֹ עַל בֻּרְיוֹ. בַּחֹרֶף הַבָּא הִבְטִיחוֹ טוֹבִיָּה לְהַכְנִיסוֹ פְּנִימָה, בִּרְשׁוּת הַ“שּׂוֹרֵף” מַכִּירוֹ, וְאָז יִרְאֶה הַכֹּל מִקָּרוֹב וּבִשְׁעַת עֲבוֹדָה וְאָז יָבִין הַכֹּל. אוּלַי יַעֲלֶה בְּיָדוֹ גַם לְהַשִּׂיג בִּשְׁבִילוֹ אַמְבַּטִּי שֶׁל קִיטוֹר. אֵין לְךָ תַּעֲנוּג גָּדוֹל מִזֶּה!
שַׁעְיָה נִלְחַץ כָּל הַזְּמַן אֶל זְרוֹעַ חֲבֵרוֹ מִתּוֹךְ רֶגֶשׁ שֶׁל הַכָּרַת טוֹבָה וּבַקָּשַׁת חָסוּת כְּאֶחָת. הוּא צִמְצֵם אֶת שְׁאֵלוֹתָיו וְהָיָה מִסְתַּפֵּק בְּהַסְבָּרוֹתָיו שֶׁל טוֹבִיָּה הַמְבֻגָּר מִמֶּנּוּ בְּעִנְיְנֵי הָעוֹלָם. אַחַר־כָּךְ יָצְאוּ קְצָת אֶל הַמִּגְרָשׁ הַגָּלוּי, שֶׁמִּשָּׁם נִרְאֵית חֲזִית הַסַּדְנָה. הִיא הָיְתָה פְּתוּחָה לִרְוָחָה וְקוֹלוֹת הַפַּטִּישִׁים נִשְּׁאוּ מִשָּׁם יָשָׁר לְבֵית־הַמִּשְׂרָפוֹת הַדּוֹמֵם וְזֶה הֶחֱזִיר אֶת הֵדָם כָּפוּל פִּי כַּמָּה.
פִּתְאֹם יָצָא מִתּוֹךְ הַסַּדְנָה אַחַד הַשּׁוּלְיוֹת וְנָשָׂא בְּיָדוֹ צְבָת גְּדוֹלָה וּבָהּ אָחוּז אֵיזֶה חֵפֶץ שֶׁל בַּרְזֶל. הוּא הֵטִיל אֶת הַחֵפֶץ לָאָרֶץ לְיַד קִיר הַסַּדְנָה. הַנְּעָרִים הַמִּסְתַּכְּלִים מֵרָחוֹק נִרְתְּעוּ בְּפַחַד לְתוֹךְ הַצֵּל. טוֹבִיָּה אָמַר:
– טוֹב שֶׁהַיַּלְדָּה בַּת הַנַּפָּח אֵינֶנָּה הַיּוֹם. הִיא בָּאָה לִפְעָמִים (וּבְאָמְרוֹ אֶת הַמִּלָּה “לִפְעָמִים” נְקָפוֹ לִבּוֹ, כִּי לֹא הָיָה בָּטוּחַ כְּלָל, שֶׁרַק לִפְעָמִים הִיא בָּאָה וְלֹא בְּכָל יוֹם) לָדוּג דָּגִים בַּתְּעָלָה. כְּשֶׁהִיא אֵינֶנָּה אֶפְשָׁר גַּם לָגֶשֶׁת אֶל הַתְּעָלָה, וּמִשָּׁם אֶפְשָׁר שֶׁנּוּכַל גַּם לְהִתְגַּנֵּב אֶל בֵּית־הַקּוֹרוֹת, וְאָז – אַהּ, מְחַיֶּה נְפָשׁוֹת!
– טוֹבִיָּה, הַאֵין זֶה יוֹתֵר מִדַּי הַיּוֹם, בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן?
– אַל תְּדַבֵּר הֲבָלִים! אֲנִי אֲסַדֵּר אֶת הַדָּבָר כָּךְ, שֶׁלֹּא יַרְגִּישׁוּ בָּנוּ. סְמֹךְ עָלַי! אַתָּה מַכִּיר אוֹתִי – כְּשֶׁאֲנִי רוֹצֶה אֵיזֶה דָבָר בֶּאֱמֶת…
שַׁעְיָה נָכוֹן הָיָה בְּכָל לִבּוֹ לִסְמֹךְ עַל חֲבֵרוֹ, אֲבָל בְּרֶגַע זֶה זָכַר אֶת מַעֲשֵׂה הָאֲפוּנִים, כִנְחִיל שֶׁל נְמָלִים עָבַר לְאֹרֶךְ גַּבּוֹ. הוּא גַם הִבִּיעַ אֶת חֲשָׁשׁוֹ וְהִזְכִּיר בִּזְהִירוּת אֶת הַמִּקְרֶה הַלָּז.
– מָה אַתָּה סָח? – בִּטֵּל אוֹתוֹ טוֹבִיָּה – שָׁם הָיָה שָׂדֶה פָּתוּחַ, וְכָאן, מִי יִרְאֶה אוֹתָנוּ? הַפַּטִּישִׁים הוֹלְמִים בְּלִי הֶרֶף בַּסַּדְנָה וּלְקוֹלָם לֹא יִשָּׁמַע כְּלוּם…
שַׁעְיָה לֹא חָשׁ בִּטָּחוֹן יָתֵר, וְאַף־עַל־פִּי־כֵן הֶאֱמִין לַחֲבֵרוֹ, שֶׁהֶרְאָה כְּבָר עַד עַתָּה גְּבוּרָה לֹא מְעָט. – הִנֵּה נַעֲבֹר לְמַטָּה בִּקְצֵה הֶחָצֵר אֶת הַתְּעָלָה, אַחַר כָּךְ נִדָּחֵק אֶל הַמְּשׁוּכָה וְאֶל הַשִּׂיחִים, וְכֵן נֵלֵךְ לְאַט לְאַט עַד שֶׁנַּעֲלֶה אֶל בֵּית־הַקּוֹרוֹת. מִן הַסַּדְנָה אִי אֶפְשָׁר לִרְאוֹתֵנוּ, כִּי פְּתוּחָה הִיא לִפְנִים הֶחָצֵר וַאֲטוּמָה לְצַד זֶה. אֶפְשָׁר רַק שֶׁיִּרְאוּנוּ מִלְמַעְלָה, מִן הַדֶּרֶךְ. אֲבָל הָאִכָּרִים הָעוֹבְרִים אֵין זֶה עִסְקָם כְּלָל וְלֹא יָשִׂימוּ אֵלֵינוּ לֵב. וּבְכֵן, שַׁעְיָה – לַדֶּרֶךְ!
הֵם הָלְכוּ לְאֹרֶךְ הַמְּשׁוּכָה, סִלְּקוּ מִדַּרְכָּם אֶת עַנְפֵי הַשִּׂיחִים, נִשְׂרְטוּ בְּקוֹצִים, נִכְווּ בְּסִרְפָּד, נִגְּפוּ בַּאֲבָנִים, אַךְ הָלְכוּ בְּלִי הֶרֶף בְּמַעֲלֵה הַתְּעָלָה. רֵיחַ הַמַּיִם הַצּוֹנְנִים עָלָה בְּאַפָּם וַהֲמֻלָּתָם הָעֲרָבָה מִלְּאָה אֶת אָזְנָם. הַקַּרְקַע הָיְתָה לַחָה וְקָרָה לְרַגְלֵיהֶם הַיְחֵפוֹת. רֶשֶׁת הָאוֹר וְהַצֵּל מִתַּחַת לָעֵצִים רָעֲדָה עַל רָאשֵׁיהֶם וְעַל גּוּפָם וְדִגְדְּגָה אוֹתָם. הָיָה נָעִים וְטוֹב. אַךְ הַלְּבָבוֹת פִּרְפְּרוּ. וְהִנֵּה – הַסַּדְנָה כֻּלָּה כְּבָר נִרְאֵית לָהֶם מֵאֲחוֹרֶיהָ: קִיר אָטוּם וְשָׁחוֹר עַל גִּבְעָה תְלוּלָה, כִּשְׁלִישׁ הַקִּיר מִלְּמַטָּה חָבוּי בַּחֲרוּלִים וּבְבַרְקָנִים. אֲפִלּוּ נְקִישׁוֹת הַפַּטִּישִׁים אֵינָן בּוֹקְעוֹת בַּעֲדוֹ, רַק הֵדָן מַגִּיעַ מֵרָחוֹק, מִבִּנְיְנֵי בֵּית־הַמִּשְׂרְפוֹת.
לְאַחַר צְעָדִים נִרְגָּשִׁים אֲחָדִים עָמְדוּ לִפְנֵי בֵּית־הַקּוֹרוֹת. הָיְתָה זֹאת פִּנָּה מְסֻתָּרָה לְגַמְרֵי. מִלְמַעְלָה לֹא יָכְלוּ לִרְאוֹתָם. מִימִינָם סוֹכְכוּ עֲלֵיהֶם הָעֵצִים הַעֲבֻתִּים, מִשְּׂמֹאלָם תְּלוּלִית הַסַּדְנָה, וְלִפְנֵיהֶם – הַבִּנְיָן הַסּוֹדִי הַמַּרְעִיד מִדָּכְיֵי הַמַּיִם בְּתוֹכוֹ. מִשְּׁנֵי צִדָּיו עַמּוּדֵי־עֵץ שְׁחוֹרִים וּמְבֻקָּעִים אַךְ אֵיתָנִים, בֵּינֵיהֶם מָבוֹא קָטָן, כְּעֵין פְּרוֹזְדוֹר, וְאַחֲרָיו דֶּלֶת כְּבֵדָה, נְעוּלָה, וְחוֹר־הַמַּנְעוּל גָּדוֹל כְּכַף־יָד שֶׁל תִּינוֹק. וּמִתַּחַת לְסַף הַמֻּגְבָּהּ פּוֹרְצִים בְּקֶצֶף גַּלֵּי הַמַּיִם, רוֹעֲשִׁים, מַתִּיזִים רְסִיסִים וְנוֹפְלִים מֵעַל הָרִצְפָּה הַקְּטַנָּה לְתוֹךְ הַתְּעָלָה, כְּדֵי לְהִתְגַּלְגֵּל הָלְאָה בְּזֶרֶם חַי וּמָהִיר בְּמוֹרַד הֶחָצֵר.
שְׁנֵי הַחֲבֵרִים נִצְּבוּ רֶגַע מַחֲרִישִׁים וּתְמֵהִים וַאֲחוּזִים זֶה בְּיַד זֶה.
– שְׁמַע, – אָמַר טוֹבִיָּה, – יוֹסִילִי “גַרְגֶּרֶת”, לִפְנֵי נָסְעוֹ עִם אִמּוֹ לַאֲמֵרִיקָה, סִפֵּר לִי שֶׁהוּא רָחַץ בְּבֵית־הַקּוֹרוֹת אוּלַי עֶשֶׂר פְּעָמִים. אֵיך נִכְנַס? פָּשׁוּט מְאֹד:
הִתְפַּשֵּׁט בַּחוּץ, שָׁכַב עַל בִּטְנוֹ, חָתַר בַּזֶּרֶם וְנִכְנַס מִתַּחַת לַסָּף. לָמָּה לֹא נַעֲשֶׂה גַם אָנוּ כָּךְ? אַחַת וּשְׁתַּיִם!
– אֲנִי יָרֵא, – עָנַה שַׁעְיָה בְּעֵינַיִם גְּדוֹלוֹת –
וְגַם הַפָּרָה שָׁם לְבַדָּהּ. מִי יִשְׁמֹר עָלֶיהָ? יְכוֹלִים לִגְנֹב אוֹתָהּ…
– מַה שֶׁנּוֹגֵעַ לַפָּרָה – פָּרָתִי הִיא. אַל תִּדְאַג לָהּ, שׁוּם שֵׁד לֹא יְגַלֶּה אֶת מְקוֹמָהּ. וּמָה שֶׁנּוֹגֵעַ לְפַּחַד – צָדַקְתָּ. קֹדֶם אֲנַסֶּה אֲנִי וְאֶרְאֶה; וְאִם לֹא קָשֶׁה הַדָּבָר – תָּבוֹא אַתָּה אַחֲרַי. מוּטָב שֶׁאַתָּה תִשָּׁאֵר פֹּה בַּחוּץ. אֲנִי אֶתְפַּשֵּׁט וְאַתָּה תַשְׁגִּיחַ עַל הַבְּגָדִים, וְגַם תַּעֲמֹד עַל הַמִּשְׁמָר, וּבִרְאוֹתְךָ מִישֶׁהוּ בָּא מִן הַסַּדְנָה – תִּצְעַק בְּקוֹל וְאֵצֵא מִיָּד וְנִמָּלֵט מִצַּד זֶה. עַד שֶׁהוּא (הַנַּפָּח) יַעֲבֹר אֶת הַתְּעָלָה, נִהְיֶה כְּבָר רְחוֹקִים. וּבְכֵן: אוֹמֵר וְעוֹשֶׂה!
טוֹבִיָּה הִתְחִיל מִתְפַּשֵּׁט, וְאֶת שַׁעְיָה תָקְפָה אוֹתָהּ חַלְחָלַת הַבֶּטֶן, שֶׁהָיְתָה שְׁכִיחָה אֶצְלוֹ בִּשְׁעַת צִפִּיָּה אוֹ פַּחַד גָּדוֹל. טוֹבִיָּה הִתְפַּשֵּׁט כְּהֶרֶף עַיִן: אֶת הַמְּעִיל וְהַכּוֹבַע זָרַק עַל הָעֵשֶׂב, אֶת הָרְצוּעָה שֶׁהִדְּקָה אֶת מִכְנָסָיו הִתִּיר וְהֵם נָשְׁרוּ מֵאֲלֵיהֶם, אֶת הַכֻּתֹּנֶת פָּשַׁט בִּשְׁתֵּי מְשִׁיכוֹת מֵעַל לְרֹאשׁוֹ וְעָמַד כֻּלּוֹ עָרֹם בְּגוּפוֹ הַדַּק וְהַצַּח. גּוּף הַנַּעַר הָיָה יָשָׁר וּמָתוּחַ וְגָמִישׁ, כְּמִי שֶׁרָגִיל בְּרִיצָה וּבְטִפּוּס עַל גְּדֵרוֹת וְאִילָנוֹת. רֶגַע עָמַד בַּשֶּׁמֶשׁ, מִתְעַנֵּג עַל חֻמָּהּ הַטּוֹב, אַחַר כָּךְ תָּלָה עַצְמוֹ עַל בִּרְכָּיו, פָּרַשׂ אֶת יָדָיו וְקָפַץ בְּבַת רֹאשׁ לְתוֹךְ הַתְּעָלָה. הַמַּיִם הִגִּיעוּ לוֹ עַד הַטַּבּוּר. הִתְחִיל צוֹעֵד בְּתוֹךְ הַמַּיִם אֶל הָרִצְפָּה הַתְּלוּיָה וְנִרְאָה כְּרוֹקֵד. כְּשֶׁהִגִּיעַ אֶל הָרִצְפָּה הֶחֱזִיר פָּנָיו וְנִעְנַע בְּאֶצְבַּע וּבִצְחוֹק מְשׁוּבָה כְּלַפֵּי שַׁעְיָה, שֶׁיִּשְׁמֹר יָפֶה. אַחַר כָּךְ הִתְחִיל מְטַפֵּס, כְּדֵי לַעֲלוֹת עַל הָרִצְפָּה. הַדָּבָר לֹא הָיָה קַל, כִּי הַקְּרָשִׁים הָיוּ חֲלַקְלַקִּים וּמִשְׁתַּמְּטִים מִן הַיָּד. אַךְ הַמַּיִם הַסּוֹעֲרִים הֱרִימוּהוּ וְעָלָה. עוֹד פַּעַם הֵעִיף מַבָּט שֶׁל חִבָּה אֶל חֲבֵרוֹ, אַחַר שָׁכַב, זִנֵּק וְנִבְלַע בַּזֶּרֶם פְּנִימָה. כַּעֲבֹר רֶגַע נִשְׁמְעוּ טְפִיחוֹת אֶגְרוֹפָיו עַל הַדֶּלֶת מִבִּפְנִים; סִימָן שֶׁנִּכְנַס בְּשָׁלוֹם.
שַׁעְיָה, שֶׁנִּשְׁאַר לְבַדּוֹ בַּחוּץ, יָשַׁב רוֹעֵד עַל הָעֵשֶׂב וּבִגְדֵי חֲבֵרוֹ מוּטָלִים בְּחֵיקוֹ. הוּא חָתַר בְּדִמְיוֹנוֹ לִרְאוֹת אֶת טוֹבִיָּה בְּתוֹךְ בֵּית־הַקּוֹרוֹת, מִשְׁתַּכְשֵׁךְ לַהֲנָאָתוֹ בְּתוֹךְ אֶשֶׁד הַמַּיִם.
“אָהּ, כַּמָּה טוֹב…” 🔗
טוֹבִיָּה עָמַד בְּתוֹךְ הַבִּנְיָן, הִבִּיט סָבִיב וְחָשׁ עַצְמוֹ כְּשָׁרוּי בִּרְשׁוּת קְסָמִים. אוֹר יְרַקְרַק רָפֶה מִלֵּא אֶת הֶחָלָל הַבֵּינוֹנִי, וְהוּא טָעוּן עֲרָפֶל שֶׁל רְסִיסִים מַבְהִיקִים. הַקּוֹרוֹת וְהַתִּקְרָה הָיוּ שְׁחוֹרוֹת מִזֹּקֶן, וּמִצַּד אֶחָד נִמְתְּחוּ לְאֹרֶךְ הַקִּיר אִצְטַבָּאוֹת אֲחָדוֹת בְתַבְנִית מַדְרֵגוֹת, כְּמוֹ בְּבֵית־הַמֶּרְחָץ. “עַל אִצְטַבָּאוֹת אֵלּוּ הֵם מִתְפַּשְּׁטִים” (הַכַּוָּנָה לְמִשְׁפַּחַת הַסּוֹכֵן) – הִרְהֵר. בְּגוּפוֹ חָשׁ קֹר וְחֹם כְּאֶחָד, וְלֹא יָדַע אֵיזֶה מֵהֶם עִקָּר.
בְּיַרְכְּתֵי הַחֶדֶר לְמַעְלָה הָיָה כְּעֵין אֶשְׁנָב פָּתוּחַ לְכָל רֹחַב הַקִּיר, יוֹצֵא אֶל שֶׁטַח הַבְּרֵכָה, וּמִשָּׁם נוֹפְלִים הַמַּיִם בְּכֹחַ וּבְרַעַשׁ מַחֲרִישׁ אָזְנַיִם. שׁוּם קוֹל אַחֵר לֹא יָכוֹל הָיָה לְהִשָּׁמַע שָׁם בִּפְנִים. לְאַט וּבִזְהִירוּת הִתְקָרֵב אֶל הָאֶשֶׁד, הִתְבּוֹנֵן בָּאֶשְׁנָב וְרָאָה רֶשֶׁת שֶׁל חֲבָלִים מְתוּחָה עָלָיו. “כְּדֵי שֶׁלֹּא יִמָּלְטוּ הַדָּגִים הַגְּדוֹלִים שֶׁבַּבְּרָכָה” – אָמַר לְעַצְמוֹ, כָּפַף גַּבּוֹ וּנְתָנוֹ תַּחַת הַמַּיִם. הַזֶּרֶם הַקַּר הִכָּה עָלָיו בְּכֹחַ רַב וְחִמֵּם אֶת גַּבּוֹ. בְּקשִׁי הֶחֱזִיק מַעֲמָד בְּרַגְלָיו. “אָה, כַּמָּה טוֹב, כַּמָּה טוֹב!” קָרָא בְּנִקּוּשׁ שִׁנַּיִם וּבְקֹצֶר נְשִׁימָה, אַף הִתְחִיל רוֹקֵד בְּתוֹךְ הָאֶשֶׁד, מִתְקָרֵב וּמִתְרַחֵק, כּוֹרֵעַ וּמִזְדַּקֵּף, מְנוֹפֵף זְרוֹעוֹתָיו וְטוֹפֵחַ עַל גּוּפוֹ. אָהּ, אָהּ! תַּעֲנוּג כָּזֶה לֹא רָאָה אֲפִלּוּ בַּחֲלוֹם. בִּקְפִיצוֹת אֲחָדוֹת עָלָה עַד לְאִצְטַבָּה הָעֶלְיוֹנָה, יָשַׁב תַּחַת הַתִּקְרָה וְהִתְבּוֹנֵן אֶל כָּל מָה שֶׁבִּפְנִים. עַל הַקִּירוֹת צָמְחוּ פִּטְרִיּוֹת כֵּהוֹת וּמִן הַסְּדָקִים צָץ טְחַב. קָטַף פִּטְרִיָּה וּמִעֲכָה בֵּין אֶצְבְּעוֹתָיו. רֵיחַ רַע עָלָה מִיָּדוֹ, זְרָקָהּ בְּגֹעַל לְתוֹךְ הָאֶשֶׁד. עֵינָיו הִתְרַגְּלוּ כְּבָר בָּאוֹר הָרָפֶה וְהִבְחִינוּ יוֹתֵר. עַל מַסְמֵר שֶׁבַּכֹּתֶל מֵאַחֲרָיו הָיְתָה תְּלוּיָה מִטְפַּחַת רְקוּמָה. “אֶת זוֹ שָׁכְחוּ וַדַּאי בַּפַּעַם הָאַחֲרוֹנָה”, וְהוּא הֱסִירָהּ, אַךְ הֵשִׁיבָה מִיָּד לִמְקוֹמָהּ.
יָרַד וְהִתְחִיל מְהַלֵּךְ עַל הָרִצְפָּה בְּתוֹךְ הַמַּיִם עַל שְׁתַּיִם וְעַל אַרְבַּע, פּוֹשֵׁט אֲבָרָיו וּמְפַרְכֵּס כְּשׂוֹחֶה; אַחַר כָּךְ עָמַד שׁוּב וְנִכְנַס שׁוּב אֶל מִתַּחַת לאֶשֶׁד: “הוֹ־הוֹ־הוֹ, כַּמָּה חֲזָקוֹת הַמַּכּוֹת!” – דִּבֵּר אֶל עַצְמוֹ – “כַּמָּה הֵן מְחַמְּמוֹת אֶת הַגַּב! אֵלּוּ הָיָה פֹּה שַׁעְיָה! אֵין דָּבָר, אִם הַכֹּל יַעֲבֹר הַיּוֹם בְּשָׁלוֹם, אַכְנִיסֵהוּ מָחָר. אֶלָּא שֶׁחוֹשֵׁשׁ אֲנִי שֶׁמָּא יִתְיָרֵא לְהִכָּנֵס לְבַדּוֹ. גַּם לָזֹאת אֶמְצָא עֵצָה: אֶת הַבְּגָדִים נַסְתִּיר בַּחוּץ תַּחַת הָעֵץ. אֲנִי אֶחֱזֹר וַאֶמְשְׁכֶנּוּ אַחֲרֵי. כַּמָּה הוּא יְהֵא רוֹעֵד פֹּה!” ־ ־
בַּת הַנַּפָּח 🔗
בְּעוֹד טוֹבִיָּה מִתְעַנֵּג בִּרְעָדָה בְּתוֹךְ אַרְמוֹן־הַמַּיִם הַמְּכֻשָּׁף, בָּאָה יַלְדַּת הַנַּפָּח וְעָמְדָה לָדוּג בְּחַכָּה בַּתְּעָלָה, כְּדַרְכָּהּ יוֹם יוֹם. וּבְשָׁעָה שֶׁיָּשְׁבָה וְדָגָה, הִבִּיטָה בְּעֵינֶיהָ הַחַדּוֹת אֶל בֵּית־הַקּוֹרוֹת וְרָאֲתָה בַּחוּץ נַעַר יְהוּדִי יוֹשֵׁב תָּלוּי עַל בִּרְכָּיו וּמַחֲזִיק חֲבִילַת בְּגָדִים. הִיא נִבְהֲלָה בַּתְּחִלָּה וְהַחַכָּה נָפְלָה מִיָּדָהּ. אַחַר כָּךְ הֵרִימָה אוֹתָהּ וְהִנִּיחַתָּה מֵעַל לַתְּעָלָה, וּבְעַצְמָהּ רָצָה בַּחֲשַׁאי בְּתוֹךְ הָעֵשֶׂב, רוּץ וְהִתְבּוֹנֵן, רוּץ וְהִתְבּוֹנֵן. וּפִתְאֹם פָּנְתָה וְהִתְחִילָה לָרוּץ חִישׁ קַל בְּמַעֲלֵה הַתְּלוּלִית, עַד שֶׁנֶּעֶלְמָה מֵאַחֲרֵי הַסַּדְנָה.
שַׁעְיָה לֹא רָאָה מְאוּמָה. הוּא יָשַׁב וְעֵינָיו מַחֲלִיקוֹת בְּלִי הֶרֶף מִבֵּית־הַקּוֹרוֹת אֶל הַסַּדְנָה וּמִן הַסַּדְנָה אֶל בֵּית־הַקּוֹרוֹת. אַךְ פִּתְאֹם קָפָא עַל מְקוֹמוֹ: בַּנָּתִיב הַיּוֹרֵד מִן הַסַּדְנָה מִתְקָרֵב וּבָא בִּפְסִיעוֹת גְּדוֹלוֹת וּמְהִירוֹת גּוּף גָּדוֹל וְשָׁחוֹר וּבְיָדוֹ הוּא מְנַעְנֵעַ מְטִיל בַּרְזֶל: הַנַּפָּח וְהַמַּפְתֵּחַ!
שַׁעְיָה הִבִּיט אֵלָיו וְחָשַׁב בְּלִבּוֹ: “מֶה עָלַי לַעֲשׂוֹת?” הוּא בִּקֵּשׁ לָקוּם, אַךְ כְּאִלּוּ רֻתַּק לִמְקוֹמוֹ. רָצָה לִצְעֹק, אַךְ קוֹלוֹ נֶחְבָּא וּגְרוֹנוֹ יָבֵשׁ. וְאוּלָם עָלָיו לַעֲשׂוֹת דְּבַר מָה, וּמִיָּד, וָלֹא – טוֹבִיָּה אָבוּד… וּפִתְאֹם עָמַד עַל רַגְלָיו, חֲבִילַת הַבְּגָדִים נִשְׁמְטָה לָאָרֶץ, וְהוּא עַצְמוֹ קָפַץ בְּאַחַת לְתוֹךְ הַתְּעָלָה, וּבְעוֹד רֶגַע עָמַד עַל הָרִצְפָּה וּבִשְׁנֵי אֶגְרוֹפָיו הַדַּלִּים הִכָּה בַּדֶּלֶת הַבְּצוּרָה בְּכָל כֹּחוֹ וּמְאֹדוֹ. אַךְ שׁוּם הֵד לֹא עָנָה מִשָּׁם. בְּרֶגַע זֶה שָׁב אֵלָיו גַּם קוֹלוֹ וְהִתְחִיל צוֹוֵחַ: “טוֹבִיָּה, הִמָּלֵט! הַנַּפָּח!” וְהָלַם שׁוּב בַּדֶּלֶת כִּמְטֹרָף. וְהִנֵּה נָגְעָה בּוֹ יָד חֲזָקָה וּבִמְשִׁיכָה אַחַת סִלְּקַתְהוּ הַצִּדָּה. הַמַּפְתֵּחַ הִשְׁמִיעַ קוֹל בְּהִתְהַפְּכוּ בְּתוֹךְ חוֹר הַמַּנְעוּל וְהַדֶּלֶת נִפְתְּחָה.
בִּפְנִים הַבִּנְיָן הֻשְׁרָה פִּתְאֹם אוֹר גָּדוֹל, וְטוֹבִיָּה רָאָה בַּפֶּתַח אֶת הַנַּפָּח עוֹמֵד בִּמְלֹא קוֹמָתוֹ. הָרַעֲיוֹן הָרִאשׁוֹן שֶׁהִבְרִיק בְּמֹחוֹ הָיָה: לְהִמָּלֵט. אַךְ אֵיךְ יִמָּלֵט וְזֶה חוֹסֵם לוֹ אֶת הַדֶּרֶךְ? אַף הַנַּפָּח לֹא מִהֵר. בָּטוּחַ בָּצֵידוֹ וְהִבִּיט פְּנִימָה, כְּשֶׁהוּא חוֹשֵׂף אֶת שִׁנָּיו הַצַּחוֹת בִּשְׂחוֹק סָפֵק־טוֹב סָפֵק־רָע.
– מַה מַּעֲשֶׂיךָ פֹּה? – הִרְעִים לְתוֹךְ רַעַשׁ הַמַּיִם.
– רוֹחֵץ. – עָנָה טוֹבִיָּה עַזּוֹת.
– בִּרְשׁוּת מִי?
– מָה אֲנִי גוֹנֵב מִמְּךָ? אֶת הַמַּיִם? – הִתְוַכַּח עִמָּדוֹ טוֹבִיָּה בְּיֵאוּשׁוֹ, כְּשֶׁרַגְלוֹ הָאַחַת עוֹמֶדֶת עַל הָאִצְטַבָּה הַתַּחְתּוֹנָה וְהוּא אוֹרֵב בְּעֵינָיו לְכָל תְּנוּעָה שֶׁל הַנַּפָּח, כְּדֵי לְכַוֵּן רֶגַע־כּשֶׁר לְהִמָּלֵט הַחוּצָה.
– הוֹ־הוֹ, אַתָּה מִתְחַכֵּם! – אָמַר הַנַּפָּח וּפָסַע פְּסִיעָה בְּתוֹךְ הַמַּיִם לִקְרַאת הַנַּעַר הָעֵירֹם. הַלָּה זִנֵּק כְּחֵץ, עָבַר עַל יַד הַנַּפָּח וְגוּפוֹ הָיָה כְּבָר מִחוּץ לַסַּף, אַךְ – אֲהָהּ, יָדוֹ נִשְׁאֲרָה תְפוּסָה בִּידֵי הָעֲנָק. שְׁנַיִם שְׁלשֶׁת הַמַּאֲמַצִּים וְהַפִּרְפּוּרִים לֹא הוֹעִילוּ, וְכְעָבְרָם הָיָה גוּפוֹ שֶׁל טוֹבִיָּה, הַגּוּף הַצַּח וְהַלַּח, מוּטָל עַל כְּתֵפוֹ וְעַל סִינָרוֹ הַשְּׁחוֹרִים שֶׁל הַנַּפָּח, כְּקוֹרָה מַבְהִיקָה, כִּמְעַט בְּלִי תְנוּעָה, וְהוּא יוֹצֵא עִם טַרְפּוֹ וְנוֹשְׂאוֹ בְּמַעֲלֵה הַדֶּרֶךְ אֶל הַסַּדְנָה.
שַׁעְיָה, שֶׁעָלָה בֵּינְתַיִם מִן הַתְּעָלָה רָטֹב כֻּלּוֹ, רָץ אַחֲרֵי הַנַּפָּח לְרַגְלָיו, בּוֹכֶה וּמְיַבֵּב, וְלִבּוֹ צוֹעֵק בְּקִרְבּוֹ לְגוֹרָל חֲבֵרוֹ. לְמַעְלָה, מִשְּׁנֵי עֶבְרֵי הַנְּתִיבָה, עָמְדוּ הַשּׁוּלְיוֹת וּפַטִּישֵׁיהֶם בִּידֵיהֶם, מְחַכִּים בְּפָנִים צוֹחֲקוֹת לַנַּפָּח. עַל גַּל אֲבָנִים, כַּחֲתוּלָה צְעִירָה, יָשְׁבָה הַיַּלְדָּה וְהִסְתַּכְּלָה בַּמַּחֲזֶה מִתּוֹךְ סַקְרָנוּת בִּלְבַד, כְּאִלּוּ אֵין לָהּ כָּל חֵלֶק בּוֹ.
בִּרְמִיזַת עֵינַיִם קָרָא הַנַּפָּח לִשְׁנֵי עוֹזְרָיו הַחֲסֻנִּים, שֶׁיֵּלְכוּ אַחֲרָיו אֶל הַסַּדְנָה. כְּשֶׁנִּכְנְסוּ שָׁמָּה הוֹרִיד הַנַּפָּח אֶת הַנַּעַר, יִשֵּׁר אֶת גּוּפוֹ (“הוּא מִתְעַלֵּף…”, חָשַׁב שַׁעְיָה בַּפֶּתַח בַּחֲרָדָה גְדוֹלָה) עַל בִּרְכָּיו, הֱרִימוֹ וְהִנִּיחוֹ עַל הַסַּדָּן הָאַדִּיר. רַגְלָיו שֶׁל טוֹבִיָּה נִתְלוּ מִזֶּה וְרֹאשׁוֹ מִזֶּה. עֵינָיו הָיוּ עֲצוּמוֹת.
– הָרִימוּ הַפַּטִּישִׁים! – נָתַן הַנַּפָּח בְּקוֹלוֹ עַל הַשּׁוּלְיוֹת. אֵלֶּה עָמְדוּ מִזֶּה וּמִזֶּה בְּרַגְלַיִם מְפֻשָּׂקוֹת וְהֵנִיפוּ פַּטִּישֵׁיהֶם.
קוֹל צְוָחָה. כְּצִוְחַת עוֹף שֶׁנָּפַל בְּצִפָּרְנֵי הַטּוֹרֵף, נִשְׁמַע לְיַד הַפֶּתַח. שַׁעְיָה צָנַח עַל סַף הַסַּדְנָה.
אַחֲרֵי שְׁתִיקָה שֶׁל רֶגַע הִרְעִים הַנַּפָּח שֵׁנִית בְּקוֹלוֹ:
– דַּי! הוֹרִידוּהוּ!
וּשְׁנֵי הַשּׁוּלְיוֹת זָרְקוּ אֶת הַפַּטִּישִׁים וְהוֹרִידוּ בִּזְרִיזוּת אֶת הַגּוּף הַלָּבָן מֵעַל הַסַּדָּן וְהֶעֱמִידוּהוּ עַל הַקַּרְקַע. טוֹבִיָּה עָמַד זָקוּף, שִׁפְשֵׁף אֶת עֵינָיו וְהִבִּיט בְּתִמָּהוֹן עַל סְבִיבָיו: הָאֻמְנָם, שָׁלֵם הוּא בְּגוּפוֹ? לֹא פָּגְעוּ בּוֹ כְּלָל, וְרַק לָצוֹן חָמְדוּ לָהֶם?
פִּתְאֹם הִשְׁגִּיחַ בְּשַׁעְיָה הַמּוּטָל עַל הַסַּף – רָץ אֵלָיו, הֱרִימוֹ וְהוֹצִיאוֹ הַחוּצָה, לַאֲוִיר, וְכֹה דִבֵּר אֵלָיו:
– מַה זֶּה נִבְהַלְתָּ, טִפְּשׁוֹן? מָה רָע עָשׂוּ לִי?
רְאֵה, לֹא עָשׂוּ לִי כְּלוּם. יָדַעְתִּי תֵכֶף שֶׁלֹּא יַעֲשׂוּ לִי כְּלוּם. בּוֹא, תֵּן לִי אֶת בְּגָדַי. הֵיכָן הֵם?
– הֵם מֵעֵבֶר לַתְּעָלָה, – אָמַר שַׁעְיָה בְּשִׁנַּיִם נוֹקְשׁוֹת וּמִכְנָסָיו הָרְטֻבִּים, הַמִּדַּבְּקִים אֶל רַגְלַיו הַדַּקּוֹת, קִשְׁקְשׁוּ אַף הֵם.
– שֵׁב וְהִתְחַמֵּם פֹּה בַּשֶּׁמֶשׁ, וַאֲנִי אָרוּץ וַאֲבִיאֵם בְּעַצְמִי.
טוֹבִיָּה רָץ בְּמוֹרַד הַדֶּרֶךְ, וְכַעֲבֹר רְגָעִים מִסְפָּר שָׁב לָבוּשׁ בְּחִפָּזוֹן, מְהַדֵּק אֶת רְצוּעַת־הָעוֹר עַל בִּטְנוֹ. בְּעָבְרוֹ עַל גַּל הָאֲבָנִים, שָׁלְחָה לוֹ הַיַּלְדָּה, הַיּוֹשֶׁבֶת מְכֻוָּצָה כַּחֲתוּלָה, אֶת לְשׁוֹנָהּ, לָשׁוֹן קְטַנָּה, וְרֻדָּה, הוּא רָאָה, אַךְ לֹא שָׂם לֵב וְרָץ הָלְאָה.
– בּוֹא! – אָמַר לְשַׁעְיָה – עַתָּה יְכוֹלִים אָנוּ לָצֵאת דֶּרֶךְ הַשַּׁעַר. הַ“שֶּׁרֶץ” הַקָּטָן הִלְשִׁין עָלֵינוּ.
מִרְשַׁעַת כָּזוֹ! אֵין דָּבָר, יָבוֹא יוֹמָהּ. אֲנִי נִשְׁבָּע לְךָ שֶׁאֶתְנַקֵּם בָּהּ.
בְּפֶתַח הַסַּדְנָה עָמְדוּ הַנַּפָּח וְהַשּׁוּלְיוֹת בְּיָדַיִם רֵיקוֹת וּתְלוּיוֹת וְחִיּוּךְ הֲנָאָה שָׁפוּךְ עַל פְּנֵיהֶם:
– נוּ, תָּבוֹאוּ שׁוּב לְהִתְרַחֵץ, שׁוֹבָבִים? – שָׁאַל הַנַּפָּח.
שְׁנֵי הַחֲבֵרִים עָבְרוּ וְלֹא עָנוּ דָבָר. הֵם הָלְכוּ יַחְדָּו, כָּתֵף נוֹגַעַת בְּכָתֵף.
כְּשֶׁיָּצְאוּ אֶת הַשַּׁעַר אָמַר טוֹבִיָּה לַחֲבֵרוֹ, וְהוּא מִשְׁתַּדֵּל לְחַזֵּק אֶת קוֹלוֹ:
– אַתָּה תֵשֵׁב עַל הַגֶּשֶׁר וּתְחַכֶּה לִי. עָלֶיךָ לְהִתְיַבֵּשׁ לִפְנֵי שׁוּבָךְ הַבַּיְתָה, כְּדֵי שֶׁלֹּא יַכִּירוּ. וַאֲנִי אֵלֵךְ מִסָּבִיב וְאֶקַּח אֶת הַפָּרָה. זוֹ נֶהֶנְתָה וְלֹא נֶעֶנְשָׁה.
– בְּהֵמָה הֲרֵי אֵינָהּ בַּת־עֳנָשִׁין. – הִפְטִיר שַׁעְיָה וְנִתְחַכֵּךְ בַּחֲבֵרוֹ.
אַחַר כָּךְ הִבִּיטוּ שְׁנֵיהֶם זֶה אֶל זֶה – וְחִיְּכוּ חִיּוּךְ שֶׁל סוֹד.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.