נְעִימִים וּמְלַטְּפִים הָיוּ יְמֵי הַקַּיִץ בְּפַרְבְּרֵי הָעֲיָרָה לוֹפָּטִין, הַסְּמוּכָה לַנָּהָר סְטִיר (גָּלִיצְיָה הַמִּזְרָחִית); וְהַנַּעַר אָשֵׁר, בְּנוֹ שֶׁל סוֹחֵר־הָעֵצִים, אָהַב אוֹתָם בְּיוֹתֵר. הוּא הָיָה יוֹצֵא עִם חֲבֵרָיו לִרְחֹץ בַּנָּהָר וְלִרְעוֹת אֶת הַבָּקָר, עוֹרֵךְ “קְרָבוֹת” וּמַפְרִיחַ יוֹנִים, מְשׁוֹטֵט בַּשָּׂדֶה, מְחַפֵּשׂ פִּנּוֹת נֶעְלָמוֹת וּמַרְחִיק לְעִתִּים עַד פְּאַת הַיַּעַר. אוֹת־הַיַּלְדוּת וַחֲוָיוֹת הַנְּעוּרִים לִוּוּהוּ שָׁנִים רַבּוֹת, וְכַאֲשֶׁר גָּדַל וְהָיָה לְסוֹפֵר בְּיִשְׂרָאֵל – הִרְבָּה לְתָאֳרָן בְּסִפּוּרָיו לִקְטַנִים וְלִגְדוֹלִים. נוּכַל, אֵפוֹא, לוֹמַר לְלֹא הִסּוּס כִּי גַּם סֵפֶר זֶה, פְּרִי עֵטוֹ שֶׁל אָשֵׁר בַּרַשׁ, טָבוּעַ בְּחוֹתַם הָאֱמֶת.

אָשֵׁר בֶּן נַפְתָּלִי־הֶרְץ בַּרַשׁ נוֹלַד בתַעֲנִית־אֶסְתֵּר תרמ“ט (1889) בָּעֲיָרָה לוֹפָּטִין הַסְּמוּכָה לבְּרוֹדִי (גָּלִיצְיָה). בֵּית הוֹרָיו עָמַד בִּפְאַת רְחוֹב שֶׁמִּחוּץ לָעֲיָרָה, נָעוּץ בְּתוֹךְ סִמְטָאוֹת יְרֻקּוֹת שֶׁל מְעוֹנוֹת אִכָּרִים, בַּעֲלֵי־מְלָאכָה וּפְקִידִים. בַּחֲצַר הַמִּשְׁפָּחָה הוֹרִיק גַּן־יָרָק, לִבְלְבוּ עֲצֵי פְרִי וְנִמְצָא מֶשֶׁק שֶׁל פָּרוֹת וְסוּסִים. שְׁנוֹת יַלְדוּתוֹ הָיוּ שְׁטוּפוֹת אוֹר, וְשִׁמְּשׁוּ בָּהֶן זֶה לְצַד זֶה עֹל תּוֹרָה בְּ”חֶדֶר" וְשַׁעֲשׁוּעִים תַּנּחַת כִּפַּת הַשָּׁמַיִם.

הַנַּעַר אָשֵׁר יָדַע עִבְרִית וְאָהַב עִבְרִית מִשַּׁחַר יַלְדוּתוֹ. בְּבֵיתוֹ הָיוּ מִתְהַלְּכִים בִּטּוּיִים עִבְרִיּים לָרֹב, וְהַלִּמּוּדִים בַּ“חֶדֶר” הוֹסִיפוּ עַל אֲשֶׁר קָלַט בַּבַּיִת. עוֹדוֹ נַעַר צָעִיר הִתְחִיל קוֹרֵא בְּסִפְרֵי הַשְׂכָּלָה, וְאַף הָיָה חוֹרֵז חֲרוּזִים וְכוֹתֵב סִפּוּרִים וּמַחֲזוֹת בְּעִבְרִית וּבְיִידִישׁ. בְּהַגִּיעוֹ לְגִיל אַרְבַּע־עֶשְׂרֵה כְּבָר נִמְצְאוּ תַּחַת יָדוֹ חוֹבְרוֹת שֶׁל “כְּתָבִים” מָעְתָּקִים בִּכְתָב־יָד יָפֶה וּמְכֹרָכִים בְּעֶצֶם יָדוֹ.

כְּשֶׁהִגִּיעָה לָעֲיָרָה בְּשׂוֹרַת הַצִּיּוֹנוּת נִתְפַס לָהּ הַנַּעַר אָשֵׁר בְּהִתְלַהֲבוּת. הוּא יִסֵּד יַחַד עִם כַּמָּה מֵחֲבֵרָיו אֲגֻדָּה צִיּוֹנִית וְהָיָה מַחֲלִיף מִכְתָּבִים עִם רָאשֵׁי הַתְּנוּעָה הַצִּיּוֹנִית. אָז הֶחְלִיט בְּלִבּוֹ לַעֲלוֹת לְאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל, וְהַחְלָטָה זוֹ נִתְחַזְּקָה כְּשֶׁנּוֹדַע לוֹ כִּי אֶחָד מִקְּרוֹבֵי אִמּוֹ מָכַר אֶת בֵּית־מְלוֹנוֹ בָּעִיר קְרַאקַא וְעָלָה עִם בְּנֵי בֵיתוֹ לִירוּשָׁלַיִם.

בְּגִיל שֵׁשׁ־עֶשְׂרֵה הֶחְלִיט אָשֵׁר בַּרַשׁ כִּי הִגִּיעָה שְׁעָתוֹ לַעֲמֹד בִּרְשׁוּת עַצְמוֹ. הוּא עוֹזֵב אֶת בֵּית הוֹרָיו “וּמוֹדֵד בְּשַׁעֲלוֹ אֶת גָּלִיצְיָה”, כִּלְשׁוֹנוֹ. בְּשָׁנִים אֵלֶּה עָסַק בְּלִמּוּד וְהוֹרָאָה, הִשְׁתַּלֵּם בִּלְשׁוֹנוֹת אֵירוֹפָּה וְרָכַשׁ לְעַצְמוֹ אֶת דַּעַת הַחַיִּים.

צְעָדָיו הָרִאשׁוֹנִים בַּסִפְרוּת הָיוּ בָּעִתּוֹן הָאִידִי “טאגעבּלאט”, בּוֹ פִּרְסֵם שִׁירִים לִירִיִּים וְסִפּוּרִים הוּמוֹרִיסְטִיִּים. בְּחֹרֶף תרס“ח (1908) הִתְיַדֵּד עִם י”ח בְּרֶנֶר, וְגֶרְשׁוֹן שׁוֹפְמַן. בְּרֶנֶר לָקַח מִבַּרַשׁ כַּמָּה שִׁירִים בִּפְרוֹזָה וּשְׁלָחָם אֶל דָּוִד פְרִישְׁמַן, וְהוּא הִדְפִּיסָם בַּמְאַסֵּף “סִפְרוּת” שֶׁעָרַךְ. סִפּוּרוֹ הָעִבְרִי הָרִאשׁוֹן – “תְּנָאִים” – נִדְפַּס לְאַחַר שָׁנָה בַּיַּרְחוֹן “הַשִּׁלּוֹחַ”. מֵאָז הִתְמַסֵּר אָשֵׁר בַּרַשׁ כֻּלּוֹ לַסִפְרוּת הָעִבְרִית וּפִרְסֵם שִׁירִים, סִפּוּרִים וּרְשִׁימוֹת בְּרֹב כִּתְבֵי הָעֵת הָעִבְרִיִּים שֶׁל הַשָּׁנִים הָהֵן.

בְּחֹרֶף תרע“ד עָלָה בַּרַשׁ לְאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל וְהוּא כְּבֶן עֶשְׂרִים וְחָמֵשׁ. זְמַן קָצָר לְאַחַר עֲלִיָּתוֹ עָבַר אֶת הָאָרֶץ לְאָרְכָּה, מִיָּם הַמֶּלַח וְעַד מְתוּלָה, וּמַסָּע זֶה הָיָה זָכוּר לוֹ כָּל יָמָיו. אַחַר־כָּךְ נִכְנַס לְלַמֵּד סִפְרוּת וְלָשׁוֹן עִבְרִית בַּגִּמְנַסְיָה הָעִבְרִית “הֶרְצְלִיָּה”, וּמֵאָז עָסַק בְּהוֹרָאָה עֶשְׂרִים וּשְׁמוֹנֶה שָׁנִים רְצוּפוֹת. מִן הַגִמְנַסְיָה עָבַר לְבֵית־הַמִּדְרָשׁ לְמוֹרוֹת בְּתֵל־אָבִיב. בְּמִלְחֶמֶת־הָעוֹלָם הָראשׁוֹנָה גֹּרְשׁוּ תּוֹשָׁבֵי תֵּל־אָבִיב מֵעִירָם. מִשְׁפַּחַת בַּרַשׁ עָבְרָה לְזִכְרוֹן־יַעֲקֹב, וְאַחַר־כָּךְ לְחֵיפָה, שָׁם לִמֵּד בְּבֵית־הַסֵּפֶר הָרֵיאָלִי; מְאֻחָר יוֹתֵר הָיָה מוֹרֶה וּמְנַהֵל בֵּית־הַסֵּפֶר הַתִּיכוֹן “גְּאֻלָּה” בְּתֵל־אָבִיב. בִּשְׁנַת תש”ג פָּרַשׁ מִן הַהוֹרָאָה וְהִקְדִּישׁ אֶת כָּל זְמַנּוֹ וְאוֹנוֹ לַסִּפְרוּת.

מְסֹעֶפֶת וְרַבְגּוֹנִית הָיְתָה פְּעִילוּתוֹ הַסִּפְרוּתִית שֶׁל אָשֵׁר בַּרַשׁ, וְאֵין לָכֶם שָׂדֶה סִפְרוּתִי אֲשֶׁר בּוֹ לֹא חָרַשׁ וְהֵנִיב פֵרוֹת־בְּרָכָה: הוּא כָּתַב שִׁירִים סְפוּגֵי הָגוּת וּבְהִירֵי נִיב, שֶׁכֻּנְּסוּ בַּסְּפָרִים “תְּמוֹל”, “צֵל הָרִים”; פִּרְסֵם סִפּוּרִים רַבּים, שֶָנּוֹשְׂאֵיהֶם לְקוּחִים מֵחַיֵּי הַיְּהוּדִים בַּגּוֹלָה וּבָאָרֶץ – “חֲבֵרִים”, “מַשָּׂא בֶּהָרִים”, “תְּמוּנוֹת מִבֵּית מְבַשֵּׁל הַשֵּׁכָר”, “עֲלֵי אֲדָמוֹת”, “בְּצֵל אֲנָשִׁים טוֹבִים” וְעוֹד. חִבֵּר רוֹמָנִים – “כְּעִיר נְצוּרָה” וְ“אַהֲבָה זָרָה” (סֵפֶר זֶה זִכָּהוּ בִּ“פְרָס בְּיַאלִיק”). הוּא הִרְבָּה לְלַקֵּט וּלְעַבֵּד אַגָּדוֹת־עַם שֶׁכֻּנְּסוּ בְּשׁוּרַת סְפָרִים – “פֶּלַח הָרִמּוֹן”, “הֲדַס”, “מְנוֹרַת הַזָּהָב”, “עוֹלָם מְסַפֵּר” וְעוֹד. הוּא תִּרְגֵּם מִסִּפְרוּת הַמּוֹפֵת – “רוֹבִּינְזוֹן קְרוּזוֹ”, אֹהֶל הַדּוֹד תּוֹם“, “מְדִינַת הַיְּהוּדִים” לְהֶרְצְל, “דּוֹן קַרְלוֹס” לְשִׁילֶר וְעוֹד. הִרְבָּה לְפַרְסֵם רְשִׁימוֹת, מַאַמְרֵי בִּקֹּרֶת וּמַסּוֹת וְחִבֵּר סֵפֶר־לִמּוּד חָשׁוּב עַל “תּוֹרַת הַסִּפְרוּת הָעִבְרִית וְהַכְּלָלִית”. כֵּן הִשְׁקִיעַ עָמָל וגִלָּה טוּב־טַעַם בַּסִּפְרִיּוֹת וּבְכִתְבֵי־הָעֵת שֶׁעָרַךְ: חוֹבְרוֹת “קֻפַּת הַסֵּפֶר” לִילָדִים, הַיַּרְחוֹן לְנֹעַר “עֲתִידוֹת”, דּוּ־הַיַּרְחוֹן “הֵדִים”, אַנְתּוֹלוֹגְיוֹת, סִפְרִיַּת “מִצְפֶּה” לְסִפְרוּת מוֹפֵת וּמָקוֹר. הוּא קֵרֵב, וְעוֹדֵד סוֹפְרִים צְעִירִים וְהִתְמַסֵּר לִפְעִילוּת צִבּוּרִית־סִפְרוּתִית נִרְחֶבֶת – הִשְׁתַּתֵּף בְּיִסּוּד אֲגֻדַּת הַסּוֹפְרִים וְהָיָה יוֹשֵׁב־הָרֹאשׁ שֶׁלָּהּ; יָסַד אֶת קְלוּבּ הַסּוֹפְרִים “פַּא”ן” וְהָיָה מַזְכִּירָה; הָיָה חָבֵר בְּוַעַד־הַלָּשׁוֹן, בְּוַעַד אֲגֻדַּת־הַמּוֹרִים וְעוֹד. כֵּן יָסַד אֶת הַמָּכוֹן הַבִּיבְּלִיּוֹגְרָפִי “גְנָזִים”, הַנִּקְרָא עַתָּה עַל שְׁמוֹ. אָשֵׁר בַּרַשׁ נִפְטַר בְּי“א בְּסִיוָן תשי”ב וְהִשְׁאִיר אַחֲרָיו יְרֻשָּׁה רוּחָנִית עֲשִׁירָה, הַמּוֹסִיפָה לִחְיוֹת בְּלֵב הַקּוֹרְאִים הָרַבִּים.

חִבָּה מְיֻחֶדֶת רָחַשׁ אָשֵׁר בַּרַשׁ לְנוֹפֵי יַלְדוּתוֹ וְלַדְּמֻיּוֹת שֶׁפָּגַשׁ וְהִכִּיר בִּנְעוּרָיו. מִפַּעַם לְפַעַם הָיָה חוֹזֵר וּמִתְרַפֵּק עַל אוֹתָם יָמִים רְחוֹקִים, עֵת הָיָה נַעַר שׁוֹבָב וּצְמֵא הַרְפַּתְקָאוֹת וְסִפֵּר עֲלֵיהֶם בְּרֹב חֵן וְאַהֲבָה. גַּם סֵפֶר זֶה שֶׁלִּפְנֵיכֶם עִקָּרוֹ הוּא – תֵּאוּר דְּמֻיּוֹת וַהֲוַי שֶׁל סְבִיבַת יַלְדוּתוֹ, יַחֲסֵי יְהוּדִים וְ“גוֹיִים”, מְשׁוּבוֹת נְעָרִים וְרַחֲשֵׁי יְדִידוּת וְאַחֲוָה. בֶּעָבָר נִדְפְסוּ הַפְּרָקִים כְּסִפּוּרִים נִפְרָדִים (כֻּנְּסוּ בְּסֵפֶר בְּשֵׁם “נְעָרִים”), עַתָּה הֵם עָבְרוּ עֲרִיכָה קַלָּה וְצֹרְפוּ יַחַד לִיצִירָה שְׁלֵמָה בִּפְנֵי עַצְמָהּ. א. א

מַכִּירִים אַתֶּם מִין הַקִּטְנִיּוֹת הַנִּקְרָא אֲפוּנִים? יֵשׁ אֲפוּנִים פְּשׁוּטִים, אֲפוּנֵי שָׂדֶה, שֶׁקּוֹצְרִים אוֹתָם בְּחֶרְמֵשׁ, דָּשִׁים אוֹתָם בְּמוֹרָג וּמְבַשְּׁלִים אוֹתָם בִּקְדֵרָה; וְאִם קָשִׁים הֵם, שׁוֹרִים אוֹתָם בְּמַיִם בְּמֶשֶׁךְ הַלַּיְלָה לִפְנֵי בִּשּׁוּלָם, וְעוֹרָם מִתְקַמֵּט וְתוֹכָם מִתְרַכֵּךְ. וְאִם אֵין לָהֶם תַּקָּנָה גַם בִּשְׁרִיָּה, גּוֹרְסִים אוֹתָם בְּמַגְרֵסָה וְאָז הֵם נִמּוֹחִים בְּעַל כָּרְחָם. וְאוּלָם יֵשׁ אֲפוּנִים אֲצִילִים, מְתוּקִים, אֲפוּנֵי־סֻכָּר, שֶׁתּוֹלְשִׁים אוֹתָם בַּיָּד וּמוֹלְלִים אוֹתָם בְּאֶצְבַּע. אֵלֶּה נִמּוֹחִים בִּרְתִיחָה רִאשׁוֹנָה, וּבְשָׁעָה שֶׁנֶּאֱכָלִים הֵם מְגָרִים אֶת הַחֵךְ בִּנְעִימוּת רַבָּה, וְעַל דָּפְנּוֹת הַקְּעָרָה נִשְׁאָרִים כִּפְתִילֵי־סְפוֹג רַכִּים, וְכַף הָאוֹכֵל תְּבַעֵר אַחֲרֵיהֶם, עַד כִּי לֹא יִשָּׁאֵר לָהֶם שָׂרִיד. אַךְ לֹא כָּל אָדָם זוֹכֶה לֶאֱכֹל מֵהֶם כְּדֵי שְׂבִיעָה, וְרַק הָעֲשִׁירִים יְמַלְּאוּ בָּהֶם אֶת כְּרֵסָם, כְּמוֹ שֶׁיְּמַלְּאוּ כְּרֵסָם גַּם מַעֲדַנִּים אֲחֵרִים; וְהַבֵּינוֹנִים אוֹ הָעֲנִיִּים אוֹכְלִים מֵהֶם רַק בְּמִקְרֶה וּמְעַט, כְּמַאֲכַל מוֹתָרוֹת, וּבְעוֹדָם חַיִּים, כְּלוֹמַר, יְרֻקִּים.

וְזֶה סֵדֶר אֲכִילָתָם: יוֹרֵד אָדָם לְגַנּוֹ (עַל פִּי רֹב הֵם נִזְרָעִים עֲרוּגָה קְטַנָּה וּבְגַן גָּדוּר יָפֶה, מִפְּנֵי הַחַמְדָּנִים) וְתוֹלֵשׁ לוֹ מְלֹא הַקֹּמֶץ תַּרְמִילִים יְרֻקִּים יַרְקוּת חִוֶּרֶת־שְׁקוּפָה, אֲרֻכִּים וּכְפוּפִים קְצָת, שְׁטוּחִים וְדַקִּים, אֶלָּא שֶׁמִּזֶּה וּמִזֶּה בּוֹלְטִים אַרְבָּעָה אוֹ חֲמִשָּׁה “כַּפְתּוֹרִים” עֲגֻלִּים: רְצוֹנוֹ, הוּא מַכְנִיס אֶת הַתַּרְמִיל לְתוֹךְ פִּיו וְלוֹעֲסוֹ כְּמוֹת שֶׁהוּא, וּפִיו מִתְמַלֵּא מִיָּד עָסִיס מָתוֹק־קָרִיר; רְצוֹנוֹ – הוּא אוֹחֵז בַּפִּטָּם, הַבּוֹלֵט בְּתַחְתִּית הַתַּרְמִיל כְּצִפֹּרֶן קְטַנָּה, שׁוֹבְרוֹ וּמוֹשְׁכוֹ מִלְּמַטָּה לְמַעְלָה, וְסִיב דַּק נִקְלָף עַד עֻקְצוֹ.

לוֹחֲצוֹ קְצָת לָרֹחַב וּבִטְנוֹ מִתְבַּקַּעַת, וְהַקִּטְנִיּוֹת הָעֲנֻגּוֹת וְהַקְּצוּבוֹת מְצִיצוֹת מִתּוֹכוֹ, מְחֻבָּרוֹת בְּחוּט יָרֹק, וְהוּא מַעֲבִיר עֲלֵיהֶן אֲגֻדָּלוֹ וְכֻלָּן נִפְרָטוֹת לְתוֹךְ כַּפּוֹ. אָז יַפְשִׁיל אֶת רֹאשׁוֹ וִישַׁלְשְלֵן לְתוֹךְ פִּיו וְיִלְעָסֵן לְעִיסָה קַלָּה וּזְהִירָה, כְּחָס עֲלֵיהֶן; וְאֵין לְךָ טַעַם יָפֶה מִזֶּה. אַף גּוּף הַתַּרְמִיל, אִם יִקְלֹף אֶת קְרוּמוֹ הַקָּשֶׁה יֶעֱרַב לְחִכּוֹ בְּיוֹתֵר.

רְצוֹנְכֶם, אֲסַפֵּר לָכֶם מַעֲשֶׂה בַּאֲפוּנִים.

“נֵלֵךְ לִתְלֹשׁ אֲפוּנִים”

בֵּין בֵּית הַשּׁוֹחֵט לְבֵית הַמּוֹזֵג הִשְׂתָּרַע מִגְרָשׁ עָזוּב, פָּרוּץ בְּלִי גָדֵר, וְעָלָיו תִּלֵּי אַשְׁפָּה סוּגִים בְּקוֹצִים וַחֲרוּלִים, אַבְנֵי־חֹמֶר מְעוּכוֹת, שִׁבְרֵי כְּלֵי־חֶרֶס, קִרְעֵי נְיָרוֹת וְכַיּוֹצֵא בָּאֵלֶּה – מָקוֹם נָאֶה לַחֲתוּלִים וְלִכְלָבִים וְלִנְעָרִים מְשַׂחֲקִים.

הָיָה יוֹם שִׁשִּׁי שֶׁל קַיִץ אַחֲרֵי הַצָּהֳרַיִם.

הַשֶּׁמֶשׁ יָרְדָה קְצָת מִלֵּב הַשָּׁמַיִם, אַךְ עוֹד לִהֲטָה אֶת הָעֲיָרָה כְּהֹגֶן, בְּיִחוּד שָׁפְכָה אֶת חַמָּתָהּ עַל הַמִּגְרָשׁ הֶחָשׂוּף מִצֵּל. מַחֲנוֹת שֶׁל זְבוּבִים גְּדוֹלִים וּכְחֻלִּים, מִמַּרְאֵה הַפְּלָדָה, רָחֲשׁוּ עַל הָאַשְׁפָּה וְזָלְלוּ מַה שֶּׁמָּצְאוּ מִתּוֹךְ שְׁתִיקָה. תַּרְנְגֹלוֹת חִטְּטוּ, הִתְפַּרְפְּרוּ וְהֶעֱלוּ אָבָק, חֲתוּלִים הִתְנַמְנְמוּ בַּחַמָּה פְּשׁוּטֵי רַגְלַיִם כִּפְגָרִים, וְאַף כֶּלֶב זָקֵן וְקֵרֵחַ רָבַץ מְשֻׁטָּח כְּלוּחַ בְּאֶמְצַע הַשְּׁבִיל.

שְׁנֵי גִבּוֹרֵי סִפּוּרֵנוּ הֵם נְעָרִים כִּבְנֵי עֶשֶׂר – שַׁעְיָה בֶּן הַשּׁוֹחֵט, שְׁחַרְחַר וְצָנוּם, וַחֲבֵרוֹ וּבִיָּה, בְּנוֹ שֶׁל נְחֶמְיָה הַמּוֹזֵג, אַדְמוֹנִי, מְגֻמָּשׁ וּגְדוֹל־עֵינַיִם. בְּאוֹתוֹ יוֹם פִּנּוּ לָהֶם הַשְּׁנַיִם חֶלְקָה נְקִיָּה וְשִׂחֲקוּ בְּכַפְתּוֹרִים.

בְּעֶרֶב שַׁבָּת לוֹמְדִים בַּ“חֶדֶר” רַק בַּבֹּקֶר, עוֹבְרִים בְּנִגּוּן עַל שְׁתֵּי פָּרָשִׁיּוֹת רִאשׁוֹנוֹת מִסִּדְרַת הַשָּׁבוּעַ, שְׁנַיִם מִקְרָא וְאֶחָד תַּרְגּוּם, אוֹסְפִים אֶת הַסְּפָרִים וּמִתְפַּזְרִים בִּתְרוּעָה אִישׁ לְבֵיתוֹ. גַּם שְׁנֵי גִבּוֹרֵינוּ הַצְּעִירִים מִהֲרוּ כָּל אֶחָד לְבֵיתוֹ, אָכְלוּ בַּחֲטִיפָה אֶת צְלִי־הָרֹטֶב עִם הַחַלָּה הַחַמָּה, וְעַתָּה הֵם בְּנֵי־חוֹרִין לְשַׂחֵק כְּאַוַת נַפְשָׁם. חָפְרוּ שָׁלֹשׁ גּוּמוֹת קְטַנּוֹת בְּשׁוּרָה יְשָׁרָה, הִנִּיחוּ כַּפְתּוֹר לִפְנֵי הַגּוּמָה הָרִאשׁוֹנָה, הִתְמַתְּחוּ עַל הָאָרֶץ וְהִתְחִילוּ סוֹטְרִים בּוֹ בְּצִפֹּרֶן. נִכְנַס הַכַּפְתּוֹר בַּגּוּמָה הָרִאשׁוֹנָה – תֵּחָשֵׁב לְקוֹלֵעַ “אַחַת”, נִכְנַס בַּשֵּׁנִית – “שְׁתַּיִם”, בַּשְּׁלִישִׁית – "שָׁלֹשׁ; לֹא הִכְנִיס לְשׁוּם גּוּמָה, סוֹטֵר חֲבֵרוֹ בִּמְקוֹמוֹ. מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ “שְׁלֹשִׁים”, זָכָה בְּכַפְתּוֹר אֶחָד מִן הַגְּדוֹלִים הַטְּמוּנִים בַּבַּיִת, בְּמָקוֹם שֶׁאֵין כָּל בְּרִיָּה יְכוֹלָה לְמָצְאָם. אַךְ נֶאֱמָנִים הֵם זֶה עַל זֶה וּמְשַׂחֲקִים בְּהַקָּפָה.

סָטַר מִי בְּחָזְקָה – וְלַכַּפְתּוֹר הָיְתָה “קְפִיצַת הַדֶּרֶךְ”, כְּלוֹמַר, הוּא עָבַר בְּבַת אַחַת אֶת שְׁלֹשׁ הַגּוּמוֹת, הִפְסִיד “שֵׁשׁ” כְּאֶחָת. לָכֵן נָהֲגוּ הַמְשַׂחֲקִים זְהִירוּת מְרֻבָּה בִּסְטִירָה, וּזְהִירוּת זוֹ הֵבִיאָה אוֹתָם לִידֵי שִׁכְחַת עַצְמָם.

הֵם שִׂחֲקוּ כָּךְ שְׁעָתַיִם אוֹ יוֹתֵר, וְאִלּוּלֵא הִרְגִּישׁ שַׁעְיָה שֶׁכְּבָר הִפְסִיד אֶת כַּפְתּוֹרוֹ הָאַחֲרוֹן, הָיוּ מוֹסִיפִים לְשַׂחֵק עַד אבוֹתֵיהֶם הָיוּ יוֹצְאִים וְקוֹרְאִים:

“קֻנְדֵּסִים, הִגִּיעַ זְמַן הֲלִיכָה לְבֵית הַכְּנֶסֶת”.

אֲבָל נִגְזְרָה עֲלֵיהֶם פֻּרְעָנוּת מִן הַשָּׁמַיִם,

וְהַמִּשְׂחָק נִפְסַק מֵאֵלָיו, כְּשֶׁיָּצָא שַׁעְיָה נָקִי מִכָּל נְכָסָיו וְעוֹד נִשְׁאַר חַיָּב כַּמָּה כַּפְתּוֹרִים.

– רוֹצֶה אַתָּה? אֲנִי אַשְׁאִיל לְךָ עוֹד חֲמִשָּׁה

כַּפְתּוֹרִים, – אָמַר טוֹבִיָּה בְּחֹם הַנִּצָּחוֹן, אַךְ לִבּוֹ הִכָּהוּ עַל שֶׁנִּצֵּל אֶת חֲבֵרוֹ בְּמִדָּה כָּזוֹ.

– לֹא, אֵינִי רוֹצֶה. חַם לִי וְאַבָּא אָמַר שֶׁאֵלֵךְ עִמּוֹ לְבֵית הַמֶּרְחָץ. – עָנָה שַׁעְיָה בְּעֶצֶב, אַךְ הֶעֱמִיד פָּנִים שֶׁל לֹא־אִכְפַּת.

– אֵינְךָ רוֹצֶה? לֹא צָרִיךְ. חֲבָל, אֶפְשָׁר הָיָה לְשַׂחֵק עוֹד חֲצִי שָׁעָה, לְפָחוֹת. רְאֵה, הַשֶּׁמֶשׁ עוֹד גְּבוֹהָה.

אֶפְשָׁר שֶׁהָיִיתָ זוֹכֶה שׁוּב מַה שֶּׁהִפְסַדְתָּ.

– לֹא, אֵין לִי חֵשֶׁק לְשַׂחֵק עוֹד. בּוֹא עִמִּי הַבַּיְתָה וְאֶתֵּן לְךָ אֶת הַכַּפְתּוֹרִים שֶׁהִפְסַדְתִּי.

– הֵם לֹא דְרוּשִׁים לִי עַכְשָׁו. יוֹדֵעַ אַתָּה מָה,

שַׁעְיָה? אִם אַתָּה רוֹצֶה, יְהֵא כְּאִלּוּ לֹא שִׂחַקְנוּ הַיּוֹם.

אֲנִי מְוַתֵּר לְךָ עַל כָּל הָרֶוַח. יֵשׁ לִי דַי כַּפְתּוֹרִים.

– לֹא, בָּזֶה אֵינִי רוֹצֶה. אֵינִי אוֹהֵב “טוֹבוֹת”. – אָמַר שַׁעְיָה מִתּוֹךְ הִתְנַעֲרוּת שֶׁל עֶלְבּוֹן.

– אִם כֵּן, בּוֹא נֵשֵׁב קְצָת עַל הָאֶבֶן. – הִצִּיעַ טוֹבִיָּה. הוּא חָס בְּלִבּוֹ עַל חֲבֵרוֹ הַטּוֹב וּבִקֵּשׁ לְמָשְׁכוֹ שֵׁנִית לְמִשְׂחָק. אוּלַי יָאִיר לוֹ מַזָּלוֹ פָּנִים וְיָשׁוּבוּ אֵלָיו כַּפְתּוֹרִים אֲחָדִים.

הֵם יָשְׁבוּ עַל פֶּלַח אֶבֶן־רֵחַיִם שְׁבוּרָה, שֶׁהָיְתָה מְשֻׁקָּעָה בְּאֶמְצַע הַמִּגְרָשׁ, לָפְתוּ אֶת סַנְטְרֵיהֶם בִּידֵיהֶם הַנִּשְׁעָנוֹת עַל הַבִּרְכַּיִם, הִסְתַּכְּלוּ לַמֶּרְחָק, אֶל כְּפַר הָאִכָּרִים הַיָּרֹק אֲשֶׁר בַּשְּׁפֵלָה וּבַשָּׂדוֹת הַמִּשְׂתָּרְעִים עַד הָעֲרָפֶל הַכָּחֹל הָעוֹמֵד בְּשִׁפּוּלֵי הָאֹפֶק – הַיַּעַר – וְשָׁתְקוּ.

אַחֲרֵי זְמַן מָה הִתְעוֹרֵר טוֹבִיָּה:

– שַׁעְיָה, הֲכִינוֹתָ “פֵּירוֹת שֶׁל שַׁבָּת”?

– לֹא, שָׁכַחְתִּי. – עָנָה שַׁעְיָה מְפֻזָּר, כֵּיוָן שֶׁלֹּא יָכֹל לְהַסִּיחַ דַּעְתּוֹ מֵהֶפְסֵדוֹ.

– אַתָּה יוֹדֵעַ? יֵשׁ לִי רַעְיוֹן.

– מָה?

– נֵלְֵךְ לִתְלֹשׁ אֲפוּנִים מְתוּקִים.

– אֵיפֹה?

– אֲנִי יוֹדֵעַ מָקוֹם מְצֻיָּן. אִישׁ לֹא יִרְאֶה אוֹתָנוּ. אֶתְמוֹל שָׁמַעְתִּי אֶצְלֵנוּ אִכָּר אֶחָד, הִילְקוֹ, שֶׁסִּפֵּר בְּסוֹד לַחֲבֵרוֹ בִּשְׁעַת שְׁתִיָּה, כִּי זָּרַע מְעַט אֲפוּנֵי־סֻכָּר בְּתוֹךְ שְׂדֵה־הַשִּׁפּוֹן שֶׁלּוֹ. מִכָּל צַד שִׁפּוֹן, וּבָאֶמְצַע – הָאֲפוּנִים. מֵבִין אַתָּה לָמָּה? כְּדֵי שֶׁלֹּא יֵדְעוּ וְלֹא יִגְנְבוּ. אֲנִי יוֹדֵעַ אַיֵּה הַשָּׂדֶה. הוּא רָחוֹק מִן הַבָּתִּים וְאֵין יְכוֹלִים לִרְאוֹת מִשָּׁם כְּלוּם.

הַשִּׁפּוּן גָּבֹהַּ, וְאִם נִתְכּוֹפֵף מְעַט, לֹא יִרְאוּ אוֹתָנוּ בִּשְׁעַת מַעֲשֶׂה.

– אֲנִי יָרֵא – אָמַר שַׁעְיָה וְהִרְחִיב אֶת עֵינָיו.

עַתָּה נִשְׁכַּח מִלִּבּוֹ עִנְיַן הַכַּפְתּוֹרִים וְחָמַד אֶת הָאֲפוּנִים הַמְּתוּקִים.

– שׁוֹטֶה שֶׁבָּעוֹלָם, כְּשֶׁאֲנִי אוֹמֵר לְךָ שֶׁאֵין מַה לְְּפַחֵד, יָכוֹל אַתָּה לִסְמֹךְ עָלַי. אֶשְׁתָּקַד הָיִיתִי הוֹלֵךְ יוֹם יוֹם לְלַוּוֹת אֶת הָרוֹעֶה שֶׁלָּנוּ, כְּשֶׁהָיָה מְאַסֵּף לַמִּרְעֶה אֶת פָּרָתֵנוְ הַשְּׁחוֹרָה. אַתָּה זוֹכֵר? וְאָז הִתְבּוֹנַנְתִּי יָפֶה בְּכָל הַשָּׂדוֹת. הָרוֹעֶה אָמַר לִי מִי הוּא בְּעָלָיו שֶׁל כָּל שָׂדֶה וְשָׂדֶה. כַּמָּה אֲנִי אוֹהֵב אֲפוּנִים מְתוּקִים סָמוּךְ לִתְלִישָׁתָם!

בִּקְרִיאָה אַחֲרוֹנָה זוֹ כְּאִלּוּ נִתְכַּוֵּן לוֹמַר: כָּל הַסַּכָּנוֹת שֶׁבָּעוֹלָם כְּדָאִיּוֹת וּבִלְבַד שֶׁנַּשִּׂיג פְּרִי־מְגָדִים זֶה.

– המזיגה יוֹדֵעַ אַתָּה? – הִמְשִׁיךְ אַחֲרֵי שֶׁרָאָה אֶת חֲבֵרוֹ שׁוֹתֵק, סִימָן שֶׁיִּצְרוֹ “עוֹבֵד” בְּלִבּוֹ – אִם נִתְלֹשׁ הַרְבֵּה, נַעֲרֹךְ סְעֻדָּה אֶצְלְכֶם בַּעֲלִיַּת־הַגַּג (וְהִטְעִים בְּכַוָנָה אֶת הַמִּלָּה “אֶצְלְכֶם”), נִקְרָא לַחֲבֵרִים אֲחָדִים, הֵם יָבִיאוּ אֱגוֹזִים. נִקְרָא גַם לְיוֹסִילִי “גַרְגֶּרֶת”, הוּא יָבִיא שְׁקֵדִים וְצִמּוּקִים מֵחֲנוּת אָבִיו. אֶפְשָׁר שֶׁאֲנִי אָבִיא גַם בַּקְבּוּק יֵין־צִמּוּקִים מִבֵּית־הַמְּזִיגָה שֶׁלָּנוּ….

– אֲבָל… בְּכָל זֹאת יֵשׁ סַכָּנָה. אַתָּה זוֹכֵר בַּקַּיִץ שֶׁעָבַר, כַּאֲשֶׁר “סָחַבְנוּ” אֶת הַשְּׁזִיפִים בַּגַּן אֵצֶל סֶמֶנְקָא? טוֹב שֶׁפֶּרֶץ בֶּן הַפֶּחָח עָמַד עַל הַמִּשְׁמָר וְשָׁק לָנוּ, אָז יָדַעְנוּ לִבְרֹחַ. סֶמֶנְקָא כְּבָר עָבַר אֶת הַגָּדֵר עִם הַשּׁוֹט שֶׁבְּיָדוֹ…

– יוֹדֵעַ אַתָּה מָה? אֶחָד מִשְּׁנֵינוּ יִכָּנֵס לְתוֹךְ הַשָּׂדֶה וְיִתְלֹשׁ, וְהַשֵּׁנִי יַעֲמֹד עַל הַמִּשְׁמָר. עַל פִּי גוֹרָל: מִי שֶׁיּוֹצִיא אֶת הַקֶּשֶׁר יַעֲמֹד עַל הַמִּשְׁמָר.

וְתוֹךְ כְּדֵי דִבּוּר הוֹצִיא טוֹבִיָּה אֶת הַמִּטְפַּחַת, קָשַׁר קֶשֶׁר בְּאֶחָד מִקְּצוֹתֶיהָ וְצֵרֵף אַרְבָּעָה זְנָבוֹת, עִרְבֵּב, עִרְבֵּב וּלְבַסּוֹף הוֹשִׁיט לְשַׁעְיָה שֶׁיִּמְשֹׁךְ.

שַׁעְיָה צָחַק, מָשַׁךְ וְהוֹצִיא זָנָב “חָלָק”.

ה – טוֹב מְאֹד, אַתָּה רוֹאֶה? בְּסִימָן טוֹב, אֲנִי גָבֹהַּ מִמְךָ וְלָכֵן אֵיטִיב לִרְאוֹת מִמְּךָ, וְאַתָּה קָטָן מִמֶּנִּי וְלָכֵן לֹא תֵרָאֶה מִתּוֹךְ הַקָּמָה. אֲבָל אִם אַתָּה יָרֵא, יְכוֹלִים אָנוּ לְהִתחַלֵּף.

– לֹא, בְּשׁוּם אֹפֶן! עַל פִּי הַגּוֹרָל! רַק עַל פִּי הַגּוֹרָל!

– יֵשׁ לּךָ כִּיסִים גְּדוֹלִים?

– רְאֵה!

וְשַׁעְיָה הָפַךְ אֶת אַרְבַּעַת כִּיסָיו, שֶׁל הַמְּעִיל וְשֶׁל הַמִּכְנָסַיִם.

בֵּין הַשָּׂדוֹת

לְאַחַר רֶבַע שָׁעָה הָלְכוּ שְׁנֵיהֶם עַל דֶּרֶךְ הַשָּׂדוֹת הַשּׁוֹקֶטֶת עַל עֲפָרָהּ בְּיוֹם קַיִץ, עָבְרוּ אֶת הַבִּצָּה הַקְּטַנָּה וְאֶת גֶּשֶׁר־הַקּוֹרוֹת הַמָּתוּחַ עָלֶיהָ, וְעַתָּה הֵם הוֹלְכִים עַל הַדֶּרֶךְ הָרְחָבָה, שֶׁבְּצִדֶּיהָ, לְיַד הַחֲפִירוֹת הַדְּשׁוּאוֹת, הָאֲדָמָה מַלְבִּינָה מְבֻקָּעָה מִן החֹם.

מִימִינָם וּמִשְּׂמֹאלָם שְׁטוּחִים שְׂדוֹת הַתְּבוּאָה: נַּלֵּי שִׁפּוֹן גָּבֹהַּ, כְּקוֹמַת אִישׁ, הַמֵּפִיץ רֵיחַ דַּק שֶׁלִּפְנֵי גְמַר בִּשּׁוּל, מְהַבְהֲבִים וְדוֹעֲכִים בָּרוּחַ הַחֲרִישִׁית.

הַחִטָּה אַךְ מַתְחִילָה לַעֲשׂוֹת שִׁבֳּלִים, וְהַשְׂעוֹרָה כְּבָר מַתְחִילָה לְהַצְהִיב; הַכֻּסֶּמֶת הַחוּמָה עוֹד מְלַבְלֶבֶת פֹּה וְשָׁם, כְּשִׁיּוּרֵי שֶׁלֶג בְּרֵאשִׁית אָבִיב. הִנֵּה הֵם עוֹבְרִים עַל פְּנֵי שְׂדֵה תִלְתָּן פּוֹרֵחַ, כָּסוּחַ חֶצְיוֹ לְשֵׁם חָצִיר חַי, וְאַחֲרָיו שְׂדֵה תַפּוּחֵי־אֲדָמָה עָדוּר יָפֶה, בְּמַעֲנִיּוֹת שְׁחוֹרוֹת וַאֲרֻכּוֹת, בְּלִי סִימָן שֶׁל עֵשֶׂב בָּר. צִפֳּרִים בּוֹדְדוֹת חוֹצוֹת אֶת הָאֲוִיר הַזַּךְ בְּצִּיּוּץ עַלִּיז, נֶעֱלָמוֹת וְחוֹזְרוֹת שׁוּב. בַּשָּׁמַיִם נִשָּׂאִים עֲנָנִים לְבָנִים, רְחוֹקִים וְצִלְלֵיהֶם הַדַּקִּים זָעִים עַל פְּנֵי הַמֶּרְחָב הַמַּזְהִיר, מִזְמַן לִזְמַן חוֹלֵף עָנָן עַל פְּנֵי הַשֶּׁמֶשׁ וּמַקְדִּיר קְצָת אֶת עֵין הָאָרֶץ, וְאָז יַעֲבֹר כְּזֶרֶם צוֹנֵן בָּאֲוִיר וְהַכֹּל נִרְאֶה רֶגַע כְּתָמוּהַּ.

אִכָּר יָחֵף וּגְלוּי־חָזֶה עוֹבֵר רָכוּב עַל סוּסָה הַהוֹלֶכֶת לְאַט אַךְ בְּאִי־מְנוּחָה, מַצְלִיפָה עַצְמָהּ בִּזְנָבָהּ, בּוֹעֶטֶת בְּבִטְנָהּ וּמְצַלְצֶלֶת בִּכְלֵי הָרִתְמָה לְהַבְרִיחַ אֶת הַזְּבוּבִים הָרוֹדְפִים אַחֲרֶיהָ בְּלִי הֶרֶף. אַחֲרֶיהָ טוֹפֵף בִּצְעָדִים לֹא בְּטוּחִים סְיָח רַךְ וְעָנֹג, וְעַל צַוָּארוֹ הַנֶּחְמָד מִטַּלְטֶלֶת מְצִלָּה קְטַנָּה, שֶׁקּוֹלָהּ נִשְׁמָע בְּקֹשִׁי. הָאִכָּר מִתְנַעְנֵעַ עַל גַּב הַסּוּסָה, מְסַלְסֵל בִּגְרוֹנוֹ אֵיזֶה זֶמֶר נוּגֶה וְעוֹבֵר בְּלִי שִׂים לֵב לִשְׁנֵי נַעֲרֵי הַיְּהוּדִים הַפּוֹסְעִים בְּחִפָּזוֹן עַל פְּנֵי הַדֶּרֶךְ הַדְּמוּמָה.

הֵם נֶעְצָרִים, הוֹפְכִים פְּנֵיהֶם וּמַבִּיטִים זְמַן מְמֻשָּׁךְ אַחֲרֵי הָאִכָּר הַמִּתְרַחֵק וְהוֹלֵךְ, עַד שֶׁהוּא נַעֲשֶׁה קָטָן מְאֹד, וְהַסְּיָח נֶעְלָם לְגַמְרֵי מִן הָעַיִן, אָז הֵם שָׁבִים לָלֶכֶת. שַׁעְיָה מוֹחֶה פַּעַם בְּפַעַם אֶת מִצְחוֹ בְּשַׁרְווּלוֹ, אַךְ הַזֵּעָה מְבַצְבֶּצֶת שׁוּב וְטִפּוֹת גְּדוֹלוֹת עוֹמְדוֹת עַל גַּבֵּי נְחִירָיו.

טוֹבִיָּה, הֶחָזָק מִמֶּנּוּ, מַתְחִיל לָשִׁיר לְנַפְשׁוֹ.

– מָה אַתָּה שָׁר?

– אֵינְךָ יוֹדֵעַ אֶת הַשִּׁיר?

וְהוּא חוֹזֵר בְּקוֹל עַל מַה שֶׁשָּׁר קֹדֶם בַּחֲשַׁאי:

מֶלֶךְ עֶלְיוֹן יוֹשֵׁב בַּמָּרוֹם

וְאוֹכֵל פַּת עִם כַּמּוֹן,

וּמֶלֶךְ אֶבְיוֹן יוֹשֵׁב בַּשַּׁחַת,

כֶּסֶף אֵין לוֹ, רַק קַדַּחַת.

שְׁנֵיהֶם מִסְתַּכְּלִים זֶה אֶל זֶה וְצוֹחֲקִים.

– עוֹד רָחוֹק? – שׁוֹאֵל שַׁעְיָה אַחֲרֵי כַּמָּה רְגָעִים בִּדְאָגָה.

– לֹא, אַתָּה רוֹאֶה שָׁם אֶת הָעֵצִים הַגְּדוֹלִים הֵם אַגָּסֵי “כָּל נִדְרֵי”. הַשָּׂדֶה הַחֲמִישִׁי אַחֲרֵיהֶם, מִצַּד שְׂמֹאל.

הָאִכָּר הַגָּבֹהַּ

לְאַחַר רְגָעִים מְעַטִּים נִכְנְסוּ לְצֵל הָעֵצִים הָעַתִּיקִים, שֶׁנּוֹפָם הָרָחָב נוֹטֶה וְסוֹכֵךְ עַל כָּל רֹחַב הַדֶּרֶךְ וְעַל חֵלֶק מִן הַשָּׂדֶה שֶׁמִּנֶּגֶד, וְשׁוּב יָצְאוּ לָאוֹר. טוֹבִיָּה מָנָה עַתָּה אֶת הַשָּׂדוֹת שֶׁלִּשְׂמֹאלָם, וּכְשֶׁהִגִּיעַ לַשָּׂדֶה הַחֲמִישִׁי – עָמְדוּ.

הֵם הִבִּיטוּ כֹּה וָכֹה, לִרְאוֹת אִם כִּוְּנוּ שָׁעָה יָפָה. וּאָמְנָם, לֹא נִרְאָה אִישׁ בְּכָל הַמֶּרְחָב הַגָּלוּי וְהַמְנַסֵּר בְּקוֹל דְּמָמָה דַקָּה. מִיָּמִין, מֵעֵבֶר לִרְצוּעוֹת הַשָּׂדֶה הָאֲרֻכּוֹת, שׁוֹכֵן הַכְּפָר בְּשׁוּרַת בָּתִּים יְשָׁרָה, מֵהֶם סְכוּכֵי קַשׁ וּמֵהֶם גַּגּוֹת שֶׁרַעֲפֵי־עֵץ לָהֶם וּצְלָבִים אֲדֻמִּים מְצֻיָּרִים עֲלֵיהֶם אוֹ שְׁנוֹת בְּנִיָּתָם. מֵאַחַת הָאֲרֻבּוֹת מִתַּמֵּר וְעוֹלֶה עָשָׁן דַּק, כְּחַלְחַל. הַבָּתִים חֲבוּיִים רֻבָּם בְּיֶרֶק עַד אֶמְצַע הַחַלּוֹנוֹת.

– לֹא יְכוֹלִים לִרְאוֹת מִשָּׁם? – שָׁאַל שַׁעְיָה בְּעֵינַיִם גְּדוֹלוֹת.

– שׁוֹטֶה! רְאֵה, אֲנַחְנוּ הָעוֹמְדִים לְמַעְלָה אֵינֶנּוּ רוֹאִים אֶלָּא חֵלֶק מִן הַחַלּוֹנוֹת, הֵם הַיּוֹשְׁבִים לְמַטָּה, אֵיךְ יִרְאוּ אוֹתָנוּ? הַבֵּט, כַּמָּה זֶה רָחוֹק!

פִּתְאֹם הִשְׁמִיעַ שָׁלֹשׁ פְּעָמִים: קוּקוּ, קוּקוּ, קוּקוּ!

– אַתָּה רוֹאֶה, אַף נֶפֶשׁ חַיָּה לֹא שָׁמְעָה.

– אֵיפֹה תַעֲמֹד לְהַשְׁגִּיחַ?

בֶּאֱמֶת, עַל זֶה לֹא חָשַׁב טוֹבִיָה כְּלָל. אֲבָל בּוֹ בָּרֶגַע רָאָה גֶדֶם אִילָן בּוֹלֵט בִּפְאַת הַשָּׂדֶה הַקָּרוֹב, מִהֵר וְעָלָה עָלָיו.

– כַּמָּה יָפֶה רוֹאִים מִפֹּה! אֲנִי רוֹאֶה גַם אֶת הָאֲפוּנִים, כַּעֲשָׂרָה צְעָדִים מִן הַדֶּרֶךְ, לֹא יוֹתֵר.

שַׁעְיָה עָלָה גַם הוּא עַל הַגֶּדֶם, הֵם הֶחֱזִיקו זֶה בָּזֶה לְבַל יִפְּלוּ, וְהִבִּיטוּ בְּחֶמְדָּה אֶל הָרִבּוּעַ הַנָּמוּךְ, הַיָּרֹק וְהָרַעֲנָן שֶׁנִּרְאָה בְּתוֹךְ הַשִּׁפּוֹן הַגָּבֹהַּ, הַנּוֹטֶה כְּבָר לְצִהוּב.

– תֵּלֵךְ פְּסִיעוֹת אֲחָדוֹת בַּשְּׁבִיל הַצַּר שֶׁלְּיַד קְצֵה הַשָּׂדֶה, אַחַר־כָּךְ תְּסַלֵּק אֶת הַשִּׁבֳּלִים בִּשְׁתֵּי הַיָּדַיִם – וְאַתָּה בְּתוֹךְ הָאֲפוּנִים.

שַׁעְיָה צִיֵּת. אַחֲרֵי רֶגַע נִבְלַע בַּשִּׁבֳּלִים.

כְּשֶׁעָמַד טוֹבִיָּה עַל הַגֶּדֶם וְהָרוּחַ מְבַדֶּרֶת אֶת פְּאוֹתָיו, שׁוֹטְטוּ עֵינָיו מִסָּבִיב, וְאַף כִּי לֹא רָאָה נֶפֶשׁ חַיָּה מִסָּבִיב, הָיָה לִבּוֹ דוֹפֵק בְּחָזְקָה וְהָיָה מְשַׁנֶּה עֲמִידָתוֹ מֵרֶגֶל לְרֶגֶל. רַק אֶת רֹאשׁוֹ שֶׁל שַׁעְיָה רָאָה בְּתוֹך הַשָּׂדֶה, אֲבָל שָׁמַע יָפֶה אֶת רִשְׁרוּשׁוֹ שָׁם בִּשְׁעַת תְּלִישַׁת הַתַּרְמִילִים. הָרִשְׁרוּשׁ נָדַם לְרֶגַע, הִתְחִיל וְנָדַם שׁוּב. אִי הַמְּנוּחָה בְּלִבּוֹ שֶׁל טוֹבִיָּה גָּדְלָה מֵרֶגַע לְרֶגַע. נִדְמָה לוֹ שֶׁהַדָּבָר אָרַךְ יוֹתֵר מִדַּי. מַה לּוֹ שָׁם? הֲרֵי יָכוֹל הָיָה לְמַלֵּא כְּבָר אֶת כָּל הַכִּיסִים וְגַם אֶת כָּל הַכּוֹבַע. הוּא בְּוַדַּאי אוֹכֵל שָׁם, רַעַבְתָן שֶׁכְּמוֹתוֹ! אַךְ לִקְרֹא לֹא הֵעֵז, שֶׁמָּא יִשָּׁמַע קוֹלוֹ. עָבְרוּ עוֹד כַּמָּה רְגָעִים, הָאֲוִיר קָדַר וְמַשַּׁב רוּחַ קַל חָלַף וְהִרְעִיד אֶת גּוּפוֹ שֶׁל טוֹבִיָּה, עַד כִּי שִׁנָּיו נָקְשׁוּ בְּפִיו.

פִּתְאֹם – לִבּוֹ כְּאִלּוּ עָמַד מִדְּפֹק. הוּא רָאָה בָּרוּר: גּוּף אָרֹךְ הוֹלֵךְ וּמִתְקָרֵב עַל רַגְלַיִם אֲרֻכּוֹת בִּמְהִירוּת גְּדוֹלָה, עַל שְׁבִיל הַשָּׂדֶה מִיָּמִין, מִצַּד הַכְּפָר.

מִיָד קָפַץ טוֹבִיָּה מֵעַל הַגֶּדֶם וְקָרָא בְּכָל מַאֲמַצֵּי כֹּחוֹ:

– שַׁעְיָה, בְּרַח!

וּבְעַצְמוֹ נָשָׂא אֶת רַגְלָיו וּבָרַח, כְּשֶׁהוּא נִפְנֶה בְּכָל רֶגַע בְּלֵב סוֹעֵר מִבּוּשָׁה וּמִפַּחַד לִרְאוֹת מַה יֵעָשֶׂה לַחֲבֵרוֹ.

וּכְשֶׁעָמַד, רָאָה מֵרָחוֹק אֶת הָאִכָּר הַמַחֲזִיק בְּיָד אַחַת אֶת כּוֹבָעוֹ שֶׁל שַׁעְיָה, וּבַשְּׁנִיָּה הוּא מְטַלְטְלוֹ לִפְשֹׁט אֶת מְעִילוֹ.

מִלְחָמָה כְּבֵדָה הִתְלַקְּחָה בְּנַפְשׁוֹ שֶׁל טוֹבִיָּה: הוּא פִּתָּה אֶת חֲבֵרוֹ לְמַעֲשֶׂה זֶה, וְעַתָּה יַעַזְבֶנוּ? לֹא וָלֹא! לָמָּה בָּרַח? אֶפְשָׁר שֶׁשְּׁנֵיהֶם יַחַד הָיוּ עוֹמְדִים בִּפְנֵי הָאִכָּר…

הוּא חָזַר בִּמְרוּצָה אֶל חֲבֵרוֹ, מוּכָן לַכֹּל.

כְּשֶׁהִגִּיעַ שָׁמָּה הֵסִיר הָאִכָּר, שֶׁאַף הוּא הָיָה חִוֵּר וְנוֹשֵׁם בְּקֹשִׁי, אֶת הַכּוֹבַע גַם מֵעַל רֹאשׁ טוֹבִיָּה, לָקַח וְנָתַן תַּחַת בֵּית שֶׁחְיוֹ וְלֹא הִגִּיד דָּבָר.

– טוֹב! – פָּנָה טוֹבִיָּה אֶל הָאִכָּר בְּרוּסִית, שֶׁהָיְתָה שְׁגוּרָה בְּפִיו – אֲבָל הַחֲזֵר לוֹ אֶת בְּגָדָיו וְהַנַח לוֹ. הוּא יֶלֶד עָנִי וְאֵין לוֹ בְּגָדִים אֲחֵרִים.

הָאִכָּר לֹא הֵשִׁיב כְּלוּם, כִּי אִם פָּנָה אֶל הַשְׁבִיל אֲשֶׁר בָּא בּוֹ וּמָשַׁךּ אַחֲרָיו אֶת שַׁעְיָה הַקָּטָן וְהַצָּנוּם, שֶׁבְּאֵין הַכּוֹבַע לְרֹאשׁוֹ וְהַמְּעִיל עַל גּוּפוֹ וְהוּא מְכֻוָּץ מִפַּחַד, נִרְאָה עְלוּב מְאֹד.

טוּבִיָּה הָלַךְ אַחֲרֵי הָאִכָּר גְּלוּי רֹאשׁ וְדִבֵּר:

– הֲרֵי הַשָּׂדֶה אֵינוֹ שֶׁלְּךָ. הִילְקוֹ, בַּעַל הַשָּׂדֶה, נָתַן לִי רְשׁוּת לִתְלֹשׁ קֹמֶץ אֲפוּנִים לְשַׁבָּת. בּוֹא וְנִשְׁאַל אוֹתוֹ. הִילְקוֹ בָּא אֵלֵינוּ בְּכָל יוֹם רִאשׁוֹן בְּשַׁבָּת. הוּא שׁוֹתֶה אֶצְלֵנוּ יֵין שָׂרָף, הוּא יְדִידוֹ שֶׁל אָבִי, חֵי נַפְשִׁי.

אֲבָל הָאִכָּר הַזָּר וְהָאָרֹךְ שָׁתַק, רַק מָשַׁךְ אַחֲרָיו אֶת שַׁעְיָה הַבּוֹכֶה, שֶׁפִּגֵּר אַחֲרֵי פְּסִיעוֹתָיו הַגַּסּוֹת.

– מִי אַתָּה? – הִמְשִׁיךְ טוֹבִיָּה בְּרֹגֶז וּבְתַחֲנוּנִים כְּאֶחָד – אֵינֶנִּי מַכִּיר אוֹתְךָ. אַתָּה מַכִּיר אֶת חֶמְקוֹ הַמּוֹזֵג? זֶה אָבִי, הַנַּח לוֹ לַיֶּלֶד. אִם תָּשִׁיב לָנו אֶת הַבְּגָדִים וְתָבוֹא אֵלֵינוּ, יִתֵּן לְךָ אָבִי כּוֹס יַי"שׁ גְּדוֹלָה.

גַַּם פְּרוּסַת חַלָּה תְקַבֵּל. הַאֲמֵן לִי, חֵי נַפְשִׁי!

אֲבָל הָאִכָּר שָׁתַק.

– מָה אַתָּה שׁוֹתֵק? מָה אַתָּה אוֹמֵר לַעֲשׂוֹת לוֹ בְּבֵיתְךָ? אָסוּר לְהַכּוֹת, אַתָּה שׁוֹמֵעַ? אַבָּא שֶׁלּוֹֹ הוּא “רַבִּין”, הוּא יָבוֹא אֵלֶיךָ עִם שׁוֹטֵר! וְאִלּוּ הוּא בֵּן יָחִיד וְיֶלֶד חוֹלֶה. מַכָּה אַחַת יְכוֹלָה לְהָמִית אוֹתוֹ… כֵּן, כֵּן…

וְהָאִכָּר שׁוֹתֵק.

– אֶפְשָׁר שֶׁהוּא אִלֵּם? – אָמַר טוֹבִיָּה בִּיהוּדִית, לְעַצְמוֹ וּלְשַׁעְיָה כְּאֶחָד. גַּם לְשׁוֹנוֹ הוּא דָבְקָה לְחִכּוֹ וּבִגְרוֹנוֹ צָרֶבֶת. אֵיךְ יֵחָלְצוּ מִן הַצָּרָה הַזֹּאת? וַהֲרֵי הוּא הָאָשֵׁם, הוּא הַמֵּסִית וְהַמַּדִּיחַ…

– אַתָּה אִלֵּם? – שָׁאַל טוֹבִיָּה בִּשְׁאֵרִית קוֹלוֹ.

הָאִכָּר שָׁתַק.

– הוּא לֹא יַכֶּה אוֹתְךָ שַׁעְיָה. אֲנִי אֲנַקֵּר אֶת עֵינָיו בְּצִפָּרְנַי.

לְשֵׁמַע הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה הֵרִים שַׁעְיָה אֶת קוֹל בִּכְיוֹ.

הָאִכָּר הוֹבִילָם בְּאוֹתוֹ מֵצַר הַשָּׂדֶה אֲשֶׁר עָלָה מִשָּׁם.

הַשָּׁעוֹן הַגּוֹאֵל

הֵם בָּאוּ אֶל חֲצַר־אִכָּרִים קְטַנָּה וּנְקִיָּה. עַל הַבַּיִת הַלָּבָן, מִסָּבִיב לַחַלּוֹנוֹת הַקְּטַנִּים, הִשְׂתָּרְגָה גֶּפֶן־בָּר, שֶׁהִרְעִידָה אֶת עָלֶיה הַחֲטוּבִים. בְּצַד הַדֶּלֶת הַפְּתוּחָה הָיוּ תְלוּיִים אֲגֻדַּת אֵזוֹב יְבֵשָׁה וּכְלוּב צהֹב עִם חוֹחִית. הַקַּרְקַע הָיְתָה זְרוּעָה חוֹל. בַּעֲרוּגַת יְרָקוֹת, עַל עַמּוּד־עֵץ מָלֵא יְתֵדוֹת, הָיוּ תְלוּיוֹת קְדֵרוֹת הֲפוּכוֹת, וְעַל הַסַּפְסָל שֶׁעָמַד בְּצֵל אִילָן יָשְׁבָה גּוֹיָה זְקֵנָה, לִבְנַת שְׂעָרוֹת וּקְמוּטַת פָּנִים וְהִטְלִיאָה שַׂק יָשָׁן.

– אֲנִי מוּכָן לָתֵת לְךָ אֶת מְעִילִי, וּבִלְבַד שֶׁתַּחֲזִיר לוֹ אֶת שֶׁלּוֹ. – נִסָּה טוֹבִיָּה בַּפַּעַם הָאַחֲרוֹנָה לִפְנוֹת אֶל הָאִכָּר אַבִּיר הַלֵּב. אוּלָם זֶה לֹא הִבִּיט אֵלָיו, כִּי אִם הִצִּיג אֶת שַׁעְיָה לִפְנֵי אִמּוֹ:

– רוֹאָה הִיא, סַבְתָּא, אֶת הַנְּעָרִים הַיְּהוּדִיּים הַלָּלוּ? הֵם גָּנְבוּ אֲפוּנִים בְּשָׂדֵהוּ שֶׁל הִילְקוֹ סְמֶטָנָה.

רְאִי, כִּיסִים מְלֵאִים!

וְהוּא הֶרְאָה לָהּ אֶת כִּיסֵי הַמְּעִיל שֶׁבְּיָדוֹ. גַּם עַל כִּיסֵי מִכְנָסָיו שֶׁל שַׁעְיָה הֶרְאָה.

– זֶה לֹא יָפֶה, זֶה חֵטְא. – אָמְרָה הַזְּקֵנָה וְנָדָה בְּרֹאֹשָׁהּ אֵילֵךְ וְאֵילֵךְ, מִסְתַּכֶּלֶת בְּעַיִן אַחַת בַּנְּעָרִים וּבַשְּׁנִיָּה בַּשַּׂק שֶׁבְּיָדָהּ.

– אַהּ, מֶה חָפַצְתִּי לְהַצְלִיף עַל אֲחוֹרִיהֶם שֶׁל אֵלֶּה! – אָמַר הָאִכָּר בְּפַרְצוּף מְעֻוֶּה מִכַּעַס וָבוּז – תִּקַּח סַבְתָּא אֶת אֵלֶּה וְתִסְגֹּר אוֹתָם בְּאַרְגָּז. אֲנִי שָׁב לְתַקֵּן אֶת הַשּׁוֹבָךְ.

וּבְאָמְרוֹ זֹאת מָסַר אֶת שְׁנֵי הַכּוֹבָעִים הַמְּעוּכִים וְאֶת הַמְּעִיל הַקַּל בְּיָדֶיהָ שֶׁל הַזְּקֵנָה וְהִמְתִּין עַד שׁוּבָהּ מִן הַחֶדֶר. אַחֲרֵי כֵן פָּנָה הָלַךְ לוֹ בְּרַגְלָיו הָאֲרֻכּוֹת וְנֶעֱלַם מֵעֵבֶר הבַּיִת.

– שְׁבוּ לָכֶם, יְלָדִים, פֹּה עַל הָעֵשֶׂב. – פָּנְתָה אֲלֵיהֶם הַזְּקֵנָה בַּחֲבִיבוּת.

דִבּוּר מַתְחִיל זֶה מָצָא חֵן בְּעֵינֵי טוֹבִיָּה. קֶרֶן שֶׁל תִּקְוָה חֲדָשָׁה הֵאִירָה בְּלִבּוֹ.

– בּוֹא, שַׁעְיָה, נֵשֵׁב מְעַט. – פָּנָה אֶל חֲבֵרוֹ עֲגוּם־הַפָּנִים בִּרְמִיזַת עֵינַיִם עַרְמוּמִית.

הֵם יָשְׁבוּ עַל הָעֵשֶׂב מוּל פְּנֵי הַזְּקֵנָה.

– אֲנִי רוֹאֶה כִּי אִשָּׁה טוֹבָה אַתְּ. – נִגַּשׁ טוֹבִיָּה יָשָׁר אֶל הָעִנְיָן – וַדַּאי תָשִׁיבִי לָנוּ אֶת בְּגָדֵינוּ, הֲלֹא כֵן?

– לֹא, – הֵנִידָה הַזְּקֵנָה בְּרֹאשָׁה – סְטֶפַּן יִכְעַס. חֵי נַפְשִׁי, מְאֹד יִכְעַס.

אַחֲרֵי כַּמָּה רְגָעִים שֶׁל שְׁתִיקָה פָּנְתָה אֲלֵיהֶם, כְּשֶׁהִיא מִתְאַמֶּצֶת לַשָּׁוְא לְהַשְּׁחִיל אֶת החוּט בַּמַּחַט:

– אֶצְלְכֶם בַּ“פְּרִיקָזַנְיָה” (עֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת) לֹא כָּתוּב שֶׁאָסוּר לִגְנֹב?

– כָּתוּב, כָּתוּב, – עָנָה טוֹבִיָּה בְּקֹצֶר רוּחַ – אֲבָל אֵיזוֹ גְנֵבָה יֵשׁ כָּאן? כְּשֶׁעוֹבְרִים לְיַד שָׂדֶה וְרוֹאִים אֲפוּנִים בְּשֵׁלִים, מְתוּקִים, וְנִגָּשִׁים לִתְלֹשׁ תַּרְמִילִים אַחָדִים… אֲפִלּוּ בְּהֵמָה יֵשׁ לָהּ לֵב חוֹמֵד… אֶצְלֵנוּ כָּתוּב גַּם: “לֹא תַחְסֹם שׁוֹר בְּדִישׁוֹ…” וּבֶן אָדָם יִצְרוֹ גָדוֹל מִשֶּׁל בְּהֵמָה…

– כֵּן, אֱמֶת קְדוֹשָׁה. – אָמְרָה הַזְּקֵנָה וּפִהֲקָה פִּהוּק גָּדוֹל.

שַׁעְיָה, שֶׁהֵבִין רַק מְעַט מִשִּׂיחָתָם שֶׁל אֵלֶּה, יָשַׁב מָלֵא חֵמָה עַל חֲבֵרוֹ שֶׁהִכְשִׁילוֹ בְּאֹפֶן מְכֹעָר כָּל כָּךְ. מַה יְּהֵא בְּסוֹפָם? אֵיךְ יַגִּיעוּ הַבַּיְתָה, וְעֶרֶב שַׁבָּת הַיּוֹם?…

– לֹא נַחַת בַּזִּקְנָה, ־ נֶאֱנְחָה הַזְּקֵנָה וְשָׁמְטָה יָדֶיהָ עַל הַשַּׂק.

– הָבִי, סַבְתָּא, אֲנִי אַשְׁחִיל לָךְ אֶת הַחוּט. – אָמַר טוֹבִיָּה, קָם וְנִגַּשׁ אֵל הַזְּקֵנָה.

– תּוֹדָה, תּוֹדָה! – הוֹשִׁיטָה לוֹ אֶת החוּט וְהַמַּחַט בְּיָדֶיהָ הָרוֹעֲדוֹת, ־ הָיוּ יָמִים וּלְאוֹר הַיָּרֵחַ הִשְׁחַלְתִּי חוּט בְּמַחַט…

טוֹבִיָּה הִשְׁחִיל אֶת הַחוּט בִּזְרִיזוּת רַבָּה וּמָסַר אֶת הַמַּחַט לַזְּקֵנָה.

– רוֹאָה אַתְּ, סַבְתָא, ־ אָמַר לָהּ בִּלְחִישָׁה, כְּשֶׁהוּא גוֹחֵן עָלֶיהָ – אִם תִּתְּנִי לָנוּ אֶת הַבְּגָדִים, אָבִיא לָךְ מָחָר חַלָּה שְׁלֵמָה, כָּזֹאת! עִם צִמּוּקִים, חֵי נַפְשִׁי!

הַזְּקֵנָה נִעְנְעָה בְּרֹאשָׁהּ “לָאו”.

– חוּסִי עָלֵינוּ – הִתְחִיל טוֹבִיָּה בְּתַחֲנוּנִים וְתָפַס אֶת יָדָהּ הַחַמָּה – בַּבַּיִת יַכּוּ אוֹתָנוּ עַד מָוֶת. אָבִי כַּעֲסָן גָּדוֹל, וַחֲבֵרִי זֶה הוּא יֶלֶד חַלָּשׁ. אַתְּ רוֹצָה שֶׁיַּכּוּ אוֹתוֹ, אֶת הַמִּסְכֵּן הַזֶּה?… הָשִׁיבִי לָנוּ אֶת הַבְּגָדִים, הִכָּנְסִי, יוֹנָה טוֹבָה… רֶגַע אֶחָד… אָנוּ נְחַכֶּה פֹּה, הִכָּנְסִי, הִכָּנְסִי…

– מָה אַתָּה רוֹצֶה, פִּרְחָח? – דָּחֲפָה אוֹתוֹ הַזְּקֵנָה – יָבוֹא סְטֶפַּן וּתְבַקֵּשׁ מִמֶּנּוּ, וַאֲנִי מָה? אַתָּה גַם מְשַׁקֵּר; לֹא תָבִיא אֶת הַחַלָּה עִם הַצִמּוּקִים…

פִּתְאֹם עָלָה רַעְיוֹן בְּמֹחוֹ הַבּוֹעֵר.

– סַבְתָּא, קִרְאִי נָא לִסְטֶפַּן שֶׁלָּךְ. יֵשׁ לִי לְהַגִּיד לוֹ דָּבָר חָשׁוּב. בְּבַקָּשָׁה, קִרְאִי לוֹ, עֲשִׂי לִי אֶת הַטּוֹבָה הַזֹּאת.

הַזְּקֵנָה הִתְיַשְּׁרָה בְּשִׁבְתָּהּ עַל הַסַּפְסָל וְקָרְאָה בְּקוֹל רוֹעֵד, אַךְ חָזָק לְהַפְלִיא:

– סְטֶפַּנִי, סְטֶפַּנִי! בּוֹא נָא הֵנָּה!

אַחֲרֵי רְגָעִים מִסְפָּר הוֹפִיעַ הָאִכָּר, כְּשֶׁהוּא אוֹחֵז בְּיָדוֹ גַּרְזֶן מְלֻטָּשׁ, מַבְהִיק בְּאוֹר הַחַמָּה:

– מַה תִּרְצִי, סַבְתָּא?

– אַתָּה רוֹצֶה אֶת הַשָּׁעוֹן הַזֶּה? – קָפַץ כְּנֶגְדּוֹ טוֹבִיָּה, הוֹצִיא מִכִּיסוֹ שָׁעוֹן נָתוּן בְּתִיק שֶׁל עוֹר מָעוּךְ וְהֶחֱזִיקוֹ לְעֵינָיו – זֶה הֵבִיא לִי גִיסִי מִסִּיצִיליָּה – זֶה רָחוֹק מְאֹד, עַל־יַד הָאָרֶץ הַקְּדוֹשָׁה… הוּא חֲתָנָהּ שֶׁל אֲחוֹתִי הַגְּדוֹלָה… בַּשָּׁנָה שֶׁעָבְרָה נָסַע שָׁמָּה לַעֲשׂוֹת יַיִן כָּשֵׁר לְפֶסַח, וְהֵבִיא לַאֲחוֹתִי שָׁעוֹן שֶׁל זָהָב, וְלִי הֵבִיא שָׁעוֹן זֶה… גַּם זֶה שָׁעוֹן אֲמִתִּי, מִיּוֹם שֶׁהֱבִיאוֹ לֹא פָּסַק מִלֶּכֶת… אֲנִי אֶתֵּן לךָ אֶת הַשָּׁעוֹן וְאַתָּה תָשִׁיב לָנוּ אֶת הַבְּגָדִים. טוֹב?

פַּרְצוּפוֹ שֶׁל הָאִכָּר נִתְאָרֵךְ, שָׁמַט אֶת הַגַּרְזֶן לָאָרֶץ וְנִגַּשׁ אֶל הַנַּעַר:

– הַרְאֵה!

הוּא לָקַח אֶת הַשָּׁעוֹן, סוֹבְבוֹ בֵּין אצְבְּעוֹתָיו הַמְגֻשָּׁמוֹת, הִגִּישׁוֹ לְאֹזֶן אַחַת וְלַשֵּׁנִית, אַחֲרֵי כֵן סוֹבְבוֹ שׁוּב, הִנִּיחוֹ עַל כַּף יָדוֹ, הֶחֱזִיקוֹ בַּשֶּׁמֶשׁ וְהִסְתַּכֵּל בּוֹ אֲרֻכּוֹת, וְהִגִּישׁוֹ שׁוּב לָאֹזֶן.

– טוֹב, – אָמַר לְבַסּוֹף – אֶתֵּן לְךָ גַּם אֶת הַכְּלוּב.

– לֹא, – הִתְעַקֵּשׁ טוֹבִיָּה, – אֵינִי רוֹצֶה כְּלוּב.

תֵּן לִי רַק אֶת הַבְּגָדִים… אָנוּ רוֹצִים הַבַּיְתָה… עוֹד מְעַט שַׁבָּת… עָלֵינוּ לָלֶכֶת לְבֵית הַכְּנֶסֶת לְהִתְפַּלֵּל…

– תָּבִיא לָהֶם סַבְתָּא אֶת הַסְּמַרְטוּטִים! – פָּנָה הָאִכָּר אֶל הַזְּקֵנָה וְעֵינָיו מְחַיְּכוֹת בְּאֹשֶׁר.

כְּשֶׁיָּצְאָה הַזְּקֵנָה מִן הַבַּיִת חָטַף מִיָּדָהּ טוֹבִיָּה אֶת שְׁנֵי הַכּוֹבָעִים וְהַמְּעִיל, רָץ אֶל שַׁעְיָה שֶׁהִסְפִּיק לָקוּם, אַךְ מַר־נֶפֶשׁ הָיָה וְזוֹעֵם, הִלְבִּישׁוֹ אֶת הַמְּעִיל וְאֶת הַכּוֹבַע וְהֵיטִיב אֶת פְּאוֹתָיו הַפְּרוּעוֹת. אַחֲרֵי כֵן חָבַשׁ גַּם אֶת הַכּוֹבַע לְרֹאשׁוֹ, וּשְׁנֵיהֶם מִהֲרוּ לָלֶכֶת מִשָּׁם בְּמִשְׁעוֹל־הַשָּׂדֶה אֶל דֶּרֶךְ הַמֶּלֶךְ.

לְאוֹר הַשְּׁקִיעָה

הֵם כְּבָר עָלוּ עַל הַדֶּרֶךְ, פָּנוּ לְצַד הָעֲיָרָה, עָבְרוּ אֶת הָעֵצִים – וַעֲדַיִן שָׁתְקוּ. שַׁעְיָה עוֹד הָיָה זוֹעֵף וּבְלִבּוֹ טִינָה עַל חֲבֵרוֹ. פּתְאֹם עָמַד, כְּנִזְכָּר מָה, וְהִתְחִיל מוֹצִיא מִכִּיסָיו אֶת תַּרְמִילֵי הָאֲפוּנִים, מוֹצִיא וּמַשְׁלִיךְ וְרוֹמֵס בְּכַעַס. וּכְכָל שֶׁהוֹסִיף לְהוֹצִיא אֶת הַתַּרְמִילִים מִכִּיסָיו כֵּן הוּקַל לוֹ וְכַעֲסוֹ הוּמַר בְּרֶגֶשׁ אַחֵר, רַךְ, עָדִין ומַדְמִיעַ. וּכְשֶׁלֹּא נִשְׁאַר בַּכִּיסִים כְּלוּם, הִתְנַפֵּל עַל צַוְּארֵי חֲבֵרוֹ, חִבְּקוֹ בְּכָל כֹּחוֹ וְנָשַׁק לוֹ עַל לֶחְיוֹ.

– אַתָּה חָבֵר נֶאֱמָן… לְעוֹלָם לֹא אֶשְׁכַּח לְךָ זֹאת… אַתָּה נַעַר יָקָר… טוֹבִיָּה… קָרָא וּבָלַע אֶת הַדְּמָעוֹת.

– אֵין דָּבָר, שַׁעְיָה, – הִרְגִּיעוֹ טוֹבִיָּה, כְּשֵׁהוּא גוֹחֵן לָאָרֶץ וּמֵרִים תַּרְמִילִים אֲחָדִים – אֲנִי אַגִּיד בַּבַּיִת, כִּי הַשָּׁעוֹן אָבַד מִכִּיסִי. עָבַרְתִּי עַל גָּדֵר וְהַשָּׁעוֹן נָפַל… אֵינִי זוֹכֵר הֵיכָן… יְחָרְפוּנִי מְעַט, אוּלַי גַם אֲקַבֵּל צְבִיטוֹת אֲחָדוֹת מִאָבִי, אֲבָל אִישׁ לֹא יֵדַע אֶת הַסּוֹד… וּכְשֶׁאֶהְיֶה גָדוֹל וְאֶשְׁתַּכֵּר, אֶקְנֶה לִי שָׁעוֹן אַחֵר, טוֹב מִזֶּה. אֶפְשָׁר שֶׁגִּיסִי יָבִיא לִי אַחֵר… הוּא אִישׁ טוֹב…

– מָתַי תִּהְיֶה אֶצְלְכֶם הַחֲתֻנָּה? – שָׁאַל שַׁעְיָה.

– אַחַר “שַׁבָּת נַחֲמוּ”.

– כָּל כָּךְ מַהֵר?

וְכֵן הָיוּ הוֹלְכִים וּמְפַטְפְּטִים, וְלִבּוֹתֵיהֵם קַלִּים וְחַמִּים בְּרֶגֶשׁ הָרֵעוּת שֶׁקִּבֵּל עַתָה טַעַם חָדָשׁ.

וּכְשֶׁעָמְדוּ כְּבָר לִפְנֵי הַמִּגְרָשׁ, אָמַר שַׁעְיָה:

– בּוֹא, אֲנִי מֻכְרָח לָתֵת לְךָ עַכְשָׁו אֶת הַכַּפְתּוֹרִים שֶׁלְּךָ!

וְעֵינָיו צָחֲקוּ בִּדְמָעוֹת מַזְהִירוֹת לְאוֹר הַשְּׁקִיעָה שֶׁל עֶרֶב שַׁבָּת.

בַּקַּיִץ הַבָּא לֹא לָמַד טוֹבִיָּה בַּ“חֶדֶר”. מִפְּנֵי הַמְַחֲלֹקֶת שֶׁנָּפְלָה בֵּין אָבִיו וּבֵין הַמְלַמֵּד בִּדְבַר שִׁיטַת הַלִּמּוּד, עָמַד נְחֶמְיָה הַמּוֹזֵג לִפְנֵי חַג הַשָּׁבוּעוֹת וּפֵרַק מֵעַל בְּנוֹ עֹל הַ“חֶדֶר”.

״הֲרֵיהוּ כְּבָר כְּבֶן אַחַת־עֶשְׂרֵה. לִכְשֶׁיִּרְצֶה יִלְמַד בִּפְנֵי עַצְמוֹ אֶת פָּרָשַׁת הַשָּׁבוּעַ עִם פֵּרוּשׁ רָשִׁ“י – יֵשׁ מָקוֹם בָּרֹאשׁ! –אוֹ יֵלֵךְ לְבֵית הַמִּדְרָשׁ וְהַבַּחוּרִים יְבָאֲרוּ לוֹ דַף גְּמָרָא, וּבְשַׁבָּתוֹת אֲלַמֵד אוֹתוֹ בְּעַצְמִי”. כָּךְ אָמַר הָאָב.

אֲבָל טוֹבִיָּה לֹא לָמַד בִּפְנֵי עַצְמוֹ וְגַם אֶל בַּחוּרֵי בֵּית הַמִּדְרָשׁ לֹא הָלַךְ. עוֹנַת הַקַּיִץ בַּעֲיָרָה וּסְבִיבוֹתֶיהָ הִיא תוֹרָה עֲמֻקָּה וּמוֹשֶׁכֶת אֶת הַלֵּב. וּבָהּ הָגָה יוֹמָם וְלַיְלָה. עַל הָאָב הַבָּהוּל תָּמִיד בַּעֲסָקָיו לֹא קָשֶׁה הָיָה לְהַעֲרִים; וְהָאֵם, שֶׁהִרְגִּישָׁה יָפָה בְּבַטָּלָתוֹ וּבְתַעֲלוּלָיו, כִּסְּתָה עַל כָּל פְּשָׁעָיו בְּאַהֲבָתָה. וּבְכֵן, הָיָה טוֹבִיָּה מְקַיֵּם בְּכָל יוֹם כַּמָּה וְכַמָּה מִצְווֹת נָאוֹת: רְחִיצָה בַּנָּהָר שֶׁלְּיַד הַטַּחֲנָה הָרְחוֹקָה, עֲשִׂיַּת נְקָמָה בְּ“גוֹיִים קְטַנִּים” עַל יְדֵי זְרִיקַת אֲבָנִים מִתּוֹךְ קֶלַע שֶׁהִתְקִין לְעַצְמוֹ; שִׁלּוּחַ הַקֵּן וּנְטִילַת הָאֶפְרוֹחִים אוֹ הַבֵּיצִים, לִמּוּד מִלְחָמָה וְתַכְסִיסִים בִּדְרָכִים מְשֻׁבָּשׁוֹת, אוֹ סְתָם נְדוּדִים וְסִיּוּרִים מִתּוֹךְ הִסְתַּכְּלוּת דּוֹמֶמֶת בְּסִמְטָאוֹת הָאִכָּרִים וּבְסַדְנָאוֹת שֶׁל בַּעֲלֵי־מְלָאכָה שׁוֹנִים, יְהוּדִים וְנָכְרִים. בֻּלְמוֹס הַתְּנוּעָה התְרַשְּׁמוּת שֶׁבְּלִבּוֹ לֹא יָדַע שָׂבְעָה.

בִּדְרָכָיו וּבְמִפְעֲלוֹתָיו הָיָה מְשַׁתֵּף תְּכוּפוֹת אֶת חֲבֵרוֹ וְאִישׁ־סוֹדוֹ שַׁעְיָה. זֶה, שֶׁהָיָה עִלּוּי קָטָן בַּתּוֹרָה וְאֻמַן־יָד בְּכָל מְלָאכָה, אָמְנָם לָמַד יַחַד עִם כִּתַּת בַּחוּרִים גְּדוֹלִים מִמֶּנּוּ אֵצֶל הָרַב הַזָּקֵן; אַךְ בִּפְנֵי פִּתּוּיָיו שֶׁל חֲבֵרוֹ טוֹבִיָּה לֹא יָכֹל לַעֲמֹד וְהָיָה נִלְוֶה אֵלָיו פְּעָמִים אֲחָדוֹת בַּשָּׁבוּעַ לְשָׁעָה אוֹ לִשְׁעָתַיִם. מֵעֵין כֹּחַ מְשַׁעְבֵּד הָיָה לוֹ, לְטוֹבִיָּה הֶחָזָק וְהַבָּהִיר, עַל שַׁעְיָה הַצָּנוּם וְהַשְּׁחַרְחַר. אֲבָל לִבּוֹ שֶׁל טוֹבִיָּה הָיָה טוֹב וְנֶאֱמָן וְלֹא הִכְשִׁיל אֶת חֲבֵרוֹ וְהָיָה מֵגֵן עָלָיו בִּשְׁעַת סַכָּנָה, כְּמוֹ שֶׁרָאִינוּ בְּמַעֲשֵׂה הָאֲפוּנִים, וּפוֹרֵשׂ עָלָיו חָסוּתוֹ בְּכֹחוֹ וּבְיִשּׁוּב דַּעְתּוֹ.

– אַתָּה, שַׁעְיָה, חַיָּב לִלְמֹד תּוֹרָה הַרְבֵּה, “לִלְמֹד וּלְלַמֵּד”, כִּי לְכָךְ נוֹצָרְתָּ. – כָּךְ טוֹבִיָּה אוֹמֵר לוֹ – בֵּן אַתָּה לְשׁוֹ“ב, לִ”כְלִי קֹדֶשׁ“, וְכָל כֹּחֲךָ אֵינוֹ אֶלָּא בְּ”עוֹלַם הָאֲצִילוּת". לֹא כֵן אָנֹכִי, בֶּן יְהוּדִי פָּשׁוּט בַּעַל גּוּף (וְהָיָה מַבְלִיט אֶת חָזֵהוּ בְּגָאוֹן), שֶׁנִּבְרֵאתִי בִּשְׁבִיל “עוֹלַם הָעֲשִׂיָּה”. יוֹדֵעַ אַתָּה מָה? נִהְיֶה שְׁנֵינוּ כְּיִשָּׂכָר וְכִזְבוּלוּן. אַתָּה תִּלְמַד תּוֹרָה וַאֲנִי אֲסַפֵּק צְרָכֶיךָ. וּבֵינְתַיִם, עַד שֶׁנִּגְדַּל, נִשְׁתּוֹבֵב קְצָת מִזְּמַן לִזְמַן. לֹא כֵן?

מוּבָן, שֶׁדְּבָרִים טוֹבִים וּנְעִימִים אֵלֶּה נִתְקַבְּלוּ עַל דַּעְתּוֹ שֶׁל שַׁעְיָה וְנִסְפְּגוּ בְּלִבּוֹ בִּשְׁלֵמוּתָם.

הַבְּרֵכָה הַגְּדוֹלָה

בַּחֲצַר בֵּית־מִשְׂרְפוֹת הַיַּי“שׁ, חָצֵר גְּדוֹלָה וְרַבַּת בִּנְיָנִים שֶׁמִּחוּץ לִתְחוּם הָעֲיָרָה, צָמַח בַּקַּיִץ עֵשֶׂב כְּקוֹמַת יֶלֶד. בִּמְקוֹמוֹת רַבִּים הָיָה הָעֵשֶׂב צָפוּף וְגָבֹהַּ כַּקָּמָה בַּשָּׂדֶה. מַפַּל בַּר, רַקְבּוּבִית תַּפּוּחֵי־אֲדָמָה, גֶּלְלֵי בְּהֵמוֹת – אֵלֶּה נִגְרְרוּ וְנִתְפַּזְּרוּ בַּחֹרֶף, בְּעוֹנַת הָעֲבוֹדָה בְּבֵית־הַמִּשְׂרָפוֹת, בְּכָל רַחֲבֵי הֶחָצֵר, קָפְאוּ בַּקֹּר, נִתְכַּסּוּ בַּשֶּׁלֶג, נִרְמְסוּ בֶּעָפָר, וּבְבוֹא הַקַּיִץ הִפְרוּ אֶת הָאֲדָמָה הַדְּשֵׁנָה וְהִצְמִיחוּ יֶרֶק דֶּשֶׁא שׁוֹפֵעַ, תַּאֲוָה לָעֵינַיִם. כִּמְעַט כָּל שֶׁטַח הֶחָצֵר הָיָה עָטוּף דֶּשֶׁא, כִּי רֶגֶל אָדָם לֹא דָרְכָה שָׁם בַּקַּיִץ אֶלָּא לְעִתִּים רְחוֹקוֹת. הַשַּׁעַר אָמְנָם פָּתוּחַ הָיָה, אַךְ לְיַד הַשַּׁעַר, לִפְנִים מִגֶּדֶר הָאֲבָנִים הַגְּבוֹהָה, הָיְתָה סַדְנָתוֹ שֶׁל נַפַּח הָאֲחֻזָּה – פּוֹלָנִי גְּבַהּ קוֹמָה וְתְלוּי שָׂפָם, וְעָלָיו הוּטַל לְהַשְׁגִּיחַ שֶׁלֹּא יִכָּנְסוּ זָרִים לִרְשׁוּת בֵּית־הַמִּשְׂרָפוֹת. לְעִתִּים רְחוֹקוֹת הָיָה בָּא שָׁמָּה בַּעַל־מְלָאכָה עִם כֵּלָיו, מַסְגֵּר, דַּוָּד, זַגָּג אוֹ טַיָּח, לְתַקֵּן מָה שֶׁצָּרִיךְ תִּקּוּן לְעוֹנַת הָעֲבוֹדָה הַבָּאָה; אַךְ בְּדֶרֶךְ כְּלָל הָיְתָה הֶחָצֵר עֲזוּבָה וְשׁוֹמֵמָה.
בַּיִת זֶה וְחָצֵר זוֹ הָיוּ קִנְיָנוֹ שֶׁל הַגְּרַף הַפּוֹלָנִי וּמֻחְכָּרִים לִיהוּדִי הַיּוֹשֵׁב בְּעִיר אַחֶרֶת. שָׁנָה־שָׁנָה הָיוּ נְתוּנִים לִרְשׁוּתוֹ שֶׁל “שּׂוֹרֵף”, אַף הוּא שָׁכֵן קָרוֹב לִשְׁנֵי הַנְּעָרִים, וְזֶה הָיָה שׁוֹלֵחַ שָׁמָּה אֶת בְּהֶמְתוֹ, פָּרָה אוֹ שְׁתַּיִם, לְשֵׁם מִרְעֶה. אוּלָם בַּשָּׁנָה שֶׁעָבְרָה מֵת הַ”שּׂוֹרֵף" הַזָּקֵן וּבָא צָעִיר בִּמְקוֹמוֹ, רַוָּק בְּלֹא אִשָּׁה, וּמִמֵּילָא אֵין לוֹ גַם פָּרָה; עַל כֵּן עֲזוּבָה הָיְתָה הֶחָצֵר וְהָעֵשֶׂב גָּדֵל בָּהּ פֶּרַע, וְאֵין אִישׁ שָׂם עַל לֵב.

בְּצַד שְׂמֹאל שֶׁל הֶחָצֵר וּבְתוֹכָהּ, מֵאֲחוֹרֵי הַסַּדְנָה, נִמְצָא מוֹרָד קָטָן, וְהַמּוֹרָד מוֹבִיל אֶל תְּעָלַת מַיִם שֶׁדָּפְנוֹתֶיהָ קְרָשִׁים, הַזּוֹרֶמֶת לְיַד הַמְּשׂוּכָה רַבַּת הָעֵצִים לְמַטָּה־לְמַטָּה, עַד קְצֵה הֶחָצֵר. מִשָּׁם נִמְשֶׁכֶת הַתְּעָלָה אֶל הָאֲפָרִים הַמִּשְׂתָּרְעִים לְמֵרָחוֹק, עַד הַיַּעַר הַנִּרְאֶה תָמִיד כְּעָטוּף בַּעֲרָפֶל כְּחַלְחַל. מֵי תְעָלָה זוֹ פּוֹרְצִים בְּרַעַשׁ וּבְקֶצֶף מִתּוֹךְ בֵּית־קוֹרוֹת, דּוֹמֶה לִמְצוּדָה קְטַנָּה, בָּנוּי כֻּלּוֹ קוֹרוֹת עָבוֹת, מַשְׁחִירוֹת וּמוֹרִיקוֹת מִטַּחַב וּמִיּשֶׁן, וְהוּא סָגוּר תָּמִיד עַל מַסְגֵּר. רַק פַּעַם אוֹ פַּעֲמַיִם בַּשָּׁבוּעַ תָּבוּא מִשְׁפַּחַת הַסּוֹכֵן לִרְחֹץ שָׁם, וְאָז יֵלֵךְ לִפְנֵיהֶם הַנַּפָּח עִם הַמַּפְתֵּחַ הַכָּבֵד, יַנִּיחַ לָהֶם קֶרֶשׁ לַעֲבֹר אֶת הַתְּעָלָה וְלָבוֹא אֶל בֵית־הַקּוֹרוֹת; וּבַעֲלוֹתָם מִן הָרַחֲצָה יָסִירוּ בְּעַצְמָם אֶת הַקֶּרֶשׁ וְאֶת הַמַּפְתֵּחַ יַפְקִידוּ שׁוּב בִּידֵי הַנַּפָּח – עַד הָרְחִיצָה הַבָּאָה.

מֵעַל לְבֵית־קוֹרוֹת זֶה עוֹבֶרֶת דֶּרֶךְ־הַמֶּלֶךְ, וּמֵעֵבֶר לַדֶּרֶךְ מִשְׂתָּרַעַת, בְּשֶׁטַח גָּדוֹל וּבְתוֹךְ מִסְגֶּרֶת שֶׁל עֲצֵי עֲרָבָה צְפוּפִים וּכְפוּפִים, בְּרֵכַת הַדָּגִים הַגְּדוֹלָה. מַעְיְנוֹתֶיהָ שֶׁל בְּרֵכָה זוֹ עַזִּים וְשׁוֹפְעִים וְעֹדֶף הַמַּיִם זוֹרֵם בְּמִפְרָץ קָטָן אֶל מִתַּחַת לַדֶּרֶךְ הַגְּשׁוּרָה וְנוֹפֵל בַּהֲמֻלָּה גְדוֹלָה לְתוֹךְ בֵּית־הַקּוֹרוֹת וְיוֹצֵא מִתּוֹכוֹ לְמַטָּה, מִתַּחַת לְסַף הַדֶּלֶת הַסְּגוּרָה, בְּקֶצֶף רוֹתֵחַ לְתוֹךְ הַתְּעָלָה.

הָאִישׁ הָעוֹבֵר לְמַעְלָה בַּדֶּרֶךְ וְשׁוֹמֵעַ אֶת קוֹל הֲמוֹן הַמַּיִם, נִגָּשׁ אֶל פְּאַת הַדֶּרֶךְ מִזֶּה, נוֹתֵן אֶת פָּנָיו בֵּין קוֹרוֹת הַגָּדֵר וְרוֹאֶה אֶת מֵי הַבְּרֵכָה נִמְשָׁכִים וְנִבְלָעִים בַּמִּפְרָץ. אַחַר־כָּךְ הוּא עוֹבֵר אֶל פְּאַת הַדֶּרֶךְ מִזֶּה, נִשְׁעָן עַל שִׂבְכַת־הַבַּרְזֶל וְרוֹאֶה בְּעֹמֶק עֶשֶׂר אַמּוֹת תְּעָלָה נָאָה, שֶׁמֵּימֶיהָ זוֹרְמִים עַל חַלּוּקֵי אֲבָנִים וּבֵין גְּדוֹת יֶרֶק לְמַטָּה־לְמַטָּה. וְאִם לֹא אָץ הָאִישׁ לְדַרְכּוֹ, יַעֲבֹר מִצַּד אֶל צַד פְּעָמִים אֲחָדוֹת, יַעֲמֹד וְיִסְתַּכֵּל אֲרֻכּוֹת לַהֲנָאָתוֹ, כִּי נָעִים הַמַּרְאֶה מְאוֹד.

אֶת בֵית־הַקּוֹרוֹת גּוּפוֹ אֵין רוֹאִים מִלְמַעְלָה, רַק לִפְרָקִים תֵּרָאֶינָה הַכּוֹבְסוֹת בְּעָמְדָן לוּיוֹת רַגְלַיִם בְּתוֹךְ הַתְעָלָה וְסוֹחֲטוֹת וְשׁוֹטְפוֹת אֶת הַכְּבָסִים הַמְּקֻפָּלִים עַל גַּבֵּי אֲבָנִים חֲלָקוֹת. אֵלוּ הֵן הַכּוֹבְסוֹת שֶׁל הַסּוֹכֵן. גַּם הַמַּחֲזֶה הַזֶּה נָעִים לָעַיִן. הוּא נִרְאֶה גַּם בַּחֹרֶף, וֹאִיל וּמֵי הַתְּעָלָה אֵינָם קוֹפְאִים אֶלָּא לְעִתִּים רְחוֹקוֹת, בִּגְבֹר הַקֹּר מְאֹד, כִּי הַבְּרֵכָה תַּזְרִים אֶת מֵימֶיהָ לְתוֹכָהּ בְּחָזְקָה גַּם מִתַּחַת לְמַעֲטֵה הַקֶּרַח הֶעָבֶה. בַּקַּיִץ תֵּרָאֶה לִפְעָמִים, בְּמִדְרוֹן הַתְּעָלָה, גַּם יַלְדַּת נָכְרִים קְטַנָּה נִצֶּבֶת עַל אֶבֶן אוֹ עַל קֶרֶשׁ, מַשְׁלִיכָה חַכָּה לְתוֹךְ הַמַּיִם לָדוּג פְּעוּטֵי דָגִים. בְּמֶרְחֲבֵי הַנּוֹף מִנֶּגֶד נִרְאִים אֲפָרִים יְרֻקִּים, פְּרָחִים, שִׂיחִים, עֵצִים, בְּהֵמָה רוֹעָה, עוֹפוֹת פּוֹרְחִים, עֲנָנִים שָׁטִים – כָּל אֵלֶּה רְקוּמִים בְּתוֹךְ אֲוִיר שָׁקוּף, מָלֵא רֵיחַ נִיחוֹחַ. אַךְ מֵאָחוֹר שׁוֹכֶנֶת הָעֲיָרָה עַל מָאתַיִם בָּתֶּיהָ, הַדַּלִּים רֻבָּם, וְרַק אֲחָדִים מִתְנַשְּׂאִים בִּיהִירוּת כְּלַפֵּי הַשָּׁמַיִם.

פִּנַּת גַּן הָעֵדֶן

אֶת הֶחָצֵר הַזֹּאת, עַל עֶשְׂבָּהּ וְעַל תְּעָלָתָהּ וְהַבִּנְיָנִים אֲשֶׁר מִסָּבִיב לָהּ, גִּלָּה יוֹם אֶחָד טוֹבִיָּה, בְּעָבְרוֹ שָׁם לְרֶגֶל נְדוּדָיו הַבְּטֵלִים. אָמְנָם, הוּא הִכִּיר אֶת בֵּית־הַמִּשְׂרָפוֹת מִקֹּדֶם, כִּי הָיָה שָׁם לִפְנֵי שְׁנָתַיִם בְּחֹרֶף עִם נֶכְדּוֹ שֶׁל “הַשּׂוֹרֵף” הַמָּנוֹחַ, וְרָאָה אֶת הַמְּכוֹנוֹת הַמַּבְהִיקוֹת. סָפַג אֶת הַחֹם וְרֵיחַ הַתְּסִיסָה וְהַכֹּהַל הֶחָרִיף, בִּקֵּר בְּרֶפֶת הַשְּׁוָרִים, רָאָה בְּבִשּׁוּל הַנּוֹזְלִים בַּעֲתַר קִיטוֹר וּבְגַלֵּי חֹם כִּנְהַר גֵּיהִנֹּם. בָּחַן אֶת הַנּוֹזֵל הַקָּרוּי “נִזְיָה”, שֶׁנִּטַּל מִמֶּנּוּ הַכֹּהַל וְהוּא יָפֶה לְפִטּוּם בְּהֵמוֹת. פַּעַם אַף רָחַץ, בִּרְשׁוּת “הַשּׂוֹרֵף” הַמָּנוֹחַ, בְּתוֹךְ גִּיגִית־עֵץ מְחֻמָּמָה בְּקִיטוֹר – כָּל אֵלֶּה עָשׂוּ עָלָיו רשֶׁם לֹא־יִמָּחֶה. אַךְ לֹא עָלָה עַל דַּעְתּוֹ לָלֶכֶת שָׁמָּה בַּקַּיִץ, מֵאַחַר שֶׁיָּדַע כִּי הַמְּלָאכָה תִשְׁבֹּת אָז וְאֵין שָׁם רֶגֶל אָדָם וּבְהֵמָה.

וְהִנֵּה, בְּעָבְרוֹ בַּדֶּרֶךְ, וְאַחֲרֵי עָמְדוֹ שָׁעָה קַלָּה מִסְתַּכֵּל בַּתְּעָלָה וּבְזִרְמָהּ, הִקִּיף בְּעֵינָיו גַּם אֶת הֶחָצֵר, הָלַךְ לְאַט לְאַט וְהִגִּיעַ עַד הַשַּׁעַר הַפָּתוּחַ בְּמִקְצָת, נִכְנַס בִּזְהִירוּת וְהֵצִיץ לְתוֹךְ הַסַּדְנָה, וּבִרְאוֹתוֹ שֶׁהַנַּפָּח וְעוֹזְרָיו אֵינָם רוֹאִים, עָבַר מַהֵר (יָחֵף הָיָה וְקַל בְּרַגְלָיו) וּמִקֵּץ רְגָעִים מִסְפָּר הִתְרוֹצֵץ בְּתוֹךְ הָעֵשֶׂב בֵּינוֹת לַבִּנְיָנִים, עָבַר לְאֹרֶךְ בֵּית־הַמִּשְׂרָפוֹת, יָצָא אֶל הַמַּחְסָנִים וְאֶל הָרֶפֶת הַאֲרֻכָּה, שֶׁכָּל שׁוּרַת דַּלְתוֹתֶיהָ הָיוּ פְּתוּחוֹת בִּמְפֻלָּשׁ וְהִיא עֲזוּבָה וּמְלֵאָה אוֹר שֶׁמֶשׁ. הָאֲבוּסִים רֵיקִים וּבְקִמְרוֹן הַגַּג מְקַנְּנוֹת הָיוּ מֵאוֹת צִפֳּרִים צוֹהֲלוֹת בְּצִפְצוּף שֶׁל שִׁכָּרוֹן. קָפַץ מִשָּׁם הַחוּצָה, וְהִנֵּה לְפָנָיו בּוֹר הַנִּזְיָה הָרֵיק וְהָאָפֵל וְרַק מַשֶּׁהוּ מַיִם מְעֻפָּשִׁים עוֹמְדִים עַל קַרְקָעוֹ, דִּלֵּג עַל צִנּוֹרוֹת הַבַּרְזֶל הֶעָבִים, יָרַד וְהָלַךְ לְאֹרֶךְ הַתְּעָלָה, שֶׁפָּנְתָה לַאֲחוֹרֵי הָרֶפֶת וְהִסְתַּכֵּל בְּמֵימֶיהָ הַיְּרַקְרַקִּים הַזּוֹרְמִים בְּסֵתֶר קָנִים וָעֵשֶׂב, עֲמֻקִּים וּמְשַׁכְשְׁכִים בְּלִי הֶרֶף. אַחַר־כָּךְ נִכְנַס לְתוֹךְ דּוּד עֲנָקִי, שֶׁרָבַץ בַּחוּץ נִשְׁעָן עַל שִׁבְרֵי אֲבָנִים, פָּתוּחַ מִצַּד אֶחָד, אַךְ מִהֵר לָצֵאת מִפְּנֵי הַמַּחֲנָק, וְטִפֵּס עַל מַדְרֵגוֹת בֵּית־הַמִּשְׂרָפוֹת מִן הַצַּד, הִבִּיט בְּעַד סוֹרֵג הַחַלּוֹן וְרָאָה אֶת הַמְּכוֹנוֹת הַנִּפְלָאוֹת הַשּׁוֹבְתוֹת מִתּוֹךְ דְּמָמָה, מֵהֶן מְלֻכְלָכוֹת וּמְכֻסּוֹת בַּדִּים. סֻלָּם גָּדוֹל לְסִיּוּד עָמַד בָּאֶמְצַע, עַל הָרִצְפָּה הָיוּ בַּהֲרוֹת סִיד, וְעַכְבָּר מִסְתַּתֵּר בְּתוֹךְ פִּסַּת נְיָר גָּרַר אוֹתָהּ עַל הָרִצְפָּה. אָחַז אֶת טוֹבִיָּה חֵשֶׁק גָּדוֹל וְקָרָא בְּקוֹל לְתוֹךְ הַבִּנְיָן וּמִיָּד עָנָהוּ הֵד אַדִּיר שֶׁהִבְהִילוּ, פָּנָה לַאֲחוֹרָיו לִרְאוֹת אִם אֵין הַנַפָח אוֹ אֶחָד מֵעוֹזְרָיו בָּא לְשֵׁמַע הַקּוֹל. לֹא, אִישׁ לֹא בָּא. בְּלִבּוֹ נֵעוֹר עֶצֶב מְעֹרָב בְּפַחַד קַל. אַךְ הַמָּקוֹם כְּמוֹ רִתְּקוֹ, וּמְאֹד רָצָה לָבוֹא הֵנָּה יוֹם יוֹם. אוּלָם אֵיךְ יָבוֹא הֵנָּה? בְּאֵיזוֹ אֲמַתְלָה? וְאִם יִתָּפֵס בִּידֵי הַנַּפָּח? עֲנָק זֶה יְמַעֲכֵהוּ בִּתְפִיסַת יָד אַחַת!

טוֹבִיָּה יָרַד וְיָשַׁב בְּתוֹךְ הָעֵשֶׂב, בְּצֵל הַבִּנְיָן, הִתְמַסֵר לַקְּרִירוּת וְהִתְבּוֹנֵן בַּשָּׁמַיִם וּבְמַרְאֵה הַנוֹף הָרָחוֹק, הֶאֱזִין לְזִרְמַת הַמַּיִם הַחֲרִישִׁית בַּתְּעָלָה וְלִשְׁאוֹנָם הַמַּגִּיעַ מִבֵּית־הַקּוֹרוֹת וְדִבֵּר אֶל נַפְשׁוֹ: “הֲרֵי זֶה גַן הָעֵדֶן הַתַּחְתּוֹן! אַךְ אֵיךְ קוֹנִים בּוֹ אֲחִיזָה?” וּבְהַרְהֲרוֹ כָּךְ זָכַר פִּתְאֹם אֶת פָּרָתָם. עֲלוּבָה זוֹ הָעוֹמֶדֶת זֶה כִּשְׁבוּעַיִם בָּרֶפֶת, כִּי הָרוֹעֶה מְבַקֵּשׁ לְהַגְדִּיל אֶת שְׂכָרוֹ וְאָבִיו מְסָרֵב לוֹ. הָהּ, אִלּוּ אֶפְשָׁר הָיָה לַהֲבִיאָהּ הֵנָּה! בִּשְׁתַּיִם שָׁלֹשׁ שָׁעוֹת הָיְתָה מְמַלְּאָה כְּרֵסָהּ עשב־מַעֲדַנִּים זֶה, וְאַחַר־כָּךְ הָיְתָה שׁוֹפַעַת חָלָב כִּבְאֵר! אֶפְשָׁר לְקָשְׁרָהּ בְּחֶבֶל לְיָתֵד אוֹ לְאַחַד הַקִּירוֹת, וּבְשָׁעָה שֶׁהִיא עוֹמֶדֶת וּמְלַחֶכֶת אֶת הָעֵשֶׂב, יֵלֵךְ הוּא בְּעַצְמוֹ – לָמָּה בְּעַצְמוֹ? אֶפְשָׁר לְהָבִיא הֵנָּה גַּם אֶת שַׁעְיָה… בֶּאֱמֶת, לָמָּה לֹא יָבִיא אֶת חֲבֵרוֹ?… מָה אִי אֶפְשָׁר לַעֲשׂוֹת בְּמַמְלֶכֶת־פְּלָאִים זוֹ? עַל מָה אִי אֶפְשָׁר לְשׂוֹחֵחַ כָּאן? מָה אִי אֶפְשָׁר לְהַמְצִיא וּלְבַצֵּעַ? יָרִיקוּ אֶת קִנֵּי הַצִּפֳּרִים בָּרֶפֶת; יִמְצְאוּ כְּנִיסָה לְתוֹךְ בֵּית־הַמִּשְׂרָפוֹת, וְהוּא יַסְבִּיר לְשַׁעְיָה אֶת תַּפְקִידֶיהָ שֶׁל כָּל מְכוֹנָה וּמְכוֹנָה; יִתְגַּלְגְּלוּ בַּדֶּשֶׁא, יָצוּדוּ לְטָאוֹת, יַשְׁלִיכוּ חַכָּה בַּתְּעָלָה, וְאוּלַי יַגִּיעוּ גַם לְבֵית־הַקּוֹרוֹת וְיִרְחֲצוּ שָׁם! תַּעֲנוּג גָּדוֹל מִזֶּה לֹא יְתֹאַר! וְהוּא כְּבָר רָאָה אֶת עַצְמוֹ בְּתוֹךְ אַפְלוּלִית הַבִּנְיָן, קוֹפֵץ, מַכֶּה בְּיָדָיו וּמֵרִיעַ בְּתוֹךְ אֶשֶׁד הַמַּיִם הַנּוֹפֵל בְּרַעַשׁ וּמִתְרַסֵּס כְּעָנָן שֶׁל קֶצֶף. לִבּוֹ הִתְכַּוֵּץ וּנְחִירָיו רָעֲדוּ מֵרֹב תְּשׁוּקָה.

הוּא קָם וְהִתְחִיל מְהַלֵּךְ סְחוֹר־סְחוֹר ובְהֶסְתֵּר מִן הַסַּדְנָה, עַד שֶׁהִגִּיעַ אֶל הַגָּדֵר שֶׁבְּצַד הָאֳפָרִים. בִּקְפִיצָה אַחַת עָבַר אֶת הַתְּעָלָה וְהִתְחִיל מַקִּיף אֶת הַגָּדֵר בֵּין הַשִּׂיחִים. מַקִּיף וּמְרַגֵּל, תּוֹלֵשׁ גַּרְגְּרִים יְרֻקִּים וּמִתְבּוֹנֵן, שׁוֹרֵק בַּחֲשַׁאי וּמִתְבּוֹנֵן, וְהִנֵּה – לִבּוֹ הִתְחִיל הוֹלֵם בּוֹ כְּפַטִּישׁ קָטָן: בְּמֶרְחַק עֲשָׂרָה צְעָדִים מִדֶּרֶךְ־הַמֶּלֶךְ פְּרוּצָה הַגָּדֵר אֶל הָאֲפָר וְרַק קֶרֶשׁ מְדֻלְדָּל תָּלוּי וְחוֹסֵם אֶת הַפִּרְצָה. הוּא אָחַז בַּקֶּרֶשׁ, וְזֶה הוּסַר בְּאֶפֶס יָד מִן הַמַּסְמֵר הַיְחִידִי. הַפִּרְצָה הָיְתָה גְדוֹלָה דֵי הַעֲבֵר בָּהּ פָּרָה בֵּינוֹנִית. הוּא יָצָא וְנִכְנַס פְּעָמִים אֲחָדוֹת דֶּרֶךְ הַפִּרְצָה, הִסְתַּכֵּל, בָּדַק, הִצְמִיד שׁוּב אֶת הַקֶּרֶשׁ וְהָלַךְ הַבַּיְתָה תְּפוּס כֻּלּוּ בְּמַחֲשָׁבוֹת נִלְהָבוֹת.

עַל מַדְרֵגוֹת הָאֶבֶן

לְמָחָר, כְּחֹם הַיּוֹם, נִכְנַס טוֹבִיָּה רִאשׁוֹן בַּפִּרְצָה, וּבַחֶבֶל הַכָּרוּךְ עַל כַּף יָדוֹ מָשַׁךְ אַחֲרָיו אֶת הַפָּרָה, וְשַׁעְיָה הָיָה מְחַמֵּר אַחֲרֶיהָ בְּקָנֶה.

הַפָּרָה הָיְתָה נְמוּכַת־רַגְלַיִם, שְׂעִירָה, שְׁחַרְחֹרֶת וּטְלָאִים לְבָנִים לָהּ, קַרְנָהּ הָאַחַת שְׁבוּרָה וַחֲבֶרְתָּהּ יוֹרֶדֶת עַל רַקָּתָהּ כְּפֵאָה מְסֻלְסֶלֶת. הָיְתָה זוֹ בִּרְיָה צַיְתָנִית, פַּשְׁטָנִית, שֶׁקִּבְּלָה כָּל מָה שֶׁנָּתְנוּ לָהּ בְּאַהֲבָה, וַאֲפִלּוּ מַכּוֹת. לֹא נָגְחָה וְלֹא בָּעֲטָה, הִלּוּכָהּ דַּק וּמָהִיר, גּוּפָהּ קָצָר וַעֲגַלְגַּל, וּפְטָמוֹת קְטַנּוֹת לָהּ מְפֻשָּׂקוֹת כְּאַרְבַּע יְתֵדוֹת. מִשֶּׁנִּכְנְסָה לְתוֹךְ הָעֵשֶׂב נָעֲצָה בּוֹ אֶת רֹאשָׁהּ וְסֵרְבָה לָלֶכֶת הָלְאָה. אַךְ טוֹבִיָּה מְשָׁכָהּ בְּכֹחַ בְּרֹאשָׁהּ וְשַׁעְיָה דְחָקָהּ בְּקָנֶה תַּחַת יְרֵכָהּ וְלֹא יָכְלָה לַעֲמֹד בְּסֵרוּבָהּ וְהָלְכָה־רָצָה כְּשָׁטָה בְּתוֹךְ גַּלֵּי הָעֵשֶׂב.

בָּאוּ לִמְקוֹם צֵל, מֵאַחֲרֵי מַחְסָן אָטוּם – הִתִּיר טוֹבִיָּה אֶת כְּרִיכוֹת הַחֶבֶל מֵעַל יָדוֹ, קְשָׁרוֹ בְּוָו שֶׁמָּצָא בַּקִיר, וְהַפָּרָה הִתְחִילָה לוֹחֶכֶת בְּחֵרוּק־שִׁנַּיִם וּבְאֵין מַפְרִיעַ. בְּכָל פַּעַם שֶׁנִּסְתַּתְּמָה נְשִׁימָתָהּ הֵרִימָה רֹאשָׁה וּפִיהָ מָלֵא עֵשֶׂב נִגְרָר לָאָרֶץ, וְהִיא לוֹעֶסֶת בְּתֵאָבוֹן וְהָרִיר מְטַפְטֵף וְיוֹרֵד. מִיָּמֶיהָ לֹא טָעֲמָה טַעַם שֶׁל עֵשֶׂב מָתוֹק כָּל־כָּךְ.

– אִישׁ לֹא יִמְצָאֶנָּה פֹּה. – אָמַר טוּבִיָּה כִּמְדַבֵּר אֶל עַצְמוֹ – בְּעוֹד שָׁעָה יִתְמַלְאוּ שִׁקְעֵי יְרֵכֶיהָ… אַךְ לִבִּי מִתְפּוֹצֵץ בִּי. תֵּן אֶת הַיָּד!

שַׁעְיָה נָתַן אֶת יָדוֹ עַל לֵב חֲבֵרוֹ וְקָרָא:

– אוֹי, בֶּאֱמֶת, דּוֹפֵק כְּמוֹ פַּטִּישׁ! נֵשֵׁב מְעַט וְתָנוּחַ.

הֵם יָשְׁבוּ עַל מַדְרֵגַת הָאֶבֶן הַצּוֹנֶנֶת שֶׁל הַמַּחְסָן.

לְאַחַר כַּמָּה רְגָעִים אָמַר טוֹבִיָּה:

– הַפָּרָה תִרְעֶה לָהּ פֹּה; וְאַתָּה, שַׁעְיָה, בּוֹא אִתִּי וּנְסַיֵּר אֶת הֶחָצֵר. אַרְאֶה לְךָ הַכֹּל.

וּכְדַבְּרוֹ קָם וּבָדַק אֶת הַחֶבֶל, אִם הוּא קָשׁוּר יָפֶה אֶל הַוָּו.

– קֹדֶם כֹּל אֶנְהָגְךָ אֶל בּוֹר הַנִּזְיָה, שֶׁבַּחֹרֶף שֶׁעָבַר נָפַל אֶל תּוֹכוֹ הַשָּׂכִיר חֲוֶדְקוֹ.

פְּנֵי שַׁעְיָה נִתְעַוּוּ. בַּחֹרֶף עָמַד כָּאן הַפּוֹעֵל הַשָּׂכִיר עַל הַקֶּרֶשׁ הַנָּטוּי עַל הַבּוֹר וְהָיָה מַעֲלֶה בִּדְלִי אֶת הַנּוֹזֵל הַמַּהְבִּיל, לְמָסְרוֹ לְעוֹבְדֵי הָרֶפֶת. וְהִנֵּה מָעֲדָה רַגְלוֹ וְהוּא צָנַח בְּאַחַת לְתוֹךְ הַקִּיטוֹר וּכְרֶגַע נֶעְלַם בְּתוֹךְ הַבּוֹר. כָּל הָעוֹמְדִים הִשְׁמִיעוּ זַעֲקַת־שֶׁבֶר וּכְלֵיהֶם נָפְלוּ מִידֵיהֶם. וּכְשֶׁהוֹצִיאוּהוּ כַּעֲבֹר רְגָעִים אֲחָדִים הָיוּ בְּגָדָיו צְמוּדִים לְעוֹרוֹ.

הַמִּקְרֶה הַמַּחֲרִיד הַזֶּה, שֶׁהָאִכָּרִים דִּבְּרוּ בּוֹ בְּבֵית־הַמְּזִיגָה, לֹא מָשׁ מִזִּכְרוֹנוֹ שֶׁל טוֹבִיָּה וְסִפְּרוֹ לַחֲבֵרוֹ כַּמָּה פְּעָמִים. עַתָּה הֶרְאָהוּ אֶת הַבּוֹר הָרֵיק:

– שַׁעֵר בְּנַפְשְׁךָ: כָּאן הַקֶּרֶשׁ, וַאֲנִי, חֲוֶדְקוֹ, עוֹמֵד עָלָיו עָטוּף קִיטוֹר הַבּוֹר, ופתאֹם – צְנָח!

– חֲדַל! נֵלֵךְ מִכָּאן. אֵינִי יָכוֹל לְהַבִּיט… – אָמַר שַׁעְיָה רַךְ־הַלֵּבָב וּפָנָה לָלֶכֶת.

מִן הַבּוֹר הוֹלִיכוֹ טוֹבִיָּה אֶל הָרֶפֶת. נִכְנְסוּ וְעָבְרוּ מֵאֵבוּס לְאֵבוּס, דָּרְכוּ עַל רִצְפוֹת הָאֶבֶן, מִשְׁמְשׁוּ בְּטַבְּעוֹת־הַבַּרְזֶל הַקְּבוּעוֹת לְיַד כָּל אֵבוּס.

טוֹבִיָּה בֵּאֵר אֵיךְ עוֹמְדִים כָּאן הַשְּׁוָרִים עַל הָרִצְפָּה הַמְשֻׁפָּעָה, כְּדֵי שֶׁהַמַּיִם יֵרְדוּ לְתוֹךְ הַמַּרְזֵב; אֵיך הֵם מִתְפַּטְּמִים, אֵיךְ מְטַפְּלִים בָּהֶם, אֵיךְ שׁוֹקְלִים אוֹתָם פַּעַם בַּחֹדֶשׁ, הסבִּיר לוֹ אֶת תַּפְקִידוֹ שֶׁל הַמַּשְׁגִּיחַ, נָקַב לוֹ סְכוּמִים עֲצוּמִים, שֶׁהַחוֹכֵר מְקַבֵּל בִּדְמֵי הַשְׁוָרִים הַמְפֻטָּמִים בְּשׁוּקֵי קְרָקָא אוֹ וִינָה, אֵיךְ מְמִיתִים אוֹתָם שָׁם, לֹא בִּשְׁחִיטָה כִּי אִם בְּמַכַּת קַרְדֹּם בֵּין הַקַּרְנַיִם.

מִשָּׁם הָלְכוּ אֶל הַמַּחְסָן הַגָּדוֹל. דֶּרֶךְ סֶדֶק שֶׁבַּקִּיר הֶרְאָהוּ טוֹבִיָּה חָבִיּוֹת־חָבִיּוֹת נֶעֱרָמוֹת עַד הַגַּג. – אֵלּוּ הֵן חָבִיּוֹת רֵיקוֹת. בַּחֹרֶף מְמַלְאִים אוֹתָן יַיִן שָׂרוּף.

אַחַר־כָּךְ הֶעֱלָהוּ עַל מַדְרֵגוֹת בֵּית־הַמִּשְׂרָפוֹת, בְּאוֹתוֹ מָקוֹם שֶׁעָמַד שָׁם אֶתְמוֹל. רַק הָעַכְבָּר לֹא הָיָה, וּפִסַּת־הַנְּיָר הָיְתָה מוּנַחַת עֲלוּבָה מִן הַצַּד.

הוּא הִסְבִּיר לַחֲבֵרוֹ אֶת עִנְיַן עֲשִׂיַּת הַיַּיִן הַשָּׂרוּף מִתַּפּוּחֵי־אֲדָמָה וּמִדָּגָן; הֶרְאָה לוֹ מֵרָחוֹק אֶת הַגִּיגִיּוֹת וְהַפִּיטָסִים, אֶת הַמְּכוֹנוֹת הַשּׁוֹנוֹת וְאֶת תַּפְקִידֵיהֶן, אֶת הַ“שָּׁעוֹן”, אֶת הָ“רַוְחָנִים” וְאֶת הַ“סִּלּוֹן הַלּוּלְיָנִי” לִצֵנּוּן הַיַּיִן. הָעִנְיָן נִרְאֶה בְּעֵינָיו שֶׁל שַׁעְיָה חָמוּר מִסֻּגְיָה בִּגְמָרָא, מִשּׁוּם כָּךְ בִּקֵּשׁ לַהֲבִינוֹ עַל בֻּרְיוֹ. בַּחֹרֶף הַבָּא הִבְטִיחוֹ טוֹבִיָּה לְהַכְנִיסוֹ פְּנִימָה, בִּרְשׁוּת הַ“שּׂוֹרֵף” מַכִּירוֹ, וְאָז יִרְאֶה הַכֹּל מִקָּרוֹב וּבִשְׁעַת עֲבוֹדָה וְאָז יָבִין הַכֹּל. אוּלַי יַעֲלֶה בְּיָדוֹ גַם לְהַשִּׂיג בִּשְׁבִילוֹ אַמְבַּטִּי שֶׁל קִיטוֹר. אֵין לְךָ תַּעֲנוּג גָּדוֹל מִזֶּה!

שַׁעְיָה נִלְחַץ כָּל הַזְּמַן אֶל זְרוֹעַ חֲבֵרוֹ מִתּוֹךְ רֶגֶשׁ שֶׁל הַכָּרַת טוֹבָה וּבַקָּשַׁת חָסוּת כְּאֶחָת. הוּא צִמְצֵם אֶת שְׁאֵלוֹתָיו וְהָיָה מִסְתַּפֵּק בְּהַסְבָּרוֹתָיו שֶׁל טוֹבִיָּה הַמְבֻגָּר מִמֶּנּוּ בְּעִנְיְנֵי הָעוֹלָם. אַחַר־כָּךְ יָצְאוּ קְצָת אֶל הַמִּגְרָשׁ הַגָּלוּי, שֶׁמִּשָּׁם נִרְאֵית חֲזִית הַסַּדְנָה. הִיא הָיְתָה פְּתוּחָה לִרְוָחָה וְקוֹלוֹת הַפַּטִּישִׁים נִשְּׁאוּ מִשָּׁם יָשָׁר לְבֵית־הַמִּשְׂרָפוֹת הַדּוֹמֵם וְזֶה הֶחֱזִיר אֶת הֵדָם כָּפוּל פִּי כַּמָּה.

פִּתְאֹם יָצָא מִתּוֹךְ הַסַּדְנָה אַחַד הַשּׁוּלְיוֹת וְנָשָׂא בְּיָדוֹ צְבָת גְּדוֹלָה וּבָהּ אָחוּז אֵיזֶה חֵפֶץ שֶׁל בַּרְזֶל. הוּא הֵטִיל אֶת הַחֵפֶץ לָאָרֶץ לְיַד קִיר הַסַּדְנָה. הַנְּעָרִים הַמִּסְתַּכְּלִים מֵרָחוֹק נִרְתְּעוּ בְּפַחַד לְתוֹךְ הַצֵּל. טוֹבִיָּה אָמַר:

– טוֹב שֶׁהַיַּלְדָּה בַּת הַנַּפָּח אֵינֶנָּה הַיּוֹם. הִיא בָּאָה לִפְעָמִים (וּבְאָמְרוֹ אֶת הַמִּלָּה “לִפְעָמִים” נְקָפוֹ לִבּוֹ, כִּי לֹא הָיָה בָּטוּחַ כְּלָל, שֶׁרַק לִפְעָמִים הִיא בָּאָה וְלֹא בְּכָל יוֹם) לָדוּג דָּגִים בַּתְּעָלָה. כְּשֶׁהִיא אֵינֶנָּה אֶפְשָׁר גַּם לָגֶשֶׁת אֶל הַתְּעָלָה, וּמִשָּׁם אֶפְשָׁר שֶׁנּוּכַל גַּם לְהִתְגַּנֵּב אֶל בֵּית־הַקּוֹרוֹת, וְאָז – אַהּ, מְחַיֶּה נְפָשׁוֹת!

– טוֹבִיָּה, הַאֵין זֶה יוֹתֵר מִדַּי הַיּוֹם, בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן?

– אַל תְּדַבֵּר הֲבָלִים! אֲנִי אֲסַדֵּר אֶת הַדָּבָר כָּךְ, שֶׁלֹּא יַרְגִּישׁוּ בָּנוּ. סְמֹךְ עָלַי! אַתָּה מַכִּיר אוֹתִי – כְּשֶׁאֲנִי רוֹצֶה אֵיזֶה דָבָר בֶּאֱמֶת…

שַׁעְיָה נָכוֹן הָיָה בְּכָל לִבּוֹ לִסְמֹךְ עַל חֲבֵרוֹ, אֲבָל בְּרֶגַע זֶה זָכַר אֶת מַעֲשֵׂה הָאֲפוּנִים, כִנְחִיל שֶׁל נְמָלִים עָבַר לְאֹרֶךְ גַּבּוֹ. הוּא גַם הִבִּיעַ אֶת חֲשָׁשׁוֹ וְהִזְכִּיר בִּזְהִירוּת אֶת הַמִּקְרֶה הַלָּז.

– מָה אַתָּה סָח? – בִּטֵּל אוֹתוֹ טוֹבִיָּה – שָׁם הָיָה שָׂדֶה פָּתוּחַ, וְכָאן, מִי יִרְאֶה אוֹתָנוּ? הַפַּטִּישִׁים הוֹלְמִים בְּלִי הֶרֶף בַּסַּדְנָה וּלְקוֹלָם לֹא יִשָּׁמַע כְּלוּם…

שַׁעְיָה לֹא חָשׁ בִּטָּחוֹן יָתֵר, וְאַף־עַל־פִּי־כֵן הֶאֱמִין לַחֲבֵרוֹ, שֶׁהֶרְאָה כְּבָר עַד עַתָּה גְּבוּרָה לֹא מְעָט. – הִנֵּה נַעֲבֹר לְמַטָּה בִּקְצֵה הֶחָצֵר אֶת הַתְּעָלָה, אַחַר כָּךְ נִדָּחֵק אֶל הַמְּשׁוּכָה וְאֶל הַשִּׂיחִים, וְכֵן נֵלֵךְ לְאַט לְאַט עַד שֶׁנַּעֲלֶה אֶל בֵּית־הַקּוֹרוֹת. מִן הַסַּדְנָה אִי אֶפְשָׁר לִרְאוֹתֵנוּ, כִּי פְּתוּחָה הִיא לִפְנִים הֶחָצֵר וַאֲטוּמָה לְצַד זֶה. אֶפְשָׁר רַק שֶׁיִּרְאוּנוּ מִלְמַעְלָה, מִן הַדֶּרֶךְ. אֲבָל הָאִכָּרִים הָעוֹבְרִים אֵין זֶה עִסְקָם כְּלָל וְלֹא יָשִׂימוּ אֵלֵינוּ לֵב. וּבְכֵן, שַׁעְיָה – לַדֶּרֶךְ!

הֵם הָלְכוּ לְאֹרֶךְ הַמְּשׁוּכָה, סִלְּקוּ מִדַּרְכָּם אֶת עַנְפֵי הַשִּׂיחִים, נִשְׂרְטוּ בְּקוֹצִים, נִכְווּ בְּסִרְפָּד, נִגְּפוּ בַּאֲבָנִים, אַךְ הָלְכוּ בְּלִי הֶרֶף בְּמַעֲלֵה הַתְּעָלָה. רֵיחַ הַמַּיִם הַצּוֹנְנִים עָלָה בְּאַפָּם וַהֲמֻלָּתָם הָעֲרָבָה מִלְּאָה אֶת אָזְנָם. הַקַּרְקַע הָיְתָה לַחָה וְקָרָה לְרַגְלֵיהֶם הַיְחֵפוֹת. רֶשֶׁת הָאוֹר וְהַצֵּל מִתַּחַת לָעֵצִים רָעֲדָה עַל רָאשֵׁיהֶם וְעַל גּוּפָם וְדִגְדְּגָה אוֹתָם. הָיָה נָעִים וְטוֹב. אַךְ הַלְּבָבוֹת פִּרְפְּרוּ. וְהִנֵּה – הַסַּדְנָה כֻּלָּה כְּבָר נִרְאֵית לָהֶם מֵאֲחוֹרֶיהָ: קִיר אָטוּם וְשָׁחוֹר עַל גִּבְעָה תְלוּלָה, כִּשְׁלִישׁ הַקִּיר מִלְּמַטָּה חָבוּי בַּחֲרוּלִים וּבְבַרְקָנִים. אֲפִלּוּ נְקִישׁוֹת הַפַּטִּישִׁים אֵינָן בּוֹקְעוֹת בַּעֲדוֹ, רַק הֵדָן מַגִּיעַ מֵרָחוֹק, מִבִּנְיְנֵי בֵּית־הַמִּשְׂרְפוֹת.

לְאַחַר צְעָדִים נִרְגָּשִׁים אֲחָדִים עָמְדוּ לִפְנֵי בֵּית־הַקּוֹרוֹת. הָיְתָה זֹאת פִּנָּה מְסֻתָּרָה לְגַמְרֵי. מִלְמַעְלָה לֹא יָכְלוּ לִרְאוֹתָם. מִימִינָם סוֹכְכוּ עֲלֵיהֶם הָעֵצִים הַעֲבֻתִּים, מִשְּׂמֹאלָם תְּלוּלִית הַסַּדְנָה, וְלִפְנֵיהֶם – הַבִּנְיָן הַסּוֹדִי הַמַּרְעִיד מִדָּכְיֵי הַמַּיִם בְּתוֹכוֹ. מִשְּׁנֵי צִדָּיו עַמּוּדֵי־עֵץ שְׁחוֹרִים וּמְבֻקָּעִים אַךְ אֵיתָנִים, בֵּינֵיהֶם מָבוֹא קָטָן, כְּעֵין פְּרוֹזְדוֹר, וְאַחֲרָיו דֶּלֶת כְּבֵדָה, נְעוּלָה, וְחוֹר־הַמַּנְעוּל גָּדוֹל כְּכַף־יָד שֶׁל תִּינוֹק. וּמִתַּחַת לְסַף הַמֻּגְבָּהּ פּוֹרְצִים בְּקֶצֶף גַּלֵּי הַמַּיִם, רוֹעֲשִׁים, מַתִּיזִים רְסִיסִים וְנוֹפְלִים מֵעַל הָרִצְפָּה הַקְּטַנָּה לְתוֹךְ הַתְּעָלָה, כְּדֵי לְהִתְגַּלְגֵּל הָלְאָה בְּזֶרֶם חַי וּמָהִיר בְּמוֹרַד הֶחָצֵר.

שְׁנֵי הַחֲבֵרִים נִצְּבוּ רֶגַע מַחֲרִישִׁים וּתְמֵהִים וַאֲחוּזִים זֶה בְּיַד זֶה.

– שְׁמַע, – אָמַר טוֹבִיָּה, – יוֹסִילִי “גַרְגֶּרֶת”, לִפְנֵי נָסְעוֹ עִם אִמּוֹ לַאֲמֵרִיקָה, סִפֵּר לִי שֶׁהוּא רָחַץ בְּבֵית־הַקּוֹרוֹת אוּלַי עֶשֶׂר פְּעָמִים. אֵיך נִכְנַס? פָּשׁוּט מְאֹד:

הִתְפַּשֵּׁט בַּחוּץ, שָׁכַב עַל בִּטְנוֹ, חָתַר בַּזֶּרֶם וְנִכְנַס מִתַּחַת לַסָּף. לָמָּה לֹא נַעֲשֶׂה גַם אָנוּ כָּךְ? אַחַת וּשְׁתַּיִם!

– אֲנִי יָרֵא, – עָנַה שַׁעְיָה בְּעֵינַיִם גְּדוֹלוֹת –

וְגַם הַפָּרָה שָׁם לְבַדָּהּ. מִי יִשְׁמֹר עָלֶיהָ? יְכוֹלִים לִגְנֹב אוֹתָהּ…

– מַה שֶׁנּוֹגֵעַ לַפָּרָה – פָּרָתִי הִיא. אַל תִּדְאַג לָהּ, שׁוּם שֵׁד לֹא יְגַלֶּה אֶת מְקוֹמָהּ. וּמָה שֶׁנּוֹגֵעַ לְפַּחַד – צָדַקְתָּ. קֹדֶם אֲנַסֶּה אֲנִי וְאֶרְאֶה; וְאִם לֹא קָשֶׁה הַדָּבָר – תָּבוֹא אַתָּה אַחֲרַי. מוּטָב שֶׁאַתָּה תִשָּׁאֵר פֹּה בַּחוּץ. אֲנִי אֶתְפַּשֵּׁט וְאַתָּה תַשְׁגִּיחַ עַל הַבְּגָדִים, וְגַם תַּעֲמֹד עַל הַמִּשְׁמָר, וּבִרְאוֹתְךָ מִישֶׁהוּ בָּא מִן הַסַּדְנָה – תִּצְעַק בְּקוֹל וְאֵצֵא מִיָּד וְנִמָּלֵט מִצַּד זֶה. עַד שֶׁהוּא (הַנַּפָּח) יַעֲבֹר אֶת הַתְּעָלָה, נִהְיֶה כְּבָר רְחוֹקִים. וּבְכֵן: אוֹמֵר וְעוֹשֶׂה!

טוֹבִיָּה הִתְחִיל מִתְפַּשֵּׁט, וְאֶת שַׁעְיָה תָקְפָה אוֹתָהּ חַלְחָלַת הַבֶּטֶן, שֶׁהָיְתָה שְׁכִיחָה אֶצְלוֹ בִּשְׁעַת צִפִּיָּה אוֹ פַּחַד גָּדוֹל. טוֹבִיָּה הִתְפַּשֵּׁט כְּהֶרֶף עַיִן: אֶת הַמְּעִיל וְהַכּוֹבַע זָרַק עַל הָעֵשֶׂב, אֶת הָרְצוּעָה שֶׁהִדְּקָה אֶת מִכְנָסָיו הִתִּיר וְהֵם נָשְׁרוּ מֵאֲלֵיהֶם, אֶת הַכֻּתֹּנֶת פָּשַׁט בִּשְׁתֵּי מְשִׁיכוֹת מֵעַל לְרֹאשׁוֹ וְעָמַד כֻּלּוֹ עָרֹם בְּגוּפוֹ הַדַּק וְהַצַּח. גּוּף הַנַּעַר הָיָה יָשָׁר וּמָתוּחַ וְגָמִישׁ, כְּמִי שֶׁרָגִיל בְּרִיצָה וּבְטִפּוּס עַל גְּדֵרוֹת וְאִילָנוֹת. רֶגַע עָמַד בַּשֶּׁמֶשׁ, מִתְעַנֵּג עַל חֻמָּהּ הַטּוֹב, אַחַר כָּךְ תָּלָה עַצְמוֹ עַל בִּרְכָּיו, פָּרַשׂ אֶת יָדָיו וְקָפַץ בְּבַת רֹאשׁ לְתוֹךְ הַתְּעָלָה. הַמַּיִם הִגִּיעוּ לוֹ עַד הַטַּבּוּר. הִתְחִיל צוֹעֵד בְּתוֹךְ הַמַּיִם אֶל הָרִצְפָּה הַתְּלוּיָה וְנִרְאָה כְּרוֹקֵד. כְּשֶׁהִגִּיעַ אֶל הָרִצְפָּה הֶחֱזִיר פָּנָיו וְנִעְנַע בְּאֶצְבַּע וּבִצְחוֹק מְשׁוּבָה כְּלַפֵּי שַׁעְיָה, שֶׁיִּשְׁמֹר יָפֶה. אַחַר כָּךְ הִתְחִיל מְטַפֵּס, כְּדֵי לַעֲלוֹת עַל הָרִצְפָּה. הַדָּבָר לֹא הָיָה קַל, כִּי הַקְּרָשִׁים הָיוּ חֲלַקְלַקִּים וּמִשְׁתַּמְּטִים מִן הַיָּד. אַךְ הַמַּיִם הַסּוֹעֲרִים הֱרִימוּהוּ וְעָלָה. עוֹד פַּעַם הֵעִיף מַבָּט שֶׁל חִבָּה אֶל חֲבֵרוֹ, אַחַר שָׁכַב, זִנֵּק וְנִבְלַע בַּזֶּרֶם פְּנִימָה. כַּעֲבֹר רֶגַע נִשְׁמְעוּ טְפִיחוֹת אֶגְרוֹפָיו עַל הַדֶּלֶת מִבִּפְנִים; סִימָן שֶׁנִּכְנַס בְּשָׁלוֹם.

שַׁעְיָה, שֶׁנִּשְׁאַר לְבַדּוֹ בַּחוּץ, יָשַׁב רוֹעֵד עַל הָעֵשֶׂב וּבִגְדֵי חֲבֵרוֹ מוּטָלִים בְּחֵיקוֹ. הוּא חָתַר בְּדִמְיוֹנוֹ לִרְאוֹת אֶת טוֹבִיָּה בְּתוֹךְ בֵּית־הַקּוֹרוֹת, מִשְׁתַּכְשֵׁךְ לַהֲנָאָתוֹ בְּתוֹךְ אֶשֶׁד הַמַּיִם.

“אָהּ, כַּמָּה טוֹב…”

טוֹבִיָּה עָמַד בְּתוֹךְ הַבִּנְיָן, הִבִּיט סָבִיב וְחָשׁ עַצְמוֹ כְּשָׁרוּי בִּרְשׁוּת קְסָמִים. אוֹר יְרַקְרַק רָפֶה מִלֵּא אֶת הֶחָלָל הַבֵּינוֹנִי, וְהוּא טָעוּן עֲרָפֶל שֶׁל רְסִיסִים מַבְהִיקִים. הַקּוֹרוֹת וְהַתִּקְרָה הָיוּ שְׁחוֹרוֹת מִזֹּקֶן, וּמִצַּד אֶחָד נִמְתְּחוּ לְאֹרֶךְ הַקִּיר אִצְטַבָּאוֹת אֲחָדוֹת בְתַבְנִית מַדְרֵגוֹת, כְּמוֹ בְּבֵית־הַמֶּרְחָץ. “עַל אִצְטַבָּאוֹת אֵלּוּ הֵם מִתְפַּשְּׁטִים” (הַכַּוָּנָה לְמִשְׁפַּחַת הַסּוֹכֵן) – הִרְהֵר. בְּגוּפוֹ חָשׁ קֹר וְחֹם כְּאֶחָד, וְלֹא יָדַע אֵיזֶה מֵהֶם עִקָּר.

בְּיַרְכְּתֵי הַחֶדֶר לְמַעְלָה הָיָה כְּעֵין אֶשְׁנָב פָּתוּחַ לְכָל רֹחַב הַקִּיר, יוֹצֵא אֶל שֶׁטַח הַבְּרֵכָה, וּמִשָּׁם נוֹפְלִים הַמַּיִם בְּכֹחַ וּבְרַעַשׁ מַחֲרִישׁ אָזְנַיִם. שׁוּם קוֹל אַחֵר לֹא יָכוֹל הָיָה לְהִשָּׁמַע שָׁם בִּפְנִים. לְאַט וּבִזְהִירוּת הִתְקָרֵב אֶל הָאֶשֶׁד, הִתְבּוֹנֵן בָּאֶשְׁנָב וְרָאָה רֶשֶׁת שֶׁל חֲבָלִים מְתוּחָה עָלָיו. “כְּדֵי שֶׁלֹּא יִמָּלְטוּ הַדָּגִים הַגְּדוֹלִים שֶׁבַּבְּרָכָה” – אָמַר לְעַצְמוֹ, כָּפַף גַּבּוֹ וּנְתָנוֹ תַּחַת הַמַּיִם. הַזֶּרֶם הַקַּר הִכָּה עָלָיו בְּכֹחַ רַב וְחִמֵּם אֶת גַּבּוֹ. בְּקשִׁי הֶחֱזִיק מַעֲמָד בְּרַגְלָיו. “אָה, כַּמָּה טוֹב, כַּמָּה טוֹב!” קָרָא בְּנִקּוּשׁ שִׁנַּיִם וּבְקֹצֶר נְשִׁימָה, אַף הִתְחִיל רוֹקֵד בְּתוֹךְ הָאֶשֶׁד, מִתְקָרֵב וּמִתְרַחֵק, כּוֹרֵעַ וּמִזְדַּקֵּף, מְנוֹפֵף זְרוֹעוֹתָיו וְטוֹפֵחַ עַל גּוּפוֹ. אָהּ, אָהּ! תַּעֲנוּג כָּזֶה לֹא רָאָה אֲפִלּוּ בַּחֲלוֹם. בִּקְפִיצוֹת אֲחָדוֹת עָלָה עַד לְאִצְטַבָּה הָעֶלְיוֹנָה, יָשַׁב תַּחַת הַתִּקְרָה וְהִתְבּוֹנֵן אֶל כָּל מָה שֶׁבִּפְנִים. עַל הַקִּירוֹת צָמְחוּ פִּטְרִיּוֹת כֵּהוֹת וּמִן הַסְּדָקִים צָץ טְחַב. קָטַף פִּטְרִיָּה וּמִעֲכָה בֵּין אֶצְבְּעוֹתָיו. רֵיחַ רַע עָלָה מִיָּדוֹ, זְרָקָהּ בְּגֹעַל לְתוֹךְ הָאֶשֶׁד. עֵינָיו הִתְרַגְּלוּ כְּבָר בָּאוֹר הָרָפֶה וְהִבְחִינוּ יוֹתֵר. עַל מַסְמֵר שֶׁבַּכֹּתֶל מֵאַחֲרָיו הָיְתָה תְּלוּיָה מִטְפַּחַת רְקוּמָה. “אֶת זוֹ שָׁכְחוּ וַדַּאי בַּפַּעַם הָאַחֲרוֹנָה”, וְהוּא הֱסִירָהּ, אַךְ הֵשִׁיבָה מִיָּד לִמְקוֹמָהּ.

יָרַד וְהִתְחִיל מְהַלֵּךְ עַל הָרִצְפָּה בְּתוֹךְ הַמַּיִם עַל שְׁתַּיִם וְעַל אַרְבַּע, פּוֹשֵׁט אֲבָרָיו וּמְפַרְכֵּס כְּשׂוֹחֶה; אַחַר כָּךְ עָמַד שׁוּב וְנִכְנַס שׁוּב אֶל מִתַּחַת לאֶשֶׁד: “הוֹ־הוֹ־הוֹ, כַּמָּה חֲזָקוֹת הַמַּכּוֹת!” – דִּבֵּר אֶל עַצְמוֹ – “כַּמָּה הֵן מְחַמְּמוֹת אֶת הַגַּב! אֵלּוּ הָיָה פֹּה שַׁעְיָה! אֵין דָּבָר, אִם הַכֹּל יַעֲבֹר הַיּוֹם בְּשָׁלוֹם, אַכְנִיסֵהוּ מָחָר. אֶלָּא שֶׁחוֹשֵׁשׁ אֲנִי שֶׁמָּא יִתְיָרֵא לְהִכָּנֵס לְבַדּוֹ. גַּם לָזֹאת אֶמְצָא עֵצָה: אֶת הַבְּגָדִים נַסְתִּיר בַּחוּץ תַּחַת הָעֵץ. אֲנִי אֶחֱזֹר וַאֶמְשְׁכֶנּוּ אַחֲרֵי. כַּמָּה הוּא יְהֵא רוֹעֵד פֹּה!” ־ ־

בַּת הַנַּפָּח

בְּעוֹד טוֹבִיָּה מִתְעַנֵּג בִּרְעָדָה בְּתוֹךְ אַרְמוֹן־הַמַּיִם הַמְּכֻשָּׁף, בָּאָה יַלְדַּת הַנַּפָּח וְעָמְדָה לָדוּג בְּחַכָּה בַּתְּעָלָה, כְּדַרְכָּהּ יוֹם יוֹם. וּבְשָׁעָה שֶׁיָּשְׁבָה וְדָגָה, הִבִּיטָה בְּעֵינֶיהָ הַחַדּוֹת אֶל בֵּית־הַקּוֹרוֹת וְרָאֲתָה בַּחוּץ נַעַר יְהוּדִי יוֹשֵׁב תָּלוּי עַל בִּרְכָּיו וּמַחֲזִיק חֲבִילַת בְּגָדִים. הִיא נִבְהֲלָה בַּתְּחִלָּה וְהַחַכָּה נָפְלָה מִיָּדָהּ. אַחַר כָּךְ הֵרִימָה אוֹתָהּ וְהִנִּיחַתָּה מֵעַל לַתְּעָלָה, וּבְעַצְמָהּ רָצָה בַּחֲשַׁאי בְּתוֹךְ הָעֵשֶׂב, רוּץ וְהִתְבּוֹנֵן, רוּץ וְהִתְבּוֹנֵן. וּפִתְאֹם פָּנְתָה וְהִתְחִילָה לָרוּץ חִישׁ קַל בְּמַעֲלֵה הַתְּלוּלִית, עַד שֶׁנֶּעֶלְמָה מֵאַחֲרֵי הַסַּדְנָה.

שַׁעְיָה לֹא רָאָה מְאוּמָה. הוּא יָשַׁב וְעֵינָיו מַחֲלִיקוֹת בְּלִי הֶרֶף מִבֵּית־הַקּוֹרוֹת אֶל הַסַּדְנָה וּמִן הַסַּדְנָה אֶל בֵּית־הַקּוֹרוֹת. אַךְ פִּתְאֹם קָפָא עַל מְקוֹמוֹ: בַּנָּתִיב הַיּוֹרֵד מִן הַסַּדְנָה מִתְקָרֵב וּבָא בִּפְסִיעוֹת גְּדוֹלוֹת וּמְהִירוֹת גּוּף גָּדוֹל וְשָׁחוֹר וּבְיָדוֹ הוּא מְנַעְנֵעַ מְטִיל בַּרְזֶל: הַנַּפָּח וְהַמַּפְתֵּחַ!

שַׁעְיָה הִבִּיט אֵלָיו וְחָשַׁב בְּלִבּוֹ: “מֶה עָלַי לַעֲשׂוֹת?” הוּא בִּקֵּשׁ לָקוּם, אַךְ כְּאִלּוּ רֻתַּק לִמְקוֹמוֹ. רָצָה לִצְעֹק, אַךְ קוֹלוֹ נֶחְבָּא וּגְרוֹנוֹ יָבֵשׁ. וְאוּלָם עָלָיו לַעֲשׂוֹת דְּבַר מָה, וּמִיָּד, וָלֹא – טוֹבִיָּה אָבוּד… וּפִתְאֹם עָמַד עַל רַגְלָיו, חֲבִילַת הַבְּגָדִים נִשְׁמְטָה לָאָרֶץ, וְהוּא עַצְמוֹ קָפַץ בְּאַחַת לְתוֹךְ הַתְּעָלָה, וּבְעוֹד רֶגַע עָמַד עַל הָרִצְפָּה וּבִשְׁנֵי אֶגְרוֹפָיו הַדַּלִּים הִכָּה בַּדֶּלֶת הַבְּצוּרָה בְּכָל כֹּחוֹ וּמְאֹדוֹ. אַךְ שׁוּם הֵד לֹא עָנָה מִשָּׁם. בְּרֶגַע זֶה שָׁב אֵלָיו גַּם קוֹלוֹ וְהִתְחִיל צוֹוֵחַ: “טוֹבִיָּה, הִמָּלֵט! הַנַּפָּח!” וְהָלַם שׁוּב בַּדֶּלֶת כִּמְטֹרָף. וְהִנֵּה נָגְעָה בּוֹ יָד חֲזָקָה וּבִמְשִׁיכָה אַחַת סִלְּקַתְהוּ הַצִּדָּה. הַמַּפְתֵּחַ הִשְׁמִיעַ קוֹל בְּהִתְהַפְּכוּ בְּתוֹךְ חוֹר הַמַּנְעוּל וְהַדֶּלֶת נִפְתְּחָה.

בִּפְנִים הַבִּנְיָן הֻשְׁרָה פִּתְאֹם אוֹר גָּדוֹל, וְטוֹבִיָּה רָאָה בַּפֶּתַח אֶת הַנַּפָּח עוֹמֵד בִּמְלֹא קוֹמָתוֹ. הָרַעֲיוֹן הָרִאשׁוֹן שֶׁהִבְרִיק בְּמֹחוֹ הָיָה: לְהִמָּלֵט. אַךְ אֵיךְ יִמָּלֵט וְזֶה חוֹסֵם לוֹ אֶת הַדֶּרֶךְ? אַף הַנַּפָּח לֹא מִהֵר. בָּטוּחַ בָּצֵידוֹ וְהִבִּיט פְּנִימָה, כְּשֶׁהוּא חוֹשֵׂף אֶת שִׁנָּיו הַצַּחוֹת בִּשְׂחוֹק סָפֵק־טוֹב סָפֵק־רָע.

– מַה מַּעֲשֶׂיךָ פֹּה? – הִרְעִים לְתוֹךְ רַעַשׁ הַמַּיִם.

– רוֹחֵץ. – עָנָה טוֹבִיָּה עַזּוֹת.

– בִּרְשׁוּת מִי?

– מָה אֲנִי גוֹנֵב מִמְּךָ? אֶת הַמַּיִם? – הִתְוַכַּח עִמָּדוֹ טוֹבִיָּה בְּיֵאוּשׁוֹ, כְּשֶׁרַגְלוֹ הָאַחַת עוֹמֶדֶת עַל הָאִצְטַבָּה הַתַּחְתּוֹנָה וְהוּא אוֹרֵב בְּעֵינָיו לְכָל תְּנוּעָה שֶׁל הַנַּפָּח, כְּדֵי לְכַוֵּן רֶגַע־כּשֶׁר לְהִמָּלֵט הַחוּצָה.

– הוֹ־הוֹ, אַתָּה מִתְחַכֵּם! – אָמַר הַנַּפָּח וּפָסַע פְּסִיעָה בְּתוֹךְ הַמַּיִם לִקְרַאת הַנַּעַר הָעֵירֹם. הַלָּה זִנֵּק כְּחֵץ, עָבַר עַל יַד הַנַּפָּח וְגוּפוֹ הָיָה כְּבָר מִחוּץ לַסַּף, אַךְ – אֲהָהּ, יָדוֹ נִשְׁאֲרָה תְפוּסָה בִּידֵי הָעֲנָק. שְׁנַיִם שְׁלשֶׁת הַמַּאֲמַצִּים וְהַפִּרְפּוּרִים לֹא הוֹעִילוּ, וְכְעָבְרָם הָיָה גוּפוֹ שֶׁל טוֹבִיָּה, הַגּוּף הַצַּח וְהַלַּח, מוּטָל עַל כְּתֵפוֹ וְעַל סִינָרוֹ הַשְּׁחוֹרִים שֶׁל הַנַּפָּח, כְּקוֹרָה מַבְהִיקָה, כִּמְעַט בְּלִי תְנוּעָה, וְהוּא יוֹצֵא עִם טַרְפּוֹ וְנוֹשְׂאוֹ בְּמַעֲלֵה הַדֶּרֶךְ אֶל הַסַּדְנָה.

שַׁעְיָה, שֶׁעָלָה בֵּינְתַיִם מִן הַתְּעָלָה רָטֹב כֻּלּוֹ, רָץ אַחֲרֵי הַנַּפָּח לְרַגְלָיו, בּוֹכֶה וּמְיַבֵּב, וְלִבּוֹ צוֹעֵק בְּקִרְבּוֹ לְגוֹרָל חֲבֵרוֹ. לְמַעְלָה, מִשְּׁנֵי עֶבְרֵי הַנְּתִיבָה, עָמְדוּ הַשּׁוּלְיוֹת וּפַטִּישֵׁיהֶם בִּידֵיהֶם, מְחַכִּים בְּפָנִים צוֹחֲקוֹת לַנַּפָּח. עַל גַּל אֲבָנִים, כַּחֲתוּלָה צְעִירָה, יָשְׁבָה הַיַּלְדָּה וְהִסְתַּכְּלָה בַּמַּחֲזֶה מִתּוֹךְ סַקְרָנוּת בִּלְבַד, כְּאִלּוּ אֵין לָהּ כָּל חֵלֶק בּוֹ.

בִּרְמִיזַת עֵינַיִם קָרָא הַנַּפָּח לִשְׁנֵי עוֹזְרָיו הַחֲסֻנִּים, שֶׁיֵּלְכוּ אַחֲרָיו אֶל הַסַּדְנָה. כְּשֶׁנִּכְנְסוּ שָׁמָּה הוֹרִיד הַנַּפָּח אֶת הַנַּעַר, יִשֵּׁר אֶת גּוּפוֹ (“הוּא מִתְעַלֵּף…”, חָשַׁב שַׁעְיָה בַּפֶּתַח בַּחֲרָדָה גְדוֹלָה) עַל בִּרְכָּיו, הֱרִימוֹ וְהִנִּיחוֹ עַל הַסַּדָּן הָאַדִּיר. רַגְלָיו שֶׁל טוֹבִיָּה נִתְלוּ מִזֶּה וְרֹאשׁוֹ מִזֶּה. עֵינָיו הָיוּ עֲצוּמוֹת.

– הָרִימוּ הַפַּטִּישִׁים! – נָתַן הַנַּפָּח בְּקוֹלוֹ עַל הַשּׁוּלְיוֹת. אֵלֶּה עָמְדוּ מִזֶּה וּמִזֶּה בְּרַגְלַיִם מְפֻשָּׂקוֹת וְהֵנִיפוּ פַּטִּישֵׁיהֶם.

קוֹל צְוָחָה. כְּצִוְחַת עוֹף שֶׁנָּפַל בְּצִפָּרְנֵי הַטּוֹרֵף, נִשְׁמַע לְיַד הַפֶּתַח. שַׁעְיָה צָנַח עַל סַף הַסַּדְנָה.

אַחֲרֵי שְׁתִיקָה שֶׁל רֶגַע הִרְעִים הַנַּפָּח שֵׁנִית בְּקוֹלוֹ:

– דַּי! הוֹרִידוּהוּ!

וּשְׁנֵי הַשּׁוּלְיוֹת זָרְקוּ אֶת הַפַּטִּישִׁים וְהוֹרִידוּ בִּזְרִיזוּת אֶת הַגּוּף הַלָּבָן מֵעַל הַסַּדָּן וְהֶעֱמִידוּהוּ עַל הַקַּרְקַע. טוֹבִיָּה עָמַד זָקוּף, שִׁפְשֵׁף אֶת עֵינָיו וְהִבִּיט בְּתִמָּהוֹן עַל סְבִיבָיו: הָאֻמְנָם, שָׁלֵם הוּא בְּגוּפוֹ? לֹא פָּגְעוּ בּוֹ כְּלָל, וְרַק לָצוֹן חָמְדוּ לָהֶם?

פִּתְאֹם הִשְׁגִּיחַ בְּשַׁעְיָה הַמּוּטָל עַל הַסַּף – רָץ אֵלָיו, הֱרִימוֹ וְהוֹצִיאוֹ הַחוּצָה, לַאֲוִיר, וְכֹה דִבֵּר אֵלָיו:

– מַה זֶּה נִבְהַלְתָּ, טִפְּשׁוֹן? מָה רָע עָשׂוּ לִי?

רְאֵה, לֹא עָשׂוּ לִי כְּלוּם. יָדַעְתִּי תֵכֶף שֶׁלֹּא יַעֲשׂוּ לִי כְּלוּם. בּוֹא, תֵּן לִי אֶת בְּגָדַי. הֵיכָן הֵם?

– הֵם מֵעֵבֶר לַתְּעָלָה, – אָמַר שַׁעְיָה בְּשִׁנַּיִם נוֹקְשׁוֹת וּמִכְנָסָיו הָרְטֻבִּים, הַמִּדַּבְּקִים אֶל רַגְלַיו הַדַּקּוֹת, קִשְׁקְשׁוּ אַף הֵם.

– שֵׁב וְהִתְחַמֵּם פֹּה בַּשֶּׁמֶשׁ, וַאֲנִי אָרוּץ וַאֲבִיאֵם בְּעַצְמִי.

טוֹבִיָּה רָץ בְּמוֹרַד הַדֶּרֶךְ, וְכַעֲבֹר רְגָעִים מִסְפָּר שָׁב לָבוּשׁ בְּחִפָּזוֹן, מְהַדֵּק אֶת רְצוּעַת־הָעוֹר עַל בִּטְנוֹ. בְּעָבְרוֹ עַל גַּל הָאֲבָנִים, שָׁלְחָה לוֹ הַיַּלְדָּה, הַיּוֹשֶׁבֶת מְכֻוָּצָה כַּחֲתוּלָה, אֶת לְשׁוֹנָהּ, לָשׁוֹן קְטַנָּה, וְרֻדָּה, הוּא רָאָה, אַךְ לֹא שָׂם לֵב וְרָץ הָלְאָה.

– בּוֹא! – אָמַר לְשַׁעְיָה – עַתָּה יְכוֹלִים אָנוּ לָצֵאת דֶּרֶךְ הַשַּׁעַר. הַ“שֶּׁרֶץ” הַקָּטָן הִלְשִׁין עָלֵינוּ.

מִרְשַׁעַת כָּזוֹ! אֵין דָּבָר, יָבוֹא יוֹמָהּ. אֲנִי נִשְׁבָּע לְךָ שֶׁאֶתְנַקֵּם בָּהּ.

בְּפֶתַח הַסַּדְנָה עָמְדוּ הַנַּפָּח וְהַשּׁוּלְיוֹת בְּיָדַיִם רֵיקוֹת וּתְלוּיוֹת וְחִיּוּךְ הֲנָאָה שָׁפוּךְ עַל פְּנֵיהֶם:

– נוּ, תָּבוֹאוּ שׁוּב לְהִתְרַחֵץ, שׁוֹבָבִים? – שָׁאַל הַנַּפָּח.

שְׁנֵי הַחֲבֵרִים עָבְרוּ וְלֹא עָנוּ דָבָר. הֵם הָלְכוּ יַחְדָּו, כָּתֵף נוֹגַעַת בְּכָתֵף.

כְּשֶׁיָּצְאוּ אֶת הַשַּׁעַר אָמַר טוֹבִיָּה לַחֲבֵרוֹ, וְהוּא מִשְׁתַּדֵּל לְחַזֵּק אֶת קוֹלוֹ:

– אַתָּה תֵשֵׁב עַל הַגֶּשֶׁר וּתְחַכֶּה לִי. עָלֶיךָ לְהִתְיַבֵּשׁ לִפְנֵי שׁוּבָךְ הַבַּיְתָה, כְּדֵי שֶׁלֹּא יַכִּירוּ. וַאֲנִי אֵלֵךְ מִסָּבִיב וְאֶקַּח אֶת הַפָּרָה. זוֹ נֶהֶנְתָה וְלֹא נֶעֶנְשָׁה.

– בְּהֵמָה הֲרֵי אֵינָהּ בַּת־עֳנָשִׁין. – הִפְטִיר שַׁעְיָה וְנִתְחַכֵּךְ בַּחֲבֵרוֹ.

אַחַר כָּךְ הִבִּיטוּ שְׁנֵיהֶם זֶה אֶל זֶה – וְחִיְּכוּ חִיּוּךְ שֶׁל סוֹד.

שְׁלֹשָׁה דְבָרִים בָּאוּ עָלָיו, עַל טוֹבִיָּה בֶּן

נְחֶמְיָה הַמּוֹזֵג, לְהוֹצִיאוֹ מִן הָעוֹלָם: הַבַּטָּלָה, הַגַּעְגּוּעִים וְהַחֹם.

הָ“רַבִּי”, שֶׁלָּמַד אֶצְלוֹ הַקַּיִץ, הַיְּהוּדִי הַזָּקֵן, הֶחָלוּשׁ, הָאָהוּב מֵעֹמֶק הַלֵּב, הָיָה מוּטָל זֶה שָׁבוּעַ יָמִים בְּחֹלִי אָנוּשׁ. הָעֲלוּקוֹת שֶׁהִצְמִידוּ יוֹם יוֹם לְגוּפוֹ כְּבָר מָצְצוּ אֶת שְׁאֵרִית דָּמוֹ, וַעֲדַיִן הוּא בּוֹעֵר בְּאִשָּׁהּ שֶׁל גֵּיהִנֹּם. טוֹבִיָּה נִסָּה פַּעַם וּפַעֲמַיִם לְהִכָּנֵס לַחֲדַר הַחוֹלֶה, אַךְ אָנוּס הָיָה לְהִסְתַּלֵּק מִפְּנֵי רֵיחַ הַחֹמֶץ הַקָּשֶׁה שֶׁבַּחֶדֶר וּמִפְּנֵי הָעֵינַיִם הַיּוֹקְדוֹת, תּוֹבְעוֹת הַחַיִּים, שֶׁבְּתוֹךְ פָּנָיו הַצְּהֻבִּים שֶׁל הַחוֹלֶה.

כַּמָּה פְּעָמִים נִסָּה לִלְמֹד בְּכֹחוֹת עַצְמוֹ בַּבַּיִת, אַךְ הַדְּבָרִים לֹא נִכְנְסְוּ לְמֹחוֹ. פַּעַם אַחַת הָלַךְ אֲפִלּוּ לְבֵית־הַמִּדְרָשׁ וְיָשַׁב שָׁם מוּל שְׁלֹשֶת הַבַּחוּרִים הַלּוֹמְדִים, הִתְנַדְנֵד עַל הָ“עַמּוּד” וְקָרָא בְּקוֹל וּבְנִגּוּן בְּמַסֶכֶת “מְגִלָּה”. אַחַד הַבַּחוּרִים, לְבֶן פָּנִים, בַּעַל פֵּאוֹת אֲרֻכּוֹת וּמְבֹהַל־עֵינַיִם, הִפְסִיק בְּכָל רֶגַע מִמִּשְׁנָתוֹ וְהֵצִיץ בּוֹ מִתּוֹךְ סַקְרָנוּת מְשֻׁנָּה, וּכְשֶׁנִתְקַל בְּמַבָּטוֹ שֶׁל הַנַּעַר, הִתְנַעֵר וְשָׁב לְהִתְנַעְנֵעַ וּלְסַלְסֵל בְּקוֹלוֹ הַצָּרוּד, כְּמִי שֶׁנִתְפַּס בַּעֲבֵרָה. וְלאֹ עָבְרָה שָׁעָה אֲרֻכָּה וְטוֹבִיָּה רָאָה לְפָנָיו אֶת אוֹתִיּוֹת הַפְּנִים, הַמְרֻבָּעוֹת, זוֹחֲלוֹת לְתוֹךְ אוֹתִיּוֹת הַפֵּרוּשִׁים; אוֹתִיּוֹת רַשִּׁ"י זוֹחֲלוֹת, עוֹבְרוֹת אֶת הַשּׁוּלַיִם וּמִתְפַּשְּׁטוֹת כִּמְנִיפוֹת לְתוֹךְ הֶחָלָל ­– סָגַר אֶת הַגְּמָרָא, הֶחֱזִירָה לָאָרוֹן וְיָצָא חֶרֶשׁ מִבֵּית־הַמִּדְרָשׁ.

אִלּוּ הָיָה לְפָחוֹת חֲבֵרוֹ שַׁעְיָה כָּאן! עִם שַׁעְיָה יָכוֹל הָיָה לִמְצֹא כַּמָּה עִנְיָנִים לַעֲנוֹת בָּהֶם. עוֹד זֵכֶר תְּלִישַׁת הָאֲפוּנִים בַּקַּיִץ אֶשְׁתָּקַד וְהָרְחִיצָה בְּבֵית־הַקּוֹרוֹת לִפְנֵי חַג הַשָּׁבוּעוֹת, חַי בּוֹ. וְאַף כִּי נָחִיל שֶׁל נְמָלִים רוֹחֵשׁ וְעוֹבֵר עַל גַּבּוֹ לְזֵכֶר הַמִּקְרִים הַשְּׁנַיִם ­– הָיָה רוֹצֶה שׁוּב בְּכַדּוֹמֶה לָהֶם, כִּי מַה טַּעַם לְחַיֵּי אָדָם שֶׁאֵין בָּהֶם סַכָּנָה וּגְבוּרָה? נִמְשַׁל כִּבְהֵמוֹת נִדְמָה! בִּהְיוֹת שַׁעְיָה פֹּה, בְּטֶרֶם יִסַּע אֶל דוֹדוֹ שֶׁבִּקְרִיסְנִיפּוֹלִי, לֹא הִכִּיר וְלֹא יָדַע כַּמָּה נַפְשׁוֹ קְשׁוּרָה בּוֹ. אֲבָל עַתָּה רוֹאֶה הוּא, שֶׁחֲבֵרוֹ נַעֲשָׂה לוֹ מֵעֵין פֶּלֶג־גּוּף. לִפְרָקִים הוּא תוֹפֵס אֶת עַצְמוֹ, שֶׁהוּא מְחַפֵּשׂ עַל יָדוֹ אֵיזֶה דָבָר שֶׁאָבַד מִמֶּנּוּ.

וְנוֹסָף עַל כָּל אֵלֶּה ­– הַחֹם, חֻמּוֹ שֶׁל תְּחִלַּת חֹדֶשׁ אָב. עוֹד מִן הַבֹּקֶר, כְּשֶׁאַתָּה מְשַׁלְשֵׁל אֶת רַגְלֶיךָ הַיְּחֵפוֹת מִן הַמִּטָּה וּמַעֲמִידָן עַל קַרְשֵׁי הָרִצְפָּה, אַתָּה מַרְגִּישׁ שֶׁהַקְּרָשִׁים מְחֻמָּמִים חֲמִימוּת פּוֹשֶׁרֶת, מַרְגִּיזָה. הַחַלּוֹן פָּתוּחַ, אַךְ קֶרַע הַוִּילוֹן תָּלוּי עָלָיו כִּסְמַרְטוּט בָּלֶה וְאֵינוֹ זָע זִיעַ כָּלְשֶׁהוּ. אֲפִלּוּ בְּשָׁעָה שֶׁאַתָּה נוֹטֵל אֶת

יָדֶיךָ וְיוֹצֵק מִן הַמַּיִם גַּם עַל שַׂעֲרוֹת רֹאשֶׁךָ ­– כְּמוֹ מִתּוֹךְ מֵיחַם שֶׁל פּוֹשְׁרִים אַתָּה יוֹצֵק, וְעִם כָּל שָׁעָה הַחוֹלֶפֶת אַתָּה חָשׁ, כְּאִלּוּ הַחֹם מַרְתִּיעַ וּבָא מִמְּרוֹמִים, וְאֵין לְךָ מִפְלָט מִמֶּנּוּ, הַזְּבוּבִים אַף הֵם בּוֹרְחִים אֶל הַצֵּל, וְאִם תְּבַקֵּשׁ לְךָ מִפְלָט שָׁם, עָלֶיךָ לָנוּס מִיָּד מֵעֲקִיצָתָם הַקַּטְלָנִית. אַבָּא אוֹמֵר: “חֹם כָּזֶה אֲנִי זוֹכֵר רַק בְּשָׁנָה אַחַת ­– הִיא הַשָּׁנָה שֶׁבָּהּ נִסְתַּלֵּק הָרַבִּי מֵהוּסִיאַטִין, זֵכֶר צַדִּיק לִבְרָכָה”. הַתַּרְנְגוֹלוֹת בֶּחָצֵר מִתְפַּרְפְּרוֹת כָּל הַיָּמִים בֶּעָפָר וְרָצוֹת מִזְּמַן לִזְמַן בְּצַוָּארִים פְּשׁוּטִים וּבְמַקּוֹרִים פְּעוּרִים לִגְמֹעַ מְעַט מַיִם מִן הָאַגָּן הֶחָלוּד. הַפָּרוֹת מִתְנַמְנְמוֹת אַגַב הֲלִיכָה אֶל הַמִּרְעֶה וּבַחֲזְירָתָן מִשָּׁם. הַסּוּסִים הָרְתוּמִים הוֹלְכִים בַּאֲבַק הַדֶּרֶךְ וּמְנַעְנְעִים אֶת רָאשֵׁיהֶם מַעְלָה וּמַטָּה, כְּמִשְׁתַּחֲוִים לְאֵיזֶה מַלְאָךְ נֶעְלָם. בְּחֹם זֶה אֵינְךָ מְסֻגָּל לַעֲשׂוֹת שׁוּם מַעֲשֶׂה, חוּץ מֵרְחִיצָה בַּבְּרֵכָה. אֲבָל בֵּית־הַקּוֹרוֹת סָתוּם בִּסְבָכָה שֶׁל בַּרְזֶל מֵאָז הִתְגַּנֵּב טוֹבִיָּה לְתוֹכָהּ; וְעַל שְׂפַת הַבְּרֵכָה, מִן הַגָּדֵר וְלִפְנִים, עוֹמֵד לוּחַ שֶׁל עֵץ וְכָתוּב עָלָיו בְּאוֹתִיּוֹת שְׁחוֹרוֹת: “אָסוּר לִרְחֹץ, הָעוֹבֵר ­– יֵעָנֵשׁ” הָיָה מַעֲשֶׂה לִפְניֵ שְׁבוּעַיִם יָמִים וְ“יַעֲקֶלִי מוֹסְקַל”, הַבָּחוּר הַגָּבוֹהַּ, עָבַר עַל הָאִסּוּר ­– וַחֲבָשׁוּהוּ לִשְׁלשֶׁת יָמִים בְּבֵית־הַסֹּהַר, וְאִמּוֹ הָאַלְמָנָה הָיְתָה נוֹשֵׂאת לַ“בֵּן־יָחִיד” שֶׁלָּהּ יוֹם יוֹם אֶת מְזוֹנוֹ תַּחַת סוּדַר־הַחֹרֶף הַכָּבֵד, כִּי הִתְבַּיְּשָׁה לָשֵׂאת אֶת הָאֹכֶל בְּגָלוּי. < יִתָּכֵן, לוֹמַר, כִּי שְׁלשֶׁת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה בָּאוּ כְּתֻמָּם גַּם עַל אָבִיו, עַל ר' נְחֶמְיָה הַמּוֹזֵג, הַיְּהוּדִי הַנּוֹחַ, הַמָּתוּן וְהַלַּמְדָּן, אִשְׁתּוֹ נָסְעָה אֶל בִּתָּהּ מִבַּעֲלָהּ הָרִאשׁוֹן. בַּת־חוֹרֶגֶת זוֹ גָרְמָה לוֹ לְר' נְחֶמְיָה יִסּוּרִים וּבִזְיוֹנוֹת הַרְבֵּה בְּמִשְׁפָּט שֶׁל יְרֻשָּׁה, וּכְשֶׁהִגִּיעַ מִמֶּנָּה מִכְתָּב, שֶׁהִיא עוֹמֶדֶת לָלֶדֶת, הִתְעוֹרְרָה הָאֵם וּבִקְּשָׁה לִנְסֹעַ אֵלֶיהָ לְשָׁבוּעוֹת אֲחָדִים עַד אַחֲרֵי הַלֵּדָה. הוּא הִתְנַגֵּד לְכָךְ בְּכָל תֹּקֶף. אַךְ, כַּנָּהוּג, בָּרֶגַע הָאַחֲרוֹן לֹא עָמַד לוֹ תָּקְפּוֹ וְהָאֵם נָסְעָה. וְעַתָּה, עִם כָּל כַּעְסוֹ עַל אִשְׁתּוֹ, הָיָה מִתְגַּעְגֵּעַ עָלֶיהָ יוֹם וָלַיְלָה. הַיָּמִים הָיוּ יְמֵי הַקָּצִיר וְהָאָסִיף, וְלֹא נִרְאֲתָה רֶגֶל שֶׁל גּוֹי בָעֲיָרָה וְאֵין סִימָן שֶׁל פַּרְנָסָה בַּבַּיִת. הַשֶׁקֶט בָּרְחוֹב הָיָה מָתוּחַ כְּחוּט שֶׁל מֶשִׁי הָעוֹמֵד לְהִנָּתֵק. וְהַחֹם – בְּיָדוּעַ שֶׁקָּשֶׁה הוּא לַגְּדוֹלִים יוֹתֵר מִן הַקְּטַנִּים. וּבְכֵן הָיוּ שְׁנֵיהֶם, הָאָב וְהַבֵּן, מְהַלְכִים בַּחֶדֶר וּבַמִּסְדְּרוֹן וּבֶחָצֵר כַּאֲנָשִׁים הַמִּתְכַּוְּנִים לִדְרֹךְ אִישׁ עַל רֶגֶל רֵעֵהוּ, אֶלָּא שֶׁעֲדַיִן הֵם מִתְאַפְּקִים.

תַּעֲלוּלֵי אָח

כָּל הַמְּלָאכוֹת שֶׁבִּקֵּשׁ טוֹבִיָה לַעֲשׂוֹת בַּשָׁבוּעוֹת הָאַחֲרוֹנִים לֹא עָלוּ בְּיָדוֹ: לֹא גִדּוּל הַיּוֹנִים, שֶׁנִּטְרְפוּ כֻּלָּן בִּידֵי הֶחָתוּל הַשָּׁחוֹר; וְלֹֹא עֲשִׂיַּת הַקְּלָף וּדְיוֹ הָעֲפָצִים, שֶׁלָּמַד מִן הַ“סּוֹפֵר” הַזָּקֵן; לֹא בִּנְיַן סֻכַּת־הַנְּצָרִים בַּגִּנָּה וְלֹא יִסּוּד הַגְּדוּד הַלּוֹחֵם לְפִי הַתַּכְסִיסִים שֶׁבְּ“סֵפֶר הַיָּשָׁר”. הַכֹּל הוּחַל יָפֶה וְנִגְמַר בְּמַפַּח נֶפֶשׁ. בָּרוּר לוֹ שֶׁמִּן הַשָּׁמַיִם נִגְזַר עָלָיו לַעֲשׂוֹת כָּל מַעֲשָׂיו בְּשֻׁתָּפוּת עִם שַׁעְיָה וּבִלְעָדָיו אֵין לוֹ מַזָּל כְּלָל. הִנֵּה הוֹלֵךְ וּמִתְקָרֵב “תִּשְׁעָה בְּאָב” וּשְׁלשָׁה יָמִים הָיָה עָסוּק בִּלְקִיטַת בַּרְקָנִים לְשֵׁם קְלִיעָה בַּמִּתְפַּלְּלִים בְּבֵית־הַכְּנֶסֶת. אַף לִקֵּט שְׁנֵי שַׂקִּים גְּדוֹלִים וְהֶחְבִּיאָם יָפֶה בְּתוֹךְ מָבוֹי סָתוּם שֶׁבֵּין הַדִּיר וְהָרֶפֶת מֵאֲחוֹרֵי בֵּיתָם. בָּטוּחַ הָיָה שֶׁעֵין יֶלֶד לֹא רָאֲתָה, וּבְכָל זֹאת, כְּשֶׁקָם בַּבֹּקֶר וְיָצָא לִפְקֹד אֶת אוֹצָרוֹ, מָצָא אֶת הַמָּבוֹי רֵיק. רַק שְׂרִידֵי בַּרְקָנִים נוֹבְלִים הִתְגּוֹלְלוּ עַל הַקַּרְקַע. וּבְכֵן רָפוּ יָדָיו לְגַמְרֵי וְהִפְקִיר אֶת עַצְמוֹ לְבַטָּלָה, הַמַּרְגִּיזָה אֶת הַיֵּצֶר וְאֵינָהּ מְסַפַּקְתּוֹ.

הוּא כְּבָר שָׁבַר אֶת גְּדֵרָהּ שֶׁל שְׁכֶנְתָּם הָאַלְמָנָה, וְזוֹ בָּאָה אֶל בֵּיתָם בִּצְוָחוֹת וּבִילָלוֹת, וְרַק בְּקשִׁי עָלְתָה לוֹ לְאָבִיו לְהַרְגִּיעָהּ. הוּא דָרַךְ עַל אֶפְרוֹחַ מִשֶּׁלָּהֶם וְשָׁפַךְ אֶת דָּמוֹ עַל הָרִצְפָּה. אֲחוֹתוֹ דוֹבֶּה בָּכְתָה בְּשֶׁלּוֹ חֲצִי הַיּוֹם, וְאָבִיו נָתַן בּוֹ עַיִן זוֹעֶמֶת, אַךְ לֹא אָמַר מְאוּמָה. הוּא חָתַךְ בְּסַכִּין חַדָּה רִבּוּעַ מִתּוֹךְ דַּף שֶׁבַּסִּדוּר, בְּאֶמְצַע “בָּרוּךְ שֶׁאָמַר” וְהִדְבִּיק בַּמָּקוֹם הֶחָתוּךְ פִּסַּת נְיָר, שִׂרְטְטָהּ בְּחֹד הַסַּכִּין וְכָתַב עַל הַשִּׁיטִין אֶת הֶחָסֵר בְּאוֹתִיּוֹת מְרֻבָּעוֹת בְּדוֹמֶה לָאוֹתִיּוֹֹת שֶׁבַּסִּדּוּר. אִלּוּ הָיָה אֻמָּן־יָד כְּשַׁעְיָה, הָיָה הַכְּתָב בְּדִיּוּק כְּאוֹתִיּוֹת הַדְּפוּס, אַךְ יָדוֹ כְּבֵדָה וּכְתָבוֹ אֵינוֹ חָלָק. גַּם הַנְּיָר וְהַדְּיוֹ הָיוּ בְּעוֹכְרָיו. וּבִשְׁעַת תְּפִלַּת הַבֹּקֶר גִּלָּה אָבִיו אֶת הַמַּעֲשֶׂה, קָרָא לוֹ וְהֶרְאָה בְּאֶצְבַּע עַל מְקוֹם הַחִלּוּל, וּבִרְאוֹתוֹ שֶׁהַנַּעַר שׁוֹתֵק דְּחָפוֹ מִפָּנָיו בְּבוּז. יָדֹע יָדַע טוֹבִיָּה שֶׁמַּעֲשִׂים אֵלֶּה אֵינָם יָפִים לוֹ, לְבָחוּר גְּמָרָא בֶּן אַחַת־עֶשְׂרֵה וָמַעְלָה, אֲבָל הֵם נַעֲשׂוּ כְּמוֹ מֵאֲלֵיהֶם, כִּמְעַט בִּבְלִי דַעַת. וְאַף שֶׁשָּׂנֵא אֶת עַצְמוֹ עַל שׁוּם כָּךְ, לֹא יָכֹל לִמְנֹעַ אֶת עַצְמוֹ מִלַּחֲזֹר לְסוֹרוֹ. הוּא נִסָּה לְהִשָּׁבַע בִּנְשִׁיקַת הַמְּזוּזָה, שֶׁיֵּשֵׁב כָּל הַיּוֹם בַּבַּיִת וְיִלְמַד, אוֹ רַק יְעַיֵּן בַּסֵּפֶר, אוֹ יַעְתִּיק בַּמַּחְבֶּרֶת כַּמָּה עַמּוּדִים בִּכְתִיבָה תַמָּה מִן הַסֵּפֶר שֶׁהִשְׁאִיר לוֹ הַמּוֹרֶה הַבֶּלְזִי לִפְנֵי עָזְבוֹ אֶת הָעֲיָרָה. אַךְ כָּל כַּוָּנוֹתָיו הַטּוֹבוֹת לֹא נִצְטָרְפוּ לְמַעֲשֶׂה, וּבְכָל שָׁעָה תָּפַס אֶת עַצְמוֹ, אוֹ נִתְפַּס בִּידֵי אֲחֵרִים, בְּמַעֲשֵׂה שְׁטוּת אוֹ קַלּוּת רֹאשׁ. הִנֵּה חָרַט אֶתְמוֹל בְּאוֹלָרוֹ חֲרִיטוֹת כְּעוּרוֹת לְאֹרֶךְ כָּל שְׂפַת הַשֻּׁלְחָן; וּבֶאֱמֶת הָיָה בּוֹשׁ בִּפְנֵי עַצְמוֹ לִרְאוֹת אֶת הַשֻּׁלְחָן שֶׁנִּתְפַּגֵּם בְּצוּרָה מְכֹעֶרֶת כָּל כָּךְ. מִתְפַּלֵּא הוּא עַל אָבִיו, שֶׁהִסְתַּפֵּק בִּצְרִימַת אָזְנוֹ בִּלְבַד וּבָזֶה שֶׁצִּוָּה עָלָיו לְשַׁפְשֵׁף אֶת שְׂפַת הַשֻּׁלְחָן בִּסְמַרְטוּט יָשָׁן טָבוּל בְּחֹמֶר, כְּדֵי לְטַשְׁטֵשׁ אֶת הַחִתּוּכִים. מַה יְּהֵא בְּסוֹפָם שֶׁל שְׁנֵיהֶם? הָאֲוִיר הַמַּחֲנִיק מְבַשֵּׂר אֶת הַסְּעָרָה…

וּבְאַחַד הַבְּקָרִים שֶׁל אוֹתוֹ שָׁבוּעַ, מִיָּד לִפְקִיחַת עֵינָיו מִשֵּׁנָה, רָאָה אֶת אֲחוֹתוֹ דוֹבֶּה בַּת הַשְּׁלֹש־עֶשְׂרֵה טוֹבֶלֶת אֶת אֶצְבָּעָהּ בְּכַד הַשַּׁמֶּנֶת שֶׁהִיא מַחֲזִיקָה בַּיָּד וּמְלַקֶּקֶת אוֹתָהּ מִזֶּה וּמִזֶּה בְּלָשׁוֹן אֲרֻכָּה וְחַמְדָּנִית. הוּא הִתְעַטֵּשׁ בְּכַוָּנָה בְּקוֹל גָּדוֹל, וְהִיא נִבְעֲתָה וְהִפִּילָה אֶת הַכַּד. הַכַּד נִשְׁבַּר וְהַשַּׁמֶּנֶת הַצְּחוֹרָה נִשְׁפְּכָה עַל הָרִצְפָּה. דּוֹבֶּה יָדְעָה, שֶׁהוּא בְּכַוָּנָה הִתְעַטֵּשׁ, בִּטְבִיעַת עַיִן אַחַת תָּפְסָה זֹאת, וְעַל כֵּן פָּרְצָה בִּבְכִי וְנִשְׁבְּעָה, שֶׁהִיא תִּתְנַקֵּם בּוֹ. טוֹב שֶׁאַבָּא הָיָה הַבֹּקֶר בַּ“מִּנְיָן” וְהִיא הִסְפִּיקָה לְלַקֵּט אֶת הַשְּׁבָרִים וְלִמְחוֹת בִּסְחָבָה אֶת הָרִצְפָּה. טוֹבִיָּה הִבְטִיחָה שֶׁלֹּא יַגִּיד לְאַבָּא ­– בִּתְנַאי שֶׁתַּרְשֶׁה לוֹ לְהָצִיק לָהּ בְּמֶשֶׁךְ כָּל הַבֹּקֶר כְּכָל אֲשֶׁר יַעֲלֶה עַל רוּחוֹ, וְלֹא תִצְעַק וְלֹא תְסַפֵּר לְאַבָּא. וְהִיא, בִּרְצוֹתָהּ לְכַסּוֹת עַל פִּשְׁעָהּ, קִבְּלָה אֶת הַתְּנַאי. וְאָז הִתְחִילָה פָּרָשַׁת הַתַּעֲלוּלִים וְהַנִּסְיוֹנוֹת.

רֵאשִׁית, יָצָא וְהֵבִיא בַּסֵּתֶר אֶת שְׂרִידֵי הַבַּרְקָנִים מִן הַמָּבוֹי, וּכְשֶׁעָמְדָה כְּפוּפָה עַל הָעֲרֵבָה וְלָשָׁה אֶת הַבָּצֵק (הִיא מִלְאָה עַתָּה אֶת מְקוֹם הָאֵם), הִתְגַּנֵּב אֵלֶיהָ מֵאָחוֹר וְסִבֵּךְ לָהּ בַּרְקָנִים אֲחָדִים בִּשְׂעָרָהּ הֶעָבֹת. הִיא הִתְחִילָה לְהַשְׁמִיעַ קוֹל צְוָחָה. אַךְ זָכְרָה אֶת הַבְטָחָתָהּ ­– וְנִשְׁתַּתְּקָה. וּבִהְיוֹת שְׁתֵּי יָדֶיהָ מְכֻסּוֹת בָּצֵק, לֹא יָכְלָה לְהוֹצִיא בְּעַצְמָהּ אֶת הַבַּרְקָנָיִם מִבֵּין הַשְּׂעָרוֹת וּבִקְשָׁה מִמֶּנּוּ שֶׁהוּא יוֹצִיאֵם. הוּא עָשָׂה אֶת מְבֻקָּשָׁהּ, אַךְ מָרַט אֶת שַׂעֲרוֹתֶיהָ בְּאַכְזְרִיּוּת.

אַחַר כָּךְ יָצַק לָהּ מַיִם לְתוֹךְ הַנַּעֲלַיִם שֶׁבְּרַגְלֶיהָ, וְהִיא עָמְדָה כָּךְ כַּחֲצִי שָׁעָה בְּתוֹךְ הַנַּעֲלַיִם הַמַּזִּילוֹת מַיִם עַל הָרִצְפָּה. רַק כְּשֶׁכִּלְּתָה אֶת הַלִּישָׁה, הֵרִיקָה אֶת הַמַּיִם לְתוֹךְ הֶעָבִיט. כְּשֶׁיָּצְאָה אֶל הַמִּסְדְּרוֹן, סָמַךְ אֶת הַמַּגְרֵפָה אֶל הַדֶּלֶת הַסְּגוּרָה, וּכְשֶׁחָזְרָה וּפָתְחָה אֶת הַדֶּלֶת, חָבַל הַמּוֹט בְּמִצְחָהּ. הִיא הִבִּיטָה אֵלָיו בְּזַעַם, אַךְ שָׁמְרָה אֶת לְשׁוֹנָהּ, רַק חִכְּכָה בְּיָדָהּ אֶת מְקוֹם הַחֲבָלָה. ­– רוֹאֶה אֲנִי, שֶׁאַתְּ מְקַיֶּמֶת יָפֶה אֶת הַתְּנַאי, אֲבָל חַכִּי, עוֹד אֲבִיאֵךְ לִידֵי נִסְיוֹנוֹת קָשִׁים מֵאֵלֶּה. ­– אָמַר לָהּ בְּרֹב רִשְׁעוּת.

לְיַד הַשֻּׁלְחָן

כַּעֲבֹר זְמַן מָה חָזַר הָאָב. טוֹבִיָּה מִהֵר וְנָטַל אֶת יָדָיו, לָקַח אֶת הַסִּדּוּר וְהִתְפַּלֵּל תְּפִלָּה חֲטוּפָה בִּפְאַת הַשֻּׁלְחָן, בִּשָׁעָה שֶׁאָבִיו יָשַׁב בַּקָּצֶה הַשֵּׁנִי לֶאֱכֹל פַּת שַׁחֲרִית. הָאָב לָעַס אֶת הַפַּת הַנֻּקְשָׁה, שֶׁרִכְּכָה בְּצִיר שֶׁל דָּגִים כְּבוּשִׁים, וְטוֹבִיָּה לָעַס כְּנֶגְדּוֹ בְּחִפָּזוֹן אֶת הַתְּפִלָּה. הָאָב נִרְאָה כִּמְרֻגָּז, כִּי הִנִּיחַ מִיָּדוֹ אֶת הַמַּזְלֵג וְקָרַע אֶת בְּשַׂר הַדָּגִים בָּאֶצְבָּעוֹת, מַה שֶׁלֹּא הָיָה עוֹשֶׂה בְּשָׁעָה שֶׁאִשְׁתּוֹ בַּבַּיִת. הוֹא רָטַן:

­– בַּחֹם הַזֶּה דָגִים!… אִלּוּ נִתְּנָה מְעַט שַׁמֶּנֶת אוֹ כַּדּוֹמֶה… נָא, כְּשֶׁבַּעֲלַת־הַבַּיִת עוֹמֶדֶת פִּתְאֹם וְנוֹסַעַת לָהּ…

כְּשֶׁכִּלָּה טוֹבִיָּה אֶת תְּפִלָּתוֹ, נָתַן אֶת הַסִּדּוּר בַּדַּף הָעֶלְיוֹן שֶׁבָּאָרוֹן, נָטַל אֶת יָדָיו בַּחֲסִידוּת וְיָשַׁב גַּם הוּא אֶל קְצֵה הַשֻּׁלְחָן הֶעָרוּךְ.

­– דּוֹבֶּה, עַד מָתַי אֲחַכֶּה? אֵין לִי פְּנַאי. שִׂימִי אֹכֶל! ­– קָרָא וְהִרְגִּישׁ שֶׁיֵּשׁ בְּקוֹלוֹ מִשּׁוּם חִקּוּי לְקוֹל אָבִיו, אַף שֶׁלֹּא נִתְכַּוֵּן לְכָךְ.

הָאָחוֹת שָׁלְתָה בְּמַזְלֵג דָּג כָּבוּשׁ מִן הַצִּנְצֶנֶת יַחַד עִם כַּמָּה עִגוּלֵי־בְּצָלִים חֲתוּכִים, יָצְקָה מְעַט צִיר בַּצַלַּחַת וְהִגִּישָׁה לוֹ. בְּגִשְׁתָּהּ אֶל הַשֻּׁלְחָן כִּוֵּן אֶת רַגְלוֹ וּבָעַט בָּהּ אֲחוֹרַנִית וּפָגַע בָּעֶצֶם שֶׁבְּרַגְלָהּ. הִיא נִזְדַּעְזְיָיה וְכִמְעַט הִפִּילָה אֶת הַצַּלַּחַת מִיָּדָהּ. אַךְ נָשְׁכָה שְׂפָתֶיהָ וְהִבְלִיגָה עַל הַכְּאֵב וְרַק סִנְּנָה מִבֵּין שִׁנֶּיהָ אֶת הַמִּלָּה: “מְשֻׁמָּד!”

ר' נְחֶמְיָה עִקֵּם אֶת פָּנָיו לְשֵׁמַע הַמִּלָּה הַמְגֻנָּה וְנָתַן עַיִן לֹא־טוֹבָה בְּבִתּוֹ. אַחַר פָּנָה אֶל טוֹבִיָּה:

­– תֵּכֶף אַחַר הָאֲכִילָה תֵּשֵׁב לִכְתֹּב. אַתָּה שׁוֹמֵעַ?

­– בְּעַצְמִי חָשַׁבְתִּי לִכְתֹּב כָּל הַבֹּקֶר. אַךְ דּוֹמֶה שֶׁאֵין דְּיוֹ.

­– קַח פְּרוּטָה, לֵךְ וְתִקְנֶה.

הָאָב הֶעֱלָה מִכִּיס מִכְנָסַיו פְּרוּטָה שְׁחוֹרָה וְהִנִּיחָה לְיַד צַלַּחְתּוֹ שֶׁל הַנַּעַר. כְּשֶׁכִּלהָ לֶאֱכֹל, בִּקֵּשׁ מִבְּנוֹ, שֶׁיַּגִּישׁ לוֹ בְּכוֹס “מַיִם אַחֲרוֹנִים”. וּלְאַחַר שֶׁבֵּרֵךְ בִּרְכַּת הַמָּזוֹן, קָם וְאָמַר:

­– אֲנִי אֶשְׁכַּב לַחֲטֹף תְנוּמָה בַּחֲדַר־הַמִּטּוֹת. כָּל הַלַּיְלָה לֹא עָצַמְתִּי עַיִן מֵחֲמַת הַחֹם. הִזָּהֵר שֶׁלֹּא תָקִים רַעַשׁ בַּבַּיִת. אַתָּה שׁוֹמֵעַ?

­– לֹא אֶפְצֶה פֶּה. אֵשֵׁב וְאֶכְתֹּב עֲשָׂרָה דַפִּים

בַּמַּחְבֶּרֶת.

ר' נְחֶמְיָה יִשֵּׁר לִבְנוֹ אֶת הַכּוֹבַע שֶׁלְּרֹאשׁוֹ וְנִסְתַּלֵּק מִן הַשֻּׁלְחָן.

הָרְדִיפָה וְהַמְּנוּסָה

דּוֹבֶּה עָסְקָה בַּמִּסְדְּרוֹן בְּהַסָּקַת הַתַּנּוּר לְשֵׁם אֲפִיַּת הַפַּת, וְטוֹבִיָּה יָשַׁב, סֶנְטֵרוֹ בְּכַפּוֹ וְהוּא שָׁקוּעַ בְּהִרְהוּרִים. כַּעֲבֹר רְגָעִים אֲחָדִים קָם, נִגַּשׁ עַל בְּהוֹנוֹת רַגְלָיו אֶל פֶּתַח חֲדַר־הַמִּטּוֹת, סִלֵּק מַשֶּׁהוּ אֶת הַוִּילוֹן, וּכְשֶׁרָאָה אֶת אָבִיו יָשֵׁן, הָלַךְ אֶל אֲרוֹן־הַבְּגָדִים, פְּתָחוֹ בַּחֲשַׁאי, וּבִמְהִירוּת הֶעֲלָה מִתּוֹכוֹ אֶת מַחֲרֹזֶת הָאַלְמוּגִים שֶׁל דּוֹבֶּה, הַמַּחֲרֹזֶת שֶׁנָתְנָה לָהּ בְּמַתָּנָה הַדּוֹדָה, שֶׁבִּקְּרָה אֶצְלָם בְּחֹל־הַמּוֹעֵד פֶּסַח. אַחַר תָּפַס אֶת הַחֲתוּלָה, לְחָצָהּ בֵּין בִּרְכָּיו וְעָנַד לְצַוָּארָהּ אֶת הַמַּחֲרֹזֶת, בְּכָרְכוֹ אוֹתָהּ עָלֶיהָ פְּעָמִים אֲחָדוֹת לְבַל תִּשָּׁמֵט. אַחַר הוֹרִיד אֶת הַחֲתוּלָה לָאָרֶץ. הַחֲתוּלָה טִלְטְלָה אֶת רֹאשָׁהּ, הֵצִיצָה אֲחוֹרַנִּית אֶל הָרְבִיד הָאָדֹם שֶׁלְּגַרְגְּרוֹתֶיהָ, בִּקְּשָׁה לְתָפְסוֹ בְּפִיהָ, אַךְ לֹא יָכְלָה לְהַשִּׂיגוֹ, וּבְכֵן הִסְתַּחְרְרָה וְרָצָה עַל מְקוֹמָהּ פְּעָמִים רַבּוֹת, וּלְבָסּוֹף זָחֲלָה עַל גְּחוֹנָהּ אֶל מִתַּחַת לַמִּטָּה וְיִלְּלָה שָׁם בְּקוֹל בּוֹכִים עַל הַמַּעֲשֶׂה שֶׁנַּעֲשָׂה לָהּ.

­< – דּוֹבֶּה! ­– קָרָא טוֹבִיָּה לְתוֹךְ הַמִּסְדְּרוֹן ­– הַחֲתוּלָה חוֹלָה. שׁוֹמַעַת אַתְּ אֵיךְ הַמִּסְכֵּנָה מְיַלֶּלֶת תַּחַת הַמִּטָּה? נִדְמֶה לִי, שֶׁדָּם נוֹזֵל מִצַּוָּארָהּ. אֶפְשָׁר נָחָשׁ הִכִּישָׁהּ…

דּוֹבֶּה, שֶׁרַחֲמֵי כָּל חַי הוֹמִים תָּמִיד בְּלִבָּהּ, נִתְרַגְּשָׁה וּבָאָה מִיָּד, כְּשֶׁהִיא אוֹחֶזֶת בְּכַנְפוֹת הַסִּנָּר, נְכוֹנָה לְנַפְנֵף רוּחַ עַל פָּנֶיהָ הַמְשֻׁלְהָבִים, מַמָּשׁ כְּמוֹ אִמָּא.

­– הֵיכָן הִיא?

­– תַּחַת מִטָּתֵךְ. הַס, אַל תָּעִירִי אֶת אַבָּא. שָׁמַעַתְּ מַה שֶׁבִּקֵּשׁ.

דּוֹבֶּה גָחֲנָה אֶל תַּחַת הַמִּטָּה וְהִתְבּוֹנְנָה בְּעֵינַיִם פְּקוּחוֹת אֶל הַחֲתוּלָה הַמְיַלֶּלֶת.

• ­אוֹי וַאֲבוֹי לִי, כָּל צַוָּארָהּ אָדֹם מִסָּבִיב. אֶפְשָׁר חָתַכְתָּ לָהּ אֶת הַצַּוָּאר?

• בְּחַיַּי שֶׁלֹּא. מָה אֲנִי ­– רוֹצֵחַ?

דּוֹבֶּה קָרְאָה וְשִׁדְּלָה לַחֲתוּלָה שֶׁתֵּצֵא מִתַּחַת הַמִּטָּה, אַךְ זוֹ נָעֲצָה בָּהּ אֶת שְׁנֵי נֵרוֹת עֵינֶיהָ וְנָהֲמָה בִּכְאֵב וּבְאִיּוּם. אָז לָקְחָה דוֹבֶּה אֶת הַיָּעֶה וְהִתְחִילָה דוֹחֶקֶת בָּהּ בַּחֲתוּלָה בִּזְהִירוּת שֶׁתֵּצֵא. הַחֲתוּלָה נִלְחֲצָה יוֹתֵר אֶל הַקִּיר, וּפִתְאֹם זִנְּקָה וְעָבְרָה אֶת כָּל הַחֶדֶר וְנִתְחַמְּקָה לַמִּסְדְּרוֹן. בְּאוֹר הַחֶדֶר הִבְחִינָה דוֹבֶּה בְּאַלְמוּגֶיהָ הַכְּרוּכִים עַל צַוַּאר הַחֲתוּלָה. ­– מֶה עָשִׂיתָ, מְשֻׁמָּד? ­– פָּרְצָה צְעָקָה מִגְּרוֹנָהּ ­– אֶת אַלְמוּגַי, אֶת מַתְּנַת דּוֹדָתִי הִלְבַּשְׁתָּ אֶת הַחֲתוּלָה… אוֹי לִי, הִיא תְנַתֵּק אֶת הַחוּט, הִיא תְאַבֵּד אוֹתָם… אוֹי לִי, מָה הוּא רוֹצֶה מִמֶּנּי?… מָה הוּא מְעַנֶּה אוֹתִי?… לָמָה הוּא יוֹרֵד הַיּוֹם לְחַיַּי?…

­– שִׁתְקִי, אַבָּא יָשֵׁן. בּוֹאִי, נִתְפֹּס אוֹתָהּ וְנָסִיר מִמֶּנָּה אֶת הָאַלְמוּגִים. בּוֹאִי!

לֹא עָבְרוּ עֲשָׂרָה רְגָעִים וְדוֹבֶּה חָזְרָה מִן הַחוּץ מְדֻבְלָלָה, מְדֻמָּעָה, מְיֹאֶשֶׁת, וְהִיא מְטַלְטֶלֶת אֶת סִנָּרָהּ הַמְקֻפָּל בְּיָדֶיהָ הַשְּׂרוּטוֹת. הִיא צָנְחָה בְּאֵין אוֹנִים עַל כִּסֵּא וְהִנִּיחָה אֶת הַסִֹנָּר הַמְקֻפָּל בְּחֵיקָהּ. הִיא יִבְּבָה חֶרֶשׁ "מָה הוּא רוֹצֶה מִמֶּנִּי? מָה הוּא נִטְפַּל

אֵלַי הַיּוֹם? מָה רָע עָשִׂיתִי לוֹ? אֵיךְ אֶפְשָׁר לִסְבֹּל עוֹד?… חֲצִי הָאַלְמוּגִים אָבְדוּ… בְּכַוָּנָה גֵרֵשׁ אֶת הַחֲתוּלָה לְבֵין הַקּוֹצִים… הוּא יָדַע כִּי שָׁם תִּקָּרַע הַמַּחֲרֹזֶת. אֶת שְׁתֵּי יָדַי קָרַעְתִּי לִי בְּקוֹצִים… אוֹיָה לִי… בְּצִפָּרְנֵי הַחֲתוּלָה…"

הִיא הִנִּיחָה לְפָנֶיהָ אֶת שְׁתֵּי יָדֶיהָ הַשְּׂרוּטוֹת, הַמֻּכְתָּמוֹת בְּדָם; וּבְהִסְתַּכְּלָה בְּיָדֶיהָ תָּקְפוּ עָלֶיהָ הָרַחֲמִים עַל עַצְמָהּ וְהִתְחִילָה גוֹעָה בִּבְכִי וְקוֹלָהּ גּוֹבֵר וְהוֹלֵךְ, עַד שֶׁנִּסְתַּלֵּק הַוִּילוֹן וְרֹאשׁוֹ שֶׁל הָאָב בְּפֶתַח מְבֹהָל מִיקִיצַת פִתְאֹם.

­– מַה, מַה קָּרָה, דּוֹבֶּה?

הַנַעֲרָה לֹא הֵשִׁיבָה דָבָר, רַק שָׁמְטָה אֶת הַסִּנָּר וְהָאַלְמוּגִים נִדַּרְדְּרוּ לָרִצְפָּה וְרָצוּ מִּתּוֹךְ רִקּוּד לְכָל עֵבֶר. אָז נָשְׂאָה קוֹל יְלָלָה קוֹרֵעַ לֵב:

­– הָרָשָׁע הַזֶּה! אֶת כָּל אַלְמוַּגַי אִבֵּד לִי… לַחֲתוּלָה הֲלְבִּישׁ אֶת מַחֲרָזְתִּי… אֶת עוֹרִי הוּא פּוֹשֵׁט מֵעָלַי הַיֹּום… אֵינִי יְכוֹלָה עוֹד… אֲנִי נוֹפֶלֶת… עַד עַתָּה סָבַלְתִּי וְלאֹ הִגַּדְתִּי… אַךְ אֵינִי יְכוֹלָה עוֹד… הוֹי, אַלְמוּגֵי דוֹדָתִי הַיְקָרָה! אַלְמוּגַי הַיְקָרִים! אַבָּא יָקָר! רְאֵה מָה עוֹלֵל לִי… מָה הוּא רוֹצֶה מִמֶּנִּי? מָה הוּא מְעַנֶּה אוֹתִי?…

טוֹבִיָּה הוֹפִיעַ בַּפֶּתַח, אַךְ מִשֶּׁרָאָה אֶת הַמַּחֲזֶה וְאֶת פְּנֵי אָבִיו בֵּין הַוִּילוֹן וְלַמְּזוּזָה, הָפַךְ פָּנָיו וְנִסְתַּלֵּק הַחוּצָה. אֲבָל הָאָב כְּבָר הִרְגִּישׁ בּוֹ. פָּנָיו נִתְעַוְּתוּ מְאֹד, כְּאִלּוּ תְקָפוֹ פִּתְאֹם כְּאֵב גָּדוֹל. הוּא זִנֵּק מֵאַחֲרֵי הַוִּילוֹן, תָּפַס בַּפִּנָּה אֶת מַקְלוֹ, וּכְמוֹ שֶׁהוּא בְּסַנְדַּלֵי הַבַּיִת, בְּלִי מְעִיל, טַלִּיתוֹ הַקְּטַנָּה מִתְנַפְנֶפֶת וְצִיצִיּוֹתֶיהָ מְטַפְּחוֹת עָלָיו, הַיַּרְמוֹלְקָה מְצֻדֶּדֶת בִּקְצֵה רֹאשׁוֹ, זְקָנוֹ וְשְׂפָמוֹ פְּרוּעִים מִשֵּׁנָה

­– רָץ אַחֲרֵי בְּנוֹ הַחוּצָה.

וְאָז הִתְחִיל טוֹבִיָּה לִבְרֹחַ, יַד אָבִיו לֹא הָיְתָה בּוֹ זֶה כַּמָּה שָׁנִים, וְכָל הָאִיּוּמִים בְּמַכּוֹת עָבְרוּ תָמִיד בְּלֹא תוֹצָאוֹת. אוּלָם הַפַּעַם חָשׁ, כִּי לֹא יִנָּקֶה מִידֵי אָבִיו. הַפַּעַם הִגְדִּישׁ אֶת הַסְּאָה. הַפַּעַם לֹא יִנָּקֶה… לֹא יִנָּקֶה… וְלִבּו הַקָּטָן הִתְחִיל מִתְחַבֵּט אֶל דָּפְנוֹת הֶחָזֶה וּמֹחוֹ חוֹשֵׁב בִּמְהִירוּת הַבָּרָק, וְרַגְלָיו נִשָּׂאוֹת וְטָסוֹת כְּעַל גַּבֵּי רֶמֶץ לוֹהֵט.

הָרְחוֹב הָיָה רֵיק מֵאָדָם. טוֹבִיָּה רָץ־רָץ לְצַד מֶרְכַּז הָעֲיָרָה, וְר' נְחֶמְיָה רָץ־רָץ אַחֲרֵי הַבּוֹרֵחַ. “אֵין דָּבָר, כְּשֶׁיִּרְאֶה אֲנָשִׁים בָּרְחוֹב יִתְבַּיֵּשׁ וְיַעֲמֹד…” בָּזְקָה מַחֲשָׁבָה בְּמֹחוֹ שֶׁל הַנַּעַר. אֶלָּא שֶׁלְּפִי שָׁעָה לֹא נִרְאֲתָה נֶפֶשׁ חַיָּה, וְהָאָב רָץ־רָץ אַחֲרָיו. רַק פַּעַם אַחַת הֶחֱזִיר טוֹבִיָּה אֶת רֹאשׁוֹ וְרָאָה אֶת אָבִיו בְּרוּצוֹ, וְשׁוּב לֹא הָיָה לוֹ צֹרֶךְ לַהֲפֹךְ אֶת פָּנָיו. בָּרוּר הָיָה לוֹ שֶׁאָבִיו לֹא יַעֲמֹד הַפַּעַם מֵרוּץ, עַד אִם הִשִׂיגוֹ. רַק אִם יַסְפִּיק לְהִתְפָּרֵץ אֶל מֶרְכַּז הָעֲיָרָה, אֶל שׁוּרַת הַחֲנֻיּוֹת ­– יִנָּצֵל. אוּלָם עוֹד רַב הַמֶּרְחָק עַד שָׁמָּה…

אִישׁ לֹא נִרְאָה בָּרְחוֹב הַדּוֹמֵם, וּשְׁנֵיהֶם, הָאָב וְהַבֵּן, רָצוּ בְּכָל כֹּחוֹתֵיהֶם, בְּהִתְגַּבְּרוּת כָּל כֹּחוֹתֵיהֶם, וְהַמֶּרְחָק הוֹלֵךְ וּמִתְקַצֵּר בֵּינֵיהֶם. הֵם רָצוּ בִּשְׁתִיקָה, בְּשֶׁקֶט, כְּאִלּוּ עָצְרוּ גַם בְּעַד נְשִׁימָתָם. טוֹבִיָּה הֶחֱזִיק אֶת שְׁנֵי אֶגְרוֹפָיו מוּל לִבּוֹ וְנָשַׁךְ אֶת שְׂפָתוֹ הַתַּחְתּוֹנָה. אֲבַק הַדֶּרֶךְ תִּמֵּר תַּחַת רַגְלֵיהֶם וְאִישׁ מֵהֶם לֹא הֵאֵט אֶת רִיצָתוֹ. הָאָב כְּבָר הִתְחִיל נוֹשֵׁם בִּכְבֵדוּת, חָזֵהוּ הִתְחִיל כְּבָר שׁוֹרֵק וְהַזֵּעָה נִגְּרָה עַל פָּנָיו. הוּא הֶחֱזִיק בְּיָד אַחַת אֶת הַמִּכְנָסַיִם הַשׁוֹמְטִים וּבַשְּׁנִיָּה אֶת הַמַּקֵּל. מִכְנָסָיו כְּבָר כֻּסּוּ עַד הַבִּרְכַּיִם אָבָק לָבָן ­– וּבְכָל זֹאת הוֹסִיף וְרָץ מִבְלִי לַעְצֹר.

פִּתְאֹם שָׁמַע טוֹבִיָּה קוֹל זָר קוֹרֵא בְּמֹחוֹ: “עֲמֹד! עֲמֹד! אַל תָּרוּץ יוֹתֵר”. וְגַל שֶׁל עִקְּשׁוּת־לֵב עֲבָרוֹ בְּחָזְקָה, וּבִרְאוֹתוֹ לִימִינוֹ סִמְטָה גְדוּרָה, פָנָה שָׁמָּה, הִסְתָּעֵר אֶל הַגָּדֵר, אָחַז בָּהּ בִּשְׁתֵּי יָדָיו וְנִלְחַץ אֵלֶיהָ בְּגוּפוֹ הַמְפַרְכֵּס, כְּשֶׁגַּבּוֹ פּוֹנֶה אֶל אָבִיו. טוֹב, יִתְפְּסֶנוּ. לֹא אִכְפַּת לוֹ… עַתָּה לֹא אִכְפַּת לוֹ עוֹד…

הָאָב רָץ גַּם הוּא שָׁמָּה, וּבְמֶרְחָק פְּסִיעָה אַחַת עָמִד וְהִתְחִיל מוֹרִיד עַל הַנַּעַר אֶת מַהֲלֻמּוֹת מַקְלוֹ. הוּא נָשַׁם כְּמַפּוּחַ, עֵינָיו יָצְאוּ מֵחוֹרֵיהֶן, פָּנָיו לָהֲטוּ מִתּוֹךְ זַעַם, זְקָנוֹ נִתְבַּדֵּר בְּצוּרָה מוּזָרָה, וְהוּא הִכָּה וְהִכָּה בְּכֹל כֹּחוֹ, עַד כִּי נִסְדַּק הַמַּקֵּל לְאֹרֶךְ מַחֲצִיתוֹ, וְעוֹד הוֹסִיף לְהַכּוֹת, עַד כִּי נִשְׁבָּר הַמַּקֵּל לִשְׁנַיִם. אָז חָדַל. טוֹבִיָּה עָמַד כָּל הָעֵת וְלאֹ זָע, רַק שִׁנָּה פְעָמִים אֲחָדוֹת עֲמִידָתוֹ מֵרֶגֶל לְרֶגֶל, כִּוֵּץ וְעִקֵּם אֶת גַּבּוֹ וְלָחַץ אֶת פָּנָיו אֶל הַגָּדֵר.

כְּשֶׁרָאָה הָאָב הַנִּסְעָר כָּךְ, יָרַק יְרִיקָה גְדוֹלָה אַרְצָה, וּבְעוֹד חֲצִי הַמַּקֵּל בְּיָדוֹ פָנָה וְהָלַךְ לוֹ חֲזָרָה לְאַט לְאַט, כְּשֶׁהוּא נוֹשֵׁךְ אֶת שְׂפָתוֹ וּמְסַנֵּן נְהִימָה שֶׁל נִגּוּן מִנְּחִירָיו. לְמַעַן הָאֱמֶת, הִרְגִּישׁ הוּא אֶת עַצְמוֹ כְּמֻכֶּה. מִיָּמָיו לֹא בָּא לִכְלַל כַּעַס כָּזֶה, וְאַף כִּי כַּעְסוֹ עוֹד עָשַׁן בּוֹ, הָיָה כְּבָר בָּז לְעַצְמוֹ בְּלִבּוֹ, וּמִתּוֹךְ מְבוּכַת־בּוּז זִמְרֵר לְנַפְשׁוֹ, כְּדַרְכּוֹ תָמִיד.

אֶל הַשָּׂדֶה

לְאַחַר רְגָעִים אֲחָדִים, כְּשֶׁהִתְרַחֵק ר' נְחֶמְיָה מֲשָּׁם, הִרְפָּה טוֹבִיָּה מִן הַגָּדֵר, פָּנָה לְאִטּוֹ וְרָאָה לְפָנָיו אֶת הָרְחוֹב שׁוֹמֵם מְאֹד, וְרַק בַּמֶּרְחָק הוֹלֶכֶת דְּמוּתוֹ הַכְּפוּפָה, הָעֲלוּבָה שֶׁל אָבִיו וּמִתְקָרֶבֶת אֶל בֵּיתָם. לִבּוֹ הָיָה בּוֹ לְאֶבֶן. אִלּוּ יָכוֹל הָיָה לְהַבְעִיר בָּאֵשׁ אֶת כָּל בָּתֵּי הָרְחוֹב, שֶׁיִּהְיוּ דוֹלְקִים בְּחֹם הַשֶּׁמֶשׁ וְאֵין מְכַבֶּה ­– הָיָה עוֹשֶׂה זֹאת. הוּא חָשַׁב שֶׁעָלָיו לַעֲשׂוֹת אֵיזֶה מַעֲשֶׂה, שֶׁאִם לֹא ­– יִתְפַּקַּע בּוֹ הַלֵּב. אַךְ בְּמֹחוֹ שָׁלְטָה רֵיקָנוּת גְּמוּרָה. בְּשׁוּם אֹפֶן לֹא יָכֹל לִמְצֹא שָׁם מַחֲשָׁבָה כָּל שֶׁהִיא לְמַעֲשֶׂה. כְּמוֹ שִׁכְחָה גְדוֹלָה יָרְדָה עָלָיו וְאֵין לְמַחֲשַׁבְתּוֹ אֲחִִיזָה בְּשׁוּם דָּבָר. רַק אַחַת יָדַע בָּרוּר: עָלָיו לַעֲשׂוֹת אֵיזֶה מַעֲשֶׂה, וָלֹא ­– יִהְיֶה רַע, רַע לוֹ וְרַע לָאֲחֵרִים… הַגַּב הָיָה צוֹרֵב תַּחַת כֻּתָּנְתוֹ כְּאֵשׁ, בִּגְרוֹנוֹ דָּבַר צִמָּאוֹן יָבֵשׁ וּמֵצִיק ­– אַךְ לְכָל אֵלֶּה צָחַק בְּלִבּוֹ. מָה אִכְפַּת לוֹ? הַמַּקֵּל שֶׁחָבַט עַל גַּבּוֹ הָיָה דַק, וְגַם סָדוּק הָיָה מִלְכַתְּחִלָה. חֲבָל שֶׁהַמַּקֵּל נשְׁבָּר כָּל־כָּךְ מַהֵר… יָכוֹל הָיָה לְהַכּוֹת עוֹד מְעַט… אַדְרַבָּה, הַמַּכּוֹת לֹא גָרְמוּ לוֹ כָּל כְּאֵב… הוּא פָּנָה מַשֶּׁהוּ וְהִבִּיט אֶל הַסִּמְטָה. זוֹ הָיְתָה לֹא אֲרֻכָּה, וּבְקָצֶהָ הָיְתָה מַדְרֵגַת־עֵץ לַעֲבֹר אֶת הַגָּדֵר. מִשָּׁם הָיוּ יוֹצְאִים אֶל מִשְׁעוֹל הָאֲפָר הַיָּרֹק וְאֶל הַדֶּרֶךְ הַמּוֹבִילָה אֶל הַכְּפָר וְאֶל הַטַּחֲנָה וְהַנָּהָר ­– מַהֲלַךְ שָׁעָה, שָׁעָה וָחֵצִי. רַק לְעִתִּים רְחוֹקוֹת הָיוּ בְּנֵי הָעֲיָרָה הוֹלְכִים שָׂמָּה בַּקַּיִץ לִרְחֹץ בַּנָּהָר, מִפְּנֵי הַמֶּרְחָק וּמִפְּנֵי הַ“שְּׁקָצִים” הָרָעִים, שֶׂהָיוּ זוֹרְקִים אֲבָנִים וּמְשַׁסִּים כְּלָבִים. טוֹבִיָּה רָחַץ שָׁם אֶשְׁתָּקַד כַּמָּה פְּעָמִים לְבַדּוֹ וְעִם שַׁעְיָה. אַךְ הַקַּיִץ לֹא הָיָה שָׁם כְּלָל.

וּפִתְאֹם הֻבְרַר לוֹ שֶׁעָלָיו לָלֶכֶת שָׁמָּה, אֶל הַנָּהָר, לִטְבֹּל אֶת גּוּפוֹ הַמֻּכֶּה בַּמַּיִם הַקְּרִירִים, הַיְרַקְרַקִּים שֶׁבַּאֲגָם־הַנָּהָר, לִפְנֵי סִכְרֵי הַטַחֲנָה הַנְּטוּיִים עַל הַגַּלְגַּלִים הָעֲנָקִּיִּים. וּמִיָּד הִתְחִיל לָלֶכֶת בַּסִּמְטָה, כּוֹבָעוֹ שָׁמוּט הַצִּדָּה, בִּגְדּוֹ עַל גַּבּוֹ קָמוּט וּפָנָיו מְרַטְּטִים מִבְּכִי עָצוּר. אוּלָם הוּא לֹא שָׂם לֵב וְהָלַךְ. בִּקְפִיצָה אַחַת דָּלַג וְעָבַר אֶת הַגָּדֵר וְעָמַד בְּמִשְׁעוֹל הָאֲפָר. אַחֲרֵי הַכִּסּוּחַ הָרִאשׁוֹן, שֶׁהָיָה לִפְנֵי חֹדֶשׁ, כְּבָר הִסְפִּיק הָאֲפָר לְהַצְמִיחַ סְפִיחַ דֶּשֶׁא יָפֶה וָדַק, כְּשֵׂעָר רַךְ. אַף פְּרָחִים בּוֹדְדִים נִרְאוּ פֹּה וָשָׁם בַּדֶּשֶׁא, כְּמוֹ בָּאָבִיב. לְיַד הַמִּשְׁעוֹל, בִּמְקוֹם שֶׁהַחֶרְמֵשׁ לֹא נָגָע שָׁמָּה, עוֹד עָמְדוּ עִשְׂבֵי אַלְמָוֶת עִם כִּשֻּׁיּוֹתֵיהֶם הָאֲפֹרוֹת, הָעֲדִינוֹת, הָרוֹטְטוֹת בְּמַגָּע, אֵלֶּה שֶׁהַיְּלָדִים קָרְאוּ לָהֶם “זַעֲזוּעִיּוֹת” וְהַנְעָרוֹת קִשְּׁטוּ בָּהֶן אֶת הַתְּמוּנוֹת שֶׁעַל הַקִּירוֹת. הוּא רָאָה בְּעֵינָיו הַחַדּוֹת גַּם אֶת עֲלֵי הַחַמְצִיץ בְּתוֹךְ הַדֶּשֶׁא, אוֹתָם הֶעָלִים הַחֲמוּצִים הָעֲרֵבִים לַחֵךְ, שֶׁהָיָה הוֹלֵךְ לִפְעָמִים עִם שַׁעְיָה לְאָכְלָם בִּמְקוֹם צְמִיחָתָם וּלְהָבִיא לָאֵם צְרוֹר בִּשְׁבִיל חֲמִיצָה. הוּא סָטָה מִן הַמִּשְׁעוֹל וְקָטָף שְׁנַיִם־שְׁלשָׁה עָלִים, הִכְנִיסָם לְתוֹךְ הַפֶּה, אַךְ טַעְמָם הָיָה עַתָּה תָפֵל, וְהוּא פְּלָטָם לָאָרֶץ. אֲנָחָה עֲמֻקָּה נֶעֶקְרָה מֵחָזוֹ וּפָרְצָה שֶׁלֹּא מֵרְצוֹנוֹ. הוּא חָזַר אֶל הַשְּׁבִיל וְהָלַךְ בּוֹ הָלְאָה, הָלְאָה. קַרְקַע הַמִּשְׁעוֹל, אַף כִּי כָּבוּשׁ בְּרַגְלֵי הוֹלְכִים רַבִּים, הָיָה רַךְ, פֹּה וְשָׁם מְבֻקָּע מִיֹּבֶשׁ וּמֵחֹם ­– קַרְקַע־סִיבִים שֶׁל אֲפָר. בְּמָקוֹם אֶחָד נִצְּבָה בִּקְתַּת אִכָּרִים קְטַנָּה, שֶׁאֲחוֹרֶיהָ הָיוּ פּוֹנִים אֶל הָאֲפָר. הָיוּ שָׁם מֵאֲחוֹרֵי הַבִּקְתָּה שְׁלשָׁה עֲצֵי שְׁזִיף צְעִירִים, שֶׁפֵּרוֹתֵיהֶם כְּבָר הִתְחִילוּ לְהַכְחִיל, אַךְ הַפַּעַם לֹא עָלָה עַל דַּעְתּוֹ “לִשְׁלחַ בָּהֶם יָד”. תַּחַת הָעֶצִים צָמַח עֵשֶׂב דָּלִיל, אַךְ מְגֻדָּל. מִחוּץ לַגִּנָּה הִתְהַלֵּךְ תַּרְנְגוֹל בּוֹדֵד, כְּחֹל־נוֹצוֹת וַאֲדֹם־כַּרְבֹלֶת. הַתַּרְנְגוֹל נָתַן בְּטוֹבִיָּה עַיִן יוֹקֶדֶת פַּעַם וּפַעֲמַיִם וְשָׁב לְנַקֵּר בֵּין הָעֲשָׂבִים; מִזָּר זֶה אֵין כָּל סַכָּנָה נִשְׁקֶפֶת לוֹ. פִּתְאֹם נִצְנְצָה בְּמֹחוֹ שֶׁל טוֹבִיָּה מַחֲשָׁבָה. שָׁב וְתָלַשׁ קְנֵה־עֵשֶׂב מִן הֶחָצֵֵר, יִשְּׁרוֹ וּנְתָנוֹ בֵּין שְׁנֵי אֲגוּדָלָיו וְהִשְׁמִיעַ קְרִיאַת שֶׂכְוִי צַרְחָנִית. הַתַּרְנְגוֹל זָקַף רֹאשׁוֹ כְּתָמֵהַ וּכִמְחַפֵּשׂ אֶת חֲבֵרוֹ. אָז נָפָח הַנַּעַר בֵּין אֶצְבְּעוֹתָיו וְהִשְׁמִיעַ קְרִיאָה שְׁנִיָּה. הַתַּרְנְגוֹל עוֹד עָמַד מָתוּחַ כְּמִקֹּדֶם. אֲבָל אַחֲרֵי הַקְרִיאָה הַשְּׁלִישִׁית שָׁב לְנַקֵּר בָּעֵשֶׂב, כְּמוֹ הֵבִין אֶת הַתַּחְבּוּלָה וְלֹא שָׁת עוֹד לִבּוֹ לִבְרִיָּה זוֹ שֶׁבָּאָה לְהַפְרִיעוֹ. אָז הָלַךְ טוֹבִיָּה הָלְאָה. לִבּוֹ הָלַךְ הָלוֹךְ וְקַל עָלָיו, אַף כִּי הִתְכַּוֵּץ מִדֵּי פַּעַם בְּפַעַם עַד לְהַכְאִיב. חֲלַל הַמֶּרְחָב הַגָּדוֹל הָיָה כְּשָׁרוּי בְּמֶתַח, וְזִמְזוּם רָחוֹק וְעָמֹק זִעְזְעָהוּ מִבִּפְנִים, קרקע המשעול כְּמוֹ מֵיתָר הַמִּתְרַטֵּט מֵאֵלָיו.

אַחֲרֵי מַהֲלַךְ רֶבַע שָׁעָה אוֹ יוֹתֵר יָצָא טוֹבִיָּה מִן הָאֲפָר וְעָלָה עַל דֶּרֶךְ הַכְּפָר, הַדֶּרֶךְ רַבַּת הָאָבָק. מִשְׂמֹאל הָיְתָה הַדֶּרֶךְ שְׁרוּיָה בְּצֵל שׁוּרָה שֶׁל אִילָנוֹת גְּדוֹלִים וְרַחֲבֵי־נוֹף, אַלוֹת רֻבָּן, מֵאַחֲרֵי הָאִילָנוֹת וְהַגְּדֵרוֹת הַנְּמוּכוֹת הָיוּ מְצִיצוֹת בְּמֶרְחַקִִים לֹא גְדוֹלִים בָּתֵּי־הָעֵץ שֶׁל הָאִכָּרִים. הַהֲלִיכָה בַּצֵּל הָיְתָה טוֹבָה וּנְעִימָה, אַף כִּי לֹא הֻרְגְּשָׁה בּוֹ כִּמְעַט כָּל קְרִירוּת. הַכֹל הָיָה דוֹמֵם, כְּמוֹ מֵת. גַּם בַּחֲצֵרוֹת לֹא נִרְאֲתָה כָּל תְּנוּעָה. רַק כְּלֵי־עֲבוֹדָה אחרי מהלך מְעַטִּים הָיוּ מֻשְׁלָכִים פֹּה וְשָׁם, כְּכֵלִים אֵין חֵפֶץ בָּהֶם, וְעַל עַמּוּד־הַיְתֵדוֹת הָיוּ תְלוּיוֹת קְדֵרוֹת הֲפוּכוֹת. רַבִּים מִן הַבָּתִּים הָיוּ סְגוּרִים וּמֻבְרָחִים עַל בְּרִיחַ. כָּל בְּנֵי הַבָּתִּים, הָיוּ, כַּנִּרְאֶה, בַּשָׂדֶה. רַק בְּחָצֵר אַחַת, בְּגַן הָעֵצִים, הָיָה מוּטָל אַרְצָה אַפְּרַקְדָן אִכָּר זָקֵן, שֶׁהַכֹּל הִכִּירוּהוּ מִפְּנֵי זִקְנוּתוֹ הַמֻּפְלֶגֶת. לֹא הַרְחֵק מִמֶּנּוּ זָחַל עַל אַרְבַּע תִינוֹק עָרֹם לְגַמְרֵי. הַתִּינוֹק זָחַל וְעָמַד מִזְּחֹל, אָסַף מְלֹא חָפְנוֹ עָפָר וְנָתַן לְתוֹךְ פִּיו בִּצְחוֹק־הֲנָאָה גָדוֹל, פָּלַט אֶת הֶעָפָר מְעֹרָב בְּרִיר וְזָחַל מְזֹרָז הָלְאָה בְּעִגּוּל, עַד שֶׁעָמַד שׁוּב, חָפַן בְּיָדוֹ מִן רבע שעה אחרי מהלך הֶעָפָר וְתָחַב לְתוֹךְ פִּיו. טוֹבִיָּה עָמַד רֶגַע קַל מִתְבּוֹנֵן בַּמַּרְאֶה וְהָלַךְ הָלְאָה. הוּא כְּבָר רָאָה אֶת קָצֶהָ שֶׁל שׁוּרַת הַבָּתִּים וּתְחִלַּת דֶּרֶךְ הֶעָפָר הַמּוֹבִילָה בַּאֲלַכְסוֹן אֶל הַנָּהָר וְהַטַּחֲנָה. מִשְּׁנֵי צִדֵּי הַדֶּרֶךְ הַהִיא הָיוּ כָּרִים דַּלֵּי־עֵשֶׂב וּבִצּוֹת. בַּאֲחָדוֹת מִן הַבִּצּוֹת הָיוּ מִכְרוֹת שֶׁל כָּבוּל, וְאַחֲרֵיהֶן הִשְׂתָּרַע יַעַר הָאֳרָנִים.

בַּעֲלוֹתוֹ עַל הַדֶּרֶךְ הָרְחָבָה הִבְחִין בִּזְבוּבִים קְטַנִּים אֲחָדִים פּוֹרְחִים פַּעַם לִימִינוֹ וּפַעַם לִשְׂמֹאלוֹ. הוּא בִּקֵּשׁ לְהַבְרִיחָם, אַךְ הֵם חָזְרוּ בְּכָל פַּעַם. הִנִּיחַ לָהֶם שֶׁיָּעוּפוּ אַחֲרָיו, הוֹאִיל וְאֵינָם נוֹגְעִים בּוֹ לְרָעָה.

עַל גַּג אָסָם בּוֹדֵד הִתְנוֹסֵס קֵן שֶׁל חֲסִידוֹת. לְמַרְאֵה רָאשֵׁיהֶן שֶׁל הַחֲסִידוֹת הַצְּעִירוֹת, הַנְּטוּיִים מִתּוֹךְ גַּלְגַּל הַקֵּן, עָלְתָה בַּת־צְחוֹק עַל שְׂפָתָיו שֶׁל טוֹבִיָּה: אֶשְׁתָּקַד הָלְכוּ הוּא וְשַׁעְיָה, יַחַד עִם בְּנוֹ הַמְפֻנָּק שֶׁל רֹאשׁ הַקָּהָל, לִרְחֹץ בַּנָּהָר, וְהַבָּחוּר שָׁאַל: “מַה שָּׁם עַל הַגַּג?” אָז חָמַד לוֹ שַׁעְיָה לָצוֹן וְעָנָה: “סְנָאִים”. הַבָּחוּר קִבֵּל, וּבִרְאוֹתוֹ בַּסְּתָו עֲדַת חֲסִידוֹת עָפוֹת תַּחַת הַשָּׁמַיִם, צָעַק אֶל הַיְלָדִים: “רְאוּ, סְנָאִים עָפִים!” זֵכֶר הַדָּבָר הַזֶּה הִנָּה אֶת טוֹבִיָּה הֲנָאָה מְרֻבָּה. הַהֲלִיכָה בַּחוֹל הָיְתָה קָשָׁה יוֹתֵר. הוּא הָיָה יָחֵף וְהַחוֹל הַלּוֹהֵט צָרַב אֶת כַּפּוֹת הָרַגְלַיִם. הַחוֹל הָיָה מְרֻסָּק וּמְתֻלָּל מִן הָרוּחַ, מֵאוֹפַנֵי הָעֲגָלוֹת וּמִפַּרְסוֹת הַבְּהֵמוֹת, וְיֵשׁ שֶׁבְּהַצִּיגוֹ אֶת רַגְלוֹ עַל תְּלוּלִית, צָנְחָה הָרֶגֶל כְּמוֹ לְתוֹךְ בּוֹר. וְיֵשׁ שֶׁהַחוֹל הָיָה רַךְ וְנוֹזֵל וְהָרֶגֶל שָׁקְעָה בּוֹ כִּמְעִט עַד הַבֶּרֶךְ. הוּא נִשְׁטַף כֻּלּוֹ זֵעָה. הַכֻּתֹּנֶת דָּבְקָה אֶל גַּבּוֹ וּמְקוֹם הַמַּכּוֹת שֶׁסָּפַג צָרַב וְכָאַב, פְּאוֹתָיו הַקְּטַנּוֹת נִתְפָּרְעוּ וְדָבְקוּ לָרַקּוֹת וְהִזִּילוּ אֶת הַזֵּעָה עַל לְחָיָיו, וּמִשָּׁם יָרְדָה בְּזֶרֶם קָרִיר אֶל צַוָּארוֹ וְאֶל חָזֵהוּ. הוּא לֹא עָמַד וְלֹא מָחָה אֶת הַזֵּעָה כִּי אִם הָלַךְ הָלְאָה. בְּמִדָּה שֶׁהַחוֹל הִכְבִּיד עַל הֲלִיכָתוֹ הִתְגַּבֵּר לְהָחִישׁ אֶת צְעָדָיו, כְּאִלּוּ מִישֶׁהוּ רוֹדֵף אַחֲרָיו.

עַל־יַד הַבְּאֵר

עוֹדֶנוּ הוֹלֵךְ בַּדֶּרֶךְ וְהִנֵּה נָשָׂא אֶת עֵינָיו וְרָאָה לְפָנָיו מֵרָחוֹק פּוֹסַעַת וּמִתְקָרֶבֶת דְּמוּת שֶׁל יְהוּדִי. עָמַד רֶגַע וְהֶאֱהִיל עַל עֵינָיו: אַבְרָהָם־לֵיזֶר הַקַּצָּב הוּא. נִכָּר השתרע יער הוּא בִּפְסִיעוֹתָיו הַגַּסּוֹת, בְּאוֹתָהּ גְּמִיאַת הָאָרֶץ מִתּוֹךְ >טָּיַת הַגּוּף לְפָנִים. כַּעֲבֹר רְגָעִים אֲחָדִים הִבְחִין בְּכָל גּוּפוֹ שֶׁל הַקַצָּב וּלְבַסוֹף רָאָה גַם אֶת פָּנָיו. כַּנְפוֹת >הַקַּפּוֹטָה, הַנֻּקְשָׁה כְּמַתֶּכֶת יְרַקְרֶקֶת, הָיוּ מְקֻפָּלוֹת וּתְחוּבוֹת בָּאֲזוֹרוֹ. הִיא הָיְתָה פְּתוּחָה כֻּלָּהּ, וְהַטַּלִית הַגְּדוֹלָה הִתְנַפְּחָה עַל חָזֵהוּ הָרָחָב. זוּג הַמַּגָּפַיִם הַגְּדוֹלִים הָיָה תָלוּי לוֹ בְּמִטְפַּחְתּוֹ הָאֲדֻמָּה עַל כְּתֵפוֹ וְהוּא פָּסַע יָחֵף בַּחוֹל. זְקָנוֹ הַמְפֻלָּג, מַחֲצִיתוֹ קְצָרָה וּמַחֲצִיתו אֲרֻכָּה, הָיָה עוֹלֶה וְיוֹרֵד עִם רֹאשׁוֹ אַגַב פְּסִיעָה אַבִּירָה, כְּאִלּוּ הוּא שָׁקוּעַ בְּמַחֲשָׁבוֹת עֲמֻקּוֹת וְהוּא נוֹטֶה בְּכָל רֶגַע לְמַחֲשָׁבָה אַחֶרֶת.

טוֹבִיָּה הִכִּיר יָפֶה אֶת הַיְּהוּדִי הַגְּבַרְתָּן הַזֶּה, שֶׁהָיוּ אוֹמְרִים עָלָיו, כִּי “הָאֲדָמָה רוֹעֶדֶת תַּחַת מִצְעָדָיו”, הוּא יָדַע אוֹתוֹ וְאֶת בֵּיתוֹ, אוֹתוֹ וְאֶת קוֹלוֹ הַמַּבְעִית, אוֹתוֹ וְאֶת תַּאֲבוֹנוֹ, שֶׁהָיָה לְמָשָׁל בְּכָל הָעֲיָרָה. הוּא גַם יָדַע אֶת סוֹד בֵּיתוֹ שֶׁל הַקַּצָּב, שֶׁהָיָה גָלוּי לַכֹּל, לְרַבּוֹת תִּינוֹקוֹת שֶׁל בֵּית רַבָּן, וְרַק אֶת פִּתְחֵי פִיו שֶׁל הַקַּצָּב עַצְמוֹ לֹא עָבַר מֵעוֹלָם, וְאִישׁ לֹא הֵעֵז לְהַשְׁמִיעוֹ בְּאָזְנָיו מֵאֵימַת אֶגְרוֹפָיו הַנּוֹרָאִים. הַגַּבּוֹת הָעֲבֻתּוֹת הֶאֱפִילוּ עַל עֵינָיו, שֶׁהָיָה בָּהֶן מִבְּרַק הַגַּרְזֶן שֶׁבּוֹ הָיָה מְקַצֵּץ אֶת הָאֻמְצוֹת וְהָעֲצָמוֹת הַמֵּחוֹת. אַךְ עַל־פִּי־רֹב הָיָה מָצוּי בַּכְּפָרִים וּבַדְּרָכִים לְשֵׁם קְנִיַּת בְּהֵמוֹת לִשְׁחִיטָה, וְאֶת הַמְּלָאכָה בָּאִטְלִיז הָיוּ עוֹשִׂים שְׁנֵי הַבַּחוּרִים הָעוֹזְרִים שֶׁעָבְדוּ אֶצְלוֹ.

בִּמְקוֹם פְּגִישָׁתָם הִתְרַחֲבָה הַדֶּרֶךְ, וּבְצִדָּהּ, כְּמוֹ עַל כִּכָּר מְיֻחָדָה לְכָךְ, הָיְתָה בְּאֵר עַתִּיקָה וְשֹׁקֶת־עֵץ אֲרֻכָּה עַל יָדָהּ. עַל הַבְּאֵר הָיָה קִילוֹן גָבֹהַ נָטוּי וּדְלִי שָׁחוֹר־מוֹרִיק תָּלוּי בְּמוֹט הַקִּילוֹן. אַבְרָהָם־לֵיזֶר הַקַּצָּב, שֶׁעֲדַיִן לֹא הִשְׁגִּיחַ בַּנַּעַר הָעוֹלֶה וּבָא לִקְרָאתוֹ, סָר אֶל הַבְּאֵר, הֵטִיל מַבָּט לְתוֹכָהּ, נָהַם נְהִימָה, הוֹרִיד לָאָרֶץ אֶת זוּג הַמַּגָּפַיִם, אָחַז בִּשְׁתֵּי יָדָיו הַשְּׂעִירוֹת אֶת הַמּוֹט, דְּחָקוֹ עִם הַדְּלִי הָרֵיק לְתוֹךְ הַבְּאֵר, וְכַעֲבֹר שְׁתֵּי דַקּוֹת הֶעֱלָה אֶת הַדְּלִי עַל דֹּפֶן הַבְּאֵר כָּפַף אֶת בִּרְכָיו, הֵגֵּישׁ אֶת פִּיו אֶל שְׂפַת הַדְּלִי וְהִתְחִיל גּוֹמֵעַ מִמֶּנּוּ בְּתַאֲוָה, כְּמוֹ סוּס. טוֹבִיָּה שֶׁהִסְתַּכֵּל אֲחוּז תִּמָּהוֹן, חָשׁ בְּעַצְמוֹ כְּאִלּוּ הַמַּיִם הַקָּרִים עוֹבְרִים כְּזֶרֶם בְּגוּפוֹ הַקָּטָן. אַחֲרֵי כֵן עָמַד הַקַּצָּב, הֶחֲזִיק בְּיָדוֹ אֶת הַדְּלִי הָרֵיק, שֶׁלּאֹ יִקְפֹּץ פִּתְאֹם לְמַעְלָה, וּבַשְּׁנִיָּה מָחָה אֶת שְׂפָמוֹ וְאֶת זְקָנוֹ הַנּוֹזְלִים מַיִם.

“הַמִּסְכֵּן, מִי יוֹדֵעַ אִם אִשְׁתּוֹ עַתָּה בְּבֵיתוֹ!” אָמַר טוֹבִיָּה לְנַפְשׁוֹ בְּעַצְבוּת מְרֻבָּה. כָּל הָעֲיָרָה הָיְתָה מְרַנֶנֶת אַחֲרֵי אֵשֶׁת הַקַּצָּב, שֶׁהִיא “רוֹאָה חַיִּים” בָּרֹבַע הַפּוֹלָנִי שֶׁל הָעֲיָרָה וְכִי אַרְבַּעַת בָּנֶיהָ, אֲשֶׁר יָלְדָה לְבַעְלָהּ, עֲזוּבִים לְנַפְשָׁם בַּבַּיִת. מִשּׁוּם כָּךְ הָיוּ מַרְבִּים לְהִסְתַּכֵּל בָּהּ בְּעָבְרָה בָּרְחוֹב. גַּם טוֹבִיָּה הִסְתַּכֵּל בָּהּ לֹא פַעַם מִתּוֹךְ מַחֲשָׁבוֹת מוּזָרוֹת. הִיא הָיְתָה אִשָּׁה גְבוֹהָה וְדַקָּה, שֶׁעֵינֶיהָ חַיּוֹת וְעַרְמוּמִיּוֹת, פִיהָ צַר וְהוּא פּוֹגֵעַ בְּכָל אָדָם בְּקוֹל נְגִינִי וּבַעֲקִיצַת עַקְרָב. הַכֹּל, וְיוֹתֵר מִכֹּל נַעֲרֵי הָעֲיָרָה, יָדְעוּ שֶׁהִיא מְטַיֶּלֶת לְעִתִּים קְרוֹבוֹת לְעֵת עֶרֶב בְּדֶרֶךְ הַשָּׂדוֹת לְעֵבֶר הַוִּילָה הַנָּאָה מִחוּץ לָעֲיָרָה. הֵם גַּם הִתְלַחֲשׁוּ עַל כָּךְ לֹא פַּעַם בִּצְחוֹק וּבְכֹבֶד־רֹאשׁ, כְּדֶרֶךְ נְעָרִים. אַבְרָהַם־לֵיזֶר הַקַּצָּב הָיָה שְׂעָרוֹ שָׁחוֹר כָּעוֹרֵב ­– וְאוּלָם הַבָּנִים הָיוּ לִבְנֵי־שֵׂעָר, וּשְׁמוֹת אַרְבַּעַת הַבָּנִים ­– רְאוּבֵן, שִׁמְעוֹן, לֵוִי וִיהוּדָה. “לְלַמֶּדְךָ שֶׁבְּנֵי יִשְׂרָאֵל הֵם…” הִתְחַכֵּם הַלַּמְדָן הַלֵּץ שֶׁבָּעֲיָרָה. אַחַד הַבָּנִים, לֵוִי, הָיָה בַּשָּׁנָה שֶׁעַבְרָה שֻׁתָּפוֹ שֶׁל טוֹבִיָּה בְּעֵסֶק מְסֻיָּם; וּכְשֶׁבָּא פַּעַם טוֹבִיָּה לְבֵיתוֹ לִקְרֹא לוֹ וְעָבַר מֵאֲחוֹרֵי הַבַּיִת אֶל הַחַלּוֹן הַפָּתוּחַ (הַקַּרְקַע הָיָה שָׁם גָּבֹהַּ וְסַף הַחַלּוֹן הִגִּיעַ רַק עַד בִּרְכָּיו), הֵצִיץ לְתוֹךְ הַבַּיִת פְּנִימָה וְרָאָה אֶת הַקַּצָּב יוֹשֵׁב אֶל הַשֻּׁלְחָן וְאוֹכֵל מִתּוֹךְ קְעָרָה גְדוֹלָה, קַעֲרַת־אִכָּרִים, אִטְרִיּוֹת בִּגְבִינָה. כָּל אִטְרִיָּה הָיְתָה כִּרְצוּעָה שֶׁל מְלַמֵּד, אוֹ כְּנָחָשׁ עֲקַלָּתוֹן; וּבַעַל־הַבַּיִת גָּדַשׁ אֶת הָאִטְרִיּוֹת עַל תַּרְוָד שֶׁל עֵץ, פָּעַר פֶּה כָּאֲרִי פּוֹהֵק וְהָיָה דוֹחֵק בְּאֶצְבְּעוֹתָיו אֶת הַגָּדוּשׁ לְתוֹכוֹ. נִזְכַּר טוֹבִיָּה כֵּיצַד נִבְהַל מִפְּנֵי אֲכִילָה זוֹ. עַתָּה רָאָה אֶת הָאִישׁ בִּשְׁתוֹתוֹ וְלֹא הִתְפַּלֵּא. כְּשֶׁהִרְגִישׁ הַקַּצָּב בַּנַּעַר הָעוֹמֵד בַּדֶּרֶךְ, כְּמוֹ נִתְחַלְחֵל קְצָת וְקָרָא:

­– מָה אַתָּה עוֹשֶׂה כָּאן?

­– הוֹלֵךְ לִרְחֹץ בַּנָּהָר.

– כְּחֹם הַיּוֹם? אֵין שָׁם אִישׁ. זֶה עַתָּה עָבַרְתִּי שָׁם. הַמַּיִם נְמוּכִים מְאֹד. הַטַּחֲנָה “עוֹמֶדֶת”. טוֹבִיָּה לֹא הֵשִׁיב כְּלוּם. נִיחָא הָיָה לוֹ שֶׁ“אֵין שָׁם אִישׁ”. הוּא רַק נִעְנַע בְּרֹאשׁוֹ לַקַּצָּב וְהָלַךְ לְדַרְכּוֹ. עַד הַטַּחֲנָה הָיָה עוֹד כְּמַהֲלַךְ חֲצִי שָׁעָה, אוֹ קְצָת פָּחוֹת מִזֶּה. “אַהּ, אִלּוּ מָצָא אַבְרָהָם־לֵיזֶר כִּי אִשְׁתּוֹ אֵינֶנָּה בַּבַּיִת ­– בְּשַׂר־קְצִיצוֹת הָיָה עוֹשֶׂה מִמֶּנָּה עִם שׁוּבָה!” הִרְהֵר טוֹבִיָּה בַּהֲנָאָה מְשֻׁנָּה וְהָלַךְ הָלְאָה. לִבּוֹ הָיָה מָלֵא חִבָּה לַקַּצָּב וְטִינָה לְאִשְׁתּוֹ הָרוֹעָה בִּשְׂדוֹת זָרִים.

עַל פְּנֵי הַמַּיִם

בִּנְיַן הַטַּחֲנָה, הַנִּצָּב בָּעֵמֶק לִפְנֵי הַמַּיִם שֶׁל אֲגַם־הַנָּהָר, כְּבָר נִרְאָה הֵיטֵב. גַּם הַבַּיִת הַקָּטָן עַל גִּבְעַת הַחוֹל הַפְּתוּחָה לָרוּחוֹת, בֵּיתוֹ שֶׁל ר' מִיכָלִי חוֹכֵר הַטַּחֲנָה, עָמַד בּוֹדֵד וּקְרוּעַ־טִיחַ, קְטַן־חַלּוֹנוֹת, עֵירֹם וְעֶרְיָה, בְּלֹא גָדֵר וּבְלֹא סִימָן שֶׁל צֶמַח. רַק סָדִין אֶחָד מָתוּחַ עַל חֶבֶל הִתְנַפְנֵף וְקִשְׁקֵשׁ בְּלִי הֶרֶף בָּרוּחַ הַקַּלָּה. גַם בְּקִשְׁקוּשׁ זֶה שֶׁל הַסָּדִין הָיָה הַרְבֵּה מִן הָעַצְבוּת וְהַבְּדִידוּת. אֶפְשָׁר שֶׁמִּן הַבַּיִת תִּרְאֵהוּ הַנַּעֲרָה, בִּתּוֹ שֶׁל ר' מִיכָליִ, רוֹחֵץ בָּאֲגַם, אַךְ לֹא אִכְפַּת לוֹ. תִּרְאֵהוּ, אִם הִיא רוֹצָה בְּכָךְ. הוּא מִהֵר וּפָסַע נִמְרָצוֹת בַּחוֹל עַד שֶׁבָּא אֶל שְׂפַת הָאֲגַם, שֶׁגְּדֵלִים בּוֹ קָנִים וְחָצָב. חֵלֶק מִן הָאֲגַם הָיָה חָרֵב וְהַקָּנִים הִצְהִיבוּ בְּתוֹכוֹ כְּנֵרוֹת שֶׁל שַׁעֲוָה. בְּמָקוֹם שֶׁהִתְחִילוּ הַמַּיִם הָיוּ גַם שׁוֹשַׁנֵּי־אֲגַמִּים רַחֲבוֹת־עָלִים, אַךְ הֵן לֹא פָּרְחוּ עַתָּה. הַקַּרְקַע עַל שְׂפַת הָאֲגַם הָיְתָה קָשָׁה יוֹתֵר וְהַהֲלִיכָה בָּהּ קַלָּה וּקְרִירָה יוֹתֵר לָרֶגֶל. רוּחַ קַלָּה נָשְׁבָה וְקִמְּטָה אֶת פְּנֵי הַמַּיִם בְּאַלְפֵי קְמָטִים דַּקִּים, דּוֹמִים לְרַצֵי־כֶּסֶף עֲדִינִים.

כְּשֶׁהִגִּיעַ אֶל הַמָּקוֹם, שֶׁמִּשָּׁם נוֹהֲגִים לְהִכָּנֵס לִרְחִיצָה, רָאָה כִּי הַמַּיִם הִתְרַחֲקוּ מִן הַשָּׂפָה וְהִתְכַּנְּסוּ פְּנִימָה. לְיַד הַגֶּשֶׁר דָּמְמוּ שְׁלשֶׁת הַסְּכָרִים, וְרַק לְתוֹךְ רַהַט אֶחָד זָרְמוּ מַיִם מְעָט, שְׁנֵי הָרְהָטִים הָאֲחֵרִים הָיוּ חֲרֵבִים לְגַמְרֵי. חַמָּה שֶׁל צָהֳרַיִם עָמְדָה בְּרוּם הָרָקִיעַ וְהִשְׁתַּקְּפָה בְּזֵר זָהֳרָה בְּלֵב הַמַּיִם. חַרְגּוֹלִים קָפְצוּ מִתּוֹךְ הַמַּיִם כְּנֶגֶד הַחוֹל וַחֲזָרָה. בַּמַּיִם הַצְּלוּלִים הִתְרוֹצְצוּ דְגִיגִים כְּתוֹלָעִים דַּקּוֹת וְקַרְקַע הַחוֹל הִבְהִיק בְּעַד הַמַּיִם כְּרִצְפַּת זָהָב בְּהִירָה.

טוֹבִיָּה יָשַׁב עַל הַחוֹל וּפָשַׁט לְאַט אֶת בְּגָדָיו. הוּא הִתְבּוֹנֵן בְּגַב הַכֻּתֹּנֶת לִרְאוֹת אִם יֵשׁ בָּהּ סִימָנֵי דָם.

לֹא, אֵין כִּמְעַט סִימָן. הוּא נִתְאַוָּה לִרְאוֹת גַּם אֶת גַּבּוֹ, אַךְ כַּמָּה שֶׁהָפַךְ וּפָשַׁט אֶת רֹאשׁוֹ, לֹא יָכֹל לִרְאוֹת כְּלוּם.

הוּא גַם מָשַׁךְ בְּאֶצְבְּעוֹתָיו אֶת עוֹר הַגַּב לְקָרְבוֹ לְעֵינָיו ­– לְלֹא הוֹעִיל. אָז מִשֵּׁשׁ בְּרָאשֵׁי אֶצְבְּעוֹתָיו מֵאָחוֹר אֶת הַפַּסִּים הַצְּבוּיִים וְנִסָּה גַם לִשְׁכַּב עַל הַגַּב, לִרְאוֹת אִם יִכְאַב. הוּא נִכְנַס הַמַּיְמָה לְאַט, מְמַשֵּׁשׁ בְּיָדָיו אֶת גּוּפוֹ. כַּפּוֹת הָרַגְלַיִם נִרְאוּ בְּתוֹךְ הַמַּיִם מְשֻׁנּוֹת מְאֹד, רְחָבוֹת וּמְעֻקָּמוֹת, גָּחַן וְהִכְנִיס גַּם אֶת יָדוֹ. גַּם כַּף הַיָּד נִרְאֲתָה כָּךְ. הֵרִים בְּחָפְנוֹ מְעַט מַיִם וְסִנְּנָם רֶגַע בֵּין אֶצְבְּעוֹתָיו. אַחַר פָּשַׁט בְּבַת־אַחַת אֶת שְׁתֵּי יָדָיו כְּלַפֵּי מַעְלָה וְזִנֵּק לְתוֹךְ הַמַּיִם הָעֲמֻקִּים וְהִתְחִיל שׂוֹחֶה וּמִתְרַחֵק פְּנִימָה. הִתְהַפֵּךְ וְשָׁכַב עַל גַּבּוֹ, עֵינָיו מְמַצְמְצוֹת בַּחַמָּּה וְהוּא חָשׁ בְּגַבּוֹ הַנִּכְאָב כְּמַגַּע מֶשִׁי צוֹנֵן וְחָמִים כְּאֶחָד. הוּא קִפֵּל אֶת גּוּפוֹ וְשִׁלֵּב כַּפָּיו תַּחַת בִּרְכָיו וְהָיָה יוֹשֵׁב וְצָף בַּמַּיִם, כְּדֶרֶךְ שֶׁלָּמַד מִמְּנַשֶׁה הַשַּׂחְיָן הַמֻּבְהָק, וּבִתְנוּעוֹת קַלּוֹת אֲחָדוֹת עָלָה לוֹ גַם לְהִסְתַּחְרֵר פְּעָמִים אֲחָדוֹת, כְּמַעֲשֵׂה מְנַשֶּׁה. תַּעֲנוּג הָרְחִיצָה חָדַר לְכָל תָּא וְתָא שֶׁבְּגוּפוֹ וּמִלְּאָהוּ עֶדְנָה וּנְעִימוּת, שֶׁלֹּא יָדַע כְּמוֹתָן מִיָּמָיו.

אַחַר הוֹרִיד אֶת רַגְלָיו וְעָמַד. הַמַּיִם בְּמָקוֹם זֶה הִגִּיעוּ לְמַעְלָה מֵחָזֵהוּ, כִּמְעַט עַד הַצַּוָּאר. הוּא פָּשַׁט אֶת יָדָיו וְהָלַךְ הָלְאָה, נִסְחַף בְּתוֹךְ הַזֶּרֶם הַנָּע, כְּשֶׁהוּא מִסְתַּכֵּל לְתוֹכוֹ. כָּאן לֹא הָיָה עוֹד קַרְקַע שֶׁל חוֹל, וְעַל כֵּן נִרְאוּ הַמַּיִם הָעֲמֻקִּים עֲכוּרִים יוֹתֵר. פִּתְאֹם קָפַץ מֵעַל לִפְנֵי הַמַּיִם, הִתְהַפֵּךְ וְכַפּוֹת רַגְלָיו לְמַעְלָה, כָּךְ שָׁהָה בַּמַּיִם רְגָעִים אֲחָדִים, עַד שֶׁעָלָה וְחָפְנָיו מְלֵאִים עָפָר וּבֹץ שֶׁעָקַר מִן הַקַּרְקַע, נוֹזְלִים בֵּין הָאֶצְבָּעוֹת. מֵאַחַר שֶׁהָאֲגַם נִצְטַמְצֵם עַד כְּדֵי שְׁלִישׁ וְהַסְּכָרִים סְגוּרִים ­– מִן הַדִּין שֶׁיִּהְיוּ בּוֹ דָגִים הַרְבֵּה. וְלָמָּה אֵין רוֹאִים דָּג? וַדַּאי זָכוּ בָּהֶם הָעֲרֵלִים. בֶּאֱמֶת, הַרְבֵּה דָּגִים הָיוּ בַּשּׁוּק בַּשָּׁבוּעַ שֶׁעָבַר, ­– כָּךְ הִרְהֵר טוֹבִיָּה וְהִֵצִיץ לְצַד שְׂפַת הָאֲגַם, לִרְאוֹת אִם לֹא בָּא אֵיזֶה “שֶׁקֶץ” לִגְנֹב אֶת בְּגָדָיו. הַדֶּרֶךְ הָיְתָה מוּטֶלֶת כִּקְסוּמָה, לְלֹא כָּל דְּמוּת וּתְנוּעָה, רַק הַסָּדִין הַיְחִידִי הִתְנַפְנֵף וְקִשְׁקֵשׁ עָזוּב עַל הַגִּבְעָה.

עַתָּה יִשְׂחֶה אֶל הַקָּנִים וְיִכָּנֵס בֵּינֵיהֶם. טוֹב לְהִסְתַּתֵּר בְּתוֹכָם. זוֹכֵר הוּא, פַּעַם רָאָה צְפַרְדֵּעַ קְטָנָּה יוֹשֶׁבֶת עַל עֲלֵה־שׁוֹשַׁנָּה, וּכְשֶׁהִתְקָרֵב אָמְרָה לִקְפּץ אֶל פָּנָיו. הוּא צָלַל אָז, קָטַף בְּתוֹךְ הַמַּיִם אֶת גִּבְעוֹל הַשּׁוֹשַׁנָּה, אַךְ בַּעֲלוֹתוֹ נֶעֶלְמָה הַצְּפַרְדֵּעַ וְלֹא רָאָה עוֹד. הַקַּרְקַע נִשְׁמְטָה מִתַּחַת לְרַגְלָיו וְאָנוּס הָיָה לִשְׂחוֹת שָׁמָּה. אַךְ תּוֹךְ כְּדֵי שְׂחִיָּתוֹ שָׁכַב שׁוּב אַפְּרַקְדָּן, נִשָּׂא וּמוּנָע קַלּוֹת עַל־פְּנֵי הַמַּיִם. פִּתְאֹם פָּרַץ בִּצְחוֹק.

הוּא זָכַר אֶת שְׁתִיָּתוֹ שֶׁל הַקַּצָּב, “הַמַּיִם נְמוּכִים…”

יָבוֹא נָא הֵנָּה וְנִרְאֶה אִם יוּכַל לַעֲמֹד בְּתוֹכָם, יַכְנִיס נָא אֶת גוּפוֹ הַשָּׂעִיר וִינַסֶּה!… וְטוֹבִיָּה הִתְחִיל חוֹתֵר בְּיָדָיו, מֵרֹאשׁוֹ אֶל צַלְעוֹתָיו, בְּקֶשֶׁת רְחָבָה, וְכָךְ שָׂחָה אֲחוֹרַנִּית וְלֹא רָאָה דָבָר עַד שֶׁרֹאשׁוֹ נִתְקַע בֵּין הַקָּנִים. כְּעֵין אַפְלוּלִית קְרִירָה עָטְתָה אֶת פָּנָיו. עֲלֵי הַקָּנִים דִּגְדְּגוּ אֶת צַוָּארוֹ וּכְתֵפָיו. נִסָּה לַעֲמֹד וְרַגְלָיו נָגְעוּ בִּסְבַךְ עֲשָׂבִים וְקָנִים חֲלַקְלַקִּים, אַךְ הַקַּרְקַע הָיְתָה רְחוֹקָה וְאִי־אֶפְשָׁר הָיָה לְהַשִּׂיגָהּ.

“לֹא, כָּאן אֵין לִשְׂחוֹת עוֹד”. הוּא תָּר בְּעֵינָיו וְחִפֵּשׂ צְפַרְדְּעִים. גַּם אֶת אֵלֶּה לֹא מָצָא. “מַה זֶה? הַכֹּל מֵת הַיּוֹם”.

זָכַר שׁוּב אֶת בְּגָדָיו וְשָׁב לָתוּר אֶת הַחוֹף וְאֶת הַדֶּרֶךְ.

“תִִּּשְְׁעַת הַיָּמִים”

“מַה זֶה? מִישֶׁהוּ הוֹלֵךְ וּבָא אֶל הָאֲגַם”.

הוּא זָרַק אֶת עַצְמוֹ נִכְחוּ, וְכַעֲבֹר רְגָעִים מְעַטְים הָיָה שׁוּב בְּלֵב הָאֲגַם וְרָאָה אֶת כָּל הַכִּכָּר פְּרוּשָׂה לְעֵינָיו. “מִי זֶה הַבָּא? הַאֵין זֶה הַקַּצָּב? לָמָּה זֶה חָזַר? וַהֲרֵי הָיָה כְּבָר הַרְחֵק אַחֲרֵי הַבְּאֵר!” הוּא שָׁכַב בְּלִי נֹעַ וְהִמְתִּין שְׁוֵה־נֶפֶשׁ, אַךְ בְּלֵב פּוֹעֵם, לְבוֹא הַקַּצָּב.

הַלָּה פָּסַע פְּסִיעוֹת־אוֹן, כְּרָץ לְהַצִּיל, עַד שֶׁכָּל גּוּפוֹ הָיָה כָּפוּף לְפָנָיו. כְּשֶׁהִגיִּעַ אֶל שְׂפַת הָאֲגַם וְאֶל עֲרֵמַת הַבְּגָדִים הַקְּטַנָּה שֶׁעַל הַחוֹל, עָמַד, הִבִּיט אֶל הַמַּיִם וְקָרָא בְּקוֹל חֲרָדָה אֶל הַגּוּף הַשָּׁט:

­– טוֹבִיָּה! צֵא מַהֵר מִן הַמַּיִם!… מַהֵר, אֲנִי אוֹמֵר לְךָ.

צֵא?

­– מַה קָּרָה? הַמַּיִם בּוֹעֲרִים? ­– שָׁאַל הַנַּעַר וּמְלֹא פָנָיו הַצּוֹהֲלִים צוֹחֲקִים בַּחַמָּה.

­– צֵא, אֲנִי אוֹמֵר לְךָ. אָסוּר לִרְחֹץ הַיּוֹם! “תִּשְׁעַת הַיָּמִים”, שָׁכַחְתָּ? גַּם אֲנִי שָׁכַחְתִּי וְלֹא אָמַרְתִּי לְךָ קֹדֶם… צֵא כְּרֶגַע!

אוֹר וְחֹשֶׁךְ הִתְחִילוּ מְרַקְּדִים לְעֵינָיו שֶׁל טוֹבִיָּה.

“תִּשְׁעַת הַיָּמִים?” נָכֹון. מָחֳרָתַיִם תִּשְׁעָה בְּאָב! צוֹם וְקִינוֹת! וְאֵימָה גְדוֹלָה נָפְלָה עָלָיו פִּתְאֹם. כְּבִרְקֵי־זְוָעוֹת עָבְרוּ בְּמֹחוֹ כָּל הַסִּפּוּרִים עַל אֲנָשִׁים, שֶׁרָחֲצוּ בַּנָּהָר בְּתִשְׁעַת הַיָּמִים שֶׁלִּפְנֵי יוֹם הַצּוֹם.

מַעֲשִׂים נוֹרָאִים. מַעֲשֶׂה בְּבָחוּר, שׁוּלְיָה שֶׁל מַסְגֵּר, שֶׁיָּרַד יְחִידִי לִרְחֹץ בְּעֶרֶב תִּשְׁעָה בְּאָב וְרָאָה צְבָת גְּדוֹלָה, צְבָת שֶׁל פְּלָדָה חֲדָשָׁה מִבֵּית הַחֲרשֶׁת, אֵין כָּמֹהַ לְיֹפִי, עוֹלָה מִן הַמְּצוּלָה וְצָפָה עַל פְּנֵי הַמַּיִם, כְּמוֹ הַגַּרְזֶן שֶׁל אֱלִישָׁע. שָׁלַח אֶת יָדוֹ וְאָחַז בָּהּ, וְהַצְּבָת הִתְחִילָה שׁוֹקַעַת. בִּקֵּשׁ לְהַרְפּוֹת מִמֶּנָּה וְלֹא יָכֹל. הִיא הֶחֱזִיקָה בְּיָדוֹ כְּאֶבֶן־שׁוֹאֶבֶת. לֹא הָיְתָה לְפָנָיו בְּרֵרָה אַחֶרֶת אֶלָּא לָרֶדֶת עִמָּהּ לַתְּהוֹם. לְאַחַר שָׁבוּעַ מְצָאוּהוּ צָף עַל פְּנֵי הַנָּהָר וְהוּא אוֹחֵז בְּגֶזֶר־עֵץ רָקוּב. הַצְּבָת נֶהֶפְכָה לְגֶזֶר־עֵץ. כָּל גּוּפוֹ הָיָה מְכֻרְסָם בְּשִׁנֵּי הַדָּגִים…

וּמַעֲשֶׂה בְּרִיבָה, בִּתּוֹ שֶׁל חוֹכֵר־הַטַּחֲנָה הַקּוֹדֵם, שֶׁנִּכְנְסָה לַמַּיִם בְּאֶחָד מִתִּשְׁעַת הַיָּמִים וְהָיְתָה שׂוֹחָה לְעֵבֶר הַקָּנִים, וְהִנֵּה הִיא רוֹאָה טַבַּעַת שֶׁל זָהָב צָפָה עַל פְּנֵי הַמַּיִם, טַבַּעַת מַבְהִיקָה, מְשַׂחֶקֶת. פָּשְׁטָה אֶת יָדָהּ כְּלַפֵּי הַטַּבַּעַת, וְזוֹ נֶחְפְּזָה, קָפְצָה וְעָלְתָה עַל אֶצְבָּעָהּ, וּבוֹ בָּרֶגַע שָׁמְעֶה מִתּוֹךְ הַמַּיִם מְפֹרָשׁ: “הֲרֵי אַתְּ מְקֻדֶּשֶׁת לִי”, חֲסִידַה גְדוֹלָה עוֹמֶדֶת עַל הַמַּיִם עַל רֶגל אַחַת וּמְנַעְנַעַת בְּרֹאשָׁהּ לְעֵדוּת. אֶת הַטַּבַּעַת אִי אֶפְשָׁר הָיָה לִשְׁלֹף מִן הָאֶצְבַּע, כְּאִלּוּ דָבְקָה בָּהּ. וְעוֹד בְּאוֹתוֹ לַיְלָה הוֹפִיעַ “הוּא”, הַלֹּא־טוֹב, מֵאֲחוֹרֵי הַחַלּוֹן, דָּפַק עָלָיו וְדָרַשׁ מֵ“אִשְׁתּוֹ”, שֶׁתַּכְנִיסוֹ הֶחָדְרָה. וְכֵן בְּכָל לַיְלָה וָלָיְלָה. נָסְעוּ לְצַדִּיקִים וּלְיִדְּעוֹנִים, לְהַבְדִּיל, וְלֹא הוֹעִילוּ. יָעֲצוּ לְקַצֵּץ אֶת אֶצְבָּעָהּ עִם הַטַּבַּעַת, אַךְ הִיא לֹא רָצְתָה. וְעוֹד בְּאוֹתָהּ שָׁנָה מֵתָה הַנַּעֲרָה. וּמֵעֵת־לְעֵת לְאַחַר הַקְּבוּרָה מָצְאוּ אֶת הַקֶּבֶר פָּתוּחַ וְהַגּוּף אֵינֶנוּ… וְעֹוד מַעֲשֶׂה, וְעוֹד מַשֶׂה…

כָּל אֵלָּה חָלְפוּ בִּמְהִירוּת וּבִבְהִירוּת בְּמֹחוֹ הַיּוֹקֵד שֶׁל טוֹבִיָּה, כְּשֶׁעוֹדֶנוּ נָתוּן רֻבּוֹ בְּתוֹךְ הַמַּיִם. קָם וְהִתְחִיל רָץ בִּקְפִיצֹות גַּסּוֹת כְּלַפֵּי הַחוֹף. אַבְרָהָם־לִיזֶר הָיָה נִרְגָּשׁ מְאֹד, הֵרִים אֶת הַבְּגָדִים וְהִגִּישָׁם אֶחָד אֶחָד לַנַּעַר.

הַנַּעַר הָיָה חִוֵּר וְרוֹעֵד כֻּלּוֹ. כָּל גּוּפוֹ הָרָטֹב נַעֲשָׂה וָדַק וְהוּא לָחַץ אֶת רַגְלָיו זוֹ לְזוֹ מִתּוֹךְ צְמַרְמֹרֶת.

נָבוֹךְ הָיָה: אֵיךְ זֶה רָחַץ בַּנָּהָר הַיּוֹם, יוֹמַיִם לִפְנֵי תִּשְׁעָה בְּאָב? הוּא רָאָה אֶת גּוּפוֹ כְּאִלּוּ נִטְמָא כֻּלּוֹ. כַּמָּה גְדוֹלָה הָיְתָה הַסַּכָּנָה בִּשְׁבִילוֹ! אֵיזֶה מַזָּל, שֶׁהַקַּצָּב בָּא וְהִצִּילוֹ? אֵיזֶה אִישׁ יָשָׁר וְטוֹב הוּא אַבְרָהָם־לֵיזֶר! מֵחֲצִי הַדֶּרֶךְ חָזַר, בְּלַהַט הַשֶּׁמֶשׁ וּבַחוֹל הַכָּבֵד, רַק כְּדֵי לְהַצִּילוֹ!…

טוֹבִיָּה רָצָה לְנַשְׁקוֹ… וְהָיָה עוֹד דָּבָר שֶׁהִגְדִּיל אֶת מְבוּכָתוֹ. הוּא לֹא יָכֹל לְהַרְאוֹת לַקַּצָּב אֶת גַּבּוֹ. הִשְׁתַּדֵּל אֵפוֹא לַעֲמֹד וּפָנָיו אֵלָיו, וְכֵן לָבַשׁ מַהֵר אֶת הַכֻּתֹּנֶת, עוֹד טֶרֶם נִגֵּב אֶת הַגּוּף. גָּמַר אֶת לְבִישַׁת הַכֻּתֹּנֶת וּכְאִלּוּ הוּקַל לוֹ. הָיָה מְקַפֵּץ עַל מְקוֹמוֹ וְנוֹטֵל אֶת הַבְּגָדִים מִידֵי הַקַּצָּב הַגְּדוֹלוֹת וְשִׁנָּיו נוֹקְשׁוֹת זוֹ לְזוֹ וּשְׂפָתָיו כְּחֻלֹּות כְּרָקִיעַ. – אַתָּה מֵבִין, ­– דִּבֵּר הַקַּצָּב ­– אֵיזֶה רֹאשׁ מְטֻמְטָם לִי: זֶה שָׁבוּעַ יָמִים שֶׁאֵינִי שׁוֹחֵט בְּהֵמָה מֵחֲמַת “תִּשְׁעַת הַיָּמִים”. זֶה שְׁלשָׁה יָמִים שֶׁאֲנִי מְהַלֵּךְ בַּכְּפָרִים וְקוֹנֶה בְּהֵמוֹת לְ“שַׁבַּת נַחֲמוּ”. בְּעַצְמִי לֹא הִתְרַחַצְתִּי בַּדֶּרֶךְ… וּכְשֶׁאָמַרְתָּ לִי לְיַד הַבְּאֵר שֶׁאַתָּה הוֹלֵךְ לִרְחֹץ בַּנָּהָר ­– נִשְׁכַּח הַדָּבָר מִלִּבִּי… אָח, בֶּאֱמֶת רֹאשׁ שֶׁל קַצָּב לִי… רֹאשׁ שֶׁל קַצָּב… סַכָּנָה שֶׁכָּזֹאת! – אֲבָל, ר' אַבְרָהָם־לֵיזֶר ­– דִּבֵּר כְּנֶגְדּוֹ טוֹבִיָּה בְּקוֹל שֶׁאֵינוֹ רוֹצֶה לַעֲלוֹת מִן הַגָּרוֹן ­– אֵיךְ זֶה חָזַר אֶל הַטַּחֲנָה? וַהֲרֵי הָיָה כְּבָר בַּחֲצִי הַדֶּרֶךְ הַבַּיְתָה…

אַחֲרֵי עֲרֵמַת הַשַּׁחַת עִם קַן הַחֲסִידוֹת… בֶּאֱמֶת, אָדָם טוֹב הוּא… בֶּאֱמֶת אָדָם טוֹב… – אָדָם טוֹב! ­– צָחַק הַקַּצָּב לְתוֹךְ זְקָנוֹ הַפָּרוּעַ ­– כְּלָל לֹא טוֹב… יָרֵאתִי… כשֶׁנִּזְכַּרְתִּי, כִּי “תִשְׁעַת הַיָּמִים” עַכְשָׁו וְאַתָּה רוֹחֵץ בַּנָּהָר ­– נָפְלָה עָלַי אֵימָה חֲשֵׁכָה…

סָבוּר הָיִיתִי כִּי אַתָּה מוּטָל כְּבָר עַל קַרְקַע הַנָּהָר…

בֶּאֱמֶת, תֵּכֶף כְּשֶׁהִרְחַקְתִּי מִן הַבְּאֵר, נִדְמֶה לִי שֶׁשָּׁכַחְתִּי לְהַגִּיד לְךָ מָה. אַךְ בְּשׁוּם אֹפֶן לֹא יָכֹלְתִּי לְבָרֵר לְעַצְמִי מַה שָׁכַחְתִּי לְהַגִּיד לְךָ… עַד שֶׁהִגַּעְתִּי אֶל הַקֵּן וְרָאִיתִי חֲסִידָה עוֹמֶדֶת לְיָדוֹ וּבְחַרְטוֹמָהּ מְעִי אָרֹךְ שֶׁל כֶּבֶשׂ אוֹ שֶׁל עֵגֶל. מִיָּד עָלָה בְּדַעְתִּי: חֲסִידָה זוֹ אֵינָהּ יוֹדַעַת כִּי “תִּשְׁעַת הַיָּמִים” הֵם וְאוֹכֶלֶת בָּשָׂר… וְאַגַּב, כְּמוֹ בִּמְחִי גַרְזֶן, נִזְכַּרְתִּי שֶׁאַתָּה בַּנָּהָר… הַאֲמִינָה לִי, רַצְתִּי כִּמְטֹרָף, עַד כְּלוֹת הַנְּשִׁימָה… עֲדַיִן לִבִּי דוֹפֵק בִּי כְּפַטִּישׁ… וְאַתָּה לֹא רָאִיתָ כְּלוּם בַּמַּיִם?… שׁוּם דָּבָר?… אֱמֹר אֶת הָאֱמֶת…­

– לֹא, ר' אַבְרָהָם־לֵיזֶר, לֹא רָאִיתִי כְּלוּם. הַמַּיִם הָיוּ נִפְלָאִים. חַמִּים כְּכֶסֶת וְרַכִּים כְּמֶשִׁי. מִיָּמַי לֹא טָעַמְתִּי רְחִיצָה כָּזוֹ… טַעַם גַּן־עֵדֶן… ­– עָנָה טוֹבִיָּה וּבְדַבְּרוֹ נָקְשׁוּ שִׁנָּיו.

­– אָח, זֶה הַדָּבָר. הַ“בַּעַל דָּבָר” בִּקֵּשׁ לְפַתּוֹתְךָ, לְמָשְׁכְךָ אֵלָיו, לָשִׂים אֶת הַחֶבֶל עַל יָדֶיךָ וְעַל רַגְלֶיךָ וְאַחַר־כָּךְ לִמְשֹׁךְ… כְּמוֹ שֶׁמַּפִּילִים פַּר… רָאִיתָ?…

אַהּ, אַהּ, אַהּ! טוֹב שֶׁבָּאתִי בְּעוֹד מוֹעֵד, לִפְנֵי שֶׁנָּפַלְתָּ בַּפַּח… אֶפְשָׁר, אִלּוּ אֵחַרְתִּי עוֹד רְגָעִים אֲחָדִים ­– לֹא הָיִיתִי מוֹצֵא אֶלָּא אֶת עֲרֵמַת בְּגָדֶיךָ עַל הַחוֹף… נוּ, אַתָּה כְּבָר לָבוּשׁ? רְאֵה, כַּמָּה שׁוֹקְטִים הַמַּיִם, כְּאִלּוּ לֹא כְלוּם… כַּמָּה הֵם מַבְרִיקִים… מַה זֶּה שָׁם? אַתָּה רוֹאֶה? ­–

וּפָנָיו שֶׁל הַקַּצָּב הֶחֱוִירוּ פִּתְאֹם וַחֲצִי זְקָנוֹ הָאָרֹךְ הִתְחִיל עוֹלֶה וְיוֹרֵד וְחָטְמוֹ מַרְאֶה לְמָקוֹם אֶחָד.

טוֹבִיָּה הִבִּיט אֶל הַמָּקוֹם הַמְרֻמָּז וְרָאָה שָׁם עֲלֵה־שׁוֹשַׁנָּה רָחָב וְעָלָיו יוֹשֶׁבֶת צְפַרְדֵּעַ גְּדוֹלָה, גֹּדֶל שֶׁלֹּא רָאָה כְּמוֹתוֹ בִּצְפַרְדֵּעַ, וְהִיא מִתְנַעְנַעַת, עוֹלָה וְיוֹרֶדֶת עִם הֶעָלֶה, מַבִּיטָה בְּעֵינַיִם לְטוּשׁוֹת, גְּדוֹלוֹת, יָשָׁר אֲלֵיהֶם, כִּנְכוֹנָה לִקְפֹּץ כְּנֶגְדָּם.

­– צְפַרְדֵּעַ! ­– צָלְלוּ שְׂפָתָיו הַכְּחֻלּוֹת שֶׁל טוּבִיָּה ­– אֵין זוֹ אֶלָּא צְפַרְדֵּעַ… אֲבָל גֹּדֶל כָּזֶה!… כַּמָּה בּוֹעֲרוֹת עֵינֶיהָ! כְּאִלּוּ הִיא אוֹמֶרֶת לֶאֱכֹל אוֹתָנוּ…

­– בּוֹא! ­– קָרָא הַקַּצָּב וְתָפַס בְּיָדוֹ כְּבִצְבָת וְהִתְחִיל מוֹשְׁכוֹ אַחֲרָיו בְּכֹחַ שֶׁאֵין לַעֲמֹד בְּפָנָיו. ­– בּוֹא, זֶה הוּא הַ“בַּעַל דָּבָר”… אַל תַּבִּיט לְאָחוֹר! בְּ“שַׁבַּת נַחֲמוּ” תַּעֲלֶה עִם אָבִיךָ לַתּוֹרָה וּתְבָרֵךְ בִּרְכַּת “הַגּוֹמֵל”…

נִצַּלְתָּ מִמָּוֶת… בּוֹא מַהֵר!

וְהוּא פָּסַע פְּסִיעוֹתָיו הָרְחָבוֹת, הָאַדִּירוֹת, שֶׁכְּמוֹ הִרְעִידוּ אֶת הָאֲדָמָה תַחְתֵּיהֶן; וְהַנַּעַר נִמְשָׁךְ, רָץ אַחֲרָיו קָטָן וָדַל, כְּתִינוֹק שֶׁעוֹזֵר הַמְלַמֵּד מוֹשֵׁךְ אוֹתוֹ לַ“חֶדֶר”.

­– אַהּ, אִלּוּ יָדַע ר' נְחֶמְיָה, שֶׁהָלַכְתָּ הַיּוֹם לִרְחֹץ בַּנָּהָר ­– הָיָה מַרְבִּיץ בְּךָ בְּמַקֵּל עַל הָרֹאשׁ, עַל הַגַּב…

אֵי, הָיָה מַרְבִּיץ…

טוֹבִיָּה חָשׁ שֶׁבְּנֵי מֵעָיו מִתְהַפְּכִים בְּקִרְבּוֹ. לִבּוֹ פָּעַם וּמֹחוֹ זִמְזֵם, וְהוּא רָץ אַחֲרֵי פְּסִיעוֹת־הָעֲנָק שֶׁל הַקַּצָּב.

אַךְ בְּהַגִּיעָם אֶל הַבְּאֵר, כְּבָר שָׁקַט קְצָת לִבּוֹ שֶׁל הַנַּעַר. הוּא רָאָה פִתְאֹם שֶׁאוֹתָהּ חֲבוּרַת הַזְּבוּבִים הַקְּטַנִּים שֶׁלִּוּוּהוּ הֵנָּה נִטְפְּלוּ אֵלָיו שׁוּב וְהֵם פּוֹרְחִים הַפַּעַם רַק לִימִינוֹ, כִּי מִשְׂמֹאלוֹ הוֹלֵךְ אַבְרָהָם־לֵיזֶר הַקַּצָּב. הֵם, הַזְּבוּבוֹנִים, חִכּוּ לוֹ עַל שְׂפַת הַנָּהָר, מַלְאָכִים טוֹבִים!

וְעוֹדוֹ אָחוּז בְּיָדוֹ הַגְּדוֹלָה שֶׁל הַקַּצָּב הָיָה מִתְבּוֹנֵן בּוֹ מִן הַצַּד וְחוֹשֵׁב עַל טוּב לִבּוֹ וְעַל מְסִירוּת נַפְשׁוֹ שֶׁל גֶּבֶר זֶה… וּמִתּוֹךְ כָּךְ הִתְחִיל חוֹשֵׁב שׁוּב עַל חַיָּיו, עַל אִשְׁתּוֹ הַבּוֹגְדָנִית וְעַל אַרְבַּעַת בָּנֶיהָ הַחֲצוּפִים…

וְלִבּוֹ נִתְמַלֵּא אַהֲבָה וְרַחֲמִים לַקַּצָּב הַגָּדוֹל, הֶחָזָק, הַתַּקִּיף, שֶׁהוּא כָּל כָּךְ חַלָּשׁ וְעָלוּב בְּבֵיתוֹ עִם אִשְׁתּוֹ וְעִם אַרְבַּעַת בָּנֶיהָ… כְּמוֹ לִפְנֵי שָׁעָה קַלָּה בְּעָמְדוֹ עַל שְׂפַת הָאֲגַם… וּכְמוֹ מִדְּחִיפָה שֶׁבַּלֵּב נִסָּה טוֹבִיָּה כַּמָּה פְּעָמִים לַהֲפֹךְ אֶת יָדוֹ הַקְּטַנָּה כְּדֵי לִלְפֹּת בָּהּ אֶת כַּפּוֹ הַגְּדוֹלָה שֶׁל הַקַּצָּב וּלְלָחֳצָה בְּאַהֲבָה וּבְשִׁתּוּף שֶׁל רַחֲמִים ­– וְהִצְטַעֵר מְאֹד שֶׁהַדָּבָר לֹא עָלָה בְיָדוֹ.

וְשׁוּב נֶעֶקְרָה אֲנָחָה מִלִּבּוֹ.

בֶּן תֵּשַׁע שָׁנִים הָיָה שַׁעְיָה בֶּן אֶלְעָזָר הַשּׁוֹחֵט, וּכְבָר נוֹדַע בָּעֲיָרָה כְּלַמְדָן מֻפְלָג. לֹא רַק רֹב חֲמִשָּׁה חֻמְּשֵׁי תוֹרָה עִם רַשִׁ"י וּפְרָקִים רַבִּים שֶׁל נְבִיאִים וּכְתוּבִים הָיוּ כְּמֻנָּחִים בְּקֻפְסָתוֹ, אֶלָּא גַם דַּפִּים שְׁלֵמִים שֶׁל גְּמָרָא, שִׁעוּרִים גְּדוֹלִים וּקְטַנִּים שֶׁלָּמַד עִם בַּחוּרִים גְּדוֹלִים בַּחֶדֶר שֶׁל רַבִּי בִּנְיָמִין, הָיוּ שְׁגוּרִים בְּפִיו. לֹא הָיָה סֵפֶר בַּאֲרוֹן־הַסְּפָרִים שֶׁל אָבִיו, סִפְרֵי חֲסִידִים וְסִפְרֵי מוּסָר וּמִנְהָגוֹת, שֶׁלֹּא הָפַךְ בּוֹ וְלֹא לָמַד מִתּוֹכוֹ דָבָר שֶׁמּוֹשֵׁךְ אֶת הַלֵּב.

אַף אֻמַּן־יָד הָיָה בְּכָל מְלֶאכֶת מַחְשֶׁבֶת, וּבְיִחוּד הִצְטַיֵּן בְּצִיּוּר: צִיֵּר קְלָפִים לַחֲנֻכָּה וּדְגָלִים לְשִׂמְחַת תּוֹרָה, ציֵּר מִזְרְחָאוֹת (לוּחוֹת־קִיר מְעֻטָּרִים) וּכְתוֹבוֹת “שִׁוִּיתִי”; וּלְהַבְדִּיל ­– צִיֵּר דְּגָמִים לְרִקְמַת נָשִׁים, וְאוֹתִיּוֹת דְּפוּס מִכָּל הַמִּינִים בְּגִימֶל לְשׁוֹנוֹת. גַּם לִמֵּד אֶת אִמּוֹ, לִצְחוֹקָהּ וְלַהֲנָאָתָהּ, צוּרוֹת חֲדָשׁוֹת בִּקְלִיעַת חַלּוֹת; וּשְׁעוֹן־כִּיס שֶׁקִּבֵּל בְּמַתָּנָה הָיָה מְפָרְקוֹ וּמַרְכִּיבוֹ כְּשָׁעָן מִלֵּדָה, וְאִלּוּ הִנִּיחַ לוֹ אָבִיו לִנְגֹעַ בַּחַלָּפוֹת, בְּוַדַּאי הָיָה מַשְׁחִיזָם כַּדִּין. “לֹא אֶצְבָּעוֹת יֵשׁ לוֹ, אֶלָּא מַלְקְטוֹת”, אָמְרָה עָלָיו אִמּוֹ שֶׁל טוֹבִיָּה חֲבֵרוֹ, שֶׁהָיְתָה מְחַבֶּבֶת אוֹתוֹ בְּיוֹתֵר. וְטוֹבִיָּה עַצְמוֹ יָכוֹל הָיָה לָשֶׁבֶת שָׁעוֹת וּלְהִסְתַּכֵּל בָּאֶצְבָּעוֹת הַקְּטַנּוֹת, הַדַּקּוֹת וְהַזְּרִיזוֹת שֶׁל חֲבֵרוֹ בִּשְׁעַת מְלַאכְתָּן.

הוֹרָיו שֶׁל שַׁעְיָה הָיוּ מִתְגָּאִים בְּלִבָּם בִּבְנָם, שֶׁהָיָה יָחִיד לָהֶם בֵּין שָׁלשׁ בָּנוֹת; אַךְ שָׁמְרוּ פִּיהֶם מִלְּהַגִּיד שִׁבְחוֹ, וּכְשֶׁשָּׁמְעוּ שִׁבְחוֹ מִפִּי אֲחֵרִים הָיוּ מְקַצְּצִים בַּשֶּׁבַח ­– הַכֹּל מֵחֲשַׁשׁ עֵין הָרָע.

קֹטֶן קוֹמָתוֹ וּמַרְאֵהוּ הַיַּלְדוּתִי עוֹד הוֹסִיף עַל הַהַפְלָאָה שֶׁבְּבַגְרוּתוֹ הָרוּחָנִית. קָטָן וְצָנוּם הָיָה, אַךְ עֵינָיו גְּדוֹלוֹת וּשְׁחוֹרוֹת, מְלֵאוֹת חָכְמָה וְתֹם גַּם יַחַד. זָר שֶׁלּאֹ הִכִּירוֹ הָיָה חוֹשְׁבוֹ לְבֶן שֵׁשׁ אוֹ שֶׁבַע לְכָל הַיּוֹתֵר. וַחֲבֵרָיו בַּ“חֶדֶר” וּבַחוּץ הָיוּ מְכַנִּים אוֹתוֹ מִשּׁוּם כָּךְ “תַּרְנְגוֹלוֹן”, וְהָיוּ מְרִימִים אוֹתוֹ לְהַרְאוֹת כַּמָּה קַל הוּא, אַף־עַל־פִּי שֶׁכִּבְּדוּ אוֹתוֹ בְּשֶׁל רֹב כִּשְׁרוֹנוֹתָיו. הוּא לֹא פָּגַע מִיָּמָיו בְּשׁוּם יֶלֶד לְרָעָה, לְהֵפֶךְ, הָיָה עוֹזֵר לַנֶּחְשָׁלִים בְּלִמּוּדָָם וְהָיָה רָב אֶת רִיבָם שֶׁל הַמְקֻפָּחִים מִידֵי עוֹשֵׂי עַוְלָה. וּמַעֲשֶׂה בְּנַעַר תַּקִּיף שֶׁנִּפְגַּע עַל־יְדֵי הִתְעָרְבוּתוֹ וְהִתְפָּרֵץ כְּנֶגְדּוֹ וְאִיֵּם עָלָיו בְּאֶגְרוֹפוֹ וְקָרָא בְּאָזְנֵי הַחֲבוּרָה: “הִשָּׁמֵר לְךָ, תַּרְנְגוֹלוֹן, אֶעֱשֶׂה מִמְּךָ כַּפָּרָה!” ­– וְשַׁעְיָה לֹא הִתְפָּעֵל מִן הָאִיּוּם וְהֵשִׁיב מִנֵּה וּבֵהּ: “אַתָּה בְּעַצְמְךָ מִסְתַּכֵּל בַּסֵּפֶר כְּתַרְנְגוֹל בִּבְנֵי אָדָם”… הַשּׁוֹמֵעַ הֵבִין אֶת הָרֶמֶז וְנִשְׁתַּתֵּק, וְטוֹבִיָּה נֶהֱנָה מֵחָכְמַת חֲבֵרוֹ עַד שֶׁחִבְּקוֹ לְעֵינֵי כֹּל. וְעִם כָּל לַמְדָּנוּתוֹ, חָכְמָתוֹ וְאֻמָּנוּתוֹ הָיָה שַׁעְיָה בַּיְשָׁן גָדוֹל, וְכָל מִקְצָת שֶׁבַח בְפָנָיו הָיָה גוֹרֵם לוֹ מְבוּכָה וּמַעֲלֶה סֹמֶק בִּלְחָיָיו הָרָזוֹת. וּבְיוֹתֵר הָיָה מִתְבַּיֵּשׁ מִפְּנֵי יְלָדוֹת וּנְעָרוֹת. דּוֹבֶּה, אֲחוֹתוֹ שֶׁל טוֹבִיָּה, הָיְתָה מִתְלוֹצֶצֶת וְאוֹמֶרֶת: “נוּ, שַׁעְיָה’לִי הֲרֵי מִתְאַדֵּם אֲפִלּוּ מִפְּנֵי אַחְיוֹתָיו”. לְשֵׁמַע הֲלָצָה זוֹ הָיוּ פָנָיו שֶׁל שַׁעְיָה נַעֲשִׂים כְּפֶרֶג פּוֹרֵחַ, וְטוֹבִיָּה נָזַף בָּהּ: “פָּרָה מְנֻמָרָה!” עַל שׁוּם הַנְּמָשִׁים הָרַבִּים שֶׁבְּפָנֶיהָ.

עוֹד בִּהְיוֹתָם בַּ“חֶדֶר” דָּבְקוּ הַנְּעָרִים זֶה בָּזֶה, וּבְמִדָּה שֶׁגָדְלוּ גָּדְלָה חֲבֵרוּתָם, אַף עַל פִּי שֶׁכָּל אֶחָד הָיָה מְקַנֵּא בַּחֲבֵרוֹ עַל פִּי דַרְכּוֹ: טוֹבִיָּה בְּשַׁעְיָה בִּגְלַל תּוֹרָתוֹ וְאֻמָנוּתוֹ, וְשַׁעְיָה בְּטוֹבִיָּה בִּגְלַל כֹּחַ יָדָיו וְאֹמֶץ לִבּוֹ. קִנְאָתָם לֹא הָיְתָה עִלָּה לְהַרְחִיקָם זֶה מִזֶה, כַּנָּהוּג. לְהֵפֶךְ, הִיא הָפְכָה בָּהֶם הַכָּרָה, שֶׁהֵם מַשְׁלִימִים זֶה אֶת זֶה, וְאִם בָּא הָרִחוּק מֵחֲמַת מַחֲלָה אוֹ נְסִיעָה, הָיוּ שְׁנֵיהֶם שְׁרוּיִים בְּצַעַר וּבְגַעְגוּעִים, עַד שֶׁשָֹּבוּ לִהְיוֹת יַחַד.

אֶל הַדּוֹד שְׁמַרְיָה

לִפְנֵי חַג הַפֶּסַח, לְאַחַר חֹרֶף מְשֻׁפָע בִּקְרָחִים וּבִשְׁלָגִים כְּבֵדִים, הָיוּ יְמֵי הַפְשָׁרָה נְעִימִים וְיָפִים. הַשָּׁמַיִם גְבוֹהִים וְצַחִים מְאֹד, עַזִּים שֶׁבָּעֲשָׂבִים מְצִיצִים בְּעַיִן יְרֻקָּה מִן הֶעָפָר הַשָּׁחוֹר, וּבְהֵמוֹת שֶׁהוּצְאוּ הַחוּצָה מִתְחַכְּכוֹת בִּגְדֵרוֹת וּבִכְלוֹנְסָאוֹת וּמַשְׁמִיעוֹת קוֹל גְּעִיָּה, שֶׁיֵּשׁ בּוֹ מִן הַקְּרִיאָה אֶל מֶרְחַקֵּי הָאֲפָרִים.

וּבְיָמִים אֵלֶּה הוּטַל עַל אִמּוֹ שֶׁל שַׁעְיָה, הַ“שּׁוֹחֲטִית” הַקְּטַנָּה וְהַחַלָּשָׁה, לִנְסֹעַ אֶל אָחִיהָ אֲשֶׁר בִּקְרִיסְנִיפּוֹלִי, הוּא הַדּוֹד שְׁמַרְיָה, פְּאֵרָהּ וּגְאוֹנָהּ שֶׁל הַמִּשְׁפָּחָה. לַמְדָּן מֻפְלָג הָיָה הַדּוֹד שְׁמַרְיָה, סוֹחֵר־עֵצִים עָשִׁיר, חָסִיד וּמַשְׂכִּיל כְּאֶחָד, וְנוֹסָף עַל אֵלֶּה אֻמַּן־יָד לְהַפְלִיא, כְּפִי שֶׁאֶפְשָׁר לִרְאוֹת מִן הַתְּמוּנָה “דָּוִד הַמֶּלֶךְ”, מַעֲשֵׂה יָדָיו לְהִתְפָּאֵר, הַתְּלוּיָה אֶצְלָם בַּבַּיִת בְּצַד הַ“מִּזְרָח”.

הַתְּמוּנָה כְּתוּבָה בְּקֻלְמוֹס, כָּל סֵפֶר תְּהִלִּים עַל קַ"ן פְּרָקָיו, וְהַכְּתָב עָשׂוּי דַק וְעָבֶה, אוֹתִיּוֹת גְּדוֹלוֹת וּזְעִירוֹת, שׁוּרָה יוֹצֵאת וְשׁוּרָה נִכְנֶסֶת, אָרִיחַ עַל גַּבֵּי לְבֵנָה, יְשָׁרָה וּקְשׁוּתָה, בְּאֹפֶן שֶׁמִּתְקַבֶּלֶת דְּמוּת דְּיוֹקְנוֹ שֶׁל נְעִים זְמִירוֹת יִשְׂרָאֵל יוֹשֵׁב עַל כִּסֵּא מַלְכוּת מְעֻטָּר בַּעֲטָרָה, טַלִּית פַּסִּים יוֹרֶדֶת מֵעַל כְּתֵפָיו וּזְקָנוֹ יוֹרֵד עַל פִּי מִדּוֹתָיו, עֵינָיו נְשׂוּאוֹת לַמָּרוֹם וְהוּא מַחֲזִיק בִּשְׁתֵּי יָדָיו נֵבֶל הָעוֹמֵד בֵּין בִּרְכָּיו וְאֶצְבְּעוֹתָיו פּוֹרְטוֹת עַל פִּי הַנֵּבֶל. תְּמוּנָה נִפְלָאָה זוֹ קִּבְּלָה אִמּוֹ שֶׁל שַׁעְיָה מַתְּנַת חֲתֻנָּה מֵאֵת אָחִיהָ הַגָּדוֹל מִמֶּנָּה בְּעֶשֶׂר שָׁנִים, וְהִיא שׁוֹקֶדֶת עָלֶיהָ לְנַקּוֹתָהּ בְּכָל עֶרֶב שַׁבָּת. כָּל בָּאֵי הַבַּיִת חוֹזְרִים וִמְתְפָּעֲלִים מִיָּפְיָהּ, וְלֹא אֶחָד מְרַמֵּז כְּנֶגֶד שַׁעְיָה וּכְנֶגֶד הַתְּמוּנָה וְאוֹמֵר: “אֵין פֶּלֶא, דוֹמֶה לְדוֹדוֹ!” וְהָאֵם אוֹמֶרֶת: “הַלְוַאי שֶׁיַּשִּׂיג אֶת חֶצְיוֹ”, וְשַׁעְיָה עוֹנֶה אַחֲרֶיהָ בְּלִבּוֹ אָמֵן.

בֶּן תֵּשַׁע הָיָה שַׁעְיָה, בֶּן־זְקוּנִים לְהוֹרָיו, וְהַבְּכִירָה שֶׁבְּאַחְיוֹתָיו הִיא בַּת עֶשְׂרִים וְאַרְבַּע, וַעֲדַיִן יוֹשֶׁבֶת בְּבֵית אָבִיהָ. כְּבָר דֻּבַּר בָּהּ פְּעָמִים אֲחָדוֹת נִכְבָּדוֹת, אַךְ שׁוּם שִׁדּוּךְ לֹא יָצָא לַפֹּעַל, בְּעִקָּר בִּגְלַל רִבּוּי הַהַשָּׂגָה וּמִעוּט הַנְּדוּנְיָה, עַד שֶׁבָּאָה הַפְסָקָה שֶׁל שְׁנָתַיִם וְיוֹתֵר וְאֵין רֶגֶל שַׁדְכָן דּוֹרֶכֶת עַל סַף בֵּיתָם.

בַּעֲלֵי־גַאֲוָה הָיוּ הַהוֹרִים מִלְּגַלּוֹת אֶת דַּאֲגָתָם כְּלַפֵּי חוּץ, אֲבָל בַּבַּיִת הָיוּ מַרְבִּים לְהִתְאַנֵּחַ עַל רֹעַ מַזָּלָם.

וְהִנֵּה נִזְדַּמֵּן פִּתְאֹם שִׁדּוּךְ הָגוּן מְאֹד, יִחוּס אָבוֹת וְיִחוּס עַצְמוֹ, בָּחוּר מֻכְתָּר בְּכָל המעלוֹת, עוֹבֵד אֵצֶל גְּבִיר גָּדוֹל ­– מְמֻנֶּה עַל כְּרִיתַת יַעַר סָמוּךְ ­– וְהַנַּעֲרָה טוֹבָה בְּעֵינָיו, וְגַם הַמְחֻתָּנִים הֵם לְפִי כְּבוֹדוֹ. אֶלָּא שֶׁהַבָּחוּר גָּמַר בְּלִבּוֹ לְיַסֵּד לוֹ בְּעַצְמוֹ מַחְסָן שֶׁל עֲצֵי־בִּנְיָן, מִסְחָר שֶׁהוּא מֻמְחֶה לוֹ וְשֶׁהוּאּ מְקַוֶּה לַעֲשׂוֹת בּוֹ חַיִל רָב, וּלְשֵׁם כָּךְ דְּרוּשִׁים לוֹ כָּךְ וְכָךְ מֵאוֹת רֻבָּלִים־כֶּסֶף, וּמַצִיעִים לוֹ כִּפְלַיִם מִזֶּה; אֶלָּא שֶׁנַּפְשׁוֹ חָשְׁקָה בַּאֲחוֹתוֹ שֶׁל שַׁעְיָה, וְהוּא מוּכָן לְקַבֵּל אֶת חֲצִי הַנְּדוּנְיָה הַהִיא. אֲבָל זוֹ הַצָּרָה: גַּם הַחֲצִי מִן הַחֲצִי אֵין לוֹ לְרַ' אֶלְעָזָר הַשּׁוֹחֵט, וְאֵין לוֹ גַם עַל מָה לִלְווֹת. אֵין לוֹ בַּיִת מִשֶּׁלּוֹ וְהוּא גָר אֵצֶל ר' שַׁעְיָה הַשּׂוֹרֵף, וְאִי אֶפְשָׁר לְמַשְׁכֵּן בֵּיתוֹ שֶׁל אַחֵר.

וּלְאַחַר דִּבּוּרִים חֲשָׁאִיִּים רַבִּים בֵּינוֹ לְבֵינָהּ, הָחְלַט בֵּינֵיהֶם, שֶׁהָאִשָּׁה תִּסַּע אֶל אָחִיהָ הֶעָשִׁיר, תְּגַלֶּה לוֹ אֶת מַצָּבָם וּתְבַקֵּשׁ אֶת עֶזְרָתוֹ, לֹא בְּמַתָּנָה חָלִילָה אֶלָּא בְּדֶרֶךְ מִלְוֶה עַד לִכְשֶׁיַּרְחִיב. הוּא בַּעַל לֵב טוֹב, אֶלָּא שֶׁהוּא טָרוּד תָּמִיד לְמַעְלָה מִן הַשִּׁעוּר, וְדָבָר כָּזֶה אִי אֶפְשָׁר לְכַלְכְּלוֹ בְּדֶרֶךְ שֶׁל מִכְתָּבִים.

הַהַחְלָטָה נִתְקַבְּלָה כִּשְׁבוּעַיִם לִפְנֵי הַחַג, וְאַחֲרֵי יוֹמַיִם עָמְדָה הָאִשָּׁה לָצֵאת אֶל הַיָּרִיד שְּבְּרַדִּיחוֹֹב, וּמִשָּׁם בַּעֲגָלָה הַהוֹלֶכֶת לִקְרִיסְנִיפּוֹלִי. לַיָּרִיד הַזֶּה בָּאִים תַּגְרָנִים וְסוֹחֲרִים מִקָּרוֹב וּמֵרָחוֹק, וְתָמִיד אֶפְשָׁר לִמְצֹא הִזְדַּמְּנוּת לִנְסֹעַ לְעִירוֹ שֶׁל הַדּוֹד. וְכֵיוָן שֶׁהַיָּמִים הָיוּ לִפְנֵי “בֵּין הַזְּמַנִּים” וְהַנַּעַר מִתְחַנֵּן בִּדְמָעוֹת, שֶׁאִמּוֹ תִּקַּח אוֹתוֹ עִמָּהּ אֶל הַדּוֹד הַנַּעֲרָץ ­– הֻסְכַּם לְקַחְתּוֹ. בְּלִבָּם חָשְׁבוּ: תַּלְמִיד־חָכָם קָטָן וּמְמֻלָּח שֶׁכְּמוֹתוֹ, דּוֹמֶה בֶּאֱמֶת לְדוֹדוֹ, אֶפְשָׁר בִּזְכוּתוֹ יִפָּתַח לֵב הַדּוֹד לַעֲמֹד לָהֶם בִּשְׁעַת דָּחֳקָם…

רַק לְטוֹבִיָּה חֲבֵרוֹ, שֶׁלֹּא יָכֹל לְכַסּוֹת מִמֶּנּוּ דָבָר, גִּלָּה שַׁעְיָה אֶת סִבַּת נְסִיעָתָהּ שֶׁל אִמּוֹ אֶל הַדּוֹד, אַךְ הִשְׁבִּיעַ אוֹתוֹ בִּנְקִיטַת צִיצִית, שֶׁלֹּא יַגִּיד לְשׁוּם בִּרְיָה, וַאֲפִלּוּּ לִבְנֵי בֵּיתוֹ, כְּדֵי שֶׁלֹּא לִפְגֹּעַַ בְּגַאֲוָתָם שֶׁל הוֹרָיו. וְטוֹבִיָּה הִבְטִיחַ וְשָׁמַר אֶת הַבְטָחָתוֹ.

מִסִּּפּוּרֶיהָ שֶׁל אֵם שַׁעְיָה יָדְעוּ שְׁנֵי הַחֲבֵרִים, כִּי הָעִיר קְרִיסְנִיפּוֹלִי יוֹשֶׁבֶת עַל הַנָּהָר בּוּג, וְהַנָּהָר מֵעֵבֶר מִזֶּה לָעִיר, וְאֵין שָׁם גֶשֶׁר עַל הַנָּהָר, וְעוֹבְרִים אוֹתוֹ בְּמַעְבֹּרֶת תְּלוּיָה בַּחֲבָלִים. כַּמָּה אֲנָשִׁים עוֹמְדִים מוֹשְׁכִים בַּחֶבֶל וְהַמַּעְבֹּרֶת צָפָה עַל פְּנֵי הַמַּיִם מֵחוֹף לְחוֹף. רַבּוֹת סִפְּרָה הַ“שּׁוֹחֲטִית” עַל הַמַּעְבֹּרֶת הַזֹּאת, שֶׁהִיא עָבְרָה בָּהּ בִּנְעוּרֶיהָ פְּעָמִים אֵין מִסְפָּר, בְּרֶגֶל וּבַעֲגָלָה, וּפַעַם גַּם בִּשְׁעַת גֵּאוּת הַנָּהָר וְהָיְתָה סַכָּנָה שֶׁל נִתּוּק הַחֶבֶל בְּלֵב הַנָּהָר, שֶׁדָּמָה אָז לְיָם גָּדוֹל וּרְחַב־יָדַיִם. וְדִמְיוֹנוֹ שֶׁל שַׁעְיָה נֶאֱחַז במעְבֹּרֶת וּבַנָּהָר וְהָיָה רוֹאֶה אוֹתָם בְּהָקִיץ וּבַחֲלוֹם, וְיִתָּכֵן לוֹמַר, שֶׁגַּם בִּגְלַל מַעְבֹּרֶת זוֹ הִתְעַקֵּשׁ לִנְסֹעַ אֶל אִמּוֹ.

וּבִשְׂכַר שְׁמִירַת הַסּוֹד הִבְטִיחַ לְטוֹבִיָּה, שֶׁאַחֲרֵי שׁוּבוֹ בְּשָׁלוֹם וּלְאַחַר שֶׁיִּתְבּוֹנֵן שָׁם הֵיטֵב לִמְלֶאכֶת הַמַּעְבֹּרֶת, יִבְנֶה הוּא, וּבְעֶזְרַת טוֹבִיָּה, מִקְּרָשִׁים שֶׁבַּחֲצֵרָם מַעְבֹּרֶת קְטַנָּה. וּבְרֶדֶת הַגֶּשֶׁם, וְהַחֲפִירָה לְיַד בֵּיתָם תִּתְמַלֵּא מַיִם עַל גְּדוֹתֶיהָ, יוֹרִיד אוֹתָהּ הַמַּיְמָה וִיחַבְּרֶנָּה בַּחֲבָלִים וְיִהְיוּ עוֹבְרִים עָלֶיהָ עָבוֹר וָשׁוֹב. וּמִן הַחֲבֵרִים שֶׁיִּרְצוּ לַעֲבֹר יְקַבְּלוּ שְׂכַר מַעֲבָר, וּבְכֵן יַעֲשׂוּ הוֹן רָב.

טוֹבִיָּה הִסְכִּים בְּכָל לֵב, וְגַם אֶת הֵבְטָחָתוֹ שֶׁל שַׁעְיָה שָׁמַר בְּלִבּוֹ.

בַּדֶּרֶךְ לַיָּרִיד

עִם עֲלוֹת הַשַּׁחַר יָצְאוּ שַׁעְיָה וְאִמּוֹ לְרַדִּיחוֹב. הַשָּׁמַיִם הָיוּ טְהוֹרִים בְּלִי סִימָן שֶׁל עָב, וְהַדֶּרֶךְ כְּבָר הָיְתָה יְבֵשָׁה כִּמְעַט, אַחֲרֵי שָׁבוּעַ שֶׁל מֶזֶג־אֲוִיר יָפֶה, אֲבִיבִי.

אַךְ מִתּוֹךְ זְהִירוּת לָקְחָה הָאֵם שְׁנֵי סוּדְרֵי־צֶמֶר גְּדוֹלִים וִישָׁנִים לְהִתְעַטֵּף בָּהֶם, אִם בְּכָל זֹאת יֵרֵד גֶּשֶׁם בַּדֶּרֶךְ. גַּם אֶת הַמִּטְרִיָּה הַגְּדוֹלָה, עֲשׂוּיָה בַּד־פִּשְׁתָּן גַּס, לָקְחָה עִמָּהּ, שֶׁאֵין לִבְטֹחַ בְּמֵזֶג־הָאֲוִיר שֶׁלִּפְנֵי פֵּסַח. יֵשׁ שֶׁהוּא מְשַׁנֶּה פִּתְאם אֶת טַעְמוֹ וּבָא בְּסַעֲרַת־גֶשֶׁם קָרָה וַאֲפִלּוּ בְּשֶׁלֶג וּכְפוֹר, כְּמוֹ בְּעֶצֶם הַסְּתָו.

הֵם נָסְעוּ בְּעֶגְלָתוֹ שֶׁל פִינִי בַּעַל־הָעֲגָלָה, וְהִיא מְלֵאָה גְלִילֵי אֲרִיגִים שֶׁל קַלְמָן אִישׁ־הַיְרִידִים, הַנוֹסֵעַ אַף הוּא יַחַד עִם בִּתּוֹ לִמְכֹּר אֶת סְחוֹרָתוֹ בַּיָּרִיד הַגָדוֹל שֶׁלִּפְנֵי הַפַסְחָא. הַגְּלִילִים הַגְּדוֹלִים וְהַכְּבֵדִים הָיוּ אֲרוּזִים בִּנְיָר עָבֶה וּמִלְּאוּ אֶת הָעֲגָלָה לְמַעְלָה מִסֻּלְמוֹתֶיהָ הַגְּבוֹהִים. עַל הַגְּלִילִים הָיוּ מוּטָלִים קַרְשֵּׁי הַמַּעֲמָד, הַמּוֹטוֹת וְהַיְרִיעוֹת, וְעַל כָּל אֵלֶּה, בְּגֹבַהּ רָב, הִנִּיחַ פִּינִי שְׁנֵי שַׂקִּים שֶׁל תֶּבֶן בִּשְׁבִיל הַנּוֹסְעִים.

פִינִי עַצְמוֹ יָשַׁב עַל דּוּכָנוֹ, הֶעָשׂוּי לוּחַ־עֵץ חָשׂוּף מוּטָל לְרֹחַב הַסֻּלָּמוֹת. בֶּאֱמֶת כָּבֵד הָיָה הַמַּשָּׂא וְלֹא הָיָה מָקוֹם לְנוֹסְעִים נוֹסָפִים, אֶלָּא שֶׁמִּעוּט מִשְׁקָלָם שֶׁל הַ“שׁוחֲטִית” וּבְנָהּ עָמַד לָהֶם וּפִינִי הִתְרַצָּה לְקַחְתָּם וְהוֹשִׁיבָם אֶל מוּל פְנֵי קַלְמָן וּבִתּוֹ. רַק הַזְהֵר הִזְהִירָם שֶׁיֵּאָחֲזוּ הֵיטֵב, לְבַל יִפְלוּ בַּדֶּרֶךְ.

שֶׁלּאֹ כְּטוֹבִיָּה חֲבֵרוֹ, לֹא הָיָה שַׁעְיָה רָגִיל בִּנְסִיעוֹת, וְכָל מַה שֶּׁרָאָה בִּנְסִיעָתוֹ הָיָה חָדָשׁ בְּעֵינָיו. כָּל פְּרָט וּפְרָט שֶׁבָּעֲגָלָה מָשַׁך אֶת עֵינוֹ הַסַּקְרָנִית: הַיָּצוּל, הַזְּרוֹעוֹת, הַחִשּׁוּרִים וְהַחִשּׁוּקִים שֶׁבָּאוֹפַנִּים, רִתְמוֹת הַסּוּסִים, וְאַחֲרוֹן אַחֲרוֹן ­– הַסּוּסִים עַצְמָם, שֶׁאֶחָד מֵהֶם הָיָה שָׁחוֹר כָּעוֹרֵב וְהַשֵּׁנִי כָּתֹם־אָפֹר כְּעֵין הַקָּפֶה בְּחָלָב, וְזִוּוּגָם הָיָה מוּזָר לְמַרְאֶה. אַף קַלְמָן וּבִתּוֹ, שֶׁהָיָה רוֹאֶה אוֹתָם בָּעֲיָרָה לְעִתִּים קְרוֹבוֹת, נִרְאוּ לוֹ עַתָּה, מִקָּרוֹב כָּל־כָּךְ, כַּחֲדָשִׁים. אַף פִּינִי בַּעַל־הָעֲגָלָה, שֶׁלּוּחַ־הָעֵץ הִקְפִּיצוֹ בְּלִי הֶרֶף וֶהֱסִיטוֹ פַּעַם לְצַד זֶה וּפַעַם לְצַד זֶה, לְפִי נְטִיַת הָעֲגָלָה, אַף הוּא הָיָה בְּעֵינָיו כִּבְרִיָּה חֲדָשָׁה.

הֵם נָסְעוּ כְּבָר בְּדֶרֶךְ הַשָּׂדוֹת, זְרִיעַת הַחֹרֶף הִסְפִּיקָה בִּימוֹת הַחַמָּה הַמְּעַטִּים לְהִתְגַּבֵּהַּ יָפֶה וּּצְמִיחָתָהּ הָיְתָה דַקָה וְרַכָּה כְּמֶשִׁי יָרֹק. בַּחֲלָקוֹת לֹא־זְרוּעוֹת חָרְשׁוּ אִכָּרִים בְּסוּסִים וּבְבָקָר, וְהָרְגָבִים הַגְּדוֹלִים וְהַדְּשֵׁנִים, הַחֲתוּכִים בְּלַהַב הַמַּחֲרֵשָׁה, הָיוּ מַבְהִיקִים בַּחַמָּה, וְהַזַרְזִירִים הָיוּ מְלַוִּים אֶת הַחוֹרְשִׁים בַּתְּלָמִים. חוּטֵי הַטֶּלֶגְרָף בֵּין הָעַמּוּדִים זִמְזְמוּ בְּלִי־הֶרֶף, וְזִמְזוּמָם נוֹהֵר קָדִימָה, רַק קָדִימָה, כְּנוֹשֵׂא דִבָרוֹ לְמֶרְחַקִּים רַבִּים.

הַנּוֹסְעִים וְהַהוֹלְכִים הַיָּרִידָה רַבּוּ עִם גְּבֹר הַחַמָּה.

קַלְמָן, שֶׁהָיָה יָדוּעַ כְּעַם־הָאָרֶץ וְלֹא חָכָם בְּיוֹתֵר, אַךְ גֶּבֶר בַּעַל צוּרָה וְדֵעָה בְּדוּחָה, הַיּוֹדֵעַ לִגְנֹב אֶת לֵב בְּנוֹת הַכְּפָרִים, לִבּוֹ הָיָה טוֹב עָלָיו בְּשֶׁל מֶזֶג־הָאֲוִיר הַיָּפֶה שֶׁהִבְטִיחַ פִּדְיוֹן מְרֻבֶּה, וְהָיָה מְגַלְגֵּל בַּהֲלָצוֹת שֶׁל דֹּפִי. לֹא כֵן בִּתּוֹ, שֶׁהָיְתָה הַהֵפֶךְ מִמֶּנּוּ, מְכֹעֶרֶת וְרוּחָהּ סָרָה תָּמִיד, וְעַתָּה חָשָׁה עוֹד בְּשִׁנֶּיהָ וְלֶחְיָה הָיְתָה חֲבוּשָׁה בְּמִטְפַּחַת וְלֹא הוֹצִיאָה הֶגֶה מִפִּיהָ, רַק מִזְּמַן לִזְמַן הַיְתָה תוֹפֶסֶת בַּלֶּחִי הַנְּפוּחָה כְּתוֹפֶסֶת אֶת הַכְּאֵב מִתּוֹךְ צִמְצוּם עֵינַיִם עֲכוּרוֹת. גַם עַל בִּתּוֹ הָיָה שׁוֹפֵךְ הֲלָצוֹת לָרֹב, אַךְ הֵן לֹא הִשְׁפִּיעוּ עָלֶיהָ וְלֹא הוֹצִיאוּהָ מִזְּעִיפוּתָהּ הָעַקְשָׁנִית.

אֲבָל בַּ“שּׁוֹחֲטִית” וּבִבְנָהּ נָהַג קַלְמָן כָּבוֹד גָּדוֹל, וּבְכָל פַעַם שֶׁנָּפְלָה מִלָּה עִבְרִית לְתוֹךְ פִּיו הָיָה שׁוֹאֵל אֶת שַׁעְיָה אִם לֹא שִׁבֵּשׁ אוֹתָהּ. וְשַׁעְיָה, מִתּוֹךְ בְּדִיחות הַדַּעַת, הָיָה מְתַקֵּן לוֹ גַם אֶת הַנָּכוֹן, לַהֲנָאַת אִמּוֹ וּפִינִי בַּעַל־הָעֲגָלָה, שֶׁהָיָה הוֹפֵךְ פַּעַם בְּפַעַם פָּנָיו בְּצַהֲלָה רְחָבָה.

בַּדֶּרֶךְ רַבּוּ יוֹתֵר וְיוֹתֵר נוֹסְעֵי הַיָּרִיד: עֶגְלוֹת אִכָּרִים מְלֵאוֹת שַׂקֵי תְבוּאָה, לִפְעָמִים קָרוֹן גָדוֹל וּבוֹ שַׂק אֶחָד בִּלְבַד; מִגְדְּלֵי כְּלוּבִים מְלֵאִים עוֹפוֹת מִכָּל הַמִּינִים, מְקַרְקְרִים וּמְגַעְגְּעִים וּמוֹצִיאִים רָאשֵׁיהֶם מִבֵּין הַסּוֹרְגִים. הוֹלְכֵי רֶגֶל הוֹבִילוּ פָּרוֹת וַעֲגָלִים וַחֲזִירִים מְפֻטָּמִים, אֲחוּזִים בְּחֶבֶל קָשׁוּר בְּרֶגֶל אֲחוֹרִית, מְנַחֲרִים בְּהַפְסָקוֹת אוֹ מְצַוְּחִים בְּקוֹלֵי קוֹלוֹת. תַּגָּרֵי־הַסּוּסִים, יְהוּדִים וְנָכְרִים, רָכְבוּ בְּרֹאשׁ שְׁיָרוֹת שֶׁל סוּסִים וּסְיָחִים, בִּצְלִיפוֹת שׁוֹט וּקְרִיאוֹת זֵרוּז וּבְגִדּוּפִים מְפֻלְפָּלִים אִישׁ לְעֵבֶר רֵעֵהוּ. הָיוּ שָׁם עֶגְלוֹת־נוֹסְעִים עִם כִּלּוֹת, וּבֵינֵיהֶן מֶרְכָּבָה מְפֹאָרָה שֶׁל סוֹחֵר גָּדוֹל אוֹ שֶׁל בַּעַל־אֲחֻזָּה עָשִׁיר. רַבִּים הָיוּ גַם הָאִכָּרִים שֶׁהָלְכוּ בָּרֶגֶל, וּכְחֹם הַיּוֹם חָלְצוּ אֶת מַגָּפֵיהֶם וְנָשְׂאוּ אוֹתָם עַל כִּתְפֵיהֶם. אִכָּרוֹת זְקֵנוֹת וּצְעִירוֹת, מְקֻשָֹּטוֹת כִּלְיוֹם־חָג, הָיוּ נוֹשְׂאוֹת מִתְּנוּבַת מִשְׁקָן: עוֹף כָּפוּת אוֹ סַל בֵּיצִים, קַעֲרַת חֶמְאָה אוֹ כִּיס גְּבִינָה, שַׂקִּיק שֶׁל פֶּרֶג אוֹ זֶרַע תִּלְתָּן.

הָיְתָה שָׁם עִרְבּוּבְיָה מְנֻמֶּרֶת, מַרְנִינָה אֶת הָעַיִן. שַׁעְיָה הִסְתַּכֵּל בְּכָל אֵלֶּה וְעֵינָיו לֹא שָׂבְעוּ מֵרְאוֹת. אֵיזֶה שְׁלַל מַרְאוֹת! אִלּוּ נִתַּן לוֹ לְהַעֲלוֹת כָּל אֵלֶּה בִּצְבָעִים עַל לוּחַ! הוּא חָשׁ כְּמִין דִּגְדּוּג שֶׁל אָמָּן בְּאֶצְבְּעוֹתָיו.

הֵם כְּבָר נָסְעוּ יוֹתֵר מִשְּׁעָתַיִם, עָבְרוּ אֶת כְּפָר חֲמִילְנוֹ, וְעוֹד כְּפָר קָטָן אֶחָד, וְאִם יַעַבְרוּ עוֹד אֶת יַעַר הָאֳרָנִים, יֵרָאֶה לָהֶם מֵרָחוֹק רֹאשׁ מִגְדַּל־הַשָּׁעוֹן שֶׁל רַדִּיחוֹב.

וְהִנֵּה הֶאֱהִיל קַלְמָן בְּכַף־יָדוֹ עַל עֵינָיו וְקָרָא בְּקוֹל לֹא־קוֹלוֹ:

– אֲבוֹי לִי, חוֹשֵׁשׁ אֲנִי שֶׁיִּהְיֶה לָנוּ “חַג נִשְׁבָּת”. הֶעָנָן הָעוֹלֶה שָׁם אֵינוֹ מוֹצֵא חֵן בְּעֵינַי, יוֹתֵר מִדַּי שָׁחוֹר הוּא.

כָּל נוֹסְעֵי הָעֲגָלָה הִבִּיטוּ לִשְׁמֵי דְרוֹם־מַעֲרָב, אַךְ פִּינִי נִעְנַע בְּיָדוֹ וְאָמַר: – אֵין דָּבָר, הַחַמָּה תַלְבִּין אוֹתוֹ וְיִמּוֹג. הוּא עֲנַן בֹּקֶר.

בְּכָל זֹאת גָּחַן לְפָנָיו וְהִצְלִיף בְּכָל כֹּחוֹ עַל הַסּוּסִים לְהָחִישׁ רִיצָתָם עַל כְּבִישׁ־הַלְּבֵנִים הֶחָדָשׁ.

מִיָּד נִתְבָּרֵר שֶׁצָּדַק קַלְמָן וְלֹא פִּינִי. הֶעָנָן הַשָּׁחוֹר גָּאָה וְגָאָה, וּבִמְקוֹם לְחַכּוֹת עַד שֶׁהַחַמָּה תִגְבַּר בַּשָּׁמַיִם וְתִשְׁלַח אֶת לַהֲטָהּ לְהַלְבִּין אֶת פָּנָיו, עָלָה הוּא כְּנֶגְדָּהּ צוֹעֶה בְּרֹב כֹּחוֹ, כְּאוֹמֵר לְהִסְתָּעֵר עָלֶיהָ לְבָלְעָהּ.

שַׁעְיָה הִצְטַעֵר בְּלִבּוֹ: אִם יֵרֵד גֶּשֶׁם יַפְסִיד כַּמָּה מִמַּרְאוֹת הַיָּרִיד. הוּא הִכִּיר אֶת הַיְרִידִים בַּעֲיָרָתוֹ, שֶׁגַּם הֵם אוֹצָר שֶׁל מַרְאֵה־עֵינַיִם; עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה יָרִיד גָּדוֹל בְּרַדִּיחוֹב!

הֶעָנָן הִתְפַּשֵּׁט בִּמְהִירוּת, נַעֲשָׂה נָמוּךְ, קוֹדֵר, זוֹעֵם.

וְרוּחַ קָרָה עָבְרָה פִּתְאֹֹם, וְהַכֹּל, שָׂדֶה וְאִילָן וּבַיִת, נִרְאָה כְּמִתְכַּוֵּץ מֵאֵימַת הַבָּא, נּוֹסְעִים וְהַהוֹלְכִים בַּדֶּרֶךְ הֵחִישׁוּ אֶת תְּנוּעָתָם.

כְּשֶׁיָּצְאוּ מִיַּעַר הָאֳרָנִים הַסּוֹאֵן בָּרוּחַ, לֹא נִשְׁאַר עוֹד בֵּין הֶעָנָן וּבֵין הַשֶּׁמֶשׁ אֶלָּא מֶרְחָק קָטָן, אַךְ מִגְדַּל־הַשָּׁעוֹן שֶׁל הָעִיר הָיָה נָעוּץ בָּאֹפֶק מוּאָר בְּאוֹר בָּהִיר מְאֹד, אוֹר לֹא רָגִיל.

– נוּ, מָה אַתָּה אוֹמֵר, פִּינִי? ­– שָׁאַל קַלְמָן, חוֹשֵׁשׁ וּמִתְגָּרֶה כְּאֶחָד. – מָה אֹמַר וּמָה אֲדַבֵּר? ­– עָנָה פִּינִי ­– טָעִיתִי. “טָעוּת גוֹי – מֻתָּר”. אֲבָל דָּבָר אֶחָד יָכוֹל אֲנִי לוֹמַר לָכֶם: אִם יִהְיֶה גֶשֶׁם ­– יִהְיֶה זֶה גֶשֶׁם גָּדוֹל. וְאִם יִהְיֶה גָדוֹל מְאֹד ­– יַעֲבֹר מַהֵר. בְּכָל אֹפֶן, נְנַסֶּה לְהַגִּיעַ אֶל הַיָּרִיד בְּעוֹדֵנוּ יְבֵשִׁים. יְלָדִים, הֵאָחֲזוּ הֵיטֵב! בִּשְׁתֵּי הַיָּדַיִם, וְאִישׁ בְּרֵעֵהוּ!

וְהוּא הָפַךְ אֶת שׁוֹטוֹ וְהִכָּה בְּכָל כֹּחוֹ עַל גַּבֵּי הַסּוּסִים הַדּוֹהֲרִים, כְּשֶׁרָאשֵׁיהֶם וְשָׁרְשֵׁי זַנְבוֹתֵיהֶם מוּרָמִים.

הָעֲגָלָה נִשְׂאָה בְּטַלְטֵלָה מְטֹרֶפֶת עַל פְּנֵי אָדָם וּבְהֵמָה, שֶׁפָּנוּ הַצִּדָּה מִקּוֹל דַּהֲרוֹת הַסּוּסִים וְרַעַשׁ הָאוֹפַנִּים, וְעַל כֻּלָּם ­– מִקּוֹלֹו שֶׁל פִּינִי בְּרֵעוֹ.

הַמַּלְאָךְ הַשָּׁמֵן וְהַטּוֹב

עִם הָרַעַם הָרִאשׁוֹן נִכְנְסוּ לִרְחוֹבָהּ שֶׁל הָעִיר; וּכְשֶׁהִגִּיעוּ אֶל מֶרְכָּזָהּ ­– נִתַּךְ הַגֶּשֶׁם. לֹא גֶשֶׁם הָיָה זֶה אֶלָּא מַבּוּל־מַיִם בָּא מִמָּרוֹם. לְאַחַר רַעַם, אַדִּיר וּמַחֲרִיד מִן הָרִאשׁוֹנִים, כְּאִלּוּ נִשְׁבַּר הֶעָנָן מֵעַל לָעִיר וְכָל אֲרֻבּוֹת הַשָּׁמַיִם נִפְתָּחוּ. לֹא עָלָה עוֹד עַל דַּעַת אִישׁ לִפְנוֹת אֶל כִּכַּר הַיָּרִיד שֶׁמִּחוּץ לָעִיר. קָמָה מְהוּמַת מְרוּצָה שֶׁל אָדָם וּבְהֵמָה, סוּס וָרֶכֶב חָשׁוּ לְכָל עֵבֶר, לְבַקֵּשׁ מִפְלָט מִן הַזֶּרֶם הַמַּכֶּה בְּכֹחַ אֵיתָנִים. כָּל חֲנוּת פְּתוּחָה, כָּל בַּיִת וְכָל מִסְדְּרוֹן, כָּל מְבוֹא וְכָל כִּפָּה ­– כָּל מַה שֶּׁהָיָה לוֹ מַרְאֶה שֶׁל מַחֲסֶה, נִתְמַלֵּא עַד אֶפֶס מָקוֹם הֲמוֹן אָדָם שׁוֹתֵת מַיִם, רוֹעֵד וּמִצְטַמְצֵם, צוֹחֵק וְרוֹגֵז, מִתְבַּדֵּחַ וּמְקַלֵּל. אִישׁ לֹא חָשַׁב עוֹד עַל מִסְחָר וְעַל פִּדְיוֹן, כִּי אִם עַל מִקְלָט לְנַפְשׁוֹ וְלִרְכוּשׁוֹ.

שַׁעְיָה לֹא רָאָה וְלֹא הִרְגִּישׁ אֵיךְ נַעֲשָׂה הַדָּבָר, אַךְ יָדַע כִּי פִּינִי בַּעַל־הָעֲגָלָה נָשָׂא אוֹתוֹ בִּזְרוֹעוֹתָיו וְאִמּוֹ רָצָה אַחֲרָיו, עַד שֶׁנָּפְלוּ לְתוֹךְ דִּירָה חַמָּה מְלֵאָה רֵיחוֹת תַּבְשִׁילִים שֶׁל אַחַד הַבָּתִּים בַּשּׁוּק. שְׁנֵי סוּדְרֵי הַצֶּמֶר וְהַמִּטְרִיָּה וַחֲבִילַת הַבְּגָדִים עִם מְעַט הַצֵּדָה שֶׁבְּתוֹכָהּ הָיוּ כִּמְשׁוּיִים מִן הַמַּיִם, וְגַם הֵם גּוּפָם הָיוּ רְטֻבִּים מִכַּף רֶגֶל וְעַד רֹאשׁ. שׁוּם עִטּוּף לֹא עָמַד בִּפְנֵי זֶרֶם הַשָּׁמַיִם.

– הִנֵּה הַ“שּׁוֹחֲטִית” וְיַלְדָּהּ. הֵם אָמְרוּ לִנְסֹעַ מִן הַיָּרִיד לִקְרִיסְנִיפּוֹלִי… קְחוּ אוֹתָם! ­– קָרָא פִּינִי, הֶעֱמִיד אֶת שַׁעְיָה עַל הָרִצְפָּה, פָּנָה וְרָץ אֶל סוּסָיו וְאֶל עֶגְלָתוֹ.

אִשָּׁה שְׁמֵנָה וְטוֹבַת־פָּנִים הִכְנִיסָה אוֹתָם לְתוֹךְ חֶדֶר יָבֵשׁ וּבוֹ שְׁתֵּי מִטּוֹת סְתוּרוֹת מוּל חַלּוֹן גָּדוֹל, שֶׁעַל שִׁמְשׁוֹתָיו הָמָה וְהִבְהִיק שֶׁפֶךְ הַמַּיִם שֶׁאֵינוֹ פּוֹסֵק.

הָאִשָּׁה טָפְחָה עַל לְחָיֶיהָ וְיִלְּלָה:

­– אוֹי לִי וּלְרֹאשִׁי, תַּרְנְגֹלֶת פְּעוּטָה כָּזוֹ וְאֶפְרוֹחַ פָּעוּט כָּזֶה, כְּאִלּוּ נִמְשׁוּ מֵעֲבִיט הַשּׁוֹפְכִין. כַּמָּה הֵם רוֹעֲדִים! הֲלֹא תָמוּתוּ, אִם לֹא תְחַמְּמוּ אֶת עַצְמוֹתֵיכֶם…

הִתְפַּשְּׁטוּ מַהֵר וְהִתְכַּנְּסוּ תַחַת הַכֶּסֶת! עוֹד מְעַט אָבִיא לָכֶם מְעַט חַמִּין… אוֹי לְרֹאשִׁי!

פָּתְחָה אֶת הָאָרוֹן, נָטְלָה מִשָּׁם וְזָרְקָה לָהֶם כֻּתֳּנוֹת וְגוּפִיּוֹת, חֲלוּקִים וּפֻזְמְקָאוֹת:
– מַהֲרוּ לִבְשׁוּ מַלְבּוּשׁ יָבֵשׁ וְהִתְכַּנְּסוּ לַמִּטָּה. עוֹד מְעַט אָבוֹא…

הִיא טִלְטְלָה בִּזְרִיזוּת מַפְלִיאָה אֶת גּוּפָהּ מִן הַחֶדֶר אֶל הַמִּסְדְּרוֹן עַל מְנָת לַחֲזֹר תֵּיכֶף.

הָאֵם הֶעֱמִידָה אֶת שַׁעְיָה הָרוֹעֵד עַל כִּסֵּא, פְּשָׁטַתּוּ עָרֹם, וְהִלְבִּישַׁתּוּ כֻּתֹּנֶת גְּדוֹלָה כִּפְלַיִם מִמִּדָּתוֹ; עָטְפָה אוֹתוֹ בְּסָדִין, הִשְׁכִּיבַתּוּ בַּמִּטָּה וְכִסְּתָה אוֹתוֹ בַּכֶּסֶת כְּבֵדָה:

– שְׁכַב, קַדִּישִׁי, וְהִתְחַמֵּם. וְגַם אֲנִי אַחֲלִיף בְּגָדַי. לֹא אֶל אִשָּׁה הֱבִיאַנִי פִּינִי, כִּי־אִם אֶל מַלְאָךְ, אֶל מַלְאַךְ אֱלֹהִים… – מַלְאָךְ כָּל־כָּךְ שָׁמֵן… ­– אָמַר שַׁעְיָה, שֶׁרַק פָּנָיו הַקְּטַנִּים הֵצִיצוּ מִתַּחַת לַכֶּסֶת, וְשִׁנָּיו נָקְשׁוּ זוֹ לְזוֹ.

הוּא זָכַר אֶת טוֹבִיָּה וְשִׁעֵר בְּנַפְשׁוֹ כַּמָּה יִצְחַק הַלָּה, לִכְשֶׁיְּתָאֵר לוֹ אֶת הַמַּלְאָךְ הַזֶּה.

עוֹד הַ“שֹּׁוֹחֲטִית” מַחֲלִיפָה בְּגָדֶיהָ, וְהָאִשָׁה הוֹפִיעָה בַחֶדֶר, נוֹשֵׂאת טַס־עֵץ גָּדוֹל וְעָלָיו סְעֻדָּה שְׁלֵמָה:

כּוֹסוֹת־חָלָב מַהְבִּילֹות, בֵּיצִים קְלוּפוֹת, כְּעָכִים וּפְרוּסוֹת־חַלָּה מְרוּחוֹת בְּחֶמְאָה.

– עַד שֶׁהָאֲרֻחָה תִהְיֶה מוּכָנָה, סַעֲדוּ לִבְּכֶם בַּמְּעַט הַזֶּה.

אוֹי לִי וּלְרֹאשִׁי!

תַּרְנְגֹלֶת כָּזוֹ וְאֶפְרוֹחַ כָּזֶה! וְשֶׁלִּי כֻּלָּם בַּחֲנוּת.

וְהַמַּבּוּל אֵינוֹ פּוֹסֵק… אוֹי לִי וּלְרֹאשִׁי! תְּנִי לַיֶּלֶד וְיֹאכַל וּקְחִי גַם לָךְ… וַי לִי, וַי! מַבּוּל כָּזֶה!

כָּל זֶה בָּא עֲלֵיהֶם כֹּה לְפֶתַע, בָּהוּל וְדָחוּף, עַד כִּי לֹא יָדְעוּ כִּמְעַט מַה קָּרָה אוֹתָם, כְּאִלּוּ הָיָה פִּתְאֹם הַמַּבּוּל בָּאָרֶץ כְּדֵי לַהֲטִילָם לְחֶדֶר זֶה, לִרְשּׁוּתָהּ שֶׁל מַכְנִיסַת־אוֹרְחִים מְשֻׁנָּה זוֹ.

לְאַחַר שֶׁנִתְחַמֵּם בַּמִּטָּה וּלְאַחַר שֶׁאָכַל וְשָׁתָה, בִּקֵּשׁ שַׁעְיָה לִרְאוֹת אֶת הַנַּעֲשָׂה בַּחוּץ, שֶׁהָיָה כֻּלּוֹ שֶׁפֶךְ אֶחָד, וְאִמּוֹ לֹא יָכְלָה לַעֲמֹד בְּפָנָיו וּנְשָׂאַתּוּ בִּזְרוֹעוֹתֶיהָ אֶל הַחַלּוֹן. אֲבָל אִי אֶפְשָׁר הָיָה לִרְאוֹת כְּלוּם. הַחַלּוֹן פָּּנָה לְסִמְטָה כֵּהָה, שֶׁמָּסַךְ־מַיִם רוֹעֵד וְסוֹאֵן בְּרַעַשׁ מִלֵּא אֶת חֲלָלָהּ, וְרַק בְּקשִׁי רָאָה בַּזָּוִית מִקְצָת מִן הָרְחוֹב שֶׁהָיָה חֲסַר־תְּנוּעָה, אַף־עַל־פִּי שֶׁקּוֹלֹות רַבִּים הִגִּיעוּ מִשָּׁם. לֹא הָיְתָה לוֹ בְּרֵרָה אֶלָּא לְצַיֵּת לְאִמּוֹ וְלַחֲזֹר לַמִּטָּה.

הָאֵם יָצְאָה וְאַחֲרֵי שְׁהִיָּה מְמֻשֶּׁכֶת חָזְרָה וְסִפְּרָה לִבְנָהּ מַה שֶׁנּוֹדַע לָהּ. יֵשׁ לָהֶם לְבַעֲלֵי הַדִּירָה בְּקִרְבַת מָקוֹם חֲנוּת שֶׁל כְּלֵי־בַּרְזֶל, וּבְשֶׁל הַיָּרִיד נִמְצָאִים שָׁם כָּל בְּנֵי הַבַּיִת, הַהוֹרִים וְהַבָּנִים, מֵהַשְׁכָּמַת הַבֹּקֶר.

וַדַּאי שֶׁהַחֲנוּת מְלֵאָה עַתָּה אֲנָשִׁים מִפֶּה לָפֶה, וְכֻלָּם חַיָּבִים בִּשְׁמִירָה. הֵם לֹא יַחַזְרוּ הַבַּיְתָה אֶלָּא בָּעֶרֶב.

וְהָאִשָּׁה הַשְּׁמֵנָה הִיא קְרוֹבָה שֶׁלָּהֶם, אַלְמָנָה חֲשׂוּכַת־בָּנִים, הַמְנַהֶלֶת אֶת הַבַּיִת זֶה כַּמָּה שָׁנִים וְאוֹסֶפֶת מִצְווֹת לָעוֹלָם הַבָּא. הִיא הִיא הַמַּלְאָךְ הַטּוֹב וְהַמֵּיטִיב, הָעוֹשֶׂה עִמָּהֶם אֶת כָּל הַחֲסָדִים.

לֹא עָבְרָה שָׁעָה קַלָּה וְהָאִשָּׁה בָּאָה שׁוּב מִן הַמִּטְבָּח וְהֵבִיאָה לָהֶם עַל צַלַּחַת גְּדוֹלָה פַּת מְרוּחָה בְּשֻׁמַּן אַוָּזִים טָעִים.

– כְּבָר עָבְרָה שָׁעָה וּמֻתָּר לָכֶם לֶאֱכֹל מַאַכְלֵי בָּשָׁר…

לָמָּה אֵינֵךְ שׁוֹכֶבֶת בַּמִּטָּה? מִיָּמַי לֹא רָאִיתִי יְהוּדִיָּה עַקְשָׁנִית כָּזוֹ… הוּא, לֹא נָטַלְתִּי אֶת יָדַי (הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא), שָׁלַח לִי מִצְוָה כָּזוֹ הַבַּיְתָה וְאַתְּ רוֹצָה לְקַפֵּחַ אֶת חֶלְקִי בָּעוֹלָם הַבָּא… פִּינִי אָמַר שֶׁאַתְּ שׁוֹחֲטִית, וְאֵיךְְ זֶה אֵין יִרְאַת שָׁמַיִם בְּלִבֵּךְ? אֵיךְ אֵינֵךְ מִתְבַּיֶּשֶׁת?… אִכְלוּ, אִכְלוּ, יֵשׁ לָנוּ רַב. מַה שֶּׁאָנוּ זוֹרְקִים לָאַשְׁפָּה, יַסְפִּיק לְמִנְיַן רְעֵבִים… וַי לִי, וַי!

הֵם הִגִּיעוּ לְרַדִּיחוֹב בְּשָׁעָה תֵשַׁע, כְּשֶׁהִתְחִיל הַגֶּשֶׁם, וְאַרְבַּע שָׁעוֹת רְצוּפוֹת נִמְשַׁךְ הַמַּבּוּל, עוֹלֶה וְיוֹרֵד אַךְ אֵינוֹ פּוֹסֵק. בְּרָקִים לֹא נִרְאוּ עוֹד, כְּאִלּוּ שֶׁפֶךְ הַמַּיִם כִּבָּה אוֹתָם. עוֹד פַּעֲמַיִם הֵבִיאָה לָהֶם הָאִשָּׁה מַשֶּׁהוּ לִסְעֹד אֶת הַלֵּב, וּבַפַּעַם הָאַחֲרוֹנָה בִּשְּׂרָה לָהֶם, כִּי בְּעוֹד שָׁעָה תִהְיֶה מוּכָנָה אֲרֻחַת הַצָהֳרַיִם: דָּגִים מְמֻלָּאִים, מְרַק עוֹף, צַוָּאר מְמֻלָּא בִּשְׁקֵדִים וְלִפְתָּן שֶׁל שְׁזִיפִים. אוּלַי תִּמְצָא יָדָהּ לְהָכִין גַּם רְקִיקִים לַלִּפְתָּן…

כְּשֶׁיָּצְאָה אָמַר שַׁעְיָה לְאִמּוֹ:

– עַכְשָׁו אֲנִי מֵבִין מֵאַיִן הַשֹּׁמֶן שֶׁלָּּהּ. אֶצְלָם כַּנִּרְאֶה כָּל יְמוֹת הַשָּׁנָה שִׂמְחַת־תּוֹרָה…

וּשְׁנֵיהֶם הֶחֱלִיטוּ שֶׁלֹא יֹאכְלוּ עוֹד כְּלוּם בַּיּוֹם הַזֶּה.

הַיְתוֹמָה הַקְּטַנָּה

בְּשָׁעָה אַחַת אַחֲרֵי הַצָּהֳרַיִם נִכְלָא הַגֶּשֶׁם פִּתְאֹם, וְהַשֶּׁמֶשׁ יָצְאָה לִזְרֹחַ עַל הָאָרֶץ וְלִרְאוֹת מַה מַּרְאֶהָ אַחֲרֵי הַמַּבּוּל. וּמִיָּד עִם שֹׁךְ קוֹל הֲמוֹן הַגֶשֶׁם ­– נִשְׂמְעָה הֲמֻלַּת הָאֲנָשִׁים בַּחוּץ.

שַׁעְיָה בִּקֵּשׁ מֵאִמּוֹ שֶׁתּוֹצִיא אוֹתוֹ הַחוּצָה, אַךְ בְּגָדָיו עוֹד רְטֻבִּים הָיוּ, תְּלוּיִים בַּמִּסְדְּרוֹן עַל חֶבֶל מָתוּחַ. גַּם בִּגְדֵי הַ“שּׁוֹחֲטִית” וְהַסּוּדָרִים הָיוּ שָׁם, וְאֵיךְ יֵצְאוּ לָרְחוֹב?

בָּאָה דְאָגָה בְּלֵב הָאֵם: מֵילָא, הַיָּרִיד כְּבָר אָבוּד. צָדַק קַלְמָן: “הַחַג נִשְׁבַּת” ­– אֲבָל מַה יִּהְיֶה עַל נְסִיעָתָם לִקְרִיסְנִיפּוֹלִי? מִי יוֹדֵעַ אִם יִמְצְאוּ עֲגָלָה הַהוֹלֶכֶת שָׁמָּה? וְאוּלַי יִצְטָרְכוּ, אַל תִּפְתַּח פֶּה לַשָּׂטָן, לַחֲזֹר הַבַּיְתָה בְּלֹא כְלוּם, וְאָחִיהָ, שֶׁכָּתְבָה לוֹ עַל בּוֹאָהּ מִן הַיָּרִיד, לֹא יֵדַע מָה אֵרַע לָהּ…

וְשׁוּב עָמְדָה לָהֶם הַצָּלָה מִצַּד הָאִשָּׁה הַשְּׁמֵנָה. הוֹאִיל וְסֵרְבוּ לְקַבֵּל עוֹד מָזוֹן, וְהַשּׁוֹחֲטִית לֹא פָּסְקָה מִדְּאָגָה עַל הַנְּסִיעָה, קִבְּלָה עָלֶיהָ הָאִשָּׁה לִמְצוֹא לָהֶם נְסִיעַת “הִזְדַּמְּנוּת” לְעִיר חֶפְצָם. אֲבָל תְּנַאי הִתְנְתָה: שֶׁיִּקְּחוּ עִמָּהֶם יְתוֹמָה קְטַנָּה בַּת עֲנִיִּים. זֶה לֹא כְּבָר מֵתוּ, לֹא עָלֵינוּ, הוֹרֶיהָ בְּטִיפוּס שָׁבוּעַ אֶחָד, וְהַיְתוֹמָה נִשְׁאֲרָה בְּלִי קָרוֹב וּבְלִי גוֹאֵל; וְיֵשׁ לָהּ, לַתּוֹלַעַת, דּוֹדָה בִּכְפָר סָמוּךְ לִקְרִיסְנִיפּוֹלִי, עַל כֵּן יֵשׁ לִשְׁלֹחַ אוֹתָהּ אֶל הַקְּהִלָּה בִּקְרִיסְנִיפּוֹלִי וּמִשָּׁם יִשְׁלְחוּהָ אֶל הַכְּפָר.

אוֹי לְרֹאשָׁהּ, כָּךְ יָעַץ הָרַב וְגַם נָתַן עַל כָּךְ מִכְתָּב אֶל הָרַב שֶׁבִּקְרִיסְנִיפּוֹלִי. הִנֵּה הַמִּכְתָּב אִתָּהּ בַּחֶדֶר. כִּי מִי יִדְאַג לִיתוֹמָה עֲלוּבָה, בְּלִי קָרוֹב וּבְלִי גוֹאֵל, אִם לֹא הִיא? וּבְכֵן, הִיא תָרוּץ וּתְחַפֵּשׂ וְתִמְצָא עֲגָלָה לִקְרִיסְנִיפּוֹלִי, וְגַם תְּשַׁלֵּם שְׂכַר נְסִיעָה בְּעַד הַיְתוֹמָה, וּבִלְבַד שֶׁהַשּׁוֹחֲטִית תִּשְׁמֹר עָלֶיהָ בַּדֶּרֶךְ וְתָבִיא אוֹתָהּ בְּרִיאָה וּשְׁלֵמָה לְאוֹתָהּ עִיר וְתִמְסוֹר אוֹתָהּ עִם הַמִּכְתָּב לָרָב. וְהַמִּצְוָה תִהְיֶה לִשְׁתֵּיהֶן, לָהּ וְלַשּׁוֹחֲטִית, חֵלֶק כְּחֵלֶק.

הַשּׁוֹחֲטִית, כַּמּוּבָן, הִסְכִּימָה, וְעַל שַׁעְיָה יָרְדָה פִּתְאֹם שְׁתִיקָה מְשֻׁנָּה. דִמְיוֹנוֹ נֶאֱחַז בַּיַּלְדָּה הַיְתוֹמָה שֶׁתִּסַּע עִמָּהֶם נְתוּנָה לְהַשְׁגָּחָתָם, שֶׁל אִמּוֹ וְשֶׁלּוֹ. מִן הַתֹּאַר “קְטַנָּה” לָמַד, שֶׁהִיא יַלְדָּה בַּת שָׁלֹש אוֹ אַרְבַּע. חֲבָל שֶׁאִמּוֹ לֹא שָׁאֲלָה אֶת הָאִשָּׁה לְגִילָהּ…

הִבִיאָה הָעוֹזֶרֶת הַנָּכְרִית אֶת בִּגְדֵיהֶם יְבֵשִׁים וּמְגֹהָצִים, גַּם אֶת אֵלֶּה שֶׁהָיוּ בַּחֲבִילָה וְהֻרְטְבוּ לְמֶחֱצָה, וְגַם אֶת שְׁנֵי הַסוּדָרִים. לְפִי מִצְוָתָה שֶׁל הַ“דּוֹדָה” (כָּךְ קָרְאָה הַנָּכְרִית לָאִשָּׁה) יִבְּשָׁה הַכֹּל עַל הַתַּנוּר וְגִהֲצָה אֶת הַבְּגָדִים בְּמַגְהֵץ כְּדֵי שֶׁיּוּכְלוּ לְלָבְשָׁם.

הַ“שּׁוֹחֲטִית” שָׂמְחָה מְאֹד וְלֹא מָצְאָה דֵּי מִלִּים לְהוֹדוֹת לַמְשָׁרֶתֶת וְלַ“דּוֹדָה” שֶׁלֹּא בְּפָנֶיהָ. גַם שַׁעְיָה שָׂמַח עַל בְּגָדָיו, כְּאִלּוּ חֲדָשִׁים הֵם לוֹ. – אָמַרְתִּי לְךָ, שֶׁהִיא מַלְאָךְ וְלֹא אִשָּׁה. ­– אָמְרָה הָאֵם.

– כֵּן, וְעַתָּה נוּכַל לָצֵאת הַחוּצָה. ­– עָנָה שַׁעְיָה, כְּשֶהוּא מִתְלַבֵּשׁ.

– כֵּן, עָתָּה נוּכַל לָצֵאת. ­– חָזְרָה אַחֲרָיו אִמּוֹ, לוֹבֶשֶׁת אַף הִיא בְּגָדֶיהָ הַיְבֵשִׁים.

הַשָּׁעוֹן הִשְׁמִיעַ שְׁלשָׁה צִלְצוּלִים כְּבֵדִים, וְהָעוֹלָם בַּחוּץ הָיָה שָׁטוּף זֹהַר, כְּאִלּוּ יָצָא זֶה עַתָּה מִן הַתֹּהוּּ־וָבֹהוּ.

הֵם יָצְאוּ לָרְחוֹב וְרָאוּ הֲמֻלָּה גְדוֹלָה, דֹּחַק וְעִרְבּוּבְיָה.

הַכְּבִישׁ הָיָה שָׁטוּף מַיִם וּבְצִדָּיו זָרְמוּ פְּלָגִים רְחָבִים וַעֲכוּרִים, מִתְגַלְגְלִים בְּרַעַשׁ גָּדוֹל. סִיד הַבָּתִּים הָיָה לַח וְכֵהֶה וּמְלֻכְלָךְ, כְּאִלּוּ עָלוּ הַקִּירוֹת מִן הַתְּהוֹם. שַׁעְיָה נָשָׂא עֵינָיו אֶל מִגְדַּל־הַשָּׁעוֹן הַגָּבֹהַ וְהִתְפַּלֵּא עַל שֶׁהַשָּׁעוֹן נִשְׁאַר עַל מְכוֹנוֹ בְּלֹא שִׁנּוּי. פְנֵי הָאֲנָשִׁים הָיוּ צוֹחֲקִים, תּוֹהִים, עֲצוּבִים, אַךְ כֻּלָּם כְּמוֹ עָלוּ מִן הָרַחֲצָה.

הֵם עָמְדוּ עַל הַמִּדְרָכָה לִפְנֵי הַבַּיִת וְלֹא יָדְעוּ אָנָה יִפְנוּ, אָנָה יֵלְכוּ וְאֵין לָהֶם לֹא מוֹדָע וְלֹא מַכִּיר בֵּין כָּל אֵלֶּה הַמְמַלְּאִים אֶת הָרְחוֹב. אִלּוּ נִזְדַּמֵּן לָהֶם לְפָחוֹת פִּינִי בַּעַל־הָעֲגָלָה אוֹ קַלְמָן וּבִתּוֹ! אֲבָל אֵלֶּה נֶעֶלְמוּ, כְּאִלּוּ נָשָׂא אוֹתָם הַשֶּׁטֶף.

הֵם עָמְדוּ בְּבִגְדֵיהֶם הַיְבֵשִׁים, הַמְגֹהָצִים, כִּקְטַנִּים שֶׁנּוֹלְדוּ וְלֹא יָדְעוּ לִפְסֹעַ פְּסִיעָה אַחַת מִן הַבַּיִת וָהָלְאָה. בִּבְלִי דַעַת נָתַן שַׁעְיָה אֶת יָדוֹ בְּיָדָהּ הַצּוֹנֶנֶת שֶׁל אִמּוֹ, וְהִיא הֶחֱזִיקָה אוֹתוֹ כְּהַחֲזִיק יֶלֶד אוֹבֵד בַּהֲמוֹן קִרְיָה. הֵם עָמְדוּ וְהִסְתַּכְּלוּ בַּבִּנְיָנִים הַגְּדוֹלִים, שֶׁאֵין כְּמֹהֶם לְגֹבַהּ בַּעֲיָרָתָם, בַּהֲמוֹן הָאֲנָשִׁים, שֶׁרֻבָּם נִרְאוּ כִּמְפַלְּסִים לָהֶם דֶּרֶךְ כְּדֵי לַעֲזֹב אֶת הַמָּקוֹם.

לֹא הָיְתָה לָהֶם בְּרֵרָה, אֶלָּא לַחֲזֹר לָאַכְסַנְיָה שֶׁלָּהֶם וּלְחַכּוֹת לָאִשָּׁה הַטּוֹבָה, שֶׁתָּבִיא לָהֶם אֶת הַבְּשׂוֹרָה הַטּוֹבָה, כִּי מָצְאָה עֲגָלָה הַהוֹלֶכֶת לִקְרִיסְנִיפּוֹלִי. הֵם חָזְרוּ בְּלִי חֵשֶׁק, נִכְנְסוּ לַחֶדֶר וְיָשְׁבוּ עַל דֹּפֶן הַמִּטָּה, צְפוּפִים מִתּוֹךְ בְּדִידוּת שֶׁל נֵכָר. – מָה אַתְּ סְבוּרָה, אִמָּא ­– הִיא תִמְצָא עֲגָלָה? – מָה אֲנִי יוֹדַעַת? ­– אָמְרָה הַ“שּׁוֹחֲטִית” בְּעֶצֶב ­– אִם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יְזַמֵּן לָהּ ­– תִּמְצָא.

נִשְׁעַן שַׁעְיָה עַל בִּרְכָּהּ וְהִסְתַּכֵּל בְּעֵינֶיהָ בַּאֲרֶשֶׁת יַלְדוּתִית: – מָה אַתְּ סְבוּרָה, אִמָּא ­– הַיְתוֹמָה הִיא קְטַנָּה אוֹ גְדוֹלָה?

– מָה אֲנִי יוֹדַעַת? שָׁכַחְתִּי לִשְׁאֹל. וְכִי מַה חֲשִׁיבוּת לַדָּבָר, אִם קְטַנָּה הִיא אוֹ גְדוֹלָה? רַחֲמָנוּת עָלֶיהָ. יְתוֹמָה בְּלִי אָב וּבְלִי אֵם, צְרִיכָה לְהִתְגַּלְגֵּל אֶל אֵיזוֹ דוֹדָה בַּכְּפָר. מִי יוֹדֵעַ אֵיזוֹ אִשָּׁה הִיא דוֹדָה זוֹ. אִלּוּ הָיְתָה כְּמוֹ זוֹ כָּאן…

– אִם הִיא קְטַנָּה, אָז אֵשֵׁב עַל יָדָהּ. ­– אָמַר שַׁעְיָה. גַּם הוּא הָיָה עַתָּה קָטָן בְּעֵינָיו, כְּאִלּוּ לֹא לָמַד תּוֹרָה הַרְבֵּה וְלֹא נוֹדְעוּ מַעֲשֵׂי יָדָיו לְהִתְפָּאֵר.

עִם כָּל הֶחָסוּת שֶׁמָּצָא בְּבַיִת זֶה, כְּאִלּוּ הָיָה חֲסַר חָסוּת לְגַמְרֵי. אִלּוּ הָיָה טוֹבִיָּה כָּאן! אֲבָל כָּךְ ­– בְּעִיר זָרָה זוֹ, בְּיָרִיד שֶׁנִּשְׁבַּת אַחֲרֵי מַבּוּל הַגֶּשֶׁם, לִפְנֵי הַבִּלְתִּי־נוֹדָע הַצָּפוּי לוֹ… הַיְתוֹמָה הַבִּלְתִּי־נוֹדַעַת.

אַחֲרֵי שְׁהִיָּה רַבָּה בָּאָה הָאִשָּׁה הַשְּׁמֵנָה בְּרַעַשׁ גָּדוֹל, נוֹשֶׁמֶת וְנוֹשֶׁפֶת:

– נוּ, בָּרוּךְ הַשֵּׁם, יָגַעְתִּי וּמָצָאתִי… מֵאָה עֲגָלוֹת שָׁאַלְתִּי ­– עַד שֶׁמָּצָאתִי אַחַת הַהוֹלֶכֶת לִקְרִיסְנִיפּוֹלִי.

בְּעוֹד מַחֲצִית הַשָּׁעָה אַתֶּם יוֹצְאִים לַדֶּרֶךְ בְּשָׁעָה מֻצְלַחַת. הַיְּהוּדִי מוֹבִיל גְּזֵי־בֵּיצִים, וְאַתֶּם תֵּשְׁבוּ עַל הָאַרְגָּזִים. אֶין דָּבָר, על־הָעֲגָלָה יַצִּיעַ לָכֶם מוֹשָׁב טוֹב… אָרוּץ וְאָבִיא אֶת הַיְתוֹמָה, וְאָכִין לָכֶם צֵדָה לַדֶּרֶךְ וְתֵצְאוּ בְּשָׁעָה טוֹבָה. אֵיזֶה יְהוּדִי עַב־זָקָן קָשֶׁה… עַד שֶׁהִסְכִּים שֶׁבַּעַל־הָעֲגָלָה יִקַּח אֶתְכֶם… חֵרַפְתִּי וְגִדַּפְתִּי אוֹתוֹ כְּאַחַד הָרֵיקִים. בָּרוּךְ הַשֵּׁם, סוֹף סוֹף נִתְרַצָּה. וְכִי בְּרֵרָה הָיְתָה לוֹ? אֶת כָּל הַבֵּיצִים הָיִיתִי מְנַפֶּצֶת לוֹ. נָתַתִּי לְבַעַל־הָעֲגָלָה דְמֵי־קְדִימָה. הַמְתִּינוּ לִי רֶגַע וְאָבִיא אֶת הַיְתוֹמָה. הִבְטַחְתִּי לוֹ, כִּי בְּעוֹד מַחֲצִית הַשָּׁעָה אֲבִיאֲכֶם אֶל הָעֲגָלָה. אַל תָּזוּזוּ מִכָּאן! עוֹד מְעַט אֲנִי חוֹזֶרֶת עִם הַ“תּוֹלַעַת”… וַי לִי, וַי! וְשׁוּב נֶעֶלְמָה.

בֵּין הַכְּפָרִים

הַחַמָּה הִשְׁפִּילָה לְצַד מַעֲרָב וְצֵל מגְדַּל־הַשָּׁעוֹן כְּבָר הָיָה מוּטָל לְרֹחַב הַדֶּרֶךְ. בְּמֶשֶׁךְ שָׁעוֹת אֲחָדוֹת שֶׁל שֶׁמֶשׁ וְרוּחַ נִתְיַבְּשׁוּ וְהִלְבִּינוּ רֹב אַבְנֵי הַמִּדְרָכָה, אַךְ הַפְּלָגִים, שֶׁצָּרוּ מְעַט, עוֹד רָצוּ בִּשְׁנֵי צִדֵּי הַכְּבִישׁ בְּסָאוֹן אֶל מָקוֹם נִסְתָּר מִחוּץ לָעִיר.

נָשְׁבָה רוּחַ קְרִירָה, וְשַׁעְיָה וְאִמּוֹ הִתְכַּרְבְּלוּ יָפֶה בְּסוּדְרֵיהֶם. אַף הַיְתוֹמָה שֶׁהָאִשָּׁה הַשְּׁמֵנָה הוֹשִׁיבָה אוֹתָהּ בֵּין שְְׁנֵיהֶם הָיְתָה עֲטוּפָה יָפֶה. הָאִשָּׁה מָסְרָה עַל יָדָם כִּיס מָלֵא דִבְרֵי מַאֲכָל וְהִשְׁבִּיעָה אֶת הַ“שּׁוֹחֲטִית” שֶׁלֹּא תַשְׁאִיר כְּלוּם עַד בּוֹאָם לִקְרִיסְנִיפּוֹלִי. אֵין מֵחוֹבָתָהּ לִדְאֹג לְמַה שֶׁיִּהְיֶה שָׁם, אֲבָל מוּטָל עָלֶיהָ לִדְאֹג לָהֶם עַד שֶׁיָּבוֹאוּ שָׁמָּה, וּלְמַעַן הַשֵּׁם לְהַשְׁגִּיחַ עַל הַ“תּוֹלַעַת”, שֶׁלֹּא יְאֻנֶּה לָהּ כָּל רָע. יְתוֹמָה עֲלוּבָה שֶׁכְּמוֹתָהּ, הַכֹּל חָבִים בִּשְׁמִירָתָהּ. וְאַל תִּשְׁכַּח הַשּׁוֹחֲטִית, כִּי הַשָּׂכָר בָּעוֹלָם הַבָּא יִהְיֶה שֶׁלָּהּ. וְגַם זֶה הַנַּעַר אַל יַרְגִּיז אֶת הַיְתוֹמָה בַּדֶּרֶךְ. מַרְאֵהוּ כְּנַעַר שָׁקֵט וְנָבוֹן וְאֶפְשָׁר לִסְמֹךְ עָלָיו. לֹא כֵן? וּלְמַעַן הַשֵּׁם, לֹא לִשְׁכֹּחַ אֶת הַמִּכְתָּב אֶל הָרַב. אוֹי לָהּ וּלְרֹאשָׁהּ!

וְלֹא נִפְטְרָה מֵהֶם עַד שֶׁחָזְרָה וִחִבְּקָה וְנִשְּׁקָה לַיַּלְדָּה, אַחַר כָּךְ נָשְׂאָה קוֹלָהּ בִּבְכִי. וְשַׁעְיָה פָּחַד שֶׁמָּא תְחַבֵּק גַּם אוֹתוֹ…

שַׁעְיָה הִתְבּוֹנֵן יָפֶה בַּיְתוֹמָה. לְהַפְתָּעָתוֹ לֹא בַּת שָׁלשׁ וְלֹא בַּת אַרְבַּע הָיְתָה, כִּי אִם בַּת שֶׁבַע, לֹא קְטַנָּה וְלֹא גְדוֹלָה מִמֶּנּוּ, בַּת קוֹמָתוֹ בְּדִיּוּק. הָיְתָה בְּהִירַת־שֵׂעָר, פָּנֶיהָ עֲדִינִים וְעֵינַיִם גְּדוֹלוֹת וַאֲפֹרוֹת לָהּ וְרִיסֵיהֶן אֲרֻכִּים, כִּמְצִלִּים עַל פָּנֶיהָ. מִן פַּרְצוּפוֹן, שֶׁלְּאַחַר רְאוֹתְךָ אוֹתוֹ אֵינוֹ מָשׁ מֵעֵינֶיךָ. הוּא שִׁוָּה לְעַצְמוֹ יַלְדָּה עֲלוּבַת־נֶפֶשׁ וּמְדֻלְדָּלָה, וְהִנֵּה זוֹ יַלְדָּה בְּרִיאָה, לֹא בַּכְיָנִית וְלֹא בַּיְשָׁנִית וּלְבוּשָׁהּ הָגוּן. כְּשֶׁהֵבִיאָה אוֹתָהּ הָאִשָּׁה וְהִצִּיגָה אוֹתָהּ לִפְנֵיהֶם, הִסְתַּכְּלָה בָּאֵם וּבִבְנָהּ כְּאִלּוּ הִכִּירָה אוֹתָם מִתְּמוֹל שִׁלְשׁוֹם וְאָמְרָה בְּקוֹל נָעִים וּבָטוּחַ:

– אַתֶּם תָּבִיאוּ אוֹתִי רַק לִקְרִיסְנִיפּוֹלִי. מִשָּׁם יָבִיאוּ אוֹתִי אֲחֵרִים אֶל דּוֹדָתִי בִּכְפָר סֶלְץ. יֵשׁ לִי שָׁם דּוֹדָה.

אֲנִי כְּבָר אֶשָּׁאֵר אֶצְלָהּ, כִּי אַבָּא וְאִמָּא שֶׁלִּי מֵתוּ וְאֵין לִי אֵצֶל מִי לִהְיוֹת. טוֹב?

וְשַׁעְיָה תָמַהּ עַל עַצְמוֹ, שֶׁאַף הוּא אֵינוֹ מִתְבַּיֵּשׁ מִפָּנֶיהָ. הוּא אֲפִלּוּ בִּקֵּשׁ לַעֲזֹר לָהּ לַעֲלוֹת עַל הָעֲגָלָה, וְהִיא אָמְרָה לוֹ: “יֶלֶד, לֹא צָרִיךְ לַעֲזֹר לִי. אֲנִי יְכוֹלָה לַעֲלוֹת בְּעַצְמִי”.

הַכִּנּוּי “יֶלֶד” בְּפִיהָ, שֶׁהָיְתָה צְעִירָה מִמֶּנּוּ בִּשְׁנָתַיִם, מִפִּי אַחֶרֶת הָיָה מַעֲלִיב אוֹתוֹ, אֲבָל הִיא אָמְרָה זֹאת בְּתֹם וּבְחֵן כָּל־כָּךְ, עַד כִּי לֹא נִפְגַּע. מֵרֶגַע בּוֹאָהּ כְּאִלּוּ מִלְּאָה בְּיֵשׁוּתָהּ אֶת הָאֲוִיר כֻּלּוֹ וְלֹא יָכֹל לְהַסִּיחַ דַּעְתּוֹ מִמֶּנָּה אַף רֶגַע אֶחָד.

הָאִשָּׁה הַשְּׁמֵנָה עָמְדָה שָׁם, עַד שאישׁ־הַבֵּיצִים עָלָה וְיָשַׁב לְיַד בַּעַל־הָעֲגָלָה וְעַד שֶׁהָעֲגָלָה מָשָׁה מִמְּקוֹמָהּ.

וְגַם כְּשֶׁהִרְחִיקָה הָעֲגָלָה מִן הַמָּקוֹם, הִבִּיט שַׁעְיָה לְאָחוֹר וְרָאָה אוֹתָהּ עוֹמֶדֶת וּשְׂפָתֶיהָ נָעוֹת, מְבָרֶכֶת אוֹתָם, כַּנִּרְאֶה, לְדַרְכָּם.

שֶׁלֹּא כְּקַלְמָן הַמְבֻדָּח הָיָה הַיְּהוּדִי אִישׁ־הַבֵּיצִים; שַׁתְקָן זוֹעֵף הָיָה. הַדִּבּוּר הַיְחִידִי שֶׁשָּׁמְעוּ מִפִּיו הָיָה, כְּשֶׁבַּעַל־הָעֲגָלָה לָקַח אֶת שְׂכָרוֹ מִידֵי הַשּׁוֹחֲטִית:

לָמָּה אַתָּה לוֹקֵחַ אוֹתָם? עוֹד יִהְיוּ לָנוּ צָרוֹת מֵהֶם, אִם נִמְצָא אֶת הַמַּעְבֹּרֶת מְנֻתֶּקֶת".

“הַמַּעְבֹּרֶת מְנֻתֶּקֶת?” ­– כְּמוֹ נִתַּק מַשֶּׁהוּ בְּלִבּוֹ שֶׁל שַׁעְיָה. הוּא נִסָּה לְהוֹצִיא עוֹד מַשֶּׁהוּ מִפִּי הָאִישׁ בְּעִנְיָן זֶה, אַךְ הַלָּה לֹא עָנָה. גַּם בַּעַל־הָעֲגָלָה פְּטָרוֹ בִּתְשׁוּבָה סְתָמִית: “תַּגִּיעַ שָׁמָּה וְתִרְאֶה”. וְגַם לְאִמּוֹ הֵשִׁיב אוֹתָהּ תְּשׁוּבָה.

אַךְ עַל הַדְּאָגָה שֶׁבְּלִבּוֹ כִּסְּתָה עַד מְהֵרָה עֲלִיצוּת מְסֻתֶּרֶת עַל הַיְתוֹמָה שֶׁיָּשְׁבָה לְצִדּוֹ. מֵעוֹדוֹ לֹא הָיְתָה לוֹ לְשַׁעְיָה הַרְגָּשָׁה כָּזוֹ. גּוּפוֹ נָגַע בְּגוּפָהּ שֶׁל הַיַּלְדָּה הַזָּרָה וְהַנָּאָה, וְאַף כִּי מְחִצָּה שֶׁל בְּגָדִים עָבִים, שֶׁלּוֹ וְשֶׁלָּהּ, חָצְצָה בֵּינֵיהֶם, חָשׁ רֶטֶט נָעִים בְּכָל גוּפוֹ. בְּיִחוּד, כְּשֶׁהָעֲגָלָה נָטְתָה הַצִּדָּה וְהֵם נִלְחֲצוּ זֶה לָזֶה.

מְאֹד מְאֹד רָצָה לָדַעַת אֶת שְׁמָהּ, אֲבָל לֹא הֵעֵז לִשְׁאֹל אוֹתָהּ.

הוּא רָצָה לְדַבֵּר אֵלֶיהָ, אֲבָל לֹא יָדַע בַּמֶּה לִפְתֹּחַ, וְחִכָּה בְּקֹצֶר־רוּחַ שֶׁאִמּוֹ תִפְתַּח בְּשִׂיחָה עִמָּהּ, שֶׁאָז יֵקַל לוֹ לְהִתְעָרֵב. אַךְ אִמּוֹ הָיְתָה שְׁרוּיָה בִּדְאָגָה בְּשֶׁל הַמַּעְבֹּרֶת, אוֹ בְּשֶׁל שִׁדּוּךְ הַבַּת וְלֹא פָּצְתָה פִּיהָ; שֶׁכֵּן הָיָה דַרְכָּהּ תָּמִיד ­– לִשְׁתֹּק בְּדַאֲגָתָהּ.

בַּמְּקוֹמוֹת הַנְּמוּכִים שֶׁבַּדֶּרֶךְ עָמְדוּ שְׁלוּלִיּוֹת גְּדוֹלוֹת, שֶׁאוֹר הַשְּׁקִיעָה הֶאְדִּים אוֹתָן וְהַסּוּסִים שִׁכְשְׁכוּ בְּתוֹכָן בְּרַגְלֵיהֶם שִׁכְשׁוּךְ מֵטִיל קֹר בַּבָּשָׂר.

גַּם בַּשָּׂדוֹת עָמְדוּ מִקְוֵי מַיִם נוֹצְצִים מְשֻׁבָּצִים בִּשְׁחוֹר הָאֲדָמָה הַמִּשְׂתָּרַעַת לְאֵין קֵץ.

אִמּוֹ שֶׁל שַׁעְיָה יָדְעָה דֶרֶךְ זוֹ, שֶׁנָּסְעָה בָּהּ פְּעָמִים רַבּוֹת, וְיָדְעָה גַם שְׁמוֹת הַכְּפָרִים שֶׁעֲלֵיהֶם לַעֲבֹר, וּבְאֶמְצָעָם, כְּבַחֲצִי הַדֶּרֶךְ, הָעֲיָרָה וִיטְקוֹב, עֲיָרָה קְטַנָּה וַעֲנִיָּה כַּעֲיָרָתָם שֶׁלָּהֶם. כְּכָל שֶׁהִרְחִיקוּ מֵרַדִּיחוֹב, נִרְאָה הָיָה שֶׁהַגֶּשֶׁם לֹא הִרְחִיק הַרְבֵּה מִתְּחוּם הָעִיר, כִּי הַשְּׁלוּלִיּוֹת נִתְמַעֲטוּ וְהַדֶּרֶךְ הָיְתָה יְבֵשָׁה כִּמְעַט.

בַּדֶּרֶךְ נָסְעוּ עוֹד עֲגָלוֹת חוֹזְרוֹת מִן הַיָּרִיד הַנִּפְסָד.

כָּל הַנּוֹסְעִים שְׁרוּיִים הָיוּ בְּרוּחַ רָעָה, עַל שֶׁלֹּא עָשׂוּ כָּל עֲסָקִים וְהוֹצָאוֹת הַדֶּרֶךְ הָיוּ לְבַטָּלָה, וְאֵצֶל אֲחָדִים אַף נִתְקַלְקְלָה הַסְּחוֹרָה. מִפִּי בַּעַל־הָעֲגָלָה שָׁמְעוּ, כִּי רֹב הַנּוֹסְעִים הָיוּ מִוִּיטְקוֹב, וְלִקְרִיסְנִיפּוֹלִי נָסְעוּ מִלְּבַדָּם רַק קְרוֹנוֹת אֲחָדִים עִם שַׂקֵּי תְבוּאָה, קְרוֹנוֹת גְּדוֹלִים וּכְבֵדִים שֶׁהִתְנַהֲלוּ בִּכְבֵדוּת. לֹא כֵן סוּסֵי עֶגְלָתָם, אֲשֶׁר שָׂשׂוּ לָרוּץ אֹרַח. מַשָּׂא הַבֵּיצִים לֹא הָיָה כָּבֵד, וּמִכֵּיוָן שֶׁהָיוּ עֲרוּכוֹת בְּתוֹךְ מֹץ הַרְבֵּה וְהָאַרְגָּזִים הָיוּ מְשֻׁקָּעִים בְּמַצָּע שֶׁל קַשׁ וּבַעֲלֵיהֶם לֹא חָשַׁשׁ לִשְׁבִירָה, נָסְעוּ מַהֵר, כְּדֵי שֶׁיַּגִּיעוּ עוֹד לִפְנֵי חֲצִי הַלַּיְלָה לִקְרִיסְנִיפּוֹלִי. הַדֶּרֶךְ הָיְתָה סְלוּלָה בְּרֻבָּהּ, וְגַם כְּשֶׁיָּרְדוּ כִּבְרַת דֶּרֶךְ מִן הַכְּבִישׁ, לֹא הָיָה הַבֹּץ עָמֹק וְהַסּוּסִים לֹא נִתְקַשּׁוּ בְּלֶכְתָּם.

כְּשֶׁעָבְרוּ אֶת הַכְּפָר הָרִאשׁוֹן נָקְבָה הַשּׁוֹחֲטִית אֶת הַשֵּׁם פּוּזְדִימַר, שֵׁם גּוֹיִי מְשֻׁנֶּה, וְהַיְתוֹמָה צָחֲקָה בְּקוֹל לְשִׁמְעוֹ. חָזְרָה עַל הַשֵּׁם וְצָחֲקָה שׁוּב. צְחוֹק זֶה הִשְׁרָה רוּחַ טוֹבָה בָּעֲגָלָה. בַּעַל־הָעֲגָלָה נָקַב שֵׁם אַחֵר, וְגַם זֶה עוֹרֵר צְחוֹקָהּ שֶׁל הַיַּלְדָּה, וּצְחוֹקָהּ הִדְבִּיק גַּם אֶת הָאֲחֵרִים, עַד שֶׁאֲפִלּוּ אִישׁ־הַבֵּיצִים נָהַם נְהִימָה דּוֹמָה לִצְחוֹק, אַךְ לֹא הֶחֱזִיר אֶת פָּנָיו הַשְּׂעִירִים.

מָצָא שַׁעְיָה רֶגַע כָּשֵׁר וְהִשְׁמִיעַ שׁוּרָה שֶׁל שְׁמוֹת כְּפָרִים שֶׁיָּדַע מִסְּבִיבָתָם בְּקוֹל וּבִדְחִיפוּת שֶׁקּוֹרְאִים אֶת עֲשֶׂרֶת בְּנֵי הָמָן בַּמְּגִלָּה. לְשֵׁמַע אֵלֶּה הִפִּילָה הַיַּלְדָּה אֶת פָּנֶיהָ עַל בִּרְכֶּיהָ מֵרֹב צְחוֹק.

כְּשֶׁהֵרִימָה רֹאשָׁהּ שָׁאַל אוֹתָהּ שַׁעְיָה:

– וְאֵלּוּ שְׁמוֹת כְּפָרִים אַתְּ יוֹדַעַת?

הִסְתַּכְּלָה בּוֹ הַיַּלְדָּה מִן הַצַּד וְעָנְתָה בְּכֹבֶד־רֹאשׁ:

– רַק אֶת שֵׁם הַכְּפָר שֶׁל דּוֹדָתִי אֲנִי יוֹדַעַת: סֶלְץ.

לִדְבָרֶיהָ אֵלֶּה תָּקְפָה מִשּׁוּם מָה עַצְבוּת אֶת שַׁעְיָה. יָרַד הַלַּיְלָה, וּכְשֶׁיָּצְאוּ מִן הַכְּפָר, שֶׁבַּאֲחָדִים מִבָּתָּיו הַקְּטַנִּים דָּלַק אוֹר עָמוּם, הִשְׂתָּרַע לִפְנֵיהֶם מֶרְחַב הַשָּׂדוֹת שָׁרוּי בַּאֲפֵלָה, וְרַק בַּעַל־הָעֲגָלָה וְסוּסָיו הִבְחִינוּ אֶת הַדֶּרֶךְ.

רוּחַ סְתָו קָרָה נָשְׁבָה בִּפְנֵי הַנּוֹסְעִים. הָעֲגָלָה הַמְמַהֶרֶת הִתְרַחֲקָה מִן הָאֲחֵרוֹת, עַד כִּי לֹא נִשְׁמַע עוֹד קוֹלָן.

פְנֵי הַיָּרֵחַ שֶׁל תְּחִלַּת הַחֹדֶשׁ, בִּדְמוּת צִפֹּרֶן־כֶּסֶף עִם כּוֹכָבִים מִסְפָּר, נִצְנְצוּ שָׁעָה קַלָּה בַּמָּרוֹם וּמִיָּד נִתְכַּסּוּ בְּעָנָן, וְלֹא נִרְאָה עוֹד כָּל זִיק אוֹר בַּמֶּרְחָב הַגָּדוֹל, לֹא לְמַטָּה וְלֹא לְמַעְלָה. נִדְמֶה הָיָה, שֶׁכִּפַּת הָעֲנָנִים מַשְׁפִּילָה וְהוֹלֶכֶת, עוֹד מְעַט וְתַגִיעַ אַרְצָה. אִישׁ לֹא רָאָה עוֹד אֶת פְּנֵי רֵעֵהוּ, רַק שַׁעְיָה רָאָה בְּעֵינֵי רוּחוֹ אֶת פָּנֶיהָ הַנְּעִימִים שֶׁל הַיְתוֹמָה וְלֹא הִסְתַּפֵּק בְּכָךְ, כִּי רוֹצֶה הָיָה לִרְאוֹתָם בְּמַמָּשׁ. אַחֲרֵי רֹב הִסּוּס וְהִתְרַגְּשׁוּת הִקְרִיב אֵלֶיהָ אֶת פָּנָיו וּשְׁאֵלָהּ בְּלַחַשׁ:

– לֹא קַר לָךְ?­

– לֹא, לֹא קַר לִי. ­– עָנְתָה הַיַּלְדָּה בְּקוֹל.

– אוּלַי אַתְּ רוֹצָה מַשֶּׁהוּ? ­– הִתְעוֹרְרָה הַ“שּׁוֹחֲטִית” וְשָׁאֲלָה ­– אוּלַי אַתְּ רְעֵבָה? יֵשׁ לִי כִּיס מָלֵא אֹכֶל שֶׁנָּתְנָה לִי הַיְּהוּדִיָָּה. הִנֵּה אוֹצִיא לָךְ אֵיזֶה דָבָר. וְגַם לְךָ, בְּּנִי.

– לֹא, אֲנִי לֹא רְעֵבָה. ­– אָמְרָה הַיַּלְדָּה.

– גַּם אֲנִי לֹא רָעֵב. ­– חָזַר אַחֲרֶיהָ שַׁעְיָה.

וּמְעוֹדָד קְצָת מִקּוֹל אִמּוֹ, פָּנָה אֵלֶיהָ שׁוּב:

וְאַתְּ לֹא מְפַחֶדֶת בַּחֹשֶׁךְ? – לֹא, אֲנִי לֹא מְפַחֶדֶת, ­– עָנְתָה ­– הֲלֹא אַתֶּם שׁוֹמְרִים עָלַי.

­– בְּוַדַּאי, ­– מִהֵר שַׁעְיָה וְעָנָה ­– גַם אִמִּי וְגַם אֲנִי שׁוֹמְרִים עָלַיִךְ! וּבִכְלָל, אֵין מַה לְּפַחֵד. אַתְּ רוֹאָה, אֵין כְּלוּם בַּחוּץ. רַק חשֶׁךְ יְכַסֶּה אֶרֶץ…

הוּא רָצָה לִשְׁאֹל לִשְׁמָהּ, אֲבָל עוֹד דָּחָה אֶת הַשְּׁאֵלָה, וְלֹא מָצָא בַּמֶּה לְהַמְשִׁיךְ אֶת השִׂיחָה.

הֵם נָסְעוּ הָלְאָה. קוֹל רַגְלֵי הַסוּסִים בְּדָהֳרָם עַל פְּנֵי הַדֶּרֶךְ עוֹרֵר בְּדִמְיוֹנוֹ שֶׁל שַׁעְיָה אֶת מַרְאֵיהֶם. לִפְעָמִים נִדְמָה לוֹ שֶׁהוּא רוֹאֶה אֶת נִיד רָאשֵׁיהֶם, אַךְ לֹא הָיָה בָּטוּחַ בָּזֶה.

הֵם עָבְרוּ עַל פְּנֵי עֲגָלָה שֶׁבָּאָה לִקְרָאתָם לְאִטָּהּ.

בַּחֲשֵׁכָה כִּמְעַט נִסְתַּבְּכוּ בָּעֲגָלָה הַהִיא, וּבַעַל־הָעֲגָלָה הַיְּהוּדִי הִצְלִיף בְּשׁוֹטוֹ עַל סוּסֵי הַנּוֹסֵעַ הַהוּא. נִשְׁמְעָה מִשָּׁם קְלָלָה שֶׁל אִכָּר נָכְרִי בְּקוֹל חֲסַר־רֹגֶז. אַחַר־כָּךְ נָסְעוּ שׁוּב בַּדְּמָמָה וּבַחֲשֵׁכָה וְלֹא נִשְׁמַע אֶלָּא הַלְמוּת רַגְלֵי הַסּוּסִים וּטְפִיחַת מוֹשְׁכוֹת הָעוֹר עַל גַּבֵּיהֶם.

– אִמָּא, אֵיזֶה כְּפָר יָבֹא עַכְשָׁו? ­– שָׁאַל שַׁעְיָה כְּדֵי לְהַפְסִיק אֶת הַשְׁתִיקָה.

– קוּסְטִין, ­– אָמְרָה הָאֵם. הַשֵּּׁם הַזֶּה לֹא הִצְחִיק כְּלָל, וְגַם הַיַּלְדָּה לֹא הֵגִיבָה עָלָיו. סָבוּר הָיָה שַׁעְיָה שֶׁמָּא נִרְדְּמָה וְשָׁאַל:

– אַתְּ יְשֵׁנָה? – לֹא, אֲנִי לֹא יְשֵׁנָה, ­– עָנְתָה ­– אֲנִי רַק חוֹשֶׁבֶת מַחֲשָׁבוֹת.

– אֲבוֹי לִי, פְּעוּטָה כָּזוֹ וּכְבָר חוֹשֶׁבֶת מַחֲשָׁבוֹת, ­– קָרְאָה אִמּוֹ שֶׁל שַׁעְיָה. וְנִדְמָה לוֹ שֶׁהִיא גָחֲנָה אֶל הַיַּלְדָּה וְהֶחֱלִיקָה בְּיָדָהּ עַל רֹאשָׁהּ, אַךְ גַּם בָּזֶה לֹא הָיָה בָּטוּחַ. – אֲנִי לֹא קְטַנָּה, ­– אָמְרָה הַיְתוֹמָה ­– וְיֵשׁ לִי מַחֲשָׁבוֹת.

– אוּלַי תְּסַפְּרִי לָנוּ מָה הֵן מַחְשְׁבוֹתַיִךְ? ­– הוֹסִיפָה הָאִשָּׁה לִשְׁאֹל.

וְשַׁעְיָה רָעַד מִסַּקְרָנוּת לִשְׁמֹעַ. – אֲנִי לֹא רוֹצָה לְסַפֵּר. ­– עָנְתָה הַיַּלְדָּה.

– מַדּוּעַ?

– כָּכָה. אֲנִי לֹא רוֹצָה, שֶׁזָּרִים יֵדְעוּ אֶת הַמַּחֲשָׁבוֹת שֶׁלִּי.

– וּמַה שְּׁמֵךְ? ­– פָּרַץ פִּתְאֹם שַׁעְיָה בִּשְׁאֵלָה שֶׁלֹּא מִן הָעִנְיָן. – אֶסְתֵּר, ­– עָנְתָה הַיַּלְדָּה ­– עַל שֵׁם אִמָּא שֶׁל אַבָּא שֶׁלִּי, שֶׁמֵּתָה לִפְנֵי שֶׁנּוֹלַדְתִּי. – אֶסְתֵּר ­– שֵׁם יָפֶה, כְּשֵׁם אֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה… ­– אָמַר שַׁעְיָה. בְּקשִׁי רַב שָׁלַט בְּקוֹלוֹ וּבְשִׁנָּיו הַנּוֹקְשׁוֹת. – וּמַה שִּׁמְךָ, יֶלֶד? ­– שָׁאֲלָה אֶסְתֵּר. – שַׁעְיָה, כְּשֵׁם יְשַׁעְיָהוּ הַנָּבִיא.

– הִנֵּה הַכְּפָר קוּסְטִין! ­– קָרְאָה הַשּׁוֹחֲטִית.

אוֹרוֹת קְלוּשִׁים אֲחָדִים בִּצְבְּצוּ לִפְנֵיהֵם בִּמְפֻזָּר מִתּוֹךְ הַחֲשֵׁכָה בַּמִּישׁוֹר. – תַּעֲמֹד לְהַאֲכִיל אֶת הַסּוּסִים? ­– שָׁאַל קוֹלוֹ הַמּוּזָר שֶׁל אִישׁ־הַבֵּיצִים. – לֹא נַעֲמֹד, ­– עָנָה בַּעַל־הָעֲגָלָה ­– אֶלָא בְּוִיטְקוֹב.

סְעֻדַּת לַיְלָה

הָעֲיָרָה וִיטְקוֹב נִרְאֲתָה כְּמִצְטוֹפֶפֶת מִתּוֹךְ קַדְרוּת תַּחַת כִּפַּת הָעֲנָנִים הַנְּמוכָה. הָאוֹרוֹת הַקְּטַנִּים שֶבַּבָּתִּים וְהַפַּנָּס הַיְחִידִי שֶׁבָּרְחוֹב עוֹד הֶעֱמִיקוּ אֶת קַדְרוּתָהּ.

הָעֲגָלָה נִכְנְסָה לְתוֹךְ הַמִּרְפֶּסֶת הַגְּדוֹלָה וְהַקְּמוּרָה שֶׁל הַפֻּנְדָָּק. כַּמָּה עֲגָלוֹת עָמְדוּ בִּרְחָבָה זוֹ, הַמּוּאָרָה מְעַט בְּפַנָּס קָטָן תָּלוּי בַּקִּיר, בֵּינֵיהֶן שְׁתַּיִם שֶׁבָּאוּ מֵעֵבֶר קְרִיסְנִיפּוֹלִי. בַּעַל־הָעֲגָלָה שָׁאַל, אִם לֹא הָיָה שָׁם גֶּשֶׁם, וּמַה מַּצַּב הַבּוּג.

­– גֶּשֶׁם לֹא הָיָה ­– עָנוּ שְׁנֵי הָעֶגְלוֹנִים יַחַד ­– אֲבָל מַצַּב הַבּוּג אֵינוֹ מְשַׂמֵּחַ. מֵאֶתְמוֹל הוּא גוֹאֶה וְהוֹלֵךְ. אֲבָל הַמַּעְבֹּרֶת עֲדַיִן פּוֹעֶלֶת כְּסִדְרָהּ. דֶּנִיס הַמַּעֲבִיר אוֹמֵר, שֶׁעַד הַבֹּקֶר אֵין סַכָּנָה לַמַּעְבֹּרֶת.

הֵם יָרְדוּ מִן הָעֲגָלָה וְנִכְנְסוּ לַחֲדַר־הָאֹכֶל הַמָּלֵא אֲנָשִׁים סוֹעֲדִים וְשׁוֹתִים. יָשְׁבוּ גַם הֵם אֶל הַשֻּׁלְחָן הָאָרךְ, וְהַ“שּׁוֹחֲטִית” הֶעֶלְתָה אֶת כָּל הַמַּעֲדַנִּים שֶׁבְּתַרְמִיל־הַבַּד, מַתְּנַת הָאִשָּׁה בְּרַדִּיחוֹב. פָּרְשָׁה נְיָר גָּדוֹל וְעָרְכָה הַכֹּל עַל גַּבֵּי הַנְּיָר. אֲבָל טֶרֶם יֹאכְלוּ, הָלְכָה עִם הַיְלָדִים לִטּוֹל אֶת יְדֵיהֶם, וְגַם הִיא נָטְלָה יָדֶיהָ.

אַחַר כָּךְ יָשְׁבוּ וְאָכְלוּ בְּתֵאָבוֹן. שַׁעְיָה שָׂמַח שֶׁאֶסְתֵּר יוֹדַעַת לְבָרֵךְ עַל הַמְּזוֹנוֹת כְּמוֹ נַעַר. נִתְבָּרֵר שֶׁהִיא לָמְדָה בַּ“חֶדֶר” יַחַד עִם הַנְּעָרִים, וְהִשְׁמִיעָה לָהֶם בְּעַל־פֶּה אֶת כָּל הַבְּרָכוֹת, לְרַבּוֹת אֵלּוּ שֶׁעַל הָרַעַם וְעַל הַבָּרָק וְעַל הַקֶּשֶׁת בֶּעָנָן.

מִשּׁוּם כָּךְ נִתְחַבְּבָה עָלָיו עוֹד יוֹתֵר, קָרָא לָהּ בִּשְׁמָה וְזֵרְזָה שֶׁתֹּאכַל, אַף קֵרֵב לָהּ כָּל נֵתַח טוֹב, וְהִיא נֶעֶנְתָה לוֹ בְּרָצוֹן, וְאַף עַל פִי שֶׁלֹּא אָמְרָה תוֹדָה בְּפִיהָ, הָיָה קוֹרֵא אֶת הַתּוֹדָה בְּפָנֶיהָ וּבְעֵינֶיהָ.

הַשּׁוֹחֲטִית כִּבְּדָה גַם אֶת אִישׁ־הַבֵּיצִים שֶׁיָשָׁב עַל יָדָם, וְעוֹד נִשְׁאַר מַה לְּהָשִׁיב אֶל הַתַּרְמִיל. כִּי בְּיָד רְחָבָה הֶעֱנִיקָה לָהֶם הָאִשָּׁה וְלֹא יָכְלוּּ לֶאֱכֹל הַכֹּל, וְהַשּׁוֹחֲטִית פִּיהָ לֹא פָּסַק מִלְּהַזְכִּירָה לְטוֹבָה. הִזְמִינָה תֵה חַם וְלֹא הִסְפִּיקוּ לְשְׁתּוֹת הַחֵצִי, עַד שבַּעַל־הָעֲגָלָה בָּא וְזִרְזָם לָשׁוּב אֶל הָעֲגָלָה:

­– בְּיָמִים אֵלֵּה, אַחֲרֵי הַפְשָׁרַת הַשְׁלָגִים, אֵין לְשַׂחֵק עִם הַבּוּג. אִם יַגִּיעוּ הַמַּיִם עַד חֲצִי הַדֶּרֶךְ לַאֲחֻזָּה ­– תִּשְׁבֹּת הַמַּעְבֹּרֶת וְלֹא נוּכַל לַעֲבֹר. – כֵּן, כֵּן, צָרִיךְ לְמַהֵר. ­– אָמַר אִישׁ־הַבֵּיצִים.

לְאַחַר רְגָעִים מוּעָטִים כְּבָר הָיוּ מִחוּץ לָעֲיָרָה, נוֹסְעִים שׁוּב בְּדֶרֶךְ הַשָּׂדוֹת וּבְחֶשְׁכַת הַלַּיְלָה. עוֹד שְׁנֵי כְּפָרִים עֲלֵיהֶם לַעֲבֹר, אֶחָד קָטָן וְאֶחָד גָּדוֹל, וְאַחֲרֵיהֶם בָּאָה הָאֲחֻזָּה הַקְּטַנָּה, הָעוֹמֶדֶת עַל תְּלוּלִית, וּמִשָּׁם עַד הַבּוּג מַסַּע רֶבַע שָׁעָה, לֹא יוֹתֵר. לְאוֹר הַיּוֹם רוֹאִים מִשָּׁם אֶת הַנָּהָר, וּמֵעֵבֶר לוֹ אֶת בָּתֵּי קְרִיסְנִיפוֹלִי כְּעַל כַּף־הַיָּד. בְּעֵת גֵּאוּת יִרְחַב הַנָּהָר וְיָצִיף אֶת הָאֲפָרִים וְהַשָּׂדוֹת וְיַגִּיעַ עַד בָּתֵּי הָעִיר מִזֶּה וְעַד חֲצִי הַדֶּרֶךְ לָאֲחֻזָּה מִזֶּה. וּפַעַם הָיְתָה גֵאוּת גְּדוֹלָה מְאֹד וְהִגִּיעוּ הַמַּיִם עַד בִּנְיְנֵי הָאֲחֻזָּה לְּמַעְלָה וְשָׁטְפוּ חֵלֶק גָּדוֹל מִן הָעִיר הַתַּחְתִּית. וְאָז נֶעֶקְרוּ הָעַמּוּדִים וְנִתְּקוּ הַחֲבָלִים, וְהַמַּעְבֹּרֶת נִסְחֲפָה עִם הַזֶּרֶם וְנֻפְּצָה בַּמֶּרְחָק אֶל הַסְּלָעִים…

כָּל זֹאת סִפְּרָה הַ“שּׁוֹחֲטִית” לַיְלָדִים הַיּוֹשְׁבִים זֶה לְיַד זֶה מַקְשִׁיבִים בִּרְעָדָה.

וּכְמוֹ לְהַרְגִּיעַ אוֹתָם, אוֹ אֶת עַצְמָהּ, הוֹסִיפָה:

­– אֲבָל שְׁמַעְתֶּם מַה שֶּׁאָמַר דֶּנִיס הַמַּעֲבִיר, שֶׁעַד הַבֹּקֶר אֵין סַכָּנָה לַמַּעְבֹּרֶת. וְאָנוּ, עוֹד מְעַט נַגִּיעַ שָׁמָּה.

סִיְּמָה וְנִשְׁתַּתְּקָה. לִבּוֹ שֶׁל שַׁעְיָה דָבַק כָּל כָּךְ בְּאֶסְתֵּר, שֶׁהָיָה רוֹצֶה כִּי הַנְּסִיעָה תֶאֱרַךְ וְתֶאֱרַךְ וְלֹא יַגִּיעוּ כְּלָל לִקְרִיסְנִיפּוֹלִי. כָּל מַה שֶּׁהֶעֱסִיק קֹדֶם אֶת מַחְשְׁבוֹתָיו בְּעִיר זוֹ, וַאֲפִלּוּ דוֹדוֹ הָאָהוּב שְׁמַרְיָה, כְּאִלֹּו נִשְׁכַּח מִלִּבּוֹ בִּגְלַל הַיַּלְדָּה הַחֲכָמָה וְהַחֲבִיבָה הַיּוֹשֶׁבֶת עַל יָדוֹ. מִי יוֹדֵעַ אִם יָשׁוּב לִרְאוֹתָהּ אַחֲרֵי בּוֹאוֹ שָׁמָּה, שֶׁהֲרֵי הֵם יֵלְכוּ אֶל בֵּית הַדּוֹד, וְהִיא תִלָּקַח לְהִשָּׁלַח אֶל דּוֹדָתָהּ בַּכְּפָר. הוּא כְּבָר חָשׁ אֶת הַצַּעַר שֶׁיִּצְטַעֵר עַל כָּךְ, אֶת הָרֵיקָנוּת שֶׁתִּוָּצֵר בְּלִבּוֹ בְּהֵעָדְרָהּ, בְּלִי דַעַת אֶת אֲשֶׁר יִקְרֶה אוֹתָהּ כְּשֶׁתִּגְדַּל, אִם תִּשָּׁאֵר בַּכְּפָר אוֹ תֵצֵא הָעִירָה, אֶל הָעוֹלָם הַגָּדוֹל, וְתִהְיֶה שָׁם לְאִישׁ…

הוּא רָצָה שׁוּב לְעוֹרֵר שִׂיחָה עִמָּהּ, לְאַחַר שֶׁנִּתְקָרְבוּ כָּל־כָּךְ בִּשְׁעַת הָאֲכִילָה בַּפֻּנְדָּק, וְלֹא יָדַע מַה לִּשְׁאֹל אוֹתָהּ. אִלּוּ דִבְּרוּ הַגְּדוֹלִים זֶה עִם זֶה, הָיָה הוּא מְדַבֵּר עִמָּהּ, אֲבָל כֻּלָּם מִלְּאוּ פִּיהֶם מַיִם וְאֵינָם מַשְׁמִיעִים הֶגֶה, ­– וְאֵיךְ יְדַבֵּר הוּא עִם הַיַּלְדָּה וְהֵם שׁוֹמְעִים? הֵן לִצְחוֹק יִהְיֶה בְּעֵינֵיהֶם. אוּלַי לֹא בְּעֵינֵי אִמּוֹ, אַךְ בְּוַדַּאי בְּעֵינֵי שְׁנַיִם אֵלֶּה הַיּוֹשְׁבִים לְפָנָיו עַל הַדּוּכָן.

הֵם נָסְעוּ וְנָסְעוּ בְּתוֹךְ הַחֲשֵׁכָה הָאֲטוּמָה. שׁוּם עֲגָלָה לֹא הִשִּׂיגָתַם מֵאָחוֹר, שׁוּם עֲגָלָה לֹא בָּאָה לִקְרָאתָם, לֹא נִקְרַע כָּל מִפְלָשׁ בָּעֲנָנִים וְלֹא נָגַהּ לָהֶם כּוֹכָב בּוֹדֵד, וְכִפַּת הָעֲנָנִים כְּמוֹ נִתְעַבְּתָה וְיָרְדָה עַל רָאשֵׁיהֶם. פֶּלֶא שֶׁאֵין גֶּשֶׁם יוֹרֵד. הַקְּרִירוּת מָעֲטָה וְהָאֲוִיר הָיָה סָפוּג לַחוּת יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר קֹדֶם לָכֵן, וְהָרוּחַ שָׁקְטָה לְגַמְרֵי, וַהֲרֵי זֶה אֲוִיר יָפֶה לְגֶשֶׁם אָבִיב. אַךְ גַם רְסִיס אֶחָד לֹא פָּגַע בַּפָּנִים. כַּמָּה שֶׁשַּׁעְיָה קָרַע אֶת עֵינָיו לְגַלּוֹת צוּרָה כָּל שֶׁהִיא בַּחֲשֵׁכָה, לֹא גִלָּה כְּלוּם, לֹא עֵץ וְלֹא שִׂיחַ, לֹא בִּנְיָן וְלֹא עַמּוּד טֶלֶגְרָף, אַף אֶת דְּמוּת הָאֲנָשִׁים הַיּוֹשְׁבִים עִמּוֹ בָּעֲגָלָה רַק שִׁעֵר.

וְהוּא רָצָה כְּבָר לְהַגִּיעַ לַכְּפָר שֶׁלִּפְנֵיהֶם. אַף עַל פִּי שֶׁיָּדַע, כִּי בְּשָׁעָה מְאֻחֶרֶת זוֹ לֹא יִהְיֶה עוֹד אוֹר בַּכְּפָר וְלֹא יִרְאוּ בּוֹ מְאוּמָה, קִוָּה שֶׁהַגְּדוֹלִים יִתְעוֹרְרוּ לְדַּבֵּר דִּבּוּר כָּל שֶׁהוּא, וְאָז בְּוַדַּאי תַּשְׁמִיעַ גַּם אֶסְתֵּר אֶת קוֹלָהּ.

וְאוּלַי נִרְדְּמָה? לוּ הֵעֵז הָיָה שׁוֹלֵחַ אֶת יָדוֹ לְמַשֵּׁשׁ אִם לֹא נִתְלָה רֹאשָׁהּ עַל לִבָּהּ. אַךְ לֹא הֵעֵז. שָׁאַל אֶת אִמּוֹ מֵעַל לְרֹאשָׁהּ שֶׁל הקְּטַנָּה:

­– אִמָּא, כְּבָר מְאֻחָר?

זוֹ, כְּאִלּוּ נִתְעוֹרְרָה מִשֵּׁנָה, עָנְתָה:

מַה?… מְאֻחָר?… אֲניִ יוֹדַעַת? נִדְמֶה לִי שֶׁכְּבָר מְאֻחָר.

הִנֵּה אֶשְׁאַל אֶת הַיְּהוּדִי… רַבִּי יְהוּדִי, מָה הַשָּׁעָה?

אִישׁ־הַבֵּיצִים לֹא עָנָה. הִיא חָזְרָה עַל שְׁאֵלָתָהּ וְשׁוּב לֹא עָנָה. – הוּא נִרְדַּם!… ­– אָמַר בִּמְקוֹמוֹ בַּעַל־הָעֲגָלָה וְזֵרֵז אֶת הַסּוּסִים ­– בְּאַחַת עֶשְׂרֵה נַגִּיעַ אֶל הַבּוּג.

­– אַתְּ שׁוֹמַעַת, אֶסְתֵּר? ­– הִשְׁתַּמֵּשׁ שַׁעְיָה

בְּרֶגַע־הַכֹּשֶר ­– בְּאַחַת־עֶשְׂרֵה נַגִּיעַ אֶל הַבּוּג. בְּוַדַּאי בְּעוֹד שָׁעָה.

­– כֵּן, שָׁמַעְתִּי. ­– אָמְרָה הַיַּלְדָּה וְלֹא יָסְפָה. וְשׁוּב נִשְׂתָּרְרָה דְמָמָה בָּעֲגָלָה. וְשַׁעְיָה שָׁב אֶל הִרְהוּרָיו עַל אֶסְתֵּר.

עַל שְׂפַת־הַנָּהָר

אִם מִתּוֹךְ שֶׁהָיָה שָׁקוּעַ בְּהִרְהוּרִים אוֹ שֶׁנִּתְנַמְנֵם ­– פִּתְאֹם שָׁמַע שַׁעְיָה קוֹלֹות קוֹרְאִים וְצוֹעֲקִים זֶה אֶל זֶה, וּכְשֶׁפָּקַח אֶת עֵינָיו רָאָה לְפָנָיו בַּחֲשֵׁכָה אוֹרוֹת נָעִים עַל

מַשֶּׁהוּ דוֹמֶה לְגֶשֶׁר: מְדוּרָה קְטַנָּה יוֹקֶדֶת וּמְאִירָה בְּקָצֵהוּ, צִלְלֵי אֲנָשִׁים מִתְהַלְּכִים וַעֲגָלוֹת עוֹמְדוֹת וּבְהֵמוֹת מְנִיעוֹת רֹאשׁ, וְהַגֶּשֶׁר נִשָּׂא עַל גַּלִּים מוּאָרִים קְצָתָם, וּשְׁאוֹן מַיִם הוֹלְכִים וְגַלִּים מַכִּים. גַּם מִיָּמִין, בְּמֶרְחַק מָה וּבַגֹּבַהּ, אוֹר נוֹדֵד, מֵאִיר בִּנְיָנִים וְעֵצִים.

מָה? הַאִם הִגִּיעוּ כְּבָר אֶל הַנָּהָר? וְזוֹ הַמַּעְבֹּרֶת עַל הַנָּהָר? וְשָׁם מִיָּמִין גִּבְעַת הָאֲחֻזָּה אֲשֶׁר אָמְרוּ?

וְאֵיךְ זֶה לֹא הִרְגִּישׁ בִּשְׁנֵי הַכְּפָרִים שֶׁעָבְרוּ בָּהֶם?

וְלָמָּה עָמְדוּ הַרְחֵק מִן הַמַּעְבֹּרֶת? הַאֻמְנָם, הַשֶּׁטֶף כְּבָר מַפְרִיד בֵּינֵיהֶם?

כָּל הַשְּׁאֵלוֹת הַלָּלוּ עָבְרוּ בְּמֹחוֹ שֶׁל שַׁעְיָה וּמִלְּאוּ אֶת כֻּלּוֹ תְמִיהָה.

בָּאוֹר הַמּוּעָט שֶׁהִגִּיעַ מִשָּׁם רָאָה אֶת הַדּוּכָן לְפָנָיו רֵיק, לֹא בַּעַל־הָעֲגָלָה עָלָיו וְלֹא אִישׁ־הַבֵּיצִים, וְהַסּוּסִים עוֹמְדִים וּמְצַלְצְלִים בִּכְלֵי־רִתְמָתָם, מִסְתַּכְּלִים גַּם הֵם בַּמַּרְאֶה.

הוּא הֵעִיף עַיִן אֶל הַיְתוֹמָה. הִיא יָשְׁבָה מְכֻרְבֶּלֶת וְעֵינֶיהָ נְעוּצוֹת בַּמַּעְבֹּרֶת. אִמּוֹ יָשְׁבָה וּפָנֶיהָ מֻבְלָטִים שָׁמָּה.

­– מַה זֶּה? כְּבָר הִגַּעְנוּ אֶל הַנָּהָר? ­– זָרַק שַׁעְיָה שְׁאֵלָה לָאֲוִיר הַלַּח, הַמְכֻנָּס בֵּין הָעֲנָנִים וּבִין אֲדָמָה וָמָיִם. – עֵינֶיךָ הָרוֹאוֹת, בְּנִי, ­– עָנְתָה הָאֵם בְּעֶצֶב רַב ­– מִי יוֹדֵעַ אִם לֹא אֵחַרְנוּ. הִנֵּה הַמַּיִם כְּבָר מַפְרִידִים בֵּינֵינוּ וּבֵין הַמַּעְבֹּרֶת. הֵם הָלְכוּ לִרְאוֹת, אִם אֶפְשָׁר עוֹד לַעֲלוֹת…

צְמַרְמֹרֶת קַלָּה עָבְרָה בְּגוּפוֹ שֶׁל שַׁעְיָה, וְהוּא פָנָה אֶל הַיְתוֹמָה:

­– אַתְּ רוֹאָה, אֶסְתֵּר? זֶה הַנָּהָר וְזוֹ הַמַּעְבֹּרֶת. – כֵּן, אֲנִי רוֹאָה. ­– עָנְתָה הַיַּלְדָּה בִּשֶׁקֶט ­– אֲבָל הַמַּעְבֹּרֶת רְחוֹקָה.

­– לֹא רְחוֹקָה כְּלָל. וַהֲרִי הַמַּעֲבִיר אָמַר, שֶׁעַד הַבֹּקֶר אֵין

סַכָּנָה…

­– וְאִם אָמַר ­– תִּתְבַּע אוֹתוֹ לְדִין־תּוֹרָה? ­– עָנְתָה הָאֵם בְּרֹגֶז וּבִדְאָגָה וְלֹא גָרְעָה עַיִן מִן הַמַּעְבֹּרֶת הַמִּתְנוֹדֶדֶת עַל הַמַּיִם. שַׁעְיָה רָאָה שֶׁהִיא פּוֹכֶרֶת אֶת אֶצְבְּעוֹתֶיהָ, וְלֹא נִבְהַל כְּלָל. לְהֶפֶךְ, הוּא הִרְגִּישׁ בַּגבוּרָה שֶׁנִּסְּכָה פִּתְאֹם לְלִבּוֹ. סָרוּ מִמֶּנּוּ הַפַּחַד וְהַבַּיְשָׁנוּת. מֵעַתָּה עָלָיו לִפְרוֹשׂ אֶת כְּנָפָיו עַל אֶסְתֵּר, הוֹאִיל וְרָאָה אֶת אִמּוֹ אוֹבֶדֶת עֵצוֹת. דְּבָרֶיהָ שֶׁל הָאִשָּׁה בְּרַדִּיחוֹב לִשְׁמֹר עַל הַיְתוֹמָה צִלְצְלוּ בְּאָזְנָיו. עָלָיו לִשְׁמֹר עָלֶיהָ. הוּא זָכַר אֶת טוֹבִיָּה חֲבֵרוֹ וְרָצָה לִנְהֹג בְּאֹמֶץ־רוּחַ כָּמֹהוּ. מִיָּד שָׁאַל אוֹתָהּ:

­– אַתְּ לֹא מְפַחֶדֶת, אֶסְתֵּר?

­– לֹא, אֲנִי לֹא מְפַחֶדֶת. אֲנִי רַק רוֹצָה שֶׁכְּבָר נַעֲבוֹר לָעֵבֶר הַשֵּׁנִי. אֲנִי רוֹאָה שָׁם כָּל כָּךְ הַרְבֵּה אוֹרוֹת בַּבָּתִּים.

­– בְּעֶזְרַת הַשֵּׁם, עוֹד מְעַט נִהְיֶה שָׁם, ­– דִּבֵּר אֵלֶיהָ כְּגָדוֹל ­– אֱלֹהִים הוּא אֲבִי יְתוֹמִים וְיִשְׁמוֹר עָלַיִךְ, וּבִזְכוּתֵךְ ­– גַּם עָלֵינוּ.

­– כֵּן, אֲנִי יוֹדַעַת, ­– אָמְרָה הַיַּלְדָּה. ­– אֲנִי לֹא מְפַחֶדֶת. אֲנִי רוֹאָה עַל הַמַּעְבֹּרֶת הַרְבֵּה אֲנָשִׁים. מָתַי נַעֲלֶה גַם אֲנַחְנוּ שָׁמָּה?

­– עוֹד מְעַט יָשׁוּב בַּעַל־הָעֲגָלָה וְיַגִּיד לָנוּ.

­– כֵּן, יְלָדִים, הוּא יָשׁוּב תֵּכֶף. אֱלֹהִים יַעֲזוֹר לָנוּ. ­– נִשְׁמַע קוֹלָהּ הַדּוֹאֵג וְהַמְפֻזָּר שֶׁל הָאֵם, שֶׁלֹּא פָסְקָה לִפְכֹּר אֶת אֶצְבְּעוֹתֶיהָ.

לֹא עָבְרוּ רְגָעִים מְעַטִּים וּשְׁנֵי הַגְּבָרִים חָזְרוּ כִּמְגַשְׁשִׁים אֶל הָעֲגָלָה.

­– יְהוּדִים, מַה נִּשְׁמָע שָׁם? ­– שָׁאֲלָה הָאִשָּׁה בַּחֲרָדָה. – אֵין נַחַת, ­– עָנָה בַּעַל־הָעֲגָלָה ­– נְבוּאָתוֹ שֶׁל דֶּנִיס לֹא נִתְקַיְּמָה. הַשִּׁטָּפוֹן גָּבַר בַּשָּׁעוֹת הָאַחֲרוֹנוֹת, וְהַלְוַאי שֶׁיוּכַל לְהַעֲבִיר אוֹתָנוּ בְּשָׁלוֹם. הֵם עוֹבְדִים שָׁם בְּכָל הַכֹּחוֹת לְקָרֵב אֶת הַמַּעְבֹּרֶת, כְּדֵי שֶׁהָעֲגָלָה תּוּכַל לַעֲלוֹת.

אִישׁ־הַבֵּיצִים לֹא אָמַר כְּלוּם, רַק נִגַּשׁ וּמִשֵּׁשׁ אֶת הָאֲרְגָּזִים, אִם הֵם שְׁלֵמִים וְעוֹמְדִים בִּמְקוֹמָם. – הַמַּיִם עַד הַמַּעְבֹּרֶת לֹא עֲמֻקִים, ­– אָמַר בַּעַל־הָעֲגָלָה, וְהֶרְאָה בְּשׁוֹטוֹ עַל בִּרְכָּיו הַמּוּאָרוֹת קְצָת ­– הִגִּיעוּ לִי רַק עַד כָּאן. אִם דֶּנִיס יַצְלִיחַ לְקָרֵב אֶת הַמַּעְבֹּרֶת עֲשָׂרָה מֶטְרִים, אֶפְשָׁר יִהְיֶה לְהַנִּיחַ קְרָשִׁים וְלַעֲלוֹת.

הַקְּרִיאוֹת וְהַצְּעָקוֹת עַל הַמַּעְבֹּרֶת לֹא פָסְקוּ. הַמְּדוּרָה בְּיַרְכָּתֶיהָ נִשְׁתַּלְהֲבָה. נִרְאוּ אֲנָשִׁים עוֹבְרִים עָלֶיהָ מִן הַקָּצֶה אֶל הַקָּצֶה, וַאֲחֵרִים עוֹמְדִים כְּפוּפִים וּמוֹשְׁכִים בְּכָל כֹּחַ בַּחֶבֶל, כְּשֶׁהֵם מְזָרְזִים אִישׁ אֶת אָחִיו בִּקְרִיאוֹתֵיהֶם. גַּם בְּעֵבֶר הַנָּהָר מִצַּד הָעִיר יָקְדָה מְדוּרָה וּקְרִיאוֹת רְחוֹקוֹת, קריאוֹת־לַיְלָה נוֹקְבוֹת, נִשְׁמְעוּ מִשָּׁם.

שַׁעְיָה תָּמַהּ אֵיךְ מַבְעִירִים אֵשׁ עַל גֶּשֶׁר שֶׁל עֵץ וְהַגֶּשֶׁר אֵינוֹ נִשְׂרָף. אַךְ לֹא עֵת עַתָּה לִשְׁאֹל שְׁאֵלוֹת כָּאֵלֶּה.

כְּשֶׁיַּעֲלוּ שָׁמָּה ­– יִרְאֶה בְּעֵינָיו וְיָבִין.

­– וְאֵיךְ נֵדַע שֶׁאֶפְשָׁר לַעֲבוֹר? ­– שָׁאֲלָה הַ“שּׁוֹחֲטִית” אֶת בַּעַל־הָעֲגָלָה, שֶׁעָמַד נִשְׁעָן עַל אַחַד הַסּוּסִים כְּעַל מִשְׁעָן דּוֹמֵם. ~

– אַל תִּדְאֲגִי, יְהוּדִיָּה. דֶּנִיס יִקְרָא לָנוּ.

אֲבָל עָבַר זְמַן מְמֻשָּׁךְ וְדֶנִיס לֹא קָרָא לָהֶם. אַף הַתְּנוּעָה פָּחֲתָה שָׁם. הָלְכוּ הַשְּׁנַיִם שׁוּב בַּמַּיִם אֶל הַמַּעְבֹּרֶת.

כְּשֶׁחָזְרוּ אָמַר בַּעַל־הָעֲגָלָה, כִּמְדַבֵּר אֶל נַפְשׁוֹ:

­– בְּרָכָה לְבַטָּלָה. אֶת הָעֲגָלָה לֹא נוּכַל לְהַעֲלוֹת. אֲנַחְנוּ נִשָּׁאֵר כָּאן, אֱלֹהִים יוֹדֵעַ כַּמָּה. אֲבָל אֶת הַנּוֹסְעִים שֶׁלָּנוּ נַעֲלֶה וִיהִי מָה.

אַחַר פָּנָה אֶל אִישׁ־הַבֵּיצִים:

­–אַתָּה תַעֲבִיר אֶת הָאִשָּׁה, וַאֲנִי אֶת הַקְּטַנִּים. מִשְׁקָלָהּ כְּתַרְנְגֹלֶת.

נִגַּשׁ אֶל סֻלַּם הָעֲגָלָה וְאָמַר לַיּוֹשְׁבִים בָּהּ:

­– רְדוּ, בִּמְחִילָה! – מַה מַּשְׁמַע “רְדוּ”? ­– שָׁאֲלָה הָאֵם ­– אֵלֵךְ בַּמַּיִם עִם הַתִּינוֹקוֹת? כְּבָר נִשְׁפַּטְנוּ הַיּוֹם בַּמַּיִם דַּיֵּנוּ…

­– רְדוּ בְּלִי דִבּוּרִים, יְבֵשִׁים נַעֲלֶה אֶתְכֶם. עָלֵינוּ וְעַל צַוָּארֵנוּ!

­– מַה מַשְׁמָע “תַּעֲלוּ אוֹתָנוּ”?… אֲנִי…

­– רְדוּ, רְדוּ! אֵין פְּנַאי! עוֹד מְעַט וְדֶנִיס מַפְלִיג…

­– בּוֹאוּ, יְלָדִים! ­– אָמְרָה הָאִשָּׁה וְיָרְדָה בְּלִי חֵשֶׁק מִן הָעֲגָלָה. אִישׁ־הַבֵּיצִים הוֹרִיד אֶת שַׁעְיָה וּבַעַל־הָעֲגָלָה אֶת הַיְתוֹמָה וְהִצִּיגוּם עַל הָאֲדָמָה הַלָּחָה.

הָאִישׁ עַב־הַזָּקָן וּרְחַב־הַכְּתֵפַיִם כָּפַף אֶת גַּבּוֹ לִפְנֵי הַשּׁוֹחֲטִית וְאָמַר בִּנְהִימָה:

לִפְתִי אֶת צַוָּארִי וְהַחֲזִיקִי הֵיטֵב.

­– מָה מַּשְׁמַע… אֲנִי… ­– נִסְּתָה עוֹד הָָאִשָּׁה לְסָרֵב. אַךְ בַּעַל־הָעֲגָלָה הֵאִיץ בָּהּ:

­– עֲשִׂי מַה שֶׁאוֹמְרִים לָךְ. כָּל רֶגַע יָקָר. מַהֲרִי, מַהֲרִי.

­– הַמְתֵּן רֶגַע, אֶקַּח אֶת הַחֲבִילָה…

אַחַר־כָּךְ קָרְבָה אֶל הָאִישׁ וְלָפְתָה אֶת צַוָּארוֹ הֶחָזָק בִּשְׁתֵּי יָדֶיהָ תַּחַת זְקָנוֹ הֶעָבֶה, וְהַחֲבִילָה וְהַמִּטְרִיָה תָּלְתָה לוֹ לְפָנָיו.

­– וְאַתֶּם, בְּנֵי־פְּקוּעָה שֶׁכְּמוֹתְכֶם, עֲלוּ עַל גַּבִּי מִזֶּה וּמִזֶּה. מִשְׁקַל כָּל אֶחָד מִכֶּם כְּרֶבַע הָעוֹף ­– אָמַר בַּעַל־הָעֲגָלָה.

­– נַעֲלֶה, אֶסְתֵּר!… ­– אָמַר שַׁעְיָה. הַדָּבָר נִרְאָה לוֹ כִּמְעַט מְשַׁעֲשֵׁעַ.

בַּעַל־הָעֲגָלָה יָשַׁב תָּלוּי עַל בִּרְכָּיו, הִתְכּוֹפֵף, וְהַשְּׁנַיִם נָפְלוּ עַל גַּבּוֹ וְהֶחֱזִיקוּ בְּצַוָּארוֹ.

­– הַחֲזִיקוּ בִּי כְּקַרְצִיּוֹת בַּסּוּס. כָּךְ… הִתְרוֹמְמוּ מְעַט… עוֹד מְעָט. כָּךְ…

וּשְׁנֵי הַגְּבָרִים הָלְכוּ כְּפוּפִים תַּחַת מַשָּׂאָם, בָּאוּ בַּמַּיִם הַקָּרִים, חָצוּ בָּהֶם לְמַעְלָה מִן הַבִּרְכַּיִם, עַד שֶׁהִגִּיעוּ אֶל שְׂפַת הַמַּעְבֹּרֶת וּפָרְקוּ אֶת מִטְעָנָם וְחָזְרוּ.

לֵיל שִׁמּוּרִים

הַרְבֵּה אֲנָשִׁים וְנָשִׁים הָיוּ עַל הַמַּעְבֹּרֶת הַטְּחוּבָה, אַרְבַּע עֲגָלוֹת עַל סוּסֵיהֶן, וּבְנֵי־בָקָר אֲחָדִים, וּבְכָל־זֹאת לֹא צַר הָיָה הַמָּקוֹם לְכֻלָּם. עַתָּה רָאָה שַׁעְיָה אֶת הַמְּדוּרָה,

שֶׁהִיא עֲרוּכָה עַל מַצָּע שֶׁל לְבֵנִים וְנֶהֱנָה מִן הָאַמְצָאָה.

בַּפִּנָּה שֶׁכְּנֶגֶד הָיָה אֹהֶל־לְוָחִים קָטָן, מַחֲסֶה לַמַּעֲבִיר וּלְכֵלָיו.

לֹא רַק דֶּנִיס וּשְׁנֵי עוֹזְרָיו מָשְׁכוּ בַּחֲבָלִים, גַּם אֲחָדִים מִן הַנּוֹסְעִים נָתְנוּ יְדֵיהֶם במלָאכָה זוֹ, כֻּלָּם מְחַזְּקִים זֶה אֶת זֶה וְקוֹל דֶּנִיס עוֹלֶה עַל כֻּלָּם.

הַמַּעְבֹּרֶת עַל כְּבוּדָתָהּ הֶחֱלִיקָה בְּחַשְׁרַת הַמַּיִם הַגּוֹעֲשִׁים וּמְצִיפִים אֶת שְׂפַת הַמַּעְבֹּרֶת. הַ“שּׁוֹחֲטִית” פָּרְשָׂה אֶת סוּדָרָהּ, הוֹשִׁיבָה עָלָיו אֶת הַיְלָדִים וְהִיא עַצְמָהּ יָשְׁבָה עַל יָדָם רוֹעֶדֶת מִקֹּר וּמִפַּחַד.

שַׁעְיָה רָאָה אֶת שִׂפְתֵי אִמּוֹ נָעוֹת כְּבִתְפִלָּה. אֲנָשִׁים אֲחֵרִים עָמְדוּ אוֹ יָשְׁבוּ דוּמָם, מְצַפִּים לְנֵס הַמַּעֲבָר.

הִנִּיחַ שַׁעְיָה בַּעֲדִינוּת אֶת יָדוֹ עַל רֹאשָׁהּ שֶׁל אֶסְתֵּר וְלָחַשׁ לָהּ עַל אָזְנָהּ:

­– אַתְּ מַרְגִּישָׁה שֶׁאָנוּ נוֹסְעִים? – כֵּן, ­– עָנְתָה ­– אֲנִי רוֹאָה שֶׁהַמַּיִם הוֹלְכִים לְאָחוֹר. ­– גַּם אֲנִי רוֹאֶה כָּךְ.

הַמַּעְבֹּרֶת כְּבָר הִפְלִיגָה מֶרְחָק לֹא מְעַט בְּלֵב הַנָּהָר.

הָאֲוִיר נַעֲשָׂה לַח וְעוֹקְצָנִי. רְסִיסִים דַּקִּים, דּוֹקְרִים כִּמְחָטִים, פָּגְעוּ בַּפָּנִים וּבַיָּדַיִם, וּבַחֲשֵׁכָה אִי אֶפְשָׁר הָיָה לְהַבְחִין אִם הֵם בָּאִים מִלְמַעְלָה, מִן הָעֲנָנִים, אוֹ מִלְּמַטָּה, מִזֶּרֶם הַנָּהָר.

פִּתְאֹם רָעַם קוֹלוֹ שֶׁל דֶּנִיס: “עֲמֹד!” וְכָל הַמּוֹשְׁכִים הִרְפּוּ מִן הַחֲבָלִים. כִּמְנַגֵּן בְּכִנּוֹר הֶחָשׁ בְּאֶצְבָּעוֹ כָּל זִיעַ הַמֵּיתָר, חָשׁ דֶּנִיס בְּיָדוֹ הַמְנֻסָּה, כִּי נִפְגַּם מָה בַּחֶבֶל. הוּא רָץ לְאֹרֶךְ הַחֶבֶל, כִּשֶׁכַּף־יָדוֹ חֲפוּנָה וְעוֹבֶרֶת עָלָיו, עַד שֶׁעָמַד.

רֶגַע עָמַד, מִצְנַפְתּוֹ מֻגְבַּהַת וְחוֹשֶׂפֶת אֶת מִצְחוֹ הַלָּבָן, עָמַד וְחָשַׁב. אַחַר אָמַר: “מִשְׁכוּ! אַךְ לְאַט לְאַט!”

הוּא וַאֲנָשָׁיו מָשְׁכוּ בִּדְמָמָה, בִּזְהִירוּת, וְלֹא הֻרְגַּשׁ עוֹד אִם הַמַּעְבֹּרֶת מִתְקַדֶּמֶת אוֹ עוֹמֶדֶת בִּמְקוֹמָהּ. חֲרָדָה בָּאָה בְּלֵב הַנּוֹסְעִים: הַאֻמְנָם, פָּקַע הַחֶבֶל בְּלֵב גֵּאוּת הַנָּהָר וְאֵין יְכֹלֶת לַעֲבֹר אוֹ לָשׁוּב?

פְנֵי הַנָּהָר נִתְקַמְּרוּ, הַגַּלִּים רָדְפוּ וְרָכְבוּ זֶה עַל זֶה, עָלוּ עַל פְּאַת הַמַּעְבֹּרֶת וּתְנוּדָתָה גָּבְרָה. מֵתַח הַחֲבָלִים הָלַךְ וָרָב, וְהַמַּעְבֹּרֶת עַל מַשָּׂאָהּ הִתְנוֹדְדָה עָלֹה וְיָרֹד, וְלֵב הַנּוֹסְעִים אַף הוּא מִתְנוֹדֵד עִמָּהּ עָלֹה וְיָרֹד.

הַשּׁוֹחֲטִית הִגְבִּירָה פְּכִירַת אֶצְבְּעוֹתֶיהָ וּשְׂפָתֶיהָ הִשְׁמִיעוּ קְרִיאַת “שְׁמַע” וְדִבְרֵי תְחִנָּה, וְקוֹלָהּ נִשְׁמַע הֵיטֵב בַּדְּמָמָה שֶׁהִשְׂתָּרְרָה עַל פְּנֵי הַמַּעְבֹּרֶת. רַק הַסּוּסִים וּבְנֵי־הַבָּקָר הִכּוּ בְּטַלְפֵיהֶם עַל רִצְפַּת הַקְּרָשִׁים וְסָטְרוּ אֶת עַצְמָם בְּזַנְבוֹתֵיהֶם וְלֹא הִשְׁמִיעוּ לֹא צַהֲלָה וְלֹא גְעִיָּה, כְּאִלּוּ הֵבִינוּ אֶת חֻמְרַת הַשָּׁעָה.

­– עֲמֹד! ­– קָרָא דֶנִיס שֵׁנִית וְהַפַּעַם בְּקוֹל רָפֶה. אֶת מִצְנַפְתּוֹ זָרַק אֶל הָאֹהֶל בַּפִּנָּה וְעָמַד פְּשׂוּק־רַגְלַיִם וּשְׂעָרוֹ דָבוּק בְּמִצְחוֹ. ­– חַי אֱלֹהִים, הַחֶבֶל לֹא יַחֲזִיק, וְאִם יִקָּרַע ­– יִצְנַח הַכֹּל הַמָּיְמָה.

­– לֹא נוּכַל לַעֲבוֹר. ­– לָחַשׁ שַׁעְיָה לַיְתוֹמָה.

­– וּמַה יִּהְיֶה? ­– שָׁאֲלָה הַיַּלְדָּה בְּקוֹלָהּ הַשָּׁקֵט.

­– נִצְטָרֵךְ לַעֲמוֹד עַד שֶׁיָּאִיר הַבֹּקֶר.

­– כָּל הַלַּיְלָה?

­– בְּוַדַּאי. עַד זְרִיחַת הַחַמָּה. הֲלֹא אֵינֵךְ מְפַחֶדֶת.

­– לֹא!

דֶּנִיס וְעוֹזְרָיו שָׁלְחוּ קְרִיאוֹת לְעֵבֶר הַנָּהָר וְנַעֲנוּ מִשָּׁם. אַחַר כָּךְ עָבְדוּ מִתּוֹךְ קַדַּחַת לְהַדֵּק אֶת הַמַּעְבֹּרֶת בִּשְׁנֵי קְצוֹתֶיהָ אֶל הַחֲבָלִים וְלֹא תִזַּח, שֶׁכֵּן יֶחְדַּל הַלַּחַץ עַל הַמָּקוֹם הַפָּגוּם. וּכְשֶכִּלּוּ אֶת מְלַאכְתָּם עָמְדוּ בְּשׁוּרָה וּפְנֵיהֶם אֶל הַנּוֹסְעִים. דֶּנִיס אָמַר:

­– אֵין מַה לַּעֲשׂוֹת עוֹד. נִתְפַּלֵּל לֵאלֹהִים שֶׁהָעַמּוּדִים בַּמַּיִם יַחֲזִיקוּ מַעֲמָד. עוֹד אַרְבַּע שָֹעוֹת עַד עֲלוֹת הַשַּׁחַר.

וְאַחֲרֵי קְרִיאוֹת אֲחָדוֹת אֶל הַחוֹף וּמִן הַחוֹף פָּרְשׁוּ הוּא וַאֲנָשָׁיו אֶל הָאֹהֶל הַקָּטָן, יָשְׁבוּ עַל פִּתְחוֹ, וּלְאוֹר הַמְּדוּרָה פָּתְחוּ בְּמִשְׂחַק קְלָפִים. הֵם לֹא הִשְׁמִיעוּ הֶגֶה בְּשַׂחֲקָם, רַק מִפַּעַם לְפַעַם הָלַךְ הָאֶחָד לְהוֹסִיף עֵצִים לַמְּדוּרָה.

אָז הִתְחִילָה הַ“שּׁוֹחֲטִית” לְקוֹנֵן:

­– אוֹי לָנוּ, לָמָּה לֹא נִשְׁאַרְנוּ בָּעֲגָלָה?… לָמָּה הִנַּחְנוּ לַגַּזְלָנִים הָהֵם לְטַלְטֵל אוֹתָנוּ הֵנָּה?… רְאוּ מֶה עָשׂוּ לָנוּ: הֵטִילוּ אוֹתָנוּ לְלֵב יָם וְאֵין מַצִּיל… הַגּוֹיִים הַלָּלוּ יָשְׁבוּ לְשַׂחֵק בִּקְלָפִים וְהִנִּיחוּ אוֹתָנוּ בְּסַכָּנָה גְדוֹלָה… לָמָּה אַתֶּם שׁוֹתְקִים, יְהוּדִים?… אוֹי לִי וּלְמַזָּלִי! גַּם יְתוֹמָה זָרָה הֵטִילוּ עַל רֹאשִׁי…

שַׁעְיָה הִתְבַּיֵּשׁ בְּאִמּוֹ אֲשֶׁר בְּיָדָהּ הָפְקְדָה אֶסְתֵּר וְהִיא נוֹשֵׂאת קִינָה כָּזוֹ בְּאָזְנֵי אֲנָשִׁים זָרִים כְּקוֹרֵאת בִּ“תְחִנָּה”. אַיֵּה גַאֲוָתָהּ? אַיֵּה כְּבוֹדָהּ אֲשֶׁר תָּמִיד הִתְפָּאֲרָה בּוֹ?…

אֲבָל בֵּין הַנּוֹסְעִים הָיוּ גַם אֲנָשִׁים שֶׁלֹּא הָיוּ אוֹבְדֵי־עֵצוֹת כְּלָל וַאֲפִלּוּ הִתְלוֹצְצוּ. אֶחָד אָמַר:

­– יְהוּדִיָָָָָָָָָּה, עוֹד תַּסְפִּיקִי לְקוֹנֵן כְּשֶׁנִּהְיֶה בַּמַּיֵם. גַּם יוֹנָה הַנָּבִיא לֹא קוֹנֵן לִפְנֵי שֶׁבָּא בִּמְעִי הַדָּגָה.

שַׁעְיָה הִסְכִּים לוֹ: “נָכוֹן מְאֹד”. וּלְאִמּוֹ אָמַר: “לָמָּה תַּפְחִידִי אֶת הַיַּלְדָּה?”

וְאֶסְתֵּר אָמְרָה בְּקוֹלָהּ הַשָּׁקֵט:

­– אֲנִי לֹא מְפַחֶדֶת. אֲנִי יוֹדַעַת שֶׁהַכֹּל יַעֲבֹר בְּשָׁלוֹם.

לָמָּה הַגּוֹיִים לֹא מְפַחֲדִים? – אַתְּ שׁוֹמַעַת, אִמָּא? ­– אָמַר שַׁעְיָה ­– עָלַיִךְ לִלְמֹד מֵאֶסְתֵּר אֵיךְ לְהִתְנַהֵג.

וִיהוּדִי בָּא בַּיָּמִים, שֶׁיָּשַׁב בְּקִרְבַת מָקוֹם וְשָׁמַע, אָמַר:

­– חֵי נַפְשֶׁי, יַלְדָּה חֲכָמָה.

שַׁעְיָה נֶהֱנָה הֲנָאָה מְרֻבָּה מִדִּבְרֵי הָאִישׁ. אֶסְתֵּר יָקְרָה לוֹ כָּל־כָּךְ, עַד שֶׁרָצָה לִשְׁמֹעַ עָלֶיהָ אַךְ טוֹבוֹת.

כֵּיוָן שֶׁהַמַּעְבֹּרֶת עָמְדָה וּתְנוּדוֹתֶיהָ שָׁווֹת, הִתְרַגְּלוּ הַנּוֹסְעִים לְמַצָּבָם וְהַפַּחַד פָּג קְצָת מִלִּבָּם. אֲחָדִים הוֹצִיאוּ מַה שֶׁיֵּש עִמָּהֶם וְיָשְׁבוּ לֶאֱכֹל, מִי בַּעֲגָלָה וּמִי עַל כְּלוֹנָס שֶׁהָיָה מוּטָל עַל הַקַּרְקַע.

רָאֲתָה הַ“שּׁוֹחֲטִית”, פּתְּחָה אֶת אֶצְבְּעוֹתֶיהָ וְשָׁאֲלָה אֶת הַיְלָדִים אִם רְעֵבִים הֵם. עוֹד יֵשׁ מַשֶּׁהוּ בַּתַּרְמִיל שֶׁנָּתְנָה לָהּ הָאִשָּׁה.

­– אֲנִי בֶּאֱמֶת מַרְגִּישָׁה שֶׁאֲנִי רְעֵבָה. ­– אָמְרָה אֶסְתֵּר.

­– גַּם אֲנִי. ­– הֶחֱזִיק אַחֲרֶיהָ שַׁעְיָה.

פָּתְחָה הָאִשָּׁה אֶת הַחֲבִילָה, מָצְאָה אֶת הַתַּרְמִיל, שֶׁנִּצְטַמֵּק מְאֹד אַחֲרֵי אָכְלָם בַּפֻּנְדָּק, וְהוֹצִיאָה מִתּוֹכוֹ כַּמָּה כְּרִיכֵי חַלָּה עִם מִשְׁטָח שֶׁל כָּבֵד קָצוּץ בְּשׁוּמָן, וְנָתְנָה לִשְׁנֵיהֶם.

רֵיחוֹ הַטּוֹב שֶׁל הַכָּבֵד נָדַף וְאֶסְתֵּר נָשְׁכָה מִן הַפְּרוּסוֹת בְּתֵאָבוֹן גָּדוֹל. אִלּוּלֵא הִתְבַּיֵּשׁ שַׁעְיָה הָיָה נוֹתֵן לָהּ גַּם אֶת מְנָתוֹ, כֹּה עָרְבָה עָלָיו אֲכִילָתָהּ.

כְּשֶׁכִּלּוּ לֶאֱכֹל שָׁאֲלָה הָאֵם:

­– אוּלַי תִּישְׁנוּ מְעָט? הִנֵּה בַּעֲגָלָה זוֹ יֵשׁ הַרְבֵּה קַשׁ, אַשְׁכִּיב אֶתְכֶם. כָּל הַלַּיְלָה לֹא עֲצַמְתֶּם עָיִן, וְהַבֹּקֶר עוֹדֶנוּ רָחוֹק.

קָמָה וּבִקְשָׁה רְשׁוּת מִבְּעָלֶיהָ שֶׁל הָעֲגָלָה, אַחַר עָרְכָה אֶת הַקַּשׁ בֵּין סֻלָּם לְסֻלָּם, עָזְרָה לִשְׁנֵיהֶם לַעֲלוֹת וְאָמְרָה לָהֶם:

­– תִּשְׁכְּבוּ וְתִישְׁנוּ, יְלָדִים, וַאֲנִי אֵלֵךְ וַאֲדַבֵּר מְעַט עִם הָאֲנָשִׁים. הַשֶּׁבַח לָאֵל שֶׁאֵין גֶּשֶׁם, וּלְוַאי שֶׁלֹּא יֵרֵד עַד הַבֹּקֶר. אוֹי לִי וּלְמַזָּלִי…

פָּרְשָׂה עֲלֵיהֶם אֶת הַסּוּדָר וְהָלְכָה לָּהּ.

כַּמָּה רְגָעִים שָׁכְבוּ הַיְלָדִים בִּדְמָמָה, כְּמַאֲזִינִים לְגַעַשׁ הַמַּיִם, לְהַלְמוּת טַלְפֵי הַבְּהֵמוֹת בָּעֵץ וּלְשִׂיחַת הָאֲנָשִׁים בַּחֲשַׁאי. לָאוֹר הַמִּעַט שֶׁעָלָה מִן הַמְּדוּרָה רָאָה שַׁעְיָה אֶת רֹאשָׁהּ הֶחָמוּד שֶׁל אֶסְתֵּר, מְכֻרְבָּל וּמְגַלֶּה רַק אֶת פָּנֶיהָ הַנְּטוּיִים אֵלָיו. עֵינֶיהָ הָיוּ עֲצוּמוֹת לְמֶחֱצָה וּמוּצַלּוֹת בְּרִיסֵיהֶן הָאֲרֻכִּים, וְהִיא שָׁכְבָה בְּלֹא תְנוּעָה. מְאֹד רָצָה לִשְׁמֹעַ אֶת קוֹלָהּ, וְכַעֲבוֹר זְמַן מָה שָׁאַל:

­– אַתְּ יְשֵׁנָה?­

– עוֹד לֹא. ­– עָנְתָה וּפָקְחָה אֶת עֵינֶיהָ.

­– גַּם אֲנִי אֵינִי יָכוֹל לִישׁוֹן.

­– אַתָּה יָשַׁנְתָּ לִפְנֵי שֶׁבָּאנוּ אֶל הַנָּהָר.

­– בֶּאֱמֶת?

­– כֵּן, רָאִיתִי. כַּמָּה פְּעָמִים הִסְתַּכַּלְתִּי וְרָאִיתִי שֶׁאַתָּה יָשֵׁן.

­– אִם כֵּן, תִּישְׁנִי אַתְּ עַכְשָׁו, וַאֲנִי אֶשְׁמֹר עָלַיִךְ.

­– וּכְשֶׁיִּהְיֶה בֹּקֶר ­– תָּעִיר אוֹתִי?

­– בְּוַדַּאי.

­– אִם כֵּן ­– אֲנִי כְּבָר יְשֵׁנָה. לַיְלָה טוֹב!

וְהִיא הִתְכַּרְבְּלָה, עָצְמָה אֶת עֵינֶיהָ וְשָׁכְבָה בְּלֹא תְּנוּעָה.

הוּא שָׁכַב לְמוּלָהּ וְהִסְתַּכֵּל בְּפָנֶיהָ. בָּטוּחַ הָיָה שֶׁאֵינָהּ יְשֵׁנָה, שֶׁהֲרֵי אִי אֶפְשָׁר שֶׁאָדָם נִרְדָּם עַל־פִּי רְצוֹנוֹ. אֲבָל כְּשֶׁאָרְכוּ הָרְגָעִים וְהִיא לֹא זָעָה, חָשַׁב שֶׁנִּרְדְּמָה. קֵרַב בִּזְהִירוּת אֶת אָזְנוֹ לִשְׁמֹעַ אֶת נְשִׁימָתָהּ, שֶׁהֲרֵי אֵינָהּ דּוֹמָה נְשִׁימַת אָדָם בִּשְׁנָתוֹ לִנְשִׁימָתוֹ בְּהָקִיץ. כֵּן, הִיא יְשֵׁנָה, שֶׁהֲרֵי נְשִׁימָתָהּ כָּל כָּךְ קְצוּבָה!

עוֹד כַּמָּה שָׁעוֹת עַד אוֹר הַבֹּקֶר, וְהוּא מוּכָן הָיָה לִהְיוֹת כָּל הַזְּמַן עֵר וּמַשְׁגִּיחַ עָלֶיהָ. אֵינוֹ זוֹכֵר שֶׁהָיָה פַּעַם עֵר כָּל הַלָּיְלָה. אֲבָל הַלַּיְלָה הַזֶה יִהְיֶה עֵר. יִהְיֶה לוֹ “לֵיל שִׁמּוּרִים”, כְּמוֹ שֶׁנִּקְרָא בַּסְּפָרִים לֵיל הַפֶּסַח.

אִלּוּ הָיוּ בַּשָּׁמַיִם לְבָנָה וְכוֹכָבִים הָיָה שׁוֹכֵב פְּרַקְדָּן וּמִסְתַּכֵּל בָּהֶם. אֲבָל זוֹ כִּפַּת הָעֲנָנִים הַדְּחוּסָה, הַכְּפוּיָה עַל הָעוֹלָם ­– מַה יֵּשׁ לִרְאוֹת בָּהּ? מָשָׁל לְגִיגִית כְּפוּיָה וְאַתָּה תַּחַת הַגִּיגִית.

בֶּאֱמֶת רוֹצֶה הָיָה לַחֲשׁוֹב עַל הַמַּעְבֹּרֶת וְעַל הַנָּהָר וְעַל הַסַּכָּנָה שֶׁהֵם נְתוּנִים בָּהּ, עַל אִמּוֹ וְעַל אָבִיו וְעַל דּוֹדוֹ הַנִּמְצָא קָרוֹב כָּל־כָּךְ, אוּלַי בְּאַחַד הַבָּתִּים הַמְּעַטִּים שֶׁאוֹרָם עוֹד מַגִּיהַּ. רוֹצֶה הָיָה לַחֲשׁוֹב עַל רַבּוֹ וְעַל חֲבֵרָיו בַּ“חֶדֶר”, וּבְיִחוּד עַל טוֹבִיָּה ­– הַטּוֹב שֶׁבַּחֲבֵרָיו, שֶׁהִבְטִיחַ לוֹ לַעֲשׂוֹת מַעְבֹּרֶת לִכְשֶׁיַחֲזֹר הַבַּיְתָה… אֲבָל תָּמִיד חָזְרָה מַחֲשַׁבְתּוֹ אֵלֶיהָ, אֶל אֶסְתֵּר, הַשּׁוֹכֶבֶת כֹּה קְרוֹבָה אֵלָיו, רַק כְּאֹרֶךְ חֲצִי הַיָּד הַמֶּרְחָק בֵּינוֹ לְבֵינָהּ, וְאִם יִפְשֹׁט אֶת יָדוֹ יִגַּע בָּהּ… מִכָּל הַנְּעָרוֹת, הַגְּדוֹלוֹת עִם הַקְּטַנּוֹת שֶׁהוּא מַכִּיר בִּשְׁכֵנוּתָם, אֵין גַּם אַחַת יָפָה וּנְעִימָה כָּמוֹהָ. וְאַף כִּי בָּא עָלֶיהָ אָסוֹן כָּזֶה, שֶׁאָבִיהָ וְאִמָּהּ מֵתוּ בְּשָׁבוּעַ אֶחָד וְהִיא נוֹדֶדֶת לְמָקוֹם וְלַאֲנָשִׁים שֶׁאֵינָהּ מַכִּירָה אוֹתָם וְאֵינָהּ יוֹדַעַת אֵיךְ יִנְהֲגוּ בָּהּ ­–

אֵין הִיא עֲצוּבָה כְּלָל, וְהִיא מְלֵאָה בִּטָּחוֹן, מַמָּשׁ אֵשֶׁת־חַיִל קְטַנָּה… כַּנִּרְאֶה, הוֹרִים חֲשׁוּבִים הָיוּ לָהּ, אַף כִּי עֲנִיִּים הָיוּ. אִלּוּ הָיְתָה עֵרָה, הָיָה שׁוֹאֵל אוֹתָהּ לְאָבִיהָ, מֶה הָיָה עִסְקוֹ וְאֵיזֶה אָדָם הָיָה. אָמְנָם יַלְדָּה הִיא, אֲבָל בַּת־דַּעַת וּבַעֲלַת־מַחֲשָׁבוֹת וְאֶפְשָׁר לְדַבֵּר עִמָּהּ כְּעִם גְּדוֹלָה. כִּמְעַט נִצְטַעֵר שֶׁבִּקֵּשׁ מִמֶּנָּה לִישׁוֹן.

נַעַר בֶּן תֵשַׁע הָיָה שַׁעְיָה בְּסַךְ הַכֹּל וְחָשַׁב מַחֲשָׁבוֹת שֶׁל גָּדוֹל. אֶסְתֵּר מָצְאָה מְאֹד מְאֹד חֵן בְּעֵינָיו: בְּעִגּוּל פָּנֶיהָ הַתָּמִים וּבְעֵינֶיהָ הַחֲכָמוֹת, בְּקוֹלָהּ הֶעָרֵב וּבְדִבּוּרָהּ הַחוֹתֵךְ, בְּכָל תְּנוּעָה מִתְּנוּעוֹתֶיהָ, וְעַתָּה בִּשְׁנָתָהּ נְרְאֲתָה לוֹ מַקְסִימָה מַמָּשׁ. אַחֲרֵי הַנְּסִיעָה רַבַּת־הַתְּלָאוֹת, מַבּוּל הַגֶּשֶׁם וְהַקּוֹרוֹת אוֹתוֹ בְּרַדִּיחוֹב, הַחֲנָּיָה בַּפֻּנְדָּק וְהָעֲלִיָּה עַל הַמַּעְבֹּרֶת הַצָּפָה וְעוֹמֶדֶת עַל הַנָּהָר הַגּוֹאֶה בְּאִישׁוֹן לַיְלָה מוּזָר תַּחַת רָקִיעַ מְעֻנָּן וַחֲדַל־אוֹרוֹת, בְּתוֹךְ מַצָּע קַשׁ שֶׁל עֲגָלָה זָרָה, בֵּין אֲנָשִׁים וּבְהֵמָה מְכֻנָּסִים וַחֲרֵדִים לַצָּפוּי לָהֶם ­– בְּתוֹךְ כָּל אֵלֶּה תָּהָה עַל עַצְמוֹ,

שֶׁהוּא שׁוֹכֵב בְּקִרְבַת יְצוּר עָדִין וְטוֹב, נָם וְנוֹשֵׁם קְצוּבוֹת וּפָנָיו הָרַכִּים זָעִים תּוֹךְ שֵׁנָה, אוּלַי מִתּוֹךְ חֲלוֹמוֹת שֶׁל צַעַר אוֹ שֶׁל עֹנֶג. רֶגַע נִרְאָה לוֹ כְּעֵין חִיּוּךְ עַל פִּיהָ וְרֶגַע כְּעֵין זִיעַ שֶׁל כְּאֵב. מַה הִיא רוֹאָה בחלוֹמָהּ?… וְאוּלַי גַם הוּא חוֹלֵם חֲלוֹם? הַאִם כָּל זֶה אֱמֶת בְּהָקִיץ?…

הוּא נָעַץ אֶת אֶגְרוֹפוֹ בְּעֵינוֹ הָאַחַת וּבְעֵינוֹ הַשְּׁנִיָּה וְלָחַץ עֲלֵיהֶן בְּחָזְקָה, אֲבָל תְּמוּנַת הַקֶּסֶם לֹא סָרָה מִנֶּגְדּוֹ. הַלַּיְלָה הָיָה לַיְלָה, תְּנוּדַת הַמַּיִם לֹא פָּסְקָה, וְהַמַּעְבֹּרֶת, בַּעֲלוֹתָהּ וּבְרִדְתָּהּ חֲלִיפוֹת, חָרְקָה מְעַט בַּחֲבָלֶיהָ, וְשִׂיחַת הָאֲנָשִׁים וְצִלְצוּל הַבְּהֵמוֹת בְּרִתְמָתָן לֹא חָדְלוּ, אַךְ כָּל אֵלֶּה הָיוּ כְּמִסְגֶּרֶת רְחוֹקָה מִלֵּב הַתְּמוּנָה הָרוֹחֶשֶׁת בְּדִמְיוֹנוֹ.

וְגַם דִּמְְיוֹנוֹ פָּנִים רַבּוֹת לוֹ. פַּעַם הוּא מְבִיאוֹ לַעֲיָרָתוֹ וּלְבֵיתוֹ הַיְדוּעִים לוֹ וּפַעַם לִקְרִיסְנִיפּוֹלִי שֶׁלֹּא הָיָה בָּהּ מֵעוֹדוֹ וְאַחַר־כָּךְ לִמְקוֹמוֹת רְחוֹקִים וְזָרִים, לְעִיר גְּדוֹלָה לֵאלֹהִים מְלֵאָה בְּרִיּוֹת נָאוֹת וּלְבוּשׁוֹת הָדָר ­– וּבְכָל מָקוֹם הוּא רוֹאֶה אוֹתָהּ, אֶת אֶסְתֵּר, עִמּוֹ בְּצוּרוֹת וּבְגִילִים שׁוֹנִים, קְטַנָּה וּגְדוֹלָה וּגְדוֹלָה יוֹתֵר, אֵשֶׁת חֵן וָחֶסֶד, וְהִיא תָמִיד עִמּוֹ, בְּקִרְבָתוֹ, מְסִיחָה עִמּוֹ, קוֹרְאָה לוֹ בִשְׁמוֹ, מְשָׁרֶתֶת אוֹתוֹ בְּחִבָּה וְצוֹחֶקֶת לוֹ בִּנְעִימוּת…

שִׁנָּיו נָקְשׁוּ מֵרֹב רֶגֶשׁ.

מִפַּעַם לְפַעַם הָיָה כְּמִתְנַעֵר, מֵרִים אֶת רֹאשׁוֹ קִמְעָה וּמִסְתַּכֵּל לִרְאוֹת הֵיכָן הוּא. אַךְ מִשֶּׁצּוֹנֵחַ רֹאשׁוֹ שׁוּב עַל הַקַּשׁ, בָּא הַדִּמְיוֹן בְּרֹב עִנְיָן וּמַפְלִיג עִמּוֹ, מְחַבְּרוֹ עִם אֶסְתֵּר וְעוֹשֶׂה עִמּוֹ בִּלְהָטִים. עֵרוּתוֹ מְרִימָה אֶת רֹאשׁוֹ וְקוֹרַעַת אֶת עֵינָיו וַחֲלוֹמוֹ מַצְנִיחַ אֶת רֹאשׁוֹ וּמְדַבֵּק אֶת עַפְעַפָּיו, עַד שֶׁהוּא מַעֲבִירוֹ אֶת הַסַּף וּמוֹסְרוֹ לִרְשׁוּתָהּ שֶׁל הַשֵּׁנָה.

דְּפִיקוֹת וְקוֹלוֹת הֵעִירוּ אֶת שְׁנֵיהֶם. הַיּוֹם כְּבָר הֶאֱפִיר, אַךְ עֲרָפֶל לָבָן עָטַף אֶת הַכֹּל. בְּקשִׁי רָאָה שַׁעְיָה אֶת הַנַּעֲשֶׂה עַל הַמַּעְבֹּרֶת. גַּם הַנָּהָר וְגַם הָעִיר שֶׁמִּנֶּגֶד שָׁכְנוּ בַּעֲבִי הָעֲרָפֶל. רַק אֶת אֶסְתֵּר הַיּוֹשֶׁבֶת לְמוּלוֹ רָאָה מִקָּרוֹב. מִתּוֹךְ שֶׁהִסְתַּכֵּל מְרֻכָּז בְּפָנֶיהָ הַתּוֹהִים, כִּמְעַט לֹא שָׁמַע אֶת קוֹל אִמּוֹ הַמְדַבֶּרֶת אֲלֵיהֶם מִקָּרוֹב: – כְּבָר קַמְתֶּם, יְלָדִים? רוֹאִים אַתֶּם, הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא יִתְבָּרֵךְ שָׁמַע קוֹלֵנוּ, הַמַּיִם יָרְדוּ וְאֶפְשָׁר לַעֲבוֹר.

הִנֵּה הַמַּעְבֹּרֶת כְּבָר הוֹלֶכֶת, עוֹד מְעַט וְנַגִּיעַ לַיַּבָּשָׁה… יָפֶה יְשַׁנְתֶּם, יְלָדִים. לִבְרִיאוּת!

אַךְ שַׁעְיָה עוֹד הִסְתַּכֵּל בְּפָנֶיהָ הַתּוֹהִים שֶׁל אֶסְתֵּר.

כַּמָּה יָפִים הָיוּ בְּעוֹד קוּרֵי הַשֵּׁנָה מְרַפְרְפִים עַל עֵינֶיהָ, וְלֶחְיָהּ אֲשֶׁר שָׁכְבָה עָלֶיהָ אֲדֻמָּה וְסִימָנֵי הַקַּשׁ נִכָּרִים עָלֶיהָ.

­– כְּבָר בֹּקֶר? ­– שָׁאֲלָה בְּקוֹלָהּ הֶעָרֵב.

לִשְׁאֵלָתָהּ נֵעוֹר שַׁעְיָה לְגַמְרֵי.

­– כֵּן, אֶסְתֵּר. וְכִי אֵינֵךְ רוֹאָה אוֹתִי? הַמַּיִם יָרְדוּ וְהַמַּעְבֹּרֶת הוֹלֶכֶת.

­– בֶּאֱמֶת? וְתֵיכֶף נִהְיֶה בִּקְרִיסְנִיפּוֹלִי?

­– בְּוַדַּאי, אֶסְתֵּרְ’ל. בְּעוֹד רְגָעִים אֲחָדִים.

הָאֵם עָזְרָה לָהֶם לָרֶדֶת וְיִשְּׁרָה אֶת בִּגְדֵיהֶם הַקְּמוּטִים.

הָעַצְבוּת וְהַיֵּאוּשׁ נִסְתַּלְּקוּ מִמֶּנָּה וְהָיְתָה עֵרָה וְטוֹבָה כְּמוֹ בַּבַּיִת.

דֶּנִיס וַאֲנָשָׁיו מָשְׁכוּ בַּחֶבֶל וְשָׁרוּ. לַאֲחֵרִים לֹא הִרְשָׁה לִמְשֹׁךְ, כִּי הַחֶבֶל מֵאָחוֹר פָּגוּם וְיֵשׁ לִנְהוֹג בִּזְהִירוּת.

­– חֲבָל שֶׁהָעֲגָלָה שֶׁלָּנוּ לֹא עָלְתָה עַל הַמַּעְבֹּרֶת. הֵם אֲנָשִׁים טוֹבִים. אֵיךְ נָשְׂאוּ אוֹתָנוּ בַּמַּיִם… ­– דִּבְּרָה הָאֵם. הִיא שָׁכְחָה מָה אָמְרָה עֲלֵיהֶם בִּשְׁעַת הַסַּכָּנָה.

­– אִם הַמַּיִם יָרְדוּ, הֲרֵי יוּכְלוּ לַעֲבוֹר. ­– אָמְרָה אֶסְתֵּר.

הַ“שּׁוֹחֲטִית” תָּפְסָה אֶת רֹאשׁ הַיַּלְדָּה בִּשְׁתֵּי יָדֶיהָ וּלְחָצַתּוּ אֶל גּוּפָהּ:

­– חֵי נַפְשִׁי, חֲכָמָה אַתְּ מִמֶּנִּי… וְלִבּוֹ שֶׁל שַׁעְיָה גָּאָה לְשֵׁמַע הַדְּבָרִים.

קִמְעָה קִמְעָה הִתְחִילוּ לְהַבְחִין בְּקַו הַמַּיִם שֶׁל הַחוֹף וּבִקְבוּצַת אֲנָשִׁים שֶׁעָמְדוּ וְנוֹפְפוּ בִּידֵיהֶם. אַחַד הַנּוֹסְעִים אָמַר:

­– בָּאוּ לְהַקְבִּיל אֶת פָּנֵינוּ. בְּוַדַּאי דָאֲגוּ לָנוּ.

בָּתֵּי הָעִיר הִתְחִילוּ מִתְעַרְטְלִים מִן הָעֲרָפֶל. הַמּוֹשְׁכִים הֵחִישׁוּ אֶת מַהֲלַךְ הַמַּעְבֹּרֶת. הַנּוֹסְעִים עָסְקוּ בְּסִדּוּר הָעֲגָלוֹת וְהַחֲפָצִים, מִתְכּוֹנְנִים לָרֶדֶת.

הַמַּעְבֹּרֶת נֶחְבְּטָה בְּמַשֶּׁהוּ וְעָמְדָה. – נוּ, הִגַּעְנוּ! ­– קָרָא דֶּנִיס ­– וְעַתָּה, אֲנָשִׁים טוֹבִים, הָבוּ דְמֵי מַשְׁקֶה!

לֹא רַבִּים הָיוּ הַנֶּאֱסָפִים עַל הַחוֹף. מִלְּבַד עוֹזְרוֹ שֶׁל הַמַּעֲבִיר, הָיוּ שָׁם חֲמִשָּׁה אוֹ שִׁשָּׁה אֲנָשִׁים מִבְּנֵי הָעִיר, קְרוֹבֵי הַנּוֹסְעִים. בְּתוֹכָם הָיָה גַם הַדּוֹד שְׁמַרְיָה, גְּבַרְתָּן בַּעַל קוֹמָה וּכְתֵפַיִם גְּבוֹהוֹת. שְׂעַר־שֵׂיבָה מְסֻלְסָל מְבַצְבֵּץ מִתַּחַת לְכוֹבָעוֹ מֵאָחוֹר, וּזְקַן־שֵׂיבָה עָגֹל מַקִּיף אֶת פָּנָיו הַנִּרְאִים כְּצוֹחֲקִים תָּמִיד.

­– הַשּׁוֹחֲטִית מִלּוֹפָּטִין בָּאָה? ­– שָׁאַל אֶת הָרִאשׁוֹן לַיּוֹרְדִים.

­– בָּאָה, בָּאָה, הִנֵּה הִיא, זוֹ עִם הַיְלָדִים.

הִיא מִהֲרָה לִקְרָאתוֹ, וְהוּא הִנִּיחַ יָדוֹ עַל כְּתֵפָהּ הַנְּמוּכָה:

­– כָּךְ. הָיְתָה לָכֶם נְסִיעָה לֹא נְעִימָה. הַבּוּג שֶׁלָּנוּ בִּקֵּשׁ לְהַסִּיעַ אֶתְכֶם לְמָקוֹם אַחֵר, אֲבָל חָזַר בּוֹ.

­– הָיְתָה סַכָּנַת נְפָשׁוֹת, אֲבָל תְּהִלָּה לָאֵל שֶׁאָנוּ כְּבָר כָּאן. הִנֵּה שַׁעְיָה’לִי שֶׁלִּי.

­– כָּךְ. שָׁמַעְתִּי שֶׁהוּא תַּלְמִיד חָכָם.

הִנִּיחַ יָדוֹ עַל רֹאשׁ הַנַּעַר וְשָׁאַל:

­– תִּתֶּן לִי שִׁעוּר בִּגְמָרָא, הָא?

שַׁעְיָה תָּמַהּ בְּלִבּוֹ: לָמָּה דִבֵּר אֵלָיו הַדּוֹד דֶרֶךְ לִגְלוּג? וַהֲרֵי יָדוּעַ שֶׁהוּא עַצְמוֹ גָדוֹל בַּתּוֹרָה.

­– וּמִי הַתִּינֹקֶת הַזֹּאת עִמָּךְ? נִדְמֶה לִי, שַׁעְיָה הוּא בֶּן־הַזְּקוּנִים שֶׁלָּךְ…

סִפְּרָה לוֹ אֲחוֹתוֹ עַל הַיְתוֹמָה, שֶׁנִּתְּנָה עַל יָדָהּ לְהֲבִיאָהּ לִקְרִיסְנִיפוֹלִי עַל מְנָת לְמָסְרָהּ לָרַב, שֶׁיִּשְׁלָחֶנָּה אֶל דּוֹדָתָהּ בִּכְפָר סֶלְץ. יַלְדָּה טוֹבָה. הִנֵּה גַם מִכְתָּב אֶל הָרַב מֵאֵת רַבָּהּ שֶׁל רַדִּיחוֹב.

הַדּוֹד שְׁמַרְיָה פָּנָה אֶל בָּחוּר שֶׁבָּא עִמּוֹ (אֶחָד מִמְּשָׁרְתָיו בַּמִּסְחָר) וְצִוָּה עָלָיו:

­– קַח וְהָבֵא אֶת הַיַּלְדָּה אֶל הָרַב. תֹּאמַר שֶׁאֲנִי שְׁלַחְתִּיהָ אֵלָיו, וְתִמְסֹר לוֹ אֶת הַמִּכְתָּב. תִּמְצָאֶנּוּ עֵר. הוּא מִמַּשְׁכִּימֵי קוּם.

הִסְתַּכֵּל רֶגַע בַּיַּלְדָּה וְאָמַר:

­– הַרְכֵּב אוֹתָהּ עַל גַּבְּךָ. הַדֶּרֶךְ רְחוֹקָה וּגְרוּעָה, וְהַיַּלְדָּה עֲדִינָה. תְּקַבֵּל שְׂכַר־מִצְוָה כָּפוּל.

הַבָּחוּר הִסֵּס וְאִלּוּ אֶסְתֵּר אָמְרָה:

­– תּוֹדָה. בֶּאֱמֶת אֵין צֹרֶךְ. אֲנִי יְכוֹלָה לָלֶכֶת.

­– עֲשֵׂה מַה שֶּׁנִּצְטַוֵּיתָ! ­– פָּקַד הַדּוֹד שְׁמַרְיָה עַל הַבָּחוּר, הֵרִים בְּעַצְמוֹ אֶת הַיַּלְדָּה וְהִרְכִּיבָהּ עַל גַּבּוֹ.

הַבָּחוּר הֶחֱזִיק בְּרַגְלֵי הַיַּלְדָּה, וְהַיַּלְדָּה הֶחֱזִיקָה בְּצַוָּארוֹ.

כְּשֶׁפָּנָה לָלֶכֶת עִמָּהּ, הָפְכָה אֶסְתֵּר אֶת פָּנֶיהָ וְאָמְרָה בְּבַת־שְׂחוֹק:

­– תּוֹדָה לָכֶם. תּוֹדָה לְךָ, שַׁעְיָה’לִי. אַתָּה יֶלֶד טוֹב. אוּלַי עוֹד נִתְרָאֶה.

שַׁעְיָה עָמַד כָּל הַזְּמַן נָבוֹךְ וְנִסְעָר. הַפְּרִידָה מֵאֶסְתֵּר הִכְאִיבָה לוֹ מְאֹד. לוּ הָיָה בְּיָדוֹ לְעָצְרָהּ! לוּ רָצָה הַדּוֹד לְקַחְתָּהּ עִמּוֹ לְבֵיתוֹ! אָנָה הִיא נִשֵּׂאת? אָנָה הִיא בָּאָה?

מָתַי יָשׁוּב לִרְאוֹתָהּ?… הוּא מֻכְרָח לָשׁוּב לִרְאוֹתָהּ…

הוּא הִבִּיט אֵלֶיהָ וְדֹק שֶׁל דְּמָעוֹת הֵלִיט אֶת עֵינָיו. אַךְ דְּבָרֶיהָ הָאַחֲרוֹנִים “אוּלַי עוֹד נִתְרָאֶה” נִחֲמוּ אוֹתוֹ.

“וַדַּאי שֶׁנִּתְרָאֶה”, חָשַׁב, וְלֹא גָרַע עַיִן מִן הַבָּחוּר הַמִּתְרַחֵק עִמָּהּ בַּדֶּרֶךְ הָעוֹלָה הָעִירָה, שֶׁהַיְתָה מִתְבַּהֶרֶת וְהוֹלֶכֶת.

­– הֲיֵשׁ עִמָּךְ עוֹד חֲבִילוֹת? ­– שָׁאַל הַדּוֹד שְׁמַרְיָה אֶת אֲחוֹתוֹ.

­– רַק חֲבִילָה קְטַנָּה זוֹ וְהַמִּטְרִיָּּה.

­– וּבְכֵן, שְׂאִי אַתְּ אֶת אֵלֶּה וַאֲנִי אַרְכִּיב אֶת שַׁעְיָה עַל גַּבִּי. רוֹצֶה אַתָּה שֶׁאֶשָּׂאֲךָ עַל גַּבִּי? בּוֹא, רְכַב עָלַי! – לֹא, לֹא, ­– עָנָה שַׁעְיָה מְפֻזָּר ­– אֵינִי רוֹצֶה. בְּשׁוּם אֹפֶן. מָה אֲנִי ­– תִּינוֹק?

פִּיו דִּבֵּר דִּבְרֵי סֵרוּב וּמֹחוֹ חָשַׁב עָלֶיהָ, עַל אֶסְתֵּר.

“אוּלַי עוֹד נִתְרָאֶה”… וַדַּאי שֶׁיִּתְרָאֶה עִמָּהּ.

כְּשֶׁיִּגְדַּל יֵלֵךְ לְבַקְּשָׁהּ. אִם גַּם בִּמְדִינוֹת הַיָּם תִּהְיֶה ­– יִמְצָאֶנָּה, אִי אֶפְשָׁר אַחֶרֶת. עַד קְצֵה הָעוֹלָם יִנְדֹּד וְיִמְצָאֶנָּה. אִי אֶפְשָׁר אַחֶרֶת…

וְגַם בְּלֶכְתּוֹ בַּדֶּרֶךְ, מְפַגֵּר מְעַט אַחֲרֵי אִמּוֹ וְדוֹדוֹ הַגָּחוּן אֵלֶיהָ בְּשִׂיחָה, שִׁנֵּן לְעַצְמוֹ: “כָּל מִכְשׁוֹל לֹא יַעַצְרֵנִי. יָמִים וְשָׁנִים אֲחַפְּשֶׂנָּה ­– וְאֶמְצָאֶנָּה. אִי אֶפְשָׁר אַחֶרֶת… אִי אֶפְשָׁר אַחֶרֶת…”

וְעוֹד דָּבָר הֶחְלִיט: אֶת סוֹדוֹ זֶה יִשָּׂא בְּלִבּוֹ וְלֹא יְגַלֶּנּוּ לְשׁוּם אָדָם, וַאֲפִלּוּ לְטוֹבִיָּה חֲבֵרוֹ. לֹא, סוֹד כָּזֶה אֵין מְגַלִּים לְשׁוּם אָדָם.

בִּשְׁנוֹת יַלְדוּתוֹ הָרִאשׁוֹנוֹת מִתְיָרֵא הָיָה טוֹבִיָּה מִפְּנֵי שֵׁדִים וְרוּחוֹת, מִפְּנֵי מֵתִים וּנְשָׁמוֹת מִתְהַלְּכוֹת בְּעוֹלַם־הַתֹּהוּ. גַם אֶת הָאֱלֹהִים יָרֵא הָיָה, כַּמּוּבָן, וְיוֹתֵר מִמֶּנּוּ אֶת הָעֲבֵרָה, שֶׁהִיא גוֹרֶמֶת צַעַר מְמֻשָּׁךְ שֶׁל חֲרָטָה. אַךְ מֵעוֹדוֹ לֹא יָרֵא הָיָה מִפְּנֵי אָדָם חַי. כְּשֶׁנִּדְמָה לוֹ כִּי נַעַר מְבַקֵּשׁ לִפְגֹּעַ בּוֹ, לַעֲשׂוֹת לוֹ רָעָה, מִיָּד קָם בְּקִרְבּוֹ רוּחַ־מֶרִי, רָצוֹן לְהִתְגָּרוֹת בּוֹ, לְהִתְנַגֵּד לוֹ, לְהַכְרִיעוֹ.

מִיַּלְדוּתוֹ מְעֹרָב הָיָה עִם הַ“גּוֹיִים” הַשְּׁכֵנִים. הָיָה נַעַר עִם נַעֲרֵיהֶם, וּבְשָׁעוֹת שֶׁהָיָה פָּנוּי מִלִּמּוּד, אוֹהֵב הָיָה לִרְכֹּב עַל סוּסֵיהֶם וּלְהִתְרוֹצֵץ עִם כַּלְבֵיהֶם, עוֹשֶׂה עִמָּהֶם בַּשָּׂדֶה, בַּגַּן וּבַגֹּרֶן, בֶּחָצֵר וּבַסַּדְנָא (אַךְ נִשְׁמַר לְנַפְשׁוֹ מֵהִתְגָּאֵל בְּמַאֲכָלָם), וְלֹא יָרֵא לֹא גוֹי גָּדוֹל וְלֹא גוֹי קָטָן, וְהָיָה מִתְגָּרֶה בִּשְׁנֵיהֶם, מִתּוֹךְ צְחוֹק וּמִתּוֹךְ רֹגֶז, פּוֹגֵעַ וְנִפְגָּע לְפִי חֶשְׁבּוֹן צֶדֶק. וְאַף עַל פִּי כֵן מֵעוֹלָם לֹא פָּסְקָה מִלִּבּוֹ הַהַכָּרָה, שֶׁנִּטְּעָה בּוֹ בַּבַּיִת, אוֹ שֶׁיָּנַק אוֹתָהּ עִם חֲלֵב אִמּוֹ, כִּי סַכָּנָה נִשְׁקֶפֶת מֵהֶם תָּמִיד לִיהוּדִי. לֹא לוֹ עַצְמוֹ – הַיֶּלֶד הַיְּהוּדִי שֶׁשְּׁמוֹ טוֹבִיָּה בֶּן נְחֶמְיָה הַמּוֹזֵג, אֶלָּא לִכְלַל הַיְּהוּדִים. לֹא מִפְּלוֹנִי הַגּוֹי, אֶלָּא מִכְּלַל הַגּוֹי. מִין רוּחַ שֶׁל “גּוֹיוּת”, כִּבְיָכוֹל, מִתְנַקֶּשֶׁת תָּמִיד בְּחַיֶּיהָ שֶׁל רוּחַ הַיַּהֲדוּת.

סַבְתָּא חַנָּה, אֵם אִמּוֹ, יְשִׁישָׁה גְבוֹהָה וּכְחוּשָׁה, חַכְמָנִית וְקַפְּדָנִית, שֶׁמְּכוֹרָתָהּ הָיְתָה רוּסְיָה הַגְּדוֹלָה, אָהֲבָה לְסַפֵּר וְלַחֲזֹר וּלְסַפֵּר אֶת הַמּוֹרָאוֹת שֶׁבָּאוּ “לָנוּ” מֵהֶם, מִן הַגּוֹיִים. מִפִּי אָבִיו שָׁמַע פְּעָמִים אֲחָדוֹת אֶת סִפּוּר הַמַּעֲשֶׂה בְּסוֹחֵר יְהוּדִי מְכֻבָּד מִבְּרוֹד, שֶׁנִּרְצַח בִּשְׁעַת לִינָה בְּבֵיתוֹ שֶׂל כַּפְרִי. אַךְ יוֹתֵר מִכָּל הַסִּפּוּרִים חָרַת בּוֹ רשֶׁם הַפִּתְגָּם שֶׁהָיָה שָׁגוּר בְּפִי אִמּוֹ: “הֱוֵה זָהִיר בְּגוֹי שֶׁאֵינוֹ מִצְטַלֵּב. אַל תָּלִין בְּבֵיתוֹ, אַל תֵּלֵךְ עִמּוֹ יְחִידִי בַּדֶּרֶךְ, אַל תֹּאכַל מִפִּתּוֹ..” וְעוֹד כַּמָּה לָאוִין כַּיּוֹצֵא בָּאֵלֶּה.

לֹא פַּעַם, אַגַּב רִיצָה מְטֹרֶפֶת עִם חֶבֶר “שְׁקָצִים”, אוֹ אַגַּב רְחִיצָה קֻנְדֵּסִית בַּנָּהָר אוֹ בִּשְׁעַת שִׂיחָה־שֶׁל־גְּדוֹלִים עִם עָרֵל זָקֵן – נֶעְצַר הַנַּעַר פִּתְאֹם מִּתּוֹךְ תְּהִיָּה, כְּמַבִּיט לְתוֹךְ תְּהוֹם.

וּבָא הַיּוֹם, בּוֹ נִתְנַסָּה טוֹבִיָּה בְּנִסָּיוֹן אֲשֶׁר לֹא יִשָּׁכַח מִלִּבּוֹ כָּל חַיָּיו. מוּטָב כִּי נִשְׁמַע מַעֲשֶׂה זֶה מִפִּיו, כְּפִי שֶׁסִּפְּרוֹ אַחַר־כָּךְ לַטּוֹב בִידִידָיו״ לְשַׁעְיָה.

וְזֶה הַסִּפּוּר אֲשֶׁר סִפֵּר לוֹ:

הַזְמָנַת הַדּוֹד

בְּאֶחָד מִימֵי סוֹף הָאָבִיב נִתְקַבֵּל בְּבֵיתֵנוּ מִכְתָּב מֵאֵת דּוֹדִי בַּעַל הַשָּׂדוֹת שֶׁבִּכְפָר רוּדְנוֹ. רַבּוֹת וְשׁוֹנוֹת כָּתַב הַדּוֹד בְּמִכְתָּב אָרֹךְ זֶה: עֲסָקִים שֶׁלּוֹ וַעֲסָקִים שֶׁל אָבִי, עִסְקֵי מָמוֹנוֹת וְעִסְקֵי מִשְׁפָּחָה. וּבְסוֹף הַמִּכְתָּב, בְּאוֹתִיּוֹת זְעִירוֹת, כִּי כְּבָר קָצַר הַמַּצָּע, הָיָה כָּתוּב: “אִם תִּשְׁלְחוּ אֵלֵינוּ לְשָׁבוּעַ־שְׁבוּעַיִם אֶת הַ”תַּכְשִׁיט" שֶׁלָּכֶם, תִּגְרְמוּ נַחַת־רוּחַ מְרֻבָּה לַ“תַּכְשִׁיטִים” שֶׁלָּנוּ. הַתּוֹרָה שֶׁיַּפְסִיד תֵּצֵא בִּשְׂכַר הַלְּחָיַיִם שֶׁיַּרְוִיחַ".

לִנְסֹעַ! לְשַׁנּוֹת מָקוֹם! לִהְיוֹת בִּרְשׁוּת עַצְמִי בְּלִי הוֹרִים וּמוֹרִים! הֲיֵשׁ לְךָ תַּעֲנוּג גָּדוֹל מִזֶּה? רָקַדְתִּי מִשִּׂמְחָה.

– מַה דַּעְתְּךָ, – אָמְרָה אִמִּי לְאָבִי – כְּדַאי לִשְׁלֹחַ אֶת הַיֶּלֶד? הֲרֵי רַק עַתָּה מָלְאוּ לוֹ עֶשֶׂר שָׁנִים. וּמִי יְבִיאֶנּוּ שָׁמָּה? אֲנִי צְרִיכָה לְהָכִין אֶת תַּבְשִׁילֵי הַחַג, וְעֶרֶב שָׁבוּעוֹת כְּבָר קָרוֹב. אַתָּה – כְּלוּם תּוּכַל לִנְסֹעַ בְּיָמִים אֵלֶּה? כִּמְדֻמַּנִי, שֶׁאַתָּה צָרִיךְ לִהְיוֹת בַּבַּיִת (אָבִי הָיָה נוֹסֵעַ עַל פִּי רֹב לְרֶגֶל עֲסָקָיו, וְיֵשׁ שֶׁצָּרִיךְ הָיָה לִשְׁהוֹת כַּמָּה זְמַן בַּבַּיִת כְּדֵי לַעֲרֹךְ אֶת חֶשְׁבּוֹנוֹתָיו וּלְסַדֵּר אֶת הַפִּרְעוֹנוֹת) – לֹא כָּךְ? וַהֲרֵי אַתָּה בּוֹרֵר בְּמִשְׁפָּטוֹ שֶׁל שָׁלוֹם הַשַּׁמָּן, לֹא כָּךְ?

אָבִי יָשַׁב וְשָׁתַק עַל פִּנְקָסוֹ הַגָּדוֹל, כְּאִלּוּ אֵינוֹ שׁוֹמֵעַ אֶת שִׂיחָהּ. וְגַם כְּשֶׁגָּמְרָה אִמִּי אֶת כָּל שְׁאֵלוֹתֶיהָ, לֹא אָמַר כְּלוּם. אַךְ לְאַחַר שֶׁגָּמַר אֶת הַחֶשְׁבּוֹן מִקֵּץ חֲצִי שָׁעָה, נָשָׂא אֶת פָּנָיו עִם הַמִּשְׁקָפַיִם, הֶחֱלִיק אֶת הַדְרַת זְקָנוֹ וְאָמַר לְתוֹךְ הֶחָלָל:

– מִסְתַּבֵּר שֶׁאֵינִי יָכוֹל לִנְסֹעַ, וְגַם אַתְּ אֵינֵךְ יְכוֹלָה לִנְסֹעַ – וְנִסְתַּחֲפָה שָׂדֵהוּ שֶׁל הַבָּחוּר שֶׁלָּנוּ, בְּאֵין בְּרֵרָה יִצְטָרֵךְ לְהִסְתַּפֵּק בָּעֹנֶג שֶׁל פָּרָשַׁת הַשָּׁבוּעַ וְדַף גְּמָרָא בְּ“חַדְרוֹ” שֶׁל ר' זוּסְיָא…

אִלּוּלֵא אָבִי הָיָה, נָכוֹן הָיִיתִי לְקָרְעוֹ כְּדָג. הַדְּמָעוֹת עָלוּ וְדִגְדְּגוּ בִּגְרוֹנִי. אֲבָל יָדַעְתִּי שֶׁדְּמָעוֹת לֹא יוֹעִילוּ הַפַּעַם. לָמָּה לֹא כָּתַב דּוֹדִי הַטִּפֵּשׁ, שֶׁהוּא יָבוֹא בָּעֲגָלָה לְקָחְתֵּנִי? אַךְ עֻבְדָּה הִיא שֶׁלֹּא כָּתַב – וְאֵיךְ אָבוֹא שָׁמָּה בִּהְיוֹת אָבִי וְאִמִּי שְׁנֵיהֶם עֲסוּקִים כָּל־כָּךְ? אִלּוּ קָרָה נֵס וּמוֹעֵד הַחַג הָיָה נִדְחֶה… אֲבָל אֵין תִּקְוָה לְכָךְ…

עָקַרְתִּי אֶת חִשְׁקִי מִלִּבִּי בְּחֶזְקַת הַיָּד וְחָזַרְתִּי לְמִנְהַג חַיַּי. אַךְ שֹׁרֶשׁ קָטָן נִשְׁאַר תָּקוּעַ בַּלֵּב. הַשֵּׁם רוּדְנוֹ לֹא פָּסַק מֵאָזְנַי.

עַל מוֹשַׁב־הָעֲגָלָה

לֹא עָבְרוּ יוֹמַיִם. בַּבֹּקֶר הַשְׁכֵּם, עוֹדֶנִּי שׁוֹכֵב כָּרוּךְ בְּסָדִין, וְהִנֵּה נִכְנַס אִיבַן סוֹלוּבּ, יְדִיד בֵּיתֵנוּ, הָאִכָּר הֶעָשִׁיר, יְפֵה הַקּוֹמָה, זֶה שֶׁיֻּלַּד לוֹ לִפְנֵי יָמִים מִסְפָּר הַנֶּכֶד הָרִאשׁוֹן. הוּא נִכְנַס, כְּבֶן־בַּיִת, יָשָׁר אֶל הַחֶדֶר הַגָּדוֹל, הֵסִיר אֶת הַמִּצְנֶפֶת, וּשְׂעָרוֹ הַסָּב, הַקָּלוּשׁ, הַקָּלוּשׁ, דָּבוּק בְּזֵעָה אֶל מִצְחוֹ הַקָּמוּט, וְכָךְ אָמַר:

– נְחֶמְקוֹ, כָּךְ וְכָךְ זְהוּבִים דְּרוּשִׁים לִי.

שָׁמַעְתִּי, בִּכְפָר רוּדְנוֹ יֵשׁ לִמְכִירָה פַּר בֶּן בָּקָר מִגֶּזַע מְשֻׁבָּח וַאֲנִי מֻכְרָח לִקְנוֹתוֹ. הַפָּר שֶׁלִּי כְּבָר מָלְאוּ לוֹ שֵׁשׁ שָׁנִים וְתַשׁ כֹּחוֹ.

כְּשֶׁשָּׁמַעְתִּי אֶת שֵׁם הַכְּפָר קָפַץ לִבִּי אֶל גְּרוֹנִי. הֲרֵי זֶה כְּפָרוֹ שֶׁל דּוֹדִי בַּעַל־הַשָּׂדוֹת! רוֹאֶה אֲנִי, מִן הַשָּׁמַיִם מְסַיְּעִים אוֹתִי!

אָבִי נִכְנַס לַקִּיטוֹן, חָזַר וְנָתַן עַל יַד אִיבַן אֶת הַסְּכוּם הַמְּבֻקָּשׁ. הַזְמָנַת דּוֹדִי נִשְׁכְּחָה מִלִּבּוֹ.

וְהוּא חָזַר וְשָׁאַל:

– לְמָתַי אַתָּה נוֹסֵעַ?

– מָחָר עִם שִׁכְבַת הַטַּל.

– אִם כֵּן, סַע לְשָׁלוֹם, וּבְהַצְלָחָה!

– הֱיוּ בְּרִיאִים! אִם תִּהְיֶה סִבָּה וְלֹא אוּכַל לִנְסֹעַ בְּעַצְמִי, יִסַּע בְּנִי. הוּא מֵבִין יָפֶה בִּבְהֵמָה.

כְּשֶׁהָלַךְ הֲרִימוֹתִי רֹאשִׁי מִן הַכָּר וְאָמַרְתִּי בְּקוֹל שָׁלֵו כְּכָל שֶׁיָּכֹלְתִּי:

– אַבָּא, אֶסַּע עִם סוֹלוּבּ אֶל הַדּוֹד?

– אֵין לִי פְּנַאי. דַּבֵּר אֶל אִמָּא. – פְּטָרַנִי אָבִי וְיָצָא אֶל הֶחָצֵר.

עַתָּה קָפַצְתִּי מֵעַל מִשְׁכָּבִי וְרָקַדְתִּי לְאֹרֶךְ הַחֶדֶר וּלְרָחְבּוֹ. הַנְּסִיעָה כְּמֻנַּחַת בְּקֻפְסָה! עַל אִמָּא אֶתְגַּבֵּר אַחַת־שְׁתַּיִם!

וְאָמְנָם, הִשַּׂגְתִּי מֵאִמִּי אֶת הַסְכָּמָתָהּ לַנְּסִיעָה: וְלֹא הָיָה עוֹד מְאֻשָּׁר כָּמוֹנִי.

כָּל אוֹתוֹ יוֹם וְכָל הָעֶרֶב טָרוּד הָיִיתִי בַּהֲכָנוֹת לַנְּסִיעָה. הַ“חֶדֶר” – מִי זָכַר שְׁמוֹ? גַּם אִמִּי, שֶׁהָלְכָה בְּעַצְמָהּ לְבֵית סוֹלוּבּ לְסַדֵּר אֶת עִנְיַן נְסִיעָתִי, טָרְחָה בִּשְׁבִילִי: תִּקְּנָה אֶת לְבָנַי, חִזְּקָה כַּפְתּוֹרִים בִּבְגָדַי, הֵכִינָה לִי מֶרְחָץ בְּאַמְבַּטִּי שֶׁל עֵץ. בַּלַּיְלָה כִּמְעַט לֹא עָצַמְתִּי עַיִן מֵרֹב מַרְאוֹת חוֹזְרִים. וְעִם הָנֵץ הַחַמָּה שָׁמַעְתִּי מִתּוֹךְ הִתְפַּעֲמוּת הַלֵּב אֶת רַעַשׁ הָאוֹפַנִּים הָעַלִּיז שֶׁל עֲגָלָה רֵיקָה מִתְקָרֵב. הָעֲגָלָה עָמְדָה לִפְנֵי בֵּיתֵנוּ, וּמִיָּד דָּפַק קוֹל בַּחַלּוֹן:

– הִנֵה הָעֲגָלָה.

לֹא קוֹלוֹ הַנָּעִים שֶׁל סוֹלוּבּ הַזָּקֵן הָיָה זֶה, אֶלָּא קוֹלוֹ הַיָּבֵשׁ, הַצָּרוּד קְצָת, שֶׁל וָסִיל בְּנוֹ, זֶה שֶׁלִּפְנֵי יָמִים מִסְפָּר נוֹלַד לוֹ בֵּן זָכָר. חֲבָל! מוּטָב הָיָה לִנְסֹעַ עִם אִיבַן הֶחָבִיב, הַטּוֹב וְהַמְבַדֵּחַ.

לֹא הוֹעִיל כְּלוּם! אֶת הֶחָלָב הַמְצֻמָּק, הַשָּׂרוּף מַשֶּׁהוּ, יַחַד עִם הַ“קְרוּם”, אָנוּס הָיִיתִי לִשְׁתּוֹת מִידֵי אִמִּי מִתּוֹךְ צַלַּחַת הַזְּכוּכִית. וּכְדֵי שֶׁלֹּא אֶתְחָרֵט בָּאֶמְצַע, לָחֲצָה אֶת פָּנַי אֶל הַצַּלַּחַת. בַּחוּץ רָאִינוּ אֶת וָסִיל מְטַפֵּל בַּסוּסִים כְּאִלּוּ אֵינוֹ מַרְגִּישׁ בָּנוּ. אָבִי הֱרִימַנִי וֶהֱטִילַנִי לְתוֹךְ הָעֲגָלָה הַמּוּצָעָה יָפֶה. כָּל בְּנֵי הַבַּיִת עָמְדוּ בַּמִּרְפֶּסֶת הַקְּטַנָּה וְהִזְהִירוּנִי עַל הִתְנַהֲגוּתִי שָׁם, בְּבֵית הַדּוֹד, שֶׁלֹּא אֲבַיֵּשׁ אוֹתָם חָלִילָה.

הִתְיַשַּׁבְתִּי כְּ“פָרִיץ” עַל מוֹשַׁב־הַכָּבוֹד הָרַךְ, שֶׁהָיָה מוּצָע בִּמְיֻחָד בִּשְׁבִילִי. קָטָן וְצָנוּם יָשַׁבְתִּי בְּאֶמְצַע מוֹשָׁב גָּבֹהַּ וְרָחָב, דַּי לִשְׁלֹשָׁה אֲנָשִׁים גְּדוֹלִים, וְכָל רְכוּשִׁי בְּכִיס שֶׁל כַּר אָדֹם לְרַגְלַי בְּתוֹךְ הַקַּשׁ הַנָּקִי.

– הֱיוּ בְּרִיאִים, אַבָּא וְאִמָּא! הֲיִי בְּרִיאָה דּוֹבָּה! תְּנוּ נְשִׁיקָה לְלֵאָה’לִי (בַּת שְׁנָתַיִם הָיְתָה וְעוֹד יָשְׁנָה).

וָסִיל עָלָה וְיָשַׁב עַל דּוּכַן הָעֶגְלוֹן, הִרְעִיד קַלּוֹת אֶת הַמּוֹשְׁכוֹת עַל גַּב הַסּוּסִים, וּמִיָּד שָׁטְפוּ עַל פְּנֵי הַדֶּרֶךְ.

מַרְגִּישׁ הָיִיתִי אֶת עַצְמִי כְּאָדוֹן חָשׁוּב, הַנּוֹסֵעַ לְמֶרְחַקִּים בְּעֶגְלָתוֹ הַטּוֹבָה שֶׁל סוֹלוּבּ. זָקַפְתִּי אֶת קוֹמָתִי כְּכָל שֶׁיָּכֹלְתִּי כְּדֵי לְהַבְלִיט אֶת עַצְמִי. קָרָאתִי לְָעוֹבְרִים וְשָׁבִים הַמְּעַטִּים “בֹּקֶר טוֹב!”, כְּדֵי לִמְשֹׁךְ עֵינֵיהֶם עָלַי: רְאוּ, אֲנִי נוֹסֵעַ יְחִידִי בַּעֲגָלָה מְפֹאֶרֶת! לְאָן? לְמָקוֹם רָחוֹק. אוּלַי לִבְּרוֹד, וְאוּלַי לִלְבוּב. כְּשֶׁאֶחֱזֹר, אֲסַפֵּר לָכֶם מִמַּרְאֵה עֵינַי. יִהְיֶה מַה לְסַפֵּר.

בֵּין הַכְּפָרִים

אֶת וָסִיל הִכַּרְתִּי מִיּוֹם שֶׁעָמַדְתִּי עַל דַּעְתִּי. יְדַעְתִּיו כְּשֶׁהוּא כְּבָר בָּחוּר מְגֻדָּל וְחָזָק, תַּלְתַּל שָׁחוֹר כָּעוֹרֵב נוֹפֵל עַל מִצְחוֹ, וְעֵינָיו חֲצוּפוֹת. יָדַעְתִּי כִּי שָׁלשׁ שָׁנִים עָבַד בִּצְבָא הַקֵּיסָר, וְגַם הִגִּיעַ לְדַרְגַּת “קַפְּרַל” (רַב־טוּרַאי). אֲבָל גַּם מִשְּׁנוֹתָיו הָרִאשׁוֹנוֹת יָדַעְתִּי לֹא מְעַט, כִּי בְּבֵיתֵנוּ דֻּבַּר בּוֹ לֹא פַּעַם אֶחָת. נַעַר מְשֻׁלָּח וּמֻפְקָר הָיָה, לְלֹא רֶסֶן. אָבִיו אִיבַן, שֶׁבַּעַל מִדּוֹת הָיָה, פִּיו וְלִבּוֹ שָׁוִים, הָיָה מְתַנֶּה בְּבֵיתֵנוּ אֶת צָרוֹתָיו מִבְּנוֹ בְּכוֹרוֹ. יַחַד עִם חֲבֵרָיו הָיָה עוֹשֶׂה מַעֲשֵׂי חַבָּלָה בְּכָל מַה שֶׁהִשִּׂיגָה יָדוֹ. גַּם מִתְגָּרֶה הָיָה בַּיְּהוּדִים וּפָגַע בָּהֶם לִפְרָקִים. אָבִיו יִסְּרוֹ קָשֶׁה, אַךְ מוּסַר הָאָב לֹא פָּעַל עָלָיו הַרְבֵּה וְהָיָה חוֹזֵר לְסוֹרוֹ. בִּי נֶחֱרַת רָשְׁמוֹ בְּיִחוּד בְּשֶׁל הַהַעֲוָיוֹת הַמְּשֻׁנּוֹת שֶׁהָיָה עוֹשֶׂה לְעֵינֵי עוֹבְרִים וְשָׁבִים. לֹא אֵרַע שֶׁיַּעֲבֹר עַל פְּנֵי מִישֶׁהוּ בָּרְחוֹב, גָּדוֹל אוֹ קָטָן, וְלֹא יַעֲשֶׂה כְּנֶגְדּוֹ הַעֲוָיָה מְכֹעָרָה בְּפָנָיו הַיָּפִים, עַל פִּי רֹב בִּשְׁלִיחַת הַלָּשׁוֹן. וְאוּלָם אָבִי הַטּוֹב הָיָה מְלַמֵּד עָלָיו סַנֵּגוֹרִיָּה בִּפְנֵי אָבִיו: “אַל תִּצְטַעֵר, אִיבַן. הַכֹּל יוֹדְעִים שֶׁהוּא לֵצָן. לִכְשֶׁיִּגְדַּל וְיִשְׁכַּח לֵצָנּוּתוֹ – יִהְיֶה בָּחוּר מְיֻשָּׁב. עוֹד תִּרְאֶה בּוֹ נַחַת”.

וְאָכֵן, מִשֶּׁחָזַר מֵעֲבוֹדַת הַצָּבָא (רְאִינוּהוּ פְּעָמִים אֲחָדוֹת כְּשֶׁבָּא לַחֻפְשָׁה הָדוּר בְּמַדָּיו הַמְצֻחְצָחִים) כְּאִלּוּ הָחֳלַף בְּאַחֵר: נָהַג חֲשִׁיבוּת בְּעַצְמוֹ, לֹא עָשָׂה שׁוּם הַעֲוָיָה, נִרְתַּם בַּעֲבוֹדַת הַמֶּשֶׁק מִתּוֹךְ בֻּלְמוּס שֶׁל חֲרִיצוּת. רַק בְּשַׁבָּת וּמוֹעֵד שֶׁלָּהֶם הָיָה נִרְאֶה בָּרְחוֹב, לָבוּשׁ הָדָר, בְּתוֹךְ חֶבְרַת בַּחוּרִים וּצְעִירֵי אִכָּרִים. לְאַחַר חֲדָשִׁים אֲחָדִים נָשָׂא אִשָּׁה – בִּתּוֹ שֶׁל רֹאשׁ־כְּפָר מִן הַסְּבִיבָה וְלִפְנֵי יָמִים אֲחָדִים יַלְדָה אִשְׁתּוֹ בֵּן.

בְּבֵיתֵנוּ שָׂמְחוּ עַל הַתְּמוּרָה שֶׁחָלָה בּוֹ, כְּאִלּוּ בֶּן מִשְׁפַּחְתֵּנוּ הוּא, כִּבְיָכוֹל. כֹּה אַמִּיצִים הָיוּ קִשְׁרֵי הַיְּדִידוּת בֵּינֵינוּ וּבֵין בֵּית סוֹלוּבּ.

רַק דָּבָר אֶחָד רַע סִפְּרוּ עָלָיו: אֵינוֹ אָדוּק עוֹד בְּדָתוֹ וּמִשְׁתַּמֵּט מֵהֲלִיכָה לְבֵית הַיִּרְאָה. סִפְּרוּ, שֶׁאֲפִלּוּ עַל טֶקֶס הַנִּשּׂוּאִים שֶׁנַּעֲשָׂה בִּידֵי הַכֹּהֵן לִגְלֵג. כְּנֶגֶד זֶה הוּא מַרְבֶּה לֵילֵךְ אֶל הַחֲנוּת שֶׁהָאִכָּרִים יָסְדוּ אָז בָּעֲיָרָה, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִצְטָרְכוּ לִקְנוֹת אֵצֶל הַיְּהוּדִים.

הוּא נַעֲשָׂה בֶּאֱמֶת “בָּחוּר מְיֻשָּׁב”, הֲלִיכוֹתָיו בְּנִימוּס וּמַשֶּׁהוּ מֵחֵן הַמֶּרְחַקִּים וּמִזֹּהַר הַצָּבָא חוֹפֵף עָלָיו. אַף הִתְחַבְּרוּתוֹ אֶל מַשְׂכִּילֵי בְּנֵי עַמּוֹ (וּבְרֹאשָׁם הַנּוֹטַרְיוֹן, אַנְטִישֵׁמִי מֻבְהָק) הֶעֶלְתָה אֶת עֶרְכּוֹ בְּעֵינַי.

אָמְנָם בּוֹחֵר הָיִיתִי שֶׁסּוֹלוּבּ הָאָב עַצְמוֹ יַסִּיעֵנִי, אֲבָל מְרֻצֶּה הָיִיתִי גַם בּוֹ, בְּוָסִיל סוֹלוּבּ. כָּל זְמַן שֶׁנָּסַעְנוּ בִּרְחוֹבוֹת הָעֲיָרָה וְאַחַר כָּךְ בְּעִבּוּרָהּ הַכַּפְרִי שָׁתַק. זָקוּף יָשַׁב עַל דּוּכָנוֹ וְגַבּוֹ אֶל הַנּוֹסֵעַ הַקָּטָן. הַשּׁוֹט עִם צִיץ־הַצֶּמֶר הַכָּחֹל נָעוּץ בְּטַבַּעַת שֶׁלִּימִין הַדּוּכָן, וְהוּא מַחֲזִיק מִתּוֹךְ רִשּׁוּל הַמּוֹשְׁכוֹת וְרַק לְעִתִּים יַרְעִידֵן קַלּוֹת, כִּבְלִי מֵשִׂים, הַסּוּסִים הַטּוֹבִים לֹא הָיוּ צְרִיכִים זֵרוּז וְהָיוּ דּוֹהֲרִים בְּרָצוֹן.

עָלַי לְהוֹדוֹת שֶׁגַּם שְׁתִיקָתוֹ הוֹסִיפָה בְּעֵינַי עַל חֲשִׁיבוּתוֹ. הוּא כִּמְעַט מָצָא חֵן בְּעֵינַי. צָדַק אָבִי בִּנְבוּאָתוֹ. לְבוּשׁוֹ הַנָּאֶה, פָּנָיו הַמְּגֻלָּחִים, תִּסְפָּרְתּוֹ הָעִירוֹנִית, יִשּׁוּב דַּעְתּוֹ, אַבָּהוּתוֹ – כָּל אֵלֶּה הָיוּ נְהִירִים לִי וְלִבִּי הָלַךְ כִּמְעַט אַחֲרָיו. מַה שֶָׁהוּא מִתְחַבֵּר אֶל שׂוֹנְאֵי יִשְׂרָאֵל, הָרוֹצִים לִגְזֹל אֶת פַּת לַחְמָם שֶׁל הַחֶנְוָנִים הַיְּהוּדִים, הֻסַּח מִלִּבִּי. הֲרֵי בְּעֶצֶם לֹא נִזּוֹקוּ הַיְּהוּדִים נֵזֶק שֶׁל מַמָּשׁ עַל יְדֵי חֲנוּת הָאִכָּרִים: עֲדַיִן דֵּי לָקוֹחוֹת לָהֶם, אַחֲרֵי כָּל הַשִּׁסּוּי בכְּפָרִים, בְּבָתֵּי־הַיִּרְאָה וּבְבָתֵּי־הַמַּרְזֵחַ (בְּבֵיתֵנוּ דֻבַּר עַל זֶה הַרְבֵּה, וַאֲנִי דַנְתִּי עַל הַדְּבָרִים כִּמְגֻדָּל).

גַּם כְּשֶׁיָּצָאנוּ אֶל הַשָּׂדוֹת הַפְּתוּחִים עוֹד שָׁתַק. נִסִּיתִי לְ“הַדְבִּירוֹ”, בְּשָׁאֳלִי אוֹתוֹ לִשְׁלוֹם הַתִּינוֹק, אַךְ הוּא לֹא הֵשִׁיב לִי כְּלוּם. נִפְגַּעְתִּי מֵהִתְנַהֲגוּתוֹ, אוּלָם חָשַׁבְתִּי בְּלִבִּי: אוּלַי הוּא שָׁקוּעַ בְּמַחֲשָׁבוֹת וְלֹא שָׁמַע. וַהֲרֵי גַּם אָבִי יֵשׁ שֶׁאֵינוֹ שׁוֹמֵעַ מַה שֶׁאִמִּי מְדַבֶּרֶת אֵלָיו. כַּעֲבֹר רְגָעִים מְעַטִּים שְׁאַלְתִּיו שֵׁנִית, בְּשִׁנּוּי נֹסַח קְצָת וּבְקוֹל מֻגְבָּר, וְגַם הַפַּעַם שָׁתַק. נִתְבָּרֵר לִי, כִּי בְּמִתְכַּוֵּן אֵינוֹ מֵשִׁיב לִי. נַעֲשָׂה לִי לֹא נוֹחַ. מָה, אֵינוֹ רוֹצֶה לְדַבֵּר אֶל יְהוּדִי? לֹא נָאֶה לוֹ? לֹא לְפִי כְּבוֹדוֹ הוּא? וְזָכַרְתִּי אֶת מִנְהָגוֹ בַּבֹּקֶר, כְּשֶׁיָּצָאתִי לַנְּסִיעָה: לֹא אָמַר שָׁלוֹם לְהוֹרַי, לֹא פָּנָה אֵלֵינוּ, כָּל הַזְּמַן טִפֵּל בַּסּוּסִים, כְּמוֹ לֹא רָצָה לְהַבִּיט אֵלֵינוּ…

“רָשָׁע”! גָּמַרְתִּי בְּלִבִּי, “אֵינְךָ רוֹצֶה לְדַבֵּר עִמִּי – אַל תְּדַבֵּר. גַּם אֲנִי אֶשְׁתֹּק, עַד שֶׁתְּבִיאֵנִי לְבֵית דּוֹדִי”.

הַשָׂדוֹת הָיוּ יָפִים מְאֹד בְּעוֹנָה זוֹ. הַקָּמָה הָיְתָה צְפוּפָה, מִתְנַפְנֶפֶת יְרֻקָּה אַחֲרֵי הַגְּשָׁמִים בְּעִתָּם. הַשִּׁפּוֹן גָּבוֹהַּ מִן הַחִטָּה, וְהַחִטָּה גְבוֹהָה מִן הַשְּׂעוֹרָה, זְרוּעַת הָאָבִיב. רוּחַ מוֹלִיכָה אֶת הַקָּמָה בְּגַלִּים שֶׁל כֶּסֶף מַבְהִיק וְעוֹמֵם חֲלִיפוֹת. הָיוּ גַם נִירִים אֲרֻכִּים, זְרוּעִים בְּשׁוּרוֹת יְשָׁרוֹת תַּפּוּחֵי־אֲדָמָה וָסֶלֶק, בְּפַסִּים יְרֻקִּים עַל שְׁחוֹר הָאֲדָמָה; פֹּה וָשָׁם הָיָה שְׂדֵה תִלְתָּן, כֻּסֶּמֶת וָדֹחַן, שׁוֹנִים בְּצִבְעֵיהֶם מִשְּׂדוֹת הַלֶּחֶם. לְעִתִּים נִזְדַּמֵּן לְעֵינַי גַם שְׂדֵה־בּוּר וְהוּא מְכֻסֶּה כֻּלּוֹ צִמְחֵי־בָּר פּוֹרְחִים בְּכַמָּה צְבָעִים. זְעֵיר שָׁם נִשְׁמַע צִרְצוּר מִן הַמַּחֲבוֹא. צִפֳּרִים הִתְעוֹפְפוּ בְּצִיוּץ בָּאֲוִיר.

אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא עָבַרְתִּי מִיְּמֵי בְּדֶרֶךְ זוֹ, יְדַעְתִּיהָ יָפֶה מִתּוֹךְ מָה שֶׁשָּׁמַעְתִּי בַּבַּיִת, וּבְיִחוּד מִפִּי אֲחוֹתִי הַגְּדוֹלָה, שֶׁהָיְתָה אֵצֶל דּוֹדִי כְּבָר שָׁלשׁ פְּעָמִים. יֶלֶד סַקְרָן הָיִיתִי תָּמִיד, וּבַעַל דִּמְיוֹן עֵר וּפוֹרֶה. מַרְבֶּה אֲנִי לִשְׁאֹל לִפְרָטֵי כֹּל דָּבָר, וְכָל מַה שֶׁסִּפְּרוּ לִי הָיָה נִצָּב כְּמוֹ חַי לְנֶגֶד עֵינַי. יָדַעְתִּי כִּי עָלֵינוּ לַעֲבֹר תְּחִלָּה יַעַר קָטָן, אַחַר כָּךְ יֵשׁ כְּפָר קָטָן, וּבְמֶרְחָק מַה מִמֶּנּוּ כְּפָר גָּדוֹל, אָרֹךְ מְאֹד. בְּאֶמְצַע הַכְּפָר הַזֶּה, הָאָרֹךְ, בֵּית־יִרְאָה עַתִּיק, “צֶרְקְבָה” שֶׁל עֵץ מַשְׁחִיר מִיּשֶׁן וּלְיָדוֹ מִגְדַּל־פַּעֲמוֹנִים, אַף הוּא עָשׂוּי עֵץ יָשָׁן, דּוֹמֶה לַ“צֶּרְקְבָה” שֶׁבַּעֲיָרָתֵנוּ, סָמוּךְ לְבֵית־הַיִּרְאָה הוּקַם בֵּית־סֵפֶר חָדָשׁ בַּעַל שְׁתֵּי קוֹמוֹת, בָּנוּי כֻּלּוֹ לְבֵנִים אֲדֻמּוֹת וּלְבָנוֹת לְסֵרוּגִין. אַחַר־כָּך שׁוּב שָׁדוֹת, וּבָאֶמְצַע כִּבְרַת דֶּרֶךְ שֶל חוֹל עָמֹק. אַחֲרֵי כֵן יַעַר גָּדוֹל, וּבִקְצֵה הַיַּעַר בִּקְתוֹת אִכָּרִים אֲחָדוֹת וּפֻנְדָּק שֶׁל יְהוּדִי, תַּחֲנָה לְנוֹסְעִים בְּדֶרֶךְ רְחוֹקָה. אַחֲרָיו דֶּרֶךְ עֵמֶק קָטָן וְגֶשֶׁר עַל נַחַל, שֶׁטַּחֲנָה עוֹמֶדֶת עַל יָדוֹ; וּמִשָּׁם, מַהֲלַךְ רֶבַע שָׁעָה, – הַכְּפָר שֶׁל דּוֹדִי, הַיּוֹשֵׁב בִּמְבוֹא הַכְּפָר לְיַד שְׂדוֹתָיו. אַחֲרֵי חֲצַר בֵּית דּוֹדִי הַכְּפַר גּוּפוֹ, וְהוּא אָרֹךְ מִן הַכְּפָר הַגָּדוֹל שֶׁבַּדֶּרֶךְ. אֲחוֹתִי מְסַפֶּרֶת, שֶׁבְּנֵי דוֹדִי הֶעֱלוּהָ עַל גַּג הָאָסָם וּמִשָּׁם רָאֲתָה אֶת מַרְאֵה הַכְּפָר כֻּלּוֹ, “הַנִּמְשָׁךְ עַד קְצֵה הָאָרֶץ”.

כָּל כָּךְ הִשְׁתַּקַּעְתִּי בַּמַּרְאוֹת הַשְּׁגוּרִים בְּלִבִּי עַד שֶׁהִסַּחְתִּי דַעְתִּי לְגַמְרֵי מִוָּסִיל וּמִשְּׁתִיקָתוֹ. וְהִנֵּה תַמּוּ הַשָּׂדוֹת וְנִכְנַסְנוּ לַיַּעַר הָרִאשׁוֹן. מִיַּלְדוּתִי יֵשׁ בִּי הַרְגָּשָׁה עִם כְּנִיסָה לְיַעַר, בֵּין בָּרֶגֶל בֵּין בְּרֶכֶב, כְּאִלּוּ אֲנִי נִכְנָס לְהֵיכָל. רוּחַ מְרוֹמִים עָטַתְנִי וְכָל חוּשַׁי בִּי נְטוּיִים אֶל הַמַּרְאוֹת, הָרֵיחוֹת וְהַקּוֹלוֹת, שֶׁהָיוּ בְּעֵינַי חֲטִיבָה אַחַת, תַּעֲרֹבֶת שֶׁל יָרֹק וְחוּם וְשָׁחוֹר נָקֹד בְּצִבְעֵי עוֹפוֹת מְשַׂחֲקִים בֵּין הָעֳפָאִים. וְעַל כָּל אֵלֶּה כִּתְמֵי הַחַמָּה הַקּוֹסְמִים עַל הַקַּרְקַע הָרְפוּדָה מַצָּע שֶׁל שַׁלֶּכֶת מְחָטִים וְעָלִים, עִם צִמְחֵי תוּת פְּעוּטִים נוֹשְׂאֵי פְּרִי אָדֹם, נִצְנוּצֵי אַמּוֹת־מַיִם בֵּין הָעֵצִים, כְּתַעֲלוּמוֹת שֶׁל יַעַר. מִזְּמַן לִזְמַן חוֹלֶפֶת בְּרִשְׁרוּשׁ חַיָּה קְטַנָּה, אוֹ אַיֶּלֶת־יַעַר חוּמָה, חֲטוּבַת גֵּו דַּק, גֻּלְגֹּלֶת צָרָה רַבַּת־חֵן וְעֵינַיִם תְּמִימוֹת־נִבְהָלוֹת. לֹא אֵימָה בָּאָה בְּלִבִּי, כִּי אִם רֶגֶשׁ שֶׁל מִסְתּוֹרִין מְרוֹמָם. נָסַעְנוּ כְּבָר כְּרֶבַע שָׁעָה וּכְבָר עָבַרְנוּ כַּחֲצִי הַדֶּרֶךְ. רַק לְעִתִּים רְחוֹקוֹת נִפְגַּשׁ לָנוּ עוֹבֵר־אֹרַח אוֹ נוֹסֵעַ בַּעֲגָלָה. הָיְתָה דְמָמָה מַאֲלִיפַת קוֹלוֹת מַמָּשִׁיִּים אוֹ מְדֻמִּים. הֶחֱזַקְתִּי בִּשְׁנֵי הַסֻּלָּמוֹת בְּיָדַי הַפְּרוּשׂוֹת, הַקְּצָרוֹת, מִתְגַבֵּהַּ קְצַת עַל מוֹשָׁבִי כִּמְרַחֵף עָלָיו וְעֵינַי קְרוּעוֹת לַמַּרְאוֹת. וְהִנֵּה אֲנִי מַשְׁגִּיחַ בִּתְנוּעַת יָדוֹ שֶׁל וָסִיל, תְּנוּעָה מְהִירָה מְאֹד, וּמֵאֲחוֹרֵי כְּתֵפוֹ נִזְרַק אֵלַי אֵיזֶה עֶצֶם קָשֶׁה, כָּבֵד. הָעֶצֶם פָּגַע בְּבִרְכִּי וְצָנַח לְרַגְלַי לְתוֹךְ הַקַּשׁ: תַּפּוּחַ!

הִתְנַעַרְתִּי וּמַחֲשַׁבְתִּי שָׁבָה לְקַדְמוּתָהּ: מַה, הוּא זָרַק לִי תַּפּוּחַ? הוּא רוֹצֶה לְהַנּוֹתֵנִי? לִי, לְיֶלֶד הָעִבְרִים, שֶׁאֵינוֹ רוֹצֶה לְדַבֵּר עִמִּי מִטּוֹב וְעַד רָע? הוּא, גָּלְיָת, לְדָוִד הַקָּטָן?…

תּוֹדָה לְךָ, וָסִיל! – קָרָאתִי מִתּוֹךְ הִתְפָּעֲמוּת הַלֵּב, אַחֲרֵי שֶׁהֲרִימוֹתִי אֶת הַפְּרִי, תַּפּוּחַ מְהֻדָּר, חֶצְיוֹ אַדְמוֹנִי, מִן הַמְשֻׁמָּרִים בַּעֲלִיַּת בֵּיתוֹ שֶׁל סוֹלוּבּ מִשָּׁנָה לְשָׁנָה.

וְגַם הַפַּעַם לֹא עָנָה. הוּא יָשַׁב לוֹ מִתְנַדְנֵד קַלּוֹת עִם תְּנוּדוֹת הָעֲגָלָה בַּדֶּרֶךְ הַלֹּא סְלוּלָה, כְּמוֹ חֵרֵשׁ הוּא, כְּמוֹ לֹא עָשָׂה כָּל מַעֲשֶׁה.

הֵיטֵב חָרָה לִי. אָמַרְתִּי לְהַחֲזִיר לוֹ אֶת מַתְּנָתוֹ. אַךְ אֵיזֶה לַחַשׁ בְּקִרְבִּי אָמַר לִי: “אֱכֹל אוֹתוֹ!” לָעַסְתִּי אֶת הַתַּפּוּחַ הָעֲסִיסִי, הַמָּתוֹק־הַיֵּינִי, כִּמְעַט בְּחֵרוּק שִׁנַּיִם וּבִדְמָעוֹת בָּעֵינַיִם. אֶת הַ“לֵּב” עִם הַחַרְצַנִּים הַשְּׁחוֹרִים זָרַקְתִּי בְּחֵמָה לְבֵין הָאִילָנוֹת.

“הוּא שׁוֹתֵק, אֶשְׁתֹּק גַּם אֲנִי. כְּלוּם שִׂיחָתוֹ אֲנִי צָרִיךְ?”

לְאַחַר שָׁעָה קַלָּה יָצָאנוּ שׁוּב לָאוֹר וּלְמֶרְחַב הַשָּׂדוֹת מוּצְפֵי הַזֹּהַר. הַתַּפּוּחַ הַטּוֹב חִזְּקַנִי קְצָת וְנָסַךְ בִּי רוּחַ טוֹבָה יוֹתֵר. לֹא הַרְחֵק מִשָּׁם נִרְאָה הַכְּפָר הַקָּטָן: גִּבּוּב שֶׁל בְּקָתוֹת מִצְטוֹפְפוֹת כְּחוֹסוֹת זוֹ בְּצֵל זוֹ. מִימִין הַדֶּרֶךְ רָמָה שֶׁל שְׂדוֹת תְּבוּאָה יְשָׁרִים, וּמִשְּׂמֹאלָהּ – מוֹרָד שֶׁל אֲפָר כָּסוּחַ כִּסּוּחַ רִאשׁוֹן. אִכָּרִים, עַל פִּי רֹב נָשִׁים, הָיוּ עוֹסְקִים בְּעֵרוּם הַשַּׁחַת. אֶחָד, סָמוּךְ לַדֶּרֶךְ, עָמַד נִשְׁעַן בִּשְׁתֵּי יָדָיו עַל הַקִּלְּשׁוֹן וְהִסְתַּכֵּל בַּעֲגָלָה הַנּוֹסַעַת. וָסִיל לֹא בֵּרְכוֹ וְהָאִכָּר הִבִּיט אֵלָיו בְּעֵינַיִם לְטוּשׁוֹת.

בַּכְּנִיסָה לַכְּפָר עָבַרְנוּ עַל פְּנֵי צְלָב שֶׁעָמַד בְּתוֹךְ גָּדֵר רְבוּעָה שֶׁל פְּסִיסֵי־עֵץ. וָסִיל עָבַר עַל הַצְּלָב כְּאִלּוּ לֹא רָאָה אוֹתוֹ. הַדָּבָר לֹא טוֹב בְּעֵינַי. נִזְכַּרְתִּי אֶת תּוֹרָתָהּ שֶׁל אִמִּי: “הֱוֶה זָהִיר בְּגוֹי שֶׁאֵינוֹ מִצְטַלֵּב…” אַךְ אָמַרְתִּי לְנַפְשִׁי: “צְלָב פָּשׁוּט כָּזֶה – בְּוַדַּאי לֹא הִרְגִּישׁ בּוֹ. נִרְאֶה כֵּיצַד יִנְהֹג כְּשֶׁנַּעֲבֹר לְיַד בֵּית־הַיִּרְאָה בַּכְּפָר הַגָּדוֹל…”

עָבַרְנוּ אֶת הַכְּפָר, שֶׁהָיָה קָטָן יוֹתֵר מִמַּה שֶׁשִּׁעַרְתִּי. אֲפִלּוּ בֵּית־יִרְאָה לֹא הָיָה בּוֹ. גִּנּוֹת־יָרָק זְעִירוֹת לִפְנֵי הַבְּקָתוֹת הַמְּדֻלְדָּלוֹת וּבְאֵר הֲרוּסָה לְמֶחֱצָה עִם קִילוֹן נָטוּי בְּטַבּוּר מִגְרָשׁ קָטָן, שֶׁחֲזִירִים וְעוֹפוֹת הִתְהַלְּכוּ בּוֹ. בִּקְצֵה הַכְּפָר, עַל גֶּדֶר הַגִּנָּה שֶׁל הַבַּיִת הָאַחֲרוֹן, סָמוּךְ לַדֶּרֶךְ, יָשְׁבָה חֲתוּלָה לְבָנָה, מִתְחַמֶּמֶת בְּאוֹר הַחַמָּה, וְהִסְתַּכְּלָה בָּעֲגָלָה הַמִּתְקָרֶבֶת. כְּשֶׁעָבְרָה הָעֲגָלָה בְּסָמוּךְ שִׁרְבְּבָה אֶת רֹאשָׁהּ וְהִשְׁמִיעָה קוֹל מְיָאוּ עָצוּב. וָסִיל תָּפַס אֶת הַשּׁוֹט וּפָגַע בּוֹ בַּחֲתוּלָה. הוּא כִּוֵּן יָפֶה וּלְשׁוֹן הַשּׁוֹט לָפְתָה אֶת גּוּף הַחַיָּה הַקְּטַנָּה, הֱנִיפָהּ וֶהֱטִילָהּ לָאָרֶץ. הִיא נִשְׁאֲרָה מוּטֶלֶת בִּמְקוֹמָהּ, מִתְפַּתֶּלֶת וּמִתְהַפֶּכֶת וּמְיַבֶּבֶת בְּקוֹל קוֹרֵעַ לֵב.

– מֶה עָשִׂיתָ לַחֲתוּלָה? – פָּרַצְתִּי בִּתְלוּנַת זַעַם – מָה רָעָה עְשְׂתָה לְךָ? אִישׁ רָע!

אַךְ תְּשׁוּבָה לֹא קִבַּלְתִּי.

הָעֲגָלָה כְּבָר נִתְרַחֲקָה, וְהוּא יָשַׁב שׁוּב מְשֻׁקָּע קְצָת בַּדּוּכָן, מִתְנַדְנֵד עִם תְּנוּדוֹת הָעֲגָלָה, וְהַשּׁוֹט תָּקוּעַ בַּטַּבַּעַת, יָשַׁב וְנִעְנַע בְּרִפְיוֹן אֶת הַמּוֹשְׁכוֹת. מִמַּרְאֵה גַּבּוֹ נִרְאָה לִי שֶׁהוּא מֵחַיֵּךְ לִשְׁאֵלוֹתַי הַתְּמִימוֹת.

עַתָּה הוּרַע מַצַּב רוּחִי בְּמִדָּה כָּזוֹ, שֶׁהָיִיתִי בּוֹחֵר לַחֲזֹר מִן הַדֶּרֶךְ הַבַּיְתָה.

עַל גֶּדֶר הַגִּנָה יָשְׁבָה חֲתוּלָה לְבָנָה…

לֹא יָכֹלְתִּי לְהֵרָגַע. כַּמָּה פְּעָמִים הָפַכְתִּי פָּנַי לִרְאוֹת אֶת הַחֲתוּלָה הַמִּתְעַוֶּתֶת בַּדֶּרֶךְ.

אֲבָל הָעֲגָלָה נִשְּׂאָה כְּבָר בְּדֶרֶךְ הַשָּׂדוֹת הַקָּשָׁה. רָגְזִי הָיָה סוֹעֵר בִּי וְלֹא יָדַעְתִּי מָה אֶעֱשֶׂה לוֹ, לָאַכְזָר. הֶחְלַטְתִּי לְסַפֵּר אֶת הַמַּעֲשֶׂה הַמְּגֻנֶּה תְּחִלָּה בְּבֵית דּוֹדִי, אַחַר כָּךְ, לִכְשֶׁאֶחֱזֹר, בְּבֵית הוֹרַי, וְגַם לְאָבִיו. יֵדְעוּ הַכֹּל אֵיזֶה אַכְזָר הוּא וָסִיל זֶה!

הַיּוֹם כְּבָר הָיָה בְּעִצּוּמוֹ. הַשֶּׁמֶשׁ חִמְּמָה יָפֶה. זְבוּבֵי שָׂדֶה זְעִירִים חָלְפוּ בְּזִמְזוּם עַל פָּנַי וְעַל אָזְנַי. מֵהֶם גַּם לִוּוּנִי בְּעַקְשָׁנוּת וְלֹא יָכֹלְתִּי לְהַבְרִיחָם, כִּי תָמִיד חָזְרוּ לְהִתְעוֹפֵף עַל פָּנַי. בַּדֶּרֶךְ רַבּוּ עַתָּה הַנּוֹסְעִים וְהַהוֹלְכִים בָּרֶגֶל, אַךְ בַּשָּׂדוֹת עַצְמָם נִרְאוּ בְּעוֹנָה זוֹ, עוֹנַת הַצְּמִיחָה, רַק עוֹבְדִים מְעַטִּים.

וְהִנֵּה אָנוּ נִכְנָסִים לַכְּפָר הַגָּדוֹל, וּכְבָר

רָאִיתִי אֶת מִגְדַּל בֵּית־הַיִּרְאָה וְאֶת גַּג־הַפַּחִים הַמַּבְרִיק שֶׁל בֵּית־הַסֵּפֶר.

“בְּזֹאת יִבָּחֵן”, אָמַרְתִּי בְּלִבִּי בִּלְשׁוֹן הַחֻמָּשׁ, “אִם יִצְטַלֵּב לְיַד הַ’צֶּרְקְבָה'…” בְּקֹצֶר רוּחַ חִכִּיתִי לָרֶגַע.

הָעֲגָלָה עוֹבֶרֶת דֶּרֶךְ הַכְּפָר, בֵּין שְׁתֵּי שׁוּרוֹת הַבָּתִּים הָאֲרֻכּוֹת. בֵּין הַבָּתִּים הָרַבִּים, בָּתֵּי־עֵץ קְטַנִּים שֶׁל אִכָּרִים, יֵשׁ בִּנְיָנִים אֲחָדִים יָפִים וּגְדוֹלִים, בָּתֵּי־אֲבָנִים. מִיָּמִין וּמִשְּׂמֹאל נִצָּבוֹת שְׂדֵרוֹת וּמַטָּעִים שֶׁל עֲצֵי־פְּרִי מְטֻפָּחִים יָפֶה. הַכְּפָר נִרְאָה עָשִׁיר. יוֹשְׁבִים בּוֹ, כַּיָּדוּעַ לִי, בְּעִרְבּוּבְיָה, רוּתִינִים וּפוֹלָנִים, אַךְ יְהוּדִי אֵין בּוֹ. וְהִנֵּה אָנוּ מִתְקָרְבִים לְטַבּוּר הַכְּפָר. הַבִּנְיָנִים פּוֹנִים לִצְדָדִים בְּעִגּוּל רָחָב וּפוֹתְחִים לָעַיִן כִּכָּר גְּדוֹלָה, כְּעֵין כַּר־דֶּשֶׁא עִם בְּאֵר מְֻתֻקֶּנֶת בָּאֶמְצַע וְכַמָּה שְׁקָתוֹת וּרְהָטִים עַל יָדָהּ לְהַשְׁקוֹת אֶת הַבְּהֵמָה וְהָעוֹף. לְיַד הַדֶּרֶךְ הַנִּמְשָׁךְ בִּימִין הַכִּכָּר, לְיַד הַבָּתִּים, בְּנוּיִים הַשְׁנַיִם, הַ“צֶּרְקְבָה” וּבֵית־הַסֵּפֶר, זֶה אַחַר זֶה. לִפְנֵי הַ“צֶּרְקְבָה”, מֵאֲחוֹרֵי גֶדֶר קְרָשִׁים נְמוּכָה, מִשְׂתָּרֵעַ בֵּית־הַקְּבָרוֹת הַגָּדוֹל, זָרוּעַ כֻּלּוֹ צְלָבִים נְמוּכִים. וְהִנֵּה בִּנְיַן־הָעֵץ הָעַתִּיק, הֶעָשׂוּי גַּג עַל גַּג, כְּסוֹכֵךְ עַל גַּבֵּי סוֹכֵךְ, שׁוּלָיו מְחֻטָּבִים. פַּעֲמוֹנִים, שְׁנַיִם קְטַנִּים וְאֶחָד גָּדוֹל, בִּמְרוֹמָיו הַמְפֻלָּשִׁים. לִפְנֵי הַשַּעַר הַפָּתוּחַ עוֹמֵד סְגַן הַכֹּהֵן בְּתוֹךְ חֲבוּרָה שֶׁל נְעָרִים וּנְעָרוֹת. הֵם מְדַבְּרִים בְּהִתְלַהֲבוּת בְּאֵיזֶה עִנְיָן. בָּרִי לִי שֶׁהֵם חֶבֶר הַמַּקְהֵלָה. מַכִּיר אֲנִי אֶת אֵלֶּה לְפִי מַרְאִיתָם. אַךְ לִבִּי נָתוּן כֻּלּוֹ לְמַחֲשָׁבָה אַחַת: “וָסִיל יִצְטַלֵּב אוֹ לֹא?”

וְהִנֵּה הָעֲגָלָה עוֹבֶרֶת עַל בֵּית־הַקְּבָרוֹת, עַל הַשַּׁעַר וְעַל הַמִּגְדָּל – וּוָסִיל לֹא נָע וְלֹא זָע. הוּא מַחֲזִיק בְּרִשּׁוּל אֶת הַמּוֹשְׁכוֹת וּמַנִּיחַ לַסּוּסִים לָלֶכֶת בְּצַעַד מָתוּן, עַד שֶׁהֵם עוֹבְרִים גַּם אֶת חֲזִית בֵּית־הַסֵּפֶר, שֶׁחֲצֵרוֹ הוֹמָה מִילָדִים, וְאֶת עִגּוּל הַכִּכָּר וְעוֹלִים שׁוּב בֵּין שְׁתֵּי שׁוּרוֹת בָּתִּים יְשָׁרוֹת, דֶּרֶךְ הַיְצִיאָה מִן הַכְּפָר.

“מָה, הוּא אֵינוֹ יָרֵא כְּלָל אֶת אֱלֹהָיו? אִם כֵּן לָמָּה אֲנִי נוֹסֵעַ עִמּוֹ? עוֹד עָלֵינוּ לַעֲבֹר אֶת הַיַּעַר הַגָּדוֹל? אֵיךְ אֶסַּע עִמּוֹ, וְאֵין יִרְאַת אֱלֹהִים בִּלְבָבוֹ?”… וְתוֹרַת אִמִּי מְנַסֶּרֶת בְּמֹחִי בְּלִי הֶרֶף: אַל תָּלוּן בְּבֵיתוֹ, אַל תֵּלֵךְ עִמּוֹ יְחִידִי בַּדֶּרֶךְ… – “מַה יִהְיֶה אִם יָקוּם עָלַי בְּלֵב הַיַּעַר וְיִרְצָחֵנִי נֶפֶשׁ?”…

בְּפַעַם הָרִאשׁוֹנָה בְּחַיַּי הָיָה עָלַי פַּחַד אָדָם. אַךְ עַד מְהֵרָה דָּחִיתִי אֶת פַּחְדִּי וְאָמַרְתִּי לְנַפְשִׁי: “הוּא לֹא יַעֲשֶׂה לִי כְּלוּם. הֲרֵי הַכֹּל יוֹדְעִים שֶׁהוּא מוֹלִיךְ אוֹתִי אֶל דּוֹדִי. אָבִיו הֵטִיל עָלָיו זֹאת. הוּא יַעַרְבֵנִי, מִיָּדוֹ יְבַקְּשׁוּנִי”. זָכַרְתִּי אֶת טַעֲנַת יְהוּדָה אֶל יַעֲקֹב כְּשֶׁלָּקַח עִמּוֹ עַל אַחֲרָיוּתוֹ אֶת בִּנְיָמִין מַחֲמַל נֶפֶשׁ אָבִיו וּבֶן־זְקוּנָיו. גַּם אֲנִי הָיִיתִי בְּעֵינַי מֵעֵין בִּנְיָמִין קָטָן כָּזֶה, מַחֲמַל כָּל בְּנֵי בֵּיתִי. אַף עַל פִּי כֵּן הֻצְּקָה בִּי אֵיזוֹ גְּבוּרָה שֶׁל יִשּׁוּב־הַדַּעַת. הֶחֱלַטְתִי לְנַסּוֹת וּלְשָׁאֳלוֹ עַל הַדָּבָר הָרָע הַזֶּה. אֲבָל דָּחִיתִי אֶת הַשְּׁאֵלָה עַד שֶׁנִּהְיֶה לְבַדֵּנוּ שׁוּב בְּדֶּרֶךְ הַשָּׂדוֹת.

הָעֲגָלָה רָצָה בְּרַעַשׁ גָּדוֹל עַל הַדֶּרֶךְ הַקָּשָׁה. אָמַרְתִּי, מוּטָב שֶׁאֲחַכֶּה עַד שֶׁנַּגִּיעַ אֶל דֶּרֶךְ הַחוֹל, שָׁם תִּתְנַהֵל הָעֲגָלָה לְאִטָּהּ וּבְלִי רַעַשׁ אוֹפַן מָקוֹם יָפֶה לְשִׂיחָה. וְאָמְנָם, לְאַחַר שָׁעָה קַלָּה יָרְדָה הָעֲגָלָה מִן הַדֶּרֶךְ הַקָּשָׁה לְתוֹךְ חוֹל יָבֵשׁ וְרַךְ, כִּמְעַט לָבָן. הָאוֹפַנִּים חָתְרוּ בְּתוֹךְ הַחוֹל הֶעָמֹק, וְהַסּוּסִים, מֵרֹב מַאֲמָץ, הִגְבִּיהוּ שֹׁרֶשׁ זְנָבָם וְכוֹפְפוּ רָאשֵׁיהֶם בְּלֶכְתָּם.

הִתְאַזַּרְתִּי עֹז וּפָנִיתִי אֶל הַגַּב הַנִּצָּב לְפָנַי:

– הַגִּידָה נָא לִי, וָסִיל, לָמָּה לֹא הִצְטַלַּבְתָּ כְּשֶׁעָבַרְתָּ עַל יַד הַ“צֶּרְקְבָה”?

בִּמְקוֹם מַעֲנֶה הִתְחִיל הַלָּה לִשְׁרֹק אֵיזֶה זֶמֶר, כְּשֶׁהוּא מְטַפֵּחַ בַּמּוֹשְׁכוֹת עַל גַּבֵּי הַסּוּסִים לְזָרְזָם. הֶחֱלַטְתִּי לֹא לִפְנוֹת אֵלָיו עוֹד, עַד שֶׁאָבוֹא אֶל בֵּית דּוֹדִי וְאֶפָּטֵר מִמֶּנּוּ. בִּקַּשְׁתִּי לִי בְּלִבִּי קְפִיצַת הַדֶּרֶךְ, שֶׁאַגִּיעַ שָׁמָּה מַהֵר. אוּלָם עָלֵינוּ לַעֲבֹר עוֹד אֶת הַיַּעַר הַגָּדוֹל. קָרוֹב לְשָׁעָה נוֹסְעִים בּוֹ בְּיַעַר זֶה בְּסוּסִים טוֹבִים. אִלּוּ יָכֹלְתִּי לְהֵרָדֵם. אַךְ אֵיךְ אֵרָדֵם בָּעֲגָלָה הַמְרַקְּדָה כְּבָר עַל דֶרֶךְ רְצוּפָה בִּזְרָדִים?

בְּלֵב הַיַּעַר

לֹא יָדַעְתִּי מַה צָּפוּי לִי בַּכְּנִיסָה אֶל הַיַּעַר הַגָּדוֹל.

הַיַּעַר שֶׁנִּכְנַסְנוּ בּוֹ בִּתְחִלָּתוֹ נָמוּךְ הָיָה וּבוֹ עֲצֵי אַלְמוֹנִים, שֶׁנּוֹפָם מְרֻבֶּה בַּעֲנָפִים וּבְעָלִים וּקְלִפַּת גִּזְעָם דַּקָּה וַאֲמֻצָּה, וּבֵינֵיהֶם זְעֵיר שָׁם אַלּוֹן חֲסֹן גֶּזַע וַעֲנָפִים. רוּחַ אַחֶרֶת בְּיַעַר זֶה, שׁוֹנֶה מִן הָרוּחַ שֶׁבְּיַעַר עֲצֵי־מַחַט הַמְזַמְזְמִים בְּקוֹל דְּמָמָה דַקָּה. אִוְשַׁת הֶעָלִים הָרַעֲשָׁנִית פּוֹגֶמֶת בַּשֶּׂגֶב הַיַּעֲרִי וּמַרְגִּיזָה אֶת הַנֶּפֶשׁ.

לֹא עָבַרְנוּ מַהֲלַךְ רֶבַע שָׁעָה בַּדֶּרֶךְ הָעוֹלָה יָשָׁר, וְהִנֵּה נִרְאֲתָה מֵרָחוֹק פָּרָה בְּרֻדָּה מִתְקָרֶבֶת וּבָאָה וְאִישׁ הוֹלֵךְ אַחֲרֶיהָ בְּמַקֵּל. כְּשֶׁקָּרְבוּ יוֹתֵר רָאִיתִי כִּי אִישׁ יְהוּדִי הוּא הַמּוֹלִיךְ אֶת הַפָּרָה, כַּנְפוֹת מְעִילוֹ מֻפְשָׁלוֹת וּמְחֻזָּקוֹת בִּרְצוּעָה. לָאַחֲרוֹנָה הִכַּרְתִּי אֶת אַבְרָהָם־לֵיזֶר הַקַּצָּב בֶּן עֲיָרָתִי. מוֹלִיךְ הוּא לִשְׁחִיטָה פָּרָה שֶׁקָּנָה בְּאַחַד הַכְּפָרִים. הִשְׁגַּחְתִּי בְּגַבּוֹ שֶׁל וָסִיל, שֶׁבָּאָה בּוֹ אֵיזוֹ הִתְעוֹרְרוּת. הוּא נִזְדַּקֵּף בְּמוֹשָׁבוֹ. אַף כִּי לֹא רָאִיתִי אֶת פָּנָיו, בָּרִי הָיָה לִי, שֶׁעֵרוּת רַבָּה בָּהֶם. הוּא אָחַז בַּשּׁוֹט וְנִעְּנַע בְּחָזְקָה אֶת הַמּוֹשְׁכוֹת וְהַסּוּסִים הֵחִישׁוּ צַעֲדָם. הַפָרָה וְהַקַּצָב אַחֲרֶיהָ נָטוּ הַצִּדָּה, וְכִמְעַט שֶׁעָבְרוּ עֲלֵיהֶם הַסּוּסִים. אָז הִטָּה וָסִיל גּוּפוֹ הַחוּצָה וּבְכָל כֹּחוֹ הִכָּה בַּשּׁוֹט עַל הַפָּרָה, וּכְשֶׁזוֹ הֶחֱלִיקָה מִן הַדֶּרֶךְ וְהַקַּצָּב נִסָּה לִקְפֹּץ כְּנֶגְדּוֹ, קִדֵּם בַּשּׁוֹט גַּם אוֹתוֹ. בְּיָד אַחַת עָצַר בַּסּוּסִים וּבַשְּׁנִיָּה הִצְלִיף עָלָיו בַּשּׁוֹט בְּלִי רַחֲמִים, בְּכָל מָקוֹם שֶׁפָּגַע, בְּגוּפוֹ, בְּפָנָיו, בְּרַגְלָיו, עַל רֹאשׁוֹ. מִתּוֹךְ תְּנוּעָה לְסוֹכֵךְ עַל עַצְמוֹ נָפַל כּוֹבָעוֹ שֶׁל הַקַּצָּב אַרְצָה וְהוּא גָּחַן לַהֲרִימוֹ. בְּאוֹתוֹ רֶגַע הִשְׁמִיעַ וָסִיל שְׁרִיקַת פֶּרֶא וְעוֹרֵר אֶת הַשּׁוֹט עַל סוּסָיו, וְהֵם עָקְרוּ אֶת הָעֲגָלָה מִמְּקוֹמָהּ וּנְשָׁאוּהָ אַחֲרֵיהֶם בְּשֶׁטֶף דּוֹהֵר עַל פְּנֵי הַדֶּרֶךְ הַיְשָׁרָה לְלֹא מִכְשׁוֹל.

הָיִיתִי מְזֻעְזָע עַד הַיְסוֹד מִמַּעֲשֵׂה הַתּוֹעֵבָה וְהִבַּטְתִּי לַאֲחוֹרַי לִרְאוֹת מָה עוֹשֶׂה הַמֻּכֶּה עַל לֹא חֵטְא. אַבְרָהָם־לֵיזֶר יָדוּעַ הָיָה בָּעֲיָרָה כִּגְבַרְתָּן וּמְהִיר־חֵמָה, כְּדֶרֶךְ רֹב הַקַּצָּבִים. וְאָמְנָם רָאִיתִי שֶׁהוּא קוֹשֵׁר בִּזְרִיזוּת אֶת הַפָּרָה חֶבֶל אֶל גֶּזַע שֶׁל אִילָן, וְהוּא גוּפוֹ חוֹזֵר וְרָץ בַּחֲמַת כֹּחוֹ אַחֲרֵי הָעֲגָלָה לְהַשִּׂיגָהּ, כַּנְפוֹת מְעִילוֹ נִשְׁמְטוּ מִן הָרְצוּעָה וְיָדָיו פְּרוּשׂוֹת לִצְדָדִין. אֲבָל אֵיךְ יְתַחֲרֶה אֶת סוּסָיו הַמְּהִירִים שֶׁל סוֹלוּבּ? אַחֲרֵי רְגָעִים מְעַטִּים גָּדַל הַמֶּרְחָק בֵּין הָעֲגָלָה וּבֵין הָרוֹדֵף, עַד שֶׁלְּבַסּוֹף לֹא נִרְאָה עוֹד.

בְּסַעֲרַת רוּחִי לֹא יָדַעתִּי מָה אֶעֱשֶׂה, הַאֶתְנַפֵּל עַל הָרָשָׁע מֵאֲחוֹרָיו, אֶלְפֹּת אֶת צַוָּארוֹ בִּשְׁתֵּי יָדַי וְאַכְרִיחוֹ לַעֲצֹר אֶת הַסּוּסִים? לֹא, הוּא גָדוֹל וְחָזָק כָּל כָּךְ, וְגַם לֹא אוּכַל לַעֲשׂוֹת זֹאת בָּעֲגָלָה הַדּוֹהֶרֶת. כַּמָּה פְּעָמִים נִסִּיתִי לַעֲמֹד עַל רַגְלַי וְנָפַלְתִּי אֲחוֹרַנִּית עַל הַמּוֹשָׁב.

רק זֹאת יָכֹלְתִּי לַעֲשׂוֹת: אָחַזְתִּי בְּחָזְקָה בִּשְׁנֵי הַסֻּלָּמוֹת, הִזְדַּקַּפְתִּי וְצָעַקְתִּי מִנַּהֲמַת לִבִּי:
– לָמָּה הִכִּיתָ אוֹתוֹ? מֶה חָטָא לְךָ? אֲנִי אֲסַפֵּר לְאָבִיךָ, אֲסַפֵּר לְכָל הָאֲנָשִׁים, רָשָׁע שֶׁכְּמוֹתְךָ! יֵדְעוּ הַכֹּל אֵיזֶה רָשָׁע אַתָּה. אָבִיךָ יְגָרֵשׁ אוֹתְךָ מִבֵּיתוֹ… אֲנִי יוֹדֵעַ אֶת אָבִיךָ, שֶׁהוּא אָדָם הָגוּן… הוּא לֹא יִסְבֹּל בֵּן כָּזֶה… גַּם אִשְׁתְּךָ תְּגָרֵשׁ אוֹתְךָ… תִּרְאֶה, תִּרְאֶה…

הַכַּעַס וְהַכְּאֵב נָתְנוּ כְּנָפַיִם לִלְשׁוֹנִי. שָׁמַעְתִּי בַּת־קוֹל עוֹנָה מִבֵּין הָעֵצִים לִדְבָרַי, וְהֵד זֶה שֶׁהִגִּיעַ לְאָזְנַי עוֹד דִּרְבֵּן אוֹתִי וְהוֹסַפְתִּי לְהַצְלִיף עָלָיו בְּשׁוֹט לְשׁוֹנִי, שׁוֹט שׁוֹטֵף בְּזַעַם. אֲבָל הוֹאִיל וְהוּא שָׁרַק לוֹ, נָשָׂא רֹאשׁוֹ פַּעַם בְּפַעַם לְהַצְלִיף בְּשׁוֹטוֹ עַל עַנְפֵי הָעֵצִים, הִפְסַקְתִּי פִּתְאֹם דִּבּוּרִי כִּמְבֻיָּשׁ וּכְמִתְחָרֵט: לָמָּה שִׁחַתִּי דְבָרַי עַל אָזְנָיו הָעֲרֵלוֹת? מַה בֶּצַע כִּי אוֹכִיחֶנּוּ? “יוֹסֵר לֵץ לוֹקֵחַ לוֹ קָלוֹן” – זָכַרְתִּי פָּסוּק מִמִּשְׁלֵי שֶׁלָּמַדְתִּי הַשָּׁנָה, לֹא, שׁוּם דָּבָר לֹא יַמְרִיצֵנִי עוֹד לְדַבֵּר אֵלָיו. אַבְרָהָם־לֵיזֶר בְּוַדַּאי הִתְנַעֵר כְּבָר מִן הַפְּגִיעָה. אֵין כָּל סַכָּנָה צְפוּיָה לוֹ. זָכַרְתִּי שֶׁגַּם אֲנִי נִפְגַּעְתִּי פַּעַם בִּצְלִיפַת שׁוֹט שֶׁל אִכָּר, כְּשֶׁנֶּאֱחַזְתִּי בִּקְרוֹנוֹ מֵאָחוֹר. הָרְצוּעָה פָּגְעָה אָז בְּצַוָּארִי תַּחַת הַסַּנְטֵר. פַּס אָדֹם וְצוֹרֵב כָּאֵשׁ הֵבֵאתִי הַבַּיְתָה, מִתְאַפֵּק בְּכָל כֹּחִי לֹא לִבְכּוֹת, מִתְבַּיֵּשׁ לְסַפֵּר מָה קָּרַנִי, וּבָדִיתִי מִלִּבִּי מַעֲשֶׂה שֶׁלֹּא הָיָה. יוֹתֵר מִשְּׁבוּעַיִם עָבְרוּ עַד שֶׁהַפַּס הִשְׁחִיר, נִתְיַבֵּשׁ וְנִתְקַלֵּף. וְהַסִּימָן לֹא נִמְחָה עַד הַיּוֹם. שָׁלַחְתִּי אֶצְבְּעוֹתַי וּמִשַּׁשְׁתִּי בְּצַוָּארִי.

אִלּוּ יָצָאנוּ כְּבָר מִן הַיַּעַר הַזֶּה שֶׁאֵין לוֹ סוֹף! נִכְסַפְתִּי לִרְאוֹת כְּבָר אֶת כְּפַר דּוֹדִי. חַשְׁתִּי כְּאִלּוּ הֻכֵּיתִי אֲנִי. כְּאֵב הָיָה בְּכָל גּוּפִי. בְּלִי מֵשִׂים עָלְתָה אֲנָחָה מִלִּבִּי וּפָרְצָה הַחוּצָה.

וָסִיל הָפַךְ פָּנָיו אֵלַי וַאֲנִי מִהַרְתִּי וְהֶעֱמַדְתִּי פָּנִים שְׁלֵוִים. רָאִיתִי בְּפָנָיו הַבָּעָה לַגְלְגָנִית, אַכְזָרִית. כּוֹבָעוֹ הָיָה שָׁמוּט לְמַעְלָה וְהַתַּלְתַּל הַשָּׁחוֹר מְפֻזָּר עַל מִצְחוֹ הָאָדֹם. רַק הֶרֶף־עַיִן הִבִּיט אֵלַי, וְשׁוּב יָשַׁב וְנִעְנַע קַלּוֹת אֶת הַמּוֹשְׁכוֹת כִּמְשַׂחֵק. הַסּוּסִים שֶׁעָיְפוּ קְצָת מִן הַדֶּרֶךְ הִסְתַּפְּקוּ בִּדְהָרָה רְגִילָה. וָסִיל לֹא חָשַׁשׁ עוֹד לְקַּצָּב שֶׁיַּשִּׂיגֶנּוּ.

וְהִנֵּה יָרְדָה הַדֶּרֶךְ וְנִכְנְסָה אֶל תּוֹךְ בְּרֵכַת־מַיִם גְדוֹלָה, שֶׁנִּתְהַוְּתָה כָּאן אַחֲרֵי הַגְּשָׁמִים הַגְּדוֹלִים שֶׁיָּרְדוּ לִפְנֵי שָׁבוּעַ. הַבְּרֵכָה הִשְׁחִירָה בְּצֵל הָעֵצִים וּכְבָר הֶעֶלְתָה יְרוֹקָה. הִיא שָׁלְחָה זְרֹעוֹת שֶׁל מַיִם שֶׁהִתְפַּשְּׁטוּ בֵּין הָאִילָנוֹת.

וְכָאן קָרָנִי הַדָּבָר הַמַּחֲרִיד מִכָּל מִקְרֵי הַנְּסִיעָה. וָסִיל עָצַר אֶת הַסּוּסִים בְּאֶמְצַע הַמַּיִם, בַּמָּקוֹם הֶעָמֹק בְּיוֹתֵר קָשַׁר אֶת הַמּוֹשְׁכוֹת אֶל זְרוֹעַ הָעֲגָלָה. רֶגַע יָשַׁב דּוֹמֵם כְּאָדָם הַנִּמְלָךְ בְּדַעְתּוֹ מַה יַּעֲשֶׂה.

הִסְתַּכַּלְתִּי בִּדְמוּתוֹ בְּלֵב כָּבֵד וּבְעֵינַיִם סַקְרָנִיּוֹת לִרְאוֹת אֶת הַמַּעֲשֶׂה אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה.

וְהִנֵּה – הָפַךְ אֵלַי חֲצִי גוּפוֹ, בְּאֹפֶן שֶׁרָאִיתִי אֶת כָּל פָּנָיו וְעָשָׂה כְּנֶגְדִּי הַעֲוָיָה שֶׁל רוֹצֵחַ: חָשַׂף אֶת שִׁנָּיו וְהִבְלִיט אֶת עֵינָיו, אַחַר הִתְרוֹמֵם קְצָת וּבִתְנוּעָה מְהִירָה, תְּנוּעַת שׁוֹחֵט, הֶעֱבִיר אֶת כַּף־יָדוֹ בִּמְשֻׁטָּח עַל צַוָּארוֹ, הַעֲבֵר וָשׁוֹב פְּעָמִים שָׁלֹשׁ אוֹ אַרְבַּע. אַחַר־כָּךְ נָעַץ אֶצְבְּעוֹתָיו בִּגְרוֹנוֹ וְשָׁלַח לְשׁוֹנוֹ כְּחוֹנֵק עַצְמוֹ…

לְמֹרַת רוּחִי פָּרְצָה מִגְּרוֹנִי צְוָחָה. זִנַּקְתִּי מִמְּקוֹמִי לִקְפֹּץ מֵעַל הָעֲגָלָה. בְּלִי שִׂים לֵב כִּי הַמַּיִם הָעֲמֻקִּים סוֹגְרִים עָלֵינוּ סָבִיב. אַךְ הוּא כְּבָר יָשַׁב עַל דּוּכָנוֹ כְּבָרִאשׁוֹנָה, גַּבּוֹ שָׁקֵט, הַמּוֹשְׁכוֹת בְּיָדָיו וְהוּא מְזָרֵז אֶת הַסּוּסִים הַמְשַׁכְשְׁכִים בְּרַגְלֵיהֶם בְּתוֹךְ הַמַּיִם. בְּעוֹד רֶגַע אוֹ שְׁנַיִם הָלְמוּ פַּרְסוֹתֵיהֶם שׁוּב בַּדֶּרֶךְ הַקָּשָׁה.

יָשַׁבְתִּי שׁוּב, אַךְ לֹא יָכֹלְתִּי לְהִתְאַפֵּק עוֹד. פָּרַצְתִּי בִּבְכִי וּבִזְעָקָה:

– הַחֲזִירֵנִי הַבַּיְתָה!… אֵינִי רוֹצֶה לִנְסֹעַ עִמְּךָ… אַתָּה שוֹמֵעַ? הַחֲזִירֵנִי מִיָּד הַבַּיְתָה!… אִם לֹא – אֶקְפֹּץ מִן הָעֲגָלָה וְאֶחֱזֹר בָּרֶגֶל… עַל אַחֲרָיוּתְךָ… אִם אֹבַד בַּיַּעַר – אַתָּה תִצְטָרֵךְ לָתֵת אֶת הַדִּין עָלַי… אֲנִי רוֹצֶה הַבַּיְתָה… אֵינִי רוֹצֶה לִנְסֹעַ עִמְּךָ… אַתָּה… אַתָּה… אַתָּה רוֹצֵחַ…

וְלֹא הָיָה מַעֲצוֹר לְבִכְיִי־זַעֲקָתִי.

אֵינִי יוֹדֵעַ אִם נִבְהַל מִקּוֹל בִּכְיִי, אוֹ חָשַׁשׁ לְנוֹסְעִים עוֹבְרִים בַּדֶּרֶךְ – הוּא הֶעֱמִיד אֶת הַסּוּסִים וּפָנָה אֵלַי:

– מֶה עָשִׂיתִי לְךָ, דַּרְדָּק יְהוּדוֹנִי? הֲרֵי לֹא עָשִׂיתִי לְךָ כְּלוּם. אַךְ לָצוֹן חָמַדְתִּי לִי. חֲדַל לִצְעֹק! חֲדַל!

וַאֲנִי לֹא חָדַלְתִּי לְמַלֵּא אֶת חֲלַל הַיַּעַר בְּצַעֲקָתִי:

– אֵינִי רוֹצֶה לֹא אוֹתְךָ וְלֹא אֶת לְצוֹנְךָ… אֵין אֱלֹהִים בְּלִבְּךָ… אַתָּה רוֹצֵחַ, גַּזְלָן… תְּחִלָּה הִכִּיתָ אֶת הַחֲתוּלָה, אַחַר כָּךְ אֶת הַקַּצָּב – וְהֵם לֹא עָשׂוּ לְךָ כָּל רָע… הַחֲזִירֵנִי, אֵינִי רוֹצֶה לִנְסֹעַ עִמְּךָ… אָסוּר לִנְסֹעַ עִמְּךָ… עִם אִישׁ שֶׁאֵינוֹ… שֶׁאֵינוֹ… מִצְטַלֵּב… שֶׁאֵין אֱלֹהִים בְּלִבּוֹ…

הוּא יָרַד וְנִגַּשׁ אֵלַי, נִשְׁעַן בִּזְרוֹעוֹתָיו עַל סֻלַּם הָעֲגָלָה וְאָמַר, כְּשֶׁחִיּוּךְ לֹא נָעִים עַל שְׂפָתָיו:

– רְאֵה, עוֹד חֲצִי הַשָּׁעָה וְאָנוּ בְּבֵית דּוֹדְךָ. אַךְ נֵצֵא אֶת הַיַּעַר, תּוּכַל לִרְאוֹת אֶת אֲחֻזָּתוֹ. הִיא עוֹמֶדֶת בְּמָקוֹם גָּבֹהַּ. חֵי נַפְשִׁי!… אַתָּה רוֹצֶה עוֹד תַּפּוּחַ?

– אֵינִי רוֹצֶה לֹא אוֹתְךָ וְלֹא אֶת תַּפּוּחֶיךָ. עַל הָרִאשׁוֹן שֶׁאָכַלְתִּי אֲנִי מִצְטַעֵר… כְּמַסְמְרִים הוּא בְּבִטְנִי…אֵינִי רוֹצֶה בְּמַתָּנוֹת מִיַּד רוֹצֵחַ… הַחֲזִירֵנִי הַבַּיְתָה… אֵינִי רוֹצֶה לִנְסֹעַ אֶל דּוֹדִי… אֲנִי רוֹצָה הַבַּיְתָה… הַבַּיְתָה…

– נַעַר שׁוֹטֶה, – טָעַן הוּא בְּחִיּוּכוֹ הַנִּתְעָב – וַהֲרֵי אֶל הַדּוֹד תִּסַּע עִמִּי רַק חֲצִי הַשָּׁעָה, וַחֲזָרָה הַבַּיְתָה – חָמֵשׁ פְּעָמִים חֲצִי שָׁעָה. וַהֲלֹא בִּשְׁלִיחוּת אָבִי אֲנִי נוֹסֵעַ – לִקְנוֹת פַּר בֶּן־בָּקָר… חֲדַל לִצְעֹק, פֶּן – אֶכְעַס.

– אֵינִי יָרֵא אֶת כַּעַסְךָ… יוֹדֵעַ אֲנִי שֶׁאֵין אֱלֹהִים בְּלִבְּךָ. הַכֹּל יוֹדְעִים שֶׁאֵין אַתָּה מִתְפַּלֵּל כְּלָל… אַתָּה רוֹצֶה לְהַכּוֹתֵנִי – בּוֹא, הַכֵּה. קַח אֶת הַשּׁוֹט… הַכֵּנִי, כְּשֵׁם שֶׁהִכִּיתָ אֶת הַחֲתוּלָה הַמִּסְכֵּנָה, כְּשם שֶׁהִכִּיתָ אֶת אַבְרָהָם־לֵיזֶר הַקַּצָּב… חֲבָל שֶׁלֹּא הִדְבִּיק אוֹתְךָ… הָיָה עוֹשֶׂה מִמְּךָ עָפָר וָאֵפֶר… גִּבּוֹר הוּא מִמְּךָ וּמֵעֲשָׂרָה שֶׁכְּמוֹתְךָ… בָּרַחְתָּ מִפָּנָיו… פַּחְדָּן אַתָּה…

שְׂנֵאתִיו מֵעֹמֶק נַפְשִׁי. אַף עַל פִּי כֵן הִרְגַּשְׁתִּי שֶׁכַּעְסִי פָּג וְהוֹלֵךְ. אַךְ עוֹד הִמְשַׁכְתִּי לִפְגֹּעַ בּוֹ בְּקוֹל רָם, מִתּוֹךְ אֵיזֶה בִּטָּחוֹן שֶׁלֹּא יָדַעְתִּי כְּמוֹתוֹ.

מִן הַדֶּרֶךְ, מֵאָחוֹר, נִשְׁמַע רַעַשׁ אוֹפַנִּים וְשַׁעֲטַת סוּסִים.

– רְאֵה, – קָרָא בְּלֹא חִיּוּךְ – בָּאִים בְּנֵי־אָדָם, חֲדַל, חֲדַל. לֹא נָאֶה לְנַעַר נָבוֹן שֶׁכְּמוֹתְּךָ לִבְכּוֹת וְלִצְעֹק בַּיַּעַר…

קָפַץ וְעָלָה עַל דּוּכָנוֹ וְהֵרִיץ אֶת הַסּוּסִים.

לֹא רָאִיתִי בְּרֵרָה לְפָנַי אֶלָּא – לְהִשְׁתַּתֵּק.

וְכָךְ הָיִיתִי יוֹשֵׁב סָר וְזָעֵף, כְּמוֹ צַר לִי

הַמָּקוֹם בַּמּוֹשָׁב הָרָחָב, עַד שֶׁיָּצָא מִן הַיַּעַר, עָבַר אֶת

הָעֵמֶק וְאֶת הַנַּחַל עִם הַטַּחֲנָה, וְעַד שֶׁעָמַד לְהוֹרִידֵנִי

בִּמְבוֹא שְׂדֵרַת הָעַרְמוֹנִים הָעוֹלָה אֶל חֲצַר דּוֹדִי.

*

עָשִׂיתִי בְּבֵית דּוֹדִי כִּשְׁבוּעַיִם יָמִים. כָּל בְּנֵי הַבַּיִת שָׂמְחוּ עָלַי וְהִשְׁתַּדְּלוּ לְהַנְעִים עָלַי אֶת שְׁהוּתִי. פִּטְּמוּנִי בְּמֵיטַב הַמַּאֲכָלִים; הִמְצִיאוּ לִי מִשְׂחָקִים שׁוֹנִים; הֶעֱלוּנִי עַל גַּג הָאָסָם לְהַרְאוֹת לִי אֶת מַרְאֵה הַכְּפָר כֻּלּוֹ. אַךְ בִּי דָּבְקָה אֵיזוֹ רוּחַ כְּבֵדָה, שֶׁלֹּא הִנִּיחָה לִי לֵהָנוֹת מִכָּל אֵלֶּה. אַף הִרְבֵּיתִי לְהִתְבּוֹדֵד בְּפִנּוֹת הֶחָצֵר, בַּשְּׂדֵרָה וּבַגָּן וּבְמִשְׁעוֹלֵי הַשָּׂדֶה.

לֹא סַחְתִּי לְשׁוּם בִּרְיָה אֶת הַקּוֹרוֹת אוֹתִי בַּדֶּרֶךְ; וְגַם כְּשֶׁחָזַרְתִּי הַבַּיְתָה לֹא סִפַּרְתִּי לְאִישׁ. אַתָּה הוּא הָרִאשׁוֹן אֲשֶׁר לוֹ מְסַפֵּר אֲנִי כָּל זֹאת. יוֹדֵעַ אֲנִי כִּי תִּשְׁמֹר הַכֹּל בְּלִבְּךָ…

אֶת וָסִיל שׂוֹנֵא אֲנִי, וְכַאֲשֶׁר אֶרְאֵהוּ עוֹבֵר בַּחוּץ, מֵסִיר אֲנִי עֵינַי מִמֶּנּוּ.

עַל אִיבַן סוֹלוּבּ, הָאָדָם הַיָּפֶה, יְדִיד בֵּיתֵנוּ, חָס אֲנִי בְּלִבִּי, שֶׁזֶּה יִירָשֶׁנּוּ. אַךְ גַּם לוֹ לֹא סִפַּרְתִּי כְּלוּם".

*

בְּאוֹתוֹ רֶגַע עָבַר אִיבַן סוֹלוּבּ עַל פְּנֵי הַנְּעָרִים הַשְּׁנַיִם. וּכְשֶׁרָאָה אֶת טוֹבִיָּה – פָּנָה אֵלָיו וְשָׁאַל:

– נוּ, אֵיךְ נָסַעְתָּ עִם בְּנִי?

וְהַנַּעַר הֵשִׁיב לוֹ מִתּוֹךְ הִשְׁתַּמְּטוּת:

– כָּךְ… סוּסֶיךָ טוֹבִים מְאֹד…

וְשַׁעְיָה הִבִּיט בִּידִידוֹ וְנִחֵשׁ: אָכֵן, מֵאָז בָּאָה בְּלִבּוֹ, וְלֹא סָרָה עוֹד – יִרְאַת הָאָדָם.