בֶּן תֵּשַׁע שָׁנִים הָיָה שַׁעְיָה בֶּן אֶלְעָזָר הַשּׁוֹחֵט, וּכְבָר נוֹדַע בָּעֲיָרָה כְּלַמְדָן מֻפְלָג. לֹא רַק רֹב חֲמִשָּׁה חֻמְּשֵׁי תוֹרָה עִם רַשִׁ"י וּפְרָקִים רַבִּים שֶׁל נְבִיאִים וּכְתוּבִים הָיוּ כְּמֻנָּחִים בְּקֻפְסָתוֹ, אֶלָּא גַם דַּפִּים שְׁלֵמִים שֶׁל גְּמָרָא, שִׁעוּרִים גְּדוֹלִים וּקְטַנִּים שֶׁלָּמַד עִם בַּחוּרִים גְּדוֹלִים בַּחֶדֶר שֶׁל רַבִּי בִּנְיָמִין, הָיוּ שְׁגוּרִים בְּפִיו. לֹא הָיָה סֵפֶר בַּאֲרוֹן־הַסְּפָרִים שֶׁל אָבִיו, סִפְרֵי חֲסִידִים וְסִפְרֵי מוּסָר וּמִנְהָגוֹת, שֶׁלֹּא הָפַךְ בּוֹ וְלֹא לָמַד מִתּוֹכוֹ דָבָר שֶׁמּוֹשֵׁךְ אֶת הַלֵּב.

אַף אֻמַּן־יָד הָיָה בְּכָל מְלֶאכֶת מַחְשֶׁבֶת, וּבְיִחוּד הִצְטַיֵּן בְּצִיּוּר: צִיֵּר קְלָפִים לַחֲנֻכָּה וּדְגָלִים לְשִׂמְחַת תּוֹרָה, ציֵּר מִזְרְחָאוֹת (לוּחוֹת־קִיר מְעֻטָּרִים) וּכְתוֹבוֹת “שִׁוִּיתִי”; וּלְהַבְדִּיל ­– צִיֵּר דְּגָמִים לְרִקְמַת נָשִׁים, וְאוֹתִיּוֹת דְּפוּס מִכָּל הַמִּינִים בְּגִימֶל לְשׁוֹנוֹת. גַּם לִמֵּד אֶת אִמּוֹ, לִצְחוֹקָהּ וְלַהֲנָאָתָהּ, צוּרוֹת חֲדָשׁוֹת בִּקְלִיעַת חַלּוֹת; וּשְׁעוֹן־כִּיס שֶׁקִּבֵּל בְּמַתָּנָה הָיָה מְפָרְקוֹ וּמַרְכִּיבוֹ כְּשָׁעָן מִלֵּדָה, וְאִלּוּ הִנִּיחַ לוֹ אָבִיו לִנְגֹעַ בַּחַלָּפוֹת, בְּוַדַּאי הָיָה מַשְׁחִיזָם כַּדִּין. “לֹא אֶצְבָּעוֹת יֵשׁ לוֹ, אֶלָּא מַלְקְטוֹת”, אָמְרָה עָלָיו אִמּוֹ שֶׁל טוֹבִיָּה חֲבֵרוֹ, שֶׁהָיְתָה מְחַבֶּבֶת אוֹתוֹ בְּיוֹתֵר. וְטוֹבִיָּה עַצְמוֹ יָכוֹל הָיָה לָשֶׁבֶת שָׁעוֹת וּלְהִסְתַּכֵּל בָּאֶצְבָּעוֹת הַקְּטַנּוֹת, הַדַּקּוֹת וְהַזְּרִיזוֹת שֶׁל חֲבֵרוֹ בִּשְׁעַת מְלַאכְתָּן.

הוֹרָיו שֶׁל שַׁעְיָה הָיוּ מִתְגָּאִים בְּלִבָּם בִּבְנָם, שֶׁהָיָה יָחִיד לָהֶם בֵּין שָׁלשׁ בָּנוֹת; אַךְ שָׁמְרוּ פִּיהֶם מִלְּהַגִּיד שִׁבְחוֹ, וּכְשֶׁשָּׁמְעוּ שִׁבְחוֹ מִפִּי אֲחֵרִים הָיוּ מְקַצְּצִים בַּשֶּׁבַח ­– הַכֹּל מֵחֲשַׁשׁ עֵין הָרָע.

קֹטֶן קוֹמָתוֹ וּמַרְאֵהוּ הַיַּלְדוּתִי עוֹד הוֹסִיף עַל הַהַפְלָאָה שֶׁבְּבַגְרוּתוֹ הָרוּחָנִית. קָטָן וְצָנוּם הָיָה, אַךְ עֵינָיו גְּדוֹלוֹת וּשְׁחוֹרוֹת, מְלֵאוֹת חָכְמָה וְתֹם גַּם יַחַד. זָר שֶׁלּאֹ הִכִּירוֹ הָיָה חוֹשְׁבוֹ לְבֶן שֵׁשׁ אוֹ שֶׁבַע לְכָל הַיּוֹתֵר. וַחֲבֵרָיו בַּ“חֶדֶר” וּבַחוּץ הָיוּ מְכַנִּים אוֹתוֹ מִשּׁוּם כָּךְ “תַּרְנְגוֹלוֹן”, וְהָיוּ מְרִימִים אוֹתוֹ לְהַרְאוֹת כַּמָּה קַל הוּא, אַף־עַל־פִּי שֶׁכִּבְּדוּ אוֹתוֹ בְּשֶׁל רֹב כִּשְׁרוֹנוֹתָיו. הוּא לֹא פָּגַע מִיָּמָיו בְּשׁוּם יֶלֶד לְרָעָה, לְהֵפֶךְ, הָיָה עוֹזֵר לַנֶּחְשָׁלִים בְּלִמּוּדָָם וְהָיָה רָב אֶת רִיבָם שֶׁל הַמְקֻפָּחִים מִידֵי עוֹשֵׂי עַוְלָה. וּמַעֲשֶׂה בְּנַעַר תַּקִּיף שֶׁנִּפְגַּע עַל־יְדֵי הִתְעָרְבוּתוֹ וְהִתְפָּרֵץ כְּנֶגְדּוֹ וְאִיֵּם עָלָיו בְּאֶגְרוֹפוֹ וְקָרָא בְּאָזְנֵי הַחֲבוּרָה: “הִשָּׁמֵר לְךָ, תַּרְנְגוֹלוֹן, אֶעֱשֶׂה מִמְּךָ כַּפָּרָה!” ­– וְשַׁעְיָה לֹא הִתְפָּעֵל מִן הָאִיּוּם וְהֵשִׁיב מִנֵּה וּבֵהּ: “אַתָּה בְּעַצְמְךָ מִסְתַּכֵּל בַּסֵּפֶר כְּתַרְנְגוֹל בִּבְנֵי אָדָם”… הַשּׁוֹמֵעַ הֵבִין אֶת הָרֶמֶז וְנִשְׁתַּתֵּק, וְטוֹבִיָּה נֶהֱנָה מֵחָכְמַת חֲבֵרוֹ עַד שֶׁחִבְּקוֹ לְעֵינֵי כֹּל. וְעִם כָּל לַמְדָּנוּתוֹ, חָכְמָתוֹ וְאֻמָּנוּתוֹ הָיָה שַׁעְיָה בַּיְשָׁן גָדוֹל, וְכָל מִקְצָת שֶׁבַח בְפָנָיו הָיָה גוֹרֵם לוֹ מְבוּכָה וּמַעֲלֶה סֹמֶק בִּלְחָיָיו הָרָזוֹת. וּבְיוֹתֵר הָיָה מִתְבַּיֵּשׁ מִפְּנֵי יְלָדוֹת וּנְעָרוֹת. דּוֹבֶּה, אֲחוֹתוֹ שֶׁל טוֹבִיָּה, הָיְתָה מִתְלוֹצֶצֶת וְאוֹמֶרֶת: “נוּ, שַׁעְיָה’לִי הֲרֵי מִתְאַדֵּם אֲפִלּוּ מִפְּנֵי אַחְיוֹתָיו”. לְשֵׁמַע הֲלָצָה זוֹ הָיוּ פָנָיו שֶׁל שַׁעְיָה נַעֲשִׂים כְּפֶרֶג פּוֹרֵחַ, וְטוֹבִיָּה נָזַף בָּהּ: “פָּרָה מְנֻמָרָה!” עַל שׁוּם הַנְּמָשִׁים הָרַבִּים שֶׁבְּפָנֶיהָ.

עוֹד בִּהְיוֹתָם בַּ“חֶדֶר” דָּבְקוּ הַנְּעָרִים זֶה בָּזֶה, וּבְמִדָּה שֶׁגָדְלוּ גָּדְלָה חֲבֵרוּתָם, אַף עַל פִּי שֶׁכָּל אֶחָד הָיָה מְקַנֵּא בַּחֲבֵרוֹ עַל פִּי דַרְכּוֹ: טוֹבִיָּה בְּשַׁעְיָה בִּגְלַל תּוֹרָתוֹ וְאֻמָנוּתוֹ, וְשַׁעְיָה בְּטוֹבִיָּה בִּגְלַל כֹּחַ יָדָיו וְאֹמֶץ לִבּוֹ. קִנְאָתָם לֹא הָיְתָה עִלָּה לְהַרְחִיקָם זֶה מִזֶה, כַּנָּהוּג. לְהֵפֶךְ, הִיא הָפְכָה בָּהֶם הַכָּרָה, שֶׁהֵם מַשְׁלִימִים זֶה אֶת זֶה, וְאִם בָּא הָרִחוּק מֵחֲמַת מַחֲלָה אוֹ נְסִיעָה, הָיוּ שְׁנֵיהֶם שְׁרוּיִים בְּצַעַר וּבְגַעְגוּעִים, עַד שֶׁשָֹּבוּ לִהְיוֹת יַחַד.

אֶל הַדּוֹד שְׁמַרְיָה

לִפְנֵי חַג הַפֶּסַח, לְאַחַר חֹרֶף מְשֻׁפָע בִּקְרָחִים וּבִשְׁלָגִים כְּבֵדִים, הָיוּ יְמֵי הַפְשָׁרָה נְעִימִים וְיָפִים. הַשָּׁמַיִם גְבוֹהִים וְצַחִים מְאֹד, עַזִּים שֶׁבָּעֲשָׂבִים מְצִיצִים בְּעַיִן יְרֻקָּה מִן הֶעָפָר הַשָּׁחוֹר, וּבְהֵמוֹת שֶׁהוּצְאוּ הַחוּצָה מִתְחַכְּכוֹת בִּגְדֵרוֹת וּבִכְלוֹנְסָאוֹת וּמַשְׁמִיעוֹת קוֹל גְּעִיָּה, שֶׁיֵּשׁ בּוֹ מִן הַקְּרִיאָה אֶל מֶרְחַקֵּי הָאֲפָרִים.

וּבְיָמִים אֵלֶּה הוּטַל עַל אִמּוֹ שֶׁל שַׁעְיָה, הַ“שּׁוֹחֲטִית” הַקְּטַנָּה וְהַחַלָּשָׁה, לִנְסֹעַ אֶל אָחִיהָ אֲשֶׁר בִּקְרִיסְנִיפּוֹלִי, הוּא הַדּוֹד שְׁמַרְיָה, פְּאֵרָהּ וּגְאוֹנָהּ שֶׁל הַמִּשְׁפָּחָה. לַמְדָּן מֻפְלָג הָיָה הַדּוֹד שְׁמַרְיָה, סוֹחֵר־עֵצִים עָשִׁיר, חָסִיד וּמַשְׂכִּיל כְּאֶחָד, וְנוֹסָף עַל אֵלֶּה אֻמַּן־יָד לְהַפְלִיא, כְּפִי שֶׁאֶפְשָׁר לִרְאוֹת מִן הַתְּמוּנָה “דָּוִד הַמֶּלֶךְ”, מַעֲשֵׂה יָדָיו לְהִתְפָּאֵר, הַתְּלוּיָה אֶצְלָם בַּבַּיִת בְּצַד הַ“מִּזְרָח”.

הַתְּמוּנָה כְּתוּבָה בְּקֻלְמוֹס, כָּל סֵפֶר תְּהִלִּים עַל קַ"ן פְּרָקָיו, וְהַכְּתָב עָשׂוּי דַק וְעָבֶה, אוֹתִיּוֹת גְּדוֹלוֹת וּזְעִירוֹת, שׁוּרָה יוֹצֵאת וְשׁוּרָה נִכְנֶסֶת, אָרִיחַ עַל גַּבֵּי לְבֵנָה, יְשָׁרָה וּקְשׁוּתָה, בְּאֹפֶן שֶׁמִּתְקַבֶּלֶת דְּמוּת דְּיוֹקְנוֹ שֶׁל נְעִים זְמִירוֹת יִשְׂרָאֵל יוֹשֵׁב עַל כִּסֵּא מַלְכוּת מְעֻטָּר בַּעֲטָרָה, טַלִּית פַּסִּים יוֹרֶדֶת מֵעַל כְּתֵפָיו וּזְקָנוֹ יוֹרֵד עַל פִּי מִדּוֹתָיו, עֵינָיו נְשׂוּאוֹת לַמָּרוֹם וְהוּא מַחֲזִיק בִּשְׁתֵּי יָדָיו נֵבֶל הָעוֹמֵד בֵּין בִּרְכָּיו וְאֶצְבְּעוֹתָיו פּוֹרְטוֹת עַל פִּי הַנֵּבֶל. תְּמוּנָה נִפְלָאָה זוֹ קִּבְּלָה אִמּוֹ שֶׁל שַׁעְיָה מַתְּנַת חֲתֻנָּה מֵאֵת אָחִיהָ הַגָּדוֹל מִמֶּנָּה בְּעֶשֶׂר שָׁנִים, וְהִיא שׁוֹקֶדֶת עָלֶיהָ לְנַקּוֹתָהּ בְּכָל עֶרֶב שַׁבָּת. כָּל בָּאֵי הַבַּיִת חוֹזְרִים וִמְתְפָּעֲלִים מִיָּפְיָהּ, וְלֹא אֶחָד מְרַמֵּז כְּנֶגֶד שַׁעְיָה וּכְנֶגֶד הַתְּמוּנָה וְאוֹמֵר: “אֵין פֶּלֶא, דוֹמֶה לְדוֹדוֹ!” וְהָאֵם אוֹמֶרֶת: “הַלְוַאי שֶׁיַּשִּׂיג אֶת חֶצְיוֹ”, וְשַׁעְיָה עוֹנֶה אַחֲרֶיהָ בְּלִבּוֹ אָמֵן.

בֶּן תֵּשַׁע הָיָה שַׁעְיָה, בֶּן־זְקוּנִים לְהוֹרָיו, וְהַבְּכִירָה שֶׁבְּאַחְיוֹתָיו הִיא בַּת עֶשְׂרִים וְאַרְבַּע, וַעֲדַיִן יוֹשֶׁבֶת בְּבֵית אָבִיהָ. כְּבָר דֻּבַּר בָּהּ פְּעָמִים אֲחָדוֹת נִכְבָּדוֹת, אַךְ שׁוּם שִׁדּוּךְ לֹא יָצָא לַפֹּעַל, בְּעִקָּר בִּגְלַל רִבּוּי הַהַשָּׂגָה וּמִעוּט הַנְּדוּנְיָה, עַד שֶׁבָּאָה הַפְסָקָה שֶׁל שְׁנָתַיִם וְיוֹתֵר וְאֵין רֶגֶל שַׁדְכָן דּוֹרֶכֶת עַל סַף בֵּיתָם.

בַּעֲלֵי־גַאֲוָה הָיוּ הַהוֹרִים מִלְּגַלּוֹת אֶת דַּאֲגָתָם כְּלַפֵּי חוּץ, אֲבָל בַּבַּיִת הָיוּ מַרְבִּים לְהִתְאַנֵּחַ עַל רֹעַ מַזָּלָם.

וְהִנֵּה נִזְדַּמֵּן פִּתְאֹם שִׁדּוּךְ הָגוּן מְאֹד, יִחוּס אָבוֹת וְיִחוּס עַצְמוֹ, בָּחוּר מֻכְתָּר בְּכָל המעלוֹת, עוֹבֵד אֵצֶל גְּבִיר גָּדוֹל ­– מְמֻנֶּה עַל כְּרִיתַת יַעַר סָמוּךְ ­– וְהַנַּעֲרָה טוֹבָה בְּעֵינָיו, וְגַם הַמְחֻתָּנִים הֵם לְפִי כְּבוֹדוֹ. אֶלָּא שֶׁהַבָּחוּר גָּמַר בְּלִבּוֹ לְיַסֵּד לוֹ בְּעַצְמוֹ מַחְסָן שֶׁל עֲצֵי־בִּנְיָן, מִסְחָר שֶׁהוּא מֻמְחֶה לוֹ וְשֶׁהוּאּ מְקַוֶּה לַעֲשׂוֹת בּוֹ חַיִל רָב, וּלְשֵׁם כָּךְ דְּרוּשִׁים לוֹ כָּךְ וְכָךְ מֵאוֹת רֻבָּלִים־כֶּסֶף, וּמַצִיעִים לוֹ כִּפְלַיִם מִזֶּה; אֶלָּא שֶׁנַּפְשׁוֹ חָשְׁקָה בַּאֲחוֹתוֹ שֶׁל שַׁעְיָה, וְהוּא מוּכָן לְקַבֵּל אֶת חֲצִי הַנְּדוּנְיָה הַהִיא. אֲבָל זוֹ הַצָּרָה: גַּם הַחֲצִי מִן הַחֲצִי אֵין לוֹ לְרַ' אֶלְעָזָר הַשּׁוֹחֵט, וְאֵין לוֹ גַם עַל מָה לִלְווֹת. אֵין לוֹ בַּיִת מִשֶּׁלּוֹ וְהוּא גָר אֵצֶל ר' שַׁעְיָה הַשּׂוֹרֵף, וְאִי אֶפְשָׁר לְמַשְׁכֵּן בֵּיתוֹ שֶׁל אַחֵר.

וּלְאַחַר דִּבּוּרִים חֲשָׁאִיִּים רַבִּים בֵּינוֹ לְבֵינָהּ, הָחְלַט בֵּינֵיהֶם, שֶׁהָאִשָּׁה תִּסַּע אֶל אָחִיהָ הֶעָשִׁיר, תְּגַלֶּה לוֹ אֶת מַצָּבָם וּתְבַקֵּשׁ אֶת עֶזְרָתוֹ, לֹא בְּמַתָּנָה חָלִילָה אֶלָּא בְּדֶרֶךְ מִלְוֶה עַד לִכְשֶׁיַּרְחִיב. הוּא בַּעַל לֵב טוֹב, אֶלָּא שֶׁהוּא טָרוּד תָּמִיד לְמַעְלָה מִן הַשִּׁעוּר, וְדָבָר כָּזֶה אִי אֶפְשָׁר לְכַלְכְּלוֹ בְּדֶרֶךְ שֶׁל מִכְתָּבִים.

הַהַחְלָטָה נִתְקַבְּלָה כִּשְׁבוּעַיִם לִפְנֵי הַחַג, וְאַחֲרֵי יוֹמַיִם עָמְדָה הָאִשָּׁה לָצֵאת אֶל הַיָּרִיד שְּבְּרַדִּיחוֹֹב, וּמִשָּׁם בַּעֲגָלָה הַהוֹלֶכֶת לִקְרִיסְנִיפּוֹלִי. לַיָּרִיד הַזֶּה בָּאִים תַּגְרָנִים וְסוֹחֲרִים מִקָּרוֹב וּמֵרָחוֹק, וְתָמִיד אֶפְשָׁר לִמְצֹא הִזְדַּמְּנוּת לִנְסֹעַ לְעִירוֹ שֶׁל הַדּוֹד. וְכֵיוָן שֶׁהַיָּמִים הָיוּ לִפְנֵי “בֵּין הַזְּמַנִּים” וְהַנַּעַר מִתְחַנֵּן בִּדְמָעוֹת, שֶׁאִמּוֹ תִּקַּח אוֹתוֹ עִמָּהּ אֶל הַדּוֹד הַנַּעֲרָץ ­– הֻסְכַּם לְקַחְתּוֹ. בְּלִבָּם חָשְׁבוּ: תַּלְמִיד־חָכָם קָטָן וּמְמֻלָּח שֶׁכְּמוֹתוֹ, דּוֹמֶה בֶּאֱמֶת לְדוֹדוֹ, אֶפְשָׁר בִּזְכוּתוֹ יִפָּתַח לֵב הַדּוֹד לַעֲמֹד לָהֶם בִּשְׁעַת דָּחֳקָם…

רַק לְטוֹבִיָּה חֲבֵרוֹ, שֶׁלֹּא יָכֹל לְכַסּוֹת מִמֶּנּוּ דָבָר, גִּלָּה שַׁעְיָה אֶת סִבַּת נְסִיעָתָהּ שֶׁל אִמּוֹ אֶל הַדּוֹד, אַךְ הִשְׁבִּיעַ אוֹתוֹ בִּנְקִיטַת צִיצִית, שֶׁלֹּא יַגִּיד לְשׁוּם בִּרְיָה, וַאֲפִלּוּּ לִבְנֵי בֵּיתוֹ, כְּדֵי שֶׁלֹּא לִפְגֹּעַַ בְּגַאֲוָתָם שֶׁל הוֹרָיו. וְטוֹבִיָּה הִבְטִיחַ וְשָׁמַר אֶת הַבְטָחָתוֹ.

מִסִּּפּוּרֶיהָ שֶׁל אֵם שַׁעְיָה יָדְעוּ שְׁנֵי הַחֲבֵרִים, כִּי הָעִיר קְרִיסְנִיפּוֹלִי יוֹשֶׁבֶת עַל הַנָּהָר בּוּג, וְהַנָּהָר מֵעֵבֶר מִזֶּה לָעִיר, וְאֵין שָׁם גֶשֶׁר עַל הַנָּהָר, וְעוֹבְרִים אוֹתוֹ בְּמַעְבֹּרֶת תְּלוּיָה בַּחֲבָלִים. כַּמָּה אֲנָשִׁים עוֹמְדִים מוֹשְׁכִים בַּחֶבֶל וְהַמַּעְבֹּרֶת צָפָה עַל פְּנֵי הַמַּיִם מֵחוֹף לְחוֹף. רַבּוֹת סִפְּרָה הַ“שּׁוֹחֲטִית” עַל הַמַּעְבֹּרֶת הַזֹּאת, שֶׁהִיא עָבְרָה בָּהּ בִּנְעוּרֶיהָ פְּעָמִים אֵין מִסְפָּר, בְּרֶגֶל וּבַעֲגָלָה, וּפַעַם גַּם בִּשְׁעַת גֵּאוּת הַנָּהָר וְהָיְתָה סַכָּנָה שֶׁל נִתּוּק הַחֶבֶל בְּלֵב הַנָּהָר, שֶׁדָּמָה אָז לְיָם גָּדוֹל וּרְחַב־יָדַיִם. וְדִמְיוֹנוֹ שֶׁל שַׁעְיָה נֶאֱחַז במעְבֹּרֶת וּבַנָּהָר וְהָיָה רוֹאֶה אוֹתָם בְּהָקִיץ וּבַחֲלוֹם, וְיִתָּכֵן לוֹמַר, שֶׁגַּם בִּגְלַל מַעְבֹּרֶת זוֹ הִתְעַקֵּשׁ לִנְסֹעַ אֶל אִמּוֹ.

וּבִשְׂכַר שְׁמִירַת הַסּוֹד הִבְטִיחַ לְטוֹבִיָּה, שֶׁאַחֲרֵי שׁוּבוֹ בְּשָׁלוֹם וּלְאַחַר שֶׁיִּתְבּוֹנֵן שָׁם הֵיטֵב לִמְלֶאכֶת הַמַּעְבֹּרֶת, יִבְנֶה הוּא, וּבְעֶזְרַת טוֹבִיָּה, מִקְּרָשִׁים שֶׁבַּחֲצֵרָם מַעְבֹּרֶת קְטַנָּה. וּבְרֶדֶת הַגֶּשֶׁם, וְהַחֲפִירָה לְיַד בֵּיתָם תִּתְמַלֵּא מַיִם עַל גְּדוֹתֶיהָ, יוֹרִיד אוֹתָהּ הַמַּיְמָה וִיחַבְּרֶנָּה בַּחֲבָלִים וְיִהְיוּ עוֹבְרִים עָלֶיהָ עָבוֹר וָשׁוֹב. וּמִן הַחֲבֵרִים שֶׁיִּרְצוּ לַעֲבֹר יְקַבְּלוּ שְׂכַר מַעֲבָר, וּבְכֵן יַעֲשׂוּ הוֹן רָב.

טוֹבִיָּה הִסְכִּים בְּכָל לֵב, וְגַם אֶת הֵבְטָחָתוֹ שֶׁל שַׁעְיָה שָׁמַר בְּלִבּוֹ.

בַּדֶּרֶךְ לַיָּרִיד

עִם עֲלוֹת הַשַּׁחַר יָצְאוּ שַׁעְיָה וְאִמּוֹ לְרַדִּיחוֹב. הַשָּׁמַיִם הָיוּ טְהוֹרִים בְּלִי סִימָן שֶׁל עָב, וְהַדֶּרֶךְ כְּבָר הָיְתָה יְבֵשָׁה כִּמְעַט, אַחֲרֵי שָׁבוּעַ שֶׁל מֶזֶג־אֲוִיר יָפֶה, אֲבִיבִי.

אַךְ מִתּוֹךְ זְהִירוּת לָקְחָה הָאֵם שְׁנֵי סוּדְרֵי־צֶמֶר גְּדוֹלִים וִישָׁנִים לְהִתְעַטֵּף בָּהֶם, אִם בְּכָל זֹאת יֵרֵד גֶּשֶׁם בַּדֶּרֶךְ. גַּם אֶת הַמִּטְרִיָּה הַגְּדוֹלָה, עֲשׂוּיָה בַּד־פִּשְׁתָּן גַּס, לָקְחָה עִמָּהּ, שֶׁאֵין לִבְטֹחַ בְּמֵזֶג־הָאֲוִיר שֶׁלִּפְנֵי פֵּסַח. יֵשׁ שֶׁהוּא מְשַׁנֶּה פִּתְאם אֶת טַעְמוֹ וּבָא בְּסַעֲרַת־גֶשֶׁם קָרָה וַאֲפִלּוּ בְּשֶׁלֶג וּכְפוֹר, כְּמוֹ בְּעֶצֶם הַסְּתָו.

הֵם נָסְעוּ בְּעֶגְלָתוֹ שֶׁל פִינִי בַּעַל־הָעֲגָלָה, וְהִיא מְלֵאָה גְלִילֵי אֲרִיגִים שֶׁל קַלְמָן אִישׁ־הַיְרִידִים, הַנוֹסֵעַ אַף הוּא יַחַד עִם בִּתּוֹ לִמְכֹּר אֶת סְחוֹרָתוֹ בַּיָּרִיד הַגָדוֹל שֶׁלִּפְנֵי הַפַסְחָא. הַגְּלִילִים הַגְּדוֹלִים וְהַכְּבֵדִים הָיוּ אֲרוּזִים בִּנְיָר עָבֶה וּמִלְּאוּ אֶת הָעֲגָלָה לְמַעְלָה מִסֻּלְמוֹתֶיהָ הַגְּבוֹהִים. עַל הַגְּלִילִים הָיוּ מוּטָלִים קַרְשֵּׁי הַמַּעֲמָד, הַמּוֹטוֹת וְהַיְרִיעוֹת, וְעַל כָּל אֵלֶּה, בְּגֹבַהּ רָב, הִנִּיחַ פִּינִי שְׁנֵי שַׂקִּים שֶׁל תֶּבֶן בִּשְׁבִיל הַנּוֹסְעִים.

פִינִי עַצְמוֹ יָשַׁב עַל דּוּכָנוֹ, הֶעָשׂוּי לוּחַ־עֵץ חָשׂוּף מוּטָל לְרֹחַב הַסֻּלָּמוֹת. בֶּאֱמֶת כָּבֵד הָיָה הַמַּשָּׂא וְלֹא הָיָה מָקוֹם לְנוֹסְעִים נוֹסָפִים, אֶלָּא שֶׁמִּעוּט מִשְׁקָלָם שֶׁל הַ“שׁוחֲטִית” וּבְנָהּ עָמַד לָהֶם וּפִינִי הִתְרַצָּה לְקַחְתָּם וְהוֹשִׁיבָם אֶל מוּל פְנֵי קַלְמָן וּבִתּוֹ. רַק הַזְהֵר הִזְהִירָם שֶׁיֵּאָחֲזוּ הֵיטֵב, לְבַל יִפְלוּ בַּדֶּרֶךְ.

שֶׁלּאֹ כְּטוֹבִיָּה חֲבֵרוֹ, לֹא הָיָה שַׁעְיָה רָגִיל בִּנְסִיעוֹת, וְכָל מַה שֶּׁרָאָה בִּנְסִיעָתוֹ הָיָה חָדָשׁ בְּעֵינָיו. כָּל פְּרָט וּפְרָט שֶׁבָּעֲגָלָה מָשַׁך אֶת עֵינוֹ הַסַּקְרָנִית: הַיָּצוּל, הַזְּרוֹעוֹת, הַחִשּׁוּרִים וְהַחִשּׁוּקִים שֶׁבָּאוֹפַנִּים, רִתְמוֹת הַסּוּסִים, וְאַחֲרוֹן אַחֲרוֹן ­– הַסּוּסִים עַצְמָם, שֶׁאֶחָד מֵהֶם הָיָה שָׁחוֹר כָּעוֹרֵב וְהַשֵּׁנִי כָּתֹם־אָפֹר כְּעֵין הַקָּפֶה בְּחָלָב, וְזִוּוּגָם הָיָה מוּזָר לְמַרְאֶה. אַף קַלְמָן וּבִתּוֹ, שֶׁהָיָה רוֹאֶה אוֹתָם בָּעֲיָרָה לְעִתִּים קְרוֹבוֹת, נִרְאוּ לוֹ עַתָּה, מִקָּרוֹב כָּל־כָּךְ, כַּחֲדָשִׁים. אַף פִּינִי בַּעַל־הָעֲגָלָה, שֶׁלּוּחַ־הָעֵץ הִקְפִּיצוֹ בְּלִי הֶרֶף וֶהֱסִיטוֹ פַּעַם לְצַד זֶה וּפַעַם לְצַד זֶה, לְפִי נְטִיַת הָעֲגָלָה, אַף הוּא הָיָה בְּעֵינָיו כִּבְרִיָּה חֲדָשָׁה.

הֵם נָסְעוּ כְּבָר בְּדֶרֶךְ הַשָּׂדוֹת, זְרִיעַת הַחֹרֶף הִסְפִּיקָה בִּימוֹת הַחַמָּה הַמְּעַטִּים לְהִתְגַּבֵּהַּ יָפֶה וּּצְמִיחָתָהּ הָיְתָה דַקָה וְרַכָּה כְּמֶשִׁי יָרֹק. בַּחֲלָקוֹת לֹא־זְרוּעוֹת חָרְשׁוּ אִכָּרִים בְּסוּסִים וּבְבָקָר, וְהָרְגָבִים הַגְּדוֹלִים וְהַדְּשֵׁנִים, הַחֲתוּכִים בְּלַהַב הַמַּחֲרֵשָׁה, הָיוּ מַבְהִיקִים בַּחַמָּה, וְהַזַרְזִירִים הָיוּ מְלַוִּים אֶת הַחוֹרְשִׁים בַּתְּלָמִים. חוּטֵי הַטֶּלֶגְרָף בֵּין הָעַמּוּדִים זִמְזְמוּ בְּלִי־הֶרֶף, וְזִמְזוּמָם נוֹהֵר קָדִימָה, רַק קָדִימָה, כְּנוֹשֵׂא דִבָרוֹ לְמֶרְחַקִּים רַבִּים.

הַנּוֹסְעִים וְהַהוֹלְכִים הַיָּרִידָה רַבּוּ עִם גְּבֹר הַחַמָּה.

קַלְמָן, שֶׁהָיָה יָדוּעַ כְּעַם־הָאָרֶץ וְלֹא חָכָם בְּיוֹתֵר, אַךְ גֶּבֶר בַּעַל צוּרָה וְדֵעָה בְּדוּחָה, הַיּוֹדֵעַ לִגְנֹב אֶת לֵב בְּנוֹת הַכְּפָרִים, לִבּוֹ הָיָה טוֹב עָלָיו בְּשֶׁל מֶזֶג־הָאֲוִיר הַיָּפֶה שֶׁהִבְטִיחַ פִּדְיוֹן מְרֻבֶּה, וְהָיָה מְגַלְגֵּל בַּהֲלָצוֹת שֶׁל דֹּפִי. לֹא כֵן בִּתּוֹ, שֶׁהָיְתָה הַהֵפֶךְ מִמֶּנּוּ, מְכֹעֶרֶת וְרוּחָהּ סָרָה תָּמִיד, וְעַתָּה חָשָׁה עוֹד בְּשִׁנֶּיהָ וְלֶחְיָה הָיְתָה חֲבוּשָׁה בְּמִטְפַּחַת וְלֹא הוֹצִיאָה הֶגֶה מִפִּיהָ, רַק מִזְּמַן לִזְמַן הַיְתָה תוֹפֶסֶת בַּלֶּחִי הַנְּפוּחָה כְּתוֹפֶסֶת אֶת הַכְּאֵב מִתּוֹךְ צִמְצוּם עֵינַיִם עֲכוּרוֹת. גַם עַל בִּתּוֹ הָיָה שׁוֹפֵךְ הֲלָצוֹת לָרֹב, אַךְ הֵן לֹא הִשְׁפִּיעוּ עָלֶיהָ וְלֹא הוֹצִיאוּהָ מִזְּעִיפוּתָהּ הָעַקְשָׁנִית.

אֲבָל בַּ“שּׁוֹחֲטִית” וּבִבְנָהּ נָהַג קַלְמָן כָּבוֹד גָּדוֹל, וּבְכָל פַעַם שֶׁנָּפְלָה מִלָּה עִבְרִית לְתוֹךְ פִּיו הָיָה שׁוֹאֵל אֶת שַׁעְיָה אִם לֹא שִׁבֵּשׁ אוֹתָהּ. וְשַׁעְיָה, מִתּוֹךְ בְּדִיחות הַדַּעַת, הָיָה מְתַקֵּן לוֹ גַם אֶת הַנָּכוֹן, לַהֲנָאַת אִמּוֹ וּפִינִי בַּעַל־הָעֲגָלָה, שֶׁהָיָה הוֹפֵךְ פַּעַם בְּפַעַם פָּנָיו בְּצַהֲלָה רְחָבָה.

בַּדֶּרֶךְ רַבּוּ יוֹתֵר וְיוֹתֵר נוֹסְעֵי הַיָּרִיד: עֶגְלוֹת אִכָּרִים מְלֵאוֹת שַׂקֵי תְבוּאָה, לִפְעָמִים קָרוֹן גָדוֹל וּבוֹ שַׂק אֶחָד בִּלְבַד; מִגְדְּלֵי כְּלוּבִים מְלֵאִים עוֹפוֹת מִכָּל הַמִּינִים, מְקַרְקְרִים וּמְגַעְגְּעִים וּמוֹצִיאִים רָאשֵׁיהֶם מִבֵּין הַסּוֹרְגִים. הוֹלְכֵי רֶגֶל הוֹבִילוּ פָּרוֹת וַעֲגָלִים וַחֲזִירִים מְפֻטָּמִים, אֲחוּזִים בְּחֶבֶל קָשׁוּר בְּרֶגֶל אֲחוֹרִית, מְנַחֲרִים בְּהַפְסָקוֹת אוֹ מְצַוְּחִים בְּקוֹלֵי קוֹלוֹת. תַּגָּרֵי־הַסּוּסִים, יְהוּדִים וְנָכְרִים, רָכְבוּ בְּרֹאשׁ שְׁיָרוֹת שֶׁל סוּסִים וּסְיָחִים, בִּצְלִיפוֹת שׁוֹט וּקְרִיאוֹת זֵרוּז וּבְגִדּוּפִים מְפֻלְפָּלִים אִישׁ לְעֵבֶר רֵעֵהוּ. הָיוּ שָׁם עֶגְלוֹת־נוֹסְעִים עִם כִּלּוֹת, וּבֵינֵיהֶן מֶרְכָּבָה מְפֹאָרָה שֶׁל סוֹחֵר גָּדוֹל אוֹ שֶׁל בַּעַל־אֲחֻזָּה עָשִׁיר. רַבִּים הָיוּ גַם הָאִכָּרִים שֶׁהָלְכוּ בָּרֶגֶל, וּכְחֹם הַיּוֹם חָלְצוּ אֶת מַגָּפֵיהֶם וְנָשְׂאוּ אוֹתָם עַל כִּתְפֵיהֶם. אִכָּרוֹת זְקֵנוֹת וּצְעִירוֹת, מְקֻשָֹּטוֹת כִּלְיוֹם־חָג, הָיוּ נוֹשְׂאוֹת מִתְּנוּבַת מִשְׁקָן: עוֹף כָּפוּת אוֹ סַל בֵּיצִים, קַעֲרַת חֶמְאָה אוֹ כִּיס גְּבִינָה, שַׂקִּיק שֶׁל פֶּרֶג אוֹ זֶרַע תִּלְתָּן.

הָיְתָה שָׁם עִרְבּוּבְיָה מְנֻמֶּרֶת, מַרְנִינָה אֶת הָעַיִן. שַׁעְיָה הִסְתַּכֵּל בְּכָל אֵלֶּה וְעֵינָיו לֹא שָׂבְעוּ מֵרְאוֹת. אֵיזֶה שְׁלַל מַרְאוֹת! אִלּוּ נִתַּן לוֹ לְהַעֲלוֹת כָּל אֵלֶּה בִּצְבָעִים עַל לוּחַ! הוּא חָשׁ כְּמִין דִּגְדּוּג שֶׁל אָמָּן בְּאֶצְבְּעוֹתָיו.

הֵם כְּבָר נָסְעוּ יוֹתֵר מִשְּׁעָתַיִם, עָבְרוּ אֶת כְּפָר חֲמִילְנוֹ, וְעוֹד כְּפָר קָטָן אֶחָד, וְאִם יַעַבְרוּ עוֹד אֶת יַעַר הָאֳרָנִים, יֵרָאֶה לָהֶם מֵרָחוֹק רֹאשׁ מִגְדַּל־הַשָּׁעוֹן שֶׁל רַדִּיחוֹב.

וְהִנֵּה הֶאֱהִיל קַלְמָן בְּכַף־יָדוֹ עַל עֵינָיו וְקָרָא בְּקוֹל לֹא־קוֹלוֹ:

– אֲבוֹי לִי, חוֹשֵׁשׁ אֲנִי שֶׁיִּהְיֶה לָנוּ “חַג נִשְׁבָּת”. הֶעָנָן הָעוֹלֶה שָׁם אֵינוֹ מוֹצֵא חֵן בְּעֵינַי, יוֹתֵר מִדַּי שָׁחוֹר הוּא.

כָּל נוֹסְעֵי הָעֲגָלָה הִבִּיטוּ לִשְׁמֵי דְרוֹם־מַעֲרָב, אַךְ פִּינִי נִעְנַע בְּיָדוֹ וְאָמַר: – אֵין דָּבָר, הַחַמָּה תַלְבִּין אוֹתוֹ וְיִמּוֹג. הוּא עֲנַן בֹּקֶר.

בְּכָל זֹאת גָּחַן לְפָנָיו וְהִצְלִיף בְּכָל כֹּחוֹ עַל הַסּוּסִים לְהָחִישׁ רִיצָתָם עַל כְּבִישׁ־הַלְּבֵנִים הֶחָדָשׁ.

מִיָּד נִתְבָּרֵר שֶׁצָּדַק קַלְמָן וְלֹא פִּינִי. הֶעָנָן הַשָּׁחוֹר גָּאָה וְגָאָה, וּבִמְקוֹם לְחַכּוֹת עַד שֶׁהַחַמָּה תִגְבַּר בַּשָּׁמַיִם וְתִשְׁלַח אֶת לַהֲטָהּ לְהַלְבִּין אֶת פָּנָיו, עָלָה הוּא כְּנֶגְדָּהּ צוֹעֶה בְּרֹב כֹּחוֹ, כְּאוֹמֵר לְהִסְתָּעֵר עָלֶיהָ לְבָלְעָהּ.

שַׁעְיָה הִצְטַעֵר בְּלִבּוֹ: אִם יֵרֵד גֶּשֶׁם יַפְסִיד כַּמָּה מִמַּרְאוֹת הַיָּרִיד. הוּא הִכִּיר אֶת הַיְרִידִים בַּעֲיָרָתוֹ, שֶׁגַּם הֵם אוֹצָר שֶׁל מַרְאֵה־עֵינַיִם; עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה יָרִיד גָּדוֹל בְּרַדִּיחוֹב!

הֶעָנָן הִתְפַּשֵּׁט בִּמְהִירוּת, נַעֲשָׂה נָמוּךְ, קוֹדֵר, זוֹעֵם.

וְרוּחַ קָרָה עָבְרָה פִּתְאֹֹם, וְהַכֹּל, שָׂדֶה וְאִילָן וּבַיִת, נִרְאָה כְּמִתְכַּוֵּץ מֵאֵימַת הַבָּא, נּוֹסְעִים וְהַהוֹלְכִים בַּדֶּרֶךְ הֵחִישׁוּ אֶת תְּנוּעָתָם.

כְּשֶׁיָּצְאוּ מִיַּעַר הָאֳרָנִים הַסּוֹאֵן בָּרוּחַ, לֹא נִשְׁאַר עוֹד בֵּין הֶעָנָן וּבֵין הַשֶּׁמֶשׁ אֶלָּא מֶרְחָק קָטָן, אַךְ מִגְדַּל־הַשָּׁעוֹן שֶׁל הָעִיר הָיָה נָעוּץ בָּאֹפֶק מוּאָר בְּאוֹר בָּהִיר מְאֹד, אוֹר לֹא רָגִיל.

– נוּ, מָה אַתָּה אוֹמֵר, פִּינִי? ­– שָׁאַל קַלְמָן, חוֹשֵׁשׁ וּמִתְגָּרֶה כְּאֶחָד. – מָה אֹמַר וּמָה אֲדַבֵּר? ­– עָנָה פִּינִי ­– טָעִיתִי. “טָעוּת גוֹי – מֻתָּר”. אֲבָל דָּבָר אֶחָד יָכוֹל אֲנִי לוֹמַר לָכֶם: אִם יִהְיֶה גֶשֶׁם ­– יִהְיֶה זֶה גֶשֶׁם גָּדוֹל. וְאִם יִהְיֶה גָדוֹל מְאֹד ­– יַעֲבֹר מַהֵר. בְּכָל אֹפֶן, נְנַסֶּה לְהַגִּיעַ אֶל הַיָּרִיד בְּעוֹדֵנוּ יְבֵשִׁים. יְלָדִים, הֵאָחֲזוּ הֵיטֵב! בִּשְׁתֵּי הַיָּדַיִם, וְאִישׁ בְּרֵעֵהוּ!

וְהוּא הָפַךְ אֶת שׁוֹטוֹ וְהִכָּה בְּכָל כֹּחוֹ עַל גַּבֵּי הַסּוּסִים הַדּוֹהֲרִים, כְּשֶׁרָאשֵׁיהֶם וְשָׁרְשֵׁי זַנְבוֹתֵיהֶם מוּרָמִים.

הָעֲגָלָה נִשְׂאָה בְּטַלְטֵלָה מְטֹרֶפֶת עַל פְּנֵי אָדָם וּבְהֵמָה, שֶׁפָּנוּ הַצִּדָּה מִקּוֹל דַּהֲרוֹת הַסּוּסִים וְרַעַשׁ הָאוֹפַנִּים, וְעַל כֻּלָּם ­– מִקּוֹלֹו שֶׁל פִּינִי בְּרֵעוֹ.

הַמַּלְאָךְ הַשָּׁמֵן וְהַטּוֹב

עִם הָרַעַם הָרִאשׁוֹן נִכְנְסוּ לִרְחוֹבָהּ שֶׁל הָעִיר; וּכְשֶׁהִגִּיעוּ אֶל מֶרְכָּזָהּ ­– נִתַּךְ הַגֶּשֶׁם. לֹא גֶשֶׁם הָיָה זֶה אֶלָּא מַבּוּל־מַיִם בָּא מִמָּרוֹם. לְאַחַר רַעַם, אַדִּיר וּמַחֲרִיד מִן הָרִאשׁוֹנִים, כְּאִלּוּ נִשְׁבַּר הֶעָנָן מֵעַל לָעִיר וְכָל אֲרֻבּוֹת הַשָּׁמַיִם נִפְתָּחוּ. לֹא עָלָה עוֹד עַל דַּעַת אִישׁ לִפְנוֹת אֶל כִּכַּר הַיָּרִיד שֶׁמִּחוּץ לָעִיר. קָמָה מְהוּמַת מְרוּצָה שֶׁל אָדָם וּבְהֵמָה, סוּס וָרֶכֶב חָשׁוּ לְכָל עֵבֶר, לְבַקֵּשׁ מִפְלָט מִן הַזֶּרֶם הַמַּכֶּה בְּכֹחַ אֵיתָנִים. כָּל חֲנוּת פְּתוּחָה, כָּל בַּיִת וְכָל מִסְדְּרוֹן, כָּל מְבוֹא וְכָל כִּפָּה ­– כָּל מַה שֶּׁהָיָה לוֹ מַרְאֶה שֶׁל מַחֲסֶה, נִתְמַלֵּא עַד אֶפֶס מָקוֹם הֲמוֹן אָדָם שׁוֹתֵת מַיִם, רוֹעֵד וּמִצְטַמְצֵם, צוֹחֵק וְרוֹגֵז, מִתְבַּדֵּחַ וּמְקַלֵּל. אִישׁ לֹא חָשַׁב עוֹד עַל מִסְחָר וְעַל פִּדְיוֹן, כִּי אִם עַל מִקְלָט לְנַפְשׁוֹ וְלִרְכוּשׁוֹ.

שַׁעְיָה לֹא רָאָה וְלֹא הִרְגִּישׁ אֵיךְ נַעֲשָׂה הַדָּבָר, אַךְ יָדַע כִּי פִּינִי בַּעַל־הָעֲגָלָה נָשָׂא אוֹתוֹ בִּזְרוֹעוֹתָיו וְאִמּוֹ רָצָה אַחֲרָיו, עַד שֶׁנָּפְלוּ לְתוֹךְ דִּירָה חַמָּה מְלֵאָה רֵיחוֹת תַּבְשִׁילִים שֶׁל אַחַד הַבָּתִּים בַּשּׁוּק. שְׁנֵי סוּדְרֵי הַצֶּמֶר וְהַמִּטְרִיָּה וַחֲבִילַת הַבְּגָדִים עִם מְעַט הַצֵּדָה שֶׁבְּתוֹכָהּ הָיוּ כִּמְשׁוּיִים מִן הַמַּיִם, וְגַם הֵם גּוּפָם הָיוּ רְטֻבִּים מִכַּף רֶגֶל וְעַד רֹאשׁ. שׁוּם עִטּוּף לֹא עָמַד בִּפְנֵי זֶרֶם הַשָּׁמַיִם.

– הִנֵּה הַ“שּׁוֹחֲטִית” וְיַלְדָּהּ. הֵם אָמְרוּ לִנְסֹעַ מִן הַיָּרִיד לִקְרִיסְנִיפּוֹלִי… קְחוּ אוֹתָם! ­– קָרָא פִּינִי, הֶעֱמִיד אֶת שַׁעְיָה עַל הָרִצְפָּה, פָּנָה וְרָץ אֶל סוּסָיו וְאֶל עֶגְלָתוֹ.

אִשָּׁה שְׁמֵנָה וְטוֹבַת־פָּנִים הִכְנִיסָה אוֹתָם לְתוֹךְ חֶדֶר יָבֵשׁ וּבוֹ שְׁתֵּי מִטּוֹת סְתוּרוֹת מוּל חַלּוֹן גָּדוֹל, שֶׁעַל שִׁמְשׁוֹתָיו הָמָה וְהִבְהִיק שֶׁפֶךְ הַמַּיִם שֶׁאֵינוֹ פּוֹסֵק.

הָאִשָּׁה טָפְחָה עַל לְחָיֶיהָ וְיִלְּלָה:

­– אוֹי לִי וּלְרֹאשִׁי, תַּרְנְגֹלֶת פְּעוּטָה כָּזוֹ וְאֶפְרוֹחַ פָּעוּט כָּזֶה, כְּאִלּוּ נִמְשׁוּ מֵעֲבִיט הַשּׁוֹפְכִין. כַּמָּה הֵם רוֹעֲדִים! הֲלֹא תָמוּתוּ, אִם לֹא תְחַמְּמוּ אֶת עַצְמוֹתֵיכֶם…

הִתְפַּשְּׁטוּ מַהֵר וְהִתְכַּנְּסוּ תַחַת הַכֶּסֶת! עוֹד מְעַט אָבִיא לָכֶם מְעַט חַמִּין… אוֹי לְרֹאשִׁי!

פָּתְחָה אֶת הָאָרוֹן, נָטְלָה מִשָּׁם וְזָרְקָה לָהֶם כֻּתֳּנוֹת וְגוּפִיּוֹת, חֲלוּקִים וּפֻזְמְקָאוֹת:
– מַהֲרוּ לִבְשׁוּ מַלְבּוּשׁ יָבֵשׁ וְהִתְכַּנְּסוּ לַמִּטָּה. עוֹד מְעַט אָבוֹא…

הִיא טִלְטְלָה בִּזְרִיזוּת מַפְלִיאָה אֶת גּוּפָהּ מִן הַחֶדֶר אֶל הַמִּסְדְּרוֹן עַל מְנָת לַחֲזֹר תֵּיכֶף.

הָאֵם הֶעֱמִידָה אֶת שַׁעְיָה הָרוֹעֵד עַל כִּסֵּא, פְּשָׁטַתּוּ עָרֹם, וְהִלְבִּישַׁתּוּ כֻּתֹּנֶת גְּדוֹלָה כִּפְלַיִם מִמִּדָּתוֹ; עָטְפָה אוֹתוֹ בְּסָדִין, הִשְׁכִּיבַתּוּ בַּמִּטָּה וְכִסְּתָה אוֹתוֹ בַּכֶּסֶת כְּבֵדָה:

– שְׁכַב, קַדִּישִׁי, וְהִתְחַמֵּם. וְגַם אֲנִי אַחֲלִיף בְּגָדַי. לֹא אֶל אִשָּׁה הֱבִיאַנִי פִּינִי, כִּי־אִם אֶל מַלְאָךְ, אֶל מַלְאַךְ אֱלֹהִים… – מַלְאָךְ כָּל־כָּךְ שָׁמֵן… ­– אָמַר שַׁעְיָה, שֶׁרַק פָּנָיו הַקְּטַנִּים הֵצִיצוּ מִתַּחַת לַכֶּסֶת, וְשִׁנָּיו נָקְשׁוּ זוֹ לְזוֹ.

הוּא זָכַר אֶת טוֹבִיָּה וְשִׁעֵר בְּנַפְשׁוֹ כַּמָּה יִצְחַק הַלָּה, לִכְשֶׁיְּתָאֵר לוֹ אֶת הַמַּלְאָךְ הַזֶּה.

עוֹד הַ“שֹּׁוֹחֲטִית” מַחֲלִיפָה בְּגָדֶיהָ, וְהָאִשָׁה הוֹפִיעָה בַחֶדֶר, נוֹשֵׂאת טַס־עֵץ גָּדוֹל וְעָלָיו סְעֻדָּה שְׁלֵמָה:

כּוֹסוֹת־חָלָב מַהְבִּילֹות, בֵּיצִים קְלוּפוֹת, כְּעָכִים וּפְרוּסוֹת־חַלָּה מְרוּחוֹת בְּחֶמְאָה.

– עַד שֶׁהָאֲרֻחָה תִהְיֶה מוּכָנָה, סַעֲדוּ לִבְּכֶם בַּמְּעַט הַזֶּה.

אוֹי לִי וּלְרֹאשִׁי!

תַּרְנְגֹלֶת כָּזוֹ וְאֶפְרוֹחַ כָּזֶה! וְשֶׁלִּי כֻּלָּם בַּחֲנוּת.

וְהַמַּבּוּל אֵינוֹ פּוֹסֵק… אוֹי לִי וּלְרֹאשִׁי! תְּנִי לַיֶּלֶד וְיֹאכַל וּקְחִי גַם לָךְ… וַי לִי, וַי! מַבּוּל כָּזֶה!

כָּל זֶה בָּא עֲלֵיהֶם כֹּה לְפֶתַע, בָּהוּל וְדָחוּף, עַד כִּי לֹא יָדְעוּ כִּמְעַט מַה קָּרָה אוֹתָם, כְּאִלּוּ הָיָה פִּתְאֹם הַמַּבּוּל בָּאָרֶץ כְּדֵי לַהֲטִילָם לְחֶדֶר זֶה, לִרְשּׁוּתָהּ שֶׁל מַכְנִיסַת־אוֹרְחִים מְשֻׁנָּה זוֹ.

לְאַחַר שֶׁנִתְחַמֵּם בַּמִּטָּה וּלְאַחַר שֶׁאָכַל וְשָׁתָה, בִּקֵּשׁ שַׁעְיָה לִרְאוֹת אֶת הַנַּעֲשָׂה בַּחוּץ, שֶׁהָיָה כֻּלּוֹ שֶׁפֶךְ אֶחָד, וְאִמּוֹ לֹא יָכְלָה לַעֲמֹד בְּפָנָיו וּנְשָׂאַתּוּ בִּזְרוֹעוֹתֶיהָ אֶל הַחַלּוֹן. אֲבָל אִי אֶפְשָׁר הָיָה לִרְאוֹת כְּלוּם. הַחַלּוֹן פָּּנָה לְסִמְטָה כֵּהָה, שֶׁמָּסַךְ־מַיִם רוֹעֵד וְסוֹאֵן בְּרַעַשׁ מִלֵּא אֶת חֲלָלָהּ, וְרַק בְּקשִׁי רָאָה בַּזָּוִית מִקְצָת מִן הָרְחוֹב שֶׁהָיָה חֲסַר־תְּנוּעָה, אַף־עַל־פִּי שֶׁקּוֹלֹות רַבִּים הִגִּיעוּ מִשָּׁם. לֹא הָיְתָה לוֹ בְּרֵרָה אֶלָּא לְצַיֵּת לְאִמּוֹ וְלַחֲזֹר לַמִּטָּה.

הָאֵם יָצְאָה וְאַחֲרֵי שְׁהִיָּה מְמֻשֶּׁכֶת חָזְרָה וְסִפְּרָה לִבְנָהּ מַה שֶׁנּוֹדַע לָהּ. יֵשׁ לָהֶם לְבַעֲלֵי הַדִּירָה בְּקִרְבַת מָקוֹם חֲנוּת שֶׁל כְּלֵי־בַּרְזֶל, וּבְשֶׁל הַיָּרִיד נִמְצָאִים שָׁם כָּל בְּנֵי הַבַּיִת, הַהוֹרִים וְהַבָּנִים, מֵהַשְׁכָּמַת הַבֹּקֶר.

וַדַּאי שֶׁהַחֲנוּת מְלֵאָה עַתָּה אֲנָשִׁים מִפֶּה לָפֶה, וְכֻלָּם חַיָּבִים בִּשְׁמִירָה. הֵם לֹא יַחַזְרוּ הַבַּיְתָה אֶלָּא בָּעֶרֶב.

וְהָאִשָּׁה הַשְּׁמֵנָה הִיא קְרוֹבָה שֶׁלָּהֶם, אַלְמָנָה חֲשׂוּכַת־בָּנִים, הַמְנַהֶלֶת אֶת הַבַּיִת זֶה כַּמָּה שָׁנִים וְאוֹסֶפֶת מִצְווֹת לָעוֹלָם הַבָּא. הִיא הִיא הַמַּלְאָךְ הַטּוֹב וְהַמֵּיטִיב, הָעוֹשֶׂה עִמָּהֶם אֶת כָּל הַחֲסָדִים.

לֹא עָבְרָה שָׁעָה קַלָּה וְהָאִשָּׁה בָּאָה שׁוּב מִן הַמִּטְבָּח וְהֵבִיאָה לָהֶם עַל צַלַּחַת גְּדוֹלָה פַּת מְרוּחָה בְּשֻׁמַּן אַוָּזִים טָעִים.

– כְּבָר עָבְרָה שָׁעָה וּמֻתָּר לָכֶם לֶאֱכֹל מַאַכְלֵי בָּשָׁר…

לָמָּה אֵינֵךְ שׁוֹכֶבֶת בַּמִּטָּה? מִיָּמַי לֹא רָאִיתִי יְהוּדִיָּה עַקְשָׁנִית כָּזוֹ… הוּא, לֹא נָטַלְתִּי אֶת יָדַי (הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא), שָׁלַח לִי מִצְוָה כָּזוֹ הַבַּיְתָה וְאַתְּ רוֹצָה לְקַפֵּחַ אֶת חֶלְקִי בָּעוֹלָם הַבָּא… פִּינִי אָמַר שֶׁאַתְּ שׁוֹחֲטִית, וְאֵיךְְ זֶה אֵין יִרְאַת שָׁמַיִם בְּלִבֵּךְ? אֵיךְ אֵינֵךְ מִתְבַּיֶּשֶׁת?… אִכְלוּ, אִכְלוּ, יֵשׁ לָנוּ רַב. מַה שֶּׁאָנוּ זוֹרְקִים לָאַשְׁפָּה, יַסְפִּיק לְמִנְיַן רְעֵבִים… וַי לִי, וַי!

הֵם הִגִּיעוּ לְרַדִּיחוֹב בְּשָׁעָה תֵשַׁע, כְּשֶׁהִתְחִיל הַגֶּשֶׁם, וְאַרְבַּע שָׁעוֹת רְצוּפוֹת נִמְשַׁךְ הַמַּבּוּל, עוֹלֶה וְיוֹרֵד אַךְ אֵינוֹ פּוֹסֵק. בְּרָקִים לֹא נִרְאוּ עוֹד, כְּאִלּוּ שֶׁפֶךְ הַמַּיִם כִּבָּה אוֹתָם. עוֹד פַּעֲמַיִם הֵבִיאָה לָהֶם הָאִשָּׁה מַשֶּׁהוּ לִסְעֹד אֶת הַלֵּב, וּבַפַּעַם הָאַחֲרוֹנָה בִּשְּׂרָה לָהֶם, כִּי בְּעוֹד שָׁעָה תִהְיֶה מוּכָנָה אֲרֻחַת הַצָהֳרַיִם: דָּגִים מְמֻלָּאִים, מְרַק עוֹף, צַוָּאר מְמֻלָּא בִּשְׁקֵדִים וְלִפְתָּן שֶׁל שְׁזִיפִים. אוּלַי תִּמְצָא יָדָהּ לְהָכִין גַּם רְקִיקִים לַלִּפְתָּן…

כְּשֶׁיָּצְאָה אָמַר שַׁעְיָה לְאִמּוֹ:

– עַכְשָׁו אֲנִי מֵבִין מֵאַיִן הַשֹּׁמֶן שֶׁלָּּהּ. אֶצְלָם כַּנִּרְאֶה כָּל יְמוֹת הַשָּׁנָה שִׂמְחַת־תּוֹרָה…

וּשְׁנֵיהֶם הֶחֱלִיטוּ שֶׁלֹא יֹאכְלוּ עוֹד כְּלוּם בַּיּוֹם הַזֶּה.

הַיְתוֹמָה הַקְּטַנָּה

בְּשָׁעָה אַחַת אַחֲרֵי הַצָּהֳרַיִם נִכְלָא הַגֶּשֶׁם פִּתְאֹם, וְהַשֶּׁמֶשׁ יָצְאָה לִזְרֹחַ עַל הָאָרֶץ וְלִרְאוֹת מַה מַּרְאֶהָ אַחֲרֵי הַמַּבּוּל. וּמִיָּד עִם שֹׁךְ קוֹל הֲמוֹן הַגֶשֶׁם ­– נִשְׂמְעָה הֲמֻלַּת הָאֲנָשִׁים בַּחוּץ.

שַׁעְיָה בִּקֵּשׁ מֵאִמּוֹ שֶׁתּוֹצִיא אוֹתוֹ הַחוּצָה, אַךְ בְּגָדָיו עוֹד רְטֻבִּים הָיוּ, תְּלוּיִים בַּמִּסְדְּרוֹן עַל חֶבֶל מָתוּחַ. גַּם בִּגְדֵי הַ“שּׁוֹחֲטִית” וְהַסּוּדָרִים הָיוּ שָׁם, וְאֵיךְ יֵצְאוּ לָרְחוֹב?

בָּאָה דְאָגָה בְּלֵב הָאֵם: מֵילָא, הַיָּרִיד כְּבָר אָבוּד. צָדַק קַלְמָן: “הַחַג נִשְׁבַּת” ­– אֲבָל מַה יִּהְיֶה עַל נְסִיעָתָם לִקְרִיסְנִיפּוֹלִי? מִי יוֹדֵעַ אִם יִמְצְאוּ עֲגָלָה הַהוֹלֶכֶת שָׁמָּה? וְאוּלַי יִצְטָרְכוּ, אַל תִּפְתַּח פֶּה לַשָּׂטָן, לַחֲזֹר הַבַּיְתָה בְּלֹא כְלוּם, וְאָחִיהָ, שֶׁכָּתְבָה לוֹ עַל בּוֹאָהּ מִן הַיָּרִיד, לֹא יֵדַע מָה אֵרַע לָהּ…

וְשׁוּב עָמְדָה לָהֶם הַצָּלָה מִצַּד הָאִשָּׁה הַשְּׁמֵנָה. הוֹאִיל וְסֵרְבוּ לְקַבֵּל עוֹד מָזוֹן, וְהַשּׁוֹחֲטִית לֹא פָּסְקָה מִדְּאָגָה עַל הַנְּסִיעָה, קִבְּלָה עָלֶיהָ הָאִשָּׁה לִמְצוֹא לָהֶם נְסִיעַת “הִזְדַּמְּנוּת” לְעִיר חֶפְצָם. אֲבָל תְּנַאי הִתְנְתָה: שֶׁיִּקְּחוּ עִמָּהֶם יְתוֹמָה קְטַנָּה בַּת עֲנִיִּים. זֶה לֹא כְּבָר מֵתוּ, לֹא עָלֵינוּ, הוֹרֶיהָ בְּטִיפוּס שָׁבוּעַ אֶחָד, וְהַיְתוֹמָה נִשְׁאֲרָה בְּלִי קָרוֹב וּבְלִי גוֹאֵל; וְיֵשׁ לָהּ, לַתּוֹלַעַת, דּוֹדָה בִּכְפָר סָמוּךְ לִקְרִיסְנִיפּוֹלִי, עַל כֵּן יֵשׁ לִשְׁלֹחַ אוֹתָהּ אֶל הַקְּהִלָּה בִּקְרִיסְנִיפּוֹלִי וּמִשָּׁם יִשְׁלְחוּהָ אֶל הַכְּפָר.

אוֹי לְרֹאשָׁהּ, כָּךְ יָעַץ הָרַב וְגַם נָתַן עַל כָּךְ מִכְתָּב אֶל הָרַב שֶׁבִּקְרִיסְנִיפּוֹלִי. הִנֵּה הַמִּכְתָּב אִתָּהּ בַּחֶדֶר. כִּי מִי יִדְאַג לִיתוֹמָה עֲלוּבָה, בְּלִי קָרוֹב וּבְלִי גוֹאֵל, אִם לֹא הִיא? וּבְכֵן, הִיא תָרוּץ וּתְחַפֵּשׂ וְתִמְצָא עֲגָלָה לִקְרִיסְנִיפּוֹלִי, וְגַם תְּשַׁלֵּם שְׂכַר נְסִיעָה בְּעַד הַיְתוֹמָה, וּבִלְבַד שֶׁהַשּׁוֹחֲטִית תִּשְׁמֹר עָלֶיהָ בַּדֶּרֶךְ וְתָבִיא אוֹתָהּ בְּרִיאָה וּשְׁלֵמָה לְאוֹתָהּ עִיר וְתִמְסוֹר אוֹתָהּ עִם הַמִּכְתָּב לָרָב. וְהַמִּצְוָה תִהְיֶה לִשְׁתֵּיהֶן, לָהּ וְלַשּׁוֹחֲטִית, חֵלֶק כְּחֵלֶק.

הַשּׁוֹחֲטִית, כַּמּוּבָן, הִסְכִּימָה, וְעַל שַׁעְיָה יָרְדָה פִּתְאֹם שְׁתִיקָה מְשֻׁנָּה. דִמְיוֹנוֹ נֶאֱחַז בַּיַּלְדָּה הַיְתוֹמָה שֶׁתִּסַּע עִמָּהֶם נְתוּנָה לְהַשְׁגָּחָתָם, שֶׁל אִמּוֹ וְשֶׁלּוֹ. מִן הַתֹּאַר “קְטַנָּה” לָמַד, שֶׁהִיא יַלְדָּה בַּת שָׁלֹש אוֹ אַרְבַּע. חֲבָל שֶׁאִמּוֹ לֹא שָׁאֲלָה אֶת הָאִשָּׁה לְגִילָהּ…

הִבִיאָה הָעוֹזֶרֶת הַנָּכְרִית אֶת בִּגְדֵיהֶם יְבֵשִׁים וּמְגֹהָצִים, גַּם אֶת אֵלֶּה שֶׁהָיוּ בַּחֲבִילָה וְהֻרְטְבוּ לְמֶחֱצָה, וְגַם אֶת שְׁנֵי הַסוּדָרִים. לְפִי מִצְוָתָה שֶׁל הַ“דּוֹדָה” (כָּךְ קָרְאָה הַנָּכְרִית לָאִשָּׁה) יִבְּשָׁה הַכֹּל עַל הַתַּנוּר וְגִהֲצָה אֶת הַבְּגָדִים בְּמַגְהֵץ כְּדֵי שֶׁיּוּכְלוּ לְלָבְשָׁם.

הַ“שּׁוֹחֲטִית” שָׂמְחָה מְאֹד וְלֹא מָצְאָה דֵּי מִלִּים לְהוֹדוֹת לַמְשָׁרֶתֶת וְלַ“דּוֹדָה” שֶׁלֹּא בְּפָנֶיהָ. גַם שַׁעְיָה שָׂמַח עַל בְּגָדָיו, כְּאִלּוּ חֲדָשִׁים הֵם לוֹ. – אָמַרְתִּי לְךָ, שֶׁהִיא מַלְאָךְ וְלֹא אִשָּׁה. ­– אָמְרָה הָאֵם.

– כֵּן, וְעַתָּה נוּכַל לָצֵאת הַחוּצָה. ­– עָנָה שַׁעְיָה, כְּשֶהוּא מִתְלַבֵּשׁ.

– כֵּן, עָתָּה נוּכַל לָצֵאת. ­– חָזְרָה אַחֲרָיו אִמּוֹ, לוֹבֶשֶׁת אַף הִיא בְּגָדֶיהָ הַיְבֵשִׁים.

הַשָּׁעוֹן הִשְׁמִיעַ שְׁלשָׁה צִלְצוּלִים כְּבֵדִים, וְהָעוֹלָם בַּחוּץ הָיָה שָׁטוּף זֹהַר, כְּאִלּוּ יָצָא זֶה עַתָּה מִן הַתֹּהוּּ־וָבֹהוּ.

הֵם יָצְאוּ לָרְחוֹב וְרָאוּ הֲמֻלָּה גְדוֹלָה, דֹּחַק וְעִרְבּוּבְיָה.

הַכְּבִישׁ הָיָה שָׁטוּף מַיִם וּבְצִדָּיו זָרְמוּ פְּלָגִים רְחָבִים וַעֲכוּרִים, מִתְגַלְגְלִים בְּרַעַשׁ גָּדוֹל. סִיד הַבָּתִּים הָיָה לַח וְכֵהֶה וּמְלֻכְלָךְ, כְּאִלּוּ עָלוּ הַקִּירוֹת מִן הַתְּהוֹם. שַׁעְיָה נָשָׂא עֵינָיו אֶל מִגְדַּל־הַשָּׁעוֹן הַגָּבֹהַ וְהִתְפַּלֵּא עַל שֶׁהַשָּׁעוֹן נִשְׁאַר עַל מְכוֹנוֹ בְּלֹא שִׁנּוּי. פְנֵי הָאֲנָשִׁים הָיוּ צוֹחֲקִים, תּוֹהִים, עֲצוּבִים, אַךְ כֻּלָּם כְּמוֹ עָלוּ מִן הָרַחֲצָה.

הֵם עָמְדוּ עַל הַמִּדְרָכָה לִפְנֵי הַבַּיִת וְלֹא יָדְעוּ אָנָה יִפְנוּ, אָנָה יֵלְכוּ וְאֵין לָהֶם לֹא מוֹדָע וְלֹא מַכִּיר בֵּין כָּל אֵלֶּה הַמְמַלְּאִים אֶת הָרְחוֹב. אִלּוּ נִזְדַּמֵּן לָהֶם לְפָחוֹת פִּינִי בַּעַל־הָעֲגָלָה אוֹ קַלְמָן וּבִתּוֹ! אֲבָל אֵלֶּה נֶעֶלְמוּ, כְּאִלּוּ נָשָׂא אוֹתָם הַשֶּׁטֶף.

הֵם עָמְדוּ בְּבִגְדֵיהֶם הַיְבֵשִׁים, הַמְגֹהָצִים, כִּקְטַנִּים שֶׁנּוֹלְדוּ וְלֹא יָדְעוּ לִפְסֹעַ פְּסִיעָה אַחַת מִן הַבַּיִת וָהָלְאָה. בִּבְלִי דַעַת נָתַן שַׁעְיָה אֶת יָדוֹ בְּיָדָהּ הַצּוֹנֶנֶת שֶׁל אִמּוֹ, וְהִיא הֶחֱזִיקָה אוֹתוֹ כְּהַחֲזִיק יֶלֶד אוֹבֵד בַּהֲמוֹן קִרְיָה. הֵם עָמְדוּ וְהִסְתַּכְּלוּ בַּבִּנְיָנִים הַגְּדוֹלִים, שֶׁאֵין כְּמֹהֶם לְגֹבַהּ בַּעֲיָרָתָם, בַּהֲמוֹן הָאֲנָשִׁים, שֶׁרֻבָּם נִרְאוּ כִּמְפַלְּסִים לָהֶם דֶּרֶךְ כְּדֵי לַעֲזֹב אֶת הַמָּקוֹם.

לֹא הָיְתָה לָהֶם בְּרֵרָה, אֶלָּא לַחֲזֹר לָאַכְסַנְיָה שֶׁלָּהֶם וּלְחַכּוֹת לָאִשָּׁה הַטּוֹבָה, שֶׁתָּבִיא לָהֶם אֶת הַבְּשׂוֹרָה הַטּוֹבָה, כִּי מָצְאָה עֲגָלָה הַהוֹלֶכֶת לִקְרִיסְנִיפּוֹלִי. הֵם חָזְרוּ בְּלִי חֵשֶׁק, נִכְנְסוּ לַחֶדֶר וְיָשְׁבוּ עַל דֹּפֶן הַמִּטָּה, צְפוּפִים מִתּוֹךְ בְּדִידוּת שֶׁל נֵכָר. – מָה אַתְּ סְבוּרָה, אִמָּא ­– הִיא תִמְצָא עֲגָלָה? – מָה אֲנִי יוֹדַעַת? ­– אָמְרָה הַ“שּׁוֹחֲטִית” בְּעֶצֶב ­– אִם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יְזַמֵּן לָהּ ­– תִּמְצָא.

נִשְׁעַן שַׁעְיָה עַל בִּרְכָּהּ וְהִסְתַּכֵּל בְּעֵינֶיהָ בַּאֲרֶשֶׁת יַלְדוּתִית: – מָה אַתְּ סְבוּרָה, אִמָּא ­– הַיְתוֹמָה הִיא קְטַנָּה אוֹ גְדוֹלָה?

– מָה אֲנִי יוֹדַעַת? שָׁכַחְתִּי לִשְׁאֹל. וְכִי מַה חֲשִׁיבוּת לַדָּבָר, אִם קְטַנָּה הִיא אוֹ גְדוֹלָה? רַחֲמָנוּת עָלֶיהָ. יְתוֹמָה בְּלִי אָב וּבְלִי אֵם, צְרִיכָה לְהִתְגַּלְגֵּל אֶל אֵיזוֹ דוֹדָה בַּכְּפָר. מִי יוֹדֵעַ אֵיזוֹ אִשָּׁה הִיא דוֹדָה זוֹ. אִלּוּ הָיְתָה כְּמוֹ זוֹ כָּאן…

– אִם הִיא קְטַנָּה, אָז אֵשֵׁב עַל יָדָהּ. ­– אָמַר שַׁעְיָה. גַּם הוּא הָיָה עַתָּה קָטָן בְּעֵינָיו, כְּאִלּוּ לֹא לָמַד תּוֹרָה הַרְבֵּה וְלֹא נוֹדְעוּ מַעֲשֵׂי יָדָיו לְהִתְפָּאֵר.

עִם כָּל הֶחָסוּת שֶׁמָּצָא בְּבַיִת זֶה, כְּאִלּוּ הָיָה חֲסַר חָסוּת לְגַמְרֵי. אִלּוּ הָיָה טוֹבִיָּה כָּאן! אֲבָל כָּךְ ­– בְּעִיר זָרָה זוֹ, בְּיָרִיד שֶׁנִּשְׁבַּת אַחֲרֵי מַבּוּל הַגֶּשֶׁם, לִפְנֵי הַבִּלְתִּי־נוֹדָע הַצָּפוּי לוֹ… הַיְתוֹמָה הַבִּלְתִּי־נוֹדַעַת.

אַחֲרֵי שְׁהִיָּה רַבָּה בָּאָה הָאִשָּׁה הַשְּׁמֵנָה בְּרַעַשׁ גָּדוֹל, נוֹשֶׁמֶת וְנוֹשֶׁפֶת:

– נוּ, בָּרוּךְ הַשֵּׁם, יָגַעְתִּי וּמָצָאתִי… מֵאָה עֲגָלוֹת שָׁאַלְתִּי ­– עַד שֶׁמָּצָאתִי אַחַת הַהוֹלֶכֶת לִקְרִיסְנִיפּוֹלִי.

בְּעוֹד מַחֲצִית הַשָּׁעָה אַתֶּם יוֹצְאִים לַדֶּרֶךְ בְּשָׁעָה מֻצְלַחַת. הַיְּהוּדִי מוֹבִיל גְּזֵי־בֵּיצִים, וְאַתֶּם תֵּשְׁבוּ עַל הָאַרְגָּזִים. אֶין דָּבָר, על־הָעֲגָלָה יַצִּיעַ לָכֶם מוֹשָׁב טוֹב… אָרוּץ וְאָבִיא אֶת הַיְתוֹמָה, וְאָכִין לָכֶם צֵדָה לַדֶּרֶךְ וְתֵצְאוּ בְּשָׁעָה טוֹבָה. אֵיזֶה יְהוּדִי עַב־זָקָן קָשֶׁה… עַד שֶׁהִסְכִּים שֶׁבַּעַל־הָעֲגָלָה יִקַּח אֶתְכֶם… חֵרַפְתִּי וְגִדַּפְתִּי אוֹתוֹ כְּאַחַד הָרֵיקִים. בָּרוּךְ הַשֵּׁם, סוֹף סוֹף נִתְרַצָּה. וְכִי בְּרֵרָה הָיְתָה לוֹ? אֶת כָּל הַבֵּיצִים הָיִיתִי מְנַפֶּצֶת לוֹ. נָתַתִּי לְבַעַל־הָעֲגָלָה דְמֵי־קְדִימָה. הַמְתִּינוּ לִי רֶגַע וְאָבִיא אֶת הַיְתוֹמָה. הִבְטַחְתִּי לוֹ, כִּי בְּעוֹד מַחֲצִית הַשָּׁעָה אֲבִיאֲכֶם אֶל הָעֲגָלָה. אַל תָּזוּזוּ מִכָּאן! עוֹד מְעַט אֲנִי חוֹזֶרֶת עִם הַ“תּוֹלַעַת”… וַי לִי, וַי! וְשׁוּב נֶעֶלְמָה.

בֵּין הַכְּפָרִים

הַחַמָּה הִשְׁפִּילָה לְצַד מַעֲרָב וְצֵל מגְדַּל־הַשָּׁעוֹן כְּבָר הָיָה מוּטָל לְרֹחַב הַדֶּרֶךְ. בְּמֶשֶׁךְ שָׁעוֹת אֲחָדוֹת שֶׁל שֶׁמֶשׁ וְרוּחַ נִתְיַבְּשׁוּ וְהִלְבִּינוּ רֹב אַבְנֵי הַמִּדְרָכָה, אַךְ הַפְּלָגִים, שֶׁצָּרוּ מְעַט, עוֹד רָצוּ בִּשְׁנֵי צִדֵּי הַכְּבִישׁ בְּסָאוֹן אֶל מָקוֹם נִסְתָּר מִחוּץ לָעִיר.

נָשְׁבָה רוּחַ קְרִירָה, וְשַׁעְיָה וְאִמּוֹ הִתְכַּרְבְּלוּ יָפֶה בְּסוּדְרֵיהֶם. אַף הַיְתוֹמָה שֶׁהָאִשָּׁה הַשְּׁמֵנָה הוֹשִׁיבָה אוֹתָהּ בֵּין שְְׁנֵיהֶם הָיְתָה עֲטוּפָה יָפֶה. הָאִשָּׁה מָסְרָה עַל יָדָם כִּיס מָלֵא דִבְרֵי מַאֲכָל וְהִשְׁבִּיעָה אֶת הַ“שּׁוֹחֲטִית” שֶׁלֹּא תַשְׁאִיר כְּלוּם עַד בּוֹאָם לִקְרִיסְנִיפּוֹלִי. אֵין מֵחוֹבָתָהּ לִדְאֹג לְמַה שֶׁיִּהְיֶה שָׁם, אֲבָל מוּטָל עָלֶיהָ לִדְאֹג לָהֶם עַד שֶׁיָּבוֹאוּ שָׁמָּה, וּלְמַעַן הַשֵּׁם לְהַשְׁגִּיחַ עַל הַ“תּוֹלַעַת”, שֶׁלֹּא יְאֻנֶּה לָהּ כָּל רָע. יְתוֹמָה עֲלוּבָה שֶׁכְּמוֹתָהּ, הַכֹּל חָבִים בִּשְׁמִירָתָהּ. וְאַל תִּשְׁכַּח הַשּׁוֹחֲטִית, כִּי הַשָּׂכָר בָּעוֹלָם הַבָּא יִהְיֶה שֶׁלָּהּ. וְגַם זֶה הַנַּעַר אַל יַרְגִּיז אֶת הַיְתוֹמָה בַּדֶּרֶךְ. מַרְאֵהוּ כְּנַעַר שָׁקֵט וְנָבוֹן וְאֶפְשָׁר לִסְמֹךְ עָלָיו. לֹא כֵן? וּלְמַעַן הַשֵּׁם, לֹא לִשְׁכֹּחַ אֶת הַמִּכְתָּב אֶל הָרַב. אוֹי לָהּ וּלְרֹאשָׁהּ!

וְלֹא נִפְטְרָה מֵהֶם עַד שֶׁחָזְרָה וִחִבְּקָה וְנִשְּׁקָה לַיַּלְדָּה, אַחַר כָּךְ נָשְׂאָה קוֹלָהּ בִּבְכִי. וְשַׁעְיָה פָּחַד שֶׁמָּא תְחַבֵּק גַּם אוֹתוֹ…

שַׁעְיָה הִתְבּוֹנֵן יָפֶה בַּיְתוֹמָה. לְהַפְתָּעָתוֹ לֹא בַּת שָׁלשׁ וְלֹא בַּת אַרְבַּע הָיְתָה, כִּי אִם בַּת שֶׁבַע, לֹא קְטַנָּה וְלֹא גְדוֹלָה מִמֶּנּוּ, בַּת קוֹמָתוֹ בְּדִיּוּק. הָיְתָה בְּהִירַת־שֵׂעָר, פָּנֶיהָ עֲדִינִים וְעֵינַיִם גְּדוֹלוֹת וַאֲפֹרוֹת לָהּ וְרִיסֵיהֶן אֲרֻכִּים, כִּמְצִלִּים עַל פָּנֶיהָ. מִן פַּרְצוּפוֹן, שֶׁלְּאַחַר רְאוֹתְךָ אוֹתוֹ אֵינוֹ מָשׁ מֵעֵינֶיךָ. הוּא שִׁוָּה לְעַצְמוֹ יַלְדָּה עֲלוּבַת־נֶפֶשׁ וּמְדֻלְדָּלָה, וְהִנֵּה זוֹ יַלְדָּה בְּרִיאָה, לֹא בַּכְיָנִית וְלֹא בַּיְשָׁנִית וּלְבוּשָׁהּ הָגוּן. כְּשֶׁהֵבִיאָה אוֹתָהּ הָאִשָּׁה וְהִצִּיגָה אוֹתָהּ לִפְנֵיהֶם, הִסְתַּכְּלָה בָּאֵם וּבִבְנָהּ כְּאִלּוּ הִכִּירָה אוֹתָם מִתְּמוֹל שִׁלְשׁוֹם וְאָמְרָה בְּקוֹל נָעִים וּבָטוּחַ:

– אַתֶּם תָּבִיאוּ אוֹתִי רַק לִקְרִיסְנִיפּוֹלִי. מִשָּׁם יָבִיאוּ אוֹתִי אֲחֵרִים אֶל דּוֹדָתִי בִּכְפָר סֶלְץ. יֵשׁ לִי שָׁם דּוֹדָה.

אֲנִי כְּבָר אֶשָּׁאֵר אֶצְלָהּ, כִּי אַבָּא וְאִמָּא שֶׁלִּי מֵתוּ וְאֵין לִי אֵצֶל מִי לִהְיוֹת. טוֹב?

וְשַׁעְיָה תָמַהּ עַל עַצְמוֹ, שֶׁאַף הוּא אֵינוֹ מִתְבַּיֵּשׁ מִפָּנֶיהָ. הוּא אֲפִלּוּ בִּקֵּשׁ לַעֲזֹר לָהּ לַעֲלוֹת עַל הָעֲגָלָה, וְהִיא אָמְרָה לוֹ: “יֶלֶד, לֹא צָרִיךְ לַעֲזֹר לִי. אֲנִי יְכוֹלָה לַעֲלוֹת בְּעַצְמִי”.

הַכִּנּוּי “יֶלֶד” בְּפִיהָ, שֶׁהָיְתָה צְעִירָה מִמֶּנּוּ בִּשְׁנָתַיִם, מִפִּי אַחֶרֶת הָיָה מַעֲלִיב אוֹתוֹ, אֲבָל הִיא אָמְרָה זֹאת בְּתֹם וּבְחֵן כָּל־כָּךְ, עַד כִּי לֹא נִפְגַּע. מֵרֶגַע בּוֹאָהּ כְּאִלּוּ מִלְּאָה בְּיֵשׁוּתָהּ אֶת הָאֲוִיר כֻּלּוֹ וְלֹא יָכֹל לְהַסִּיחַ דַּעְתּוֹ מִמֶּנָּה אַף רֶגַע אֶחָד.

הָאִשָּׁה הַשְּׁמֵנָה עָמְדָה שָׁם, עַד שאישׁ־הַבֵּיצִים עָלָה וְיָשַׁב לְיַד בַּעַל־הָעֲגָלָה וְעַד שֶׁהָעֲגָלָה מָשָׁה מִמְּקוֹמָהּ.

וְגַם כְּשֶׁהִרְחִיקָה הָעֲגָלָה מִן הַמָּקוֹם, הִבִּיט שַׁעְיָה לְאָחוֹר וְרָאָה אוֹתָהּ עוֹמֶדֶת וּשְׂפָתֶיהָ נָעוֹת, מְבָרֶכֶת אוֹתָם, כַּנִּרְאֶה, לְדַרְכָּם.

שֶׁלֹּא כְּקַלְמָן הַמְבֻדָּח הָיָה הַיְּהוּדִי אִישׁ־הַבֵּיצִים; שַׁתְקָן זוֹעֵף הָיָה. הַדִּבּוּר הַיְחִידִי שֶׁשָּׁמְעוּ מִפִּיו הָיָה, כְּשֶׁבַּעַל־הָעֲגָלָה לָקַח אֶת שְׂכָרוֹ מִידֵי הַשּׁוֹחֲטִית:

לָמָּה אַתָּה לוֹקֵחַ אוֹתָם? עוֹד יִהְיוּ לָנוּ צָרוֹת מֵהֶם, אִם נִמְצָא אֶת הַמַּעְבֹּרֶת מְנֻתֶּקֶת".

“הַמַּעְבֹּרֶת מְנֻתֶּקֶת?” ­– כְּמוֹ נִתַּק מַשֶּׁהוּ בְּלִבּוֹ שֶׁל שַׁעְיָה. הוּא נִסָּה לְהוֹצִיא עוֹד מַשֶּׁהוּ מִפִּי הָאִישׁ בְּעִנְיָן זֶה, אַךְ הַלָּה לֹא עָנָה. גַּם בַּעַל־הָעֲגָלָה פְּטָרוֹ בִּתְשׁוּבָה סְתָמִית: “תַּגִּיעַ שָׁמָּה וְתִרְאֶה”. וְגַם לְאִמּוֹ הֵשִׁיב אוֹתָהּ תְּשׁוּבָה.

אַךְ עַל הַדְּאָגָה שֶׁבְּלִבּוֹ כִּסְּתָה עַד מְהֵרָה עֲלִיצוּת מְסֻתֶּרֶת עַל הַיְתוֹמָה שֶׁיָּשְׁבָה לְצִדּוֹ. מֵעוֹדוֹ לֹא הָיְתָה לוֹ לְשַׁעְיָה הַרְגָּשָׁה כָּזוֹ. גּוּפוֹ נָגַע בְּגוּפָהּ שֶׁל הַיַּלְדָּה הַזָּרָה וְהַנָּאָה, וְאַף כִּי מְחִצָּה שֶׁל בְּגָדִים עָבִים, שֶׁלּוֹ וְשֶׁלָּהּ, חָצְצָה בֵּינֵיהֶם, חָשׁ רֶטֶט נָעִים בְּכָל גוּפוֹ. בְּיִחוּד, כְּשֶׁהָעֲגָלָה נָטְתָה הַצִּדָּה וְהֵם נִלְחֲצוּ זֶה לָזֶה.

מְאֹד מְאֹד רָצָה לָדַעַת אֶת שְׁמָהּ, אֲבָל לֹא הֵעֵז לִשְׁאֹל אוֹתָהּ.

הוּא רָצָה לְדַבֵּר אֵלֶיהָ, אֲבָל לֹא יָדַע בַּמֶּה לִפְתֹּחַ, וְחִכָּה בְּקֹצֶר־רוּחַ שֶׁאִמּוֹ תִפְתַּח בְּשִׂיחָה עִמָּהּ, שֶׁאָז יֵקַל לוֹ לְהִתְעָרֵב. אַךְ אִמּוֹ הָיְתָה שְׁרוּיָה בִּדְאָגָה בְּשֶׁל הַמַּעְבֹּרֶת, אוֹ בְּשֶׁל שִׁדּוּךְ הַבַּת וְלֹא פָּצְתָה פִּיהָ; שֶׁכֵּן הָיָה דַרְכָּהּ תָּמִיד ­– לִשְׁתֹּק בְּדַאֲגָתָהּ.

בַּמְּקוֹמוֹת הַנְּמוּכִים שֶׁבַּדֶּרֶךְ עָמְדוּ שְׁלוּלִיּוֹת גְּדוֹלוֹת, שֶׁאוֹר הַשְּׁקִיעָה הֶאְדִּים אוֹתָן וְהַסּוּסִים שִׁכְשְׁכוּ בְּתוֹכָן בְּרַגְלֵיהֶם שִׁכְשׁוּךְ מֵטִיל קֹר בַּבָּשָׂר.

גַּם בַּשָּׂדוֹת עָמְדוּ מִקְוֵי מַיִם נוֹצְצִים מְשֻׁבָּצִים בִּשְׁחוֹר הָאֲדָמָה הַמִּשְׂתָּרַעַת לְאֵין קֵץ.

אִמּוֹ שֶׁל שַׁעְיָה יָדְעָה דֶרֶךְ זוֹ, שֶׁנָּסְעָה בָּהּ פְּעָמִים רַבּוֹת, וְיָדְעָה גַם שְׁמוֹת הַכְּפָרִים שֶׁעֲלֵיהֶם לַעֲבֹר, וּבְאֶמְצָעָם, כְּבַחֲצִי הַדֶּרֶךְ, הָעֲיָרָה וִיטְקוֹב, עֲיָרָה קְטַנָּה וַעֲנִיָּה כַּעֲיָרָתָם שֶׁלָּהֶם. כְּכָל שֶׁהִרְחִיקוּ מֵרַדִּיחוֹב, נִרְאָה הָיָה שֶׁהַגֶּשֶׁם לֹא הִרְחִיק הַרְבֵּה מִתְּחוּם הָעִיר, כִּי הַשְּׁלוּלִיּוֹת נִתְמַעֲטוּ וְהַדֶּרֶךְ הָיְתָה יְבֵשָׁה כִּמְעַט.

בַּדֶּרֶךְ נָסְעוּ עוֹד עֲגָלוֹת חוֹזְרוֹת מִן הַיָּרִיד הַנִּפְסָד.

כָּל הַנּוֹסְעִים שְׁרוּיִים הָיוּ בְּרוּחַ רָעָה, עַל שֶׁלֹּא עָשׂוּ כָּל עֲסָקִים וְהוֹצָאוֹת הַדֶּרֶךְ הָיוּ לְבַטָּלָה, וְאֵצֶל אֲחָדִים אַף נִתְקַלְקְלָה הַסְּחוֹרָה. מִפִּי בַּעַל־הָעֲגָלָה שָׁמְעוּ, כִּי רֹב הַנּוֹסְעִים הָיוּ מִוִּיטְקוֹב, וְלִקְרִיסְנִיפּוֹלִי נָסְעוּ מִלְּבַדָּם רַק קְרוֹנוֹת אֲחָדִים עִם שַׂקֵּי תְבוּאָה, קְרוֹנוֹת גְּדוֹלִים וּכְבֵדִים שֶׁהִתְנַהֲלוּ בִּכְבֵדוּת. לֹא כֵן סוּסֵי עֶגְלָתָם, אֲשֶׁר שָׂשׂוּ לָרוּץ אֹרַח. מַשָּׂא הַבֵּיצִים לֹא הָיָה כָּבֵד, וּמִכֵּיוָן שֶׁהָיוּ עֲרוּכוֹת בְּתוֹךְ מֹץ הַרְבֵּה וְהָאַרְגָּזִים הָיוּ מְשֻׁקָּעִים בְּמַצָּע שֶׁל קַשׁ וּבַעֲלֵיהֶם לֹא חָשַׁשׁ לִשְׁבִירָה, נָסְעוּ מַהֵר, כְּדֵי שֶׁיַּגִּיעוּ עוֹד לִפְנֵי חֲצִי הַלַּיְלָה לִקְרִיסְנִיפּוֹלִי. הַדֶּרֶךְ הָיְתָה סְלוּלָה בְּרֻבָּהּ, וְגַם כְּשֶׁיָּרְדוּ כִּבְרַת דֶּרֶךְ מִן הַכְּבִישׁ, לֹא הָיָה הַבֹּץ עָמֹק וְהַסּוּסִים לֹא נִתְקַשּׁוּ בְּלֶכְתָּם.

כְּשֶׁעָבְרוּ אֶת הַכְּפָר הָרִאשׁוֹן נָקְבָה הַשּׁוֹחֲטִית אֶת הַשֵּׁם פּוּזְדִימַר, שֵׁם גּוֹיִי מְשֻׁנֶּה, וְהַיְתוֹמָה צָחֲקָה בְּקוֹל לְשִׁמְעוֹ. חָזְרָה עַל הַשֵּׁם וְצָחֲקָה שׁוּב. צְחוֹק זֶה הִשְׁרָה רוּחַ טוֹבָה בָּעֲגָלָה. בַּעַל־הָעֲגָלָה נָקַב שֵׁם אַחֵר, וְגַם זֶה עוֹרֵר צְחוֹקָהּ שֶׁל הַיַּלְדָּה, וּצְחוֹקָהּ הִדְבִּיק גַּם אֶת הָאֲחֵרִים, עַד שֶׁאֲפִלּוּ אִישׁ־הַבֵּיצִים נָהַם נְהִימָה דּוֹמָה לִצְחוֹק, אַךְ לֹא הֶחֱזִיר אֶת פָּנָיו הַשְּׂעִירִים.

מָצָא שַׁעְיָה רֶגַע כָּשֵׁר וְהִשְׁמִיעַ שׁוּרָה שֶׁל שְׁמוֹת כְּפָרִים שֶׁיָּדַע מִסְּבִיבָתָם בְּקוֹל וּבִדְחִיפוּת שֶׁקּוֹרְאִים אֶת עֲשֶׂרֶת בְּנֵי הָמָן בַּמְּגִלָּה. לְשֵׁמַע אֵלֶּה הִפִּילָה הַיַּלְדָּה אֶת פָּנֶיהָ עַל בִּרְכֶּיהָ מֵרֹב צְחוֹק.

כְּשֶׁהֵרִימָה רֹאשָׁהּ שָׁאַל אוֹתָהּ שַׁעְיָה:

– וְאֵלּוּ שְׁמוֹת כְּפָרִים אַתְּ יוֹדַעַת?

הִסְתַּכְּלָה בּוֹ הַיַּלְדָּה מִן הַצַּד וְעָנְתָה בְּכֹבֶד־רֹאשׁ:

– רַק אֶת שֵׁם הַכְּפָר שֶׁל דּוֹדָתִי אֲנִי יוֹדַעַת: סֶלְץ.

לִדְבָרֶיהָ אֵלֶּה תָּקְפָה מִשּׁוּם מָה עַצְבוּת אֶת שַׁעְיָה. יָרַד הַלַּיְלָה, וּכְשֶׁיָּצְאוּ מִן הַכְּפָר, שֶׁבַּאֲחָדִים מִבָּתָּיו הַקְּטַנִּים דָּלַק אוֹר עָמוּם, הִשְׂתָּרַע לִפְנֵיהֶם מֶרְחַב הַשָּׂדוֹת שָׁרוּי בַּאֲפֵלָה, וְרַק בַּעַל־הָעֲגָלָה וְסוּסָיו הִבְחִינוּ אֶת הַדֶּרֶךְ.

רוּחַ סְתָו קָרָה נָשְׁבָה בִּפְנֵי הַנּוֹסְעִים. הָעֲגָלָה הַמְמַהֶרֶת הִתְרַחֲקָה מִן הָאֲחֵרוֹת, עַד כִּי לֹא נִשְׁמַע עוֹד קוֹלָן.

פְנֵי הַיָּרֵחַ שֶׁל תְּחִלַּת הַחֹדֶשׁ, בִּדְמוּת צִפֹּרֶן־כֶּסֶף עִם כּוֹכָבִים מִסְפָּר, נִצְנְצוּ שָׁעָה קַלָּה בַּמָּרוֹם וּמִיָּד נִתְכַּסּוּ בְּעָנָן, וְלֹא נִרְאָה עוֹד כָּל זִיק אוֹר בַּמֶּרְחָב הַגָּדוֹל, לֹא לְמַטָּה וְלֹא לְמַעְלָה. נִדְמֶה הָיָה, שֶׁכִּפַּת הָעֲנָנִים מַשְׁפִּילָה וְהוֹלֶכֶת, עוֹד מְעַט וְתַגִיעַ אַרְצָה. אִישׁ לֹא רָאָה עוֹד אֶת פְּנֵי רֵעֵהוּ, רַק שַׁעְיָה רָאָה בְּעֵינֵי רוּחוֹ אֶת פָּנֶיהָ הַנְּעִימִים שֶׁל הַיְתוֹמָה וְלֹא הִסְתַּפֵּק בְּכָךְ, כִּי רוֹצֶה הָיָה לִרְאוֹתָם בְּמַמָּשׁ. אַחֲרֵי רֹב הִסּוּס וְהִתְרַגְּשׁוּת הִקְרִיב אֵלֶיהָ אֶת פָּנָיו וּשְׁאֵלָהּ בְּלַחַשׁ:

– לֹא קַר לָךְ?­

– לֹא, לֹא קַר לִי. ­– עָנְתָה הַיַּלְדָּה בְּקוֹל.

– אוּלַי אַתְּ רוֹצָה מַשֶּׁהוּ? ­– הִתְעוֹרְרָה הַ“שּׁוֹחֲטִית” וְשָׁאֲלָה ­– אוּלַי אַתְּ רְעֵבָה? יֵשׁ לִי כִּיס מָלֵא אֹכֶל שֶׁנָּתְנָה לִי הַיְּהוּדִיָָּה. הִנֵּה אוֹצִיא לָךְ אֵיזֶה דָבָר. וְגַם לְךָ, בְּּנִי.

– לֹא, אֲנִי לֹא רְעֵבָה. ­– אָמְרָה הַיַּלְדָּה.

– גַּם אֲנִי לֹא רָעֵב. ­– חָזַר אַחֲרֶיהָ שַׁעְיָה.

וּמְעוֹדָד קְצָת מִקּוֹל אִמּוֹ, פָּנָה אֵלֶיהָ שׁוּב:

וְאַתְּ לֹא מְפַחֶדֶת בַּחֹשֶׁךְ? – לֹא, אֲנִי לֹא מְפַחֶדֶת, ­– עָנְתָה ­– הֲלֹא אַתֶּם שׁוֹמְרִים עָלַי.

­– בְּוַדַּאי, ­– מִהֵר שַׁעְיָה וְעָנָה ­– גַם אִמִּי וְגַם אֲנִי שׁוֹמְרִים עָלַיִךְ! וּבִכְלָל, אֵין מַה לְּפַחֵד. אַתְּ רוֹאָה, אֵין כְּלוּם בַּחוּץ. רַק חשֶׁךְ יְכַסֶּה אֶרֶץ…

הוּא רָצָה לִשְׁאֹל לִשְׁמָהּ, אֲבָל עוֹד דָּחָה אֶת הַשְּׁאֵלָה, וְלֹא מָצָא בַּמֶּה לְהַמְשִׁיךְ אֶת השִׂיחָה.

הֵם נָסְעוּ הָלְאָה. קוֹל רַגְלֵי הַסוּסִים בְּדָהֳרָם עַל פְּנֵי הַדֶּרֶךְ עוֹרֵר בְּדִמְיוֹנוֹ שֶׁל שַׁעְיָה אֶת מַרְאֵיהֶם. לִפְעָמִים נִדְמָה לוֹ שֶׁהוּא רוֹאֶה אֶת נִיד רָאשֵׁיהֶם, אַךְ לֹא הָיָה בָּטוּחַ בָּזֶה.

הֵם עָבְרוּ עַל פְּנֵי עֲגָלָה שֶׁבָּאָה לִקְרָאתָם לְאִטָּהּ.

בַּחֲשֵׁכָה כִּמְעַט נִסְתַּבְּכוּ בָּעֲגָלָה הַהִיא, וּבַעַל־הָעֲגָלָה הַיְּהוּדִי הִצְלִיף בְּשׁוֹטוֹ עַל סוּסֵי הַנּוֹסֵעַ הַהוּא. נִשְׁמְעָה מִשָּׁם קְלָלָה שֶׁל אִכָּר נָכְרִי בְּקוֹל חֲסַר־רֹגֶז. אַחַר־כָּךְ נָסְעוּ שׁוּב בַּדְּמָמָה וּבַחֲשֵׁכָה וְלֹא נִשְׁמַע אֶלָּא הַלְמוּת רַגְלֵי הַסּוּסִים וּטְפִיחַת מוֹשְׁכוֹת הָעוֹר עַל גַּבֵּיהֶם.

– אִמָּא, אֵיזֶה כְּפָר יָבֹא עַכְשָׁו? ­– שָׁאַל שַׁעְיָה כְּדֵי לְהַפְסִיק אֶת הַשְׁתִיקָה.

– קוּסְטִין, ­– אָמְרָה הָאֵם. הַשֵּּׁם הַזֶּה לֹא הִצְחִיק כְּלָל, וְגַם הַיַּלְדָּה לֹא הֵגִיבָה עָלָיו. סָבוּר הָיָה שַׁעְיָה שֶׁמָּא נִרְדְּמָה וְשָׁאַל:

– אַתְּ יְשֵׁנָה? – לֹא, אֲנִי לֹא יְשֵׁנָה, ­– עָנְתָה ­– אֲנִי רַק חוֹשֶׁבֶת מַחֲשָׁבוֹת.

– אֲבוֹי לִי, פְּעוּטָה כָּזוֹ וּכְבָר חוֹשֶׁבֶת מַחֲשָׁבוֹת, ­– קָרְאָה אִמּוֹ שֶׁל שַׁעְיָה. וְנִדְמָה לוֹ שֶׁהִיא גָחֲנָה אֶל הַיַּלְדָּה וְהֶחֱלִיקָה בְּיָדָהּ עַל רֹאשָׁהּ, אַךְ גַּם בָּזֶה לֹא הָיָה בָּטוּחַ. – אֲנִי לֹא קְטַנָּה, ­– אָמְרָה הַיְתוֹמָה ­– וְיֵשׁ לִי מַחֲשָׁבוֹת.

– אוּלַי תְּסַפְּרִי לָנוּ מָה הֵן מַחְשְׁבוֹתַיִךְ? ­– הוֹסִיפָה הָאִשָּׁה לִשְׁאֹל.

וְשַׁעְיָה רָעַד מִסַּקְרָנוּת לִשְׁמֹעַ. – אֲנִי לֹא רוֹצָה לְסַפֵּר. ­– עָנְתָה הַיַּלְדָּה.

– מַדּוּעַ?

– כָּכָה. אֲנִי לֹא רוֹצָה, שֶׁזָּרִים יֵדְעוּ אֶת הַמַּחֲשָׁבוֹת שֶׁלִּי.

– וּמַה שְּׁמֵךְ? ­– פָּרַץ פִּתְאֹם שַׁעְיָה בִּשְׁאֵלָה שֶׁלֹּא מִן הָעִנְיָן. – אֶסְתֵּר, ­– עָנְתָה הַיַּלְדָּה ­– עַל שֵׁם אִמָּא שֶׁל אַבָּא שֶׁלִּי, שֶׁמֵּתָה לִפְנֵי שֶׁנּוֹלַדְתִּי. – אֶסְתֵּר ­– שֵׁם יָפֶה, כְּשֵׁם אֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה… ­– אָמַר שַׁעְיָה. בְּקשִׁי רַב שָׁלַט בְּקוֹלוֹ וּבְשִׁנָּיו הַנּוֹקְשׁוֹת. – וּמַה שִּׁמְךָ, יֶלֶד? ­– שָׁאֲלָה אֶסְתֵּר. – שַׁעְיָה, כְּשֵׁם יְשַׁעְיָהוּ הַנָּבִיא.

– הִנֵּה הַכְּפָר קוּסְטִין! ­– קָרְאָה הַשּׁוֹחֲטִית.

אוֹרוֹת קְלוּשִׁים אֲחָדִים בִּצְבְּצוּ לִפְנֵיהֵם בִּמְפֻזָּר מִתּוֹךְ הַחֲשֵׁכָה בַּמִּישׁוֹר. – תַּעֲמֹד לְהַאֲכִיל אֶת הַסּוּסִים? ­– שָׁאַל קוֹלוֹ הַמּוּזָר שֶׁל אִישׁ־הַבֵּיצִים. – לֹא נַעֲמֹד, ­– עָנָה בַּעַל־הָעֲגָלָה ­– אֶלָא בְּוִיטְקוֹב.

סְעֻדַּת לַיְלָה

הָעֲיָרָה וִיטְקוֹב נִרְאֲתָה כְּמִצְטוֹפֶפֶת מִתּוֹךְ קַדְרוּת תַּחַת כִּפַּת הָעֲנָנִים הַנְּמוכָה. הָאוֹרוֹת הַקְּטַנִּים שֶבַּבָּתִּים וְהַפַּנָּס הַיְחִידִי שֶׁבָּרְחוֹב עוֹד הֶעֱמִיקוּ אֶת קַדְרוּתָהּ.

הָעֲגָלָה נִכְנְסָה לְתוֹךְ הַמִּרְפֶּסֶת הַגְּדוֹלָה וְהַקְּמוּרָה שֶׁל הַפֻּנְדָָּק. כַּמָּה עֲגָלוֹת עָמְדוּ בִּרְחָבָה זוֹ, הַמּוּאָרָה מְעַט בְּפַנָּס קָטָן תָּלוּי בַּקִּיר, בֵּינֵיהֶן שְׁתַּיִם שֶׁבָּאוּ מֵעֵבֶר קְרִיסְנִיפּוֹלִי. בַּעַל־הָעֲגָלָה שָׁאַל, אִם לֹא הָיָה שָׁם גֶּשֶׁם, וּמַה מַּצַּב הַבּוּג.

­– גֶּשֶׁם לֹא הָיָה ­– עָנוּ שְׁנֵי הָעֶגְלוֹנִים יַחַד ­– אֲבָל מַצַּב הַבּוּג אֵינוֹ מְשַׂמֵּחַ. מֵאֶתְמוֹל הוּא גוֹאֶה וְהוֹלֵךְ. אֲבָל הַמַּעְבֹּרֶת עֲדַיִן פּוֹעֶלֶת כְּסִדְרָהּ. דֶּנִיס הַמַּעֲבִיר אוֹמֵר, שֶׁעַד הַבֹּקֶר אֵין סַכָּנָה לַמַּעְבֹּרֶת.

הֵם יָרְדוּ מִן הָעֲגָלָה וְנִכְנְסוּ לַחֲדַר־הָאֹכֶל הַמָּלֵא אֲנָשִׁים סוֹעֲדִים וְשׁוֹתִים. יָשְׁבוּ גַם הֵם אֶל הַשֻּׁלְחָן הָאָרךְ, וְהַ“שּׁוֹחֲטִית” הֶעֶלְתָה אֶת כָּל הַמַּעֲדַנִּים שֶׁבְּתַרְמִיל־הַבַּד, מַתְּנַת הָאִשָּׁה בְּרַדִּיחוֹב. פָּרְשָׁה נְיָר גָּדוֹל וְעָרְכָה הַכֹּל עַל גַּבֵּי הַנְּיָר. אֲבָל טֶרֶם יֹאכְלוּ, הָלְכָה עִם הַיְלָדִים לִטּוֹל אֶת יְדֵיהֶם, וְגַם הִיא נָטְלָה יָדֶיהָ.

אַחַר כָּךְ יָשְׁבוּ וְאָכְלוּ בְּתֵאָבוֹן. שַׁעְיָה שָׂמַח שֶׁאֶסְתֵּר יוֹדַעַת לְבָרֵךְ עַל הַמְּזוֹנוֹת כְּמוֹ נַעַר. נִתְבָּרֵר שֶׁהִיא לָמְדָה בַּ“חֶדֶר” יַחַד עִם הַנְּעָרִים, וְהִשְׁמִיעָה לָהֶם בְּעַל־פֶּה אֶת כָּל הַבְּרָכוֹת, לְרַבּוֹת אֵלּוּ שֶׁעַל הָרַעַם וְעַל הַבָּרָק וְעַל הַקֶּשֶׁת בֶּעָנָן.

מִשּׁוּם כָּךְ נִתְחַבְּבָה עָלָיו עוֹד יוֹתֵר, קָרָא לָהּ בִּשְׁמָה וְזֵרְזָה שֶׁתֹּאכַל, אַף קֵרֵב לָהּ כָּל נֵתַח טוֹב, וְהִיא נֶעֶנְתָה לוֹ בְּרָצוֹן, וְאַף עַל פִי שֶׁלֹּא אָמְרָה תוֹדָה בְּפִיהָ, הָיָה קוֹרֵא אֶת הַתּוֹדָה בְּפָנֶיהָ וּבְעֵינֶיהָ.

הַשּׁוֹחֲטִית כִּבְּדָה גַם אֶת אִישׁ־הַבֵּיצִים שֶׁיָשָׁב עַל יָדָם, וְעוֹד נִשְׁאַר מַה לְּהָשִׁיב אֶל הַתַּרְמִיל. כִּי בְּיָד רְחָבָה הֶעֱנִיקָה לָהֶם הָאִשָּׁה וְלֹא יָכְלוּּ לֶאֱכֹל הַכֹּל, וְהַשּׁוֹחֲטִית פִּיהָ לֹא פָּסַק מִלְּהַזְכִּירָה לְטוֹבָה. הִזְמִינָה תֵה חַם וְלֹא הִסְפִּיקוּ לְשְׁתּוֹת הַחֵצִי, עַד שבַּעַל־הָעֲגָלָה בָּא וְזִרְזָם לָשׁוּב אֶל הָעֲגָלָה:

­– בְּיָמִים אֵלֵּה, אַחֲרֵי הַפְשָׁרַת הַשְׁלָגִים, אֵין לְשַׂחֵק עִם הַבּוּג. אִם יַגִּיעוּ הַמַּיִם עַד חֲצִי הַדֶּרֶךְ לַאֲחֻזָּה ­– תִּשְׁבֹּת הַמַּעְבֹּרֶת וְלֹא נוּכַל לַעֲבֹר. – כֵּן, כֵּן, צָרִיךְ לְמַהֵר. ­– אָמַר אִישׁ־הַבֵּיצִים.

לְאַחַר רְגָעִים מוּעָטִים כְּבָר הָיוּ מִחוּץ לָעֲיָרָה, נוֹסְעִים שׁוּב בְּדֶרֶךְ הַשָּׂדוֹת וּבְחֶשְׁכַת הַלַּיְלָה. עוֹד שְׁנֵי כְּפָרִים עֲלֵיהֶם לַעֲבֹר, אֶחָד קָטָן וְאֶחָד גָּדוֹל, וְאַחֲרֵיהֶם בָּאָה הָאֲחֻזָּה הַקְּטַנָּה, הָעוֹמֶדֶת עַל תְּלוּלִית, וּמִשָּׁם עַד הַבּוּג מַסַּע רֶבַע שָׁעָה, לֹא יוֹתֵר. לְאוֹר הַיּוֹם רוֹאִים מִשָּׁם אֶת הַנָּהָר, וּמֵעֵבֶר לוֹ אֶת בָּתֵּי קְרִיסְנִיפוֹלִי כְּעַל כַּף־הַיָּד. בְּעֵת גֵּאוּת יִרְחַב הַנָּהָר וְיָצִיף אֶת הָאֲפָרִים וְהַשָּׂדוֹת וְיַגִּיעַ עַד בָּתֵּי הָעִיר מִזֶּה וְעַד חֲצִי הַדֶּרֶךְ לָאֲחֻזָּה מִזֶּה. וּפַעַם הָיְתָה גֵאוּת גְּדוֹלָה מְאֹד וְהִגִּיעוּ הַמַּיִם עַד בִּנְיְנֵי הָאֲחֻזָּה לְּמַעְלָה וְשָׁטְפוּ חֵלֶק גָּדוֹל מִן הָעִיר הַתַּחְתִּית. וְאָז נֶעֶקְרוּ הָעַמּוּדִים וְנִתְּקוּ הַחֲבָלִים, וְהַמַּעְבֹּרֶת נִסְחֲפָה עִם הַזֶּרֶם וְנֻפְּצָה בַּמֶּרְחָק אֶל הַסְּלָעִים…

כָּל זֹאת סִפְּרָה הַ“שּׁוֹחֲטִית” לַיְלָדִים הַיּוֹשְׁבִים זֶה לְיַד זֶה מַקְשִׁיבִים בִּרְעָדָה.

וּכְמוֹ לְהַרְגִּיעַ אוֹתָם, אוֹ אֶת עַצְמָהּ, הוֹסִיפָה:

­– אֲבָל שְׁמַעְתֶּם מַה שֶּׁאָמַר דֶּנִיס הַמַּעֲבִיר, שֶׁעַד הַבֹּקֶר אֵין סַכָּנָה לַמַּעְבֹּרֶת. וְאָנוּ, עוֹד מְעַט נַגִּיעַ שָׁמָּה.

סִיְּמָה וְנִשְׁתַּתְּקָה. לִבּוֹ שֶׁל שַׁעְיָה דָבַק כָּל כָּךְ בְּאֶסְתֵּר, שֶׁהָיָה רוֹצֶה כִּי הַנְּסִיעָה תֶאֱרַךְ וְתֶאֱרַךְ וְלֹא יַגִּיעוּ כְּלָל לִקְרִיסְנִיפּוֹלִי. כָּל מַה שֶּׁהֶעֱסִיק קֹדֶם אֶת מַחְשְׁבוֹתָיו בְּעִיר זוֹ, וַאֲפִלּוּ דוֹדוֹ הָאָהוּב שְׁמַרְיָה, כְּאִלֹּו נִשְׁכַּח מִלִּבּוֹ בִּגְלַל הַיַּלְדָּה הַחֲכָמָה וְהַחֲבִיבָה הַיּוֹשֶׁבֶת עַל יָדוֹ. מִי יוֹדֵעַ אִם יָשׁוּב לִרְאוֹתָהּ אַחֲרֵי בּוֹאוֹ שָׁמָּה, שֶׁהֲרֵי הֵם יֵלְכוּ אֶל בֵּית הַדּוֹד, וְהִיא תִלָּקַח לְהִשָּׁלַח אֶל דּוֹדָתָהּ בַּכְּפָר. הוּא כְּבָר חָשׁ אֶת הַצַּעַר שֶׁיִּצְטַעֵר עַל כָּךְ, אֶת הָרֵיקָנוּת שֶׁתִּוָּצֵר בְּלִבּוֹ בְּהֵעָדְרָהּ, בְּלִי דַעַת אֶת אֲשֶׁר יִקְרֶה אוֹתָהּ כְּשֶׁתִּגְדַּל, אִם תִּשָּׁאֵר בַּכְּפָר אוֹ תֵצֵא הָעִירָה, אֶל הָעוֹלָם הַגָּדוֹל, וְתִהְיֶה שָׁם לְאִישׁ…

הוּא רָצָה שׁוּב לְעוֹרֵר שִׂיחָה עִמָּהּ, לְאַחַר שֶׁנִּתְקָרְבוּ כָּל־כָּךְ בִּשְׁעַת הָאֲכִילָה בַּפֻּנְדָּק, וְלֹא יָדַע מַה לִּשְׁאֹל אוֹתָהּ. אִלּוּ דִבְּרוּ הַגְּדוֹלִים זֶה עִם זֶה, הָיָה הוּא מְדַבֵּר עִמָּהּ, אֲבָל כֻּלָּם מִלְּאוּ פִּיהֶם מַיִם וְאֵינָם מַשְׁמִיעִים הֶגֶה, ­– וְאֵיךְ יְדַבֵּר הוּא עִם הַיַּלְדָּה וְהֵם שׁוֹמְעִים? הֵן לִצְחוֹק יִהְיֶה בְּעֵינֵיהֶם. אוּלַי לֹא בְּעֵינֵי אִמּוֹ, אַךְ בְּוַדַּאי בְּעֵינֵי שְׁנַיִם אֵלֶּה הַיּוֹשְׁבִים לְפָנָיו עַל הַדּוּכָן.

הֵם נָסְעוּ וְנָסְעוּ בְּתוֹךְ הַחֲשֵׁכָה הָאֲטוּמָה. שׁוּם עֲגָלָה לֹא הִשִּׂיגָתַם מֵאָחוֹר, שׁוּם עֲגָלָה לֹא בָּאָה לִקְרָאתָם, לֹא נִקְרַע כָּל מִפְלָשׁ בָּעֲנָנִים וְלֹא נָגַהּ לָהֶם כּוֹכָב בּוֹדֵד, וְכִפַּת הָעֲנָנִים כְּמוֹ נִתְעַבְּתָה וְיָרְדָה עַל רָאשֵׁיהֶם. פֶּלֶא שֶׁאֵין גֶּשֶׁם יוֹרֵד. הַקְּרִירוּת מָעֲטָה וְהָאֲוִיר הָיָה סָפוּג לַחוּת יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר קֹדֶם לָכֵן, וְהָרוּחַ שָׁקְטָה לְגַמְרֵי, וַהֲרֵי זֶה אֲוִיר יָפֶה לְגֶשֶׁם אָבִיב. אַךְ גַם רְסִיס אֶחָד לֹא פָּגַע בַּפָּנִים. כַּמָּה שֶׁשַּׁעְיָה קָרַע אֶת עֵינָיו לְגַלּוֹת צוּרָה כָּל שֶׁהִיא בַּחֲשֵׁכָה, לֹא גִלָּה כְּלוּם, לֹא עֵץ וְלֹא שִׂיחַ, לֹא בִּנְיָן וְלֹא עַמּוּד טֶלֶגְרָף, אַף אֶת דְּמוּת הָאֲנָשִׁים הַיּוֹשְׁבִים עִמּוֹ בָּעֲגָלָה רַק שִׁעֵר.

וְהוּא רָצָה כְּבָר לְהַגִּיעַ לַכְּפָר שֶׁלִּפְנֵיהֶם. אַף עַל פִּי שֶׁיָּדַע, כִּי בְּשָׁעָה מְאֻחֶרֶת זוֹ לֹא יִהְיֶה עוֹד אוֹר בַּכְּפָר וְלֹא יִרְאוּ בּוֹ מְאוּמָה, קִוָּה שֶׁהַגְּדוֹלִים יִתְעוֹרְרוּ לְדַּבֵּר דִּבּוּר כָּל שֶׁהוּא, וְאָז בְּוַדַּאי תַּשְׁמִיעַ גַּם אֶסְתֵּר אֶת קוֹלָהּ.

וְאוּלַי נִרְדְּמָה? לוּ הֵעֵז הָיָה שׁוֹלֵחַ אֶת יָדוֹ לְמַשֵּׁשׁ אִם לֹא נִתְלָה רֹאשָׁהּ עַל לִבָּהּ. אַךְ לֹא הֵעֵז. שָׁאַל אֶת אִמּוֹ מֵעַל לְרֹאשָׁהּ שֶׁל הקְּטַנָּה:

­– אִמָּא, כְּבָר מְאֻחָר?

זוֹ, כְּאִלּוּ נִתְעוֹרְרָה מִשֵּׁנָה, עָנְתָה:

מַה?… מְאֻחָר?… אֲניִ יוֹדַעַת? נִדְמֶה לִי שֶׁכְּבָר מְאֻחָר.

הִנֵּה אֶשְׁאַל אֶת הַיְּהוּדִי… רַבִּי יְהוּדִי, מָה הַשָּׁעָה?

אִישׁ־הַבֵּיצִים לֹא עָנָה. הִיא חָזְרָה עַל שְׁאֵלָתָהּ וְשׁוּב לֹא עָנָה. – הוּא נִרְדַּם!… ­– אָמַר בִּמְקוֹמוֹ בַּעַל־הָעֲגָלָה וְזֵרֵז אֶת הַסּוּסִים ­– בְּאַחַת עֶשְׂרֵה נַגִּיעַ אֶל הַבּוּג.

­– אַתְּ שׁוֹמַעַת, אֶסְתֵּר? ­– הִשְׁתַּמֵּשׁ שַׁעְיָה

בְּרֶגַע־הַכֹּשֶר ­– בְּאַחַת־עֶשְׂרֵה נַגִּיעַ אֶל הַבּוּג. בְּוַדַּאי בְּעוֹד שָׁעָה.

­– כֵּן, שָׁמַעְתִּי. ­– אָמְרָה הַיַּלְדָּה וְלֹא יָסְפָה. וְשׁוּב נִשְׂתָּרְרָה דְמָמָה בָּעֲגָלָה. וְשַׁעְיָה שָׁב אֶל הִרְהוּרָיו עַל אֶסְתֵּר.

עַל שְׂפַת־הַנָּהָר

אִם מִתּוֹךְ שֶׁהָיָה שָׁקוּעַ בְּהִרְהוּרִים אוֹ שֶׁנִּתְנַמְנֵם ­– פִּתְאֹם שָׁמַע שַׁעְיָה קוֹלֹות קוֹרְאִים וְצוֹעֲקִים זֶה אֶל זֶה, וּכְשֶׁפָּקַח אֶת עֵינָיו רָאָה לְפָנָיו בַּחֲשֵׁכָה אוֹרוֹת נָעִים עַל

מַשֶּׁהוּ דוֹמֶה לְגֶשֶׁר: מְדוּרָה קְטַנָּה יוֹקֶדֶת וּמְאִירָה בְּקָצֵהוּ, צִלְלֵי אֲנָשִׁים מִתְהַלְּכִים וַעֲגָלוֹת עוֹמְדוֹת וּבְהֵמוֹת מְנִיעוֹת רֹאשׁ, וְהַגֶּשֶׁר נִשָּׂא עַל גַּלִּים מוּאָרִים קְצָתָם, וּשְׁאוֹן מַיִם הוֹלְכִים וְגַלִּים מַכִּים. גַּם מִיָּמִין, בְּמֶרְחַק מָה וּבַגֹּבַהּ, אוֹר נוֹדֵד, מֵאִיר בִּנְיָנִים וְעֵצִים.

מָה? הַאִם הִגִּיעוּ כְּבָר אֶל הַנָּהָר? וְזוֹ הַמַּעְבֹּרֶת עַל הַנָּהָר? וְשָׁם מִיָּמִין גִּבְעַת הָאֲחֻזָּה אֲשֶׁר אָמְרוּ?

וְאֵיךְ זֶה לֹא הִרְגִּישׁ בִּשְׁנֵי הַכְּפָרִים שֶׁעָבְרוּ בָּהֶם?

וְלָמָּה עָמְדוּ הַרְחֵק מִן הַמַּעְבֹּרֶת? הַאֻמְנָם, הַשֶּׁטֶף כְּבָר מַפְרִיד בֵּינֵיהֶם?

כָּל הַשְּׁאֵלוֹת הַלָּלוּ עָבְרוּ בְּמֹחוֹ שֶׁל שַׁעְיָה וּמִלְּאוּ אֶת כֻּלּוֹ תְמִיהָה.

בָּאוֹר הַמּוּעָט שֶׁהִגִּיעַ מִשָּׁם רָאָה אֶת הַדּוּכָן לְפָנָיו רֵיק, לֹא בַּעַל־הָעֲגָלָה עָלָיו וְלֹא אִישׁ־הַבֵּיצִים, וְהַסּוּסִים עוֹמְדִים וּמְצַלְצְלִים בִּכְלֵי־רִתְמָתָם, מִסְתַּכְּלִים גַּם הֵם בַּמַּרְאֶה.

הוּא הֵעִיף עַיִן אֶל הַיְתוֹמָה. הִיא יָשְׁבָה מְכֻרְבֶּלֶת וְעֵינֶיהָ נְעוּצוֹת בַּמַּעְבֹּרֶת. אִמּוֹ יָשְׁבָה וּפָנֶיהָ מֻבְלָטִים שָׁמָּה.

­– מַה זֶּה? כְּבָר הִגַּעְנוּ אֶל הַנָּהָר? ­– זָרַק שַׁעְיָה שְׁאֵלָה לָאֲוִיר הַלַּח, הַמְכֻנָּס בֵּין הָעֲנָנִים וּבִין אֲדָמָה וָמָיִם. – עֵינֶיךָ הָרוֹאוֹת, בְּנִי, ­– עָנְתָה הָאֵם בְּעֶצֶב רַב ­– מִי יוֹדֵעַ אִם לֹא אֵחַרְנוּ. הִנֵּה הַמַּיִם כְּבָר מַפְרִידִים בֵּינֵינוּ וּבֵין הַמַּעְבֹּרֶת. הֵם הָלְכוּ לִרְאוֹת, אִם אֶפְשָׁר עוֹד לַעֲלוֹת…

צְמַרְמֹרֶת קַלָּה עָבְרָה בְּגוּפוֹ שֶׁל שַׁעְיָה, וְהוּא פָנָה אֶל הַיְתוֹמָה:

­– אַתְּ רוֹאָה, אֶסְתֵּר? זֶה הַנָּהָר וְזוֹ הַמַּעְבֹּרֶת. – כֵּן, אֲנִי רוֹאָה. ­– עָנְתָה הַיַּלְדָּה בִּשֶׁקֶט ­– אֲבָל הַמַּעְבֹּרֶת רְחוֹקָה.

­– לֹא רְחוֹקָה כְּלָל. וַהֲרִי הַמַּעֲבִיר אָמַר, שֶׁעַד הַבֹּקֶר אֵין

סַכָּנָה…

­– וְאִם אָמַר ­– תִּתְבַּע אוֹתוֹ לְדִין־תּוֹרָה? ­– עָנְתָה הָאֵם בְּרֹגֶז וּבִדְאָגָה וְלֹא גָרְעָה עַיִן מִן הַמַּעְבֹּרֶת הַמִּתְנוֹדֶדֶת עַל הַמַּיִם. שַׁעְיָה רָאָה שֶׁהִיא פּוֹכֶרֶת אֶת אֶצְבְּעוֹתֶיהָ, וְלֹא נִבְהַל כְּלָל. לְהֶפֶךְ, הוּא הִרְגִּישׁ בַּגבוּרָה שֶׁנִּסְּכָה פִּתְאֹם לְלִבּוֹ. סָרוּ מִמֶּנּוּ הַפַּחַד וְהַבַּיְשָׁנוּת. מֵעַתָּה עָלָיו לִפְרוֹשׂ אֶת כְּנָפָיו עַל אֶסְתֵּר, הוֹאִיל וְרָאָה אֶת אִמּוֹ אוֹבֶדֶת עֵצוֹת. דְּבָרֶיהָ שֶׁל הָאִשָּׁה בְּרַדִּיחוֹב לִשְׁמֹר עַל הַיְתוֹמָה צִלְצְלוּ בְּאָזְנָיו. עָלָיו לִשְׁמֹר עָלֶיהָ. הוּא זָכַר אֶת טוֹבִיָּה חֲבֵרוֹ וְרָצָה לִנְהֹג בְּאֹמֶץ־רוּחַ כָּמֹהוּ. מִיָּד שָׁאַל אוֹתָהּ:

­– אַתְּ לֹא מְפַחֶדֶת, אֶסְתֵּר?

­– לֹא, אֲנִי לֹא מְפַחֶדֶת. אֲנִי רַק רוֹצָה שֶׁכְּבָר נַעֲבוֹר לָעֵבֶר הַשֵּׁנִי. אֲנִי רוֹאָה שָׁם כָּל כָּךְ הַרְבֵּה אוֹרוֹת בַּבָּתִּים.

­– בְּעֶזְרַת הַשֵּׁם, עוֹד מְעַט נִהְיֶה שָׁם, ­– דִּבֵּר אֵלֶיהָ כְּגָדוֹל ­– אֱלֹהִים הוּא אֲבִי יְתוֹמִים וְיִשְׁמוֹר עָלַיִךְ, וּבִזְכוּתֵךְ ­– גַּם עָלֵינוּ.

­– כֵּן, אֲנִי יוֹדַעַת, ­– אָמְרָה הַיַּלְדָּה. ­– אֲנִי לֹא מְפַחֶדֶת. אֲנִי רוֹאָה עַל הַמַּעְבֹּרֶת הַרְבֵּה אֲנָשִׁים. מָתַי נַעֲלֶה גַם אֲנַחְנוּ שָׁמָּה?

­– עוֹד מְעַט יָשׁוּב בַּעַל־הָעֲגָלָה וְיַגִּיד לָנוּ.

­– כֵּן, יְלָדִים, הוּא יָשׁוּב תֵּכֶף. אֱלֹהִים יַעֲזוֹר לָנוּ. ­– נִשְׁמַע קוֹלָהּ הַדּוֹאֵג וְהַמְפֻזָּר שֶׁל הָאֵם, שֶׁלֹּא פָסְקָה לִפְכֹּר אֶת אֶצְבְּעוֹתֶיהָ.

לֹא עָבְרוּ רְגָעִים מְעַטִּים וּשְׁנֵי הַגְּבָרִים חָזְרוּ כִּמְגַשְׁשִׁים אֶל הָעֲגָלָה.

­– יְהוּדִים, מַה נִּשְׁמָע שָׁם? ­– שָׁאֲלָה הָאִשָּׁה בַּחֲרָדָה. – אֵין נַחַת, ­– עָנָה בַּעַל־הָעֲגָלָה ­– נְבוּאָתוֹ שֶׁל דֶּנִיס לֹא נִתְקַיְּמָה. הַשִּׁטָּפוֹן גָּבַר בַּשָּׁעוֹת הָאַחֲרוֹנוֹת, וְהַלְוַאי שֶׁיוּכַל לְהַעֲבִיר אוֹתָנוּ בְּשָׁלוֹם. הֵם עוֹבְדִים שָׁם בְּכָל הַכֹּחוֹת לְקָרֵב אֶת הַמַּעְבֹּרֶת, כְּדֵי שֶׁהָעֲגָלָה תּוּכַל לַעֲלוֹת.

אִישׁ־הַבֵּיצִים לֹא אָמַר כְּלוּם, רַק נִגַּשׁ וּמִשֵּׁשׁ אֶת הָאֲרְגָּזִים, אִם הֵם שְׁלֵמִים וְעוֹמְדִים בִּמְקוֹמָם. – הַמַּיִם עַד הַמַּעְבֹּרֶת לֹא עֲמֻקִים, ­– אָמַר בַּעַל־הָעֲגָלָה, וְהֶרְאָה בְּשׁוֹטוֹ עַל בִּרְכָּיו הַמּוּאָרוֹת קְצָת ­– הִגִּיעוּ לִי רַק עַד כָּאן. אִם דֶּנִיס יַצְלִיחַ לְקָרֵב אֶת הַמַּעְבֹּרֶת עֲשָׂרָה מֶטְרִים, אֶפְשָׁר יִהְיֶה לְהַנִּיחַ קְרָשִׁים וְלַעֲלוֹת.

הַקְּרִיאוֹת וְהַצְּעָקוֹת עַל הַמַּעְבֹּרֶת לֹא פָסְקוּ. הַמְּדוּרָה בְּיַרְכָּתֶיהָ נִשְׁתַּלְהֲבָה. נִרְאוּ אֲנָשִׁים עוֹבְרִים עָלֶיהָ מִן הַקָּצֶה אֶל הַקָּצֶה, וַאֲחֵרִים עוֹמְדִים כְּפוּפִים וּמוֹשְׁכִים בְּכָל כֹּחַ בַּחֶבֶל, כְּשֶׁהֵם מְזָרְזִים אִישׁ אֶת אָחִיו בִּקְרִיאוֹתֵיהֶם. גַּם בְּעֵבֶר הַנָּהָר מִצַּד הָעִיר יָקְדָה מְדוּרָה וּקְרִיאוֹת רְחוֹקוֹת, קריאוֹת־לַיְלָה נוֹקְבוֹת, נִשְׁמְעוּ מִשָּׁם.

שַׁעְיָה תָּמַהּ אֵיךְ מַבְעִירִים אֵשׁ עַל גֶּשֶׁר שֶׁל עֵץ וְהַגֶּשֶׁר אֵינוֹ נִשְׂרָף. אַךְ לֹא עֵת עַתָּה לִשְׁאֹל שְׁאֵלוֹת כָּאֵלֶּה.

כְּשֶׁיַּעֲלוּ שָׁמָּה ­– יִרְאֶה בְּעֵינָיו וְיָבִין.

­– וְאֵיךְ נֵדַע שֶׁאֶפְשָׁר לַעֲבוֹר? ­– שָׁאֲלָה הַ“שּׁוֹחֲטִית” אֶת בַּעַל־הָעֲגָלָה, שֶׁעָמַד נִשְׁעָן עַל אַחַד הַסּוּסִים כְּעַל מִשְׁעָן דּוֹמֵם. ~

– אַל תִּדְאֲגִי, יְהוּדִיָּה. דֶּנִיס יִקְרָא לָנוּ.

אֲבָל עָבַר זְמַן מְמֻשָּׁךְ וְדֶנִיס לֹא קָרָא לָהֶם. אַף הַתְּנוּעָה פָּחֲתָה שָׁם. הָלְכוּ הַשְּׁנַיִם שׁוּב בַּמַּיִם אֶל הַמַּעְבֹּרֶת.

כְּשֶׁחָזְרוּ אָמַר בַּעַל־הָעֲגָלָה, כִּמְדַבֵּר אֶל נַפְשׁוֹ:

­– בְּרָכָה לְבַטָּלָה. אֶת הָעֲגָלָה לֹא נוּכַל לְהַעֲלוֹת. אֲנַחְנוּ נִשָּׁאֵר כָּאן, אֱלֹהִים יוֹדֵעַ כַּמָּה. אֲבָל אֶת הַנּוֹסְעִים שֶׁלָּנוּ נַעֲלֶה וִיהִי מָה.

אַחַר פָּנָה אֶל אִישׁ־הַבֵּיצִים:

­–אַתָּה תַעֲבִיר אֶת הָאִשָּׁה, וַאֲנִי אֶת הַקְּטַנִּים. מִשְׁקָלָהּ כְּתַרְנְגֹלֶת.

נִגַּשׁ אֶל סֻלַּם הָעֲגָלָה וְאָמַר לַיּוֹשְׁבִים בָּהּ:

­– רְדוּ, בִּמְחִילָה! – מַה מַּשְׁמַע “רְדוּ”? ­– שָׁאֲלָה הָאֵם ­– אֵלֵךְ בַּמַּיִם עִם הַתִּינוֹקוֹת? כְּבָר נִשְׁפַּטְנוּ הַיּוֹם בַּמַּיִם דַּיֵּנוּ…

­– רְדוּ בְּלִי דִבּוּרִים, יְבֵשִׁים נַעֲלֶה אֶתְכֶם. עָלֵינוּ וְעַל צַוָּארֵנוּ!

­– מַה מַשְׁמָע “תַּעֲלוּ אוֹתָנוּ”?… אֲנִי…

­– רְדוּ, רְדוּ! אֵין פְּנַאי! עוֹד מְעַט וְדֶנִיס מַפְלִיג…

­– בּוֹאוּ, יְלָדִים! ­– אָמְרָה הָאִשָּׁה וְיָרְדָה בְּלִי חֵשֶׁק מִן הָעֲגָלָה. אִישׁ־הַבֵּיצִים הוֹרִיד אֶת שַׁעְיָה וּבַעַל־הָעֲגָלָה אֶת הַיְתוֹמָה וְהִצִּיגוּם עַל הָאֲדָמָה הַלָּחָה.

הָאִישׁ עַב־הַזָּקָן וּרְחַב־הַכְּתֵפַיִם כָּפַף אֶת גַּבּוֹ לִפְנֵי הַשּׁוֹחֲטִית וְאָמַר בִּנְהִימָה:

לִפְתִי אֶת צַוָּארִי וְהַחֲזִיקִי הֵיטֵב.

­– מָה מַּשְׁמַע… אֲנִי… ­– נִסְּתָה עוֹד הָָאִשָּׁה לְסָרֵב. אַךְ בַּעַל־הָעֲגָלָה הֵאִיץ בָּהּ:

­– עֲשִׂי מַה שֶׁאוֹמְרִים לָךְ. כָּל רֶגַע יָקָר. מַהֲרִי, מַהֲרִי.

­– הַמְתֵּן רֶגַע, אֶקַּח אֶת הַחֲבִילָה…

אַחַר־כָּךְ קָרְבָה אֶל הָאִישׁ וְלָפְתָה אֶת צַוָּארוֹ הֶחָזָק בִּשְׁתֵּי יָדֶיהָ תַּחַת זְקָנוֹ הֶעָבֶה, וְהַחֲבִילָה וְהַמִּטְרִיָה תָּלְתָה לוֹ לְפָנָיו.

­– וְאַתֶּם, בְּנֵי־פְּקוּעָה שֶׁכְּמוֹתְכֶם, עֲלוּ עַל גַּבִּי מִזֶּה וּמִזֶּה. מִשְׁקַל כָּל אֶחָד מִכֶּם כְּרֶבַע הָעוֹף ­– אָמַר בַּעַל־הָעֲגָלָה.

­– נַעֲלֶה, אֶסְתֵּר!… ­– אָמַר שַׁעְיָה. הַדָּבָר נִרְאָה לוֹ כִּמְעַט מְשַׁעֲשֵׁעַ.

בַּעַל־הָעֲגָלָה יָשַׁב תָּלוּי עַל בִּרְכָּיו, הִתְכּוֹפֵף, וְהַשְּׁנַיִם נָפְלוּ עַל גַּבּוֹ וְהֶחֱזִיקוּ בְּצַוָּארוֹ.

­– הַחֲזִיקוּ בִּי כְּקַרְצִיּוֹת בַּסּוּס. כָּךְ… הִתְרוֹמְמוּ מְעַט… עוֹד מְעָט. כָּךְ…

וּשְׁנֵי הַגְּבָרִים הָלְכוּ כְּפוּפִים תַּחַת מַשָּׂאָם, בָּאוּ בַּמַּיִם הַקָּרִים, חָצוּ בָּהֶם לְמַעְלָה מִן הַבִּרְכַּיִם, עַד שֶׁהִגִּיעוּ אֶל שְׂפַת הַמַּעְבֹּרֶת וּפָרְקוּ אֶת מִטְעָנָם וְחָזְרוּ.

לֵיל שִׁמּוּרִים

הַרְבֵּה אֲנָשִׁים וְנָשִׁים הָיוּ עַל הַמַּעְבֹּרֶת הַטְּחוּבָה, אַרְבַּע עֲגָלוֹת עַל סוּסֵיהֶן, וּבְנֵי־בָקָר אֲחָדִים, וּבְכָל־זֹאת לֹא צַר הָיָה הַמָּקוֹם לְכֻלָּם. עַתָּה רָאָה שַׁעְיָה אֶת הַמְּדוּרָה,

שֶׁהִיא עֲרוּכָה עַל מַצָּע שֶׁל לְבֵנִים וְנֶהֱנָה מִן הָאַמְצָאָה.

בַּפִּנָּה שֶׁכְּנֶגֶד הָיָה אֹהֶל־לְוָחִים קָטָן, מַחֲסֶה לַמַּעֲבִיר וּלְכֵלָיו.

לֹא רַק דֶּנִיס וּשְׁנֵי עוֹזְרָיו מָשְׁכוּ בַּחֲבָלִים, גַּם אֲחָדִים מִן הַנּוֹסְעִים נָתְנוּ יְדֵיהֶם במלָאכָה זוֹ, כֻּלָּם מְחַזְּקִים זֶה אֶת זֶה וְקוֹל דֶּנִיס עוֹלֶה עַל כֻּלָּם.

הַמַּעְבֹּרֶת עַל כְּבוּדָתָהּ הֶחֱלִיקָה בְּחַשְׁרַת הַמַּיִם הַגּוֹעֲשִׁים וּמְצִיפִים אֶת שְׂפַת הַמַּעְבֹּרֶת. הַ“שּׁוֹחֲטִית” פָּרְשָׂה אֶת סוּדָרָהּ, הוֹשִׁיבָה עָלָיו אֶת הַיְלָדִים וְהִיא עַצְמָהּ יָשְׁבָה עַל יָדָם רוֹעֶדֶת מִקֹּר וּמִפַּחַד.

שַׁעְיָה רָאָה אֶת שִׂפְתֵי אִמּוֹ נָעוֹת כְּבִתְפִלָּה. אֲנָשִׁים אֲחֵרִים עָמְדוּ אוֹ יָשְׁבוּ דוּמָם, מְצַפִּים לְנֵס הַמַּעֲבָר.

הִנִּיחַ שַׁעְיָה בַּעֲדִינוּת אֶת יָדוֹ עַל רֹאשָׁהּ שֶׁל אֶסְתֵּר וְלָחַשׁ לָהּ עַל אָזְנָהּ:

­– אַתְּ מַרְגִּישָׁה שֶׁאָנוּ נוֹסְעִים? – כֵּן, ­– עָנְתָה ­– אֲנִי רוֹאָה שֶׁהַמַּיִם הוֹלְכִים לְאָחוֹר. ­– גַּם אֲנִי רוֹאֶה כָּךְ.

הַמַּעְבֹּרֶת כְּבָר הִפְלִיגָה מֶרְחָק לֹא מְעַט בְּלֵב הַנָּהָר.

הָאֲוִיר נַעֲשָׂה לַח וְעוֹקְצָנִי. רְסִיסִים דַּקִּים, דּוֹקְרִים כִּמְחָטִים, פָּגְעוּ בַּפָּנִים וּבַיָּדַיִם, וּבַחֲשֵׁכָה אִי אֶפְשָׁר הָיָה לְהַבְחִין אִם הֵם בָּאִים מִלְמַעְלָה, מִן הָעֲנָנִים, אוֹ מִלְּמַטָּה, מִזֶּרֶם הַנָּהָר.

פִּתְאֹם רָעַם קוֹלוֹ שֶׁל דֶּנִיס: “עֲמֹד!” וְכָל הַמּוֹשְׁכִים הִרְפּוּ מִן הַחֲבָלִים. כִּמְנַגֵּן בְּכִנּוֹר הֶחָשׁ בְּאֶצְבָּעוֹ כָּל זִיעַ הַמֵּיתָר, חָשׁ דֶּנִיס בְּיָדוֹ הַמְנֻסָּה, כִּי נִפְגַּם מָה בַּחֶבֶל. הוּא רָץ לְאֹרֶךְ הַחֶבֶל, כִּשֶׁכַּף־יָדוֹ חֲפוּנָה וְעוֹבֶרֶת עָלָיו, עַד שֶׁעָמַד.

רֶגַע עָמַד, מִצְנַפְתּוֹ מֻגְבַּהַת וְחוֹשֶׂפֶת אֶת מִצְחוֹ הַלָּבָן, עָמַד וְחָשַׁב. אַחַר אָמַר: “מִשְׁכוּ! אַךְ לְאַט לְאַט!”

הוּא וַאֲנָשָׁיו מָשְׁכוּ בִּדְמָמָה, בִּזְהִירוּת, וְלֹא הֻרְגַּשׁ עוֹד אִם הַמַּעְבֹּרֶת מִתְקַדֶּמֶת אוֹ עוֹמֶדֶת בִּמְקוֹמָהּ. חֲרָדָה בָּאָה בְּלֵב הַנּוֹסְעִים: הַאֻמְנָם, פָּקַע הַחֶבֶל בְּלֵב גֵּאוּת הַנָּהָר וְאֵין יְכֹלֶת לַעֲבֹר אוֹ לָשׁוּב?

פְנֵי הַנָּהָר נִתְקַמְּרוּ, הַגַּלִּים רָדְפוּ וְרָכְבוּ זֶה עַל זֶה, עָלוּ עַל פְּאַת הַמַּעְבֹּרֶת וּתְנוּדָתָה גָּבְרָה. מֵתַח הַחֲבָלִים הָלַךְ וָרָב, וְהַמַּעְבֹּרֶת עַל מַשָּׂאָהּ הִתְנוֹדְדָה עָלֹה וְיָרֹד, וְלֵב הַנּוֹסְעִים אַף הוּא מִתְנוֹדֵד עִמָּהּ עָלֹה וְיָרֹד.

הַשּׁוֹחֲטִית הִגְבִּירָה פְּכִירַת אֶצְבְּעוֹתֶיהָ וּשְׂפָתֶיהָ הִשְׁמִיעוּ קְרִיאַת “שְׁמַע” וְדִבְרֵי תְחִנָּה, וְקוֹלָהּ נִשְׁמַע הֵיטֵב בַּדְּמָמָה שֶׁהִשְׂתָּרְרָה עַל פְּנֵי הַמַּעְבֹּרֶת. רַק הַסּוּסִים וּבְנֵי־הַבָּקָר הִכּוּ בְּטַלְפֵיהֶם עַל רִצְפַּת הַקְּרָשִׁים וְסָטְרוּ אֶת עַצְמָם בְּזַנְבוֹתֵיהֶם וְלֹא הִשְׁמִיעוּ לֹא צַהֲלָה וְלֹא גְעִיָּה, כְּאִלּוּ הֵבִינוּ אֶת חֻמְרַת הַשָּׁעָה.

­– עֲמֹד! ­– קָרָא דֶנִיס שֵׁנִית וְהַפַּעַם בְּקוֹל רָפֶה. אֶת מִצְנַפְתּוֹ זָרַק אֶל הָאֹהֶל בַּפִּנָּה וְעָמַד פְּשׂוּק־רַגְלַיִם וּשְׂעָרוֹ דָבוּק בְּמִצְחוֹ. ­– חַי אֱלֹהִים, הַחֶבֶל לֹא יַחֲזִיק, וְאִם יִקָּרַע ­– יִצְנַח הַכֹּל הַמָּיְמָה.

­– לֹא נוּכַל לַעֲבוֹר. ­– לָחַשׁ שַׁעְיָה לַיְתוֹמָה.

­– וּמַה יִּהְיֶה? ­– שָׁאֲלָה הַיַּלְדָּה בְּקוֹלָהּ הַשָּׁקֵט.

­– נִצְטָרֵךְ לַעֲמוֹד עַד שֶׁיָּאִיר הַבֹּקֶר.

­– כָּל הַלַּיְלָה?

­– בְּוַדַּאי. עַד זְרִיחַת הַחַמָּה. הֲלֹא אֵינֵךְ מְפַחֶדֶת.

­– לֹא!

דֶּנִיס וְעוֹזְרָיו שָׁלְחוּ קְרִיאוֹת לְעֵבֶר הַנָּהָר וְנַעֲנוּ מִשָּׁם. אַחַר כָּךְ עָבְדוּ מִתּוֹךְ קַדַּחַת לְהַדֵּק אֶת הַמַּעְבֹּרֶת בִּשְׁנֵי קְצוֹתֶיהָ אֶל הַחֲבָלִים וְלֹא תִזַּח, שֶׁכֵּן יֶחְדַּל הַלַּחַץ עַל הַמָּקוֹם הַפָּגוּם. וּכְשֶכִּלּוּ אֶת מְלַאכְתָּם עָמְדוּ בְּשׁוּרָה וּפְנֵיהֶם אֶל הַנּוֹסְעִים. דֶּנִיס אָמַר:

­– אֵין מַה לַּעֲשׂוֹת עוֹד. נִתְפַּלֵּל לֵאלֹהִים שֶׁהָעַמּוּדִים בַּמַּיִם יַחֲזִיקוּ מַעֲמָד. עוֹד אַרְבַּע שָֹעוֹת עַד עֲלוֹת הַשַּׁחַר.

וְאַחֲרֵי קְרִיאוֹת אֲחָדוֹת אֶל הַחוֹף וּמִן הַחוֹף פָּרְשׁוּ הוּא וַאֲנָשָׁיו אֶל הָאֹהֶל הַקָּטָן, יָשְׁבוּ עַל פִּתְחוֹ, וּלְאוֹר הַמְּדוּרָה פָּתְחוּ בְּמִשְׂחַק קְלָפִים. הֵם לֹא הִשְׁמִיעוּ הֶגֶה בְּשַׂחֲקָם, רַק מִפַּעַם לְפַעַם הָלַךְ הָאֶחָד לְהוֹסִיף עֵצִים לַמְּדוּרָה.

אָז הִתְחִילָה הַ“שּׁוֹחֲטִית” לְקוֹנֵן:

­– אוֹי לָנוּ, לָמָּה לֹא נִשְׁאַרְנוּ בָּעֲגָלָה?… לָמָּה הִנַּחְנוּ לַגַּזְלָנִים הָהֵם לְטַלְטֵל אוֹתָנוּ הֵנָּה?… רְאוּ מֶה עָשׂוּ לָנוּ: הֵטִילוּ אוֹתָנוּ לְלֵב יָם וְאֵין מַצִּיל… הַגּוֹיִים הַלָּלוּ יָשְׁבוּ לְשַׂחֵק בִּקְלָפִים וְהִנִּיחוּ אוֹתָנוּ בְּסַכָּנָה גְדוֹלָה… לָמָּה אַתֶּם שׁוֹתְקִים, יְהוּדִים?… אוֹי לִי וּלְמַזָּלִי! גַּם יְתוֹמָה זָרָה הֵטִילוּ עַל רֹאשִׁי…

שַׁעְיָה הִתְבַּיֵּשׁ בְּאִמּוֹ אֲשֶׁר בְּיָדָהּ הָפְקְדָה אֶסְתֵּר וְהִיא נוֹשֵׂאת קִינָה כָּזוֹ בְּאָזְנֵי אֲנָשִׁים זָרִים כְּקוֹרֵאת בִּ“תְחִנָּה”. אַיֵּה גַאֲוָתָהּ? אַיֵּה כְּבוֹדָהּ אֲשֶׁר תָּמִיד הִתְפָּאֲרָה בּוֹ?…

אֲבָל בֵּין הַנּוֹסְעִים הָיוּ גַם אֲנָשִׁים שֶׁלֹּא הָיוּ אוֹבְדֵי־עֵצוֹת כְּלָל וַאֲפִלּוּ הִתְלוֹצְצוּ. אֶחָד אָמַר:

­– יְהוּדִיָָָָָָָָָּה, עוֹד תַּסְפִּיקִי לְקוֹנֵן כְּשֶׁנִּהְיֶה בַּמַּיֵם. גַּם יוֹנָה הַנָּבִיא לֹא קוֹנֵן לִפְנֵי שֶׁבָּא בִּמְעִי הַדָּגָה.

שַׁעְיָה הִסְכִּים לוֹ: “נָכוֹן מְאֹד”. וּלְאִמּוֹ אָמַר: “לָמָּה תַּפְחִידִי אֶת הַיַּלְדָּה?”

וְאֶסְתֵּר אָמְרָה בְּקוֹלָהּ הַשָּׁקֵט:

­– אֲנִי לֹא מְפַחֶדֶת. אֲנִי יוֹדַעַת שֶׁהַכֹּל יַעֲבֹר בְּשָׁלוֹם.

לָמָּה הַגּוֹיִים לֹא מְפַחֲדִים? – אַתְּ שׁוֹמַעַת, אִמָּא? ­– אָמַר שַׁעְיָה ­– עָלַיִךְ לִלְמֹד מֵאֶסְתֵּר אֵיךְ לְהִתְנַהֵג.

וִיהוּדִי בָּא בַּיָּמִים, שֶׁיָּשַׁב בְּקִרְבַת מָקוֹם וְשָׁמַע, אָמַר:

­– חֵי נַפְשֶׁי, יַלְדָּה חֲכָמָה.

שַׁעְיָה נֶהֱנָה הֲנָאָה מְרֻבָּה מִדִּבְרֵי הָאִישׁ. אֶסְתֵּר יָקְרָה לוֹ כָּל־כָּךְ, עַד שֶׁרָצָה לִשְׁמֹעַ עָלֶיהָ אַךְ טוֹבוֹת.

כֵּיוָן שֶׁהַמַּעְבֹּרֶת עָמְדָה וּתְנוּדוֹתֶיהָ שָׁווֹת, הִתְרַגְּלוּ הַנּוֹסְעִים לְמַצָּבָם וְהַפַּחַד פָּג קְצָת מִלִּבָּם. אֲחָדִים הוֹצִיאוּ מַה שֶׁיֵּש עִמָּהֶם וְיָשְׁבוּ לֶאֱכֹל, מִי בַּעֲגָלָה וּמִי עַל כְּלוֹנָס שֶׁהָיָה מוּטָל עַל הַקַּרְקַע.

רָאֲתָה הַ“שּׁוֹחֲטִית”, פּתְּחָה אֶת אֶצְבְּעוֹתֶיהָ וְשָׁאֲלָה אֶת הַיְלָדִים אִם רְעֵבִים הֵם. עוֹד יֵשׁ מַשֶּׁהוּ בַּתַּרְמִיל שֶׁנָּתְנָה לָהּ הָאִשָּׁה.

­– אֲנִי בֶּאֱמֶת מַרְגִּישָׁה שֶׁאֲנִי רְעֵבָה. ­– אָמְרָה אֶסְתֵּר.

­– גַּם אֲנִי. ­– הֶחֱזִיק אַחֲרֶיהָ שַׁעְיָה.

פָּתְחָה הָאִשָּׁה אֶת הַחֲבִילָה, מָצְאָה אֶת הַתַּרְמִיל, שֶׁנִּצְטַמֵּק מְאֹד אַחֲרֵי אָכְלָם בַּפֻּנְדָּק, וְהוֹצִיאָה מִתּוֹכוֹ כַּמָּה כְּרִיכֵי חַלָּה עִם מִשְׁטָח שֶׁל כָּבֵד קָצוּץ בְּשׁוּמָן, וְנָתְנָה לִשְׁנֵיהֶם.

רֵיחוֹ הַטּוֹב שֶׁל הַכָּבֵד נָדַף וְאֶסְתֵּר נָשְׁכָה מִן הַפְּרוּסוֹת בְּתֵאָבוֹן גָּדוֹל. אִלּוּלֵא הִתְבַּיֵּשׁ שַׁעְיָה הָיָה נוֹתֵן לָהּ גַּם אֶת מְנָתוֹ, כֹּה עָרְבָה עָלָיו אֲכִילָתָהּ.

כְּשֶׁכִּלּוּ לֶאֱכֹל שָׁאֲלָה הָאֵם:

­– אוּלַי תִּישְׁנוּ מְעָט? הִנֵּה בַּעֲגָלָה זוֹ יֵשׁ הַרְבֵּה קַשׁ, אַשְׁכִּיב אֶתְכֶם. כָּל הַלַּיְלָה לֹא עֲצַמְתֶּם עָיִן, וְהַבֹּקֶר עוֹדֶנוּ רָחוֹק.

קָמָה וּבִקְשָׁה רְשׁוּת מִבְּעָלֶיהָ שֶׁל הָעֲגָלָה, אַחַר עָרְכָה אֶת הַקַּשׁ בֵּין סֻלָּם לְסֻלָּם, עָזְרָה לִשְׁנֵיהֶם לַעֲלוֹת וְאָמְרָה לָהֶם:

­– תִּשְׁכְּבוּ וְתִישְׁנוּ, יְלָדִים, וַאֲנִי אֵלֵךְ וַאֲדַבֵּר מְעַט עִם הָאֲנָשִׁים. הַשֶּׁבַח לָאֵל שֶׁאֵין גֶּשֶׁם, וּלְוַאי שֶׁלֹּא יֵרֵד עַד הַבֹּקֶר. אוֹי לִי וּלְמַזָּלִי…

פָּרְשָׂה עֲלֵיהֶם אֶת הַסּוּדָר וְהָלְכָה לָּהּ.

כַּמָּה רְגָעִים שָׁכְבוּ הַיְלָדִים בִּדְמָמָה, כְּמַאֲזִינִים לְגַעַשׁ הַמַּיִם, לְהַלְמוּת טַלְפֵי הַבְּהֵמוֹת בָּעֵץ וּלְשִׂיחַת הָאֲנָשִׁים בַּחֲשַׁאי. לָאוֹר הַמִּעַט שֶׁעָלָה מִן הַמְּדוּרָה רָאָה שַׁעְיָה אֶת רֹאשָׁהּ הֶחָמוּד שֶׁל אֶסְתֵּר, מְכֻרְבָּל וּמְגַלֶּה רַק אֶת פָּנֶיהָ הַנְּטוּיִים אֵלָיו. עֵינֶיהָ הָיוּ עֲצוּמוֹת לְמֶחֱצָה וּמוּצַלּוֹת בְּרִיסֵיהֶן הָאֲרֻכִּים, וְהִיא שָׁכְבָה בְּלֹא תְנוּעָה. מְאֹד רָצָה לִשְׁמֹעַ אֶת קוֹלָהּ, וְכַעֲבוֹר זְמַן מָה שָׁאַל:

­– אַתְּ יְשֵׁנָה?­

– עוֹד לֹא. ­– עָנְתָה וּפָקְחָה אֶת עֵינֶיהָ.

­– גַּם אֲנִי אֵינִי יָכוֹל לִישׁוֹן.

­– אַתָּה יָשַׁנְתָּ לִפְנֵי שֶׁבָּאנוּ אֶל הַנָּהָר.

­– בֶּאֱמֶת?

­– כֵּן, רָאִיתִי. כַּמָּה פְּעָמִים הִסְתַּכַּלְתִּי וְרָאִיתִי שֶׁאַתָּה יָשֵׁן.

­– אִם כֵּן, תִּישְׁנִי אַתְּ עַכְשָׁו, וַאֲנִי אֶשְׁמֹר עָלַיִךְ.

­– וּכְשֶׁיִּהְיֶה בֹּקֶר ­– תָּעִיר אוֹתִי?

­– בְּוַדַּאי.

­– אִם כֵּן ­– אֲנִי כְּבָר יְשֵׁנָה. לַיְלָה טוֹב!

וְהִיא הִתְכַּרְבְּלָה, עָצְמָה אֶת עֵינֶיהָ וְשָׁכְבָה בְּלֹא תְּנוּעָה.

הוּא שָׁכַב לְמוּלָהּ וְהִסְתַּכֵּל בְּפָנֶיהָ. בָּטוּחַ הָיָה שֶׁאֵינָהּ יְשֵׁנָה, שֶׁהֲרֵי אִי אֶפְשָׁר שֶׁאָדָם נִרְדָּם עַל־פִּי רְצוֹנוֹ. אֲבָל כְּשֶׁאָרְכוּ הָרְגָעִים וְהִיא לֹא זָעָה, חָשַׁב שֶׁנִּרְדְּמָה. קֵרַב בִּזְהִירוּת אֶת אָזְנוֹ לִשְׁמֹעַ אֶת נְשִׁימָתָהּ, שֶׁהֲרֵי אֵינָהּ דּוֹמָה נְשִׁימַת אָדָם בִּשְׁנָתוֹ לִנְשִׁימָתוֹ בְּהָקִיץ. כֵּן, הִיא יְשֵׁנָה, שֶׁהֲרֵי נְשִׁימָתָהּ כָּל כָּךְ קְצוּבָה!

עוֹד כַּמָּה שָׁעוֹת עַד אוֹר הַבֹּקֶר, וְהוּא מוּכָן הָיָה לִהְיוֹת כָּל הַזְּמַן עֵר וּמַשְׁגִּיחַ עָלֶיהָ. אֵינוֹ זוֹכֵר שֶׁהָיָה פַּעַם עֵר כָּל הַלָּיְלָה. אֲבָל הַלַּיְלָה הַזֶה יִהְיֶה עֵר. יִהְיֶה לוֹ “לֵיל שִׁמּוּרִים”, כְּמוֹ שֶׁנִּקְרָא בַּסְּפָרִים לֵיל הַפֶּסַח.

אִלּוּ הָיוּ בַּשָּׁמַיִם לְבָנָה וְכוֹכָבִים הָיָה שׁוֹכֵב פְּרַקְדָּן וּמִסְתַּכֵּל בָּהֶם. אֲבָל זוֹ כִּפַּת הָעֲנָנִים הַדְּחוּסָה, הַכְּפוּיָה עַל הָעוֹלָם ­– מַה יֵּשׁ לִרְאוֹת בָּהּ? מָשָׁל לְגִיגִית כְּפוּיָה וְאַתָּה תַּחַת הַגִּיגִית.

בֶּאֱמֶת רוֹצֶה הָיָה לַחֲשׁוֹב עַל הַמַּעְבֹּרֶת וְעַל הַנָּהָר וְעַל הַסַּכָּנָה שֶׁהֵם נְתוּנִים בָּהּ, עַל אִמּוֹ וְעַל אָבִיו וְעַל דּוֹדוֹ הַנִּמְצָא קָרוֹב כָּל־כָּךְ, אוּלַי בְּאַחַד הַבָּתִּים הַמְּעַטִּים שֶׁאוֹרָם עוֹד מַגִּיהַּ. רוֹצֶה הָיָה לַחֲשׁוֹב עַל רַבּוֹ וְעַל חֲבֵרָיו בַּ“חֶדֶר”, וּבְיִחוּד עַל טוֹבִיָּה ­– הַטּוֹב שֶׁבַּחֲבֵרָיו, שֶׁהִבְטִיחַ לוֹ לַעֲשׂוֹת מַעְבֹּרֶת לִכְשֶׁיַחֲזֹר הַבַּיְתָה… אֲבָל תָּמִיד חָזְרָה מַחֲשַׁבְתּוֹ אֵלֶיהָ, אֶל אֶסְתֵּר, הַשּׁוֹכֶבֶת כֹּה קְרוֹבָה אֵלָיו, רַק כְּאֹרֶךְ חֲצִי הַיָּד הַמֶּרְחָק בֵּינוֹ לְבֵינָהּ, וְאִם יִפְשֹׁט אֶת יָדוֹ יִגַּע בָּהּ… מִכָּל הַנְּעָרוֹת, הַגְּדוֹלוֹת עִם הַקְּטַנּוֹת שֶׁהוּא מַכִּיר בִּשְׁכֵנוּתָם, אֵין גַּם אַחַת יָפָה וּנְעִימָה כָּמוֹהָ. וְאַף כִּי בָּא עָלֶיהָ אָסוֹן כָּזֶה, שֶׁאָבִיהָ וְאִמָּהּ מֵתוּ בְּשָׁבוּעַ אֶחָד וְהִיא נוֹדֶדֶת לְמָקוֹם וְלַאֲנָשִׁים שֶׁאֵינָהּ מַכִּירָה אוֹתָם וְאֵינָהּ יוֹדַעַת אֵיךְ יִנְהֲגוּ בָּהּ ­–

אֵין הִיא עֲצוּבָה כְּלָל, וְהִיא מְלֵאָה בִּטָּחוֹן, מַמָּשׁ אֵשֶׁת־חַיִל קְטַנָּה… כַּנִּרְאֶה, הוֹרִים חֲשׁוּבִים הָיוּ לָהּ, אַף כִּי עֲנִיִּים הָיוּ. אִלּוּ הָיְתָה עֵרָה, הָיָה שׁוֹאֵל אוֹתָהּ לְאָבִיהָ, מֶה הָיָה עִסְקוֹ וְאֵיזֶה אָדָם הָיָה. אָמְנָם יַלְדָּה הִיא, אֲבָל בַּת־דַּעַת וּבַעֲלַת־מַחֲשָׁבוֹת וְאֶפְשָׁר לְדַבֵּר עִמָּהּ כְּעִם גְּדוֹלָה. כִּמְעַט נִצְטַעֵר שֶׁבִּקֵּשׁ מִמֶּנָּה לִישׁוֹן.

נַעַר בֶּן תֵשַׁע הָיָה שַׁעְיָה בְּסַךְ הַכֹּל וְחָשַׁב מַחֲשָׁבוֹת שֶׁל גָּדוֹל. אֶסְתֵּר מָצְאָה מְאֹד מְאֹד חֵן בְּעֵינָיו: בְּעִגּוּל פָּנֶיהָ הַתָּמִים וּבְעֵינֶיהָ הַחֲכָמוֹת, בְּקוֹלָהּ הֶעָרֵב וּבְדִבּוּרָהּ הַחוֹתֵךְ, בְּכָל תְּנוּעָה מִתְּנוּעוֹתֶיהָ, וְעַתָּה בִּשְׁנָתָהּ נְרְאֲתָה לוֹ מַקְסִימָה מַמָּשׁ. אַחֲרֵי הַנְּסִיעָה רַבַּת־הַתְּלָאוֹת, מַבּוּל הַגֶּשֶׁם וְהַקּוֹרוֹת אוֹתוֹ בְּרַדִּיחוֹב, הַחֲנָּיָה בַּפֻּנְדָּק וְהָעֲלִיָּה עַל הַמַּעְבֹּרֶת הַצָּפָה וְעוֹמֶדֶת עַל הַנָּהָר הַגּוֹאֶה בְּאִישׁוֹן לַיְלָה מוּזָר תַּחַת רָקִיעַ מְעֻנָּן וַחֲדַל־אוֹרוֹת, בְּתוֹךְ מַצָּע קַשׁ שֶׁל עֲגָלָה זָרָה, בֵּין אֲנָשִׁים וּבְהֵמָה מְכֻנָּסִים וַחֲרֵדִים לַצָּפוּי לָהֶם ­– בְּתוֹךְ כָּל אֵלֶּה תָּהָה עַל עַצְמוֹ,

שֶׁהוּא שׁוֹכֵב בְּקִרְבַת יְצוּר עָדִין וְטוֹב, נָם וְנוֹשֵׁם קְצוּבוֹת וּפָנָיו הָרַכִּים זָעִים תּוֹךְ שֵׁנָה, אוּלַי מִתּוֹךְ חֲלוֹמוֹת שֶׁל צַעַר אוֹ שֶׁל עֹנֶג. רֶגַע נִרְאָה לוֹ כְּעֵין חִיּוּךְ עַל פִּיהָ וְרֶגַע כְּעֵין זִיעַ שֶׁל כְּאֵב. מַה הִיא רוֹאָה בחלוֹמָהּ?… וְאוּלַי גַם הוּא חוֹלֵם חֲלוֹם? הַאִם כָּל זֶה אֱמֶת בְּהָקִיץ?…

הוּא נָעַץ אֶת אֶגְרוֹפוֹ בְּעֵינוֹ הָאַחַת וּבְעֵינוֹ הַשְּׁנִיָּה וְלָחַץ עֲלֵיהֶן בְּחָזְקָה, אֲבָל תְּמוּנַת הַקֶּסֶם לֹא סָרָה מִנֶּגְדּוֹ. הַלַּיְלָה הָיָה לַיְלָה, תְּנוּדַת הַמַּיִם לֹא פָּסְקָה, וְהַמַּעְבֹּרֶת, בַּעֲלוֹתָהּ וּבְרִדְתָּהּ חֲלִיפוֹת, חָרְקָה מְעַט בַּחֲבָלֶיהָ, וְשִׂיחַת הָאֲנָשִׁים וְצִלְצוּל הַבְּהֵמוֹת בְּרִתְמָתָן לֹא חָדְלוּ, אַךְ כָּל אֵלֶּה הָיוּ כְּמִסְגֶּרֶת רְחוֹקָה מִלֵּב הַתְּמוּנָה הָרוֹחֶשֶׁת בְּדִמְיוֹנוֹ.

וְגַם דִּמְְיוֹנוֹ פָּנִים רַבּוֹת לוֹ. פַּעַם הוּא מְבִיאוֹ לַעֲיָרָתוֹ וּלְבֵיתוֹ הַיְדוּעִים לוֹ וּפַעַם לִקְרִיסְנִיפּוֹלִי שֶׁלֹּא הָיָה בָּהּ מֵעוֹדוֹ וְאַחַר־כָּךְ לִמְקוֹמוֹת רְחוֹקִים וְזָרִים, לְעִיר גְּדוֹלָה לֵאלֹהִים מְלֵאָה בְּרִיּוֹת נָאוֹת וּלְבוּשׁוֹת הָדָר ­– וּבְכָל מָקוֹם הוּא רוֹאֶה אוֹתָהּ, אֶת אֶסְתֵּר, עִמּוֹ בְּצוּרוֹת וּבְגִילִים שׁוֹנִים, קְטַנָּה וּגְדוֹלָה וּגְדוֹלָה יוֹתֵר, אֵשֶׁת חֵן וָחֶסֶד, וְהִיא תָמִיד עִמּוֹ, בְּקִרְבָתוֹ, מְסִיחָה עִמּוֹ, קוֹרְאָה לוֹ בִשְׁמוֹ, מְשָׁרֶתֶת אוֹתוֹ בְּחִבָּה וְצוֹחֶקֶת לוֹ בִּנְעִימוּת…

שִׁנָּיו נָקְשׁוּ מֵרֹב רֶגֶשׁ.

מִפַּעַם לְפַעַם הָיָה כְּמִתְנַעֵר, מֵרִים אֶת רֹאשׁוֹ קִמְעָה וּמִסְתַּכֵּל לִרְאוֹת הֵיכָן הוּא. אַךְ מִשֶּׁצּוֹנֵחַ רֹאשׁוֹ שׁוּב עַל הַקַּשׁ, בָּא הַדִּמְיוֹן בְּרֹב עִנְיָן וּמַפְלִיג עִמּוֹ, מְחַבְּרוֹ עִם אֶסְתֵּר וְעוֹשֶׂה עִמּוֹ בִּלְהָטִים. עֵרוּתוֹ מְרִימָה אֶת רֹאשׁוֹ וְקוֹרַעַת אֶת עֵינָיו וַחֲלוֹמוֹ מַצְנִיחַ אֶת רֹאשׁוֹ וּמְדַבֵּק אֶת עַפְעַפָּיו, עַד שֶׁהוּא מַעֲבִירוֹ אֶת הַסַּף וּמוֹסְרוֹ לִרְשׁוּתָהּ שֶׁל הַשֵּׁנָה.

דְּפִיקוֹת וְקוֹלוֹת הֵעִירוּ אֶת שְׁנֵיהֶם. הַיּוֹם כְּבָר הֶאֱפִיר, אַךְ עֲרָפֶל לָבָן עָטַף אֶת הַכֹּל. בְּקשִׁי רָאָה שַׁעְיָה אֶת הַנַּעֲשֶׂה עַל הַמַּעְבֹּרֶת. גַּם הַנָּהָר וְגַם הָעִיר שֶׁמִּנֶּגֶד שָׁכְנוּ בַּעֲבִי הָעֲרָפֶל. רַק אֶת אֶסְתֵּר הַיּוֹשֶׁבֶת לְמוּלוֹ רָאָה מִקָּרוֹב. מִתּוֹךְ שֶׁהִסְתַּכֵּל מְרֻכָּז בְּפָנֶיהָ הַתּוֹהִים, כִּמְעַט לֹא שָׁמַע אֶת קוֹל אִמּוֹ הַמְדַבֶּרֶת אֲלֵיהֶם מִקָּרוֹב: – כְּבָר קַמְתֶּם, יְלָדִים? רוֹאִים אַתֶּם, הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא יִתְבָּרֵךְ שָׁמַע קוֹלֵנוּ, הַמַּיִם יָרְדוּ וְאֶפְשָׁר לַעֲבוֹר.

הִנֵּה הַמַּעְבֹּרֶת כְּבָר הוֹלֶכֶת, עוֹד מְעַט וְנַגִּיעַ לַיַּבָּשָׁה… יָפֶה יְשַׁנְתֶּם, יְלָדִים. לִבְרִיאוּת!

אַךְ שַׁעְיָה עוֹד הִסְתַּכֵּל בְּפָנֶיהָ הַתּוֹהִים שֶׁל אֶסְתֵּר.

כַּמָּה יָפִים הָיוּ בְּעוֹד קוּרֵי הַשֵּׁנָה מְרַפְרְפִים עַל עֵינֶיהָ, וְלֶחְיָהּ אֲשֶׁר שָׁכְבָה עָלֶיהָ אֲדֻמָּה וְסִימָנֵי הַקַּשׁ נִכָּרִים עָלֶיהָ.

­– כְּבָר בֹּקֶר? ­– שָׁאֲלָה בְּקוֹלָהּ הֶעָרֵב.

לִשְׁאֵלָתָהּ נֵעוֹר שַׁעְיָה לְגַמְרֵי.

­– כֵּן, אֶסְתֵּר. וְכִי אֵינֵךְ רוֹאָה אוֹתִי? הַמַּיִם יָרְדוּ וְהַמַּעְבֹּרֶת הוֹלֶכֶת.

­– בֶּאֱמֶת? וְתֵיכֶף נִהְיֶה בִּקְרִיסְנִיפּוֹלִי?

­– בְּוַדַּאי, אֶסְתֵּרְ’ל. בְּעוֹד רְגָעִים אֲחָדִים.

הָאֵם עָזְרָה לָהֶם לָרֶדֶת וְיִשְּׁרָה אֶת בִּגְדֵיהֶם הַקְּמוּטִים.

הָעַצְבוּת וְהַיֵּאוּשׁ נִסְתַּלְּקוּ מִמֶּנָּה וְהָיְתָה עֵרָה וְטוֹבָה כְּמוֹ בַּבַּיִת.

דֶּנִיס וַאֲנָשָׁיו מָשְׁכוּ בַּחֶבֶל וְשָׁרוּ. לַאֲחֵרִים לֹא הִרְשָׁה לִמְשֹׁךְ, כִּי הַחֶבֶל מֵאָחוֹר פָּגוּם וְיֵשׁ לִנְהוֹג בִּזְהִירוּת.

­– חֲבָל שֶׁהָעֲגָלָה שֶׁלָּנוּ לֹא עָלְתָה עַל הַמַּעְבֹּרֶת. הֵם אֲנָשִׁים טוֹבִים. אֵיךְ נָשְׂאוּ אוֹתָנוּ בַּמַּיִם… ­– דִּבְּרָה הָאֵם. הִיא שָׁכְחָה מָה אָמְרָה עֲלֵיהֶם בִּשְׁעַת הַסַּכָּנָה.

­– אִם הַמַּיִם יָרְדוּ, הֲרֵי יוּכְלוּ לַעֲבוֹר. ­– אָמְרָה אֶסְתֵּר.

הַ“שּׁוֹחֲטִית” תָּפְסָה אֶת רֹאשׁ הַיַּלְדָּה בִּשְׁתֵּי יָדֶיהָ וּלְחָצַתּוּ אֶל גּוּפָהּ:

­– חֵי נַפְשִׁי, חֲכָמָה אַתְּ מִמֶּנִּי… וְלִבּוֹ שֶׁל שַׁעְיָה גָּאָה לְשֵׁמַע הַדְּבָרִים.

קִמְעָה קִמְעָה הִתְחִילוּ לְהַבְחִין בְּקַו הַמַּיִם שֶׁל הַחוֹף וּבִקְבוּצַת אֲנָשִׁים שֶׁעָמְדוּ וְנוֹפְפוּ בִּידֵיהֶם. אַחַד הַנּוֹסְעִים אָמַר:

­– בָּאוּ לְהַקְבִּיל אֶת פָּנֵינוּ. בְּוַדַּאי דָאֲגוּ לָנוּ.

בָּתֵּי הָעִיר הִתְחִילוּ מִתְעַרְטְלִים מִן הָעֲרָפֶל. הַמּוֹשְׁכִים הֵחִישׁוּ אֶת מַהֲלַךְ הַמַּעְבֹּרֶת. הַנּוֹסְעִים עָסְקוּ בְּסִדּוּר הָעֲגָלוֹת וְהַחֲפָצִים, מִתְכּוֹנְנִים לָרֶדֶת.

הַמַּעְבֹּרֶת נֶחְבְּטָה בְּמַשֶּׁהוּ וְעָמְדָה. – נוּ, הִגַּעְנוּ! ­– קָרָא דֶּנִיס ­– וְעַתָּה, אֲנָשִׁים טוֹבִים, הָבוּ דְמֵי מַשְׁקֶה!

לֹא רַבִּים הָיוּ הַנֶּאֱסָפִים עַל הַחוֹף. מִלְּבַד עוֹזְרוֹ שֶׁל הַמַּעֲבִיר, הָיוּ שָׁם חֲמִשָּׁה אוֹ שִׁשָּׁה אֲנָשִׁים מִבְּנֵי הָעִיר, קְרוֹבֵי הַנּוֹסְעִים. בְּתוֹכָם הָיָה גַם הַדּוֹד שְׁמַרְיָה, גְּבַרְתָּן בַּעַל קוֹמָה וּכְתֵפַיִם גְּבוֹהוֹת. שְׂעַר־שֵׂיבָה מְסֻלְסָל מְבַצְבֵּץ מִתַּחַת לְכוֹבָעוֹ מֵאָחוֹר, וּזְקַן־שֵׂיבָה עָגֹל מַקִּיף אֶת פָּנָיו הַנִּרְאִים כְּצוֹחֲקִים תָּמִיד.

­– הַשּׁוֹחֲטִית מִלּוֹפָּטִין בָּאָה? ­– שָׁאַל אֶת הָרִאשׁוֹן לַיּוֹרְדִים.

­– בָּאָה, בָּאָה, הִנֵּה הִיא, זוֹ עִם הַיְלָדִים.

הִיא מִהֲרָה לִקְרָאתוֹ, וְהוּא הִנִּיחַ יָדוֹ עַל כְּתֵפָהּ הַנְּמוּכָה:

­– כָּךְ. הָיְתָה לָכֶם נְסִיעָה לֹא נְעִימָה. הַבּוּג שֶׁלָּנוּ בִּקֵּשׁ לְהַסִּיעַ אֶתְכֶם לְמָקוֹם אַחֵר, אֲבָל חָזַר בּוֹ.

­– הָיְתָה סַכָּנַת נְפָשׁוֹת, אֲבָל תְּהִלָּה לָאֵל שֶׁאָנוּ כְּבָר כָּאן. הִנֵּה שַׁעְיָה’לִי שֶׁלִּי.

­– כָּךְ. שָׁמַעְתִּי שֶׁהוּא תַּלְמִיד חָכָם.

הִנִּיחַ יָדוֹ עַל רֹאשׁ הַנַּעַר וְשָׁאַל:

­– תִּתֶּן לִי שִׁעוּר בִּגְמָרָא, הָא?

שַׁעְיָה תָּמַהּ בְּלִבּוֹ: לָמָּה דִבֵּר אֵלָיו הַדּוֹד דֶרֶךְ לִגְלוּג? וַהֲרֵי יָדוּעַ שֶׁהוּא עַצְמוֹ גָדוֹל בַּתּוֹרָה.

­– וּמִי הַתִּינֹקֶת הַזֹּאת עִמָּךְ? נִדְמֶה לִי, שַׁעְיָה הוּא בֶּן־הַזְּקוּנִים שֶׁלָּךְ…

סִפְּרָה לוֹ אֲחוֹתוֹ עַל הַיְתוֹמָה, שֶׁנִּתְּנָה עַל יָדָהּ לְהֲבִיאָהּ לִקְרִיסְנִיפוֹלִי עַל מְנָת לְמָסְרָהּ לָרַב, שֶׁיִּשְׁלָחֶנָּה אֶל דּוֹדָתָהּ בִּכְפָר סֶלְץ. יַלְדָּה טוֹבָה. הִנֵּה גַם מִכְתָּב אֶל הָרַב מֵאֵת רַבָּהּ שֶׁל רַדִּיחוֹב.

הַדּוֹד שְׁמַרְיָה פָּנָה אֶל בָּחוּר שֶׁבָּא עִמּוֹ (אֶחָד מִמְּשָׁרְתָיו בַּמִּסְחָר) וְצִוָּה עָלָיו:

­– קַח וְהָבֵא אֶת הַיַּלְדָּה אֶל הָרַב. תֹּאמַר שֶׁאֲנִי שְׁלַחְתִּיהָ אֵלָיו, וְתִמְסֹר לוֹ אֶת הַמִּכְתָּב. תִּמְצָאֶנּוּ עֵר. הוּא מִמַּשְׁכִּימֵי קוּם.

הִסְתַּכֵּל רֶגַע בַּיַּלְדָּה וְאָמַר:

­– הַרְכֵּב אוֹתָהּ עַל גַּבְּךָ. הַדֶּרֶךְ רְחוֹקָה וּגְרוּעָה, וְהַיַּלְדָּה עֲדִינָה. תְּקַבֵּל שְׂכַר־מִצְוָה כָּפוּל.

הַבָּחוּר הִסֵּס וְאִלּוּ אֶסְתֵּר אָמְרָה:

­– תּוֹדָה. בֶּאֱמֶת אֵין צֹרֶךְ. אֲנִי יְכוֹלָה לָלֶכֶת.

­– עֲשֵׂה מַה שֶּׁנִּצְטַוֵּיתָ! ­– פָּקַד הַדּוֹד שְׁמַרְיָה עַל הַבָּחוּר, הֵרִים בְּעַצְמוֹ אֶת הַיַּלְדָּה וְהִרְכִּיבָהּ עַל גַּבּוֹ.

הַבָּחוּר הֶחֱזִיק בְּרַגְלֵי הַיַּלְדָּה, וְהַיַּלְדָּה הֶחֱזִיקָה בְּצַוָּארוֹ.

כְּשֶׁפָּנָה לָלֶכֶת עִמָּהּ, הָפְכָה אֶסְתֵּר אֶת פָּנֶיהָ וְאָמְרָה בְּבַת־שְׂחוֹק:

­– תּוֹדָה לָכֶם. תּוֹדָה לְךָ, שַׁעְיָה’לִי. אַתָּה יֶלֶד טוֹב. אוּלַי עוֹד נִתְרָאֶה.

שַׁעְיָה עָמַד כָּל הַזְּמַן נָבוֹךְ וְנִסְעָר. הַפְּרִידָה מֵאֶסְתֵּר הִכְאִיבָה לוֹ מְאֹד. לוּ הָיָה בְּיָדוֹ לְעָצְרָהּ! לוּ רָצָה הַדּוֹד לְקַחְתָּהּ עִמּוֹ לְבֵיתוֹ! אָנָה הִיא נִשֵּׂאת? אָנָה הִיא בָּאָה?

מָתַי יָשׁוּב לִרְאוֹתָהּ?… הוּא מֻכְרָח לָשׁוּב לִרְאוֹתָהּ…

הוּא הִבִּיט אֵלֶיהָ וְדֹק שֶׁל דְּמָעוֹת הֵלִיט אֶת עֵינָיו. אַךְ דְּבָרֶיהָ הָאַחֲרוֹנִים “אוּלַי עוֹד נִתְרָאֶה” נִחֲמוּ אוֹתוֹ.

“וַדַּאי שֶׁנִּתְרָאֶה”, חָשַׁב, וְלֹא גָרַע עַיִן מִן הַבָּחוּר הַמִּתְרַחֵק עִמָּהּ בַּדֶּרֶךְ הָעוֹלָה הָעִירָה, שֶׁהַיְתָה מִתְבַּהֶרֶת וְהוֹלֶכֶת.

­– הֲיֵשׁ עִמָּךְ עוֹד חֲבִילוֹת? ­– שָׁאַל הַדּוֹד שְׁמַרְיָה אֶת אֲחוֹתוֹ.

­– רַק חֲבִילָה קְטַנָּה זוֹ וְהַמִּטְרִיָּּה.

­– וּבְכֵן, שְׂאִי אַתְּ אֶת אֵלֶּה וַאֲנִי אַרְכִּיב אֶת שַׁעְיָה עַל גַּבִּי. רוֹצֶה אַתָּה שֶׁאֶשָּׂאֲךָ עַל גַּבִּי? בּוֹא, רְכַב עָלַי! – לֹא, לֹא, ­– עָנָה שַׁעְיָה מְפֻזָּר ­– אֵינִי רוֹצֶה. בְּשׁוּם אֹפֶן. מָה אֲנִי ­– תִּינוֹק?

פִּיו דִּבֵּר דִּבְרֵי סֵרוּב וּמֹחוֹ חָשַׁב עָלֶיהָ, עַל אֶסְתֵּר.

“אוּלַי עוֹד נִתְרָאֶה”… וַדַּאי שֶׁיִּתְרָאֶה עִמָּהּ.

כְּשֶׁיִּגְדַּל יֵלֵךְ לְבַקְּשָׁהּ. אִם גַּם בִּמְדִינוֹת הַיָּם תִּהְיֶה ­– יִמְצָאֶנָּה, אִי אֶפְשָׁר אַחֶרֶת. עַד קְצֵה הָעוֹלָם יִנְדֹּד וְיִמְצָאֶנָּה. אִי אֶפְשָׁר אַחֶרֶת…

וְגַם בְּלֶכְתּוֹ בַּדֶּרֶךְ, מְפַגֵּר מְעַט אַחֲרֵי אִמּוֹ וְדוֹדוֹ הַגָּחוּן אֵלֶיהָ בְּשִׂיחָה, שִׁנֵּן לְעַצְמוֹ: “כָּל מִכְשׁוֹל לֹא יַעַצְרֵנִי. יָמִים וְשָׁנִים אֲחַפְּשֶׂנָּה ­– וְאֶמְצָאֶנָּה. אִי אֶפְשָׁר אַחֶרֶת… אִי אֶפְשָׁר אַחֶרֶת…”

וְעוֹד דָּבָר הֶחְלִיט: אֶת סוֹדוֹ זֶה יִשָּׂא בְּלִבּוֹ וְלֹא יְגַלֶּנּוּ לְשׁוּם אָדָם, וַאֲפִלּוּ לְטוֹבִיָּה חֲבֵרוֹ. לֹא, סוֹד כָּזֶה אֵין מְגַלִּים לְשׁוּם אָדָם.