בִּשְׁנוֹת יַלְדוּתוֹ הָרִאשׁוֹנוֹת מִתְיָרֵא הָיָה טוֹבִיָּה מִפְּנֵי שֵׁדִים וְרוּחוֹת, מִפְּנֵי מֵתִים וּנְשָׁמוֹת מִתְהַלְּכוֹת בְּעוֹלַם־הַתֹּהוּ. גַם אֶת הָאֱלֹהִים יָרֵא הָיָה, כַּמּוּבָן, וְיוֹתֵר מִמֶּנּוּ אֶת הָעֲבֵרָה, שֶׁהִיא גוֹרֶמֶת צַעַר מְמֻשָּׁךְ שֶׁל חֲרָטָה. אַךְ מֵעוֹדוֹ לֹא יָרֵא הָיָה מִפְּנֵי אָדָם חַי. כְּשֶׁנִּדְמָה לוֹ כִּי נַעַר מְבַקֵּשׁ לִפְגֹּעַ בּוֹ, לַעֲשׂוֹת לוֹ רָעָה, מִיָּד קָם בְּקִרְבּוֹ רוּחַ־מֶרִי, רָצוֹן לְהִתְגָּרוֹת בּוֹ, לְהִתְנַגֵּד לוֹ, לְהַכְרִיעוֹ.

מִיַּלְדוּתוֹ מְעֹרָב הָיָה עִם הַ“גּוֹיִים” הַשְּׁכֵנִים. הָיָה נַעַר עִם נַעֲרֵיהֶם, וּבְשָׁעוֹת שֶׁהָיָה פָּנוּי מִלִּמּוּד, אוֹהֵב הָיָה לִרְכֹּב עַל סוּסֵיהֶם וּלְהִתְרוֹצֵץ עִם כַּלְבֵיהֶם, עוֹשֶׂה עִמָּהֶם בַּשָּׂדֶה, בַּגַּן וּבַגֹּרֶן, בֶּחָצֵר וּבַסַּדְנָא (אַךְ נִשְׁמַר לְנַפְשׁוֹ מֵהִתְגָּאֵל בְּמַאֲכָלָם), וְלֹא יָרֵא לֹא גוֹי גָּדוֹל וְלֹא גוֹי קָטָן, וְהָיָה מִתְגָּרֶה בִּשְׁנֵיהֶם, מִתּוֹךְ צְחוֹק וּמִתּוֹךְ רֹגֶז, פּוֹגֵעַ וְנִפְגָּע לְפִי חֶשְׁבּוֹן צֶדֶק. וְאַף עַל פִּי כֵן מֵעוֹלָם לֹא פָּסְקָה מִלִּבּוֹ הַהַכָּרָה, שֶׁנִּטְּעָה בּוֹ בַּבַּיִת, אוֹ שֶׁיָּנַק אוֹתָהּ עִם חֲלֵב אִמּוֹ, כִּי סַכָּנָה נִשְׁקֶפֶת מֵהֶם תָּמִיד לִיהוּדִי. לֹא לוֹ עַצְמוֹ – הַיֶּלֶד הַיְּהוּדִי שֶׁשְּׁמוֹ טוֹבִיָּה בֶּן נְחֶמְיָה הַמּוֹזֵג, אֶלָּא לִכְלַל הַיְּהוּדִים. לֹא מִפְּלוֹנִי הַגּוֹי, אֶלָּא מִכְּלַל הַגּוֹי. מִין רוּחַ שֶׁל “גּוֹיוּת”, כִּבְיָכוֹל, מִתְנַקֶּשֶׁת תָּמִיד בְּחַיֶּיהָ שֶׁל רוּחַ הַיַּהֲדוּת.

סַבְתָּא חַנָּה, אֵם אִמּוֹ, יְשִׁישָׁה גְבוֹהָה וּכְחוּשָׁה, חַכְמָנִית וְקַפְּדָנִית, שֶׁמְּכוֹרָתָהּ הָיְתָה רוּסְיָה הַגְּדוֹלָה, אָהֲבָה לְסַפֵּר וְלַחֲזֹר וּלְסַפֵּר אֶת הַמּוֹרָאוֹת שֶׁבָּאוּ “לָנוּ” מֵהֶם, מִן הַגּוֹיִים. מִפִּי אָבִיו שָׁמַע פְּעָמִים אֲחָדוֹת אֶת סִפּוּר הַמַּעֲשֶׂה בְּסוֹחֵר יְהוּדִי מְכֻבָּד מִבְּרוֹד, שֶׁנִּרְצַח בִּשְׁעַת לִינָה בְּבֵיתוֹ שֶׂל כַּפְרִי. אַךְ יוֹתֵר מִכָּל הַסִּפּוּרִים חָרַת בּוֹ רשֶׁם הַפִּתְגָּם שֶׁהָיָה שָׁגוּר בְּפִי אִמּוֹ: “הֱוֵה זָהִיר בְּגוֹי שֶׁאֵינוֹ מִצְטַלֵּב. אַל תָּלִין בְּבֵיתוֹ, אַל תֵּלֵךְ עִמּוֹ יְחִידִי בַּדֶּרֶךְ, אַל תֹּאכַל מִפִּתּוֹ..” וְעוֹד כַּמָּה לָאוִין כַּיּוֹצֵא בָּאֵלֶּה.

לֹא פַּעַם, אַגַּב רִיצָה מְטֹרֶפֶת עִם חֶבֶר “שְׁקָצִים”, אוֹ אַגַּב רְחִיצָה קֻנְדֵּסִית בַּנָּהָר אוֹ בִּשְׁעַת שִׂיחָה־שֶׁל־גְּדוֹלִים עִם עָרֵל זָקֵן – נֶעְצַר הַנַּעַר פִּתְאֹם מִּתּוֹךְ תְּהִיָּה, כְּמַבִּיט לְתוֹךְ תְּהוֹם.

וּבָא הַיּוֹם, בּוֹ נִתְנַסָּה טוֹבִיָּה בְּנִסָּיוֹן אֲשֶׁר לֹא יִשָּׁכַח מִלִּבּוֹ כָּל חַיָּיו. מוּטָב כִּי נִשְׁמַע מַעֲשֶׂה זֶה מִפִּיו, כְּפִי שֶׁסִּפְּרוֹ אַחַר־כָּךְ לַטּוֹב בִידִידָיו״ לְשַׁעְיָה.

וְזֶה הַסִּפּוּר אֲשֶׁר סִפֵּר לוֹ:

הַזְמָנַת הַדּוֹד    🔗

בְּאֶחָד מִימֵי סוֹף הָאָבִיב נִתְקַבֵּל בְּבֵיתֵנוּ מִכְתָּב מֵאֵת דּוֹדִי בַּעַל הַשָּׂדוֹת שֶׁבִּכְפָר רוּדְנוֹ. רַבּוֹת וְשׁוֹנוֹת כָּתַב הַדּוֹד בְּמִכְתָּב אָרֹךְ זֶה: עֲסָקִים שֶׁלּוֹ וַעֲסָקִים שֶׁל אָבִי, עִסְקֵי מָמוֹנוֹת וְעִסְקֵי מִשְׁפָּחָה. וּבְסוֹף הַמִּכְתָּב, בְּאוֹתִיּוֹת זְעִירוֹת, כִּי כְּבָר קָצַר הַמַּצָּע, הָיָה כָּתוּב: “אִם תִּשְׁלְחוּ אֵלֵינוּ לְשָׁבוּעַ־שְׁבוּעַיִם אֶת הַ”תַּכְשִׁיט" שֶׁלָּכֶם, תִּגְרְמוּ נַחַת־רוּחַ מְרֻבָּה לַ“תַּכְשִׁיטִים” שֶׁלָּנוּ. הַתּוֹרָה שֶׁיַּפְסִיד תֵּצֵא בִּשְׂכַר הַלְּחָיַיִם שֶׁיַּרְוִיחַ".

לִנְסֹעַ! לְשַׁנּוֹת מָקוֹם! לִהְיוֹת בִּרְשׁוּת עַצְמִי בְּלִי הוֹרִים וּמוֹרִים! הֲיֵשׁ לְךָ תַּעֲנוּג גָּדוֹל מִזֶּה? רָקַדְתִּי מִשִּׂמְחָה.

– מַה דַּעְתְּךָ, – אָמְרָה אִמִּי לְאָבִי – כְּדַאי לִשְׁלֹחַ אֶת הַיֶּלֶד? הֲרֵי רַק עַתָּה מָלְאוּ לוֹ עֶשֶׂר שָׁנִים. וּמִי יְבִיאֶנּוּ שָׁמָּה? אֲנִי צְרִיכָה לְהָכִין אֶת תַּבְשִׁילֵי הַחַג, וְעֶרֶב שָׁבוּעוֹת כְּבָר קָרוֹב. אַתָּה – כְּלוּם תּוּכַל לִנְסֹעַ בְּיָמִים אֵלֶּה? כִּמְדֻמַּנִי, שֶׁאַתָּה צָרִיךְ לִהְיוֹת בַּבַּיִת (אָבִי הָיָה נוֹסֵעַ עַל פִּי רֹב לְרֶגֶל עֲסָקָיו, וְיֵשׁ שֶׁצָּרִיךְ הָיָה לִשְׁהוֹת כַּמָּה זְמַן בַּבַּיִת כְּדֵי לַעֲרֹךְ אֶת חֶשְׁבּוֹנוֹתָיו וּלְסַדֵּר אֶת הַפִּרְעוֹנוֹת) – לֹא כָּךְ? וַהֲרֵי אַתָּה בּוֹרֵר בְּמִשְׁפָּטוֹ שֶׁל שָׁלוֹם הַשַּׁמָּן, לֹא כָּךְ?

אָבִי יָשַׁב וְשָׁתַק עַל פִּנְקָסוֹ הַגָּדוֹל, כְּאִלּוּ אֵינוֹ שׁוֹמֵעַ אֶת שִׂיחָהּ. וְגַם כְּשֶׁגָּמְרָה אִמִּי אֶת כָּל שְׁאֵלוֹתֶיהָ, לֹא אָמַר כְּלוּם. אַךְ לְאַחַר שֶׁגָּמַר אֶת הַחֶשְׁבּוֹן מִקֵּץ חֲצִי שָׁעָה, נָשָׂא אֶת פָּנָיו עִם הַמִּשְׁקָפַיִם, הֶחֱלִיק אֶת הַדְרַת זְקָנוֹ וְאָמַר לְתוֹךְ הֶחָלָל:

– מִסְתַּבֵּר שֶׁאֵינִי יָכוֹל לִנְסֹעַ, וְגַם אַתְּ אֵינֵךְ יְכוֹלָה לִנְסֹעַ – וְנִסְתַּחֲפָה שָׂדֵהוּ שֶׁל הַבָּחוּר שֶׁלָּנוּ, בְּאֵין בְּרֵרָה יִצְטָרֵךְ לְהִסְתַּפֵּק בָּעֹנֶג שֶׁל פָּרָשַׁת הַשָּׁבוּעַ וְדַף גְּמָרָא בְּ“חַדְרוֹ” שֶׁל ר' זוּסְיָא…

אִלּוּלֵא אָבִי הָיָה, נָכוֹן הָיִיתִי לְקָרְעוֹ כְּדָג. הַדְּמָעוֹת עָלוּ וְדִגְדְּגוּ בִּגְרוֹנִי. אֲבָל יָדַעְתִּי שֶׁדְּמָעוֹת לֹא יוֹעִילוּ הַפַּעַם. לָמָּה לֹא כָּתַב דּוֹדִי הַטִּפֵּשׁ, שֶׁהוּא יָבוֹא בָּעֲגָלָה לְקָחְתֵּנִי? אַךְ עֻבְדָּה הִיא שֶׁלֹּא כָּתַב – וְאֵיךְ אָבוֹא שָׁמָּה בִּהְיוֹת אָבִי וְאִמִּי שְׁנֵיהֶם עֲסוּקִים כָּל־כָּךְ? אִלּוּ קָרָה נֵס וּמוֹעֵד הַחַג הָיָה נִדְחֶה… אֲבָל אֵין תִּקְוָה לְכָךְ…

עָקַרְתִּי אֶת חִשְׁקִי מִלִּבִּי בְּחֶזְקַת הַיָּד וְחָזַרְתִּי לְמִנְהַג חַיַּי. אַךְ שֹׁרֶשׁ קָטָן נִשְׁאַר תָּקוּעַ בַּלֵּב. הַשֵּׁם רוּדְנוֹ לֹא פָּסַק מֵאָזְנַי.

עַל מוֹשַׁב־הָעֲגָלָה    🔗

לֹא עָבְרוּ יוֹמַיִם. בַּבֹּקֶר הַשְׁכֵּם, עוֹדֶנִּי שׁוֹכֵב כָּרוּךְ בְּסָדִין, וְהִנֵּה נִכְנַס אִיבַן סוֹלוּבּ, יְדִיד בֵּיתֵנוּ, הָאִכָּר הֶעָשִׁיר, יְפֵה הַקּוֹמָה, זֶה שֶׁיֻּלַּד לוֹ לִפְנֵי יָמִים מִסְפָּר הַנֶּכֶד הָרִאשׁוֹן. הוּא נִכְנַס, כְּבֶן־בַּיִת, יָשָׁר אֶל הַחֶדֶר הַגָּדוֹל, הֵסִיר אֶת הַמִּצְנֶפֶת, וּשְׂעָרוֹ הַסָּב, הַקָּלוּשׁ, הַקָּלוּשׁ, דָּבוּק בְּזֵעָה אֶל מִצְחוֹ הַקָּמוּט, וְכָךְ אָמַר:

– נְחֶמְקוֹ, כָּךְ וְכָךְ זְהוּבִים דְּרוּשִׁים לִי.

שָׁמַעְתִּי, בִּכְפָר רוּדְנוֹ יֵשׁ לִמְכִירָה פַּר בֶּן בָּקָר מִגֶּזַע מְשֻׁבָּח וַאֲנִי מֻכְרָח לִקְנוֹתוֹ. הַפָּר שֶׁלִּי כְּבָר מָלְאוּ לוֹ שֵׁשׁ שָׁנִים וְתַשׁ כֹּחוֹ.

כְּשֶׁשָּׁמַעְתִּי אֶת שֵׁם הַכְּפָר קָפַץ לִבִּי אֶל גְּרוֹנִי. הֲרֵי זֶה כְּפָרוֹ שֶׁל דּוֹדִי בַּעַל־הַשָּׂדוֹת! רוֹאֶה אֲנִי, מִן הַשָּׁמַיִם מְסַיְּעִים אוֹתִי!

אָבִי נִכְנַס לַקִּיטוֹן, חָזַר וְנָתַן עַל יַד אִיבַן אֶת הַסְּכוּם הַמְּבֻקָּשׁ. הַזְמָנַת דּוֹדִי נִשְׁכְּחָה מִלִּבּוֹ.

וְהוּא חָזַר וְשָׁאַל:

– לְמָתַי אַתָּה נוֹסֵעַ?

– מָחָר עִם שִׁכְבַת הַטַּל.

– אִם כֵּן, סַע לְשָׁלוֹם, וּבְהַצְלָחָה!

– הֱיוּ בְּרִיאִים! אִם תִּהְיֶה סִבָּה וְלֹא אוּכַל לִנְסֹעַ בְּעַצְמִי, יִסַּע בְּנִי. הוּא מֵבִין יָפֶה בִּבְהֵמָה.

כְּשֶׁהָלַךְ הֲרִימוֹתִי רֹאשִׁי מִן הַכָּר וְאָמַרְתִּי בְּקוֹל שָׁלֵו כְּכָל שֶׁיָּכֹלְתִּי:

– אַבָּא, אֶסַּע עִם סוֹלוּבּ אֶל הַדּוֹד?

– אֵין לִי פְּנַאי. דַּבֵּר אֶל אִמָּא. – פְּטָרַנִי אָבִי וְיָצָא אֶל הֶחָצֵר.

עַתָּה קָפַצְתִּי מֵעַל מִשְׁכָּבִי וְרָקַדְתִּי לְאֹרֶךְ הַחֶדֶר וּלְרָחְבּוֹ. הַנְּסִיעָה כְּמֻנַּחַת בְּקֻפְסָה! עַל אִמָּא אֶתְגַּבֵּר אַחַת־שְׁתַּיִם!

וְאָמְנָם, הִשַּׂגְתִּי מֵאִמִּי אֶת הַסְכָּמָתָהּ לַנְּסִיעָה: וְלֹא הָיָה עוֹד מְאֻשָּׁר כָּמוֹנִי.

כָּל אוֹתוֹ יוֹם וְכָל הָעֶרֶב טָרוּד הָיִיתִי בַּהֲכָנוֹת לַנְּסִיעָה. הַ“חֶדֶר” – מִי זָכַר שְׁמוֹ? גַּם אִמִּי, שֶׁהָלְכָה בְּעַצְמָהּ לְבֵית סוֹלוּבּ לְסַדֵּר אֶת עִנְיַן נְסִיעָתִי, טָרְחָה בִּשְׁבִילִי: תִּקְּנָה אֶת לְבָנַי, חִזְּקָה כַּפְתּוֹרִים בִּבְגָדַי, הֵכִינָה לִי מֶרְחָץ בְּאַמְבַּטִּי שֶׁל עֵץ. בַּלַּיְלָה כִּמְעַט לֹא עָצַמְתִּי עַיִן מֵרֹב מַרְאוֹת חוֹזְרִים. וְעִם הָנֵץ הַחַמָּה שָׁמַעְתִּי מִתּוֹךְ הִתְפַּעֲמוּת הַלֵּב אֶת רַעַשׁ הָאוֹפַנִּים הָעַלִּיז שֶׁל עֲגָלָה רֵיקָה מִתְקָרֵב. הָעֲגָלָה עָמְדָה לִפְנֵי בֵּיתֵנוּ, וּמִיָּד דָּפַק קוֹל בַּחַלּוֹן:

– הִנֵה הָעֲגָלָה.

לֹא קוֹלוֹ הַנָּעִים שֶׁל סוֹלוּבּ הַזָּקֵן הָיָה זֶה, אֶלָּא קוֹלוֹ הַיָּבֵשׁ, הַצָּרוּד קְצָת, שֶׁל וָסִיל בְּנוֹ, זֶה שֶׁלִּפְנֵי יָמִים מִסְפָּר נוֹלַד לוֹ בֵּן זָכָר. חֲבָל! מוּטָב הָיָה לִנְסֹעַ עִם אִיבַן הֶחָבִיב, הַטּוֹב וְהַמְבַדֵּחַ.

לֹא הוֹעִיל כְּלוּם! אֶת הֶחָלָב הַמְצֻמָּק, הַשָּׂרוּף מַשֶּׁהוּ, יַחַד עִם הַ“קְרוּם”, אָנוּס הָיִיתִי לִשְׁתּוֹת מִידֵי אִמִּי מִתּוֹךְ צַלַּחַת הַזְּכוּכִית. וּכְדֵי שֶׁלֹּא אֶתְחָרֵט בָּאֶמְצַע, לָחֲצָה אֶת פָּנַי אֶל הַצַּלַּחַת. בַּחוּץ רָאִינוּ אֶת וָסִיל מְטַפֵּל בַּסוּסִים כְּאִלּוּ אֵינוֹ מַרְגִּישׁ בָּנוּ. אָבִי הֱרִימַנִי וֶהֱטִילַנִי לְתוֹךְ הָעֲגָלָה הַמּוּצָעָה יָפֶה. כָּל בְּנֵי הַבַּיִת עָמְדוּ בַּמִּרְפֶּסֶת הַקְּטַנָּה וְהִזְהִירוּנִי עַל הִתְנַהֲגוּתִי שָׁם, בְּבֵית הַדּוֹד, שֶׁלֹּא אֲבַיֵּשׁ אוֹתָם חָלִילָה.

הִתְיַשַּׁבְתִּי כְּ“פָרִיץ” עַל מוֹשַׁב־הַכָּבוֹד הָרַךְ, שֶׁהָיָה מוּצָע בִּמְיֻחָד בִּשְׁבִילִי. קָטָן וְצָנוּם יָשַׁבְתִּי בְּאֶמְצַע מוֹשָׁב גָּבֹהַּ וְרָחָב, דַּי לִשְׁלֹשָׁה אֲנָשִׁים גְּדוֹלִים, וְכָל רְכוּשִׁי בְּכִיס שֶׁל כַּר אָדֹם לְרַגְלַי בְּתוֹךְ הַקַּשׁ הַנָּקִי.

– הֱיוּ בְּרִיאִים, אַבָּא וְאִמָּא! הֲיִי בְּרִיאָה דּוֹבָּה! תְּנוּ נְשִׁיקָה לְלֵאָה’לִי (בַּת שְׁנָתַיִם הָיְתָה וְעוֹד יָשְׁנָה).

וָסִיל עָלָה וְיָשַׁב עַל דּוּכַן הָעֶגְלוֹן, הִרְעִיד קַלּוֹת אֶת הַמּוֹשְׁכוֹת עַל גַּב הַסּוּסִים, וּמִיָּד שָׁטְפוּ עַל פְּנֵי הַדֶּרֶךְ.

מַרְגִּישׁ הָיִיתִי אֶת עַצְמִי כְּאָדוֹן חָשׁוּב, הַנּוֹסֵעַ לְמֶרְחַקִּים בְּעֶגְלָתוֹ הַטּוֹבָה שֶׁל סוֹלוּבּ. זָקַפְתִּי אֶת קוֹמָתִי כְּכָל שֶׁיָּכֹלְתִּי כְּדֵי לְהַבְלִיט אֶת עַצְמִי. קָרָאתִי לְָעוֹבְרִים וְשָׁבִים הַמְּעַטִּים “בֹּקֶר טוֹב!”, כְּדֵי לִמְשֹׁךְ עֵינֵיהֶם עָלַי: רְאוּ, אֲנִי נוֹסֵעַ יְחִידִי בַּעֲגָלָה מְפֹאֶרֶת! לְאָן? לְמָקוֹם רָחוֹק. אוּלַי לִבְּרוֹד, וְאוּלַי לִלְבוּב. כְּשֶׁאֶחֱזֹר, אֲסַפֵּר לָכֶם מִמַּרְאֵה עֵינַי. יִהְיֶה מַה לְסַפֵּר.

בֵּין הַכְּפָרִים    🔗

אֶת וָסִיל הִכַּרְתִּי מִיּוֹם שֶׁעָמַדְתִּי עַל דַּעְתִּי. יְדַעְתִּיו כְּשֶׁהוּא כְּבָר בָּחוּר מְגֻדָּל וְחָזָק, תַּלְתַּל שָׁחוֹר כָּעוֹרֵב נוֹפֵל עַל מִצְחוֹ, וְעֵינָיו חֲצוּפוֹת. יָדַעְתִּי כִּי שָׁלשׁ שָׁנִים עָבַד בִּצְבָא הַקֵּיסָר, וְגַם הִגִּיעַ לְדַרְגַּת “קַפְּרַל” (רַב־טוּרַאי). אֲבָל גַּם מִשְּׁנוֹתָיו הָרִאשׁוֹנוֹת יָדַעְתִּי לֹא מְעַט, כִּי בְּבֵיתֵנוּ דֻּבַּר בּוֹ לֹא פַּעַם אֶחָת. נַעַר מְשֻׁלָּח וּמֻפְקָר הָיָה, לְלֹא רֶסֶן. אָבִיו אִיבַן, שֶׁבַּעַל מִדּוֹת הָיָה, פִּיו וְלִבּוֹ שָׁוִים, הָיָה מְתַנֶּה בְּבֵיתֵנוּ אֶת צָרוֹתָיו מִבְּנוֹ בְּכוֹרוֹ. יַחַד עִם חֲבֵרָיו הָיָה עוֹשֶׂה מַעֲשֵׂי חַבָּלָה בְּכָל מַה שֶׁהִשִּׂיגָה יָדוֹ. גַּם מִתְגָּרֶה הָיָה בַּיְּהוּדִים וּפָגַע בָּהֶם לִפְרָקִים. אָבִיו יִסְּרוֹ קָשֶׁה, אַךְ מוּסַר הָאָב לֹא פָּעַל עָלָיו הַרְבֵּה וְהָיָה חוֹזֵר לְסוֹרוֹ. בִּי נֶחֱרַת רָשְׁמוֹ בְּיִחוּד בְּשֶׁל הַהַעֲוָיוֹת הַמְּשֻׁנּוֹת שֶׁהָיָה עוֹשֶׂה לְעֵינֵי עוֹבְרִים וְשָׁבִים. לֹא אֵרַע שֶׁיַּעֲבֹר עַל פְּנֵי מִישֶׁהוּ בָּרְחוֹב, גָּדוֹל אוֹ קָטָן, וְלֹא יַעֲשֶׂה כְּנֶגְדּוֹ הַעֲוָיָה מְכֹעָרָה בְּפָנָיו הַיָּפִים, עַל פִּי רֹב בִּשְׁלִיחַת הַלָּשׁוֹן. וְאוּלָם אָבִי הַטּוֹב הָיָה מְלַמֵּד עָלָיו סַנֵּגוֹרִיָּה בִּפְנֵי אָבִיו: “אַל תִּצְטַעֵר, אִיבַן. הַכֹּל יוֹדְעִים שֶׁהוּא לֵצָן. לִכְשֶׁיִּגְדַּל וְיִשְׁכַּח לֵצָנּוּתוֹ – יִהְיֶה בָּחוּר מְיֻשָּׁב. עוֹד תִּרְאֶה בּוֹ נַחַת”.

וְאָכֵן, מִשֶּׁחָזַר מֵעֲבוֹדַת הַצָּבָא (רְאִינוּהוּ פְּעָמִים אֲחָדוֹת כְּשֶׁבָּא לַחֻפְשָׁה הָדוּר בְּמַדָּיו הַמְצֻחְצָחִים) כְּאִלּוּ הָחֳלַף בְּאַחֵר: נָהַג חֲשִׁיבוּת בְּעַצְמוֹ, לֹא עָשָׂה שׁוּם הַעֲוָיָה, נִרְתַּם בַּעֲבוֹדַת הַמֶּשֶׁק מִתּוֹךְ בֻּלְמוּס שֶׁל חֲרִיצוּת. רַק בְּשַׁבָּת וּמוֹעֵד שֶׁלָּהֶם הָיָה נִרְאֶה בָּרְחוֹב, לָבוּשׁ הָדָר, בְּתוֹךְ חֶבְרַת בַּחוּרִים וּצְעִירֵי אִכָּרִים. לְאַחַר חֲדָשִׁים אֲחָדִים נָשָׂא אִשָּׁה – בִּתּוֹ שֶׁל רֹאשׁ־כְּפָר מִן הַסְּבִיבָה וְלִפְנֵי יָמִים אֲחָדִים יַלְדָה אִשְׁתּוֹ בֵּן.

בְּבֵיתֵנוּ שָׂמְחוּ עַל הַתְּמוּרָה שֶׁחָלָה בּוֹ, כְּאִלּוּ בֶּן מִשְׁפַּחְתֵּנוּ הוּא, כִּבְיָכוֹל. כֹּה אַמִּיצִים הָיוּ קִשְׁרֵי הַיְּדִידוּת בֵּינֵינוּ וּבֵין בֵּית סוֹלוּבּ.

רַק דָּבָר אֶחָד רַע סִפְּרוּ עָלָיו: אֵינוֹ אָדוּק עוֹד בְּדָתוֹ וּמִשְׁתַּמֵּט מֵהֲלִיכָה לְבֵית הַיִּרְאָה. סִפְּרוּ, שֶׁאֲפִלּוּ עַל טֶקֶס הַנִּשּׂוּאִים שֶׁנַּעֲשָׂה בִּידֵי הַכֹּהֵן לִגְלֵג. כְּנֶגֶד זֶה הוּא מַרְבֶּה לֵילֵךְ אֶל הַחֲנוּת שֶׁהָאִכָּרִים יָסְדוּ אָז בָּעֲיָרָה, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִצְטָרְכוּ לִקְנוֹת אֵצֶל הַיְּהוּדִים.

הוּא נַעֲשָׂה בֶּאֱמֶת “בָּחוּר מְיֻשָּׁב”, הֲלִיכוֹתָיו בְּנִימוּס וּמַשֶּׁהוּ מֵחֵן הַמֶּרְחַקִּים וּמִזֹּהַר הַצָּבָא חוֹפֵף עָלָיו. אַף הִתְחַבְּרוּתוֹ אֶל מַשְׂכִּילֵי בְּנֵי עַמּוֹ (וּבְרֹאשָׁם הַנּוֹטַרְיוֹן, אַנְטִישֵׁמִי מֻבְהָק) הֶעֶלְתָה אֶת עֶרְכּוֹ בְּעֵינַי.

אָמְנָם בּוֹחֵר הָיִיתִי שֶׁסּוֹלוּבּ הָאָב עַצְמוֹ יַסִּיעֵנִי, אֲבָל מְרֻצֶּה הָיִיתִי גַם בּוֹ, בְּוָסִיל סוֹלוּבּ. כָּל זְמַן שֶׁנָּסַעְנוּ בִּרְחוֹבוֹת הָעֲיָרָה וְאַחַר כָּךְ בְּעִבּוּרָהּ הַכַּפְרִי שָׁתַק. זָקוּף יָשַׁב עַל דּוּכָנוֹ וְגַבּוֹ אֶל הַנּוֹסֵעַ הַקָּטָן. הַשּׁוֹט עִם צִיץ־הַצֶּמֶר הַכָּחֹל נָעוּץ בְּטַבַּעַת שֶׁלִּימִין הַדּוּכָן, וְהוּא מַחֲזִיק מִתּוֹךְ רִשּׁוּל הַמּוֹשְׁכוֹת וְרַק לְעִתִּים יַרְעִידֵן קַלּוֹת, כִּבְלִי מֵשִׂים, הַסּוּסִים הַטּוֹבִים לֹא הָיוּ צְרִיכִים זֵרוּז וְהָיוּ דּוֹהֲרִים בְּרָצוֹן.

עָלַי לְהוֹדוֹת שֶׁגַּם שְׁתִיקָתוֹ הוֹסִיפָה בְּעֵינַי עַל חֲשִׁיבוּתוֹ. הוּא כִּמְעַט מָצָא חֵן בְּעֵינַי. צָדַק אָבִי בִּנְבוּאָתוֹ. לְבוּשׁוֹ הַנָּאֶה, פָּנָיו הַמְּגֻלָּחִים, תִּסְפָּרְתּוֹ הָעִירוֹנִית, יִשּׁוּב דַּעְתּוֹ, אַבָּהוּתוֹ – כָּל אֵלֶּה הָיוּ נְהִירִים לִי וְלִבִּי הָלַךְ כִּמְעַט אַחֲרָיו. מַה שֶָׁהוּא מִתְחַבֵּר אֶל שׂוֹנְאֵי יִשְׂרָאֵל, הָרוֹצִים לִגְזֹל אֶת פַּת לַחְמָם שֶׁל הַחֶנְוָנִים הַיְּהוּדִים, הֻסַּח מִלִּבִּי. הֲרֵי בְּעֶצֶם לֹא נִזּוֹקוּ הַיְּהוּדִים נֵזֶק שֶׁל מַמָּשׁ עַל יְדֵי חֲנוּת הָאִכָּרִים: עֲדַיִן דֵּי לָקוֹחוֹת לָהֶם, אַחֲרֵי כָּל הַשִּׁסּוּי בכְּפָרִים, בְּבָתֵּי־הַיִּרְאָה וּבְבָתֵּי־הַמַּרְזֵחַ (בְּבֵיתֵנוּ דֻבַּר עַל זֶה הַרְבֵּה, וַאֲנִי דַנְתִּי עַל הַדְּבָרִים כִּמְגֻדָּל).

גַּם כְּשֶׁיָּצָאנוּ אֶל הַשָּׂדוֹת הַפְּתוּחִים עוֹד שָׁתַק. נִסִּיתִי לְ“הַדְבִּירוֹ”, בְּשָׁאֳלִי אוֹתוֹ לִשְׁלוֹם הַתִּינוֹק, אַךְ הוּא לֹא הֵשִׁיב לִי כְּלוּם. נִפְגַּעְתִּי מֵהִתְנַהֲגוּתוֹ, אוּלָם חָשַׁבְתִּי בְּלִבִּי: אוּלַי הוּא שָׁקוּעַ בְּמַחֲשָׁבוֹת וְלֹא שָׁמַע. וַהֲרֵי גַּם אָבִי יֵשׁ שֶׁאֵינוֹ שׁוֹמֵעַ מַה שֶׁאִמִּי מְדַבֶּרֶת אֵלָיו. כַּעֲבֹר רְגָעִים מְעַטִּים שְׁאַלְתִּיו שֵׁנִית, בְּשִׁנּוּי נֹסַח קְצָת וּבְקוֹל מֻגְבָּר, וְגַם הַפַּעַם שָׁתַק. נִתְבָּרֵר לִי, כִּי בְּמִתְכַּוֵּן אֵינוֹ מֵשִׁיב לִי. נַעֲשָׂה לִי לֹא נוֹחַ. מָה, אֵינוֹ רוֹצֶה לְדַבֵּר אֶל יְהוּדִי? לֹא נָאֶה לוֹ? לֹא לְפִי כְּבוֹדוֹ הוּא? וְזָכַרְתִּי אֶת מִנְהָגוֹ בַּבֹּקֶר, כְּשֶׁיָּצָאתִי לַנְּסִיעָה: לֹא אָמַר שָׁלוֹם לְהוֹרַי, לֹא פָּנָה אֵלֵינוּ, כָּל הַזְּמַן טִפֵּל בַּסּוּסִים, כְּמוֹ לֹא רָצָה לְהַבִּיט אֵלֵינוּ…

“רָשָׁע”! גָּמַרְתִּי בְּלִבִּי, “אֵינְךָ רוֹצֶה לְדַבֵּר עִמִּי – אַל תְּדַבֵּר. גַּם אֲנִי אֶשְׁתֹּק, עַד שֶׁתְּבִיאֵנִי לְבֵית דּוֹדִי”.

הַשָׂדוֹת הָיוּ יָפִים מְאֹד בְּעוֹנָה זוֹ. הַקָּמָה הָיְתָה צְפוּפָה, מִתְנַפְנֶפֶת יְרֻקָּה אַחֲרֵי הַגְּשָׁמִים בְּעִתָּם. הַשִּׁפּוֹן גָּבוֹהַּ מִן הַחִטָּה, וְהַחִטָּה גְבוֹהָה מִן הַשְּׂעוֹרָה, זְרוּעַת הָאָבִיב. רוּחַ מוֹלִיכָה אֶת הַקָּמָה בְּגַלִּים שֶׁל כֶּסֶף מַבְהִיק וְעוֹמֵם חֲלִיפוֹת. הָיוּ גַם נִירִים אֲרֻכִּים, זְרוּעִים בְּשׁוּרוֹת יְשָׁרוֹת תַּפּוּחֵי־אֲדָמָה וָסֶלֶק, בְּפַסִּים יְרֻקִּים עַל שְׁחוֹר הָאֲדָמָה; פֹּה וָשָׁם הָיָה שְׂדֵה תִלְתָּן, כֻּסֶּמֶת וָדֹחַן, שׁוֹנִים בְּצִבְעֵיהֶם מִשְּׂדוֹת הַלֶּחֶם. לְעִתִּים נִזְדַּמֵּן לְעֵינַי גַם שְׂדֵה־בּוּר וְהוּא מְכֻסֶּה כֻּלּוֹ צִמְחֵי־בָּר פּוֹרְחִים בְּכַמָּה צְבָעִים. זְעֵיר שָׁם נִשְׁמַע צִרְצוּר מִן הַמַּחֲבוֹא. צִפֳּרִים הִתְעוֹפְפוּ בְּצִיוּץ בָּאֲוִיר.

אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא עָבַרְתִּי מִיְּמֵי בְּדֶרֶךְ זוֹ, יְדַעְתִּיהָ יָפֶה מִתּוֹךְ מָה שֶׁשָּׁמַעְתִּי בַּבַּיִת, וּבְיִחוּד מִפִּי אֲחוֹתִי הַגְּדוֹלָה, שֶׁהָיְתָה אֵצֶל דּוֹדִי כְּבָר שָׁלשׁ פְּעָמִים. יֶלֶד סַקְרָן הָיִיתִי תָּמִיד, וּבַעַל דִּמְיוֹן עֵר וּפוֹרֶה. מַרְבֶּה אֲנִי לִשְׁאֹל לִפְרָטֵי כֹּל דָּבָר, וְכָל מַה שֶׁסִּפְּרוּ לִי הָיָה נִצָּב כְּמוֹ חַי לְנֶגֶד עֵינַי. יָדַעְתִּי כִּי עָלֵינוּ לַעֲבֹר תְּחִלָּה יַעַר קָטָן, אַחַר כָּךְ יֵשׁ כְּפָר קָטָן, וּבְמֶרְחָק מַה מִמֶּנּוּ כְּפָר גָּדוֹל, אָרֹךְ מְאֹד. בְּאֶמְצַע הַכְּפָר הַזֶּה, הָאָרֹךְ, בֵּית־יִרְאָה עַתִּיק, “צֶרְקְבָה” שֶׁל עֵץ מַשְׁחִיר מִיּשֶׁן וּלְיָדוֹ מִגְדַּל־פַּעֲמוֹנִים, אַף הוּא עָשׂוּי עֵץ יָשָׁן, דּוֹמֶה לַ“צֶּרְקְבָה” שֶׁבַּעֲיָרָתֵנוּ, סָמוּךְ לְבֵית־הַיִּרְאָה הוּקַם בֵּית־סֵפֶר חָדָשׁ בַּעַל שְׁתֵּי קוֹמוֹת, בָּנוּי כֻּלּוֹ לְבֵנִים אֲדֻמּוֹת וּלְבָנוֹת לְסֵרוּגִין. אַחַר־כָּך שׁוּב שָׁדוֹת, וּבָאֶמְצַע כִּבְרַת דֶּרֶךְ שֶל חוֹל עָמֹק. אַחֲרֵי כֵן יַעַר גָּדוֹל, וּבִקְצֵה הַיַּעַר בִּקְתוֹת אִכָּרִים אֲחָדוֹת וּפֻנְדָּק שֶׁל יְהוּדִי, תַּחֲנָה לְנוֹסְעִים בְּדֶרֶךְ רְחוֹקָה. אַחֲרָיו דֶּרֶךְ עֵמֶק קָטָן וְגֶשֶׁר עַל נַחַל, שֶׁטַּחֲנָה עוֹמֶדֶת עַל יָדוֹ; וּמִשָּׁם, מַהֲלַךְ רֶבַע שָׁעָה, – הַכְּפָר שֶׁל דּוֹדִי, הַיּוֹשֵׁב בִּמְבוֹא הַכְּפָר לְיַד שְׂדוֹתָיו. אַחֲרֵי חֲצַר בֵּית דּוֹדִי הַכְּפַר גּוּפוֹ, וְהוּא אָרֹךְ מִן הַכְּפָר הַגָּדוֹל שֶׁבַּדֶּרֶךְ. אֲחוֹתִי מְסַפֶּרֶת, שֶׁבְּנֵי דוֹדִי הֶעֱלוּהָ עַל גַּג הָאָסָם וּמִשָּׁם רָאֲתָה אֶת מַרְאֵה הַכְּפָר כֻּלּוֹ, “הַנִּמְשָׁךְ עַד קְצֵה הָאָרֶץ”.

כָּל כָּךְ הִשְׁתַּקַּעְתִּי בַּמַּרְאוֹת הַשְּׁגוּרִים בְּלִבִּי עַד שֶׁהִסַּחְתִּי דַעְתִּי לְגַמְרֵי מִוָּסִיל וּמִשְּׁתִיקָתוֹ. וְהִנֵּה תַמּוּ הַשָּׂדוֹת וְנִכְנַסְנוּ לַיַּעַר הָרִאשׁוֹן. מִיַּלְדוּתִי יֵשׁ בִּי הַרְגָּשָׁה עִם כְּנִיסָה לְיַעַר, בֵּין בָּרֶגֶל בֵּין בְּרֶכֶב, כְּאִלּוּ אֲנִי נִכְנָס לְהֵיכָל. רוּחַ מְרוֹמִים עָטַתְנִי וְכָל חוּשַׁי בִּי נְטוּיִים אֶל הַמַּרְאוֹת, הָרֵיחוֹת וְהַקּוֹלוֹת, שֶׁהָיוּ בְּעֵינַי חֲטִיבָה אַחַת, תַּעֲרֹבֶת שֶׁל יָרֹק וְחוּם וְשָׁחוֹר נָקֹד בְּצִבְעֵי עוֹפוֹת מְשַׂחֲקִים בֵּין הָעֳפָאִים. וְעַל כָּל אֵלֶּה כִּתְמֵי הַחַמָּה הַקּוֹסְמִים עַל הַקַּרְקַע הָרְפוּדָה מַצָּע שֶׁל שַׁלֶּכֶת מְחָטִים וְעָלִים, עִם צִמְחֵי תוּת פְּעוּטִים נוֹשְׂאֵי פְּרִי אָדֹם, נִצְנוּצֵי אַמּוֹת־מַיִם בֵּין הָעֵצִים, כְּתַעֲלוּמוֹת שֶׁל יַעַר. מִזְּמַן לִזְמַן חוֹלֶפֶת בְּרִשְׁרוּשׁ חַיָּה קְטַנָּה, אוֹ אַיֶּלֶת־יַעַר חוּמָה, חֲטוּבַת גֵּו דַּק, גֻּלְגֹּלֶת צָרָה רַבַּת־חֵן וְעֵינַיִם תְּמִימוֹת־נִבְהָלוֹת. לֹא אֵימָה בָּאָה בְּלִבִּי, כִּי אִם רֶגֶשׁ שֶׁל מִסְתּוֹרִין מְרוֹמָם. נָסַעְנוּ כְּבָר כְּרֶבַע שָׁעָה וּכְבָר עָבַרְנוּ כַּחֲצִי הַדֶּרֶךְ. רַק לְעִתִּים רְחוֹקוֹת נִפְגַּשׁ לָנוּ עוֹבֵר־אֹרַח אוֹ נוֹסֵעַ בַּעֲגָלָה. הָיְתָה דְמָמָה מַאֲלִיפַת קוֹלוֹת מַמָּשִׁיִּים אוֹ מְדֻמִּים. הֶחֱזַקְתִּי בִּשְׁנֵי הַסֻּלָּמוֹת בְּיָדַי הַפְּרוּשׂוֹת, הַקְּצָרוֹת, מִתְגַבֵּהַּ קְצַת עַל מוֹשָׁבִי כִּמְרַחֵף עָלָיו וְעֵינַי קְרוּעוֹת לַמַּרְאוֹת. וְהִנֵּה אֲנִי מַשְׁגִּיחַ בִּתְנוּעַת יָדוֹ שֶׁל וָסִיל, תְּנוּעָה מְהִירָה מְאֹד, וּמֵאֲחוֹרֵי כְּתֵפוֹ נִזְרַק אֵלַי אֵיזֶה עֶצֶם קָשֶׁה, כָּבֵד. הָעֶצֶם פָּגַע בְּבִרְכִּי וְצָנַח לְרַגְלַי לְתוֹךְ הַקַּשׁ: תַּפּוּחַ!

הִתְנַעַרְתִּי וּמַחֲשַׁבְתִּי שָׁבָה לְקַדְמוּתָהּ: מַה, הוּא זָרַק לִי תַּפּוּחַ? הוּא רוֹצֶה לְהַנּוֹתֵנִי? לִי, לְיֶלֶד הָעִבְרִים, שֶׁאֵינוֹ רוֹצֶה לְדַבֵּר עִמִּי מִטּוֹב וְעַד רָע? הוּא, גָּלְיָת, לְדָוִד הַקָּטָן?…

תּוֹדָה לְךָ, וָסִיל! – קָרָאתִי מִתּוֹךְ הִתְפָּעֲמוּת הַלֵּב, אַחֲרֵי שֶׁהֲרִימוֹתִי אֶת הַפְּרִי, תַּפּוּחַ מְהֻדָּר, חֶצְיוֹ אַדְמוֹנִי, מִן הַמְשֻׁמָּרִים בַּעֲלִיַּת בֵּיתוֹ שֶׁל סוֹלוּבּ מִשָּׁנָה לְשָׁנָה.

וְגַם הַפַּעַם לֹא עָנָה. הוּא יָשַׁב לוֹ מִתְנַדְנֵד קַלּוֹת עִם תְּנוּדוֹת הָעֲגָלָה בַּדֶּרֶךְ הַלֹּא סְלוּלָה, כְּמוֹ חֵרֵשׁ הוּא, כְּמוֹ לֹא עָשָׂה כָּל מַעֲשֶׁה.

הֵיטֵב חָרָה לִי. אָמַרְתִּי לְהַחֲזִיר לוֹ אֶת מַתְּנָתוֹ. אַךְ אֵיזֶה לַחַשׁ בְּקִרְבִּי אָמַר לִי: “אֱכֹל אוֹתוֹ!” לָעַסְתִּי אֶת הַתַּפּוּחַ הָעֲסִיסִי, הַמָּתוֹק־הַיֵּינִי, כִּמְעַט בְּחֵרוּק שִׁנַּיִם וּבִדְמָעוֹת בָּעֵינַיִם. אֶת הַ“לֵּב” עִם הַחַרְצַנִּים הַשְּׁחוֹרִים זָרַקְתִּי בְּחֵמָה לְבֵין הָאִילָנוֹת.

“הוּא שׁוֹתֵק, אֶשְׁתֹּק גַּם אֲנִי. כְּלוּם שִׂיחָתוֹ אֲנִי צָרִיךְ?”

לְאַחַר שָׁעָה קַלָּה יָצָאנוּ שׁוּב לָאוֹר וּלְמֶרְחַב הַשָּׂדוֹת מוּצְפֵי הַזֹּהַר. הַתַּפּוּחַ הַטּוֹב חִזְּקַנִי קְצָת וְנָסַךְ בִּי רוּחַ טוֹבָה יוֹתֵר. לֹא הַרְחֵק מִשָּׁם נִרְאָה הַכְּפָר הַקָּטָן: גִּבּוּב שֶׁל בְּקָתוֹת מִצְטוֹפְפוֹת כְּחוֹסוֹת זוֹ בְּצֵל זוֹ. מִימִין הַדֶּרֶךְ רָמָה שֶׁל שְׂדוֹת תְּבוּאָה יְשָׁרִים, וּמִשְּׂמֹאלָהּ – מוֹרָד שֶׁל אֲפָר כָּסוּחַ כִּסּוּחַ רִאשׁוֹן. אִכָּרִים, עַל פִּי רֹב נָשִׁים, הָיוּ עוֹסְקִים בְּעֵרוּם הַשַּׁחַת. אֶחָד, סָמוּךְ לַדֶּרֶךְ, עָמַד נִשְׁעַן בִּשְׁתֵּי יָדָיו עַל הַקִּלְּשׁוֹן וְהִסְתַּכֵּל בַּעֲגָלָה הַנּוֹסַעַת. וָסִיל לֹא בֵּרְכוֹ וְהָאִכָּר הִבִּיט אֵלָיו בְּעֵינַיִם לְטוּשׁוֹת.

בַּכְּנִיסָה לַכְּפָר עָבַרְנוּ עַל פְּנֵי צְלָב שֶׁעָמַד בְּתוֹךְ גָּדֵר רְבוּעָה שֶׁל פְּסִיסֵי־עֵץ. וָסִיל עָבַר עַל הַצְּלָב כְּאִלּוּ לֹא רָאָה אוֹתוֹ. הַדָּבָר לֹא טוֹב בְּעֵינַי. נִזְכַּרְתִּי אֶת תּוֹרָתָהּ שֶׁל אִמִּי: “הֱוֶה זָהִיר בְּגוֹי שֶׁאֵינוֹ מִצְטַלֵּב…” אַךְ אָמַרְתִּי לְנַפְשִׁי: “צְלָב פָּשׁוּט כָּזֶה – בְּוַדַּאי לֹא הִרְגִּישׁ בּוֹ. נִרְאֶה כֵּיצַד יִנְהֹג כְּשֶׁנַּעֲבֹר לְיַד בֵּית־הַיִּרְאָה בַּכְּפָר הַגָּדוֹל…”

עָבַרְנוּ אֶת הַכְּפָר, שֶׁהָיָה קָטָן יוֹתֵר מִמַּה שֶׁשִּׁעַרְתִּי. אֲפִלּוּ בֵּית־יִרְאָה לֹא הָיָה בּוֹ. גִּנּוֹת־יָרָק זְעִירוֹת לִפְנֵי הַבְּקָתוֹת הַמְּדֻלְדָּלוֹת וּבְאֵר הֲרוּסָה לְמֶחֱצָה עִם קִילוֹן נָטוּי בְּטַבּוּר מִגְרָשׁ קָטָן, שֶׁחֲזִירִים וְעוֹפוֹת הִתְהַלְּכוּ בּוֹ. בִּקְצֵה הַכְּפָר, עַל גֶּדֶר הַגִּנָּה שֶׁל הַבַּיִת הָאַחֲרוֹן, סָמוּךְ לַדֶּרֶךְ, יָשְׁבָה חֲתוּלָה לְבָנָה, מִתְחַמֶּמֶת בְּאוֹר הַחַמָּה, וְהִסְתַּכְּלָה בָּעֲגָלָה הַמִּתְקָרֶבֶת. כְּשֶׁעָבְרָה הָעֲגָלָה בְּסָמוּךְ שִׁרְבְּבָה אֶת רֹאשָׁהּ וְהִשְׁמִיעָה קוֹל מְיָאוּ עָצוּב. וָסִיל תָּפַס אֶת הַשּׁוֹט וּפָגַע בּוֹ בַּחֲתוּלָה. הוּא כִּוֵּן יָפֶה וּלְשׁוֹן הַשּׁוֹט לָפְתָה אֶת גּוּף הַחַיָּה הַקְּטַנָּה, הֱנִיפָהּ וֶהֱטִילָהּ לָאָרֶץ. הִיא נִשְׁאֲרָה מוּטֶלֶת בִּמְקוֹמָהּ, מִתְפַּתֶּלֶת וּמִתְהַפֶּכֶת וּמְיַבֶּבֶת בְּקוֹל קוֹרֵעַ לֵב.

– מֶה עָשִׂיתָ לַחֲתוּלָה? – פָּרַצְתִּי בִּתְלוּנַת זַעַם – מָה רָעָה עְשְׂתָה לְךָ? אִישׁ רָע!

אַךְ תְּשׁוּבָה לֹא קִבַּלְתִּי.

הָעֲגָלָה כְּבָר נִתְרַחֲקָה, וְהוּא יָשַׁב שׁוּב מְשֻׁקָּע קְצָת בַּדּוּכָן, מִתְנַדְנֵד עִם תְּנוּדוֹת הָעֲגָלָה, וְהַשּׁוֹט תָּקוּעַ בַּטַּבַּעַת, יָשַׁב וְנִעְנַע בְּרִפְיוֹן אֶת הַמּוֹשְׁכוֹת. מִמַּרְאֵה גַּבּוֹ נִרְאָה לִי שֶׁהוּא מֵחַיֵּךְ לִשְׁאֵלוֹתַי הַתְּמִימוֹת.

עַתָּה הוּרַע מַצַּב רוּחִי בְּמִדָּה כָּזוֹ, שֶׁהָיִיתִי בּוֹחֵר לַחֲזֹר מִן הַדֶּרֶךְ הַבַּיְתָה.

עַל גֶּדֶר הַגִּנָה יָשְׁבָה חֲתוּלָה לְבָנָה…

לֹא יָכֹלְתִּי לְהֵרָגַע. כַּמָּה פְּעָמִים הָפַכְתִּי פָּנַי לִרְאוֹת אֶת הַחֲתוּלָה הַמִּתְעַוֶּתֶת בַּדֶּרֶךְ.

אֲבָל הָעֲגָלָה נִשְּׂאָה כְּבָר בְּדֶרֶךְ הַשָּׂדוֹת הַקָּשָׁה. רָגְזִי הָיָה סוֹעֵר בִּי וְלֹא יָדַעְתִּי מָה אֶעֱשֶׂה לוֹ, לָאַכְזָר. הֶחְלַטְתִּי לְסַפֵּר אֶת הַמַּעֲשֶׂה הַמְּגֻנֶּה תְּחִלָּה בְּבֵית דּוֹדִי, אַחַר כָּךְ, לִכְשֶׁאֶחֱזֹר, בְּבֵית הוֹרַי, וְגַם לְאָבִיו. יֵדְעוּ הַכֹּל אֵיזֶה אַכְזָר הוּא וָסִיל זֶה!

הַיּוֹם כְּבָר הָיָה בְּעִצּוּמוֹ. הַשֶּׁמֶשׁ חִמְּמָה יָפֶה. זְבוּבֵי שָׂדֶה זְעִירִים חָלְפוּ בְּזִמְזוּם עַל פָּנַי וְעַל אָזְנַי. מֵהֶם גַּם לִוּוּנִי בְּעַקְשָׁנוּת וְלֹא יָכֹלְתִּי לְהַבְרִיחָם, כִּי תָמִיד חָזְרוּ לְהִתְעוֹפֵף עַל פָּנַי. בַּדֶּרֶךְ רַבּוּ עַתָּה הַנּוֹסְעִים וְהַהוֹלְכִים בָּרֶגֶל, אַךְ בַּשָּׂדוֹת עַצְמָם נִרְאוּ בְּעוֹנָה זוֹ, עוֹנַת הַצְּמִיחָה, רַק עוֹבְדִים מְעַטִּים.

וְהִנֵּה אָנוּ נִכְנָסִים לַכְּפָר הַגָּדוֹל, וּכְבָר

רָאִיתִי אֶת מִגְדַּל בֵּית־הַיִּרְאָה וְאֶת גַּג־הַפַּחִים הַמַּבְרִיק שֶׁל בֵּית־הַסֵּפֶר.

“בְּזֹאת יִבָּחֵן”, אָמַרְתִּי בְּלִבִּי בִּלְשׁוֹן הַחֻמָּשׁ, “אִם יִצְטַלֵּב לְיַד הַ’צֶּרְקְבָה'…” בְּקֹצֶר רוּחַ חִכִּיתִי לָרֶגַע.

הָעֲגָלָה עוֹבֶרֶת דֶּרֶךְ הַכְּפָר, בֵּין שְׁתֵּי שׁוּרוֹת הַבָּתִּים הָאֲרֻכּוֹת. בֵּין הַבָּתִּים הָרַבִּים, בָּתֵּי־עֵץ קְטַנִּים שֶׁל אִכָּרִים, יֵשׁ בִּנְיָנִים אֲחָדִים יָפִים וּגְדוֹלִים, בָּתֵּי־אֲבָנִים. מִיָּמִין וּמִשְּׂמֹאל נִצָּבוֹת שְׂדֵרוֹת וּמַטָּעִים שֶׁל עֲצֵי־פְּרִי מְטֻפָּחִים יָפֶה. הַכְּפָר נִרְאָה עָשִׁיר. יוֹשְׁבִים בּוֹ, כַּיָּדוּעַ לִי, בְּעִרְבּוּבְיָה, רוּתִינִים וּפוֹלָנִים, אַךְ יְהוּדִי אֵין בּוֹ. וְהִנֵּה אָנוּ מִתְקָרְבִים לְטַבּוּר הַכְּפָר. הַבִּנְיָנִים פּוֹנִים לִצְדָדִים בְּעִגּוּל רָחָב וּפוֹתְחִים לָעַיִן כִּכָּר גְּדוֹלָה, כְּעֵין כַּר־דֶּשֶׁא עִם בְּאֵר מְֻתֻקֶּנֶת בָּאֶמְצַע וְכַמָּה שְׁקָתוֹת וּרְהָטִים עַל יָדָהּ לְהַשְׁקוֹת אֶת הַבְּהֵמָה וְהָעוֹף. לְיַד הַדֶּרֶךְ הַנִּמְשָׁךְ בִּימִין הַכִּכָּר, לְיַד הַבָּתִּים, בְּנוּיִים הַשְׁנַיִם, הַ“צֶּרְקְבָה” וּבֵית־הַסֵּפֶר, זֶה אַחַר זֶה. לִפְנֵי הַ“צֶּרְקְבָה”, מֵאֲחוֹרֵי גֶדֶר קְרָשִׁים נְמוּכָה, מִשְׂתָּרֵעַ בֵּית־הַקְּבָרוֹת הַגָּדוֹל, זָרוּעַ כֻּלּוֹ צְלָבִים נְמוּכִים. וְהִנֵּה בִּנְיַן־הָעֵץ הָעַתִּיק, הֶעָשׂוּי גַּג עַל גַּג, כְּסוֹכֵךְ עַל גַּבֵּי סוֹכֵךְ, שׁוּלָיו מְחֻטָּבִים. פַּעֲמוֹנִים, שְׁנַיִם קְטַנִּים וְאֶחָד גָּדוֹל, בִּמְרוֹמָיו הַמְפֻלָּשִׁים. לִפְנֵי הַשַּעַר הַפָּתוּחַ עוֹמֵד סְגַן הַכֹּהֵן בְּתוֹךְ חֲבוּרָה שֶׁל נְעָרִים וּנְעָרוֹת. הֵם מְדַבְּרִים בְּהִתְלַהֲבוּת בְּאֵיזֶה עִנְיָן. בָּרִי לִי שֶׁהֵם חֶבֶר הַמַּקְהֵלָה. מַכִּיר אֲנִי אֶת אֵלֶּה לְפִי מַרְאִיתָם. אַךְ לִבִּי נָתוּן כֻּלּוֹ לְמַחֲשָׁבָה אַחַת: “וָסִיל יִצְטַלֵּב אוֹ לֹא?”

וְהִנֵּה הָעֲגָלָה עוֹבֶרֶת עַל בֵּית־הַקְּבָרוֹת, עַל הַשַּׁעַר וְעַל הַמִּגְדָּל – וּוָסִיל לֹא נָע וְלֹא זָע. הוּא מַחֲזִיק בְּרִשּׁוּל אֶת הַמּוֹשְׁכוֹת וּמַנִּיחַ לַסּוּסִים לָלֶכֶת בְּצַעַד מָתוּן, עַד שֶׁהֵם עוֹבְרִים גַּם אֶת חֲזִית בֵּית־הַסֵּפֶר, שֶׁחֲצֵרוֹ הוֹמָה מִילָדִים, וְאֶת עִגּוּל הַכִּכָּר וְעוֹלִים שׁוּב בֵּין שְׁתֵּי שׁוּרוֹת בָּתִּים יְשָׁרוֹת, דֶּרֶךְ הַיְצִיאָה מִן הַכְּפָר.

“מָה, הוּא אֵינוֹ יָרֵא כְּלָל אֶת אֱלֹהָיו? אִם כֵּן לָמָּה אֲנִי נוֹסֵעַ עִמּוֹ? עוֹד עָלֵינוּ לַעֲבֹר אֶת הַיַּעַר הַגָּדוֹל? אֵיךְ אֶסַּע עִמּוֹ, וְאֵין יִרְאַת אֱלֹהִים בִּלְבָבוֹ?”… וְתוֹרַת אִמִּי מְנַסֶּרֶת בְּמֹחִי בְּלִי הֶרֶף: אַל תָּלוּן בְּבֵיתוֹ, אַל תֵּלֵךְ עִמּוֹ יְחִידִי בַּדֶּרֶךְ… – “מַה יִהְיֶה אִם יָקוּם עָלַי בְּלֵב הַיַּעַר וְיִרְצָחֵנִי נֶפֶשׁ?”…

בְּפַעַם הָרִאשׁוֹנָה בְּחַיַּי הָיָה עָלַי פַּחַד אָדָם. אַךְ עַד מְהֵרָה דָּחִיתִי אֶת פַּחְדִּי וְאָמַרְתִּי לְנַפְשִׁי: “הוּא לֹא יַעֲשֶׂה לִי כְּלוּם. הֲרֵי הַכֹּל יוֹדְעִים שֶׁהוּא מוֹלִיךְ אוֹתִי אֶל דּוֹדִי. אָבִיו הֵטִיל עָלָיו זֹאת. הוּא יַעַרְבֵנִי, מִיָּדוֹ יְבַקְּשׁוּנִי”. זָכַרְתִּי אֶת טַעֲנַת יְהוּדָה אֶל יַעֲקֹב כְּשֶׁלָּקַח עִמּוֹ עַל אַחֲרָיוּתוֹ אֶת בִּנְיָמִין מַחֲמַל נֶפֶשׁ אָבִיו וּבֶן־זְקוּנָיו. גַּם אֲנִי הָיִיתִי בְּעֵינַי מֵעֵין בִּנְיָמִין קָטָן כָּזֶה, מַחֲמַל כָּל בְּנֵי בֵּיתִי. אַף עַל פִּי כֵּן הֻצְּקָה בִּי אֵיזוֹ גְּבוּרָה שֶׁל יִשּׁוּב־הַדַּעַת. הֶחֱלַטְתִי לְנַסּוֹת וּלְשָׁאֳלוֹ עַל הַדָּבָר הָרָע הַזֶּה. אֲבָל דָּחִיתִי אֶת הַשְּׁאֵלָה עַד שֶׁנִּהְיֶה לְבַדֵּנוּ שׁוּב בְּדֶּרֶךְ הַשָּׂדוֹת.

הָעֲגָלָה רָצָה בְּרַעַשׁ גָּדוֹל עַל הַדֶּרֶךְ הַקָּשָׁה. אָמַרְתִּי, מוּטָב שֶׁאֲחַכֶּה עַד שֶׁנַּגִּיעַ אֶל דֶּרֶךְ הַחוֹל, שָׁם תִּתְנַהֵל הָעֲגָלָה לְאִטָּהּ וּבְלִי רַעַשׁ אוֹפַן מָקוֹם יָפֶה לְשִׂיחָה. וְאָמְנָם, לְאַחַר שָׁעָה קַלָּה יָרְדָה הָעֲגָלָה מִן הַדֶּרֶךְ הַקָּשָׁה לְתוֹךְ חוֹל יָבֵשׁ וְרַךְ, כִּמְעַט לָבָן. הָאוֹפַנִּים חָתְרוּ בְּתוֹךְ הַחוֹל הֶעָמֹק, וְהַסּוּסִים, מֵרֹב מַאֲמָץ, הִגְבִּיהוּ שֹׁרֶשׁ זְנָבָם וְכוֹפְפוּ רָאשֵׁיהֶם בְּלֶכְתָּם.

הִתְאַזַּרְתִּי עֹז וּפָנִיתִי אֶל הַגַּב הַנִּצָּב לְפָנַי:

– הַגִּידָה נָא לִי, וָסִיל, לָמָּה לֹא הִצְטַלַּבְתָּ כְּשֶׁעָבַרְתָּ עַל יַד הַ“צֶּרְקְבָה”?

בִּמְקוֹם מַעֲנֶה הִתְחִיל הַלָּה לִשְׁרֹק אֵיזֶה זֶמֶר, כְּשֶׁהוּא מְטַפֵּחַ בַּמּוֹשְׁכוֹת עַל גַּבֵּי הַסּוּסִים לְזָרְזָם. הֶחֱלַטְתִּי לֹא לִפְנוֹת אֵלָיו עוֹד, עַד שֶׁאָבוֹא אֶל בֵּית דּוֹדִי וְאֶפָּטֵר מִמֶּנּוּ. בִּקַּשְׁתִּי לִי בְּלִבִּי קְפִיצַת הַדֶּרֶךְ, שֶׁאַגִּיעַ שָׁמָּה מַהֵר. אוּלָם עָלֵינוּ לַעֲבֹר עוֹד אֶת הַיַּעַר הַגָּדוֹל. קָרוֹב לְשָׁעָה נוֹסְעִים בּוֹ בְּיַעַר זֶה בְּסוּסִים טוֹבִים. אִלּוּ יָכֹלְתִּי לְהֵרָדֵם. אַךְ אֵיךְ אֵרָדֵם בָּעֲגָלָה הַמְרַקְּדָה כְּבָר עַל דֶרֶךְ רְצוּפָה בִּזְרָדִים?

בְּלֵב הַיַּעַר    🔗

לֹא יָדַעְתִּי מַה צָּפוּי לִי בַּכְּנִיסָה אֶל הַיַּעַר הַגָּדוֹל.

הַיַּעַר שֶׁנִּכְנַסְנוּ בּוֹ בִּתְחִלָּתוֹ נָמוּךְ הָיָה וּבוֹ עֲצֵי אַלְמוֹנִים, שֶׁנּוֹפָם מְרֻבֶּה בַּעֲנָפִים וּבְעָלִים וּקְלִפַּת גִּזְעָם דַּקָּה וַאֲמֻצָּה, וּבֵינֵיהֶם זְעֵיר שָׁם אַלּוֹן חֲסֹן גֶּזַע וַעֲנָפִים. רוּחַ אַחֶרֶת בְּיַעַר זֶה, שׁוֹנֶה מִן הָרוּחַ שֶׁבְּיַעַר עֲצֵי־מַחַט הַמְזַמְזְמִים בְּקוֹל דְּמָמָה דַקָּה. אִוְשַׁת הֶעָלִים הָרַעֲשָׁנִית פּוֹגֶמֶת בַּשֶּׂגֶב הַיַּעֲרִי וּמַרְגִּיזָה אֶת הַנֶּפֶשׁ.

לֹא עָבַרְנוּ מַהֲלַךְ רֶבַע שָׁעָה בַּדֶּרֶךְ הָעוֹלָה יָשָׁר, וְהִנֵּה נִרְאֲתָה מֵרָחוֹק פָּרָה בְּרֻדָּה מִתְקָרֶבֶת וּבָאָה וְאִישׁ הוֹלֵךְ אַחֲרֶיהָ בְּמַקֵּל. כְּשֶׁקָּרְבוּ יוֹתֵר רָאִיתִי כִּי אִישׁ יְהוּדִי הוּא הַמּוֹלִיךְ אֶת הַפָּרָה, כַּנְפוֹת מְעִילוֹ מֻפְשָׁלוֹת וּמְחֻזָּקוֹת בִּרְצוּעָה. לָאַחֲרוֹנָה הִכַּרְתִּי אֶת אַבְרָהָם־לֵיזֶר הַקַּצָּב בֶּן עֲיָרָתִי. מוֹלִיךְ הוּא לִשְׁחִיטָה פָּרָה שֶׁקָּנָה בְּאַחַד הַכְּפָרִים. הִשְׁגַּחְתִּי בְּגַבּוֹ שֶׁל וָסִיל, שֶׁבָּאָה בּוֹ אֵיזוֹ הִתְעוֹרְרוּת. הוּא נִזְדַּקֵּף בְּמוֹשָׁבוֹ. אַף כִּי לֹא רָאִיתִי אֶת פָּנָיו, בָּרִי הָיָה לִי, שֶׁעֵרוּת רַבָּה בָּהֶם. הוּא אָחַז בַּשּׁוֹט וְנִעְּנַע בְּחָזְקָה אֶת הַמּוֹשְׁכוֹת וְהַסּוּסִים הֵחִישׁוּ צַעֲדָם. הַפָרָה וְהַקַּצָב אַחֲרֶיהָ נָטוּ הַצִּדָּה, וְכִמְעַט שֶׁעָבְרוּ עֲלֵיהֶם הַסּוּסִים. אָז הִטָּה וָסִיל גּוּפוֹ הַחוּצָה וּבְכָל כֹּחוֹ הִכָּה בַּשּׁוֹט עַל הַפָּרָה, וּכְשֶׁזוֹ הֶחֱלִיקָה מִן הַדֶּרֶךְ וְהַקַּצָּב נִסָּה לִקְפֹּץ כְּנֶגְדּוֹ, קִדֵּם בַּשּׁוֹט גַּם אוֹתוֹ. בְּיָד אַחַת עָצַר בַּסּוּסִים וּבַשְּׁנִיָּה הִצְלִיף עָלָיו בַּשּׁוֹט בְּלִי רַחֲמִים, בְּכָל מָקוֹם שֶׁפָּגַע, בְּגוּפוֹ, בְּפָנָיו, בְּרַגְלָיו, עַל רֹאשׁוֹ. מִתּוֹךְ תְּנוּעָה לְסוֹכֵךְ עַל עַצְמוֹ נָפַל כּוֹבָעוֹ שֶׁל הַקַּצָּב אַרְצָה וְהוּא גָּחַן לַהֲרִימוֹ. בְּאוֹתוֹ רֶגַע הִשְׁמִיעַ וָסִיל שְׁרִיקַת פֶּרֶא וְעוֹרֵר אֶת הַשּׁוֹט עַל סוּסָיו, וְהֵם עָקְרוּ אֶת הָעֲגָלָה מִמְּקוֹמָהּ וּנְשָׁאוּהָ אַחֲרֵיהֶם בְּשֶׁטֶף דּוֹהֵר עַל פְּנֵי הַדֶּרֶךְ הַיְשָׁרָה לְלֹא מִכְשׁוֹל.

הָיִיתִי מְזֻעְזָע עַד הַיְסוֹד מִמַּעֲשֵׂה הַתּוֹעֵבָה וְהִבַּטְתִּי לַאֲחוֹרַי לִרְאוֹת מָה עוֹשֶׂה הַמֻּכֶּה עַל לֹא חֵטְא. אַבְרָהָם־לֵיזֶר יָדוּעַ הָיָה בָּעֲיָרָה כִּגְבַרְתָּן וּמְהִיר־חֵמָה, כְּדֶרֶךְ רֹב הַקַּצָּבִים. וְאָמְנָם רָאִיתִי שֶׁהוּא קוֹשֵׁר בִּזְרִיזוּת אֶת הַפָּרָה חֶבֶל אֶל גֶּזַע שֶׁל אִילָן, וְהוּא גוּפוֹ חוֹזֵר וְרָץ בַּחֲמַת כֹּחוֹ אַחֲרֵי הָעֲגָלָה לְהַשִּׂיגָהּ, כַּנְפוֹת מְעִילוֹ נִשְׁמְטוּ מִן הָרְצוּעָה וְיָדָיו פְּרוּשׂוֹת לִצְדָדִין. אֲבָל אֵיךְ יְתַחֲרֶה אֶת סוּסָיו הַמְּהִירִים שֶׁל סוֹלוּבּ? אַחֲרֵי רְגָעִים מְעַטִּים גָּדַל הַמֶּרְחָק בֵּין הָעֲגָלָה וּבֵין הָרוֹדֵף, עַד שֶׁלְּבַסּוֹף לֹא נִרְאָה עוֹד.

בְּסַעֲרַת רוּחִי לֹא יָדַעתִּי מָה אֶעֱשֶׂה, הַאֶתְנַפֵּל עַל הָרָשָׁע מֵאֲחוֹרָיו, אֶלְפֹּת אֶת צַוָּארוֹ בִּשְׁתֵּי יָדַי וְאַכְרִיחוֹ לַעֲצֹר אֶת הַסּוּסִים? לֹא, הוּא גָדוֹל וְחָזָק כָּל כָּךְ, וְגַם לֹא אוּכַל לַעֲשׂוֹת זֹאת בָּעֲגָלָה הַדּוֹהֶרֶת. כַּמָּה פְּעָמִים נִסִּיתִי לַעֲמֹד עַל רַגְלַי וְנָפַלְתִּי אֲחוֹרַנִּית עַל הַמּוֹשָׁב.

רק זֹאת יָכֹלְתִּי לַעֲשׂוֹת: אָחַזְתִּי בְּחָזְקָה בִּשְׁנֵי הַסֻּלָּמוֹת, הִזְדַּקַּפְתִּי וְצָעַקְתִּי מִנַּהֲמַת לִבִּי:
– לָמָּה הִכִּיתָ אוֹתוֹ? מֶה חָטָא לְךָ? אֲנִי אֲסַפֵּר לְאָבִיךָ, אֲסַפֵּר לְכָל הָאֲנָשִׁים, רָשָׁע שֶׁכְּמוֹתְךָ! יֵדְעוּ הַכֹּל אֵיזֶה רָשָׁע אַתָּה. אָבִיךָ יְגָרֵשׁ אוֹתְךָ מִבֵּיתוֹ… אֲנִי יוֹדֵעַ אֶת אָבִיךָ, שֶׁהוּא אָדָם הָגוּן… הוּא לֹא יִסְבֹּל בֵּן כָּזֶה… גַּם אִשְׁתְּךָ תְּגָרֵשׁ אוֹתְךָ… תִּרְאֶה, תִּרְאֶה…

הַכַּעַס וְהַכְּאֵב נָתְנוּ כְּנָפַיִם לִלְשׁוֹנִי. שָׁמַעְתִּי בַּת־קוֹל עוֹנָה מִבֵּין הָעֵצִים לִדְבָרַי, וְהֵד זֶה שֶׁהִגִּיעַ לְאָזְנַי עוֹד דִּרְבֵּן אוֹתִי וְהוֹסַפְתִּי לְהַצְלִיף עָלָיו בְּשׁוֹט לְשׁוֹנִי, שׁוֹט שׁוֹטֵף בְּזַעַם. אֲבָל הוֹאִיל וְהוּא שָׁרַק לוֹ, נָשָׂא רֹאשׁוֹ פַּעַם בְּפַעַם לְהַצְלִיף בְּשׁוֹטוֹ עַל עַנְפֵי הָעֵצִים, הִפְסַקְתִּי פִּתְאֹם דִּבּוּרִי כִּמְבֻיָּשׁ וּכְמִתְחָרֵט: לָמָּה שִׁחַתִּי דְבָרַי עַל אָזְנָיו הָעֲרֵלוֹת? מַה בֶּצַע כִּי אוֹכִיחֶנּוּ? “יוֹסֵר לֵץ לוֹקֵחַ לוֹ קָלוֹן” – זָכַרְתִּי פָּסוּק מִמִּשְׁלֵי שֶׁלָּמַדְתִּי הַשָּׁנָה, לֹא, שׁוּם דָּבָר לֹא יַמְרִיצֵנִי עוֹד לְדַבֵּר אֵלָיו. אַבְרָהָם־לֵיזֶר בְּוַדַּאי הִתְנַעֵר כְּבָר מִן הַפְּגִיעָה. אֵין כָּל סַכָּנָה צְפוּיָה לוֹ. זָכַרְתִּי שֶׁגַּם אֲנִי נִפְגַּעְתִּי פַּעַם בִּצְלִיפַת שׁוֹט שֶׁל אִכָּר, כְּשֶׁנֶּאֱחַזְתִּי בִּקְרוֹנוֹ מֵאָחוֹר. הָרְצוּעָה פָּגְעָה אָז בְּצַוָּארִי תַּחַת הַסַּנְטֵר. פַּס אָדֹם וְצוֹרֵב כָּאֵשׁ הֵבֵאתִי הַבַּיְתָה, מִתְאַפֵּק בְּכָל כֹּחִי לֹא לִבְכּוֹת, מִתְבַּיֵּשׁ לְסַפֵּר מָה קָּרַנִי, וּבָדִיתִי מִלִּבִּי מַעֲשֶׂה שֶׁלֹּא הָיָה. יוֹתֵר מִשְּׁבוּעַיִם עָבְרוּ עַד שֶׁהַפַּס הִשְׁחִיר, נִתְיַבֵּשׁ וְנִתְקַלֵּף. וְהַסִּימָן לֹא נִמְחָה עַד הַיּוֹם. שָׁלַחְתִּי אֶצְבְּעוֹתַי וּמִשַּׁשְׁתִּי בְּצַוָּארִי.

אִלּוּ יָצָאנוּ כְּבָר מִן הַיַּעַר הַזֶּה שֶׁאֵין לוֹ סוֹף! נִכְסַפְתִּי לִרְאוֹת כְּבָר אֶת כְּפַר דּוֹדִי. חַשְׁתִּי כְּאִלּוּ הֻכֵּיתִי אֲנִי. כְּאֵב הָיָה בְּכָל גּוּפִי. בְּלִי מֵשִׂים עָלְתָה אֲנָחָה מִלִּבִּי וּפָרְצָה הַחוּצָה.

וָסִיל הָפַךְ פָּנָיו אֵלַי וַאֲנִי מִהַרְתִּי וְהֶעֱמַדְתִּי פָּנִים שְׁלֵוִים. רָאִיתִי בְּפָנָיו הַבָּעָה לַגְלְגָנִית, אַכְזָרִית. כּוֹבָעוֹ הָיָה שָׁמוּט לְמַעְלָה וְהַתַּלְתַּל הַשָּׁחוֹר מְפֻזָּר עַל מִצְחוֹ הָאָדֹם. רַק הֶרֶף־עַיִן הִבִּיט אֵלַי, וְשׁוּב יָשַׁב וְנִעְנַע קַלּוֹת אֶת הַמּוֹשְׁכוֹת כִּמְשַׂחֵק. הַסּוּסִים שֶׁעָיְפוּ קְצָת מִן הַדֶּרֶךְ הִסְתַּפְּקוּ בִּדְהָרָה רְגִילָה. וָסִיל לֹא חָשַׁשׁ עוֹד לְקַּצָּב שֶׁיַּשִּׂיגֶנּוּ.

וְהִנֵּה יָרְדָה הַדֶּרֶךְ וְנִכְנְסָה אֶל תּוֹךְ בְּרֵכַת־מַיִם גְדוֹלָה, שֶׁנִּתְהַוְּתָה כָּאן אַחֲרֵי הַגְּשָׁמִים הַגְּדוֹלִים שֶׁיָּרְדוּ לִפְנֵי שָׁבוּעַ. הַבְּרֵכָה הִשְׁחִירָה בְּצֵל הָעֵצִים וּכְבָר הֶעֶלְתָה יְרוֹקָה. הִיא שָׁלְחָה זְרֹעוֹת שֶׁל מַיִם שֶׁהִתְפַּשְּׁטוּ בֵּין הָאִילָנוֹת.

וְכָאן קָרָנִי הַדָּבָר הַמַּחֲרִיד מִכָּל מִקְרֵי הַנְּסִיעָה. וָסִיל עָצַר אֶת הַסּוּסִים בְּאֶמְצַע הַמַּיִם, בַּמָּקוֹם הֶעָמֹק בְּיוֹתֵר קָשַׁר אֶת הַמּוֹשְׁכוֹת אֶל זְרוֹעַ הָעֲגָלָה. רֶגַע יָשַׁב דּוֹמֵם כְּאָדָם הַנִּמְלָךְ בְּדַעְתּוֹ מַה יַּעֲשֶׂה.

הִסְתַּכַּלְתִּי בִּדְמוּתוֹ בְּלֵב כָּבֵד וּבְעֵינַיִם סַקְרָנִיּוֹת לִרְאוֹת אֶת הַמַּעֲשֶׂה אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה.

וְהִנֵּה – הָפַךְ אֵלַי חֲצִי גוּפוֹ, בְּאֹפֶן שֶׁרָאִיתִי אֶת כָּל פָּנָיו וְעָשָׂה כְּנֶגְדִּי הַעֲוָיָה שֶׁל רוֹצֵחַ: חָשַׂף אֶת שִׁנָּיו וְהִבְלִיט אֶת עֵינָיו, אַחַר הִתְרוֹמֵם קְצָת וּבִתְנוּעָה מְהִירָה, תְּנוּעַת שׁוֹחֵט, הֶעֱבִיר אֶת כַּף־יָדוֹ בִּמְשֻׁטָּח עַל צַוָּארוֹ, הַעֲבֵר וָשׁוֹב פְּעָמִים שָׁלֹשׁ אוֹ אַרְבַּע. אַחַר־כָּךְ נָעַץ אֶצְבְּעוֹתָיו בִּגְרוֹנוֹ וְשָׁלַח לְשׁוֹנוֹ כְּחוֹנֵק עַצְמוֹ…

לְמֹרַת רוּחִי פָּרְצָה מִגְּרוֹנִי צְוָחָה. זִנַּקְתִּי מִמְּקוֹמִי לִקְפֹּץ מֵעַל הָעֲגָלָה. בְּלִי שִׂים לֵב כִּי הַמַּיִם הָעֲמֻקִּים סוֹגְרִים עָלֵינוּ סָבִיב. אַךְ הוּא כְּבָר יָשַׁב עַל דּוּכָנוֹ כְּבָרִאשׁוֹנָה, גַּבּוֹ שָׁקֵט, הַמּוֹשְׁכוֹת בְּיָדָיו וְהוּא מְזָרֵז אֶת הַסּוּסִים הַמְשַׁכְשְׁכִים בְּרַגְלֵיהֶם בְּתוֹךְ הַמַּיִם. בְּעוֹד רֶגַע אוֹ שְׁנַיִם הָלְמוּ פַּרְסוֹתֵיהֶם שׁוּב בַּדֶּרֶךְ הַקָּשָׁה.

יָשַׁבְתִּי שׁוּב, אַךְ לֹא יָכֹלְתִּי לְהִתְאַפֵּק עוֹד. פָּרַצְתִּי בִּבְכִי וּבִזְעָקָה:

– הַחֲזִירֵנִי הַבַּיְתָה!… אֵינִי רוֹצֶה לִנְסֹעַ עִמְּךָ… אַתָּה שוֹמֵעַ? הַחֲזִירֵנִי מִיָּד הַבַּיְתָה!… אִם לֹא – אֶקְפֹּץ מִן הָעֲגָלָה וְאֶחֱזֹר בָּרֶגֶל… עַל אַחֲרָיוּתְךָ… אִם אֹבַד בַּיַּעַר – אַתָּה תִצְטָרֵךְ לָתֵת אֶת הַדִּין עָלַי… אֲנִי רוֹצֶה הַבַּיְתָה… אֵינִי רוֹצֶה לִנְסֹעַ עִמְּךָ… אַתָּה… אַתָּה… אַתָּה רוֹצֵחַ…

וְלֹא הָיָה מַעֲצוֹר לְבִכְיִי־זַעֲקָתִי.

אֵינִי יוֹדֵעַ אִם נִבְהַל מִקּוֹל בִּכְיִי, אוֹ חָשַׁשׁ לְנוֹסְעִים עוֹבְרִים בַּדֶּרֶךְ – הוּא הֶעֱמִיד אֶת הַסּוּסִים וּפָנָה אֵלַי:

– מֶה עָשִׂיתִי לְךָ, דַּרְדָּק יְהוּדוֹנִי? הֲרֵי לֹא עָשִׂיתִי לְךָ כְּלוּם. אַךְ לָצוֹן חָמַדְתִּי לִי. חֲדַל לִצְעֹק! חֲדַל!

וַאֲנִי לֹא חָדַלְתִּי לְמַלֵּא אֶת חֲלַל הַיַּעַר בְּצַעֲקָתִי:

– אֵינִי רוֹצֶה לֹא אוֹתְךָ וְלֹא אֶת לְצוֹנְךָ… אֵין אֱלֹהִים בְּלִבְּךָ… אַתָּה רוֹצֵחַ, גַּזְלָן… תְּחִלָּה הִכִּיתָ אֶת הַחֲתוּלָה, אַחַר כָּךְ אֶת הַקַּצָּב – וְהֵם לֹא עָשׂוּ לְךָ כָּל רָע… הַחֲזִירֵנִי, אֵינִי רוֹצֶה לִנְסֹעַ עִמְּךָ… אָסוּר לִנְסֹעַ עִמְּךָ… עִם אִישׁ שֶׁאֵינוֹ… שֶׁאֵינוֹ… מִצְטַלֵּב… שֶׁאֵין אֱלֹהִים בְּלִבּוֹ…

הוּא יָרַד וְנִגַּשׁ אֵלַי, נִשְׁעַן בִּזְרוֹעוֹתָיו עַל סֻלַּם הָעֲגָלָה וְאָמַר, כְּשֶׁחִיּוּךְ לֹא נָעִים עַל שְׂפָתָיו:

– רְאֵה, עוֹד חֲצִי הַשָּׁעָה וְאָנוּ בְּבֵית דּוֹדְךָ. אַךְ נֵצֵא אֶת הַיַּעַר, תּוּכַל לִרְאוֹת אֶת אֲחֻזָּתוֹ. הִיא עוֹמֶדֶת בְּמָקוֹם גָּבֹהַּ. חֵי נַפְשִׁי!… אַתָּה רוֹצֶה עוֹד תַּפּוּחַ?

– אֵינִי רוֹצֶה לֹא אוֹתְךָ וְלֹא אֶת תַּפּוּחֶיךָ. עַל הָרִאשׁוֹן שֶׁאָכַלְתִּי אֲנִי מִצְטַעֵר… כְּמַסְמְרִים הוּא בְּבִטְנִי…אֵינִי רוֹצֶה בְּמַתָּנוֹת מִיַּד רוֹצֵחַ… הַחֲזִירֵנִי הַבַּיְתָה… אֵינִי רוֹצֶה לִנְסֹעַ אֶל דּוֹדִי… אֲנִי רוֹצָה הַבַּיְתָה… הַבַּיְתָה…

– נַעַר שׁוֹטֶה, – טָעַן הוּא בְּחִיּוּכוֹ הַנִּתְעָב – וַהֲרֵי אֶל הַדּוֹד תִּסַּע עִמִּי רַק חֲצִי הַשָּׁעָה, וַחֲזָרָה הַבַּיְתָה – חָמֵשׁ פְּעָמִים חֲצִי שָׁעָה. וַהֲלֹא בִּשְׁלִיחוּת אָבִי אֲנִי נוֹסֵעַ – לִקְנוֹת פַּר בֶּן־בָּקָר… חֲדַל לִצְעֹק, פֶּן – אֶכְעַס.

– אֵינִי יָרֵא אֶת כַּעַסְךָ… יוֹדֵעַ אֲנִי שֶׁאֵין אֱלֹהִים בְּלִבְּךָ. הַכֹּל יוֹדְעִים שֶׁאֵין אַתָּה מִתְפַּלֵּל כְּלָל… אַתָּה רוֹצֶה לְהַכּוֹתֵנִי – בּוֹא, הַכֵּה. קַח אֶת הַשּׁוֹט… הַכֵּנִי, כְּשֵׁם שֶׁהִכִּיתָ אֶת הַחֲתוּלָה הַמִּסְכֵּנָה, כְּשם שֶׁהִכִּיתָ אֶת אַבְרָהָם־לֵיזֶר הַקַּצָּב… חֲבָל שֶׁלֹּא הִדְבִּיק אוֹתְךָ… הָיָה עוֹשֶׂה מִמְּךָ עָפָר וָאֵפֶר… גִּבּוֹר הוּא מִמְּךָ וּמֵעֲשָׂרָה שֶׁכְּמוֹתְךָ… בָּרַחְתָּ מִפָּנָיו… פַּחְדָּן אַתָּה…

שְׂנֵאתִיו מֵעֹמֶק נַפְשִׁי. אַף עַל פִּי כֵן הִרְגַּשְׁתִּי שֶׁכַּעְסִי פָּג וְהוֹלֵךְ. אַךְ עוֹד הִמְשַׁכְתִּי לִפְגֹּעַ בּוֹ בְּקוֹל רָם, מִתּוֹךְ אֵיזֶה בִּטָּחוֹן שֶׁלֹּא יָדַעְתִּי כְּמוֹתוֹ.

מִן הַדֶּרֶךְ, מֵאָחוֹר, נִשְׁמַע רַעַשׁ אוֹפַנִּים וְשַׁעֲטַת סוּסִים.

– רְאֵה, – קָרָא בְּלֹא חִיּוּךְ – בָּאִים בְּנֵי־אָדָם, חֲדַל, חֲדַל. לֹא נָאֶה לְנַעַר נָבוֹן שֶׁכְּמוֹתְּךָ לִבְכּוֹת וְלִצְעֹק בַּיַּעַר…

קָפַץ וְעָלָה עַל דּוּכָנוֹ וְהֵרִיץ אֶת הַסּוּסִים.

לֹא רָאִיתִי בְּרֵרָה לְפָנַי אֶלָּא – לְהִשְׁתַּתֵּק.

וְכָךְ הָיִיתִי יוֹשֵׁב סָר וְזָעֵף, כְּמוֹ צַר לִי

הַמָּקוֹם בַּמּוֹשָׁב הָרָחָב, עַד שֶׁיָּצָא מִן הַיַּעַר, עָבַר אֶת

הָעֵמֶק וְאֶת הַנַּחַל עִם הַטַּחֲנָה, וְעַד שֶׁעָמַד לְהוֹרִידֵנִי

בִּמְבוֹא שְׂדֵרַת הָעַרְמוֹנִים הָעוֹלָה אֶל חֲצַר דּוֹדִי.

*

עָשִׂיתִי בְּבֵית דּוֹדִי כִּשְׁבוּעַיִם יָמִים. כָּל בְּנֵי הַבַּיִת שָׂמְחוּ עָלַי וְהִשְׁתַּדְּלוּ לְהַנְעִים עָלַי אֶת שְׁהוּתִי. פִּטְּמוּנִי בְּמֵיטַב הַמַּאֲכָלִים; הִמְצִיאוּ לִי מִשְׂחָקִים שׁוֹנִים; הֶעֱלוּנִי עַל גַּג הָאָסָם לְהַרְאוֹת לִי אֶת מַרְאֵה הַכְּפָר כֻּלּוֹ. אַךְ בִּי דָּבְקָה אֵיזוֹ רוּחַ כְּבֵדָה, שֶׁלֹּא הִנִּיחָה לִי לֵהָנוֹת מִכָּל אֵלֶּה. אַף הִרְבֵּיתִי לְהִתְבּוֹדֵד בְּפִנּוֹת הֶחָצֵר, בַּשְּׂדֵרָה וּבַגָּן וּבְמִשְׁעוֹלֵי הַשָּׂדֶה.

לֹא סַחְתִּי לְשׁוּם בִּרְיָה אֶת הַקּוֹרוֹת אוֹתִי בַּדֶּרֶךְ; וְגַם כְּשֶׁחָזַרְתִּי הַבַּיְתָה לֹא סִפַּרְתִּי לְאִישׁ. אַתָּה הוּא הָרִאשׁוֹן אֲשֶׁר לוֹ מְסַפֵּר אֲנִי כָּל זֹאת. יוֹדֵעַ אֲנִי כִּי תִּשְׁמֹר הַכֹּל בְּלִבְּךָ…

אֶת וָסִיל שׂוֹנֵא אֲנִי, וְכַאֲשֶׁר אֶרְאֵהוּ עוֹבֵר בַּחוּץ, מֵסִיר אֲנִי עֵינַי מִמֶּנּוּ.

עַל אִיבַן סוֹלוּבּ, הָאָדָם הַיָּפֶה, יְדִיד בֵּיתֵנוּ, חָס אֲנִי בְּלִבִּי, שֶׁזֶּה יִירָשֶׁנּוּ. אַךְ גַּם לוֹ לֹא סִפַּרְתִּי כְּלוּם".

*

בְּאוֹתוֹ רֶגַע עָבַר אִיבַן סוֹלוּבּ עַל פְּנֵי הַנְּעָרִים הַשְּׁנַיִם. וּכְשֶׁרָאָה אֶת טוֹבִיָּה – פָּנָה אֵלָיו וְשָׁאַל:

– נוּ, אֵיךְ נָסַעְתָּ עִם בְּנִי?

וְהַנַּעַר הֵשִׁיב לוֹ מִתּוֹךְ הִשְׁתַּמְּטוּת:

– כָּךְ… סוּסֶיךָ טוֹבִים מְאֹד…

וְשַׁעְיָה הִבִּיט בִּידִידוֹ וְנִחֵשׁ: אָכֵן, מֵאָז בָּאָה בְּלִבּוֹ, וְלֹא סָרָה עוֹד – יִרְאַת הָאָדָם.