שְׁלֹשָׁה דְבָרִים בָּאוּ עָלָיו, עַל טוֹבִיָּה בֶּן
נְחֶמְיָה הַמּוֹזֵג, לְהוֹצִיאוֹ מִן הָעוֹלָם: הַבַּטָּלָה, הַגַּעְגּוּעִים וְהַחֹם.
הָ“רַבִּי”, שֶׁלָּמַד אֶצְלוֹ הַקַּיִץ, הַיְּהוּדִי הַזָּקֵן, הֶחָלוּשׁ, הָאָהוּב מֵעֹמֶק הַלֵּב, הָיָה מוּטָל זֶה שָׁבוּעַ יָמִים בְּחֹלִי אָנוּשׁ. הָעֲלוּקוֹת שֶׁהִצְמִידוּ יוֹם יוֹם לְגוּפוֹ כְּבָר מָצְצוּ אֶת שְׁאֵרִית דָּמוֹ, וַעֲדַיִן הוּא בּוֹעֵר בְּאִשָּׁהּ שֶׁל גֵּיהִנֹּם. טוֹבִיָּה נִסָּה פַּעַם וּפַעֲמַיִם לְהִכָּנֵס לַחֲדַר הַחוֹלֶה, אַךְ אָנוּס הָיָה לְהִסְתַּלֵּק מִפְּנֵי רֵיחַ הַחֹמֶץ הַקָּשֶׁה שֶׁבַּחֶדֶר וּמִפְּנֵי הָעֵינַיִם הַיּוֹקְדוֹת, תּוֹבְעוֹת הַחַיִּים, שֶׁבְּתוֹךְ פָּנָיו הַצְּהֻבִּים שֶׁל הַחוֹלֶה.
כַּמָּה פְּעָמִים נִסָּה לִלְמֹד בְּכֹחוֹת עַצְמוֹ בַּבַּיִת, אַךְ הַדְּבָרִים לֹא נִכְנְסְוּ לְמֹחוֹ. פַּעַם אַחַת הָלַךְ אֲפִלּוּ לְבֵית־הַמִּדְרָשׁ וְיָשַׁב שָׁם מוּל שְׁלֹשֶת הַבַּחוּרִים הַלּוֹמְדִים, הִתְנַדְנֵד עַל הָ“עַמּוּד” וְקָרָא בְּקוֹל וּבְנִגּוּן בְּמַסֶכֶת “מְגִלָּה”. אַחַד הַבַּחוּרִים, לְבֶן פָּנִים, בַּעַל פֵּאוֹת אֲרֻכּוֹת וּמְבֹהַל־עֵינַיִם, הִפְסִיק בְּכָל רֶגַע מִמִּשְׁנָתוֹ וְהֵצִיץ בּוֹ מִתּוֹךְ סַקְרָנוּת מְשֻׁנָּה, וּכְשֶׁנִתְקַל בְּמַבָּטוֹ שֶׁל הַנַּעַר, הִתְנַעֵר וְשָׁב לְהִתְנַעְנֵעַ וּלְסַלְסֵל בְּקוֹלוֹ הַצָּרוּד, כְּמִי שֶׁנִתְפַּס בַּעֲבֵרָה. וְלאֹ עָבְרָה שָׁעָה אֲרֻכָּה וְטוֹבִיָּה רָאָה לְפָנָיו אֶת אוֹתִיּוֹת הַפְּנִים, הַמְרֻבָּעוֹת, זוֹחֲלוֹת לְתוֹךְ אוֹתִיּוֹת הַפֵּרוּשִׁים; אוֹתִיּוֹת רַשִּׁ"י זוֹחֲלוֹת, עוֹבְרוֹת אֶת הַשּׁוּלַיִם וּמִתְפַּשְּׁטוֹת כִּמְנִיפוֹת לְתוֹךְ הֶחָלָל – סָגַר אֶת הַגְּמָרָא, הֶחֱזִירָה לָאָרוֹן וְיָצָא חֶרֶשׁ מִבֵּית־הַמִּדְרָשׁ.
אִלּוּ הָיָה לְפָחוֹת חֲבֵרוֹ שַׁעְיָה כָּאן! עִם שַׁעְיָה יָכוֹל הָיָה לִמְצֹא כַּמָּה עִנְיָנִים לַעֲנוֹת בָּהֶם. עוֹד זֵכֶר תְּלִישַׁת הָאֲפוּנִים בַּקַּיִץ אֶשְׁתָּקַד וְהָרְחִיצָה בְּבֵית־הַקּוֹרוֹת לִפְנֵי חַג הַשָּׁבוּעוֹת, חַי בּוֹ. וְאַף כִּי נָחִיל שֶׁל נְמָלִים רוֹחֵשׁ וְעוֹבֵר עַל גַּבּוֹ לְזֵכֶר הַמִּקְרִים הַשְּׁנַיִם – הָיָה רוֹצֶה שׁוּב בְּכַדּוֹמֶה לָהֶם, כִּי מַה טַּעַם לְחַיֵּי אָדָם שֶׁאֵין בָּהֶם סַכָּנָה וּגְבוּרָה? נִמְשַׁל כִּבְהֵמוֹת נִדְמָה! בִּהְיוֹת שַׁעְיָה פֹּה, בְּטֶרֶם יִסַּע אֶל דוֹדוֹ שֶׁבִּקְרִיסְנִיפּוֹלִי, לֹא הִכִּיר וְלֹא יָדַע כַּמָּה נַפְשׁוֹ קְשׁוּרָה בּוֹ. אֲבָל עַתָּה רוֹאֶה הוּא, שֶׁחֲבֵרוֹ נַעֲשָׂה לוֹ מֵעֵין פֶּלֶג־גּוּף. לִפְרָקִים הוּא תוֹפֵס אֶת עַצְמוֹ, שֶׁהוּא מְחַפֵּשׂ עַל יָדוֹ אֵיזֶה דָבָר שֶׁאָבַד מִמֶּנּוּ.
וְנוֹסָף עַל כָּל אֵלֶּה – הַחֹם, חֻמּוֹ שֶׁל תְּחִלַּת חֹדֶשׁ אָב. עוֹד מִן הַבֹּקֶר, כְּשֶׁאַתָּה מְשַׁלְשֵׁל אֶת רַגְלֶיךָ הַיְּחֵפוֹת מִן הַמִּטָּה וּמַעֲמִידָן עַל קַרְשֵׁי הָרִצְפָּה, אַתָּה מַרְגִּישׁ שֶׁהַקְּרָשִׁים מְחֻמָּמִים חֲמִימוּת פּוֹשֶׁרֶת, מַרְגִּיזָה. הַחַלּוֹן פָּתוּחַ, אַךְ קֶרַע הַוִּילוֹן תָּלוּי עָלָיו כִּסְמַרְטוּט בָּלֶה וְאֵינוֹ זָע זִיעַ כָּלְשֶׁהוּ. אֲפִלּוּ בְּשָׁעָה שֶׁאַתָּה נוֹטֵל אֶת
יָדֶיךָ וְיוֹצֵק מִן הַמַּיִם גַּם עַל שַׂעֲרוֹת רֹאשֶׁךָ – כְּמוֹ מִתּוֹךְ מֵיחַם שֶׁל פּוֹשְׁרִים אַתָּה יוֹצֵק, וְעִם כָּל שָׁעָה הַחוֹלֶפֶת אַתָּה חָשׁ, כְּאִלּוּ הַחֹם מַרְתִּיעַ וּבָא מִמְּרוֹמִים, וְאֵין לְךָ מִפְלָט מִמֶּנּוּ, הַזְּבוּבִים אַף הֵם בּוֹרְחִים אֶל הַצֵּל, וְאִם תְּבַקֵּשׁ לְךָ מִפְלָט שָׁם, עָלֶיךָ לָנוּס מִיָּד מֵעֲקִיצָתָם הַקַּטְלָנִית. אַבָּא אוֹמֵר: “חֹם כָּזֶה אֲנִי זוֹכֵר רַק בְּשָׁנָה אַחַת – הִיא הַשָּׁנָה שֶׁבָּהּ נִסְתַּלֵּק הָרַבִּי מֵהוּסִיאַטִין, זֵכֶר צַדִּיק לִבְרָכָה”. הַתַּרְנְגוֹלוֹת בֶּחָצֵר מִתְפַּרְפְּרוֹת כָּל הַיָּמִים בֶּעָפָר וְרָצוֹת מִזְּמַן לִזְמַן בְּצַוָּארִים פְּשׁוּטִים וּבְמַקּוֹרִים פְּעוּרִים לִגְמֹעַ מְעַט מַיִם מִן הָאַגָּן הֶחָלוּד. הַפָּרוֹת מִתְנַמְנְמוֹת אַגַב הֲלִיכָה אֶל הַמִּרְעֶה וּבַחֲזְירָתָן מִשָּׁם. הַסּוּסִים הָרְתוּמִים הוֹלְכִים בַּאֲבַק הַדֶּרֶךְ וּמְנַעְנְעִים אֶת רָאשֵׁיהֶם מַעְלָה וּמַטָּה, כְּמִשְׁתַּחֲוִים לְאֵיזֶה מַלְאָךְ נֶעְלָם. בְּחֹם זֶה אֵינְךָ מְסֻגָּל לַעֲשׂוֹת שׁוּם מַעֲשֶׂה, חוּץ מֵרְחִיצָה בַּבְּרֵכָה. אֲבָל בֵּית־הַקּוֹרוֹת סָתוּם בִּסְבָכָה שֶׁל בַּרְזֶל מֵאָז הִתְגַּנֵּב טוֹבִיָּה לְתוֹכָהּ; וְעַל שְׂפַת הַבְּרֵכָה, מִן הַגָּדֵר וְלִפְנִים, עוֹמֵד לוּחַ שֶׁל עֵץ וְכָתוּב עָלָיו בְּאוֹתִיּוֹת שְׁחוֹרוֹת: “אָסוּר לִרְחֹץ, הָעוֹבֵר – יֵעָנֵשׁ” הָיָה מַעֲשֶׂה לִפְניֵ שְׁבוּעַיִם יָמִים וְ“יַעֲקֶלִי מוֹסְקַל”, הַבָּחוּר הַגָּבוֹהַּ, עָבַר עַל הָאִסּוּר – וַחֲבָשׁוּהוּ לִשְׁלשֶׁת יָמִים בְּבֵית־הַסֹּהַר, וְאִמּוֹ הָאַלְמָנָה הָיְתָה נוֹשֵׂאת לַ“בֵּן־יָחִיד” שֶׁלָּהּ יוֹם יוֹם אֶת מְזוֹנוֹ תַּחַת סוּדַר־הַחֹרֶף הַכָּבֵד, כִּי הִתְבַּיְּשָׁה לָשֵׂאת אֶת הָאֹכֶל בְּגָלוּי. < יִתָּכֵן, לוֹמַר, כִּי שְׁלשֶׁת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה בָּאוּ כְּתֻמָּם גַּם עַל אָבִיו, עַל ר' נְחֶמְיָה הַמּוֹזֵג, הַיְּהוּדִי הַנּוֹחַ, הַמָּתוּן וְהַלַּמְדָּן, אִשְׁתּוֹ נָסְעָה אֶל בִּתָּהּ מִבַּעֲלָהּ הָרִאשׁוֹן. בַּת־חוֹרֶגֶת זוֹ גָרְמָה לוֹ לְר' נְחֶמְיָה יִסּוּרִים וּבִזְיוֹנוֹת הַרְבֵּה בְּמִשְׁפָּט שֶׁל יְרֻשָּׁה, וּכְשֶׁהִגִּיעַ מִמֶּנָּה מִכְתָּב, שֶׁהִיא עוֹמֶדֶת לָלֶדֶת, הִתְעוֹרְרָה הָאֵם וּבִקְּשָׁה לִנְסֹעַ אֵלֶיהָ לְשָׁבוּעוֹת אֲחָדִים עַד אַחֲרֵי הַלֵּדָה. הוּא הִתְנַגֵּד לְכָךְ בְּכָל תֹּקֶף. אַךְ, כַּנָּהוּג, בָּרֶגַע הָאַחֲרוֹן לֹא עָמַד לוֹ תָּקְפּוֹ וְהָאֵם נָסְעָה. וְעַתָּה, עִם כָּל כַּעְסוֹ עַל אִשְׁתּוֹ, הָיָה מִתְגַּעְגֵּעַ עָלֶיהָ יוֹם וָלַיְלָה. הַיָּמִים הָיוּ יְמֵי הַקָּצִיר וְהָאָסִיף, וְלֹא נִרְאֲתָה רֶגֶל שֶׁל גּוֹי בָעֲיָרָה וְאֵין סִימָן שֶׁל פַּרְנָסָה בַּבַּיִת. הַשֶׁקֶט בָּרְחוֹב הָיָה מָתוּחַ כְּחוּט שֶׁל מֶשִׁי הָעוֹמֵד לְהִנָּתֵק. וְהַחֹם – בְּיָדוּעַ שֶׁקָּשֶׁה הוּא לַגְּדוֹלִים יוֹתֵר מִן הַקְּטַנִּים. וּבְכֵן הָיוּ שְׁנֵיהֶם, הָאָב וְהַבֵּן, מְהַלְכִים בַּחֶדֶר וּבַמִּסְדְּרוֹן וּבֶחָצֵר כַּאֲנָשִׁים הַמִּתְכַּוְּנִים לִדְרֹךְ אִישׁ עַל רֶגֶל רֵעֵהוּ, אֶלָּא שֶׁעֲדַיִן הֵם מִתְאַפְּקִים.
תַּעֲלוּלֵי אָח 🔗
כָּל הַמְּלָאכוֹת שֶׁבִּקֵּשׁ טוֹבִיָה לַעֲשׂוֹת בַּשָׁבוּעוֹת הָאַחֲרוֹנִים לֹא עָלוּ בְּיָדוֹ: לֹא גִדּוּל הַיּוֹנִים, שֶׁנִּטְרְפוּ כֻּלָּן בִּידֵי הֶחָתוּל הַשָּׁחוֹר; וְלֹֹא עֲשִׂיַּת הַקְּלָף וּדְיוֹ הָעֲפָצִים, שֶׁלָּמַד מִן הַ“סּוֹפֵר” הַזָּקֵן; לֹא בִּנְיַן סֻכַּת־הַנְּצָרִים בַּגִּנָּה וְלֹא יִסּוּד הַגְּדוּד הַלּוֹחֵם לְפִי הַתַּכְסִיסִים שֶׁבְּ“סֵפֶר הַיָּשָׁר”. הַכֹּל הוּחַל יָפֶה וְנִגְמַר בְּמַפַּח נֶפֶשׁ. בָּרוּר לוֹ שֶׁמִּן הַשָּׁמַיִם נִגְזַר עָלָיו לַעֲשׂוֹת כָּל מַעֲשָׂיו בְּשֻׁתָּפוּת עִם שַׁעְיָה וּבִלְעָדָיו אֵין לוֹ מַזָּל כְּלָל. הִנֵּה הוֹלֵךְ וּמִתְקָרֵב “תִּשְׁעָה בְּאָב” וּשְׁלשָׁה יָמִים הָיָה עָסוּק בִּלְקִיטַת בַּרְקָנִים לְשֵׁם קְלִיעָה בַּמִּתְפַּלְּלִים בְּבֵית־הַכְּנֶסֶת. אַף לִקֵּט שְׁנֵי שַׂקִּים גְּדוֹלִים וְהֶחְבִּיאָם יָפֶה בְּתוֹךְ מָבוֹי סָתוּם שֶׁבֵּין הַדִּיר וְהָרֶפֶת מֵאֲחוֹרֵי בֵּיתָם. בָּטוּחַ הָיָה שֶׁעֵין יֶלֶד לֹא רָאֲתָה, וּבְכָל זֹאת, כְּשֶׁקָם בַּבֹּקֶר וְיָצָא לִפְקֹד אֶת אוֹצָרוֹ, מָצָא אֶת הַמָּבוֹי רֵיק. רַק שְׂרִידֵי בַּרְקָנִים נוֹבְלִים הִתְגּוֹלְלוּ עַל הַקַּרְקַע. וּבְכֵן רָפוּ יָדָיו לְגַמְרֵי וְהִפְקִיר אֶת עַצְמוֹ לְבַטָּלָה, הַמַּרְגִּיזָה אֶת הַיֵּצֶר וְאֵינָהּ מְסַפַּקְתּוֹ.
הוּא כְּבָר שָׁבַר אֶת גְּדֵרָהּ שֶׁל שְׁכֶנְתָּם הָאַלְמָנָה, וְזוֹ בָּאָה אֶל בֵּיתָם בִּצְוָחוֹת וּבִילָלוֹת, וְרַק בְּקשִׁי עָלְתָה לוֹ לְאָבִיו לְהַרְגִּיעָהּ. הוּא דָרַךְ עַל אֶפְרוֹחַ מִשֶּׁלָּהֶם וְשָׁפַךְ אֶת דָּמוֹ עַל הָרִצְפָּה. אֲחוֹתוֹ דוֹבֶּה בָּכְתָה בְּשֶׁלּוֹ חֲצִי הַיּוֹם, וְאָבִיו נָתַן בּוֹ עַיִן זוֹעֶמֶת, אַךְ לֹא אָמַר מְאוּמָה. הוּא חָתַךְ בְּסַכִּין חַדָּה רִבּוּעַ מִתּוֹךְ דַּף שֶׁבַּסִּדוּר, בְּאֶמְצַע “בָּרוּךְ שֶׁאָמַר” וְהִדְבִּיק בַּמָּקוֹם הֶחָתוּךְ פִּסַּת נְיָר, שִׂרְטְטָהּ בְּחֹד הַסַּכִּין וְכָתַב עַל הַשִּׁיטִין אֶת הֶחָסֵר בְּאוֹתִיּוֹת מְרֻבָּעוֹת בְּדוֹמֶה לָאוֹתִיּוֹֹת שֶׁבַּסִּדּוּר. אִלּוּ הָיָה אֻמָּן־יָד כְּשַׁעְיָה, הָיָה הַכְּתָב בְּדִיּוּק כְּאוֹתִיּוֹת הַדְּפוּס, אַךְ יָדוֹ כְּבֵדָה וּכְתָבוֹ אֵינוֹ חָלָק. גַּם הַנְּיָר וְהַדְּיוֹ הָיוּ בְּעוֹכְרָיו. וּבִשְׁעַת תְּפִלַּת הַבֹּקֶר גִּלָּה אָבִיו אֶת הַמַּעֲשֶׂה, קָרָא לוֹ וְהֶרְאָה בְּאֶצְבַּע עַל מְקוֹם הַחִלּוּל, וּבִרְאוֹתוֹ שֶׁהַנַּעַר שׁוֹתֵק דְּחָפוֹ מִפָּנָיו בְּבוּז. יָדֹע יָדַע טוֹבִיָּה שֶׁמַּעֲשִׂים אֵלֶּה אֵינָם יָפִים לוֹ, לְבָחוּר גְּמָרָא בֶּן אַחַת־עֶשְׂרֵה וָמַעְלָה, אֲבָל הֵם נַעֲשׂוּ כְּמוֹ מֵאֲלֵיהֶם, כִּמְעַט בִּבְלִי דַעַת. וְאַף שֶׁשָּׂנֵא אֶת עַצְמוֹ עַל שׁוּם כָּךְ, לֹא יָכֹל לִמְנֹעַ אֶת עַצְמוֹ מִלַּחֲזֹר לְסוֹרוֹ. הוּא נִסָּה לְהִשָּׁבַע בִּנְשִׁיקַת הַמְּזוּזָה, שֶׁיֵּשֵׁב כָּל הַיּוֹם בַּבַּיִת וְיִלְמַד, אוֹ רַק יְעַיֵּן בַּסֵּפֶר, אוֹ יַעְתִּיק בַּמַּחְבֶּרֶת כַּמָּה עַמּוּדִים בִּכְתִיבָה תַמָּה מִן הַסֵּפֶר שֶׁהִשְׁאִיר לוֹ הַמּוֹרֶה הַבֶּלְזִי לִפְנֵי עָזְבוֹ אֶת הָעֲיָרָה. אַךְ כָּל כַּוָּנוֹתָיו הַטּוֹבוֹת לֹא נִצְטָרְפוּ לְמַעֲשֶׂה, וּבְכָל שָׁעָה תָּפַס אֶת עַצְמוֹ, אוֹ נִתְפַּס בִּידֵי אֲחֵרִים, בְּמַעֲשֵׂה שְׁטוּת אוֹ קַלּוּת רֹאשׁ. הִנֵּה חָרַט אֶתְמוֹל בְּאוֹלָרוֹ חֲרִיטוֹת כְּעוּרוֹת לְאֹרֶךְ כָּל שְׂפַת הַשֻּׁלְחָן; וּבֶאֱמֶת הָיָה בּוֹשׁ בִּפְנֵי עַצְמוֹ לִרְאוֹת אֶת הַשֻּׁלְחָן שֶׁנִּתְפַּגֵּם בְּצוּרָה מְכֹעֶרֶת כָּל כָּךְ. מִתְפַּלֵּא הוּא עַל אָבִיו, שֶׁהִסְתַּפֵּק בִּצְרִימַת אָזְנוֹ בִּלְבַד וּבָזֶה שֶׁצִּוָּה עָלָיו לְשַׁפְשֵׁף אֶת שְׂפַת הַשֻּׁלְחָן בִּסְמַרְטוּט יָשָׁן טָבוּל בְּחֹמֶר, כְּדֵי לְטַשְׁטֵשׁ אֶת הַחִתּוּכִים. מַה יְּהֵא בְּסוֹפָם שֶׁל שְׁנֵיהֶם? הָאֲוִיר הַמַּחֲנִיק מְבַשֵּׂר אֶת הַסְּעָרָה…
וּבְאַחַד הַבְּקָרִים שֶׁל אוֹתוֹ שָׁבוּעַ, מִיָּד לִפְקִיחַת עֵינָיו מִשֵּׁנָה, רָאָה אֶת אֲחוֹתוֹ דוֹבֶּה בַּת הַשְּׁלֹש־עֶשְׂרֵה טוֹבֶלֶת אֶת אֶצְבָּעָהּ בְּכַד הַשַּׁמֶּנֶת שֶׁהִיא מַחֲזִיקָה בַּיָּד וּמְלַקֶּקֶת אוֹתָהּ מִזֶּה וּמִזֶּה בְּלָשׁוֹן אֲרֻכָּה וְחַמְדָּנִית. הוּא הִתְעַטֵּשׁ בְּכַוָּנָה בְּקוֹל גָּדוֹל, וְהִיא נִבְעֲתָה וְהִפִּילָה אֶת הַכַּד. הַכַּד נִשְׁבַּר וְהַשַּׁמֶּנֶת הַצְּחוֹרָה נִשְׁפְּכָה עַל הָרִצְפָּה. דּוֹבֶּה יָדְעָה, שֶׁהוּא בְּכַוָּנָה הִתְעַטֵּשׁ, בִּטְבִיעַת עַיִן אַחַת תָּפְסָה זֹאת, וְעַל כֵּן פָּרְצָה בִּבְכִי וְנִשְׁבְּעָה, שֶׁהִיא תִּתְנַקֵּם בּוֹ. טוֹב שֶׁאַבָּא הָיָה הַבֹּקֶר בַּ“מִּנְיָן” וְהִיא הִסְפִּיקָה לְלַקֵּט אֶת הַשְּׁבָרִים וְלִמְחוֹת בִּסְחָבָה אֶת הָרִצְפָּה. טוֹבִיָּה הִבְטִיחָה שֶׁלֹּא יַגִּיד לְאַבָּא – בִּתְנַאי שֶׁתַּרְשֶׁה לוֹ לְהָצִיק לָהּ בְּמֶשֶׁךְ כָּל הַבֹּקֶר כְּכָל אֲשֶׁר יַעֲלֶה עַל רוּחוֹ, וְלֹא תִצְעַק וְלֹא תְסַפֵּר לְאַבָּא. וְהִיא, בִּרְצוֹתָהּ לְכַסּוֹת עַל פִּשְׁעָהּ, קִבְּלָה אֶת הַתְּנַאי. וְאָז הִתְחִילָה פָּרָשַׁת הַתַּעֲלוּלִים וְהַנִּסְיוֹנוֹת.
רֵאשִׁית, יָצָא וְהֵבִיא בַּסֵּתֶר אֶת שְׂרִידֵי הַבַּרְקָנִים מִן הַמָּבוֹי, וּכְשֶׁעָמְדָה כְּפוּפָה עַל הָעֲרֵבָה וְלָשָׁה אֶת הַבָּצֵק (הִיא מִלְאָה עַתָּה אֶת מְקוֹם הָאֵם), הִתְגַּנֵּב אֵלֶיהָ מֵאָחוֹר וְסִבֵּךְ לָהּ בַּרְקָנִים אֲחָדִים בִּשְׂעָרָהּ הֶעָבֹת. הִיא הִתְחִילָה לְהַשְׁמִיעַ קוֹל צְוָחָה. אַךְ זָכְרָה אֶת הַבְטָחָתָהּ – וְנִשְׁתַּתְּקָה. וּבִהְיוֹת שְׁתֵּי יָדֶיהָ מְכֻסּוֹת בָּצֵק, לֹא יָכְלָה לְהוֹצִיא בְּעַצְמָהּ אֶת הַבַּרְקָנָיִם מִבֵּין הַשְּׂעָרוֹת וּבִקְשָׁה מִמֶּנּוּ שֶׁהוּא יוֹצִיאֵם. הוּא עָשָׂה אֶת מְבֻקָּשָׁהּ, אַךְ מָרַט אֶת שַׂעֲרוֹתֶיהָ בְּאַכְזְרִיּוּת.
אַחַר כָּךְ יָצַק לָהּ מַיִם לְתוֹךְ הַנַּעֲלַיִם שֶׁבְּרַגְלֶיהָ, וְהִיא עָמְדָה כָּךְ כַּחֲצִי שָׁעָה בְּתוֹךְ הַנַּעֲלַיִם הַמַּזִּילוֹת מַיִם עַל הָרִצְפָּה. רַק כְּשֶׁכִּלְּתָה אֶת הַלִּישָׁה, הֵרִיקָה אֶת הַמַּיִם לְתוֹךְ הֶעָבִיט. כְּשֶׁיָּצְאָה אֶל הַמִּסְדְּרוֹן, סָמַךְ אֶת הַמַּגְרֵפָה אֶל הַדֶּלֶת הַסְּגוּרָה, וּכְשֶׁחָזְרָה וּפָתְחָה אֶת הַדֶּלֶת, חָבַל הַמּוֹט בְּמִצְחָהּ. הִיא הִבִּיטָה אֵלָיו בְּזַעַם, אַךְ שָׁמְרָה אֶת לְשׁוֹנָהּ, רַק חִכְּכָה בְּיָדָהּ אֶת מְקוֹם הַחֲבָלָה. – רוֹאֶה אֲנִי, שֶׁאַתְּ מְקַיֶּמֶת יָפֶה אֶת הַתְּנַאי, אֲבָל חַכִּי, עוֹד אֲבִיאֵךְ לִידֵי נִסְיוֹנוֹת קָשִׁים מֵאֵלֶּה. – אָמַר לָהּ בְּרֹב רִשְׁעוּת.
לְיַד הַשֻּׁלְחָן 🔗
כַּעֲבֹר זְמַן מָה חָזַר הָאָב. טוֹבִיָּה מִהֵר וְנָטַל אֶת יָדָיו, לָקַח אֶת הַסִּדּוּר וְהִתְפַּלֵּל תְּפִלָּה חֲטוּפָה בִּפְאַת הַשֻּׁלְחָן, בִּשָׁעָה שֶׁאָבִיו יָשַׁב בַּקָּצֶה הַשֵּׁנִי לֶאֱכֹל פַּת שַׁחֲרִית. הָאָב לָעַס אֶת הַפַּת הַנֻּקְשָׁה, שֶׁרִכְּכָה בְּצִיר שֶׁל דָּגִים כְּבוּשִׁים, וְטוֹבִיָּה לָעַס כְּנֶגְדּוֹ בְּחִפָּזוֹן אֶת הַתְּפִלָּה. הָאָב נִרְאָה כִּמְרֻגָּז, כִּי הִנִּיחַ מִיָּדוֹ אֶת הַמַּזְלֵג וְקָרַע אֶת בְּשַׂר הַדָּגִים בָּאֶצְבָּעוֹת, מַה שֶׁלֹּא הָיָה עוֹשֶׂה בְּשָׁעָה שֶׁאִשְׁתּוֹ בַּבַּיִת. הוֹא רָטַן:
– בַּחֹם הַזֶּה דָגִים!… אִלּוּ נִתְּנָה מְעַט שַׁמֶּנֶת אוֹ כַּדּוֹמֶה… נָא, כְּשֶׁבַּעֲלַת־הַבַּיִת עוֹמֶדֶת פִּתְאֹם וְנוֹסַעַת לָהּ…
כְּשֶׁכִּלָּה טוֹבִיָּה אֶת תְּפִלָּתוֹ, נָתַן אֶת הַסִּדּוּר בַּדַּף הָעֶלְיוֹן שֶׁבָּאָרוֹן, נָטַל אֶת יָדָיו בַּחֲסִידוּת וְיָשַׁב גַּם הוּא אֶל קְצֵה הַשֻּׁלְחָן הֶעָרוּךְ.
– דּוֹבֶּה, עַד מָתַי אֲחַכֶּה? אֵין לִי פְּנַאי. שִׂימִי אֹכֶל! – קָרָא וְהִרְגִּישׁ שֶׁיֵּשׁ בְּקוֹלוֹ מִשּׁוּם חִקּוּי לְקוֹל אָבִיו, אַף שֶׁלֹּא נִתְכַּוֵּן לְכָךְ.
הָאָחוֹת שָׁלְתָה בְּמַזְלֵג דָּג כָּבוּשׁ מִן הַצִּנְצֶנֶת יַחַד עִם כַּמָּה עִגוּלֵי־בְּצָלִים חֲתוּכִים, יָצְקָה מְעַט צִיר בַּצַלַּחַת וְהִגִּישָׁה לוֹ. בְּגִשְׁתָּהּ אֶל הַשֻּׁלְחָן כִּוֵּן אֶת רַגְלוֹ וּבָעַט בָּהּ אֲחוֹרַנִית וּפָגַע בָּעֶצֶם שֶׁבְּרַגְלָהּ. הִיא נִזְדַּעְזְיָיה וְכִמְעַט הִפִּילָה אֶת הַצַּלַּחַת מִיָּדָהּ. אַךְ נָשְׁכָה שְׂפָתֶיהָ וְהִבְלִיגָה עַל הַכְּאֵב וְרַק סִנְּנָה מִבֵּין שִׁנֶּיהָ אֶת הַמִּלָּה: “מְשֻׁמָּד!”
ר' נְחֶמְיָה עִקֵּם אֶת פָּנָיו לְשֵׁמַע הַמִּלָּה הַמְגֻנָּה וְנָתַן עַיִן לֹא־טוֹבָה בְּבִתּוֹ. אַחַר פָּנָה אֶל טוֹבִיָּה:
– תֵּכֶף אַחַר הָאֲכִילָה תֵּשֵׁב לִכְתֹּב. אַתָּה שׁוֹמֵעַ?
– בְּעַצְמִי חָשַׁבְתִּי לִכְתֹּב כָּל הַבֹּקֶר. אַךְ דּוֹמֶה שֶׁאֵין דְּיוֹ.
– קַח פְּרוּטָה, לֵךְ וְתִקְנֶה.
הָאָב הֶעֱלָה מִכִּיס מִכְנָסַיו פְּרוּטָה שְׁחוֹרָה וְהִנִּיחָה לְיַד צַלַּחְתּוֹ שֶׁל הַנַּעַר. כְּשֶׁכִּלהָ לֶאֱכֹל, בִּקֵּשׁ מִבְּנוֹ, שֶׁיַּגִּישׁ לוֹ בְּכוֹס “מַיִם אַחֲרוֹנִים”. וּלְאַחַר שֶׁבֵּרֵךְ בִּרְכַּת הַמָּזוֹן, קָם וְאָמַר:
– אֲנִי אֶשְׁכַּב לַחֲטֹף תְנוּמָה בַּחֲדַר־הַמִּטּוֹת. כָּל הַלַּיְלָה לֹא עָצַמְתִּי עַיִן מֵחֲמַת הַחֹם. הִזָּהֵר שֶׁלֹּא תָקִים רַעַשׁ בַּבַּיִת. אַתָּה שׁוֹמֵעַ?
– לֹא אֶפְצֶה פֶּה. אֵשֵׁב וְאֶכְתֹּב עֲשָׂרָה דַפִּים
בַּמַּחְבֶּרֶת.
ר' נְחֶמְיָה יִשֵּׁר לִבְנוֹ אֶת הַכּוֹבַע שֶׁלְּרֹאשׁוֹ וְנִסְתַּלֵּק מִן הַשֻּׁלְחָן.
הָרְדִיפָה וְהַמְּנוּסָה 🔗
דּוֹבֶּה עָסְקָה בַּמִּסְדְּרוֹן בְּהַסָּקַת הַתַּנּוּר לְשֵׁם אֲפִיַּת הַפַּת, וְטוֹבִיָּה יָשַׁב, סֶנְטֵרוֹ בְּכַפּוֹ וְהוּא שָׁקוּעַ בְּהִרְהוּרִים. כַּעֲבֹר רְגָעִים אֲחָדִים קָם, נִגַּשׁ עַל בְּהוֹנוֹת רַגְלָיו אֶל פֶּתַח חֲדַר־הַמִּטּוֹת, סִלֵּק מַשֶּׁהוּ אֶת הַוִּילוֹן, וּכְשֶׁרָאָה אֶת אָבִיו יָשֵׁן, הָלַךְ אֶל אֲרוֹן־הַבְּגָדִים, פְּתָחוֹ בַּחֲשַׁאי, וּבִמְהִירוּת הֶעֲלָה מִתּוֹכוֹ אֶת מַחֲרֹזֶת הָאַלְמוּגִים שֶׁל דּוֹבֶּה, הַמַּחֲרֹזֶת שֶׁנָתְנָה לָהּ בְּמַתָּנָה הַדּוֹדָה, שֶׁבִּקְּרָה אֶצְלָם בְּחֹל־הַמּוֹעֵד פֶּסַח. אַחַר תָּפַס אֶת הַחֲתוּלָה, לְחָצָהּ בֵּין בִּרְכָּיו וְעָנַד לְצַוָּארָהּ אֶת הַמַּחֲרֹזֶת, בְּכָרְכוֹ אוֹתָהּ עָלֶיהָ פְּעָמִים אֲחָדוֹת לְבַל תִּשָּׁמֵט. אַחַר הוֹרִיד אֶת הַחֲתוּלָה לָאָרֶץ. הַחֲתוּלָה טִלְטְלָה אֶת רֹאשָׁהּ, הֵצִיצָה אֲחוֹרַנִּית אֶל הָרְבִיד הָאָדֹם שֶׁלְּגַרְגְּרוֹתֶיהָ, בִּקְּשָׁה לְתָפְסוֹ בְּפִיהָ, אַךְ לֹא יָכְלָה לְהַשִּׂיגוֹ, וּבְכֵן הִסְתַּחְרְרָה וְרָצָה עַל מְקוֹמָהּ פְּעָמִים רַבּוֹת, וּלְבָסּוֹף זָחֲלָה עַל גְּחוֹנָהּ אֶל מִתַּחַת לַמִּטָּה וְיִלְּלָה שָׁם בְּקוֹל בּוֹכִים עַל הַמַּעֲשֶׂה שֶׁנַּעֲשָׂה לָהּ.
< – דּוֹבֶּה! – קָרָא טוֹבִיָּה לְתוֹךְ הַמִּסְדְּרוֹן – הַחֲתוּלָה חוֹלָה. שׁוֹמַעַת אַתְּ אֵיךְ הַמִּסְכֵּנָה מְיַלֶּלֶת תַּחַת הַמִּטָּה? נִדְמֶה לִי, שֶׁדָּם נוֹזֵל מִצַּוָּארָהּ. אֶפְשָׁר נָחָשׁ הִכִּישָׁהּ…
דּוֹבֶּה, שֶׁרַחֲמֵי כָּל חַי הוֹמִים תָּמִיד בְּלִבָּהּ, נִתְרַגְּשָׁה וּבָאָה מִיָּד, כְּשֶׁהִיא אוֹחֶזֶת בְּכַנְפוֹת הַסִּנָּר, נְכוֹנָה לְנַפְנֵף רוּחַ עַל פָּנֶיהָ הַמְשֻׁלְהָבִים, מַמָּשׁ כְּמוֹ אִמָּא.
– הֵיכָן הִיא?
– תַּחַת מִטָּתֵךְ. הַס, אַל תָּעִירִי אֶת אַבָּא. שָׁמַעַתְּ מַה שֶׁבִּקֵּשׁ.
דּוֹבֶּה גָחֲנָה אֶל תַּחַת הַמִּטָּה וְהִתְבּוֹנְנָה בְּעֵינַיִם פְּקוּחוֹת אֶל הַחֲתוּלָה הַמְיַלֶּלֶת.
אוֹי וַאֲבוֹי לִי, כָּל צַוָּארָהּ אָדֹם מִסָּבִיב. אֶפְשָׁר חָתַכְתָּ לָהּ אֶת הַצַּוָּאר?
בְּחַיַּי שֶׁלֹּא. מָה אֲנִי – רוֹצֵחַ?
דּוֹבֶּה קָרְאָה וְשִׁדְּלָה לַחֲתוּלָה שֶׁתֵּצֵא מִתַּחַת הַמִּטָּה, אַךְ זוֹ נָעֲצָה בָּהּ אֶת שְׁנֵי נֵרוֹת עֵינֶיהָ וְנָהֲמָה בִּכְאֵב וּבְאִיּוּם. אָז לָקְחָה דוֹבֶּה אֶת הַיָּעֶה וְהִתְחִילָה דוֹחֶקֶת בָּהּ בַּחֲתוּלָה בִּזְהִירוּת שֶׁתֵּצֵא. הַחֲתוּלָה נִלְחֲצָה יוֹתֵר אֶל הַקִּיר, וּפִתְאֹם זִנְּקָה וְעָבְרָה אֶת כָּל הַחֶדֶר וְנִתְחַמְּקָה לַמִּסְדְּרוֹן. בְּאוֹר הַחֶדֶר הִבְחִינָה דוֹבֶּה בְּאַלְמוּגֶיהָ הַכְּרוּכִים עַל צַוַּאר הַחֲתוּלָה. – מֶה עָשִׂיתָ, מְשֻׁמָּד? – פָּרְצָה צְעָקָה מִגְּרוֹנָהּ – אֶת אַלְמוּגַי, אֶת מַתְּנַת דּוֹדָתִי הִלְבַּשְׁתָּ אֶת הַחֲתוּלָה… אוֹי לִי, הִיא תְנַתֵּק אֶת הַחוּט, הִיא תְאַבֵּד אוֹתָם… אוֹי לִי, מָה הוּא רוֹצֶה מִמֶּנּי?… מָה הוּא מְעַנֶּה אוֹתִי?… לָמָה הוּא יוֹרֵד הַיּוֹם לְחַיַּי?…
– שִׁתְקִי, אַבָּא יָשֵׁן. בּוֹאִי, נִתְפֹּס אוֹתָהּ וְנָסִיר מִמֶּנָּה אֶת הָאַלְמוּגִים. בּוֹאִי!
לֹא עָבְרוּ עֲשָׂרָה רְגָעִים וְדוֹבֶּה חָזְרָה מִן הַחוּץ מְדֻבְלָלָה, מְדֻמָּעָה, מְיֹאֶשֶׁת, וְהִיא מְטַלְטֶלֶת אֶת סִנָּרָהּ הַמְקֻפָּל בְּיָדֶיהָ הַשְּׂרוּטוֹת. הִיא צָנְחָה בְּאֵין אוֹנִים עַל כִּסֵּא וְהִנִּיחָה אֶת הַסִֹנָּר הַמְקֻפָּל בְּחֵיקָהּ. הִיא יִבְּבָה חֶרֶשׁ "מָה הוּא רוֹצֶה מִמֶּנִּי? מָה הוּא נִטְפַּל
אֵלַי הַיּוֹם? מָה רָע עָשִׂיתִי לוֹ? אֵיךְ אֶפְשָׁר לִסְבֹּל עוֹד?… חֲצִי הָאַלְמוּגִים אָבְדוּ… בְּכַוָּנָה גֵרֵשׁ אֶת הַחֲתוּלָה לְבֵין הַקּוֹצִים… הוּא יָדַע כִּי שָׁם תִּקָּרַע הַמַּחֲרֹזֶת. אֶת שְׁתֵּי יָדַי קָרַעְתִּי לִי בְּקוֹצִים… אוֹיָה לִי… בְּצִפָּרְנֵי הַחֲתוּלָה…"
הִיא הִנִּיחָה לְפָנֶיהָ אֶת שְׁתֵּי יָדֶיהָ הַשְּׂרוּטוֹת, הַמֻּכְתָּמוֹת בְּדָם; וּבְהִסְתַּכְּלָה בְּיָדֶיהָ תָּקְפוּ עָלֶיהָ הָרַחֲמִים עַל עַצְמָהּ וְהִתְחִילָה גוֹעָה בִּבְכִי וְקוֹלָהּ גּוֹבֵר וְהוֹלֵךְ, עַד שֶׁנִּסְתַּלֵּק הַוִּילוֹן וְרֹאשׁוֹ שֶׁל הָאָב בְּפֶתַח מְבֹהָל מִיקִיצַת פִתְאֹם.
– מַה, מַה קָּרָה, דּוֹבֶּה?
הַנַעֲרָה לֹא הֵשִׁיבָה דָבָר, רַק שָׁמְטָה אֶת הַסִּנָּר וְהָאַלְמוּגִים נִדַּרְדְּרוּ לָרִצְפָּה וְרָצוּ מִּתּוֹךְ רִקּוּד לְכָל עֵבֶר. אָז נָשְׂאָה קוֹל יְלָלָה קוֹרֵעַ לֵב:
– הָרָשָׁע הַזֶּה! אֶת כָּל אַלְמוַּגַי אִבֵּד לִי… לַחֲתוּלָה הֲלְבִּישׁ אֶת מַחֲרָזְתִּי… אֶת עוֹרִי הוּא פּוֹשֵׁט מֵעָלַי הַיֹּום… אֵינִי יְכוֹלָה עוֹד… אֲנִי נוֹפֶלֶת… עַד עַתָּה סָבַלְתִּי וְלאֹ הִגַּדְתִּי… אַךְ אֵינִי יְכוֹלָה עוֹד… הוֹי, אַלְמוּגֵי דוֹדָתִי הַיְקָרָה! אַלְמוּגַי הַיְקָרִים! אַבָּא יָקָר! רְאֵה מָה עוֹלֵל לִי… מָה הוּא רוֹצֶה מִמֶּנִּי? מָה הוּא מְעַנֶּה אוֹתִי?…
טוֹבִיָּה הוֹפִיעַ בַּפֶּתַח, אַךְ מִשֶּׁרָאָה אֶת הַמַּחֲזֶה וְאֶת פְּנֵי אָבִיו בֵּין הַוִּילוֹן וְלַמְּזוּזָה, הָפַךְ פָּנָיו וְנִסְתַּלֵּק הַחוּצָה. אֲבָל הָאָב כְּבָר הִרְגִּישׁ בּוֹ. פָּנָיו נִתְעַוְּתוּ מְאֹד, כְּאִלּוּ תְקָפוֹ פִּתְאֹם כְּאֵב גָּדוֹל. הוּא זִנֵּק מֵאַחֲרֵי הַוִּילוֹן, תָּפַס בַּפִּנָּה אֶת מַקְלוֹ, וּכְמוֹ שֶׁהוּא בְּסַנְדַּלֵי הַבַּיִת, בְּלִי מְעִיל, טַלִּיתוֹ הַקְּטַנָּה מִתְנַפְנֶפֶת וְצִיצִיּוֹתֶיהָ מְטַפְּחוֹת עָלָיו, הַיַּרְמוֹלְקָה מְצֻדֶּדֶת בִּקְצֵה רֹאשׁוֹ, זְקָנוֹ וְשְׂפָמוֹ פְּרוּעִים מִשֵּׁנָה
– רָץ אַחֲרֵי בְּנוֹ הַחוּצָה.
וְאָז הִתְחִיל טוֹבִיָּה לִבְרֹחַ, יַד אָבִיו לֹא הָיְתָה בּוֹ זֶה כַּמָּה שָׁנִים, וְכָל הָאִיּוּמִים בְּמַכּוֹת עָבְרוּ תָמִיד בְּלֹא תוֹצָאוֹת. אוּלָם הַפַּעַם חָשׁ, כִּי לֹא יִנָּקֶה מִידֵי אָבִיו. הַפַּעַם הִגְדִּישׁ אֶת הַסְּאָה. הַפַּעַם לֹא יִנָּקֶה… לֹא יִנָּקֶה… וְלִבּו הַקָּטָן הִתְחִיל מִתְחַבֵּט אֶל דָּפְנוֹת הֶחָזֶה וּמֹחוֹ חוֹשֵׁב בִּמְהִירוּת הַבָּרָק, וְרַגְלָיו נִשָּׂאוֹת וְטָסוֹת כְּעַל גַּבֵּי רֶמֶץ לוֹהֵט.
הָרְחוֹב הָיָה רֵיק מֵאָדָם. טוֹבִיָּה רָץ־רָץ לְצַד מֶרְכַּז הָעֲיָרָה, וְר' נְחֶמְיָה רָץ־רָץ אַחֲרֵי הַבּוֹרֵחַ. “אֵין דָּבָר, כְּשֶׁיִּרְאֶה אֲנָשִׁים בָּרְחוֹב יִתְבַּיֵּשׁ וְיַעֲמֹד…” בָּזְקָה מַחֲשָׁבָה בְּמֹחוֹ שֶׁל הַנַּעַר. אֶלָּא שֶׁלְּפִי שָׁעָה לֹא נִרְאֲתָה נֶפֶשׁ חַיָּה, וְהָאָב רָץ־רָץ אַחֲרָיו. רַק פַּעַם אַחַת הֶחֱזִיר טוֹבִיָּה אֶת רֹאשׁוֹ וְרָאָה אֶת אָבִיו בְּרוּצוֹ, וְשׁוּב לֹא הָיָה לוֹ צֹרֶךְ לַהֲפֹךְ אֶת פָּנָיו. בָּרוּר הָיָה לוֹ שֶׁאָבִיו לֹא יַעֲמֹד הַפַּעַם מֵרוּץ, עַד אִם הִשִׂיגוֹ. רַק אִם יַסְפִּיק לְהִתְפָּרֵץ אֶל מֶרְכַּז הָעֲיָרָה, אֶל שׁוּרַת הַחֲנֻיּוֹת – יִנָּצֵל. אוּלָם עוֹד רַב הַמֶּרְחָק עַד שָׁמָּה…
אִישׁ לֹא נִרְאָה בָּרְחוֹב הַדּוֹמֵם, וּשְׁנֵיהֶם, הָאָב וְהַבֵּן, רָצוּ בְּכָל כֹּחוֹתֵיהֶם, בְּהִתְגַּבְּרוּת כָּל כֹּחוֹתֵיהֶם, וְהַמֶּרְחָק הוֹלֵךְ וּמִתְקַצֵּר בֵּינֵיהֶם. הֵם רָצוּ בִּשְׁתִיקָה, בְּשֶׁקֶט, כְּאִלּוּ עָצְרוּ גַם בְּעַד נְשִׁימָתָם. טוֹבִיָּה הֶחֱזִיק אֶת שְׁנֵי אֶגְרוֹפָיו מוּל לִבּוֹ וְנָשַׁךְ אֶת שְׂפָתוֹ הַתַּחְתּוֹנָה. אֲבַק הַדֶּרֶךְ תִּמֵּר תַּחַת רַגְלֵיהֶם וְאִישׁ מֵהֶם לֹא הֵאֵט אֶת רִיצָתוֹ. הָאָב כְּבָר הִתְחִיל נוֹשֵׁם בִּכְבֵדוּת, חָזֵהוּ הִתְחִיל כְּבָר שׁוֹרֵק וְהַזֵּעָה נִגְּרָה עַל פָּנָיו. הוּא הֶחֱזִיק בְּיָד אַחַת אֶת הַמִּכְנָסַיִם הַשׁוֹמְטִים וּבַשְּׁנִיָּה אֶת הַמַּקֵּל. מִכְנָסָיו כְּבָר כֻּסּוּ עַד הַבִּרְכַּיִם אָבָק לָבָן – וּבְכָל זֹאת הוֹסִיף וְרָץ מִבְלִי לַעְצֹר.
פִּתְאֹם שָׁמַע טוֹבִיָּה קוֹל זָר קוֹרֵא בְּמֹחוֹ: “עֲמֹד! עֲמֹד! אַל תָּרוּץ יוֹתֵר”. וְגַל שֶׁל עִקְּשׁוּת־לֵב עֲבָרוֹ בְּחָזְקָה, וּבִרְאוֹתוֹ לִימִינוֹ סִמְטָה גְדוּרָה, פָנָה שָׁמָּה, הִסְתָּעֵר אֶל הַגָּדֵר, אָחַז בָּהּ בִּשְׁתֵּי יָדָיו וְנִלְחַץ אֵלֶיהָ בְּגוּפוֹ הַמְפַרְכֵּס, כְּשֶׁגַּבּוֹ פּוֹנֶה אֶל אָבִיו. טוֹב, יִתְפְּסֶנוּ. לֹא אִכְפַּת לוֹ… עַתָּה לֹא אִכְפַּת לוֹ עוֹד…
הָאָב רָץ גַּם הוּא שָׁמָּה, וּבְמֶרְחָק פְּסִיעָה אַחַת עָמִד וְהִתְחִיל מוֹרִיד עַל הַנַּעַר אֶת מַהֲלֻמּוֹת מַקְלוֹ. הוּא נָשַׁם כְּמַפּוּחַ, עֵינָיו יָצְאוּ מֵחוֹרֵיהֶן, פָּנָיו לָהֲטוּ מִתּוֹךְ זַעַם, זְקָנוֹ נִתְבַּדֵּר בְּצוּרָה מוּזָרָה, וְהוּא הִכָּה וְהִכָּה בְּכֹל כֹּחוֹ, עַד כִּי נִסְדַּק הַמַּקֵּל לְאֹרֶךְ מַחֲצִיתוֹ, וְעוֹד הוֹסִיף לְהַכּוֹת, עַד כִּי נִשְׁבָּר הַמַּקֵּל לִשְׁנַיִם. אָז חָדַל. טוֹבִיָּה עָמַד כָּל הָעֵת וְלאֹ זָע, רַק שִׁנָּה פְעָמִים אֲחָדוֹת עֲמִידָתוֹ מֵרֶגֶל לְרֶגֶל, כִּוֵּץ וְעִקֵּם אֶת גַּבּוֹ וְלָחַץ אֶת פָּנָיו אֶל הַגָּדֵר.
כְּשֶׁרָאָה הָאָב הַנִּסְעָר כָּךְ, יָרַק יְרִיקָה גְדוֹלָה אַרְצָה, וּבְעוֹד חֲצִי הַמַּקֵּל בְּיָדוֹ פָנָה וְהָלַךְ לוֹ חֲזָרָה לְאַט לְאַט, כְּשֶׁהוּא נוֹשֵׁךְ אֶת שְׂפָתוֹ וּמְסַנֵּן נְהִימָה שֶׁל נִגּוּן מִנְּחִירָיו. לְמַעַן הָאֱמֶת, הִרְגִּישׁ הוּא אֶת עַצְמוֹ כְּמֻכֶּה. מִיָּמָיו לֹא בָּא לִכְלַל כַּעַס כָּזֶה, וְאַף כִּי כַּעְסוֹ עוֹד עָשַׁן בּוֹ, הָיָה כְּבָר בָּז לְעַצְמוֹ בְּלִבּוֹ, וּמִתּוֹךְ מְבוּכַת־בּוּז זִמְרֵר לְנַפְשׁוֹ, כְּדַרְכּוֹ תָמִיד.
אֶל הַשָּׂדֶה 🔗
לְאַחַר רְגָעִים אֲחָדִים, כְּשֶׁהִתְרַחֵק ר' נְחֶמְיָה מֲשָּׁם, הִרְפָּה טוֹבִיָּה מִן הַגָּדֵר, פָּנָה לְאִטּוֹ וְרָאָה לְפָנָיו אֶת הָרְחוֹב שׁוֹמֵם מְאֹד, וְרַק בַּמֶּרְחָק הוֹלֶכֶת דְּמוּתוֹ הַכְּפוּפָה, הָעֲלוּבָה שֶׁל אָבִיו וּמִתְקָרֶבֶת אֶל בֵּיתָם. לִבּוֹ הָיָה בּוֹ לְאֶבֶן. אִלּוּ יָכוֹל הָיָה לְהַבְעִיר בָּאֵשׁ אֶת כָּל בָּתֵּי הָרְחוֹב, שֶׁיִּהְיוּ דוֹלְקִים בְּחֹם הַשֶּׁמֶשׁ וְאֵין מְכַבֶּה – הָיָה עוֹשֶׂה זֹאת. הוּא חָשַׁב שֶׁעָלָיו לַעֲשׂוֹת אֵיזֶה מַעֲשֶׂה, שֶׁאִם לֹא – יִתְפַּקַּע בּוֹ הַלֵּב. אַךְ בְּמֹחוֹ שָׁלְטָה רֵיקָנוּת גְּמוּרָה. בְּשׁוּם אֹפֶן לֹא יָכֹל לִמְצֹא שָׁם מַחֲשָׁבָה כָּל שֶׁהִיא לְמַעֲשֶׂה. כְּמוֹ שִׁכְחָה גְדוֹלָה יָרְדָה עָלָיו וְאֵין לְמַחֲשַׁבְתּוֹ אֲחִִיזָה בְּשׁוּם דָּבָר. רַק אַחַת יָדַע בָּרוּר: עָלָיו לַעֲשׂוֹת אֵיזֶה מַעֲשֶׂה, וָלֹא – יִהְיֶה רַע, רַע לוֹ וְרַע לָאֲחֵרִים… הַגַּב הָיָה צוֹרֵב תַּחַת כֻּתָּנְתוֹ כְּאֵשׁ, בִּגְרוֹנוֹ דָּבַר צִמָּאוֹן יָבֵשׁ וּמֵצִיק – אַךְ לְכָל אֵלֶּה צָחַק בְּלִבּוֹ. מָה אִכְפַּת לוֹ? הַמַּקֵּל שֶׁחָבַט עַל גַּבּוֹ הָיָה דַק, וְגַם סָדוּק הָיָה מִלְכַתְּחִלָה. חֲבָל שֶׁהַמַּקֵּל נשְׁבָּר כָּל־כָּךְ מַהֵר… יָכוֹל הָיָה לְהַכּוֹת עוֹד מְעַט… אַדְרַבָּה, הַמַּכּוֹת לֹא גָרְמוּ לוֹ כָּל כְּאֵב… הוּא פָּנָה מַשֶּׁהוּ וְהִבִּיט אֶל הַסִּמְטָה. זוֹ הָיְתָה לֹא אֲרֻכָּה, וּבְקָצֶהָ הָיְתָה מַדְרֵגַת־עֵץ לַעֲבֹר אֶת הַגָּדֵר. מִשָּׁם הָיוּ יוֹצְאִים אֶל מִשְׁעוֹל הָאֲפָר הַיָּרֹק וְאֶל הַדֶּרֶךְ הַמּוֹבִילָה אֶל הַכְּפָר וְאֶל הַטַּחֲנָה וְהַנָּהָר – מַהֲלַךְ שָׁעָה, שָׁעָה וָחֵצִי. רַק לְעִתִּים רְחוֹקוֹת הָיוּ בְּנֵי הָעֲיָרָה הוֹלְכִים שָׂמָּה בַּקַּיִץ לִרְחֹץ בַּנָּהָר, מִפְּנֵי הַמֶּרְחָק וּמִפְּנֵי הַ“שְּׁקָצִים” הָרָעִים, שֶׂהָיוּ זוֹרְקִים אֲבָנִים וּמְשַׁסִּים כְּלָבִים. טוֹבִיָּה רָחַץ שָׁם אֶשְׁתָּקַד כַּמָּה פְּעָמִים לְבַדּוֹ וְעִם שַׁעְיָה. אַךְ הַקַּיִץ לֹא הָיָה שָׁם כְּלָל.
וּפִתְאֹם הֻבְרַר לוֹ שֶׁעָלָיו לָלֶכֶת שָׁמָּה, אֶל הַנָּהָר, לִטְבֹּל אֶת גּוּפוֹ הַמֻּכֶּה בַּמַּיִם הַקְּרִירִים, הַיְרַקְרַקִּים שֶׁבַּאֲגָם־הַנָּהָר, לִפְנֵי סִכְרֵי הַטַחֲנָה הַנְּטוּיִים עַל הַגַּלְגַּלִים הָעֲנָקִּיִּים. וּמִיָּד הִתְחִיל לָלֶכֶת בַּסִּמְטָה, כּוֹבָעוֹ שָׁמוּט הַצִּדָּה, בִּגְדּוֹ עַל גַּבּוֹ קָמוּט וּפָנָיו מְרַטְּטִים מִבְּכִי עָצוּר. אוּלָם הוּא לֹא שָׂם לֵב וְהָלַךְ. בִּקְפִיצָה אַחַת דָּלַג וְעָבַר אֶת הַגָּדֵר וְעָמַד בְּמִשְׁעוֹל הָאֲפָר. אַחֲרֵי הַכִּסּוּחַ הָרִאשׁוֹן, שֶׁהָיָה לִפְנֵי חֹדֶשׁ, כְּבָר הִסְפִּיק הָאֲפָר לְהַצְמִיחַ סְפִיחַ דֶּשֶׁא יָפֶה וָדַק, כְּשֵׂעָר רַךְ. אַף פְּרָחִים בּוֹדְדִים נִרְאוּ פֹּה וָשָׁם בַּדֶּשֶׁא, כְּמוֹ בָּאָבִיב. לְיַד הַמִּשְׁעוֹל, בִּמְקוֹם שֶׁהַחֶרְמֵשׁ לֹא נָגָע שָׁמָּה, עוֹד עָמְדוּ עִשְׂבֵי אַלְמָוֶת עִם כִּשֻּׁיּוֹתֵיהֶם הָאֲפֹרוֹת, הָעֲדִינוֹת, הָרוֹטְטוֹת בְּמַגָּע, אֵלֶּה שֶׁהַיְּלָדִים קָרְאוּ לָהֶם “זַעֲזוּעִיּוֹת” וְהַנְעָרוֹת קִשְּׁטוּ בָּהֶן אֶת הַתְּמוּנוֹת שֶׁעַל הַקִּירוֹת. הוּא רָאָה בְּעֵינָיו הַחַדּוֹת גַּם אֶת עֲלֵי הַחַמְצִיץ בְּתוֹךְ הַדֶּשֶׁא, אוֹתָם הֶעָלִים הַחֲמוּצִים הָעֲרֵבִים לַחֵךְ, שֶׁהָיָה הוֹלֵךְ לִפְעָמִים עִם שַׁעְיָה לְאָכְלָם בִּמְקוֹם צְמִיחָתָם וּלְהָבִיא לָאֵם צְרוֹר בִּשְׁבִיל חֲמִיצָה. הוּא סָטָה מִן הַמִּשְׁעוֹל וְקָטָף שְׁנַיִם־שְׁלשָׁה עָלִים, הִכְנִיסָם לְתוֹךְ הַפֶּה, אַךְ טַעְמָם הָיָה עַתָּה תָפֵל, וְהוּא פְּלָטָם לָאָרֶץ. אֲנָחָה עֲמֻקָּה נֶעֶקְרָה מֵחָזוֹ וּפָרְצָה שֶׁלֹּא מֵרְצוֹנוֹ. הוּא חָזַר אֶל הַשְּׁבִיל וְהָלַךְ בּוֹ הָלְאָה, הָלְאָה. קַרְקַע הַמִּשְׁעוֹל, אַף כִּי כָּבוּשׁ בְּרַגְלֵי הוֹלְכִים רַבִּים, הָיָה רַךְ, פֹּה וְשָׁם מְבֻקָּע מִיֹּבֶשׁ וּמֵחֹם – קַרְקַע־סִיבִים שֶׁל אֲפָר. בְּמָקוֹם אֶחָד נִצְּבָה בִּקְתַּת אִכָּרִים קְטַנָּה, שֶׁאֲחוֹרֶיהָ הָיוּ פּוֹנִים אֶל הָאֲפָר. הָיוּ שָׁם מֵאֲחוֹרֵי הַבִּקְתָּה שְׁלשָׁה עֲצֵי שְׁזִיף צְעִירִים, שֶׁפֵּרוֹתֵיהֶם כְּבָר הִתְחִילוּ לְהַכְחִיל, אַךְ הַפַּעַם לֹא עָלָה עַל דַּעְתּוֹ “לִשְׁלחַ בָּהֶם יָד”. תַּחַת הָעֶצִים צָמַח עֵשֶׂב דָּלִיל, אַךְ מְגֻדָּל. מִחוּץ לַגִּנָּה הִתְהַלֵּךְ תַּרְנְגוֹל בּוֹדֵד, כְּחֹל־נוֹצוֹת וַאֲדֹם־כַּרְבֹלֶת. הַתַּרְנְגוֹל נָתַן בְּטוֹבִיָּה עַיִן יוֹקֶדֶת פַּעַם וּפַעֲמַיִם וְשָׁב לְנַקֵּר בֵּין הָעֲשָׂבִים; מִזָּר זֶה אֵין כָּל סַכָּנָה נִשְׁקֶפֶת לוֹ. פִּתְאֹם נִצְנְצָה בְּמֹחוֹ שֶׁל טוֹבִיָּה מַחֲשָׁבָה. שָׁב וְתָלַשׁ קְנֵה־עֵשֶׂב מִן הֶחָצֵֵר, יִשְּׁרוֹ וּנְתָנוֹ בֵּין שְׁנֵי אֲגוּדָלָיו וְהִשְׁמִיעַ קְרִיאַת שֶׂכְוִי צַרְחָנִית. הַתַּרְנְגוֹל זָקַף רֹאשׁוֹ כְּתָמֵהַ וּכִמְחַפֵּשׂ אֶת חֲבֵרוֹ. אָז נָפָח הַנַּעַר בֵּין אֶצְבְּעוֹתָיו וְהִשְׁמִיעַ קְרִיאָה שְׁנִיָּה. הַתַּרְנְגוֹל עוֹד עָמַד מָתוּחַ כְּמִקֹּדֶם. אֲבָל אַחֲרֵי הַקְרִיאָה הַשְּׁלִישִׁית שָׁב לְנַקֵּר בָּעֵשֶׂב, כְּמוֹ הֵבִין אֶת הַתַּחְבּוּלָה וְלֹא שָׁת עוֹד לִבּוֹ לִבְרִיָּה זוֹ שֶׁבָּאָה לְהַפְרִיעוֹ. אָז הָלַךְ טוֹבִיָּה הָלְאָה. לִבּוֹ הָלַךְ הָלוֹךְ וְקַל עָלָיו, אַף כִּי הִתְכַּוֵּץ מִדֵּי פַּעַם בְּפַעַם עַד לְהַכְאִיב. חֲלַל הַמֶּרְחָב הַגָּדוֹל הָיָה כְּשָׁרוּי בְּמֶתַח, וְזִמְזוּם רָחוֹק וְעָמֹק זִעְזְעָהוּ מִבִּפְנִים, קרקע המשעול כְּמוֹ מֵיתָר הַמִּתְרַטֵּט מֵאֵלָיו.
אַחֲרֵי מַהֲלַךְ רֶבַע שָׁעָה אוֹ יוֹתֵר יָצָא טוֹבִיָּה מִן הָאֲפָר וְעָלָה עַל דֶּרֶךְ הַכְּפָר, הַדֶּרֶךְ רַבַּת הָאָבָק. מִשְׂמֹאל הָיְתָה הַדֶּרֶךְ שְׁרוּיָה בְּצֵל שׁוּרָה שֶׁל אִילָנוֹת גְּדוֹלִים וְרַחֲבֵי־נוֹף, אַלוֹת רֻבָּן, מֵאַחֲרֵי הָאִילָנוֹת וְהַגְּדֵרוֹת הַנְּמוּכוֹת הָיוּ מְצִיצוֹת בְּמֶרְחַקִִים לֹא גְדוֹלִים בָּתֵּי־הָעֵץ שֶׁל הָאִכָּרִים. הַהֲלִיכָה בַּצֵּל הָיְתָה טוֹבָה וּנְעִימָה, אַף כִּי לֹא הֻרְגְּשָׁה בּוֹ כִּמְעַט כָּל קְרִירוּת. הַכֹל הָיָה דוֹמֵם, כְּמוֹ מֵת. גַּם בַּחֲצֵרוֹת לֹא נִרְאֲתָה כָּל תְּנוּעָה. רַק כְּלֵי־עֲבוֹדָה אחרי מהלך מְעַטִּים הָיוּ מֻשְׁלָכִים פֹּה וְשָׁם, כְּכֵלִים אֵין חֵפֶץ בָּהֶם, וְעַל עַמּוּד־הַיְתֵדוֹת הָיוּ תְלוּיוֹת קְדֵרוֹת הֲפוּכוֹת. רַבִּים מִן הַבָּתִּים הָיוּ סְגוּרִים וּמֻבְרָחִים עַל בְּרִיחַ. כָּל בְּנֵי הַבָּתִּים, הָיוּ, כַּנִּרְאֶה, בַּשָׂדֶה. רַק בְּחָצֵר אַחַת, בְּגַן הָעֵצִים, הָיָה מוּטָל אַרְצָה אַפְּרַקְדָן אִכָּר זָקֵן, שֶׁהַכֹּל הִכִּירוּהוּ מִפְּנֵי זִקְנוּתוֹ הַמֻּפְלֶגֶת. לֹא הַרְחֵק מִמֶּנּוּ זָחַל עַל אַרְבַּע תִינוֹק עָרֹם לְגַמְרֵי. הַתִּינוֹק זָחַל וְעָמַד מִזְּחֹל, אָסַף מְלֹא חָפְנוֹ עָפָר וְנָתַן לְתוֹךְ פִּיו בִּצְחוֹק־הֲנָאָה גָדוֹל, פָּלַט אֶת הֶעָפָר מְעֹרָב בְּרִיר וְזָחַל מְזֹרָז הָלְאָה בְּעִגּוּל, עַד שֶׁעָמַד שׁוּב, חָפַן בְּיָדוֹ מִן רבע שעה אחרי מהלך הֶעָפָר וְתָחַב לְתוֹךְ פִּיו. טוֹבִיָּה עָמַד רֶגַע קַל מִתְבּוֹנֵן בַּמַּרְאֶה וְהָלַךְ הָלְאָה. הוּא כְּבָר רָאָה אֶת קָצֶהָ שֶׁל שׁוּרַת הַבָּתִּים וּתְחִלַּת דֶּרֶךְ הֶעָפָר הַמּוֹבִילָה בַּאֲלַכְסוֹן אֶל הַנָּהָר וְהַטַּחֲנָה. מִשְּׁנֵי צִדֵּי הַדֶּרֶךְ הַהִיא הָיוּ כָּרִים דַּלֵּי־עֵשֶׂב וּבִצּוֹת. בַּאֲחָדוֹת מִן הַבִּצּוֹת הָיוּ מִכְרוֹת שֶׁל כָּבוּל, וְאַחֲרֵיהֶן הִשְׂתָּרַע יַעַר הָאֳרָנִים.
בַּעֲלוֹתוֹ עַל הַדֶּרֶךְ הָרְחָבָה הִבְחִין בִּזְבוּבִים קְטַנִּים אֲחָדִים פּוֹרְחִים פַּעַם לִימִינוֹ וּפַעַם לִשְׂמֹאלוֹ. הוּא בִּקֵּשׁ לְהַבְרִיחָם, אַךְ הֵם חָזְרוּ בְּכָל פַּעַם. הִנִּיחַ לָהֶם שֶׁיָּעוּפוּ אַחֲרָיו, הוֹאִיל וְאֵינָם נוֹגְעִים בּוֹ לְרָעָה.
עַל גַּג אָסָם בּוֹדֵד הִתְנוֹסֵס קֵן שֶׁל חֲסִידוֹת. לְמַרְאֵה רָאשֵׁיהֶן שֶׁל הַחֲסִידוֹת הַצְּעִירוֹת, הַנְּטוּיִים מִתּוֹךְ גַּלְגַּל הַקֵּן, עָלְתָה בַּת־צְחוֹק עַל שְׂפָתָיו שֶׁל טוֹבִיָּה: אֶשְׁתָּקַד הָלְכוּ הוּא וְשַׁעְיָה, יַחַד עִם בְּנוֹ הַמְפֻנָּק שֶׁל רֹאשׁ הַקָּהָל, לִרְחֹץ בַּנָּהָר, וְהַבָּחוּר שָׁאַל: “מַה שָּׁם עַל הַגַּג?” אָז חָמַד לוֹ שַׁעְיָה לָצוֹן וְעָנָה: “סְנָאִים”. הַבָּחוּר קִבֵּל, וּבִרְאוֹתוֹ בַּסְּתָו עֲדַת חֲסִידוֹת עָפוֹת תַּחַת הַשָּׁמַיִם, צָעַק אֶל הַיְלָדִים: “רְאוּ, סְנָאִים עָפִים!” זֵכֶר הַדָּבָר הַזֶּה הִנָּה אֶת טוֹבִיָּה הֲנָאָה מְרֻבָּה. הַהֲלִיכָה בַּחוֹל הָיְתָה קָשָׁה יוֹתֵר. הוּא הָיָה יָחֵף וְהַחוֹל הַלּוֹהֵט צָרַב אֶת כַּפּוֹת הָרַגְלַיִם. הַחוֹל הָיָה מְרֻסָּק וּמְתֻלָּל מִן הָרוּחַ, מֵאוֹפַנֵי הָעֲגָלוֹת וּמִפַּרְסוֹת הַבְּהֵמוֹת, וְיֵשׁ שֶׁבְּהַצִּיגוֹ אֶת רַגְלוֹ עַל תְּלוּלִית, צָנְחָה הָרֶגֶל כְּמוֹ לְתוֹךְ בּוֹר. וְיֵשׁ שֶׁהַחוֹל הָיָה רַךְ וְנוֹזֵל וְהָרֶגֶל שָׁקְעָה בּוֹ כִּמְעִט עַד הַבֶּרֶךְ. הוּא נִשְׁטַף כֻּלּוֹ זֵעָה. הַכֻּתֹּנֶת דָּבְקָה אֶל גַּבּוֹ וּמְקוֹם הַמַּכּוֹת שֶׁסָּפַג צָרַב וְכָאַב, פְּאוֹתָיו הַקְּטַנּוֹת נִתְפָּרְעוּ וְדָבְקוּ לָרַקּוֹת וְהִזִּילוּ אֶת הַזֵּעָה עַל לְחָיָיו, וּמִשָּׁם יָרְדָה בְּזֶרֶם קָרִיר אֶל צַוָּארוֹ וְאֶל חָזֵהוּ. הוּא לֹא עָמַד וְלֹא מָחָה אֶת הַזֵּעָה כִּי אִם הָלַךְ הָלְאָה. בְּמִדָּה שֶׁהַחוֹל הִכְבִּיד עַל הֲלִיכָתוֹ הִתְגַּבֵּר לְהָחִישׁ אֶת צְעָדָיו, כְּאִלּוּ מִישֶׁהוּ רוֹדֵף אַחֲרָיו.
עַל־יַד הַבְּאֵר 🔗
עוֹדֶנוּ הוֹלֵךְ בַּדֶּרֶךְ וְהִנֵּה נָשָׂא אֶת עֵינָיו וְרָאָה לְפָנָיו מֵרָחוֹק פּוֹסַעַת וּמִתְקָרֶבֶת דְּמוּת שֶׁל יְהוּדִי. עָמַד רֶגַע וְהֶאֱהִיל עַל עֵינָיו: אַבְרָהָם־לֵיזֶר הַקַּצָּב הוּא. נִכָּר השתרע יער הוּא בִּפְסִיעוֹתָיו הַגַּסּוֹת, בְּאוֹתָהּ גְּמִיאַת הָאָרֶץ מִתּוֹךְ >טָּיַת הַגּוּף לְפָנִים. כַּעֲבֹר רְגָעִים אֲחָדִים הִבְחִין בְּכָל גּוּפוֹ שֶׁל הַקַצָּב וּלְבַסוֹף רָאָה גַם אֶת פָּנָיו. כַּנְפוֹת >הַקַּפּוֹטָה, הַנֻּקְשָׁה כְּמַתֶּכֶת יְרַקְרֶקֶת, הָיוּ מְקֻפָּלוֹת וּתְחוּבוֹת בָּאֲזוֹרוֹ. הִיא הָיְתָה פְּתוּחָה כֻּלָּהּ, וְהַטַּלִית הַגְּדוֹלָה הִתְנַפְּחָה עַל חָזֵהוּ הָרָחָב. זוּג הַמַּגָּפַיִם הַגְּדוֹלִים הָיָה תָלוּי לוֹ בְּמִטְפַּחְתּוֹ הָאֲדֻמָּה עַל כְּתֵפוֹ וְהוּא פָּסַע יָחֵף בַּחוֹל. זְקָנוֹ הַמְפֻלָּג, מַחֲצִיתוֹ קְצָרָה וּמַחֲצִיתו אֲרֻכָּה, הָיָה עוֹלֶה וְיוֹרֵד עִם רֹאשׁוֹ אַגַב פְּסִיעָה אַבִּירָה, כְּאִלּוּ הוּא שָׁקוּעַ בְּמַחֲשָׁבוֹת עֲמֻקּוֹת וְהוּא נוֹטֶה בְּכָל רֶגַע לְמַחֲשָׁבָה אַחֶרֶת.
טוֹבִיָּה הִכִּיר יָפֶה אֶת הַיְּהוּדִי הַגְּבַרְתָּן הַזֶּה, שֶׁהָיוּ אוֹמְרִים עָלָיו, כִּי “הָאֲדָמָה רוֹעֶדֶת תַּחַת מִצְעָדָיו”, הוּא יָדַע אוֹתוֹ וְאֶת בֵּיתוֹ, אוֹתוֹ וְאֶת קוֹלוֹ הַמַּבְעִית, אוֹתוֹ וְאֶת תַּאֲבוֹנוֹ, שֶׁהָיָה לְמָשָׁל בְּכָל הָעֲיָרָה. הוּא גַם יָדַע אֶת סוֹד בֵּיתוֹ שֶׁל הַקַּצָּב, שֶׁהָיָה גָלוּי לַכֹּל, לְרַבּוֹת תִּינוֹקוֹת שֶׁל בֵּית רַבָּן, וְרַק אֶת פִּתְחֵי פִיו שֶׁל הַקַּצָּב עַצְמוֹ לֹא עָבַר מֵעוֹלָם, וְאִישׁ לֹא הֵעֵז לְהַשְׁמִיעוֹ בְּאָזְנָיו מֵאֵימַת אֶגְרוֹפָיו הַנּוֹרָאִים. הַגַּבּוֹת הָעֲבֻתּוֹת הֶאֱפִילוּ עַל עֵינָיו, שֶׁהָיָה בָּהֶן מִבְּרַק הַגַּרְזֶן שֶׁבּוֹ הָיָה מְקַצֵּץ אֶת הָאֻמְצוֹת וְהָעֲצָמוֹת הַמֵּחוֹת. אַךְ עַל־פִּי־רֹב הָיָה מָצוּי בַּכְּפָרִים וּבַדְּרָכִים לְשֵׁם קְנִיַּת בְּהֵמוֹת לִשְׁחִיטָה, וְאֶת הַמְּלָאכָה בָּאִטְלִיז הָיוּ עוֹשִׂים שְׁנֵי הַבַּחוּרִים הָעוֹזְרִים שֶׁעָבְדוּ אֶצְלוֹ.
בִּמְקוֹם פְּגִישָׁתָם הִתְרַחֲבָה הַדֶּרֶךְ, וּבְצִדָּהּ, כְּמוֹ עַל כִּכָּר מְיֻחָדָה לְכָךְ, הָיְתָה בְּאֵר עַתִּיקָה וְשֹׁקֶת־עֵץ אֲרֻכָּה עַל יָדָהּ. עַל הַבְּאֵר הָיָה קִילוֹן גָבֹהַ נָטוּי וּדְלִי שָׁחוֹר־מוֹרִיק תָּלוּי בְּמוֹט הַקִּילוֹן. אַבְרָהָם־לֵיזֶר הַקַּצָּב, שֶׁעֲדַיִן לֹא הִשְׁגִּיחַ בַּנַּעַר הָעוֹלֶה וּבָא לִקְרָאתוֹ, סָר אֶל הַבְּאֵר, הֵטִיל מַבָּט לְתוֹכָהּ, נָהַם נְהִימָה, הוֹרִיד לָאָרֶץ אֶת זוּג הַמַּגָּפַיִם, אָחַז בִּשְׁתֵּי יָדָיו הַשְּׂעִירוֹת אֶת הַמּוֹט, דְּחָקוֹ עִם הַדְּלִי הָרֵיק לְתוֹךְ הַבְּאֵר, וְכַעֲבֹר שְׁתֵּי דַקּוֹת הֶעֱלָה אֶת הַדְּלִי עַל דֹּפֶן הַבְּאֵר כָּפַף אֶת בִּרְכָיו, הֵגֵּישׁ אֶת פִּיו אֶל שְׂפַת הַדְּלִי וְהִתְחִיל גּוֹמֵעַ מִמֶּנּוּ בְּתַאֲוָה, כְּמוֹ סוּס. טוֹבִיָּה שֶׁהִסְתַּכֵּל אֲחוּז תִּמָּהוֹן, חָשׁ בְּעַצְמוֹ כְּאִלּוּ הַמַּיִם הַקָּרִים עוֹבְרִים כְּזֶרֶם בְּגוּפוֹ הַקָּטָן. אַחֲרֵי כֵן עָמַד הַקַּצָּב, הֶחֲזִיק בְּיָדוֹ אֶת הַדְּלִי הָרֵיק, שֶׁלּאֹ יִקְפֹּץ פִּתְאֹם לְמַעְלָה, וּבַשְּׁנִיָּה מָחָה אֶת שְׂפָמוֹ וְאֶת זְקָנוֹ הַנּוֹזְלִים מַיִם.
“הַמִּסְכֵּן, מִי יוֹדֵעַ אִם אִשְׁתּוֹ עַתָּה בְּבֵיתוֹ!” אָמַר טוֹבִיָּה לְנַפְשׁוֹ בְּעַצְבוּת מְרֻבָּה. כָּל הָעֲיָרָה הָיְתָה מְרַנֶנֶת אַחֲרֵי אֵשֶׁת הַקַּצָּב, שֶׁהִיא “רוֹאָה חַיִּים” בָּרֹבַע הַפּוֹלָנִי שֶׁל הָעֲיָרָה וְכִי אַרְבַּעַת בָּנֶיהָ, אֲשֶׁר יָלְדָה לְבַעְלָהּ, עֲזוּבִים לְנַפְשָׁם בַּבַּיִת. מִשּׁוּם כָּךְ הָיוּ מַרְבִּים לְהִסְתַּכֵּל בָּהּ בְּעָבְרָה בָּרְחוֹב. גַּם טוֹבִיָּה הִסְתַּכֵּל בָּהּ לֹא פַעַם מִתּוֹךְ מַחֲשָׁבוֹת מוּזָרוֹת. הִיא הָיְתָה אִשָּׁה גְבוֹהָה וְדַקָּה, שֶׁעֵינֶיהָ חַיּוֹת וְעַרְמוּמִיּוֹת, פִיהָ צַר וְהוּא פּוֹגֵעַ בְּכָל אָדָם בְּקוֹל נְגִינִי וּבַעֲקִיצַת עַקְרָב. הַכֹּל, וְיוֹתֵר מִכֹּל נַעֲרֵי הָעֲיָרָה, יָדְעוּ שֶׁהִיא מְטַיֶּלֶת לְעִתִּים קְרוֹבוֹת לְעֵת עֶרֶב בְּדֶרֶךְ הַשָּׂדוֹת לְעֵבֶר הַוִּילָה הַנָּאָה מִחוּץ לָעֲיָרָה. הֵם גַּם הִתְלַחֲשׁוּ עַל כָּךְ לֹא פַּעַם בִּצְחוֹק וּבְכֹבֶד־רֹאשׁ, כְּדֶרֶךְ נְעָרִים. אַבְרָהַם־לֵיזֶר הַקַּצָּב הָיָה שְׂעָרוֹ שָׁחוֹר כָּעוֹרֵב – וְאוּלָם הַבָּנִים הָיוּ לִבְנֵי־שֵׂעָר, וּשְׁמוֹת אַרְבַּעַת הַבָּנִים – רְאוּבֵן, שִׁמְעוֹן, לֵוִי וִיהוּדָה. “לְלַמֶּדְךָ שֶׁבְּנֵי יִשְׂרָאֵל הֵם…” הִתְחַכֵּם הַלַּמְדָן הַלֵּץ שֶׁבָּעֲיָרָה. אַחַד הַבָּנִים, לֵוִי, הָיָה בַּשָּׁנָה שֶׁעַבְרָה שֻׁתָּפוֹ שֶׁל טוֹבִיָּה בְּעֵסֶק מְסֻיָּם; וּכְשֶׁבָּא פַּעַם טוֹבִיָּה לְבֵיתוֹ לִקְרֹא לוֹ וְעָבַר מֵאֲחוֹרֵי הַבַּיִת אֶל הַחַלּוֹן הַפָּתוּחַ (הַקַּרְקַע הָיָה שָׁם גָּבֹהַּ וְסַף הַחַלּוֹן הִגִּיעַ רַק עַד בִּרְכָּיו), הֵצִיץ לְתוֹךְ הַבַּיִת פְּנִימָה וְרָאָה אֶת הַקַּצָּב יוֹשֵׁב אֶל הַשֻּׁלְחָן וְאוֹכֵל מִתּוֹךְ קְעָרָה גְדוֹלָה, קַעֲרַת־אִכָּרִים, אִטְרִיּוֹת בִּגְבִינָה. כָּל אִטְרִיָּה הָיְתָה כִּרְצוּעָה שֶׁל מְלַמֵּד, אוֹ כְּנָחָשׁ עֲקַלָּתוֹן; וּבַעַל־הַבַּיִת גָּדַשׁ אֶת הָאִטְרִיּוֹת עַל תַּרְוָד שֶׁל עֵץ, פָּעַר פֶּה כָּאֲרִי פּוֹהֵק וְהָיָה דוֹחֵק בְּאֶצְבְּעוֹתָיו אֶת הַגָּדוּשׁ לְתוֹכוֹ. נִזְכַּר טוֹבִיָּה כֵּיצַד נִבְהַל מִפְּנֵי אֲכִילָה זוֹ. עַתָּה רָאָה אֶת הָאִישׁ בִּשְׁתוֹתוֹ וְלֹא הִתְפַּלֵּא. כְּשֶׁהִרְגִישׁ הַקַּצָּב בַּנַּעַר הָעוֹמֵד בַּדֶּרֶךְ, כְּמוֹ נִתְחַלְחֵל קְצָת וְקָרָא:
– מָה אַתָּה עוֹשֶׂה כָּאן?
– הוֹלֵךְ לִרְחֹץ בַּנָּהָר.
– כְּחֹם הַיּוֹם? אֵין שָׁם אִישׁ. זֶה עַתָּה עָבַרְתִּי שָׁם. הַמַּיִם נְמוּכִים מְאֹד. הַטַּחֲנָה “עוֹמֶדֶת”. טוֹבִיָּה לֹא הֵשִׁיב כְּלוּם. נִיחָא הָיָה לוֹ שֶׁ“אֵין שָׁם אִישׁ”. הוּא רַק נִעְנַע בְּרֹאשׁוֹ לַקַּצָּב וְהָלַךְ לְדַרְכּוֹ. עַד הַטַּחֲנָה הָיָה עוֹד כְּמַהֲלַךְ חֲצִי שָׁעָה, אוֹ קְצָת פָּחוֹת מִזֶּה. “אַהּ, אִלּוּ מָצָא אַבְרָהָם־לֵיזֶר כִּי אִשְׁתּוֹ אֵינֶנָּה בַּבַּיִת – בְּשַׂר־קְצִיצוֹת הָיָה עוֹשֶׂה מִמֶּנָּה עִם שׁוּבָה!” הִרְהֵר טוֹבִיָּה בַּהֲנָאָה מְשֻׁנָּה וְהָלַךְ הָלְאָה. לִבּוֹ הָיָה מָלֵא חִבָּה לַקַּצָּב וְטִינָה לְאִשְׁתּוֹ הָרוֹעָה בִּשְׂדוֹת זָרִים.
עַל פְּנֵי הַמַּיִם 🔗
בִּנְיַן הַטַּחֲנָה, הַנִּצָּב בָּעֵמֶק לִפְנֵי הַמַּיִם שֶׁל אֲגַם־הַנָּהָר, כְּבָר נִרְאָה הֵיטֵב. גַּם הַבַּיִת הַקָּטָן עַל גִּבְעַת הַחוֹל הַפְּתוּחָה לָרוּחוֹת, בֵּיתוֹ שֶׁל ר' מִיכָלִי חוֹכֵר הַטַּחֲנָה, עָמַד בּוֹדֵד וּקְרוּעַ־טִיחַ, קְטַן־חַלּוֹנוֹת, עֵירֹם וְעֶרְיָה, בְּלֹא גָדֵר וּבְלֹא סִימָן שֶׁל צֶמַח. רַק סָדִין אֶחָד מָתוּחַ עַל חֶבֶל הִתְנַפְנֵף וְקִשְׁקֵשׁ בְּלִי הֶרֶף בָּרוּחַ הַקַּלָּה. גַם בְּקִשְׁקוּשׁ זֶה שֶׁל הַסָּדִין הָיָה הַרְבֵּה מִן הָעַצְבוּת וְהַבְּדִידוּת. אֶפְשָׁר שֶׁמִּן הַבַּיִת תִּרְאֵהוּ הַנַּעֲרָה, בִּתּוֹ שֶׁל ר' מִיכָליִ, רוֹחֵץ בָּאֲגַם, אַךְ לֹא אִכְפַּת לוֹ. תִּרְאֵהוּ, אִם הִיא רוֹצָה בְּכָךְ. הוּא מִהֵר וּפָסַע נִמְרָצוֹת בַּחוֹל עַד שֶׁבָּא אֶל שְׂפַת הָאֲגַם, שֶׁגְּדֵלִים בּוֹ קָנִים וְחָצָב. חֵלֶק מִן הָאֲגַם הָיָה חָרֵב וְהַקָּנִים הִצְהִיבוּ בְּתוֹכוֹ כְּנֵרוֹת שֶׁל שַׁעֲוָה. בְּמָקוֹם שֶׁהִתְחִילוּ הַמַּיִם הָיוּ גַם שׁוֹשַׁנֵּי־אֲגַמִּים רַחֲבוֹת־עָלִים, אַךְ הֵן לֹא פָּרְחוּ עַתָּה. הַקַּרְקַע עַל שְׂפַת הָאֲגַם הָיְתָה קָשָׁה יוֹתֵר וְהַהֲלִיכָה בָּהּ קַלָּה וּקְרִירָה יוֹתֵר לָרֶגֶל. רוּחַ קַלָּה נָשְׁבָה וְקִמְּטָה אֶת פְּנֵי הַמַּיִם בְּאַלְפֵי קְמָטִים דַּקִּים, דּוֹמִים לְרַצֵי־כֶּסֶף עֲדִינִים.
כְּשֶׁהִגִּיעַ אֶל הַמָּקוֹם, שֶׁמִּשָּׁם נוֹהֲגִים לְהִכָּנֵס לִרְחִיצָה, רָאָה כִּי הַמַּיִם הִתְרַחֲקוּ מִן הַשָּׂפָה וְהִתְכַּנְּסוּ פְּנִימָה. לְיַד הַגֶּשֶׁר דָּמְמוּ שְׁלשֶׁת הַסְּכָרִים, וְרַק לְתוֹךְ רַהַט אֶחָד זָרְמוּ מַיִם מְעָט, שְׁנֵי הָרְהָטִים הָאֲחֵרִים הָיוּ חֲרֵבִים לְגַמְרֵי. חַמָּה שֶׁל צָהֳרַיִם עָמְדָה בְּרוּם הָרָקִיעַ וְהִשְׁתַּקְּפָה בְּזֵר זָהֳרָה בְּלֵב הַמַּיִם. חַרְגּוֹלִים קָפְצוּ מִתּוֹךְ הַמַּיִם כְּנֶגֶד הַחוֹל וַחֲזָרָה. בַּמַּיִם הַצְּלוּלִים הִתְרוֹצְצוּ דְגִיגִים כְּתוֹלָעִים דַּקּוֹת וְקַרְקַע הַחוֹל הִבְהִיק בְּעַד הַמַּיִם כְּרִצְפַּת זָהָב בְּהִירָה.
טוֹבִיָּה יָשַׁב עַל הַחוֹל וּפָשַׁט לְאַט אֶת בְּגָדָיו. הוּא הִתְבּוֹנֵן בְּגַב הַכֻּתֹּנֶת לִרְאוֹת אִם יֵשׁ בָּהּ סִימָנֵי דָם.
לֹא, אֵין כִּמְעַט סִימָן. הוּא נִתְאַוָּה לִרְאוֹת גַּם אֶת גַּבּוֹ, אַךְ כַּמָּה שֶׁהָפַךְ וּפָשַׁט אֶת רֹאשׁוֹ, לֹא יָכֹל לִרְאוֹת כְּלוּם.
הוּא גַם מָשַׁךְ בְּאֶצְבְּעוֹתָיו אֶת עוֹר הַגַּב לְקָרְבוֹ לְעֵינָיו – לְלֹא הוֹעִיל. אָז מִשֵּׁשׁ בְּרָאשֵׁי אֶצְבְּעוֹתָיו מֵאָחוֹר אֶת הַפַּסִּים הַצְּבוּיִים וְנִסָּה גַם לִשְׁכַּב עַל הַגַּב, לִרְאוֹת אִם יִכְאַב. הוּא נִכְנַס הַמַּיְמָה לְאַט, מְמַשֵּׁשׁ בְּיָדָיו אֶת גּוּפוֹ. כַּפּוֹת הָרַגְלַיִם נִרְאוּ בְּתוֹךְ הַמַּיִם מְשֻׁנּוֹת מְאֹד, רְחָבוֹת וּמְעֻקָּמוֹת, גָּחַן וְהִכְנִיס גַּם אֶת יָדוֹ. גַּם כַּף הַיָּד נִרְאֲתָה כָּךְ. הֵרִים בְּחָפְנוֹ מְעַט מַיִם וְסִנְּנָם רֶגַע בֵּין אֶצְבְּעוֹתָיו. אַחַר פָּשַׁט בְּבַת־אַחַת אֶת שְׁתֵּי יָדָיו כְּלַפֵּי מַעְלָה וְזִנֵּק לְתוֹךְ הַמַּיִם הָעֲמֻקִּים וְהִתְחִיל שׂוֹחֶה וּמִתְרַחֵק פְּנִימָה. הִתְהַפֵּךְ וְשָׁכַב עַל גַּבּוֹ, עֵינָיו מְמַצְמְצוֹת בַּחַמָּּה וְהוּא חָשׁ בְּגַבּוֹ הַנִּכְאָב כְּמַגַּע מֶשִׁי צוֹנֵן וְחָמִים כְּאֶחָד. הוּא קִפֵּל אֶת גּוּפוֹ וְשִׁלֵּב כַּפָּיו תַּחַת בִּרְכָיו וְהָיָה יוֹשֵׁב וְצָף בַּמַּיִם, כְּדֶרֶךְ שֶׁלָּמַד מִמְּנַשֶׁה הַשַּׂחְיָן הַמֻּבְהָק, וּבִתְנוּעוֹת קַלּוֹת אֲחָדוֹת עָלָה לוֹ גַם לְהִסְתַּחְרֵר פְּעָמִים אֲחָדוֹת, כְּמַעֲשֵׂה מְנַשֶּׁה. תַּעֲנוּג הָרְחִיצָה חָדַר לְכָל תָּא וְתָא שֶׁבְּגוּפוֹ וּמִלְּאָהוּ עֶדְנָה וּנְעִימוּת, שֶׁלֹּא יָדַע כְּמוֹתָן מִיָּמָיו.
אַחַר הוֹרִיד אֶת רַגְלָיו וְעָמַד. הַמַּיִם בְּמָקוֹם זֶה הִגִּיעוּ לְמַעְלָה מֵחָזֵהוּ, כִּמְעַט עַד הַצַּוָּאר. הוּא פָּשַׁט אֶת יָדָיו וְהָלַךְ הָלְאָה, נִסְחַף בְּתוֹךְ הַזֶּרֶם הַנָּע, כְּשֶׁהוּא מִסְתַּכֵּל לְתוֹכוֹ. כָּאן לֹא הָיָה עוֹד קַרְקַע שֶׁל חוֹל, וְעַל כֵּן נִרְאוּ הַמַּיִם הָעֲמֻקִּים עֲכוּרִים יוֹתֵר. פִּתְאֹם קָפַץ מֵעַל לִפְנֵי הַמַּיִם, הִתְהַפֵּךְ וְכַפּוֹת רַגְלָיו לְמַעְלָה, כָּךְ שָׁהָה בַּמַּיִם רְגָעִים אֲחָדִים, עַד שֶׁעָלָה וְחָפְנָיו מְלֵאִים עָפָר וּבֹץ שֶׁעָקַר מִן הַקַּרְקַע, נוֹזְלִים בֵּין הָאֶצְבָּעוֹת. מֵאַחַר שֶׁהָאֲגַם נִצְטַמְצֵם עַד כְּדֵי שְׁלִישׁ וְהַסְּכָרִים סְגוּרִים – מִן הַדִּין שֶׁיִּהְיוּ בּוֹ דָגִים הַרְבֵּה. וְלָמָּה אֵין רוֹאִים דָּג? וַדַּאי זָכוּ בָּהֶם הָעֲרֵלִים. בֶּאֱמֶת, הַרְבֵּה דָּגִים הָיוּ בַּשּׁוּק בַּשָּׁבוּעַ שֶׁעָבַר, – כָּךְ הִרְהֵר טוֹבִיָּה וְהִֵצִיץ לְצַד שְׂפַת הָאֲגַם, לִרְאוֹת אִם לֹא בָּא אֵיזֶה “שֶׁקֶץ” לִגְנֹב אֶת בְּגָדָיו. הַדֶּרֶךְ הָיְתָה מוּטֶלֶת כִּקְסוּמָה, לְלֹא כָּל דְּמוּת וּתְנוּעָה, רַק הַסָּדִין הַיְחִידִי הִתְנַפְנֵף וְקִשְׁקֵשׁ עָזוּב עַל הַגִּבְעָה.
עַתָּה יִשְׂחֶה אֶל הַקָּנִים וְיִכָּנֵס בֵּינֵיהֶם. טוֹב לְהִסְתַּתֵּר בְּתוֹכָם. זוֹכֵר הוּא, פַּעַם רָאָה צְפַרְדֵּעַ קְטָנָּה יוֹשֶׁבֶת עַל עֲלֵה־שׁוֹשַׁנָּה, וּכְשֶׁהִתְקָרֵב אָמְרָה לִקְפּץ אֶל פָּנָיו. הוּא צָלַל אָז, קָטַף בְּתוֹךְ הַמַּיִם אֶת גִּבְעוֹל הַשּׁוֹשַׁנָּה, אַךְ בַּעֲלוֹתוֹ נֶעֶלְמָה הַצְּפַרְדֵּעַ וְלֹא רָאָה עוֹד. הַקַּרְקַע נִשְׁמְטָה מִתַּחַת לְרַגְלָיו וְאָנוּס הָיָה לִשְׂחוֹת שָׁמָּה. אַךְ תּוֹךְ כְּדֵי שְׂחִיָּתוֹ שָׁכַב שׁוּב אַפְּרַקְדָּן, נִשָּׂא וּמוּנָע קַלּוֹת עַל־פְּנֵי הַמַּיִם. פִּתְאֹם פָּרַץ בִּצְחוֹק.
הוּא זָכַר אֶת שְׁתִיָּתוֹ שֶׁל הַקַּצָּב, “הַמַּיִם נְמוּכִים…”
יָבוֹא נָא הֵנָּה וְנִרְאֶה אִם יוּכַל לַעֲמֹד בְּתוֹכָם, יַכְנִיס נָא אֶת גוּפוֹ הַשָּׂעִיר וִינַסֶּה!… וְטוֹבִיָּה הִתְחִיל חוֹתֵר בְּיָדָיו, מֵרֹאשׁוֹ אֶל צַלְעוֹתָיו, בְּקֶשֶׁת רְחָבָה, וְכָךְ שָׂחָה אֲחוֹרַנִּית וְלֹא רָאָה דָבָר עַד שֶׁרֹאשׁוֹ נִתְקַע בֵּין הַקָּנִים. כְּעֵין אַפְלוּלִית קְרִירָה עָטְתָה אֶת פָּנָיו. עֲלֵי הַקָּנִים דִּגְדְּגוּ אֶת צַוָּארוֹ וּכְתֵפָיו. נִסָּה לַעֲמֹד וְרַגְלָיו נָגְעוּ בִּסְבַךְ עֲשָׂבִים וְקָנִים חֲלַקְלַקִּים, אַךְ הַקַּרְקַע הָיְתָה רְחוֹקָה וְאִי־אֶפְשָׁר הָיָה לְהַשִּׂיגָהּ.
“לֹא, כָּאן אֵין לִשְׂחוֹת עוֹד”. הוּא תָּר בְּעֵינָיו וְחִפֵּשׂ צְפַרְדְּעִים. גַּם אֶת אֵלֶּה לֹא מָצָא. “מַה זֶה? הַכֹּל מֵת הַיּוֹם”.
זָכַר שׁוּב אֶת בְּגָדָיו וְשָׁב לָתוּר אֶת הַחוֹף וְאֶת הַדֶּרֶךְ.
“תִִּּשְְׁעַת הַיָּמִים” 🔗
“מַה זֶה? מִישֶׁהוּ הוֹלֵךְ וּבָא אֶל הָאֲגַם”.
הוּא זָרַק אֶת עַצְמוֹ נִכְחוּ, וְכַעֲבֹר רְגָעִים מְעַטְים הָיָה שׁוּב בְּלֵב הָאֲגַם וְרָאָה אֶת כָּל הַכִּכָּר פְּרוּשָׂה לְעֵינָיו. “מִי זֶה הַבָּא? הַאֵין זֶה הַקַּצָּב? לָמָּה זֶה חָזַר? וַהֲרֵי הָיָה כְּבָר הַרְחֵק אַחֲרֵי הַבְּאֵר!” הוּא שָׁכַב בְּלִי נֹעַ וְהִמְתִּין שְׁוֵה־נֶפֶשׁ, אַךְ בְּלֵב פּוֹעֵם, לְבוֹא הַקַּצָּב.
הַלָּה פָּסַע פְּסִיעוֹת־אוֹן, כְּרָץ לְהַצִּיל, עַד שֶׁכָּל גּוּפוֹ הָיָה כָּפוּף לְפָנָיו. כְּשֶׁהִגיִּעַ אֶל שְׂפַת הָאֲגַם וְאֶל עֲרֵמַת הַבְּגָדִים הַקְּטַנָּה שֶׁעַל הַחוֹל, עָמַד, הִבִּיט אֶל הַמַּיִם וְקָרָא בְּקוֹל חֲרָדָה אֶל הַגּוּף הַשָּׁט:
– טוֹבִיָּה! צֵא מַהֵר מִן הַמַּיִם!… מַהֵר, אֲנִי אוֹמֵר לְךָ.
צֵא?
– מַה קָּרָה? הַמַּיִם בּוֹעֲרִים? – שָׁאַל הַנַּעַר וּמְלֹא פָנָיו הַצּוֹהֲלִים צוֹחֲקִים בַּחַמָּה.
– צֵא, אֲנִי אוֹמֵר לְךָ. אָסוּר לִרְחֹץ הַיּוֹם! “תִּשְׁעַת הַיָּמִים”, שָׁכַחְתָּ? גַּם אֲנִי שָׁכַחְתִּי וְלֹא אָמַרְתִּי לְךָ קֹדֶם… צֵא כְּרֶגַע!
אוֹר וְחֹשֶׁךְ הִתְחִילוּ מְרַקְּדִים לְעֵינָיו שֶׁל טוֹבִיָּה.
“תִּשְׁעַת הַיָּמִים?” נָכֹון. מָחֳרָתַיִם תִּשְׁעָה בְּאָב! צוֹם וְקִינוֹת! וְאֵימָה גְדוֹלָה נָפְלָה עָלָיו פִּתְאֹם. כְּבִרְקֵי־זְוָעוֹת עָבְרוּ בְּמֹחוֹ כָּל הַסִּפּוּרִים עַל אֲנָשִׁים, שֶׁרָחֲצוּ בַּנָּהָר בְּתִשְׁעַת הַיָּמִים שֶׁלִּפְנֵי יוֹם הַצּוֹם.
מַעֲשִׂים נוֹרָאִים. מַעֲשֶׂה בְּבָחוּר, שׁוּלְיָה שֶׁל מַסְגֵּר, שֶׁיָּרַד יְחִידִי לִרְחֹץ בְּעֶרֶב תִּשְׁעָה בְּאָב וְרָאָה צְבָת גְּדוֹלָה, צְבָת שֶׁל פְּלָדָה חֲדָשָׁה מִבֵּית הַחֲרשֶׁת, אֵין כָּמֹהַ לְיֹפִי, עוֹלָה מִן הַמְּצוּלָה וְצָפָה עַל פְּנֵי הַמַּיִם, כְּמוֹ הַגַּרְזֶן שֶׁל אֱלִישָׁע. שָׁלַח אֶת יָדוֹ וְאָחַז בָּהּ, וְהַצְּבָת הִתְחִילָה שׁוֹקַעַת. בִּקֵּשׁ לְהַרְפּוֹת מִמֶּנָּה וְלֹא יָכֹל. הִיא הֶחֱזִיקָה בְּיָדוֹ כְּאֶבֶן־שׁוֹאֶבֶת. לֹא הָיְתָה לְפָנָיו בְּרֵרָה אַחֶרֶת אֶלָּא לָרֶדֶת עִמָּהּ לַתְּהוֹם. לְאַחַר שָׁבוּעַ מְצָאוּהוּ צָף עַל פְּנֵי הַנָּהָר וְהוּא אוֹחֵז בְּגֶזֶר־עֵץ רָקוּב. הַצְּבָת נֶהֶפְכָה לְגֶזֶר־עֵץ. כָּל גּוּפוֹ הָיָה מְכֻרְסָם בְּשִׁנֵּי הַדָּגִים…
וּמַעֲשֶׂה בְּרִיבָה, בִּתּוֹ שֶׁל חוֹכֵר־הַטַּחֲנָה הַקּוֹדֵם, שֶׁנִּכְנְסָה לַמַּיִם בְּאֶחָד מִתִּשְׁעַת הַיָּמִים וְהָיְתָה שׂוֹחָה לְעֵבֶר הַקָּנִים, וְהִנֵּה הִיא רוֹאָה טַבַּעַת שֶׁל זָהָב צָפָה עַל פְּנֵי הַמַּיִם, טַבַּעַת מַבְהִיקָה, מְשַׂחֶקֶת. פָּשְׁטָה אֶת יָדָהּ כְּלַפֵּי הַטַּבַּעַת, וְזוֹ נֶחְפְּזָה, קָפְצָה וְעָלְתָה עַל אֶצְבָּעָהּ, וּבוֹ בָּרֶגַע שָׁמְעֶה מִתּוֹךְ הַמַּיִם מְפֹרָשׁ: “הֲרֵי אַתְּ מְקֻדֶּשֶׁת לִי”, חֲסִידַה גְדוֹלָה עוֹמֶדֶת עַל הַמַּיִם עַל רֶגל אַחַת וּמְנַעְנַעַת בְּרֹאשָׁהּ לְעֵדוּת. אֶת הַטַּבַּעַת אִי אֶפְשָׁר הָיָה לִשְׁלֹף מִן הָאֶצְבַּע, כְּאִלּוּ דָבְקָה בָּהּ. וְעוֹד בְּאוֹתוֹ לַיְלָה הוֹפִיעַ “הוּא”, הַלֹּא־טוֹב, מֵאֲחוֹרֵי הַחַלּוֹן, דָּפַק עָלָיו וְדָרַשׁ מֵ“אִשְׁתּוֹ”, שֶׁתַּכְנִיסוֹ הֶחָדְרָה. וְכֵן בְּכָל לַיְלָה וָלָיְלָה. נָסְעוּ לְצַדִּיקִים וּלְיִדְּעוֹנִים, לְהַבְדִּיל, וְלֹא הוֹעִילוּ. יָעֲצוּ לְקַצֵּץ אֶת אֶצְבָּעָהּ עִם הַטַּבַּעַת, אַךְ הִיא לֹא רָצְתָה. וְעוֹד בְּאוֹתָהּ שָׁנָה מֵתָה הַנַּעֲרָה. וּמֵעֵת־לְעֵת לְאַחַר הַקְּבוּרָה מָצְאוּ אֶת הַקֶּבֶר פָּתוּחַ וְהַגּוּף אֵינֶנוּ… וְעֹוד מַעֲשֶׂה, וְעוֹד מַשֶׂה…
כָּל אֵלָּה חָלְפוּ בִּמְהִירוּת וּבִבְהִירוּת בְּמֹחוֹ הַיּוֹקֵד שֶׁל טוֹבִיָּה, כְּשֶׁעוֹדֶנוּ נָתוּן רֻבּוֹ בְּתוֹךְ הַמַּיִם. קָם וְהִתְחִיל רָץ בִּקְפִיצֹות גַּסּוֹת כְּלַפֵּי הַחוֹף. אַבְרָהָם־לִיזֶר הָיָה נִרְגָּשׁ מְאֹד, הֵרִים אֶת הַבְּגָדִים וְהִגִּישָׁם אֶחָד אֶחָד לַנַּעַר.
הַנַּעַר הָיָה חִוֵּר וְרוֹעֵד כֻּלּוֹ. כָּל גּוּפוֹ הָרָטֹב נַעֲשָׂה וָדַק וְהוּא לָחַץ אֶת רַגְלָיו זוֹ לְזוֹ מִתּוֹךְ צְמַרְמֹרֶת.
נָבוֹךְ הָיָה: אֵיךְ זֶה רָחַץ בַּנָּהָר הַיּוֹם, יוֹמַיִם לִפְנֵי תִּשְׁעָה בְּאָב? הוּא רָאָה אֶת גּוּפוֹ כְּאִלּוּ נִטְמָא כֻּלּוֹ. כַּמָּה גְדוֹלָה הָיְתָה הַסַּכָּנָה בִּשְׁבִילוֹ! אֵיזֶה מַזָּל, שֶׁהַקַּצָּב בָּא וְהִצִּילוֹ? אֵיזֶה אִישׁ יָשָׁר וְטוֹב הוּא אַבְרָהָם־לֵיזֶר! מֵחֲצִי הַדֶּרֶךְ חָזַר, בְּלַהַט הַשֶּׁמֶשׁ וּבַחוֹל הַכָּבֵד, רַק כְּדֵי לְהַצִּילוֹ!…
טוֹבִיָּה רָצָה לְנַשְׁקוֹ… וְהָיָה עוֹד דָּבָר שֶׁהִגְדִּיל אֶת מְבוּכָתוֹ. הוּא לֹא יָכֹל לְהַרְאוֹת לַקַּצָּב אֶת גַּבּוֹ. הִשְׁתַּדֵּל אֵפוֹא לַעֲמֹד וּפָנָיו אֵלָיו, וְכֵן לָבַשׁ מַהֵר אֶת הַכֻּתֹּנֶת, עוֹד טֶרֶם נִגֵּב אֶת הַגּוּף. גָּמַר אֶת לְבִישַׁת הַכֻּתֹּנֶת וּכְאִלּוּ הוּקַל לוֹ. הָיָה מְקַפֵּץ עַל מְקוֹמוֹ וְנוֹטֵל אֶת הַבְּגָדִים מִידֵי הַקַּצָּב הַגְּדוֹלוֹת וְשִׁנָּיו נוֹקְשׁוֹת זוֹ לְזוֹ וּשְׂפָתָיו כְּחֻלֹּות כְּרָקִיעַ. – אַתָּה מֵבִין, – דִּבֵּר הַקַּצָּב – אֵיזֶה רֹאשׁ מְטֻמְטָם לִי: זֶה שָׁבוּעַ יָמִים שֶׁאֵינִי שׁוֹחֵט בְּהֵמָה מֵחֲמַת “תִּשְׁעַת הַיָּמִים”. זֶה שְׁלשָׁה יָמִים שֶׁאֲנִי מְהַלֵּךְ בַּכְּפָרִים וְקוֹנֶה בְּהֵמוֹת לְ“שַׁבַּת נַחֲמוּ”. בְּעַצְמִי לֹא הִתְרַחַצְתִּי בַּדֶּרֶךְ… וּכְשֶׁאָמַרְתָּ לִי לְיַד הַבְּאֵר שֶׁאַתָּה הוֹלֵךְ לִרְחֹץ בַּנָּהָר – נִשְׁכַּח הַדָּבָר מִלִּבִּי… אָח, בֶּאֱמֶת רֹאשׁ שֶׁל קַצָּב לִי… רֹאשׁ שֶׁל קַצָּב… סַכָּנָה שֶׁכָּזֹאת! – אֲבָל, ר' אַבְרָהָם־לֵיזֶר – דִּבֵּר כְּנֶגְדּוֹ טוֹבִיָּה בְּקוֹל שֶׁאֵינוֹ רוֹצֶה לַעֲלוֹת מִן הַגָּרוֹן – אֵיךְ זֶה חָזַר אֶל הַטַּחֲנָה? וַהֲרֵי הָיָה כְּבָר בַּחֲצִי הַדֶּרֶךְ הַבַּיְתָה…
אַחֲרֵי עֲרֵמַת הַשַּׁחַת עִם קַן הַחֲסִידוֹת… בֶּאֱמֶת, אָדָם טוֹב הוּא… בֶּאֱמֶת אָדָם טוֹב… – אָדָם טוֹב! – צָחַק הַקַּצָּב לְתוֹךְ זְקָנוֹ הַפָּרוּעַ – כְּלָל לֹא טוֹב… יָרֵאתִי… כשֶׁנִּזְכַּרְתִּי, כִּי “תִשְׁעַת הַיָּמִים” עַכְשָׁו וְאַתָּה רוֹחֵץ בַּנָּהָר – נָפְלָה עָלַי אֵימָה חֲשֵׁכָה…
סָבוּר הָיִיתִי כִּי אַתָּה מוּטָל כְּבָר עַל קַרְקַע הַנָּהָר…
בֶּאֱמֶת, תֵּכֶף כְּשֶׁהִרְחַקְתִּי מִן הַבְּאֵר, נִדְמֶה לִי שֶׁשָּׁכַחְתִּי לְהַגִּיד לְךָ מָה. אַךְ בְּשׁוּם אֹפֶן לֹא יָכֹלְתִּי לְבָרֵר לְעַצְמִי מַה שָׁכַחְתִּי לְהַגִּיד לְךָ… עַד שֶׁהִגַּעְתִּי אֶל הַקֵּן וְרָאִיתִי חֲסִידָה עוֹמֶדֶת לְיָדוֹ וּבְחַרְטוֹמָהּ מְעִי אָרֹךְ שֶׁל כֶּבֶשׂ אוֹ שֶׁל עֵגֶל. מִיָּד עָלָה בְּדַעְתִּי: חֲסִידָה זוֹ אֵינָהּ יוֹדַעַת כִּי “תִּשְׁעַת הַיָּמִים” הֵם וְאוֹכֶלֶת בָּשָׂר… וְאַגַּב, כְּמוֹ בִּמְחִי גַרְזֶן, נִזְכַּרְתִּי שֶׁאַתָּה בַּנָּהָר… הַאֲמִינָה לִי, רַצְתִּי כִּמְטֹרָף, עַד כְּלוֹת הַנְּשִׁימָה… עֲדַיִן לִבִּי דוֹפֵק בִּי כְּפַטִּישׁ… וְאַתָּה לֹא רָאִיתָ כְּלוּם בַּמַּיִם?… שׁוּם דָּבָר?… אֱמֹר אֶת הָאֱמֶת…
– לֹא, ר' אַבְרָהָם־לֵיזֶר, לֹא רָאִיתִי כְּלוּם. הַמַּיִם הָיוּ נִפְלָאִים. חַמִּים כְּכֶסֶת וְרַכִּים כְּמֶשִׁי. מִיָּמַי לֹא טָעַמְתִּי רְחִיצָה כָּזוֹ… טַעַם גַּן־עֵדֶן… – עָנָה טוֹבִיָּה וּבְדַבְּרוֹ נָקְשׁוּ שִׁנָּיו.
– אָח, זֶה הַדָּבָר. הַ“בַּעַל דָּבָר” בִּקֵּשׁ לְפַתּוֹתְךָ, לְמָשְׁכְךָ אֵלָיו, לָשִׂים אֶת הַחֶבֶל עַל יָדֶיךָ וְעַל רַגְלֶיךָ וְאַחַר־כָּךְ לִמְשֹׁךְ… כְּמוֹ שֶׁמַּפִּילִים פַּר… רָאִיתָ?…
אַהּ, אַהּ, אַהּ! טוֹב שֶׁבָּאתִי בְּעוֹד מוֹעֵד, לִפְנֵי שֶׁנָּפַלְתָּ בַּפַּח… אֶפְשָׁר, אִלּוּ אֵחַרְתִּי עוֹד רְגָעִים אֲחָדִים – לֹא הָיִיתִי מוֹצֵא אֶלָּא אֶת עֲרֵמַת בְּגָדֶיךָ עַל הַחוֹף… נוּ, אַתָּה כְּבָר לָבוּשׁ? רְאֵה, כַּמָּה שׁוֹקְטִים הַמַּיִם, כְּאִלּוּ לֹא כְלוּם… כַּמָּה הֵם מַבְרִיקִים… מַה זֶּה שָׁם? אַתָּה רוֹאֶה? –
וּפָנָיו שֶׁל הַקַּצָּב הֶחֱוִירוּ פִּתְאֹם וַחֲצִי זְקָנוֹ הָאָרֹךְ הִתְחִיל עוֹלֶה וְיוֹרֵד וְחָטְמוֹ מַרְאֶה לְמָקוֹם אֶחָד.
טוֹבִיָּה הִבִּיט אֶל הַמָּקוֹם הַמְרֻמָּז וְרָאָה שָׁם עֲלֵה־שׁוֹשַׁנָּה רָחָב וְעָלָיו יוֹשֶׁבֶת צְפַרְדֵּעַ גְּדוֹלָה, גֹּדֶל שֶׁלֹּא רָאָה כְּמוֹתוֹ בִּצְפַרְדֵּעַ, וְהִיא מִתְנַעְנַעַת, עוֹלָה וְיוֹרֶדֶת עִם הֶעָלֶה, מַבִּיטָה בְּעֵינַיִם לְטוּשׁוֹת, גְּדוֹלוֹת, יָשָׁר אֲלֵיהֶם, כִּנְכוֹנָה לִקְפֹּץ כְּנֶגְדָּם.
– צְפַרְדֵּעַ! – צָלְלוּ שְׂפָתָיו הַכְּחֻלּוֹת שֶׁל טוּבִיָּה – אֵין זוֹ אֶלָּא צְפַרְדֵּעַ… אֲבָל גֹּדֶל כָּזֶה!… כַּמָּה בּוֹעֲרוֹת עֵינֶיהָ! כְּאִלּוּ הִיא אוֹמֶרֶת לֶאֱכֹל אוֹתָנוּ…
– בּוֹא! – קָרָא הַקַּצָּב וְתָפַס בְּיָדוֹ כְּבִצְבָת וְהִתְחִיל מוֹשְׁכוֹ אַחֲרָיו בְּכֹחַ שֶׁאֵין לַעֲמֹד בְּפָנָיו. – בּוֹא, זֶה הוּא הַ“בַּעַל דָּבָר”… אַל תַּבִּיט לְאָחוֹר! בְּ“שַׁבַּת נַחֲמוּ” תַּעֲלֶה עִם אָבִיךָ לַתּוֹרָה וּתְבָרֵךְ בִּרְכַּת “הַגּוֹמֵל”…
נִצַּלְתָּ מִמָּוֶת… בּוֹא מַהֵר!
וְהוּא פָּסַע פְּסִיעוֹתָיו הָרְחָבוֹת, הָאַדִּירוֹת, שֶׁכְּמוֹ הִרְעִידוּ אֶת הָאֲדָמָה תַחְתֵּיהֶן; וְהַנַּעַר נִמְשָׁךְ, רָץ אַחֲרָיו קָטָן וָדַל, כְּתִינוֹק שֶׁעוֹזֵר הַמְלַמֵּד מוֹשֵׁךְ אוֹתוֹ לַ“חֶדֶר”.
– אַהּ, אִלּוּ יָדַע ר' נְחֶמְיָה, שֶׁהָלַכְתָּ הַיּוֹם לִרְחֹץ בַּנָּהָר – הָיָה מַרְבִּיץ בְּךָ בְּמַקֵּל עַל הָרֹאשׁ, עַל הַגַּב…
אֵי, הָיָה מַרְבִּיץ…
טוֹבִיָּה חָשׁ שֶׁבְּנֵי מֵעָיו מִתְהַפְּכִים בְּקִרְבּוֹ. לִבּוֹ פָּעַם וּמֹחוֹ זִמְזֵם, וְהוּא רָץ אַחֲרֵי פְּסִיעוֹת־הָעֲנָק שֶׁל הַקַּצָּב.
אַךְ בְּהַגִּיעָם אֶל הַבְּאֵר, כְּבָר שָׁקַט קְצָת לִבּוֹ שֶׁל הַנַּעַר. הוּא רָאָה פִתְאֹם שֶׁאוֹתָהּ חֲבוּרַת הַזְּבוּבִים הַקְּטַנִּים שֶׁלִּוּוּהוּ הֵנָּה נִטְפְּלוּ אֵלָיו שׁוּב וְהֵם פּוֹרְחִים הַפַּעַם רַק לִימִינוֹ, כִּי מִשְׂמֹאלוֹ הוֹלֵךְ אַבְרָהָם־לֵיזֶר הַקַּצָּב. הֵם, הַזְּבוּבוֹנִים, חִכּוּ לוֹ עַל שְׂפַת הַנָּהָר, מַלְאָכִים טוֹבִים!
וְעוֹדוֹ אָחוּז בְּיָדוֹ הַגְּדוֹלָה שֶׁל הַקַּצָּב הָיָה מִתְבּוֹנֵן בּוֹ מִן הַצַּד וְחוֹשֵׁב עַל טוּב לִבּוֹ וְעַל מְסִירוּת נַפְשׁוֹ שֶׁל גֶּבֶר זֶה… וּמִתּוֹךְ כָּךְ הִתְחִיל חוֹשֵׁב שׁוּב עַל חַיָּיו, עַל אִשְׁתּוֹ הַבּוֹגְדָנִית וְעַל אַרְבַּעַת בָּנֶיהָ הַחֲצוּפִים…
וְלִבּוֹ נִתְמַלֵּא אַהֲבָה וְרַחֲמִים לַקַּצָּב הַגָּדוֹל, הֶחָזָק, הַתַּקִּיף, שֶׁהוּא כָּל כָּךְ חַלָּשׁ וְעָלוּב בְּבֵיתוֹ עִם אִשְׁתּוֹ וְעִם אַרְבַּעַת בָּנֶיהָ… כְּמוֹ לִפְנֵי שָׁעָה קַלָּה בְּעָמְדוֹ עַל שְׂפַת הָאֲגַם… וּכְמוֹ מִדְּחִיפָה שֶׁבַּלֵּב נִסָּה טוֹבִיָּה כַּמָּה פְּעָמִים לַהֲפֹךְ אֶת יָדוֹ הַקְּטַנָּה כְּדֵי לִלְפֹּת בָּהּ אֶת כַּפּוֹ הַגְּדוֹלָה שֶׁל הַקַּצָּב וּלְלָחֳצָה בְּאַהֲבָה וּבְשִׁתּוּף שֶׁל רַחֲמִים – וְהִצְטַעֵר מְאֹד שֶׁהַדָּבָר לֹא עָלָה בְיָדוֹ.
וְשׁוּב נֶעֶקְרָה אֲנָחָה מִלִּבּוֹ.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.