מפי שלמה אוזן (מוכנין – גילת)

יום אחד החליט שלמה המלך לערוך מסיבה לכל הבהמות, החיות והעופות, מן החיות הגדולות שביער ועד לרמשים הזוחלים על פני האדמה. לכולם הודיע את התאריך המדוייק, את היום והשעה.

הגיע היום המיועד, והכל באו לקבלת הפנים של המלך. והנה ראו, כי הנשים חסרים. דחו איפוא את התחלת הנשף עד לבוא הנשרים. ואכן, אחרי מחצית שעה של ציפייה נשמע משק כנפיים, ולמקום הגיעו שבעה נשרים צעירים. שאלם המלך:— מדוע איחרתם?

סיפרו הנשרים:— יש לנו אב זקן מאוד. נכה הוא ואינו מסוגל להתעופף; לכן אנו מטפלים בו ומאכילים אותו. הערב היינו צריכים להשכיבו לישון ורק עכשיו התפנינו לבוא.

התרעם המלך:— מדוע לא הבאתם את אביכם הזקן למסיבה חשובה זו?— ומייד ציווה להביאו והוסיף:— לא נתחיל במסיבה, עד שלא יגיע לכאן הנשר הזקן.

חזרו הנשרים לקינם שעל צוק גבוה, את אביהם הכניס לתוך סל גדול והביאוהו למסיבה. הנשר הזקן היה כמעט חסר נוצות ולא היה מסוגל לעמוד על רגליו. קם שלמה המלך לקראתו ובירכו לשלום. אחר כך שאלו— בן כמה אתה?

— בן שלוש מאות שנים — ענה הנשר.

ביקש המלך:— אנא, ספר לנו במסיבה זו, איזה דבר מיוחד ראית בימי חייך הארוכים?

ענה הנשר:— אינני זוכר דבר מיוחד, כי שנותי אינן רבות ביותר. אך שמעתי על עלמה צעירה בת ארבע מאות שנים, שהיא ממשפחת הענקים והצמיד על רגלה הוא כגודל הבית. היא ראתה בוודאי משהו חשוב בחייה, אך נפטרה כבר מזמן.

— התכיר את מקום קבורתה? — שאל שלמה.

— יודע אני את המקום בערך, — ענה הנשר — אך הוא רחוק מכאן ואינני יכול לעוף לשם.

התפלל המלך על הנשר, וכוחותיו חזרו אליו. עלה שלמה על גבו, והם עפו כחץ מקשת עד שהגיעו לקרחת ביער. חג הנשר מעל לקרחת זו, כדי לגלות את המקום המדוייק של הקבר, אך הקבר איננו. עד שהרגיש במקום מוגבה במקצת, מעין תל בקרחת, וקרא— נדמה לי, כי זהו המקום.

אך כיצד לחפור במקום כדי לגלות את הקבור בו? התפלל שלמה המלך והאדמה נבקעה לצדדים, ובתוכה נתגלתה גופת העלמה הענקית. ושוב התפלל המלך שנשמתה תחזור אליה. וכך היה. שאל אותה המלך— מה הדבר המיוחד, שאותו ראית בימי חייך הארוכים?

ענתה העלמה:— מה אורך חיי לעומת שנות חייהם של בני־משפחתנו האחרים? חיי אינם ארוכים כלל, ולכן לא ראיתי בהם דבר מיוחד. כן! — נזכרה לפתע — ראיתי במקום פלוני גולגולת ענקית שצבא שלם יכול היה להיכנס לתוכה.

החזיר שלמה את הגופה למקומה, עלה על גב הנשר ועף אתו למקום הגולגולת. ואכן, הם מצאו את הגולגולת הענקית במקום, כפי שציינה אותו עלמת־הענקים. התפלל שלמה המלך ורוח־החיים חזרה לגולגולת. שאלה אותה המלך— מה הדבר המיוחד, שאותו ראה האיש שהיית שייכת לו?

ענתה הגולגולת— אם כי חייתי אלף שנים, לא ראיתי דבר מיוחד. אך יכולה אני לשלוח אתכם אל צפרדע אחת הקיימת מאז בריאת העולם באחת הבארות. ייתכן שהיא ראתה.

הודה המלך לגולגולת, עלה על גב הנשר ועף למקום הבאר. בהגיעם לצפרדע שאל אותה שלמה המלך— מה הדבר המיוחד, שאותו ראית בימי חייך, והוא ראוי לשימת־לב מיוחדת?

סיפרה הצפרדע— בימים קדמונים היו תלויים על גלגלה של באר זו דלי וחבל, שניהם מזהב טהור. אנשים היו באים, שואבים מים מן הבאר, ומשאירים את הדלי ואת החבל לבאים לשתות אחריהם, כי אימון מלא שרר בעולם. אך שנים חלפו, דורות עברו, והנה נעלמו הדלי והחבל של זהב, ואת מקומם תפסו דלי וחבל של כסף. שנים חלפו, דורות עברו, וגם הדלי והחבל של כסף נעלמו, ובמקומם נמצאו דלי וחבל של נחושת. שנים חלפו, דורות עברו, ואת מקום הדלי והחבל של נחושת תפסו נאדות של עור. תמורות אלו הן הדבר היחיד והמיוחד שזכה אי־פעם לשימת־לבי…