מפי: ממו דמרי (טוניס – עפולה עילית)

יהודי אחד החליט לנסוע לעיר שמעבר למדבר. כיוון שהדרך היתה ארוכה, המשיך את מסעו גם בחשכת הלילה, אך למזלו הרע נפל לתוך באר פתוחה. ככל יהודי הנתון בצרה התחיל גם הוא להתפלל לבורא עולם ולצעוק בקול רם, אולי ירחם עליו הקדוש־ברוך־הוא וישלח עובר־אורח שישמע את קולו ויצילהו מן הבאר. כך צעק כל היום.

בהגיע שעת תפילת־מנחה התקרב אדם אל הבאר, והנה נשמע קול מתוכה:— הרימוני! העלוני! הקדוש־ברוך־הוא יגמול לכם על מעשיכם.

החליט האיש להציל את המסכן בתוך הבאר, אסף כמה סמרטוטים, הוסיף עליהם את בגדיו, קשר את כולם אלה באלה, עד שהיה בידו חבל ארוך וחזק. בסופו קשר גלגל־ברזל שמצאו ליד הבאר ושילשל את החבל לתוך הבאר פנימה, כדי להציל את האיש. כשהרגיש שמישהו נאחז בחבל, העלה אותו, והנה גור אריה שנאחז בגלגל. שאל האריה את מצילו:— מה מעשיך כאן?

— ברצוני להציל אדם, — ענה לו האיש.

— אל תוציא אותו! — יעץ לו האריה. — בן־אדם הוא כפוי טובה, ולא יגמול לך על החסד שעשית עמו. רק אנו, החיות, מעריכות את הטובה והחסד.

התרחק האריה מן המקום והאיש לא נתן את לבו לאזהרתו. מה עשה? הוריד את החבל שנית והעלה אותו מתוך הבאר, אחרי שהרגיש כי מישהו נאחז בו. ומה הוא רואה? נחש מתפתל סביב הגלגל. הוריד המציל את הנחש ארצה, ושוב הכין את החבל כדי להורידו לבאר ולהעלות מתוכה את האדם. אבל גם הנחש שאל את שאלת האריה וגם הוא יעץ:— אל תציל את האדם, כי לא יגמול לך טובה על החסד שעשית עמו בעת צרה.

נתן הנחש קצת עפר למצילו ואמר לו:— אם תהיה פעם בצרה, שפשף עפר זה ויצילך.

לקח את העפר ושמרו בתוך מטפחת, כי לא רצה להעליב את הנחש. התרחק הנחש ושוב שילשל האיש את החבל לתוך הבאר כדי להציל את האדם. הפעם, כשהעלה את הגלגל מתוך הבאר, מצא כי קוף נאחז בו.

הודה הקוף למצילו והאיש הכין שוב את החבל כדי לשלשלו לבאר. שאל הקוף את מצילו:— מה אתה עושה? הרי לא נשאר בתחתית הבאר אלא האדם?

ענה לו האיש:— גם אותו אני רוצה להציל, שהרי הוא ביקש הראשון את עזרתי בצעקותיו.

יעץ הקוף למצילו:— הנח לו לאדם ואל תשליך את טובתך חינם. אני אחזיר לך גמול וחסד, אבל האדם הוא יצור רע וכפוי־טובה, ויחזיר לך רעה תחת טובה.

בשעת הפרידה נתן הקוף לאדם קצת חול ואמר:— אם תהיה בצרה, חכך חול זה ומייד אבוא לעזרתך. אתה תשיר ואני ארקוד, וכך תרוויח כסף רב בעזרתי.

התרחק הקוף והאיש שילשל את החבל לתוך הבאר והעלה את האדם. זה בירך את מצילו בשלום ושאל לשמו.

— לשם מה לך שמי? — תמה האיש — הרי עליך להודות לי אף לפני שאתה דורש בשלומי.

הגיע האיש לעיר, והנה הכל צוהלים ושמחים בה, כי בתו של השייך נישאת הערב. מובן, כי הבת היתה ענודה תכשיטי זהב, פנינים ומרגליות, שהרי עושרו של השייך אינו נופל מעושרו של מלך ואף עולה עליו.

וגור־האריה שניצל מן הבאר רצה לגמול טובה למצילו. מה עשה? חטף את בת השייך עם כל התכשיטים שהיו על גופה ומסרה לאיש, שאות תודה והערכה. לקח האיש לעצמו את כל תכשיטי הכלה ושילח את הנערה לחופשי. כך נוכח לדעת כי הבטחתו של האריה אמת היתה.

הביא האיש את התכשיטים לשוק הצורפים כדי למכרם, והנה נפגש שם באיש שהצילו מן הבאר. שאל אות האיש:— מה יש לך כאן?

— זהב ופנינים למכירה.

— מוכן אני לקנותם — הציע לו האיש. קיבל המציל מידו את מחירם וחזר לביתו.

בינתיים הודיע השייך למשטרה על שדידת בתו, והשוטרים התחילו לחפש, בין השאר, בשוק הצורפים, אולי נמצאו התכשיטים ונמכרו לאחד הצורפים. כאשר הגיעו לקונה התכשיטים, לא החזיק האיש טובה ולמצילו והראה את המוכר למשטרה. תפסוהו השוטרים והכניסוהו לבית־הסוהר באשמת גניבה.

ישב הצעיר כמה ימים בבית־הסוהר, עד שנזכר בדברי הנחש. מה עשה? שיפשף את העפר שקיבלו מן הנחש, וזה נכרך על צווארו של המלך והתחיל ללחוץ אותו. מייד הובהלו הרופאים והמנחשים, אך איש מהם לא הצליח לסלק את הנחש.

הגיעה השמועה על הנחש לאסירים שבבית־הסוהר, והאסיר שהבין כי הנחש מקיים את הבטחתו, הודיע לשומר הבית, שיציל את המלך ביודעו לשלוט בנחשים. הביא השומר את האיש לארמון שהיה מלא מפה אל פה. התקרב האסיר אל מיטת החולה, שיפשף את העפר שבידו והנחש קפץ וברח.

שמחתו של המלך היתה רבה מאוד. חיבוק את האסיר ושאלו:— מה תבקש תמורת החסד הגדול שעשית עמדי?

ענה לו האיש:— אינני מבקש אלא את שיחרורי מבית הסוהר. כי חף אני מפשע.

שוחרר האיש וחזר לביתו. מייד שיפשף את החול שקיבלו מן הקוף ומייד הופיע זה לעזרתו. קנה האיש תוף, והיה מתופף ושר שירים, והקוף רוקד לפי המנגינה. כך הרוויח האיש כסף רב וחי חיי אושר ושלווה עד יום מותו.