מפי: שמעון הלל (מוכנין – באר־שבע)

היה היה יהודי עני, מטופל במשפחה גדולה, ושמו ניסים. מתקרבים ימי חג הפסח, ניסים זקוק לכסף הרבה בשביל צורכי החג, אך אין הוא יודע מניין להשיג אותו.

ובעירו היה גר ערבי אחד, שונא ישראל, שמרוב שנאה לא יכול היה להסתכל בפניו של יהודי. והיה ערבי זה מלווה כסף בריבית. תמורת הלוואה של מאה לירות היה לוקח עשר לירות של ריבית לחודש.

החליט היהודי: אלך אל ערבי זה ואבקש ממנו כסף. ואת אשתו שאל: — לכמה כסף את זקוקה בשביל החג?

— לחמש מאות לירות.

למחרת היום קם היהודי, הלך אל הערבי ואמר לו: — בוקר טוב, יא סידי.

ראה הערבי את היהודי ומייד פתח עליו בצעקות: — לך מפה, טמא אחד! — הלטמאני באת?

ענה היהודי: — לא באתי בענייני טומאה, באתי בענייני עבודה. ועבודה זו פרנסתך היא. רוצה אני שתלווה לי חמש מאות לירות, ועשרה ימים אחרי חג הפסח אחזיר לך אלף לירות.

כאשר שמע המלווה בריבית על אלף לירות, שכח את כל ענייני הטומאה והטהרה ואמר: — מסכים אני. אבל אם לא תביא לי את הכסף במועד הקבוע, דמך בראשך.

קיבל היהודי את הכסף וחזר לביתו שמח וטוב לב. ואכן, ליל הסדר נערך כהלכתו: כל בני המשפחה אכלו, שתו ושמחו.

בחול המועד פסח קנה היהודי כבש גדול, הנודע בשם “כבש המדבר” והלך עמו אל בית הקאדי, הוא שופט־העיר. השופט לא היה בביתו והיהודי נתן את כבש־המדבר לאשתו.

חזר הקאדי לביתו ומצא בו את כבש־המדבר היפה. שאל את אשתו: — מניין זה?

ענתה אשתו: — בא יהודי אחד והביא את הכבש כמתנה.

שאל הקאדי: — מה שמו?

אך האשה אינה יודעת. אמר לה: — אם יבוא היהודי שנית, תשאלי לשמו.

למחרת היום קנה היהודי שני זוגות יונים והביאן מתנה שנייה לבית הקאדי. הפעם אמרה לו אשת הקאדי: — לפני שאקח ממך את מתנתך, הגד נא לי את שמך.

— קוראים לי ניסים המוכר.

חזר הקאדי לביתו והנה מתנה שנייה: שני זוגות של יונים. שאל את אשתו:

— מניין זה?

— היהודי שהביא אתמול את הכבש, הביא היום את היונים.

— השאלת לשמו?

— כן, — אמרה — שאלתי. קוראים לו: ניסים המוכר.

נחרת השם בזכרונו של הקאדי.

למחרת היום קנה היהודי שני דגים גדולים והביאם לבית הקאדי. אחר־כך קנה שק מלא ירקות ופירות וגם אותם הביא לו מתנה.

ובכל פעם אומרת לו אשתו: — זה מניסים המוכר, זה מניסים המוכר.

תמה הקאדי: — מה הוא רוצה ממני?

שבוע אחרי חג פסח ניגש הערבי המלווה בריבית אל ניסים בשוק ובפיו הדרישה: — מייד תחזיר לי את הכסף!

תמה ניסים: — איזה כסף?

— שלווית ממני ערב פסח!

טען ניסים: — לא באתי ולא לוויתי, ובכלל אינני מכיר אותך!

התחיל הערבי לחנוק את היהודי ולהרביץ בו. כן קרא למשטרה וצעק: — יהודי זה לווה ממני כסף ואינו רוצה להחזירו!

הביאו השוטרים את שניהם בפני הקאדי, וזה שאל: — מה אתכם?

קם הערבי ואמר: — יהודי זה לווה ממני כסף ואינו רוצה להחזירו לי.

אמר היהודי: — יא סידי, נשבע אני לך שלא לקחתי ממנו שום כסף.

אמר הערבי: — לא נכון! הוא קיבל ממני כסף!

אמר הקאדי ליהודי: — המוכן אתה להשבע שלא לקחת ממנו שום דבר?

— כן, אדוני, — ענה היהודי.

אמר הקאדי: — תישבע.

הרים היהודי את ידו לשמיים ואמר: — בחיי הזוגות מן השמיים, השניים מן הים והאחד מן המדבר ואני ניסים המוכר.

שמע הקאדי את השם “ניסים המוכר” ומייד הבין כי הזוגות מן השמיים הם שני זוגות היונים, והשניים מן הים הם שני הדגים, והאחד מן המדבר הוא הכבש, ואמר ליהודי: — תישבע פעם נוספת.

חזר היהודי על שבועתו הראשונה והקאדי פנה אל הערבי ואמר לו: — הנה שומע אתה! היהודי בא ונשבע בעליונים ובתחתונים ואתה השקרן! ומדי פעם אני שומע עליך דברים רעים, ובני־אדם באים ומתלוננים עליך. לכן אני מחייב אותך לתת ליהודי זה אלף לירות, כי גרמת לו צרות וקיללת אותו והרבצת לו. וחמש מאות לירות נוספות תשלם קנס לאוצר המדינה. ואם תעשה שנית כך, נכניס אותך לבית הסוהר, למשך שנתיים.

נאלץ הערבי לתת אלף לירות ליהודי ולשלם חמש מאות לירות קנס.

נפרד היהודי מן הקאדי שמח וטוב לב וזה אמר לו: — אם יבקרוך הקדושים העליונים והתחתונים שבהם נשבעת, אל תשכח לשלחם אלי! כי קדושים אלה יקרים מאוד בעיני וקרובים מאוד ללבי.