מפי: יהודית טרבולסי (ספאקס – נתניה)
בעיר אחת חי מלך עם בתו יחידתו, שאהב אותה מאוד. ואין פלא, כי היתה בת נפלאה, שלא היו רבות כמוה. נוסף על כל מעלותיה הטובות היתה מושלמת ביופי ובאופי, אך בעיקר הצטיינה במידת הסבלנות, ובגלל תכונה זו העריכה אביה במיוחד. מאות בחורים היו באים לבקש מן האב את יד בתו, אך את פני כולם היה משיב ריקם וטוען: — בגלל סבלנותה בלבד אני דורש ארבעת אלפי לירות. — ובלבו חשב: מי שיהיה בידו הסכום הזה, סימן שאפשר לסמוך עליו.
כך היו באים יום יום מחזרים המבקשים את יד הבת וחוזרים כלעומת שבאו בגלל סכום־הכסף הגבוה שנדרש מהם.
הגיעה השמועה על הבחורה המושלמת והיקרה אל ארצות רחוקות, עד ששמע עליה בן־מלך אחד שהחליט לשאתה לאשה ויהי מה. וזאת כדי להיווכח אם היא באמת שווה את הסכום שאביה דורש תמורתה.
יום אחד הגיע אל אביה ואמר לו: — יש בידי הסכום הנדרש ואני מוכן לשאת את בתך לאשה.
אחרי החתונה שכר הבחור דירה בת חדר עלוב בטענו: — את כל כספי שילמתי עבורה. — אבל לאמיתו של הדבר רצה הבעל לדעת עד כמה מגיע כוח סבלנותה של אשתו הצעירה.
ילדה האשה בן, וכאשר גדל היה האב יוצא לטייל אתו מדי ערב בערב. ערב אחד חזר האב בלי הילד, ואשתו שאלה: — היכן הילד?
שיקר לה האב וענה: — נשרף!
— איך נשרף?
— כאשר עברתי אתו ליד השוק היו מטגנים שם סופגניות. כאשר הושיט את ידו ורצה לקחת אחת מהן, נהפכה המחבת והוא נשרף כליל.
גדול היה צער האם, אך שמרה על אבלה בלבה, שתקה ולא אמרה דבר.
הרתה האשה שנית ושוב ילדה בן וגם אתו קרה אותו דבר עצמו. גם הפעם לא הגיבה האם המסכנה, אם כי התאבלה מאוד בלבה.
בפעם השלישית ילדה האשה בת, אבל גורלה לא היה שונה מגורל אחיה הגדולים. גם אותה לקח הבעל, כפי שעשה עם שני בניו, אל בית הוריו, ושם גדלה הילדה יחד עם אחיה. אבל לאשתו שיקר וסיפר שגם היא נשרפה.
היתה האשה יושבת לבדה, בלי ילדים, בודדת בבית.
כאשר הגיע הבן הבכור של בני הזוג לפרקו ועמד לשאת אשה, החלו ההכנות בבית שבו גדל. אז אמר האב לאשתו: — תלכי לעזור בהכנות לחתונה שתיערך בבית הורי.
תחילה סירבה, כי לא היה לה חשק לצאת מן הבית. אולם בעלה עמד על שלו והיא הלכה.
בהגיעה לשם קיבלוה הורי בעלה בלי שום כבוד והתייחסו אליה בצורה שלילית ביותר: הטילו עליה עבודות בזויות ולא דאגו לה כלל. ובערב, כאשר עמדה לחזור הביתה, שמו לתוך כיס בגדה קצת קמח, ואחר־כך חיטטו בו ומצאוהו. נראה היה, כאילו גנבה האשה את הקמח. ומובן, שהכל נעשה לפי הוראת הבעל.
חזרה האשה הביתה חפויית ראש ואבלה וסיפרה על המקרה לבעלה. אך זה הגיב באדישות גמורה ורק הפטיר, כי מצטער הוא על כך.
כעבור כמה ימים שוב נתבקשה לעזור בהכנות וגם הפעם הלכה לשם כי בעלה רצה בכך. ושוב העלילו עליה שגנבה, הפעם גביע־זהב שהוטמן בכיס בגדה במרמה. בשובה הביתה בכתה הרבה, כי ידעה שהיא חפה מפשע והנה הציגוה כנבזה והעלילו עליה דברים שמעולם לא היתה מסוגלת לעשותם.
שוב סיפרה על המקרה לבעלה והוא הבטיח לה: — יותר לא תלכי לשם, רק בליל החתונה תבואי אתי, כי זו חובתך.
הגיע ליל החתונה והאשה הצטרפה אל בעלה. כולם קיבלו אותה יפה מאוד וכל קהל הנאספים הסתכל עליה, כי כולם ידעו את אופיה ואת המבחנים שבהם העמידה בעלה ושבהם הצליחה לעמוד במשך כל השנים האלו. גם ברגע האחרון לא פקעה סבלנותה.
כאשר עמדו להדליק את נרם של החתן והכלה, נר אשר אם החתן מדליקה אותו, קראו בשם האשה, אך היא לא הבינה את פשר הדבר ואת כוונת הקוראים לה. בקול חלוש אמרה: — לא אדליק נר למי שאינו בני.
אחרי ששיכנעוה הנוכחים, כי זו מצווה גדולה, נעתרה להפצרותיהם. בשעת ההדלקה אחזה אש בשערותיה, אך היא לא הרגישה בכך כלל, וכאשר פרצו צעקות: “שערך נשרף! שערך נשרף!”, ענתה להם: —לא שערי נשרף, כי אם לבי נשרף.
כאשר שמעו זאת בעלה והוריו, התחיל לבם נוקפם ביותר והחליטו לגלות לה את הסוד הכמוס. בא אליה בעלה ואמר לה:
— בואי, חמודה, כי האש דעכה ולבך הכואב לא עוד יישרף. קומי, התעוררי, כי בא אורך, והערב נערכת חתונת בנך. והנה גם בנך השני הוא כאן, וגם בתך מעידה שעמדת במבחן. ומעתה לא אוסיף לנסותך יותר, כי ידוע שיש לי אשה — פאר. כל מה שעשיתי קיבלת באהבה, ולכל הוכחת סבלנות רבה. צדק אביך שאין כמוך, וארבעת אלפים היו מוהר נמוך. עתה יודעים ידידי כולם, כי אין סבלנית ממך בעולם. לך כל הכבוד, כי עמדת במבחן, לא נשוב לחדרנו, נגור שנינו כאן, בזה הארמון בו בנינו, בתנו, וחיים של אושר יהיו כל חיינו.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.